×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַמַּתְנִיתִין הָעוֹר וְהָרוֹטֶב וְהַקֵּיפֶה וְכוּ׳ מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.
maintaining that the dispute is with regard to that which is taught in the mishna: The attached hide, and the congealed gravy attached to the meat, and the spices, and the meat residue, and the bones, and the tendons, and the horns, and the hooves all join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רטב
רטבא(פסחים עה:) נטף מרוטבו הרוטבו והקופה עיין בערך קף הג׳ ומרק פיגולי׳ כליהם תרגום ורטב ס״א ורטב פיגול במאניהו על כן מפרשין רוטב מרק נהפך לשדי תרגום איתהפיך רוטבי היך שרבא דקייט לעלמא (חולין קכ.) מפרש חלב דקרוש (א״ב פי׳ ליחות יוצא מן הבשר מלשון רטוב הוא לפני שמש שפירושו לח):
א. [יואך.]
אמתניתין – דקתני עצמות מצטרפין ועל כרחך משום שומר דהא יד לא מצטרף אבל נימא לא הוי שומר ולא מצטרף דאין שומר על גבי שומר.
אמתניתין [על מה ששנינו במשנתנו] כי העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין להשלים את שיעורו של הבשר לשיעור כביצה, לטמא טומאת אוכלין.
maintaining that the dispute is with regard to that which is taught in the mishna: The attached hide, and the congealed gravy attached to the meat, and the spices, and the meat residue, and the bones, and the tendons, and the horns, and the hooves all join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֶצֶם דְּהָוֵי שׁוֹמֵר אֲבָל נֵימָא לָא הָוְיָא שׁוֹמֵר ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ נִימָא נָמֵי הָוְיָא שׁוֹמֵר.

Reish Lakish said: The Sages taught that only a bone and the other items mentioned in the mishna join together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity because they constitute protection for the meat. But a hair does not join together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity because it is not protection for the meat. And Rabbi Yoḥanan said: Even a hair is protection for the meat and therefore joins together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועל כך אמר ריש לקיש כי לא שנו שמצטרפים אלה עם הבשר אלא דווקא עצם והדברים האחרים המנויים עימה, ומשום דהוי [שהריהי] משמשת כשומר לבשר, אבל נימא [שערה] אינה מצטרפת לבשר להשלים שיעורו לטומאה, שכן לא הויא [אין היא] משמשת כשומר לבשר. ואילו ר׳ יוחנן אמר כי אפילו נימא נמי הויא [שערה גם כן הינה] שומר לבשר, ולכך מצטרפת להשלים שיעורו לטומאה.
Reish Lakish said: The Sages taught that only a bone and the other items mentioned in the mishna join together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity because they constitute protection for the meat. But a hair does not join together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity because it is not protection for the meat. And Rabbi Yoḥanan said: Even a hair is protection for the meat and therefore joins together with the meat to constitute the requisite measure to impart impurity.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן וּמִי אִיכָּא שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר חַלְחוּלֵי מְחַלְחֵל.

Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But the hide protects the flesh, and the hair is on top of the hide. Is the halakha of protection applicable with regard to protection that is on top of another protection? Rabbi Yoḥanan answered: The hair penetrates through the hide and touches the flesh, thereby providing protection directly for the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן: והרי השערה נמצאת על העור (המשמש כשומר לבשר), ומעתה השערה היא שומר על גבי שומר, ומי איכא [והאם יש] דין שומר על גבי שומר? השיב לו ר׳ יוחנן: חלחולי מחלחל [מחלחלת] השערה מבעד לעור ומגיעה עד לבשר, ואף היא שומרת על הבשר בחלקה.
Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: But the hide protects the flesh, and the hair is on top of the hide. Is the halakha of protection applicable with regard to protection that is on top of another protection? Rabbi Yoḥanan answered: The hair penetrates through the hide and touches the flesh, thereby providing protection directly for the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא אֶלָּא מֵעַתָּה תְּפִילִּין הֵיכִי כָּתְבִינַן הָא בָּעֵינַן כְּתִיבָה תַּמָּה וְלֵיכָּא.

Rav Aḥa objects to this answer: If that is so, that there are perforations in the hide through which the hairs penetrate, how can we write phylacteries? Don’t we require phylacteries to be written with a perfect writing with no perforations in the letters? And that is not possible if there are perforations in the hide.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה [מקשה על כך, על תשובה זו] רב אחא: אלא מעתה שאמרנו כי יש נקבים בעור שדרכם השערה מחלחלת מבעד לעור ומגיעה לבשר עצמו, תפילין היכי כתבינן [איך אנו כותבים]? הא בעינן [הרי אנו צריכים] בכתיבת התפילין שתהא זו כתיבה תמה (רצופה ושלימה), שלא יהיה דבר המפסיק בתוכה, וליכא [ואין כאן] שכן נקבי השערות בעור מפסיקים בתוך הכתיבה!
Rav Aḥa objects to this answer: If that is so, that there are perforations in the hide through which the hairs penetrate, how can we write phylacteries? Don’t we require phylacteries to be written with a perfect writing with no perforations in the letters? And that is not possible if there are perforations in the hide.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמְרִי בְּמַעְרְבָא כׇּל נֶקֶב שֶׁהַדְּיוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֵינוֹ נֶקֶב.

The Gemara answers: That halakha which they say in the West, Eretz Yisrael, escaped Rav Aḥa: Any perforation over which the ink passes and which it covers is not considered a perforation that invalidates the writing.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: אשתמיטתיה [נשמט ממנו, מרב אחא שהקשה כן] הא דאמרי במערבא [הלכה זו שאמרו בארץ ישראל] כי כל נקב שהדיו עובר עליו ומכסה אותו — אינו נחשב נקב לענין זה.
The Gemara answers: That halakha which they say in the West, Eretz Yisrael, escaped Rav Aḥa: Any perforation over which the ink passes and which it covers is not considered a perforation that invalidates the writing.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ טָמֵא מַאי לָאו מִשּׁוּם שׁוֹמֵר לָא מִשּׁוּם יָד.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish opinion from the mishna taught later (124a): In the case of the hide of an animal carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, one who touches a strand of flesh emerging from the flesh or touches a hair that is on the side of the hide opposite the flesh is ritually impure, even though he did not touch an olive-bulk of the flesh. What is the reason that one who touches the strand of flesh or the hair becomes impure? Is it not because they constitute protection for the flesh? The Gemara answers: No, it is because the hair constitutes a handle for the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו כי עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב (סיב, חוט בשר) היוצא ממנו, מן הבשר, וכן זה הנוגע בשערה שנמצאת כנגדו, מעברו האחר של העור שבו נמצאת חתיכת הבשר — טמא. ויש לדייק: מאי לאו [האם לא] הסיבה שהנוגע בשערה נטמא הרי זה — משום שומר, ושלא כדברי ריש לקיש שאמר שאין השערה נחשבת שומר לבשר! ודוחה ריש לקיש: לא, אין טעם הדבר משום שהשערה משמשת כשומר לבשר, אלא משום שהיא משמשת כיד לבשר.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish opinion from the mishna taught later (124a): In the case of the hide of an animal carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, one who touches a strand of flesh emerging from the flesh or touches a hair that is on the side of the hide opposite the flesh is ritually impure, even though he did not touch an olive-bulk of the flesh. What is the reason that one who touches the strand of flesh or the hair becomes impure? Is it not because they constitute protection for the flesh? The Gemara answers: No, it is because the hair constitutes a handle for the flesh.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) נִימָא אַחַת לְמַאי חַזְיָא כִּדְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִין ה״נהָכִי נָמֵי בְּנִימָא שֶׁבֵּין הַנִּימִין.

