×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיִתְלוֹשׁ. הִיא גּוּפָהּ גְּזֵרָה! וְאָנָן נִיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵרָה לִגְזֵרָה? כּוּלָּהּ חֲדָא גְּזֵרָה הִיא.
It is a decree lest one climb the tree and pick the fruit, as this would constitute the prohibited labor of harvesting. If so, the prohibition against eating fruit is itself due to a decree. And will we arise and issue a decree to prevent violation of another decree? Rav Yosef responded: That is not so; rather, when the Sages issued the initial decree, they enacted the prohibitions against both fruit that fall and a laid egg, as all the prohibitions are components of one decree. In other words, the similar cases of the fruit and the egg were both included in the original decree.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גזירה שמא יעלה ויתלוש מן הפירות היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור ביצה שנולדה ביום טוב משום פירות שנשרו שהן גופן אין בהן איסור אלא משום גזרה אסרום נגזור גזרה לגזרה כו׳.
ויתלוש – דהוה איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שהוא אב מלאכה.
חדא גזרה היא – לא שתהא זו גזרה דלא ליתי לידי פירות הנושרין אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין אף ביצה היתה במשמע ואע״ג דלית בה משום תלישה מיהו מכלל גזרת חכמים היתה שאף היא פרי הנושר.
גזרה שמא יעלה ויתלוש – ותימה ל״ל האי טעמא דלקמן (דף כד:) גבי נכרי שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור פי׳ רש״י דכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא וכן משמע דטעמא משום מוקצה מדמייתי לה גבי ספק מוכן והשתא תרי טעמי למה לי וי״ל דטעמא דהכא אתיא אליבא דר׳ שמעון דלית ליה מוקצה ולקמן אתיא אליבא דרבי יהודה ותימה דהא פירש רש״י גופיה לקמן נכרי שהביא דורון כו׳ אסור הואיל ולא לקטינהו מאתמול אקצינהו והוי כמוקצה דגרוגרות וצמוקים דאפי׳ ר׳ שמעון מודה א״כ אתיא נמי כר׳ שמעון ע״כ י״ל דמיירי הכא כגון בחצר דהוי מוכן לעורבים ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם לכך צריך האי טעמא וא״ת הא אמרי׳ (שבת דף קכב.) מעמיד אדם בשבת בהמתו על המחובר אבל לא על המוקצה פירוש עשבים שנתלשו היום ואמאי הא הוי מוכן לבהמה דאי בעי אכלה מנפשה וי״ל דמיירי בתרי עברי דנהרא עוד יש לומר דלא שייך מוכן לעורבים רק בפירות האילן שרגילין להשיר מעצמן והוא מצפה לכך אבל תימה אם כן כיון דאמר האי טעמא למה לי טעמא דלקמן ויש לומר דלקמן מיירי בדבר דבעי מרא וחצינא כגון לפת וצנון דלא שייך שמא יעלה ויתלוש דאדכורי מדכר הואיל ואין יכול בקל לתולשו וראיה לדבר הא דתנן במסכת שבת (דף קכב. ושם) נכרי שהדליק הנר בשביל ישראל אסור להשתמש לאורו אבל בשביל הנכרי מותר ואמאי לא חיישינן שמא ידליקנו ישראל עצמו אלא אדכורי מדכר ומטעם זה אכל רבינו אליעזר ממי״ץ מליח שצלאו נכרי מעצמו בשבת דלמאי ניחוש הרי לא צלאו בשבילו וכי תימא שמא יצלה הוא עצמו הואיל ואיכא טרחא בדבר אדכורי מדכר ואי משום מוקצה חזי לכוס ולא נהירא דאמרינן במסכת שבת (שבת דף קכב.) בהדיא אם הביא נכרי מים אסור שמא ירבה בשבילו ואין לחלק ולומר דדוקא גבי מים שייך שמא ירבה בשבילו אבל כאן הנכרי צלאו כבר ולא שייך האי טעמא דהא איכא בתוספתא (דשבת סי״ב) בהדיא במכירו אסור מפני שמרגילו לשבת הבאה ועוד י״ל דדוקא בפירות וענבים שייך שמא יעלה ויתלוש ושמא יסחוט לפי שאדם מתאוה להם ובעודו בכפו יבלענו אך תימה מאי שמא יעלה ויתלוש הא אפי׳ לכתחילה מותר לתלוש דהא אוכל נפש מותר וגם קשה לקמן (דף כג: ושם) תנן אין צדין דגים מן הביברין ביו״ט ואמאי הא אוכל נפש הוא ואין לומר דכל דבר שיכול לעשותו מערב יו״ט אסור לעשותו ביו״ט עצמו כי לא אתעביד ליה מערב יו״ט דהא אמרי׳ (לקמן כח:) הוא ולא מכשיריו פירוש אוכל נפש ולא מכשיריו כגון לתקן שפוד רבי יהודה אומר לכם לכל צרכיכם והוא לבדו איצטריך לאסור מכשירין שאפשר לתקנן מערב יום טוב אלמא דוקא במכשירין יש חילוק בין אפשר לעשותן מערב יו״ט בין אי אפשר אבל באוכל נפש כ״ע מודו דאפילו אפשר לעשותן מערב יו״ט מותר לעשותן ביו״ט וי״א דלכך אין צדין שמא יצוד דגים טמאים שאינם צורך ולא נהירא דאם כן הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דמותרת על כן פירש רבינו נתנאל מקינו״ן דבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרתם את המצות אותם מלאכות שמשימור ואילך הם מותרות דהיינו מלישה ואילך אבל שאר מלאכות דמקודם לכן אסורין ועוד דבירושלמי יש מיעוט אחר אך שלא לקצור [וע׳ תוספות שבת צה. ד״ה והרודה].
אין סוחטין את הפירות ביו״ט או בשבת להוציא מהן משקין שהסחיטה אב מלאכה היא ואם יצאו מעצמן אותו היום אסורין גזרה שמא יסחוט ואפילו היו הפירות עומדין לאכילה שאינו רוצה ביציאת משקה שלהן אסורין ולא נאמרו הדברים אלא בזיתים וענבים אבל שאר פירות יש להם דינין אחרים והוא שהתותים והרמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן והיו עומדין לאוכלין מותר ואם היו עומדין למשקין אסור שמא יתן דעתו לסחוט ושאר פירות מותר לסחטן לכתחלה שלא לכונת הוצאת משקה שאינו אלא כמפרר אוכל מתוך אוכל ואינו משקה כלל ואף לתוך הקערה שאין בה אוכל מותר וכן התבארו דינין אלו במסכת שבת ומ״מ לכונת הוצאת משקה אסור וכמו שאמרו שם תרדין שסחטן ונתנן למקוה פוסלין את המקוה אע״פ שאינן בני סחיטה הואיל וחשב עליהם להוצאת משקה הרי הוא כמשקה זהו דעת חכמי הצרפתים ויש מתירין בשאר פירות אף בכונת הוצאת משקה ותרדים דינן כתותים ורמונים שקצת בני אדם נוהגין לסחטן אבל פרישין ועוזרדין ושאר פירות אפילו כוון להוצאת משקה שלא לערבו באוכל בטלה דעתו אצל כל אדם ומ״מ השום והבסר דינם כתותים ורמונים וזהו שאמרו השום והבסר והמלילות שרסקן מבעוד יום ר׳ ישמעאל אומר יגמור וכן הלכה ומ״מ אינו סוחט לכתחלה ומ״מ אין כל אלו שוים לדרך אחת שהבוסר אסור לסחטו [ואסור לשחקו בקערה והשום אסור לסחטו] ומותר לדוכו שכל שהוא דכו אינו אלא כעין אוכל והוא שאמרו השום והשחלים והחרדל נדוכין כדרכן ומ״מ כל שנאסרה סחיטתו לתוך הקדרה מיהא מותר שכל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמו שביארנו בסחיטת אשכל של ענבים לתוך הקדרה וכן בדג לצירו וגדולי הפוסקים מחלקין בסחיטה זו בין יו״ט לשבת ר״ל לאסרה בשבת ולומר שלא נאמרה אלא ביו״ט ואין הדברים מחוורים אלא כל משקה הבא לאוכל אף בשבת מותר לכתחלה וכל שרסקן מערב שבת ויצאו מעצמן מותרין אף בשבת כמו שיתבאר בפרק חבית ויש פוסקין בדג לצירו אף לתוך הקערה שמותר וכן יש שכתבו בזה שאמרו בשום שרסקו שיגמור לא יגמור בידים אלא לברור המשקה ממנו ובמסכת שבת יתבארו הדברים בענינים אלו בע״ה ויש מתירין לכתחלה ביו״ט סחיטת בסר של ענבים מפני שמפיג טעמו ויש אוסרין אלא לתוך האוכל:
ולענין ביאור זה שהיו באים באיסור ביצה מגזרת משקין שזבו יש בה לתמוה והרי שאר פירות מיהא מותר לכתחלה לסחטן ולא גזרו משום משקין דזיתים וענבים והיאך גזרו בביצה מדמיון סחיטת פירות אלא שמפרשין בה שיש בין אלו לביצה דמיון יותר מזיתים וענבים לשאר פירות שהביצה שהמשקה שלה מכונס במקום אחד כמשקה של זיתים וענבים ושלידתה מצויה כמו שיציאת משקין אלו מזיתים וענבים מצויין ומה שאמרו סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה ואין גוזרין בהם משום סחיטה בזו כל שלתוך הקדרה אוכל גמור הוא ואין שם סחיטה עליו אלא כמו שלועס בשניו ובולע את המשקה ומשליך את הקלפה:
מי שהיו לו שתי כלכלות של פירות והן של טבל והגיע יו״ט ולא נתרמו והדבר ידוע שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט אם היו שני ימים טובים של גליות מתנה על אחד מהן ביום ראשון ואומר אם היום חול ולמחר קדש תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ומניחה ולמחר חוזר ואומר אם היום קדש ואתמול חול הרי נתקנו ואם היום חול ואתמול קדש הרי זו תרומה על זו וקורא לה שם ואוכלה בשני ובשני ימים טובים של ראש השנה אין עושה כן מפני שקדושה אחת היא וכן הדין והענין בתרנגולת העומדת לגדל ביצים שיכול להכינה ביום ראשון של גלויות לשבת על תנאי שאם היום חול תהא מוכנת ואם היום קדש אין בדבריו כלום ולמחר יחזור אם היום קדש ואתמול חול כבר הוכנה ואם היום חול תהא עכשו מוכנת לשבת וכן בתמרי דעיסקא ובכל כיוצא באלו וכן מיו״ט לחברו בשני ימים טובים של גליות ובראש השנה אסור וכן לענין עירוב בשני ימים טובים של גלויות שהם שתי קדושות מערב בערב יו״ט שני עירובין לשני הימים הן במוחלט ר״ל אחד למערב ואחד למזרח הן על תנאי ר״ל אם ראשון למזרח שני למערב וכו׳ ואם עירב ליום אחד לבד הרי הוא בשני כבני עירו אבל שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן ועירובו בראשון הוא הוא עירובו בשני ועל כרחו הוא נכלל באותו עירוב לשני ולא סוף דבר שאינו מערב עליהם לשתי רוחות ר״ל למזרח ליום אחד ולמערב ליום אחד שאין זה [אלא] כמערב לרוח אחד לחצי היום ולרוח שני לחצי היום אלא אף בשני אינו מערב כלל ולא נדון כשאר בני העיר אלא עירובו שבראשון כוללו אף בשני וביו״ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב בערב שבת או ערב יו״ט לשני הימים שאף אלו שתי קדושות הן אבל מיו״ט לשבת לא שאין יו״ט מכין לשבת וכבר התבאר דין זה בשלישי של ערובין במשנה הששית:
כל שהוא מתנה בכלכלות שהזכרנו מיו״ט לחברו צריך להתנות בראשון ובשני שאע״פ שהתנה בראשון ואמר אם היום חול תהא זו תרומה על זו צריך לומר למחר אם היום חול הרי זו תרומה על זו ואוכלה בשני שמא היום הראשון קדש ואין עשורו שמאתמול עישור הואיל ובתנאי שהוא חול עשר אבל תנאי שבעירובי תבשילין ושבעירובי תחומין אינו צריך כפל תנאי בשני שהרי אם הראשון קדש אינו צריך כלום ומ״מ אף לענין כלכלות אם היה הענין לענין אכילת עראי אינו צריך כפל תנאי כגון שלא הוקבע עדין למעשר ומתנה בראשון שאם יהיה היום חול תהא זו תרומה ולמחר שהוא קדש וקובעו יהא מותר אף באכילת קבע והרי אם למחר חול יכול הוא לאכול אכילת עראי שאע״פ שהיו״ט קובע כשבת מכל מקום למוצאי השבת או היו״ט חוזר להתרו כל זמן שלא חישב עליהן מערב שבת לשבת ואע״פ שהתרומה קובעת הרי בתנאי הותרמה ושמא ביום הקדש נתרמה ולפי מה שהתנה אינה תרומה:
גזרה שמא יעלה ויתלוש. וכתב הריטב״א ז״ל דפירות דכמישי וניכר שנפלו בחול מותרין ביום טוב או בשבת דהא איכא היכירא וליכא למגזר.
תוס׳ בד״ה גזירה שמא כו׳ עי״ל דלא שייך מוכן לעורבים כו׳. נ״ב פי׳ לא אמרינן האי טעמא דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אלא איירי בפירות שרגילין להשיר והוא יושב ומצפה אף שלישנא קצת דחיק מ״מ כן נ״ל עיקר וכן איתא בסמ״ג (עיין במהרש״א):
בא״ד מפני שמרגילו לשבת הבאה וי״ל דוקא כו׳. נ״ב צ״ל ועי״ל אבל בסמ״ג מערב השני תירוצים יחד וע״ש:
בד״ה גזירה שמא יעלה כו׳ עי״ל דלא שייך מוכן לעורבים רק בפירות אילן כו׳ עכ״ל עיין על דברי התוס׳ בזה בס״פ כל כתבי בתוס׳ שם בד״ה איני והאמר רב הונא ובתוס׳ בפ׳ בכל מערבין בד״ה הא ודאי מאתמול נעקרה כו׳ ומהרש״ל כתב הכא פי׳ לדברי התוס׳ דלא אמרי׳ הא. טעמא דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אלא איירי בפירות שרגילין להשיר והוא יושב ומצפה אף שלישנא קצת דחוק כו׳ עכ״ל כתב כל זה לפי הבנתו בדברי התוס׳ דאפי׳ לאו מוכן לעורבים מותר בפירות הנושרין מטעם דיושב ומצפה אבל בההיא דפ׳ מקום שנהגו באנשי יריחו שהתירו פירות הנושרין איתא דלא התירו אלא במוכן לעורבים במחובר והשתא דברי התוס׳ אתיין כפשטן דלא שייך להתיר משום מוכן לעורבין במחובר אלא דומיא דאנשי יריחו דהתירו בפירות הנושרין דאיכא נמי טעמא דיושב ומצפה אבל ההיא דלא על המוקצה דאיירי בעשבים אע״ג דהוי מוכן לבהמה במחובר אפ״ה אסור משום דלית ביה יושב ומצפה ודו״ק:
בא״ד וי״ל דוקא בפירות וענבים שייך שמא יעלה ויתלוש ושמא יסחוט לפי שאדם מתאוה להם ובעודם בכפו יבלענה ולקמן מיירי בדבר דבעי מרא וחצינא כו׳ לשבת הבאה אך תימה מאי שמא כו׳ עכ״ל כצ״ל וחד תירוצא הוא בב׳ טעמים וכן הוא בתוס׳ פ״ק דחולין בד״ה מחתכין את הדלועין כו׳ ע״ש וכ״ה נמי בתוס׳ ישנים ובהגהות אשר״י העתקה מתו׳ ע״ש:
ודע לפי תירוץ זה של התוס׳ לא היו צריכין התוס׳ דלעיל לפרש בההיא דמחתכין הדלועין דמיירי בתלושין אלא דמצינן למימר שפיר דאיירי במחוברין בין השמשות ולא שייך בהו גזירה שמא יעלה ויתלוש כיון דלאו פירות אילן הן וכ״כ התוס׳ בהדיא שם בפ״ק דחולין ע״ש:
בתוס׳ גזירה שמא יעלה ויתלוש ותימא ל״ל האי טעמא וכו׳ ותימא דהא פרש״י גופא וכו׳. ולכאורה יש לתמוה על תמיהתם דלענ״ד צדקו דברי רש״י דודאי איצטריכו תרי טעמי דהכא לא שייך כלל לומר דפירות הנושרין גופייהו לא מיתסרי אלא משום מוקצה דהוא איסור דרבנן דאם כן לא שייך לגזור בשבילם בביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דלא שייך בהו מוקצה והו״ל גזירה לגזירה ול״ל דאפ״ה גזרינן דחדא גזירה היא דא״כ תקשי למה לן טעמא דגזירה משום פירות הנושרין דהוי גזירה רחוקה ביצה אטו פירות ואמאי לא קאמר דגזרינן ביצה העומדת לאכילה משום ביצה שנולדה מתרנגולת העשויין לגדל ביצים שאסורה משום נולד לשיטת רוב הפוסקים לשיטת ר״ת וסייעתו ומכ״ש דלדידיה נולד אסור אף בי״ט להנך אמוראי אע״כ דמשום איסור מוקצה לא שייך כלל לגזור במידי דלאו מוקצה אטו מידי דמוקצה דהו״ל לגזירה לגזירה. ועוד דא״כ לא משכחת שום דבר שיהא בו היתר טלטול וא״כ שפיר איצטריך למימר הכא משום איסור תלישה דהוי מדאורייתא ומה שהוצרך רש״י לפרש לקמן בפרק אין צדין הטעם משום מוקצה ולא ניחא ליה לפרש משום גזירה שמא יתלוש נראה ברור דלא שייך שמא יעלה ויתלוש אלא בפירות הנושרין מאליהן בשדה שלו דמתוך שנתיר לו לאכול הפירות שנשרו יעלה באילן ללקט הפירות שנשרו שם ומונחים על האילן ודרך מתעסק ישכח שהוא שבת או י״ט ויתלוש והכי משמע להדיא בפרק מקום שנהגו גבי אנשי יריחו ע״ש משא״כ לקמן דאיירי בעובד כוכבים שהביא דורון משלו לישראל וא״כ לא שייך כלל לגזור שמא יעלה ויתלוש ול״ל דניגזור שמא יאמר לעובד כוכבים לתלוש מן המחובר דאמירה לעובד כוכבים גופא מדרבנן היא ואכתי הו״ל גזירה לגזירה ועוד דרש״י ז״ל לשיטתו דמשמע להדיא דלא ס״ל לגזור שמא יאמר לעובד כוכבים ממה שפי׳ שם לקמן גבי עובד כוכבים שהביא דורון דמותר לערב י״ט ראשון ולא כמ״ש התוספת וכמה גאונים דאסורין עד מוצאי י״ט שני משום שמא יאמר לעובד כוכבים להביא מן המחובר ורש״י ז״ל וסייעתו נחלקו משמע דלא ס״ל האי גזירה שמא יאמר לעובד כוכבים ועוד אפרש בזה לקמן אי״ה. ועי״ל דמה שהוצרך לפרש לקמן משום איסור מוקצה היינו כדי לאוסרן בטלטול דהכי משמע בסוגיא שם דלישנא דאסורין היינו אף לטלטל משא״כ משום גזרה שמא יעלה ויתלש לא שייך לאסור לטלטל ותדע דהכי הוא שהרי לקמן פרש״י דמה שאסורים בכדי שיעשה היינו שלא יהנה ממלאכת י״ט וא״כ מעיקרא ל״ל טעמא דמוקצה ואמאי לא מפרש נמי טעמא שלא יהנה ממלאכת י״ט אע״כ דמשום טלטול הוצרך לטעמא דמוקצה וכוונתי בזה לדעת מהרש״ל ז״ל. ועוד נ״ל ברור דפרש״י לקמן הוא אליבא דהלכתא דהא בפרק מקום שנהגו אמרינן דאנשי יריחו היו אוכלין פירות הנושרין ולא הודו להם חכמים ואמרינן שם מעיקרא דמחלוקת בשל מכבדות דמ״ס גזרינן שמא יתלוש ומ״ס לא גזרינן אבל של בין הכיפין לא שייך שמא יתלוש ומותרין ופריך רבא אכתי הא מוקצות נינהו והכי אסקינן דאף בין הכיפין אסורין משום מוקצה א״כ לקמן דאמרינן סתמא עובד כוכבים שהביא דורון וכו׳ ולא מפליג בין מכבדות וכו׳ אע״כ דמלתא דפסיקא היא דאסורין משום מוקצה כמסקנא דפסחים וכן רב יוסף דהכא נראה דלא ס״ל כסוגיא דהתם אלא ס״ל דאף בשל בין הכיפין גזרינן שמא יתלוש דאלת״ה א״כ איך שייך לגזור בביצה דלא עדיף ביצה משל בין הכיפין דלא גזרינן אטו של מכבדות והתוס׳ הרגישו שם קצת בזה בדבריהן וצ״ע. מ״מ הרי נתבאר שיטת רש״י שצדקו יחדיו פירושו כאן ופירושו בפרק אין צדין כ״א לפי דרכו ומעתה אשוב אראה ליישב לשון התוספות לאחד אחד דמה שהקשו דהו״ל לפרש הכא טעמא דמוקצה ולמה לי טעמא דשמא יעלה ויתלוש אין הכוונה בזה על לשון הש״ס אלא אדרבא אגופיה דמלתא דרב יוסף קשיא להו דנראה שלא שייך לגזור בביצה משום פירות הנושרין אלא אי אמרינן דפירות הנושרין גופייהו גוזרין עליהן חכמים גזירה מיוחדת משום שמא יעלה ויתלוש וא״כ איכא למימר שפיר דבאותו שעה שגזרו על פירות הנושרין ראו ג״כ דההיא דביצה דמיא להם שנשרה מאליה וכללוה בכלל גזירתן משא״כ כיון דפירות הנושרין אסורין בלא״ה משום איסור מוקצה א״כ ע״כ אף דשייך בהו נמי איסור דאורייתא גזירת תלישה אעפ״כ לא הוצרכו חכמים לתקן עליהם לאוסרן דממילא היו אסורין בכלל איסורי מוקצה וא״כ גזירת ביצה מהיכא אתיא דהא משום איסור מוקצה לא שייך לגזור בדבר שאינו מוקצה כמ״ש בהכרח ול״ל דעל הביצה לבדה גזרו בפרטות משום גזירת פירות הנושרין דשייך בהו גזירת איסור תלישה הדר הו״ל גזירה לגזירה ודוק היטב שנ״ל סברא נכונה אף שאין בו סתירה הכרחית על פרש״י אפשר שתוספת נתכוונו לזו הקושיא. אלא דקשיא לי אם לזה נתכוונו התוספות א״כ לא תירצו כלום במ״ש דטעם דתלישה איצטריך אליבא דר״ש כדמסקו דאיירי בחצר שהם מוכנים לעורבים ולית בהו מוקצה והיינו דוקא אליבא דר״ש דהא לרבי יהודא לית ליה האי סברא דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם כדאמרינן פרק מקום שנהגו. וא״כ לפ״ז נצטרך לומר דלר״י קושטא דמלתא לא הוצרכו לתקן גזירה מיוחדת על פירות הנושרין דהא אסירי משום מוקצה וא״כ ממילא לא שייך לגזור בביצה משום פירות הנושרין כדכתיבנא א״כ קשה לרב יוסף ר׳ יהודא דאמר כב״ש ולא כב״ה דהא ב״ה לא אסרו ביצה שנולדה בי״ט אלא משום פירות הנושרין ול״ל דר׳ יהודה דאית ליה מוקצה סובר דפלוגתא דב״ש וב״ה בביצה העומדת לגדל ואסרו ב״ה משום מוקצה דא״כ קשה וליפלגו בתרנגולת גופא דמה״ט נאדי רב יוסף מאוקימתא דרב נחמן מיהו מצינן למימר דהא בלא״ה לר״י צ״ל דההיא דמגביהין עצמות וקליפין איהו לא מפיך לה אלא גריס לה בענין דתיתוקם מלתא דב״ה כוותיה דאוסר במוקצה וא״כ לא שייך להקשות וליפלגו בתרנגולת דהא איפלגו התם בעצמות וקליפין להודיעך כחן דב״ה והכא פליגי בנולד להודיען כחן דב״ש כנ״ל נכון אלא שהתוספות ע״כ לא נחתו לכל זה כמו שאכתוב לקמן בלשון התוספות בד״ה לדידי אפילו בראשון ויש ליישב וצ״ע ודוק. ומ״ש בא״ד אבל תימא א״כ וכו׳ ל״ל טעמא דלקמן ותירצו דמיירי במידי דבעי מרא וחצינ׳ וכו׳ דלא שייך גזירה דתלישה מש״ה הוצרך לטעמא דמוקצה וכו׳ וקשיא לי בגווה דאכתי אף במידי דבעי מרא וחצינא ל״ל טעמא דמוקצה דבלא״ה יש לאסור משום גזירה שמא יאמר לעובד כוכבים לתלשם כמ״ש התוספת עצמן גזירה זו שם באותו סוגיא לענין כדי שיעשו דאסורין אף ביו״ט שני וממילא דליכא למימר נמי דבמידי דבעי מרא וחצינא לא שייך אף לגזור שיאמר לעובד כוכבים דא״כ אמאי כתבו התוספות שם דלישנא דגמרא דנקט כדי שיעשו היינו ביום הראוי לעשייה אבל בי״ט שני אסורים משום שמא יאמר לעובד כוכבים והא התם איירי ע״כ במידי דבעי מרא וחצינא כמ״ש התוס׳ כאן מדנקט לה גבי דיני מוקצה אלמא דאפ״ה חיישינן שמא יאמר לעובד כוכבים וא״כ אכתי טעמא דמוקצה ל״ל. ועוד שהרי התוספות עצמן מייתי הכא התוספת׳ דאמר מפני שמרגילו לשבת הבאה והיינו שמא יאמר לעובד כוכבים וא״כ לא תירצו כלום דאכתי טעמא דמוקצה ל״ל. מיהו יש ליישב דהא דקשיא להתוספות הכא דלא איצטריך