×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מְפַכִּין עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד נַעֲשֶׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה י״ג:א׳} בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִד וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה.
in the future, will bubble from under the threshold of the Temple. From this point forward, the spring will grow in strength and rise until it reaches the opening of David’s house, i.e., his grave, which is outside of Jerusalem. When it reaches the opening of David’s house, it will become a flowing river in which zavim and zavot, menstruating women, and women after childbirth will bathe to purify themselves. As it is stated: “On that day there shall be a fountain opened for the house of David and to the inhabitants of Jerusalem for purification and for sprinkling” (Zechariah 13:1).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב ביום ההוא יהיה מקור לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.
{בבלי יומא עח ע״א} תינח ביום1 הכיפורים דליכא מנעל ברגלו2 מצי למעבר במיא3 בשבת דאיכא מנעל4 מאי איכא למימר תא שמע דאמר ר׳ נחמיה5 חתניה דבי נשיאה אנא חזיתינהו לרבמי ורבסי דעברוה דרך מלבוש תינח מנעל סנדל מאי6 {פי׳ ר״ח} ואסקנה7 סנדל לכתחלה לא.
תאני8 יהודה גרוגרות9 אסור לישב על גבי טיט10 ביום הכיפורים אמר ר׳ יהושע בן לוי ובטיט המטפחת11 אמר12 אביי בטופיח13 על מנת להטפיח אמר רב יהודה14 מותר להצטנן בפירות רב יהודה מצטנן בקרא רבה מצטנן בינוקא רבא15 מצטנן בכסא דכספא אמר [רבא]⁠16 כסא דכספא מליא אסיר חסיר שארי דפחרא בין מליא בין חסיר17 אסיר מאי טעמא דמשחל18 שאחיל רב אשי אמר אפילו כאסא דכספא נמי19 חסיר20 אסיר מאי טעמ׳ אתי לאזדרבויי21 {כפי׳ ר״ח}22 פיר׳ שמא יתנענעו המים שבתוכו וינתזו23 (המים24) על בשרו.
זעירא בר חמא אשפזכאניה25 דר׳ יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקסרי [הוה]⁠26 אמר ליה ליוסף בריה דר׳ יהושע בן לוי בר אריא27 תא אימא28 לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך ערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים29 ומקנח30 בה פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה על גב31 עיניו ואינו חושש32 ערב יום הכיפורים33 שורה אותה34 במים ועושה אותה כמין כלים נגובין [למחר]⁠35 מעבירה על גב עיניו ואינו חושש וכן כי אתא רבה בר36 מארי אמר מטפחת היתה37 לו לר׳ יהושע בן לוי38 ערב יום הכיפורים שורה39 אותה40 במים ועושה אותה כמין כלים נגובין למחר מעבירה על גב41 עיניו ואינו חושש42 ואסיקנא דבערב תשעה באב עושה אותה43 כמין כלים נגובים וערב יום הכפורים מקנח פניו44 ידיו ורגליו (ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש אבל) אין45 שורה במים מעיקרא דחייש לסחיטה בשעה שמעבירה על46 פניו וכן הלכה47.
{בבלי יומא עח ע״א-ע״ב} איבעיא להו מהו לצאת בסנדל של-שעם ביום הכיפורים עמד ר׳ יצחק בר נחמני48 על רגליו49 ואמר אני ראיתי את ר׳ יהושע בן לוי שיצא בסנדל של-שעם ביום הכיפורים אמינא ליה בתענית ציבור מאי אמר לי לא שנא. אמר רבה בר בר חנה50 אני ראיתי את ר׳ אלעזר שיצא בסנדל של-שעם בתענית ציבור [אמינא]⁠51 ליה ביום הכיפורים מאי אמר לי לא שנא52. רב יהודה [נפיק] בדהטני53 אביי [נפיק] בדהוצי רבא54 נפיק55 [בדכילי]⁠56
רבה57 בר רב הונא הוה58 כאריך סודרא אכראעיה59 ונאפיק:
1. ביום: גיח: ״יום״.
2. ברגלו: גד: ״ברגליו״. (חסר בר״ח).
3. במיא: גיח: ״מיא״. חסר בכ״י נ.
4. דאיכא מנעל: וכן בר״ח. חסר בכ״י נ. גב: ״דאיכא מנעל ברגלו״.
5. נחמיה: כ״י נ: ״חנינא״.
6. מאי: גיח: ״מאי איכא למימר״.
7. ואסקנה: גב, גד, גה, גטז: ״ואסיקנה״. גיח: ״ואסיק׳⁠ ⁠״. כ״י נ, דפוסים: ״ואסיקנא״.
8. לא תאני: גב: ״דלא דתאני״, כהמשך המאמר הקודם.
9. יהודה גרוגרות: וכן בר״ח. כ״י נ: ״יהודה בר גדוגדת״. דפוסים: רב יהודה.
10. גבי טיט: וכן בכ״י נ, ר״ח. גב, גד, גה, גטז, גיח: ״גבי הטיט״. דפוסים: הטיט.
11. המטפחת: גב: ״המטפיח״.
12. אמר: כ״י נ: ״ואמ׳⁠ ⁠״.
13. בטופיח: וכן בר״ח. גטז, גיח, כ״י נ, דפוסים: ״ובטופח״ (וכן ערוך- טפח ב). גב, גה: ״ובטופיח״.
14. גב מוסיף: ״אמ׳ שמואל״.
15. רבה, רבא: גב: ״רבא, רבא״. גיח: ״רבא, רבה״.
16. רבא: גב, גה, גטז, כ״י נ, דפוסים, וכן בה״ג. גיח: ״רבה״. כ״י א: ״רב פפא״.
17. מליא, חסיר, מליא, חסיר: גב: ״מלא, חסר, מלא, חסר״. כ״י נ: ״מליא, חסר, מליא, חסר״. דפוסים: ״מליא, חסיר, מליא, חסירה״.
18. דמשחל: וכן ב-גג, גה, כ״י נ. גב, גטז, גיח: ״דמישחל״. (בה״ג: ״דשחיל״, ר״ח: ״דשחלי״). דפוסים: מישחל.
19. נמי: וכן ב-גב, גג, גה, גטז, גיח, כ״י נ. חסר בדפוסים.
20. חסיר: גיח: ״חסירא״. גב, כ״י נ: ״חסר״.
21. אתי לאזדרבויי: גטז: ״דילמא אתי לאזדרבויי״. גב: ״דילמא אתי לאזדברויי״. גיח: ״אתי לאזדרובויי״. (ר״ח: ״משום דמיזדרבי״).
22. ובהלכות ריצ״ג (תרכ״א ח״א עמ׳ נד) בשם ׳מפרשי רשוותא׳ (ראשי הישיבה, הגאונים).
23. וינתזו: גטז, גג: ״ויתנזו״.
24. המים: חסר ב-גב, גג, גה, גטז, גיח, כ״י נ, דפוסים.
25. אשפזכאניה: וכן ב-גב. גה: ״אישפזכניה״. גטז: ״אשפיזכניה״. גג, גיח, כ״י נ, דפוסים: ״אושפיזכניה״, וכן בשאילתות ליוה״כ (סי׳ קפח).
26. הוה: גג, גד, גטז, גיח, כ״י נ, דפוסים. גה: ״הוא״. ב: ״הוו״. חסר בכ״י א.
27. אריא: וכן בכל כה״י. דפוסים: אוריא.
28. תא אימא: גב רק: ״אימא״. גיח, כ״י נ: ״תא ואימא״, כבשאילתות שם.
29. ושורה אותה במים: גיח. דפוס קושטא: משורה במים. דפוסים: ״ושורה במים״. וכן בה״ג ור״ח, אלא שגרסו כן במאמר על ריב״ל שבהמשך. חסר בכ״י א, גב, גג, גד, גה, גטז.
30. ומקנח: כ״י א לפני הגהה: ״ומקנחת״.
31. גב: וכן ב-גב, גד, גה, גטז. גג, גיח, כ״י נ, דפוס קושטא: ״גבי״. וכן בהמשך שם.
32. ואינו חושש: חסר ב-גה לפני הגהה, כפי שחסר בה״ג (במאמר על רבה בר מארי שבהמשך).
33. תשעה באב, יום הכיפורים: גד: ״יום הכפורים, תשעה באב״. וכן סדר המאמר בר״ח (שם הרכיב שני המאמרים על ריב״ל, בלשון: הא דר׳ יהושע בן לוי תריצנה הכי).
34. אותה: גטז, גיח, כ״י נ, דפוסים, כבה״ג שם. חסר ב-גב, גג, גד, גה, גיז, כפי שחסר בשאילתות שם.
35. למחר: גב, גג, גד, גה, גטז, גיז, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״ולמחר״, כבשאילתות.
36. בר: חסר בכ״י נ.
37. היתה: גיח: ״היה״.
38. בן לוי: חסר בכ״י נ.
39. שורה: כ״י נ: ״מביאין אותה ושורה״.
40. אותה: וכן בכ״י נ, גיח, כבה״ג. חסר ב-גב, גג, גה, דפוסים.
41. גב: גג, גיח, כ״י נ: ״גבי״. חסר בדפוס קושטא.
42. וכן כי אתא...חושש: חסר בגיז (שמא מחמת הדומות).
43. עושה אותה: דפוסים: שורה במים ועושה.
44. פניו: דפוסים: בה. (בה״ג: ״בה פניו״, ובר״ח ובה״ג דפוס ורשה כך רק בט׳ באב.
45. ולמחר מעבירה...אין: דפוסים. כ״י נ: ״ואין״.
46. על: דפוסים: ע״ג.
47. ואסיקנא...וכן הלכה: נוסף בכ״י נ, דפוסים, ויניציאה רפ״ב ואילך. עד: ״על גבי עיניו״ כבה״ג. חסר ב-גב, גג, גה, גיז, גיח, כ״י א, דפוס קושטא. וכן הרמב״ם (שביתת עשור ג:ה) התיר במושרה במים מערב יו״כ.
48. בר נחמני: גיח: ״בן חקולא״. ראה ירושלמי פאה א:ד.
49. על רגליו: חסר ב-גיח.
50. רבה...חנה: וכן ב-גג, גה, גיח. כ״י נ: ״רבא...חנא״.
51. אמינא: גג, גה, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״ואמינא״.
52. אמר רבה בר בר חנה...שנא: חסר ב-גב, גיז.
53. בדהטני: וכן בערוך (הטני), גה, כ״י נ: ״בדהוטני״. דפוסים: בדהיטני וכצ״ל בריצ״ג לפי הפירוש שם. גב: ״בר היטני״. גג, גיז, גיח, דפוס קושטא: ״ברהיטני״.
54. נפיק בדהוצי רבא: חסר ב-גה.
55. נפיק, נפיק, נפיק: גב גה, גיז, גיח, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״נפק, נפק, נפיק״. גג: ״נפיק, נפיק, נפק״ כ״י נ: ״נפיק, נפיק (חסר)״.
56. בדכילי: גג, גה, גיז, גיח, כ״י נ. כ״י א: ״בדכלי״. גב: ״בדוכלי״. ר״ח, דפוס קושטא: בדבילי. דפוסים: בדיבלי. ערוך (דקל א): ״בדקולי״.
57. רבה: גב: ״רבא״.
58. הוה: וכן בדפוסים. גג גה: ״הוא״. חסר ב-גב, גיז, גיח, כפי שחסר בה״ג.
59. אכראעיה: גיח: ״על כרעיה״.
מפכין – כמין הפך הן כשמגיעין למפתן ההיכל.
1לפתח בית דוד – היא ציון חוץ לירושלים.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ע״ז:
ה״ג1 שבת דאיכ׳ מנעל מאי. מי שרי למיעבר במים או דילמ׳ דילמ׳ שרי2 להו ואתו לאיתויינהו3.
1. היינו דלא גרסינן התינח יוה״כ וכדפרש״י. ועיין ריטב״א.
2. לכאו׳ שרי היינו יפתח הקשר ועי״ז יבא לשולפו ולטלטלו. אמנם בכי״מ הגי׳ או דילמ׳ חיישינ׳ דילמ׳ נפקי מכרעיה ואתי לאייתינהו. וכ״ה בפירש״י [ובב״ח גרס דלימא נפל מכרעיה] ולפ״ז היינו שהנעל תפול מעצמה מרגלו.
3. כ״פ רש״י ד״ה התינח.
כבר ידעת שכל טבילה צריך שיהו המים בכדי שיהא כל הגוף עולה בהם וצריך שלא יהו זרועותיה נדחקים על צדדיה ולא ירכותיה סמוכות זו לזו ומתוך כך אינה עומדת זקופה ממש ולא שוחה שטוחה מכל וכל אלא דרך גדילתה והוא לענין ירכותיה ושוקיה כדרך הלוכה ולענין זרועותיה כדרך שמשתמשת בהם תמיד וכאורגת לבית השחי וכעורכת לבית הסתרים וכמניקה את בנה לתחת הדד וכל שעומדת כן אע״פ שיש שם קמטים שאין המים נכנסין בהן אין מקפידין בכך ולמדת מ״מ שאינה צריכה למים עמוקים כל כך שתהא יכולה לעמוד בהם עד צוארה במים וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי צרכם באחרון של נדה (ס״ז.):
לפתח בית דוד נעשה כנחל כו׳. הוא רמז דלעתיד ימשך מלכותו כמ״ש בהוריות פ״ג אין מושחין את המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותן שנאמר והורדתם אותו אל גיחון וגו׳:
מפכין (כמו מפי הפך) עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. מכאן ואילך היה המעין מתגבר ועולה עד שמגיע לפתח בית דוד, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין לטהרתם זבין וזבות נדות ויולדות, שנאמר: ״ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולישבי ירושלם לחטאת ולנדה״ (זכריה יג, א).
in the future, will bubble from under the threshold of the Temple. From this point forward, the spring will grow in strength and rise until it reaches the opening of David’s house, i.e., his grave, which is outside of Jerusalem. When it reaches the opening of David’s house, it will become a flowing river in which zavim and zavot, menstruating women, and women after childbirth will bathe to purify themselves. As it is stated: “On that day there shall be a fountain opened for the house of David and to the inhabitants of Jerusalem for purification and for sprinkling” (Zechariah 13:1).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַב יוֹסֵף מִכָּאן רֶמֶז לְנִדָּה שֶׁצְּרִיכָה לֵישֵׁב עַד צַוָּארָהּ בַּמַּיִם וְלֵית הִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