The Gemara asks: For what function is one hair fit such that it constitutes a handle? The Gemara answers: One can explain that mishna as Rabbi Ela said in explanation of a different mishna: It is stated with regard to the case of an awn among many awns. Here too, the mishna is stated with regard to the case of a hair among many hairs and not the case of a single hair. The hair serves as a handle for the flesh because one can hold the hair and lift the flesh without the hair becoming detached.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים על הסבר זה: נימא [שערה] אחת למאי חזי [למה לאיזה שימוש היא ראויה] שתיחשב כיד לבשר? ומשיבים: אין המדובר בשערה בודדת, אלא בקבוצת שערות, שהרי אלה משמשות כיד לחתיכת הבשר, שאפשר לאחוז בהן את הבשר, בלא שתינתקנה. כדרך שאמר ר׳ אלעא בהסבר המשנה המזכירה ״מלאי״ והסביר ר׳ אלעא שאין הכוונה לאחת בודדת, אלא במלאי שבין המלאין, הכא נמי [כאן גם כן] אפשר לומר שאין המדובר בשערה בודדת אלא בנימא שבין הנימין.
The Gemara asks: For what function is one hair fit such that it constitutes a handle? The Gemara answers: One can explain that mishna as Rabbi Ela said in explanation of a different mishna: It is stated with regard to the case of an awn among many awns. Here too, the mishna is stated with regard to the case of a hair among many hairs and not the case of a single hair. The hair serves as a handle for the flesh because one can hold the hair and lift the flesh without the hair becoming detached.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַבִּי אִילְעָא אַהָא דִּתְנַן הַמְּלַאי שֶׁבַּשִּׁבֳּלִין מְטַמְּאִין וּמִיטַּמְּאִין וְאֵין מִצְטָרְפִין מְלַאי לְמַאי חזיא אָמַר רַבִּי אִילְעָא בִּמְלַאי שֶׁבֵּין הַמְּלָאִין.:

And where was the opinion of Rabbi Ela stated? It was stated with regard to that which we learned in a mishna: An awn that is on top of a stalk can become impure and impart impurity, but it does not join together with the grains to constitute the requisite measure to impart impurity. It was asked: For what function is an awn fit such that it is considered to be a handle for the stalk? Rabbi Ela said: The mishna is stated with regard to the case of an awn among many awns.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומרים: והיכא אתמר [והיכן נאמרו] דבריו אלה של ר׳ אלעא במקורם? ומשיבים: אהא דתנן [על משנה זו ששנינו] בה כי המלאי (השערות שבראש השיבולת) שבשבלין מיטמאין מן האוכל, שאם נגעה טומאה בשיבולים נטמאו גם שערותיהן, ומטמאין את השיבולים אם נגעה במלאי טומאה, ואולם הם אינן מצטרפין לשיבולים להשלימן לשיעור טומאה, וכדין יד. ושאלו בבירור משנה זו: מלאי למאי חזי [למה לאיזה שימוש הוא ראוי] שייחשב בו ליד לשיבולים? ועל כך אמר ר׳ אלעאי: בתשובה: אין המדובר במלאי בודד, שאמנם אין הוא כשלעצמו ראוי לשמש כיד לשיבולת, אלא במלאי שבין המלאין, בקבוצה מרוכזת של שערות שבראשי השיבולת, ואלה מסוגלות לאחוז בהן את השיבולת בלא שתינתקנה ממנה.
And where was the opinion of Rabbi Ela stated? It was stated with regard to that which we learned in a mishna: An awn that is on top of a stalk can become impure and impart impurity, but it does not join together with the grains to constitute the requisite measure to impart impurity. It was asked: For what function is an awn fit such that it is considered to be a handle for the stalk? Rabbi Ela said: The mishna is stated with regard to the case of an awn among many awns.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָרוֹטֶב.: מַאי רוֹטֶב אָמַר רָבָא שׁוּמְנָא.

§The mishna teaches: The gravy [rotev] joins together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, but an egg-bulk of gravy itself is not susceptible to impurity. The Gemara asks: To what is the term rotev referring? Rava said: The term rotev is referring to the fat that floats on top of a soup of cooked meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שומנא – שומן שעל המרק.
א ועוד שנינו במשנתנו שהרוטב, מצטרף לבשר להשלים שיעורו לכביצה לענין טומאת אוכלים, אבל הוא עצמו אינו מקבל טומאה. ושואלים: מאי [מה טיבו] של רוטב זה? אמר רבא: הכוונה לשומנא [השומן] שעל המרק בו התבשל הבשר.
§The mishna teaches: The gravy [rotev] joins together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, but an egg-bulk of gravy itself is not susceptible to impurity. The Gemara asks: To what is the term rotev referring? Rava said: The term rotev is referring to the fat that floats on top of a soup of cooked meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הוּא עַצְמוֹ יְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין אֶלָּא חֵלֶב דִּקְרִישׁ.

Abaye said to Rava: That fat itself is eaten and is therefore susceptible to impurity of food. Rather, the term rotev is referring to fat that oozed out of the meat and congealed. That fat is not eaten, but it does join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה אביי – שומן למה לי לאצטרופי דקתני מצטרפין לטמא טומאת אוכלין בהדי בשר הא בפני עצמו לא ושומן אמאי לא אוכל מעליא הוא.
חלב דקריש – לחה היוצאה מן הבשר שקורין גלייר״א.
אמר ליה [לו] אביי לרבא: אם כך הדבר, הוא (הרוטב) עצמו יטמא טומאת אוכלין, שהרי הוא נאכל! אלא יש לומר כי הכוונה ב״רוטב״ לחלב דקריש [הנוזל היוצא מן הבשר, שקרש], שהוא אינו נאכל לעצמו, ואולם הוא מצטרף לבשר.
Abaye said to Rava: That fat itself is eaten and is therefore susceptible to impurity of food. Rather, the term rotev is referring to fat that oozed out of the meat and congealed. That fat is not eaten, but it does join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי אִירְיָא קְרִישׁ כִּי לָא קְרִישׁ נָמֵי דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אצִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק מִצְטָרֵף לִכְכוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

The Gemara asks: Why is the mishna referring specifically to congealed fat? Even in a case where the fat did not congeal it joins together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, as Reish Lakish said: Brine on a vegetable, even though it is a liquid, combines with the vegetable to constitute a large date-bulk [kakotevet] with regard to rendering one liable for violating the prohibition against eating on Yom Kippur. Similarly, liquid fat should combine with the meat to constitute the requisite volume to impart the impurity of food.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ציר שעל גבי ירק – משקה היוצא מן הירק. ל״א ציר שהיו מטבילין מאכלן בציר.
מצטרפין לככותבת – ואע״ג דלא קריש כיון דבהדי אוכל מיחבר אוכל הוא.
ושואלים: מאי איריא קריש [מדוע דווקא קרש]? כי לא קריש נמי [כאשר לא קרש גם כן] יצטרף לבשר. ואין לומר שמשום שהנוזל אינו קרוש, הריהו משקה, ואין משקים מצטרפים למאכלים — שהרי אמר ריש לקיש כי הציר (הנוזל היוצא בשעת בישול) מן הירק שנמצא על גבי ירק מצטרף לכ שיעור כותבת ביום הכפורים, לחייב את האדם האוכל ביום זה כשיעור הזה, אף על פי שהוא נוזל!
The Gemara asks: Why is the mishna referring specifically to congealed fat? Even in a case where the fat did not congeal it joins together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, as Reish Lakish said: Brine on a vegetable, even though it is a liquid, combines with the vegetable to constitute a large date-bulk [kakotevet] with regard to rendering one liable for violating the prohibition against eating on Yom Kippur. Similarly, liquid fat should combine with the meat to constitute the requisite volume to impart the impurity of food.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָתָם מִשּׁוּם יַתּוֹבֵי דַּעְתָּא הוּא בְּכֹל דְּהוּ מְיַתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