לקמן טעמא דמוקצה דהו״ל למימר משום שמא יתלוש היינו משום דשמא יתלוש חמיר טפי דאיסור דאורייתא הוא ואפשר דמשמע להו דמשום שמא יתלוש לחוד שייך נמי לאסור בטלטול שכן נראה באמת מדבריהם וע״ז תירצו שפיר דאיירי במידי דבעי מרא וחצינא דלא שייך שמא יתלוש ואע״ג דשייך שמא יאמר לעובד כוכבים אפשר דמה״ט לא שייך כלל לאסור בטלטול כיון דגזירה לגזירה הוא. ועוד אף שנתיר לו הטלטול בשביל כך לא יאמר לעובד כוכבים מש״ה איצטריך שפיר לטעמא דמוקצה וטעמא דשמא יאמר לעובד כוכבים אהני לענין דבעינן כדי שיעשה כנ״ל. ובעיקר הסברא שכתבו התוספת אין לתמוה דאכתי אף במידי דבעי מרא וחצינא נמי לגזור משום אותן פירות דלא בעי כמו שגזרו בביצה אע״ג דלא שייך בהו תלישה כלל דאיכא למימר דדוקא בביצה כיון שנושרת מאיליה נכללה בגזירת פירות הנושרין משא״כ הני דבעי מרא וחצינא שאין דרכם לנשור מאליהם לא נכללו באותה הגזירה וק״ל. ומ״ש בא״ד דלא שייך מוכן לעורבים רק ביושב ומצפה נ״ל כפי׳ מהרש״ל דאע״ג דלא שייך מוכן לעורבים מותרים כשיושב ומצפה אליבא דר״ש וכ״כ התוס׳ להדיא בפרק כל כתבי שני תירוצים אי משום דהוי מוכן לעורבים או משום דיושב ומצפה ע״ש ומ״ש מהרש״א ז״ל דבפרק מקום שנהגו משמע גבי אנשי יריחו דבעינן דווקא חזו לעורבים נלע״ד דאין משם ראיה דהתם רבא אסיק הכי ואזיל לטעמיה דכר״י ס״ל כדמשמע שם להדיא. ועוד דר״י גופא איירי בההיא דאנשי יריחו ולר״י ודאי לא מהני יושב ומצפה ואפילו מוכן לעורבים לא מהני אלא דאנשי יריחו הוו טעו בהכי משא״כ כאן שדברי התוס׳ אליבא דר״ש ודאי ביושב ומצפה לחוד סגי כדמשמע גבי נר שכבה ובכמה דוכתי. וכן מ״ש מהרש״א ז״ל דלמאי דמסקו התוס׳ הכא דבמידי דבעי מרא וחצינא לא שייך שמא יתלוש א״כ לעיל גבי מחתכין את הדלועין לא הוו צריכין לפרש דאיירי בתלושין אלא אף במחוברין בין השמשות עכ״ל ע״ש. ולענ״ד דבריו אינם מובנים לי דנהי דלא שייך בהו שמא יתלוש אפ״ה א״א לאוקמי במחוברין דמ״מ ליתסרי משום מוקצה למ״ש כאן דבמוקצה דמחוברין אף לר״ש אסורים אע״כ דבתלושין איירי וצ״ע:
בא״ד אך תימא מאי שמא יעלה ויתלוש הא אפילו לכתחלה עכ״ל. ונראה לי דקושיא זו דוקא לדבריהם הקודמים דמעיקרא לא הוי קשיא להו דמצינן למימר דגזירה שמא יעלה ויתלוש היינו דכיון שיעלה על האילן יתלוש הרבה דרך מתעסק אף לצורך חול וזה ודאי אסור או שמא ילקוט פירות דלא חזו לאכילה אלא לייבש כגון פצעילי תמרה וכיוצא בהם וא״כ לק״מ משא״כ לדברים הקודמין דאדרבה מלאכה מרובה לא חייש׳ אלא דוקא דברים שמתאוה להם ועודם בכפו יבלענה וא״כ מקשו שפיר דהא מה שיתלוש ויאכל מותר באמת דאוכל נפש הוא כנ״ל נכון ובזה יתיישב ג״כ שיטת הלכות גדולות שכתב דסחיטה גופא מותר משום אוכל נפש ותמהו עליו רבים מהא דאמרינן בסמוך גזירה שמא יסחוט ולמאי דפרישית א״ש דאפ״ה שייך לגזור שמא יסחוט הרבה לצורך חול וכמאן דאית ליה האופה מי״ט לחול לוקה דלית ליה הואיל ואפשר שבאלו המלאכות דתלישה וסחיטה שייך לגזור יותר שדרך בני אדם לעשות הרבה בפעם א׳ כמ״ש הראב״ד ואפשר שהתיר בה״ג בסוחט דבר מועט לאכול מיד דמוכחא מילתא ודו״ק:
הלא כל זה גזרה היא שמא יעלה באילן ויתלוש ויעבור על איסור מן התורה (״קצירה״, שבכללה כל קטיפת פרי) ואם כן היא גופא [עצמה], איסור אכילת הפירות, הוא משום גזרה בלבד, ואנן ניקום [ואנחנו נעמוד] ונגזור גזרה על גזרה? כולה חדא גזרה [גזירה אחת] היא, כלומר: שמתחילה בכלל גזירתם היו גם הפירות וגם הביצה, שיש להם בענין זה דמיון מסויים.
It is a decree lest one climb the tree and pick the fruit, as this would constitute the prohibited labor of harvesting. If so, the prohibition against eating fruit is itself due to a decree. And will we arise and issue a decree to prevent violation of another decree? Rav Yosef responded: That is not so; rather, when the Sages issued the initial decree, they enacted the prohibitions against both fruit that fall and a laid egg, as all the prohibitions are components of one decree. In other words, the similar cases of the fruit and the egg were both included in the original decree.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רִבִּי יִצְחָק אָמַר: גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ.

Rabbi Yitzḥak said a different reason: An egg that was laid on a Festival is prohibited as a decree due to liquids that seeped from the fruit (Eiruvin 39b), which is prohibited on that day. The legal status of an egg that was laid on a Festival is like that of liquids that seeped from a fruit on a Festival.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יצחק אמר גזירה ביצה שנולדה ביום טוב משום משקין שזבו כגון ענבים שזב מהן יין ביום טוב. הרואה שהתרנו לו ביצה יבא להתיר משקין שזבו ואמרינן משקין שזבו עצמן אין אסורין אלא גזרה גזרנו עליהן שלא יבא לסוחטן כו׳ כולהו (כרבה) [רבה] ורב יוסף ורבי יצחק לא אמרי כרב נחמן דאמר משום מוקצה דעלתה בקושיא דאמרי ליה ונפלגו בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה בית שמאי אומרים תאכל כו׳. ולא מצא פירוק לדבריו.
משום משקין שזבו – דק״ל אסורין לבו ביום כדתנן ואם יצאו מעצמן אסורים (שבת דף קמג:) וביצה נמי דמיא להו שזבה ויצאת ממקום שהיתה בלועה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יצחק אמר טעם אחר: ביצה שנולדה ביום טוב אסורה גזרה משום משקין שזבו (נזלו ויצאו) מתוך פירות, שאסורים לבו ביום, וכשם שמשקים אלה אסורים באכילה ביום טוב כך אסור לאכול ביצה שנולדה ביום טוב, שהיא כמשקה שיצא מן הפרי.
Rabbi Yitzḥak said a different reason: An egg that was laid on a Festival is prohibited as a decree due to liquids that seeped from the fruit (Eiruvin 39b), which is prohibited on that day. The legal status of an egg that was laid on a Festival is like that of liquids that seeped from a fruit on a Festival.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי: אמַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ, טַעֲמָא מַאי? גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט. הִיא גּוּפָהּ גְּזֵרָה! וְאָנָן נִיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵרָה לִגְזֵרָה? כּוּלָּהּ חֲדָא גְּזֵרָה הִיא.

