or are they perhaps calculated excluding the cubit of the base of the altar and the cubit of its ledge? The altar’s edge can be considered to be at the end of the ramp, the point at which it meets the altar, or it can be considered the point on the ramp that is directly over the external base of the altar, which is two cubits away from the point where the ramp meets the altar. Which of these two calculations is the correct one? Rav Pappa’s question remains unanswered, and the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
או דילמא – לסמיכת רצפת תחתונה דמזבח נקיט להו לבד מיסוד וסובב שהוא שש קודם לסמיכת גגו.
לעולם יהא אדם נאמן בכל עסקיו ולכל אדם וכל שיעשה כן יהא בטוח שנכסיו מצליחין כמו שאמרו ז״ל (נדה ע׳:) הרוצה להתעשר יתעסק באמונה ולא פירש בו יתעסק באמונה לחבירו אלא לכל אדם שבעולם ואף בזה רמזו במה שאמרו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר כמו שביארנו במסכת יו״ט (ביצה ט״ו:) ואף במשלי החכמים אמרו היושר הכנת העושר ואע״פ שמדת נאמנות משובחת בכל אדם וכל אדם צריך לה מ״מ במי שהוא ממונה פרנס על הציבור וכל ענייניהם נחתכים על פיו צריך שיהא מעוטר במדה זו עד תכלית שלא תהא פרצה קוראתו וכמו (שאמרו) [שביארנו] במסכת תעניות במה שאמרו יחידים מתענין אלו הם יחידים אותם שמתמנין פרנסים על הציבור ושאלו בה וכי מפני שהוא מתמנה פרנס על הצבור הוא מתפלל ונענה והשיבו כל שמתמנה פרנס על הצבור ונמצא נאמן כדאי הוא מצלי ומעני ועל נאמנות הראוי לו רמזו כאן דרך הערה ודרך הבטחה כיון שמתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר ר״ל אם הנהיג עניניו בנאמנות והביאוה דרך סמך דמעיקרא כתיב בבזק כלומר שמנאם בשברי חרסים ולבסוף בטלאים ר״ל שלקח כל אחד טלה מעדריו של מלך ומנו את הטלאים:
מאי היא מעשה דאגג קשיא ליה לר״י ז״ל דשאול נמי איכא אחריתי שהרי קודם מעשה של אגג כשהקריב העולה קודם שבא שמואל שאיחר מן המועד אשר יעדו. כתוב עליו בקש לו ה׳ איש כלבבי וההוא קרא הוה ליה לאתויי הכא ותירץ כי אז לא הפסיד המלוכה לגמרי ולא היה רצון ה׳ להעבירה אלא ממנו אבל לא מבנו אבל במעשה דאגג נפסקה המלוכה אפי׳ מזרעו.
או דילמא [שמא] בר [חוץ] מאמה יסוד ואמה סובב ששתי אמות אלה שבולט הכבש מעבר לתחום המזבח אינן נחשבות? לשאלה זו של רב פפא לא נמצאה תשובה, וסוכם כי תיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
or are they perhaps calculated excluding the cubit of the base of the altar and the cubit of its ledge? The altar’s edge can be considered to be at the end of the ramp, the point at which it meets the altar, or it can be considered the point on the ramp that is directly over the external base of the altar, which is two cubits away from the point where the ramp meets the altar. Which of these two calculations is the correct one? Rav Pappa’s question remains unanswered, and the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
§ It was taught in the mishna that if both of them were equal and neither preceded the other, the appointed priest says to all the priests: Extend your fingers [hatzbiu], and a lottery was performed. A tannataught the meaning of the unusual term hatzbiu: Put out your fingers for a count. The Gemara asks: Let him count the priests themselves directly, rather than counting their fingers. The Gemara answers: This is a support for a teaching of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: It is prohibited to count Jews directly, even for the purposes of a mitzva, as it is written concerning King Saul and his count of his soldiers: “And he numbered them with bezek”(I Samuel 11:8), meaning that he counted them through shards, one shard representing each man, rather than counting them directly.
הממונה אמר להם הצביעו. תנא הוציאו אצבעותיכם למנין. פי׳ ר׳ אחר שמוציאין כל אחד ואחד מקצת מאצבעותיו פתוחות והשאר קמוצות פי׳ קפוצות וכוללן הממונה לחשבון. ומקיפין כמין בכוליאר ונוטל מצנפתו של א׳ מהן ויודעין שממנו הפייס מתחיל היה אומר להן הוציאו כל אחד ואחד אצבעו כדי לעבור המנין על אצבעות מכלל שגופם אסור למנות כר׳ יצחק דאמר אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר ויפקדם בבזק.
ערך צבע
צבע – א(יומא כב:תמיד כט:) בזמן שהן שנים שוין הממונה אומר להן הצביעו תנא הוציאו אצבעותיכם למניין. (ירושלמי) מהו הצביעו הוציאו אצבעותיכם וכך היה הדבר מקיפין הכהנים ועומדין כמין כוכליאר והגדול אומר לחשוב ס׳ או ע׳ היה אומר חשבון יותר משהיו הכהנים והממונה בא ואח״כ נוטל מצנפת מראשו של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל והממונה לא היה יודע החשבון עדיין ואחר שנטל המצנפת מודיעין לו החשבון והוא אימר להן הוציאו אצבעותיכם ומונה והולך כל האצבעות אבל לא הגופין שאסור למנות את ישראל ובמקום שמשלים החשבון הוא הזוכה (א״ב תרגום הפיל פור צבע פיסא אולי מענין זה):
א. [דען פינגער אויף הייבען.]
ונימנינהו לדידהו – לגלגלותם.
בבזק – לשון שברי חרסים נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים.
אסור למנות ישראל אפילו לדבר מצוה – פירוש: לדבר מצוה צריך לשיפקדם על ידי דבר אחר אבל שלא לדבר מצוה אפילו ע״י דבר אחר אסור שאם יועיל על ידי דבר אחר שלא לדבר מצוה למה נענש דוד כשמנה את ישראל והיה דבר בישראל ימנה אותם על ידי דבר אחר ולמה לא עשו יואב וכל סנהדרין שבישראל על ידי דבר אחר ויתנו המספר לדוד כלום היה רוצה דוד כי אם לדעת מספרם ימנו על ידי דבר אחר ולא היה דבר בעם אלא לאו שמע מינה שלא לדבר מצוה אסור למנותם אפילו על ידי דבר אחר ומעשה דדוד שלא לדבר מצוה היה שלא היה בעת המלחמה למנות עליהם שרי צבאות ומפני זה נענש.
(כב.)פרק ב בראשונה אומר להם הממונה הצביעו – פי׳ שיוציאו אצבעותיהם כדי למנותם. ולקמן מפרש כי הכהנים של אותו בית אב היו מוקפין ועומדין עגולה אחת כמין כוכלייר והיה שם זקן או כהן שתופס בפיו המנין שירצה ואותו כהן שהמנין ההוא נשלם בו היה זוכה באותו פייס. וכדי שידעו מהיכן יתחילו למנות היה שם ממונה שנוטל מצנפת מאי זה שירצה וממנו הגורל מתחיל וזה שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין והאומר המנין לא היה יודע ממי יטלו המצנפת שאם כן היה מבין במי ישלם המנין והיה יכול להפיס למי שירצה אלא ודאי כדאמרן וכן פירשו בתוספות.
אסור למנות את ישראל כו׳. והא דלא מייתי ליה איסורא ממנין דמשה בחצאי שקלים ולא מנה אותן להדיא כמפורש ביה ולא יהיה בהם נגף גו׳ דמשמע שהמנין שולט בו עין הרע להביא נגף י״ל דאיכא לפרושי דלקח מהם חצאי שקלים לכפרה על שחטאו בעגל כמ״ש לכפר על נפשותיכם ולהגין בכך עליהם שלא יהיה בהם נגף אבל במנין בזק לא שייך לכפרה אלא משום איסור מנין וכן המנין בטלאים ליכא למימר משום כפרה באו לקרבן דהא כולהו מדשאול הוו כדלקמן ואין אדם מתכפר בדבר שאינו שלו ועוד דלא הוזכר בהן לכפרה ודו״ק:
א שנינו במשנה שאם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו. תנא [שנה החכם]: פירוש ״הצביעו״ הוא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ושואלים: ונימנינהו לדידהו [ושימנה אותם] עצמם, ומדוע מונים את אצבעותיהם? ומשיבים: הרי זה מסייע ליה [לו] לר׳ יצחק. שאמר ר׳ יצחק: אסור למנות את ישראל עצמם ואפילו לדבר מצוה, דכתיב [שנאמר]: ״ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלוש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף״(שמואל א׳ יא, ח), כלומר: מנה אותם באמצעות שברי חרסים (״בזק״) שנתן כל אחד מהם, ולא מנה אותם עצמם.
