×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) יָכוֹל אפי׳אֲפִילּוּ בַּעֲזָרָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֵין לִי אֶלָּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּקּוֹדֶשׁ.
I might have thought nobody should be present, even in the Temple courtyard. Therefore, the verse states “in the Tent of Meeting,” limiting the prohibition to the Temple itself. I have derived only that a prohibition exists in the Tent of Meeting of the Tabernacle that was in the desert, from where do I derive that the prohibition applies also to the Tabernacle that stood in Shiloh, and that it applies also to the Eternal House, i.e., the Temple in Jerusalem? The verse states “in the Sanctuary,” indicating that the prohibition applies to any Sanctuary.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ. תנו רבנן וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו ודרישניה דפריש אפילו בשעת הקטרה. ומיבעיא לן כפרה בהקטרה מנ״ל ואמרינן מדכתיב הכא כפרה שנאמר לכפר בקודש וכתיב ביו״כ וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל ישראל הוי אומר זו הקטורת שאם תאמר כפרת דמים חלוקה כפרתם הוא וביתו ואחיו הכהנים מתכפרים בפרו וכל קהל ישראל בשעיר.
יכול אף בכל העזרה – לא יהא אדם עומד כשהכהן מקטיר קטרת לפני ולפנים.
בשילה ובית עולמים מניין – וכי האי גוונא אמרינן לקמן בפרק הוציאו לו (יומא נג.) גבי מעלה עשן ובפרק שני שעירי (לקמן דף סז:) תניא [ב]⁠מדבר המדברה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ובפרק שני דסוטה (דף טז. ושם) גבי עפר סוטה ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן קאמר שילה ובית עולמים מניין וכו׳ ובפ״ב דשבועות (דף טז:) דקאמר מכדי מקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש לימא או אידי ואידי משכן או אידי ואידי מקדש אלמא אע״ג דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש איצטריך תרי קראי חד למקדש וחד למשכן ולא גמירי מהדדי וקשה דבפרק קמא דחולין (חולין כד.) גבי שנים שפוסלים בלוים קאמר יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת״ל (זאת) [לעבוד עבודת וגו׳] ובפ״ק דעירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין במקדש מנא לן אשכחן מקדש דאיקרי משכן וי״ל בההיא דעירובין שמא איכא שום פסוק להשוות מקדש למשכן לההיא מילתא וכן בפ׳ קמא דחולין ובתר דמעטינן שילה ובית עולמים (מזאת) [מלעבוד] אז נוקי אותו פסוק לדרשא אחריתי וריב״א גרס בפרק שני דשבועות תרי קראי למה לי ולי נראה אע״ג דמקדש איקרי משכן כו׳ אפי׳ הכי בההיא דשבועות דאיירי לענין טומאה סד״א לחלק בינייהו כיון דחלוקין הן לענין טומאה דאי כתב מקדש ה״א דין הוא דטמא שנכנס למקדש חייב שהרי איסורו איסור עולם ואפילו בתר דנפיל מחיצה חייבין על המקום משום טומאה אבל במשכן לאחר שנסעו משם ופירקוהו והעמידוהו במקום אחר אין חייבין על מקומו הראשון ואי כתב משכן ה״א דין הוא שחייב עליו לפי שנמשח בשמן המשחה ואסור ליגע בו בטומאה אפילו כשהוא מפורק אבל אבני היכל שנשרו מותר ליגע בהם בטומאה ובהא נמי מיתרצא הא דמצרכינן קרא בפרק היה מביא (סוטה דף טז.) לרבות בית עולמים משום דאפקיה קרא בלשון טומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכל הלכות ספק טומאה גמרינן מסוטה להכי סד״א כיון דמקדש ומשכן חלוקים לענין טומאה כדפרי׳ לענין טומאת סוטה נמי יהא חילוק ביניהם ותדע דהיינו טעמא דאיסי בן יהודה דמצריך קרא לרבות שילה ובית עולמים מדפליג עליה התם איסי בן מנחם ואמר אינו צריך ק״ו הוא ומה בטומאות קלות לא חילק הכתוב בין שילה ובית עולמים טומאת אשה חמורה לא כ״ש פירוש טומאות קלות הנכנס למשכן ולמקדש בטומאת הגוף חייב כרת אתרוייהו אע״ג דיש חילוק ביניהן כדפרישית אפילו הכי השוה אותם לענין כרת הנכנס להם ומשום האי חילוק אין נראה לו לחלק ומדבר המדבר סד״א דווקא במשכן כשהיו ישראל במדבר סמוכין למדבר ודמעלה עשן משום דכתיב בההוא קרא אהרן והאי קרא דשמעתא סד״א משום דכתיב אהל מועד ולא איקרי אהל מועד אלא במדבר ומקרא יתירא הוא דלא הוה צריך למיכתב אלא וכל אדם לא יהיה בבאו לכפר בקדש וסד״א דאתא למעוטי שילה ובית עולמים ובתר דמרבינן שילה ובית עולמים אהל מועד דכתב רחמנא למעוטי עזרות איצטריך.