Abaye said to him: With regard to liquid that seeped from fruit, what is the reason that the Sages prohibited it? It is a decree lest one purposely squeeze the fruit, and thereby perform the prohibited labor of threshing. However, the prohibition against consuming this juice is itself a rabbinic decree. And will we arise and issue a decree to prevent violation of another decree? Rabbi Yitzḥak replied: All the prohibitions are components of one decree. When the Sages prohibited this juice, they banned the eating of an egg laid on a Festival for the same reason, as the actions are similar.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא יסחוט – וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה.
חדא גזרה היא – כדפרישית כשגזרו על משקין שזבו אף ביצה היתה במשמע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: משקין שזבו טעמא מאי [מה טעם] אסרו אותם מעיקרם — גזרה שמא יסחוט את הפירות בכוונה (ונמצא עובר משום איסור תורה של ״דש״) אולם היא גופא [עצמה] איסור משקים אלה משום גזרה היא, ואנן ניקום [ואנחנו נעמוד] ונגזור גזרה על גזרה? והשיב ר׳ יצחק: כולה חדא גזרה [גזירה אחת] היא, כלומר: באותה שעה שאסרו משקים שזבו, אסרו גם בביצה ומאותו טעם, שכל הדברים הללו עלולים להביא לידי איסור. כיון שניתנו למשנתנו ביאורים שונים, באים להסביר מה גרם לחכמים שלא הסתפקו בהסבר של אחד מהם ובאו להציע שיטות נוספות.
Abaye said to him: With regard to liquid that seeped from fruit, what is the reason that the Sages prohibited it? It is a decree lest one purposely squeeze the fruit, and thereby perform the prohibited labor of threshing. However, the prohibition against consuming this juice is itself a rabbinic decree. And will we arise and issue a decree to prevent violation of another decree? Rabbi Yitzḥak replied: All the prohibitions are components of one decree. When the Sages prohibited this juice, they banned the eating of an egg laid on a Festival for the same reason, as the actions are similar.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כּוּלְּהוּ כְּרַב נַחְמָן לָא אָמְרֵי, כִּי קוּשְׁיָין. כְּרַבָּה נַמֵּי לָא אָמְרֵי, הֲכָנָה לֵית לְהוּ.

As various explanations have been offered for this mishna, the Gemara seeks to clarify why each Sage was dissatisfied with the other explanations and suggested an alternative. The Gemara says: All of them, Rabba, Rav Yosef, and Rabbi Yitzḥak, did not state their explanations in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as stated in our previously stated objection to Rav Naḥman’s explanation. The other Sages also did not state their explanations in accordance with the opinion of Rabba, as they do not accept that there is a Torah prohibition of using items whose preparation was from Shabbat to a Festival or from a Festival to Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשום הכי לא אמרינן כוותיה. כרבה נמי לא אמרינן הכנה לית להו אלא רב יוסף כו׳.
כולהו – רבה דאוקי מתני׳ משום הכנה ורב יוסף ורבי יצחק דאוקמוה משום גזרה.
כרב נחמן לא אמרי – משום מוקצה.
כי קושיין – כדפרכינן לעיל ליפלגו בתרווייהו.
כלהו כרבה לא אמרי לית להו הכנה. ורבה לא אמר כרב יוסף ולא כר׳ יצחק דטעמא דכל חד מינייהו אמר לחבריה דלא דמיא ליה [סבירא ליה] לרבה, לפירות הנושרין משום דהני מגלו וביצה מכסיא ולמשקים שזבו לא דאמי ליה משום דהני משקין וביצה אוכלא. ומיהו רבה שפיר אית ליה גזרה שמא יעלה ויתלוש וגזרה שמא יסחוט.
ואיכא למידק אשמעתין לרב יוסף דאמר משום משקין שזבו, והא ביצא אוכלא הוא ובפרק חבית שרי אפילו משקה הבא לאוכל משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל, וכדאמרינן התם (קמד:) סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא בתוך הקערה וקא מפרש טעמא התם משקה הבא לאוכל כאוכל, ויש לומר דהתם שאני דכיון דעביד איהו האוכל בידים וסוחט ליה לתוך האוכל הויא לה הוכחה טפי, אבל הכא דביצה ממילא קא אתי טעי בה [משום] משקין שזבו מעצמן.
ואם תאמר עוד לרבי יהודה דאית ליה אם לאוכלין משקין היוצאין מותרין, ביצה נמי באה מאוכל היא, ודחקו בתוס׳ הרבה בפירוק קושיא זו, ולי נראה דביצה כפירות העומדים למשקין דמיא ומשקין היוצא מהם אסור אפילו לרבי יהודה, דטעמא מאי משום דכיון דלסחיטה קיימי ניחא להו בהו דילמא יהיב דעתיה וסחיט, ביצה נמי ניחא ליה בלידתה וכולי עלמא ניחא להו טפי בביצה נולדת מביצה הנמצאת במעי תרנגולת, ועוד שאין ביצה כמשקין שבפירות שלו אינן נסחטים מהם הרי (אין) [הן] נשארים בתוך הפירי, אבל ביצה כל שאינה מטלת ביצים הרי (הכפלים) [הבעלים] נפסדים בביצים והלכך כמשקין שזבו מפירות העומדים למשקין דמיא להו לאינשי. ובהאי תרוצא נמי סלקי לתרוצא לרבי יוחנן דהכא מדמי ליה למשקין הבאים מאוכל ואלו בשבת קאמר (קמג:) נראין דברי ר׳ יהודה בשאר פירות ודברי חכמים בזיתים וענבים, ואם כן לדידיה דאית ליה ביצה משום משקין שזבו כדאיתא הכא בסמוך היכי אסירא ומי גרע התרנגולת משאר פירות, אלא דתרנגולת הויא לה כזתים וענבים העומדין למשקין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכנה לית להו. פירוש ואף על גב דאמרינן לעיל דברייתא היא בהדיא בערובין דאית לה הכנה מכל מקום תנאי נינהו.
גמ׳ כי קושיין כרבה נמי כו׳ מוחלפת השיטה ומדקא מרמי להו כו׳:
רש״י בד״ה כי קושיין כו׳ בתרוייהו הס״ד:
ואומרים: כולהו [כולם] רבה, רב יוסף ור׳ יצחק כשיטת רב נחמן לא אמרי [אמרו]כי קושיין [כמו קושייתנו] שהקשינו והראינו שדבריו דחוקים קצת. כשיטת רבה נמי לא אמרי [גם כן לא אמרו] האחרים — כי איסור הכנה לית להו [אין להם], כלומר: אינם סבורים שיש בכך איסור מן התורה.
As various explanations have been offered for this mishna, the Gemara seeks to clarify why each Sage was dissatisfied with the other explanations and suggested an alternative. The Gemara says: All of them, Rabba, Rav Yosef, and Rabbi Yitzḥak, did not state their explanations in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as stated in our previously stated objection to Rav Naḥman’s explanation. The other Sages also did not state their explanations in accordance with the opinion of Rabba, as they do not accept that there is a Torah prohibition of using items whose preparation was from Shabbat to a Festival or from a Festival to Shabbat.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא רַב יוֹסֵף, מַאי טַעֲמָא לָא אָמַר כר׳כְּרִבִּי יִצְחָק? אָמַר לְךָ, בֵּיצָה אוֹכְלָא, וּפֵירוֹת אוֹכְלָא – לְאַפּוּקֵי מַשְׁקִין דְּלָאו אוֹכְלָא.

However, the following question arises: Since Rav Yosef provides an explanation that is similar to that of Rabbi Yitzḥak, what is the reason that he did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak? The Gemara answers that Rav Yosef could have said to you: An egg is food, and fruit is food, i.e., an egg is comparable to fruits that fall. This observation would serve to exclude juice, which is not food but drink. Consequently, an egg is not comparable to juice and would not be included in the same decree.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשקין לאו אוכלא – הלכך כשגזרו על משקין שזבו לא היתה ביצה במשמע שהרי אינה משקה אבל בכלל פירות הנושרין היתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לשאול: רב יוסף מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר׳ יצחק, שהרי לכאורה הדברים דומים, ומדוע לא פירש כדעת ר׳ יצחק? ומשיבים: אמר לך [יכול היה רב יוסף לומר לך]: ביצה הלא אוכלא [דבר מאכל] היא ופירות אוכלא [מאכל] הם ולכן אפשר לדמות את הביצה לפירות שנשרו, לאפוקי [להוציא] משקין דלאו אוכלא [שאינם מאכל] אלא משקה, ואין הדברים דומים כלל.
