×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ סוּדָנִי לָא דְּמִגַּנְיָא בְּאַפֵּיהּ אָמַר רַב כָּהֲנָא שְׁאֵלְתִּינְהוּ לְאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ דְּרַב פָּפָּא וּדְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ כִּי אֲתוֹ רַבָּנַן מִבֵּי רַב מַצְרְכִי לְכוּ בְּדִיקָה וַאֲמַרוּ לִי לָא וְלִישַׁיְּילִינְהוּ לְדִידְהוּ דִּילְמָא אִינְהוּ קָא מַחְמְירִי אַנַּפְשַׁיְיהוּ.
Rava said to Rav Pappa: Wise one [sudani]! No, won’t she be demeaned before him? It is embarrassing for her if she is awoken and has to think about whether or not she is pure. Rav Kahana says: I asked the members of the households, i.e., the wives, of Rav Pappa and of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: When the Sages, your husbands, came home from the study hall, did they require you to perform an examination prior to intercourse? And they said to me: No. The Gemara asks: But why ask their wives? Why not ask those Sages themselves? The Gemara answers: Perhaps they might rule leniently for others, while acting stringently with themselves. Therefore, their wives were asked, to determine how the Sages conducted themselves in their personal lives.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי נדה יב ע״ב1} גרסינן בנדה סוף פרק ראשון תנו רבנן2 אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בליות [ויוציא]⁠3 ולא יחזיר עולמית דברי ר׳ מאיר ר׳ חנניה4 בן אנטיגנס5 אומר משמשת בשני עדים [והן]⁠6 עיוותיה ותקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושניה7 ושלישית בעדים וימצא8 דם על עד שלו או שלה9 בכל פעם ופעם הרי10 הן עוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ויוציא בלא כתובה ואין לה לא פירות ולא מזונות ולא בליות דלאו בת תשמיש היא דלא חזיא לביאה ולא יחזיר עולמית ואף על גב דהדר איתקן דאי אמרת יחזיר זימנין דאזלא ומנסבא ומיתקנא ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא אפילו היו11 נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחד לה שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהם הרי הן תיקוניה והרי היא ככל הנשים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ חנניה בן אנטיגנס12:
סליק פירקא
פרק יב – הנושא את האשה
{בבלי נדה יב ע״ב13} גרסינן בנידה14 תנו רבנן15 כל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ואין לה כתובה [ולא]⁠16 פירות ולא מזונות ולא בליות [ויוציא]⁠17 ולא יחזיר עולמית דברי ר׳ מאיר ר׳ חנניה בן אנטיגנס אומר משמשת בשני עדים והן עיוותיה ותיקוניה18. וכבר פירשנוה בכתובות19 אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ חנניה20 בן אנטיגנס:
1. מובא גם ברי״ף שבועות פרק ב -הלכות נדה (דף ב ע״א).
2. תנו רבנן: חסר בדפוסים.
3. ויוציא: גכז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״יוציא״.
4. חנניה: וכן גיג. כ״י נ, דפוסים: ״חנינא״.
5. חנניה בן אנטיגנס: וכן גיג, גכד. כ״י נ, דפוסים: ״חנינא בן אנטיגנוס״. וכן בהמשך.
6. והן: גיג, גכד, כבה״ג. כ״י נ: ״והם הם״. דפוסים: והן הן. כ״י בהמ״ל 695: ״וכן״.
7. ושניה: כ״י נ: ״שניה״.
8. וימצא: כ״י נ: ״ומצא״.
9. שלו או שלה: דפוסים: שלה או שלו.
10. הרי: כ״י נ: ״הן״.
11. היו: חסר בדפוסים.
12. חנניה בן אנטיגנס: כ״י נ, דפוסים: ״חנינא בן אנטיגנוס״.
13. מובא גם ברי״ף כתובות סוף פרק יא (דף ס ע״ב), ושם הוסיף פירוש, כפי שמציין כאן בסוף המאמר.
14. גרסינן בנידה: גב: ״גרסינן במסכת נידה״. הציון חסר ב-גג.
15. תנו רבנן: חסר ב-גב.
16. ולא: גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית: ״לא״.
17. ויוציא: גא, גב, גג, דפוסים. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
18. ותיקוניה: וכן גא. גב: ״והם תיקנוה״. גג: ״והן הן תיקוניה״.
19. כ״י נ מוסיף: ״סוף פרק אלמנה״. דפוסים מוסיף: שילהי פרק אלמנה ניזונית.
20. חנניה, חנניה: וכן גא, גג, דפוס קושטא. גב: ״חנינא, חנינה״. כ״י נ: ״חנניא, חנניה״. דפוסים: חנינא, חנינא.
סודני – תלמיד חכם על שם (תהלים כה) סוד ה׳ ליראיו.
לא – בעיא בדיקה דכי מצטרכא לה בדיקה מיגניא באפיה.
ל״א מהו למעבד כי הא מתניתא דלא בעיא בדיקה דאיהו ס״ל באין מן הדרך לאו דוקא וכ״ש יושב בביתו. אמר ליה סודני רב פפא מטיל שכר הוא כדאמר באיזהו נשך (ב״מ דף סה.) שיכראי לא פסיד ומטיל שכר נקרא סודני כדאמרינן בערבי פסחים (פסחים דף קיג.) תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט.
לא מיגניא באפיה – בתמיה. אם אתה מצריכה בדיקה והלא תמאס ותתגנה בפניו.
דלמא אינהו מחמירי אנפשייהו – ומצריכים בדיקה לנשותיהן ומורים לאחרים היתר כהילכתא דאוקימנא דלא בעיא בדיקה לפיכך שאל לנשותיהן דאיהו נמי בעי לאחמורי כוותייהו. לישנא אחרינא אינהו מחמירי אנפשייהו ומורים דצריכה בדיקה להחמיר והם אין מצריכין נשותיהן לבדוק ושיבוש הוא דלאו היינו מחמירי אנפשייהו אלא מקילי אנפשייהו ומחמירי לאחרים וחלילה לעשות כן.
אמר ליה מגניא באפיה – פירוש אם צריך להקיצה עד שתתיישב דעתה להשיב אם טהורה היא אם לאו.
מי מצריכי לכו בדיקה – פירוש להקיץ אתכם עד שתתיישב דעתכם להשיב אם טהורה היא וכגון שהיו באין מדי שבת או מדי חדש אבל לא לזמן מרובה כדאמר לקמן (דף טו.) והוא שבא תוך ימי עונתה אבל יותר יש לחוש שמא ראתה בינתיים.
ומתוך כך פסקו רבים דהא דר׳ חנינא עיקר ואף לבעלה כל שאין לה וסת צריכה בדיקה בכל שעה ובאמת הפירוש יפה לפי הסוגיא דאקושיא דסליק מיניה דהיינו בשאינה עסוקה בטהרות ולבעלה הוא דקאמר דמתני הא לא מתני הא ועל דעת זה משמשת בבדיקה לעולם ומ״מ גדולי הרבנים מפרשים דהכי קאמר לעולם הא דר׳ חנינא בן אנטיגנוס בעסוקה בטהרות היא דלבעלה לא צריכה בדיקה ומאי דאמרה שמואל חדא זימנא דמתני הא לא מתני הא ותרי הוא דאמרוה כל חד וחד משמיה ומ״מ כל לבעלה אינה צריכה בדיקה וזהו הדעת השני שכתבנו שמשמשת בלא בדיקה ואע״פ שסוגיית הגמרא מוכחת כפירוש ראשון מ״מ יש סיוע לשטה זו וקושיא לראשונה ממה ששאלו למעלה מהו שתבדוק אצל בעלה כלומר אם רצת להחמיר בעצמה ותירץ לא תבדוק שמא יהא לבו נקפו והיאך אמרה סתם היה לו לפרש אם אין לה וסת תבדוק אלא שמע מינה שאף זו לא תבדוק אלא שנראה לי לשטה ראשונה שלא שאלוה אלא ביש לה וסת ומשום דפשיטא להו בה דאינה צריכה בדיקה:
וגדולי הפוסקים יש להם דעת שלישית שעליה סמכנו והוא שהם מפרשים משמשת בשני עדים ר״ל לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה ולא למעט שלא תבדוק לפני תשמיש דודאי כל דכן הוא אלא שאין העוות תלוי אלא לאחרון והרבה מפרשים הבינו מדבריהם שאינה צריכה בדיקה לפני תשמיש ואין דבריהם נראין אע״פ שגדולי עולם אמרום אלא היא בודקת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש ותשמש כן שלשה פעמים אם נתרצפה שלשתן לצאת נקיה הרי היא ככל הנשים לשמש בלא בדיקה ואם נתרצפה בשלשתן לטומאה תאסר ויוציא ואמר שמואל עלה הלכה כר׳ חנינא ושאל בה אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא שתשמש בבדיקה וודאי הדבר פשוט שאם הוחזקה בכך הוא לה כרואה מחמת תשמיש בשלשה פעמים תצא ואם בשאינה עסוקה הא אמר בכל שלא הוחזקה בכך משמשת בלא בדיקה ותירץ דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות ודמתני הא לא מתני הא ומיפלג פליגי והלכה כר׳ חנינא ותשמש שלשה פעמים בבדיקה וכן לעולם עד שתתרצף בשלשה לטהרה או לטומאה ועל זו סמכו לפסוק הדינין שהוזכרו בדברי ר׳ מאיר שמשהוחלטה לאסור תצא בלא כתובה ואין מחזיר לה פירות מלוג שאכל ולא בלאות צאן ברזל שהן בעין ולא מזונות (שדותה) [שלותה] או שאם הלך הוא אין בית דין פוסקין לה מזונות ולא יחזור עולמית אע״פ שנתרפאת שאם תאמר כן זימנין דאזלא ומינסבה ומיתקנא ואמר אלו היתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואי אפשר לומר בה השתא הוא דבריא דבאילונית הוא דאמרינן הכי כדברירנא ביבמות פרק הבא משום דלא שכיחא רפואתה הואיל ויש לה סימני אילונית אבל זו דרך כמה נשים הוא שאין להם וסת עכשו ויש להם לאחר זמן וי״מ בה דוקא בשפירש לה דמשום וסת הוא מוציאה הא גירש סתם יכול להחזיר וי״מ אף בסתם מפני שכל שאשתו אסורה לו סתמו כפירושו ומ״מ מה שמסתעף בשמועה זו לענין איסור החזרה אע״פ שנתרפאת כבר התבאר במסכת גיטין פרק השולח בענין המוציא את אשתו משום שם רע ומה שמסתעף בה לענין כתובה וחברותיה במסכת כתובות אלא שהארכנו בכאן במה שהוא עיקר אצל ענין הפרק והוא בעניני הבדקה:
ודין אשה שרואה מחמת תשמיש לא התבאר דינה כאן ולדעת גדולי הפוסקים הרי היא בכלל זו שאין לה וסת שנתרצפה שלש לטומאה אלא שדין רואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת הוא וענינה שאם נתרצפה בכך שלשה פעמים תתגרש ותנשא לשני ואם אירעה כן בשני תנשא לשלישי ואם אירעה כן ממנו תתגרש ואסורה לעולם עד שתבדוק אם נרפאת ובדיקתה בהבאת שפופרת על הדרך שיתבאר בפרק אחרון וזו חלוקה מזו בהרבה דינין אחד שזו הואיל ויש לה וסת היתר נשואיה לרביעי תלוי ברפואה וזו שבכאן הואיל ואין לה וסת אינה נתרת בבדיקת רפואה והשניה שהרואה מחמת תשמיש נשאת לשני ולשלישי ומפני שלא כל האצבעות שוין אבל זו שאין לה וסת אסורה לעולם בין לזה בין לאחר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין והשלישית גם כן לדעתנו והוא שרואה מחמת תשמיש כשמגרשה ראשון ושני יש לה כתובה הואיל ועדיין ראוייה לשלישי הא משלישי לא הואיל ובדקה בשפופרת ומצאה טמא וזו שבכאן אין לה אפילו מראשון וגדולי המפרשים כתבו אף ברואה שאין לה כתובה מראשון הואיל ומ״מ נאסרה לו ואף הרבה מפרשים סוברים שזו שאין לה וסת וזו שרואה מחמת תשמיש חדא היא ומפני שהם מפרשים שרואה מחמת תשמיש האמור שם פירושו בשאין לה וסת וממה שנאמר שם ואם יש לה וסת או מכה תולה בוסת או במכה אלמא בשאין לה וסת היא שנויה ומה שחיסר בזו גילה בזו וכן ממה שגדולי הפוסקים הביאו את שתיהן כאחת ואף גדולי המפרשים נסכמים בה ואין נראה כן שאם כן היאך חלקוה לשנים וריחקוה זו בראשון וזו באחרון וכן שלא הוזכר בה ר׳ חנינא בן אנטיגנוס כלל אלא אין ספק ששני דינין הן ורואה מחמת תשמיש אף ביש לה וסת נאמרה ומה שאמרו שם ואם יש לה וסת פירושו אם שמשה בשעת הוסת או בעונה הסמוכה לה וגדולי הרבנים פירשוה אם אינה רואה בכל עת לאחר תשמיש אלא לפרקים וי״מ אם יש לה וסת של מקרים שבגוף כגון שמפהקת באותה שעה או מתעטשת:
גדולי המפרשים כתבו בזו שאין לה וסת וברואה מחמת תשמיש במה שנאמר בה שאין לה כתובה וחברותיה שפירושה אפילו באו לה מומין אלו בבית בעלה ואע״פ שבשאר מומין כל שבאו לה בבית בעלה יכולה לומר נסתחפה שדהו ויש לה כתבה בזו הואיל ואינה ראויה לביאה אין לה כלל:
כל שביארנו בבאים מן הדרך ובפועלים וחמרים ובבאים מבית האבל ומבית המשתה שנשיהם להם בחזקת טהרה דוקא שהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר טהורה אני בין שהוא עמה בעיר בין שהלך לו ואפילו עברו עליה ימים כשיעור ימי הטומאה וימי ספירה מפני שטומאתה ודאי וטהרתה ספק הא משאמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה לעצמה ודוקא באומרת ספרתי וטבלתי אבל אמרה לא נטמאתי אינה כלום שהרי ודאי ניטמאת ולא עוד אלא שאף בלא נתברר לו טומאתה כל שהוחזקה נדה בשכנותיה אינה נאמנת לומר לא נטמאתי ויראה לגדולי הדור אף בנתינת אמתלא אלא שבזו מיהא יש לפקפק ולדעתי הכל תלוי בהוכח של אמתלא וכבר כתבנוה בשני של כתבות וכן זה שביארנו שכל שהניחה בחזקת טהרה הרי היא לו בחזקת טהרה דוקא שלא בא בשעת וסתה אבל יש לה וסת והוא בא בשעת וסתה אסור עד שישאלנה שמא אורח בזמנו בא ומ״מ אם עברה עונת הוסת ועוד שיעור שתוכל לספור ולטבול אינו צריך שהרי שמא לא בא האורח בזמנו ואם תמצא לומר בא שמא טהרה ממנו ואפילו בנערה שבושה לטבול מותר הואיל ואין טומאתה חזקה ברורה ואם אין לה וסת קבוע כל שהניחה בחזקת טהרה ובא לו בתוך שלשים לראייה שטהרה ממנה או לאחר שלשים יום בכדי שיעור שהיית ספירה וטבילה הרי היא לו בחזקת טהרה הא בשלשים אסורה מחשש וסתן של רוב נשים ויש חולקין בזו ודבר זה יתבאר בפרק שני:
כל שביארנו שאין האשה צריכה בדיקה אין ראוי לה שתבדוק לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש שמא אם קודם תשמיש לבו נוקפו ויפרוש ואם לאחר תשמיש לבו נוקפו שמא הרגישה ומפקפק בעצמו ואם אירע לה כן אם כשיעור וסיס והוא שיעור מועט תיכף ליציאת השמש חייבים חטאת הא לאחר זמן אין חייבים חטאת ולא אף אשם תלוי שאין אשם תלוי אלא במקום שיש אסור קבוע כמו שביארנו בכמה מקומות וא״כ מה שאמרו בסוגיא זו לאחר שיעור וסיס כדי לחייב בעלה באשם תלוי דלא כהילכתא היא ושיעור וסיס אינו כשיעור בדיקה שהבדיקה צריכה מתון שהרי צריכה חורין וסדקין ואחר זמן הוא אלא שיעור קנוח לבד והוא שאמרו לשמש ועד שעומדין בצד השקוף כל שעומדת ועדה בידה בצד פתחה עד שביציאתו תוכפת ומכניסתו ומוציאתו בתכיפה:
ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:
ולישיילינהו לדידהו – פירוש דלישיילי מנייהו שורת הדין והיינו דמהדרין דלמא מחמרי אנפשייהו ומקילין לאחרים וגנאי הוא לשאול מהם כיצד נוהגין בעצמן.
אמר ליה [לו] רבא לרב פפא: סודני (עושה שיכר), לא תבדוק, משום דמגניא באפיה היא מתגנה בפניו] כשהיא בודקת. אמר רב כהנא: כך שאלתינהו לאינשי ביתיה [שאלתי את אנשי ביתם, את נשותיהם] של רב פפא ושל רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: כי אתו רבנן מבי רב, מצרכי לכו [כאשר באים החכמים, בעליכם, מבית הרב, האם מצריכים אתכן] לעשות בדיקה? ואמרו לי: לא. ושואלים: ולישיילינהו לדידהו [ושישאל את החכמים עצמם] מה ההלכה בענין זה, ולמה לו לשאול את נשותיהם?! ומשיבים: אילו היה שואל את החכמים עצמם לא יכול היה להסיק מתשובתם הלכה למעשה, שכן אם היו מורים שאין צורך בבדיקה, אפשר שאין זו אלא הוראה לרבים, ואולם דילמא אינהו קא מחמירי אנפשייהו [שמא הם היו מחמירים על עצמם], ואולם משנשאלו נשותיהם כיצד החכמים נהגו, נלמד שאף על עצמם לא החמירו בכך.
Rava said to Rav Pappa: Wise one [sudani]! No, won’t she be demeaned before him? It is embarrassing for her if she is awoken and has to think about whether or not she is pure. Rav Kahana says: I asked the members of the households, i.e., the wives, of Rav Pappa and of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: When the Sages, your husbands, came home from the study hall, did they require you to perform an examination prior to intercourse? And they said to me: No. The Gemara asks: But why ask their wives? Why not ask those Sages themselves? The Gemara answers: Perhaps they might rule leniently for others, while acting stringently with themselves. Therefore, their wives were asked, to determine how the Sages conducted themselves in their personal lives.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ וְאֵין לָהּ לֹא כְּתוּבָּה וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת ויוציא וְלֹא מַחְזִיר עוֹלָמִית דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר.

§ The Sages taught in a baraita: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is forbidden to engage in intercourse, and she does not have the right to receive payment of her marriage contract if divorced or widowed, nor is she entitled to payment from her husband for the produce of her property that he consumed, nor is she entitled to provisions for her sustenance from his estate, nor does she get back her worn clothes or other items she brought with her to her marriage as part of her dowry. And furthermore, her husband must divorce her and he may never remarry her. This is the statement of Rabbi Meir.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא פירות – שאוכל בעלה מנכסי מלוג שלה ולא אמרינן כיון דאין לה כתובה הימנו אישתכח דלאו אשתו היא וליהדר לה פירי דאכל.
ולא מזונות – אם הלך למדינת הים קודם שגרשה אין בית דין פוסקים לה מזונות מנכסיו.
ולא בלאות – כגון אם הכניסה לו בגדים בשומת כתובתה ואמרינן בכתובות (דף עט:) עיילא ליה גלימא מכסי בה ואזיל עד דבלי וזו כשמגרשה אע״ג שקצת הבלאות קיימין אין מחזירין לה.
לא פירות – נכסי מלוג שאכל ולא דין פירות דהיינו פרקונה ואיירי בין הכיר בה ובין לא הכיר בה דבלא הכיר בה הוי מקח טעות ומחלה ליה דניחא לה דניפוק עלה שמא דאישות כדאמרינן גבי אילונית בפרק איזהו נשך (ב״מ דף סז.) ובהכיר בה נמי אין לה כלום כדאמר ביש מותרות (יבמו׳ פה:) בשניו׳ לעריות שהיא מרגילתו משום דזרעה כשר.
תנו רבנן אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה תקנה ולא פירות – פירוש: תקנת פירות דהינו פירקונה כדאמרינן תיקנו פירקונה תחת פירותיה ואם נשבת אינו חייב לפדותה ושמואל דאמר לעיל דכל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו אין לה וסת לית ליה הך בריתא ואיהו סבר כבריתא דלעיל דאמר במה דברים אמורים לטהרות אבל לבעלה מותרת ולקמן נמי דאמר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ חנינה בן אנטיגנס דאמר משמשת בשני עדים אוקימ׳ דוקא לטהרות אבל לבעלה אם אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקותא כלל.
