ותלמודא דלחם הפנים [מדכתיב] חלק כחלק יאכלו השוה (בין) אכילה לעבודה מה עבודה – פי׳ עבודה של אמורי הרגלים שאמרנו בה שכל המשמרות שוין בחילוקה. כן חלק אכילת לחם הפנים כולן לוקחין ממנו. ובא בכל אות נפשו אף אכילה כיוצא בה. והני מילי ברגלים אבל בשאר ימות השנה לבד ממכריו וג׳ מה מכרו אבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך – כל המשמרה זוכה בכל הקרבנות הבאות בשבתה.
(1) 
תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ח:ח׳} חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ כְּחֵלֶק עֲבוֹדָה כָּךְ חֵלֶק אֲכִילָה וּמַאי אֲכִילָה אִילֵּימָא קׇרְבָּנוֹת מֵהָתָם נָפְקָא {ויקרא ז׳:ט׳} לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אוֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה אֶלָּא לֶחֶם הַפָּנִים.
תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ח:ח׳} חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ כְּחֵלֶק עֲבוֹדָה כָּךְ חֵלֶק אֲכִילָה וּמַאי אֲכִילָה אִילֵּימָא קׇרְבָּנוֹת מֵהָתָם נָפְקָא {ויקרא ז׳:ט׳} לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אוֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה אֶלָּא לֶחֶם הַפָּנִים.The verse states: “They shall have like portions to eat” (Deuteronomy 18:8); just as all the watches receive an equal portion of the service, so too all the watches receive an equal portion in the eating. The Gemara asks: What is the eating mentioned in this verse? If you say it is the eating of offerings, the verse is superfluous, as it is derived from there: “And every meal-offering…shall be the priest’s that offers it” (Leviticus 7:9), which, although it was written with regard to meal-offerings, applies to all offerings. Moreover, it teaches that a priest who participates in the sacrifice of the offering shares in eating the offering. Rather, the verse is referring to the shewbread that was not part of the service this Shabbat, as it was baked the previous Shabbat.
ערך בלגה
בלגה – אלעולם חולקת בדרום (סוכה נו.) פירוש בלגה שם המשמרה ומסקנא דשמעת׳ מפני ששהתה ולא באה בשבת במקדש לעבוד עבודתה קנסוה רבנן בחילוקה ובטבעתה ובחלונה פירוש בחילוקה שתחלוק בדרום לעולם ותצא לפיכך בלגה נראית יוצאה. לעולם טבעתה קבועה פירוש שהיה לכל משמר טבעת של ברזל קבוע בקרקע שמשימין שם ראש השור ואינו יכול לזוז משם שהטבעת רחבה מלמטה וצרה למעלה כנגד ראש השור ולא היו נטרחים לאוחזו ביד וטבעת של זו קבועה שלא כדרכה שלא היה הרחב מצד השוחטין ואינן יכולין לשום ראש השור בתוך הטבעת ולכל משמר היה לו חלון לתת בהן הסכינין ששוחטין בו ולזו סתמו חלונה שלא היה מקום שישימו הסכינים אלא בידם שיהא להם טורח וזילות.
א. [נאהמען איינע פרוא.]
תלמוד לומר חלק כחלק – בתריה דההוא קרא דלעיל כתיב דאוקמא ברגל.
חלק אכילה – שוה בכולן כחילוק עבודה דאתרבי לעיל מובא בכל אות נפשו ושרת.
ומאי אכילה – איצטריך לאשמועינן.
אילימא אכילה דקרבנות – דשעירי חטאות וחזה ושוק.
מהתם נפקא לכהן המקריב אותה וגו׳ – מי שעובדה אוכלה וכיון דאתרבי לעבודה פשיטא דמיכל נמי אכלי.
אלא לחם הפנים – איצטריך לרבויי שאין בו שום עבודת לחם שכבר נעשית עבודתו משבת שעברה.
בלילי החג מברכין על היין ומקדשין ומברך על הסוכה ואח״כ על הזמן שכך אמרו בגמ׳ בהדיא והלכתא סוכה ואח״כ זמן ויש מקשים והלא טעם האומר זמן ואח״כ סוכה הוא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וטעם זה הוא הלכה בכל מקום ומתרצים שסומכים הם על מחלוקת הנזכר באחרון של פסחים (ק״ג.) שאנו פוסקים בהם כדעת האומר יקנה״ז שכל הברכות ברכת החובה קודמת לברכת הזמן וכן שופר ולולב ומגלה ונר חנוכה דבכולהו חובה המצוה עדיפא ולא נאמר תדיר קודם אלא בששתיהן ברכת המצוה ואע״פ שביין וקדוש היום יין קודם משום תדירותו כדאיתא בברכות פרק אלו דברים (ברכות נ״א:) אף היין חובה הוא שאין מקדשין אלא על היין והוא שאמרו שם שהיין גורם לקדוש [שתאמר] ושמא תאמר והרי אפשר בפת כל שהוא כן אף הפת במקום היין וכן טעם אחר לדעתי שהזמן בא עכשיו בשביל שני דברים משום יו״ט ומשום סוכה ומתוך כך ראוי לברך זמן אחר שתיהן ויש נוהגין לקדש מעומד כדי שיאמר לישב בסוכה מעומד ותהא ברכה עובר לעשייתה ר״ל קודם הישיבה ומ״מ אין צרך בכך שהרי לישב בסוכה לא על שעת הישיבה לבד הוא נאמר אלא על העכוב ועל השינה ועל הטיול והרי אף משישב נעשית הברכה קודם המצוה שהרי נשארו בה שירי המצוה ומה שנתגלגל כאן בדברים שבסעודה כבר ביארנו הכל במסכת ברכות פרק [אלו] דברים:
בפירש״י בד״ה אלא לחם הפנים אצטריך לרבויי שאין בו שום עבודת לחם כו׳ עכ״ל אין זה טעם דאצטריך לרבויי דהא ודאי כיון דלחם הפנים לא בא מחמת הרגל אצטריך לרבויי ולהוציאן מכלל כל הקרבנות שלא באו מחמת רגל אבל הוא הטעם דמוקמינן ליה לרבויי ללחם הפנים טפי משאר דברים מה״ט כיון שאין בו עבודת לחם כו׳ אלא אכילה כמ״ש לקמן וק״ל:
תלמוד לומר: ״חלק כחלק יאכלו״ (דברים יח, ח). ומשמעו: כחלק עבודה — כך חלק אכילה, שכל הכהנים מתחלקים גם באוכל. ומעתה נדון: ומאי [ומה היא] אכילה זו שמדובר בה? אילימא [אם תאמר] בקרבנות — אין צורך בפסוק זה, כי מהתם נפקא [משם מפסוק אחר יוצא נלמד הדבר], שנאמר: ״לכהן המקריב אותה לו תהיה״ (ויקרא ז, ט) וכן בשאר הקרבנות שם, לומר שכהן העובד בקרבנות יש לו חלק באכילתם. אלא הכוונה היא ללחם הפנים שלא היתה בו עבודה בשבת זו אלא נאפה בשבת קודמת.