The Gemara answers: Liquids and solids do not join together to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food. The reason for the halakha there, with regard to Yom Kippur, is because one is liable even for the consumption of a liquid that is not characterized as food if the mind of the one who consumes it is settled. This is because with regard to the fast of Yom Kippur the Torah is concerned with a person’s affliction, as the verse states: “You shall afflict your souls” (Leviticus 23:27). Therefore, one is liable on Yom Kippur for any eating that settles his mind.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשני: התם – טעמא דיוה״כ לאו משום אוכלא הוא דאי נמי לאו אוכלא כיון דמייתבא דעתיה מחייב דהא לא תעונה כתיב (ויקרא כג) וזה לא התענה אבל הכא אוכל ומשקה אין מצטרפין דהא לא שוו שיעורייהו. ואע״ג דהתם נמי תנן (יומא דף עג:) אכל ושתה אין מצטרפין ה״מ אכל ושתה דקים להו לרבנן דלא מייתבא דעתיה בהכי אבל ציר שע״ג ירק קים להו לרבנן דמייתבא.
ואומרים: בעיקרו של דבר אין המשקים מצטרפים למאכלים להשלימם לשיעור קבלת טומאת אוכלים. וטעם הדבר התם [שם] באכילה ביום הכיפורים, שכן ביום הכיפורים גם בדבר שאין הוא אוכל מתחייבים על אכילתו משום יתובי דעתא [ישוב הדעת] הוא. שהרי אמרה התורה בדין צום יום הכיפורים ״כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה״ (ויקרא כג, כט), ולכך אף באכילה כל דהו [כל שהיא] שבה מיתבא דעתיה [מתיישבת דעתו], הריהו חייב.
The Gemara answers: Liquids and solids do not join together to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food. The reason for the halakha there, with regard to Yom Kippur, is because one is liable even for the consumption of a liquid that is not characterized as food if the mind of the one who consumes it is settled. This is because with regard to the fast of Yom Kippur the Torah is concerned with a person’s affliction, as the verse states: “You shall afflict your souls” (Leviticus 23:27). Therefore, one is liable on Yom Kippur for any eating that settles his mind.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָכָא מִשּׁוּם אִיצְטְרוֹפֵי הוּא אִי קְרִישׁ מִצְטָרֵף אִי לָא קְרִישׁ לָא מִצְטָרֵף.:

But that is not the case here with regard to impurity. For two substances to join together to impart impurity, a combination between substances that have a common requisite measure for imparting impurity is necessary. Liquid and solid foods do not have the same requisite measure. Therefore, if the fat is congealed, it joins together with the meat. If it is not congealed, it does not join together with the meat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה שאין כן הכא [כאן, לענין צירוף להשלמת שיעור לקבלת טומאה]משום איצטרופי [צירוף] הוא זה, ולכן אי [אם] הנוזל היוצא מן הבשר הוא קריש [קרוש] — הריהו מצטרף לבשר, ואולם אי לא קריש [אם הוא לא קרוש] — הוא לא מצטרף.
But that is not the case here with regard to impurity. For two substances to join together to impart impurity, a combination between substances that have a common requisite measure for imparting impurity is necessary. Liquid and solid foods do not have the same requisite measure. Therefore, if the fat is congealed, it joins together with the meat. If it is not congealed, it does not join together with the meat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהַקֵּיפֶה.: מַאי קֵיפֶה אָמַר רַבָּה פִּירְמָא.

§The mishna teaches: The spices [kifa] join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, but an egg-bulk of kifa itself is not susceptible to impurity. The Gemara asks: To what is the term kifa referring? Rabba said: The term kifa is referring to a congealed hash of cooked meat that settled to the bottom of the pot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קיפה – פונדרייל״א דק שבבשר שצולל ליסוד הקדרה שקורין פונדרייל״א.
ב ועוד שנינו במשנתנו שהקיפה מצטרפת לבשר להשלים שיעורו לכביצה לענין טומאת אוכלים, ואולם היא עצמה אינה מקבלת טומאה. ושואלים: מאי [מה טיבה] של קיפה זו? אמר רבה: הכוונה היא לפירמא [המשקע המורכב מחלקיקים דקים של הבשר המתבשל].
§The mishna teaches: The spices [kifa] join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food, but an egg-bulk of kifa itself is not susceptible to impurity. The Gemara asks: To what is the term kifa referring? Rabba said: The term kifa is referring to a congealed hash of cooked meat that settled to the bottom of the pot.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הוּא עַצְמוֹ יְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא תַּבְלִין.

Abaye said to Rabba: That hash itself is eaten and is therefore susceptible to the impurity of food. Rather, Rav Pappa said: The term kifa is referring to spices, which are not eaten themselves but do join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תבלין – באנפי נפשייהו ולא אכלי להו אינשי.
הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין – הוה מצי למימר יטמא טומאת נבלות א״נ טומאת נבלות לא מטמא דאיכא מילי טובא דמטמא טומאת אוכלין ולא מטמא טומאת נבלות כדתנן (לעיל דף קיז:) השוחט בהמה לעובד כוכבים ומפרכסת כו׳.
תד״ה הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין המ״ל יטמא טומאת נבילות כו׳ עכ״ל אין לומר בזה קמא נקט דטפי ה״ל למימר יטמא טומאת נבילות דקתני בה דאפי׳ לא מצטרפי ודו״ק:
אמר ליה [לן] אביי לרבה בשאלה על הסברו: אם כך הדבר, הוא (הקיפה) עצמו יטמא טומאת אוכלין, שהרי הוא נאכל! אלא אמר רב פפא: הכוונה היא לתבלין המתבשל עם הבשר. שהוא עצמו אינו נאכל, ואולם הוא מצטרף לאכילת הבשר, ולכך הוא משלים את שיעורו.
Abaye said to Rabba: That hash itself is eaten and is therefore susceptible to the impurity of food. Rather, Rav Pappa said: The term kifa is referring to spices, which are not eaten themselves but do join together with the meat to constitute the requisite egg-bulk to impart the impurity of food.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תְּנַן הָתָם הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ אוֹ שֶׁהִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ חַיָּיב.

§Since the mishna mentions kifa, which, according to Rabba, is referring to a congealed substance, the Gemara discusses the halakha of one who congealed a forbidden substance and consumed it. We learned in a baraita there: One who caused blood to coagulate and ate it or melted forbidden fat and swallowed it is liable.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקפה – הקרישו על גבי האור.
הקפה הדם ואכלו – הקפהו בחמה מיירי כדפרשינן בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) אבל באור לא דדם שבשלו אינו עובר עליו.
גמ׳ תנן התם הקפה. עי׳ שבועות דף כג ע״א תוס׳ ד״ה גמר וצ״ע:
ג מתוך שנידון עניין הקיפה, מביאים בדינו של זה שהקפה (הקריש על ידי חימום ממושך) דברים האסורים באכילה, שכן תנן התם [שנינו שם]: מי שהקפה את הדם, שעשאו מוצק, ואכלו באופן זה, או שהמחה (המיס) את החלב, והפכו לנוזל, וגמעוחייב כרת על אכילה ושתייה זו, ככל השותה דם והאוכל חלב.
§Since the mishna mentions kifa, which, according to Rabba, is referring to a congealed substance, the Gemara discusses the halakha of one who congealed a forbidden substance and consumed it. We learned in a baraita there: One who caused blood to coagulate and ate it or melted forbidden fat and swallowed it is liable.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בִּשְׁלָמָא הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ כֵּיוָן דְּאַקְפְּיֵהּ אַחְשׁוֹבֵי אַחְשְׁבֵיהּ אֶלָּא הִמְחָה אֶת הַחֵלֶב וּגְמָעוֹ אֲכִילָה כְּתִיבָא בֵּיהּ וְהָא לָאו אֲכִילָה הִיא.

