×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַטָּמֵא וְהָנֵי נָמֵי מִינָא דְּטָמֵא הוּא.
the non-kosher animal [min hattamei], one can infer that any type [min] of non-kosher substance is included. And these fluids, i.e., the urine of a donkey, are also a type of non-kosher substance, as they resemble the milk of a donkey, which is forbidden.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
1והני נמי – מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע״ג דלאו מגופיה מימצן אסירי.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״מטמא״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף ז׳.
גמ׳ ומעלי לירקונה כו׳ אך את זה תאכלו מכל שרץ וגו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה מטמא הוי משמע כו׳ ובד״ה שמכניסין כו׳ אותו דובשנו מגופו וקשיא כו׳ ובד״ה שרץ כו׳ מן העוף הס״ד ואח״כ מ״ה אלא שרץ כו׳ ואי אתה כו׳ דתיהדר ותידוק מיניה אבל כו׳ ובד״ה מאי לאו כו׳ דאמר שיליא לא מן הולד כו׳ בעלמא עכ״ל הס״ד ובד״ה דג טהור כו׳ בעופות הס״ד ואח״כ מ״ה אי הכי כו׳ דבלע אי עכ״ל והוי כו׳ ובד״ה דרך כו׳ לאשכוחי הס״ד ואח״כ מ״ה שמצאו כו׳ כולי האי הס״ד כצ״ל:
תוס׳ בד״ה הגזין כו׳ ול״ג חגבים שזהו עוף כו׳ עכ״ל מתוס׳ ישנים שזהו עוף קאי אגזין דהכא וק״ל:
הטמא״, וכוונת התנא לרבות כל שהוא ממין הטמא, והני נמי מינא דטמא [ואלה גם כן, מי רגלים של חמור, מין של הטמא] הוא, שהרי הם נראים כחלב החמור, ואסורים.
the non-kosher animal [min hattamei], one can infer that any type [min] of non-kosher substance is included. And these fluids, i.e., the urine of a donkey, are also a type of non-kosher substance, as they resemble the milk of a donkey, which is forbidden.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּסוּסִים וּגְמַלִּים לָא קָא מִיבַּעְיָא לְהוּ דְּלָא שָׁתוּ אִינָשֵׁי כִּי קָמִיבַּעְיָא לְהוּ דַּחֲמוֹר דְּשָׁתוּ אִינָשֵׁי וּמְעַלּוּ לְיַרְקוֹנָא מַאי.

And there are those who say there is a different version of the discussion about the urine of a donkey: With regard to the urine of horses and camels, the students of Rav Sheshet did not raise the dilemma, because people do not drink it. When they raised the dilemma it was with regard to the urine of a donkey, which people drink and which is beneficial for curing jaundice. What, then, is the halakha?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיכא דאמרי דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו דלא שתו להו אינשי – לשום רפואה ולא כלום הוי ולא אסיר דלא חשיבי למידי:
כי קא מבעי׳ דחמור וכו׳ והני נמי מי רגלים של חמור מטמא קא אתו ואסירי – להאי לישנא בתרא בין עכירי בין לא עכירי אסירי:
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת את הדיון בענין מי רגלים של חמור: לגבי מי רגלים של סוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו [לא נשאלה להם] השאלה, לתלמידי רב ששת, משום דלא שתו אינשי [שאין אנשים שותים אותם]. כי קמיבעיא להו [כאשר נשאלה להם] הרי זה בשל חמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא [ששותים אותם אנשים והם טובים למחלת הירקון], מאי [מה הדין]?
And there are those who say there is a different version of the discussion about the urine of a donkey: With regard to the urine of horses and camels, the students of Rav Sheshet did not raise the dilemma, because people do not drink it. When they raised the dilemma it was with regard to the urine of a donkey, which people drink and which is beneficial for curing jaundice. What, then, is the halakha?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת תְּנֵיתוּהָ הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר וְהָנֵי נָמֵי מִטָּמֵא קָאָתֵי.

Rav Sheshet said to them: You learned the answer to your dilemma in the mishna: That which emerges from the non-kosher animal is non-kosher and that which emerges from the kosher animal is kosher, and these fluids also come from a donkey, which is non-kosher. Therefore, they are forbidden.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניתוה היוצא מן הטמא טמא – הא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי׳ לעיל (דף ו. ד״ה למה).
אמר להו [להם] רב ששת, תניתוה [שניתם אותה] במשנתנו: היוצא מן הטמאטמא, והיוצא מן הטהורטהור, והני נמי [ואלה גם כן] מחמור שהוא טמא קאתי [הם באים], ולכן הם אסורים.
Rav Sheshet said to them: You learned the answer to your dilemma in the mishna: That which emerges from the non-kosher animal is non-kosher and that which emerges from the kosher animal is kosher, and these fluids also come from a donkey, which is non-kosher. Therefore, they are forbidden.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מֵיתִיבִי מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבַשׁ דְּבוֹרִים מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹת אוֹתוֹ לְגוּפָן וְאֵין מְמַצּוֹת אוֹתוֹ מִגּוּפָן.

