×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא לְלֵוִי דְּאָמַר שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵן לְמָה לִי שִׁבְעָה בְּמַשֶּׁהוּ סַגִּיא.
But according to Levi, who said there are two sources, why do I need this woman to wait seven clean days? It should be enough for her to wait seven days after experiencing any amount of cleanliness from the conclusion of her days of impurity. After all, according to Levi, once the blood ceases to flow from her days of impurity, any blood emitted thereafter is from the source of pure blood. Consequently, even if she experiences a flow of blood during the seven clean days this should not negate her count.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא ללוי דאמ׳ שני מעיינות הן, כיון שנסתם הטמא שעה אחת די לו, אפילו נפתח המעין האחר האמ׳ לוי מעין טהור הוא, [ו]⁠כמימי רגליה חשוב, וכי צריכה הפסקת מי רגלים דקתני צריכה שבעה נקיים.
אלא ללוי במשהו סגי – ותפסוק משהו לאחר שבועים דנסתם הטמא ותמתין שבעה ותטבול ואפי׳ תראה כל שבעה יעלו לה בנקיים דהא לאו דם טמא הוא.
מאחר שפסקנו בדם טומאה ודם טהרה שמעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו כל שיולדת בזוב צריכה שבעה נקיים ואלו לא פסקה כל שבעה לזכר וכל שבועים לנקבה צריכה לישב שבעה נקיים בתוך ימי טוהר שאלו לדעת האומר שתי מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור כל שפסקה משהו אחר שבעה לזכר או שבועים לנקבה שנסתם המעין הטמא והתחילה לכנס בתוך ימי טוהר שנפתח הטהור אפילו ראתה בכל ימי טוהר כדם מגפתה הוא וטהורה אלא מעין אחד הוא ואחר שצריכה לישב שבעה נקיים כל ראיה שבה בתוך אותם שבעה נקיים סותרת אע״פ שהיא בימי טוהר וכן מה שאמרו לדעת ר׳ יוסי ימי עיבורה עולין לה לימי מניקתה להשלמת שלש עונות ומשעמדה שלש עונות בלא דם דיה שעתה ואע״ג דלכי ילדה חזיא דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ״מ דם נדה לחוד ודם לידה לחוד הא מ״מ צריכה היא להשלים שלש עונות שאלו ראתה אחר הלידה אף בימי טוהר הואיל ותוך שלש עונות היא אין אומרין דיה שעתה לדעת זו היא אמורה ומצד שאע״פ שעומדת שלש עונות בלא דם טמא מ״מ הרי ראתה ממעין טמא ומאותו מעין שרואה ממנו כל השנה היא רואה עכשו וראויה לטמא למפרע הא לדעת האומר שתי מעיינות הם מכיון שפסקה משהו אחר ימי לידה ונכנסה לימי טהרה אין אותה ראיה מעכבת שלא תהא דיה שעתה אף לאחר שיעברו ימי טוהר ומאחר שפסקנו מעין אחד הוא אף לכשראתה לאחר ימי טוהר אין דיה שעתה וזה שאמרו ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה פירושו בשאין שם שהות כגון שראתה לאחר ארבעים לזכר או לאחר שמונים לנקבה מיד שאפילו היה מאתמל טהור הוא ושמא תאמר תטמא מפקידה לפקידה כגון אם בדקה שחרית ומצאה טמא נטמא טהרות של ערבית מכיון שדין מעת לעת נפקע המנה אף דין פקידה נפקע ומ״מ זו של ימי עבורה אינה הלכה לשיטתנו ואף בלא הפסק שלש עונות משהוכר עוברה ומשהתחילה להניק דיה שעתה וכבר ביארנוה בפרק ראשון:
אלא לשיטת לוי שאמר שני מעינות הן, למה לי שתמנה היולדת בזוב שבעה ימים נקיים? בהפסקה של משהו (דבר מועט) סגיא [די], שהרי כיון שיצאה בהפסקה זו מימי טומאה ונסתם המעין הטמא, ומעתה נפתח המעין הטהור והריהי בימי טהרה — די לה שתמתין שבעה ימים, ואפילו אינם נקיים, שהרי כל דם שתראה בימים אלה הוא טהור!
But according to Levi, who said there are two sources, why do I need this woman to wait seven clean days? It should be enough for her to wait seven days after experiencing any amount of cleanliness from the conclusion of her days of impurity. After all, according to Levi, once the blood ceases to flow from her days of impurity, any blood emitted thereafter is from the source of pure blood. Consequently, even if she experiences a flow of blood during the seven clean days this should not negate her count.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָכִי קָאָמַר צְרִיכָה שֶׁתִּפְסוֹק מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּעֲלוּ לָהּ לְשִׁבְעָה נְקִיִּים.

The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time after her days of impurity, so that she will have entered her days of purity, and consequently, the next seven days will be considered for her as the seven clean days required by a zava.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק לוי הכי קתאני, צריכה שתפסיק משהוא שיסתם המעין הטמא, כדי שיעלו לה שבעה נקיים.
שתפסוק משהו – לאחר שבועים דנקבה דאי בתוך שבועים לאו הפסק היא דכיון דחוזרת ורואה בתוך שבועים חזר הטמא להפתח.
גמ׳ צריכה שתפסוק משהו. הך משהו אינו מובן לכאורה דהא ע״כ בלא ראתה כל ימי לידה דאל״כ הך ראייה גופא הוי הפסק בתוך ג׳ עונות דוקא דבלידה אמרי׳ לעיל דם לידה לחוד היינו מה דיוצא ע״י פתיחת הקבר דלידה אבל זה שרואה בתוך ימי הלידה כיון דממעיין טמא אתי פשיטא דמפסיק דלא גרע מדם טוהר:
ומשיבים: אכן הכי קאמר [כך הוא התנא שבברייתא אומר]: צריכה שתפסוק משהו לאחר ימי טומאה, על מנת לצאת בכך מימי טומאה ולהיכנס לימי טהרה, שבכך יעלו (ייחשבו) לה שבעת הימים הבאים משבעת ימי הטהרה לשבעה נקיים של זבה.
The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time after her days of impurity, so that she will have entered her days of purity, and consequently, the next seven days will be considered for her as the seven clean days required by a zava.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע יְמֵי עִיבּוּרָהּ עוֹלִים לָהּ לִימֵי מְנִיקוּתָהּ וִימֵי מְנִיקוּתָהּ עוֹלִים לָהּ לִימֵי עִיבּוּרָהּ.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita: There are certain women with regard to whom the halakha is that if they notice an emission of menstrual blood they are deemed impure only from when they saw the blood, and one is not concerned they might have experienced the emission from an earlier time. Two such women are one who is pregnant and one who is nursing. This applies only to a pregnant woman who has been noticeably pregnant for three periods, each thirty days in length, and has not experienced bleeding during the three periods; and to a nursing woman who has been nursing for three periods, each also thirty days in length, and did not experience bleeding during that time. With regard to this the baraita teaches: The days of her pregnancy in which she saw no blood count for her toward the days of her nursing in which she saw no blood, to complete three periods, and likewise, the days of her nursing count for her toward the days of her pregnancy.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע. מיהא דתנן, כל אשה שעברו עליה שלוש עונות ולא ראת דייה שעת⁠[ה, וי]⁠מי עוברה עולין לה לימי מניקותה, וימ⁠[י מ]⁠יניקותה ע⁠[ולין לה ל]⁠ימי עיבורה.
ימי עיבורה עולין לה – בפ״ק (לעיל דף י:) אמרי׳ מעוברת ומניקה שעברו עליה ג׳ עונות וראתה דיה שעתה.
רש״י בד״ה ימי עבורה כו׳ דיה שעתה הס״ד:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בדין הנשים שדיין שעתן, שאם ראו דם נדות אין הן מטמאות את הטהרות במגען אלא מכאן ולהבא, ובכלל אלו: המעוברת והמניקה. ושנינו בהן כי המעוברת והמניקה שעברו עליהן שלוש עונות (שהן שלוש תקופות של שלושים יום) משעה שהוכר עוברה או משעה שהתחילה — דיין שעתן. ועוד שנינו בהן ימי עיבורה עולים (מצטרפים) לה לימי מניקותה להשלים מנין זה של שלוש עונות. וכן ימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה להשלים מנין זה.
The Gemara suggests: Come and hear a baraita: There are certain women with regard to whom the halakha is that if they notice an emission of menstrual blood they are deemed impure only from when they saw the blood, and one is not concerned they might have experienced the emission from an earlier time. Two such women are one who is pregnant and one who is nursing. This applies only to a pregnant woman who has been noticeably pregnant for three periods, each thirty days in length, and has not experienced bleeding during the three periods; and to a nursing woman who has been nursing for three periods, each also thirty days in length, and did not experience bleeding during that time. With regard to this the baraita teaches: The days of her pregnancy in which she saw no blood count for her toward the days of her nursing in which she saw no blood, to complete three periods, and likewise, the days of her nursing count for her toward the days of her pregnancy.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כֵּיצַד הִפְסִיקָה שְׁתַּיִם בִּימֵי עִיבּוּרָהּ וְאַחַת בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ שְׁתַּיִם בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ וְאַחַת בִּימֵי עִיבּוּרָהּ אַחַת וּמֶחֱצָה בִּימֵי עִיבּוּרָהּ וְאַחַת וּמֶחֱצָה בִּימֵי מְנִיקוּתָהּ עוֹלִין לָהּ לג׳לְשָׁלֹשׁ עוֹנוֹת.