The Gemara objects: Granted, one who caused blood to coagulate and ate it is liable. Although blood is not normally eaten in such a manner, since he caused the blood to coagulate, he ascribed the significance of food to it, and the Torah prohibits the eating of blood, as it is written: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). But why is one who melted forbidden fat and swallowed it liable? Eating, and not drinking, is stated in the Torah with regard to the prohibition against the consumption of forbidden fat, as it is written: “You shall eat no fat of ox or sheep or goat” (Leviticus 7:23), and this swallowing of a liquid is not eating.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבררים: בשלמא [נניח, זה מובן] מדוע מי שהקפה את הדם ואכלו, שחייב עליו כי כיון דאקפיה [שהקריש אותו]אחשובי אחשביה [החשיב אותו] בכך כאוכל, ובאיסור דם נאמר לשון אכילה (״כל חלב וכל דם לא תאכלו״. ויקרא ג, יז). אלא זה שהמחה את החלב וגמעו מדוע הוא חייב, והרי באיסור חלב אכילה כתיבא ביה [נאמרה בו] ולא שתיה (״כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו״. שם ז, כג), והא לאו [וזו לא] אכילה היא!
The Gemara objects: Granted, one who caused blood to coagulate and ate it is liable. Although blood is not normally eaten in such a manner, since he caused the blood to coagulate, he ascribed the significance of food to it, and the Torah prohibits the eating of blood, as it is written: “You shall eat neither fat nor blood” (Leviticus 3:17). But why is one who melted forbidden fat and swallowed it liable? Eating, and not drinking, is stated in the Torah with regard to the prohibition against the consumption of forbidden fat, as it is written: “You shall eat no fat of ox or sheep or goat” (Leviticus 7:23), and this swallowing of a liquid is not eating.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:כ״ה} נֶפֶשׁ לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה.

Reish Lakish said: One is liable even for drinking the melted forbidden fat of an animal. The verse states: “For all who eat the fat of the animal that one could offer from it a fire offering to the Lord, the soul that eats it shall be cut off from his people” (Leviticus 7:25). The term “soul” is interpreted homiletically to include in the prohibition one who drinks the fat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבות את השותה – מדכתיב (ויקרא ז) ונכרתה הנפש נפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם ואפילו שותה כמו (בראשית כג) אם יש את נפשכם שהיא לשון תאוה וקורת רוח שהנפש נהנה ממנו.
לרבות השותה – וא״ת ולמה לי קרא הא שתיה הויא בכלל אכילה כדדרשי׳ בפ״ג דשבועות (דף כג.) מדכתיב ואכלת לפני וגו׳ מעשר דגנך תירושך וקרי תירוש אכילה וי״ל דהתם במילי דשתיה כגון יין ושמן והכא במידי דבר אכילה דממחי להו ושתי להו.
תוס׳ ד״ה לרבות וכו׳ ושתי להו. עי׳ נדה דף לב ע״א תוס׳ ד״ה שתיה:
אמר ריש לקיש: אף השותה חלב (שהומס) חייב על כך, שכן אמר קרא [המקרא] באיסור אכילת חלב ״כי כל אוכל חלב מן הבהמה... ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה״ (שם, כה), ובאה המלה ״ה נפש״לרבות את השותה.
Reish Lakish said: One is liable even for drinking the melted forbidden fat of an animal. The verse states: “For all who eat the fat of the animal that one could offer from it a fire offering to the Lord, the soul that eats it shall be cut off from his people” (Leviticus 7:25). The term “soul” is interpreted homiletically to include in the prohibition one who drinks the fat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) תַּנְיָא נָמֵי גַּבֵּי חָמֵץ כה״גכְּהַאי גַּוְנָא הִמְחָהוּ וּגְמָעוֹ באִם חָמֵץ הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת גאִם מַצָּה הִיא אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.

The Gemara comments: A novelty of this kind is also taught in a baraita with regard to the prohibition against eating leavened bread on Passover: If one took bread, dissolved it in water, and swallowed this mixture on Passover, the halakha is as follows: If it is leavened bread, he is punished with karet; if it is matza, then a person does not fulfill his obligation to eat matza on Passover with this food.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המחהו – התיכו לעוף טהור באור שקורין פונדר״א וגמעו מטמא בגדים אבית הבליעה.
ומעירים: תניא נמי [שנויה ברייתא גם כן] גבי [אצל] איסור אכילת חמץ בפסח, כהאי גוונא [כגון זה]. שכן שנינו כי אם המחהו את הלחם וגמעו כנוזל, אם חמץ הוא לחם זה — הריהו ענוש כרת על שתיה זו, כאוכל חמץ בפסח. ואם מצה היא לחם זה — אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, שאין זו נחשבת כאכילת מצוה.
The Gemara comments: A novelty of this kind is also taught in a baraita with regard to the prohibition against eating leavened bread on Passover: If one took bread, dissolved it in water, and swallowed this mixture on Passover, the halakha is as follows: If it is leavened bread, he is punished with karet; if it is matza, then a person does not fulfill his obligation to eat matza on Passover with this food.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) בִּשְׁלָמָא אִם מַצָּה הִיא אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח {דברים ט״ז:ג׳} לֶחֶם עוֹנִי אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו לֶחֶם עוֹנִי הוּא אֶלָּא אִם חָמֵץ הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת אֲכִילָה כְּתִיבָא בֵּיהּ.

The Gemara objects: Granted, if it is matza, a person does not fulfill his obligation to eat matza on Passover with this food, as the Merciful One states with regard to the prohibition against eating leavened bread on Passover: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat unleavened bread with it, even the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3), indicating that one must eat the bread of affliction, but this bread dissolved in water is not considered the bread of affliction. But if the bread is leavened bread, why is he punished with karet? Eating is written with regard to the prohibition against leavened bread, and in this case he did not eat it but rather drank it.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם עוני אמר רחמנא – הוה מצי למימר נמי אכילה כתיב ביה.
אלא אם חמץ הוא ענוש כרת הא אכילה כתיב ביה – אע״ג דהוא אסור בהנאה הנאת חמץ לית ביה כרת אלא לאו.
ומבררים: בשלמא [נניח, זה מובן] מה שאמרו שאם מצה היא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח — שכן במצות מצה בפסח נאמר ״לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני״ (דברים טז, ג), הרי שדווקא ״לחם עוני״ אמר רחמנא [אמרה התורה] שמקיימים בו מצוה זו, ואילו האי [זה] לחם שהומס — לאו [לא] לחם עוני הוא. אלא מה שאמרו שאם חמץ הוא, הריהו ענוש כרת, קשה, שהרי אכילה כתיבא ביה [נאמרה בו, באיסור חמץ בפסח], וזה לא אכל אלא שתה!
The Gemara objects: Granted, if it is matza, a person does not fulfill his obligation to eat matza on Passover with this food, as the Merciful One states with regard to the prohibition against eating leavened bread on Passover: “You shall eat no leavened bread with it; seven days you shall eat unleavened bread with it, even the bread of affliction” (Deuteronomy 16:3), indicating that one must eat the bread of affliction, but this bread dissolved in water is not considered the bread of affliction. But if the bread is leavened bread, why is he punished with karet? Eating is written with regard to the prohibition against leavened bread, and in this case he did not eat it but rather drank it.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {שמות י״ב:ט״ו} נֶפֶשׁ לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה.

Reish Lakish said: One is liable even for drinking leavened bread. The verse states: “For all who eat leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel” (Exodus 12:15). The term “soul” is interpreted homiletically to include in the prohibition one who drinks leavened bread.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש בתשובה: אף השותה חמץ (שהומס) חייב על כך, שכן אמר קרא [המקרא] באיסור אכילת חמץ בפסח ״כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל״ (שמות יב, טו), ובאה המלה ״ה נפש״לרבות את השותה. ומוסיפים:
Reish Lakish said: One is liable even for drinking leavened bread. The verse states: “For all who eat leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel” (Exodus 12:15). The term “soul” is interpreted homiletically to include in the prohibition one who drinks leavened bread.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְתַנְיָא נָמֵי גַּבֵּי נִבְלַת עוֹף טָהוֹר כה״גכְּהַאי גַּוְנָא דהִמְחָהוּ בָּאוּר טָמֵא בַּחַמָּה טָהוֹר וְהָוֵינַן בַּהּ אֲכִילָה כְּתִיב בֵּיהּ.

