×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִיבַּעְיָא לִי מַאי גַּבְרָא לִשְׁנֵי פָּרִים קָא מְכַוֵּין וְעַד דִּמְמַלֵּי לְהוּ לָא קׇרְבִי אוֹ אדִלְמָא לִשְׁנֵי אֵילִים וְכֶבֶשׂ אֶחָד קָמְכַוֵּוין תְּרֵי מֵחַד מִינָא וְחַד מֵחַד מִינָא אָמְרִינַן אוֹ לָא מַאי תֵּיקוּ.:
I ask, what is the halakha? Does the man who vowed to bring eleven log intend to bring an amount of wine corresponding to that which is brought in association with an offering of two bulls, i.e., twelve log, and until he accumulates that amount, the libation is not brought? Or perhaps he intends to bring an amount equal to that associated with two rams and one lamb, i.e., four for each ram and three for the lamb, totaling eleven. Do we say that he intended to bring two libations associated with one type, i.e., a ram, and one libation associated with another type, i.e., a lamb, or not? What is the halakha? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד עשר מיבעיא לי מאי גברא לשני פרים איכוין ועד דממלי להו – לי״ב לוגין לא קרבי דהא יש קבע לנסכים ולא אמרינן ליקרבו שמנה לוגין לשני אילים ושלשה לוגין לכבש אחד או דלמא למנחה הראויה לשני אילים וכבש איכוין.
ה״ג: תרי מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן או לא – כלומר מי הוי אורחא לאינדובי או לא.
מפני מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש כו׳. גבי קרבן עולה ויורד נמי כתיב ונפש כי תחטא גו׳ היינו דסמיך נפש לחטא משא״כ במנחה דכתיב גבי הקרבה ונפש כי תקריב כו׳ ופרש״י מי דרכו להביא מנחה עני שאין לו בהמות עכ״ל ולאו דוקא דה״ה דאין לו תורים ובני יונה כמפורש בהדיא בקרא בדלי דלות ואם לא תשיג גו׳ וק״ל:
מיבעיא [נשאלה] לי השאלה מאי [מה] דינם? וצדדי הבעיה: האם גברא [האדם] הנודר אחד עשר לוגים יין — לכשיעורם של נסכי שני פרים (שהם שנים עשר לוג) קא מכוין [הוא מתכוין], ולכך עד (כל עוד שלא) דממלי להו [שישלים אותם] אחד עשר לוגים, שיוסיף עליהם לוג נוסף — לא קרבי [לא קרבים], או דלמא [שמא] לשיעור נסכיהם של שני אילים (שמונה לוגים) וכבש אחד (שלושה לוגים) קמכווין [הוא מתכוין], אחד עשר לוגים, ויכול הוא להקריבם כמות שהם. ויסוד השאלה הוא: לשיעור המבוסס על תרי מחד מינא [שני נסכים ממין אחד, כנסכי שני אילים] וחד מחד מינא נסך אחד ממין אחד אחר, כנסכי כבש] אמרינן ומרים אנו] שהתכוון. או לא התכוון אלא לבאים ממין אחד, וכגון לשני פרים. מאי [מה] הפתרון לבעיה זו? ומסכמים כי בעיה זו לא נפתרה, ותיקו [תעמוד] במקומה.
I ask, what is the halakha? Does the man who vowed to bring eleven log intend to bring an amount of wine corresponding to that which is brought in association with an offering of two bulls, i.e., twelve log, and until he accumulates that amount, the libation is not brought? Or perhaps he intends to bring an amount equal to that associated with two rams and one lamb, i.e., four for each ram and three for the lamb, totaling eleven. Do we say that he intended to bring two libations associated with one type, i.e., a ram, and one libation associated with another type, i.e., a lamb, or not? What is the halakha? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַתְנִי׳: במִתְנַדְּבִין יַיִן וְאֵין מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן.

MISHNA: One may pledge to bring independent libations of wine, but one may not pledge oil alone; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: One may pledge oil as well.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובא נדבה – כדאמרי׳ אזרח מלמד שמתנדב נסכים:
מתני׳ מתנדבין יין – בלא שמן וסלת ומנסכו לשיתין בפני עצמו ואין מתנדבין שמן בלא סלת ויין.
מתנדבין שמן – וקומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין.
א משנה מתנדבין יין לנסכים לעצמם, ובלא נדבת סולת ושמן, ומנסכים יין זה לעצמו על המזבח, ויורד לשיתין. ואין מתנדבין שמן לעצמו. אלו דברי ר׳ עקיבא. ור׳ טרפון חולק ואומר כי מתנדבין גם שמן לעצמו.
MISHNA: One may pledge to bring independent libations of wine, but one may not pledge oil alone; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Tarfon says: One may pledge oil as well.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן מָה מָצִינוּ בְּיַיִן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה אַף שֶׁמֶן שֶׁהוּא בָּא חוֹבָה בָּא נְדָבָה אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּיַיִן שֶׁכֵּן קָרֵב עִם חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ תֹּאמַר בְּשֶׁמֶן שֶׁאֵינוֹ קָרֵב עִם חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