The verse states: “They shall have like portions to eat” (Deuteronomy 18:8); just as all the watches receive an equal portion of the service, so too all the watches receive an equal portion in the eating. The Gemara asks: What is the eating mentioned in this verse? If you say it is the eating of offerings, the verse is superfluous, as it is derived from there: “And every meal-offering…shall be the priest’s that offers it” (Leviticus 7:9), which, although it was written with regard to meal-offerings, applies to all offerings. Moreover, it teaches that a priest who participates in the sacrifice of the offering shares in eating the offering. Rather, the verse is referring to the shewbread that was not part of the service this Shabbat, as it was baked the previous Shabbat.
הכל
(2) יָכוֹל אַף בְּחוֹבוֹת הַבָּאוֹת שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָרֶגֶל בָּרֶגֶל ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ח:ח׳} לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת מָה מָכְרוּ הָאָבוֹת זֶה לָזֶה אֲנִי בְּשַׁבַּתִּי וְאַתָּה בְּשַׁבַּתֶּךָ.:
One might have thought that all the watches should be equal even with regard to obligations that come not due to the Festival but are brought on the Festival nevertheless, as there were many vow-offerings and free-will offerings brought to the Temple that were not part of the Festival rite, but simply the result of people taking advantage of their presence in Jerusalem to fulfill their outstanding obligations. Therefore, the verse states: “Besides the transactions of their fathers’ houses” (Deuteronomy 18:8). What did the forefathers of each watch sell each other? They agreed with regard to the service of the watches: I will serve during my week, and you will serve during your week. Each watch has the right to perform the Temple service during its appointed weeks and to receive all priestly gifts offered during those weeks.
יכול אף חובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל – יהו זוכין בעבודתן ויחלוקו.
ת״ל לבד ממכריו – חוץ ממה שמכרו אבות זה לזה.
ומה מכרו אבות זה לזה – כלומר שהתנו ביניהם שיהו משמשין כל אחד בשבתו קבוע.
אני בשבתי ואתה בשבתך – ונדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש ליתנהו בכלל הרגל שלא יהו שוין בהן אלא למשמר שבאותו שבוע יהו כבשאר ימות השנה הלכך על כרחך לא אתרבו מחלק כחלק יאכלו אלא ממשמעותיה דקרא דבר שאין בו אלא אכילה והיינו לחם הפנים דאכילה אית ביה אבל עבודה לית ביה.
יכול יהיו הכל שווים אף בחובות הבאות שלא מחמת הרגל ברגל, שהרי יש קרבנות רבים כגון נדרים ונדבות שאינם קשורים דווקא למצוות הרגל, אלא אנשים משתמשים בהזדמנות שהם עולים לירושלים, כדי להקריב את שנדרו ונדבו במשך השנה, תלמוד לומר: ״לבד ממכריו על האבות״ (דברים יח, ח) — מה מכרו האבות ראשי המשמרות הראשונים זה לזה — את עבודת המשמרות לפי סדר מסויים, שלפיו ״אני בשבתי ואתה בשבתך״ וניתנת איפוא הזכות לכל משמר לעבוד בשבוע מסויים בשנה ולקבל את מתנות הכהונה הבאות מן הקרבנות הקרבים באותו שבוע.
One might have thought that all the watches should be equal even with regard to obligations that come not due to the Festival but are brought on the Festival nevertheless, as there were many vow-offerings and free-will offerings brought to the Temple that were not part of the Festival rite, but simply the result of people taking advantage of their presence in Jerusalem to fulfill their outstanding obligations. Therefore, the verse states: “Besides the transactions of their fathers’ houses” (Deuteronomy 18:8). What did the forefathers of each watch sell each other? They agreed with regard to the service of the watches: I will serve during my week, and you will serve during your week. Each watch has the right to perform the Temple service during its appointed weeks and to receive all priestly gifts offered during those weeks.
הכל
(3) בָּעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ וְכוּ׳.: אִיתְּמַר רַב אָמַר אסוּכָּה ואח״כ וְאַחַר כָּךְ זְמַן רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר זְמַן וְאַחַר כָּךְ סוּכָּה.
§ The mishna continues: On Shavuot that coincides with Shabbat the priest charged with the distribution says to each priest: Here is matza from the shewbread for you, and here is leavened bread from the two loaves for you. It was stated that there is a dispute between the amora’im, and Rav said: When one enters the sukka, he recites the blessing of the sukka: Who has made us holy through His mitzvot and has commanded us to sit in the sukka, and then the blessing of time: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. Rabba bar bar Ḥana said: One recites the blessing of time, and then the blessing of the sukka.
פיסקא איתמר רב אמר סוכה ואחר כך זמן – פירוש מקדים ומברך לישב בסוכה ואחר כך זמן, סבר חייובא דיומא עדיף לאקדומה.
רבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה סבר תדיר קודם – ורב אמר לך הא הודאה בעלמא הוא ולית ביה תדיר קודם.
סוכה ואח״כ זמן – מי שלא בירך שהחיינו בעשייתה שהיתה עשוייה ועומדת ותניא בפרק לולב וערבה (לעיל דף מו.) כשנכנס לישב מברך שתים סוכה וזמן ואמר רב סוכה לימא ברישא והדר זמן.
החליל
{שמעתא דברכת זמן בסוכה}
והלכתא: סוכה ואח״כ זמן – ואף על פי שלא כתבה הרי״ף ז״ל.
אחר שכתבתי זה מצאתיה במקצת נוסחי ההלכות.
א שנינו במשנה כי כך היו מחלקים: בעצרת אומר לו הילך מצה, הילך חמץ. ומביאים בעיה שנחלקו בה האמוראים, איתמר [נאמר], רב אמר: כשנכנס אדם לשבת בסוכה ועומד לברך על מצוה זו, הריהו מברך בתחילה על הסוכה (״ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציונו לישב בסוכה״), ואחר כך מברך על הזמן (״שהחיינו״). רבה בר בר חנה אמר: קודם ברכת הזמן, ואחר כך ברכת הסוכה. ומסבירים את טעמיהם.
§ The mishna continues: On Shavuot that coincides with Shabbat the priest charged with the distribution says to each priest: Here is matza from the shewbread for you, and here is leavened bread from the two loaves for you. It was stated that there is a dispute between the amora’im, and Rav said: When one enters the sukka, he recites the blessing of the sukka: Who has made us holy through His mitzvot and has commanded us to sit in the sukka, and then the blessing of time: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. Rabba bar bar Ḥana said: One recites the blessing of time, and then the blessing of the sukka.
הכל
(4) רַב אָמַר סוּכָּה וְאַחַר כָּךְ זְמַן חִיּוּבָא דְיוֹמָא עֲדִיף רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר זְמַן וְאַחַר כָּךְ סוּכָּה תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם.