§ It was taught in the mishna that if both of them were equal and neither preceded the other, the appointed priest says to all the priests: Extend your fingers [hatzbiu], and a lottery was performed. A tannataught the meaning of the unusual term hatzbiu: Put out your fingers for a count. The Gemara asks: Let him count the priests themselves directly, rather than counting their fingers. The Gemara answers: This is a support for a teaching of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak said: It is prohibited to count Jews directly, even for the purposes of a mitzva, as it is written concerning King Saul and his count of his soldiers: “And he numbered them with bezek”(I Samuel 11:8), meaning that he counted them through shards, one shard representing each man, rather than counting them directly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Ashi strongly objects to this interpretation of the verse: From where do you derive that this word bezek is a term related to the verb meaning to break apart, so that it means shards? Perhaps it is the name of a town, and it means that Saul counted them in Bezek, as it is written: “And they found Adoni-bezek in Bezek” (Judges 1:5), which shows that Bezek is the name of a place. The Gemara answers: Indeed, the proof is not from that verse but from here, where it says: “And Saul summoned the people and numbered them by sheep”(I Samuel 15:4), meaning that Saul tallied his soldiers by having each one take a sheep and put it aside to represent him in the count.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירושלמי א״ר יוסי בר בון בפירוש תני לה ר׳ חייא כל הקודם את חבירו בתוך ארבע אמות למזבח זכה.
אלא מהכא וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים וגו׳ כלומר כל אחד נותן לו טלה ומנה הטלאים וידע מספר בני ישראל. והללו הטלאים משל שאול.
ויפקדם בטלאים – צום לקחת כל אחד טלה מצאן המלך ובאו למרחב ונמנו הטלאים.
ויפקדם בטלאים. שם מקום הוא לפי הפשט:
שאול באחת ועלתה בידו מאי היא מעשה דאגג. קשה לרבי בשאול נמי איכא שתים שמתחילה קודם מעשה של אגג כבר ניחם הקב״ה כשהקריב העולה קודם שבא שמואל ואז אמר לו בקש ה׳ איש כלבבו וגו׳ (שמואל א יג) וההוא הוה ליה לאיתויי ואומר רבי דאז לא הפסיד המלוכה לגמרי שאז לא היה בדעת הקב״ה להעבירה אלא ממנו ולא מבניו אבל במעשה דאגג ניחם אפילו מבניו:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ממאי דהאי ״בזק״ לישנא דמיבזק [מנין ש״בזק״ זה שבכתוב לשון שבירה] הוא? ודילמא שמא דמתא [ושמא שם עיר] הוא, כדכתיב [כמו שנאמר]: ״וימצאו את אדני בזק בבזק״(שופטים א, ה) הרי שבזק שם מקום הוא! אלא מהכא [מכאן] הראיה: נאמר: ״וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים״(שמואל א׳ טו, ד), הרי שלא מנה אותם אלא את הטלאים, שכל אחד נטל טלה מעדר המלך והעמידו במקומו.
Rav Ashi strongly objects to this interpretation of the verse: From where do you derive that this word bezek is a term related to the verb meaning to break apart, so that it means shards? Perhaps it is the name of a town, and it means that Saul counted them in Bezek, as it is written: “And they found Adoni-bezek in Bezek” (Judges 1:5), which shows that Bezek is the name of a place. The Gemara answers: Indeed, the proof is not from that verse but from here, where it says: “And Saul summoned the people and numbered them by sheep”(I Samuel 15:4), meaning that Saul tallied his soldiers by having each one take a sheep and put it aside to represent him in the count.
Rabbi Elazar said: Whoever counts a group of Jews violates a negative mitzva, as it is stated: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea, which cannot be measured”(Hosea 2:1). Rabbi Elazar interprets the verse to be saying: Which may not be measured. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who counts a group of Jews in fact violates two negative mitzvot, as it is stated in that verse: “Which cannot be measured and cannot be counted”(Hosea 2:1).
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המונה ישראל עובר בב׳ לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר. והני מילי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. ואם לאו נספרים שנאמר והיה מספר בני ישראל. מכלל שיש מספר בהם.
עובר בלאו שנאמר והיה מספר גו׳. ויש לדקדק אמאי לא מייתי בכה״ג מקרא דבדאורייתא דכתיב ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב וי״ל דההוא קרא לאו משום איסורא נגעו בו אלא דקאמר שלא יספר מרוב דהיינו מחמת ריבוי כ״כ שילאה הסופר למנותם אבל בהאי קרא דהושע לא מסיים ביה מרוב דמשמע דאיסורא קאמר שלא ימד ולא יספר וק״ל:
כחול הים וכו׳. פרש״י אלמא אית להו מנין עכ״ל ויש לדקדק לכאורה דהאי קרא דתורה סותר זה דכתיב כחול הים אשר לא יספר וגו׳ דמשמע דלית מנין לחול וי״ל כדלעיל דההוא קרא אינו מוכח דלית ליה מנין לחול אלא דמחמת ריבוי נמנע הסופר למנותו כדמסיים ביה מרוב ועד״ז מסיק כאן בידי אדם שלא יוכל למנותן משום שהוא נלאה מרוב המנין ונראה לפום הך דרשה יהיה לא ימד ולא יספר כפשטיה ולאו משום איסורא נגעו בו כדלעיל ודו״ק:
אמר ר׳ אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר: ״והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד״(הושע ב, א) והמונה אותם עובר על ״לא ימד״. רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין, שהרי נאמר באותו כתוב: ״לא ימד ולא יספר״(הושע ב, א).
Rabbi Elazar said: Whoever counts a group of Jews violates a negative mitzva, as it is stated: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea, which cannot be measured”(Hosea 2:1). Rabbi Elazar interprets the verse to be saying: Which may not be measured. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who counts a group of Jews in fact violates two negative mitzvot, as it is stated in that verse: “Which cannot be measured and cannot be counted”(Hosea 2:1).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It is written in this verse: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea,” suggesting that they will have a specific number, though it will be very large. On the other hand, it continues and says: “Which cannot be measured and cannot be counted,” which means they will not be countable at all. How can these two statements be reconciled?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים – אלמא אית להו מנין.
אמר ר׳ שמואל בר נחמני, ר׳ יונתן רמי [היה משליך, מראה סתירה]: כתיב [נאמר] בפסוק: ״והיה מספר בני ישראל כחול הים״ משמע שיש להם מספר, אף כי הוא מספר גדול מאוד, ומצד שני נאמר: ״אשר לא ימד ולא יספר״ שאין להם מספר, הא כיצד?
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan raised a contradiction: It is written in this verse: “And the number of the children of Israel will be like the sand of the sea,” suggesting that they will have a specific number, though it will be very large. On the other hand, it continues and says: “Which cannot be measured and cannot be counted,” which means they will not be countable at all. How can these two statements be reconciled?
It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to a time when the Jewish people fulfill the will of God; then they will be innumerable. There, in the first statement, it is referring to a time when the Jewish people do not fulfill the will of God; then they will be like the sand of the sea, having a specific number. Rabbi Yehuda HaNasi said a different resolution in the name of Abba Yosei ben Dostai: It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to counting by the hand of man; the Jewish people will be too numerous to count by man. There, in the first statement, it is referring to counting by the hand of God, and He will find that they are like the number of the grains of the sand of the sea.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אומר לא קשיא בידי שמים והיה מספר בני ישראל. בידי אדם לא ימד ולא יספר.
