×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִכְּלָלוֹ אֲבָל אֵבֶר דְּלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ לָא.
to its general prohibition, as the fat of an undomesticated animal is permitted. But with regard to a limb from a living animal, where there are no permitted circumstances to its general prohibition, the prohibition of consuming a tereifa does not take effect.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרק ח – כל הבשר
{משנה חולין ח:א} כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלותו1 עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים. הנודר2
מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים. העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל [כדברי]⁠3 בית שמאי ובית הלל אומרים לא עולה ולא נאכל אמר רבי יוסי זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. באי זו4 שולחן אמרו בשולחן שהוא אוכל עליו אבל בשולחן [שהוא סודר]⁠5 עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש:
1. להעלותו: וכן גא, גיא, ר״י נרבונא, דפוס קושטא. ברמב״ם פיהמ״ש: ״לעלותו״. כ״י פריס: ״להעלות״, ושם אחרי הגהה: ״להעלות בשר״. דפוסים: להעלותן.
2. הנודר: וכן ב-גא, גיא, כ״י פריס. דפוסים: והנודר (ללא סימן הפסק לפניו).
3. כדברי: גא, גיא, כ״י פריס, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י פרמא: ״דברי״.
4. באי זו: וכן כ״י פריס. גא, גיא, דפוסים: ״באיזה״, כברמב״ם פיהמ״ש.
5. שהוא סודר: גא, גיא, גכו, כ״י פריס, דפוסים, כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י פרמא: ״שסודר״.
מכללו – אצל חיה.
מתני׳: כל הבשר אסור לבשל בחלב. לישנא דקרא נקט דכתיב (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו, ואסור לבשל ואסור לאכול קאמר, והא דלא תנא הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כדתנן באידך פירקין (חולין קל.) ואף על גב דבשר בחלב נמי במוקדשים נוהג כדתניא בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח״ל בפני הבית ושלא בפני הבית בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלב, אלא דהכא לישנא קיטא נקט, וקתני כל הבשר, ובמשמע בין של חולין בין של מוקדשין, ובארץ ובח״ל לא אצטריך ליה דחובת הגוף היא ונוהגת בין בארץ בין בח״ל. והא דקתני ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים וחגבים לא אצטריכא ליה כלל, דאפילו באכילה נמי שרו כדקתני רישא, אלא סירכיה נקטיה משום דתנא רישא חוץ מבשר דגים וחגבים וכדי נקטיה.
בפרש״י בד״ה הרי נהנה גרונו כו׳ והא דרב אסי פליגא כו׳ ואע״ג דזה אחר זה כו׳ עכ״ל אין זה מוכרח דאיכא למימר דרב אסי משמיה דר״י לא מיירי באבר מן החי אלא בשאר איסורין דלכ״ע חייב אף בזה אחר זה בכדי אכילת פרס וכן נראה דהא ר״א מסיק הכי הכא אליבא דר״י ולעיל בחלקו מבחוץ פליג ר״א אדרבי יוחנן דפוטר ודו״ק:
מכללו, שהרי החלב מותר בחיה, אבל איסור אבר מן החי שלא הותר מכללו, שנוהג אף בחיה — לא חל איסור נבילה וטריפה.
to its general prohibition, as the fat of an undomesticated animal is permitted. But with regard to a limb from a living animal, where there are no permitted circumstances to its general prohibition, the prohibition of consuming a tereifa does not take effect.
רי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ מַהוּ אֲמַר לֵיהּ פָּטוּר.

§ The Gemara continues its discussion of the prohibition against eating a limb from a living animal. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Shimon ben Lakish inquired of Rabbi Yoḥanan: If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth and ate each piece separately, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: He is exempt.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלקו מבחוץ – כלומר היה כזית חלב וחלקו מבחוץ אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית מהו. פטור שלא אכל השיעור בצירוף:
חלקו מבחוץ – לכזית אבר מן החי נחלק לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח״כ חציו השני.
מהו – מי מצטרפי לחיוביה ככל שאר איסורים דקיימא לן דמצטרפי שיעורייהו לחצאין בתוך כדי אכילת פרס כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) או דילמא כיון דחידוש הוא דהא גידין ועצמות דעלמא לא מיחייב עלייהו והכא מיחייב ואימא אין לך בו אלא חדושו וכי אכיל ליה בבת אחת מיחייב דסתם אכילה בבת אחת משמע אבל לחצאין לא.
חלקו מבחוץ – פירש בקונטרס כזית אבר מן החי חלקו לשנים קודם שיתננו לתוך פיו ואכל זה לבדו ואח״כ אכל חציו השני משמע דאם נתן שני החלקים בפיו ובלען בבת אחת חייב לכ״ע ואין נראה דאם כן מאי קשיא ליה לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב וכי אינו יכול לבלוע כזית בבת אחת והא אמרינן בפרק בתרא דיומא (יומא פ.) דבית הבליעה מחזיק כביצת תרנגולת דגדולה יותר מגרוגרת כדמוכח בפרק חלון (עירובין דף פ:) דאיכא כמה גרוגרות בסעודה של עירוב וגרוגרת גדולה יותר מכזית כדמוכח בפרק המצניע (שבת דף צא.) ואמרי׳ בפ׳ אמרו לו (כריתות דף יד.) דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים משמע דשני זיתים מחזיק ועוד דכי היכי דאע״פ שחלקו מבחוץ והניחם בבת אחת לתוך פיו מיחייב לר׳ יוחנן דאזיל בתר אכילת פיו לפי שנהנה גרונו כזית בבת אחת ה״נ אפילו בלען בזה אחר זה יתחייב לריש לקיש דאזיל בתר אכילת מעיו כיון שיש כזית בבת אחת במעיו קודם שיתעכל דאינו ממהר להתעכל כדמוכח בסמוך ונראה לפרש דחלקו מבחוץ פטור ואפילו אכלו בבת אחת דבעינן שיהא מחובר בפיו ויהיה עליו שם אבר משום דהכא חדוש הוא כדפירש בקונט׳ דבעלמא לא מיחייב אגידין ועצמות והכא מיחייב ואין לך בו אלא חידושו אבל חלקו בפנים חייב דדרך הוא שנחלק בפיו בשעת לעיסה וריש לקיש פטר ואפי׳ חלקו בפנים ולכך דוחק הש״ס אליביה היכי משכחת לה שיתחייב בדרך אכילה ומשני בגרומיתא זעירתא דאין אדם לועסו אלא בולעו ומיהו לרבי אלעזר ודאי חייב חלקו מבחוץ דאפילו אכל זה אחר זה מיחייב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ועוד בענין איסור אכילת אבר מן החי. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר לחכמים שבעא מיניה [שאל אותו] ר׳ שמעון בן לקיש מר׳ יוחנן: אם נטל אדם אבר מן החי שיש בו שיעור כזית וחלקו לשני חלקים עוד בהיותו מבחוץ לפיו, לפני שנתן את האבר בפיו לאוכלו, ואכל בתחילה חלק אחד ולאחר מכן את החלק האחר, מהו דינו להתחייב על כך. האם מצטרפים שני חצאי הזית לחייבו, כבשאר איסורי אכילה שמצטרפים חלקי האכילה לחייבו (אם נאכלו שניהם בפרק זמן ״כדי אכילת פרס״). או שמא מאחר ואיסור אבר מן החי חידוש דין הוא, שהרי בשאר איסורי אכילה אין מחייבים על אכילת גידים ועצמות, ובאיסור זה מחייבים על כך. שמא אין לך בו אלא חידושו, ואין מתחייבים אלא על אכילת אבר הנעשית בבת אחת, ולא כשנעשתה בזה אחר זה? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש: הריהו פטור על אכילה זו.
§ The Gemara continues its discussion of the prohibition against eating a limb from a living animal. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: Rabbi Shimon ben Lakish inquired of Rabbi Yoḥanan: If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth and ate each piece separately, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: He is exempt.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִבִּפְנִים מַאי אֲמַר לֵיהּ אחַיָּיב.