The baraita elaborates: How so? If a woman stopped experiencing bleeding for two periods during her days of pregnancy and one period during her days of nursing; or if she did not experience bleeding for two periods during her days of nursing and one period during her days of pregnancy; or if she did not experience bleeding for one and a half periods during her days of pregnancy and one and a half periods during her days of nursing, the days count for her as three periods in which she did not experience bleeding, and if she experiences bleeding she is deemed impure only from the hour that she saw the blood.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד, הפסיקה שתים בימי עוברה ואחת ב⁠[י]⁠מי מ⁠[ני]⁠קותה, כול׳.
עולין לה – כלומר מצטרפים לימי מניקותה כגון היתה מניקה והתחילה לפסוק ונתעברה והשלימה ג׳ עונות מצטרפין ימי עיבורה לימי מניקותה.
ומסבירים: כיצד, הפסיקה האשה מלראות שתים עונות בימי עיבורה ועונה אחת בימי מניקותה (הנקתה), הרי אלו שלוש עונות. וכן אם פסקה מלראות שתים בימי מניקותה, ואחת בימי עיבורה. וכן הוא אם פסקה מלראות עונה אחת ומחצה בימי עיבורה ועונה אחת ומחצה בימי מניקותה — בכל המקרים הללו עולין לה להיחשב כשלש עונות שלא ראתה בהן, ודיה שעתה, אם ראתה.
The baraita elaborates: How so? If a woman stopped experiencing bleeding for two periods during her days of pregnancy and one period during her days of nursing; or if she did not experience bleeding for two periods during her days of nursing and one period during her days of pregnancy; or if she did not experience bleeding for one and a half periods during her days of pregnancy and one and a half periods during her days of nursing, the days count for her as three periods in which she did not experience bleeding, and if she experiences bleeding she is deemed impure only from the hour that she saw the blood.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר מַעְיָן אֶחָד הוּא מִשּׁוּם הָכִי בָּעֵי הֶפְסֵק שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֶלָּא לְלֵוִי דְּאָמַר שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵן לְמָה לִי הֶפְסֵק שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת בְּמַשֶּׁהוּ סַגִּי.

The Gemara analyzes this baraita: Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason that the woman requires a cessation of menstrual emissions for three periods in order that she may be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Levi, who said there are two sources, why do I need a cessation of menstrual emissions for three periods? Provided the woman’s menstrual emissions cease for any amount of time at the completion of her days of impurity, it should be enough, as any blood she may emit thereafter is pure and should not negate her count of three periods.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לרב דאמ׳ מעין אחד הוא, משו⁠[ם] הכי בעיא הפסקה ג׳ עונות, אלא ללו⁠[י כ]⁠ול׳, ופשוטה היא.
בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי – מעוברת שהתחילה להפסיק וילדה צריכה להשלים ג׳ עונות שלא תראה אחר לידה כלום ודם לידה לא מפסיק לשלש עונות כדתרצינן בפ״ק דם נדה לחוד ודם לידה לחוד אבל אחר לידה אי חזאי לא השלימה ג׳ עונות ומטמאה מעת לעת שאין דמיה מסולקין.
אלא ללוי – אפי׳ אי חזיא לאחר שבועים הא לאו ממעין טמא אתי ויעלו לה להשלמת שלש עונות דהוי כאילו דם מחוטמה אתא.
במשהו סגיא – שתפסוק אחר ימי לידה משהו דנימא נסתם הטמא.
משום הכי בעיא ג׳ עונות – פי׳ ומיירי בלידה יבשתא אי נמי בדם לידה לחוד ודם נדה לחוד כדאיתא בפ״ק.
במשהו סגי – פי׳ דדם דאתי בתר הכי מעין אחד הוא ומסולקת היא מדם הנדה.
ומעתה דנים בדבר: בשלמא לרב שאמר מעין אחד הוא לדם בימי טומאת לידה ולדם בימי טהרת לידה — משום הכי בעי [כך צריך] הפסק שלש עונות, שלא תראה בהן דם, על מנת שתיחשב כמסולקת דמים. אלא ללוי שאמר שני מעינות הן, למה לי הפסק שלש עונות? והרי בהפסק משהו סגי [די], שיצאה בהפסק זה מכלל ימי טומאה, ושוב אין זה משנה אם תראה בימי טהרה, שהרי אין זה לשיטת לוי דם הבא ממקור טמא!
The Gemara analyzes this baraita: Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason that the woman requires a cessation of menstrual emissions for three periods in order that she may be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Levi, who said there are two sources, why do I need a cessation of menstrual emissions for three periods? Provided the woman’s menstrual emissions cease for any amount of time at the completion of her days of impurity, it should be enough, as any blood she may emit thereafter is pure and should not negate her count of three periods.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָכִי קָאָמַר צְרִיכָה שֶׁתִּפְסוֹק מַשֶּׁהוּ כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ לָהּ לְשָׁלֹשׁ עוֹנוֹת.

The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time at the conclusion of her days of impurity, in order that her days of purity will be counted for her as part of the three periods, even if she experiences bleeding during her days of purity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיעלו לה – ימי טהרה.
לשלש עונות – ואפי׳ תראה.
ומשיבים: אכן [כך הוא התנא שבברייתא אומר]: צריכה שתפסוק משהו לאחר ימי טומאה, כדי שבכך יעלו (ייחשבו) לה ימי הטהרה להשלמת פרק זמן של שלש עונות, אף אם תראה בהם דם.
The Gemara explains that this is what the baraita is saying: She requires that the blood flow should stop for any amount of time at the conclusion of her days of impurity, in order that her days of purity will be counted for her as part of the three periods, even if she experiences bleeding during her days of purity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע וְשָׁוִין אבְּרוֹאָה אַחַר דַּם טוֹהַר שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ.

