×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חָלְצוּ ב״שבֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהוּנָּה וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין נִתְיַיבְּמוּ בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין.
If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza, Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as in their opinion these rival wives were fit for levirate marriage, which means that the ḥalitza was fully valid. Consequently, they are disqualified from marrying a priest, like all other women who perform ḥalitza. And Beit Hillel deem them fit, as they maintain that no legal act of ḥalitza was performed here at all. If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood, as in their opinion, this is a fully legal levirate marriage. And Beit Hillel disqualify them, because they engaged in licentious sexual relations as the rival wives of a forbidden relative.
רי״ףרש״יתוספות ישניםההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות יג ע״ב-יד ע״א} גמ׳ אקשינן אהא1 דתנן בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ותו אהא דתנן מגילה נקראת2 באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר3 קרי4 כאן {דברים יד:א} לא תתגודדו לא תעשו5 אגודות אגודות6 ואסקה רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורין כדברי בית7 שמאי ופלג מורין8 כדברי בית הלל9 אבל שני בתי דינין בעיר אחת לית לן בה וכל שכן שני בתי דינין בשתי עיירות:
{תוספתא יבמות ב:ד10} תנו רבנן יש או11 חולצות או מתיבמות12 חולצות ולא מתיבמות13 מתיבמות ולא חולצות14 לא חולצות ולא מתיבמות15 עריות שאמרו16 לא חולצות ולא מתיבמות מוסיף עליהן17 אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת אח מן האם ואשת גר ואשת עבד18 משוחרר ואילונית לא חולצות ולא מתיבמות19 החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים או חולצות או מתיבמות יש או חולצין או מיבמין20 חולצין ולא מיבמין מיבמין ולא חולצין לא חולצין ולא מיבמין עריות21 שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסיף עליהן22 סריס חמה23 ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר דהיכא דאיכא שני אחין תאומין והיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום אשת אח24 החרש והשוטה25 מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקידש אחת משתי אחיות ואין ידוע26 איזו מהן קידש או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים27 חולצין ולא מיבמין פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן חולצין ולא מיבמין28 ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר29 {דברים כג:ב} לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל י׳י30 ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:
סליק פירקא
1. אקשינן אהא: דפוס קושטא: מקשינן אהא. דפוסים: מקשינן הא.
2. נקראת: חסר ב-גב.
3. בשלשה...בחמשה עשר: וכן גב, גטו. גכג: ״בשלשה...ובחמשה עשר״. חסר ב-גג, כ״י פרמה. כ״י נ עד: ״בארבעה עשר״.
4. קרי: כ״י פרמה: ״הרי״.
5. לא תעשו: כ״י נ, כ״י פרמה: ״לא תעשו מצות״, כבמדרש אגדה דברים (בובר) שם, מחזור ויטרי (סי׳ רמ״ה).
6. אגודות: חסר גג כבמדרש אגדה דברים שם.
7. כדברי בית: גג, כ״י פרמה: ״כבית״.
8. מורין, מורין: גטו: ״מודין, מודים״. כ״י פרמה: ״מורין, (חסר)״.
9. כדברי בית שמאי, כדברי בית הלל: גג, כ״י נ, כ״י פרמה: ״כבית שמאי, כבית הלל״.
10. הברייתא מובאת בהלכות גדולות, גם שם בלשון {תנו רבנן}, ההשלמות כאן, לשונות שנוספו על הגמרא, ע״פ הלכות גדולות.
11. או: וכן גב, גכג, כ״י פרמה, כ״י נ, דפוס קושטא. גג, גטו: ״אומ׳⁠ ⁠״, כבתוספתא שבקטע גניזה, ותוספתא כ״י וינה: ״יש או׳ או״, ובתוספתא שבדפוס, כך בהמשך. חסר בדפוסים.
12. חולצות, מתיבמות: כ״י פרמה: ״חולצת, מתיבמת״, וכן בתוספתא וינה, גניזה (כאן).
13. חולצות ולא מתיבמות: חסר בכ״י פרמה.
14. מתיבמות ולא חולצות: כ״י פרמה: ״מתיבמת ולא חולצת״. וכן בהמשך שם. בכל עדי הנוסח של התוספתא, כל ההמשך בלשון רבים.
15. כ״י פרמה מוסיף: ״מתיבמת ולא חולצתה״.
16. שאמרו: וכן בה״ג דפוס ראשון. כ״י פרמה: ״שאמרו חכמים״. בתוספתא: ״שאמרנו״, וכן בה״ג כ״י.
17. מוסיף עליהן: חסר בכ״י פרמה.
18. ואשת עבד: גג: ״ועבד״.
19. לא חולצות ולא מתיבמות: וכן גג, גטו, דפוסים, וכן בה״ג. גכג, כ״י פרמה, דפוס קושטא: ״לא חולצת ולא מתיבמת״, וכן כ״י נ לפני הגהה.
20. מיבמין: כ״י פרמה: ״מתייבמין״.
21. עריות: כ״י פרמה: ״אלו״.
22. עליהן: חסר בכ״י פרמה.
23. חמה: חסר בכ״י פרמה.
24. דהיכא דאיכא...אשת אח: אינו מלשון התוספתא, אבל קרוב ללשון שבה״ג, ע״פ יבמות צז ע״ב.
25. והשוטה: גב: ״או השוטה״.
26. ידוע: כ״י נ, כ״י פרמה: ״יודע״, כבה״ג.
27. כגון שקידש...חדשים: אינו בתוספתא, מקוצר מלשון שבה״ג.
28. פצוע דכא וכרות...ולא מיבמין: חסר ב-גב. כך בתוספתא שבדפוס. בתוספתא כי״י וינה וערפורט: ״פצוע...זקן או חולצין או מייבמין״.