ומתרץ: לא קשיא [קשה]; כאן — בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, לא ימד כלל, כאן — בזמן שאין עושין רצונו של מקום, שאז מספרם כחול הים. רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי תירוץ אחר; לא קשיא [קשה], וכך יש ליישב: כאן — בידי אדם לא ימד ולא יספר, כאן — בידי שמים, הרי הם כחול הים.
It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to a time when the Jewish people fulfill the will of God; then they will be innumerable. There, in the first statement, it is referring to a time when the Jewish people do not fulfill the will of God; then they will be like the sand of the sea, having a specific number. Rabbi Yehuda HaNasi said a different resolution in the name of Abba Yosei ben Dostai: It is not difficult: Here, in the second statement, it is referring to counting by the hand of man; the Jewish people will be too numerous to count by man. There, in the first statement, it is referring to counting by the hand of God, and He will find that they are like the number of the grains of the sand of the sea.
Rav Nehilai bar Idi said that Shmuel said: Once a man is appointed as a leader of the community, he becomes wealthy. This is derived from the verses cited above. Initially, it is written with regard to Saul: “And he numbered them with bezek,” meaning pottery shards, and in the end it is written: “And he numbered them with sheep,” indicating that he was able to provide enough of his own sheep to use them in counting the people. The Gemara asks: But perhaps the people provided these sheep from their own flocks. The Gemara rejects this: If so, what is the novelty in the matter? Why would the text tell us that the people were counted with sheep if not to illustrate incidentally the great wealth of Saul?
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם לא יהא אדם רחמן במקום הראוי לאכזריות ולא אכזרי במקום הראוי לרחמנות שכל הנעשה רחמן לרשעים הראויים למיתה אותה רחמנות חוזרת לאכזריות על שאר בני אדם ונעשה סניגורו קטיגורו דרך הערה אמרו בשאול וירב בנחל על עסקי נחל כלומר שבשעה שחמל על עמלק נשא ונתן בעצמו בענין עגלה ערופה שנעשית בנחל אמר השתא על נפש אחת מישראל אמרה תורה הבא עגלה ערופה על נפשות הרבה על אחת כמה וכמה יצתה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר לו לדואג סוב ופגע בכהנים יצתה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה:
מפינות הדת ומיסודות האמונה להאמין היות האדם נגמל או נענש כפי מעשיו אם טוב ואם רע אלא שאופני המשפט נעלמים ממנו בהיות הסדר נעדר למראה עינינו בראותינו רבים נענשים עונש גדול או עונשים גדולים מבלי שיתברר לנו בעניניהם סבה מחייבת כל כך והרבה בהפך ואין בכל זה להרהר אחר מדותיו כלל חלילה שהכל במשפט דרך הערה אמרו בשאול שבאחת עלתה לו ייקרע מלכותו והוא מעשה של אגג אע״פ שמעשה של נוב לא אירע עדיין ובדוד מצינו מצד א׳ שתים והם של אוריה ושל הסתה ר״ל למנות את העם ולא עלתה לו ליקרע מלכותו בהם ומצד אחר מצינו לו שחטא בבת שבע וחרץ משפטו במשל הנביא להשתלם ארבע כדכתיב ואת הכבשה ישלם ארבעתים והתקיים בו כן והוא שמת לו הילד הראשון שנולד לו ממנה ומת לו אמנון ואבשלום ואירע לו מעשה תמר ואף בגופו קבלו עליו שנצטרע ששה חדשים ופרשה ממנו שכינה וכן מצד אחר כשקיבל לה״ר מציבא על מפיבושת ואמר אתה וציבא תחלקו השדה נגזר על מלכותו שיחלק אלא שפעמים יגדל העונש למעלת החוטא כמאמר החכם על עון העגל חטא שהגדילוהו עליהם למעלתם והגדול מי שחטאיו ספורים ולפעמים זכות או זכיות תולים או מעבירים ואין לך גדול מענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו שהכל במשפט ואמונה אין עול כמו שביארנו בחיבור התשוב׳ ובכמה מקומות:
בבזק כו׳. השתא לא חש להך קושיא דלעיל דלמא שמא דמתא הוא דלבתר דמיותי ויפקדם בטלאים משמע ליה נמי דומיא דהכא ויפקדם בבזק היינו בדבר שמנה אותן ולא שמא דמתא הוא וק״ל:
א״כ מאי רבותא כו׳. ר״ל א״כ מאי רבותא דמלתא שלא מנה אותן עתה ג״כ בבזק ולמה שינה לבסוף למנותן בטלאים אי לאו משום דלבסוף נתעשר וק״ל:
אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור — הריהו מתעשר. וראיה לדבר, מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] בשאול: ״ויפקדם בבזק״ כלומר, בשברי חרסים. ולבסוף כתיב [נאמר]: ״ויפקדם בטלאים״, משמע שיכול היה לתת טלאים משלו כנגד מספרם של כל אותם האנשים. ושואלים: ודילמא מדידהו [ושמא נתנו הם טלאים אלה משלהם]? ודוחים: אם כן, מאי רבותא דמילתא [מה גדולתו של הדבר], כלומר: מה טעם לספר שפקדם בטלאים? אלא ודאי הודיענו כאן בדרך אגב רוב עושרו של שאול.
Rav Nehilai bar Idi said that Shmuel said: Once a man is appointed as a leader of the community, he becomes wealthy. This is derived from the verses cited above. Initially, it is written with regard to Saul: “And he numbered them with bezek,” meaning pottery shards, and in the end it is written: “And he numbered them with sheep,” indicating that he was able to provide enough of his own sheep to use them in counting the people. The Gemara asks: But perhaps the people provided these sheep from their own flocks. The Gemara rejects this: If so, what is the novelty in the matter? Why would the text tell us that the people were counted with sheep if not to illustrate incidentally the great wealth of Saul?
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ Having mentioned the verse about Saul, the Gemara proceeds to interpret more of that passage: “And Saul came to the city of Amalek and he strove in the valley”(I Samuel 15:5). Rabbi Mani said: This means that Saul strove with God, as it were, concerning the matter of the valley. At the time when the Holy One, Blessed be He, said to Saul: “Now go and attack Amalek and proscribe all that belongs to him; do not pity him, but kill men and women alike, infants and sucklings alike, oxen and sheep alike, camel and donkey alike” (I Samuel 15:3), Saul countered and said: Now, if on account of one life that is taken, in a case where a slain person’s body is found and the murderer is unknown, the Torah said to bring a heifer whose neck is broken to a barren valley, in the atonement ritual described in Deuteronomy 6:1–9, all the more so must I have pity and not take all these Amalekite lives.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וירב בנחל על עסקי נחל כלומר כבדה עליו גזירת שמים והיה אומר אם נמצא חלל במחנה מביאין עגלה ערופה כל הנפשות הללו שהרגנו עאכ״ו שצריכין להקריב כדי להתכפר לכן השאיר מיטב בהמה יצתה ב״ק ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה.
על עסקי כו׳. ור״נ שעשה מריבה עם קונו והכי מפורש בפ׳ במה בהמה נצא בר נצא כו׳ והיינו שצוה לו לך והכית את עמלק וגו׳ מעולל ועד יונק משור וגו׳ והוא אמר ומה נפש אחת וכו׳ כל הנפשות הללו עאכ״ו וכו׳ ובפ׳ במה בהמה הביא רש״י זה הדרש ולא נקט במלתיה בהמה מה חטאה והיינו דעיקר מלתיה דכל הנפשות הללו כו׳ לא משמע אלא נפש אדם דמביאין עליו עגלה ערופה ובפרש״י בספר שמואל לא נקט במלתיה קטנים מה חטאו אלא בהמה מה חטאה ונראה דהיינו משום דלא מצינו בקרא שחמל שאול על הקטנים כלל אלא על מיטב הצאן והבקר וגו׳ ויש ליישב תלמודינו כיון דכתיב דחמל על אגג מסתמא דחמל נמי על הקטנים שלא חטאו כלל והוציאו קרא דוירב בנחל מפשוטו שעשה מלחמה ומריבה עם עמלק בנחל משום דמשמע בקרא דעמלק יושב בהר דכתיב וירד העמלקי והכנעני היושב בהר וגו׳ ודו״ק:
ב כיון שהזכרנו פסוק זה, מפרשים גם את ההמשך. נאמר: ״ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל״(שמואל א׳ טו, ה)אמר ר׳ מני: עשה מריבה כביכול עם ה׳ על עסקי נחל. כי בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול: ״עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור״ (שמואל א׳ טו, ג)אמר שאול: מה נפש אחת שנרצחה ואין ידוע מי הרגה אמרה תורה הבא עגלה ערופה שיש להביא עגלה ולערוף אותה בנחל, לכפר על העיר הקרובה אל החלל, עד שימצא הרוצח — כל הנפשות הללו של העמלקים, על אחת כמה וכמה שצריך לחוס עליהם.