Rav Yosef said: From here, there is an allusion that a menstruating woman must be able to sit up to her neck in water, i.e., that this is the appropriate depth for waters of a ritual bath to purify. The Gemara comments: But the halakha is not in accordance with his opinion. Rather, the depth of the water is irrelevant. As long as the water can cover an entire adult body, the ritual bath is kosher.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושנינן שני נחל משום דשטפי מימיו חייש דילמא ישטפוהו אבל כגון אגמים מים דליכא חששא לשטפא אפילו המים עד צוארו עובר כו׳.
אמר רב יוסף מיכן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים ולית הלכתא כוותיה. תינח ביום הכיפורים דליכא מנעל עובר במים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכאן רמז לנדה – מדלא קרי ליה ראוי לנדה עד שמתגבר כנחל שוטף שמגיע לפתח בית דוד רמז שצריכה לטבילת מים עמוקים שתשב בהן עד צוארה ואע״ג דלא רמיז קרא עד צוארה רמיז מיהא דניהוו עמוקים עומק הראוי וזה כראוי.
מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים – שאלו מקמי רב יהודה גאון זצ״ל טבילת נדה מדאורייתא מנלן והשיב קל וחומר ממגעה ור״ת פירש דנפקא מדכתיב במי נדה ודרשינן במסכת עבודת כוכבים (דף עה:) מים שהנדה טובלת בהן ור״י פירש מדכתיב והדוה בנדתה ודרשינן בפ׳ במה אשה (שבת דף סד:) בנדתה תהא עד שתבא במים.
לחטאת ולנדה כו׳ מכאן רמז לנדה כו׳. ופירוש הקרא לחטאת שיתחטאו אלו הטמאים במים שהנדה טובלת בהם וכדדרשינן במסכת ע״ז אקרא במי נדה (חטאת היא) [יתחטא] כמו שכתבו התוס׳:
אמר רב יוסף: מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים שזהו העומק הראוי למי מקוה המטהרים. ומעירים: ולית הילכתא כוותיה [ואין הלכה כמוהו] אלא יכולה לטבול במים שבכל עומק שהוא, וכל שהמים מכסים את כולה הרי זה מקוה טהרה ראוי.
Rav Yosef said: From here, there is an allusion that a menstruating woman must be able to sit up to her neck in water, i.e., that this is the appropriate depth for waters of a ritual bath to purify. The Gemara comments: But the halakha is not in accordance with his opinion. Rather, the depth of the water is irrelevant. As long as the water can cover an entire adult body, the ritual bath is kosher.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) (תִּינַח יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלֵיכָּא מִנְעָל) שַׁבָּת דְּאִיכָּא מִנְעָל מַאי אֲמַר נְחֶמְיָה חַתְנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי דִּמְטוֹ עוּרְקוּמָא דְמַיָּא אוְעַבְרוּהּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ.