והא דאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית משום קלקולא – נ״ל והוא שאמר לה משום שאין לך וסת אני מוציאך ואם לא מפני כן לא הייתי מוציאך, ואם לא אמר כן אין כאן חשש לקלקול, כדתנןא המוציא אשתו משום איילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר, ואוקימנא מאן חכמים ר״מ, ומשום דלא כפליה לתנאיה, והא נמי לההיא דמיא, ולדידן נמי לא בעיא כפילא כרבנן והכא כשאמר סתם משום כך אני מוציאך, ואף על פי שלא כפל, הא גירש סתם יחזיר כדאמרינן התם גבי איילונית ומוציא משום נדר ומשום שם רע.
ויש לומרב שאפילו לא התנה ולא אמר כלום יש לחוש לקלקול, דבשלמא התם אם לא התנה כלום, י״ל עילה הוא רוצה לגרש, שכמה אנשים נשואים לאיילנית וע״י שיש להם נחת רוח מהן מקיימין אותם, וכך אמרו שם בירושלמיג אבל זו שאסורה היא לשמש כלל, בידוע שאין בעלה מגרשה אלא מחמת פיסול זה. וכן במוציא משום שם רע י״ל מכיון שלא שהה לראות אם הדברים נראין, עילה מצא וגירש, לפיכך אין חוששין לקלקול, אלא בשאמר משום שם רע אני מוציאךד.
סליק פרק קמא
א. גיטין מו, ב.
ב. זו דעת אחרת דאפילו בלא תנאי חיישינן לקלקול.
ג. גיטין פ״ה ה״ח.
ד. עי׳ רשב״א ור״ן ומ״מ גירושין פ״י ה״ג.
ולא פירות. פירוש פירות נכסי מלוג שאכל אינו חייב להחזיר לה, וטעמא דמילתא, משום דמחילה בטעות הויא מחילה כדאיתא במציעא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא סו:) גמר גבי הלוהו על שדהו. ולא בלאות. פי׳ בלאות נכסי צאן ברזל שאינן קיימין, משום דתנאי כתובה ככתובה דמו, ובלאות שאינן קיימין ככתובה הן, הואיל והוא מקבלן ככתובה באחריות על עצמו, אבל בלאות הקיימין ודאי אית לה, דלא גרעה ממזנה, דאמרינן בכתובות (כתובות קא:) דאית לה, דאם היא זונה בלאותיה מי זנו.
הא דאמר ר״מ יוציא ולא יחזיר עולמית. דוקא בדאמר לה הוי יודעת דמשום דאין לך וסת אני מגרשך, דאי לאו הכי לא הייתי מגרשך, דה״ל כתנאי כפול, וכיון שכן אי שרית לי׳ לאהדורי מצי לקלקולה, הא אם לא אמר כך אין כאן חשש קלקול, וכדתנן בגיטין פרק השולח (גיטין מו:) המוציא את אשתו משום אילונית ר׳ יהודה אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר, ואמרינן עלה בגמרא מאן חכמים ר׳ מאיר, וטעמא משום דלא כפליה לתנאי׳ לא מצי לקילקולה. ורבנן נמי דלא בעי לתנאי כפול, הכא דוקא בשאמר לה משום כך אני מוציאך, הא גרש סתם יכול להחזיר, וכענין שאמרו שם גבי אילונית ומוציא משום נדר ומשום שם רע. וי״א, דהכא שאני, דכיון שאסורה היא לשמש כלל, בידוע שלא גרש זה אלא מחמת פסול זה, אבל באינך כיון שגרש סתם יש לחוש שמא עילה מצא לגרש, שהרי יש כמה אנשים שמשהין נשותיהן אילוניות, הואיל ונהנין מהן קצת, וכן במוציא משום שם רע, כיון שלא שהה עד שידע אם ימצאו הדברים בדאים וקדם וגרש, רגלים לדבר שלא על דבר זה בלבד גרשה אלא בדעתו היה לגרשה, והילכך התם עד שיפרש, דמשום כך הוא מוציאה, אינו יכול לקלקולה.
והדר תנינן בריתא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ויוציא דברי ר׳ מאיר ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן הן עוותיה והן הן תקוניה וי״מ בה אחד לפני תשמיש להתירה לביתה ואחד לאחר תשמיש לידע אם ראתה ויתחייבו קרבן אם לא ראתה ויפטרו והן הן תקוניה ליפטר מן הקרבן אם לא ראתה ועוותיה להתחייב אם ראתה ופסק רב יהודה בשם שמואל כר׳ חנינא בן אנטיגנוס ושאלו בה במאי אי בעסוקה בטהרות הא אמרה חדא זימנא דמשמשת בבדיקה אי בשאינה עסוקה הא לא צריכה בדיקה לדידיה ומשני מאן דמשני הא לא משני הא כלומר הא ודאי בשאינה עסוקה בטהרות ומאן דאוקי ההיא דשמואל בעסוקה בטהרות לא מתני הא ומפלג פליגי:
ולא פירות. פרש״י פירות שאכל לא ישלם לה ומדקאמר בתר הכי ולא פירות משום דתנאי כתובה ככתובה דמי משמע דפירות היינו פרקונה שהוא תחת פירות שהוא תנאי כתובה אם אישתבאי אפרוקיניך:
ולא בלאות פרש״י בלאותיה שהן קיימין. וקשה דהוה ליה למימר ולא בלאות קיימין כדאמרינן בסוף אלמנה ניזונת ועוד תנן התם הממאנת והשניה כו׳ ולא בלאות ודייק בגמ׳ אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא אלמא בלאות סתם אינן קיימין:
ת״ר אשה שאין לה וסת וכו׳ – פי׳ שלא קבעה לה וסת ומ״מ לא הוחזקה לראות בשעת תשמיש שא״כ לד״ה יוציא דהא מקלקלא ליה וכדאיתא לקמן במכילתין אלא ודאי כדאמרן והכי ריהטא סוגיין ומתני׳ בעסוקה בטהרות דבעיא בדיקה קודם תשמיש אף לבעלה ור״מ חשיב לה מקח טעות אם לא הכיר בה לפי שרוב הנשים יש להן וסת ולפי׳ קונס אותה בכתוב׳ ותנאי כתובה כדמפרש ואזיל והא דקתני שאין לה מזונות כבר מפורשת לנו ביבמות בס״ד.
תוס׳ בד״ה לא פי׳ כו׳ שהיא מרגילתו כו׳. נ״ב פי׳ הסיתו לעבירה:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: אשה שאין לה וסת קבוע — אסורה לשמש כלל עם בעלה, שיש חשש תמיד שמא תראה דם בשעת ביאה, ולפיכך צריך בעלה לגרש אותה, ואין לה (אינה זכאית לקבל בגירושיה) מבעלה לא תשלום כתובה, ולא תשלום עבור הפירות של נכסי מלוג שלה שהשתמש בהם, ולא מזונות, ולא בלאות של הבגדים והחפצים שהביאה עימה בשעת הנישואין, ויוציא (יגרש בגט) אותה ולא מחזיר אותה לאשה עולמית (לעולם), אלו דברי ר׳ מאיר.
§ The Sages taught in a baraita: With regard to a woman who does not have a fixed menstrual cycle, she is forbidden to engage in intercourse, and she does not have the right to receive payment of her marriage contract if divorced or widowed, nor is she entitled to payment from her husband for the produce of her property that he consumed, nor is she entitled to provisions for her sustenance from his estate, nor does she get back her worn clothes or other items she brought with her to her marriage as part of her dowry. And furthermore, her husband must divorce her and he may never remarry her. This is the statement of Rabbi Meir.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אמְשַׁמֶּשֶׁת בִּשְׁנֵי עִדִּים הֵן עִוְּתוּהָ הֵן תִּקְּנוּהָ מִשּׁוּם אַבָּא חָנָן אָמְרוּ אוֹי לוֹ לְבַעְלָהּ.

Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: She is permitted to engage in intercourse with her husband, but she must examine herself with two examination cloths, one prior to intercourse and one afterward. They may be to her detriment if she finds blood on the cloths, or they may lead to her betterment, since if she finds no blood she is permitted to her husband. They said in the name of Abba Ḥanan: Woe to her husband!
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשני עדים – סדינין.
עותוה – אי חזאי.
תקנוה – אי לא חזאי.
אוי לבעלה – כדמפרש לקמן.
הא דאמר ר׳ חנינא בן אנטיגנוס משמשת בשני עדים והןא עיוותיה ותיקוניה – לפי פי׳ רש״י ז״ל שני עדים א׳ לפני תשמיש וא׳ לאחר תשמישב, ואין עוות ותיקון אלא לחייב בעלה בחטאת ואשם תלוי, או לטמא מעת לעת ולתקן אותםג, כדתנן בפירקין דכל הידד. והיינו דמקשינן אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא, אי בשאינה עסוקה למה לה דאמר ר׳ זירא וכו׳, ומהתם ש״מ תרתי בעסוקה שצריכה ובשאינה עסוקה שאינה צריכה, ופריק מאן דמתני הא לא מתני הא. וא״ת הא ר׳ יהודה אמרה לעילה, א״ל ההיא מכללא איתמרו כדאמרי׳ לעיל, כלומר ששמע השומע לשמואל שאמר הלכה כר׳ חנינא בעסוקות בטהרות, ופי׳ בשמו שאין משנתינו אלא בעסוקה בטהרות, ור׳ זירא שנאה מימרא לעצמו בלשון אחר.
ורש״י ז״לז תירץ את זה בע״א. ומדברי הר״םח ז״ל [נראה] שהוא מפרש מאן דמתני הא לא מתני הא, לימא לעולם בשאינה עסוקה בטהרות, ואפ״ה כשאין לה וסת צריכה בדיקהט, ואמוראי נינהו ואליבא דרב יהודהי. והא דלא מקשינן דידיה אדידיהכ, משום דלא מתפרש להו בהדיא ההיא באשה שאין לה וסתל. ופסק הרב ז״למ כמאן דמתני הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס שכל אשה שאין לה וסת משמשת לעולם בשני עדים, א׳ לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש בין לו בין להנ.
ורבינו הגדול ז״לס הצריך לה בדיקה ג׳ פעמים עד שתהא מתוקנת והוחזקה שלא תראה מחמת תשמיש, ומשם ואילך הרי היא כשאר כל הנשים ואינה צריכה כלום, ועל כן יאמר בספר מלחמות ה׳1 דמשמשת בעדים היינו אחד לו ואחד לה, ושלה בודקת בו לפני תשמיש ולאחר תשמיש כענין משנתינוע, וכמו שפי׳ למעלהפ, והן עוותיה כשאורעה לה ראיה בתוך תשמיש ג׳ פעמים, ותקוניה בשלא אירע לה כלום.