§ Having mentioned the verse about Saul, the Gemara proceeds to interpret more of that passage: “And Saul came to the city of Amalek and he strove in the valley”(I Samuel 15:5). Rabbi Mani said: This means that Saul strove with God, as it were, concerning the matter of the valley. At the time when the Holy One, Blessed be He, said to Saul: “Now go and attack Amalek and proscribe all that belongs to him; do not pity him, but kill men and women alike, infants and sucklings alike, oxen and sheep alike, camel and donkey alike” (I Samuel 15:3), Saul countered and said: Now, if on account of one life that is taken, in a case where a slain person’s body is found and the murderer is unknown, the Torah said to bring a heifer whose neck is broken to a barren valley, in the atonement ritual described in Deuteronomy 6:1–9, all the more so must I have pity and not take all these Amalekite lives.
And he further reasoned: If the men have sinned, in what way have the animals sinned? Why, then, should the Amalekites’ livestock be destroyed? And if the adults have sinned, in what way have the children sinned? A Divine Voice then came forth and said to him: “Do not be overly righteous”(Ecclesiastes 7:16). That is to say: Do not be more merciful than the Creator Himself, Who has commanded you to do this, for to do so would not be an indication of righteousness but of weakness. At a later time, when Saul said to Doeg: “Turn around and strike down the priests, and Doeg the Edomite turned around and struck down the priests, and he killed on that day eighty-five men who wore the linen ephod, and he struck Nob the city of priests by the sword, man and woman alike, infants and sucklings alike, oxen and donkeys and sheep, by the sword” (I Samuel 22:18–19), a Divine Voice came forth and said to him: “Do not be overly wicked”(Ecclesiastes 7:17).
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובשעה שאמר שאול לדואג סוב ופגע בכהנים והמתה וגו׳ יצתה ב״ק וא״ל אל תרשע הרבה.
אל תהי צדיק הרבה. דהיינו לרחם גם על הרשעים וקאמר כשאמר ליה שאול לדואג כו׳ א״ל בת קול אל תרשע הרבה כו׳ דכתיב בשאול ובכל אשר יפנה ירשיע דהיינו שהיה מרשיע להיות אכזרי באומות שזכר שם בהאי קרא וקא״ל בת קול אל תרשע הרבה להיות אכזרי גם בכהנים וק״ל:
ועוד: אם אדם חטא — בהמה מה חטאה ומדוע צריכים להשמיד גם את בהמותיהם? ואם גדולים חטאו — קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: ״אל תהי צדיק הרבה״(קהלת ז, טז) ואל תהיה רחום יותר מהבורא עצמו, שאין זו צדקות אלא חולשה. לאחר מכן בשעה שאמר לו שאול לדואג: ״סב אתה ופגע בכהנים ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש נושא אפוד בד. ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב״(שמואל א׳ כב, יח-יט). יצאה בת קול ואמרה לו: ״אל תרשע הרבה״(קהלת ז, יז).
And he further reasoned: If the men have sinned, in what way have the animals sinned? Why, then, should the Amalekites’ livestock be destroyed? And if the adults have sinned, in what way have the children sinned? A Divine Voice then came forth and said to him: “Do not be overly righteous”(Ecclesiastes 7:16). That is to say: Do not be more merciful than the Creator Himself, Who has commanded you to do this, for to do so would not be an indication of righteousness but of weakness. At a later time, when Saul said to Doeg: “Turn around and strike down the priests, and Doeg the Edomite turned around and struck down the priests, and he killed on that day eighty-five men who wore the linen ephod, and he struck Nob the city of priests by the sword, man and woman alike, infants and sucklings alike, oxen and donkeys and sheep, by the sword” (I Samuel 22:18–19), a Divine Voice came forth and said to him: “Do not be overly wicked”(Ecclesiastes 7:17).
Apropos Saul’s contravention of God’s command to obliterate Amalek, the Gemara observes that Rav Huna said: How little does a person who has the support of his Lord have to worry or be concerned. The proof for this assertion is a comparison between Saul and David. Saul failed with one single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him, as he retained his position. The Gemara asks: What was Saul’s one sin? The incident with Agag, king of Amalek, whom Saul spared in defiance of God’s command (see I Samuel 15:9). But was this his sole sin? There is also the incident of Nob, the city of priests, in which Saul later slew many innocent people, as cited above. The Gemara answers: It was after the incident with Agag, and even before the incident at Nob, that God said: “I regret that I have crowned Saul to be king”(I Samuel 15:11).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה. שאול באחת כו׳. כלומר שאול כיון שעבד מעשה דאגג נענש ואמר הקב״ה נחמתי כי המלכתי את שאול. ואף על פי שהרג נוב עיר הכהנים אחר כך מקודם זה כבר כתיב נחמתי. דוד עבר בשתים במעשה דאוריה. דכתיב ואותו הרגת בחרב בני עמון. ומעשה דתמר. ולא נענש עליהן בגופו. מפני שמצא חן בעיני אלהים.
ערך חל
חל – א(יומא כב:ובבא קמא כ:) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה פ׳ ענין חולי:
א. [קראנקהייט.]
כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעיה – כמה סמוך ומובטח ואין צריך לחלות ולדאג מכל רעה מי שהקב״ה בעזרו שהרי מצינו שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסו מיתה לבטל מלכותו ודוד נכשל בשתים ולא עלתה לו לרעה.
כמה לא חלי כו׳. כבר נתקשו בזה המפרשים וכי משוא פנים יש בדבר ותירצו בזה דחטא שאול הוא גדול ביותר לפי שהוא דבר הנוגע במלוכה כמ״ש לך והכית וגו׳ מעולל ועד יונק וגו׳ משא״כ בחטא דוד שהוא חטא הכולל בכל ישראל אבל לישנא גברא דמריה סייעיה לא משמע כן ונראה לפרש בזה על פי מה שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים והיינו גברא דמריה סייעיה לפי שהוא בא לטהר והודה על חטאיו וקבל עליו יסורים כדלקמן ולכך מן שמים סייעוהו לשוב בתשובה שלמה כמפורש בכמה מקראות בספר תהלים משא״כ בשאול דלא מצינו בו שהודה על חטא זה לפניו יתברך ב״ה ולא קבל עליו יסורין ולכך עלתה לו ודו״ק:
במעשה דאגג כתיב נחמתי וגו׳. וא״ת אכתי אמאי קאמר שאול באחת במעשה דאגג הא כבר כתיב מקודם זה במעשה דעולה שהקריב שאול קודם בוא שמואל שא״ל נסכלת וגו׳ ועתה ממלכתך לא תקום וגו׳ וי״ל דשמואל אמר לו כן שאם לא תקיים עוד מצות ה׳ לא תקום ממלכתך אבל לא היה חטא זה דעולה כדאי שינטל ממנו המלכות משא״כ במעשה דאגג שהקב״ה אמר לשמואל כן נחמתי כי המלכתי את שאול:
כיון שהוזכר שאול וחטאו אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה [אינו חושש ואינו מרגיש אדם שאדונו, הקדוש ברוך הוא, מסייע לו] וראיה לדבר מדוד, שאול נכשל בעבירה אחת ועלתה (נחשבה) לו, והורד מגדולתו. ואילו דוד נכשל בשתים ולא עלתה לו ונשאר בגדולתו. ושואלים: שאול באחת מאי [מה] היא — מעשה של אגג שלא עשה כמצוות ה׳ ולא הרגו. ואולם והא איכא [והרי יש] עוד מעשה של נוב עיר הכהנים! ומשיבים: כבר אחר המעשה של אגג כתיב [נאמר]: ״נחמתי כי המלכתי את שאול למלך״(שמואל א׳ טו, יא).