Reish Lakish then asked Rabbi Yoḥanan: If he placed an olive-bulk of a limb from a living animal inside his mouth and then divided it and swallowed the two parts separately, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: He is liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבפנים – לאחר שבא סמוך לבית בליעתו בלעו לחצאין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזר ושאל ר׳ שמעון בן לקיש: אם נתן כזית שלם לתוך פיו, ואולם חילקו מבפנים (בתוך פיו), ומשבאו שני החלקים סמוך לבית בליעתו בלע אותם בזה אחר זה, מאי [מה דינו]? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש: חייב.
Reish Lakish then asked Rabbi Yoḥanan: If he placed an olive-bulk of a limb from a living animal inside his mouth and then divided it and swallowed the two parts separately, what is the halakha? Rabbi Yoḥanan said to him: He is liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ פָּטוּר מִבְּפָנִים רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר.

When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said an alternative version of this discussion. If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth, and he then ate each piece separately, he is exempt. If he divided the limb into two parts inside his mouth, Rabbi Yoḥanan says that he is liable, and Reish Lakish says that he is exempt.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבפנים חייב – כלומר הכניס השיעור השלם לתוך פיו וחלקו בפיו לחצאין ובלעו אעפ״כ חייב:
אכילה במעיו – כשהוא יורד לתוך מעיו צריך שיהא בו שיעור אכילה.
כי אתא רבין חלקו לאבר מן החי מבחוץ דברי הכל פטור, מבפנים ר׳ יוחנן אמר חייב ריש לקיש אמר פטור, והלכתא כר׳ יוחנן. והא דאמרינן חלק מבחוץ פטור אפילו אכלו בכדי אכילת פרס, מאי טעמא כיון דאבר מן החי חידוש הוא דהא [א]⁠גידין ועצמות בעלמא לא מיחייב והכא מיחייב אין לך בו אלא חידושו בלבד שיאכלנו בבת אחת אבל לחצאין לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בזה נמסר שכי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר: חלקו מבחוץפטור לדעת הכל. חילקו מבפניםר׳ יוחנן אמר שהריהו חייב, ואילו ריש לקיש אמר שאף באופן זה פטור.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said an alternative version of this discussion. If one took from a living animal a limb that was an olive-bulk and divided it into two pieces when it was outside his mouth, and he then ate each piece separately, he is exempt. If he divided the limb into two parts inside his mouth, Rabbi Yoḥanan says that he is liable, and Reish Lakish says that he is exempt.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר אֲכִילָה בְּמֵעָיו בָּעֵינַן וְלֵיכָּא.

Rabbi Yoḥanan says he is liable because his throat derives pleasure from an olive-bulk of a limb from a living animal. And Reish Lakish says that he is exempt because in order to be liable we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach, and in this case there is not a full olive-bulk that enters his stomach at one time.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוחנן אמר חייב הרי נהנה גרונו בכזית – ואע״ג דחלקו בפיו בגרונו הרי נהנה גרונו בכזית:
ור״ש בן לקיש אמר פטור אכילה במעיו – כלומר בעינן שיבלענו יחד במעיו:
אלא לריש לקיש היכי משכחת לה דמיחייב – כלומר לריש לקיש דאמר חלקו בפיו פטור היכי משכחת לה בשום בר נש שאוכל כשיעור איסורא [בבת אחת] והא אי אפשר שיבלענו יחד שלא יוותר בפיו קצת והדר בולע בפעם אחרת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את שיטותיהם: ר׳ יוחנן אמר שזה שחילק בתוך פיו הריהו חייב — שהרי נהנה גרונו בסך הכל בכזית. וריש לקיש שאמר שזה שחילק את הכזית בתוך פיו הריהו פטור על כך — אכילה במעיו שיש בה שיעור כזית בעינן [צריכים אנו] כדי לחייב על כך, ובמקרה זה שלפנינו ליכא [אין כאן] אכילת מעיים שיש בה בבת אחת שיעור כזית. ושואלים: לשיטת ר׳ יוחנן ברור הדבר מדוע אדם מתחייב על אכילת אבר מן החי, אף שבשעה שהאבר נמצא בפיו הריהו נחלק לחלקים.
Rabbi Yoḥanan says he is liable because his throat derives pleasure from an olive-bulk of a limb from a living animal. And Reish Lakish says that he is exempt because in order to be liable we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach, and in this case there is not a full olive-bulk that enters his stomach at one time.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דִּמְחַיֵּיב אָמַר רַב כָּהֲנָא בִּגְרוֹמִיתָא זְעֵירְתָּא.