The Gemara elaborates: Rav said that one recites the blessing of sukka and then the blessing of time because the obligation of the day takes precedence. Rabba bar bar Ḥana said that one recites the blessing of time and then the blessing of the sukka because when a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice, and the blessing of time is recited more frequently.
[סימן תלז]
איתמר רב אמר סוכה ואחר כך זמן. פירוש, אחר קידוש היום מברך לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו. וכן הלכה.
רב אמר: סוכה ואחר כך זמן, שכן חיובא דיומא עדיף [חובת היום עדיפה] ויש איפוא להקדימה. ורבה בר בר חנה אמר: זמן ואחר כך סוכה, וטעמו: תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם, וברכת ״שהחיינו״ מצויה יותר.
The Gemara elaborates: Rav said that one recites the blessing of sukka and then the blessing of time because the obligation of the day takes precedence. Rabba bar bar Ḥana said that one recites the blessing of time and then the blessing of the sukka because when a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice, and the blessing of time is recited more frequently.
הכל
(5) לֵימָא רַב וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בִּפְלוּגְתָּא דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָמִיפַּלְגִי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים במְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.
The Gemara suggests: Let us say that Rav and Rabba bar bar Ḥana disagree in the dispute of Beit Shammai and Beit Hillel. As the Sages taught in a baraita: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, he recites a blessing over the sanctification of the day and then recites a blessing over the wine. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and then recites a blessing over the day.
דברים שבין ב״ש וב״ה בסעודה – דברים שנחלקו בהלכות סעודה.
מברך על היום – כשמקדש בערבי שבתות קדוש היום תחילה ואחר כך ברכת היין.
ומציעים: לימא [האם לומר] כי רב ורבה בר בר חנה בפלוגתא [במחלוקת] של בית שמאי ובית הלל קמיפלגי [הם חלוקים], דתנו רבנן [ששנו חכמים] בברייתא: אלו הם הדברים שבהם חלוקות הדעות בין בית שמאי ובית הלל בהלכות סעודה, בית שמאי אומרים: בשעת קידוש של שבת מברך תחילה על היום (על השבת) ואחר כך מברך על היין (״בורא פרי הגפן״), ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
The Gemara suggests: Let us say that Rav and Rabba bar bar Ḥana disagree in the dispute of Beit Shammai and Beit Hillel. As the Sages taught in a baraita: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When one recites kiddush over wine, he recites a blessing over the sanctification of the day and then recites a blessing over the wine. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and then recites a blessing over the day.
הכל
(6) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם ואח״כ וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא וּכְבָר קִידֵּשׁ הַיּוֹם וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָּא וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לְקִידּוּשָׁא שֶׁתֵּאָמֵר ד״א דָּבָר אַחֵר בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר תָּדִיר קוֹדֵם.
The Gemara elaborates: Beit Shammai say: One recites a blessing over the sanctification of the day and then recites a blessing over the wine, as the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason: The day has already been sanctified and the wine has not yet come. Since Shabbat was sanctified first, it should likewise be mentioned first. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and then recites a blessing over the day, as the wine causes the kiddush to be recited. Were there no wine, kiddush would not be recited. Alternatively, Beit Hillel say: The blessing over wine is recited frequently, and the blessing over the day is not recited frequently, and when a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
שהיום גורם ליין שיבא – שאם לא מפני קידוש לא היה נזקק לכוס לפני סעודה: וכבר קדש היום כלומר ועוד טעם אחר שקדש היום מאליו משחשיכה ועדיין יין לא בא לפניו.
שהיין גורם לקידוש שתאמר – שאם לא היה לו יין לא היה מקדש בכדי והוא הדין נמי למקדש על הפת מקדים ברכת הפת מהאי טעמא שהפת במקום יין.
בגמ׳ - וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. מכאן יש ללמוד הל׳ למעשה בכל התורה כולה, דאם יש על הגברא ב׳ חיובים, אלא שחיוב א׳ חל מקודם, חייב לעשותו ראשון. ונ״מ דאם נולד לו בן והמילה נדחתה עד ל׳ יום, דחייב למול הבן לפני שפודהו דמכיון שחיוב המילה חל קודם מחויב לקיימו קודם.
ומסבירים, בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין — שהרי היום גורם ליין שיבא, שהרי לא היו שותים יין לולא חובת הקידוש, וטעם נוסף: וכבר קידש היום תחילה ועדיין יין לא בא, וכיון שקדושת שבת קדמה בזמן לחובת ברכת היין — יש איפוא להקדימה. ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, מפני שהיין גורם לקידושא [לקידוש] שתאמר, שהרי אין אומרים קידוש אלא על היין, ואם כן היין עיקר. דבר אחר: ברכת היין ברכה תדירה היא, וברכת היום (השבת) אינה תדירה כמוה, ויש לנקוט להלכה לפי הכלל: תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם.
The Gemara elaborates: Beit Shammai say: One recites a blessing over the sanctification of the day and then recites a blessing over the wine, as the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason: The day has already been sanctified and the wine has not yet come. Since Shabbat was sanctified first, it should likewise be mentioned first. And Beit Hillel say: One recites a blessing over the wine and then recites a blessing over the day, as the wine causes the kiddush to be recited. Were there no wine, kiddush would not be recited. Alternatively, Beit Hillel say: The blessing over wine is recited frequently, and the blessing over the day is not recited frequently, and when a frequent practice and an infrequent practice clash, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
הכל
(7) לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה דְּאָמַר כְּבֵית הִלֵּל.
The Gemara suggests: Let us say that it was Rav who stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai that the blessing over the sanctification of the day takes precedence over the blessing over the wine, and it was Rabba bar bar Ḥana who stated his opinion in accordance with Beit Hillel, i.e., that the frequent blessing takes precedence.
ומעתה לימא [האם לומר] כי רב אמר כבית שמאי, שיש להעדיף את חובת היום על התדיר, ורבה בר בר חנה אמר כבית הלל, שיש להעדיף את התדיר!
The Gemara suggests: Let us say that it was Rav who stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai that the blessing over the sanctification of the day takes precedence over the blessing over the wine, and it was Rabba bar bar Ḥana who stated his opinion in accordance with Beit Hillel, i.e., that the frequent blessing takes precedence.
הכל
(8) אָמַר לְךָ רַב אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְבֵית הִלֵּל עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לְקִידּוּשָׁא שֶׁתֵּאָמֵר אֲבָל הָכָא אִי לָאו זְמַן מִי לָא אָמְרִינַן סוּכָּה.
The Gemara rejects this suggestion. Rav could have said to you: It is I who stated my opinion even in accordance with the opinion of Beit Hillel, as Beit Hillel stated their opinion there in the case of kiddush only due to the additional reason that the wine causes the kiddush to be recited. But here there is no similar connection between the two blessings, and if there was no blessing on time, wouldn’t we recite the blessing of the sukka anyway? The fact is that the blessing on the sukka is recited throughout the week of the Festival, when no blessing on time is recited.