The Gemara suggests: Come and hear a baraita: And although Shammai and Hillel disagree with regard to all women who experience bleeding (see 2a), as Shammai maintains they are impure only from when they saw the blood while Hillel holds that they assume ritual impurity status retroactively from the last time they examined themselves and were found to be pure, they agree with regard to a woman who sees blood after seeing blood during her days of purity, that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע. ושוין ברואה דם אחרי [ד]⁠ם טוהר שדייה שעתה. פיר׳, [אח]⁠רי ארבעים לזכר ושמונים לנקבה, ביום שמונים ראת [דם] טוהר, וביום פ״א ראתה עודא, דייה שעתה. בשלמא ללוי דאמ׳ שני מעינות הן משום הכי דייה שעתה, מפני שעתה נפתח המעין. אלא לרב דאמ׳ מעין אחד הוא, תטמא מעת לעת, דהא לא הפסיקה. ופריק רב, האי דקתני דייה שעתה בשראתה יום פ״א שחרית, דליכא שהות בשיעור מעת לעת, דהא שלמו ימי טוהר בלילי פ״א וראת⁠[ה] היא בשחר. ומקשינן ואי [ליכ]⁠א ש⁠[הו]⁠ת [לטמא מ]⁠עת לעת, תטמ⁠[א] מפקידה לפקידה, כאשר פירשנו בתחילת המסכתא, מפקידה לפקידה ממעטה על יד מעת לע⁠[ת]. ופ⁠[ריק] רב, כיון דמעת לעת ליכא שהות, מפקידה לפקידה נ⁠[מי] ל⁠[א] גזור רבנן.
א. לשון הברייתא אחר דם טוהר, משמעו שראתה ביום שמונים דם טוהר וביום שמונים ואחד דם נדה, אלא שהמקשה סבר שהוא הדין אם ראתה ביום שמונים ואחד אחר מעת לעת מהזמן שראתה ביום שמונים.
ושוין – שמאי והלל דפליגי במעת לעת.
ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה – קס״ד אפי׳ לזמן מרובה כגון שלא ראתה עד יום שמונים וארבע או תשעים.
ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה – וא״ת לרבי יוסי דאמר בפ״ק (לעיל דף ז.) מעוברת ומניקה צריכות שלש עונות ומפרש דמצטרפי ב׳ עונות דעיבורה ואחת דמניקתה למה לי עונה דמניקתה הא אמר הכא דאחר דם טוהר דיה שעתה וי״ל הא דלא כר׳ יוסי אי נמי בהפסיקה ג׳ עונות וראתה ראשונה מאונס אף שניה דיה שעתה כדאמר בפ״ק (שם:) אבל אחר דם טוהר אין דיה שעתה אלא בראייה ראשונה אבל שניה לא אפי׳ היתה הראשונה מאונס כיון שנפתח מעין טמא וא״ת לר״מ ולאידך תנאי דאית להו בפ״ק (שם:) מניקה דיה שעתה תיפוק ליה דהוה אחר דם טוהר ומיהו לתירוץ שני אתי שפיר וי״ל דמטעם שהוא אחר דם טוהר אין דיה שעתה אלא לראייה ראשונה אבל מטעם מניקה דיה שעתה כל ימי מניקותה כר״מ דפ״ק (שם דף יא.) וא״ת והכא למה לי משום דם טוהר תיפוק ליה דמניקה היא וי״ל דנ״מ להיכא דמת בנה או גמלתו לרבי מאיר דאמר לעיל הרי היא ככל הנשים ולרבי יוסי נמי דאמר בפ״ק אפי׳ גמלתו או נתנה בנה למניקה דיה שעתה נפקא מינה לאחר דם טוהר להיכא דלא ראתה עד לאחר כ״ד חדש וטעמא דמניקה איצטריך לראייתה הראשונה באונס דאף השניה דיה שעתה כדפרישית.
הא דתניא ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה – הקשו בתוספותא אם כן מניקה שאמרוב צריכה שתפסוק שלשה עונות, והלא אחר דם טוהר היא רואה לעולם, וכל שכן בזו שאמרו בברייתא שתים, בימי עוברה ואחת בימי מניקתהג וכו׳, למה לי הפסקה דעונותד והא אחר ימי טוהר היא רואה ומוקמי לה כרבי מאיר וכשאינה מניקה וכגון שמת בנה ומשום רואה אחר ימי טוהר דיה שעתא.
ולי נראה דה״ק, קיימא לן דלא אמרו דיין שעתן אלא בראיה ראשונהה, וקאמר השתא שאם ראתה אחר דם טוהר אינה כראיה שנייה אלא כראיה ראשונה ודיה שעתה, והוא שהפסיקה כדינה בעונות, וכן נראה פירש״י ז״לו. ונכון הוא לומר דשויין אפלוגתא דר׳ מאיר ור׳ יוסי בדין כל ימי עבורן וימי מניקתן קאי ומתרץ לה רב בדליכא שהות, ובין שראתה בימי טוהר בין שלא ראתה ליכא לטמוייה [למפרע] כלל, ואף על גב דלא הפסיקה נמי כדמפרש לה ואזילז.
א. תוד״ה ושוין ועי׳ תוס׳ הרא״ש.
ב. לעיל ז, ב.
ג. כלומר דבהא אפשר לתרץ דכי בעי׳ הפסק ג׳ עונות ג׳ עונות כגון שראתה אחר דם טוהר ובפעם ראשונה דייה שעתה משום הפסק דמי טוהר אבל לא אמרי׳ דייה שעתה בפעם שניה אלא א״כ הפסיקה בנתים ג׳ עונות.
ד. עי׳ בפתחי נדה שתי׳ בדברי רבנו את קושית הס״ט על התוס׳ עיי״ש.
ה. עי׳ לעיל י, סע״ב.
ו. עי׳ ד״ה בשלמא ועי׳ בסד״ט ד״ה ושוין.
ז. עי׳ פתחי נדה.
ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה. ותימה לעיל דקאמר ר׳ יוסי מעוברת ומניקה שעברו עליה ג׳ עונות דיה שעתה ומפרש דמצטרפי שתים בימי עיבורה ואחד בימי מניקותה למה לי אותה שבימי מניקותה תיפוק לי דרואה אחר דם טוהר הוא. וי״ל דהך דלא כר׳ יוסי אליבא דלוי ותימה אליבא דלוי למה לי דרואה אחר דם טוהר תיפוק לי משום שהיא מניקה וי״ל דאתיא כר׳ מאיר דאמר בפירקין דאם גמלתו ומת הרי היא ככל הנשים ובלאו הכי לא אתיא כר׳ יוסי אליבא דרב דמפרש דליכא שהות דהא ר׳ יוסי לא חייש להכי בפ׳ אלו נערות גבי גיורת שנתגיירה וראתה בתוך מעת לעת. ומיהו יש לחלק משום דהתם היתה בת טומאה אם היתה מתגיירת מקודם או משום דשייכא טומאה בנכרית מדרבנן:
תוס׳ בד״ה ושוין ברואה אחר כו׳ ולר״י נמי דאמר בפ״ק אפילו גמלתו כו׳ עכ״ל יראה דלר״י גופיה ודאי דבלאו הכי שפיר הוצרך לאחר דם טוהר כגון מניקה שלא עברו עליה שלש עונות דדיה שעתה מטעם דאחר דם טוהר הוא אבל לר׳ יהודה ור״ש בפ״ק דאית להו בהא כרבי יוסי דאפילו גמלתו דיה שעתה ומסתמא לית להו האי דרבי יוסי דמניקה צריכה ג׳ עונות אלא דס״ל כאינך תנאי דכל ימי מניקותה דיה שעתה והשתא לדידהו הוצרכו התוס׳ למימר דליכא נ״מ לאחר דם טוהר אלא בלא ראתה עד לאחר כ״ד חודש ומ״ש התוספות עוד וטעמא דמניקה אצטריך לראייתה הראשונה באונס כו׳ כדפרישית עכ״ל ר״ל דלרבי יהודה ור״ש איכא למימר האי תירוצא דפירש לעיל לרבי יוסי וה״ה לדידהו מצינן למימר כתירוצם שכתבו לעיל לר״מ דמטעם מניקה דיה שעתה כל ימי מניקותה וכן לרבי יוסי איכא למימר כהאי תירוצא דמטעם מניקה דיה שעתה כל ימי מניקותה בהפסיקה ג׳ עונות אף אם ראתה כבר כמה פעמים בימי מניקותה דאחר דם טוהר ובסמוך נמי שכתבו התוספות באיכא שהות דמטמא מע״ל לרב כו׳ ואע״ג דדיה שעתה כל ימי כו׳ עכ״ל לרבי יוסי ניחא דאיירי בלא הפסיקה ג׳ עונות אלא דניחא להו לאוקמא מלתיה דרב כאינך תנאי דכל ימי מניקותה דיה שעתה:
ומציעים עוד ראיה: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו עוד בדין זה שדיה שעתה: ואף שנחלקו בית שמאי ובית הלל (בתחילת מסכתנו) בדין כל הנשים שראו, שבית שמאי סבורים שדיין שעתן ובית הלל סבורים שמטמאות למפרע מפקידה לפקידה, ואפילו לימים הרבה, שוין הם בדעתם באשה הרואה דם לאחר דם טוהר (בימי טהרה), שאף בית הלל סבורים במקרה זה כי דיה שעתה.
The Gemara suggests: Come and hear a baraita: And although Shammai and Hillel disagree with regard to all women who experience bleeding (see 2a), as Shammai maintains they are impure only from when they saw the blood while Hillel holds that they assume ritual impurity status retroactively from the last time they examined themselves and were found to be pure, they agree with regard to a woman who sees blood after seeing blood during her days of purity, that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא לְלֵוִי דְּאָמַר שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵן מִשּׁוּם הָכִי דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אֶלָּא לְרַב דְּאָמַר מַעְיָן אֶחָד הוּא אַמַּאי דַּיָּה שְׁעָתָהּ תְּטַמֵּא מֵעֵת לְעֵת.

The Gemara analyzes the baraita: Granted, the baraita is clear according to Levi, who said there are two sources, as it is due to that reason that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood. In other words, although she experienced bleeding during her days of purity, until this emission she was still considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Rav, who said there is one source, if this woman experienced bleeding during her days of purity, she cannot be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. If so, why is it sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood? She should be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, like all other women.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן משום הכי דיה שעתה – שהרי דמיה מסולקין שכמה ימים שעברו ולא ראתה דם ממעין זה והויא לה ראייה ראשונה ודיה שעתה ומניקה מארבע נשים היא דדיין שעתן בראייה ראשונה.
אלא לרב דאמר מעין אחד הוא – לאו ראייה ראשונה היא והרי הוחזקה בדמים.
בשלמא ללוי דאמר שני מעיינות הן משום הכי דיה שעתה – כתב המורה שהרי דמיה מסולקין שכמה ימים עברו ולא ראת דם ממעין זה והויא לה ראיה ראשונה ומניקה מארבע נשים היא דדיין שעתן בראיה ראשונה. ואינו נראה לי דאי מניקה היא אטו לית ליה לרב דמיניקה דיה שעתה. אלא ודאי אי מניקה הוא אף על גב דמעין אחד הוא דיה שעתה מפני שהמניקה דמיה מסולקים שנעכר1 הדם ונעשה חלב והכא כשאינה מניקה מיירי כגון שהפילה או שמת הולד וטעם דיה שעתה הוא מפני שראתה אחר דם טוהר הילכך מקשה לרב דכיון דמעיין אחד הוא ולא ספק אמאי דיה שעתה.
1. כן תוקן בגיליון כ״י ששון 557. בטקסט לפני התיקון: ״שנעשה״.
ומעתה דנים בדבר, בשלמא [זה נוח] לשיטת לוי שאמר שני מעינות הן, שאף אם ראתה דם אין זה דם נדות, אלא דם הבא ממקור טהור — הרי זו איפוא בחזקת מסולקת דמים, ומשום הכי [כך], אם ראתה דם דינה הוא שדיה שעתה. אלא לשיטת רב שאמר שמעין אחד הוא לדם הבא בימי טומאה ולדם הבא בימי טהרה, ואם ראתה דם בתוך ימי טהרתה, אף שטהורה היא — אין היא בחזקת מסולקת דמים, ואם כן אמאי [מדוע] יהא דינה שאם ראתה לאחר מכן דיה שעתה? תטמא מעת לעת ככל אשה שאינה בחזקת מסולקת דמים!
The Gemara analyzes the baraita: Granted, the baraita is clear according to Levi, who said there are two sources, as it is due to that reason that it is sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood. In other words, although she experienced bleeding during her days of purity, until this emission she was still considered a woman whose menstrual emissions have ceased. But according to Rav, who said there is one source, if this woman experienced bleeding during her days of purity, she cannot be considered a woman whose menstrual emissions have ceased. If so, why is it sufficient for her to be considered impure from the hour of her seeing the blood? She should be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, like all other women.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בדְּלֵיכָּא שְׁהוּת.