Apropos Saul’s contravention of God’s command to obliterate Amalek, the Gemara observes that Rav Huna said: How little does a person who has the support of his Lord have to worry or be concerned. The proof for this assertion is a comparison between Saul and David. Saul failed with one single sin and it was counted against him, costing him the throne. David, however, failed with two sins and they were not counted against him, as he retained his position. The Gemara asks: What was Saul’s one sin? The incident with Agag, king of Amalek, whom Saul spared in defiance of God’s command (see I Samuel 15:9). But was this his sole sin? There is also the incident of Nob, the city of priests, in which Saul later slew many innocent people, as cited above. The Gemara answers: It was after the incident with Agag, and even before the incident at Nob, that God said: “I regret that I have crowned Saul to be king”(I Samuel 15:11).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Huna stated above that David failed with two sins. What were they? One was the incident in which he had Uriah killed. The other was the matter of the incitement of David to conduct a census of the Jewish people (see II Samuel 24:1), which led to many deaths in a plague.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאוריה ודהסתה – שהוסת למנות את ישראל בסוף ימיו וגרם לבא עליהם דבר.
דאוריה ודהסתה – פי׳ שהוסת למנות את ישראל שלא לצורך תימה דהא בקרא לא כתיב עון הסתה כדכתיב ולא סר מכל אשר צוהו ה׳ ימין ושמאל רק בדבר אוריה החיתי בשלמא למאן דאמר קבל דוד לשון הרע לא קשיא אמאי לא מני ליה קרא דכיון דדברים הניכרים ראה כדאיתא התם לא חשיב עון כל כך. ותירץ דהסתה נמי כיון דהוסת בו כדכתיב ויסת את דוד לאמר לך מנה את העם כעין שוגג או אנוס הוא ולא חשיב ליה קרא והכא חשבי ליה משום דחשבי׳ בשאול עון של אגג אף על פי שהיה כעין שוגג דהא דן קל וחומר.
נענתי לך שאול בן קיש מלך ישראל מכאן דקדק ר״ת ז״ל בספר הישר שאין לו לעד לחתום בשום שטר פלו׳ עד בן פלוני אלא פלוני בן פלוני עד. ואין דקדוקו מחוור כדמוכח במאי דכתבי׳ במסכת גיטין בס״ד.
ואילו דוד נכשל בשתים, מאי נינהו [מה הם] — מעשה שהרג את אוריה, והענין של הסתה שבסוף ימיו גרם למנות את ישראל ובשל כך מתו בדבר.
Rav Huna stated above that David failed with two sins. What were they? One was the incident in which he had Uriah killed. The other was the matter of the incitement of David to conduct a census of the Jewish people (see II Samuel 24:1), which led to many deaths in a plague.
The Gemara asks: But were these his only two sins? There is also the incident of Bathsheba, in which he took another man’s wife as his own. The Gemara answers: There, in that case, punishment was exacted from him separately, so the matter is no longer listed among his sins, as it is written with regard to this incident: “And he shall restore the lamb fourfold”(II Samuel 12:6). The lamb was a metaphor for Bathsheba, and ultimately David was indeed given a fourfold punishment for taking Bathsheba: The first child born to Bathsheba and David died (see II Samuel 12:13–23); David’s son Amnon was killed; Tamar, his daughter, was raped by Amnon (see II Samuel 13); and his son Avshalom rebelled against him and was ultimately killed (see II Samuel 15–18).
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל מעשה דבת שבע נענש בגופו שנצטרע ו׳ חדשים.
דבת שבע – שבא עליה.
ילד – בנה הראשון.
התם איפרועי איפרעו מיניה – תימה מנא לן דלא הוה אותו פירעון נמי בשביל אוריה יש לומר מדלא כתיב אלא ואת הכבשה ישלם ועוד דכתיב ארבעתים דהיינו עבירה אחת דהיינו גילוי עריות דאי אתרוייהו אגילוי עריות דבת שבע ואשפיכות דמים דאוריה נענש בילד אמנון ותמר ואבשלום אם כן לא שילם ארבעתים.
איפרעו מיניה כו׳. ומסיק דאיפרעו נמי מגופיה שנצטרע כו׳ נראה בזה שאמר ישלם ארבעתים כדין הגונב צאן של חבירו וטבחו דישלם חמשה דהיינו הא׳ שהוא הקרן ועוד ארבעתים נוסף וה״נ בת שבע שנלקחה מבעלה הוי כעין גניבת הכבשה ולזה נפרע דוד מגופיה שנצטרע דוגמת הקרן ועוד ד׳ ילדיו נוסף ובזה יתיישבו כל מה שדקדקו התוס׳ בזה ואין להאריך ובענין זה לפי שדימה את אוריה לעני שיש לו כבשה אחת ודוד לעשיר אמר דוד על עצמו בתפלה שגם הוא עני כמ״ש כי עני ואביון אני וע״ש שבבנין בהמ״ק אמר ואני בעניי הכינותי לבית ה׳ וגו׳ שעשירותי אינו שלי רק כולו לה׳ וק״ל:
ומקשים: והא איכא נמי [והרי יש גם כן] מעשה של בת שבע, שלקח אשת איש להיות לו אשה! ומשיבים: התם אפרעו מיניה [שם נפרעו ממנו] ולכן אין הדבר נחשב עוד בין עוונותיו, דכתיב [שנאמר]: ״ואת הכבשה ישלם ארבעתים״(שמואל ב׳ יב, ו), וכך אכן עלתה לו, שתחת בת שבע (הכבשה שבמשל) נפגעו מבניו ילד ראשון שנולד לבת שבע ומת, אמנון, תמר שנאנסה, ואבשלום, הרי ארבעה.
The Gemara asks: But were these his only two sins? There is also the incident of Bathsheba, in which he took another man’s wife as his own. The Gemara answers: There, in that case, punishment was exacted from him separately, so the matter is no longer listed among his sins, as it is written with regard to this incident: “And he shall restore the lamb fourfold”(II Samuel 12:6). The lamb was a metaphor for Bathsheba, and ultimately David was indeed given a fourfold punishment for taking Bathsheba: The first child born to Bathsheba and David died (see II Samuel 12:13–23); David’s son Amnon was killed; Tamar, his daughter, was raped by Amnon (see II Samuel 13); and his son Avshalom rebelled against him and was ultimately killed (see II Samuel 15–18).
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: If sins for which was David was punished separately are not counted, one could ask: There, too, with regard to the sin of the census, he was punished separately, as it is written: “And the Lord sent a plague against Israel from the morning until the appointed time”(II Samuel 24:15). The Gemara responds: There, David was not punished personally, in his own body; rather, the punishment was inflicted on the Jewish people.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם יהא אדם נזהר שלא לספר אחר מטתו של חכם או מלך או נכבד ובן מעלה ושלא להזכיר בענייניו שום גנות אלא דרך כבוד כשם שכבדוהו בחייו כך יכבדוהו במותו ואף כשיארע עליו דבר הצריך פירוש ויש לדונו לשבח או לגנאי יהא מכריע את הפירוש לכבודו ולשבחו ולא לגנותו דרך הערה אמרו בן שנה שאול במלכו אמר רב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא והשיבו ר׳ נחמן אימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה כלומר שהיה מלא עוונות ומתוך כך נאמר עליו חזא ר״נ סיוטא בחלמיה כלומר רצועת מרדות הבאה להלקותו אמר נעניתי לכם עצמות שאול [בן קיש] ואעפ״כ הדר חזא סיוטא בחלמיה עד שאמר נעניתי לך שאול בן קיש מלך ישראל:
ושואלים: אם כן התם נמי [שם גם כן] במניית ישראל אפרעו מיניה [נפרעו ממנו], דכתיב [שנאמר]: ״ויתן ה׳ דבר בעם מהבקר ועד עת מועד״(שמואל ב׳ כד, טו)! ומשיבים: התם לא אפרעו מגופיה [שם לא נפרעו מגופו] אלא מישראל.