The Gemara raises an objection from a baraita: For what reason did the Sages say that the honey of bees is permitted? It is because they bring the nectar from the flowers into their body, but they do not excrete it from their body as a bodily excretion. So too, the urine of a donkey is not an excretion produced by the body itself. Rather, it is simply ejected in the same form that it entered the body. Why, then, should it be forbidden?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמכניסות אותו לגופן – שיונקין אותו מעשבי ההרים:
ואין ממצות אותן מגופן – כשמוציאין אותן אלא כי היכי דעל הכי נפיק וקשיא לתרוייהו לישני ללישנא בתרא קשיא דהאי דבש דמטמא נפיק ושרי. וללישנא קמא קשיא דאילו התם קאמר כי עכירי אע״ג דלאו מגופיה ממיצצי אסירי והכא בדבש כיון דאין ממצות אותו מגופן שרי ורב ששת אמר לך בדבש שאני דאע״ג דמפיק ליה מגופיה שרי דהוא דאמר כר׳ יעקב דאמר דובשא כו׳:
שמכניסות אותן לגופן – שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן.
ואין ממצים אותו – דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר׳ יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא.
מיתיבי [מקשים] עליו ממה ששנינו במשנה: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני שהן רק מכניסות אותו, את צוף הפרחים, לגופן, ואולם אין הן ממצות (מפיקות) אותו מגופן. ואף מי רגלים, שאינם מתמצים מגופו של החמור, אלא מים שנכנסו הם מים שיצאו, מפני מה ייאסרו?
The Gemara raises an objection from a baraita: For what reason did the Sages say that the honey of bees is permitted? It is because they bring the nectar from the flowers into their body, but they do not excrete it from their body as a bodily excretion. So too, the urine of a donkey is not an excretion produced by the body itself. Rather, it is simply ejected in the same form that it entered the body. Why, then, should it be forbidden?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הוּא דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאָמַר דּוּבְשָׁא רַחֲמָנָא שַׁרְיֵיהּ.

The Gemara answers: Rav Sheshet stated his answer in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says that with regard to honey, the Merciful One permits it as an exception to the principle that a substance that emerges from a non-kosher animal is non-kosher.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: הוא, רב ששת, שאמר כדעת ר׳ יעקב, שאומר: דובשא רחמנא שרייה [הדבש, התורה התירה אותו] באופן מיוחד, אף שבעיקרו של דבר, כל היוצא מן הטמא — טמא.
The Gemara answers: Rav Sheshet stated his answer in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says that with regard to honey, the Merciful One permits it as an exception to the principle that a substance that emerges from a non-kosher animal is non-kosher.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר {ויקרא י״א:כ״א} אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף זֶה אַתָּה אוֹכֵל וְאִי אַתָּה אוֹכֵל שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא.

This is as it is taught in a baraita: Rabbi Ya’akov says that it is stated: “Yet these may you eat of all winged creatures” (Leviticus 11:21). The word “these” indicates that you may eat these, but you may not eat a non-kosher winged creature.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יעקב אומר: נאמר לגבי שרץ העוף הטהור ״אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף״ (ויקרא יא, כא), והלשון ״זה״ באה להדגיש: זה אתה אוכל, ואי (ואין) אתה אוכל שרץ עוף טמא.
This is as it is taught in a baraita: Rabbi Ya’akov says that it is stated: “Yet these may you eat of all winged creatures” (Leviticus 11:21). The word “these” indicates that you may eat these, but you may not eat a non-kosher winged creature.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא בְּהֶדְיָא כְּתִיב אֶלָּא שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא אִי אַתָּה אוֹכֵל אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל מַה שֶּׁעוֹף טָמֵא מַשְׁרִיץ וְאֵיזֶה זֶה זֶה אדְּבַשׁ דְּבוֹרִים.