שילה ובית עולמים מנין כו׳. הקשה רבי דהכא משמע דצריך קראי לכולהו וכן בפ״ב דשבועות (דף טז:) גבי נכנס למקדש בטומאה לא ילפינן מקדש ממשכן ומצריך קרא לתרוייהו וכן לקמן בפ׳ הוציאו לו (דף נג.) גבי אין לי אלא עיקר מעלה עשן עלה מעלה עשן מנין ת״ל וכסה אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין ת״ל וכסה וכן נמי לקמן בפרק ב׳ שעירים (דף סז:) המדבר המדבר המדברה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכן בפ׳ שני דסוטה (דף טז.) בקרקע המשכן איסי בן יהודה אומר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ואילו בסוף פ״ק דחולין (דף כד.) בשמעתא דלוים פוסלים בשנים קאמר יכול בשילה ובית עולמים כו׳ ת״ל לעבוד כו׳ משמע אי לאו מיעוטא הוה יליף שילה נוב וגבעון ובית עולמים מאהל מועד וכן בפ״ק דעירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וקאמר התם דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש ולא צריך קרא לרבויי כל הני ואומר רבי דהכי נמי בפ״ק דחולין יש שם הרבה פסוקים שהיו מרבים שילה ובית עולמים דומיא דמשכן אי לאו קרא התם דממעט להו וההיא דריש עירובין נמי יש בפסוק הרבה פתח אהל מועד כתיבי דמרבי שילה ובית עולמים ואיכא למימר דלשום דרשא איצטריך ואני שמעתי בשם ה״ר חיים דכל היכא שהדבר אינו תלוי בקדושת מקום כגון בפ״ק דחולין שאין שם אלא שיר ופתיחת דלתות ונעילתם וההיא דעירובין דמיירי בפתיחת דלתות ההיכל ואין הטעם תלוי בקדושה נ״ל שפיר מחד קרא אבל הני דמכילתין ודשבועות ודסוטה כולהו תלויות בקדושת המקום. וצ״ע ועל ההיא דסוטה שהבאתי שמרבה שם נוב וגבעון שילה ובית עולמים מוחק שם רש״י שילה ונוב וגבעון משום דק״ל והלא שילה משכן גמור היה למה הוצרך הפסוק לרבותו ועוד בנוב וגבעון לא היו משקין סוטות שהרי אין מנחה קריבה בבמה כדאמרינן בזבחים ובמגילה ואין נראה לרבי למחוק הספרים דהא שילה לא היה ממש משכן שהיה לו בית של אבנים למטה ויריעות למעלה ואיכא נמי למאן דאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיז.) מנחה קריבה בבמה ונוב וגבעון במה הואי ואדרבה היה לו להקשות יותר מנוב וגבעון שהיה ממש משכן שלא מצינו שהיה לו בית של אבנים למטה מיהו הא נמי לאו קושיא היא דרחמנא אמר משכן ממש שיהא עומד בקדושתו כמשפטו שיהא הארון בבית קדשי הקדשים ובנוב וגבעון לא היה ארון אלא בקרית יערים וזה פי׳ רש״י בסוטה:
יכול אפילו בעזרה לא יהא אדם עומד בשעת הקטרת הקטורת תלמוד לומר: ״באהל מועד״ (ויקרא טז, יז), לומר: בתוך הבית עצמו אסור, אבל אין איסור שהייה בעזרה. אין לי אלא שיש דין זה באהל מועד שבמדבר, בשילה ובית עולמים (בבית המקדש, שקדושתו לעולם) מנין? תלמוד לומר: ״בקדש״ (ויקרא טז, יז), משמע: בכל מקום הקודש, בכל מקום שיהא.
I might have thought nobody should be present, even in the Temple courtyard. Therefore, the verse states “in the Tent of Meeting,” limiting the prohibition to the Temple itself. I have derived only that a prohibition exists in the Tent of Meeting of the Tabernacle that was in the desert, from where do I derive that the prohibition applies also to the Tabernacle that stood in Shiloh, and that it applies also to the Eternal House, i.e., the Temple in Jerusalem? The verse states “in the Sanctuary,” indicating that the prohibition applies to any Sanctuary.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֵין לִי אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה בִּשְׁעַת מַתַּן דָּמִים מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּר אֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עַד צֵאתוֹ.

I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense; from where do I derive that the prohibition applies also during the presentations of the bull’s blood in the Holy of Holies? The verse states: “When he goes in to make atonement,” and atonement is achieved through the presentations of blood. I have derived only that a prohibition exists from the time of his entrance into the Holy of Holies; from where is it derived that the prohibition remains in force until his exit? The verse states: “Until he comes out.”
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין הכהנים רשאים ליכנס להיכל שלא בשעת עבודה שנ׳ ואל יבא בכל עת וכו׳ ואע״פ שזה נאמר [ב]⁠בית קדשי [הקדשים] מ״מ מבית לפרוכת לרבות כל ההיכל וכל שנכנס חוץ לקדש הקדשים שלא לצורך לוקה ובקדש הקדשים חייב מיתה בידי שמים אחר שכן יש לשאול על מה הוצרך להקשות בסוגיא זו מוכל אדם לא יהיה באהל מועד ואף הפסוק למה הוצרך והלא חייב על הביאה הואיל ושלא לצורך עבודה היא אפשר שאינו חייב אלא בדרך ביאה ר״ל דרך פתח המזרח אבל הנכנס דרך גגות ופספסין ר״ל פתחים קטנים שבצידי העזרה פטור ובא להשמיענו שבשעה זו מיהא לא יכנס בשום פנים או שמא בא להזהיר ליכנס אף לצורך עבודה כגון להכניס את המחתה:
זה שביארנו במשנה שאין אדם רשאי לעמוד בהיכל בשעה שהכהן עומד ומקטיר לפנים ביום הכפורים לא סוף דבר בשעת הקטרה אלא אף בשעת מתן דמים ולא סוף דבר בעוד שהוא מקטיר אלא אף ביציאתו וביאתו שנאמר בבואו וכו׳ עד צאתו כלומר עד שיצא לגמרי:
אין לי אלא בשעת הקטרה שאסור להיות בהיכל, בשעת מתן דמים מנין? תלמוד לומר: ״בבאו לכפר״ (ויקרא טז, יז) ואין כפרה אלא במתן דם. אין לי אלא שאסור להיות שם בשעת כניסתו של הכהן אל הקודש, בשעת יציאתו מנין? תלמוד לומר: ״עד צאתו״ (ויקרא טז, יז).