The Gemara responds: The baraita is referring to a case where there is no time between the conclusion of her days of purity and the subsequent emission of blood. In such a situation, she cannot be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, as the previous twenty-four hours are part of her days of purity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דליכא שהות – כגון שראתה ביום שמונים ואחד מיד דליכא למימר מעת לעת דאפי׳ הוה מאתמול כי האידנא בבית החיצון דם טהור הוא.
דליכא שהות – אבל איכא שהות מטמאה מעת לעת לרב דאמר מעין אחד הוא ואע״ג דדיה שעתה כל ימי מניקותה הכא מיירי במת בנה או בהפילה כדפרישית וא״ת דבפרק אלו נערות (כתובות דף לז.) אמר הגיורת שראתה דם בתוך מעת לעת דיה שעתה רבי יוסי אומר הרי היא ככל הנשים וי״ל סוגיא דהכא לא אתיא כר׳ יוסי דהתם א״נ התם היתה בת טומאה אם היתה מתגיירת מקודם או משום דאיתא בגוה טומאה דרבנן.
בד״ה דליכא שהות כו׳ טהור הוא הס״ד:
בד״ה כותיה דרבא צ״ל כותיה דרב:
ומשיבים: מדובר כאן דליכא [שאין] שהות בין סוף ימי הטהרה וראיית הדם, שאין לומר שתטמא למפרע מעת לעת, שהרי ימי טהרתה הם אלו.
The Gemara responds: The baraita is referring to a case where there is no time between the conclusion of her days of purity and the subsequent emission of blood. In such a situation, she cannot be considered impure retroactively for a twenty-four-hour period, as the previous twenty-four hours are part of her days of purity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּתְטַמֵּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה כֵּיוָן דִּמְעֵת לְעֵת לֵיכָּא מִפְּקִידָה לִפְקִידָה נָמֵי לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן.

The Gemara raises a difficulty: But still, why is she impure only from when she sees the blood? She should be considered impure from examination to examination, i.e., from the last time she examined herself and found that she was pure. The Gemara responds: Since there is no possibility of her being impure retroactively for a twenty-four-hour period, with regard to impurity from examination to examination as well, the Sages did not decree impurity with regard to her.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותטמא מפקידה לפקידה – כגון אם בדקה שחרית ומצאתה טמאה תטמא טהרות של ערבית והכא ליכא למימר דליכא שהות דאי אפילו מפקידה לפקידה ליכא צריכא למימר דדיה שעתה.
ושואלים: ועדיין מדוע דינה שדיה שעתה, תטמא למפרע את הטהרות שנגעה בהן מפקידה לפקידה, משעת הבדיקה שבדקה ומצאה דם לבין הבדיקה הקודמת לה? ומתרצים: כיון שמעת לעת ליכא [אין כאן] אפשרות לטמא למפרע (שהרי בכלל ימי טהרה הם), לטמא למפרע מפקידה לפקידה נמי [גם כן] לא גזרו בה רבנן [חכמים].
The Gemara raises a difficulty: But still, why is she impure only from when she sees the blood? She should be considered impure from examination to examination, i.e., from the last time she examined herself and found that she was pure. The Gemara responds: Since there is no possibility of her being impure retroactively for a twenty-four-hour period, with regard to impurity from examination to examination as well, the Sages did not decree impurity with regard to her.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּא שְׁמַע יוֹלֶדֶת בְּזוֹב שֶׁסָּפְרָה וְלֹא טָבְלָה וְרָאֲתָה הָלְכוּ ב״שבֵּית שַׁמַּאי לְשִׁיטָתָן וּבֵית הִלֵּל לְשִׁיטָתָן.

