(1) 
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְהַדָּם וְהַנְּסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאַף הַבָּאִין עִם הַבְּהֵמָה.
וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְהַדָּם וְהַנְּסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאַף הַבָּאִין עִם הַבְּהֵמָה.the meal offering of priests, from which no handful of flour is removed and which is burned in its entirety (see Leviticus 6:16); the meal offering of the anointed priest, which is sacrificed by the High Priest each day, half in the morning and half in the evening; the blood, which permits all the offerings; and the libations that are brought by themselves as a separate offering and do not accompany an animal offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The same halakha applies even with regard to libations that are brought with an animal offering.
ערך מר
מר – א(פסחים כה:, יומא פב:, סנהדרין עד.) אמר לי מרי דוראי פי׳ שלטון של כפר שלי מאי חזית דדמך סומק טפי כלומר אתה בעל חיים להציל נפשך בנפש פלוני. אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב פי׳ מר רבה בר נחמני רביה. (שבת לו) ורב נחמן בר יצחק מרי דעובדא הוה. (חולין קי) רבי יצחק נפחא מרי דעובדא הוא. (זבחים מג) א״ר חסדא מרי דכי מזבח מקום טהרה הוא. ס״א מרי ורבי. (הוריות יד) הכל צריכין למרי חטיא. (סוטה מט) כל תלמיד חכם העוסק בתורה מפני הדחק וכו׳ עד משביעין אותו מזיו שכינה שנא׳ והיו עיניך רואות את מוריך ואין הפרגוד ננעל בפניו שנא׳ ולא יכנף עוד מוריך למה נקראו החלבים אימורים שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם. צפור דרור שאינה מקבלת מרות פי׳ שאינה מצוין. ביישוב שלא יתפשנה אדם ואם יתפשנה חונקת עצמה. מרי חלמא לשנאך (בילמדנו פרשת ואלה המשפטים) שונאו של נבוכדנצר מי הוא ישראל וכי תעלה על דעתך שדניאל מקלל את ישראל אלא תלה דניאל את עיניו למעלה ואמר מרי רבוני החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שנאך וערך.
ערך שלש
שלש – ב(נדה ח:) שלשה בתולות הן בתולת קרקע בתולת שקמה בתולת אדם וכו׳ עיין בערך בתול׳ (נדה טז:) שלשה דברים נאמרו בצפרנים זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק פי׳ משום הכי נקרא חסיד אע״ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפ״ה שורפן שלא יהו בעולם למכשול קוברן צדיק שזה דינם (יבמות קיו בגמ׳ שני אחים) ידבק אדם בשלשה בהבאת שלום ובהפרת נדרים בחליצה ויתרחק מג׳ מן המיאונין ומן הערבות ומן הפקדונות (ובריש ויגש אליו בב״ר מכות כג: ובב״ר בויחי יעקב ובסוף ברכות ירושלמי) ג׳ דברים עשו ב״ד של מטה והסכימו ב״ד של מעלה על ידם מקרא מגלה ושאילת שלום בשם והבאת שלום וכו׳ (זבחים מג) הני אשם שלישי ושלשה ודאי אין מלמדין (בהלכה קמא בחולין) תנן התם (בפר״ח בתרומה) ג׳ משקין אסור משום גלוי המים והיין והחלב (ובילמדנו בויקח קרח פרשת קח את המטה) יש להן סמך מן התורה מים דכתיב לרוקע הארץ על המים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו יין וכל כלי פתוח (גיטין סה) ג׳ מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכו׳ (בבא קמא כד) הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ כגון דאתו תרי סהדי אסהידו בפני ב״ד ובפני בעלים דהדין תורא נגח תורא דראובן בחד בשבא במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בב״ד בתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בג׳ בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני נעשה השור מועד ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העלייה נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של ג׳ כיתות מתחייבי במועדות וכיון שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהן פטורין ולפיכך אמרו הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין עד שיוזמו שלשתן ובענין הזה השנייה והשלישית ואף על פי שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת וכן דין השנייה וכן דין השלישית אבל אם הוזמו אלו ג׳ כתות כולן משלמות ראשונה מה שחייבתו בעדות לשלם לראובן והשנייה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון והשלישית מה שחייבתו לשלם ללוי ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה אמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי״ל פלגו ניזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן (בבא בתרא נו) שלשה אחין והאחד מצטרף עמהן הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ ראובן שמעון ולוי ג׳ אחין וכלב נכרי העיד ראובן וכלב בראשונה ושמעון וכלב בשנייה ולוי וכלב בשלישית הרי זו חזקה נמצאו ו׳ אחין בחצי וכלב בחצי האחר והן עדות אחת להזמה ההוא שטרא דהוו חתימי עליה תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דקאיו חד נוכראה לאסהודי אחתימת ידי׳ דמיתנא והאי דקא מסהיד אחתימו׳ ידי׳ דנפשי׳ כה״ג לא מקיימינן האי שטרא דהא נפיק פלגו דממונא אפומא דהאי סהדא דהוא חי ופלגו אחריתי נפיק אפומא דאחוה דהאי דהוא חי ואפומא דהאי נוכראה דמסהדי אחתימו׳ ידי׳ דמיתנא אשתכח דקא נפיק האי ממונא כוליה דכתיב בשטרא נכי ריבעא אפומא דחד והילכתא בהא כרב אשי דפסיל פ״א הרי אלו שלש עדיות שעל מה שמעיד אח זה אינו מעיד אח זה וכשרה היא העדות והן עדות אחת הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נמי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטלה כל העדות של חזקה הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן. אין הכרעה שלישית מכרעת כבר פי׳ בערך כרע (בסוף נגעים) ג׳ טהרות במצורע וג׳ טהרות ביולדת ג׳ מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוי וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפרשת אחרי מות ובפסק׳ דפרה ובילמדנו זאת חוקת התורה פ׳ לוה רשע) י״ג חופות קשר לו הקב״ה לאדה״ר בגן עדן הה״ד בעדן גן אלהים היית וכו׳ (בריש מעשרות) התבואה והזתים משיביאו שליש (ירושלמי) א״ר זעירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ונצמח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח (בבא מציעא סט) מותר שליש בשכרך פי׳ כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבד בשכרך כגון דהוי קרן ש׳ זוזי א״ל כל מה דהוי טפי מן ק׳ זוזי הוא אגרך. עד שליש משלו כבר פי׳ בערך הדר (בבא מציעא סט) ומגדלין אותן עד שיהו שלשין פי׳ עד שיהא בעגל בשליש בשור ובסייח בשליש בסוס ואח״כ יטול השומר חצי השבח (מנחות כט) בתחיל׳ שליש העליון.
ערך תן
תן – ג(זבחים מג) א״ל אי תניא תניא (בבא בתרא י.) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם פי׳ גם בהיותם בגוים אם אראה אותם כי יתנו תנויי התלמיד עתה אקבצם ואם לא יתעסקו אלא המעט ויחלו ממשא מלך ושרים כלומר יעלו ממשא מלך ושרים פ״א יחלו יבטלו כמו לא יחל דברו תרגום לא יבטל (סוכה יח) מקרא ומשנה במטללתא ותנויי בר ממטללתא (בבא בתרא צג:) כל תנא ברא לטפויי מילתא קאתי ותנא תונא פי׳ והתנא שנאה כלומר ששנינו במשנתינו כשמעתיה ושננתם תרגום ותתנינון ויגד לשני אחיו תרגום ירושלמי ותני וגם אתה לא הגדת לי וענתה שמה כימי נעוריה תרגום ויתנהון תמן למימרי תקראי אישי תרגום תתנהון לפולחני.
א. [הערר. געביטער.]
ב. [דרייא.]
ג. [לערנען שטידורען.]
מנחת נדבת כהנים – כולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה.
וכן מנחת כהן משיח – חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו).
ומנחת נסכים לא גרסי׳ דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו.
והדם – הוא המתיר.
והנסכים הבאין בפני עצמן – בין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים.
וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה – דכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן.