However, the following question arises: Since Rav Yosef provides an explanation that is similar to that of Rabbi Yitzḥak, what is the reason that he did not state his explanation in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak? The Gemara answers that Rav Yosef could have said to you: An egg is food, and fruit is food, i.e., an egg is comparable to fruits that fall. This observation would serve to exclude juice, which is not food but drink. Consequently, an egg is not comparable to juice and would not be included in the same decree.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרִבִּי יִצְחָק, מַאי טַעֲמָא לָא אָמַר כְּרַב יוֹסֵף? אָמַר לְךָ: בֵּיצָה בְּלוּעָה, וּמַשְׁקִין בְּלוּעִין – לְאַפּוּקֵי פֵּירוֹת דְּמִגְלוּ וְקַיְימוּ.

The Gemara asks the reverse question: And with regard to Rabbi Yitzḥak, what is the reason that he did not state his explanation in accordance with the opinion of Rav Yosef? The Gemara answers: He could have said to you that the case of an egg is more similar to juices that seep from fruit. How so? An egg is enclosed inside a chicken before it is laid, and likewise juice is enclosed inside the fruit. This observation serves to exclude fruits that fall from a tree, which are standing exposed on the tree. Therefore, the comparison between fruits that fall and an egg is weaker than the comparison between liquid that seeped from fruit and an egg.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בלועה – בתוך התרנגולת וזבה לחוץ.
ומשקין בלועין – בחרצן וזבין לחוץ.
לאפוקי פירות דמגלו וקיימו – הלכך נשירת הביצה לאו בכלל נשירת הפירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לאפוקי כו׳ הלכך (אין) נשירת כו׳ כצ״ל:
ושואלים מצד שני: ור׳ יצחק מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כר׳ יוסף? ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך]; לדעתו יש דמיון גדול יותר בין משקים שזבו לביצה, כיצד — ביצה לפני שנולדה בלועה (נסתרת) היא בתוך התרנגולת, וכן המשקין בלועין הם בתוך הפירות, לאפוקי [להוציא] מפירות אילן שנשרו דמגלו וקיימו [שהם גלויים ועומדים] על העץ, ולכן אין ההשוואה לפירות שנפלו טובה כהשוואה למשקים שזבו.
The Gemara asks the reverse question: And with regard to Rabbi Yitzḥak, what is the reason that he did not state his explanation in accordance with the opinion of Rav Yosef? The Gemara answers: He could have said to you that the case of an egg is more similar to juices that seep from fruit. How so? An egg is enclosed inside a chicken before it is laid, and likewise juice is enclosed inside the fruit. This observation serves to exclude fruits that fall from a tree, which are standing exposed on the tree. Therefore, the comparison between fruits that fall and an egg is weaker than the comparison between liquid that seeped from fruit and an egg.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאַף רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר: גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ. דְּרִבִּי יוֹחָנָן רָמֵי דְּרִבִּי יְהוּדָה אדר׳אַדְּרִבִּי יְהוּדָה וּמְשַׁנֵּי:

§ The Gemara notes: And Rabbi Yoḥanan also holds that the prohibition against eating an egg laid on a Festival is a decree due to liquid that seeped from fruit. What proof can be cited for this? It is proven as Rabbi Yoḥanan raised a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and a different statement of Rabbi Yehuda, and he resolved the apparent contradiction in a manner that indicates his own opinion.
ר׳ חננאלרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף ר׳ יוחנן סבר ביצה שנולדה ביום טוב גזרה משום משקין שזבו ביום טוב. מדחזינן ליה דרמי דרבי יהודה אדרבי יהודה (הכי תנן) [דתנן] אין סוחטין פירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין.
ואף רבי יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדרבי יהודה ומשני. איכא למידק והא משמע לקמן דר׳ יהודה משום הכנה דרבה מפרש לה למתני׳, דתניא לקמן (ביצה ד.) נולדה בשבת תאכל ביו״ט ביו״ט תאכל בשבת ר׳ יהודה אומר משום ר״א עדיין הוא מחלוקת, ועל כרחי׳ משום הכנה קאמר דאי משום גזרת משקין או משום פירות הנושרין ואי נמי משום מוקצה ליכא דהא בסמוך אמרינן (ג:) דרבי יהודה אמר להו לרבנן בשני מיהא אודו לי דשני קדושות הן, ועוד דההיא לקמן משמיה דר״א קאמר ור״א שתי קדושות הן סבירא ליה כדאיתא בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין לח:) ומייתי׳ לקמן (ביצה ד.), ואם תאמר דר׳ יהודה משמיה דר׳ אליעזר קאמר לה לההיא דלקמן וליה לא סבירא ליה מנא ליה לר׳ יוחנן הא דלמא דרבי יהודה כר׳ אליעזר סבירא ליה ולא תקשי מדידיה לדידיה, ויש לומר דהכי שמיע ליה מרביה דר״י משמיה דר״א קאמר ליה וליה לא סבירא ליה אלא כתנא קמא דאמר נולדה בשבת תאכל ביו״ט ביום טוב תאכל בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמ׳ ואף רבי יוחנן סבר משום משקין שזבו עיין בתוס׳ ריש פ׳ חבית שהקשו שם הא ר״י גופא מסיק התם דמודים חכמים לר׳ יהודה בשאר פירות ולא גזרו אטו זיתים וענבים וכיון דאף בשאר פירות לא גזרו מה ראו לגזור בביצה ותירצו דשאני ביצה שעומדת ליסחט מן התרנגולת וכו׳ ע״ש. אבל עדיין קשה לי דהא אמרינן דאפילו בזיתים וענבים מותר לסחוט לתוך הקדירה ולא לתוך הקערה דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא וכתב שם הרא״ש ז״ל דרבי יוחנן גופא נמי מודה בהא ע״ש שכבר כ״כ כמה פוסקים וא״כ האיך שייך לגזור בביצה דאוכל גמור הוא ואיהו נמי לא בעי ליה למשקה אלא לאוכל כדאמרינן ביצה אוכלא וב״ה נמי לא תאכל קאמרי משמע דאפילו לאכילה אסור. ועוד דאי ס״ד דביצה לא מיתסר נמי אלא לתוך הקערה דלמשקה קא בעי ליה. וא״כ לפ״ז מיהא שרי בטלטול כיון דחזיא לאוכל ולקמן משמע דר״י אוסר אף בטלטול כמו שאכתוב שם. מיהו איכא למימר דהא דמתיר בסוחט לתוך הקדירה היינו כיון שסוחט בידים לתוך הקדירה מוכחא מלתא טובא ולא שייך לגזור בהו משא״כ במשקין שזבו מאליהם וכן ביצה שנושרת מאליה לא פלוג רבנן ואסרו בכל ענין וק״ל:
א ומעירים: ואף ר׳ יוחנן סבר שאיסור אכילת ביצה שנולדה ביום טוב גזרה היא משום משקין שזבו. וכיצד יודעים אנו זאת — שר׳ יוחנן רמי [היה משליך, מראה סתירה] מדברי ר׳ יהודה על דברי ר׳ יהודה במקום אחר, ומשני [ומתרץ], ומתוך דבריו למדים דבר זה.
§ The Gemara notes: And Rabbi Yoḥanan also holds that the prohibition against eating an egg laid on a Festival is a decree due to liquid that seeped from fruit. What proof can be cited for this? It is proven as Rabbi Yoḥanan raised a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and a different statement of Rabbi Yehuda, and he resolved the apparent contradiction in a manner that indicates his own opinion.
ר׳ חננאלרשב״אבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּנָן, באֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן – אֲסוּרִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לְאוֹכָלִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין – הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.

The Gemara elaborates on the previous statement. We learned in a mishna (Shabbat 143b): One may not squeeze fruits to extract liquids from them on Shabbat, and if the liquids seeped out on their own, it is prohibited to use them on Shabbat, lest he come to squeeze fruits intentionally. Rabbi Yehuda says: If the fruit is designated for eating, e.g., apples, the liquid that seeps from them is permitted. Since there is no concern that one might squeeze the fruit, there is no reason to prohibit its liquid. And if the fruit was originally designated for liquids, such as grapes for wine, there are grounds for concern that one might squeeze them, and therefore the liquid that seeps from them is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה אומר המשקין הללו שיצאו מן הפירות מעצמן אם לאוכלין עומדים הפירות הללו היוצא מותר מאי טעמא זה המשקה שיצא חשוב הוא כמו שנפרד מקצת מן האוכל הזה והכל בין הנפרד בין הנשאר כמו אוכל הוא ומותר. ואמר איני והאמר ר׳ יהודה בפ׳ בכל מערבין מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביום טוב ראשון ואוכלה ביום טוב שני וכן ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמים בשני אין בראשון לא מכלל שהמשקין שזבו כביצה שנולדה הן ואמר ר׳ יוחנן מוחלפת השיטה כלומר כך היא הצעה של משנה אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין דברי רבי יהודה וחכמים אומרים כו׳ מדקא רמי מביצה לפירות שמע מינה חדא טעמא היא ומפורש בעירובין כיצד מתנה היו לפניו ב׳ כלכלות של טבל אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו ואם היום קודש אין בדברי כלום ולמחר אומר אם היום חול תהא כלכלה שאמרתי אתמול תרומה על זו ואם היום קודש תקנתיה מאתמול ואוכלה ביום טוב שני מכל מקום.