I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense; from where do I derive that the prohibition applies also during the presentations of the bull’s blood in the Holy of Holies? The verse states: “When he goes in to make atonement,” and atonement is achieved through the presentations of blood. I have derived only that a prohibition exists from the time of his entrance into the Holy of Holies; from where is it derived that the prohibition remains in force until his exit? The verse states: “Until he comes out.”
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל כַּפָּרָתוֹ קוֹדֶמֶת לְכַפָּרַת בֵּיתוֹ כַּפָּרַת בֵּיתוֹ קוֹדֶמֶת לְכַפָּרַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְכַפָּרַת אֶחָיו הַכֹּהֲנִים קוֹדֶמֶת לְכַפָּרַת כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

The baraita concludes by expounding the final part of the verse: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel” (Leviticus 16:17). This teaches that his atonement precedes the atonement of his household; the atonement of his household precedes that atonement of his brethren, the priests; the atonement of his brethren, the priests, precedes the atonement of the entire community of Israel.
תוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כפרתו קודמת לכפרת ביתו. ותימה והלא נעשית העבודה הכל בבת אחת ומתי כפרת ראשון ומתי כפרת השני ופי׳ רבינו שמואל דנ״מ הא דאמרינן בפ׳ בתרא (דהוריות יג.) דקרבן כהן קודם לקרבן ישראל ולהאי צריך האי קרא אך כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים לא אתי שפיר וכן לכפרת ביתו ואי הוה אמרינן דלענין וידוי של פר מיירי דתניהו ענין לשם אתי שפיר שצריך לומר תחלה אני וביתי ובני אהרן עם קדושך כי אם לא היה פסוק היה לו להזכיר בפעם שנייה מיהו שבטו תחילה1:
1. עיין שם בהוריות היטב בגמ׳. וע״ע בש״י.
כפרתו קודמת לכפרת ביתו – פירשו בו לענין וידוי שמתודה תחלה עליו ואחר כך על ביתו ואחר כך על אחיו הכהנים ויש מקשי׳ דא״כ מאי קאמר קודמת לכפרת כל ישראל דהא בוידוי של פר אינו מתודה בו על ישראל וי״ל דקים להו בוכפר בעד כל קהל ישראל אם אינו ענין לוידוי זה תנהו ענין לוידוי השעיר אלא דאשמועי׳ קרא הכא אגב אורחיה דין סדר הוידוי ויש שפי׳ דמיירי לענין קרבנות שכהן גדול מקריב קרבנותיו בכל מקום קודם לכל הקרבנות וקרבן אחיו הכהנים קודם לקרבן כל ישראל.
נאמר בפסוק: ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״ (ויקרא טז, יז), ללמד: כפרתו קודמת לכפרת ביתו, כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים, כפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל.
The baraita concludes by expounding the final part of the verse: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel” (Leviticus 16:17). This teaches that his atonement precedes the atonement of his household; the atonement of his household precedes that atonement of his brethren, the priests; the atonement of his brethren, the priests, precedes the atonement of the entire community of Israel.
תוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר אֵין לִי אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבָא וְכֵן א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי וְכֵן א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר קְרָא {ויקרא ט״ז:י״ז} וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֵיזֶהוּ כַּפָּרָה שֶׁשָּׁוָה לוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּלְכׇל קְהַל יִשְׂרָאֵל הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הַקְטָרַת הַקְּטוֹרֶת.

The Gemara analyzes the baraita: The Master said in the baraita: I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense. From where in the verse could this have been inferred? Rava said, and similarly Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said, and similarly Rabbi Elazar said: The conclusion of that verse states: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel.” Which act of atonement is the same for him, and for his household, and for his brethren, the priests, and for the entire community of Israel? You must say this is the burning of the incense.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לי אלא בשעת הקטרת קטורת – לקמיה מפרש מאי משמע.
הוי אומר זו הקטרת קטרת – דאילו מתן דמים אין שוה בכולם שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל.
מאי משמ׳ – פי׳ דקרא בהקטרה מיירי.
איזהו דבר ששוה בו ובכהנים ובכל ישראל הוי אומר זה הקטורת – פי׳ שמכפר על כולן בשוה כאחת דאלו מתן דמים אינו שוה בכלן שהפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל כן פרש״י ז״ל.
א ומעתה מפרשים ברייתא זו. אמר מר [החכם]: ״אין לי אלא בשעת הקטרה״. ושואלים: מאי משמע [מה, כיצד משמע] דברים אלה בכתוב? שהרי אין כתוב זה מדבר אלא מענין הזאת הדם ולא מענין הקטרת הקטורת! אמר רבא, וכן אמר ר׳ יצחק בר אבדימי, וכן אמר ר׳ אלעזר: אמר קרא [הכתוב]: ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״ (ויקרא טז, יז) איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, שאין בה חילוק ממדרגה למדרגה כבשאר הקרבנות — הוי אומר זה הקטרת הקטורת.