29. שנאמר: חבר בדפוסים.
30. ואם בעלו...בקהל י׳י: אינו בתוספתא אלא מלשון הברייתא המובאת ביבמות עט ע״ב, ובה״ג הלכות מיאון.
חלצו – הצרות מן האחין.
ב״ש פוסלין מן הכהונה – שחליצתה חליצה.
וב״ה מכשירין – לפי שחליצתן שלא לצורך והרי כחולצת מן הנכרי.
נתייבמו – לאחים.
בית שמאי מכשירין – אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהן.
ובית הלל פוסלין – שנבעלו לאסור להן והנבעלה לפסול לה עשאה זונה והזונה אסורה לכהונה.
א) וא״ת מ״ט דב״ה – וא״ל דסברי איסור חל על איסור משום דגלי קרא דלצרור דמשמע שהצרה אסורה דא״כ אמאי אמרינן בכולא תלמודא דאין איסור חל על איסור ניליף מהכא שיחול. ואין סברא לומר דנפלוג כלהו אמוראי דאמרינן אין איסור חל על איסור אבית הלל דסבירא לן הלכתא כוותייהו. וי״ל דודאי סברי ב״ה דאין איסור חל על איסור אכן ידחו ויאמרו דכיון דהך טעמא לא מהניא מידי גבי ערוה כדפרי׳ איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי וכו׳ מעתה יש לנו לומר צרתה כמו כן דהיא חשובה צרת ערוה מקרא דלצרור. וא״כ היא תיתסר מהאי טעמא דפרישית באחות אשה. ותימה לפי פירושא דפרישית לעיל דכל זמן דאיכא לאוקמי לצרור בצרות מוקמינן כיון דליכא קרא לאפוקי וא״כ קשה מאי טעמא דב״ש הלא אין זו רק סברא דאין איסור חל על איסור ומצינו למימר דחייל מקרא דלצרור דמשמע צרות דליכא לאוקמי במלתא אחריתי וליכא שום קרא למעט צרות ולהתירן כ״א אותה סברא דאין איסור חל על איסור. ואין סברא לומ׳ שאותה הסברא תדחה הפסוק כיון דליכא לאוקמי במלתא אחריתי ותירץ הקדוש מראי״ש דאיכא לאוקמי קרא דלצרור כשבאו בבת אחת אשת אח ואחות אשה וכלהו עריות דמתני׳ נמי משכחת לה בבת אחת כגון בתו שקדש בתו לאחיו פחותה מבת ג׳ שנים וחלו אשת אח ובתו יחד שאינה חשובה ערוה עד שתהא בת ג״ש וכלהו בכה״ג. ותימה דנשא מת ומת ואח״כ נשא חי ומ״ט דב״ש דהא ליכא למימר דאין איסור חל על איסור שהרי כשמת היתה אשת אח במקום מצוה וא״כ אתי איסור אחות אשה חייל. וי״ל בכי האי גוונא ב״ה נמי שרי דלא היו צרות ערוה מעולם:
מתני׳ ב״ש מכשירין וב״ה פוסלין לכהונה דנבעלה לפסול לה דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר [היא] בתרומת הקדשים לא תאכל כגון שנבעלה לזר אצלה פסלה לתרומה ולכהונה מק״ו דגרושה דמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה [בתרומה] אינו דין שאסורה בכהונה והכי אי׳ בפ׳ אלמנה לכהן גדול והתם אסיק׳ דזר אצלו מעיקרא בעי׳ לאפוקי מחזיר גרושתו דלאו זר מעיקרא הוא ולא פסלה לא לתרומה ולא לכהונה דהא פסול כהונה מתרומה קאתי אבל בחייבי כריתות אע״ג דלאו זר מעיקרא הוה פסלה לתרומה ולכהונה מק״ו וה״נ אמרינן בשלהי פרקין נהי נמי דעשו והא״ר יהושע אין ממזר מחייבי כריתות ומאי מפסלא. והלכה כב״ה נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי דאתי בק״ו מאלמנה ולא פריך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת כדפריך בהא שמעתתא גבי מחזיר גרושתו וש״מ דבחייבי כריתות היא עצמה מתחללת ואע״ג דלאו זר מעיקרא הוא:
מתניתין ב״ש מתירין את הצרות לאחין וב״ה אוסרין חלצו ב״ש פוסלין אותן מן כהונה וב״ה מכשירין נתיבמו ב״ש מכשירין וב״ה פוסלין ואעפ״י שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא מנמנעו ב״ש מלישא נשים מב״ה ולא ב״ה מב״ש וכל הטהרות והטמאות שאלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו מלעשות טהרות אלו ע״ג אלו ואלו ע״ג אלו, אר״ש בן פזי מ״ט דב״ש א״ק לא תהי׳ אשת המת החוצה לאיש זר החוצה מכלל דאיכא פנימי ואמר רחמנא לא תהי׳ פי׳ החוצה הוא קרא יתירא דהו״ל למיכתב לא תהי׳ אשת המת לאיש זר למ״ל תו למיכתב אחוצה אלא למידרש החוצה כמו החיצונה זו היא הנכרית מכלל דאיכא פנימי בהדה דהיינו הקרובה שהיא ערוה, ואמר רחמנא אע״ג דפנימית נפקא ושריא לזר החיצונה לא תהי׳ לזר לא תתייבים, וב״ה האי לא תהי׳ החוצה מבעי׳ לכדר״י א״ר דאר״י א״ר מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהי׳ לא תהי׳ בי׳ הוי לזר פי׳ אע״ג דקי״ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין דליכא כרת. ביבמה לשוק לא תפשי וב״ש הא דר״י א״ר מנ״ל נפקא להו מאיש זר, ולקמן בפ׳ האשה רבה אמרי׳ דפליג עלי׳ שמואל ואמר צריכה גט ופסיק התם אמימאר הל׳ כשמואל וב״ה נמי תיפוק לי׳ מלאיש זר, ה״נ אלא החוצה למ״ל לרבות את הארוסה. פי׳ שעדיין היא חיצונה לו לא נתקרבה עמו בביאה ומהכא מוכח טעמא דכ׳ החוצה הא לאו הכי אשת המת נשיאה משמע. וא״כ הכותב גט לארוסתו לא יכתוב אשתו אלא ארוסתו ואידך מחוצה החוצה, ואידך חוצה כחוצה לא דריש:
רב אמר טעמא דב״ש דאין איסור חל על איסור פי׳ אין איסור ערוה חייל על איסור אשת אח, ומיהו אין לומר דבר זה על הערוה דכי מייתי ופקע איסור אשת אח חייל איסור ערוה אלא זה ראוי לומר גבי צרה דערוה אסרה צרה דכותה, וכיון דלא חייל איסור ערוה על איסור אשת אח לא חייל איסור ערוה על הצרה וכי מייס אח דפקע איסור אשת אח חייל איסור ערוה אז אינה צרתה נמצא שאי כח בערוה לאסור צרתה, תינח נשא מת ואח״כ נשא חי דמעיקרא קדים איסור אשת אח ולא אתי איסור אחות אשה חייל על איסור אשת אח אלא נשא חי ואח״כ נשא מת איסור אחות אשה קדים ואע״ג דאיסור אחות אשה קדים כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל על איסור אחות אשה הו״ל צרת ערוה שלא במקום מושנה ושריא. פי׳ תחלה רצה רבא לומר שלא יחול איסור ערוה על איסור אשת אח כדי שלא תהא צרת ערוה ואחר שהשוהו חזר ואמר דאין איסור אשת אח חייל והוי צרת ערוה אבל מיהו לא הוי במקום מצוה וכל צרת ערוה שלא במקום מצוה שריא:
כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה ה״א בסופה כדכתיב מצרימה ירושלימה מדברה ובתלמוד המערב (ירושלמי יבמות א׳:ו׳) הקשו והא כתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו דההיא לדיוטי התחתונה שבשאול ר״ל מדרגה התחתונה כלומר לחוזק הענין הטיל לה הכתוב למ״ד וה״א:
קדושין תופסין ביבמה כבשאר חייבי לאוין ומצות יבום וחליצה אע״ג דכתיב בה ובן אין לו שמשמען של דברים דוקא בראויה לבנים הינו כנוסה הא ארוסה לא אינו כן אלא אף הארוסה שמת ארוס שלה חייבת בחליצה ויבום:
כבר ביארנו בכמה מקומות שאין איסור חל על איסור אלא באחד משלשה דרכים או באיסור מוסיף או באיסור כולל או כששניהם באים בבת אחת ולענין ביאור סוגיא פירש רבא בכאן טעם בית שמאי במה שהיו מתירין צרת ערוה ליבם דלאו משום דלית להו דרשא דלצרור הוא דודאי אית להו ולמיסר צרה במקום מצוה ומיהו דוקא היכא דאיסור ערוה ואיסור אשת אח חלין כאחד ועריות של משנתנו הם מתירים את צרה מפני שאין שם אשת אח חל על הערוה דלא אתי איסור אשת אח וחייל על איסור ערוה דקדים ליה ואחר שאין לערוה שם אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח שהרי איסור ערוה קודם אף אין האחרת נקראת צרתה ואין לך לדון איסור צרה אלא באחות אשה שאיפשר להיות איסור אשת אח ואיסור אחות אשה באין כאחד כגון שקדש ראובן שתי נשים ושמעון אחיו אחת שהיא אחותה של אחת מאותן שנשא ראובן ונתקדשו שלשתן בבת אחת שנמצא איסור אשת אח ואיסור אחות אשה חלין בבת אחת והויא לה צרתה צרת ערוה ומתוך שאין הדבר מצוי להתקדש שלשתן בבת אחת אלא בזה אחר זה היות בית שמאי אומרים במוחלט להתיר את הצרה דמסתמא בזה אחר זה הן ומתוך שאיסור צרה יצאה לנו מצרת אחות אשה דכתיב בה לצרור ואיהו קאמר דלצרור נמי דריש אלא דמפקע ליה לאיסורא מפני שאין איסור חל על איסור היה מקשה סבור שיהא טעמן של בית שמאי מפני שאין איסור הערוה ר״ל אחות אשה חל על איסור אשת אח וכגון דקדים איסור אשת אח ואין איסור אחות אשה חל עליו עד שאין זו קרויה אחות אשה לענין איסור צרה ולפי סברתו הקשה לו תינח היכא דנשא המת את האחיות תחלה ואחר כך נשא החי את אחותה של אחת מהן דלא חייל איסור אחות אשה אאיסור אשת אח ואין כאן איסור אחות אשה לענין איסור הצרה ומכל מקום ליבומה אסיר אע״ג דלא חייל עלה איסור אחות אשה דכיון דמביאה ראשונה פקע איסור אשת אח מינה על ידי היבום ממילא חייל עלה איסור אחות אשה וכמו שאמרו בפרק שלישי (יבמות ל״ב.) איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל אלא נשא חי את האחת תחלה ואחר כך קדש מת את אחותה ואת צרתה דקדים לגבי האי יבם איסור אחות אשה קודם שיחול עליה איסור אשת אח על כרחך היא אחות אשה וצרתה צרת אחות אשה ותירץ לו שאף זו יש לך לומר בה אחר שאין איסור אשת אח חל על איסור אחות אשה כשם שאין אחות אשה נקראת אשת אח לענין שיחול עליה איסור אשת אח לא חייל עליה נמי שם אשת אח לענין זיקת יבום לאסור צרתה והויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה כמו שביארנו תחלה ומכל מקום לפי סברתו היה יכול להקשות גם כן תינח אחות אשה אלא בתו ובת בתו ובת בנו דעריות דקורבא נינהו ולא מחמת קדושין ועל כרחך איסור ערוה קדים מאי איכא למימר אלא דאלמא לקושיא דאפילו באחות אשה נמי קשיא:
וגדולי הרבנים פירשו שהמקשה היה סובר בתירוצו של רבא שלא יהו בית שמאי מתירין אלא בצרות ערוה שמחמת אישות ואין צורך בכך ושמא תאמר והא קיימא לן אין איסור חל על איסור ובצרות קיימא לן כבית הלל וקשיא הלכתא אהלכתא תדע דלא פליגי בית הלל אאיסור אשת אח דלא חייל אאיסור ערוה כגון עריות של משנתנו או אאיסור ערוה דלא חייל אאיסור אשת אח כגון נשא מת ואחר כך נשא חי לענין הוספת מלקויות או ללקות על הנוסף כלל הא להפקיע שם צרת ערוה מן האחרת בכך לא:
וגדולי קדמונינו מפרשים דלרבא בית שמאי לית להו דרשא דלצרור והכי קאמר טעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור ועל כרחין אי איפשר לדרוש לצרור לאיסור צרת אחות אשה והואיל ובטיל איסור צרה באחות אשה בטיל לה מכולהו עריות דמתניתין דהא כולהו מאחות אשה ילפינן והקשה לו תינח נשא מת ואחר כך נשא חי כו׳ דליכא לצרור אלא נשא חי כו׳ דהואיל ואחות אשה קדים איכא לקיומי לצרור ואתיין מינה אידך עריות כולהו ותירץ דאפילו הכי לא הויא צרת ערוה במקום מצוה הואיל ולא נפלה ערוה קמיה ואע״ג דנפלה קמי שאר אחים מכל מקום לגבי דהאי הויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה ושריא ובהא פליגי עלייהו בית הלל דכיון דהיא גופה שריא לשאר אחים צרת ערוה במקום מצוה דערוה היא ואסירא ונראה שאין גורסין כיון דלא אתי איסור אשת אח כו׳ אלא הויא לה כצרת ערוה כו׳ ובטיל ליה טעמא דאין איסור כו׳. ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:
כבר ביארנו במשנתנו שצרת ערוה אינה צריכה כלום ופטורה לגמרי ואם חלצה הרי היא כחולצת לזר שאין חליצתה אוסרתה כלל ולמדת לפי דרכך שאין הלכה כדברי האומר באו ונתקין להן לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות אלא אף מדרך תקנה אין בהן חליצה כלל:
חלצו. הצרות מן האחין. פוסלין. דחליצה גמורה היא. מכשירין. דלאו בת חליצה היא כלל, והרי היא כחולצת מן הנכרי. מכשירין. אם נתאלמנו מיבמיהן, דאלמנה כשירה לכהונה. פוסלין. דנבעלה לפסול לה היא, ופסולה לכהונה. נשים. ואעפ״י שאם נתיבמו הצרות כב״ש הוו ממזירין לב״ה, מודעי להו ופרשי. על גב אלו. אלו משאילין כליהם לאלו.
רש״י בד״ה ב״ש מכשירין אותן לכהנים כו׳ כצ״ל:
גמ׳ כל תיבה שצריכה למ״ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה״א בסופה כו׳ כגון אלים אלימה כו׳. אלו שמות כולם שמות העיר וכן היא המדה גם בשאר שמות כמו הרה נסו ביתה בתואל ארצה כנען וכדאמרינן בשמעתין בחוצה ולא נקט הכא אלא הני שהם שם העיר לפי שהם יותר פשוטים ומפורסמים לפרש כן וקאמר כל תיבה שצריכה כו׳ דהיינו כל תיבה מהשמות שהיא ודאי צריכה למ״ד בתחלתה במקום אל אבל שאר תיבות מלה ופועל לא יתכן בהם שצריכה למ״ד בתחלתה ובזה תפול מה שהקשה מהר״ן בביאורו בשם הר״א המדקדק. ודע דבב״ר פריך אהך דהכא והא כתיב ישובו רשעים לשאולה ומשני ההוא בדיוטא התחתונה שבשאול ועיין הפי׳ ברא״ם ועוד נראה לפרש כוונת הב״ר ע״פ מ״ש בפ׳ הקומץ שה״א פתוחה מתחתיה רמז שכל הרוצה לצאת יצא וה״ק שהה״א שבסוף מלת לשאולה הוא רמז שהיא פתוחה מתחתיה ששם ירדו הרשעים לדיוטא התחתונה שבשאול וכה״ג פרש״י בפ׳ בראשית שהעה״ז נברא בה״א רמז שירדו למטה לשחת כה״א שסתומה מכל צד ופתוחה למטה לרדת שם עכ״ל וק״ל:
חלצו הצרות מן האחים — בית שמאי פוסלין מן הכהונה, כיון שלדעתם הצרות ראויות לייבום, ועל כן חליצתן היתה חליצה גמורה, וככל שאר החלוצות הרי הן פסולות לכהונה כגרושות. ובית הלל מכשירין, שלדעתם לא היתה כאן חליצה בעלת משמעות וכאילו לא נחלצו כלל. אם נתייבמו הצרות — בית שמאי מכשירין אותן לכהונה, שלדעתם הרי זה ייבום כדינו. ובית הלל פוסלין, משום ביאת איסור של צרת ערוה.