§ The Gemara investigates the permissibility of crossing water in order to fulfill a mitzva: It works out well that on Yom Kippur it is permitted because there are no shoes, and there is no problem going through water barefoot. However, on Shabbat, when there are shoes, what is the halakha? Is one permitted to cross water wearing shoes? Is there a concern that his shoe might come off and he may pick it up, thereby violating the prohibition of carrying out? Neḥemya, the son-in-law of the Nasi, said: I saw Rabbi Ami and Rabbi Asi come to a pool of water that they had to cross on Shabbat, and they crossed it while wearing their shoes without removing them first.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשבת דאיכא מנעל מאי. ואסיק׳ היכא דאיכא מנעל מעבר להו דרך מלבוש ושרי. פירוש כשהוא לבוש בהן ברגליו. ויש מי שאומר דרך מלבוש ואפילו שלא ברגליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התינח יום הכפורים לא גרסינן וה״ג שבת דאיכא מנעל מאי – מי שרי לעבור במים או דילמא חיישינן דילמא נפקי מכרעיה ואתי לאיתויינהו.
ועברוה דרך מלבוש – בנעליהם עברו אותו.
ויעברו דרך מלבוש. נעליהם ברגליהם יעברו אותו1.
1. כעי״ז פירש״י ד״ה ועברוה. ובפי׳ רבינו אליקים כתב שעברו כשמנעליהם על ידיהם כמין כפפות. ועיין בר״ח שכתב ויש מי שאומר דרך מלבוש אפילו שלא ברגליו.
ג״ה התינח יום הכפורים דליכא מנעל שבת דאיכא מנעל מאי – פי׳ רש״י ז״ל מוחק אותו דלא אשכחן מאן דשרי הכי בשבת כי הכא דנימא האי לישנא אלא ה״ג שבת דאיכא מנעל מאי. וזה הוא ששואל הש״ס וכך אפשר לפרש לגרסת הספרי׳ דגרסי לשון זר והרבה יש בתלמוד לשונות זרים שאינם לפי סדר התלמוד.
א לדין המעבר במים לצורך מצוה שואלים: תינח [נניח] ביום הכפורים דליכא [שאין בו] נעילת מנעל ולכשיעברו בנחל בלא נעליהם — אין בעיה בדבר, אבל בשבת דאיכא [שיש] בו נעילת מנעל, מאי [מה] יהיה הדין, המותר לעבור נחל בנעלים? שהרי יש לחשוש שמא ישמט המנעל מרגליו ויטלנו בידו ויכול בכך לעבור על איסור הוצאה בשבת! אמר נחמיה חתניה דבי נשיאה [חתנו של בית הנשיא]: אנא חזיתיה [אני ראיתי] את ר׳ אמי ור׳ אסי דמטו עורקומא דמיא [שהגיעו לשלולית של מים] והיו צריכים לעברה בשבת ועברוה כשנעליהם על רגליהם דרך מלבוש ולא חלצו אותם טרם המעבר.
§ The Gemara investigates the permissibility of crossing water in order to fulfill a mitzva: It works out well that on Yom Kippur it is permitted because there are no shoes, and there is no problem going through water barefoot. However, on Shabbat, when there are shoes, what is the halakha? Is one permitted to cross water wearing shoes? Is there a concern that his shoe might come off and he may pick it up, thereby violating the prohibition of carrying out? Neḥemya, the son-in-law of the Nasi, said: I saw Rabbi Ami and Rabbi Asi come to a pool of water that they had to cross on Shabbat, and they crossed it while wearing their shoes without removing them first.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תִּינַח מִנְעָל סַנְדָּל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמַר רַב רִיחוּמִי אֲנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרָבִינָא דְּעָבַר דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ רַב אָשֵׁי אָמַר בסַנְדָּל לְכַתְּחִלָּה לָא.

The Gemara asks: It works out well that shoes are permitted, since one can tie them tightly, but what is there to say about sandals? Since they do not fit tightly on the foot, they might come off in the water. Rav Riḥumi said: I saw Ravina cross a river while wearing sandals on his feet. Rav Ashi said: If he is wearing sandals, he should not cross the water ab initio, lest the sandal fall off his foot and he violate the prohibition of carrying on Shabbat by picking it up.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר סנדל לכתחלה לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סנדל מאי – שאינו יכול להדקו ולקשרו יפה ברגלו כמו מנעל.
סנדל מאי. שאינו יכול להדקו1 יפה ברגלו כמו מנעל2.
1. בכי״מ להדקו ולקושרו יפה.
2. כ״פ רש״י ד״ה סנדל.
היה שבת ורצה לעבור במים לאיזו סבה אם היו מנעלים ברגליו מותר לעבור במנעליו דרך מלבוש ר״ל כשהן ברגליו ואין חוששין שמא יבוא לשלפם מעל רגליו ולהביאם ביד ברה״ר אבל סנדל שאין קשורו והדוקו על הרגל חזק כבמנעל אסור לכתחלה שמא יפול מרגלו ויעבירנו ויש חולקים להתיר לכתחלה אף בסנדל וממה שאמרו בסוגיא זו אנא חזיתיה לרבינא דמטא עורקמא דמיא ועברינהו לסנדליה דרך מלבוש ואין הדברים נראין חדא שהרי רב אשי חלק עמו ואמר סנדל לכתחלה לא ועוד שהרי רבינא עצמו חזר לחוש לדברי רב אשי והוא שאמרו ריש גלותא איקלע להגרוניא ויש גורסין לאכזותא והוא שם עיר רפרם וכולהו רבנן אתו לפירקא רבינא לא אתא בעא רפרם לאפוקי מדעתיה דריש גלותא ר״ל לפרסם סבתו כדי להוציא הדבר מלבו של ריש גלותא שלא ישנאנו בכך א״ל מאי טעמא לא אתי מר לפירקא א״ל כייבן לי כרעאי א״ל וניסום מר סנדלא כלומר שהן רחבות אמר ליה עורקמא דמיא הוה באורחא א״ל ונעברינהו מר לסנדליה דרך מלבוש א״ל הא אמר רב אשי סנדל לכתחלה לא:
מכלל דברינו למדת שכל שהוא נעשה ברחיצה להקר ולהתענג אסור לא סוף דבר רחיצה בלבד אלא אף ישיבה במקומות הלחים לכוונה זו אסור מעתה אסור לישב על גבי הטיט ביום הכפורים ופירשוה דוקא בטופח על מנת להטפיח הא בפחות מכן מותר שאין איסור להצטנן ולהקר אלא במקום שיש שם לחות מים ומגדולי החכמים היו מצטננים בפירות בדלועים וקשואים ודומיהן ומהם בתינוקת שבשרם רך וקר ומהם בכוסות של כסף ומ״מ דוקא שאין מים בתוך הכוס שאילו יש שם מים אפילו לא היה מלא יש לחוש שמא יתנועע הכלי ויפלו מים על בשרו ואין צריך לומר בכוס מלא או בשל חרס אפי׳ בחסר שהרי המים יוצאים דרך דפנותיו:
סנדל מאי – פי׳ לפי שהסנדל אינו יכול להדקו ברגליו כמו המנעל ודילמא נפיק ואתי לאתויי ד׳ אמות ברשות הרבים: ע״כ נמצא מדברי הרב ז״ל במסכת זו:
ושואלים: תינח [נניח] במנעל שאפשר לקשור אותו יפה, אולם בסנדל מאי איכא למימר [מה יש לומר], כיון שאינו מהודק כל כך ברגל יש לחשוש שהמים ישטפו אותו. אמר רב ריחומי: אנא חזיתיה [אני ראיתי] את רבינא שעבר נחל כשהיו על רגליו סנדלים דרך מלבוש. רב אשי אמר: אם נעול הוא בסנדל — לכתחלה לא יעבור בו בתוך המים, שמא ישמט הסנדל מעל רגלו ויבוא להרימו ולשאתו בידו, ויעבור על איסור שבת.
The Gemara asks: It works out well that shoes are permitted, since one can tie them tightly, but what is there to say about sandals? Since they do not fit tightly on the foot, they might come off in the water. Rav Riḥumi said: I saw Ravina cross a river while wearing sandals on his feet. Rav Ashi said: If he is wearing sandals, he should not cross the water ab initio, lest the sandal fall off his foot and he violate the prohibition of carrying on Shabbat by picking it up.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רֵישׁ גָּלוּתָא אִיקְּלַע לְהַגְרוֹנְיָא לְבֵי רַב נָתָן רַפְרָם וְכוּלְּהוּ רַבָּנַן אֲתוֹ לְפִירְקָא רָבִינָא לָא אֲתָא לִמְחַר בָּעֵי רַפְרָם לְאַפּוֹקֵי לְרָבִינָא מִדַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא אֲתָא מָר לְפִירְקָא אֲמַר לֵיהּ הֲוָה כָּאֵיב לִי כַּרְעַאי אִיבְּעִי לָךְ לְמֵיסַם מְסָאנֵי גַּבָּא דְכַרְעָא הֲוָה.

