×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפֶדֶר קַמָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אחוֹפֶה אֶת הַפֶּדֶר עַל בֵּית הַשְּׁחִיטָה וּמַעֲלֵהוּ וְזֶהוּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה.
The Gemara asks: And why do I need the first mention of fat that the Merciful One writes: “The pieces, the head, and the fat” (Leviticus 1:8)? Wasn’t the derivation from that verse restricted to the head? The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita: How does the priest who elevates the sacrificial portions of the animal to the altar perform that task? He uses the fat to cover the place of slaughter, i.e., to conceal the bloody neck, and elevates the head to the top of the altar, and that is a deferential manner toward the Most High.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופדר קמא דכתב רחמנא – דאמר את הראש ואת הפדר. לזו צריך דחופה את הפדר כלומר את החלב אשר על הקרב:
ערך פדר
פדרא(תמיד פרק ד) נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטה הראש מלמעלה (חולין כז:) אחד חופה את הפדר על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של מעלה:
א. [פעט.]
ופדר קמא למה לי – בשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז אלא הפדר למה לי.
דרך כבוד – שכשמקריב הראש חופה הפדר על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם.
ופדר קמא למאי אתא – מה שמקשינן לכתוב חד ראש ותרי פדר דמחד ראש ידעינן שהוא בכלל עריכה ופדר קמא דדרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה ידעינן דראש קודם לכל אברים נראה דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוה דרשינן מיניה שכבר הותז אלא הוה דרשינן [מיניה שחופהו על בית השחיטה והוה שמעינן מיניה] שקודם לכל האברים אבל השתא מיתורא דכתיב ראש שני אשמועינן דשחיטה מן הצואר.
בכמה מקומות ביארנו שהנבלה מטמאה במגע ובמשא ובפרק ראשון ביארנו שנבלת עוף טהור אינה מטמאה במגע ובמשא אלא שהיא מטמאה בגדים שעליו בבית הבליעה ושאר נבלות אם הגיעו לבית בליעתו בלא מגע כגון שתחב לו חברו בכוש אינה מטמאה בגדים:
תוספות בד״ה ופדר קמא למאי כו׳ אלא הוה דרשינן מיניה שחופהו על בית השחיטה והוה שמעינן מיניה שקודם כו׳ עכ״ל כצ״ל ורצו לומר דאילו הוה כתיב חד ראש לא הוה דרשינן ליה דאצטריך ליה שיהיה בכלל עריכה משום שכבר הותז אלא דאצטריך ליה שחופה הפדר על הראש דמפדר לחוד לא משמע הא אי לא הוה כתיב ראש לגביה והשתא שפיר שמעינן מיניה שקודם לכל האברים אבל שכבר הותז לא כו׳ ובדפוס לובלין הגיה המגיה לפי דרכו ואפשר שנתכוין לכך אבל העיקר חסר מן הספר וק״ל:
ושואלים: ופדר קמא [הראשון] דכתב רחמנא [שכתבה התורה] למה לי? שהרי רק לראש שהוזכר שם הוצרכנו, ללמד שגם הוא טעון עריכה למרות שכבר הותז, אבל הפדר בכלל שאר הנתחים הוא! ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [נצרכה לו לכמו ששנויה ברייתא]: כיצד הוא עושה כשמעלה את הראש על המזבח? חופה (מכסה) את הפדר על בית (מקום) השחיטה, המקום שבו נחתך הראש, וכך מעלהו על המזבח, וזהו דרך כבוד של מעלה, שאין רואים את הצוואר המלוכלך בדם. ושבים לדיון העיקרי בסוגיה זו, מנין לשחיטה שהיא מן הצוואר.
The Gemara asks: And why do I need the first mention of fat that the Merciful One writes: “The pieces, the head, and the fat” (Leviticus 1:8)? Wasn’t the derivation from that verse restricted to the head? The Gemara answers that it is necessary for that which is taught in a baraita: How does the priest who elevates the sacrificial portions of the animal to the altar perform that task? He uses the fat to cover the place of slaughter, i.e., to conceal the bloody neck, and elevates the head to the top of the altar, and that is a deferential manner toward the Most High.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא דְּתַנְיָא {ויקרא י״א:מ״ו} זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכִי בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לָעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה בבְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף גאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף דמְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.

And this tanna cites proof that slaughter is from the neck from here: As it is taught in a baraita that the Torah writes with regard to the impurity of carcasses: “This is the law of the animal, and of the bird” (Leviticus 11:46), indicating that the two are somehow equated. But with regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The halakhot of ritual impurity governing animals and birds are not comparable; an animal imparts impurity by contact and by carrying, whereas a bird does not impart impurity by contact or by carrying. Furthermore, a bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat; an animal does not render one’s garments impure when it is in the throat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהמה מטמאה במגע ובמשא – כלומר כשהיא נבלה ועוף אינו מטמא כו׳ עוף מטמא בגדים אבית הבליעה דאוקימנא והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו בעוף דאינו מטמ׳ בגדים אלא בשעת אכילה ואיזו היא בשעת אכילה כשהיא אבית הבליעה אבל לא קודם ולא אחר כן אינו מטמא בגדים כו׳ ת״ל זאת בשנים כלו׳ הבהמה וזה יש דינה כלומר עוף:
מייתי לה מהכא – שחיטה מן הצואר.
זאת תורת הבהמה – לעיל מיניה איירי בטומאת נבילות.
עוף אינו מטמא במגע ובמשא – דכתיב לטמאה בה אין לך אלא מה שאמור בה לא יאכל לטמאה בה.
בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה – אם תחבה לו חברו דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה ת״ל לא יאכל לטמאה מי שאין לה טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו.
באיזו תורה שוותה בהמה לעוף – בפרק חטאת העוף בזבחים (זבחים סט:) דרשינן מינה מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף כו׳ תרתי שמע מינה.
ומעירים: והאי תנא מייתי לה מהכא [ותנא זה מביא אותה מכאן], ממה שאומר ר׳ אליעזר בברייתא, דתניא [ששנויה ברייתא]: בסוף הפרשה העוסקת בנבלת הבהמה ונבלת העוף נאמר: ״זאת תורת הבהמה והעוף״ (ויקרא יא, מו), ויש לשאול: וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה, שהכתוב כורך אותם כאחד? והרי דיניהם שונים; בהמה כשהיא נבילה מטמאה במגע ובמשא, עוף כשהוא נבילה אינו מטמא במגע ובמשא! וכן מצד אחר, עוף שנעשה נבילה מטמא בגדים של האוכל אותו, כשהוא נמצא בבית הבליעה שלו, ואילו בהמה אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה!
And this tanna cites proof that slaughter is from the neck from here: As it is taught in a baraita that the Torah writes with regard to the impurity of carcasses: “This is the law of the animal, and of the bird” (Leviticus 11:46), indicating that the two are somehow equated. But with regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The halakhot of ritual impurity governing animals and birds are not comparable; an animal imparts impurity by contact and by carrying, whereas a bird does not impart impurity by contact or by carrying. Furthermore, a bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat; an animal does not render one’s garments impure when it is in the throat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לְעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה לוֹמַר לָךְ מָה בְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה אַף עוֹף בִּשְׁחִיטָה אִי מָה לְהַלָּן בְּרוֹב שְׁנַיִם אַף כָּאן בְּרוֹב שְׁנַיִם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת.