If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza, Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as in their opinion these rival wives were fit for levirate marriage, which means that the ḥalitza was fully valid. Consequently, they are disqualified from marrying a priest, like all other women who perform ḥalitza. And Beit Hillel deem them fit, as they maintain that no legal act of ḥalitza was performed here at all. If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood, as in their opinion, this is a fully legal levirate marriage. And Beit Hillel disqualify them, because they engaged in licentious sexual relations as the rival wives of a forbidden relative.
רי״ףרש״יתוספות ישניםההשלמהפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִין אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל וְלָא בֵּית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִים וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ.:

§ The mishna comments: Although Beit Hillel prohibit the rival wives to the brothers and Beit Shammai permit them, and although these disqualify these women and those deem them fit, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel refrain from marrying women from Beit Shammai. Furthermore, with regard to all of the disputes concerning the halakhot of ritual purity and impurity, where these rule that an article is ritually pure and those rule it ritually impure, they did not refrain from handling ritually pure objects each with the other, as Beit Shammai and Beit Hillel frequently used each other’s vessels.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נמנעו כו׳ – אע״פ שבני הצרה שנתייבמו כב״ש ממזרים [הם לב״ה] שהרי באיסור אשת אח היא עליהם ואשת אח בכרת ובני עריות שהן חייבי כריתות ממזרים הם כדאמרינן בפירקין אפ״ה לא נמנעו ב״ה מלישא נשים מב״ש לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות ופורשים.
אלו על גבי אלו – אלו משאילים כליהם לאלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין — לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, אף על פי שלשיטת בית הלל, בני צרות ערוה שנתייבמו, ממזרים הם. ועוד: כל הטהרות והטמאות שנחלקו ביחס להם בית שמאי ובית הלל בהלכה, שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין — לא נמנעו מלהיות עושין טהרות אלו על גבי (על ידי, בעזרת) אלו, שהיו שואלים כלים אלו מאלו.
§ The mishna comments: Although Beit Hillel prohibit the rival wives to the brothers and Beit Shammai permit them, and although these disqualify these women and those deem them fit, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel refrain from marrying women from Beit Shammai. Furthermore, with regard to all of the disputes concerning the halakhot of ritual purity and impurity, where these rule that an article is ritually pure and those rule it ritually impure, they did not refrain from handling ritually pure objects each with the other, as Beit Shammai and Beit Hillel frequently used each other’s vessels.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דִּכְתִיב {דברים כ״ה:ה׳} לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר חוּצָה מִכְּלָל דְּאִיכָּא פְּנִימִית וְאָמַר רַחֲמָנָא לֹא תִהְיֶה.

GEMARA: Rabbi Shimon ben Pazi said: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? As it is written: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). The term “outside” indicates by inference that there is a woman who is considered inside, i.e., a close relative of the yavam, who is inside his family. And the Merciful One states: “Shall not be married” and also “to one not of his kin.” In other words, even when one of the wives is a forbidden relative, the rival wife who is outside the family of the yavam is obligated in levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לא תהיה אשת המת החוצה – החיצונה שהיא נכרית ליבם לא תהיה לזר.
מכלל דאיכא פנימית – בהדה קרובה ליבם.
מאי טעמא דב״ש – וא״ת ומאי קבעי ליה דלמא מוקמי לצרור לכדר״ש (לעיל דף ח:) ועליה לכדרבי ואומר רבינו יצחק משום דמסתברא ליה לדרוש לצרור לענין צרות אי לאו דשמעיה בשום דוכתא דשריא וא״ת אכתי כי דרשי נמי חוצה מכלל דאיכא פנימית נדרוש מלצרור למיסר צרה שלא במקום מצוה וי״ל דליכא למדרש הכי דהא כתיב לגלות ערותה דחדא ולמקום מצוה לא איצטריך דמחוצה נפקא אלא לשלא במקום מצוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמר רב יהודה בריה דר׳ שמעון בן פזיא מאי טעמייהו דב״ש – בדין הוא דמצינן למימר טעמייהו דב״ש דמפיק לצרור לכדר׳ שמעון, ועלי׳ לכדרבי, ויבם ויבמה ולקח ולקחה כדרבנןב, אלא משום דניחא הוה לן לאוקמינהו לקראי בצרות מלאוקמינהו בהנך מילי, אי ליכא טעמא אחרינא דמפיק הני דרשי מאונייהוג.
א. לפנינו: ר׳ שמעון בן פזי, וכ״ה ברשב״א. ובכ״י ב: רב יהודה בריה דר׳ שמעון בן יוחי. ובכ״י א כמו שהוא כאן.
ב. בכ״י ב: לכדרבנן.
ג. כ״כ התוס׳ ד״ה מאי טעמא, ועיין בגליון הש״ס, וכ״כ הרשב״א ועיין בריטב״א.