The Gemara asks: If sins for which was David was punished separately are not counted, one could ask: There, too, with regard to the sin of the census, he was punished separately, as it is written: “And the Lord sent a plague against Israel from the morning until the appointed time”(II Samuel 24:15). The Gemara responds: There, David was not punished personally, in his own body; rather, the punishment was inflicted on the Jewish people.
The Gemara challenges this: There, too, in the incident with Bathsheba, David was not punished personally, in his own body; rather, it was his children who suffered punishment. The Gemara answers: That is not so; he was punished personally, in his own body, for that sin, as Rav Yehuda said that Rav said: David was stricken with leprosy for six months after that incident, and the Sanhedrin withdrew from him in protest over his behavior, and the Divine Presence also left him. As it is written that David prayed: “May those who fear You return to me, and they who know Your testimonies”(Psalms 119:79). Since he prayed for the return of those who fear God and who know His testimonies, referring to the Sages of the Sanhedrin, it can be inferred that they had withdrawn from him. And it is written as well: “Restore to me the joy of Your salvation, let a vigorous spirit support me” (Psalms 51:14), where David asks for the return of the Divine Spirit, which had left him.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ששה חדשים נצטרע דוד וכו׳ – תימה לי א״כ שילם יותר מארבעתים ועוד דילמא מאי דנצטרע היינו בשביל מעשה דאוריה אי נמי אם נצטרע בשביל בת שבע נימא דחד מאינך דילד אמנון ותמר ואבשלום בשביל אוריה ומנלן דלא נענש בשביל אוריה וי״ל מדכתיב ואותו הרגת בחרב בני עמון ודרשינן בפרק ב׳ דקידושין (קידושין מג.) מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו ומה שהקשיתי א״כ הוה ליה טפי מארבעתים דילמא דאמנון ותמר בחד חשיב להו אי נמי דתמר ומה שנצטרע בחד חשיב להו דלא דמו לאחריני דילד ודאמנון ודאבשלום שמתו אבל דתמר לא הוה מיתה ועוד דבת יפת תואר היתה ומה שנצטרע ששה חדשים כיון שנתרפא לא הוה שקול כי הנך להכי איכא למימר דהנך תרתי חד חשיב להו.
ששה חדשים נצטרע דוד. משום מעשה דבת שבע קאמר דהשיבה לי ששון ישעך כתב במזמור נ״א כאשר בא אל בת שבע ובירושלים הוה. וקשה לר׳ דילפינן בחלק (דף קז.) ששה חדשים נצטרע דוד דכתיב (מ״א ב) ארבעים שנה מלך בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים ובקרא אחרינא בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים בתחילת ד״ה [דה״א ג] כשמונה בניו של דוד ואותם ששה חדשים יתרים שחיסר הפסוק במקום אחר נצטרע משמע שהיו בחברון וי״ל דודאי אותה צרעת היתה בירושלים ומה שנדלג באחד מן הפסוקים אותם ששה חדשים דחברון היינו להודיע שהיו ששה חדשים שלא היה במלכותו לפי שאותם ששה חדשים היתרים על החשבון של שנים היה בחברון נוח לו לדלגם יותר מלכתוב שמלך בירושלים ל״ב שנה וחצי כך תירץ ה״ר אלחנן אבל מספקא ליה אם מלך דוד מ׳ שנה שלימים ואותם ו׳ חדשים היו יתרים על המ׳ או הו׳ חדשים היו מן החשבון ול״ט שנה וחצי חשיב ארבעים שנה במקום אחר כי אינו רוצה למנות מקוטעות:
אין ראוי להעמיד פרנס על הצבור אלא מי שנודע במדותיו עניו ושפל רוח וסבלן מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים זה בכה וזה בכה ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מדותיו ואם הם במקום שאין מוצאים כך ועל כל פנים צריכים למנות אבירי לב ועזי מצח יזהרו שלא למנות אנשים תקיפים כל כך בכל ענין שיהו סבורים על אותו מינוי שיהא מוחזק בידם לעולם ושהם הראויים לכך יותר על שכיניהם מחמת תקפם עם מה שיודעים בעצמם שמעלת אבותיהם מסייעתם שזו היא סבה להם להוסיף במכאוב הגאוה והעזות אלא אנשים שיכירו בעצמם שיש ביניהם ראוים לכך יותר מהם ואם הם כופרים בכך שימצאו מי שיודיעם האמת וישמיע להם את הראשונות דרך צחות ודרך הפלגה אמרו אין ממנין פרנס על הצבור אא״כ קופה של שרצים תלויה לאחריו כלומר אע״פ שהוא הגון בעצמו שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הצבור שלא לשם שמים אומרים לו חזור לדון את עצמך והבט אל אחריך וכן אמרו מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בה שום דופי ר״ל דופי של משפחה ומתוך כך היו מתגאים על הצבור שלא לשום שמים יותר מדאי:
בד״ה ששה כו׳ ועוד דלמא מאי דנצטרע היינו בשביל מעשה דאוריה כו׳ עכ״ל ולאו קושיא היא דהאי קרא דמייתי השיבה לי ששון ישעך וגו׳ במזמור דבת שבע כתיב ושוב מצאתי שתירץ כן בגליון תוס׳:
בא״ד מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה כו׳ עכ״ל ק״ק דלפום הך דרשה לא חטא כלל בהריגת אוריה דהכי איתא שם בפ׳ במה אשה אף אוריה אי אתה נענש עליו משום דמורד במלכות הוה והכא קחשיב אוריה בשתים דחטא דוד וק״ל:
ששה חדשים נצערע כו׳ דכתיב ישובו לי וגו׳. מפורש פרק חלק:
ומקשים: התם נמי [שם גם כן] במעשה בת שבע לא אפרעו מגופיה [לא נפרעו מגופו] אלא מבניו! ומשיבים לאיי [לא כן] אפרעו מגופיה [נפרעו מגופו] שאמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו [ממנו] סנהדרין מתוך מחאה על התנהגותו, ונסתלקה הימנו [ממנו] השכינה, דכתיב [שנאמר] בתפילת דוד: ״ישובו לי יראיך וידעי עדתיך״(תהלים קיט, עט), ומתוך שביקש על שיבתם של יראי ה׳ ויודעי עדותיו, שהם חכמי הסנהדרין, משמע שפרשו ממנו. וכתיב [ונאמר] כמו כן: ״השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני״(תהלים נא, יד), כלומר: ביקש שתשוב אליו רוח הקודש שנסתלקה ממנו.
The Gemara challenges this: There, too, in the incident with Bathsheba, David was not punished personally, in his own body; rather, it was his children who suffered punishment. The Gemara answers: That is not so; he was punished personally, in his own body, for that sin, as Rav Yehuda said that Rav said: David was stricken with leprosy for six months after that incident, and the Sanhedrin withdrew from him in protest over his behavior, and the Divine Presence also left him. As it is written that David prayed: “May those who fear You return to me, and they who know Your testimonies”(Psalms 119:79). Since he prayed for the return of those who fear God and who know His testimonies, referring to the Sages of the Sanhedrin, it can be inferred that they had withdrawn from him. And it is written as well: “Restore to me the joy of Your salvation, let a vigorous spirit support me” (Psalms 51:14), where David asks for the return of the Divine Spirit, which had left him.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: And didn’t David commit other sins? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report from Ziba about Mephibosheth, son of Jonathan, stating that the latter was pleased with David’s downfall? There was, in that case, this additional sin. The Gemara responds: Consequently, it is necessary to follow the approach of Shmuel, who said: David did not accept a slanderous report, because Ziba’s claim was true.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשמואל דאמר לא קבל דוד לשון הרע. ובשביל כך נצטרע. ואותו גם מבניו אמנון תמר ואבשלום.
לשון הרע – על מפיבושת מפי ציבא.