The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan it is clear how one can be liable for eating an olive-bulk of a limb from a living animal. But according to Rabbi Shimon ben Lakish, how can you find a case where one will be liable for eating a limb from a living animal, since the food is generally broken up before he swallows it? Rav Kahana said: One would be liable in a case where he eats a small bone that contains an olive-bulk of meat, bone and sinew all together, and that he can swallow whole.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב כהנא בגרומיתא זעירתא – כלומר בשומן שעל הארכובה שדבוק ברכובה שבולעו יחד העצם והשומן שאותו שומן חשוב חלב:
ערך גרם
גרםא(חולין קג:) אמר רב הונא בגרמיתא זעירתא פי׳ אבר קטן שיש בני אדם שבולעין אותו. (ברכות ה: בתרא קא) והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר פירש י׳ בנים היו לו ומתו ומצער ומרוב החביבות היה נושאו ואד׳ קדוש כרבי יוחנן היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה אלא אותו עצם שן היה ושן המת אינו מטמא דתנו (פרק ג׳ באהלות ובנזיר נא) כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורו הכל טמת וזה תלוש היה (נדה נא) כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף מטמא לאפוקי שן אף על פי שגזעו מחליף לא נולד עמו השיע׳ והציפורן אף על פי שנולדו עמו גזעו מחליף לפירוש אינן מטמאים אבל רמ״ח איברין טמאין במת אפי׳ כשנפרשו לפי שנולדו עמו ואם תחתוך א׳ מהן אין גזעו מחליף. פי׳ אחר כשהיה הולך לבית האבל מוליכו עמו כדי לנחמם כלומר ראו מה אירע בי דין גרמא דעשיראה בירי וצערי גדול משלכם (א״ב לשון מקרא זה חמור גרם ותרגום עצם מעצמי גרמא מגרמי):
א. [קנאכן ביין.]
היכי משכחת לה דמיחייב – בכזית הא אי אפשר ללעוס אכילה כולה יחד.
בגרומיתא זעירתא – עצם קטן שעל כף הירך שיש בו משהו בשר וגיד ועצם משלימו לכזית ואין אדם לועסו אלא בולעו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לשיטת ר׳ שמעון בן לקיש הפוטר בכל מקרה בו הדבר הנאכל נחלק בתוך פיו של האוכל, מעתה היכי משכחת לה דמחייב [כיצד אתה מוצא אותה אפשרות שהוא מתחייב], באכילתו, שהרי תמיד נחלק המאכל בזמן אכילתו? אמר רב כהנא: בגרומיתא זעירתא [בעצם זעירה] שהוא יכול לבלוע אותה בשלימות, בלא שתיחלק.
The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan it is clear how one can be liable for eating an olive-bulk of a limb from a living animal. But according to Rabbi Shimon ben Lakish, how can you find a case where one will be liable for eating a limb from a living animal, since the food is generally broken up before he swallows it? Rav Kahana said: One would be liable in a case where he eats a small bone that contains an olive-bulk of meat, bone and sinew all together, and that he can swallow whole.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֲפִילּוּ חִלְּקוֹ מִבַּחוּץ נָמֵי בחַיָּיב מְחוּסַּר קְרִיבָה לָאו כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.

As quoted above, Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish agree that if one divides a limb from a living animal before placing it in his mouth, he is not liable for eating it. The Gemara adds: But Rabbi Elazar says: Even if one divided the limb outside his mouth he is liable. This is because the fact that the two pieces are lacking in proximity to each other as they are placed in one’s mouth is not comparable to lacking an action, i.e., it is not comparable to a case where he ate only half an olive-bulk. Since he ate an entire olive-bulk, he is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחוסר קריבה – שמחוסר להקריבו לאו כמחוסר מעשה דמי. כלומר אע״ג דאינו יחד ואינו בצירוף כיון דאוכלו השיעור כולו אין אנו חוששין וחייב:
מחוסר קריבה – שנתרחקו זה מזה מעט.
מחוסר מעשה – נמי שלא אכל אלא חצי זית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למעלה למדנו כי מוסכם על ר׳ יוחנן וריש לקיש שזה שחילק את האבר מן החי מחוץ לפיו, ולאחר מכן אכל את החלקים בזה אחר זה, הריהו פטור.
As quoted above, Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish agree that if one divides a limb from a living animal before placing it in his mouth, he is not liable for eating it. The Gemara adds: But Rabbi Elazar says: Even if one divided the limb outside his mouth he is liable. This is because the fact that the two pieces are lacking in proximity to each other as they are placed in one’s mouth is not comparable to lacking an action, i.e., it is not comparable to a case where he ate only half an olive-bulk. Since he ate an entire olive-bulk, he is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּזַיִת שֶׁאָמְרוּ חוּץ מִשֶּׁל בֵּין הַשִּׁינַּיִם וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף עִם בֵּין הַשִּׁינַּיִם.

§ The Gemara cites another dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish pertaining to the measure of an olive-bulk with regard to prohibitions involving eating. Rabbi Shimon ben Lakish says: The olive-bulk of which the Sages spoke with regard to prohibitions involving eating is measured by the food one actually swallows, aside from the food that remains stuck between the teeth. And Rabbi Yoḥanan says that it includes even the food that remains stuck between the teeth.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ משל בין השינים – צריך שיהא כזית במה שהוא בולע לבד הנשאר בשינים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין זה מביאים כי ר׳ אלעזר אמר כי אפילו זה שחלקו מבחוץ נמי [גם כן] הריהו חייב על כך, וטעם הדבר — שלדעתו כל דבר שהריהו מחוסר קריבה (שחלקיו השונים אינם קרובים זה לזה, כדוגמת שני חלקי כזית האבר מן החי הללו, שחילקם מחוץ לפיו ונאכלו בזה אחר זה) לאו [לא] כמחוסר מעשה דמי [נחשב] הדבר, שאין זה נחשב כאילו אכל רק חצי זית, ולאחר מכן שוב אכל חצי זית, אלא כאילו אכל כזית שלם בבת אחת.
§ The Gemara cites another dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish pertaining to the measure of an olive-bulk with regard to prohibitions involving eating. Rabbi Shimon ben Lakish says: The olive-bulk of which the Sages spoke with regard to prohibitions involving eating is measured by the food one actually swallows, aside from the food that remains stuck between the teeth. And Rabbi Yoḥanan says that it includes even the food that remains stuck between the teeth.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב פָּפָּא בְּשֶׁל בֵּין שִׁינַּיִם דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי בֵּין הַחֲנִיכַיִים מָר סָבַר גהֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת וּמָר סָבַר אֲכִילָה בְּמֵעָיו בָּעֵינַן.