The baraita continues: With regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The verse comes to say to you: Just as an animal avoids the impurity of being an unslaughtered carcass through slaughter, so too, a bird avoids the impurity of being an unslaughtered carcass through slaughter. The Gemara objects: If so, say, based on the same juxtaposition: Just as there, in the case of an animal, it avoids the impurity through the cutting of the majority of two simanim, i.e., the windpipe and the gullet, so too here, in the case of a bird, it avoids the impurity through the cutting of the majority of two simanim. The Gemara explains that the verse states: “This is the law,” to restrict the scope of the juxtaposition in the sense that not all of the halakhot of birds and animals are equal.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה בהמה בשחיטה – יוצאה מידי נבלה דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר.
אי מה בהמה ברוב שנים – מדאצטריך לעיל לרבות את הראש שכבר הותז דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה ולא איצטריך לרבוייה.
זאת – מיעוטא הוא.
ואם כן, באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? לומר לך: מה בהמה יוצאת מידי טומאת נבילה בשחיטהאף עוף בשחיטה. ושואלים: אי (אם כן) נאמר גם: מה להלן בבהמה, השחיטה כשרה דווקא בשחיטת רוב שנים (שני סימנים, הקנה והוושט) — אף כאן, בעוף, דווקא ברוב שנים! תלמוד לומר: ״זאת״ למעט, שלא בכל דבר הם שווים.
The baraita continues: With regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The verse comes to say to you: Just as an animal avoids the impurity of being an unslaughtered carcass through slaughter, so too, a bird avoids the impurity of being an unslaughtered carcass through slaughter. The Gemara objects: If so, say, based on the same juxtaposition: Just as there, in the case of an animal, it avoids the impurity through the cutting of the majority of two simanim, i.e., the windpipe and the gullet, so too here, in the case of a bird, it avoids the impurity through the cutting of the majority of two simanim. The Gemara explains that the verse states: “This is the law,” to restrict the scope of the juxtaposition in the sense that not all of the halakhot of birds and animals are equal.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לְעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה לוֹמַר לָךְ מָה עוֹף הֶכְשֵׁרוֹ מִן הַצַּוָּאר אַף בְּהֵמָה הֶכְשֵׁרָהּ מִן הַצַּוָּאר.

The baraita continues. Rabbi Eliezer says: With regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The verse comes to say to you: Just as in the case of a bird, its fitness for sacrifice and for consumption is accomplished through pinching and slaughter from the neck, as the Torah states with regard to bird offerings that one pinches off its head from the neck, so too, in the case of an animal, its fitness for sacrifice and for consumption is accomplished through slaughter from the neck.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 ור׳ אלעזר מה עוף הכשירו בסי׳ אחד מן הצואר כלומר במליקה כך בהמה הכשירה מן הצואר כלומר בשחיטה:
1. אולי צ״ל רא״א באיזה תורה שוותה בהמה לעוף. כלומר באיזה דין שוותה. מה עוף כו׳:
מה עוף הכשרו מן הצואר – מליקתו.
אף בהמה הכשרה מן הצואר – שחיטתה והיינו דאמרן ותנא מייתי לה מהכא.
ר׳ אליעזר אומר: באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? לומר לך: מה עוף הכשרו להקרבה ואכילה הוא מן הצואר, שאמרה התורה בקרבן העוף שצריך למלוק את ראשו, והוא מן הצואר — אף בהמה הכשרה מן הצואר.
The baraita continues. Rabbi Eliezer says: With regard to what law is an animal equal to a bird and a bird to an animal? The verse comes to say to you: Just as in the case of a bird, its fitness for sacrifice and for consumption is accomplished through pinching and slaughter from the neck, as the Torah states with regard to bird offerings that one pinches off its head from the neck, so too, in the case of an animal, its fitness for sacrifice and for consumption is accomplished through slaughter from the neck.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי מָה לְהַלָּן מִמּוּל עוֹרֶף אַף כָּאן מִמּוּל עוֹרֶף ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ה׳:ח׳} וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עׇרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מִמּוּל עוֹרֶף וְאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אַחַר מִמּוּל עוֹרֶף.

The Gemara objects: If so, say, based on the same juxtaposition: Just as there, in the case of a bird, the pinching is performed adjacent to the nape of the neck, so too here, with regard to an animal, the slaughter is performed adjacent to the nape of the neck and not from the throat. The Gemara explains that therefore, the verse states with regard to a bird: “And pinch off its head adjacent to its nape, but shall not divide it asunder” (Leviticus 5:8), from which it is derived: Its head, i.e., the bird’s head, is pinched adjacent to the nape, but the head of another, the animal, is not cut adjacent to the nape.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל ראשו של זה במליקה ואין ראשו של אחר כלומר ולא של בהמה. ור׳ אליעזר דלא יליף מוזאת מאי עבדי ליה. זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים ועכשו הטיל הכתוב עוף בין הבהמה לדגים. הכא לא כתיב אסיפה במקום שחיטה אחריני כלומר בשליו דמשמע דבשחיטה הם אבל הכא בדגים בצאן [כתיב] שחיטה לבד ובדגים אסיפה לבד. מן הרקק מים ואדמה מעורבין זה בזה:
ויש לשאול: אי (אם כן) שלמדים הכשר בהמה מהכשרו של העוף במליקה, נאמר גם: מה להלן בעוף ״ממול עורף״, כלומר, בצד העורף, מאחור — אף כאן, בבהמה — השחיטה ממול עורף, ולא בגרון? תלמוד לומר: ״ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל״ (ויקרא ה, ח), ומה שנאמר ״ראשו״ בא להדגיש: ראשו של זה ממול עורף, ואין ראשו של אחר (בהמה) ממול עורף.
The Gemara objects: If so, say, based on the same juxtaposition: Just as there, in the case of a bird, the pinching is performed adjacent to the nape of the neck, so too here, with regard to an animal, the slaughter is performed adjacent to the nape of the neck and not from the throat. The Gemara explains that therefore, the verse states with regard to a bird: “And pinch off its head adjacent to its nape, but shall not divide it asunder” (Leviticus 5:8), from which it is derived: Its head, i.e., the bird’s head, is pinched adjacent to the nape, but the head of another, the animal, is not cut adjacent to the nape.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַאי זֹאת מַאי עָבֵיד לֵיהּ אִי לָאו זֹאת הֲוָה אָמֵינָא מָה עוֹף בְּסִימָן אֶחָד אַף בְּהֵמָה בְּסִימָן אֶחָד כְּתַב רַחֲמָנָא זֹאת.