The Gemara asks: Why is this inference necessary? The prohibition against eating a non-kosher winged creature is written explicitly: “All winged creatures that go upon all fours are a repugnance to you” (Leviticus 11:20). Rather, the inference must be understood as follows: You may not eat a non-kosher winged creature, but you may eat that which a non-kosher winged creature discharges from its body, and what is that? That is the honey of bees.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שרץ עוף טמא בהדיא כתיב איסוריה אלא מאידך קרא מפיק ליה דכתיב את זה לא תאכלו שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ מוציא מגופו:
שרץ העוף טמא – הוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא יא) את אלה תשקצו מן העוף.
אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל – דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל״א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו׳.
ותוהים: איסורו של שרץ עוף טמא בהדיא כתיב [במפורש כתוב]: ״וכל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם״ (ויקרא יא כ), ומדוע צריך למיעוט זה! אלא כך יש לדייק: שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, כלומר, מוציא מתוכו, ואיזה זה? זה דבש דבורים.
The Gemara asks: Why is this inference necessary? The prohibition against eating a non-kosher winged creature is written explicitly: “All winged creatures that go upon all fours are a repugnance to you” (Leviticus 11:20). Rather, the inference must be understood as follows: You may not eat a non-kosher winged creature, but you may eat that which a non-kosher winged creature discharges from its body, and what is that? That is the honey of bees.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) יָכוֹל אַף דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין אָמַרְתָּ לֹא וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת דְּבוֹרִים וּלְהוֹצִיא הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין מְרַבֶּה אֲנִי דְּבַשׁ דְּבוֹרִים שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי וּמוֹצִיא אֲנִי דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי.

The Gemara cites the continuation of the baraita: One might have thought that even the honey of gizzin and wasps should be permitted. Nevertheless, you should say no. The baraita asks: And what did you see to include the honey of bees as being permitted to eat and to exclude the honey of gizzin and wasps as being forbidden? The baraita answers: I include the honey of bees, as its name does not have a modifier, i.e., the word honey alone always refers to the honey of bees. And I exclude the honey of gizzin and wasps, which have a modifier, i.e., one must always add the word gizzin or wasp to specify these particular types of honey.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגזין – מין ארבה:
שאין לו שם לווי – תולה שמו על שם שרץ האסור אלא דבש סתמא איקרי כדכתיב ביערת הדבש. מדאמרינן טהור אלמא בעי מחשבה דשאר דבש מטמא טומאת אוכלין אפי׳ שלא במחשבה והאי לא מטמא אי לא חישב עליו.⁠1 הני חלי דיחמורתא שנמצאין ברעי שלה כעין ביצים סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא התירה [תורה] שום ביצים אלא דעוף [אבל אלו דומין] כביצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה:
1. עי׳ ערוך השלם ערך חלי ג׳.
הגזין והצירעין – מין ארבה.
דבש דבורים – דבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו.
הגזין וצרעין – גרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי׳ ר״ת.
יכול אף דבש של שרצי עוף אחרים, כגון הגזין והצירעין, יהיה מותר? אמרת (אומר אתה): לא. ושואלים: ומה ראית לרבות דבש דבורים, ולהתירו באכילה, ולהוציא דבש הגזין והצירעין לאיסור? ומשיבים: מרבה אני דבש דבורים להיתר, מפני שאין לו שם לווי, שסתם דבש הוא דבש דבורים. ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי.
The Gemara cites the continuation of the baraita: One might have thought that even the honey of gizzin and wasps should be permitted. Nevertheless, you should say no. The baraita asks: And what did you see to include the honey of bees as being permitted to eat and to exclude the honey of gizzin and wasps as being forbidden? The baraita answers: I include the honey of bees, as its name does not have a modifier, i.e., the word honey alone always refers to the honey of bees. And I exclude the honey of gizzin and wasps, which have a modifier, i.e., one must always add the word gizzin or wasp to specify these particular types of honey.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין טָהוֹר וּמוּתָּר בבַּאֲכִילָה דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב.

The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The honey of gizzin and wasps is not susceptible to ritual impurity and is permitted for consumption? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהור – מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו.
ומעירים: כמאן אזלא הא דתניא שיטת מי הולכת הלכה זו ששנויה בברייתא]: דבש הגזין והצירעין טהור (אינו ראוי לקבל טומאה) ומותר באכילה — שלא כשיטת ר׳ יעקב.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The honey of gizzin and wasps is not susceptible to ritual impurity and is permitted for consumption? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) טָהוֹר אַלְמָא בָּעֵי מַחְשָׁבָה תַּנְיָא נָמֵי הָכִי דְּבַשׁ גבְּכַוַּורְתּוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה.