ומנחת כהנים שעולה כולה כליל ואין בה קמיצה (ראה ויקרא ו, טז), ולכן אין לה מתירים, וכן מנחת כהן משיח (מנחת חביתין) שמקריב הכהן הגדול בכל יום מחצית ממנה בבוקר ומחצית בערב (ויקרא ו, טו), שכולה כליל, והדם שהוא המתיר את הקרבנות כולם. והנסכים הבאין בפני עצמן כקרבן לעצמו, שאין להם מתירים, דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: אף הנסכים הבאין עם קרבן הבהמה אין בהם פיגול.
the meal offering of priests, from which no handful of flour is removed and which is burned in its entirety (see Leviticus 6:16); the meal offering of the anointed priest, which is sacrificed by the High Priest each day, half in the morning and half in the evening; the blood, which permits all the offerings; and the libations that are brought by themselves as a separate offering and do not accompany an animal offering; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: The same halakha applies even with regard to libations that are brought with an animal offering.
הכל
(2) לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר באֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל שֶׁדַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ וְכׇל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל.
With regard to the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, Rabbi Shimon says: One is not liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, because it is not permitted by any other item. And Rabbi Meir says: One is liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the guilt offering of the leper permits its use, as only after the blood’s sacrifice is the oil sprinkled and given to the priests. And the principle is: With regard to any item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
With regard to the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, Rabbi Shimon says: One is not liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, because it is not permitted by any other item. And Rabbi Meir says: One is liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the guilt offering of the leper permits its use, as only after the blood’s sacrifice is the oil sprinkled and given to the priests. And the principle is: With regard to any item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
לוג שמן של מצורע – שיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (דף מד:).
אין חייבין עליו משום פיגול – אם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע״פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא יד) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול.
ר״מ אומר – לוג הבא עם האשם בו ביום חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם.
בין לאדם בין למזבח – או לזה או לזה.
ולוג שמן של מצורע – נראה דרבי שמעון דהכא הוא רבנן דלעיל גבי נסכים וקשה אמאי לא עירב דתרווייהו חד טעמא הוא.
לוג שמן של מצורע — ר׳ שמעון אומר: אין חייבין עליו משום פיגול, שהרי אין לו מתירים. ור׳ מאיר אומר: חייבין עליו משום פיגול, משום שדם האשם של המצורע הוא מתירו, שרק אחר כך מזים את השמן, והוא ניתן לכהנים, והכלל הוא: כל שיש לו מתירין בין לאדם (לאכילה) בין למזבח (להקרבה) — חייבין עליו משום פיגול.
With regard to the log of oil that accompanies the guilt offering of a recovered leper, Rabbi Shimon says: One is not liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, because it is not permitted by any other item. And Rabbi Meir says: One is liable for consuming it due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the guilt offering of the leper permits its use, as only after the blood’s sacrifice is the oil sprinkled and given to the priests. And the principle is: With regard to any item that has permitting factors, either for consumption by a person or for burning on the altar, one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
הכל
(3) הָעוֹלָה גדָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַמִּזְבֵּחַ וְעוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים עוֹלַת הָעוֹף דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לְמִזְבֵּחַ חַטַּאת הָעוֹף דָּמָהּ מַתִּיר אֶת בְּשָׂרָהּ לַכֹּהֲנִים פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים דָּמָן מַתִּיר אֶת אֵימוּרֵיהֶן לִיקְרַב.
The mishna elaborates: The burnt offering, its blood permits its flesh to be burned on the altar and its hide to be used by the priests. The bird burnt offering, its blood permits its flesh and its skin to be burned on the altar. The bird sin offering, its blood permits its meat for consumption by the priests. Bulls that are burned, e.g., the bull for an unwitting communal sin, and goats that are burned, e.g., the goats sacrificed for an unwitting communal sin of idol worship, their blood permits their sacrificial portions to be sacrificed on the altar.
The mishna elaborates: The burnt offering, its blood permits its flesh to be burned on the altar and its hide to be used by the priests. The bird burnt offering, its blood permits its flesh and its skin to be burned on the altar. The bird sin offering, its blood permits its meat for consumption by the priests. Bulls that are burned, e.g., the bull for an unwitting communal sin, and goats that are burned, e.g., the goats sacrificed for an unwitting communal sin of idol worship, their blood permits their sacrificial portions to be sacrificed on the altar.