The Gemara further suggests: Come and hear a baraita: With regard to a woman who gives birth as a zava, who counted seven clean days after the conclusion of her days of impurity but did not yet immerse, and subsequently saw blood, Beit Shammai follow their opinion with regard to any woman who gave birth and concluded her days of impurity but did not yet immerse, and Beit Hillel likewise follow their opinion. In other words, according to Beit Shammai her blood imparts impurity only while moist, whereas according to Beit Hillel it imparts impurity whether it is moist or dry.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע. יולדת בזוב שספרה שבעה ול⁠[א טבלה] וראת [דם], בית שמאי לשיטתן, מ⁠[ט]⁠הריןא. ובית הלל לש⁠[יטתן], מטמ⁠[אי]⁠ן ל⁠[ח] ויבש. [בש]⁠למא לרב דאמ׳ מעין אחד הוא, מ⁠[שו]⁠ם הכי מטמא ל⁠[ח ו]⁠יבש, שהמעין אחד הוא, וכיון של⁠[א] טבלה [ה]⁠רי הוא בחזקת [טומאת] זיבה. אלא ללוי דאמ׳ שני מעינות הן, כיון שניסת⁠[ם הטמ]⁠א [ונפ]⁠תח הטהור, הרי הוא זה הדם [שרא]⁠תה כר⁠[וקה ו]⁠כמימי [רגליה, אמאי מט]⁠מאה לח ויבש. ו⁠[פריק לוי תנאי] היא, ואנא [דאמרי כתנא דשו]⁠ין.
א. שאינו מטמא יבש, אלא לח, כרוקה וכמימי רגליה.
וב״ה לשיטתן – דכל זמן שלא טבלה מטמא לח ויבש והא כיון דספרה אחר ימי לידה ודאי פסק וקשיא ללוי.
תא שמע יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן בשלמא לרב דאמר מעין א׳ הוא משום הכי מטמא לח ויבש. פירוש משום דבית הלל סבירא להו דבימים וטבילה תלא רחמנא אלא ללוי אמאי מטמא לח ויבש. קשיא לי ולרב גופיה מי ניחא דבשלמא לבית הלל ניחא אלא לבית שמאי אמאי אינו מטמא לח ויבש דהא מודו בית שמאי ביולדת בזוב דבעי ספורים דלאו ביומי לחודייהו תלא רחמנא אלא ביומי וטבילה וכיון שכן אף לבית שמאי ליטמא לח ויבש דהא מסתר סתר, והיינו דבעי אפילו בית שמאי ז׳ נקיים מדם לגמרי ביולדת בזוב ואפילו בימי טוהר, וכיון דדם טוהר ביולדת בזוב סתר כדם נדה אפילו לב״ש, אם כן אפילו ספרה, כיון שלא טבלה וראתה תסתור הספירה, כדין זבה דעלמא שספרה ולא טבלה וראתה שסותרת ספירתה למפרע. ומכאן נראה לי לדקדק דאפילו זבה דעלמא שספרה ולא טבלה וראתה אינה סותרת ספירתה שאין סתירה אחר ספירה, אלא אם ראתה בי״א דעדיין בימי זיבה היא אינה אלא זבה קטנה דבר תורה וטובלת לערב וטהורה ואם בימי נדה אינה צריכה ספירה אלא טובלת ליל שמיני וטהורה, אלא שיש לומר דאינה ראיה דשאני יולדת בזוב הרואה בתוך ימי ספירה משום דבעינן נקיים מדם וכיון שרואה בנתיים לא עלתה לה ספירה כלל משום דאותו יום מיהא סתרה ובעינן אחר אחד לכולן שלא תהא טומאה כלל מפסקת ביניהם, כרבא (לעייל לג.) אי נמי לא סתרה כל הספירה אלא יומו בלבד כאביי וכרמי בר חמא דאמרי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם וכיון שהוא מעכב מלספור כדם נדה משום הכי הוא עצמו מטמא כדם נדה. אי נמי משום דטעמא דבית שמאי בדם היולדת שלא טבלה משום דאילו טבלה וראתה טהורה כדאהדרו להו לבית הלל לעיל, והילכך יולדת בזוב שראתה תוך ימי ספירה דאפילו טבלה טמאה הרי דמה כדם הנדה, והילכך לאחר ספירה שאילו טבלה טהורה הרי היא כיולדת גרידתא שלא טבלה וראתה. והא דאמרינן לעיל לבית שמאי איצטריך דקאמרי ב״ש מעין א׳ הוא ביומי תלא רחמנא ה״מ יולדת גרידתא דשלימו לה יומי אבל יולדת בזוב דבעיא ספורים לא, לאו למימרא דביולדת בזוב קסברי ב״ש דביומי וטבילה תליא מלתא כב״ה אלא לומר דכל שלא ספרה לא שלמו להו יומי ומטעמא דאמרן דאפילו טבלה טמאה והיינו דלא קאמר אבל יולדת בזוב דבעיא ספורים ביומו וטבילה תלא רחמנא אלא הני מילי יולדת גרידתא דשלימו להו יומי אבל יולדת בזוב דבעינן ספורים לא כלומר לא שלימו להו יומי והיינו נמי דללוי דפריך הכי לעיל כי אוקמה להא ברייתא בשופעת וביולדת נקבה שפסקה שבוע קמא ושבוע בתרא לא פסקה אפילו הכי קתני בית שמאי אומרים מטמא לח ואין מטמא יבש אלמא דלדידהו אפילו יולדת בזוב לא תליא מילתא כלל בטבילה אלא בספירה לבד אבל זבה דעלמא דביומי וטבילה תלא רחמנא כל שראתה קודם שטבלה ואפילו לאחר ספירה הרי היא סותרת ספירה למפרע ובעי ז׳ נקיים כנ״ל. אח״כ ראיתי כסברא זו בנמוקי רבינו הרבה החסיד ר׳ יונה מ״כ וראיתי שם שרבותינו הצרפתים ז״ל מסופקים בדין זה. וכן מצאתי בתוס׳ דמסתברא שאפילו בזבה בעלמא אין סתירה אחר ספירה דאפילו בתוך הספירות לא הוי טעמא אלא משום דכתיב ואחר תטהר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן אבל לאחריהן לא איכפת לן ואפילו ראתה קודם טבילה. וכן נראה מדברי ר״ת ז״ל שדקדק מהא דלוי דיולדת בזוב אי נמי בזמן הזה דמשוינן להו לכולהו כיולדת בזוב שאם ספרה שבעה נקיים ואח״כ ראתה קודם שטבלה לא סתרה ספירה למפרע מדאוקמא לוי להא ברייתא ביולדת נקבה בזוב ובשבוע קמא פסק ובשבוע בתרא לא פסק ואפילו הכי ספירה דשבוע קמא עלתה לה ואפילו לבית הלל דאמרי דביומי ובטבילה תלא רחמנא, אלא שאין ראיתו ראיה דאפשר דלבית הלל דאמרי דביומי לא עלתה ספירה. אבל הרמב״ם ז״ל כתב כן מפורש זה לשונו שכתב בפ״ז מהלכות איסורי ביאה ספרה ז׳ נקיים ולא טבלה ואח״כ ראתה דם הרי זו טובלת ומותרת לבעלה מיד שכל ימי טהור אינן ראוין לא לנדה ולא לזיבה אבל עצמו של דם טמא ומטמא אחרים כדם הנדה עד שתטבול. ומכל מקום אפשר לדברי הרמב״ם ז״ל אלו דזבה גרידתא מודה הוא שכיון שהם ראויים לזיבה שסותר ספירה לגמרי ולענין פסק הלכה ביולדת בזוב אי נמי בכל יולדות דהאידנא דמשוי׳ להו כיולדות בזוב אם ספרה ז׳ נקיים ואפילו ימי לידתה שאינה רואה בהן דקיי״ל דעולין לה לספירת זיבתה כדבעינן למכתב לקמן בסייעתא דשמיא אם ראתה קודם שטבלה לא סתרה ספירה וטובלת וטהורה לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר כדין תורה, אבל אם ראתה תוך ספירה אותו יום שראתה אינו סותר ואינו עולה כדקי״ל בסמוך דכל הגורם סותר ושאינו גורם אינו סותר ודם טוהר כיון שאינו גורם לא נדות ולא זיבה אינו סותר אלא שאינו עולה דבעיא נקיים מדם לגמרי כדבעי׳ למכתב קמן בס״ד ואע״ג דבעיא אחר אחד לכולם הא קי״ל דלא איכפת לן אלא שלא תהא טומאת שבעה מפסקת ביניהם כטומאת זיבה ולידה הא סתירת יום מפסקת ולא איכפת לן ואחר אחד לכולן קרינן להו.
יולדת בזוב אע״פ ששלמו לה שבעה לזכר ושבועים לנקבה אינה טהורה לביתה עד שתספור שבעה נקיים ואם ספרה שבעה נקיים ואחר ספירת השבעה ראתה קודם שטבלה הרי זה דם נדה כמו שביארנו במשנה ומטמא לח ויבש:
ולענין ביאור הקשו ממנה ללוי ותירץ בה תנאי היא כלומר אי מעין אחד הוא אי שתי מעינות הן ואנא אמינא כתנא דשוין ר״ל זה שאמרו בסמוך ושוין ברואה אחר דם שדייה שעתה והוא מעמידה בשיש שם שהות ואעפ״כ דיה שעתה אלמא שתי מעיינות הן אלא שמ״מ הלכה כרב כמו שהתבאר:
ת״ש יולדות בזוב וכו׳ בשלמא לרב וכו׳ – פי׳ קושיין מדב״ה דהלכתא כותייה דבשלמא לרב מש״ה טמא לב״ה דהא ביומי וטבילה תלה רחמנא אלא ללוי קשיא דהא לדידהו ביומי וספורים תלה רחמנא והרי ספרה ואמאי מטמא לח ויבש ומכאן דקדקו בתוס׳ בשם ר״ת ז״ל שאין סתירה לאחר ספירת ז׳ לזבה ולא ליולדת בזוב ואף על פי שראתה קודם שתטבול דאי לח לרב נמי תקשי דב״ש דהא מודו ב״ש דביולדת בזוב ימים וספורים בעינן כדאיתא לעיל ואלו ראתה תוך ימי ספירה טמאה דדם טמא הוא דביומי וספורים תלו וכדפרכינן נמי לקמן והא ספרה קתני כלומר ואי בשופעת אין כאן ספירה ואפי׳ הכי קתני שאם ספרה ולא טבלה וראתה הדם טהור ואם איתא שיש סתירה לאחר שבעה פי׳ ספרה מאי הוי הא כיון שלא טבלה וראתה בין ספירה לטבילה הרי סותרת מנינה וכאלו אין כאן ספורים דמי אלא ודאי כדאמרן והכי נמי משמע בסמוך דשבוע קמא פסקה וספרה דימי לידה עולין לספירת זיבתה ובשבוע בתרא הדר דם הנדה ולא פסקה ושפעה מתוך לידה אלמא אע״ג דחזיא לבתר ספירה קודם שטבלה אינה סותרת ואלו פסקה טהורה והדם טהור ומעתה ה״ה לזבה דעלמא שאף על פי שסותרת תוך ז׳ וכל יום השביעי לרבנן אינה סותרת לאחר ז׳ אף על פי שלא טבלה ומיהו בתוס׳ דחו ראיה זו דדילמא אין ללמוד מכאן לזבה דעלמא דשאני הכא שהדם הזה אינו מטמא ואינו גורם טומאה לאשה כלל וכדברירנא לעיל ואפי׳ בשופעת ואפי׳ למאן דאמר מעין הוא ולא בעי יומא וטבילה או יומי וספירה אלא לטהרת הדם עצמו ולפיכך נהי דסתר תוך ז׳ משום דבעי׳ נקיים מדם מקור של נדה אין לו לסתור לאחר ז׳ ואין לנו לחשבו לענין זה אלא ברוקה ומימי רגליה דאפשר דאפי׳ בתוך ז׳ אינו סותר אלא לפי שאינו עולה מחמת שאין היום נקי וכל זמן שלא נטהר הדם הזה הוה ליה טומאה ז׳ מפסקת ובעינן טהרה אחת לכלן וליכא אבל בזבה דעלמא שהיא רואה דם גמור המטמא את האשה אף לאחר ז׳ יהיה סותר כל זמן שלא טבלה ועוד דבדם זה דין הוא לחלק בין שבא תוך ז׳ לשבא לאחר ז׳ דבתוך ז׳ אף על פי שטבלה טמאה מה שאין כן לאחר ז׳ ואלו זבה בעלמא אף לאחר ז׳ כך היא כמו תוך ז׳ שאפי׳ טבלה אם ראתה טמאה ועכ״ז אומרים בתוס׳ דאפשר דבלאו הכי נמי צר׳ הדין אמת דהא כי כתב רחמנא ואחר תטהר היינו שיהא טהרה אחד לכלן ובלא הפסקת דם נדה כלל וכיון שכן וכבר ספרה אין לה לסתור מנינה למפרע אלא שאם חזרה וראתה תהא כדינה אם ראתה בימי נדה נדה ואם בימי זיבה זיבה וטובלת לסוף טומאתה ועולה לה לכאן ולכאן וכן נר׳ בעיני רבותי אבל בתוס׳ העלוה בספק ובזמן הזה לא נפקא לן מינה מידי שהרי קבלו כל שראתה דם טפה כחרדל יושבות עליה ז׳ ימים נקיים כמו שקבלו בנות ישראל על עצמן ומיהו במקום שנהגו לבעול על דם טוהר אף על פי שכל הנשים בזמן הזה דינן כיולדת בזוב משום חומר בנות ישראל כל שעברו ימי טומאת לידה וספרה ז׳ ימי נקיים אף על פי שראתה דם קודם שתטבול אין בכך כלום שאין דם טהר סותר לאחר ספירה וכדברירנא אבל אם ראתה דם טוהר תוך ימי ספירה נהי דאינה סותר דדבר שאינו גורם אינו סותר כדלקמן מ״מ אינו עולה לה אותו היום מיהת דבעי נקיים מדם וליכא דמשלמת למנינה בלא אותו יום והא טהרת אחת דכלן חשיב דלא קפדינן בהא אלא שלא תהא טומאת שבעה מפסקת ביניהם בטומאת זיבה ולידה אבל סתירת יום אינה מפסקת ולא אקפד לן ואחר אחר לכלן קרינא ביה והלכתא כותיה דרב לחומרא ולענין דין האשה עצמה בדם טהר בזמן הזה יש מקומות שבועלין על דם טוהר גם בזמן הזה כדין תורה שלא החמירו בנות ישראל על עצמן אלא בדם נדה וזיבה אבל לא בדם טהר ובכל הגליל הזה נהגו שלא לבעול על דם טוהר כדברי מקצת הגאונים ז״ל שאומרים שגם זה בכלל חומר בנות ישראל כדי שלא יבאו לטעות גם בימי נדה וראוי לחוש למנהג במקום שנהגו איסור וכן כתוב בפסקי רבינו הגדול ז״ל.
ומציעים עוד ראיה: תא שמע [בוא ושמע], ששנינו בברייתא: היולדת בזוב שספרה שבעה נקיים לזיבתה לאחר ימי טומאת לידתה והחלו ימי טהרת לידתה, ולא טבלה, וראתה, הלכו בית שמאי לשיטתן בדין היולדת שעברו עליה ימי טומאתה ולא טבלה וראתה, שאין היא מטמאת בלח וביבש, ואף זו שספרה לזיבתה, וראתה — אינה מטמאת בלח וביבש. ואף בית הלל הלכו במקרה זה לשיטתן, שמטמאה בלח וביבש.
The Gemara further suggests: Come and hear a baraita: With regard to a woman who gives birth as a zava, who counted seven clean days after the conclusion of her days of impurity but did not yet immerse, and subsequently saw blood, Beit Shammai follow their opinion with regard to any woman who gave birth and concluded her days of impurity but did not yet immerse, and Beit Hillel likewise follow their opinion. In other words, according to Beit Shammai her blood imparts impurity only while moist, whereas according to Beit Hillel it imparts impurity whether it is moist or dry.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּשְׁלָמָא לְרַב דְּאָמַר מַעְיָן אֶחָד הוּא מִשּׁוּם הָכִי מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ אֶלָּא לְלֵוִי דְּאָמַר שְׁנֵי מַעְיָנוֹת הֵן אַמַּאי מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.