The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer, what does he do with this term: “This is the law,” from which the first tanna restricted the scope of the juxtaposition between animals and birds? The Gemara answers: If not for the derivation from the term “This is the law,” I would say: Just as the fitness of a bird is accomplished by cutting one of the simanim that must be severed in ritual slaughter, i.e., either the windpipe or the gullet, so too, the fitness of an animal is accomplished by cutting one siman. Therefore, the Merciful One writes: “This is the law,” to restrict the juxtaposition.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זאת מאי עביד ליה – כיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא בהמה מעוף ילפא מיעוטא מאי ניהו.
בסימן אחד – דכתיב בחטאת (ויקרא ה) ולא יבדיל זאת ממעט שלא לכל דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד.
מה עוף בסימן אחד – דכתיב ומלק ולא יבדיל.
ושואלים: ור׳ אליעזר, האי [הביטוי הזה] ״זאת״, שלדעת התנא הראשון בא למעט את ההשוואה של בהמה לעוף, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: אי לאו [אם לא] ״זאת״, הוה אמינא [הייתי אומר] עוד: מה עוף הכשירו בשחיטת סימן אחד, שנאמר בחטאת העוף ״ולא יבדיל״ (שם) — אף בהמה הכשרה בסימן אחד בלבד, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״זאת״ לומר שיש הבדל בין עוף לבהמה.
The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer, what does he do with this term: “This is the law,” from which the first tanna restricted the scope of the juxtaposition between animals and birds? The Gemara answers: If not for the derivation from the term “This is the law,” I would say: Just as the fitness of a bird is accomplished by cutting one of the simanim that must be severed in ritual slaughter, i.e., either the windpipe or the gullet, so too, the fitness of an animal is accomplished by cutting one siman. Therefore, the Merciful One writes: “This is the law,” to restrict the juxtaposition.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנֵי בַּר קַפָּרָא זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף הֵטִיל הַכָּתוּב לְעוֹף בֵּין בְּהֵמָה לְדָגִים לְחַיְּיבוֹ בִּשְׁנֵי סִימָנִין אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר הוּקַּשׁ לְדָגִים לְפוֹטְרוֹ בְּלֹא כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר הוּקַּשׁ לִבְהֵמָה הָא כֵּיצַד הֶכְשֵׁרוֹ בְּסִימָן אֶחָד.

§ The Gemara proceeds to discuss the source for the slaughter of non-sacred birds. Bar Kappara teaches that the verse states: “This is the law of the animal, and of the bird, and of every living creature that moves in the waters, and of every creature that swarms upon the earth” (Leviticus 11:46). The verse situated the bird between the animal and the fish. To require the cutting of the two simanim that must be severed in ritual slaughter, i.e., the windpipe and the gullet, for the slaughter of a bird, is impossible, as it was already juxtaposed to fish, which do not require slaughter at all. To exempt it with nothing, i.e., to exempt the bird from slaughter altogether, is impossible, as it was already juxtaposed to the animal. How, then, is fitness of a bird for consumption accomplished? It is rendered fit with the cutting of one siman.
רש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבהמה והעוף – וכל נפש חיה הרומשת במים דגים.
לחייבו בשני סימנים – כבהמה דנפקא לן ממנין לרבות את הראש שכבר הותז.
אי אפשר שכבר הוקשו לדגים – דלאו בני שחיטה נינהו כדלקמן.
דרש בר קפרא – לדידיה איצטריך זאת לשום דרשא.
לחייבו בשני סימנין. כבהמה. לפוטרו בלא כלום. כדגים.
דגים אינן בני שחיטה ואע״פ שהלכה למשה מסיני היא יש לה רמז מן המקרא שנאמר הצאן ובקר ישחט להם וגו׳ אם את כל דגי הים יאסף וגו׳ באסיפה בעלמא:
א ומעתה דנים במקורו של דין השחיטה בעוף חולין, שנאמר במשנתנו שהכשרו בסימן אחד. תני [שנה] בר קפרא: ״זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש חיה הרומשת במים״ (ויקרא יא, מו)הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים, ואם כן לחייבו בשחיטת שני סימנין כבהמה אי אפשרשכבר הוקש בכתוב זה לדגים, שאין בהם שחיטה כלל. ומן הצד האחר, לפוטרו בלא כלום כדגים אי אפשרשכבר הוקש לבהמה, וכאמור לעיל, מפסוק זה עצמו למדנו ששחיטת בהמה היא מן הצואר ובשני סימנים. הא כיצד הכשרו של עוף? בשחיטת סימן אחד.
§ The Gemara proceeds to discuss the source for the slaughter of non-sacred birds. Bar Kappara teaches that the verse states: “This is the law of the animal, and of the bird, and of every living creature that moves in the waters, and of every creature that swarms upon the earth” (Leviticus 11:46). The verse situated the bird between the animal and the fish. To require the cutting of the two simanim that must be severed in ritual slaughter, i.e., the windpipe and the gullet, for the slaughter of a bird, is impossible, as it was already juxtaposed to fish, which do not require slaughter at all. To exempt it with nothing, i.e., to exempt the bird from slaughter altogether, is impossible, as it was already juxtaposed to the animal. How, then, is fitness of a bird for consumption accomplished? It is rendered fit with the cutting of one siman.
רש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דָּגִים דְּלָאו בְּנֵי שְׁחִיטָה נִינְהוּ מְנָלַן אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב {במדבר י״א:כ״ב} הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם אִם אֶת כׇּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם הבַּאֲסִיפָה בְּעָלְמָא סַגִּי לְהוּ.