עד כאן לא קאמרי ב״ה התם אלא שהיין גורם לקידוש שתאמר – תימה הא קאמרי ב״ה דהיין תדיר וי״ל לא מטעם זה לחודיה קודמת לחובת היום דנימא מטעם זה יקדים זמן לסוכה ושמא אינו בא ליישב דברי רב אלא לפי דבריו בדין ולא לפי טעמי בית הלל.
תוס׳ בד״ה עד כאן כו׳ אלא לפי דבריו בדין כו׳ נ״ב פי׳ לפי שפסקינן בריש אלו דברים דהלכה כב״ה ומש״ה צריך ליישב לפי דינא דב״ה אף שלא יהא לפי טעמו:
ודוחים: אמר לך רב [יכול היה רב לומר לך]: אנא דאמרי [אני שאומר את דברי], הרי הם אפילו לשיטת בית הלל, אלא שיש לחלק: עד כאן לא שמענו כי קאמרי [שאמרו] בית הלל התם [שם] אלא שהיין גורם לקידושא [לקידוש] שתאמר, אבל הכא [כאן] אין קשר כזה בין הדברים, שהרי אי לאו [אם לא] ברכת זמן, מי לא אמרינן [האם לא היינו אומרים] ברכת סוכה, והלא מברכים על הסוכה בשאר הימים ללא ברכת ״שהחיינו״.
The Gemara rejects this suggestion. Rav could have said to you: It is I who stated my opinion even in accordance with the opinion of Beit Hillel, as Beit Hillel stated their opinion there in the case of kiddush only due to the additional reason that the wine causes the kiddush to be recited. But here there is no similar connection between the two blessings, and if there was no blessing on time, wouldn’t we recite the blessing of the sukka anyway? The fact is that the blessing on the sukka is recited throughout the week of the Festival, when no blessing on time is recited.
הכל
(9) וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר לָךְ אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְבֵית שַׁמַּאי עַד כָּאן לָא אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָתָם אֶלָּא שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא אֲבָל הָכָא אִי לָאו סוּכָּה מִי לָא אָמְרִינַן זְמַן.
And Rabba bar bar Ḥana could have said to you: It is I who stated my opinion even in accordance with the opinion of Beit Shammai, as Beit Shammai only stated their opinion there in the case of kiddush, and only due to the additional reason that the day causes the wine to come before the meal. However, here, if there was no blessing of sukka, wouldn’t we recite the blessing of time even without sitting in the sukka, simply due to the onset of the Festival?
אי לאו סוכה – אי לאו ישיבת סוכה מי לא אמרינן זמן כגון הולכי דרכים דפטורין מן הסוכה אומרין זמן בשביל המועד כמו בשאר רגלים.
ומצד שני, ורבה בר בר חנה אמר [יכול היה לומר] לך: אנא דאמרי [אני שאמרתי את דברי], אפילו לבית שמאי אומר אני. כי עד כאן לא שמענו כי אמרי [שאמרו] בית שמאי התם [שם] אלא מפני שהיום גורם ליין שיבא, אבל הכא [כאן] אי לאו [אם לא] ברכת הסוכה מי לא אמרינן [האם לא היינו אומרים] את ברכת הזמן (״שהחיינו״) על החג עצמו, גם אם אינו יושב בסוכה? ומעתה מנסים להביא ראיה לשיטות.
And Rabba bar bar Ḥana could have said to you: It is I who stated my opinion even in accordance with the opinion of Beit Shammai, as Beit Shammai only stated their opinion there in the case of kiddush, and only due to the additional reason that the day causes the wine to come before the meal. However, here, if there was no blessing of sukka, wouldn’t we recite the blessing of time even without sitting in the sukka, simply due to the onset of the Festival?
הכל
(10) תְּנַן בָּעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ מַצָּה הֵילָךְ חָמֵץ וְהָא הָכָא דְּחָמֵץ עִיקָּר וּמַצָּה טָפֵל וְקָתָנֵי הֵילָךְ מַצָּה וְהֵילָךְ חָמֵץ תְּיוּבְתָּא דְּרַב.
The Gemara cites proof from that which we learned in the mishna: On Shavuot the priest charged with the distribution of the shewbread and the two loaves says to each priest: Here is matza for you, here is leavened bread for you. But here, where the ḥametz is primary and the matza is subordinate to it, as it is the festival of Shavuot when the two loaves of leavened bread are the offering of the day, and yet the mishna teaches: Here is matza for you, and here is leavened bread for you, it accords precedence to the frequent shewbread over the obligation of the day. This is a conclusive refutation of the opinion of Rav.
ואתינן לאכרועי מדתנן: הילך מצה – תחילה דהיא תדירה, והדר חמץ דהוא חייובא דיומא. ואמר לך רב תנאי היא – ואסיקנא כרב, הילכתא סוכה ואחר כך זמן.
תנן [שנינו במשנתנו] בעצרת אומר לו הילך מצה, הילך חמץ. והא הכא [והרי כאן] שהחמץ הוא עיקר ומצה טפל שהרי מדובר בחג השבועות (״עצרת״) ושתי הלחם שמהן מחלקים את החמץ, הן קרבן היום, וקתני הילך מצה והילך חמץ ובכל זאת מקדימים את חלוקת לחם הפנים שהיא תדירה, שהרי היא נעשית בכל שבת, על מצות היום, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על שיטת רב!
The Gemara cites proof from that which we learned in the mishna: On Shavuot the priest charged with the distribution of the shewbread and the two loaves says to each priest: Here is matza for you, here is leavened bread for you. But here, where the ḥametz is primary and the matza is subordinate to it, as it is the festival of Shavuot when the two loaves of leavened bread are the offering of the day, and yet the mishna teaches: Here is matza for you, and here is leavened bread for you, it accords precedence to the frequent shewbread over the obligation of the day. This is a conclusive refutation of the opinion of Rav.
הכל
(11) אָמַר לְךָ רַב תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא הֵילָךְ מַצָּה הֵילָךְ חָמֵץ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר הֵילָךְ חָמֵץ הֵילָךְ מַצָּה.
The Gemara responds that Rav could have said to you: This matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that the priest charged with distribution says: Here is matza for you, here is leavened bread for you. Abba Shaul says that he would say: Here is leavened bread for you, here is matza for you.
ומשיבים: אמר לך רב [יכול היה רב לענות לך] תנאי [מחלוקת תנאים] היא בזה. דתניא [שכן שנינו בברייתא], כך אומר המחלק: הילך מצה, הילך חמץ. אבא שאול אומר: לא כך אומר, אלא הילך חמץ, הילך מצה.
The Gemara responds that Rav could have said to you: This matter is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that the priest charged with distribution says: Here is matza for you, here is leavened bread for you. Abba Shaul says that he would say: Here is leavened bread for you, here is matza for you.