The Gemara analyzes the baraita: Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason Beit Hillel maintain that the blood imparts impurity whether it is moist or dry. In other words, as she has not yet immersed, the Torah does not deem pure her menstrual emissions. But according to Levi, who said there are two sources, any blood she may emit after counting seven clean days must have come from the source of pure blood. If so, why does it impart impurity whether it is moist or dry?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונדון בדבר: בשלמא [זה נוח] לשיטת רב שאמר מעין אחד הוא, ואף הדם שראתה בימי טהרת לידה הריהו דם הבא מאותו מקור, אלא שטיהרתו התורה — משום הכי [כך], אם לא טבלה, אין זה נדון כדם שטיהרתו תורה, ולכן הריהו מטמא לשיטת בית הלל כדם הנדה בלח ויבש. אלא לשיטת לוי שאמר שני מעינות הן, והדם הבא בימי טהרת לידה הריהו דם הבא ממקור טהור, אמאי [מדוע] מטמא דם זה של היולדת בזוב לח ויבש, והרי ראתה דם זה בימי טהרה?!
The Gemara analyzes the baraita: Granted, the baraita is clear according to Rav, who said there is one source, as it is due to that reason Beit Hillel maintain that the blood imparts impurity whether it is moist or dry. In other words, as she has not yet immersed, the Torah does not deem pure her menstrual emissions. But according to Levi, who said there are two sources, any blood she may emit after counting seven clean days must have come from the source of pure blood. If so, why does it impart impurity whether it is moist or dry?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר לָךְ לֵוִי אֲנָא דַּאֲמַרִי כְּתַנָּא דְּשָׁוִין.

The Gemara explains that Levi could say to you: I say my opinion in accordance with the opinion of the tanna of the baraita cited above, that Shammai and Hillel agree that with regard to a woman who experiences bleeding after experiencing bleeding during her days of purity, it is sufficient for her to be considered impure from the hour that she saw the blood. That baraita apparently indicates that there are in fact two sources.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתנא דשוין – דאמר לעיל ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה ואנא אוקימנא בדאיכא שהות ואפ״ה דיה שעתה אלמא שני מעינות הן.
גמ׳ אנא דאמרא כתנא דשוין ואי בעית אימא בשופעת כו׳ כצ״ל:
ד״ה אי בעית צ״ל ואי בעית:
ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך לוי בתשובה לדבר: אנא דאמרי [אני שאמרתי] את שיטתי זו — כתנא של הברייתא שהובאה למעלה כי שוין הם בית שמאי ובית הלל בדין האשה שראתה לאחר דם טוהר, שדיה שעתה. ומוסברת היא ברייתא זו היטב כשיטת לוי, כי שני מעיינות הם, כמבואר למעלה.
The Gemara explains that Levi could say to you: I say my opinion in accordance with the opinion of the tanna of the baraita cited above, that Shammai and Hillel agree that with regard to a woman who experiences bleeding after experiencing bleeding during her days of purity, it is sufficient for her to be considered impure from the hour that she saw the blood. That baraita apparently indicates that there are in fact two sources.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּשׁוֹפַעַת וְהָא סָפְרָה קָתָנֵי.