The Gemara infers from the expression: Is not susceptible to ritual impurity, that apparently, in order for the honey of gizzin and wasps to become susceptible to ritual impurity it requires specific intention to eat it, which renders it food. Furthermore, the baraita indicates that honey from bees does not require specific intention to eat it in order for it to become susceptible, because it is normally used for food. This is also taught in a baraita: The honey of bees that is still in its hive is susceptible to ritual impurity as food even without intent.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהור אלמא בעי מחשבה – בניחותא.
דבש בכוורתו – ואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים.
ומדייקים בלשונה של הלכה זו: מה ששנינו שדבש גזין וצירעין טהוראלמא בעי [מכאן שהוא צריך] מחשבה מפורשת לאוכלו, ורק אז יהא ראוי לקבל טומאה כדין אוכל. ומכאן שדבש דבורים, שהוזכר אף הוא באותה משנה, ולא נאמר בו שהוא טהור — אינו צריך מחשבה מפורשת לאוכלו, כדי לקבל טומאה, משום שבסתמו הוא עומד לאכילה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: דבש (דבורים) כשהוא עדיין בכוורתו, קודם שרדו אותו — מטמא טומאת אוכלין אף שלא במחשבה.
The Gemara infers from the expression: Is not susceptible to ritual impurity, that apparently, in order for the honey of gizzin and wasps to become susceptible to ritual impurity it requires specific intention to eat it, which renders it food. Furthermore, the baraita indicates that honey from bees does not require specific intention to eat it in order for it to become susceptible, because it is normally used for food. This is also taught in a baraita: The honey of bees that is still in its hive is susceptible to ritual impurity as food even without intent.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) חָלֵי דְּיַחְמוּרְתָּא סְבוּר רַבָּנַן לְמֵימַר בֵּיעֵי נִינְהוּ וַאֲסִירָן אָמַר רַב סָפְרָא דזַרְעָא דְּאַיָּלָא הוּא דְּאָזֵיל בָּתַר אַיָּלְתָּא וְאַיְּידֵי דְּרַחְמָהּ צַר לָא מִזְדַּקְקָא וְאָזֵיל בָּתַר יַחְמוּרְתָּא וְנָתְרִי.

§ The Gemara discusses additional cases of animal secretions. With regard to chunks that are discharged from the womb of a female fallow deer, the Sages thought to say that they are its egg cells, and therefore are forbidden as a limb severed from a living animal. Rav Safra said: It is the semen of a hart, which pursues the hind, but since the hind’s womb is narrow it does not mate with the hart, and instead the hart pursues the female fallow deer and mates with it, and chunks of its semen that have hardened fall out of the fallow deer’s body.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להו רב ספרא לאו ביצים נינהו אלא זרעא דאיילא הוא דאזיל בתר אילתא למיזקיק לה ולא מקבלא ליה אילתא משום דרחמה צר וכיון דחזיא דלא מקבלא ליה1 אזיל בתר שדומה לאיילא יחמורתא ועד שהוא הולך אחריה סובל בגופו שכבת זרעו ומתבשל בגופו הרבה וכשבא על היחמורה אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין ביצים ואינן ביצים ושרו דלאו כאבר מן החי נינהו:
1. בערוך הגי׳ אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא.
ערך חלי
חליא(בכורות ז:) הני חלי דיחמורתא סבור רבנן קמיה דרב רא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה אמר להו רב ספרא וכו׳. פירוש חלי דיחמורת׳ שנמצאים ברעי שלם כעין ביצים סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא סתירה תורה שום ביצים אלא דעוף אבל אלו כבצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה אמר להו רב ספרא לאו בצים ננהו אלא זרעא דאיילא דאזיל בתר איילתא למזקק לה ולא מקבלה ליה איילתא משום דרחמה צר וכיון דחזי דלא מקבלה ליה אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא ועד שהוא הולך אחריה סובל שכבת זרע ומתבשל בגופו וכשיבא על היחמור׳ אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין בצים ואינן בצים ושרו ולאו כאבר מן החי נינהו:
ערך ירק
ירקב(משנה עדיות פרק ה) ודם הירוק (נדה יט.) דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. (נגעים פרק ג) הבתים מיטמאין בג׳ שבועות ובג׳ סימנין בירקרק ובאדמדם ובפשיון. (ברכות כה., ברכות סב:, תמיד כז:) סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון פי׳ סילון החוזר אדם שהתחיל להשתין ונטרד ולא גמר השתן מביא אותו לידי ירקון חולי שמראהו כירק (שבת קי) ליורקנא תרין בשיכרא ומיעקר (בכורות ז) דשתו אינשי ומעלו לירקונא. (ראש השנה כ) אמר עולא משום ירקיא פי׳ בערך מת ולא בירוקה שעל פני המים פי׳ בערך אכמוותא:
ערך פארי
פאריג(פסחים קיא:) פארי בבית קשי לעניותא (בבא קמא מט בבא מציעא קיח. בבא בתרא צב:) ממרי רשותיך פארי אפרע (גיטין נו) יומא קמא אשקיוה מיא דפארי (גיטין סט) לבשולי ליתי פארי דריש נפיא (בכורות ז) אפשילולי הבלא דפארי (והא דעכירי הבליה דבשרא כתוב) פי׳ לשון לעז הוא פרפ״רי:
א. [אייא.]
ב. [גרין.]
ג. [קלייען.]
חלי דיחמורתא – כעין ביצי זכר שהיחמורו׳ מוציאות מרחמן.
ואסורין – משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם.
דאזיל בתר איילתא – להיזקק לה.
ונתרי – שופך זרע הרבה ונקרש.
א ועוד בענין דברים היוצאים מן החי. חלי דיחמורתא [גושים של יחמורה, שהיא פולטת מרחמה], סבור רבנן למימר [חשבו חכמים לומר]: ביעי נינהו ואסירן [ביצים הן, חלק מגופה, ואסורות], כדין איבר מן החי. אמר רב ספרא: זרעא דאילא [זרע של אייל] הוא, דאזיל בתר אילתא [שהולך האייל אחרי האיילה] כדי להזדווג עמה, ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא [ומתוך שרחמה צר אינה מזדקקת לו], ואזיל בתר יחמורתא [והולך אחר היחמורה], ונזקק לה, ומעין גושים של שכבת זרעו הם, שנתקשתה — ונתרי הם הנושרים] מגופה.
§ The Gemara discusses additional cases of animal secretions. With regard to chunks that are discharged from the womb of a female fallow deer, the Sages thought to say that they are its egg cells, and therefore are forbidden as a limb severed from a living animal. Rav Safra said: It is the semen of a hart, which pursues the hind, but since the hind’s womb is narrow it does not mate with the hart, and instead the hart pursues the female fallow deer and mates with it, and chunks of its semen that have hardened fall out of the fallow deer’s body.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב הוּנָא העוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר מוּתָּר מ״טמַאי טַעְמָא פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא.