Rabbi Tarfon said: Just as we found that wine comes as an obligation and comes as a gift offering independent of any offering, so too, we find that oil comes as an obligation and comes as a gift offering. Rabbi Akiva said to him: No, if you said that this is true with regard to wine, as it is sacrificed with its obligatory offering by itself, shall you also say that this is also the case with regard to oil, which is never sacrificed with its obligatory offering by itself but only mixed with the flour?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן קרב עם חובתו בפני (או אינו) [דאינו] מערבו אלא מניחו בפני עצמו בספלים הנקובים הלכך מתנדבין יין בפני עצמו:
אין שנים מתנדבין עשרון אחד – משום דכתיב כי תקריב קרבן מנחה תקריב אחד ולא שנים:
מה מצינו כו׳ – דאמרן לעיל אזרח מלמד שמתנדבין נסכין ורבי עקיבא מוקי לה ביין (כדחזינן) כדקתני מתנדבין יין ולא שמן.
אף שמן שהוא בא חובה – במנחת נסכים בא נדבה בפני עצמה.
עם חובתו בפני עצמו – אע״פ שהוא בא חובה עם המנחה אינו מעורב במנחה תאמר בשמן כו׳ וכיון דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמו השתא נמי לא לייתי.
ואמר ר׳ טרפון בהסבר שיטתו: מה מצינו (מצאנו) ביין למנחה שהוא בא בחובה (במנחת נסכים) והוא בא גם כמנחת נדבה לעצמה, ואינו נלווה לקרבנות, אף שמן, שמצאנו בו שהוא בא בחובה (במנחת נסכים), הריהו בא גם כמנחת נדבה לעצמה. אמר לו ר׳ עקיבא לר׳ טרפון: לא, אין יסוד להשוואה שהרי אם אמרת ביין שהוא קרב כמנחת נדבה, לעצמו — טעם יש בדבר: שכן אף כאשר היין קרב עם חובתו (במנחת נסכים), הריהו קרב בפני עצמו, שאינו מעורב במנחה, אלא מתנסך על גבי המזבח לעצמו. האם תאמר כן בשמן, שאינו קרב עם חובתו בפני עצמו אלא מעורב בה?
Rabbi Tarfon said: Just as we found that wine comes as an obligation and comes as a gift offering independent of any offering, so too, we find that oil comes as an obligation and comes as a gift offering. Rabbi Akiva said to him: No, if you said that this is true with regard to wine, as it is sacrificed with its obligatory offering by itself, shall you also say that this is also the case with regard to oil, which is never sacrificed with its obligatory offering by itself but only mixed with the flour?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גאֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין עִשָּׂרוֹן אֶחָד דאֲבָל מִתְנַדְּבִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְעוֹף אפי׳אֲפִילּוּ פְּרֵידָה אַחַת.:

The mishna concludes with a ruling concerning a voluntary meal offering: Two people do not pledge a meal offering of a tenth of an ephah as partners, but they may pledge a burnt offering and a peace offering. And they may pledge to bring even an individual bird, not only a pair.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדברי שניהם נלמד [מתנדב אדם] מנחת נסכים – מנחה בפני עצמה בלא זבח וקרב עמה נסכים דהא בהא לא פליגי אלא בשמן בפני עצמו. אבל עם המנחה מודי ר׳ עקיבא:
אפילו פרידה – אפי׳ גוזל א׳ מתנדבין.
ועוד בדין נדבת סולת למנחה: אין שנים מצטרפים זה לזה כשותפים במנחה שיהיו שניהם מתנדבין עשרון אחד, אבל מצטרפים שנים לשותפות והם מתנדבין עולה וכן שלמים, וכן בקרבן עוף — מצטרפים שנים לשותפות אפילו בפרידה (יחידה, תור או גוזל) אחת.
The mishna concludes with a ruling concerning a voluntary meal offering: Two people do not pledge a meal offering of a tenth of an ephah as partners, but they may pledge a burnt offering and a peace offering. And they may pledge to bring even an individual bird, not only a pair.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: אָמַר רָבָא מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם נִלְמוֹד מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחַת נְסָכִים בְּכׇל יוֹם.

GEMARA: With regard to the dispute between Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva about whether one can pledge oil, Rava said: From the statements of both of them, we learn that a person may pledge a meal offering like those brought with the libations that accompany animal offerings every day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא מנחת נדבה גלי רחמנא – בחמש מנחות דהני ה׳ מנחות לחודייהו מייתי נדבה טפי לא:
גמ׳ מדברי שניהם נלמד מתנדב אדם מנחת נסכים – סלת שמן ויין בלא קרבן בכל יום דעד כאן לא פליגי אלא בפני עצמו אבל במעורב עם המנחה לא פליגי.
ב גמרא שנינו במשנתנו מחלוקתם של ר׳ עקיבא ור׳ טרפון בדין נדבת שמן לעצמו, ובענין זה אמר רבא: מדברי שניהם שלא נחלקו אלא לענין שמן, ואולם מוסכם על שניהם כי מתנדב אדם שמן וסולת למנחת נסכים, נלמוד כי מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום.
GEMARA: With regard to the dispute between Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva about whether one can pledge oil, Rava said: From the statements of both of them, we learn that a person may pledge a meal offering like those brought with the libations that accompany animal offerings every day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא מִנְחַת נְדָבָה גַּלִּי בַּהּ רַחֲמָנָא הָנֵי חֲמִשָּׁה מְנָחוֹת אִין טְפֵי לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הָנֵי מִילֵּי בִּסְתָמָא אֲבָל הֵיכָא דְּפָרֵישׁ פָּרֵישׁ.:

The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara explains: It needed to be said, lest you say that the Merciful One revealed the nature of a voluntary meal offering (see Leviticus, chapter 2). Perhaps only those five meal offerings detailed there are indeed brought as voluntary offerings, but any additional types, such as a meal offering brought with libations, are not. Rava therefore teaches us that these matters in the Torah apply only where his pledge of a meal offering was unspecified, but where he specified that the oil and flour about which he vows should be brought in the manner of a meal offering with libations, then he has specified, and the vow takes effect.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני מילי בסתמא – כי נדר מנחה בסתם ודאי אינו מביא אלא אחת מחמש אבל אי פירש מנחת נסכים יביא מנחת נסכים:
חמשה מיני טיגון – סולת מחבת מרחשת חלות ורקיקין וכל דבר שעשוי בשמן וסולת קרי טיגון:
חמשה מנחות – סלת ומחבת ומרחשת וחלות ורקיקין אבל רבוכה לא חשיב דאינה באה נדבה אלא בתודה עם הזבח ולאו מנחה היא.
קמ״ל – הא דהני חשיב ותו לא היכא דאמר מנחה סתם יביא אחת מחמש הללו.
אבל היכא דפריש – לנסכים פריש.
ותוהים: פשיטא [פשוט] שכך הוא, ומה בא רבא להשמיענו! ומשיבים: נצרך רבא להשמיענו כן, שהרי מהו דתימא [שתאמר]: מנחת נדבה גלי [גילתה] בה רחמנא [התורה] כי יש בה חמישה סוגים (מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מאפה תנור, רקיקים), והיה איפוא מקום לומר כי הני [אלה] חמשה המנחותאין [כן] מקריבים, ואולם טפי [יותר] מאלה שיביא מנחת נסכים לעצמה — לא. לכך קא משמע לן [הוא רבא משמיע לנו] כי הני מילי [דברים אלה] שאין אלא חמש מנחות נדבה — אמורים במביא מנחה בסתמא [בסתם], שלא פירש שהריהי למנחת נסכים. אבל היכא דפריש [היכן שפירש] ואמר כי השמן והסולת שהוא נודר הריהם נסכים — הרי פריש [פירש], וחל נדרו.
The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara explains: It needed to be said, lest you say that the Merciful One revealed the nature of a voluntary meal offering (see Leviticus, chapter 2). Perhaps only those five meal offerings detailed there are indeed brought as voluntary offerings, but any additional types, such as a meal offering brought with libations, are not. Rava therefore teaches us that these matters in the Torah apply only where his pledge of a meal offering was unspecified, but where he specified that the oil and flour about which he vows should be brought in the manner of a meal offering with libations, then he has specified, and the vow takes effect.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין.: מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב {ויקרא ב׳:א׳-י״ד} תַּקְרִיב עוֹלָה נָמֵי הָא כְּתִיב {ויקרא א׳:ב׳,ג׳,י׳} יַקְרִיב.

§ The mishna stated that two people do not pledge a tenth of an ephah together. The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), in the singular, that is not a proof, as with regard to a burnt offering as well, it is written in the singular: “When any man of you brings an offering” (Leviticus 1:2). Nevertheless, two people may bring a burnt offering together, as stated in the mishna.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא – אין שנים מתנדבין עשרון.
תקריב – לשון יחיד.
ג שנינו עוד במשנתנו כי אין שנים מתנדבין עשרון אחד. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר, מה מקורה של הלכה זו? אילימא [אם תאמר] שטעם הדבר משום דכתיב [שנאמר] במנחה ״ונפש כי תקריב מנחה״ (ויקרא ב, א) שהוא לשון יחיד — בקרבן עולה נמי הא כתיב [גם כן הרי נאמר] בלשון יחיד, ״אדם כי יקריב מכם קרבן...״ (שם א, ב), והרי שותפים מתנדבים עולה, כמבואר במשנתנו!
§ The mishna stated that two people do not pledge a tenth of an ephah together. The Gemara asks: What is the reason? If we say that it is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), in the singular, that is not a proof, as with regard to a burnt offering as well, it is written in the singular: “When any man of you brings an offering” (Leviticus 1:2). Nevertheless, two people may bring a burnt offering together, as stated in the mishna.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא עוֹלָה מַאי טַעְמָא דִּכְתִיב {במדבר כ״ט:ל״ט} לעולותיכם מִנְחָה נָמֵי הָא כְּתִיב {במדבר כ״ט:ל״ט} לְמִנְחוֹתֵיכֶם אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ {ויקרא ב׳:א׳} נֶפֶשׁ.