In explanation of this dispute, Rav Pappa says: With regard to food that remains stuck between the teeth, everyone agrees that it is not included in measuring an olive-bulk that would render one liable to receive lashes. When they disagree it is with regard to food that remains on the palate, which one tastes but does not swallow. One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that since his throat derives pleasure from an olive-bulk, i.e., he tastes the full olive-bulk, he is liable. And one Sage, Reish Lakish, holds that in order to be liable, we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשל בין השינים לא פליגי – כלומר לא פליגי דלא מצטרף כי פליגי בשל בין החניכים הדבוק לחיך לפנים מן השינים:
מר סבר אפי׳ במעיו בעינן כזית – והאי לאו במעיו הוא:
ערך חנך
חנךא(בבא קמא צה) ההוא תורא דהוו כייבין ליה חינכי פירוש חינכי למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים. (חולין קג:) כי פליגי בשל בין החניכי׳ מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומ״ס אכילות מעים בעינן פי׳ מקום החיך שהחיך הוא הטועם לאוכל:
א. [גומען.]
בשל בין השינים – אפילו רבי יוחנן מודה דלא מיחשיב בהדיה דהא אין נהנה לא גרונו ולא מעיו שאין אדם טועם עד שיהא סמוך לבית הבליעה כדכתיב (איוב יב) וחיך (יטעם אוכל).
בין החניכיים – המדבק בחכו שגרונו נהנה בו ומעיו לא נהנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב מתוך שנידונה למעלה מחלוקת ר׳ יוחנן וריש לקיש באכילת אבר מן החי, מביאים עוד ממחלוקתם בענין דרך האכילה המחייבת באיסורי אכילה. אמר ר׳ שמעון בן לקיש: שיעור כזית שאמרו חכמים בכל אכילות של איסור שמתחייב בו האוכל, הכוונה לשיעור הנבלע שהוא כזית, חוץ (מלבד) משל האיסור שנותר לאחר הלעיסה בין השינים, שמה שנשאר בין השיניים אינו נחשב להצטרף לשיעור המחייב. ואילו ר׳ יוחנן אמר: אף עם של בין השינים.
In explanation of this dispute, Rav Pappa says: With regard to food that remains stuck between the teeth, everyone agrees that it is not included in measuring an olive-bulk that would render one liable to receive lashes. When they disagree it is with regard to food that remains on the palate, which one tastes but does not swallow. One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that since his throat derives pleasure from an olive-bulk, i.e., he tastes the full olive-bulk, he is liable. And one Sage, Reish Lakish, holds that in order to be liable, we require an act of eating that contains the requisite amount, i.e., an olive-bulk, when it enters his stomach.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲצִי זַיִת וֶהֱקִיאוֹ וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת אַחֵר חַיָּיב מ״טמַאי טַעְמָא הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת.

§ The Gemara quotes another related ruling of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate half an olive-bulk of a forbidden food and vomited it, and then ate another half an olive-bulk, he is liable. What is the reason? It is because his throat derives pleasure from an olive-bulk of the forbidden food, even though the full olive-bulk did not actually enter his stomach.
רי״ףרש״יההשלמהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חייב – ואע״ג דלא בא במעיו זית שלם לא בבת אחת ולא בזה אחר זה.
הרי נהנה גרונו – בטעם שני חצאי זיתים. והא דרבי אסי פליגא אדרב דימי ורבין דאמרי לעיל משמיה דרבי יוחנן חלקו מבחוץ פטור. והאי נהנה גרונו משום דהנאת גרונו היינו טעימה והרי טעם שני חצאי זיתים ואע״ג דזה אחר זה הוא לא איכפת לן הואיל ובכדי אכילת פרס הואי אבל הנאת מעיים אינה אלא במילוי כרס ואע״ג דבלע שני חצאי זיתים לא נתמלא כרסו אלא בחצי זית שכשבלעו לזה יצא כבר זה.
אמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל חצי זית אחר חייב מאי טעמא הרי נהנה גרונו בכזית. ומסקנא דאפילו אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו חייב דלא הוי עיכול. ודוקא בבשר מן החי או בשאר איסורין דליכא בהו חידוש, אבל באבר מן החי הא אמר ר׳ יוחנן לעיל חלקו מבחוץ פטור.
הא דאמר רב אסי אמר ר׳ יוחנן אכל חצי כזית והקיאו וכו׳ חייב, יש לפרשה בבשר מן החי, והוא הדין לשאר כל איסורין שבתורה שיש בהן שיעור אכילה בכזית. אבל לא באבר מן החי, משום דחדוש הוא וכברייתו בעינן לצרופי ביה גידין ועצמות, שלא לשבור דברי רב דימי ורבין משמיה דר׳ יוחנןא.
א. וכ״כ מהרש״א. ולא כדברי רש״י ד״ה הרי נהנה, שדין זה הוא גם באבר מן החי, והא דרב אסי פליגא אדרב דימי. וראה תורת חיים, חת״ס ולב אריה, והערות הגרשז״ר והגרר״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב פפא בהסבר מחלוקתם: בחלק המאכל של בין השיניםדכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים], ואף ר׳ יוחנן מודה שאינו מצטרף לשיעור כזית המחייב, כי פליגי [כאשר ר׳ יוחנן וריש לקיש חולקים] הרי זה ביחס לחלק האוכל שנמצא בין החניכיים, שהרי הגרון נהנה ממנו, ואולם אין המעיים נהנות ממנו. ובכך נחלקו: מר סבר [חכם זה, ר׳ יוחנן, סבור] שמצטרף חלק זה לשיעור כזית, שהרי נהנה גרונו בכזית. ואילו מר סבר [חכם זה, ריש לקיש, סבור] שאין חלק זה מצטרף לשיעור המחייב, שכן אכילה במעיו של שיעור כזית בעינן [צריכים אנו], וחלק זה שבחניכיים לא נכנס למעיו.
§ The Gemara quotes another related ruling of Rabbi Yoḥanan: Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: If one ate half an olive-bulk of a forbidden food and vomited it, and then ate another half an olive-bulk, he is liable. What is the reason? It is because his throat derives pleasure from an olive-bulk of the forbidden food, even though the full olive-bulk did not actually enter his stomach.
רי״ףרש״יההשלמהרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בְּעָא רַבִּי אֶלְעָזָר מר׳מֵרַבִּי אַסִּי אָכַל חֲצִי זַיִת וֶהֱקִיאוֹ וְחָזַר וַאֲכָלוֹ מַהוּ מַאי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי הָוֵי עִיכּוּל אִי לָא הָוֵי עִיכּוּל וְתִיבְּעֵי לֵיהּ כְּזַיִת.