קבל דוד לשון הרע כו׳ ולא קבל. מפורש פרק במה בהמה ע״ש:
ומקשים: וכי רק באלה נכשל? והא [והרי] אמר רב: קבל דוד לשון הרע על מפיבושת בן יהונתן מפי ציבא, שחשדו ששמח במפלתו, ואם כן חטא אף בכך! ומשיבים: אם כך יש לומר כדברי שמואל שאמר: לא קבל דוד לשון הרע, אלא אכן אמת היה הדבר.
The Gemara asks: And didn’t David commit other sins? Didn’t Rav say: David accepted a slanderous report from Ziba about Mephibosheth, son of Jonathan, stating that the latter was pleased with David’s downfall? There was, in that case, this additional sin. The Gemara responds: Consequently, it is necessary to follow the approach of Shmuel, who said: David did not accept a slanderous report, because Ziba’s claim was true.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara continues: And even according to Rav, who said that David accepted a slanderous report, one could answer that that sin is not counted, as was he not punished for it? As Rav Yehuda said that Rav said: At the time when David said to Mephibosheth: “I say that you and Ziba should divide the field”(II Samuel 19:30), a Divine Voice came forth and said to him: Rehoboam and Jeroboam will divide the kingship. Because David believed Ziba’s slanderous report and awarded him half of Mephibosheth’s field, David was punished by having his kingdom divided into two. Following King Solomon’s death the Jewish people split into two kingdoms, Israel to the north and Judea to the south (see I Kings 12). Therefore, David was punished for that sin too.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולרב דאמר קיבל דוד לשה״ר איפרע מיני׳ דאמר רב יהודה אמר [רב] בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה ב״ק וא״ל רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות. חלוקת רב ושמואל בשבת [דף נה].
האי אפרעו מיניה – מדה במדה הוא הפסידו לחלק נחלתו והוא נפסד נחלת מלכות.
והאמר רב קיבל דוד לשון הרע – הא דלא פריך נמי מהא דחטא שאמר שירה על מפלתו של שאול כדאיתא פרק אלו מגלחין (מו״ק דף טז:) שגיון לדוד אשר שר לה׳ על דברי כוש בן ימיני וי״ל ההיא כשגגה חשיב ליה דכתיב שגיון לדוד לפי שאין אדם נתפס על צערו שהיה שאול רודפו.
לדברי האומר קבל הא איפרעו מיניה כו׳. תימה הא לא איפרעו מגופיה כמו במעשה דבת שבע דלעיל וא״כ הוה ליה למיחשב דוד בשלש ואומר ה״ר יוסף דלא מהדר לאוקמי רב הונא כרב אלא דמסיים למילתיה דלרב נמי נפרע ממנו ולשון הסוגיא משמע כן דהא סבר שנים כשמואל דאמר לא קבל ובתר הכי קאמר ולרב כו׳ ועוד י״ל דהפסד המלכות מזרעו שייך נמי לגופיה אבל ילד ואמנון לא קרי מגופיה וטעמא דהפסד מלכות שייך לגופו יותר:
ולדברי האומר קבל כו׳. הקשה ה״ר אלחנן דמכל מקום לא מיתוקמא כרב דאמר בשבת בפרק במה בהמה (דף נו.) כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה רק באוריה החתי והכי קאמר דוד בשתים ועוד קשה לרבי והא בלישנא דקרא כתיב (מלכים א טו) ולא סר מכל אשר צוהו ה׳ רק באוריה החתי והאיכא מעשה דהסתה ובשלמא ממאי דקאמר קבל דוד לשון הרע לא קשיא מידי מקרא שאינו חושבה כל כך עבירה כיון דדברים הניכרים חזא ביה ואע״פ ששקר היה שוגג היה ואע״ג דחשיב ליה הכא עון היינו משום דחשיב נמי מעשה דשאול דאגג לעון ואע״פ ששוגג היה שהיה דורש קל וחומר דלעיל:
הא איפרעו מיניה כו׳. יש לדקדק דהא לאו מיניה איפרעו וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה דכה״ג לאו מיניה איפרעו בהסתה ויש ליישב דחלוקת המלכות כאלו איפרעו מיניה חשוב ודו״ק:
ומוסיפים: ולשיטת רב נמי [גם כן] תקשה שאמר קבל דוד לשון הרע — הא איפרעו מיניה [הרי נפרעו ממנו] בענין זה, שכן אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו דוד למפיבושת: ״אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה״(שמואל ב׳ יט, ל), יצאה בת קול ואמרה לו: ״רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות״, הרי שנענש על עבירה זו.
The Gemara continues: And even according to Rav, who said that David accepted a slanderous report, one could answer that that sin is not counted, as was he not punished for it? As Rav Yehuda said that Rav said: At the time when David said to Mephibosheth: “I say that you and Ziba should divide the field”(II Samuel 19:30), a Divine Voice came forth and said to him: Rehoboam and Jeroboam will divide the kingship. Because David believed Ziba’s slanderous report and awarded him half of Mephibosheth’s field, David was punished by having his kingdom divided into two. Following King Solomon’s death the Jewish people split into two kingdoms, Israel to the north and Judea to the south (see I Kings 12). Therefore, David was punished for that sin too.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The Gemara continues its discussion of Saul and David. It is written: “Saul was one year old when he began to reign”(I Samuel 13:1), which cannot be understood literally, as Saul was appointed king when he was a young man. Rav Huna said: The verse means that when he began to reign he was like a one-year–old, in that he had never tasted the taste of sin but was wholly innocent and upright.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבן שנה שלא טעם טעם חטא כו׳. דאחר שמלך חטא בא׳ במעשה דאגג אבל במלכו היינו קודם שמלך לא היה בו שום חטא:
גמ׳ אר״ה כבן שנה. עי׳ ירושל׳ פ״ג דבכורים:
ג ועוד דנים בעניינם של שאול ודוד. נאמר: ״בן שנה שאול במלכו״(שמואל א׳ יג, א), ולכאורה, דבר זה תמוה! אמר רב הונא: לומר שבשעה שמלך היה כבן שנה, שלא טעם טעם חטא שהיה כשר וישר לגמרי.
§ The Gemara continues its discussion of Saul and David. It is written: “Saul was one year old when he began to reign”(I Samuel 13:1), which cannot be understood literally, as Saul was appointed king when he was a young man. Rav Huna said: The verse means that when he began to reign he was like a one-year–old, in that he had never tasted the taste of sin but was wholly innocent and upright.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this interpretation of the verse, saying: You could just as well say that he was like a one-year-old in that he was always filthy with mud and excrement. Rav Naḥman was shown a frightful dream that night, and he understood it as a punishment for having disparaged Saul. He said: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, and beg your forgiveness. But once again he was shown a frightful dream, and he understood that he had not shown enough deference in his first apology. He therefore said this time: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, king of Israel, and beg your forgiveness. Subsequently, the nightmares ceased.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חבב
חבב – א(יומא כב:) חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פי׳ הלא תראה כי כל השנה הצריכן הקב״ה לכהן במקום שליח הקשת רימונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש לובש המעיל שהוא כשניח פלוני רוצה להכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו׳ ועכשיו ביום הכפורים בבואו לפני לפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר רב יהודה (מנחות יח.) אמר רבי כשהלכתי להרצות מדותיו אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי׳ חביב לפניו עד לאחת פירוש להרצות יודותי לדקדק הלכות למצות מדותיו לראות ולדקדק הלכותיו והיה חביב עליו עד לאחת כל מה שהשיבו היה חביב לו עד אחת שפירש לו היה חביב צהבו פניו מרוב שמחה דנראה לו מה פירשי בפי׳ מגנצא כתיב עד אחת בלא ל׳. (מנחות קב) כל העומד לישרף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאו טומאת אוכלין עפרא בעלמא היא אמר ליה חיבת הקדש מכשרתן פי׳ חיבת הקדש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראוין לאכילה כראוין לאכילה: (כתובות נז) חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה:
ערך סיוט
סיוט – ב(יומא כב:) חזא רב נחמן סיוטא בחלמיה (בבא קמא לז:) מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה פירוש פחד:
ערך צבר
צבר – ג(יומא כב) צבר את הקטרת על גבי גחלים (תמיד כז) צבר את הגחלים על גבי הרצפה (עירובין צב:) ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן (א״ב לשון מקרא זה שני צבורים):
א. [ליבען.]