Rather, what is the reason that a burnt offering is brought by two people? The reason is that it is written in second person plural: “These you shall offer…beside your burnt offerings [le’oloteikhem], or your meal offerings, or your drink offerings, or your peace offerings” (Numbers 29:39). The Gemara points out: With regard to a meal offering, it is also written in the plural: “Your meal offerings [leminḥoteikhem].” Rather, the reason that one may not bring a meal offering as a partnership is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), indicating that only one individual may offer it, but not two together.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולותיכם – לשון רבים.
אלא עולה מאי טעמא [מה טעם] באה אף בשותפות, למרות שנאמר בה לשון יחיד? משום דכתיב [שנאמר] בה, בלשון רבים ״אלה תעשו... לעלתיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם״ (במדבר כט, לט). ואולם אם משום כך, במנחה נמי הא כתיב [גם כן הרי נאמר] לשון רבים ״ו למנחתיכם״! אלא טעם הדבר שאין מביאים מנחה בשותפות — משום דכתיב [שנאמר] בה במנחה הלשון ״נפש״ (״ונפש כי תקריב מנחה״), לומר שאינה באה אלא על ידי היחיד, ולא בשנים.
Rather, what is the reason that a burnt offering is brought by two people? The reason is that it is written in second person plural: “These you shall offer…beside your burnt offerings [le’oloteikhem], or your meal offerings, or your drink offerings, or your peace offerings” (Numbers 29:39). The Gemara points out: With regard to a meal offering, it is also written in the plural: “Your meal offerings [leminḥoteikhem].” Rather, the reason that one may not bring a meal offering as a partnership is because it is written: “And when an individual brings a meal offering” (Leviticus 2:1), indicating that only one individual may offer it, but not two together.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אוֹמֵר {ויקרא כ״ב:י״ח} אֲשֶׁר יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ לְכׇל נִדְרֵיהֶם וּלְכׇל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ הַכֹּל בָּאִין בְּשׁוּתָּפוּת לֹא סִילֵּק הַכָּתוּב אֶלָּא מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ.

This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi states an explanation of the following verse: “Anyone that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their free-will offerings that they sacrifice to the Lord” (Leviticus 22:18). It is evident from the use of the plural in the second part of the verse that any offering can be brought in a partnership, and the verse excludes only a meal offering from this principle, as it is stated: “And when an individual brings a meal offering.”
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אלא מנחה שנאמר נפש. עי׳ זבחים דף ה ע״ב תוס׳ ד״ה נפש:
ומוסיפים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], רבי אומר על הכתוב ״... אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה׳ לעולה״ (שם כב, יח): מלשון רבים שאחז בה הכתוב בקרבנות, למדנו כי הכל, כל הקרבנות, באין אף בשותפות, ולא סילק הכתוב מכלל הקרבנות הבאים בשותפות אלא את המנחה בלבד, שאין המנחה באה בשותפות, משום שנאמר בה ״נפש״.
This is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi states an explanation of the following verse: “Anyone that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their free-will offerings that they sacrifice to the Lord” (Leviticus 22:18). It is evident from the use of the plural in the second part of the verse that any offering can be brought in a partnership, and the verse excludes only a meal offering from this principle, as it is stated: “And when an individual brings a meal offering.”
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּית מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָהּ נֶפֶשׁ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה עָנִי מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ לְפָנַי.

The Gemara cites another comment about the fact that the Torah introduces the voluntary meal offering by emphasizing that it is brought by an individual. Rabbi Yitzḥak says: For what reason is the meal offering different from other offerings in that the term “an individual [nefesh]” is stated with regard to it? The Holy One, Blessed be He, said: Whose practice is it to bring a meal offering? It is that of a poor individual; and I will ascribe him credit as if he offered up his soul [nafsho] in front of Me.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עני – דרכו להביא מנחה שאין לו בהמות.
מה נשתנית שנאמר בה נפש – דאי משום דאין באה בשותפות הוה ליה למיכתב איש או לשון אחר דמשמע יחיד דוקא.
שם שנא׳ בה ה׳ מיני טיגון כו׳ למלך ב״ו שעשה לו אוהבו סעודה כו׳. אינו דומה ממש דהתם בסעודה אחד והנך ה׳ מיני טיגון כל אחד מנחה בפני עצמה וק״ל:
ד ועוד בדרשת המלה ״נפש״ האמורה דווקא במנחה, אמר ר׳ יצחק: מפני מה נשתנית מנחה משאר הקרבנות, שנאמר בה ״נפש״? אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא מנחה כנדבה? עני. מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.
The Gemara cites another comment about the fact that the Torah introduces the voluntary meal offering by emphasizing that it is brought by an individual. Rabbi Yitzḥak says: For what reason is the meal offering different from other offerings in that the term “an individual [nefesh]” is stated with regard to it? The Holy One, Blessed be He, said: Whose practice is it to bring a meal offering? It is that of a poor individual; and I will ascribe him credit as if he offered up his soul [nafsho] in front of Me.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק מָה נִשְׁתַּנֵּית מִנְחָה שנאמר בָּהּ חֲמִשָּׁה מִינֵי טִיגּוּן הַלָּלוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם שֶׁעָשָׂה לוֹ אוֹהֲבוֹ סְעוּדָה וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא עָנִי אָמַר לוֹ עֲשֵׂה לִי מִן חֲמִשָּׁה מִינֵי טִיגּוּן כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמְּךָ.:

§ The Gemara cites another comment made by Rabbi Yitzḥak about meal offerings. Rabbi Yitzḥak says: What is the reason that the meal offering is differentiated from other offerings in that the Torah stated these five types of preparations with oil with regard to it? The five types of voluntary meal offerings are: A meal offering of fine flour, a meal offering in a shallow pan, a meal offering in a deep pan, a meal offering of loaves baked in an oven, and a meal offering of wafers baked in an oven. All are brought with oil. This can be explained by a parable of a flesh-and-blood king whose friend made a festive meal for him, but the king knows that the friend is poor. The king said to him: Make for me foods from five types of fried dishes, so that I may benefit from you.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סליק פירקא
פירשתי בשעת נדר כמה עשרונים הייתי רוצה להביא ואיני יודע מה פירשתי יביא ס׳ עשרונים שיחיד מתנדב מנחה גדולה של ס׳ עשרון ובכלל הגדולה יש אותה שנדר:
חמשה מיני טיגון – סלת מחבת ומרחשת וחלות ורקיקין דמנחת מאפה כל מידי דאית ביה שמן קרי טיגון.
שאהנה ממך – כלומר שתקובל לפני בהן.
חמשה מיני טיגון – לא היה מטגן מנחת סולת מאפה תנור אלא מנחת מחבת ומרחשת לחודייהו אלא קורא טיגון מה שיש בכולו שמן.
ועוד אמר ר׳ יצחק בטעם ייחודה של המנחה משאר קרבנות: מפני מה נשתנית מנחה, שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו (שיש בה אופני שימוש שונים בשמן, בחמשת מיניה של המנחה)? משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה, ויודע בו המלך באותו אוהב שהוא עני. אמר לו המלך: עשה לי מן חמשה מיני טיגון, כדי שאהנה ממך ותתקבל לפני, אף על פי שאתה נותן רק סעודה קטנה.
§ The Gemara cites another comment made by Rabbi Yitzḥak about meal offerings. Rabbi Yitzḥak says: What is the reason that the meal offering is differentiated from other offerings in that the Torah stated these five types of preparations with oil with regard to it? The five types of voluntary meal offerings are: A meal offering of fine flour, a meal offering in a shallow pan, a meal offering in a deep pan, a meal offering of loaves baked in an oven, and a meal offering of wafers baked in an oven. All are brought with oil. This can be explained by a parable of a flesh-and-blood king whose friend made a festive meal for him, but the king knows that the friend is poor. The king said to him: Make for me foods from five types of fried dishes, so that I may benefit from you.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק יג – הרי עלי עשרון
(12) מַתְנִי׳: הֲרֵי העָלַי עִשָּׂרוֹן יָבִיא אֶחָד עֶשְׂרוֹנוֹת יָבִיא שְׁנַיִם פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן.

Chapter 13
MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of one-tenth. If he says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah, he must bring two-tenths, as that is the minimum plural amount. If he says: I specified several tenths of an ephah but I do not know which number I specified, he must bring sixty-tenths, as that is the maximum amount of a meal offering. The flour beyond the amount that he actually specified is rendered a voluntary meal offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא כר׳ דאמר לקמן קטן והביא גדול לא יצא דלא סבירא ליה דיש בכלל הגדול קטן:
דאי ר׳ האמר במתניתין יביא (קטן) מנחה של עשרונים מאחד ועד ששים דכיון דאינו יודע מה פירש שמא אמר מנחה של עשרון אחד ויביא אחת בכלי אחד ושמא מנחה של שני עשרונים או של ג׳ או של ד׳ ואיכא לספוקיה עד ששים מנחות וצריך ששים כלים. אחד של ס׳ ואחד של נ״ט ואחד של נ״ח עד אחד של אחד בא׳:
מתני׳ הרי עלי עשרון: פירשתי – כמה עשרונים אביא.
ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרונים – דאי בציר מהכי נדר לא איכפת ליה דמתני ואמר כמה שנדרתי יהיו לנדרי והשאר יהא נדבה ובטפי ליכא לספוקי דאין מנחה יחידית יתירה על ששים עשרונים.

פרק יג

(13) א משנה הנודר ״הרי עלי להביא עשרון סולת למנחה״ — יביא למנחה עשרון סולת אחד. אמר ״הרי עלי להביא מנחה של עשרונות״יביא מנחה של שנים עשרונים סולת, שמיעוט לשון רבים הוא שניים. אמר ״בשעה שנדרתי פירשתי (אמרתי במדוייק) מספר עשרונים שאני נודר למנחה, ואולם עתה נשכח ממני, ואיני יודע מה פירשתי״יביא מנחה שיש בה ששים עשרון, שהרי אין מנחה באה ביותר מששים עשרונים. ואף אם נדר מנחה בת עשרון אחד — יהא עשרון אחד לחובתו, והשאר לנדבה.