הכל
(12) דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לֹא כְּדִבְרֵי רַב דְּאָמַר סוּכָּה וְאַחַר כָּךְ זְמַן אֶלָּא זְמַן וְאַחַר כָּךְ סוּכָּה וְרַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר סוּכָּה וְאַחַר כָּךְ זְמַן וְהִלְכְתָא סוּכָּה וְאַחַר כָּךְ זְמַן.:
With regard to the final halakhic decision: Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: The halakha is not in accordance with the statement of Rav, who said: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time; rather, one recites the blessing of time and then the blessing of sukka. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time, in accordance with the opinion of Rav. And the Gemara concludes that the halakha is: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time.
והלכתא סוכה ואח״כ זמן – ולא חיישינן לסתם מתני׳ דקתני הילך מצה הילך חמץ א״נ חשיב נמי לחם הפנים חובת היום אף על פי שהם משבת שעברה.
תוס׳ בד״ה והלכתא סוכה ואח״כ זמן כו׳ א״נ חשיב נמי לחם הפנים חובת היום כו׳ עכ״ל וצ״ע לפ״ז מאי דוחקיה דתלמודא דמוקים ליה לרב כתנאי לימא דמלתא דרב הוא לד״ה אלא דבלחם הפנים פליגי דחשיב ליה תנא דמתני׳ נמי חובת היום וי״ל דאה״נ אלא דקושטא דמלתא קאמר דבהך מלתא גופה דלחם הפנים איכא תנאי וק״ל:
שם במשנה יום א׳ בינתיים כו׳ והמתעכב נוטל ב׳ כו׳ עיין פרש״י אבל הרמב״ם פירש בענין אחר ע״ש:
שם. בגמ׳ - והלכתא סוכה ואח״כ זמן. שיטת הרא״ש וש״ע (סי׳ תרס״א) שבליל השני משנין את סדרן של הברכות ומקדימים ברכת הזמן לברכת לישב בסוכה. וטעמם מפני שברכת הזמן הנאמרת בליל הראשון לא גרעה מברכת הזמן בשעת עשיית הסוכה הפוטרת. ברם הרבה פוסקים חולקים על פסק זהא ומנהג הגר״ח זצוק״ל היה כמנהג הגר״א זצוק״ל לברך סוכה ואח״כ זמן גם בליל השני של החג (עיין לעיל בשעורים).
שם. בדין הזכרת גשמים באחרון של חג. בריש תענית איתא ״העובר לפני התיבה ביו״ט האחרון של חג הראשון אינו מזכיר (משיב הרוח ומוריד הגשם) והאחרון מזכיר״. בפ״ד דר״ה איתא ״הראשון קורא את ההלל והשני מתקיע״. ומקשה התוי״ט בתענית, מדוע שינו חכמים בלשונם, בר״ה המשנה מכנה את בעל המוסף ״השני״ ובמס׳ תענית בעל המוסף נקרא ״האחרון״. ונראה שהנ״מ הוא כשאיחרו להתפלל מוסף עד אחרי זמן מנחה קטנה, דלהרבה ראשונים מתפללים מנחה ואח״כ מוסף. אמנם בדין הוא לתקוע במוסף שלאחר מנחה, משום שמקום התקיעות נקבע דוקא בתפלת המוסף. משא״כ בנוגע להזכרת גשמים, כתוב בירושלמי דאין להתחיל משיב הרוח בשחרית דלמא יאמרו דהתחילו מאורתא, ולכן עיקר הדין הוא דאין מתחילין הזכרת הגשמים בשחרית. ברם כשמאחרים להתפלל מוסף אחרי מנחה נראה שמתחילים הזכרת הגשמים במנחה זו מאחר שאינה שחרית. ומשום כך המשנה שינתה בלשונה. בתקיעות, דדינן דוקא במוסף לשון המשנה הוא ״השני״, כלומר בעל המוסף, ברם בהזכרת גשמים עיקר הדין הוא שאין להתחיל בשחרית ולכן נקרא ״האחרון״, כלומר המתפלל אחרי שחרית, ואע״פ שאינו מתפלל מוסף אלא מנחה, הוא המזכיר.
ע״כ רשימות שיעורים על מסכת סוכה תודה לקל מרום
בענין סיום מסכתב
סיום התורה דורש סעודה ושמחה. מקורו במדרש (שהש״ר פ״א, א (ט), הובא בספר האשכול (הלכות סדר פרשיות והפטרות לכל שביו״ט ותענית), אור זרוע (ח״ב סי׳ ש״כ) ובית יוסף (סו״ס תרס״ט): ״א״ל הקב״ה שלמה חכמה שאלת לך כו׳ חייך החכמה והמדע נתון לך כו׳ מיד ויקץ שלמה והנה חלום א״ר יצחק הי׳ עומד על כנו חמור נוהק והוא יודע מה נוהק צפור מצוצי והוא יודע מה מצוצי מיד ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה׳ ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו א״ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה״.
הגר״מ זצ״ל אמר שהאמת היא שהחשיבות של סיום התורה אינה בכך שגומרים ״וזאת הברכה - לעיני כל ישראל״, אלא החשיבות במה שמתכוננים שוב להתחיל ב״בראשית ברא״ - זוהי החשיבות. כי באמת לא נזכר בכתוב ששלמה עשה סיום לתורה, אדרבה, שלמה הי׳ ״חתן בראשית״ ולא ״חתן תורה״. הקב״ה הבטיח לתת לו ״לב חכם ונבון״ ושיוכל להבין התורה. נתן לו האפשרות להתחיל ללמוד התורה עוד הפעם ביתר שאת ועמקות, כי גם מקודם היה שלמה ״גאון גדול״ למרות שהיה צעיר ביותר, אבל הבטחת הקב״ה הספיקה לו האפשרות ללמוד התורה באופן עמוק ביותר. בזה שאמר לו ה׳ הנה נתתי לך לב חכם ונבון גו׳ נעשה לחתן בראשית.
בהתאם לכך הונהג המנהג בתקופת הראשונים לקרוא מיד בבראשית אחרי סיום התורה כדי להראות את היחס בין הסיום להתחלה - הסיום הוא מבוא להתחלה. ואכן מנהג קדום שנתקבל בכמה מקומות היה שה״חתן תורה״ בעצמו הי׳ ה״חתן בראשית״. מי שקרא מ״מעונה אלקי קדם״ עד ״לעיני כל ישראל״ הוא בעצמו קרא מ״בראשית ברא״ עד ״אשר ברא אלקים לעשות״. אלא שבהרבה מקומות שימש בקהילה אדם א׳ בתור רב ואדם אחר היה ראש הישיבה ולכן נהגו שהרב היה ״חתן תורה״ וראש הישיבה ״חתן בראשית״.