ואקשינן למה ליה לשמואל לומר הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס, אי בעסוקה בטהרות מוקי לה ומשמשת בעדים לעולם משום הטהרות, והם מעותין אותה בג׳ פעמים של ראיה להוציא, ומתקנין אותה כשהוחזקה שלא לראות ויצתה מחששא, הא אמרה שמואל חדא זימנא, דרב יהודה גופיה אמרה לעיל, ואי בשאינה עסוקה בטהרות ואפ״ה בעיא תיקון ג׳ פעמים, הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו פעם אחד, דאמר זירא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקי׳ בעסוקה בטהרות, ומדלא אמר עד שתבדוק ג׳ פעמים לבעלה, ש״מ דכל לבעלה לא בעיא כלום, כדדייקינן לעיל. ומפרקינן לעולם בשאינה עסוקה ואמוראי נינהו אליבא דשמואל, הא רב יהודה והא ר׳ זירא, ואידך דרב יהודה דאמר לעיל לבעלה מותרת, קמ״ל דמשהוחזקה ואילך אינה צריכה כלום2צ, זהו פי׳ השמועה לדעת רבינו הגדול ז״ל, וראוי הוא לסמוך עליו.
א. בכי״מ: הן עיוותיה הן תיקנוה.
ב. ולאפוקי מפי׳ הרי״ף בסמוך דפי׳ דשניהם לאח״ת.
ג. כלומר, דהעיוות בעד שלא״ת, מיהו התיקון בעד שלפ״ת שמתקנה לבעלה, ודלא כר״מ שאין מועיל בזה תיקון. וכ״פ ברא״ש ובריטב״א, אבל הרשב״א והמאור כתובות ספי״א פי׳ שהן עיוותיה כשמצאה דם והם תיקנוה כשמצאה טהורה. ועי׳ הג׳ הרד״ל.
ד. יד, א.
ה. יא, ב.
ו. עי׳ תוס׳ ד״ה דמתני׳ שהקשו נמי דחדא מכלל חברתה, ועיי״ש שכוונתם דהאי דהלכה כר״ח ילפינן מדר׳ אבא לעיל, ועי׳ במהרש״א דהא דר׳ אבא צריכא לאשמועינן הא דבאין לה וסת ישינה בעי בדיקה, מיהו רבנו כ״כ בצריכותא לר׳ יהודה אמר שמואל דאוקי מתני׳ בעסוקה לטהרות, ואין זה שייך לקושית התוס׳.
ז. ד״ה מאן דמתני.
ח. הל׳ איסו״ב פ״ד הט״ז ומטמאי מו״מ פ״ד ה״ז ועי׳ השגות הראב״ד שם.
ט. וזה כפי׳ הב׳ ברש״י שדחאו, וברא״ש ורשב״א הובא פי׳ זה בשם ר״ח. ועי׳ ר״ן רפ״ב דשבועות ופי׳ זה ניחא דאקושיא דגמ׳ קמהדר דאקשינן אי בשאינה עסוקה קשיא אהדדי ובהא קמהדר דמאן דמתני הא לא מתני הא, ובר״ן הוסיף דפשטה דברייתא מוכח דלבעלה עסקינן ולא לטהרות מדאמר ר״מ יוציא עיי״ש.
י. זה כתב לתרץ קושית רש״י.
כ. היינו דהו״ל לגמ׳ לאקשויי להדיא אהדדי ולתרץ דתרי אמוראי אליבא דרב יהודה.
ל. בחי׳ הר״א כתב: פירוש לפי׳ דמתני׳ דקתני ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה לא מתפרש להו בהדיא דבשאין לה וסת קאמ׳, מ״מ לא מתפרש במתני׳ אלא בשיש לה וסת ועלה קאי ר׳ יהודה ואמ׳ דדוקא בעסוקה בטהרות אבל אם אינה עסוקה בטהרות א״צ בדיקה אבל בשאין לה וסת לא איירי בפירוש, הלכך לא קשיא עליה הא דאמר הכא דאע״פ שאינה עסוקה בטהרות אם אין לה וסת צריכה בדיקה ע״כ, ועדיין צ״ב דאי ר״י בשיש לה וסת עסקי׳ א״כ היינו מתני׳ דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן [ואמנם מחמת קושיא זו דחו ברשב״א וריטב״א עיקר חי׳ זה] אלא כיון דהדבר לא מפורש בדברי רב יהודה אקשינן מדר״ז א״ר אבא, והתי׳ מאן דמתני וכו׳ קאי אכולהו וכולל גם התי׳ דתרי אמוראי אליבא דרב יהודה.
מ. רמב״ם שם וע״ע הל׳ אישות פכ״ה ה״ז.
נ. והא דבעי ר״ז מר״י אשה מהו שתבדוק וכו׳ היינו באשה שיש לה וסת [וברשב״א דחה מכאן דאי איתא דבשאין לה וסת בעי בדיקה הו״ל לפרושי ולא לסתומי עיי״ש]. ולעיל פי׳ דלר״מ בעי לא״ת ולפי״ז ניחא שפיר.
ס. רי״ף כתובות סופי״א ועי׳ מאור שם, וכל דברי רבנו במלחמות שם.
ע. לקמן יג, א.
פ. ד״ה א״ר אמי, והראב״ד בבעה״נ שער הספירה והבדיקה הביא דברי הרי״ף שכ׳ משמשת ב׳ עדים אחד לו וא׳ לה וכו׳ וכתב דנראה מהרי״ף שא״צ בדיקה אלא לא״ת ואע״פ שאין לה וסת כי ב׳ עדים הללו לאחר תשמיש הן. ורבנו כתב כאן להוציא מדבריו [ועי׳ ד״מ וחידושי הגהות סי׳ קפו שתמהו על הב״י שכ׳ ממשמעות הר״ן שהם מדברי רבנו שצריך בדיקה גם לפ״ת ותמהו מלשון הראב״ד, מיהו ע״כ רבנו פליג] וכ״כ רבנו במלחמות שם, ובסד״ט ריש סי׳ קפו תמה ארבנו דאם להחזיקה ברואה מ״ת די בלא״ת, ואם חיישינן שמא ראתה לעולם תהא צריכה בדיקה [ועיי״ש מה שחידש בזה], מיהו רבנו במלחמות ביאר היטב סברתו שאמנם בעד שלא״ת סגי לה אלא שאין אשה בודקת לא״ת משום עוות ותיקון שלא תבדוק נמי לפ״ת שמא תמצא דם בעדים ותעוות עצמה ע״ש. ונראה שמטעם זה תקנו חכמים חובה לבדוק ולאו עצה טובה, וכ״מ ברבנו בהלכותיו פ״ה ה״ב ע״ש, ונראה דרבנו דחיק ליה מסוגיין דהא אקשינן מדר׳ זירא והוא בבדיקה שלפ״ת קאי.
צ. במלחמות כ׳ רבנו ולא פליגי, וזו לשון אחרת ממה שכ׳ כאן, דלפי פי׳ רבנו הכא ע״כ ר׳ זירא פליג ולית ליה דרב יהודה דלר״ז לא בעי בדיקה כלל, [וליכא למימר דר״ז אהוחזקה קאי, דא״כ למה לי לאוקמא בעסוקה בטהרות, הו״ל לבעלה ובג׳ פעמים ראשונות, וכ״כ בר״ן שבועות ובחי׳ הר״א כאן], אבל במלחמות לא ניחא ליה כל דיוק זה ומפרש בלשון אחר וכבר האריך בר״ן שבועות.
1. הגהת הגרא״ז: בכתובות בפ׳ אלמנה ניזונית.
2. הגהת הגרא״ז: עיין מה שכתב במלחמות הנ״ל ומש״כ הר״ן בהלכות בשבועות פרק ב׳.
ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן הן תקוניה והן הן עוותיה. פירוש כל זמן שהיא רוצה לשמש משמש בשני עדים, אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש, וזהו תקוניה, כלומר תיקונה ותיקון הבעל, אם תמצא טהור, שאין צריכין להביא קרבן, ואם מצאה טמא יהו חייבין בקרבן ואם לאחר שעור וסת טמאין מספק ואלו הן עוותיה ועוותיה ותקוניה, היינו לחייב או לפטור מן הקרבן ומן הטומאה וכדתנן לקמן בפרק כל היד (נדה יד.) לתקן את הבית.
ר״ח בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים וכו׳ – פי׳ רש״י ז״ל שמשמת בב׳ עדים א׳ קודם תשמיש וא׳ לאחר תשמיש והן תקוניה להתירה לבעלה ולפוטרו מקרבן אם מצאה טהור והן עוותיה לאסרה בתשמיש או לחייבו באשם או בחטאת אם מצאה טמא וכיון שלא הוחזקה בדם בשעת תשמיש בהכי שריין לה ואפילו לכתחלה ולקמן מתפרש אם מצריכה בדיקה זו אף בשאינה עסוקה בטהרות והכי איתמר לקמן בפרק כל היד האי לישנא דתיקוניה אבל הרי״ף ז״ל משמשת בשני עדים א׳ לו.
ואחד בלחוד כדינה קודם סלוק דמים אם תהא דייה שעתא דנימא השתא הוא דהדרא לקביעות וסת והפסקות שבנתים לא היו כלום וכי קתני ועוד עברו וכו׳ דוקא קתני או דילמא לאו דוקא הוא ואף בעונה קטנה מטמאה מעת לעת ממה נפשך דאי הדרא למילתא קמיתא כבר קבעה לה וסת ואי מצרפא לה באידך דשש עונות הא מטמאה למפרע ואהדר ליה דודאי מטמאה למפרע וכי קתני ועוד עברו עליה ג׳ עונות לאו דוקא וכן פרש״י ז״ל.
ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר: יכולה היא לשמש עם בעלה, ואולם משמשת היא בשני עדים לבדיקה, לפני ואחרי התשמיש, שכן הן, העדים, עותוה (פגעו בה) אם מוצאת היא עליהם דם ונטמאת, והן גם אלו שתקנוה (עזרו לה) שאם בדקה לפני התשמיש, ולא ראתה עליהם דם, יכולה היא להסתמך עליהם, ולשמש. משום (בשם) אבא חנן אמרו: אוי לו לבעלה.
Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: She is permitted to engage in intercourse with her husband, but she must examine herself with two examination cloths, one prior to intercourse and one afterward. They may be to her detriment if she finds blood on the cloths, or they may lead to her betterment, since if she finds no blood she is permitted to her husband. They said in the name of Abba Ḥanan: Woe to her husband!
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ דִּילְמָא מקלקלת לֵיהּ וְאֵין לָהּ כְּתוּבָּה כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא לְבִיאָה לֵית לַהּ כְּתוּבָּה.