The Gemara analyzes the baraita: The Master said in the baraita: I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense. From where in the verse could this have been inferred? Rava said, and similarly Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said, and similarly Rabbi Elazar said: The conclusion of that verse states: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel.” Which act of atonement is the same for him, and for his household, and for his brethren, the priests, and for the entire community of Israel? You must say this is the burning of the incense.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּקְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת אִין דְּהָא תָּנֵי ר׳רַבִּי חֲנַנְיָא לָמַדְנוּ לִקְטוֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ז:י״ב} וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטוֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם וְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל מָה קְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרָע יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשַׁאי.

Does incense effect atonement? The Torah mentions the concept of atonement only with regard to offerings. Yes, as Rabbi Ḥananya teaches in a baraita: We learned of the incense that it effects atonement, as it is stated: “And he put on the incense and made atonement for the people” (Numbers 17:12). And the school of Rabbi Yishmael taught: For what does incense effect atonement? For slander. And why is that? Let something that is done in secret, i.e., the incense, which is burned in seclusion within the Sanctuary, come and effect atonement for an act done in secret, i.e., slander, which is generally said in private.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקטורת מי מכפרה אין דכתיב ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ותני רב חנניה מיכן למדנו לקטורת שמכפרת ותנא דבי רבי ישמעאל על מה הקטורת מכפרת על לשה״ר יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי ועיקר זו השמועה בזבחים סוף פ׳ המזבח מקדש (זבחים פח:) ובערכין פרק יש בערכין להקל ולהחמיר (טז.) ומפרש התם בבירור מבואר כי בגדי כהונה מכפרין דאמר למה נסמכה בגדי כהונה לקרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת אשפיכות דמים מכנסים מכפרים על ג״ע. מצנפת מכפרת על גסי הרוח. אבנט מכפר [על] הרהורי הלב. מעיל מכפר על לשון הרע. חשן מכפר על הדינין. אפוד מכפר על ע״ז. ציץ מכפר על עזי פנים. קשיא לה״ר אלה״ר ופרקינן לה״ר בצניעות קטורת מכפרת לשה״ר בפרהסיא מעיל מכפר.
ערך חש
חשא(פרק ה דשקלים) לשכת חשאים היתה במקדש יראי חטא מתנין לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. (יומא מד. פרכין טז) הקטרת מכפר על לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. עתים חשות (חגיגה יב) (א״ב תרגום דממה וקול אשמע חשאי וקל סוגאין אשמע):
א. [שטילן.]
על לשון הרע – כי ההיא דקרח לשון הרע הוה דכתיב (במדבר יז) אתם המיתם את עם ה׳ וסתם לשון הרע בחשאי הוא.
יבא דבר שבחשאי כו׳. תימא לריב״א ממה הוא בחשאי יותר ממתן דמים שהיו גם שם פורשין ודוחק לי לפרש שבמתן דמים היה מונה אחת כו׳ אבל קטרת היה לגמרי בשתיקה וי״ל דאע״ג דמתן דמים נמי בחשאי מ״מ קאמר שפיר על קטרת יבא דבר שבחשאי שהרי אין כפרתו מפורשת על מה כמו במתן דמים שכפרתן מפורשת לדבר אחד כך פי׳ ה״ר אלחנן וריב״א פי׳ דלהכי קרי ליה חשאי טפי ממתן דמים לפי שהוא בשתיקה אבל במתן דמים היה מונה אחת שתים כו׳:
מנין לקטורת שמכפרת על לשון הרע שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם – פרש״י ז״ל דלעיל מינה איירי בלשון הרע שאמרו למשה ולאהרן אתם המתם את עם ה והחל הנגף בעם ואח״כ ויתן את הקטורת ויכפר על העם.
יבא דבר שבחשאי – פירשו בו שהקטורת דבר שבחשאי שאין עליו שום דבור מה שאין כן בהזאות שהיה בו דבור כדאמרי׳ בפרק הוציאו לו שהיה מונה אחת אחת ואחת וכו׳.
יבא דבר שבחשאי ויכפר כו׳. מפורש פ׳ המזבח מקדש:
ותוהים: והאם קטורת מכפרת? שאכן נזכרה לשון כפרה בכתוב המדבר מענין הקרבנות, אולם האם קטורת שלא נזכר בה לשון זה, אף היא מכפרת? ומשיבים: אין [כן], דהא תני [שהרי שנה] ר׳ חנניא: למדנו לקטורת שמכפרת ממה שנאמר: ״ויתן את הקטרת ויכפר על העם״ (במדבר יז, יב) ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: על מה קטורת מכפרת — על לשון הרע, ומדוע? — יבא דבר שבחשאי הקטורת הקטורת הנעשית כבהסתר בתוך ההיכל, ויכפר על מעשה חשאי של לשון הרע שמספרים בדרך כלל בחדרי חדרים.
Does incense effect atonement? The Torah mentions the concept of atonement only with regard to offerings. Yes, as Rabbi Ḥananya teaches in a baraita: We learned of the incense that it effects atonement, as it is stated: “And he put on the incense and made atonement for the people” (Numbers 17:12). And the school of Rabbi Yishmael taught: For what does incense effect atonement? For slander. And why is that? Let something that is done in secret, i.e., the incense, which is burned in seclusion within the Sanctuary, come and effect atonement for an act done in secret, i.e., slander, which is generally said in private.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּנַן הָתָם אפּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְּהֵיכָל אֲבָל בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְּלִפְנַי לִפְנִים מֵהֵיכָל פָּרְשִׁי מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לָא פָּרְשִׁי.