דמה מתיר בשרה למזבח – דכתיב (שם א) וזרקו והדר וערכו.
ועורה לכהנים – עור העולה אשר הקריבו אין לו אלא לאחר זריקה.
חטאת העוף כו׳ – בגמ׳ מפרש מנין דנאכל לכהנים.
דמן מתיר אימוריהן ליקרב – לפיכך פיגל באימורים בשעת עבודת הדם נתפגלו פרים.
ומפרטים: העולה — דמה מתיר את בשרה למזבח ואת עורה לכהנים. עולת העוף — דמה מתיר את בשרה (ועורה בכלל זה) למזבח. חטאת העוף — דמה מתיר את בשרה לכהנים. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (כגון פר העלם דבר ושעירי עבודה זרה), שבשרם אינו עולה למזבח ואינו נאכל לכהנים, אלא נשרף מחוץ למקדש — דמן מתיר את אימוריהן ליקרב.
The mishna elaborates: The burnt offering, its blood permits its flesh to be burned on the altar and its hide to be used by the priests. The bird burnt offering, its blood permits its flesh and its skin to be burned on the altar. The bird sin offering, its blood permits its meat for consumption by the priests. Bulls that are burned, e.g., the bull for an unwitting communal sin, and goats that are burned, e.g., the goats sacrificed for an unwitting communal sin of idol worship, their blood permits their sacrificial portions to be sacrificed on the altar.
הכל
(4) ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כִּשְׁלָמִים אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל.:
Rabbi Shimon says: Those bulls and goats are not subject to piggul because their blood is presented in the Sanctuary, and in the case of any offering whose blood is not presented on the external altar like that of a peace offering, with regard to which the halakha of piggul was stated in the Torah, one is not liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
Rabbi Shimon says: Those bulls and goats are not subject to piggul because their blood is presented in the Sanctuary, and in the case of any offering whose blood is not presented on the external altar like that of a peace offering, with regard to which the halakha of piggul was stated in the Torah, one is not liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
ר׳ שמעון – אפרים הנשרפין פליג.
כל שאין מתן דמו על המזבח החיצון כשלמים – שפיגול כתיב בהו (ויקרא ז) אין חייבין עליו משום פיגול.
ר׳ שמעון אומר: פרים ושעירים אלה אין בהם פיגול, כי דמם ניתן בהיכל, וכל שאינו אין דמו ניתן על המזבח החיצון כשלמים שבהם נאמר דין פיגול (ויקרא ז, יח) — אין חייבין עליו משום פיגול.
Rabbi Shimon says: Those bulls and goats are not subject to piggul because their blood is presented in the Sanctuary, and in the case of any offering whose blood is not presented on the external altar like that of a peace offering, with regard to which the halakha of piggul was stated in the Torah, one is not liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר עוּלָּא קוֹמֶץ פִּיגּוּל שֶׁהֶעֱלוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ פָּקַע פִּיגּוּלוֹ מִמֶּנּוּ אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִידֵי פִּיגּוּל הוּא עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אִם אֵינוֹ מִתְקַבֵּל הֵיאַךְ מֵבִיא אֲחֵרִים לִידֵי פִּיגּוּל.
GEMARA: Ulla says: With regard to a handful of a meal offering that is piggul that was offered up on the altar, its piggul status has left it. His reasoning is as follows: If this handful brings other items to a status of piggul, with regard to itself is it not all the more so? The Gemara asks: What is Ulla saying? This consideration does not explain why the status of piggul should leave the handful. The Gemara answers that this is what he is saying: If the handful is not accepted, i.e., if its sacrifice is disqualified, how can it bring other items to a status of piggul? A meal offering is considered piggul only if its handful is properly sacrificed.