Incidental to this, the Gemara reports: The Exilarch came to deliver a lecture in Rav Natan’s study hall in Hagronya. Rafram and all the Sages came to the lecture, but Ravina did not come. The next day, when he came, Rafram wanted to remove any anger towards Ravina from the mind of the Exilarch, for missing the lecture. Rafram therefore asked Ravina: What is the reason that the Master did not come to the lecture? He said to him: My foot hurt. He said to him: You should have put shoes on. Ravina answered him: It was the back of the foot that hurt, so wearing shoes would have been hard for me.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איקלע להגרוניא – ושבת שם.
לפירקא – לדרשא דריש גלותא.
מדעתיה דריש גלותא – שלא ישנאהו.
אגב כך מסופר: ריש גלותא איקלע [ראש הגולה הזדמן] להגרוניא לבי [לבית] רב נתן, רפרם וכולהו רבנן [וכל החכמים] אתו לפירקא [באו לדרשה], רבינא לא אתא [בא]. למחר כשבא, בעי [רצה] רפרם לאפוקי [להוציא] את רבינא מדעתיה [מדעתו, מכעסו] של ריש גלותא [ראש הגולה], שלא יקפיד על רבינא שנעדר מן הדרשה, ולכן שאל אותו: מאי טעמא לא אתא מר לפירקא [מה טעם לא בא אדוני לדרשת הרגל]? אמר ליה [לו]: הוה כאיב לי כרעאי [כאבה לי רגלי]. אמר לו: איבעי לך למיסם מסאני [היית צריך לנעול נעלים]. ענה לו: גבא דכרעא הוה [גב הרגל היה זה] ונעילת הנעל קשה לו.
Incidental to this, the Gemara reports: The Exilarch came to deliver a lecture in Rav Natan’s study hall in Hagronya. Rafram and all the Sages came to the lecture, but Ravina did not come. The next day, when he came, Rafram wanted to remove any anger towards Ravina from the mind of the Exilarch, for missing the lecture. Rafram therefore asked Ravina: What is the reason that the Master did not come to the lecture? He said to him: My foot hurt. He said to him: You should have put shoes on. Ravina answered him: It was the back of the foot that hurt, so wearing shoes would have been hard for me.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיבְּעִי לָךְ לְמִרְמֵא סַנְדָּלָא אֲמַר לֵיהּ עוּרְקְמָא דְמַיָּא הֲוָה בְּאוֹרְחָא אִיבְּעִי לָךְ לְמֶעְבְּרֵיהּ דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ אֲמַר לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב אָשֵׁי סַנְדָּל לְכַתְּחִלָּה לָא.

Rafram said to Ravina: You should have worn sandals, which leave the heel exposed. He said to him: There was a pool of water on the way that I would have had to cross. He said to him: You should have crossed it wearing the sandals. He said to him: Does the Master not hold with that which Rav Ashi said: One should not wear sandals when crossing a river on Shabbat, ab initio? From this conversation, the Exilarch understood that Ravina meant no disrespect in not attending the lecture.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעי לך למירמא סנדל – שהוא רחב.
א״ל לא סבר מר להא דאמר רב אשי סנדל לכתחילה לא. ק״ל הא רב רחומי הוא דאמר לעיל אנא חזיתיה לרבינא דעבר דרך מלבוש ושמא זה ראיה לפירוש רבי שרגיל לפרש דתרי רבינא הוו אי נמי דחויי דחי ליה רבינא אבל לא סובר כן:
יהודה גרוגרות. כך שמו:
אמר לו: איבעי לך למרמא סנדלא [היית צריך לנעול סנדל], שגב הרגל גלוי בו. אמר ליה [לו]: עורקמא דמיא הוה באורחא [שלולית נחל מים היתה בדרך] וצריך היה לעוברה. אמר ליה [לו]: איבעי לך למעבריה [היית צריך לעוברו] כשאתה נעול סנדלים דרך מלבוש אמר ליה [לו]: לא סבר ליה מר להא [וכי אין אדוני סבור כהלכה זו] שאמר רב אשי: סנדל לכתחלה לא ינעל בעוברו בשבת בנחל. ומתוך הדברים למד ראש הגולה שלא נמנע רבינא לבוא מחמת זלזול בכבודו.
Rafram said to Ravina: You should have worn sandals, which leave the heel exposed. He said to him: There was a pool of water on the way that I would have had to cross. He said to him: You should have crossed it wearing the sandals. He said to him: Does the Master not hold with that which Rav Ashi said: One should not wear sandals when crossing a river on Shabbat, ab initio? From this conversation, the Exilarch understood that Ravina meant no disrespect in not attending the lecture.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנֵי יְהוּדָה בַּר גְּרוֹגְרוֹת גאָסוּר לֵישֵׁב עַל גַּבֵּי טִינָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּבְטִינָא מְטַפַּחַת אָמַר אַבָּיֵי דוּבְטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ אָמַר רַב יְהוּדָה המוּתָּר לְהִצְטַנֵּן בְּפֵירוֹת רַב יְהוּדָה מִצְטַנֵּן בְּקָרָא.