We learned in a mishna there: They remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense. Rabbi Elazar said: They taught that this is true only during the burning of the incense of the Sanctuary, but during the burning of the incense in the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, people are required to remove themselves only from the Sanctuary. They do not need to remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם בפרק ראשון במסכת כלים פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה א״ר אלעזר לא שנו שפורשין מבין האולם ולמזבח אלא [בשעת] הקטרה דהיכל אבל כשמקטיר לפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם [ולמזבח לא פרשי] ומותבינן עליה מיהא דתני מה מעלה יש [בין ההיכל] לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין שלא בשעת הקטרה.
מבין האולם ולמזבח – מכל אויר כ״ב אמות שביניהם.
ל״ש אלא בשעת הקטרה דהיכל – דמזבח הפנימי שחרית וערבית שהרי סמוך לו.
אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים – מהיכל שהוא סמוך לו פרשי אבל מבין האולם ולמזבח שהוא מרוחק לא פרשי.
פורשין היו מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כו׳. ואע״ג דבשעת מתן דמים נמי פרשי כדלקמן בסמוך משום דקטרת היה בכל יום נקט קטרת וגם יש פעמים שפורשין בקטרת ואין פורשין בשעת מתן דמים כדלקמן בסמוך:
תנן התם פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת הקטורת – פי׳ ופרישה זו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין איסור אלא דאוהל מועד כדאיתא לעיל ואוהל מועד היינו היכל או אולם למ״ד קדושת היכל ואולם חדא היא.
לא שאנו אלא בשעת הקטרה דהיכל – פרש״י ז״ל שהוא קרוב לבין האולם אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי שהוא קרוב מבין האולם לא פרשי כי רחוק הוא לפני לפנים וקשה דהא בשעת הקטרה דלפני לפנים אסור מן התורה להיות בהיכל כדאמרינן לעיל ואם כן אמאי לא גזרינן בבין האולם דילמא עייל להיכל וי״ל דמידי דמתעבד לפני לפנים חמיר להו לאינשי ולא עייל כלל ותו דכי הויא גופה דהקטרה בהיכל שהוא קרוב איכא למיחש דילמא משתלי ועייל אבל היכא דהקטרה ליתא אלא לפני לפנים שהוא רחוק אפילו להיכל למה להו למיעל.
ויש מתרצים דכי עביד הקטרה לפני לפנים ניחא להו לרבנן לאוקומה אדינא דאורייתא כי היכי דליחזו ליה ולירתת שלא יתקן מבחוץ ויכניס לפנים כצדוקי. ואף על גב דאכתי מצי עביד בין הפרוכות מאי דאפשר לתקוני מתקנינן.
בתנן התם [שנינו שם]: פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אמר ר׳ אלעזר: לא שנו הלכה זו אלא בשעת הקטרה של קטורת בהיכל, אבל בשעת הקטרה שמקטיר הכהן הגדול ביום הכיפורים לפני ולפנים (בקודש הקדשים), באותה שעה הכהנים מהיכל פרשי [פורשים] ויוצאים, אולם מבין האולם ולמזבח לא פרשי [אינם פורשים].
We learned in a mishna there: They remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense. Rabbi Elazar said: They taught that this is true only during the burning of the incense of the Sanctuary, but during the burning of the incense in the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, people are required to remove themselves only from the Sanctuary. They do not need to remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֵתִיב רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁפּוֹרְשִׁין מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ בִּשְׁעַת הַקְטָרָה גכָּךְ פּוֹרְשִׁין בִּשְׁעַת מַתַּן פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1.

Rav Adda bar Ahava raised an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita, and some say it unattributed: Rabbi Yosei says: Just as they remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense, they similarly remove themselves during the blood presentations of the bull of the anointed priest, i.e., of the High Priest, which he brings if he issues an erroneous halakhic ruling and acts upon it; and also during the blood presentations of the bull for an unwitting communal sin brought if the Sanhedrin issues an erroneous halakhic ruling and the community acts upon it; and also during the blood presentations of the goats of idol worship brought for an inadvertent communal transgression of idol worship.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חשל
חשלא(יומא מד.) שעורה לחה שיבולת קרו לה שלא בקליפתה חושלא קרו לה (חולין כא) חזא חושלא באיפומא דאיגרא. (בבא קמא ל:) רב הונא אפקר חושלי הני עיזי דאכלי חישלי בנהרדעא (בבא בתרא לז. סנהדרין כז) כפא דחושלא:
א. [ברייא אויס גערשטען.]
בשעת מתן פר כהן משיח – הבא על אחת מכל המצות שטעה בהוראת עצמו ועשה ומתן דמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב.
ושעירי עבודת כוכבים – ציבור שעבדו ע״ז בהוראת בית דין מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת כדכתיב בפרשת שלח לך אנשים (שם טו) ואותו שעיר מתן דמו על הפרוכת ואינו נאכל כדילפינן בסיפרא וסיפרי ובמסכת זבחים (דף מז.).
כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח – ה״נ הוה מצי למימר בשעת מתן פר ושעיר של יוה״כ בהיכל אלא לא פסיקא ליה משום דיש מהן נמי לפני לפנים.
פרו של כהן גדול ביום הכפורים מכפר על כהן גדול ועל אשתו מכל וכל ועל שאר הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו אבל שאר (עבודות) [עבירות] אף שאר הכהנים מתכפרים בהם עם שאר ישראל בשעיר המשתלח ונמצאו הכפרות חלוקות זו מזו ואיזו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל ישראל זה הקטרת שמכפרת על לשון הרע וכמו שאמרו יבא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי וסתם לשון הרע ורכילות בחשאי הם:
בשעת מתן פר כהן וכו׳ – פי׳ דבכל הני איכא הזאות בהיכל על הפרוכת ועל מזבח הזהב כדאית׳ בפרק איזהו מקומן.