And if you wish, say instead that this baraita is referring to a woman who continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity. Accordingly, the blood she sees during her days of purity is still from the source of impure blood. The Gemara objects: But the baraita teaches that the woman counted seven clean days.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי בעית [אימא, בש]⁠ופעת. [ואקשי׳, ו]⁠הא ספרה [קתני. ופריק, הכא] במא⁠[י עסקי]⁠נן ב⁠[יו]⁠לדת [נ]⁠קבה בזוב, [דשבוע קמא] פסקה וספרה שבעה נקיים, וקא [ס]⁠בר ימי לידתה [שאינה רואה בהן עול]⁠ין לה בספי⁠[רת נקי]⁠ים לזיבתה, ובשבו⁠[ע] בתר⁠[א] ראת⁠[ה בו. ו]⁠אסיק׳ היל׳ כוא׳ דרב בין לקולא בין [לחומרא, ד]⁠מעיין אח⁠[ד הוא] והתורה [ט]⁠יהרתו והתורה טימאתו.
והא ספרה קתני – ואי לא פסק היכי ספרה. ומשני לעולם בשופעת מימי טומאה לימי טוהר וספירה הכי הואי כגון שהיתה יולדת נקבה בזוב וימי טומאת לידה שני שבועים ופסקה שבוע קמא וזו היא ספירתה דקסבר ימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ושבוע שני לא פסקה וחזר ונפתח מעין טמא ושופעת מתוכו בתוך שבוע שלישי ומש״ה מטמא לח ויבש לב״ה דהא ממעין טמא אתא ותורה לא טהרתו אלא ביומי וטבילה ולב״ש טהור דביומי תליא רחמנא והא שלמו להו ולהכי נקט יולדת נקבה דאי ילדה זכר אי אפשר לה לספור שבעה שלא תפסוק משהו אחר ימי לידה דלא הוו אלא שבעה.
ואיבעית אימא בשופעת והא ספרה קתני – וא״ת מאי קאמר ב״ה לעיל יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה טהורה והא כיון דשופעת אפי׳ טבלה טמאה ללוי דאמר שני מעיינות הן דהא מעין טמא הוא וי״ל דלדברי ב״ש קאמרי להו דאית להו מעין אחד הוא.
ואיבעית אימא בשופעת. תימה היכי קאמר לעיל יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה טהורה לא טבלה טמאה והא כיון דמוקי לה לוי בשופעת אפי׳ טבלה טמאה לב״ה דקסברי שני מעיינות הן אליבא דלוי וי״ל דלדברי ב״ש דקסברי מעין אחד הן קאמר יולדת בזוב תוכיח:
בפרש״י בד״ה והא ספרה קתני ואי לא פסק כו׳ ותורה לא טהרתו אלא ביומי וטבילה ולב״ש כו׳ עכ״ל דבריו תמוהים דהא ללוי קיימינן הכא ואליביה כיון דב׳ מעיינות הם בשופעת אית להו לב״ה דלאו בטבילה תליא כלל כדקאמרינן דא״כ בשופעת דהיינו לרב לב״ה התורה טהרתו ביומי וטבילה וללוי טמאה אפי׳ טבלה לב״ה וכן מוכחת כל הסוגיא כמ״ש התוס׳ בכולה סוגיין ואפשר לפרש לדעתו דודאי מעיקרא בעי למימר הכי דא״ב שופעת אבל לפי המסקנא דמפרש פלוגתייהו וא״ב טובא פסקה וכל הני דפריך מינייהו בשמעתין אית לן למימר דלוי לא פליג עליה דרב בהא וכמו לרב דממעיין אחד הוא והכל מעיין טמא ואפי׳ בשופעת ביומי וטבילה תליא מילתא ה״נ אית לן למימר ללוי אפי׳ בשופעת ממעיין טמא דביומי וטבילה תליא מילתא והכריח לפרש כן לפי האמת דלא ניחא ליה למימר ללוי דנקט ולא טבלה במתני׳ משום ב״ש כמ״ש התוס׳ דב״ש במקום ב״ה אינה משנה וה״ל למתני וטבלה משום רבותא דב״ה גם הך ברייתא דיולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה מוכח כן דבטבלה תליא מלתא לב״ה ודחוק הוא לפרש כמ״ש התוס׳ דלדברי ב״ש קאמר הכי:
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: מדובר בברייתא זו של היולדת בזוב בשופעת, שכיון שרואה היא דם ברצף מימי טומאתה אל ימי טהרתה, משום כך נחשב הדם שבימי טהרה כדם המטמא. ושואלים על כך: כיצד ניתן להעמיד ברייתא זו בשופעת, והא [והרי] ״ספרה שבעה נקיים״ קתני [שנינו בה]!
And if you wish, say instead that this baraita is referring to a woman who continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity. Accordingly, the blood she sees during her days of purity is still from the source of impure blood. The Gemara objects: But the baraita teaches that the woman counted seven clean days.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָכָא בְּיוֹלֶדֶת נְקֵבָה בְּזוֹב עָסְקִינַן דְּשָׁבוּעַ קַמָּא פָּסְקָה שָׁבוּעַ בָּתְרָא לָא פָּסְקָה גוְקָסָבַר יְמֵי לֵידָתָהּ שֶׁאֵין רוֹאֶה בָּהֶן עוֹלִין לָהּ לִסְפִירַת זִיבָתָהּ.

The Gemara explains: Here we are dealing with a woman who gave birth to a female as a zava, and therefore her days of impurity are two weeks in length. And this is a case where in the first week her menstrual emissions ceased, and in the latter week her menstrual emissions did not cease, and they continued until her days of purity. And the tanna of this baraita holds: The days of her birth, i.e., the days of impurity, in which she does not see blood, count for her toward the counting of her ziva. Accordingly, although she is considered to have counted seven clean days, the blood emitted during her days of purity is from the source of impure blood.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבוע בתרא לא פסקה – מכאן אומר ר״ת דיולדת בזוב או בזמן הזה דכולהו נשים חשבינהו כיולדת בזוב שסופרין אחר ימי טומאת הלידה שבעה נקיים וראתה בימי טוהר קודם טבילה אינה סותרת דהא אמר הכא דכי ראתה שבוע שלישי דלא סתרה אע״ג דדם טמא הוא כ״ש דראיית דם טוהר אינה סותרת דאפי׳ ב״ה דמטמאין לח ויבש מודו דעלתה לה ספירתה ומכאן אין להוכיח על זבה שאינה יולדת שספרה ז׳ נקיים וראתה שלא תסתור דאיכא למימר דהכא דוקא לא סתרה משום דראייה זו אינה גורמת לה טומאה דכל שבועים טמאים בלאו הכי ואע״ג דבשבוע ג׳ גורם לה טומאה מ״מ אינה נעשית בת נדה ולא זבה וכשתפסק טהורה מיד ומ״מ נראה דאשה דעלמא נמי לא סתרה דמסתברא דאין סתירה מועלת אלא בתוך החשבון כדאמר ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אבל לאחר ספירה לא מיהו לדידן דאית לן חומרא דרבי זירא פשיטא דסותרת דהא אפי׳ טבלה וראתה צריכה ז׳ נקיים.
בשבוע קמא פסק בשבוע בתרא לא פסק. וקסברי ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה ואע״פ שראתה בשבוע שני קודם הטבילה לא סתרה מניינה מכאן מדקדק ר״ת דאשה שילדה בזוב או בזמן הזה דחשיבי כולהו נשי יולדת בזוב אם ספרה ז׳ נקיים בימי טוהר אפי׳ ראתה אחרי כן קודם טבילה אינה סותרה אע״ג דלב״ה מטמא לח ויבש מודו דאינה סותרת מניינה ויש ליתן טעם הא דאין ראיית שבוע שני סותרת משום דראייה זו אינה גורמת לה טומאת נדות ולא טומאת זיבות אבל זבה דעלמא דספרה ז׳ נקיים ואח״כ ראתה ראויה לסתור לפי שע״י אותה ראייה היא נעשית נדה ומיהו מיסתבר למימר דלא שייך סתירה אלא בימי ספירתה משום דאמרי ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן אבל אם שלמו ימי ספירתה בלא הפסקת טומאה כבר אין שום זבה עליה ולא שייך בה סתירה:
ומשיבים: הכא [כאן] בברייתא זו ביולדת נקבה בזוב עסקינן [עוסקים אנו], שימי טומאתה של זו הריהם שבועיים. ובאופן זה שבשבוע קמא [ראשון] של ימי טומאתה פסקה מלראות, והרי זה איפוא כספירת שבעת ימי נקיים לזיבתה, ואילו בשבוע בתרא [האחרון, השני] לא פסקה, שראתה בו דם. ולא טבלה. וקסבר [וסבור הוא] התנא שבברייתא כי ימי טומאת לידתה שאין רואה בהןעולין (נחשבים) לה לספירת זיבתה.
The Gemara explains: Here we are dealing with a woman who gave birth to a female as a zava, and therefore her days of impurity are two weeks in length. And this is a case where in the first week her menstrual emissions ceased, and in the latter week her menstrual emissions did not cease, and they continued until her days of purity. And the tanna of this baraita holds: The days of her birth, i.e., the days of impurity, in which she does not see blood, count for her toward the counting of her ziva. Accordingly, although she is considered to have counted seven clean days, the blood emitted during her days of purity is from the source of impure blood.
עין משפט נר מצוהתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי אָמַר לַן רַב שֶׁמֶן מִסִּכְרָא אִקְּלַע מָר זוּטְרָא לְאַתְרִין וּדְרַשׁ הִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב לְחוּמְרָא וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּלֵוִי לְחוּמְרָא.