§ The Gemara continues to discuss the laws of Yom Kippur: Yehuda bar Gerogarot taught: It is prohibited to sit on damp clay on Yom Kippur. Rabbi Yehoshua ben Levi said: This prohibition applies only when the clay is dripping wet, when one feels its wetness when touching it. Abaye said in clarification: It must be dripping wet enough to make something else wet. Rav Yehuda said: One is permitted to cool off with fruit on Yom Kippur, and it is not considered bathing. Similarly, when Rav Yehuda suffered from the heat on Yom Kippur he cooled off by putting a squash on himself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני ר׳ יהודה [בר] גרוגרות פי׳ שם אדם. אסור לישב ע״ג טיט ביום הכיפורים ואוקמא אביי בטופח ע״מ להטפיח. וכבר פירשנוה פעמים רבות. מותר להצטנן בפירות וכן בקרא וכן בינוקא בכולהו שרי אבל במני דפחרא בין מלא בין חסר אסור משום דשחלי פי׳ שואבין המים ומקיאין אותן בחוץ ונמצא המצטנן בהן שהמים המתקבצין רוחצין את גופו. ומני דכספא ומני מתכות משום דמזדרבי. פי׳ כשמנענעים הכלים ניתזין מן המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן.
ירושלמי [ר׳ זעירא וכו׳ בשם ר׳ יהושע] בן לוי בתענית צבור מרחיץ פניו וידיו כדרכו ובט׳ באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. וביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר המפה על פניו. ר׳ יונה הוה תרי מרטוטא ויהיב לה תיתיבו היה הולך אצל רבו או מי שגדול ממנו עובר בים או בנהר ואינו חושש נטנפו רגליו מרחיצין במים ואינו חושש. הורה ר׳ אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו מותר להרחיצן במים. אבל ומנודה המהלכין בדרך מותר בנעילת הסנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו. וכן בט׳ באב וכן בתענית צבור. סיכה בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אם בשבת מותר אם ביום הכיפורים אסור. בט׳ באב ובתענית צבור של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר. כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ. אית תנא תני יוצאין באפליא ואוקימנא באפליא של בגד ביום הכיפורים. אית תנא תני אין יוצאין. ואוקימנא באמפליא של עור. ריב״ל נפיק לביש סליסיה ביום הכיפורים אומר אסטנס [אנא] חד תלמיד מן דר׳ מנא הורי לחד מן קריבוי דנשיא דמלביש סיליסיה דהוה אסתנס מן הדה דריב״ל.
הא דריב״ל תריצנא הכי ערב יום הכיפורים היה מקנח ידיו ורגליו במטפחת ולמחר ביום הכיפורים היה מעבירה ע״ג עיניו ואינו חושש. ערב ט׳ באב היה שורה מטפחת ומניחה מראשותיו ובט׳ באב היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו ואינו חושש.
שאלו לר׳ אלעזר זקן יושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות אי לא כדגרסינן בסנהדרין [דף ה] א״ל ר׳ חייא לר׳ בן אחי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות וכו׳ וא״ר יצחק חקולא אני ראיתי ר׳ יוסי בן זמרא כהן והכי קא מיבעיא ליה הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר נאמן אדם על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו או הלכתא כר׳ מאיר דאמר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו ופשטו ליה הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל הואיל ותנן סתמא כוותיה כדתנן בנגעים סוף פרק ב׳ כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טפח
טפחא(יומא עח.) תני יהודה בר גרוגרות אסור לישב על גבי טינא בי״ה אמר ריב״ל ובטינא המטפחת אמר אביי ובטופח על מנת להטפיח. (ברכות כה.) כל זמן שמטפיחין. (שבת יד) משקה טופח עליהן. (כלים פרק ח) ומשקה טופח. (עבודה זרה ס) אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב. פי׳ משקין ששפכן לארץ או על גבי כלי ולא נבלעו יפה יפה אם יש בהן ממש שאם יניח ידו עליהן נדבקין בידו ונעשת לחה שיעור כשיניח ידו על הבגד או על הכלי אם לא יודע הנחת מקום ידו זהו משקה טופח ואם יודע מקום הנחת ידו זהו טופח על מנת להטפיח (משנה עדיות פרק ד) רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח. (טהרות פרק ח) ומשקה טופח מלמטן. (גיטין טז) (עבודה זרה עב) והתנן (בפרק ח׳ דטהרות) הנצוק והקטפרס ומשקה טופח. (משנה פאה ה) אין מגלגלין בטופח פי׳ רבי דניאל ז״ל שלא ירבץ שדהו כל כך שתהא טופח על מנת להטפיח מפני שמזיק לעניי ירושלים המרבץ שדהו עד שלא ירד העני לתוכה אם היזקו מרובה על של עני מותר ואם היזיקו של עני מרובה על שלו אסור רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מניחו על הגדר והעני בא ונוטל את שלו:
א. [בעפייכטען.]
על גבי טינא – שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה.
מטפחת – מקיאה מים.
יהודה גרוגרות. שם חכם וכינויו1.
אסור לישב על גבי הטיט. שמחמת2 ליחלוחית הטיט מתקרר והוי קרוב לרחיצה3.
מטפח׳. מוציאה4 מים.
ובטופח ע״מ להטפיח. שהוא לח ביותר כדי שיניח אדם ידו עליו יעלה ליחלוחית עליה שאם5 אותה היד לידו אחרת תדבק בה ליחלוחית.
בפירות. להתקרר כגון קר׳ או דלעת6 שהם קרים.
1. כ״כ הר״ח שם חכם. ובתו״י כתבו כך שמו.
2. בכי״מ שליחלוחית הטיט הוי עונג וקרוב לרחיצה וכ״ה בפירש״י.
3. כעי״ז פירש״י ד״ה ע״ג טינא. ובפי׳ רבינו אליקים כתב שנראה קרוב לרחיצה.
4. בכי״מ מקיאה מים וכ״ה בפירש״י.
5. בכי״מ שאם תדבק אותה לידו אחרת תדבק בה לחלוחית.
6. אפשר כונתו דלעת היינו דלעת קטנה וקרא הוא דלעת גדולה עיין רש״י סוכה דף נו,ב ד״ה בוצינא. ובכי״מ הגי׳ כגון דלעת או קישואים.
ב ועוד בדיני יום הכיפורים. תני [שנה] יהודה בר גרוגרות: אסור לישב על גבי טינא [אדמה לחה] ביום הכפורים. אמר ר׳ יהושע בן לוי: איסור זה הוא דווקא בטינא מטפחת, כלומר שהלחות בה מורגשת במגע. אמר אביי: אין בכך די אלא דווקא בטופח על מנת להטפיח, כלומר שהרטיבות גדולה כל כך שכל מה שנוגע בדדבר שנגע בה אף הוא נרטב. אמר רב יהודה: מותר להצטנן בפירות ביום הכיפורים ואין בכך משום חשש רחיצה. וכן רב יהודה כשהיה סובל מן החום ביום הכיפורים, היה מצטנן על ידי שהיה מניח על עצמו קרא [דלעת].
§ The Gemara continues to discuss the laws of Yom Kippur: Yehuda bar Gerogarot taught: It is prohibited to sit on damp clay on Yom Kippur. Rabbi Yehoshua ben Levi said: This prohibition applies only when the clay is dripping wet, when one feels its wetness when touching it. Abaye said in clarification: It must be dripping wet enough to make something else wet. Rav Yehuda said: One is permitted to cool off with fruit on Yom Kippur, and it is not considered bathing. Similarly, when Rav Yehuda suffered from the heat on Yom Kippur he cooled off by putting a squash on himself.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבָּה מִצְטַנֵּן בְּיָנוֹקָא רָבָא מִצְטַנֵּן בְּכָסָא דְכַסְפָּא אָמַר רַב פָּפָּא וכָּסָא דְכַסְפָּא מָלֵא אָסוּר חָסֵר שְׁרֵי דְּפַחְרָא אִידֵּי וְאִידֵּי אָסוּר מִשּׁוּם דְּמִישְׁחָל שָׁחֵיל רַב (פפא) אָמַר כָּסָא דְכַסְפָּא חָסֵר נָמֵי אָסוּר מִשּׁוּם דְּמִזְדָרֵיב.

Rabba cooled off by placing a baby [yanuka] next to him, because a baby’s body is cold. Rava cooled off with a silver cup. Rav Pappa said: If the silver cup is full, it is prohibited; however, if it is not full, it is permitted. With regard to a ceramic cup, both this and that are prohibited, since the water seeps through the cup, causing a violation of the prohibition of bathing. Rav Ashi said: A silver cup that is not full is also prohibited because it can slip [mizderiv] from his hand and spill.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אזדרבויי
אזדרבוייאמאי טעמא משום דאתי לאזדרבויי בגמרא דאסור באכילה (יומא עח.) ביומא בפרק יום הכפורים פי׳ משום דמיזדרבי כשמתנענים הכלים נתזים המים שבתוכן ונופלין על בשרו של אדם המצטנן בהן. פ״א שמא יעלו המים ויצאו לחוץ לפי שכלי כסף שיעין:
א. [אויסרינן.]
מלא אסור – שמא ישפכו מים על בשרו.
משחל שחיל – פולט מים שבולע טרישטריש״א בלעז.
דמזדריב – מחליק ונשמט מידו וישפכו המים עליו.
כסא דכספא נמי כו׳. מיכן יש ליזהר שלא לצנן עצמו בכלי חרס אע״פ שאין בו מים עכשיו משום דשחולי שחיל ולא בשום טיט שהוא טופח על מנת להטפיח לא יד ורגל וכן בחול שיש בו לחלוחית מים וכיוצא בו:
בינוקא. י״מ בתינוק שנטבלו בגדיו במים ואין זה הפי׳ נכון ורב היי פי׳1 קטן מקבל מן האויר את החום ואת הקור והילכך בשרו לאלתר צונן הוא וכשהוא מניחו על גוף אחד2 מיד יוצא חומו3.
מלא אסור. שמא ישפכו מים על בשרו4.
מישחל שחיל. פולט מים שבולע5 על בשרו.
1. והביאו הרי״צ גיאות שם עיי״ש.
2. בכי״מ אחר וכ״ה ברי״צ גיאות.
3. ובספר המכתם הביא שי״ג יניקא ופי׳ שהוא כלי חרס או מתכת שיש לו פה ארוך ששותין בו מים ונקרא ינוקא לפי שנראה כמו שיונקין. ועיין רש״ש שכתב בינוקא יל״פ בענף אך בטוש״ע איתא בתינוק ובטלה דעתי עכ״ד הרש״ש.
4. כ״פ רש״י ד״ה שמא ישפכו.
5. כ״פ רש״י ד״ה משחל. וכעי״ז כתב הר״י מלוניל (דף ב,א) שמזיע מבחוץ לחות המים שבתוכו ופולט אותו. ועיין תוס׳ ישנים (ד״ה כסא דכספא) שכתבו שיש ליזהר שלא לצנן עצמו בכלי חרס אע״פ שעכשיו אין בו מים משום דשחולי שחיל.
רבה היה מצטנן בינוקא [בילד], שהיה מבקש שיניחו סמוך לו ילד שגופו קריר, רבא היה מצטנן בכסא דכספא [בכוס של כסף]. אמר רב פפא: כסא דכספא [כוס כסף] להצטנן בו אם הוא מלא מים — אסור, אבל אם אינו מלא אלא חסר — שרי [מותר]. אולם להצטנן בכוס דפחרא [של חרס] — אידי ואידי [בזה ובזה] אסור, גם כשאינה מליאה, משום דמישחל שחיל [שהמים מבצבצין מתוך הכלי] ויש בו משום רחיצה. רב פפא אמר: כסא דכספא [כוס כסף] כשהוא חסר, נמי [גם כן] אסור להצטנן בו, משום דמזדריב [שעלול להחליק מידו] ועשוי להשפך.
Rabba cooled off by placing a baby [yanuka] next to him, because a baby’s body is cold. Rava cooled off with a silver cup. Rav Pappa said: If the silver cup is full, it is prohibited; however, if it is not full, it is permitted. With regard to a ceramic cup, both this and that are prohibited, since the water seeps through the cup, causing a violation of the prohibition of bathing. Rav Ashi said: A silver cup that is not full is also prohibited because it can slip [mizderiv] from his hand and spill.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) זְעֵירָא בַּר חָמָא אושפיזכנין דְּרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וּדְכוּלְּהוּ רַבָּנַן דְּקֵיסָרִי הֲוָה אֲמַר לֵיהּ לְרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בַּר אַרְיָא תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְתָא דַּהֲוָה עָבֵיד אֲבוּךְ מִטְפַּחַת הָיָה לוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים זוְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כֵּלִים נְגוּבִין וּלְמָחָר מְקַנֵּחַ בָּהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו.