The Gemara comments: A novelty of this kind is also taught in the Tosefta (Zavim 5:9) with regard to one who eats the unslaughtered carcass of a kosher bird: One who liquefied the carcass of an unslaughtered kosher bird in fire and drank the substance is impure. But one who liquefied it in the sun and drank it is pure. And we discussed it: Eating and not drinking is stated with regard to the impurity of a carcass, as it is written: “And every soul that eats an unslaughtered carcass or that which is mauled by an animal, whether he is native or stranger, he shall wash his garments, bathe in water, and shall be impure until the evening” (Leviticus 17:15). Why, then, does one who drinks a kosher bird carcass become impure?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המחהו בחמה – וגמעו טהור וטעמא מפרש לקמן.
כבר ביארנו במשנה על הרוטב שהוא מרק הקרוש הא אם היה לח אינו מצטרף ומ״מ לענין יום הכפרים ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת שכל שהוא מישב את דעתו בטל ענויו:
קיפה האמורה במשנה כבר ביארנו שהוא התבלין המתבשלין עמה אבל דק דק של בשר אין אנו צריכין לצירוף שהרי הוא עצמו מטמא טומאת אוכלין ולמדת שהתבלין אין מטמאין טומאת אוכלין ודוקא ביבשות שהן הראויות לתבל בה את התבשיל אבל אם הם רטובות עדין אף הם עצמן מטמאות אוכלין כמו שביארנו בפרק ראשון:
כבר ידעת על הדם ועל החלב ועל החמץ שאכילתן בכרת אפי׳ אכלן שלא כדרך אכילה חייב כרת כיצד הקפה את הדם ואכלו או המחה את החלב וגמעו או המחה את החמץ וגמעו ענוש כרת ואם המחה את המצה וגמעה אינו יוצא ידי חובתו דלחם כתוב:
נבלת עוף טהור שהמחה את חלבה וגמעו מטמאה בגדים בבית הבליעה כבשרו במה דברים אמורים כשהמחהו באור אבל המחהו בחמה אינו מטמא מפני שהסריחו:
תניא נמי [שנויה ברייתא גם כן] גבי [אצל] טומאת האוכל נבלת עוף טהור כהאי גוונא [כגון זה]. שכן שנינו שאם המחהו (המיס אותו את נבלת העוף) באור (באש), ושתה את הנוזל — הריהו טמא בכך. ואולם אם המיס אותו בחמה (בחום השמש) ושתה את הנוזל, הריהו טהור. והוינן [והיינו עסוקים התקשינו] בה, הלא אכילה כתיב ביה [כתובה בו, בטומאת נבלת העוף] ולא שתיה (״וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה... וטמא עד הערב״. ויקרא יז, טו)!
The Gemara comments: A novelty of this kind is also taught in the Tosefta (Zavim 5:9) with regard to one who eats the unslaughtered carcass of a kosher bird: One who liquefied the carcass of an unslaughtered kosher bird in fire and drank the substance is impure. But one who liquefied it in the sun and drank it is pure. And we discussed it: Eating and not drinking is stated with regard to the impurity of a carcass, as it is written: “And every soul that eats an unslaughtered carcass or that which is mauled by an animal, whether he is native or stranger, he shall wash his garments, bathe in water, and shall be impure until the evening” (Leviticus 17:15). Why, then, does one who drinks a kosher bird carcass become impure?
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ז:ט״ו} נֶפֶשׁ לְרַבּוֹת אֶת הַשּׁוֹתֶה אִי הָכִי בַּחַמָּה נָמֵי בַּחַמָּה אַיסְרוֹחֵי מַסְרַח.

Reish Lakish said: He becomes impure because the verse states: “And every soul.” The term “soul” is interpreted homiletically to include one who drinks. The Gemara objects: If so, one who drinks a carcass that is melted in the sun should also become impure. The Gemara explains: A carcass takes a long time to melt in the sun. Therefore, the liquid becomes rotten and unfit for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל נפש אשר תאכל נבלה וגו׳ – גבי נבלת עוף טהור כתיב (ויקרא יז).
אמר ריש לקיש: אף השותה נבלת עוף (שהומסה) נטמא בכך, שכן אמר קרא [הכתוב] בטומאה זו ״וכל נפש״לרבות את השותה. ושואלים: אי הכי [אם כך], שריבתה התורה אף את השותה נבלת עוף שהומסה, מעתה זו שהומסה בחמה נמי [גם כן] ייטמא בה, ולא רק בזו שהומסה באש! ומשיבים: אין נטמאים מנבילה שהומסה בחמה משום שבהמסה זו הנמשכת זמן רב איסרוחי מסרח [נסרחת] הנבילה, ואינה ראויה עוד לשתיה.
Reish Lakish said: He becomes impure because the verse states: “And every soul.” The term “soul” is interpreted homiletically to include one who drinks. The Gemara objects: If so, one who drinks a carcass that is melted in the sun should also become impure. The Gemara explains: A carcass takes a long time to melt in the sun. Therefore, the liquid becomes rotten and unfit for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וּצְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חֵלֶב חָמֵץ לָא אָתֵי מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר נְבֵלָה לָא אָתֵי מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת.

The Gemara cited three instances in which Reish Lakish interpreted the term “soul” as including one who drinks. The Gemara explains: All three mentions of the term “soul” are necessary. As, if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to forbidden fat, liability for drinking liquefied leavened bread could not have been derived from it, since the prohibition against the consumption of forbidden fat has an element of stringency that does not apply to leavened bread in that the forbidden fat had no period of fitness for consumption. Leavened bread, on the other hand, may be consumed before Passover. Likewise, impurity contracted by drinking a liquefied carcass could not be derived from the halakha of forbidden fat because the consumption of forbidden fat is punishable by karet, which is not the case with regard to the consumption of a carcass.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חמץ לא אתי מיניה שכן לא היתה לו שעת הכושר – וא״ת חלב נמי הוי לו שעת הכושר כשהיה במעי אמו דאפילו רבי יוחנן דאמר (לעיל דף עה.) תלש חלב מבן ט׳ חי דחדשים גרמי בבן ח׳ מודה ויש לומר דחמץ כמו שהוא עתה היתה לו שעת הכושר ושוב לא נשתנה אבל חלב אחר שיצא לאויר העולם לא היתה לו שעת הכושר להיתר.
ד למעלה הובאו שלוש דרשות מפי ריש לקיש, ושלושתן מלמדות מן הכתוב ״נפש״ לרבות אף את השותה. ועתה מסבירים כי צריכי [צריכים] אנו את כל שלוש הדרשות הללו. משום דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] כן רק בענין אכילת חלב שהומס — חמץ שהומס לא אתי מיניה [לא היה בא, נלמד ממנו], שכן איסור אכילת חלב חמור מאיסור אכילת חמץ, שהרי לחלב מעולם לא היתה לו שעת הכושר (זמן שבו הוא היה מותר באכילה). וכמו כן גם אכילת נבלה שהומסה לא אתי מיניה [לא היתה באה, נלמדת ממנו]שכן איסור אכילת חלב חמור מאיסור אכילת נבילה, שהרי האוכלו ענוש כרת, בעוד שהאוכל נבילה אינו אלא בלאו.
The Gemara cited three instances in which Reish Lakish interpreted the term “soul” as including one who drinks. The Gemara explains: All three mentions of the term “soul” are necessary. As, if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to forbidden fat, liability for drinking liquefied leavened bread could not have been derived from it, since the prohibition against the consumption of forbidden fat has an element of stringency that does not apply to leavened bread in that the forbidden fat had no period of fitness for consumption. Leavened bread, on the other hand, may be consumed before Passover. Likewise, impurity contracted by drinking a liquefied carcass could not be derived from the halakha of forbidden fat because the consumption of forbidden fat is punishable by karet, which is not the case with regard to the consumption of a carcass.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חָמֵץ חֵלֶב לָא אָתֵי מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ וּנְבֵלָה לָא אָתְיָא מִינֵּיהּ שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת.