§ With regard to the dispute between Rav and Levi, Ravina said to Rav Ashi: Rav Shemen from Sikhra said to us: Mar Zutra happened to come to our locale, and he taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rav as a stringency, and the halakha is in accordance with the opinion of Levi as a stringency. In other words, if a woman continuously discharges menstrual blood from within her days of purity until sometime after the conclusion of her days of purity, the blood emitted after her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Rav. By contrast, if she continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity, the blood emitted during her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Levi.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כוותיה דרב לחומרא – בשופעת מתוך שמונים לאחר שמונים דמטמאה ולא אמרי׳ ממעין טהור אתא.
והלכתא כוותיה דלוי לחומרא – בשופעת מתוך י״ד לאחר י״ד דאמר ב׳ מעיינות הן וכיון דלא נסתם הטמא לא הוי דם טוהר.
הלכתא כרב לחומרא – ואם תאמר הא תרי חומרי דסתרי אהדדי נינהו וי״ל דהכא דמספקא לן פסיק כמר להחמיר וכמר להחמיר וכי האי גוונא איכא שלהי יוצא דופן (לקמן דף מז:) הלכה כדברי כולן להחמיר גבי סימני בגרות וחצר צורית הקשה הרב רבי מרדכי בר יצחק ללוי דאמר שני מעינות הן הא דתניא בפרק יש בכור (בכורות דף מו:) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עובדת כוכבים ואחר כך נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעינות הן אמאי אין נותנין לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום ובריש יוצא דופן (לקמן דף מ.) נמי תנן דאין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ומההיא ברייתא דבכורות (דף מו:) לא קשה כל כך ללוי דמוקי כב״ש דאמר מעין אחד הוא א״נ כדמשני הכא אנא דאמר כתנא דשוין אבל סתם מתניתין דיוצא דופן קשה וי״ל דאין נותנין לה ימי טוהר איכא לאוקמי לענין שאם ראתה ביום ז׳ לזכר או ביום י״ד לנקבה דהויא תחלת נדה דאין טומאת לידה עליה אי נמי אע״ג דשני מעינות הן יש לטמא הדם דמן המקור קאתי אלא דוקא במקום שהתורה מטהרתו.
הלכתא כרב לחומרא והלכתא כלוי לחומרא. ואע״ג דאמרינן בפרק ראשון דעירובין (עירובין ו:) ובריש פרק אלו טרפות (חולין מד.) דמאן דעביד כחומרי דמר וכחומרי דמר דסתרן אהדדי עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך שאני הכא דמספקא לן אי כמר ואי כמר ומספקא אזלינן בכולהו לחומרא ודכותה איתא לקמן בפרק יוצא דופן (נדה מז:) גבי איזהו סימנא הלכה כדברי כולם להחמיר.
והקשו בתוספות ללוי דאמר שני מעינות הן מהא דתניא בבכורות בפרק יש בכור (בכורות מו.) גיורת שיצא פדחת ולדה בגיותה ואח״כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעינות הן כלוי אמאי אין נותנין לה ימי טהרה והלא אינו אלא כדם מגפתה. ויש מתרצים דאמר לך לוי הא מני בית שמאי היא דאמרי מעין אחד הוא אי נמי אמר לך אנא דאמרי כתנא דשוין כדקאמר הכא. ומיהו אכתי קשיא מהא דתנן לקמן פרק יוצא דופן (נדה מ.) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה והכא ליכא לדחויי הא מני בית שמאי היא דלא סתים לן תנא כבית שמאי וכדאקשינן נמי עליה דלוי בפירקא קמא (נדה יא.) גבי וצריכה להיות בודקת חוץ מן היושבת על דם טוהר דאוקמוה לוי התם כבית שמאי. ואקשינן עליה וסתים לן תנא כבית שמאי ופריך סתם ואחר כך מחלוקת היא ואי מתניתין דיוצא דופן כבית שמאי מחלוקת ואחר כך סתם היא ונ״ל דמההיא ליכא לאקשויי כלל דאמר לך לוי דקים להו לרבנן דכל שאינו נולד דרך בית הרחם אין מעין טמא נסתם ואין מעין טהור נפתח. אבל בתוספות תירצו הכי קאמר אין נותנין לה ימי טהרה שאם ראתה בז׳ של זכר או בשבועים של נקבה הויא תחלת נדה דאין טומאת לידה עליה ומונה ימי נדות בתוך ימי טוהר. אי נמי כיון דמן המקור אתי אע״ג דשתי מעינות הן הדם טמא ומטמא את האשה דלא טהרה תורה אלא בישראל וביוצא דרך בית הרחם.
זו שכתבנו בראתה לאחר ספירת שבעה שדמה מטמא לח ויבש מ״מ אינה סותרת מנינה וטובלת לכשתרצה וטהורה לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר ואם ראתה תוך שבעה ימי הספירה הואיל ודם טוהר הוא אינה סותרת כל מנינה אלא שאותו היום אינו עולה ואע״פ שאמרו אחר אחר לכלן שלא תהא טומאה מפסקת פירושו טומאת שבעה כמו שביארנו למעלה:
שבעה ימי לידה שלא ראתה בהן עולין לה לספירת שבעה נקיים ואין מטעינין אותה שבעה נקיים אחר שבעה לזכר ושבועים לנקבה כמו שיתבאר למטה:
התחילה לספור שבעה נקיים וילדה מן הדין אין לידה סותרת שאין דם קשוי לידה מטמא בזוב כמו שיתבאר אלא שמ״מ אינו עולה על הדרך שביארנו בדם טוהר וכבר ביארנו שבזמן הזה כלן נחשבות כיולדות בזוב וכן ברוב מקומות אסרו לבעול על דם טוהר כלל כמו שהתבאר:
והלכתא כותיה דרב לחומרא וכותיה דלוי לחומרא. ותימה והא אמרי׳ בפ״ק דעירובין ובפרק אלו טריפות דעביד כתרי חומרי דסתרי אהדדי עליו הכתוב אומר הכסיל בחושך הולך. י״ל הכא משום דמספקא לן פסיק כמר לחומרא וכמר לחומרא. וכה״ג אמרינן לקמן בפ׳ יוצא דופן הלכה כדברי כולם להחמיר גבי סימני בגרות וחצר צורית. הק׳ ה״ר יום טוב בר׳ יצחק. ללוי דאמר שני מעיינות הן קשה מהא דתניא בפ׳ יש בכור גיורת שיצתה פדחת ולדה בגיותה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואי שתי מעיינות הן אמאי לא יהבינן לה ימי טהרה. וכן יש להקשות ממתניתין דאמרי׳ לקמן יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה י״ל דהא מני ב״ש היא דאמרי מעין אחד הוא אי נמי כדמשני הכא אנא דאמרי כתנא דשוין אבל ק׳ ליה מסתם מתני׳ דיוצא דופן ועוד דלעיל בפ״ק פריך לוי וסתם לן תנא כב״ש וקאמר סתם ואח״כ מחלוקת וההיא דלקמן הוי מחלוקת ואח״כ סתם וי״ל דאין נותנין לה ימי טהרה דקאמר איכא לאוקמי לענין זה שאם ראתה ביום ז׳ לזכר או י״ד לנקבה הויא נדה על ידי ראיה ואין לה תורת טומאת לידה דפקעי כשנכנסין ימי טוהר. א״נ אע״ג דשני מעיינות הן יש לטמאות הדם משום דמן המקור קא אתי אלא דוקא במקום שהתורה טהרתו:
תוס׳ בד״ה הלכתא כרב כו׳ שיצתה פדחת ולדה בגיותה ואח״כ נתגיירה אין נותנין לה כו׳ כצ״ל:
ובאשר לפסק ההלכה במחלוקת זו שבין רב ולוי, אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי, אמר לן [לנו] רב שמן מהישוב סכרא: אקלע [הזדמן] החכם מר זוטרא לאתרין [למקומנו], וכך דרש: הילכתא כוותיה [הלכה כמותו] של רב לחומרא [להחמיר], כגון באשה השופעת דם מתוך ימי טהרתה לתקופת הימים שאחריהם, ויש לטמאה, כיון שמעיין אחד הוא, שרק בזמן ימי טהרת לידתה נחשב הוא לטהור, ולאחר מכן הריהו מטמא. והלכתא כוותיה [והלכה כמותו] של לוי לחומרא [להחמיר], כגון בשופעת מימי טומאתה לימי טהרתה, שיש לטמאה, כיון ששני מעיינות הם, וכיון שלא נסתם המעיין הטמא — אין המעיין הטהור נפתח, ודם טמא הוא.
§ With regard to the dispute between Rav and Levi, Ravina said to Rav Ashi: Rav Shemen from Sikhra said to us: Mar Zutra happened to come to our locale, and he taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rav as a stringency, and the halakha is in accordance with the opinion of Levi as a stringency. In other words, if a woman continuously discharges menstrual blood from within her days of purity until sometime after the conclusion of her days of purity, the blood emitted after her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Rav. By contrast, if she continuously discharges menstrual blood from within her days of impurity into her days of purity, the blood emitted during her days of purity is impure, in accordance with the opinion of Levi.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב אָשֵׁי אָמַר הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא דָּרֵישׁ מָרִימָר הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא דוְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.:

Rav Ashi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. Likewise, Mareimar taught: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין לקולא – כגון שופעת מתוך י״ד לאחר י״ד דהוה ליה רב לקולא דאמר מעין אחד הוא והתורה טהרתו ולא בעי הפסקה.
ואילו רב אשי אמר: הלכתא כוותיה [הלכה כמותו] של רב, בין לקולא [להקל] בין לחומרא [להחמיר]. ומוסרים: דריש [דרש] מרימר: הלכתא כוותיה [הלכה כמותו] של רב, בין לקולא [להקל] בין לחומרא [להחמיר]. ומסכמים: הלכתא כוותיה [הלכה כמותו] של רב, בין לקולא [להקל] בין לחומרא [להחמיר].
Rav Ashi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. Likewise, Mareimar taught: The halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav, whether as a leniency or as a stringency.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה לו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה לו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה לו. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י נדה לו., תוספות נדה לו., תוספות רי"ד נדה לו., רמב"ן נדה לו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה לו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה לו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה לו., ריטב"א נדה לו., מהרש"ל חכמת שלמה נדה לו., מהרש"א חידושי הלכות נדה לו., גליון הש"ס לרע"א נדה לו., פירוש הרב שטיינזלץ נדה לו., אסופת מאמרים נדה לו.

Niddah 36a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 36a, R. Chananel Niddah 36a, Rashi Niddah 36a, Tosafot Niddah 36a, Tosefot Rid Niddah 36a, Ramban Niddah 36a, Rashba Niddah 36a, Meiri Niddah 36a, Tosefot Rosh Niddah 36a, Ritva Niddah 36a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 36a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 36a, Gilyon HaShas Niddah 36a, Steinsaltz Commentary Niddah 36a, Collected Articles Niddah 36a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144