Rav Huna says: The skin that emerges opposite the face of a donkey when it is born, i.e., the fetal sac that envelopes it during birth, is permitted to be consumed. What is the reason? It is merely a secretion, and is not an integral part of the mother or the offspring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עור הבא כנגד פניו של חמור מותרין באכילה שכשנולד החמור יש לו עור דק על פניו כעין שליא ולאו שליא הוא ואינו דבוק נמי לפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמו ופירשא בעלמא הוא:
עור הבא כנגד פני חמור – כעין שליא שהחמור נולד בו.
עור הבא נגד פניו של חמור – פי׳ כדלעיל.
בד״ה עור הבא כו׳ פי׳ כדלעיל עכ״ל כצ״ל ור״ל שהוא מותר מטעם דלעיל גבי יאלי דאינו אלא מזרע שנקרש כמ״ש ג״כ לקמן ודו״ק:
ב אמר רב הונא: עור הבא כנגד פניו של חמור כשהוא נולד, כלומר, כעין עור העוטף אותו — מותר, מאי טעמא? פירשא בעלמא [פרש בלבד] הוא, ואינו חלק מגוף האם או הולד.
Rav Huna says: The skin that emerges opposite the face of a donkey when it is born, i.e., the fetal sac that envelopes it during birth, is permitted to be consumed. What is the reason? It is merely a secretion, and is not an integral part of the mother or the offspring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא תַּנְיָא דמסייע לָךְ ועוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם בֵּין חַי בֵּין מֵת טָהוֹר מַאי לָאו בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה.