מתיב [מקשה] על כך רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי [ויש אומרים סתם] כלומר שונים קושיה זו בלא שם אומרה: שנינו: ר׳ יוסי אומר: כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה — כך פורשין בשעת מתן דם פר כהן משיח המכפר על שהורה לעצמו בשוגג הלכה שיסודה בטעות ואף נהג כן למעשה ופר העלם דבר של ציבור על הוראה מוטעית שהורו ראשי העדה לציבור בשוגג ונהג הציבור כפי הוראתם ושעירי עבודה זרה, שעבדו הציבור עבודה זרה בהוראת בית דין.
Rav Adda bar Ahava raised an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita, and some say it unattributed: Rabbi Yosei says: Just as they remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense, they similarly remove themselves during the blood presentations of the bull of the anointed priest, i.e., of the High Priest, which he brings if he issues an erroneous halakhic ruling and acts upon it; and also during the blood presentations of the bull for an unwitting communal sin brought if the Sanhedrin issues an erroneous halakhic ruling and the community acts upon it; and also during the blood presentations of the goats of idol worship brought for an inadvertent communal transgression of idol worship.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָא מָה מַעֲלָה יֵשׁ בֵּין הַהֵיכָל לְבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל פּוֹרְשִׁין בֵּין בִּשְׁעַת הַקְטָרָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֵין פּוֹרְשִׁין אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה.

The baraita continues: If so, what higher standard is applicable to the Sanctuary relative to the area between the Entrance Hall and the altar? Only that those in the Sanctuary remove themselves both during the incense burning and also during the blood presentations, which is not during the incense burning. Those who are in the area between the Entrance Hall and the altar remove themselves only during the incense burning but not during the blood presentations.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה. בשעת הקטרה מיהת פרשי ואפילו בהקטרה דלפני ולפנים ופרקינן לא הקטרה דהיכל.
הא מה מעלה יש כו׳ – האי הא כמו הרי כלומר מעתה מעלה יש בפרישה בין היכל לבין אולם ולמזבח.
בין בשעת הקטרה כו׳ – קא סלקא דעתיה בין בשעת הקטרה דלפני ולפנים בין שלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים אלא בשעת מתן דמים דלפני ולפנים.
ומבין אולם ולמזבח אין פורשין – משום לפני ולפנים אלא בשעת הקטרה אבל לא בשעת מתן דמים.
מה מעלה יש בין היכל וכו׳ – טובא איכא דמזבח הזהב ומנורה ושלחן ומתן דמים בהיכל מה שאין כן בין האולם ולמזבח אלא לענין פרישה קאמר.
הא מה מעלה יש כו׳. הא פשיטא דמעלה יש שאין יכול לילך בהיכל אלא לצורך דאית ביה אזהרה בפ׳ הקומץ רבה (דף כז.) אלא הכא מיירי בפרישה שהיא לצורך עבודה:
הא מה מעלה יש בין היכל ובין אולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה ובין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה. בשעת הקטרה מיהת פרשי מאי לאו אפילו בשעת הקטרה דלפניי לפנים – פירוש: והכי קאמר שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דלפניי לפנים דהינו הקטרת ובין שלא בשעת הקטרה דלפניי לפנים ולא בשעת מתן דמים מכל מקום בשעת הקטרה דלפניי לפנים פרשי וקשיא לר׳ אלעזר. ומתרץ: לא בשעת הקטרה דהיכל. ה״ג והאי מעלה הוא דאיכא דאילו בהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דידיה ובין בשעת הקטרה דלפניי לפנים ואילו בין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה דהיכל – פירוש: בשעת הקטרה קורא להקטרה דהיכל ושלא בשעת הקטרה להקטרה דלפניי לפנים. והכי קאמר בהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דידיה ובין שלא בשעת הקטרה דידיה אלא בשעת הקטרה דלפניי לפנים ואילו בין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה דהיכל ולא דלפניי לפנים ומיד גרסינן והא איכא הא מעלה. ויש ספרים שכתוב בהם לשון יתר ובמקצת ספרים כתיב באותו לשון יתר למימרא דלא צריך אלא ה״ג והאיכא הא מעלה דאילו בהיכל פרשי בין בקדושה דידיה ובין בקדושה דלפניי לפנים ואלו בין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בקדושה דמתן דמים דהיכל – פירוש: הניחא אי מפרשת בשעת הקטרה קטרת דלפניי לפנים ושלא בשעת הקטרה מתן דמים דלפניי לפנים ואין לו מעלה אלא במתן דמים דלפניי לפנים וקשיא לר׳ אלעזר שפירש שפיר אלא לפום מאי דתרצת והאיכא נמי מעלה דמתן דמים ואמאי לא תנייה. ופריק רבה: שם פרישה אחת היא – פירוש: כבר תנא דבהיכל משום לפניי לפנים ובין האולם ולמזבח לא פרשי אלא משום היכל ולא משום לפניי לפנים ונקט לך גבי קטרת והוא הדין גבי מתן דמים דשום פרישה אחת היא. כך נראה בעיני הגירסא והפתרון אבל גירסת המורה ופתרונו נראים לי דחוקים ביותר ומרים כלענה.