הגר״מ זצ״ל כשהי׳ רב בראסיין ובחאסלאוויטש סירב לעלות ל״חתן תורה״ והיה עולה רק ל״חתן בראשית״. אולם בבואו לאמריקה דימה שלא יהיה כבוד התורה ש״בעל הבית״ יקבל חתן תורה ואז דוקא ניאות לקבל ״חתן תורה״. זאת אומרת, היחוס הכי גדול בסיומה של תורה אינו בהמסיים אלא בכך שמיד לאחר שמסיימים מתחילים שוב ב״בראשית ברא״ - ״חתן בראשית״.
וע״ז הוסיף מרן מורנו ורבנו שליט״א: ״כל ימי חיי נמנעתי מלחוג סיום מסכת משום שדמיתי בנפשי שעדיין אני עומד באמצע הדברים שא״א לגמרם. אעפ״כ פעם אחת הואלתי לחוג סיום, וזה אירע כשסיימתי מס׳ ברכות עם אנשי קהילת מוריה בנוא יארק ששקדנו בלמודה כעשר שנים. לכבוד אנשי הקהילה שמסרו נפשם ללמוד בהתמדה רבה - ולא היו מבינים טעמי למעט בשמחתם - וותרתי וחגגנו שמחה גדולה ומפוארת לכבוד סיום המסכת״.
יה״ר מלפני אבינו שבשמים שבזכות למוד תורת מרן מו״ר הרב שליט״א שימלא הקב״ה רחמים עליו להחלימו ולרפאותו ולהחזיקו ולחיותו וישלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים לרמ״ח אבריו ולשס״ה גידיו בתוך שאר חולי ישראל רפואת הנפש ורפואת הגוף השתא בעגלא ובזמן קריב.
א. עיין בסי׳ תרס״א בפוסקים.
ב. עיקר הדברים הושמעו מפי מו״ר מרן שליט״א, ונכתבו ע״י אחיו מו״ר הגר״א סולובייצ׳יק שליט״א, ונדפסים כאן ברשותו.
ולפסק ההלכה דרש רב נחמן בר רב חסדא: לא כדברי רב שאמר כי קודם יש לברך על הסוכה ואחר כך על הזמן, אלא יש לברך תחילה על הזמן ואחר כך על הסוכה. לעומת זאת רב ששת בריה [בנו] של רב אידי אמר: יש לברך תחילה על הסוכה ואחר כך על הזמן, כשיטת רב. ומעירים: והלכתא [והלכה] כדברי רב: סוכה ואחר כך זמן.
With regard to the final halakhic decision: Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: The halakha is not in accordance with the statement of Rav, who said: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time; rather, one recites the blessing of time and then the blessing of sukka. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time, in accordance with the opinion of Rav. And the Gemara concludes that the halakha is: One recites the blessing of sukka and then the blessing of time.
הכל
(13) מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ [וְכוּ׳] וּשְׁאָר קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר.: לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה 1.:
§ The mishna continues: The priestly watch whose time is scheduled during the Festival, sacrifices the daily offerings during the Festival, as well as vow-offerings, free-will offerings, and all other communal offerings. The Gemara asks: What additional communal offerings does the mishna come to include? The Gemara answers: It comes to include a bull brought for an unwitting communal sin, which is brought by the community due to a transgression committed by the community as a whole as a result of an erroneous halakhic decision issued by the Great Sanhedrin, although it has no fixed time and need not be brought during the Festival; and it includes goats brought for the unwitting transgression of the prohibition against idol worship. If these offerings are brought during the Festival, they are sacrificed by members of the watch whose shift is scheduled for that week.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "עֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "עבודת כוכבים".
ב נאמר במשנה כי משמר שזמנו קבוע לפי התור, מביא: תמידים, נדרים, נדבות ושאר קרבנות צבור. ושואלים: כשאומרים ״שאר קרבנות ציבור״, לאתויי מאי [להביא מה], מה הם קרבנות הציבור האחרים הנכללים בכלל זה? ומשיבים: לאתויי [להביא] פר העלם דבר של צבור. אם יזדמן להביא קרבן זה של חטאת על שגגה שעשה הציבור כולו בהוראת בית דין, אף שאין לו זמן קבוע, מכל מקום בכלל קרבנות הציבור הוא. ושעירי עבודה זרה שמביא הציבור ככפרה על שגגתו בעבירה זו, שאם נזדמן להביאם אז — הרי הם חלק מעבודת המשמר הקבוע.
§ The mishna continues: The priestly watch whose time is scheduled during the Festival, sacrifices the daily offerings during the Festival, as well as vow-offerings, free-will offerings, and all other communal offerings. The Gemara asks: What additional communal offerings does the mishna come to include? The Gemara answers: It comes to include a bull brought for an unwitting communal sin, which is brought by the community due to a transgression committed by the community as a whole as a result of an erroneous halakhic decision issued by the Great Sanhedrin, although it has no fixed time and need not be brought during the Festival; and it includes goats brought for the unwitting transgression of the prohibition against idol worship. If these offerings are brought during the Festival, they are sacrificed by members of the watch whose shift is scheduled for that week.
הכל
(14) וְהוּא מַקְרִיב אֶת הַכֹּל.: לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי קֵייץ הַמִּזְבֵּחַ.:
The mishna concludes: And that watch sacrifices all of them. The Gemara asks: What does this phrase come to include? The Gemara explains: It comes to include the summer fruits of the altar. Whenever the altar was inactive, special burnt-offerings were sacrificed as communal donations in deference to the Divine Presence so that the altar would not remain empty. These offerings were sacrificed by the scheduled watch.
קייץ המזבח – כשהוא בטל שכלתה הקטרת תמיד ואין מביא נדר ונדבה היו שופרות שם שנותנין בהם מעות כל מותרות השנויין בהש״ס בכל מקום וכל מקום שאמרו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ומהן לוקחין עולות לקייץ המזבח ולשון קייץ כאדם האוכל תאנים בקינוח סעודה.
ג נאמר עוד במשנה והוא המשמר שתורו לעבוד באותו שבוע, מקריב את הכל. ושואלים: לאתויי מאי [להביא להוסיף מה] באו דברים אלה? ומסבירים: לאתויי [להביא] את קייץ המזבח. שבכל עת שלא היה כל קרבן מוקרב על המזבח, היו מביאים קרבנות עולה מיוחדים כנדבת הציבור מפני כבוד שכינה שלא יהיה המזבח ריק, ואף קרבנות אלה מקריב המשמר הקבוע.
The mishna concludes: And that watch sacrifices all of them. The Gemara asks: What does this phrase come to include? The Gemara explains: It comes to include the summer fruits of the altar. Whenever the altar was inactive, special burnt-offerings were sacrificed as communal donations in deference to the Divine Presence so that the altar would not remain empty. These offerings were sacrificed by the scheduled watch.
הכל
(15) מתני׳ מַתְנִיתִין : גיוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ הָיוּ כׇּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִילּוּק לֶחֶם הַפָּנִים ד חָל לִהְיוֹת יוֹם אֶחָד [לְהַפְסִיק] בֵּינָתַיִם מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת וְהַמִּתְעַכֵּב נוֹטֵל שְׁתַּיִם ה וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ.