Rav Ḥisda said to him: That which is taught in a baraita supports your opinion: The skin that emerges opposite the face of a person, i.e., a newborn baby, whether the newborn is alive or dead, is ritually pure and does not transmit ritual impurity imparted by a corpse. What, is it not the case that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, it is not considered a part of the body of the fetus or the mother, but merely a secretion, and therefore even when they are both dead it does not transmit impurity?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא דמסייעא לך – דפירשא בעלמא הוא:
עור הבא כנגד פניו של אדם – דהכי נמי יש לאדם עור דק על פניו כשנולד ואותו עור אינו לא מן האם ולא מן הולד וטהור הוא משום טומאת מת:
טהור – מלטמא במגע ובמשא.
מאי לאו – אפילו הולד והאם מתים אפ״ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא.
מאי לאו בין הוא ואמו מתה – פי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש.
אמר ליה [לו] רב חסדא: תניא דמסיע [שנויה ברייתא שמסייעת] לך: עור הבא כנגד פניו של (ולד) אדם, בין חי בין מתטהור מלטמא טומאת מת. מאי לאו [האם אין] הכוונה: בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה, שאינו נחשב חלק מגוף העובר, ולא חלק מגוף האם, אלא כפרש בלבד, ולכן, גם כששניהם מתים אינו מטמא?
Rav Ḥisda said to him: That which is taught in a baraita supports your opinion: The skin that emerges opposite the face of a person, i.e., a newborn baby, whether the newborn is alive or dead, is ritually pure and does not transmit ritual impurity imparted by a corpse. What, is it not the case that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, it is not considered a part of the body of the fetus or the mother, but merely a secretion, and therefore even when they are both dead it does not transmit impurity?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לָא בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ מֵתָה בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ חַיָּה וְהָתַנְיָא בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה אִי תַּנְיָא תַּנְיָא.:

Rav Huna answered him: No, there is no proof from this baraita, as it may mean that whether it is alive and its mother is dead or whether it is dead and its mother is alive, meaning only one is alive, the skin is ritually pure. But if both are dead it is impure. Rav Ḥisda said to him: But isn’t it taught in a baraita that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, the skin is pure? Rav Huna said to Rav Ḥisda: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot dispute it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא בין הוא חי ואמו מתה – דשדינן ליה בתר חי הא לאו הכי מטמא:
והתניא בין הוא מת ואמו מתה טהור אי תניא תניא:
ה״ג: לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה – שמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור.
לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה – שהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר׳ נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא.
בד״ה לא בין כו׳ דאין לו סייעתא אלא כו׳ אין כאן סייעתא עכ״ל כצ״ל:
השיב לו רב הונא: לא, אין מברייתא זו ראיה, שכן יש לפרש: בין הוא חי ואמו מתה, בין הוא מת ואמו חיה, כלומר, רק אם אחד מהם חי — עור זה טהור, אבל אם שניהם מתים — אסור. אמר לו רב חסדא: והתניא [והרי שנויה ברייתא] כך: בין הוא חי ואמו חיה, בין הוא מת ואמו מתה! אמר לו: אי תניא, תניא [אם שנויה, שנויה].
Rav Huna answered him: No, there is no proof from this baraita, as it may mean that whether it is alive and its mother is dead or whether it is dead and its mother is alive, meaning only one is alive, the skin is ritually pure. But if both are dead it is impure. Rav Ḥisda said to him: But isn’t it taught in a baraita that whether it is alive and its mother is alive or whether it is dead and its mother is dead, the skin is pure? Rav Huna said to Rav Ḥisda: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot dispute it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַתְנִי׳: זדָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר מוּתָּר בַּאֲכִילָה חוְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא אָסוּר בַּאֲכִילָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִּידּוּלוֹ.:

MISHNA: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish, consumption of the kosher fish is permitted. And in the case of a kosher fish that swallowed a non-kosher fish, consumption of the non-kosher fish is prohibited due to the fact that the host fish is not the place of its development.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ שבלע – משמע דידעי ודאי שבלעו.
לפי שאינו גידוליו – אלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור.
דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה – תימה במסכת אהלות (פי״א מ״ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (שבת קנה:) יודע הקב״ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר״ת דשמא יש להחמיר כר׳ יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ״ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא״ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ׳ כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י״ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג׳ ימים.
בד״ה דג טהור כו׳ שאכל בשר המת כו׳ ראיה עוד פר״ח כו׳ כצ״ל והד״א:
ג משנה דג טמא שבלע דג טהור, ונמצא בתוכו — מותר הטהור באכילה. וטהור שבלע דג טמא — הדג הטמא אסור באכילה, לפי שאינו גידולו, לא גדל ממנו.
MISHNA: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish, consumption of the kosher fish is permitted. And in the case of a kosher fish that swallowed a non-kosher fish, consumption of the non-kosher fish is prohibited due to the fact that the host fish is not the place of its development.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) גְּמָ׳: טַעְמָא דַּחֲזֵינֵיהּ דִּבְלַע הָא לָא חֲזֵינֵיהּ דִּבְלַע אָמְרִי אַשְׁרוֹצֵי אַשְׁרֵיץ.