Ze’eira bar Ḥama, the host of the home where Rabbi Ami, and Rabbi Asi, and Rabbi Yehoshua ben Levi, and all the Sages of Caesarea stayed, said to Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi: Son of a lion, come, I will tell you about a wonderful custom that your father used to perform. He had a cloth that he would prepare on the day before Yom Kippur by soaking it in water and wringing it out, making it almost like a dried cloth. And the next day he wiped his face, hands, and feet with it. On the day before the Ninth of Av, on which the prohibition of bathing is by rabbinic law and not Torah law, he would soak the cloth in water and the next day pass it over his eyes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטפחת – סודר כמין כלים נגובים ואני שמעתי דה״ג ערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ומקנח בה ידיו ולמחר פושטה ומעבירה על עיניו והיא לחה קצת מקינוח הידים דאתמול.
וזעירא אושפיזכניה דריב״ל אמר ליה ליוסף בריה דריב״ל תא אימא לך מילי מעליותא דהוי עביד אבוך ערב יום הכיפורים מביא מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ולמחר מעבירה ע״ג עיניו, וערב ט׳ באב שורה אותה במים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליוא. ואע״ג דר׳ יהושע הוה עביד ביום הכיפורים הכי, ר׳ יהושע שאני דהו׳ זהיר וזריז ולא הוה סחיט אבל אחר לא דילמא סחיט המטפחת ומוטב שידיח ידיו ולא יסחוטב. גאי נמי על עיניו היה מעבירה כדי להקר אבל להדיח ידיו לא.
א. כגירסתנו וכפי דעת רבה בר מרי שכך היה עושה ריב״ל. [וכפה״נ אין כאן גירסא חדשה בלשון זעירא, שכן דרכו של רבינו להעתיק כפי מה שתוקן במסקנת הסוגיא].
ב. מש״כ רבינו אבל אחר לא וכו׳ ומוטב שידיח ידיו, לכאורה היינו מש״כ במחז״ו סי׳ רסד: אבל יום הכיפורים דאסירא ליה סחיטא אין שורין כלל ומוטב להושיט אצבעו במים לשום ניקיון ובהכי לא הוי תענוג. אבל במחז״ו (שם ובסי׳ שמג) כתב כן לפי מאי דגריס בגמרא ערב יוהכ״פ מביאין לו מפה ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, [לא כגירסתנו וגי׳ רבינו שורה אותה במים], כלומר מקנח בעיוכ״פ פניו יו״ר שהיו שרויין במים של רחיצה, ורק בכה״ג התירו למחר לקנח דסחיטה ליכא דנגובה הוייא ותענוג ליכא משום מיעוט מים, ולגירסא זו אף ריב״ל לא שרה במים.
ג. הובא בראבי״ה סי׳ תקכח אות ו.
ערב תשעה באב. בשאילתות גרס איפכא וכן פי׳ רש״י:
מיטפחת. סודר1.
ומקנח בו פניו ידיו ורגליו. כלומ׳2 מעביר׳ על גבי פניו ידיו ורגליו וכורכה יחד שלא תיבש הלחלוחית שבה ולמחר ביום ט׳ באב3 מעביר׳ על גבי עיניו ואינו חושש.
כמין כלים נגובין. דעצר ליה שלא יבא לידי סחיט׳ ביום הכיפורים ולמחר מקנח בה פניו ידיו רגליו.
1. כ״פ רש״י ד״ה מטפחת.
2. בכי״מ כלומ׳ רוחץ פניו ידיו ורגליו ומקנח אותם במטפחת וכורכה.
3. כגירסת הרי״ף (דף ב,א) והרא״ש (סימן ז׳) וכן הביאו בתו״י שכן גירסת השאלתות. אמנם גירסת הגמ׳ לפנינו שכך היה עושה בערב יוה״כ.
מטפחת היתה לו לריב״ל ערב תשעה באב היו מביאין אותה והיו שורין אותה במים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו ומעבירה על גבי עיניו ואינו חושש ערב יום הכפורים מביאין לו ושורה אותה ועושה אותה כמין כלים נגובים ר״ל שהיה סוחטה מאתמול ומתנגבת כל הלילה ולמחר מעבירה על גבי עיניו ר״ל להצטנן בה ולא הוזכרה כאן פניו ידיו ורגליו שלא לרחיצה היה מתכוין אלא להצטנן והראיה ממה שהביאוה בסוגיא זו עם הדברים שהתירו להצטנן בהם ונטילת ידים מיהא כבר ביארנו את דינה אם לאיסור אם להיתר ויש גורסין בשמועה זו שבערב תשעה באב לא היה שורה במים אלא מביאין לו מטפחת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש ולא שיהא תשעה באב חמור מיום הכפורים אלא משום תוספת אבילות ומ״מ מפה שרויה ביום הכפורים עצמו או מאתמול ועדיין לא נסחטה אסור ביום הכפורים משני צדדים אחד משום לחות שבה ואחת משום סחיטה:
ראיית מומין שבבכור אם הוא מום עובר לאסרו או קבוע להתירו צריך מומחה ומורשה מפי נשיא כמו שיתבאר במקומו אפי׳ זקן ויושב בישיבת סנהדרין צריך ליטול רשות להתיר בכורות:
מסופר: זעירא בר חמא אושפיזכנין [בעל אכסנייתו] של ר׳ אמי ור׳ אסי ור׳ יהושע בן לוי ודכולהו רבנן דקיסרי הוה [ושל כל חכמי קיסריה היה]. אמר ליה [לו] לרב יוסף בריה [בנו] של ר׳ יהושע בן לוי: בר אריא [בן אריה]! תא אימא לך מילתא מעליתא דהוה עביד אבוך [בוא ואספר לך דבר מעולה שהיה עושה אביך]: מטפחת היתה לו שהיה מכין בערב יום הכפורים, ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין שתתייבש למדי, ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. ערב תשעה באב, שאיסורו אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים בלבד, היה שורה אותה במים ולמחר מעבירה על גבי עיניו.
Ze’eira bar Ḥama, the host of the home where Rabbi Ami, and Rabbi Asi, and Rabbi Yehoshua ben Levi, and all the Sages of Caesarea stayed, said to Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi: Son of a lion, come, I will tell you about a wonderful custom that your father used to perform. He had a cloth that he would prepare on the day before Yom Kippur by soaking it in water and wringing it out, making it almost like a dried cloth. And the next day he wiped his face, hands, and feet with it. On the day before the Ninth of Av, on which the prohibition of bathing is by rabbinic law and not Torah law, he would soak the cloth in water and the next day pass it over his eyes.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכֵן כִּי אֲתָא רַבָּה בַּר מָרִי אָמַר חבְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב מְבִיאִין לוֹ מִטְפַּחַת וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמַנִּיחָהּ תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו וּלְמָחָר מְקַנֵּחַ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבִיאִין לוֹ מִטְפַּחַת וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּמַיִם וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין כֵּלִים נְגוּבִין וּלְמָחָר מַעֲבִירָהּ עַל גַּבֵּי עֵינָיו אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא אִיפְּכָא אֲמַרְתְּ לַן וְאוֹתֵיבְנָךְ סְחִיטָה.