אמר ר׳ שמעון בן פזי מאי טעמייהו דב״ש אמר קרא לא תהיה אשת המת החוצה. והוא הדין דהוה מצי למימר משום דדלמא בית שמאי מפקי לצרור לכדר׳ שמעון (יבמות ח:) דאמר בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך לקוחין באחת מהן, ועליה לג״ז כדרבנן (יבמות ט.) ויבם ויבמה ולקח ולקחה לכדרבנן (יבמות ח:) אלא דניחא ליה למיתני טעמייהו בקראי, משום דאי ליכא טעמא אחרינא דמפיק הני קראי מצרות, ודאי טפי הוה ניחא ליה לאוקומינהו בצרות מלאוקמינהו בהנך מילי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

החוצה. דרשי כמו החיצונה, כלומ׳ הנכרית. פנימית. קרובה ליבם. ואפי׳ הכי אמרה תורה שלא תהיה הנכרית לזר אלא ליבם. ביבמה. לשוק, שאם קדשה זר אינה מקודשת. החוצה. דרשי כמו לחוץ. הארוסה. שאם היא ארוסה ומת הארוס, צריכה יבום או חליצה כנשואה. והכי משמע חוצה כמו חצונה שלא נתקרבה לביאה עדין. אין אסור חל על אסור. קס״ד דהכי קאמ׳ אין אסור אחות אשה חל אאסור אשת אח שהוא קודם, ונמצא שאין הנכרית צרת ערוה, שהרי אין עליה אסור אחות אשה. ומקשי תינח היכא דנשא מת. שראובן שמת לקח תחילה לאה ונאסר⁠[ה] על שמעון משום אשת אח, ואחר כך לקח שמעון רחל ונמ⁠[צא] אסור בלאה משום אחות אשתו, הואיל וא⁠[סור אשת אח] ק⁠[דים אי]⁠ן [אסור] אחות אשה חל עליה, ונמצא שאין הנכרית צרת ערוה, דאסור אשת אח מותר במקום מצוה. אבל נשא שמעון תחילה רחל, נאסרה עליו לאה משום אחות אשה, וכי נשא ראובן לאה, אשתו האחרת היא צרת ערוה משמעון משום אחות אשה. ומשני דאפי׳ הכי הואיל ולא אתי אסור אשת אח וחיל אאסור אחות אשה, הוה ליה כמו שאינה אשתו, ואינה צרת ערוה.
מאי טעמא דב״ש א״ק וכו׳ – יש מקש׳ למה לי׳ מה״ט לומר לצרור לכדר׳ שמעון ועליה לכדר׳ ולקחה ויבמה לכדר׳ יוסף ב״ח שמגרש׳ בגט ומחזירה. ולאו קושי׳ היא דרב אושעי׳ לאו מידי קשי׳ ליה אלא דניח׳ ליה לפרושי טעמא דב״ש מהאי טעמא טפי מדנימא דלית להו חדא מהנהו דרשי דלעיל.
החוצה מכלל דאיכ׳ פנימי – פ׳ דקרא משמע לן תהא אשת המת החוצה שאינה קרובתך לאיש זר אלא הפנימי׳ שהיא קרובתיך מכלל דערוה אסיר׳ ליבם וצרתה מותרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה מאי טעמא וכו׳ דלמא מוקמי לצרור וכו׳. ק״ל על לשונם הזהב דלמא ולא הקשו ביותר דהא גם לפי האמת דיליף ב״ש מן החוצה ע״כ דרשי׳ לצרור לכדר״ש ועליה לכדר׳ וצ״ע:
א גמרא אמר ר׳ שמעון בן פזי: מאי טעמא [מה הטעם] של בית שמאי — דכתיב [שנאמר]: ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר״ (דברים כה, ה), וכיון שנאמר ״חוצה״, יש להבינה במשמעות: החיצונה, ולדייק: מכלל הדברים אתה למד דאיכא [שיש] גם אחת מנשי האח המת שהיא פנימית, כלומר, קרובת משפחה של היבם, שהיא מתוך משפחתו ואמר רחמנא [ואמרה התורה] ״לא תהיה... לאיש זר״. כלומר, שזו שהיא ״חוצה״ ליבם, שאינה מתוך משפחתו, חייבת בייבום.
GEMARA: Rabbi Shimon ben Pazi said: What is the reason for the opinion of Beit Shammai? As it is written: “The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). The term “outside” indicates by inference that there is a woman who is considered inside, i.e., a close relative of the yavam, who is inside his family. And the Merciful One states: “Shall not be married” and also “to one not of his kin.” In other words, even when one of the wives is a forbidden relative, the rival wife who is outside the family of the yavam is obligated in levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבֵית הִלֵּל מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִנַּיִן שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר לֹא תִּהְיֶה בָּהּ הֲוָיָה לְזָר.

And how do Beit Hillel respond to this argument of Beit Shammai? They require these passages for that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that betrothal is not effective in the case of a yevama who did not perform ḥalitza, if the betrothal is performed by an unrelated man and not a yavam? This betrothal is not valid at all, as it is stated: The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This verse indicates that there shall not be in her case the becoming married to one not of his kin.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין קידושין תופסין ביבמה – יבמה שלא חלצה מנין אם נתקדשה לשוק שאין קדושין תופסין אע״ג דחייבי לאוין בעלמא תפסי בהו קידושין.
ת״ל כו׳ לא תהא בה הויה – אינן תופסין.
לכדרב יהודה אמר רב כו׳ – ה״נ המ״ל לכדשמואל דפליג עליה דרב בהאשה רבה (לקמן דף צב: ושם) ומוקי קרא דללאו הוא דאתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וב״ה האי מיבעי ליה לכדרב יהודה אמר רב. ולשמואל דאמר קדושין תופסין ביבמה וקיימא לן כותיה לא קשיא דהא מוקמינן ליה במסקנא דמיבעי ליה לרבות את הארוסה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וב״ה מיבעי ליה לכדר׳ יהודה אמר רב – ק״ל הניחא לרב אלא לשמואל דאמר קדושי׳ תופסים ביבמה האי קרא מאי דרשי׳ ביה ב״ה י״ל דיכלין למפרק הכי אלא דניחא לן לאסוקה אליבא דרב וכמסקנא הא אוקימנ׳ לרבות הארוסה ותו לא קשה אפי׳ לשמואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו בית הלל — מיבעי להו [צריך להם] כתוב זה לכ מו שאמר רב יהודה אמר רב. שאמר רב יהודה אמר רב: מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שלא חלצה, שאם קידש אותה אחר (שאינו היבם שלה), אין הקידושין תופסים כלל — שנאמר: ״לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר״, לומר: לא תהיה בה הויה לזר, שההויה, הקידושין, לא יחולו כלל כאשר מקדשה איש זר.