And if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to leavened bread, liability for drinking melted forbidden fat could not be derived from it, as there are no circumstances in which the general prohibition against eating leavened bread was permitted. The consumption of forbidden fat, on the other hand, is permitted with regard to the fat of an undomesticated animal. And similarly, impurity contracted by drinking a liquefied carcass could not be derived from the halakha of leavened bread, because the halakha of leavened bread has an element of stringency that does not apply to a carcass in that its consumption is punishable by karet.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלב לא אתי מיניה שלא הותר מכללו – הקשה הר״ר שמואל מוורדו״ן לר׳ יוסי דלא חייש להא פירכא בפסחים (דף כג:) וחשיב חלב לא הותר מכללו דקאמר ורבי יוסי הגלילי אנן בבהמה קאמרינן בבהמה מיהא לא אשתרי וליכא למיפרך נמי מה לחמץ שכן אסור בהנאה דהא לר׳ יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה כדאמר התם וי״ל דלרבי יוסי [הגלילי] ודאי אתא נפש לדרשה אחריתי.
בד״ה חלב לא אתי כו׳ דהא לר״י הגלילי חמץ מותר בהנאה כדאמר התם וי״ל דלר״י הגלילי ודאי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
וכן אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] כן רק בענין אכילת חמץ שהומס — חלב שהומס לא אתי מיניה [לא היה בא, נלמד ממנו] שכן יש צד חומרה בחמץ בהשוואה לחלב, שהרי החמץ לא הותר מכללו, שכן כל דברי החמץ אסורים, ואילו בחלב יש המותרים, כחלב חיה. וכמו כן גם נבלה שהומסה לא אתיא מיניה [לא היתה באה, נלמדת ממנו]שכן יש בה צד חומרה בהשוואה לאכילת נבלת עוף, שהרי האוכלה ענוש כרת, בעוד שהאוכל נבלת עוף אינו עובר אלא בלאו.
And if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to leavened bread, liability for drinking melted forbidden fat could not be derived from it, as there are no circumstances in which the general prohibition against eating leavened bread was permitted. The consumption of forbidden fat, on the other hand, is permitted with regard to the fat of an undomesticated animal. And similarly, impurity contracted by drinking a liquefied carcass could not be derived from the halakha of leavened bread, because the halakha of leavened bread has an element of stringency that does not apply to a carcass in that its consumption is punishable by karet.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה הָנָךְ לָא אָתְיָא מִינַּהּ שֶׁכֵּן מְטַמְּאָה.

And if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to a carcass, those prohibitions against drinking melted fat and liquefied leavened bread could not be derived from it, because a carcass has an element of stringency that does not apply to those prohibitions in that it transmits impurity to one who eats it. Therefore, all three mentions of the term “soul” are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכמו כן אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] כן רק באכילת נבלה שהומסה — הנך לא אתיא מינה [אלה, חמץ שהומס וחלב שהומס, לא היו באים נלמדים ממנה], שהרי יש בה חומרה אחרת שאין בהם, שכן היא מטמאה את האוכלה, מה שאין כן אלה. ומשום כך נצרכו כל שלוש הדרשות הללו.
And if the Merciful One had written the term “soul” only with regard to a carcass, those prohibitions against drinking melted fat and liquefied leavened bread could not be derived from it, because a carcass has an element of stringency that does not apply to those prohibitions in that it transmits impurity to one who eats it. Therefore, all three mentions of the term “soul” are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי הֵי תֵּיתֵי לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת.

The Gemara objects: It is true that one halakha cannot be derived from either one of the others, as detailed above. Nevertheless, one can derive the halakha of one of them from the other two. The Gemara responds: This is not possible, as which halakha can one derive from the others? Let the Merciful One not write this halakha with regard to a liquefied carcass and derive it from these other prohibitions against eating forbidden fat and leavened bread. One can refute this derivation: What is notable about these other prohibitions? They are notable in that one who transgresses them is punished with karet, contrary to one who eats a carcass.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אכן הלכה חדא [אחת] מהלכה חדא [אחת] אמנם לא אתיא [אינה באה, נלמדת], וכפי שנתפרט למעלה, ואולם תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד הלכה אחת משתים האחרות]! ותוהים: הי תיתי [איזו הלכה היא שתבוא, תילמד]? אם לא לכתוב רחמנא [לא תכתוב התורה] בנבלה שהומסה, ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה, חמץ וחלב] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר מה להנך [לאלה] שיש בהם צד חומרה שאינו באכילת נבילה, שכן ענוש כרת עליהם!
The Gemara objects: It is true that one halakha cannot be derived from either one of the others, as detailed above. Nevertheless, one can derive the halakha of one of them from the other two. The Gemara responds: This is not possible, as which halakha can one derive from the others? Let the Merciful One not write this halakha with regard to a liquefied carcass and derive it from these other prohibitions against eating forbidden fat and leavened bread. One can refute this derivation: What is notable about these other prohibitions? They are notable in that one who transgresses them is punished with karet, contrary to one who eats a carcass.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחָמֵץ וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

The Gemara suggests: Let the Merciful One not write this halakha with regard to dissolved leavened bread and derive it from these halakhot of forbidden fat and a carcass. The Gemara refutes the derivation: What is notable about these halakhot? They are notable in that they had no period of fitness for consumption, as opposed to leavened bread, which was fit for consumption before Passover.
תוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להנך שכן לא היתה להם שעת הכושר – דנבלה כמו שהיא עתה מתה לא היה לה שעת הכושר א״נ מחיים היה בה איסור אבר מן החי ואפילו למ״ד (לאו) לאיברים עומדת היה בה איסור שאינה זבוחה.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״שכן טומאתן״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ק״כ:.
מה חלב שכן לא היתה לו שעת הכושר. אי קשיאא הא הוה ליה שעת הכושר במעי אמו לר׳ יהודה דאמרב חלבו מותר, הא לא קשיא, דמכי חל עליה שם חלב שיצא לאויר לא הוה ליה שעת הכושרג. אלא כי תיבעי לן לר׳ יוחנן דאמרד תלש חלב מבן תשעה חי חייב משום חלב, וכי שחיט לה לאימיה אשתרי לר׳ יהודה משום דכתיב כל בבהמה תאכלו, אלמא משחל עליו שם חלב היה לו שעת הכושר. והא נמי לא קשיא דכיון דאי שחיט לה לאימיה טהורה הוא, כל זמן שבמעי אמו אין עליו שם חלב, דלשחיטה קיימא ולא להכניס ידו למעיו אמו ולתלוש מחלבו של שליל, וירך אמו הוא ואין שם חלב חל עליוז. ואי נמי חלב משעת בריאתו נאסר, וכיון שלא נשחטה ולא הותר לא באה לו שעת הכושר כלל.
מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר. יש מפרשיםח משום דנבלה נמי מחיים בחזקת איסור עומדתט. ולא נהירא לי משוםי דאם כן תרומה נמי לא היה לה שעת הכושר, דמעיקרא אסורה משום טבל, וא״כ לקמןכ דמייתי הקדש מתרומה ונבלה או משרצים ונבלה, ליפרוך מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר תאמר בהקדש שהיתה להן שעת הכושר. אלא לא מיקרי שעת הכושר אלא משבא לכלל שם זהל, כגון נבלה משנעשית נבלה והקדש משהוקדש ותרומה משהופרשהמ, אבל כל שאין שמו עליו אע״פ שמותר אין זה שעת הכושר שאינו השם ופנים חדשות באו לכאן. וכן עיקר, אע״פ שיש לתרץ בתרומה שהיתה לה שעת הכושר מקודם דיגון, שמותר באכילת עראינ.
א. כן הקשו תוד״ה חמץ, עיי״ש.
ב. לעיל פט, ב.
ג. כן תירצו תוס׳ שם.
ד. לעיל עה, א.
ה. כלומר מותר (ראה לעיל מט, ב: חלב טהור סותם). ואולי צ״ל: מותר.
ו. כי״פ: במעי.
ז. ראה תוס׳ הנ״ל. וראה חידושי הרשב״א.
ח. תוד״ה מה להנך בתירוצם השני.
ט. בתוס׳ שם: איסור אבר מן החי וכו׳ איסור שאינה זבוחה. וראה הערת הגרשז״ר.
י. כי״ל ליתא תיבה זו.
כ. ע״ב.
ל. כ״כ תוס׳ שם בתירוצם הראשון בקיצור, ורבינו מרחיב דבריהם. וכ״ה בחידושי הרשב״א והר״ן בקיצור לעיל ד״ה מה לחלב. וע״ע משך חכמה שמות כג, יט וערוך לנר נדה לב, א.
מ. אבל חמץ כוליה שתא איקרי חמץ (חידושי הר״ן).
נ. מעשרות פ״א מ״ה; רמב״ם הל׳ מעשר פ״ג ה״א.
מה לחלב שכן לא היתה לו שעת הכושר. וא״ת והלא חלב דשליל לרבי יהודה מותר, א״כ שעת הכושר היתה לו. י״ל לרבי יהודה לא מיקרי חלב עד שעת לידה, א״נ עד שעת יציאתו לאויר העולם, דחדשים ולידה גרמי ליה, וא״נ חדשים ואוירא, ומשעה שחל עליו שם חלב לא היתה לו שעת הכושר, והוא הטעם לנבילה דמשעה שחל עליה שם נבילה לא היתה לו שעת הכושר, ותירוצים אחרים נאמרו בו, וזה עיקר.
בד״ה מה להנך כו׳ ואפי׳ למ״ד לאברים עומדת כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה שכן טומאתן כו׳ להזכיר משהו גבי חלב כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ואם לא לכתוב רחמנא [לא תכתוב התורה] בחמץ שהומס, ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה, חלב ונבילה] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר מה להנך [לאלה], שיש להם צד חומרה שאינו באכילת חמץ, שכן לא היתה להן שעת הכושר, מה שאין כן בחמץ שהיתה לו שעת היתר (לפני הפסח).
The Gemara suggests: Let the Merciful One not write this halakha with regard to dissolved leavened bread and derive it from these halakhot of forbidden fat and a carcass. The Gemara refutes the derivation: What is notable about these halakhot? They are notable in that they had no period of fitness for consumption, as opposed to leavened bread, which was fit for consumption before Passover.
תוספותרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(29) לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחֵלֶב וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן לֹא הוּתַּר מִכְּלָלָן תֹּאמַר בְּחֵלֶב שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ.