Similarly, when Rabba bar Mari came from Eretz Yisrael he said: The day before the Ninth of Av they bring one a cloth, and he may soak it in water and place it under his head. The next day, when only some moisture remains, he may wipe his face, hands, and feet with it. On the day before Yom Kippur, they bring one a cloth, and he may soak it in water and wring it out to make it like a dried cloth. The next day, he may pass it over his eyes. Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: You told us the opposite. What you told us about Yom Kippur was really what he did on the Ninth of Av, and we objected to you with regard to the prohibition of wringing, since Yom Kippur has the same prohibition of wringing that Shabbat has.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איפכא אמרת לן – בתשעה באב עושה אותן כמין כלים נגובים ובערב יוה״כ לא אמרת עושה אותן כמין כלים נגובים ואותיבנך סחיטה לשון ששמעתי הכי קאמר איפכא אמרת לן ערב תשעה באב מקנח בה ידיו ולמחר פושטה וכו׳ וערב יום הכפורים שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים ואותיבנך סחיטה דכמין כלים נגובים עדיין יש כדי לסחוט.
איפכא אמרת לן. כי היה סובר שיש להחמיר בט״ב יותר מיוה״כ כדאמרי׳ בעלמא דדברי סופרים צריכין חיזוק יותר:

יום הכפורים

{שמעתא דשמוש במטפחת לחה בתשעה באב וביוה״כ}
ה״ג: וכן כי אתא רבה בר מרי אמר: בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו. ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. בערב יוה״כ מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים. למחר מעבירה על גבי עיניו. א״ל ר׳ יעקב בר אידי לר׳ ירמיה בר תחליפא: איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה. ויש שבוש ברוב הספרים במקום הזה, גם בהלכות הרי״ף ז״ל.

יום הכפורים

{שמעתא דשמוש במטפחת לחה בתשעה באב וביוה״כ}
כתוב בספר המאור: ה״ג, וכן כי אתא רבה בר מרי אמר, בעט״ב מביאין לו מטפחת וכו׳, עד ויש שבוש ברוב הספרים במקום הזה, גם בהלכות הרי״ף ז״ל:
אמר הכותב: באמת שיש חלוף גדול בספרים במקום הזה, עד שאין שני ספרים מסכימים לגרסא אחת. אבל כולם לדבר אחד נתכונו ואין להקפיד בחלופן.
וגירסת רבינו הגדול ז״ל ג״כ נכונה היא. וכך פירושה: בערב תשעה באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים. ובלילה מקנח בה פניו ידיו ורגליו כדי להצטנן בה, ולמחר מעבירה ע״ג עיניו להעביר לפלוף וחבלי שינה מהם. אבל ביוה״כ, מתוך שהוא עושה אותה כמין כלים נגובים, שהוא סוחט אותה הרבה, אין בה כדי קנוח פניו ידיו ורגליו, אלא למחר מעבירה ע״ג עיניו.
וכן כי אתא [כאשר בא] רבה בר מרי מארץ ישראל אמר: בערב תשעה באב היו מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ומניחה תחת מראשותיו, ולמחר כשנשאר בה רק מקצת לחלוחית, היה מקנח בה פניו ידיו ורגליו. בערב יום הכפורים מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים, ועושה אותה כמין כלים נגובין, ולמחר מעבירה על גבי עיניו. אמר ליה [לו] ר׳ יעקב לר׳ ירמיה בר תחליפא: איפכא אמרת לן [אתה אמרת לנו להיפך] מה שסיפר הוא לגבי יום הכיפורים אמרת לגבי תשעה באב, ואותיבנך סחיטה [והקשינו עליך מאיסור סחיטה] שהרי ביום הכיפורים דינו כשבת ואסור לסחוט בו דבר.
Similarly, when Rabba bar Mari came from Eretz Yisrael he said: The day before the Ninth of Av they bring one a cloth, and he may soak it in water and place it under his head. The next day, when only some moisture remains, he may wipe his face, hands, and feet with it. On the day before Yom Kippur, they bring one a cloth, and he may soak it in water and wring it out to make it like a dried cloth. The next day, he may pass it over his eyes. Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: You told us the opposite. What you told us about Yom Kippur was really what he did on the Ninth of Av, and we objected to you with regard to the prohibition of wringing, since Yom Kippur has the same prohibition of wringing that Shabbat has.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםבעל המאוררמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר תַּחְלִיפָא אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ.

§ Rav Menashya bar Taḥalifa said that Rav Amram said that Rabba bar bar Ḥana said: They asked Rabbi Elazar ben Pedat: Must an Elder who sits and studies Torah in a yeshiva receive permission from the Nasi to permit him to render firstborn animals permitted, like others who must get permission from the Nasi to render firstborn animals permitted, or not? A firstborn animal may not be eaten until it has a blemish. Knowing which blemishes are permanent and permit the animal to be eaten and which are temporary is specialized knowledge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאלו את רבי אלעזר גרסינן. והוא רבי אלעזר בן פדת.
זקן ויושב בישיבה וכו׳ – אמרינן בסנהדרין (דף ה.) שאין חכם מתיר את הבכור ביחיד לראות את מומו אלא אם כן נטל רשות מן הנשיא פעם אחת והכא מיבעיא להו דאם זקן יושב בישיבת סנהדרין הוא מי צריך רשות׳ או לא והא דנקט לה הכא משום דבעי למימר ותו קמבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה״כ.
ג מסופר: אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב עמרם אמר רבה בר בר חנה: שאלו את ר׳ אלעזר בן פדת: מי שהוא זקן (חכם) ויושב בישיבה, שכבר מלמד חכמים אחרים, האם צריך ליטול רשות מהנשיא להתיר בכורות ביחיד, כשאר חכמים החייבים לקבל רשות מן הנשיא כדי להתיר בכורות ביחיד או אינו צריך?
§ Rav Menashya bar Taḥalifa said that Rav Amram said that Rabba bar bar Ḥana said: They asked Rabbi Elazar ben Pedat: Must an Elder who sits and studies Torah in a yeshiva receive permission from the Nasi to permit him to render firstborn animals permitted, like others who must get permission from the Nasi to render firstborn animals permitted, or not? A firstborn animal may not be eaten until it has a blemish. Knowing which blemishes are permanent and permit the animal to be eaten and which are temporary is specialized knowledge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי קָא מִיבְּעֵי לְהוּ הָכִי קָא מִיבְּעֵי לְהוּ כִּי הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין דָּבָר זֶה הִנִּיחוּ לָהֶם לְבֵי נְשִׂיאָה כְּדֵי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ צָרִיךְ לִיטּוֹל רְשׁוּת אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּזָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵין צָרִיךְ עָמַד ר׳רַבִּי צָדוֹק בֶּן חלוקה עַל רַגְלָיו וְאָמַר אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא שֶׁזָּקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָיָה וְעָמַד בְּמַעֲלָה מִזְּקֵנוֹ שֶׁל זֶה וְנָטַל רְשׁוּת לְהַתִּיר בְּכוֹרוֹת.