GEMARA: The Gemara infers from the language of the mishna: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish: The reason consumption of the kosher fish is permitted is that we saw that the non-kosher fish swallowed the kosher fish. But if we did not see it swallow the kosher fish we say that perhaps the non-kosher fish spawned the kosher fish, and it is forbidden.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טעמא דחזיניה לדג טמא דבלע דג טהור – משום הכי מותר באכילה הא לא חזיניה דבלע אמרינן אשרוצי אשריץ כלומר דהא דג טמא איעבר להאי דג טהור במעיו:
גמ׳ אשרוצי אשריץ – דג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור.
ד גמרא ומדייקים בלשון המשנה ״דג טמא שבלע דג טהור״: טעמא דחזיניה דבלע [הטעם, דווקא משום שראינו אותו, את הטמא, שהוא בולע] את הדג הטהור, מותר הטהור באכילה. הא לא חזיניה דבלע [אבל אם לא ראינו אותו שהוא בולע]אמרי: אשרוצי אשריץ [אומרים אנו: שמא הדג הטמא השריץ אותו] במעיו, והוא אסור.
GEMARA: The Gemara infers from the language of the mishna: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish: The reason consumption of the kosher fish is permitted is that we saw that the non-kosher fish swallowed the kosher fish. But if we did not see it swallow the kosher fish we say that perhaps the non-kosher fish spawned the kosher fish, and it is forbidden.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מְנָלַן דְּתַנְיָא דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים אִי הָכִי כִּי חָזֵינָא דִּבְלַע אמרי׳אָמְרִינַן הַאי אִיעַכַּלָא וְהַאי אַשְׁרוֹצֵי אַשְׁרֵיץ.

From where do we derive that we must have this concern? As it is taught in a baraita: A non-kosher fish spawns offspring, while a kosher fish lays eggs from which the offspring hatch. The Gemara challenges: If so, even when we saw it swallowing a kosher fish we should say that that fish that it swallowed was digested, and this one, which was found inside of the non-kosher fish, it spawned, and should be forbidden.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא דג טמא משריץ – מתעבר ומוליד וולדותיו:
דג טהור מטיל ביצים ומחממן עד שיש בהן צורה ובוקען ויוצאין:
האיך דבלע איעכלא במעיו והאי דנמצא במיעיו אשרוצי אשרוציה וליתסר:
דג טמא משריץ – בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה.
דג טהור מטיל ביצים – ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות.
אי הכי – דדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר.
מנלן [מנין לנו] חשש זה? דתניא [ששנויה ברייתא]: דג טמא משריץ את ולדותיו, דג טהור מטיל ביצים ומהם יוצאים הולדות. ומקשים: אי הכי, כי חזינא דבלע אמרינן [אם כך, גם כאשר רואים אנו אותו שהוא בולע דג טהור, צריכים אנו לומר]: האי איעכלא, והאי אשרוצי אשריץ [זה שבלע התעכל, ואת זה שמצאנו במעיו השריץ, וייאסר]!
From where do we derive that we must have this concern? As it is taught in a baraita: A non-kosher fish spawns offspring, while a kosher fish lays eggs from which the offspring hatch. The Gemara challenges: If so, even when we saw it swallowing a kosher fish we should say that that fish that it swallowed was digested, and this one, which was found inside of the non-kosher fish, it spawned, and should be forbidden.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ הָרֶיעִי רַב פָּפָּא אָמַר כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הַבְּלִיעָה רַב נַחְמָן אָמַר כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם.

Rav Sheshet says: It is referring to a case where one found the kosher fish in the digestive tract, which is not where the non-kosher fish normally spawns its offspring. Rav Pappa says similarly: It is referring to a case where one found the kosher fish in the passageway of the gullet. Rav Naḥman says: It is referring to a case where one found it whole and in complete form, and not as a newly hatched fish.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון שמצאו – להאי דג טהור דרך בית הרעי דטמא דאם איתא דאשרצי לא משתכח בבית הרעי אלא בשילייתו. או שמצא בבית הבליעה שאין דרכו של וולד להיות שם. או שמצאו שלם דאם איתא דהוי דולד לא הוה שלם גמור אלא ודאי בלעו:
דרך בית הריעי – ואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי.
שמצאו שלם – שנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי.
אמר רב ששת: מדובר כגון שמצאו את הדג הטהור דרך הריעי, כלומר, במערכת העיכול, ולא במקום שבו משריץ הדג הטמא את ולדותיו. רב פפא אמר בדומה לכך: כגון שמצאו את הטהור דרך בית הבליעה. רב נחמן אמר: כגון שמצאו שלם שצורתו שלמה וגמורה, שלא כעובר.
Rav Sheshet says: It is referring to a case where one found the kosher fish in the digestive tract, which is not where the non-kosher fish normally spawns its offspring. Rav Pappa says similarly: It is referring to a case where one found the kosher fish in the passageway of the gullet. Rav Naḥman says: It is referring to a case where one found it whole and in complete form, and not as a newly hatched fish.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב אָשֵׁי אָמַר רוֹב דָּגִים בְּמִינָן מַשְׁרִיצִין וּכְמִי שֶׁבָּלַע לְפָנֵינוּ דָּמֵי.:

Rav Ashi says: Do not infer from the mishna that it is referring to a case where the non-kosher fish was seen swallowing the kosher fish. Rather, the reason it is permitted to consume the swallowed fish is that the majority of fish spawn offspring of their own species, and therefore the case of a kosher fish discovered inside a non-kosher fish is considered as if the non-kosher fish had swallowed the kosher fish in our presence.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר כיון דרוב דגים טמאין במינן משריצין מולידין ולא מין אחר והאי כיון דטהור הוא שנמצא בבטנו כמי שבלע בפנינו דוודאי דג טמא אינו משריץ אלא מינו:
רב אשי אמר – מתני׳ לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי.
רוב דגים במינם משריצים – הלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ״ש הנמצא תוך דג בלינ״א ואע״ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני׳ דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי׳ ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני׳ לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת״כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת״ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול.
בד״ה רוב דגים כו׳ הלכתא כרב אסי כו׳ דדגים עול דגים נפיק אבל מים כו׳ טמא שבמעי אמו כו׳ ואין לאסור משום דג טמא כו׳ עכ״ל כל מה שחסר כאן בתוס׳ עיין ברא״ש:
רב אשי אמר: אין לדייק מלשון המשנה שמדובר דווקא כשראינוהו שבלע דג טהור. אלא מסתמכים על כך שרוב הדגים במינן (בני מינם) הם משריצין, ולפיכך, כשמוצאים דג טהור במעי דג טמא — כמי שבלע אותו לפנינו דמי [נחשב] הדבר.
Rav Ashi says: Do not infer from the mishna that it is referring to a case where the non-kosher fish was seen swallowing the kosher fish. Rather, the reason it is permitted to consume the swallowed fish is that the majority of fish spawn offspring of their own species, and therefore the case of a kosher fish discovered inside a non-kosher fish is considered as if the non-kosher fish had swallowed the kosher fish in our presence.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים כָּל הַמּוֹלִיד מֵנִיק וְכׇל הַמֵּטִיל בֵּיצִים מְלַקֵּט חוּץ מֵעֲטַלֵּף שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֵּטִיל בֵּיצִים מֵנִיק

§ The Gemara cites the entirety of the previously mentioned baraita. The Sages taught that a non-kosher fish spawns its offspring, while a kosher fish lays eggs. Any animal that gives birth to its offspring nurses them, and any animal that lays eggs gathers food and feeds it to its young. This applies to all animals except for a bat [atallef], as although it lays eggs, it nurses its young.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המוליד מניק ולדותיו וכל המטיל ביצים מלקט ביצים ויושב עליהן ומחממן ובכך פרה ורבה – ואיכא דאמר מלקט שאינו מניק אלא מלקט המאכל בפיו וזרקו לפני ולדותיו ובכך מפרנסן:
כל המוליד – שיולד עובר ממש.
מניק – שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו.
עטלף קלב״א שורי״ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים.
דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים – בע״ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים.
ה ומביאים את הברייתא שחלק ממנה נזכר קודם לכן. תנו רבנן [שנו חכמים]: דג טמא משריץ, דג טהור מטיל ביצים. כל המוליד ולדות — מניק אותם, וכל המטיל ביציםמלקט אוכל, ומאכיל בו את ולדותיו, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביציםמניק.
§ The Gemara cites the entirety of the previously mentioned baraita. The Sages taught that a non-kosher fish spawns its offspring, while a kosher fish lays eggs. Any animal that gives birth to its offspring nurses them, and any animal that lays eggs gathers food and feeds it to its young. This applies to all animals except for a bat [atallef], as although it lays eggs, it nurses its young.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות ז:, עין משפט נר מצוה בכורות ז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ז:, הערוך על סדר הש"ס בכורות ז:, רש"י בכורות ז:, תוספות בכורות ז:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות ז:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ז:, אסופת מאמרים בכורות ז:

Bekhorot 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 7b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 7b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 7b, Collected from HeArukh Bekhorot 7b, Rashi Bekhorot 7b, Tosafot Bekhorot 7b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 7b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 7b, Collected Articles Bekhorot 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144