The Gemara suggests: Let the Merciful One not write this halakha with regard to forbidden fat and derive it from these halakhot of consuming leavened bread and a carcass. The Gemara refutes the derivation: What is notable about these halakhot? They are notable in that there are no circumstances in which their general prohibition was permitted. Shall you say the same with regard to forbidden fat, whose general prohibition was permitted in certain circumstances? Therefore, all three mentions of the term “soul” are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם לא לכתוב רחמנא [לא תכתוב התורה] בחלב שהומס, ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה, חמץ ונבילה] — יש פירכה בדבר, שכן יש לומר מה להנך [לאלה] שכן לא הותר מכללן, תאמר בחלב שהותר מכללו! ולכך נצרכו כל שלוש הדרשות הללו להיאמר.
The Gemara suggests: Let the Merciful One not write this halakha with regard to forbidden fat and derive it from these halakhot of consuming leavened bread and a carcass. The Gemara refutes the derivation: What is notable about these halakhot? They are notable in that there are no circumstances in which their general prohibition was permitted. Shall you say the same with regard to forbidden fat, whose general prohibition was permitted in certain circumstances? Therefore, all three mentions of the term “soul” are necessary.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(30) וּמַאי נִיהוּ אִילֵּימָא חֵלֶב בְּהֵמָה לַגָּבוֹהַּ נְבֵלָה נָמֵי אִשְׁתְּרַאי מְלִיקַת עוֹף לַגָּבוֹהַּ.

The Gemara asks: And what is the case in which forbidden fat is permitted? If we say that it is the fat of a domesticated animal that is permitted to be sacrificed in the Temple to the Most High, a bird carcass is also permitted to be sacrificed in the Temple. Although pinching the nape of the neck of a bird renders it an unslaughtered carcass and forbidden for consumption, bird offerings are sacrificed to the Most High in such a manner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבררים: מאי ניהו [מה הוא] חלב שהותר מכללו? אילימא [אם תאמר] שהכוונה לחלב בהמה שהותר לגבוה (להקרבה בבית המקדש) — אין זה דבר שקיים רק באיסור חלב, שהרי אכילת נבלה נמי אשתראי [גם כן הותרה] במליקת קרבן העוף לגבוה. שכן המליקה של העוף עושה אותו לנבילה לאכילת אדם, ובכל זאת קרבנות העוף מצוותן היא במליקה!
The Gemara asks: And what is the case in which forbidden fat is permitted? If we say that it is the fat of a domesticated animal that is permitted to be sacrificed in the Temple to the Most High, a bird carcass is also permitted to be sacrificed in the Temple. Although pinching the nape of the neck of a bird renders it an unslaughtered carcass and forbidden for consumption, bird offerings are sacrificed to the Most High in such a manner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(31) וְאֶלָּא חֵלֶב חַיָּה לְהֶדְיוֹט נְבֵלָה נָמֵי אִשְׁתְּרַאי מְלִיקָה דְּחַטַּאת הָעוֹף לַכֹּהֲנִים.

And if the reference is rather to the forbidden fat of an undomesticated animal, which is permitted to an ordinary person, one may respond that a carcass is also permitted for a person’s consumption in a certain case, as the pinching of the nape of the neck of a bird sin offering renders it fit for consumption of the priests.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא תאמר כי הכוונה היא לחלב חיה שהותרה אכילתו (מכלל כל החלבים) להדיוט, מה שאין כן בחמץ ובנבילה — אף זו אינו צד חומרה המיוחד רק לאיסור חלב, שהרי אכילת נבלה נמי אשתראי [גם כן הותרה] לאכילת אדם, במליקה של קרבן חטאת העוף שנאכל העוף (שהוא נבילה, כיון שנמלק ולא נשחט) לכהנים!
And if the reference is rather to the forbidden fat of an undomesticated animal, which is permitted to an ordinary person, one may respond that a carcass is also permitted for a person’s consumption in a certain case, as the pinching of the nape of the neck of a bird sin offering renders it fit for consumption of the priests.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(32) לְעוֹלָם חֵלֶב חַיָּה לְהֶדְיוֹט וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ כֹּהֲנִים כֹּהֲנִים מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.

The Gemara answers: Actually, the reference is to the forbidden fat of an undomesticated animal, which is permitted to an ordinary person. And that which is difficult for you with regard to the fact that the priests eat the carcass of a bird which is brought as a sin offering is not difficult, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Since this carcass is permitted as an offering to God, it is permitted to the priests as well. Therefore, this does not qualify as a case of an unslaughtered carcass permitted to ordinary people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משלחן גבוה זכו – והיתרא משום גבוה הוא אבל לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר.
ומשיבים: לעולם צריך לפרש כי הכוונה היא שהותרה אכילתו של חלב חיה להדיוט, ודקא קשיא מה שהיה קשה] לך שגם באכילת נבילה מוצאים אנו שהותרה מכללה, שהרי הכהנים אוכלים מחטאת עוף שנמלק — אין זו פירכה, כיון שלא נחשב דבר זה כאכילת הדיוט, כי כהנים משלחן גבוה, משולחנו של הקדוש ברוך הוא, קא זכו [הם זוכים], וכיון שהותר קרבן זה למזבח, הותר גם להם.
The Gemara answers: Actually, the reference is to the forbidden fat of an undomesticated animal, which is permitted to an ordinary person. And that which is difficult for you with regard to the fact that the priests eat the carcass of a bird which is brought as a sin offering is not difficult, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Since this carcass is permitted as an offering to God, it is permitted to the priests as well. Therefore, this does not qualify as a case of an unslaughtered carcass permitted to ordinary people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(33) וְהָא דְּתַנְיָא הַטְּמֵאִים לֶאֱסוֹר צִירָן וְרוֹטְבָן וְקֵיפֶה שֶׁלָּהֶן לְמָה לִי לִיגְמַר מֵהָנֵי.