בפרש״י בד״ה הא מה מעלה כו׳ בין היכל לבין האולם כו׳ ובד״ה בין בשעת כו׳ דלפני ולפנים הס״ד ובד״ה לא בשעת כו׳ והכי קתני כשם שפורשין בין האולם כו׳ ובד״ה אי הכי כו׳ מתן דמים דלפני ולפנים אלא בשעת כו׳ כצ״ל:
אם כן, הא [הרי] מעתה מה מעלה יש אם כן בין ההיכל לבין האולם ולמזבח? אלא, שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה, כלומר: אלא בשעת מתן דמים בפנים, ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בלבד, אבל לא בשעת מתן דמים.
The baraita continues: If so, what higher standard is applicable to the Sanctuary relative to the area between the Entrance Hall and the altar? Only that those in the Sanctuary remove themselves both during the incense burning and also during the blood presentations, which is not during the incense burning. Those who are in the area between the Entrance Hall and the altar remove themselves only during the incense burning but not during the blood presentations.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּשְׁעַת הַקְטָרָה מִיהָא פָּרְשִׁי מַאי לָאו בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְּלִפְנַי לִפְנִים.

The Gemara explains the challenge: In any case, it is evident from the baraita that during the incense burning they do remove themselves. What, is it not referring to during the burning of the incense of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies? This would contradict Rabbi Elazar’s opinion.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו כו׳ – כדפרישית.
מאי לאו בשעת הקטרה דלפני ולפנים – תימה לי מ״ש דגזרו לפרוש מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת הזאה והא בין הקטרה בין הזאה מחד קרא נפקא לעיל וי״ל בהקטרה דכתב בקרא בהדיא טפי גזרו בה רבנן ולא בהזאה דמייתורא דלכפר נפקא.
בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בלפני ולפנים. ואע״ג דהשתא לא ידעי טעמא מאי דבהקטרה פורשין אפילו משל לפני ולפנים ובמתן דמים אין פורשין אלא [משל היכל] מ״מ הך ברייתא קשיא ליה לר׳ אלעזר:
מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים – וא״ת ומנא ליה הא י״ל חדא דהקטרה סתם קתני וכל הקטרה במשמע מסתמא. ועוד מטעמ׳ דמפרש בסמוך דלא קתני בין האולם ולהיכל אלא מעלה אחת וזה ברור. ובתוס׳ פי׳ דהשתא ס״ד שלא בשעת ההקטרה היינו שעת מתן דמים דאי לא עביד מידי אמאי פריש כלל. ועל כרחין במתן דמים דלפני לפנים קאמ׳ דאלו במתן דמים דהיכל אפילו מתן דמים דהיכל נמי כדקתני רישא בהדיא וכיון שלא בשעת הקטרה דהיינו דמים מיירי לפני לפנים דכותה נמי שעת הקטר׳ ממש שעת הקטרה דלפני לפנים. ופרקי׳ דלא מיירי הך אלא בשעת הקטרה דהיכל ופי׳ זה נכון הוא אלא שאין אנו צריכין לו לפי מה שכתבנו. ופרכינן אי הכי דהקטרה הקטרה דהיכל היא בלחוד היכי קתני מעלה אחת בינייהו לענין מתנות דלפני לפנים הא איכא מעלה אחריתי דאלו דהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דידה כו׳. ופרקי׳ הא קתני שבהיכל כו׳ כלומר הכי נמי קאמר והא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דהיכל בין בשלא שעת הקטרה דהיכל אלא דלפני לפנים ובין אולם ולמזבח לא פרשי אלא בשע׳ הקטר׳ דהיכל בלחוד ופרכי׳ דא״כ אמאי לא איירי אלא בענין הקטרה בלחוד דלא קתני אלא חדא מעלה דהא איכא מעלה במילתא אחריתי לענין מתן דמים דלפני לפנים דאלו היכל פרשי בקידושין דידה. פי׳ בשעת מתן דמים והוה ליה למימר שתי מעלות. ופרקינן שם פרישה אחת היא כלומר חדא מעלה חשיבי דמשום דבר הנעשה בפנים בין בשביל הקטרת ובין בשביל מתן דמים פרשי בהיכל ולא פרשי בין האולם ולמזבח ואפשר דשלא בשעת הקטרה דקתני הכל בכלל אי נמי כדפרש״י ז״ל דאפילו תימא דלא מיירי תנא אלא לענין מעלה דהקטרה ממילא שמעינן דה״ה לענין מתן דמים דהא פשיטא דשוות נינהו.
ונדייק מכאן: בשעת הקטרה מיהא פרשי [על כל פנים פורשים הם], מאי לאו [האם לא] מדובר אפילו בשעת הקטרה שלפני ולפנים (בקודש הקדשים)?
The Gemara explains the challenge: In any case, it is evident from the baraita that during the incense burning they do remove themselves. What, is it not referring to during the burning of the incense of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies? This would contradict Rabbi Elazar’s opinion.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְּהֵיכָל אִי הָכִי הָא מָה מַעֲלָה וְתוּ לָא הָא אִיכָּא הָא מַעֲלָה דְּאִילּוּ מֵהֵיכָל פָּרְשִׁי בֵּין בִּשְׁעַת הקטר׳הַקְטָרָה דִידֵיהּ בֵּין בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְּלִפְנַי לִפְנִים וְאִילּוּ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לָא פָּרְשִׁי אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה דְהֵיכָל.