Chapter 13

(13) MISHNA: One who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of one-tenth. If he says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah, he must bring two-tenths, as that is the minimum plural amount. If he says: I specified several tenths of an ephah but I do not know which number I specified, he must bring sixty-tenths, as that is the maximum amount of a meal offering. The flour beyond the amount that he actually specified is rendered a voluntary meal offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) והֲרֵי עָלַי מִנְחָה יָבִיא אֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָבִיא מִנְחַת הַסּוֹלֶת שֶׁהִיא מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת.

If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, he may bring whichever meal offering that he wishes, i.e., the fine-flour meal offering, the shallow-pan or deep-pan meal offering, or the meal offering baked in an oven in the form of loaves or wafers. Rabbi Yehuda says: He must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירשתי עשרונים ואיני יודע כמה אבל ברי לי שלא קבעתים בכלי שלא אמרתי כך וכך בכלי אחד שלא הזכיר כלי וליכא למימר קטן והביא גדול הכא. ואינו צריך להביא אלא ס׳ עשרון בס׳ כלים ותו לא ממה נפשך דאם אמ׳ ס׳ הרי הביא ס׳ וכן מס׳ ועד א׳ הביא מה שפירש:
הרי עלי מנחה – סתם.
יביא איזו שירצה – מחמשה מנחות.
מיוחדות – מפרש בגמרא.
מתני׳ הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה – פירוש מחמשת מנחות אבל במנחת נסכים לא איכוין אע״ג דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום דסתמא דעתו אמנחות המפורשות ורגילות לבא בפני עצמן ולא בגלל זבח.
אמר ״הרי עלי להביא מנחה״, ולא פירש איזו מנחה — יביא איזו מנחה שירצה מחמש המנחות שבתורה (מנחת סולת, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, מנחת מאפה חלות, ומנחת מאפה רקיקים). ר׳ יהודה אומר: יביא מנחת הסולת, שהיא המנחה המיוחדת שבכל המנחות.
If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, he may bring whichever meal offering that he wishes, i.e., the fine-flour meal offering, the shallow-pan or deep-pan meal offering, or the meal offering baked in an oven in the form of loaves or wafers. Rabbi Yehuda says: He must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) זמִנְחָה אוֹ מִין הַמִּנְחָה יָבִיא אַחַת מְנָחוֹת אוֹ מִין מְנָחוֹת יָבִיא שְׁתַּיִם פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא חֲמִשְׁתָּן.

If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, or: It is incumbent upon me to bring a type of meal offering, he must bring one meal offering. If he says: It is incumbent upon me to bring meal offerings, or: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two. If he says: I specified a meal offering but I do not know which meal offering I specified, he must bring all five types of meal offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתנדבין יין – נסך בפני עצמו ואין מתנדבין שמן בפני עצמו:
מין המנחה – כלומר הרי עלי מנחה או שאמר הרי עלי מין המנחה יביא אחת.
מנחות – עלי או שאמר מין מנחות עלי יביא שתי מנחות ממין אחד.
פירשתי – אחת מן המנחות שכתובים בפרשה ואיני יודע אי זה מהן פירשתי כו׳.
מנחה מין המנחה – פירוש או אמר מין המנחה.
אמר ״הרי עלי להביא מנחה״ או שאמר ״הרי עלי להביא מין המנחה״יביא אחת. אמר ״הרי עלי להביא מנחות״, או שאמר: ״הרי עלי להביא מין מנחות״יביא שתים מנחות. אמר ״בשעה שנדרתי פירשתי אלו ממיני המנחות נדרתי להביא, ונשכח ממני, ואיני יודע איזה מהן פירשתי״יביא את כל חמשתן (חמשת מיני המנחות).
If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, or: It is incumbent upon me to bring a type of meal offering, he must bring one meal offering. If he says: It is incumbent upon me to bring meal offerings, or: It is incumbent upon me to bring meal offerings of a certain type, he must bring two. If he says: I specified a meal offering but I do not know which meal offering I specified, he must bring all five types of meal offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) חפֵּירַשְׁתִּי מִנְחָה שֶׁל עֶשְׂרוֹנִים וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן רַבִּי אוֹמֵר יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנוֹת מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים.:

If one says: I specified a meal offering of tenths of an ephah but I do not know how many tenths I specified, he must bring a meal offering of sixty-tenths of an ephah. Rabbi Yehuda HaNasi says: His obligation is satisfied only when he brings meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths, for a total of sixty meal offerings with a total volume of 1,830 tenths of an ephah, or 183 ephahs. He fulfills his vow with one of the meal offerings, and the rest are rendered voluntary meal offerings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירשתי מנחה – בכלי אחד של עשרונים.
ואיני יודע כמה – עשרונים קבעתי בה.
יביא ששים עשרון – דבטפי מהכי ליכא לספוקי ואי בציר נדר לא איכפת לן דמתני ואמר כמה שפירשתי יהא לנדרי והשאר יהא לנדבה.
רבי אומר – כיון דאמר מנחה משמע חדא אלמא בכלי אחד קבעה ואם יביא ששים בכלי אחד שמא בציר מהכי נדר והויא מנחה יתירה ואית ליה לרבי קביעותא דמנא מילתא הלכך יביא ששים מנחות מאחד ועד ששים חדא של עשרון וחדא של שתים וחדא של שלש וחדא של ארבע וכן עד ששים דודאי חדא מינייהו נדר ואינך נדבה.
אמר ״בשעה שנדרתי פירשתי שעלי להביא מנחה של כמה עשרונים בכלי אחד, ואולם עתה נשכח ממני ואיני יודע כמה עשרונים פירשתי בנדרי״ — יביא מנחה שיש בה ששים עשרון, ויצא בה ידי נדרו. רבי אומר: לא יצא ידי נדרו עד שיביא ששים מנחות של מספר עשרונות שונים בכל מנחה ומנחה, ממנחה שיש בה עשרון אחד, ומנחה שיש בה שני עשרונים, וכן הלאה, ועד מנחה שיש בה ששים עשרונים (ונמצא סך כל העשרונים המובאים על ידו עולה לאלף שמונה מאות ושלושים עשרונים). ותהא מנחה אחת מאלה לשם נדרו, ושאר המנחות באות לשם נדבה.
If one says: I specified a meal offering of tenths of an ephah but I do not know how many tenths I specified, he must bring a meal offering of sixty-tenths of an ephah. Rabbi Yehuda HaNasi says: His obligation is satisfied only when he brings meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths, for a total of sixty meal offerings with a total volume of 1,830 tenths of an ephah, or 183 ephahs. He fulfills his vow with one of the meal offerings, and the rest are rendered voluntary meal offerings.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) גְּמָ׳: פְּשִׁיטָא עֶשְׂרוֹנוֹת יָבִיא שְׁתַּיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא מִיעוּט עֶשְׂרוֹנוֹת שְׁתַּיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.:

GEMARA: The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of a tenth. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Why is it necessary to teach this in the mishna? The Gemara answers that it was necessary for the mishna to mention this case as a preamble to the following halakha, that if one says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah he must bring two-tenths. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: It was necessary to teach that the minimum amount that the word tenths is used in reference to is two-tenths.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא שנינו במשנתנו שהאומר בנדרו ״הרי עלי עשרון״, מביא מנחה בת עשרון אחד. ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר, ואין צורך לאמרו. ומשיבים: הלכה זו נצרכת רק משום המשכה באומר ״הרי עלי עשרונות״יביא שתים איצטריכא ליה [נצרכה לו] לשנותה. ושואלים: הא נמי פשיטא [הלכה זו גם כן הריהי פשוטה], ואין צורך לשנותה. ומשיבים: הלכה זו משום חידוש שבה, שמיעוט עשרונות שתים איצטריכא ליה [הוצרך לו] לשנותה.
GEMARA: The mishna teaches that one who says: It is incumbent upon me to bring a tenth of an ephah for a meal offering, must bring a meal offering of a tenth. The Gemara asks: Isn’t this obvious? Why is it necessary to teach this in the mishna? The Gemara answers that it was necessary for the mishna to mention this case as a preamble to the following halakha, that if one says: It is incumbent upon me to bring tenths of an ephah he must bring two-tenths. The Gemara asks: Isn’t this also obvious? The Gemara answers: It was necessary to teach that the minimum amount that the word tenths is used in reference to is two-tenths.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי יָבִיא שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן.: מַאן תַּנָּא.

§ The mishna teaches that if one says: I specified several tenths of an ephah but I do not know what number I specified, he must bring sixty-tenths. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג עוד שנינו במשנתנו שמי שאמר כי בשעה שנדרתי פירשתי כמה עשרונים אביא בנדרי, ועתה שכחתי ואיני יודע מה מספר העשרונים שפירשתי״יביא מנחה אחת של ששים עשרון. ומבררים: מאן [מיהו] התנא שסבור כן?
§ The mishna teaches that if one says: I specified several tenths of an ephah but I do not know what number I specified, he must bring sixty-tenths. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר חִזְקִיָּה דְּלָא כְּרַבִּי דְּאִי רַבִּי הָאָמַר יָבִיא מְנָחוֹת שֶׁל עֶשְׂרוֹנוֹת מֵאֶחָד וְעַד שִׁשִּׁים.