The Gemara asks: From where do we derive that fish are not subject to slaughter? If we say that it is because it is written: “If flocks and herds be slaughtered for them…or if all the fish of the sea be gathered together for them, will they suffice them” (Numbers 11:22), which indicates that mere gathering suffices for them, that is not a proof.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: דגים שמניחים בברייתא זו דלאו [שלא] בני שחיטה נינהו [הם], מנלן [מנין לנו]? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: ״הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם״ (במדבר יא, כב), ומכאן שבאסיפה בעלמא סגי להו [בלבד די להם], ואינם צריכים שחיטה.
The Gemara asks: From where do we derive that fish are not subject to slaughter? If we say that it is because it is written: “If flocks and herds be slaughtered for them…or if all the fish of the sea be gathered together for them, will they suffice them” (Numbers 11:22), which indicates that mere gathering suffices for them, that is not a proof.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי שְׂלָיו דִּכְתִיב {במדבר י״א:ל״ב} וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָיו הָכִי נָמֵי דְּלָאו בִּשְׁחִיטָה וְהָא אָמְרַתְּ לְפוֹטְרוֹ בִּוְלֹא כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר הוּקַּשׁ לִבְהֵמָה הָתָם לָא כְּתִיבָא אֲסִיפָה בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה דְּאַחֲרִינֵי הָכָא כְּתִיבָא אֲסִיפָה בִּמְקוֹם שְׁחִיטָה דְּאַחֲרִינֵי.:

The Gemara clarifies: But if that is so, with regard to quail as well, concerning which it is written: “And the people rose up…and gathered the quail” (Numbers 11:32), so too, would one say with regard to birds that, like fish, their fitness is not accomplished with slaughter? The Gemara responds with a question. But didn’t you say: To exempt birds from slaughter altogether with nothing is impossible, as it was already juxtaposed to the animal? The Gemara answers: There, gathering of quail is not written in the context of the slaughter of others; therefore, gathering is not to be understood as an alternative to slaughtering the birds. Here, gathering of fish is written in the context of the slaughter of others, i.e., the flocks and herds, which indicates that gathering is an alternative to slaughter.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שאלו קונטרקוס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי שאלות מרובות ועוד שאל שאלה זו. ולמה הביאן אל האדם לקרות להם שם כלומר מן המים נבראו. ואם תאמרו למה נאמר ויצר ה׳ אלהים מן האדמה ועוף בכלל לא נכללו עופות עם הבהמה אלא לקרות להם שם משום דכתיב על ויצר כלומר בלשון ראשון אמר להן לתלמידיו כלומר מן הרקק נבראו משום דכתיב על וייצר כלומר ויצר ה׳ אלהים מן האדמה וכתיב ועוף יעופף על הארץ ולא כתב מן הארץ אלמא ממיא נבראו והשתא דכתב על ויצר ש״מ מן הרקק נבראו. חיה איתקש לפסולי המוקדשין דכתיב כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף חיה בשחיטה. מיסתברא משום דסליק מיניה כלומר דסליק קרא מעופות דכתיב או עוף ושפך כלומר ששפך סמוך לעוף. מי סברת בעוף לא בחיה כלומר הנוחר והמעקר
הכא כתיבא אסיפה – דידהו אצל שחיטת בהמה ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה ש״מ דוקא הוא.
הכא כתיבא אסיפא דידהו במקום שחיטה דאחריני. ואם תאמר חגבים דלאו בני שחיטה נינהו כדאיתא בכריתות (כריתות כא.) מנא לן. כתב הרב בעל ההלכות וכן הרמב״ם ז״ל (הל׳ שחיטה פ״א ה״ג) משום דכתיב (ישעיה לג, ד) אסף החסיל. ואינו מחוור דהא אמרינן הכא דלא גמרינן אלא מאסיפה דכתיבא גבי שחיטה דאחריני. והתם ליכא גבי שחיטה דאחריני. ול״נ משום דלא כתיבא שחיטה גבי דידהו וכל דלא אסרה תורה בלא שחיטה בכלל היתר הוא, והא דשיילינן הכא דגים גופייהו מנא לן, היינו משום דכתיבי גבי צאן ובקר וחיה דבעי שחיטה משום דאיתקש לפסולי המוקדשין, ועוף נמי למאן דאמר יש לו שחיטה מן התורה דכתיב (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף, אבל חגבים מנא תיתי כנ״ל.
אלא מעתה, גבי [אצל] שליו דכתיב [שנאמר] בו: ״ויאספו את השליו״ (שם לב), הכי נמי דלאו [כך גם כן תאמר שאינו] במצות שחיטה? והא אמרת [והרי אמרת] ביחס לכל העופות: לפוטרו בולא כלום אי אפשר, שכבר הוקש לבהמה! ומשיבים: התם [שם], באסיפת השלו, לא כתיבא [נאמרה] אסיפה במקום שהוזכרה שחיטה דאחריני [של אחרים], ולכן האסיפה המוזכרת שם אינה לשם שחיטה. ואילו הכא כתיבא [כאן, בדגים, כתובה] אסיפה במקום שחיטה דאחריני [של אחרים], ומשמע מכך שדי להם באסיפה ולא בשחיטה.
The Gemara clarifies: But if that is so, with regard to quail as well, concerning which it is written: “And the people rose up…and gathered the quail” (Numbers 11:32), so too, would one say with regard to birds that, like fish, their fitness is not accomplished with slaughter? The Gemara responds with a question. But didn’t you say: To exempt birds from slaughter altogether with nothing is impossible, as it was already juxtaposed to the animal? The Gemara answers: There, gathering of quail is not written in the context of the slaughter of others; therefore, gathering is not to be understood as an alternative to slaughtering the birds. Here, gathering of fish is written in the context of the slaughter of others, i.e., the flocks and herds, which indicates that gathering is an alternative to slaughter.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דָּרַשׁ עוֹבֵר גָּלִילָאָה בְּהֵמָה שֶׁנִּבְרֵאת מִן הַיַּבָּשָׁה הֶכְשֵׁרָהּ בִּשְׁנֵי סִימָנִים דָּגִים שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם הֶכְשֵׁירָן בִּוְלֹא כְּלוּם עוֹף שֶׁנִּבְרָא מִן הָרְקָק הֶכְשֵׁרוֹ בְּסִימָן אֶחָד אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַפּוֹטְקָאָה תֵּדַע שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶן קַשְׂקֶשֶׂת בְּרַגְלֵיהֶם כַּדָּגִים.:

The Gemara relates that a passerby from the Galilee taught: Fitness for consumption of animals, which were created from the dry land, is accomplished through cutting two simanim, the gullet and the windpipe. Fitness for consumption of fish, which were created from the water, is accomplished with nothing, as no slaughter is required. Fitness for consumption of birds, which were created from mud [harekak], a combination of dry land and water, is accomplished through cutting one siman. Rav Shmuel of Cappadocia says: Know that birds were created from a combination of dry land and water, as they have scales on their feet like fish.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קשקש
קשקשא(חולין כז:) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים (חולין סו:) ובדגים תנן התם (נדה נו) כל שיש קשקשים ויש לו סנפיר אלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירין שהוא פורח בהן (גמ׳) ממאי דקשקשת לבוש הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש:
ערך רק
רקב(שבת ח: שם ק) אם היה רקק מים ורה״ר מהלכת בו וכו׳ (חולין כז:) עוף שנברא מן הרקק הכשירי בסי׳ אחד אמר שמואל קפוטקא׳ תדע שהרי עופות יש להן קשקשין ברגליהן כדגים פי׳ רקק מים שהיה קרובה לארץ פ״א של ר״ח רקק מים שאין בהם י׳ טפחים כדתנן (שבת ק) רקק מים פחות מעשרה טפחים ואע״פ שיש שם מים פחות מי׳ טפחים הן חשובין כיבשה:
א. [שיפין.]
ב. [זומפ.]
מן היבשה – לפיכך יש לו חיות בריא וחזק.
רקק – גרביל״א שיש בה מים ויבשה.
תדע – שמן הרקק נבראו.
תדע שהרי יש להם קשקשת – תימה מה צריך ראיה על זה דקרא כתיב בהדיא ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף וי״ל דמייתי ראיה דכיון דבריאת המים ניכרת בהם ראוי לדמותם לדגים לענין שחיטה.
אגב כך מביאים מה שדרש עובר אורח גלילאה [מן הגליל]: בהמה שנבראת מן היבשההכשרה בשני סימנים, דגים שנבראו מן המיםהכשירן בולא כלום, שאינם זקוקים לשחיטה, עוף שנברא מן הרקק (מן הביצה, שלולית) — הכשרו בסימן אחד. אמר רב שמואל קפוטקאה [מקפוטקיא]: תדע שהעופות נבראו מן הרקק, שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם, כדגים שיש להם קשקשים. ובענין זה מביאים קטע מדיון שהיה בין הגמון (שליט) רומאי לבין רבן יוחנן בן זכאי.
The Gemara relates that a passerby from the Galilee taught: Fitness for consumption of animals, which were created from the dry land, is accomplished through cutting two simanim, the gullet and the windpipe. Fitness for consumption of fish, which were created from the water, is accomplished with nothing, as no slaughter is required. Fitness for consumption of birds, which were created from mud [harekak], a combination of dry land and water, is accomplished through cutting one siman. Rav Shmuel of Cappadocia says: Know that birds were created from a combination of dry land and water, as they have scales on their feet like fish.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְעוֹד שְׁאֵלוֹ כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {בראשית א׳:כ׳} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף אַלְמָא מִמַּיָּא אִיבְּרוֹ וּכְתִיב {בראשית ב׳:י״ט} וַיִּצֶר ה׳ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כׇּל עוֹף הַשָּׁמַיִם אַלְמָא מֵאַרְעָא אִיבְּרוֹ.

The Gemara relates an excerpt of an exchange between a Roman government official and Rabban Yoḥanan ben Zakkai. And furthermore, the official asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: One verse states: “And God said: Let the waters swarm with swarms of living creeping animals, and birds will fly” (Genesis 1:20); apparently birds were created from the water. And it is written: “And from the ground the Lord God formed every beast of the field, and every bird of the air and brought them unto the man to see what he would call them” (Genesis 2:19); apparently birds were created from the land.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שאלו – קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל שאלות הרבה והן בבכורות (דף ה.) וגם זאת שאלו והכא תניי׳ משום גררא דעופות.
שרץ נפש חיה ועוף אלמא ממיא איתבריאו – עופות.
ועוד שאלו – פירוש קונטריקון ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי ולא כמו שפירש בקונטרס את רבן גמליאל ובכל דוכתי דאיכא ועוד שאלו עליה קאי ואע״ג דלא מייתי התם כמו בו ביום שבכל הש״ס דהוי ביום שמינו בו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא כדאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות דף כח.).
ועוד שאלו אותו הגמון, כתוב אחד אומר: ״ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף״ (בראשית א, כ)אלמא ממיא איברו [מכאן שהעופות מן המים נבראו], וכתיב מצד אחר נאמר]: ״ויצר ה׳ אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו״ (שם ב, יט), אלמא מארעא איברו [מכאן שמן הארץ נבראו]!
The Gemara relates an excerpt of an exchange between a Roman government official and Rabban Yoḥanan ben Zakkai. And furthermore, the official asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: One verse states: “And God said: Let the waters swarm with swarms of living creeping animals, and birds will fly” (Genesis 1:20); apparently birds were created from the water. And it is written: “And from the ground the Lord God formed every beast of the field, and every bird of the air and brought them unto the man to see what he would call them” (Genesis 2:19); apparently birds were created from the land.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לוֹ מִן הָרְקָק נִבְרְאוּ רָאָה תַּלְמִידָיו מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה אָמַר לָהֶם קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם שֶׁדָּחִיתִי אֶת אוֹיְבִי בְּקַשׁ מִן הַמַּיִם נִבְרְאוּ וְלָמָּה הֱבִיאָן אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת לָהֶן שֵׁם.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: They were created from the mud. He saw his students looking at each other, wondering. He said to them: Does it trouble you that I dismissed my enemy with a flimsy pretext? Actually, it is from water that birds were created. And why does the verse state that they were formed from the ground and that God brought them to Adam? In other words, why are they mentioned in the second verse? It is not because they were actually formed from the ground, but only because they were brought to Adam so that he would call them names.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמה הביאן אל האדם – ר״ג קאמר לה כלומר ולמה נכתבו כאן משום קריאת שם.
לקרות להם שם – והכי קאמר ויצר מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים לראות מה יקרא לו ולא איצירה קאי.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: מן הרקק נבראו. ראה רבן יוחנן את תלמידיו מסתכלים זה בזה ותוהים, אמר להם: קשה בעיניכם שדחיתי את אויבי בקש בטענה כלשהי, אף על פי שאינה אמת. לאמיתו של דבר, אף העופות מן המים נבראו, ולמה הביאן אל האדם? כלומר, למה הוזכרו בפסוק ״ויצר ה׳ א-לקים מן האדמה... ויבא אל האדם״ — אין זה משום שנבראו גם הם מן האדמה, אלא הוזכרו שם משום שהביאם אל האדם לקרות להן שם.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: They were created from the mud. He saw his students looking at each other, wondering. He said to them: Does it trouble you that I dismissed my enemy with a flimsy pretext? Actually, it is from water that birds were created. And why does the verse state that they were formed from the ground and that God brought them to Adam? In other words, why are they mentioned in the second verse? It is not because they were actually formed from the ground, but only because they were brought to Adam so that he would call them names.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלָשׁוֹן אַחֵר אָמַר לְאוֹתוֹ הֶגְמוֹן וּבַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן אָמַר לָהֶן לְתַלְמִידָיו מִשּׁוּם דִּכְתִיב עַל וַיִּצֶר.