ואם יצאו מעצמן אסורין – בו ביום גזרה שמא יסחוט.
אם לאוכלין – הן מכונסין הפירות הללו היוצא מהן מותר בו ביום דכיון דלא ניחא ליה בהני משקין ליכא למגזר שמא יסחוט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר כו׳. הקשה הרשב״א ז״ל אם כן ר׳ יצחק דמפרש מתניתין משום משקין שזבו ביצה נמי מאוכל הוא שהרי בתרנגולת העומדת לאכילה עסיקי ואם כן לדידיה קשיא הא דרבי יהודה. ותירץ דלא דמי דמשקין היוצאין מדבר העומד לאכילה לא ניחא ליה באותן משקין אבל ביצה ניחא ליה שתלד תרנגולתו ואדרבה לפירות העומדין למשקין דמיא. וקשיא ליה טובא האי תרוצא למורי הרב נר״ו דכיון דר׳ יצחק ורבינא סבירא להו דביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דמיא למשקין הבאין מפירות העומדין לאכילה דהא מקשה ר׳ יוחנן מהאי טעמא מר׳ יהודה לר׳ יהודה אם כן משמע דפשיטא הוא דהכי הוא דאי לא מאי קושיא דר׳ יוחנן ורבינא גופיה לא הוה דחיק נפשיה לאוקמיה אלא בהך תירוצא שתירץ ז״ל ורבינא בריה דרב עולא נמי לא אשכח פתרי אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומנין להם לאוקומי נפשייהו בפירוקי דחיקי ולאפלוגי במה שמוסכם בגמרא. ומאי דאקשי ז״ל מדרבי יצחק לא קשיא מידי דדילמא ר׳ יצחק כתנא קמא דר׳ יהודה סבירא ליה דאפילו מפירות העומדין לאכילה היוצא מהן אסור. והקשו בתוספת למאן דאמר גזרה שמא יעלה ויתלוש אם כן אמאי לא אסרה נר שהדליק נכרי בשבת לצרכו שמא ידליק ישראל. ולא הועילו בזה אלא גמגום. ולדידי אינה קושיא דמנכרי לישראל לא גזרינן משום דנכרי בישראל לא מיחלף. ועוד אמרו בתוספת דאסור לאכול פת הנאפה מנכרי ביום טוב או בשבת אלא אם כן נודע שלא היה נטחן בשבת או ביום טוב דהוי אסור משום נולד בשבת וביום טוב משום טחינה או משום נולד אבל לא משום אפיה לא ביום טוב ולא בשבת אבל משום דנאפה בעצי דמוקצה לא אסרינן ליה דלא אמרינן במוקצה יש שבח עצים כפת. אבל הרשב״א ז״ל התיר בתשובת שאלה פת חם בשבת אפילו לא נודע אם נטחן אם לאו כל היכא שהנכרי אפאו לעצמו ומשום ענג שבת. ונראה דדוקא בביתו של נכרי אבל אם הביא אותו מרשות הרבים לרשות יחיד לצורך ישראל אסור. ולקמן פרק אין צדין אכתוב יותר מזה בסיעתא דשמיא.
בד״ה אם לאוכלין כו׳ כל לאוכלין אמרינן בדבר כו׳ כצ״ל:
תנן [שנינו במשנה]: אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין בשבת, ואם יצאו המשקים מעצמןאסורין בשתיה בו ביום, גזירה שמא יסחוט בכוונה. ר׳ יהודה אומר: אם לאוכלין, כלומר: אם פירות אלה מיועדים בעיקר לצורך אכילה (כגון תפוחים), הרי המשקים היוצאין מהן מותרין, שכן אין חשש שיבוא לסוחטם ואין סיבה לגזירה. אולם אם הפירות הללו מיועדים למשקין (כגון ענבי יין) ויש חשש שיבוא לסחוט, הרי המשקים היוצאין מהן אסורין.
The Gemara elaborates on the previous statement. We learned in a mishna (Shabbat 143b): One may not squeeze fruits to extract liquids from them on Shabbat, and if the liquids seeped out on their own, it is prohibited to use them on Shabbat, lest he come to squeeze fruits intentionally. Rabbi Yehuda says: If the fruit is designated for eating, e.g., apples, the liquid that seeps from them is permitted. Since there is no concern that one might squeeze the fruit, there is no reason to prohibit its liquid. And if the fruit was originally designated for liquids, such as grapes for wine, there are grounds for concern that one might squeeze them, and therefore the liquid that seeps from them is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אַלְמָא, כֹּל אוֹכָלִין לְרִבִּי יְהוּדָה אוֹכְלָא דְּאִפְרַת הוּא.

From the fact that Rabbi Yehuda said that liquid from fruit intended for eating is permitted, one can infer that, apparently, all food that comes out of another food is classified as food that was separated, according to the opinion of Rabbi Yehuda. Food that was separated is not considered a new food, but part of the food that previously existed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא – מדקאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר כל לאוכלין אמר בדבר היוצא מהן אוכלא דאפרת הוא ואינו בכלל גזרת משקין שזבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמא [מכאן] ממה שאמר כי משקים שיצאו מפירות המיועדים לאוכלים מותרים, אפשר להסיק כי כל אוכלין היוצאים מאוכל אחר, לדעת ר׳ יהודה אוכלא דאפרת [אוכל שנפרד] הוא, והאוכל שנפרד איננו נחשב כמאכל חדש, אלא כחלק ממה שהיה קודם.
From the fact that Rabbi Yehuda said that liquid from fruit intended for eating is permitted, one can infer that, apparently, all food that comes out of another food is classified as food that was separated, according to the opinion of Rabbi Yehuda. Food that was separated is not considered a new food, but part of the food that previously existed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּרְמִינְהוּ: וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: מַתְנֶה אָדָם עַל כַּלְכָּלָה שֶׁל פֵּירוֹת בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן,

And the Gemara raises a contradiction against this from a different source: And Rabbi Yehuda said further, concerning untithed fruit, which may not be rendered fit to be eaten on a Festival by separating teruma and tithes from it (Eiruvin 39a): A person may stipulate a condition with regard to a basket of untithed fruit on the first day of a Festival, and say: If today is the true Festival day, the second Festival day is actually a weekday. Therefore, this fruit is permitted, once I separate tithes from it, as on any other weekday. And vice versa: If today is, in fact, a weekday, and tomorrow is the Festival, I hereby separate its tithes today.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד אמר ר׳ יהודה – לעיל מיניה תנן במסכת ערובין ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ויהיו שני ימים טובים מערב אדם שני ערובין כו׳ דקסבר שתי קדושות הן אחד חול ואחד יום טוב ולא ידעינן הי חול והי יום טוב.
מתנה אדם על הכלכלה – להא מלתא הוי שתי קדושות היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום טוב ותנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט מעשר ביו״ט בתנאי ואומר אם היום חול ולמחר קדש יהיו אלו תרומה ומעשרות על אלו ואם היום קדש אין בדברי כלום ונותן בהן סימן ולמחרת חוזר ואומר כן אם היום חול ואתמול קדש יהיו אלו תרומה על השאר ואם היום קדש ואתמול חול הרי נעשה תרומה מאתמול וממה נפשך נתקנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממקום אחר; ועוד אמר ר׳ יהודה: בדין פירות שאינם מעושרים שאינו רשאי לתקנם ולהפריש מהם תרומות ומעשרות ביום טוב, אבל אם רצה לאוכלם — מתנה אדם מראש על כלכלה (סל) של פירות טבל שהיו בידו, ביום טוב ראשון של ראש השנה ואומר: אם היום הוא יום החג האמיתי, הרי היום השני של החג יום חול הוא — והפירות הללו מותרים בו כביום חול אחר לאחר שיתקנם בו. ולהיפך, אם היום הזה הוא באמת יום חול ומחר הוא יום החג הריני מפריש מהם היום.
And the Gemara raises a contradiction against this from a different source: And Rabbi Yehuda said further, concerning untithed fruit, which may not be rendered fit to be eaten on a Festival by separating teruma and tithes from it (Eiruvin 39a): A person may stipulate a condition with regard to a basket of untithed fruit on the first day of a Festival, and say: If today is the true Festival day, the second Festival day is actually a weekday. Therefore, this fruit is permitted, once I separate tithes from it, as on any other weekday. And vice versa: If today is, in fact, a weekday, and tomorrow is the Festival, I hereby separate its tithes today.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי; גוְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי.