GEMARA: Ulla says: With regard to a handful of a meal offering that is piggul that was offered up on the altar, its piggul status has left it. His reasoning is as follows: If this handful brings other items to a status of piggul, with regard to itself is it not all the more so? The Gemara asks: What is Ulla saying? This consideration does not explain why the status of piggul should leave the handful. The Gemara answers that this is what he is saying: If the handful is not accepted, i.e., if its sacrifice is disqualified, how can it bring other items to a status of piggul? A meal offering is considered piggul only if its handful is properly sacrificed.
גמ׳ פקע פיגולו ממנו – לקמן מפרש למאי הלכתא פקע.
מאי קאמר – קבעי למימר פקע פיגולו ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול.
אם אינו מתקבל – בהקטרה.
היאך מביא אחרים לידי פיגול – המקטיר קומץ על מנת שיאכל שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה והכי קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו.
א גמרא אמר עולא: קומץ פיגול שהעלו והקטירו על גבי המזבח — פקע פיגולו ממנו, והטעם לדבר: אם אחרים מביא לידי פיגול, הוא עצמו לא כל שכן? ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? הרי אין זה טעם למה שנאמר מתחילה שפקע פיגולו! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם אינו מתקבל, אם אין הקטרתו נחשבת הקטרה ראויה, היאך מביא אחרים לידי פיגול? שהרי אין חייבים על המנחה משום פיגול עד שיקרב הקומץ כראוי.
GEMARA: Ulla says: With regard to a handful of a meal offering that is piggul that was offered up on the altar, its piggul status has left it. His reasoning is as follows: If this handful brings other items to a status of piggul, with regard to itself is it not all the more so? The Gemara asks: What is Ulla saying? This consideration does not explain why the status of piggul should leave the handful. The Gemara answers that this is what he is saying: If the handful is not accepted, i.e., if its sacrifice is disqualified, how can it bring other items to a status of piggul? A meal offering is considered piggul only if its handful is properly sacrificed.
הכל
(6) מַאי קָא מַשְׁמַע לַן אִי דְּאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל תְּנֵינָא אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל הַקּוֹמֶץ וְהַקְּטֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים וְהַדָּם.
The Gemara asks: What is Ulla teaching us? If he is teaching us that one is not liable for eating the handful due to violation of the prohibition of piggul, we learn this in the mishna: These are the items for which one is not liable due to piggul: The handful, the incense, the frankincense, the meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, and the blood. If so, one is not liable for eating the handful even if it was not offered up on the altar.
The Gemara asks: What is Ulla teaching us? If he is teaching us that one is not liable for eating the handful due to violation of the prohibition of piggul, we learn this in the mishna: These are the items for which one is not liable due to piggul: The handful, the incense, the frankincense, the meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, and the blood. If so, one is not liable for eating the handful even if it was not offered up on the altar.
מאי קא משמע לן – למאי מיבעי ליה הא פקע פיגולו.
אי – למימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין עליו כרת.
תנינן – דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו.
והלבונה – ואם תאמר והרי לבונה הקומץ מתירה ואף על פי שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמר בהקומץ זוטא (מנחות טז:) מכל מקום קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה ויש לומר דמכל מקום לא הויא לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שירים לאכילה ועיקר פיגול ילפינן משלמים ואע״ג דשייך פיגול באימורים וכמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי מכל מקום לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד יש לומר דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירן כגון זריקת הדם ואם תאמר אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע״ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פיגול כמו שחייבין עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והן עצמן מתירין ויש לומר דלא שייך למיתני עצים דהיכי דמי אי כגון מתנדב עצים לרבי דאמר בהקומץ רבה (מנחות כ:) דטעונים קמיצה והגשה הוי דינם כמנחה ופטור על הקומץ וחייב על השירים ואי בעצים דמערכה לא שייך בהו מחשבה דאי במחשב בשעת הולכה ע״מ להקטירו למחר היו הולכת עצים למערכה לכולי עלמא לאו עבודה היא ומיהו לחריפי דפומבדיתא בסוף הקומץ זוטא (שם דף יז.) משכחת לה בהקטיר שומשום על מנת להקטיר שומשום למחר דהקטרה מפגלת הקטרה ושמא אע״ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן דפליגי עליה דרבי בפרק הקומץ רבה (שם כ:) דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם דלא קרבן ומיהו קשה דמאי שנא פיגול מטומאה דאי משום דילפינן (לעיל דף כח:) פיגול משלמים טומאה נמי כתיב בשלמים (ויקרא ז) ועוד דפיגול אתי לקמן (דף מה.) עון עון מנותר ונותר חילול חילול מטומאה.