And some say that Rabban Yoḥanan ben Zakkai spoke to that officer with a different formulation, i.e., he said to him that the birds were created from the water. And he stated the first formulation, that the birds were created from the mud, to his students, because it is written: “And from the ground the Lord God formed every beast of the field, and every bird of the air” (Genesis 2:19). According to this explanation, the birds are mentioned there not only because Adam called them names, but also because they too were created from the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דכתיב – ואת כל עוף השמים על ויצר דמשמע דאיצירה נמי קאי. לישנא אחרינא משום דכתיב על כלומר מקרא קמא גופיה משתמע דמן הארץ נבראו דכתיב על הארץ דמשמע דמינה איתבריאו וכתיב נמי בקרא בתרא ויצר מן האדמה זה שמעתי וראשון נראה בעיני.
ויש אומרים: בלשון אחר שאמר לתלמידיו אמר רבן יוחנן לאותו הגמון, שהעופות נבראו מן המים. ובלשון הראשון, שנבראו מן הרקק, אמר להן לתלמידיו, משום דכתיב [שנאמר] ״ואת כל עוף השמים״ על ״ויצר ה׳ א-לקים מן האדמה״, ולא רק בגלל קריאת השמות.
And some say that Rabban Yoḥanan ben Zakkai spoke to that officer with a different formulation, i.e., he said to him that the birds were created from the water. And he stated the first formulation, that the birds were created from the mud, to his students, because it is written: “And from the ground the Lord God formed every beast of the field, and every bird of the air” (Genesis 2:19). According to this explanation, the birds are mentioned there not only because Adam called them names, but also because they too were created from the ground.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב יְהוּדָה מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יִצְחָק בֶּן פִּנְחָס אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁפַךְ בִּשְׁפִיכָה בְּעָלְמָא סַגִּי.

On the matter of slaughtering birds, Rav Yehuda says in the name of Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas: Slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, as it is stated: “And whatever man there be of the children of Israel…who traps any undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall spill its blood, and cover it in earth” (Leviticus 17:13). This indicates that mere spilling of its blood is sufficient.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין שחיטה לעוף מן התורה – והיקשא דזאת תורת לאקושי בהמה למליקת העוף שתהא שחיטתה מן הצואר כדאמרינן לעיל ואפילו מתורה שבעל פה מהלכה למשה מסיני אין לו אלא מדברי סופרים ואין נבלת עוף קרויה נבלה אלא אם כן מתה מאליה או הרגה במכה שלא על ידי סימנים אבל נחירה או עיקור סימנין כשר בו.
בשפיכה בעלמא – ואפילו לר׳ מאיר דיליף לקמן בפרק כסוי הדם (חולין פה.) דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה דגמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
אין שחיטה לעוף מן התורה. יפה פירש״י ז״לא לומר שאין נחירה ועיקור פוסל בו, וכש״כ שהיה חלדה הגרמה ודרסה, ובלבד שתהא שחיטתו מן הצואר בסימנין, וכדאמרינן הכאב נהי נמי דכיון דתבר ליה שדרה ומפרקת הוה ליה טרפה, אלמא יש שחיטה לעוף מן הסימנין.⁠ג ועוד שהרי הקיש הכתוב עוף לבהמה, ועל כרחך מה בהמה שחיטה מן הצואר אף עוף נמי שחיטתו מן הצוארד. ולא פליג ר׳ יצחק בן פינחס אכולהו תנאי דלעיל, דאי הכי היכי אמרינן בגמ׳ה מאן תנא דפליג עליה דר׳ אלעזר הקפר, האי תנא הוא. ועודו דאמרינןז במנחותח נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי כהנים איצטריכא ליה סד״א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו לא ליחייבו קמ״ל, אלמא מליקה נבלה היא או טרפה,⁠ט וליכא מאןי דפליג, שעל דבר זה לא נגנז ספר יחזקאל כדמפורש התם.
ומיהו איכא למידק מהא דתנן במס׳ נזירכ האיש מדיר את בנו בנזיר, ומפרש בגמ׳ ר׳ יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ור׳ יוסי ב״ר חנינאל אמר כדי לחנכו במצות, והוינן בה בשלמא לר׳ יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר משום הכי אכלי כהנים מליקה, אלא לר׳ יוסי בר׳ חנינא דאמר כדי לחנכו במצות היכי אכלי כהנים מליקה, ומהדרינן קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריתא, אלמא אפי׳ מליקה נמי שריא מדאוריתאמ. ואיכא למימר דה״פ דלמאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה אפשר שמחזיר סימנין לאחורינ העורףס ומולק בצפורן ואחר כך חותך שדרה ומפרקתע, ואלו למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה לא משכחת לה לעולם שתהא מותרת.
א. ד״ה אין שחיטה. וראה רש״י להלן כח, א ד״ה לטהרה.
ב. להלן כח, א.
ג. כן הוכיחו התוס׳ לעיל כ, א ד״ה לא אמרן. וראה ספר יראים השלם סי׳ סו. ובחידושי הרשב״א כתב: ׳חתיכת סימנין מיהא בעינן׳ [וראה שו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ שסג: ׳...וחשב כי בין בהנוחר בין בהמעקר, אמר שזו היא שחיטתו, וזו טעות גמורה. שלא אמרו אלא בנוחר, והנוחר הוא שחותך הסימן עצמו בסכין באורך הסימן, והשחיטה היא ברחב הסימן׳. עיי״ש]. וראה מאירי. וראה נאות יעקב (להר״י שפירא) סי׳ ז ובקהילות יעקב מהדו״ח סי׳ י שמדברי הרמב״ן מבואר דנחירת סימנין שחיטה היא [ועיי״ש שאף לענין מפרכסת שאינה כחיה, ועי׳ כו״פ סי׳ כז דלמ״ד אין שחיטה לעוף מה״ת יהיה אסור במפרכסת]. ובנאו״י שם כתב שמדברי תשובת מהר״ם מרוטנבורג (הובאה ברא״ש יומא פ״ח סי׳ יד ובשו״ת הרא״ש כלל כו סי׳ ה) שמותר לומר לנכרי לנחור עוף ביו״ט, מבואר שנחירה זו אינה שחיטה, ולא נאמר כלל דין שחיטה בעוף, שאם הנחירה כשחיטה, קיי״ל דשחיטת נכרי פסולה. ועי׳ עונג יו״ט סי׳ נג הערה 1 וקה״י שם. וראה עוד תוס׳ נזיר כט, א ד״ה קסבר, כריתות כ, ב ד״ה אכל, ושו״ת אחיעזר יו״ד סי׳ ז.
ד. ראה רש״י שם.
ה. להלן כח, א.
ו. ראיה זו הביא בספר התרומה בהקדמה להלכות שחיטה.
ז. כי״פ: אמרינן.
ח. מה, א.
ט. ראה תוס׳ לעיל שם. וראה מהר״ם כאן, שו״ת רע״א מהדו״ת סי׳ קז וקהילות יעקב מהדו״ח סי׳ י.
י. כי״פ ליתא תיבה זו.
כ. כח, ב.
ל. בכי״פ: ׳אמר הלכה ור׳ חנינא׳ וכו׳
מ. ראה יחוסי תנאים ואמוראים ע׳ רבי יצחק בן פנחס: ׳ונראה לי דה״ה דאפילו אם החליד או דרס, וכן אם שיבר מפרקת בלא רוב בשר ואחר כך חתך הסימנין, כדאיתא בנזיר וכו׳ ארשב״ל האי דאב מדיר את בנו קטן בנזיר כדי לחנכו ומדרבנן הוא, אפילו הכי אכל כהן מליקה, משום דסבר תנא דמתניתין אין שחיטה לעוף מן התורה, שבכל ענין שמוציא חיות העוף בסימנין׳ וכו׳.
נ. כי״ל: אחורי.
ס. ראה לעיל כ, א. וכ״ה תוס׳ נזיר שם ד״ה אלא, וראה ספר התרומה שם, ויחוסי תנאים ואמוראים ע׳ רבי יצחק בר פנחס.
ע. מדברי רבינו נראה שבמליקה חותך גם שדרה ומפרקת, ואפשר שהיא הדעה שנתכוין לה הריטב״א לעיל יט, ב ד״ה מחזיר: ׳פירש רש״י ז״ל וחותך סימנין לבדן... וכן עיקר, ולא כדברי האומרים ז״ל דכי אמרינן מחזיר אף הוא חותך שדרה ומפרקת אלא שחותך סימנין תחלה׳. וראה שטמ״ק שם באריכות. ועי׳ מ״ש בנאות יעקב סי׳ ו. ובחידושי הרשב״א כאן ליתא תוספת זו, אלא ׳ומולק סימנין׳ בלבד, וראה ביאור דברי רבינו בחידושי הרשב״א הוצ׳ הרי״ד אילן הערה 34.
ב ועוד בענין שחיטת העוף, אמר רב יהודה משום [בשם] ר׳ יצחק בן פנחס: אין דין שחיטה לעוף מן התורה, שנאמר: ״ואיש... אשר יצוד ציד חיה או עוף וכו׳ ושפך את דמו וכסהו בעפר״ (ויקרא יז, יג), ״ושפך״בשפיכה בעלמא סגי [בלבד די].
On the matter of slaughtering birds, Rav Yehuda says in the name of Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas: Slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, as it is stated: “And whatever man there be of the children of Israel…who traps any undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall spill its blood, and cover it in earth” (Leviticus 17:13). This indicates that mere spilling of its blood is sufficient.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״האִי הָכִי חַיָּה נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין עוֹף נָמֵי אִיתַּקַּשׁ לִבְהֵמָה דִּכְתִיב זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף הָא כְּתִיב {ויקרא י״ז:י״ג} וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ.