And how do Beit Hillel respond to this argument of Beit Shammai? They require these passages for that which Rav Yehuda said that Rav said, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that betrothal is not effective in the case of a yevama who did not perform ḥalitza, if the betrothal is performed by an unrelated man and not a yavam? This betrothal is not valid at all, as it is stated: The wife of the dead man shall not be married outside of the family to one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This verse indicates that there shall not be in her case the becoming married to one not of his kin.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּבֵית שַׁמַּאי מִי כְּתִיב לַחוּץ חוּצָה כְּתִיב וּבֵית הִלֵּל כֵּיוָן דִּכְתִיב חוּצָה כְּמַאן דִּכְתִיב לַחוּץ דָּמֵי.

And how do Beit Shammai respond to this claim? They ask: Is it written: To the outside [laḥutz], which might indicate betrothal to an unrelated man? It is actually written “outside [ḥutza],” which is an adjective describing this woman as one who is from the outside. And Beit Hillel, what is their response? They maintain that since it is written “outside,” it is considered as though it is written: To the outside.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוצה כתיב – דמשמע חיצונה.
כיון דכתיב חוצה כמאן דכתיב לחוץ דמי – ואע״ג דכתיב נמי ה״א בתחלה דכתיב החוצה היינו נמי אל החוץ כמו המדברה (שמות ד) דהוי אל המדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובית שמאי טוענים כנגד זה: מי כתיב [האם נאמר] ״לחוץ״, שמשמעו לאיש זר? ״חוצה״ כתיב [נאמר], והוא שם תואר שפירושו כמו חיצונה. ובית הלל סבורים: כיון דכתיב [שנאמר] ״חוצה״ הרי זה כמאן דכתיב [כמו שנאמר] ״לחוץ״ דמי [הוא נחשב].
And how do Beit Shammai respond to this claim? They ask: Is it written: To the outside [laḥutz], which might indicate betrothal to an unrelated man? It is actually written “outside [ḥutza],” which is an adjective describing this woman as one who is from the outside. And Beit Hillel, what is their response? They maintain that since it is written “outside,” it is considered as though it is written: To the outside.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כׇּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה למ״ד בִּתְחִלָּתָהּ הֵטִיל לָהּ הַכָּתוּב ה״א בְּסוֹפָהּ וְתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּגוֹן אֵלִים {שמות ט״ו:כ״ז} אֵלִימָה מַחֲנַיִם {שמואל ב י״ז:כ״ד,כ״ז} מַחֲנָיְמָה מִצְרַיִם {בראשית י״ב:י׳,י״א,י״ד} מִצְרַיְמָה {במדבר ל״ג:מ״ו,מ״ז} דִּבְלָתָיְמָה {יחזקאל ח׳:ג׳} יְרוּשָׁלַיְמָה {דברי הימים א ה׳:ט׳} מִדְבָּרָה.

As it is taught in a baraita: Rabbi Neḥemya says that with regard to any word that requires the letter lamed at its beginning, meaning: To, the verse at times placed a letter heh at its end, but the meaning is the same. And the school of Rabbi Yishmael taught: For example, the term: To “Elim” (Exodus 16:1) can be rendered as Elima (Exodus 15:27) instead of le’Elim; “Maḥanaim” (I Kings 2:8) becomes Maḥanaima (II Samuel 17:24); Mitzraim (e.g., Genesis 13:1) into Mitzraima (Genesis 12:10); Divlatayim is Divlataima (Numbers 33:46); to Yerushalaim is Yerushalaima (Ezekiel 8:3); and midbara (Joshua 18:12) means: To the wilderness [midbar]. All these words that contain the letter heh at the end mean the same as if there were a lamed at the beginning.
רי״ףתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל תיבה שצריכה למד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה״א בסופה כגון אילימה מצרימה. והקשו בירושלמי (פ״א ה״ו) והא כתיב (תהלים ט, יח) ישובו רשעים לאולה, כלומר שאינה צריכה למ״ד בתחלתה, ואף על פי כן הטיל לה הכתוב ה״א בסופה. ומשני לדיוטי התחתונה שבשאול, כלומר לחוזק הענין הטיל לה למ״ד וה״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל תיב׳ שצריכ׳ למ״ד בתחילת׳ הטיל לה ה״א בסופ׳ – הקשה בירושלמי והכתיב ישובו רשעים לשאולה ותירצו לדיוטא התחתונה שבשאול כלומר כאילו אמר לשאול לשאול ב׳ פעמים להורידם למטה למטה ויש שהקשו דכיון דכתיב הכא החוצה דאיכא ה״א בתחילתה היכי שייכי בה ה״ה בסופה במקום למ״ד ותימא שכן כתיב להחלונות כלו׳ מצינו בתחילתה למ״ד וה״א וה״ה לה״א בתחלתה וה״א בסוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ נחמיה אומר כלל: כל תיבה (מלה) שצריכה להבנת משמעותה שתהיה האות למ״ד בתחלתה, לפעמים הטיל לה הכתוב במקום זה את האות ה״א בסופה, ומשמעותן שווה לגמרי. ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: כגון המלה ״אלים״ (שמות טז, א) שנקט הכתוב מאוחר יותר בלשון ״אילמה״ (שם טו, כז), וכן ״מחנים״ (מלכים א׳ ב, ח)״מחנימה״ (שמואל ב׳ יז, כד), ״מצרים״״מצרימה״ (בראשית יב, י), ״דבלתיים״ — ״דבלתימה״ (במדבר לג, מו), ״ירושלים״ — ״ירושלימה״ (יחזקאל ח, ג), ״מדבר״ — ״מדברה״ (יהושע יח, יב), שכל אלה מילים שה״א בסופן פירושן כאילו היתה למ״ד בתחילתן.