מנחת נסכים – פי׳ בקונטרס דלא גרסינן מנחת נסכים משום דפליגי בה בסיפא דהך משנה דקתני והנסכים הבאים בפני עצמן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף הבאין עם הבהמה ובפני עצמן דקאמר היינו כגון שהתנדב נסכים כדאמר גבי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום בין הבאין עם הבהמה כגון שהביא זבחו היום ונסכים מכאן ועד עשרה ימים ומיהו יש ליישב גירסת הספרים דמנחת נסכים מיירי במתנדב מנחת נסכים בכל יום וההיא בבאין בפני עצמן מיירי במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר אבל קשה שלא היה לו להפסיק בדם והוה ליה למיתני הכי והדם ומנחת נסכים ונסכים הבאין בפני עצמם ושמא איידי דתנא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח תנא נמי מנחת נסכים.
ושואלים: מאי קא משמע לן [מה משמיע לנו בכך]? אי [אם] רוצה ללמדנו שאין חייבין עליו משום פיגול, הלוא תנינא [שנינו]: אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול: הקומץ, והקטרת, והלבונה, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, והדם. ואם כן, גם אם לא עלה על המזבח אין חייבים עליו!
The Gemara asks: What is Ulla teaching us? If he is teaching us that one is not liable for eating the handful due to violation of the prohibition of piggul, we learn this in the mishna: These are the items for which one is not liable due to piggul: The handful, the incense, the frankincense, the meal offering of priests, the meal offering of the anointed priest, the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, and the blood. If so, one is not liable for eating the handful even if it was not offered up on the altar.
הכל
(7) אֶלָּא דְּאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ תְּנֵינָא הַלָּן וְהַיּוֹצֵא וְהַטָּמֵא וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ אִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ.
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status ascended the altar, they shall not descend. But this too, we learn in a mishna (84a): With regard to sacrificial flesh that is left overnight, or that emerges from the Temple courtyard, or that is ritually impure, or an offering that was slaughtered with the intention of eating the meat beyond its designated time or outside its designated area, thereby acquiring the status of piggul, if any one of these ascended the altar they shall not descend.
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status ascended the altar, they shall not descend. But this too, we learn in a mishna (84a): With regard to sacrificial flesh that is left overnight, or that emerges from the Temple courtyard, or that is ritually impure, or an offering that was slaughtered with the intention of eating the meat beyond its designated time or outside its designated area, thereby acquiring the status of piggul, if any one of these ascended the altar they shall not descend.
אלא רוצה להשמיע לנו שהוא בכלל אלו שאם עלו על המזבח לא ירדו — הלוא תנינא [שנינו כבר] דבר זה, להלן: הלן בשר שעבר עליו הלילה, ובשר היוצא מחוץ לעזרה, והבשר הטמא, ושנשחט (והוא הדין אם נקמץ) חוץ לזמנו וחוץ למקומו — אם עלו לא ירדו!
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status ascended the altar, they shall not descend. But this too, we learn in a mishna (84a): With regard to sacrificial flesh that is left overnight, or that emerges from the Temple courtyard, or that is ritually impure, or an offering that was slaughtered with the intention of eating the meat beyond its designated time or outside its designated area, thereby acquiring the status of piggul, if any one of these ascended the altar they shall not descend.
הכל
(8) וְאֶלָּא דְּאִם יֵרְדוּ יַעֲלוּ הָא נָמֵי תְּנֵינָא כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ כָּךְ אִם יֵרְדוּ לֹא יַעֲלוּ לָא צְרִיכָא שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר.