The Gemara objects: If so, with regard to an undomesticated animal, which is mentioned in the same verse, spilling should be sufficient also. The Gemara explains: An undomesticated animal is juxtaposed to disqualified consecrated animals, for which slaughter is required, as explained later in the Gemara (28a). The Gemara asks: Birds too are juxtaposed to animals, and therefore slaughter should be required, as it is written: “This is the law of the animal, and of the bird” (Leviticus 11:46). The Gemara answers: But isn’t it written: “He shall spill its blood,” indicating that slaughter is not required?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חיה נמי – דהא חיה נמי בהאי קרא כתיבא.
לפסולי המוקדשין – כדאמרינן לקמן בשמעתין מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין.
איתקש לבהמה – ונימא אין היקש למחצה.
ותוהים: אי הכי [אם כך], חיה נמי [גם כן] שהוזכרה בפסוק זה, תאמר שאין לה דין שחיטה מן התורה! ומשיבים: איתקש [הוקשה] החיה לפסולי המוקדשין (בהמות קדשים שנפדו) שדינם בשחיטה, כאשר יבואר להלן (כח,א). ושואלים: אם על ההיקש אתה מסתמך, הרי עוף נמי איתקש [גם כן הוקש] לבהמה, דכתיב [שנאמר]: ״זאת תורת הבהמה והעוף״ (ויקרא יא, מו), והבהמה ודאי דינה מן התורה בשחיטה! ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] כאן: ״ושפך את דמו״ (ויקרא יז, יג), וכפי שדייקנו מכאן — די בשפיכה בלבד.
The Gemara objects: If so, with regard to an undomesticated animal, which is mentioned in the same verse, spilling should be sufficient also. The Gemara explains: An undomesticated animal is juxtaposed to disqualified consecrated animals, for which slaughter is required, as explained later in the Gemara (28a). The Gemara asks: Birds too are juxtaposed to animals, and therefore slaughter should be required, as it is written: “This is the law of the animal, and of the bird” (Leviticus 11:46). The Gemara answers: But isn’t it written: “He shall spill its blood,” indicating that slaughter is not required?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמַאי חָזֵית דשדייה לֵיהּ עַל עוֹף שַׁדְיֵיהּ אַחַיָּה מִסְתַּבְּרָא מִשּׁוּם דְּסָלֵיק מִינֵּיהּ.

The Gemara asks: And concerning the derivation that slaughter is not required, based on the phrase in the verse “He shall spill,” what did you see that led you to cast it upon, i.e., apply it to, the case of a bird? Why not cast it upon the case of an undomesticated animal? The Gemara answers: It stands to reason to cast the derivation upon the case of a bird due to the fact that the verse concluded with the bird, i.e., the bird is mentioned just prior to the directive to spill and cover the blood, as it is written: “Who traps any undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall spill its blood.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דסליק מיניה – או עוף אשר יאכל ושפך את דמו.
ושואלים: ומאי חזית דשדייה ליה [ומה ראית שאתה זורק אותו, את הכתוב הזה] ״ושפך את דמו״ על עוף? שדייה [הטל אותו] על חיה! ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לפרש אותו על עוף משום דסליק מיניה [שעלה ממנו], שנאמר: ״או עוף, ושפך את דמו״.
The Gemara asks: And concerning the derivation that slaughter is not required, based on the phrase in the verse “He shall spill,” what did you see that led you to cast it upon, i.e., apply it to, the case of a bird? Why not cast it upon the case of an undomesticated animal? The Gemara answers: It stands to reason to cast the derivation upon the case of a bird due to the fact that the verse concluded with the bird, i.e., the bird is mentioned just prior to the directive to spill and cover the blood, as it is written: “Who traps any undomesticated animal or bird that may be eaten, he shall spill its blood.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) (סִימָן נִתְנַבֵּל דָּם בִּמְלִיקָה).