MISHNA: In the case of a Festival that occurs adjacent to Shabbat, both when it occurs preceding it and when it occurs following it, all the watches that arrived early or remained late to serve in the Temple were of equal status in the distribution of the shewbread on that Shabbat. If one day happened to separate between the Festival and Shabbat, the watch whose time was scheduled would take ten of the twelve loaves of shewbread, and the watch that was detained after the Festival because there was insufficient time to get home before Shabbat takes two loaves. And during the rest of the days of the year, when the changing of the watches takes place on Shabbat, the incoming watch takes six loaves and the outgoing watch takes six loaves. Rabbi Yehuda says: The incoming watch takes seven loaves and the outgoing takes five.
מתני׳ יום טוב הסמוך לשבת מלפניה כו׳.
מאי לפניה ומאי לאחריה? – פירוש יום טוב האחרון שחל בערב שבת זהו לפניה, ואם חל יום טוב הראשון להיות באחד בשבת זהו לאחריה.
מתני׳ בין מלפניה בין מלאחריה – מפרש בגמרא שחל יום טוב לאחריה דלא הוי ליה שבת שבתוך החג ואפילו הכי הואיל וצריכין להקדים ביאתן מע״ש בשביל יו״ט שהרי בשבת לא יוכלו לבא חולקין בלחם הפנים וכן אם חל שמיני לפניה בע״ש אע״פ שאין השבת בתוך החג חולקין בו הואיל ולא יוכלו ללכת.
חל יום אחד להפסיק בינתים – כגון שחל יו״ט ראשון בשני בשבת שהיו יכולין לבא באחד בשבת והם קדמו ובאו מע״ש או שחל יום טוב האחרון בחמישי בשבת שהיו יכולין לילך מערב שבת ונתעכבו שם בשבת כל המשמרות שנתעכבו אין נוטלין אלא שתי חלות ומשמר שזמנו קבוע נוטל עשר וחולקין אותן בין משמר הנכנס למשמר היוצא כדרך כל שבתות השנה.
הנכנס נוטל שבע – מפרש בגמרא שהמשמרות מתחלפות בשבת זו עובדת שחרית וזו עובדת ערבית כדאמרינן בגמרא בברייתא.
ד משנה ביום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין לאחריה — היו כל המשמרות שכולם הגיעו או נשארו לעבודת הרגלים שוות בחילוק לחם הפנים בשבת זו. ואם חל להיות יום אחד להפסיק בינתים בין יום טוב ושבת — משמר שזמנו קבוע לשבת זו היה נוטל עשר משתים עשרה חלות לחם הפנים, והמשמר המתעכב שנשאר מיום טוב ולא הספיק לחזור למקומו נוטל שתים מהן. ובשאר ימות השנה כאשר הכל נוהג כסדרו והמשמרות מתחלפות בשבת — המשמר הנכנס נוטל שש והיוצא נוטל שש. ר׳ יהודה אומר: הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש.
MISHNA: In the case of a Festival that occurs adjacent to Shabbat, both when it occurs preceding it and when it occurs following it, all the watches that arrived early or remained late to serve in the Temple were of equal status in the distribution of the shewbread on that Shabbat. If one day happened to separate between the Festival and Shabbat, the watch whose time was scheduled would take ten of the twelve loaves of shewbread, and the watch that was detained after the Festival because there was insufficient time to get home before Shabbat takes two loaves. And during the rest of the days of the year, when the changing of the watches takes place on Shabbat, the incoming watch takes six loaves and the outgoing watch takes six loaves. Rabbi Yehuda says: The incoming watch takes seven loaves and the outgoing takes five.
הכל
(16) הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן וְהַיּוֹצְאִין בַּדָּרוֹם בִּילְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה.:
The standard procedure was that the members of the incoming watch divide the shewbread in the north section of the courtyard, and the outgoing watch in the south. However, there was one exception: The watch of Bilga, due to a penalty imposed upon it, always divides the shewbread to its members in the south, even when it is the incoming watch. And its ring used to facilitate slaughter of the animals was fixed in place, rendering it useless, and its niche among the niches in the wall of the Chamber of Knives, where the priests would store their knives and other vessels, was sealed.
הנכנסין חולקין ביניהם בצפון – את המגיע לחלקן כדאמרינן בגמרא כדי שיראו הנכנסין שהצפון עיקר שהרי קבעו הכתוב לשחיטת קדשי קדשים.
והיוצאים חולקים בדרום – כדי שיראו שהן יוצאין והולכין להם לפיכך שינו מקומן אצל רוח שאינו עיקר.
בילגה – שם המשמרה.
לעולם חולקת בדרום – ואפי׳ כשהיא נכנסת קנס הוא שקנסוה כדמפרש בגמרא.
וטבעתה קבועה – כ״ד טבעות היו בעזרה במקום בית המטבחים כנגד עשרים וארבע משמרות והיו נתונות באבני רצפה והטבעת פתוחה מצד אחד והופכה למעלה ומכניס צואר הבהמה לתוכה וחוזר והופך פתחה לתוך הרצפה וטבעת של בילגה קבועה ואינה נהפכת כדי שתשתמש בשל אחרים וגנאי הוא לה.
וחלונה סתומה – חלונות היו בבית החליפות בעובי כותלי התאים שבצפונו של היכל ששם גונזין את סכיניהן כדתנן במסכת מדות (משנה מדות ד׳:ז׳) וסתמו חלונה של בילגה.
כלל היה בענין זה: הנכנסין (בני המשמר הנכנס) חולקין את לחם הפנים כשהם מצויים בצפון העזרה והיוצאין עומדים בעת החלוקה בדרום. אולם היה יוצא אחד מן הכלל, כי משמר בילגה, משום קנס שקנסו אותו (כפי שיבואר בגמרא) לעולם חולקת בדרום גם כשהיא משמר הנכנס. וטבעתה שהיו מכינים למשמרות הכהונה טבעות כדי לסייע בשחיטת הקרבנות קבועה באופן שלא יוכלו להשתמש בה, וחלונה בין החלונות שהיו בכתלי לישכת בית החליפות, שבהם היו הכהנים מניחים את הסכינים ושאר הכלים — היתה סתומה.
The standard procedure was that the members of the incoming watch divide the shewbread in the north section of the courtyard, and the outgoing watch in the south. However, there was one exception: The watch of Bilga, due to a penalty imposed upon it, always divides the shewbread to its members in the south, even when it is the incoming watch. And its ring used to facilitate slaughter of the animals was fixed in place, rendering it useless, and its niche among the niches in the wall of the Chamber of Knives, where the priests would store their knives and other vessels, was sealed.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי מִלְּפָנֶיהָ וּמַאי מִלְּאַחֲרֶיהָ אִילֵימָא לְפָנֶיהָ יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לְאַחֲרֶיהָ יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן הַיְינוּ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning in the mishna of preceding it and what is the meaning of following it? If we say preceding it is referring to the first Festival day preceding Shabbat and following it is referring to the last day of the Festival following Shabbat, then this is the case of Shabbat that is during the Festival, and that is how the mishna should have presented it.