Likewise, on the following day, he should again stipulate: If today is a weekday and yesterday was holy, I hereby separate tithes from the fruit now; if today is holy and yesterday was a weekday, separating the tithes yesterday was sufficient. And he may then eat the produce on the second Festival day, as in either case no prohibition is involved. And similarly, an egg laid on the first Festival day may be eaten on the second day, regardless of which day is the actual Festival.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוכלה בשני – אבל לא בראשון דשמא קדש הוא ואין בדבריו כלום.
וכן לגבי ביצה – הוו שתי קדושות האחד חול והאחד יו״ט והנולדה בראשון מותרת בשני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן למחרת יחזור ויאמר: אם היום חול ואתמול קודש, הריני מפריש עכשיו ומתקן את הפירות, ואם היום קודש ואתמול היה חול, אם כן די במה שהפרשתי אתמול ודי בכך ואוכלה ביום טוב השני, שבכל אופן אין בכך איסור, וכן ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל ביום טוב שני מכל מקום.
Likewise, on the following day, he should again stipulate: If today is a weekday and yesterday was holy, I hereby separate tithes from the fruit now; if today is holy and yesterday was a weekday, separating the tithes yesterday was sufficient. And he may then eat the produce on the second Festival day, as in either case no prohibition is involved. And similarly, an egg laid on the first Festival day may be eaten on the second day, regardless of which day is the actual Festival.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ״בַּשֵּׁנִי״ אִין, בָּרִאשׁוֹן לָא. וּמְשַׁנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה.

Rabbi Yehuda’s statement indicates that on the second day, yes, it is permitted to partake of the egg; but if the egg was laid on the first day, no, one may not eat it. If so, Rabbi Yehuda apparently contradicts himself, as he said previously that liquid from food prepared for eating has the same status as the food itself, and that its emergence is considered to be nothing more than the separation of two foods from each other. And Rabbi Yoḥanan resolves the difficulty: The attribution of the opinions with regard to the second day of the Festival is reversed (Berakhot 17b), so that Rabbi Yehuda’s opinion corresponds with his ruling above.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשני אין בראשון לא – אלמא כל מידי דזב ממקומו ביו״ט ואפילו אוכלא אסור.
ומשני: רבי יוחנן מוחלפת השיטה – שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן.
רבי יוחנן אמר מוחלפת השיטה – פירש רש״י מוחלפת ההיא דאין סוחטין ויפה פירש דעל כרחך צריך לפרש הכי דאין לפרש איפוך ההיא דכלכלה דאם כן כ״ש דקשה מדרבי יהודה לדר״י שיאסור ביו״ט שני דהא רבנן דפליגי עליה אמרי קדושה אחת היא וא״כ אי אמרינן איפוך אסור אפילו ביו״ט שני ותימה דהא ר׳ יוחנן גופה פסיק בפרק חבית (שבת דף קמג: ושם) דהלכה כרבי יהודה (דקאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה) בשאר פירות אבל זיתים וענבים לא אלמא דלא סבירא ליה דמוחלפת השיטה וי״ל דרבי יוחנן קאמר לפי דברי אותם האמוראים דלא סברי מוחלפת השיטה לדבריכם הכי הוא והכי נראה לי כמדומה ובשיטת מאיבר״א תירץ דמוחלפת השיטה היא אותה דכלכלה ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפילו ביום הראשון מותרין דאוכלא דאפרת הוא ולדידכו דאסריתו נולד בההיא דאין סוחטין אפילו ביום טוב השני אסור ואם תאמר אם כן דלדבריהם קאמר להו אמאי קא מחליף השיטה לימא לדבריהם קאמר להו ולא מוחלפת השיטה כרבינא ויש לומר דזה נראה לו דוחק לומר לדבריהם קאמר להו כדלא מוקמינן מוחלפת כו׳ דהואיל ועדיין לא דברו חכמים כלל מתחילה קודם רבי יהודה לא שייך למימר לדבריהם ורבינא אינו חושש לזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוחלפת השיטה. פירש רש״י ז״ל הא דאין סוחטין את הפירות. ולא רצה ז״ל לאפוכי הא דמתנה. ואין צורך בזה אלא אפילו הא דמתנה מפכינן.
בד״ה ר׳ יוחנן כו׳ ר׳ יוחנן גופיה פסק בפ׳ חבית דהלכה כר׳ יהודה בשאר פירות כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
בד״ה ר״י אומר מוחלפת השיטה כו׳ דא״כ כ״ש דקשה מדר״י לר׳ יהודה כו׳ עכ״ל ואין להקשות דאם כן השתא נמי דההיא דאין סוחטין מוחלפת תקשי לן מכ״ש דרבנן אדרבנן דאיכא למימר כיון דאשכחן דב״ש וב״ה פליגי בהא במתני׳ דהכא נימא נמי דהני רבנן תרי תנאי הוו ופליגי נמי בהכי:
גמ׳ מוחלפת השיטה. לקמן דף ט ע״ב דף י ע״א ברכות דף יז ע״ב פסחים דף מט ע״ב ודף נה ע״א עירובין דף צח ע״א ופרש״י שם:
ומדבריו אלה למדנו שבשניאין [כן] מותר לאכול את הביצה, אולם ביצה שנולדה בראשון עצמו לא תאכל. ואם כן יש סתירה בדברי ר׳ יהודה, שהרי אמר שמשקים היוצאין מדבר המוכן לאכילה נחשבים כדבר אוכל עצמו, ואין זה אלא כהפרדת שני אוכלים האחד מהשני! ומשני [ומתרץ] ר׳ יוחנן: מוחלפת השיטה, כלומר: יש להחליף בסוגיית יום טוב שני את דיעות החולקים כדי להשוות את השיטה.
Rabbi Yehuda’s statement indicates that on the second day, yes, it is permitted to partake of the egg; but if the egg was laid on the first day, no, one may not eat it. If so, Rabbi Yehuda apparently contradicts himself, as he said previously that liquid from food prepared for eating has the same status as the food itself, and that its emergence is considered to be nothing more than the separation of two foods from each other. And Rabbi Yoḥanan resolves the difficulty: The attribution of the opinions with regard to the second day of the Festival is reversed (Berakhot 17b), so that Rabbi Yehuda’s opinion corresponds with his ruling above.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמִדְּקָא מְרַמֵּי לְהוּ אַהֲדָדֵי, שְׁמַע מִינָּהּ חָד טַעֲמָא הוּא.

The significance of Rabbi Yoḥanan’s statement for the issue at hand is as follows: Since Rabbi Yoḥanan raised a contradiction between the cases of an egg and liquid that oozed, one may conclude from this that it is the same reason in both cases, i.e., an egg is prohibited on a Festival due to the rabbinic decree against liquid that oozed from fruit.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומדקא מרמי – רבי יוחנן משקין שזבו וביצה אהדדי.
שמע מינה חד טעמא הוא – ומאן דאסר בהא אסר בהא ודשרי בהא שרי בהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולענייננו נלמד: ומדקא מרמי להו אהדדי [וכיון שמקשה אותם ר׳ יוחנן זה על זה] שמע מינה חד טעמא הוא [מכאן תלמד שטעם אחד הוא] שהביצה נאסרה ביום טוב משום גזירת משקים שזבו.
The significance of Rabbi Yoḥanan’s statement for the issue at hand is as follows: Since Rabbi Yoḥanan raised a contradiction between the cases of an egg and liquid that oozed, one may conclude from this that it is the same reason in both cases, i.e., an egg is prohibited on a Festival due to the rabbinic decree against liquid that oozed from fruit.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ביצה ג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ביצה ג., ר׳ חננאל ביצה ג., רש"י ביצה ג., תוספות ביצה ג., רשב"א ביצה ג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ביצה ג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לשיטה מקובצת ביצה ג., מהרש"ל חכמת שלמה ביצה ג., מהרש"א חידושי הלכות ביצה ג., פני יהושע ביצה ג., גליון הש"ס לרע"א ביצה ג., פירוש הרב שטיינזלץ ביצה ג., אסופת מאמרים ביצה ג.

Beitzah 3a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Beitzah 3a, R. Chananel Beitzah 3a, Rashi Beitzah 3a, Tosafot Beitzah 3a, Rashba Beitzah 3a, Meiri Beitzah 3a, Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 3a, Maharshal Chokhmat Shelomo Beitzah 3a, Maharsha Chidushei Halakhot Beitzah 3a, Penei Yehoshua Beitzah 3a, Gilyon HaShas Beitzah 3a, Steinsaltz Commentary Beitzah 3a, Collected Articles Beitzah 3a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144