The Gemara asks: What are they asking? What is the basis of the question? The Gemara explains: This is what they are asking, like this statement of Rav Idi bar Avin, who said: This matter, the authority of the Nasi to grant permission, was given to the house of the Nasi to raise its stature. Therefore, must permission be received, since the request itself honors the Nasi? Or, perhaps because the individual in question is an Elder who sits and studies Torah in a yeshiva, there is no need. Rav Tzadok ben Ḥaluka rose to his feet and said: I saw Rabbi Yosei ben Zimra, who was an Elder who sat in the yeshiva and who stood before the grandfather of this current Nasi, ask permission from him to permit firstborn animals.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גדר
גדרא(ברכות יז.) כשם שאינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי פי׳ ענין מתגדל ואין שררה במלאכתו אף אני איני מתגדל במלאכתי ויש מפ׳ מה הוא אינו מתגדר בשלי שאינו עוסק בתורה כלום אף אני איני מתגדר בשלו שאיני רוצה לבטל מדברי תורה (יומא עח.) דבר זה הניחו להן לבית ר׳ להתגדר בו. מאי כיון דלהתגדר בו צריך ליטול רשות (נדרים פא) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רבי שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגדרין על הצבור רב אשי אמר משום דקרו לאנשי חמרי. (חולין י) אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. ירושלמי בדמאי בפרק שני היו הכל מליזין עליו אמר להם בואו ונדיין כתיב וכתת נחש נחשת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיה להעבירו אלא העטרה הניח לו הקב״ה להתגדר בה:
א. [גראסדענקען. זיך ערהעבען.]
דבר זה – נטילת הרשות.
להתגדר – לשון גדולה.
למעלה מזקנו של זה – לפני זקינו של נשיא זה שבדורנו.
כהנים חשודין על מומי הבכור להתיר את האסור ואף להטיל בו מום לפי שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אלא אם כן יש בו מום ועל הכהן ליטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו דרבי מאיר ודרבן שמעון במסכת בכורות (דף לה.).
ושואלים: מאי קא מיבעי להו [מה נשאלה להם], כלומר: מה בסיס השאלה? ומסבירים: הכי קא מיבעי להו [כך נשאל להם] כי הא [כמו זה] שאמר רב אידי בר אבין: דבר זה, כלומר: ענין זה שצריך ליטול רשות מהנשיא הניחו להם לבי נשיאה [לבית הנשיא] כדי להתגדר בו שיהא לגדולתם, ולכן צריך ליטול רשות, כיון שיש בדבר זה משום כבוד הנשיא, או דילמא [שמא], כיון שזקן ויושב בישיבה הוא, אין צריך. עמד ר׳ צדוק בן חלוקה על רגליו, ואמר: אני ראיתי את ר׳ יוסי בן זימרא שזקן ויושב בישיבה היה ועמד במעלה מזקנו של זה, כלומר: עמד לפני זקנו של הנשיא הזה שבדורנו, ונטל ממנו רשות להתיר בכורות.
The Gemara asks: What are they asking? What is the basis of the question? The Gemara explains: This is what they are asking, like this statement of Rav Idi bar Avin, who said: This matter, the authority of the Nasi to grant permission, was given to the house of the Nasi to raise its stature. Therefore, must permission be received, since the request itself honors the Nasi? Or, perhaps because the individual in question is an Elder who sits and studies Torah in a yeshiva, there is no need. Rav Tzadok ben Ḥaluka rose to his feet and said: I saw Rabbi Yosei ben Zimra, who was an Elder who sat in the yeshiva and who stood before the grandfather of this current Nasi, ask permission from him to permit firstborn animals.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה אֶלָּא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה ר׳רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָא כֹּהֵן הָיָה וְהָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הֲלָכָה כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר הֶחָשׁוּד בְּדָבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ אוֹ דִילְמָא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ וּפְשַׁט לֵיהּ טהֲלָכָה כרשב״ג.

Rabbi Abba said to him: The way you described it was not how the incident was. Rather this was the incident: Rabbi Yosei ben Zimra was a priest, and he raised the following dilemma: Is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One who is suspect in a certain area may not judge it and may not testify about it? Priests are suspected of inflicting blemishes on firstborn animals because after the destruction of the Temple, even priests may not benefit from a firstborn animal until it becomes blemished. The question was not one of seeking permission from the Nasi, but it was a question of halakha. Are priests who are Torah scholars also suspected of inflicting blemishes? Or perhaps the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who said: One who is suspect is believed about his fellow but is not believed about himself. He resolved the question for him: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופשטו ליה כרשב״ג. פי׳ ר״ח דקי״ל כרשב״ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה במס׳ נגעים (פ״ב מ״ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ משל עצמו:
החשוד בדבר נחלקו בו ר׳ מאיר ורבן שמעון בן גמליאל שר׳ מאיר אומר לא דנו ולא מעידו ורבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן הוא בשל אחרים ואינו נאמן בשל עצמו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומ״מ יש אומרים דוקא בשאינו חשוד גמור אלא חששא בעלמא וכגון זו שנחלקו בבכורות פרק פסולי המוקדשין (בכורות ל״ה.) שחששו לכל כהן בבכור להתיר בו את האסור או אף להטיל בו מום שהרי בזמן הזה אין לו היתר אלא במום אבל חשוד גמור לא דנו ולא מעידו ומביאים ראיה מסתם משנה שבבכורות פרק עד כמה (בכורות ל׳.) החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחים ממנו אפילו מים ומלח זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ולא נזכר שם מחלוקת ומ״מ רוב מפרשים פסקוה אף בחשוד גמור ואין הלכה כסתם משנה שכתבנו שהרי סתם ואח״כ מחלוקת הוא:
אמר ליה [לו] ר׳ אבא: לא כך היה מעשה כמו שאתה מתאר, אלא כך היה מעשה: ר׳ יוסי בן זימרא כהן היה, והכי קא מיבעיא ליה [וכך נשאלה לו השאלה] האם הלכה כר׳ מאיר שאמר: החשוד בדבר לא דנו (אינו רשאי לדון באותו דבר), ולא מעידו (אסור לו להעיד אודותיו). וכיון שאנו יודעים שכהנים חשודים להטיל מום בבכורות, שהרי בזמן הזה אסורים הבכורות אף לכהנים אלא אם כן יש בהם מום, ראוי לשאול האם חשד זה קיים אף במי שהוא חכם ויושב בישיבה, או דילמא [שמא] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאמר: אף החשוד נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו. ופשט ליה [ואז ענה לו] הנשיא כי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ולא היתה כאן קבלת רשות מן הנשיא, אלא שאלה בהלכה.
Rabbi Abba said to him: The way you described it was not how the incident was. Rather this was the incident: Rabbi Yosei ben Zimra was a priest, and he raised the following dilemma: Is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: One who is suspect in a certain area may not judge it and may not testify about it? Priests are suspected of inflicting blemishes on firstborn animals because after the destruction of the Temple, even priests may not benefit from a firstborn animal until it becomes blemished. The question was not one of seeking permission from the Nasi, but it was a question of halakha. Are priests who are Torah scholars also suspected of inflicting blemishes? Or perhaps the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who said: One who is suspect is believed about his fellow but is not believed about himself. He resolved the question for him: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ותו קָא מִבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ לָצֵאת בְּסַנְדָּל שֶׁל

§ They raised another dilemma before them, the same Sages mentioned: What is the halakha with regard to going out in sandals made of
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותו קמבעיא להו – קמיה דרבי אלעזר.
ותו קא מבעיא להו [ועוד נשאלה להם], כלומר: לאותם חכמים שישבו לפני ר׳ אלעזר ודנו בהלכות שונות, שכבר הזכרנו מקצת דיוניהם: מהו לצאת בסנדל של
§ They raised another dilemma before them, the same Sages mentioned: What is the halakha with regard to going out in sandals made of
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עח., ר׳ חננאל יומא עח., רי"ף יומא עח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עח., רש"י יומא עח., ראב"ן יומא עח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עח., תוספות ישנים יומא עח., בעל המאור יומא עח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר׳ יהודה אלמדארי יומא עח. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), רמב"ן מלחמות ה' יומא עח. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יומא עח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עח., מהרש"א חידושי אגדות יומא עח., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עח.

Yoma 78a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 78a, R. Chananel Yoma 78a, Rif by Bavli Yoma 78a, Collected from HeArukh Yoma 78a, Rashi Yoma 78a, Raavan Yoma 78a, Tosafot Yoma 78a, Tosefot Yeshanim Yoma 78a, Baal HaMaor Yoma 78a, R. Yehuda Almadari Yoma 78a, Ramban Milchamot HaShem Yoma 78a, Meiri Yoma 78a, Ritva Yoma 78a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 78a, Steinsaltz Commentary Yoma 78a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144