The Gemara explains each clause of the baraita: She is forbidden to engage in intercourse, as perhaps she will ruin her husband if she emits blood during intercourse. And with regard to the halakha that she does not have the right to receive payment of her marriage contract, the reason is that since she is not fit for intercourse, she is not entitled to payment of her marriage contract.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה – אע״ג דאיכא מאן דאמר בפ׳ בנות כותים (לקמן דף לט.) אפילו לר״מ אשה שאין לה וסת מותרת לשמש בי״א שבין נדה לנדה לפי שהיא מסולקת מדמים מ״מ צריך לגרשה דילמא מקלקלת ליה בשאר יומי וכיון דאסור לקיימה אין לה כתובה וכל זמן שלא גרשה מותר לשמש באותן י״א יום ולאבא חנן דאית לה כתובה היינו משום דמותרת לשמש בי״א יום כיון דחזיא לביאה אע״פ שגזרו חכמים עליו לגרשה לא תפסיד בכך כתובתה.
ומסבירים את דברי הברייתא: מה ששנינו בשיטת ר׳ מאיר שאשה שאין לה וסת הריהי אסורה לשמש מיטתה עם בעלה, הטעם הוא דילמא [שמא] מקלקלת (תגרום לקלקול) ליה [לו] אם תראה דם בשעת התשמיש. ומה שאמר שאין לה כתובה — הסבר הדבר: כיון דלא חזיא [שאינה ראויה] לביאה לשיטתו, לית [אין] לה כתובה.
The Gemara explains each clause of the baraita: She is forbidden to engage in intercourse, as perhaps she will ruin her husband if she emits blood during intercourse. And with regard to the halakha that she does not have the right to receive payment of her marriage contract, the reason is that since she is not fit for intercourse, she is not entitled to payment of her marriage contract.
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלֹא פֵּירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת תְּנָאֵי כְּתוּבָּה כִּכְתוּבָּה דָּמוּ.

The Gemara continues its explanation: And she is not entitled to payment for the produce of her property, nor is she entitled to provisions for her sustenance from his estate, nor does she get back her worn clothes. The reason for all these is because stipulations in the marriage contract are considered like the marriage contract itself. Since she is not entitled to a marriage contract, she is likewise not entitled to these additional provisions that are stipulated in the marriage contract.
רי״ףרש״ירמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזונות – תנאי כתובה הן את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי ובלאות נמי משומת כתובה הן ששמו לה מה שהיא מכנסת והוא מקבלן עליו לשלם לכשימות או לכשיגרשנה כמו שאנו כותבין ודין נדוניא דהנעלת ליה וכו׳.
לא פירות ולא מזונות ולא בלאות – פירוש שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכלא, דמחילה בטעות שמה מחילה, והכי מפרש בגמרא פרק איזהו נשךב. ולא מזונות, שאינו משלם מה שלותה ואכלהג. ולא בלאות של נכסי צאן ברזל, ודוקא שאינן קיימין, ועל הני הוא דמפרש בגמרא מ״ט תנאי כתובה ככתובה דמי, וכיון שכתובהד קבל עליו נכסים הללו כצאן ברזל וקבל עליו מזונות ואין לה כתובה פטור הוא מכולם, אבל הקיימים נוטלת ויוצאה, שאפילו זנתה נוטלת מה שבפניה ויוצאהה, ודינה של זו כדין איילונית שנוטלת הקיימים בשל ברזל ומפסדת שאינן קיימים, ובשל מלוג דינה כשאר הנשים לדעת רבינו ז״ל בכתובותו, וכן היא נוטלת לדעתו ולדעת הגאונים תוספת כתובתה, וכבר פי׳ בפרק אלמנה נזוניתז, ומה שכתב רש״י ז״לח בכאן אינו נכון.
א. עי׳ רש״י ותוד״ה לא. ועי׳ רי״ף כתובות פי״א רמז שפ שהביא כן מירוש׳ שם ה״ז.
ב. ב״מ סז, א.
ג. וכ״ה ברי״ף שם ע״פ כתובות קז, ב. אבל רש״י פי׳ שאין ב״ד פוסקין לה מזונות אם הלך למדה״י.
ד. צ״ל: שבכתובה.
ה. כתובות קא, ב וכ״ה ברי״ף שם, וכן בתוס׳ הרא״ש כאן וכן בתוס׳ ב״מ שם ד״ה ובלאות.
ו. רי״ף שם.
ז. עי׳ ספר הזכות בכתובות על הרי״ף שם [נט, ב ד״ו] ובחידושיו [נדפסו בחי׳ הרשב״א] שם צט, ב ד״ה הא דתנן.
ח. שכ׳ כאן שאפילו קצת הבלאות קיימים. ועי׳ תוס׳ הרא״ש.
ולא מזונות תנאי כתובה ככתובה דמי. פרש״י את יתבת בביתי ומיתזנת מנכסי ולא הוה ליה לפרושי הכי דהרי במזונות אלמנה קאי. אלא ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס כו׳:
ומה שאמר לא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות אשה המתגרשת מבעלה — הוא משום שכל אלו הריהם תנאי כתובה, ותנאי הכתובה — ככתובה דמו [נחשבים], וכשם שאין לה כתובה, אין לה אף את כל אלו.
The Gemara continues its explanation: And she is not entitled to payment for the produce of her property, nor is she entitled to provisions for her sustenance from his estate, nor does she get back her worn clothes. The reason for all these is because stipulations in the marriage contract are considered like the marriage contract itself. Since she is not entitled to a marriage contract, she is likewise not entitled to these additional provisions that are stipulated in the marriage contract.
רי״ףרש״ירמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְיוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דַּהֲדַרָה וְאִתַּקַּנָה מַהוּ דְּתֵימָא לַיהְדְּרַהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּזִימְנִין דְּאָזְלָא וּמִנַּסְבָא וּמִתַּקְנָא.

The Gemara analyzes the next clause in the baraita: Her husband must divorce her and he may never remarry her. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: No, it is necessary to teach this in a case where her situation was subsequently amended, i.e., she established a fixed menstrual cycle. Lest you say that he may remarry her, the baraita teaches us that this is not permitted, as sometimes such a woman might go and marry someone else and her status is subsequently amended.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל מה שאמר ר׳ מאיר בדינה של אשה שאין לה וסת שיוציא אותה בעלה בגט, ולא יחזיר עולמית. שואלים: פשיטא [פשוט] הוא שלא יחזיר, שהרי עומד ומחוייב הוא לגרשה! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא למקרה דהדרה ואתקנה [שחזרה ונתקנה] ויש לה עכשיו וסת. מהו דתימא [שתאמר] שעכשיו רשאי הוא ליהדרה [שיחזירנה], לכן קא משמע לן [משמיע לנו] שאינו יכול להחזירה, משום דזימנין דאזלא ומנסבא, ומתקנא [שפעמים שהיא הולכת ונישאת לאדם אחר, ואז היא מיתקנת] ויש לה וסת,
The Gemara analyzes the next clause in the baraita: Her husband must divorce her and he may never remarry her. The Gemara asks: Isn’t that obvious? The Gemara answers: No, it is necessary to teach this in a case where her situation was subsequently amended, i.e., she established a fixed menstrual cycle. Lest you say that he may remarry her, the baraita teaches us that this is not permitted, as sometimes such a woman might go and marry someone else and her status is subsequently amended.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּךְ הָיָה אֲפִילּוּ הֱיִיתֶם נוֹתְנִין לִי מֵאָה מָנֶה לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין.

And the problem in this scenario is that her first husband might say: If I would have known that it is like this, that she would be cured, even if you would have given me one hundred times one hundred dinars to divorce her I would not have divorced her. And if so, the bill of divorce will be found to be void, and her children from her second husband will be considered mamzerim. Therefore it must be made clear to him from the outset that this divorce is final.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובניה ממזרים – הילכך אומרים לו הוי יודע שהמגרש את אשתו משום וסת לא יחזיר ואפילו היא חוזרת וקובעת ותו לא מצי למימר אילו הייתי יודע שכך כו׳ שהרי התרו בו וגמר בדעתו וגרשה והכי נמי אמרינן גבי מוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר במס׳ גיטין (דף מו.).
אילו הייתי יודע שכך הוא – וא״ת והא כיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי להוציא לעז כדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סה.) גבי נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ונשאת לרביעי והיו לה בנים כו׳ וקאמר אומרים לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך שלא יוציא לעז ויאמר אילו הייתי יודע כו׳ ופריך אי איהי שתקה אנן מי שתקינן ומשני השתא הוא דבריאת וי״ל דהכא בקל ע״י סממנים תחזיר לוסתה ואיכא לעז טפי ולא דמי לעקרה דאין לה רפואה בקל לבא לידי בנים ומשמיא הוא דמסו לה והר״ר שלמה מדריו״ש תירץ דהכא איכא למיחש דמתקנא וקבעה לה וסת כמו שהיה סמוך לגרושין דאיגלאי מילתא דבעוד שהיא תחתיו איברית ולא השתא והכא לא שייך למיפרך אנן מי שתקינן כיון דלא שייך כאן לומר השתא הוא דאיברית דכיון שאומרים לו הוי יודע כו׳ תו ליכא לעז וכן לר״י בהשולח (גיטין דף מו: ושם) גבי אילונית לא שייך למפרך אע״ג דאינו כ״א חשש אילונית דודאי אילונית אין לה רפואה ולא שייך השתא הוא דאיברית דכיון שאומרים לו הוי יודע מגרשה לגמרי [אבל אם תובעת כתובתה יכול לומר אדעתא דהכי לא גירשתיך] וגבי נשאת לרביעי אין צ״ל הוי יודע דאינו יכול להוציא לעז דאיכא למימר השתא הוא דאיברית ואי לאו טעמא דהשתא הוא דאיברית אפילו לרבנן לא חיישינן לקלקול גבי אילונית לא הוה שתקינן משום דכיון דכבר גרשה ראשון ושני ניכר שגם השלישי שגרשה משום בנים מגרשה ואיכא לעז אי לאו טעמא דהשתא הוא דאיברית.