§The Gemara challenges: But that which is taught in the following baraita is difficult. The Torah states with regard to the prohibition against eating creeping animals: “These are they that are impure [hatteme’im] to you among all the creeping animals” (Leviticus 11:31). The Sages interpret the letter heh in the term “hatteme’imto forbid their juice that oozes from their carcasses, and their gravy that is produced when they are cooked, and sediments of their flesh that congeal at the bottom of the dish when cooked. The Gemara explains the challenge: Why do I need a verse to teach this halakha? Let this halakha be learned from these halakhot of melted forbidden fat, a liquefied bird carcass, and dissolved leavened bread.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הטמאים – בשרצים כתיב וה״א יתירא קא דריש.
ליגמר – מחלב וחמץ ונבלה דמיחוי שלהם כמותם.
והא דתנן הטמאים כו׳ – דתניא גרסינן דאינה משנה.
הטמאים לאסור וכו׳ והקיפא שלהן. קשיא לן אי קיפא תבלין ומשום שנתנו השרצים טעם בהן, תפשוט דטעם כעיקר דאוריתאא. ואיכא למימר קרא לאסור צירן ורוטבן הוא דאתאב, וקיפא שלהן אגב תנא להוג. ולי נראה דקיפא היינו פירמא, ורוטבן נמי שומנא הוא, וברוטב וקיפא דמתני׳ בלחודד פליג אביי, ולומר דתרוייהו מיקרו הכי, וכדאמרינן באלל לקמןה. וכן נראה דהכא ברוטבןו וקיפן דהוא שמנא ומשתתי פרכינןז, דצירן ודאי איצטריךח, דלא תימאט זיעה בעלמא הוא כשל דגיםי, ובחלב נמי קא סלקא דעתין הכי בבכורותכ, ותרי רבויי דריש טמאים הטמאיםל דתרוייהו מייתרי. והכי נמי משמע בסיפראמ, דגבי בהמה טמאה מטמאים דריש לאסור צירן ורוטבן והקיפא שלהן, דהתם לצירן בלחוד איצטריך חד ריבויא, דרוטבן מנבלה דהכא אתיא.
א. ראה פמ״ג פתיחה ליו״ד שער התערובות ד״ה והנה בב״ח וכו׳. וראה עוד רש״י ורא״ם ופנים יפות ויקרא יא, יא.
ב. ראה שו״ת נודע ביהודה מה״ק יו״ד סי׳ כו.
ג. כ״כ תוס׳ בכורות ו, ב ד״ה רוטב, וספר התרומה הל׳ איסור והיתר סי׳ סו, ותשובות הרשב״א ח״א סי׳ תקיג, עיי״ש. אבל הריטב״א לעיל קיב, ב ד״ה וכתבו בתוספות ביאר שאין ללמוד מכאן לטעם כעיקר, שלא נחלקו בטע״כ אלא כשהטעם נבלע, אבל כשהטעם בעין לכ״ע אסור, עיי״ש. ומעי״ז כתב בחידושי הר״ן לעיל צח, ב. ועי׳ שו״ת באר יצחק חאו״ח סי׳ י. וע״ע גנזי יוסף (על פתיחה כוללת להפמ״ג) ח״ג אות יח.
ד. כי״ל ליתא תיבה זו.
ה. קכא, א.
ו. כי״פ: רוטבן.
ז. כי״ל: פירכי.
ח. ראה תוס׳ לעיל קיב, ב ד״ה רוטבן דציר ורוטב וקיפה שקולין הן, ותרוויהו צריכי. וראה תורת חיים כאן, וקרן אורה נדרים נב, ב בארוכה.
ט. ראה שטמ״ק בכורות ו, ב (הוצ׳ הגרי״ד אילן) ד״ה שם בשם הרא״ש דמהאי קרא ילפינן דלאו זיעה הוא וכו׳.
י. כ״כ רבינו לעיל צט, ב ד״ה שאני ציר, והם דברי התוספות שם, לעיל קיב, ב ד״ה הטמאים, תוס׳ בכורות שם ד״ה לאסור, ר״ש תרומות פ״י מ״ח, ספר התרומה שם, או״ז הל׳ בכורות סי׳ תפא, מרדכי לעיל פ״ז סי׳ תרעא בשם מהר״ם. ועי׳ תוס׳ ע״ז מ, א ד״ה מחלוקת שנראה שציר דגים מה״ת.
כ. שם.
ל. ראה רש״י ד״ה הטמאים. וראה תוס׳ הנ״ל, סמ״ג לאוין קלז.
מ. שמיני פרק יד הי״ב.
ושואלים עוד: והא דתניא [וזה ששנינו בברייתא] על הכתוב באיסור אכילת השרצים ״אלה הטמאים לכם בכל השרץ״ (ויקרא יא, לא), שבאה המלה ״הטמאים״ בלשון ריבוי לאסור אף את צירן ורוטבן וקיפה שלהן, למה לי פסוק מיוחד ללמדנו כן? ליגמר מהני [שילמד מאלה, חלב וחמץ ונבילה שהומסו]!
§The Gemara challenges: But that which is taught in the following baraita is difficult. The Torah states with regard to the prohibition against eating creeping animals: “These are they that are impure [hatteme’im] to you among all the creeping animals” (Leviticus 11:31). The Sages interpret the letter heh in the term “hatteme’imto forbid their juice that oozes from their carcasses, and their gravy that is produced when they are cooked, and sediments of their flesh that congeal at the bottom of the dish when cooked. The Gemara explains the challenge: Why do I need a verse to teach this halakha? Let this halakha be learned from these halakhot of melted forbidden fat, a liquefied bird carcass, and dissolved leavened bread.
רש״יתוספותרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(34) צְרִיכִי דְּאִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא הֲוָה אָמֵינָא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן מָה הָתָם עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת אַף הָכָא נָמֵי עַד דְּאִיכָּא כְּזַיִת

The Gemara answers: It is necessary for this halakha to be written, as if the Merciful One had not written this halakha with regard to creeping animals and instead the halakha was derived from the other halakhot, I would say: It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source. Accordingly, just as there, one who consumes melted forbidden fat, a liquefied carcass, or dissolved leavened bread is not liable until he consumes an olive-bulk, so too here, with regard to consuming the juice, gravy, and sediments of creeping animals, one is not liable until he consumes an olive-bulk. Therefore, a separate verse is necessary to teach that one is liable even for consuming a lentil-bulk of the juice, gravy, or sediments of a creeping animal, just as one is liable for consuming this measure of the creeping animal itself.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: צריכי [צריכים] הדברים להיכתב, דאי לא כתב רחמנא כן אם לא היתה כותבת התורה] כך באכילת שרצים, והיינו למדים זאת מאלה — הוה אמינא [הייתי אומר] כי דיו לבא מן הדין (הדבר הנלמד באחת מדרכי הלימוד, כהיקש) להיות כנדון (כדבר המלמד). ומעתה הייתי אומר: מה התם [שם, באכילת חלב וחמץ ונבילה שהומסו] אינו חייב על אכילתו אלא עד דאיכא [שיש] שיעור כזית, אף הכא נמי [כאן, באכילת צירם ורוטבם של השרצים] אינו חייב אלא עד דאיכא [שיש] כזית, לכן נכתבה דרשה מיוחדת לעניינם של הציר והרוטב והקיפה היוצא מן השרצים, ללמדנו שחייבים על אכילתם אף בשיעור כעדשה, כאכילת השרץ עצמו.
The Gemara answers: It is necessary for this halakha to be written, as if the Merciful One had not written this halakha with regard to creeping animals and instead the halakha was derived from the other halakhot, I would say: It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source. Accordingly, just as there, one who consumes melted forbidden fat, a liquefied carcass, or dissolved leavened bread is not liable until he consumes an olive-bulk, so too here, with regard to consuming the juice, gravy, and sediments of creeping animals, one is not liable until he consumes an olive-bulk. Therefore, a separate verse is necessary to teach that one is liable even for consuming a lentil-bulk of the juice, gravy, or sediments of a creeping animal, just as one is liable for consuming this measure of the creeping animal itself.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין קכ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין קכ. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס חולין קכ., רש"י חולין קכ., תוספות חולין קכ., רמב"ן חולין קכ. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין קכ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין קכ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חולין קכ., גליון הש"ס לרע"א חולין קכ., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קכ.

Chulin 120a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 120a, Collected from HeArukh Chulin 120a, Rashi Chulin 120a, Tosafot Chulin 120a, Ramban Chulin 120a, Rashba Chulin 120a, Meiri Chulin 120a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 120a, Gilyon HaShas Chulin 120a, Steinsaltz Commentary Chulin 120a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144