The Gemara defends his opinion: No, it is referring to during the burning of the incense of the Sanctuary. The Gemara asks: If so, how can the baraita say: What higher standard is applicable to the Sanctuary? This implies that it is superior only with respect to one higher standard. Are there not more? Surely, there is this higher standard, that whereas the people in the Sanctuary remove themselves both during its own, i.e., the Sanctuary’s, incense burning and during the incense burning of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, but in the area between the Entrance Hall and the altar they remove themselves only during the burning of the incense of the Sanctuary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא בשעת הקטרה דהיכל – קאמר דפורשים מבין האולם ולמזבח והכי קתני כשם שפורשים מבין האולם בשעת הקטרה דהיכל כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח דהוי נמי בהיכל.
אי הכי – דכשם שפורשין בשעת הקטרה אהיכל קאי ולא אדלפני ולפנים הא מה מעלה יש בתמיה וכי אין עוד מעלה אלא הא דשלא בשעת הקטרה דלפני לפנים דקתני שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין דהיכל בין לפני לפנים בין שלא בשעת הקטרה אלא בשעת מתן דמים בין דהיכל בין לפני ולפנים ומבין האולם ולמזבח לא פרשינן שלא בשעת הקטרה דהיא שעת מתן דמים דלפני ולפנים אלא בשעת הקטרה דהיכל דהא אפילו בשעת הקטרה יש מעלה דאילו מהיכל פרשי כו׳.
כל ימות השנה היו מקטירין קטרת במזבח הזהב שבהיכל והוא הנקרא מזבח פנימי שתי פעמים ביום אחת לתמיד של שחר ואחת לתמיד של בין הערבים וביום הכפורים מקטיר לפני ולפנים וכן מזה מדם הפר והשעיר לפני ולפנים ובשעה שהוא עושה דברים שלפני לפנים ר״ל הקטרת ומתן הדמים הכל פורשין מן ההיכל מ״מ שמפתח האולם ולפנים שכל שמפתח אולם ולפנים נקרא היכל וקדושתם אחת אבל יכולין הן לעמוד בין האולם למזבח שהרי רחוק הוא מפני פנים אבל שאר ימות השנה כשמקטירין במזבח שבהיכל וכן במתן דמים שבו כגון פר כהן משיח ופר העלם ושאר חטאות הפנימיות הכל פורשין אף מבין האולם למזבח כי קרוב הוא אבל יכולים הם לעמוד בצדי המזבח בעזרת כהנים וממנה ואילך כל אחד לפי מקומו:
ודוחים: לא, בשעת הקטרה של היכל פורשים. ומקשים: אי הכי [אם כך] הא [זה הביטוי] ״מה מעלה״ ותו [ויותר] לא אינו במקומו, שהרי אם מדובר בהקטרה שלפני ולפנים הא איכא [הרי יש] גם כן את הא [זו] המעלה של פרישה: שאילו מן ההיכל פרשי [פורשים] הם בין בשעת הקטרה דידיה [שלו], שהוא מקטיר בהיכל, בין בשעת הקטרה שלפני ולפנים, ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי [פורשים] הם אלא בשעת הקטרה שבהיכל!
The Gemara defends his opinion: No, it is referring to during the burning of the incense of the Sanctuary. The Gemara asks: If so, how can the baraita say: What higher standard is applicable to the Sanctuary? This implies that it is superior only with respect to one higher standard. Are there not more? Surely, there is this higher standard, that whereas the people in the Sanctuary remove themselves both during its own, i.e., the Sanctuary’s, incense burning and during the incense burning of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, but in the area between the Entrance Hall and the altar they remove themselves only during the burning of the incense of the Sanctuary.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָא קָתָנֵי אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל פּוֹרְשִׁין בֵּין בִּשְׁעַת הַקְטָרָה וּבֵין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֵין פּוֹרְשִׁין

The Gemara explains: This is in fact what the baraita is teaching: It is teaching only that those in the Sanctuary remove themselves both during the burning of the incense and also during the blood presentations, which is not during the burning of the incense; from the area between the Entrance Hall and the altar they do not remove themselves,
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא קתני – בניחותא ה״נ קאמר האי שלא בשעת הקטרה דקאמר שלא בשעת הקטרה דהיכל קאמר אלא בשעת הקטרה היא לפני לפנים.
בין בשעת הקטרה – [דהיכל] והא שלא בשעת הקטרה דקתני תנא שלא בשעת הקטרה דידיה אלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים.
בד״ה והא קתני בניחותא ה״נ כו׳: תוס׳ בד״ה בשילה כו׳ תניא מדבר המדבר לרבות כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומשיבים: אכן זאת הא קתני [הרי כבר שנה] וכך יש להבין: אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בהיכל ובין שלא בשעת הקטרה בהיכל אלא לפני ולפנים, ואילו מבין האולם ולמזבח אין פורשין
The Gemara explains: This is in fact what the baraita is teaching: It is teaching only that those in the Sanctuary remove themselves both during the burning of the incense and also during the blood presentations, which is not during the burning of the incense; from the area between the Entrance Hall and the altar they do not remove themselves,
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מד., ר׳ חננאל יומא מד., הערוך על סדר הש"ס יומא מד., רש"י יומא מד., תוספות יומא מד., תוספות ישנים יומא מד., תוספות רי"ד יומא מד., בית הבחירה למאירי יומא מד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מד., מהרש"א חידושי הלכות יומא מד., מהרש"א חידושי אגדות יומא מד., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מד.

Yoma 44a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 44a, R. Chananel Yoma 44a, Collected from HeArukh Yoma 44a, Rashi Yoma 44a, Tosafot Yoma 44a, Tosefot Yeshanim Yoma 44a, Tosefot Rid Yoma 44a, Meiri Yoma 44a, Ritva Yoma 44a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 44a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 44a, Steinsaltz Commentary Yoma 44a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144