Ḥizkiyya said: This statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi mentioned at the end of the mishna. As if it was the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, didn’t he say that such a person must bring meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר חזקיה: שלא כדעת רבי הנשנית בסוף משנתנו. ונימוקו: דאי [שאם] משנתנו זו היא כדעת רבי, האמר [הרי אמר] רבי שהאומר ״פרשתי שאביא מספר מסויים של עשרונים, ואיני יודע עתה כמה עשרונים אמרתי״, יביא ששים מנחות של עשרונות שונים, החל ממנחה שיש בה עשרון אחד ועד למנחה שיש בה ששים עשרונים.
Ḥizkiyya said: This statement is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi mentioned at the end of the mishna. As if it was the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, didn’t he say that such a person must bring meal offerings of all sizes, in increments of tenths of an ephah, ranging from one-tenth of an ephah to sixty-tenths?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי בְּאוֹמֵר פֵּירַשְׁתִּי עֶשְׂרוֹנוֹת אֲבָל לֹא קְבַעְתִּים בִּכְלִי דְּמַיְיתֵי שִׁיתִּין עֶשְׂרוֹנוֹת בְּשִׁיתִּין מָאנֵי.:

And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: You may even say that this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, because the case at the end of the mishna is a case where one specified that he would bring the tenths of an ephah in a single vessel. In such a case Rabbi Yehuda HaNasi holds that one must bring sixty different amounts in sixty different vessels. By contrast, the former case in the mishna is one where the person says: I specified several tenths of an ephah but I did not establish that they must be brought in one vessel. In such a case all agree that he must bring sixty-tenths of an ephah in sixty vessels, a tenth in each vessel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אבל לא קבעתים בכלי אחד – הלכך יביא ששים עשרונות בששים כלים כל אחד ואחד בפני עצמו והא דקאמר יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים היינו היכא דקבעה בכלי אחד דלא מצי לאיתויי בכלי אחד לא בציר מהכי ולא טפי מהכי הלכך יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים דודאי חדא מינייהו נדר.
ואילו ר׳ יוחנן אמר: אפילו תימא [תאמר] שהלכה זו היא כשיטת רבי, ואין בכך קושי, שכן לא נחלק רבי על חכמים אלא במי שפירש בשעת נדרו שיביא מספר מסויים של עשרונות וקבעם בכלי (שאמר שיביא אותם בכלי אחד). שבאופן זה סבור רבי שהריהו מביא ששים מנחות בששים כלים. ואילו בהלכה זו שבמשנתנו מדובר כשאומר ״פירשתי עשרונות, אבל לא קבעתים בכלי אחד״. שבמקרה זה דינו דמייתי שיתין [שמביא ששים] עשרונות בלבד, בשיתין מאני [בששים כלים], שבכל אחד מהם עשרון אחד.
And Rabbi Yoḥanan disagreed and said: You may even say that this statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, because the case at the end of the mishna is a case where one specified that he would bring the tenths of an ephah in a single vessel. In such a case Rabbi Yehuda HaNasi holds that one must bring sixty different amounts in sixty different vessels. By contrast, the former case in the mishna is one where the person says: I specified several tenths of an ephah but I did not establish that they must be brought in one vessel. In such a case all agree that he must bring sixty-tenths of an ephah in sixty vessels, a tenth in each vessel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הֲרֵי עָלַי מִנְחָה יָבִיא אֵיזֶהוּ שֶׁיִּרְצֶה [וְכוּ׳].: תָּנָא הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, the first tanna holds he may bring whichever meal offering he wishes, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings. It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that he must bring the fine-flour meal offering, since in the passage of the Torah that discusses the meal offering (Leviticus, chapter 2) the verse opens with the fine-flour meal offering first, mentioning it before the other meal offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא – מה טעם יביא מנחת סלת לפי שפתח בה הכתוב תחלה.
ד עוד שנינו במשנתנו שהאומר ״הרי עלי מנחה״ לדעת תנא קמא דינו שיביא איזהו מנחה ממיני המנחות שירצה, ולדעת ר׳ יהודה יביא מנחת סולת דווקא. ובהסבר שיטת ר׳ יהודה תנא [שנה] החכם בברייתא: הריהו מביא מנחת סולת, הואיל ופתח בו הכתוב תחלה בפרשת המנחות (ויקרא פרק ב).
§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering, the first tanna holds he may bring whichever meal offering he wishes, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must bring the fine-flour meal offering, as it is the most notable of the meal offerings. It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that he must bring the fine-flour meal offering, since in the passage of the Torah that discusses the meal offering (Leviticus, chapter 2) the verse opens with the fine-flour meal offering first, mentioning it before the other meal offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֶלָּא מֵעַתָּה הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה יָבִיא בֶּן בָּקָר הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב

The Gemara challenges: If that is so, one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, without specifying which type of animal, must bring a young bull as his burnt offering, since the verse opens with it
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: אלא מעתה, אף האומר ״הרי עלי עולה״ ולא פירש איזו עולה היא — יביא לעולתו דווקא מבן בקר, לעולת בהמה, הואיל ופתח בו הכתוב בפרשת קרבנות העולה
The Gemara challenges: If that is so, one who says: It is incumbent upon me to bring a burnt offering, without specifying which type of animal, must bring a young bull as his burnt offering, since the verse opens with it
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות קד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות קד:, עין משפט נר מצוה מנחות קד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות קד:, רש"י מנחות קד:, תוספות מנחות קד:, מהרש"א חידושי הלכות מנחות קד:, גליון הש"ס לרע"א מנחות קד:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות קד:

Menachot 104b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 104b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 104b, Attributed to R. Gershom Menachot 104b, Rashi Menachot 104b, Tosafot Menachot 104b, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 104b, Gilyon HaShas Menachot 104b, Steinsaltz Commentary Menachot 104b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144