The Gemara provides a mnemonic for the proofs cited in the Gemara with regard to the slaughter of birds: Became a carcass, blood, through pinching.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(סימן לראיות המובאות בענין זה: נתנבל בידו, צריך לדם, במליקה בסכין)
The Gemara provides a mnemonic for the proofs cited in the Gemara with regard to the slaughter of birds: Became a carcass, blood, through pinching.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מֵיתִיבִי הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְּיָדוֹ הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת וְאִי אָמְרַתְּ אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה נְחִירָתוֹ זוֹ הִיא שְׁחִיטָתוֹ לִיבְעֵי כִּסּוּי מִי סָבְרַתְּ בְּעוֹף לָא בְּחַיָּה.

The Gemara raises an objection to the statement of Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas from a mishna (85a): One who slaughters an undomesticated animal and it became an unslaughtered carcass by his hand because the slaughter was not valid, or one who stabbed the animal by slicing the length of the simanim, or one who ripped the gullet or windpipe of the animal, rendering the slaughter not valid, is exempt from covering the blood because his slaughter was ineffective in permitting consumption of the animal, and it is written that the requirement of covering the blood applies only to “any undomesticated animal or bird that may be eaten.” And if you say that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, the halakhic status of its stabbing is like that of its slaughter; let its blood require covering. The Gemara answers: Do you maintain that this mishna is referring to a bird? No, it is referring exclusively to an undomesticated animal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פטור מלכסות דנחירתו לאו זו היא שחיטתו:
ונתנבלה בידו – שלא מדעת.
הנוחר והמעקר – מדעת.
פטור מלכסות – דאשר יאכל כתיב (ויקרא יז).
ליבעי כסוי – דהא כתיבא כסוי אנחירה דידיה ומהיכי תיתי למיפטריה.
מי סברת בעוף – קאי בחיה קאי דכסוי דידה כי כתיב אהכשרה כתיב והכשרה דידה שחיטה היא.
השוחט ונתנבלה בידו בעוף או בחיה או הנוחר והמעקר פטור מלכסות לא הטעינה תורה כסוי אלא בדם שחיטה אבל השוחט לצורך דם והוא שהדם צריך לו אם לצבע שהיו עושין ממנו ונקראת לכא אם לתולעת הנעשה בבגדי צמר ונקראת יאניבא חייב לכסות ואם כן מי שצריך לדם הסימנין ינחור או יעקר וישתמש בדמו כמו שיתבאר ועולת העוף אינה בשחיטה אלא במליקה כמו שהתבאר ואם מלקה שלא כדרך האמור בה אלא שמלק בסכין ובדומה לזה הרי היא נבלה כמו שהתבאר בפרק ראשון:
מיתיבי [מקשים] על דברי ר׳ יצחק בן פנחס ממה ששנינו ביחס למצות כיסוי הדם: השוחט חיה או עוף ונתנבלה בידו השחיטה, או הנוחר, שחותך את הסימנים לאורכם, או המעקר, שעוקר את הסימנים — פטור מלכסות את הדם, מפני שאין זה מכשיר אותם לאכילה, ונאמר שם ״חיה או עוף אשר ייאכל״, שרק באופן זה דמם טעון כיסוי. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שאין שחיטה לעוף מן התורה, הלוא נחירתו זו היא שחיטתו (כלומר, התרתו באכילה), שאין לו דרך שחיטה מסויימת, ואם כן ליבעי [שיצטרך] כסוי! ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] שמשנה זו נאמרה בעוף? לא, רק בחיה נאמרה, ולגבי חיה אין חולק שיש שחיטה מן התורה. ומציעים:
The Gemara raises an objection to the statement of Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas from a mishna (85a): One who slaughters an undomesticated animal and it became an unslaughtered carcass by his hand because the slaughter was not valid, or one who stabbed the animal by slicing the length of the simanim, or one who ripped the gullet or windpipe of the animal, rendering the slaughter not valid, is exempt from covering the blood because his slaughter was ineffective in permitting consumption of the animal, and it is written that the requirement of covering the blood applies only to “any undomesticated animal or bird that may be eaten.” And if you say that slaughter of a bird is not obligatory by Torah law, the halakhic status of its stabbing is like that of its slaughter; let its blood require covering. The Gemara answers: Do you maintain that this mishna is referring to a bird? No, it is referring exclusively to an undomesticated animal.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ת״שתָּא שְׁמַע הַשּׁוֹחֵט וְצָרִיךְ לַדָּם חַיָּיב לְכַסּוֹת כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אוֹ נוֹחֲרוֹ אוֹ עוֹקְרוֹ

The Gemara cites another challenge: Come and hear that which is taught in a baraita: One who slaughters an undomesticated animal or a bird and requires the blood and not the animal is obligated to cover the blood. Rather, how does he act if he seeks to make use of the blood rather than cover it? He either stabs the animal or rips the simanim, and then he is exempt from covering the blood.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי השוחט וצריך לדם חייב לכסות – עכשיו כיצד הוא עושה דיהא פטור נוחרו או עוקרו. מאי לאו בעוף דקא בעי לדמיה לייניבא כלומר עש והיאך אמרת דנחירתו זהו שחיטתו וחייב לכסות:
השוחט – דבר הצריך כסוי.
וצריך לדם – כדמפרש.
חייב לכסות – על כרחו ושוב לא יראה למלאכה.
כיצד עושה – להפטר מן הכסוי נוחרו או עוקרו.
נוחרו או עוקרו מאי לאו בעוף. פירוש משום דתני ליה בלשון זכר. ואי בחיה הוה ליה למיתני נוחרה או עוקרה ואהדר ליה לא בחיה, וללשון נוחרו לא קפיד.
תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: השוחט חיה או עוף וצריך לדם, ולא לבעל החיים עצמו — חייב לכסות את הדם. כיצד הוא עושה, אם הוא בכל זאת רוצה להשתמש בדם? או נוחרו את בעל החיים או עוקרו, וכך אינו צריך לכסות את הדם.
The Gemara cites another challenge: Come and hear that which is taught in a baraita: One who slaughters an undomesticated animal or a bird and requires the blood and not the animal is obligated to cover the blood. Rather, how does he act if he seeks to make use of the blood rather than cover it? He either stabs the animal or rips the simanim, and then he is exempt from covering the blood.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין כז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין כז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין כז:, הערוך על סדר הש"ס חולין כז:, רש"י חולין כז:, תוספות חולין כז:, ר"י מלוניל חולין כז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין כז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין כז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין כז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין כז:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין כז:, אסופת מאמרים חולין כז:

Chulin 27b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 27b, Attributed to R. Gershom Chulin 27b, Collected from HeArukh Chulin 27b, Rashi Chulin 27b, Tosafot Chulin 27b, Ri MiLunel Chulin 27b, Ramban Chulin 27b, Rashba Chulin 27b, Meiri Chulin 27b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 27b, Steinsaltz Commentary Chulin 27b, Collected Articles Chulin 27b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144