ונמצא גט בטל. לאו דוקא גט בטל דהא לא אתני על מנת אני מגרשיך שאין לך וסת ואם תתרפת (לא) יהא בטל הגט. אלא חיישינן שמא יוציא לעז על הגט דאי הוה מצי לאהדורה הוה יוציא לעז על הגט שלא גרשה אלא בשביל שלא היה לה וסת ויהיה סבור שמותר להחזירה אע״פ שנשאת דלא הוי אלא כזנות בעלמא לפי שהגט אינו גט הלכך אומר׳ לו שהמוציא את אשתו משום שאין לה וסת אינו יכול להחזירה וכיון שאינו יכול להחזירה לא יוציא לעז על הגט:
ונמצא גט בטל. תימה היאך יוכל להוציא לעז נימא השתא הוא דברית כדמסיק בסוף הבא על יבמתו גבי נשאת לרביעי והיו לה בנים. י״ל דהתם באילונית אינו מצוי שתתרפא ולא היה מכניס עצמו לאותו ספק מלהניח מלגרש שמא תתרפא לפי שאינו יכול להוציא לעז על הגט ולומר אילו הייתי יודע שעתידה להתרפאות לא הייתי מגרשה. אבל הכא רגילות הוא שתתרפא ולחזור ולקבוע לה וסת הלכך היה יכול להוציא לעז ולומר אילו הייתי יודע שתתרפי כל כך במהרה לא הייתי מגרשיך:
דבעי לאגבויי כתובה כיון דחזיא לביאה מדאורייתא. א״כ משום דחזיא בימי זיבה דאיכא מאן דסבירא ליה הכי בסוף בנות כותים אפילו לרבי מאיר:
הדרן עלך שמאי אומר
תוס׳ בד״ה אילו הייתי יודע שכך הוא ואם תאמר והא כיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי כו׳ עכ״ל נחתי הכא לתלות קושייתם בכיון דאינה תובעת כתובתה לא מצי להוציא לעז כו׳ ור״ל דבלאו טעמא דהשתא היא דאברית נמי בעלה לא יוכל להוציא כדקאמרינן דמשום דאמרינן ליה יפה לך שתיקותך מדבורך שלא יוציא לעז כו׳ ולא אצטריך ליה למימר התם השתא הוא דאברית אלא משום קושיא דאנן מי שתקינן אבל בתוספות דפרק הבע״י ובפרק השולח הקשו בפשיטות דאמאי לא נימא הכי השתא הוא דאברית וע״ש:
בא״ד ואי לאו טעמא השתא הוא דאברית אפי׳ רבנן לא חיישי לקלקול גבי איילונית כו׳ עכ״ל וצריך עיון אכתי רבנן דלא חיישי לקלקול גבי איילונית משמע התם דהיינו ר״מ בר פלוגתיה דר״י ואמאי חייש רבי מאיר הכא לקלקול גבי אשה שאין לה וסת טפי מהתם ודו״ק:
סליק פרק שמאי אומר
ואמר עשוי בעלה הראשון לומר] לבית הדין: ״אילו הייתי יודע שכך היה (יהיה), שתהיה לה וסת, אפילו הייתם נותנין לי מאה מנה על מנת לגרשה — לא הייתי מגרשה!״. ולפי זה נמצא גט שנתן לה, הריהו גט שבטעות, ובטל למפרע, והרי היא איפוא עדיין אשתו, ובניה שנולדו לה מהאדם שנשאה הריהם ממזרין. ולפיכך קבע ר׳ מאיר שכשהוא מוציא אותה, אינו מחזיר אותה עולמית.
And the problem in this scenario is that her first husband might say: If I would have known that it is like this, that she would be cured, even if you would have given me one hundred times one hundred dinars to divorce her I would not have divorced her. And if so, the bill of divorce will be found to be void, and her children from her second husband will be considered mamzerim. Therefore it must be made clear to him from the outset that this divorce is final.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מִשּׁוּם אַבָּא חָנָן אָמְרוּ אוֹי לוֹ לְבַעְלָהּ אִיכָּא דְאָמְרִי לר״מלְרַבִּי מֵאִיר אֲמַר לֵיהּ דְּבָעֵי לְאַגְבּוֹיַהּ כְּתוּבְּתַהּ אִיכָּא דְאָמְרִי לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס קא״ל דמקלקלת לֵיהּ.

The Gemara analyzes the final clause of the baraita: They said in the name of Abba Ḥanan: Woe to her husband! Some say that he said this to Rabbi Meir, as Abba Ḥanan maintains that the husband is required to settle her payment of her marriage contract upon their divorce. And some say that he said this to Rabbi Ḥanina ben Antigonus, since Abba Ḥanan disagrees with his opinion and holds that it is forbidden to engage in intercourse with her, as perhaps she will ruin him if they engage in intercourse when she is menstruating.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבעי לאגבויה כתובתה – והכי קאמר ליה את אמרת אין לה כתובה ואנא סבירא לי אוי לו לבעלה שנחסר ממונו דודאי יש לה כתובה.
דמקלקלה ליה – את אמרת משמשת בעדים אוי לבעלה דדילמא לא חזיא לפני תשמיש וחזיא בשעת תשמיש.
עוד שנינו בברייתא זו כי משום (בשם) אבא חנן אמרו: אוי לו לבעלה. ובכוונת דברים אלו נחלקו חכמים, איכא דאמרי [יש שאומרים] שלר׳ מאיר הסבור שאין הבעל משלם לה את כתובתה אמר ליה [לו] אבא חנן את דבריו אלו, שאבא סבור דבעי לאגבויה [שצריך להגבותה, לפרוע לה] את כתובתה, ולכן אמר ״אוי לו לבעלה״, שעליו להוציא מממונו ולשלם לה את כתובתה. ואיכא דאמרי [יש שאומרים] כי לר׳ חנינא בן אנטיגנוס הסבור שיכולה היא לשמש עם בעלה (בעדים) קאמר ליה [אמר הוא לו] את דבריו, שלדעתו אינה יכולה לשמש עם בעלה שמא תוך כדי תשמיש תראה דם ומקלקלת ליה [לו], ולכן אמר ״אוי לו לבעלה״, שאסור לו לשמש עימה.
The Gemara analyzes the final clause of the baraita: They said in the name of Abba Ḥanan: Woe to her husband! Some say that he said this to Rabbi Meir, as Abba Ḥanan maintains that the husband is required to settle her payment of her marriage contract upon their divorce. And some say that he said this to Rabbi Ḥanina ben Antigonus, since Abba Ḥanan disagrees with his opinion and holds that it is forbidden to engage in intercourse with her, as perhaps she will ruin him if they engage in intercourse when she is menstruating.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס וּבְמַאי אִי בַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת הָא אַמְרַהּ שְׁמוּאֵל חֲדָא זִימְנָא.

Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. The Gemara asks: And with regard to what case did Shmuel issue this ruling of halakha? The Gemara elaborates: If it is referring to a woman who is engaged in handling ritually pure items, didn’t Shmuel already say on another occasion that a woman without a fixed menstrual cycle must examine herself prior to intercourse?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא]. אכלומר, מדקאמר רב יהודה אמר שמואל לעיל. מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעי בדיקה נמי לבעלה.
א. רשב״א: ור״ח ז״ל פירש וכו׳. ואינו מחוור בעיני, דא״כ כי קא מקשה ואזיל ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר ר׳ זירא וכו׳, מאי טעמא שבקיה לדרב יהודה אמר שמואל ומהדר לאקשויי מדר׳ זירא, ליקשי נמי בהא מדרב יהודה אמר שמואל דאמר בהדיא אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא אמר שמואל חדא זימנא – כדמותיב ואזיל מדר׳ אבא בר ירמיה ומינה שמעינן דס״ל לשמואל דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה לבעלה ושאינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה.
ואקשינן: אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא. היינו הא דר׳ זירא דאמר משמיה דשמואל, דשאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות ואי בשאינה עסוקה בטהרות קשיא דר׳ זירא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה. ומשני מאן דמתני הא לא מתני הא, כלומר לעולם בעסוקה בטהרות, ודקא קשיא לך תרתי למה לי, מאן דמתני הא לא מתני הא, ולעולם כל לבעלה אינה צריכה בדיקה. ואי קשיא לך והא אמרה רב יהודה משמיה דשמואל חדא זימנא, גבי מתניתין דפעמים צריכה להיות בודקת כדאיתא לעיל, כבר תירץ רש״י דרב יהודה לא אתא לאשמועינן מידי בעסוקה בטהרות ולא אתא למפסק בה מידי, אלא משום דמתניתין הוה שמעינן בין עסוקה בין בשאינה עסוקה, אתא רב יהודה ואשמועינן פירושא דמתניתין, דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה ובהא אשמעינן דהלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס ובאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה. ור״ח ז״ל פירש, אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא, כלומר מדקאמר רב יהודה אמר שמואל לעיל, מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה, ואינו מחוור בעיני, דאם כן כי קא מקשה ואזיל, ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דא״ר זירא, וכו׳ מאי טעמא שבקיה לדר׳ יהודה אמר שמואל ומהדר לאקשויי מדר׳ זירא, ליקשי נמי בהא מדרב יהודה אמר שמואל דאמר בהדיא אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה, אלא פירושו של רש״י ז״ל נראה עיקר.
גמ׳ הא אמרה שמואל חדא זימנא כו׳ הא ודאי דהנך דרבי אבא בר ירמיה אצטריכא לאשמועינן באין לה וסת דאפי׳ ישנה צריכא בדיקה דהך מלתא לא שמעינן ליה ממתני׳ כמו שכתבו התוספות לעיל דלא מיירי בישנה וא״כ הכי נמי דלא שמעינן ליה מהך פיסקא דהלכה כר״ח בן אנטיגנוס וצ״ל דהכי קאמר הא אמרה שמואל כו׳ והך פיסקא דהלכה כר״ח בן אנטיגנוס לא אצטריכא:
ולענין הכרעה במחלוקת תנאים זו, אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס, שמותר לאשה שאין לה וסת לשמש עם בעלה (בעדים). ושואלים: ובמאי [ובמה, באיזה מקרה] מדובר? אי [אם] המדובר באשה העסוקה בטהרות, הא [הרי] כבר אמרה שמואל חדא זימנא [פעם אחת] שאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה כדי לשמש עם בעלה.
Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. The Gemara asks: And with regard to what case did Shmuel issue this ruling of halakha? The Gemara elaborates: If it is referring to a woman who is engaged in handling ritually pure items, didn’t Shmuel already say on another occasion that a woman without a fixed menstrual cycle must examine herself prior to intercourse?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי בְּשֶׁאֵינָהּ עֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת הָא אָמַר כֹּל לְבַעְלַהּ לָא בָּעֲיָא בְּדִיקָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי זֵירָא א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל באִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶסֶת אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק וְאוֹקִימְנָא לָהּ גבַּעֲסוּקָה בִּטְהָרוֹת מַאן דְּמַתְנֵי הָא לָא מַתְנֵי הָא.:

And if it is referring to a woman who is not engaged in handling ritually pure items, doesn’t Shmuel say that in any case where an examination is only for the purpose of intercourse with her husband, not for handling pure items, she is not required to perform an examination? As Rabbi Zeira said that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: A woman who does not have a fixed menstrual cycle is forbidden to engage in intercourse until she examines herself, and we interpreted this statement as referring to cases where she is engaged in handling ritually pure items. The Gemara answers: He who teaches this does not teach that, i.e., Shmuel’s ruling is in fact referring to a woman engaged in handling pure items, and the two rulings were cited in his name by different Sages.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מאן דמתני הא לא מתני הא]. אואסיקנא מאן דמתני הא לא מתני הא, וקי״ל כי הא דאמר הלכתא כר׳ חנינא בן אנטיגנוס.⁠ב
א. רשב״א: משמע שר״ח ז״ל מפרש לה אשאינה עסוקה בטהרות, ומאן דמתני הא דשמואל דפסק כר׳ חנינא בן אנטיגנוס לא מתני הא דר׳ זירא דאמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, ומאן דמתני הא דר׳ זירא לית ליה הא דר׳ חנינא. שהוא ז״ל כתב וכו׳ אלמא דמשמע דפליגא הא דר׳ זירא. וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל. וכן פר״ת ז״ל להדיא. וכן הוא בספר הישר סי׳ קסד: (וכו׳) [וכן] פר״ח דר׳ חנניה בשאינה עסוקה.
ב. לדעת ר״ח הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס שאשה שאין לה וסת מותרת לבעלה על ידי בדיקה, אבל בלא בדיקה אסורה לבעלה אפילו אינה עסוקה בטהרות. וכן הוא בהלכות פסוקות: ואיתתא דלא קביעא לה וסת אסיר לה לאזדקוקי לגברה דתניא וכו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ חנניה בן אנטוגנוס דמשמשת בשני עדים. וכן כתב באור זרוע (סי׳ שנה) בשם הלכות גדולות (מהדורה א מק״נ ח״ג עמ׳ 348. אבל במהדורה ב שם עמ׳ 352 הגמרא מובאת כלשונה, ולפני זה מובאים דברי רבא שכל לבעלה לא בעיא בדיקה). וזו האי גם דעת רבנו תם בספר הישר סי׳ קסד. והרמב״ם בפרק ד מהל׳ איסורי ביאה הל׳ טז (ופרק כה מהל׳ אישות הל׳ ז). – הרי״ף בכתובות סוף פרק יא הביא את דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס שמשמשת בשני עדים והן עוותיה ותקוניה, ופירש עוותיה שאם תשמש שלשה פעמים הראשונים וימצא דם על עד שלה או שלו בכל פעם הוחזקה נדה כל ימיה ויוציא בלא כתובה. ואם שמשה שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהם, הרי הן תקוניה והרי היא ככל הנשים. והרמב״ן במלחמות שם פירש דבריו, שכל שאינה עסוקה בטהרות אפילו אין לה וסת מותרת לבעלה בלא בדיקה, אלא שצריכה בדיקה אחר תשמיש כדי להחזיק עצמה שאינה רואה מחמת תשמיש, ובודקת גם כן קודם תשמיש שלא לעוות עצמה בחינם. אבל לעולם כל שאינה עוסקת בטהרות הרי היא מותרת לבעלה בלא בדיקה. ופירש רמב״ן מאן דמתני הא לא מתני הא, דלא פליגי. אבל בחידושי הרמב״ן כאן פירש דבריו, דלר׳ חנינא בן אנטיגנוס אשה שאין לה וסת אסורה לבעלה בלא בדיקה עד שתוחזק שאינה רואה מחמת תשמיש והיא ככל הנשים. - יתכן שיש שפירשו שהרי״ף בא רק לפרש את מה שאמר ר׳ חנינא בן אנטיגנוס הן עוותיה והן תקוניה, שלעולם אשה שאין לה וסת אסורה לבעלה בלא בדיקה, וכיון שהיא משמשת בשני עדים, הן עוותיה שאם נמצא דם על שלה או על שלו אסורה לבעלה עולמית, והן תקוניה, שאם שמשה שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהם ׳הרי היא ככל הנשים׳, ואפילו תראה דם אחר כך אינה נאסרת משות רואה מחמת תשמיש, ראה בפרק תינוקת הערה 632. אולם אי אפשר לפרש את דברי הרי״ף ׳הרי היא ככל הנשים׳ לענין חיוב כתובה, שהרי אפילו לא הוחזקה שלשה פעמים, אלא כל שנבעלה פעם ראשונה ולא ראתה דם, שוב אמרינן נסתחפה שדהו ויש לה כתובה, כמו שכתב הרמב״ם בפרק כה מהל׳ אישות הל׳ ט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאן דמתני הא לא מתני הא – לעולם בעסוקה ודקשיא לך תרתי למה לי רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל לא מתני הא דר׳ אבא ורבי אבא לא מתני הא דרב יהודה. ואי קשיא הא רב יהודה נמי אמרה דאמר רב יהודה לעיל גבי מתני׳ דקתני לעיל ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בעסוקה כו׳ לאו פירכא היא דרב יהודה לא אשמועינן התם בעסוקה מידי דממתני׳ הוה שמעינן בין עסוקה בין אינה עסוקה ואתא רב יהודה למימר ואשמועינן משמיה דשמואל דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה והכא אשמועינן דהלכה כר״ח וכאותה משנה דעסוקה בטהרות בעיא בדיקה והכא עיקר. ואית דמפרשי כי האי לישנא והאמר שמואל חדא זימנא לעיל דאוקימנא למתני׳ דקתני משמשת בעדים בעסוקה בטהרות מאן דמתני הא כו׳ לעולם בשאינה עסוקה ודקשיא לך דרבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה לא תקשי אמוראי נינהו אליבא דשמואל וטועין בדבר דא״כ קשיא דרב יהודה אדרב יהודה דהא איהו גופיה אמר דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה.
דמתני הא לא מתני הא – פירש רש״י רב יהודה דפסיק הלכה כר״ח דאיירי בעסוקה בטהרות לא מתני ההיא דר׳ אבא בר׳ ירמיה והקשה רש״י הא רב יהודה גופיה אמר משמיה דשמואל לא שנו אלא לטהרות ותירץ דהתם לא אשמועינן רב יהודה אלא דלבעלה לא בעיא בדיקה וא״ת והא מתני׳ ביש לה וסת אבל אין לה וסת איכא למימר דאסורה כר״מ א״כ שמואל דאוקמא אפילו באין לה וסת משמע דסבר כר״ח בן אנטיגנוס וי״ל דמתני׳ משמע שפיר גם באין לה וסת וה״ק אפילו אותה שדיה שעתה משמשת בעדים וכ״ש שאין לה וסת וא״ת ואמאי לא משני הכא דחדא מכלל חברתה איתמר כדלעיל וי״ל דלעיל אינו בפירוש בדברי רבי אבא בר ירמיה דלבעלה לא בעיא בדיקה ואף רבי אבא לא חילק לר׳ זירא בין יש לה וסת לאין לה וסת בין טהרות לבעלה משום דשמיע לה מכלל דרב יהודה דלבעלה לא בעיא בדיקה אבל הכא פירש בהדיא משמיה דשמואל דאין לה וסת מותר לקיימה אם תבדוק וכן בפסקא דהלכה כר״ח אין להקשות דמה צריך לפסוק כר״ח כיון דבעסוקה בטהרות איירי וכי הילכתא למשיחא דהא בא״י לעולם היו עסוקים בטהרות כדאמר לעיל (דף ו:) חבריא מדכן בגליל.
ובהא נמי דאמרינן מאן דמתני הא לא מתני הא. משמע שר״ח ז״ל מפרש לה אשאינה עסוקה בטהרות, ומאן דמתני הא דשמואל דפסק כר׳ חנינא בן אנטיגנוס לא מתני הא דר׳ זירא דאמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה ומאן דמתני הא דר׳ זירא דאמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, לית ליה הא דר׳ חנינא. שהוא ז״ל כתב ואסיקנא מאן דמתני הא לא מתני הא, וקי״ל כי הא דאמר להו הלכתא כר׳ חנינא בן אנטיגנוס דאלמא משמע דפליגא הא אדר׳ זירא. וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל וכן פר״ת ז״ל בהדיא ולישנא דגמרא ודאי לכאורה הכי משמע דאקושיא דסליק מינה קא מהדר מאן דמתני הא לא מתני הא, אמר להו הלכתא כר״ח בן אנטיגנוס דבעיא בדיקה כלומר לבעלה, ודקשיא לך דר׳ זירא, מאן דמתני הא לא מתני הא אלא דקשיא טובא, דהא דרב יהודה גופיה הוא דאמר לעיל משמיה דשמואל דכל לבעלה לא בעיא בדיקה, וכי תימא היא גופה אמוראי נינהו ואליבא דרב יהודה, מכל מקום לא הוה שתיק גמרא מלאקשויי ולפרוקי אמוראי נינהו, דההיא דרב יהודה ודאי אף באין לה וסת קאמר, דאי בשיש לה וסת, מתניתין דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היא, כדאיתא לעיל. ועוד דהא בעא מיניה ר׳ זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואהדר ליה לא תבדוק, ואם איתא דבשאין לה וסת צריכה בדיקה, לא הוה מהדר ליה סתם לא תבדוק, אלא הוי ליה לפרושי בהדיא, אין לה וסת צריכה בדיקה, יש לה וסת לא תבדוק, וכ״ש דהוי ליה לפרושי בהדיא לר׳ זירא דאית ליה לכל לבעלה אינה צריכה בדיקה, כנ״ל. והרב אלפסי ז״ל נראה שפירש גם הוא כדברי ר״ח ז״ל בנו דמאן דמתני הא דרב יהודה אמר שמואל פליג אדר׳ זירא. ומכל מקום לא להצריכה בדיקה לעולם קאמר, אלא שר׳ זירא משמיה דשמואל סבר, דאף מי שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה כלל לבעלה, ור׳ חנינא בן אנטיגנוס סבר שמשמשת שלשה פעמים בשני עדים לאחר תשמיש, אחד לו ואחד לה, עד שתהא מוחזקת ג׳ פעמים שלא תראה מחמת תשמיש, והן הן עוותיה, אם תראה ג׳ פעמים מחמת תשמיש אסורה לשמש לעולם ותצא, אבל אם לא ראתה הן הן תקוניה, דמכיון שהוחזקה ג׳ פעמים שאינה רואה בשעת תשמיש, הן תיקוניה, דשוב אינה צריכה לשמש בעדים. עשאה רבינו ז״ל לזו כהאי דתניא בריש פרק תינוקת הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושנייה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר. ולדבריו, הא דאקשי׳ הכא במאי, אי בעסוקה בטהרות הא אמר שמואל חדא זימנא, דאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק, אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כר׳ חנינא, ולא חיישינן דילמא מקלקלה ליה כר׳ מאיר ואי בשאינה עסוקה בטהרות, ואפ״ה קאמר דצריכה שני עדים, הא אמר כל לבעלה אינה צריכה בדיקה כלל דא״ר זירא אמר רבה בר ירמיה וכו׳ ואוקימנא בעסוקה בטהרות, ומדלא אוקמה לבעלה ובג׳ פעמים ראשונים, שמע מינה דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה כלל, ומפרקינן לעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו ואליבא דשמואל, ר׳ זירא לית ליה הא דרב יהודה, ורב יהודה לית ליה הא דר׳ זירא, ואידך דרב יהודה דלעיל אתא לאשמועינן דאחר שהוחזקה שוב אינה צריכה בדיקה, וכן פירשה כאן הרמב״ן נ״ר לדעת הרב אלפסי ז״ל ובלשון אחר פירשה בס׳ המלחמות וזה נראה לי יפה.