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status descended from the altar after having been brought up there, they ascend once again. But we also learn in that same mishna (84b) that this is not so: Just as if they ascended the altar, they shall not descend, so too, if they descended from the altar they shall not ascend. The Gemara answers: No, Ulla’s ruling is necessary in a case where the fire has already taken hold of it, i.e., the handful began to burn before it came down from the altar. Ulla teaches that in such a case the priests should return the handful to the altar, as its piggul status has already left it.
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status descended from the altar after having been brought up there, they ascend once again. But we also learn in that same mishna (84b) that this is not so: Just as if they ascended the altar, they shall not descend, so too, if they descended from the altar they shall not ascend. The Gemara answers: No, Ulla’s ruling is necessary in a case where the fire has already taken hold of it, i.e., the handful began to burn before it came down from the altar. Ulla teaches that in such a case the priests should return the handful to the altar, as its piggul status has already left it.
אלא – אהני פקיעה שאם ירד לאחר שהעלוהו (לא) יחזור ויעלה.
תנינא – בלאו הכי.
לא צריכא – הא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו של מזבח ואפי׳ ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה בו האור.
ואלא רוצה לומר שהוא בכלל אלו שאם ירדו מן המזבח, בכל זאת יעלו אותם שנית — הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו] שאין הדין כן, אלא כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה לומר] הלכה זו שאמר עולא, אלא במקרה שמשלה בהן האור כלומר, שכבר התחיל אותו קומץ להישרף קצת ונפל מן המזבח, ואמר עולא שיחזרו ויעלוהו, מאחר שפקע פיגולו ממנו.
Rather, Ulla is teaching that if items with piggul status descended from the altar after having been brought up there, they ascend once again. But we also learn in that same mishna (84b) that this is not so: Just as if they ascended the altar, they shall not descend, so too, if they descended from the altar they shall not ascend. The Gemara answers: No, Ulla’s ruling is necessary in a case where the fire has already taken hold of it, i.e., the handful began to burn before it came down from the altar. Ulla teaches that in such a case the priests should return the handful to the altar, as its piggul status has already left it.
הכל
(9) הָא נָמֵי אַמְרַהּ עוּלָּא חֲדָא זִימְנָא דְּאָמַר עוּלָּא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר אֲבָל מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר יַעֲלוּ מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי
The Gemara raises a difficulty: But this halakha too, Ulla already said it on another occasion. As Ulla says: The mishna taught that items that descended from the altar shall not ascend again only where the fire has not taken hold of them, but where the fire has already taken hold of them, they shall ascend. The Gemara explains: Even so, there is a novelty in Ulla’s ruling: Lest you say that this matter applies only
The Gemara raises a difficulty: But this halakha too, Ulla already said it on another occasion. As Ulla says: The mishna taught that items that descended from the altar shall not ascend again only where the fire has not taken hold of them, but where the fire has already taken hold of them, they shall ascend. The Gemara explains: Even so, there is a novelty in Ulla’s ruling: Lest you say that this matter applies only
ומקשים: הא נמי [זו גם כן] אמרה עולא חדא זימנא [פעם אחת], שאמר עולא: לא שנו, שדברים שנפלו מן המזבח אין מעלים אותם, אלא במקרה שלא משלה בהן האור (האש), אבל משלה בהן האור יעלו! ומשיבים: בכל זאת יש חידוש בדבר, מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה אמורים]
The Gemara raises a difficulty: But this halakha too, Ulla already said it on another occasion. As Ulla says: The mishna taught that items that descended from the altar shall not ascend again only where the fire has not taken hold of them, but where the fire has already taken hold of them, they shall ascend. The Gemara explains: Even so, there is a novelty in Ulla’s ruling: Lest you say that this matter applies only
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים מג. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים זבחים מג., עין משפט נר מצוה זבחים מג. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים מג., רש"י זבחים מג., תוספות זבחים מג., גליון הש"ס לרע"א זבחים מג., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים מג., אסופת מאמרים זבחים מג.
Zevachim 43a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Zevachim 43a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 43a, Collected from HeArukh Zevachim 43a, Rashi Zevachim 43a, Tosafot Zevachim 43a, Gilyon HaShas Zevachim 43a, Steinsaltz Commentary Zevachim 43a, Collected Articles Zevachim 43a