מאי לפניה ומאי לאחריה אלימא לפניה יום א׳ – פי׳ שיום ראשון של חג היה לפני שבת דהיינו ע״ש ולאחריה יום אחרון ששמיני של חג היה לאחר השבת ביום הראשון דהיינו אחר שבת.
א״ה היינו שבת שבתוך החג אלא לאחריה שהי׳ יום א׳ יום ראשון של חג בא׳ בשבת ולפניה יום אחרון שהיה יום שמיני של חג בערב שבת שלא סייעו שאר המשמרות כלל באותו לחם הפנים ולא היה בתוך הרגל אלא לאחר שעבר הרגל או קודם שיחול הרגל כלל דאפ״ה תקינו רבנן שיהו שוות בו כל המשמרות משום דהכי לא סגיא דלא מקדמי ולא מאחרי שהרי כשהיה יום ראשון באחד בשבת היה לכל המשמרות לבא מערב שבת לא סגייא דלא מעכבי עד אחד בשבת ולפיכך היו שוות בו אלא משמר שזמנו קבוע נוטל עשר והמתעכב שנים הא כל שאפשר להם לילך קודם השבת לביתו ונתעכב עד לאחר השבת לא היו זוכות בו בשוה והיו זוכות בלחם הפנים של שבת שבתוך הרגל.
ה גמרא שואלים: מאי [מה] הפירוש מלפניה ומאי [ומה] הפירוש מלאחריה? אילימא [אם תאמר] כי מלפניה כוונתו יום טוב ראשון של חג, לאחריה — יום טוב אחרון, אם כן היינו [הרי זו] שבת שבתוך החג, ויכול היה לומר כך בפשטות.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning in the mishna of preceding it and what is the meaning of following it? If we say preceding it is referring to the first Festival day preceding Shabbat and following it is referring to the last day of the Festival following Shabbat, then this is the case of Shabbat that is during the Festival, and that is how the mishna should have presented it.
הכל
(18) אֶלָּא לְפָנֶיהָ יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן לְאַחֲרֶיהָ יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן מ״ט מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּהָנֵי מְקַדְּמִי וְהָנֵי מְאַחֲרִי תיקנו רַבָּנַן מִילְּתָא כִּי הֵיכִי דְּנֵיכְלוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי.:
Rather, preceding it is referring to the last day of the Festival that precedes Shabbat and following it is referring to the first Festival day that follows Shabbat. What is the reason that the watches share equally in these cases? Since these are coming early, as the arriving watch cannot arrive after Shabbat because the Festival begins right away, and these remain late, as the outgoing watch cannot leave at the end of the Festival due to the immediate onset of Shabbat, the Sages instituted this matter so that they would eat the shewbread together.
מאי טעמא – כיון דהני לא סגי להו אלא דקדמי אתי, והני לא סגי דלא מעכבי, תקינו רבנן להו לחם הפנים. אבל יום טוב הראשון לפניה יום טוב אחרון לאחריה [היינו] שבת שבתוך החג, ואנן בענן שתהא שבת לרגל הסמוכה ואינה מן הרגל [רק] כיון שאי איפשר לבאין שלא יקדימו בו׳ בשבת בזמן שהיא לפני הרגל, ואי איפשר שלא יתעכבו עד אחד בשבת בזמן שהוא אחר הרגל תקנו חכמים לשאר משמרות לחלוק בלחם הפנים. ויש מי שאומר יום טוב סמוך לשבת מלפניה כגון דמקלע יום טוב באחד בשבת. כל יום טוב דהוא צריכין משמרות למיתיא מן מעלי [שבתא] ומאחריה כגון דמקלע יום טוב במעלי [שבתא] כל יום דצריכין משמרות לאחורי עד בתר שבתא תקינו להו רבנן לכל המשמרות לחלוק בלחם הפנים.
אלא יש לומר: לפניה — הכוונה היא יום טוב אחרון של חג שחל ביום שישי. לאחריה — יום טוב ראשון שהיה ביום ראשון. ומאי טעמא [ומה הטעם] לתקנה זו — כיון דהני מקדמי והני מאחרי [שאלה מקדימים ואלה מאחרים], שהרי היוצא אינו יכול לצאת בשל השבת, וכן המשמר הנכנס צריך להקדים, לכך תיקנו רבנן [חכמים] מילתא [דבר זה] כי היכי דניכלו בהדי הדדי [כדי שיאכלו יחד].
Rather, preceding it is referring to the last day of the Festival that precedes Shabbat and following it is referring to the first Festival day that follows Shabbat. What is the reason that the watches share equally in these cases? Since these are coming early, as the arriving watch cannot arrive after Shabbat because the Festival begins right away, and these remain late, as the outgoing watch cannot leave at the end of the Festival due to the immediate onset of Shabbat, the Sages instituted this matter so that they would eat the shewbread together.
הכל
(19) חָל יוֹם אֶחָד.:
The mishna continues: If one day happened. During the rest of the days of the year, the incoming watch takes six loaves and the outgoing watch takes six loaves. Rabbi Yehuda says: The incoming watch takes seven loaves and the outgoing takes five.
מתני׳ חל [יום] אחד להפסיק בנתיים כו׳.
פיסקא אחד מימי החול (יום) להפסיק – בין יום טוב לשבת, וזהו בנתים כאשר פירש הנה והוא המביא לידי עיכוב כו׳ עד המתעכב נוטל פי שנים – פי׳ כגון שחל יום טוב האחרון להיות בחמישי בשבת, ויש במשמרות מי שעיירותיהן רחוקות ונמנעים מלצאת בערב שבת ומתאחרות וצריך להתעכב עד אחד בשבת. וזו היא משמר המתעכב כזה ששנינו משמר שזמנו קבוע והוא משמר היוצא, ומשמר הנכנס נוטל י׳ חלות, והמתעכב כגון זה שפירשנו למעלה נוטל שתים. וכן בזמן שחל יום טוב (האחרון) הראשון בשיני בשבת נמצא משמר היוצא מתעכב (לחוג) [משום החג] שאינו יכול לילך ולחזור בו ביום הילכך נוטל שתי חלות יתירות.
ו שנינו במשנה כי אם חל להיות יום אחד המפסיק בין יום טוב לשבת היה המשמר הקבוע לאותו יום נוטל עשר חלות והיוצא נוטל שתים. ובשאר ימות השנה היה הנכנס נוטל שש והיוצא שש. ואילו לר׳ יהודה משמר הנכנס היה נוטל שבע חלות, שתים יותר מן המשמר היוצא.
The mishna continues: If one day happened. During the rest of the days of the year, the incoming watch takes six loaves and the outgoing watch takes six loaves. Rabbi Yehuda says: The incoming watch takes seven loaves and the outgoing takes five.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.