Rabbi Elazar raised a dilemma before Rabbi Asi: If one ate half an olive-bulk of forbidden food and vomited it, and then ate it again, what is the halakha? The Gemara clarifies: What is the dilemma he is raising? If it is about whether the half-olive-bulk that he ate and vomited up is considered to have been digested, in which case it is no longer considered food, or whether it is not considered to have been digested, let him raise the dilemma with regard to an entire olive-bulk. If one eats an entire olive-bulk and vomits it and then eats it again, if the food is considered not to have been digested the first time, he is liable to be flogged twice.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קא מיבעיא ליה אי הוה עיכול כו׳ – כלומר קא מיבעיא ליה כיון דהקיאו אי חשוב בפעם ראשונה כמעוכל וכיון דהדר אכלו לא חשוב אכילה דהוי כעפרא אי לא הוי עיכול:
תיבעי ליה כזית – כלומר תיבעי ליה שמתחלה אכל כזית והקיאו והדר אכלו אי חייב שתים דלא הוי עיכול או אין חייב אלא אחת דהוי עיכול:
אי הוי עיכול – בבליעתו והוי פירשא בעלמא ואכילה שניה לאו כלום היא.
תבעי ליה כזית – ולחייבו ב׳ מלקיות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ והקיאו וחזר ואכלו. עי׳ יומא מא ע״א ובת״י שם ומנחות סט ע״א תד״ה דבלע ובר״ש פי״ז מ״ז דאהלות:
ג למעלה למדנו כי לדעת ר׳ יוחנן אדם חייב באכילת איסור על הנאת גרונו שיש בה שיעור כזית, ועוד בענין זה אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: אכל דבר איסור ששיעורו חצי זית, והקיאו, וחזר ואכל חצי זית אחר — הריהו חייב על כך, אף שבסופו של דבר לא בא למעיו כזית איסור שלם. מאי טעמא [מה טעם הדבר]?
Rabbi Elazar raised a dilemma before Rabbi Asi: If one ate half an olive-bulk of forbidden food and vomited it, and then ate it again, what is the halakha? The Gemara clarifies: What is the dilemma he is raising? If it is about whether the half-olive-bulk that he ate and vomited up is considered to have been digested, in which case it is no longer considered food, or whether it is not considered to have been digested, let him raise the dilemma with regard to an entire olive-bulk. If one eats an entire olive-bulk and vomits it and then eats it again, if the food is considered not to have been digested the first time, he is liable to be flogged twice.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא אִי בָּתַר גְּרוֹנוֹ אָזְלִינַן אִי בָּתַר מֵעָיו אָזְלִינַן וְתִפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אַסִּי.

Rather, his dilemma must be about whether we follow the throat or whether we follow the stomach in measuring how much forbidden food one has swallowed. That being the case, let him resolve the dilemma from that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said, which indicates that we follow the throat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בתר מעיו אזלינן כו׳ – כלומר אי בתר מעיו אזלינן ואין במעיו אלא חצי שיעור אי בתר גרונו אזלינן והרי נהנה גרונו בכזית:
תפשוט ליה מדר׳ אסי – דבתר גרונו אזלינן:
אלא אי בתר גרונו אזלינן – דפשיטא ליה דלאו עיכול הוא וקא מיבעיא ליה מי אמרינן הרי נהנה גרונו או דילמא הרי לא נהנו מעיו אלא בחצי זית.
תפשוט ליה מדרבי אסי – דבתר גרונו אזלינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

— סוף סוף הרי נהנה גרונו בכזית. בעא [שאל] ר׳ אלעזר מר׳ אסי: אם אכל דבר איסור בשיעור חצי זית, והקיאו, וחזר ואכלו לאותו חצי זית של איסור, מהו הדין? ותוהים על שאלת ר׳ אלעזר: מאי קא מיבעיא ליה [מה היא השאלה שנשאלה לו]? אי הוי [אם חצי זית זה שנאכל ולאחר מכן הוקא נחשב] כעיכול, אם כן שוב אינו נחשב דבר אוכל אלא כפרש ואין לחייב על האכילה השניה, אי לא הוי [או אין הוא נחשב] עיכול, יש לחייבו אף על האכילה השניה. ואולם אם זו היא בעייתו, תיבעי ליה [תישאל לו שאלתו] בכזית שלם שאכלו והקיאו וחזר ואכלו, אם חייב הוא על כך סדרה אחת של מלקות או שתי סדרות מלקות!
Rather, his dilemma must be about whether we follow the throat or whether we follow the stomach in measuring how much forbidden food one has swallowed. That being the case, let him resolve the dilemma from that which Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said, which indicates that we follow the throat.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי אַסִּי גְּמָרֵיהּ אִיעֲקַר לֵיהּ וַאֲתָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר לְאַדְכּוֹרֵיהּ וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ לְמָה לִי חֲצִי זַיִת אַחֵר לֵימָא מָר בְּדִידֵיהּ דדְּאִיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי שָׁמְעִינַן מִינַּהּ דְּלָא הָוֵי עִיכּוּל וְשָׁמְעִינַן מִינַּהּ דַּהֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת.

The Gemara explains that Rabbi Elazar knew the answer to his question, but Rabbi Asi forgot the statement that he had learned from Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Elazar came to remind him of what he had known previously. And this is what Rabbi Elazar was saying to him: Why do I need the case where he swallows another half an olive-bulk? Let the Master teach this ruling in a case where he swallows the same half-olive-bulk he had swallowed previously and vomited, as two principles can be derived from the ruling in that case: We can learn from it that the food was not considered to have been digested the first time he swallowed it, and we can learn from it that since his throat derives pleasure from a full olive-bulk, he is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי אסי גמריה איעקר ליה – כלומר רבי אלעזר תרוייהו פשיטא ליה ולא הוצרך לישאל כלום אלא שמעיה לרבי אסי ששכח שמועתו ששמעו שניהם מפי ר׳ יוחנן שאפילו חזר ואכל אותו כזית עצמו חייב ושמעיה לרבי אסי דקא נקיט כזית אחר אבל ההוא לא אלמא הוי עיכול ואתא לאדכוריה ושאל לו בלשון בעיא משום כבודו אכלו לאותו עצמו מהו כלומר היזכר מה ששמעת על כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא השאלה היתה: אי בתר [אם אחר] הנאת גרונו אזלינן [הולכים אנו], והרי זה שאכל והקיא וחזר ואכל, בסופו של דבר נהנה גרונו בשיעור כזית, ויתחייב על אכילתו זו. אי בתר [או אחר] הנאת מעיו אזלינן [הולכים אנו], והרי לא נהנו מעיו מכזית שלם. ושואלים: ותפשוט ליה [ותפתור לו] את הבעיה הזו ממה שאמר ר׳ אסי עצמו שהולכים אנו אחר הנאת גרונו!
The Gemara explains that Rabbi Elazar knew the answer to his question, but Rabbi Asi forgot the statement that he had learned from Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Elazar came to remind him of what he had known previously. And this is what Rabbi Elazar was saying to him: Why do I need the case where he swallows another half an olive-bulk? Let the Master teach this ruling in a case where he swallows the same half-olive-bulk he had swallowed previously and vomited, as two principles can be derived from the ruling in that case: We can learn from it that the food was not considered to have been digested the first time he swallowed it, and we can learn from it that since his throat derives pleasure from a full olive-bulk, he is liable.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִישְׁתִּיק וְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי א״לאֲמַר לֵיהּ מוֹפֵת הַדּוֹר לָא זִימְנִין סַגִּיאִין אָמְרַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְאָמַר לָךְ הֲרֵי נֶהֱנָה גְּרוֹנוֹ בִּכְזַיִת.:

Rabbi Asi was silent and did not say anything. Rabbi Elazar said to him: Wonder of the generation, did you not say this case many times before Rabbi Yoḥanan, and he said to you: This person is liable because his throat derives pleasure from a full olive-bulk?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל מופת הדור דלאו זימנין סגיאין – כלומר אדם חשוב אמרתה קמיה דר׳ יוחנן בענין זה שאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו:
ואמר לך הרי נהנה גרונו בכזית – וחייב:
סליק פירקא
ערך מפת
מפתא(חולין קג:) אמר ליה מופת הדור כלומר אדם חשוב:
א. [וואנדער אוסצייכונג.]
אישתיק – רבי אסי.
א״ל – ר׳ אלעזר.
מופת הדור – גדול הדור כמו (זכריה ג) אנשי מופת המה.
זימנין סגיאין אמרת – דבר זה לפני רבי יוחנן דאפילו בההוא עצמו חייב והודה לדבריך ואמר הרי נהנה גרונו בכזית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: ר׳ אלעזר כשלעצמו לא הוצרך לשאול שאלות אלה, שכן פשוט לו דינן. ואולם שמע ר׳ אלעזר את ר׳ אסי שגמריה [לימודו] בענין זה ששמע מפי ר׳ יוחנן, איעקר ליה [נעקר, נשכח לו לר׳ אסי], ואתא [ובא] ר׳ אלעזר לאדכוריה [להזכיר לו], ומשום כבודו של ר׳ אסי לא אמר לו במפורש אלא בדרך שאלה, והכי קאמר ליה [וכך אמר לו]: למה לי לומר שאכל חצי זית אחר, לימא מר בדידיה [יאמר אדוני בעצמו] באותו חצי זית, דאיכא למשמע מינה תרתי [שאפשר לשמוע מכאן שנים]: שמעינן מינה דלא הוי [שומעים אנו ממנה שאינו נחשב] עיכול, ושמעינן מינה [ושומעים אנו ממנה] שהרי נהנה גרונו בכזית!
אישתיק [שתק] ר׳ אסי ולא אמר ליה [לו] ולא מידי [דבר], אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר לר׳ אסי, בדרך של כבוד, מופת הדור, האם לא זימנין סגיאין [פעמים רבות] אמרת קמיה [לפני] ר׳ יוחנן שאף באותו חצי זית הריהו חייב, ואמר לך ר׳ יוחנן כדבריך, שהרי נהנה גרונו בכזית, ואין זה נחשב עיכול.
Rabbi Asi was silent and did not say anything. Rabbi Elazar said to him: Wonder of the generation, did you not say this case many times before Rabbi Yoḥanan, and he said to you: This person is liable because his throat derives pleasure from a full olive-bulk?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – כל הבשר
(15) מַתְנִי׳: כׇּל ההַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים ווְאָסוּר לְהַעֲלוֹת עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים

Chapter 8
MISHNA: It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב – דאע״ג דאמר רחמנא גדי הוא הדין לחיה ועוף ומיפלג פליגי בה לקמן (דף קיג.) איכא למ״ד דאורייתא ואיכא למ״ד דרבנן.
ואסור להעלות – דילמא אתי למיכלינהו כי הדדי דקא נגעי ובלעי מהדדי ואע״ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה כדאמרינן בגמרא.
סימן רעא
הבשר והגבינה אין עולין על שלחן אחד אפילו לאכול לשנים אלא ע״י שינוי, שיקח מפה אחרת לפניו או דבר אחר, דבעינן גם שינוי גם דיעות, כדאמרינן בפ״ק דשבתא.
א. יג ע״א הכי השתא התם דיעות איכא שינוי ליכא הכא איכא דיעות ואיכא שינוי. עי׳ ראבי״ה ח״א עמ׳ קנ וקנא שכתב שרבותיו הביאו ראיה לכך מגמרא זו. ועי׳ שפ״א לשבת שם שכת׳ שמאריכות לשון הגמ׳ ׳התם דיעות איכא שינוי ליכא׳ משמע דשינוי מהני רק בדאיכא דיעות אבל להאי דינא דאסור להעלות הבשר עם הגבינה לא יהני שינוי. וכדבריו כ״כ בחי׳ הפלאה (נדפסו בסוף שו״ע הוצ׳ מכו״י) ודלא כחכמ״א כלל מ סי״א. ואם מלשון הגמ׳ מוכח הכי כ״ש שמלשון רבינו שכתב דבעינן גם דיעות גם שינוי מוכח כהשפ״א.
מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב – תימה דלא תני בארץ ובחו״ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין כמו בהנך פירקין ובתוספתא תני להו ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין ורשב״ם פי׳ דאיצטריך משום חו״ל דס״ד דאינו נוהג בח״ל משום דאיתקש לבכורים (שמות כג) בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי בחלב אמו ולפירושו ניחא הא דאמר בפ׳ ראשית הגז (לקמן דף קלו.) דארצך דבכורים אתא למעוטי חו״ל דאע״ג דהיא מצוה התלויה בארץ איצטריך משום דאיתקיש לבשר בחלב.
ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים – האי חוץ לא איצטריך דאפילו לבשל שרי אלא אגב רישא נקטיה.
פרק כל הבשר
משנה. כל הבשר אסור לבשל בחלב וכו׳. ואע״ג דכתי׳ גדי, ה״ה לחיה ועוף. ומפלג פליגי בה לקמן, איכא מאן דאמ׳ דאוריתא, ואיכא מאן דאמ׳ דרבנן.
חוץ מבשר דגים וחגבים. דלא איקרי כלל בשר, ואפי׳ מדרבנן לא גזרו ביה, לפי שאינו דומה כלל לבשר, ולא אתו לאחלופי בשאר בשר.
ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן. דלמא אתי למכלינהו בהדי הדדי, או דקא נגעי בהדדי. ואע״ג דצונן בצונן הוא, וכתי׳ לא תבשל, דרך בישול אסרה תורה, ואפי׳ אי תרי בשרא בחלבא לא מיתסר בהנאה גם באכילה, אפי׳ הכי לא מיקרי גזירה לגזירה, דגם בהעלאה נמי איכא למיגזר שמא יעלה על השלחן באלפס ראשון רותח, וכלי ראשון מבשל.
חוץ מבשר דגים וחגבים. והא לא איצטריך ליה למיתני, שהרי התיר גם האכילה עמו, אלא איידי דתנא רישא חוץ, תנא נמי סיפא חוץ.
כל הבשר
האי דלא קתני ונוהג בחולין ובמוקדשין או אינו נוהגא, משום דגבי בשר בחלב פשיטא ליה שנוהג במוקדשין, דאינהו נמי היתרא הוא, שאם אכל חלק הדיוט בחלב ודאי דחייב שהרי אין כאן אלא איסור בשר בחלב, ואי בישל חלק גבוה נמי אין כאן אלא איסור בשר בחלב וחייב, משום הכי לא קתני, דעל כרחין נוהג במוקדשין. ולמאן דאמר לקמן בגמ׳ב כל היכא דלקי אבישול לקי אאכילה אי נמי למאן דאמר אבישול לעולם לקי, ניחא מתני׳ דלא איצטריכא ליה למיתני דהא אפי׳ תימא אין איסור חל על איסור לוקה, ומיהו לא ניחא למאן דאמר כל היכא דלא לקי אאכילה לא לקי אבישול, ואע״ג דמכל מקום בחלק הדיוט לוקה בשתיהן, הוה ליה למיתני בחלק גבוה שאסור להדיוט כדתני ליה גבי גיד הנשהג וצ״ע. ואפשר דהכי קתני, כל הבשר בין של חולין בין של מוקדשין בין של חיה ועוף אסור לבשל בחלבד, ולישנא קלילאה נקט משום סיפא דנדרים. ובתוספתאו תניא בשר בחלב נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין.
והאי דקתני בסיפא דמתני׳ ואסור לעלות עם הגבינה על השולחן חוץ מבשר דגים, לאו לאשמועינן העלאה דדגים וחגבים, אלא לאשמועינן דאפי׳ בשר עוף אסור להעלותז כדאמרינן בגמ׳ח אמר רב יוסף שמע מינה בשר עוף בחלב דאורייתא וכו׳. והא דדייקינן מרישא הא עוף אסור מדאורייתא, משום דקתני כל הבשר אסור חוץ מבשר דגים, משמע שכולן מדין תורה נאסרוט. אלא רב אשי דמתרץי לה לצדדין יש מהן מדברי תורה ויש מהן מדברי סופרים, ורב אשי לית ליה דרב יוסף דדאיק מסיפאכ דהוא מדאורייתא אלא כאבייל סבירא ליהמ. כך פרש״י ז״ל.
ויש לומר דהא דקתני ואסור להעלות וכו׳ לרב אשי לא קשיא, משום דמאן תנא העלאה ר׳ יוסי היא, כדגלי בסיפאנ שזו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ואמר לך רב אשי פליגי רבנן עליה וסברי שזו מחומרי בית שמאי ומקולי בית הלל וסברי דמדרבנן הוא. ואין זה מחוור.
א. כדתניא באידך פרקי (הרשב״א) – לעיל עח, א; פט, ב, ולהלן קל, א; קלה, א; קלח, ב. וראה תוד״ה כל הבשר, חידושי הרא״ה וחידושי הריטב״א שיישבו בפנים שונים.
ב. קיד, א.
ג. לעיל פט, א.
ד. כ״כ הרשב״א והרא״ה.
ה. בחידושי הרשב״א: לישנא קיטא [כצ״ל, והיינו לשון קצרה. וכן לשון הרשב״א בכ״מ].
ו. פ״ח ה״א.
ז. כ״כ הרא״ה והריטב״א.
ח. קד, א.
ט. אבל בתוד״ה הא עוף כתבו שאין לדייק מ״כל הבשר״, עיי״ש. וראה ראש יוסף ובספר בנין ציון.
י. בהוצ׳ מערבא תיקנו: מתרץ.
כ. כי״פ: סופא.
ל. להלן קד, ב.
מ. וכ״ה בחידושי הרשב״א.
נ. להלן שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו בשאר איסורין שאין גידין ועצמות מצטרפים לאכילתם בכזית וכן ביארנו שאם אכל כזית מהם בשני פעמים כגון שחלקו לכזית זה קודם שיבלענו ואכל חצי זית זה ואחר כך אכל החצי האחר שמצטרפין בתוך שיעור אכילת פרס:
אבר מן החי כבר ביארנו שגידין ועצמות מצטרפין בו לכזית ונמצא חלוק בזו משאר איסורין ומ״מ בשניה אינו חלוק ואם חלקו מבחוץ קודם שיכניסנו לפה פטור אלא אם כן אכל ממנו כזית בשר הא גידין ועצמות אין מצטרפין אלא לאכלו ביחד הכניסו בפה כאחד וחלקו בפנים ובלעו לחצאין חייב אף בצירוף עצמות וגידין:
כל הדברים ששיעורן בכזית בין למלקות בין לכרת פירושו כזית בינוני ומה שנשאר בין השניים אינו מצטרף למה שבלע אבל מה שעל החנכיים והוא החיך והוא המקום שטועם מצטרף למה שבלע שאין החיוב אלא בהנאת הגרון מפני זה אמרו שאם אכל חצי והקיאו קודם שנתאכל וחזר ואכלו אע״פ שאין במעים אלא חצי זית הואיל ונהנה גרון בכזית חייב ואין צריך לומר באכל חצי זית והקיאו ואכל חצי זית אחר הואיל ובתוך שיעור הראוי לו היה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שמיני בעזר הצור:
כל הבשר וכו׳ כונת הפרק לבאר ענין בשר בחלב כלו על השלמות אלא שיתגלגלו בתוכו ענינים אחרים על ידי גלגול מעניני מליחת בשר ונטילת ידים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בשר בחלב באיזה מין נוהג ר״ל באיזה בשר ובאיזה חלב ואיזה חלב אסור בזה מדברי תורה ואיזה מדברי סופרים השני בגדרים שאדם צריך לעשות בענין בשר בחלב דרך הרחקה שלא יבא לידי אכילה ויתגלגל בזה החלק דין נטילת ידים על ידי גלגול הנטילה שאדם צריך ליטול בין גבינה לבשר כמו שיתבאר השלישי בענין דין תערובת בשר בחלב והחתיכה הנאסרת משום בשר בחלב על איזה צד אוסרת חברותיה הרביעי בדין הכחל והכשר אכילתו החמישי בענין מליחת בשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר שבשר דגים וחגבים אינו נקרא בשר לענין זה ולא לענין אחר והוא שאמר כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים ואסור להעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים אמר הר״מ פי׳ כבר ביארנו במקומות מנדרים שהעקר שעליו סומכין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם אבל בזמן שזכרו המשנה היו עושין שהנודר מהבשר אסור אפי׳ בבשר דגים ואין מותר לו זולתי בשר חגבים ומה שאמר גם כן מותר בבשר דגים על מנת שיהא ענין מורה על שהוא לא נשבע אלא על בשר בעלי ארבע רגלים וכבר נתבארו דוגמאות רבות בענין זה בשביעי מנדרים:
אמר המאירי כל הבשר אסור לבשל בחלב ואין צריך לומר לאכול אלא שתפשה בלשון בשול מצד לשון המקרא וכן שהאכילה יוצאה בקל וחומר מן הבשול חוץ מבשר דגים וחגבים כלומר כל הבשר אסור לבשל בחלב אם מן התורה אם מדברי סופרים שאם בשר בהמה אסור מן התורה ואם בשר עוף היא אינה אלא מדברי סופרים וכן בשר חיה ויש פוסקים בבשר חיה שאף היא אסורה מן התורה כמו שיתבאר אבל דגים וחגבים אין בשרם נאסר בחלב אף מדברי סופרים וכן כל הבשר אסור להעלות עם הגבנה על שלחן אחד ואפי׳ בשר עוף מגזרה שמא יאכלם כאחד או שמא יעלם כאחד בשלחן ואע״פ שהאכילה עצמה גזרה והויא לה גזרה לגזרה שהרי אף בשיעלם כאחד ויגעו זה בזה צונן בצונן הוא ואם יעלו באלפס רותח ר״ל שיערה ממקום בשולו לאלפס כלי שני הוא וכלי שני אינו מבשל מ״מ פרשוה בגמ׳ שמא יעלם באלפס ראשון רותח והוא כעין מרחשת שהוא דרך בשול ואף היא קרויה אלפס שאף הקערה קרויה כן לפעמים כמו שביארנו במסכת יום טוב בענין אלפסין עירניות וכלי ראשון מבשל והרי אף הבשול לבד אסרה תורה חוץ מבשר דגים וחגבים שהותר להעלות כאחד שהרי אף אכילתן כאחד הותרה ולא הוצרך להודיע בדגים וחגבים היתר העלאתן שהרי אף באכילה הותרו אלא שדרך המשך הדברים אמרה:
פרק כל הבשר מהדורא קמא
מתני׳ כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים קשי׳ לרבנן ז״ל למה לא תני הכא ונוהג בחולין ובמוקדשין כמו דתני׳ גבי גיד הנשה וגבי אותו ואת בנו דהא ודאי בשר וחלב חובת הגוף הוא ונוהג בכל מקום ובכל זמן וה״ה דנוהג במוקדשים כדתני׳ בתוספת׳: בשר בחלב נוהג בארץ ובח״ל בפני הבית ושלא בפני הבית ובין בחולין בין במוקדשין וי״ל דהא לא תני׳ הכא משום דלא תני תנא נוהג ואינו נוהג אלא בדבר שהוא ברור ומפרש אותו הדין היכי נוהג ובמה נוהג אבל הכא דינא גופ׳ איצטרך לאשמועינן דבשר בחלב בישולו בעלמא אסור אפי׳ אינו אוכל ממנו: דלא תימא דהא דכתיב לא תבשל היינו לבשל ולאכול קמ״ל דאפי׳ בישול בלחוד אסו׳ וחייב עליו להכי תני כל הבשר אסור וכייל ותני הכא כל הבשר בין חולין בין מוקדשין בין בארץ בין בח״ל ובתר הכי מפרש איסו׳ אכילה בלא בישול דקתני ואסור להעלותו על השולחן עם הגבינה דטעמא שמא יטעה ויבוא לאכלו כאחת והא דתני חוץ מבשר דגים וחגבים דמשמע דאינן מותרים אלא בבישול ה״ה דאפי׳ באכילה שרי עם החלב אלא איידי דאיירי באידך ואסו׳ להעלותו על השלחן תני בהני חוץ מבשר דגים וחגבים ובעי למימר חוץ מבשר דגים וחגבים שמותר להעלותן מפני שמותר לאכלן למימרא דלא מישתר׳ בהעלאה אלא מאי דשרי באכילה. דאפי׳ בשר עוף דשריות׳ דילי׳ מן התורה ואין איסורו אלא מד״ס אסור בהעלאה כדמפ׳ באינך מתני לב״ה ודלא כב״ש דס״ל דמותר בהעלאה.
תוס׳ בד״ה כל הבשר כו׳ תימה דלא תני כו׳ ובתוספתא תניא כו׳ ואשמועינן דחייל כו׳ עכ״ל מדברי הר״ן נראה לפרש דבריהם בעיקר תמיהתם שכתבו דלא תני בא״י כו׳ ובתוספתא תני כו׳ שסמכו עצמם אסוף דבריהם שכתבו דאצטריכא ליה למתני משום דאשמועי׳ דחייל כו׳ והוא דחוק במשמעות דבריהם אלא דלמאי דמסיק לקמן בפרק שילוח הקן דבגיד הנשה תנא להו ולית בהו לצורך כלל ה״ל למתני כמו בהנך פרקין ומה שכתבו ואשמועינן דחייל כו׳ היינו לפי הסוגיא דפ׳ גיד הנשה דבעי בהו מיהת חד לצורך הא דתני ליה הכא בתוספתא ע״כ אית לן למימר דאשמועינן כו׳ ודו״ק:
בא״ד בחלב אמו ולפירושו ניחא הא כו׳ דארצך דבכורים כו׳ עכ״ל כצ״ל:

Chapter 8

(16) MISHNA: It is prohibited to cook any meat of domesticated and undomesticated animals and birds in milk, except for the meat of fish and grasshoppers, whose halakhic status is not that of meat. And likewise, the Sages issued a decree that it is prohibited to place any meat together with milk products, e.g., cheese, on one table. The reason for this prohibition is that one might come to eat them after they absorb substances from each other. This prohibition applies to all types of meat, except for the meat of fish and grasshoppers.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותר״י מלונילרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קג:, עין משפט נר מצוה חולין קג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין קג:, הערוך על סדר הש"ס חולין קג:, רש"י חולין קג:, ראב"ן חולין קג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין קג:, ר"י מלוניל חולין קג: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין קג: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין קג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קג:, מהרש"א חידושי הלכות חולין קג:, גליון הש"ס לרע"א חולין קג:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין קג:, אסופת מאמרים חולין קג:

Chulin 103b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 103b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 103b, Rif by Bavli Chulin 103b, Attributed to R. Gershom Chulin 103b, Collected from HeArukh Chulin 103b, Rashi Chulin 103b, Raavan Chulin 103b, Tosafot Chulin 103b, Ri MiLunel Chulin 103b, HaHashlamah Chulin 103b, Ramban Chulin 103b, Rashba Chulin 103b, Meiri Chulin 103b, Ritva Chulin 103b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 103b, Gilyon HaShas Chulin 103b, Steinsaltz Commentary Chulin 103b, Collected Articles Chulin 103b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144