ב. [שרעק.]
ג. [פערזאממלין.]
סיוטא – מלאכי פחד מבהילים אותו.
כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה. ותימה מה היה סובר רב נחמן ונראה שהיה ר״ל שהיה כ״כ עניו שלא היה מקפיד על כבודו דכתיב (תהלים קלא) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי וסיוטא דחזא היינו שלא דיבר לשון נקיה כלפי שאול. רב ארי״ה:
נעניתי לכם עצמות כו׳. נראה דנקט עצמות משום דיש לחשוב בו חטא גדול במה שרדף אחר דוד מצד הקנאה בו לפי ענינו ואמרי׳ פ׳ שואל כל מי שיש בידו קנאה עצמותיו נרקבין ע״כ אמר נעניתי לכם עצמות שאול דכמו שנקבר בעצמות כדכתיב ויקחו את עצמותיהם וגו׳ כן הן עדיין קיימין ולא נרקבין מצד קנאה לדוד ודו״ק:
מתקיף לה [מקשה עליה] על הסברה זו רב נחמן בר יצחק: ואימא [ואמור] שכוונת הפסוק באומרו ״כבן שנה״, שמלוכלך בטיט ובצואה תמיד? ומעירים: כי אחויאו ליה [הראו לו] לרב נחמן סיוטא בחלמיה [פחדים בחלומו] והבין שהוא עונש על שזלזל בשאול. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש כלומר, מבקש אני מחילה מעצמות שאול על שפגעתי בו. הדר חזא סיוטא בחלמיה [חזר וראה פחדים בחלומו] והבין שלא ביקש סליחה בלשון מכובדת כראוי. וחזר ואמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל ואז פסקו ממנו הפחדים בחלומותיו.
Rav Naḥman bar Yitzḥak strongly objects to this interpretation of the verse, saying: You could just as well say that he was like a one-year-old in that he was always filthy with mud and excrement. Rav Naḥman was shown a frightful dream that night, and he understood it as a punishment for having disparaged Saul. He said: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, and beg your forgiveness. But once again he was shown a frightful dream, and he understood that he had not shown enough deference in his first apology. He therefore said this time: I humbly submit myself to you, O bones of Saul, son of Kish, king of Israel, and beg your forgiveness. Subsequently, the nightmares ceased.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Yehuda said that Shmuel said: Why did the kingship of the house of Saul not continue on to succeeding generations? It is because there was no flaw in his ancestry; he was of impeccable lineage. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: One appoints a leader over the community only if he has a box full of creeping animals hanging behind him, i.e., he has something inappropriate in his ancestry that preceded him. Why is that? It is so that if he exhibits a haughty attitude toward the community, one can say to him: Turn and look behind you and be reminded of your humble roots. This is why David’s kingdom lasted while Saul’s did not, as David descended from a family with problematic ancestry, namely Tamar (see Genesis, chapter 38) and Ruth the Moabite (see Ruth 4:18–22).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה בו שום דופי שאין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך.
לא נמשכה – לאורך ימים.
שלא היה בו שום דופי – משפחה ויתגאו המלכים היוצאים מזרעו על ישראל אבל דוד מרות המואביה אתא.
קופה של שרצים – דופי משפחה.
תלויה לו מאחוריו כו׳. נראה דנקט מאחוריו דלא הוה איצטריך ליה אלא לאשמועינן דלא איירי אלא בדופי שאינו נגלה ומפורסם כ״כ דוגמת אחוריו וכמו דופי ממשפחת האם דומיא שפרש״י דופי של מלכות בית דוד שהיה מצד אם אבל דופי שמצד אב שהוא מפורסם במשפחה הוא גנאי למלכות גם לדין של ד״נ דבעי אב מישראל ופסול ברק אמו מישראל ולזה נמי אפשר דנקט נמי קופה של שרצים שהשרצים אינן מגולין כ״כ בה כמו מצד משפחת אם והיינו נמי שא״ל חזור לאחוריך בפסול שאינו נגלה כ״כ ודו״ק:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול לדורות רבים — מפני שלא היה בו שום דופי של יוחסין, שהיה כשר מכל הצדדים, שאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין (ממנים) פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים של פגמי יחוס תלויה לו מאחוריו. ומדוע? שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הציבור אומרין לו: חזור והבט לאחוריך מאיזו משפחה אתה בא. ולכן דוד, שבא ממשפחה שהיו בה כמה פגמי יחוס (תמר, רות המואביה) נמשכה מלכותו ולא כן שאול.
Rav Yehuda said that Shmuel said: Why did the kingship of the house of Saul not continue on to succeeding generations? It is because there was no flaw in his ancestry; he was of impeccable lineage. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: One appoints a leader over the community only if he has a box full of creeping animals hanging behind him, i.e., he has something inappropriate in his ancestry that preceded him. Why is that? It is so that if he exhibits a haughty attitude toward the community, one can say to him: Turn and look behind you and be reminded of your humble roots. This is why David’s kingdom lasted while Saul’s did not, as David descended from a family with problematic ancestry, namely Tamar (see Genesis, chapter 38) and Ruth the Moabite (see Ruth 4:18–22).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rav Yehuda said that Rav said: Why was Saul punished in that he was ultimately led to commit the sins described above? Because at the very outset of his reign he inappropriately forwent his royal honor, as it is stated with regard to Saul’s inauguration: “And some base fellows said: How can this man save us? So they disparaged him and brought him no present. But he made himself as if he did not hear”(I Samuel 10:27). And it is stated immediately afterward: “And Nahash the Ammonite marched up and encamped against Jabesh-gilead”(I Samuel 11:1). The implication is that if Saul had forcefully assumed his throne, Nahash would not have dared to attack the people of Jabesh-gilead. In this way, his humility led to the crisis.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו. שנאמר ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב ויעל נחש העמוני וגו׳ א״ר יוחנן משום רשב״י כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת״ח.
נענש שאול – לבוא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות.
מפני – שמתחילת מלכותו מחל על כבודו וגילה על עצמו שאינו כדאי למלוך.
וכתיב ויעל נחש העמוני – ומסקנא דמילתא שאמרו ישראל מי האומר שאול ימלוך עלינו בתמיהה תנו (את) האנשים ונמיתם והוא אמר לא יומת איש היום הזה.
מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני וגו׳. ואמרי׳ פ״ק דקדושין דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ושם מפורש דאסור למחול כבודו לפי שהוא כבוד המקום:
כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כו׳. הדמיון כנחש שהאדם ישופך ראש במקום עיקר חיותו ואתה לא תשופנו רק בעקב המקום היותר שפל כן יהיה נקימה ונטירה של ת״ח גם אם עשה אדם כנגדו דבר גדול לא ינקם בו רק בדבר קטן וזהו שאמר כל שאינו עושה כן דהיינו שאינו נוקם כלל או נוקם ג״כ בדבר גדול ה״ז אינו ת״ח שהיה לו ללמוד ממעשה נחש:
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול והגיע לידי עבירה — מפני שמתחילה מחל על כבודו, שנאמר: ״ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש״(שמואל א׳ י, כז), ונאמר: ״ויעל נחש העמוני ויחן על יביש גלעד״(שמואל א׳ יא, א), שאילו היה תופס את המלוכה בתוקף לא היה נחש מעיז להתקיף את יושבי יבש, ונמצא שגרמה ענוותנותו למכשול.
Rav Yehuda said that Rav said: Why was Saul punished in that he was ultimately led to commit the sins described above? Because at the very outset of his reign he inappropriately forwent his royal honor, as it is stated with regard to Saul’s inauguration: “And some base fellows said: How can this man save us? So they disparaged him and brought him no present. But he made himself as if he did not hear”(I Samuel 10:27). And it is stated immediately afterward: “And Nahash the Ammonite marched up and encamped against Jabesh-gilead”(I Samuel 11:1). The implication is that if Saul had forcefully assumed his throne, Nahash would not have dared to attack the people of Jabesh-gilead. In this way, his humility led to the crisis.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.