מאן דמתני להא לא מתני הא – פירש״י ז״ל לעולם בעסוקה בטהרות ודקאמרת הא אמרי׳ חדא זימנא אמוראי נינהו אליבא דשמואל ומאן דמתני הא לא מתני הא ואיהו לא אמר אלא חדא מינייהו. וא״ת והא רב יהודה גופיה אמרה לעיל על מתני׳ י״ל דההיא לא שנו קאמר ולפ׳ דעת התנא ולא אמר כן לפסק הלכה ואי דדילמא מכלל הא דהכא הוא אמרה וההיא נמי דבעיא ר׳ זירא מרב יהודה וא״ל לא תבדוק מהא דהכא אמרה ותדע דאלו הכא אמר דינא והתם אצטריך לומר דאפי׳ רצתה להחמיר לא תבדוק מהא דהכא אמרה זו שיטת רש״י ז״ל אבל ר״ח ז״ל פירש דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות קאמר שמואל דבעיא בדיקה לבעלה גרידא ואע״ג דמדר׳ זירא אמר שמואל דלעיל דיקי׳ דלא בעיא אמוראי נינהו אליבא דשמואל ופליגי דר׳ זירא אמר דלא בעיא ור׳ יהודה אמר דבעיא בדיקה וק״ל דהא רב יהודה גופיה אמר לעיל על מתני׳ דלבעלה לא בעיא בדיקה ואפי׳ כשאין לה וסת ומנא ליה לפרושי לתנא דמתני׳ דלא כהלכתא ועוד דבעיא דבעא מיניה ר׳ זירא א״ל שלא תבדוק וקשיא דידיה אדידיה הילכך אין לנו אלא הפי׳ הראשון ומיהו גם הרי״ף ז״ל הולך בדרך ר״ח ז״ל ואוקמה למתני׳ בשאינה עסוקה בטהרות ופליגא אדר׳ זירא ורבי׳ הרמב״ן ז״ל פירש דעת הרי״ף לפי פי׳ שכתבתי לעיל גבי הן הן עיוותיה הן הן תקוניה דתקוניה היינו שאם שמשה ג׳ פעמים ולא ראתה בשעת תשמיש הרי היא ככל הנשים ואינה צריכה בדיקה כלל וכהא הוא דפסקינן נמי הלכה כר׳ חנינא כי היכי דפסקו במה שאמר שלא יוציא דבכל דבריו פסקנו כמותו.
והא דאקשי׳ הכא במאי עסקינן אי לימא דעסוקה בטהרות וכו׳ – ה״ק אי בעסוקה בטהרות הא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק אלמא בבדיקה מיהא מותרת לשמש כר׳ חנינא ולא חישינין דדילמא מקלקלא כר״מ ואי בשאינה עסוקה בטהרות ואפ״ה קאמר דצריכה שני עדים הא אמר דכל לבעלה גרידא לא בעי בדיקה כלל דא״ר זירא וכו׳ ואוקימ׳ בעסוקה בטהרות ומדאוקי׳ בהם דליכא במימריה חדוש כל כך דלא אשמועינן אלא דין ערה או ישנה כדלעיל ולא אוקימנא לבעלה גרידא ובג׳ פעמים הראשונים ונימא דה״ק אסורה לשמש בלא בדיקה עד שתבדוק עצמה כראוי שאינה רואה מחמת תשמיש והיינו בבדיקת ג׳ פעמים ובהכי מותרת לגמרי דהשתא הוה אשמועינן טובא מכלל דס״ל דכל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל ואף על פי שאין לה וסת ולית ליה דר׳ חנינא בן אנטיגנוס ופרקינן דלעולם בשאינה עסוקה בטהרות ואמוראי נינהו אליבא דשמואל ור׳ זירא לית ליה הא דרב יהודה ורב יהודה לית ליה ההיא דר׳ זירא ואידך דר׳ יהודה דלעיל דאמר אמתני׳ והאהדר ליה לר׳ זירא שאין לה לבדוק מיירי אחר שנתקנה בעדיה שבדקה ג׳ פעמים והוחזקה שאינה רואה בשעת תשמיש דשוב אינה צריכה בדיקה וגם אין לה לבדוק שמא יהא לבו נוקפו ופורש ע״כ תורף דברי רבי׳ הרמב״ן ז״ל וגם בספר מלחמות ה׳ פירש שיטת הרי״ף ז״ל ויפה דקדק ופלפל ודן לזכות כמשפטו אבל עם כל זאת שיטת רש״י ז״ל היא יותר נוחה וא״ת א״כ דהשתא כי אמרינן מאן דמתני הא וכו׳ אדמעיקרא קיימי דכי לא אמרי׳ לעולם בעסוקה בטהרות י״ל דכיון דתרוייהו מחדא מימרא פרכינן להו ר״ל מההאי דר׳ זירא אמר שמואל תרוייהו בחדא פירכא נינהו ולא הוצרכנו לומר לעולם בעסוקה בטהרות ועוד דמסתמא לא מוקמינין פלוגתא בין ר׳ יהודה ור׳ זירא כנ״ל. ועוד נ״ל דתלמודא לא מסיים בהאי פירוקא מידי והכי קאמר דהני פירכי ליתנהו כלל בין דתהוי הא בעסוקה בטהרות ולא פליגי או בשאינה עסוקה ופליגי ומאן דמתני הא לא מתני הא ומי׳ לענין פסק כיון דתלמודא לא פריש מידי טפי ניחא למימר דלא פליגי וכפי שיטת רש״י ז״ל.
גמ׳ רש״י בד״ה לא בעיא כו׳ לישנא אחרינא כו׳. נ״ב נ״ל שהאי ל״א שכתוב ברש״י אינו מלשון רש״י עצמו דא״כ למה מערב שני הפשטים יחד דהא לפי׳ הראשון יכול נמי לפרש סודני מטיל שכר והא ראיה שבסוף כיצד מברכין א״ל רבא לרב פפא סודני כו׳ והתם ליכא לפרש דרך גנאי או בתמיה ואפ״ה פירש״י לפי שרב פפא מטיל שכר תמרים היה וכן לפי׳ השני שהוא בתמיה יכול נמי לפרש ת״ח והא ראיה שהערוך פירש ירא שמים וגרס לא מגניה באפיה כלשון שני אלא לשון אחד הוא של רש״י והשני הוא פירוש אחר ואינו מן הפנים וכן מצאתי בפי׳ ישן מדוייק נ״ל:
בא״ד יושב בביתו אמר ליה כו׳ שכרא לא פסיד כו׳ סודנא רהיט לא מיגניא כו׳ כצ״ל והד״א. ונ״ב אצל תמרי בחלוזך פי׳ כלי שנותנין בו תמרים:
בד״ה מאן דמתני קשיא דרב יהודה אדרב יהודה כו׳. נ״ב ודעת המפרשים מה שאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אינו פסק הלכה ממש ויכול להיות ששמואל גופיה פסק אף באינה עסוקה ודו״ק:
בפרש״י בד״ה מאן דמתני כו׳ והאמר שמואל חדא זימנא לעיל דאוקימנא למתני׳ דקתני משמשת בעדים בעסוקה בטהרות כו׳ עכ״ל להאי פירושא ר״ל דקושטא הוא דמדרב יהודה גופיה קפריך אהא דאי עסוקה בטהרות כו׳ ולא מייתי מדרבי אבא ב״י כו׳ אלא אהא דדכל לבעלה כו׳ וק״ל:
ואי [ואם] המדובר באשה שאינה עסוקה בטהרות, הא [הרי] אמר שמואל שכל אשה שאינה עסוקה בטהרות, לבעלה לא בעיא [אינה צריכה] בדיקה כלל. שכן אמר ר׳ זירא, אמר ר׳ אבא בר ירמיה, אמר שמואל: אשה שאין לה וסתאסורה לשמש, עד שתבדוק, ואוקימנא לה [והעמדנו, הסברנו אותה] שמדובר דווקא באשה העסוקה בטהרות, אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות — אינה צריכה בדיקה כדי לשמש עם בעלה. והרי איפוא סתירה בין שתי אמירות ששנו חכמים בשמו של שמואל! ומשיבים: מחלוקת היא בין החכמים בשמועתו של שמואל, ומאן דמתני הא, לא מתני הא
And if it is referring to a woman who is not engaged in handling ritually pure items, doesn’t Shmuel say that in any case where an examination is only for the purpose of intercourse with her husband, not for handling pure items, she is not required to perform an examination? As Rabbi Zeira said that Rabbi Abba bar Yirmeya says that Shmuel says: A woman who does not have a fixed menstrual cycle is forbidden to engage in intercourse until she examines herself, and we interpreted this statement as referring to cases where she is engaged in handling ritually pure items. The Gemara answers: He who teaches this does not teach that, i.e., Shmuel’s ruling is in fact referring to a woman engaged in handling pure items, and the two rulings were cited in his name by different Sages.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה יב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה יב: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה יב: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף נדה יב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י נדה יב:, תוספות נדה יב:, תוספות רי"ד נדה יב:, רמב"ן נדה יב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה יב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה יב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה יב:, ריטב"א נדה יב:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה יב:, מהרש"א חידושי הלכות נדה יב:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה יב:

Niddah 12b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 12b, R. Chananel Niddah 12b, Rif by Bavli Niddah 12b, Rashi Niddah 12b, Tosafot Niddah 12b, Tosefot Rid Niddah 12b, Ramban Niddah 12b, Rashba Niddah 12b, Meiri Niddah 12b, Tosefot Rosh Niddah 12b, Ritva Niddah 12b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 12b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 12b, Steinsaltz Commentary Niddah 12b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144