As it is taught in a baraita: Rabbi Neḥemya says that with regard to any word that requires the letter lamed at its beginning, meaning: To, the verse at times placed a letter heh at its end, but the meaning is the same. And the school of Rabbi Yishmael taught: For example, the term: To “Elim” (Exodus 16:1) can be rendered as Elima (Exodus 15:27) instead of le’Elim; “Maḥanaim” (I Kings 2:8) becomes Maḥanaima (II Samuel 17:24); Mitzraim (e.g., Genesis 13:1) into Mitzraima (Genesis 12:10); Divlatayim is Divlataima (Numbers 33:46); to Yerushalaim is Yerushalaima (Ezekiel 8:3); and midbara (Joshua 18:12) means: To the wilderness [midbar]. All these words that contain the letter heh at the end mean the same as if there were a lamed at the beginning.
רי״ףתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּבֵית שַׁמַּאי דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב מְנָא לְהוּ מִלְּאִישׁ זָר נָפְקָא.

The Gemara asks: And Beit Shammai, from where do they derive that halakha that Rav Yehuda said that Rav said? The Gemara answers: They derive it from the phrase: “To one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This phrase indicates that marriage is invalid with an unrelated man. However, they learn another matter from the term “outside.”
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ובית שמאי, הלכה זו של רב יהודה אמר רב שאין קידושי זר תופסים ביבמה לפני שחלצה, מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: מ״לאיש זר״ נפקא [יוצא] הדבר, שמשמעות הדברים לשיטה זו, שאין הוויה של נישואין חלה לגבי איש זר, ומן המלה ״החוצה״ למדים הם דבר אחר.
The Gemara asks: And Beit Shammai, from where do they derive that halakha that Rav Yehuda said that Rav said? The Gemara answers: They derive it from the phrase: “To one not of his kin” (Deuteronomy 25:5). This phrase indicates that marriage is invalid with an unrelated man. However, they learn another matter from the term “outside.”
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּבֵית הִלֵּל נָמֵי תִּיפּוֹק לְהוּ מִלְּאִישׁ זָר אִין הָכִי נָמֵי חוּצָה לְמָה לִי לְרַבּוֹת הָאֲרוּסָה.

The Gemara asks: But if so, let Beit Hillel, too, derive this halakha from: “To one not of his kin.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so. They, too, infer it from this source. Then why do I need the term “outside”? This word was necessary to include a betrothed woman. With regard to a woman who was betrothed but not yet married to the deceased brother, although she is still technically outside his house, she is nevertheless obligated in levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לרבות ארוסה – שאם נתארמלה מן האירוסין צריכה ליבם כנשואה וחוצה משמע חיצונה שלא נתקרבה עדיין לביאה.
לרבות את הארוסה – אר״י דאיצטריך לרבויי ארוסה משום דכתיב בית אחיו ובפ״ק דיומא (דף יג.) משמע דבית נשואה משמע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(8-9) אלא חוצה למה לי לרבות את הארוסה. קשיא לי לרבות ארוסה חוצה למה לי, דהא כתיב לה תהיה אשת המת, ואשה בין מן הנשואין בין מן הארוסין משמע, דאלו ארוסת אביו וארוסת אחיו מי שריין מדלא כתיב אלא ערות אשת אביך וערות אשת אחיך. וניחא לי דשאני הכא דכתיב ובן אין לו, דמשמע דוקא בראויה להיות לו ממנה בן, דהיינו מן הנשואין להכי אצטריך לרבות את הארוסה. וכי הא איכא בירושלמי (פ״א ה״ו) דגרסינן התם ר׳ סימון בשם ר׳ יוסי בן נהריי טעמון דב״ש לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, החיצונה לא תהיה לאיש זר ואתיא דב״ש כאילין כותאי שהן מיבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות דאינון דרשין חוצה החיצונה, מה מקיימין דב״ש ובן אין לו א״ר יעקב דרומייה קומי ר׳ יוסא ובן אין לו מן הנשואה החיצונה לא תהי׳ לאיש זר. אלמא משמע להו מבן אין לו דבנשואה הכתוב מדבר, ומיהו בפ״ק דיומא (יומא יג:) משמע דמשום דכתיב בית אחיו, כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא, דתנן התם (יומא ב.) אף אשה אחרת מהקינין לו דברי ר״י כו׳, אמרו לו א״כ אין לדבר סוף. ואמרינן עלה בגמרא ומי סגי ליה בתקנתא הא לאו אשתו היא דמקדש לה וכמה דלא כניס לה לאו ביתו היא דכניס לה כו׳ מתקיף לה רב עוירא ואי תימא רב שרביה אלא מעתה לא תתיבם, החוצה לרבות את הארוסה, אלמא הא דאצטריך החוצה לרבות את הארוסה, מדכתיב בית אחיו. (עי׳ רש״י שם ד״ה ארוסה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לרבות את הארוסה – יש מקשים למה לי קרא לרבות את הארוסה תיפוק לי׳ דאשת המת בין מן האירסין בין מן הנשואים משמע וקושי׳ זו מפורשת בפ״ק דיומא דאמרי התם ומתקינן לו אשה אחרת שמא תמות אשתו דברי ר׳ יהודה משום דכתיב וכפר בעדו וכו׳ ביתו זו אשתו ואמרי התם דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא ופרכי׳ דארוסה לא תתייבם פי׳ דהא כתיב את בית אחיו ופרקי׳ החוצה לרבות הארוסה ואידך החוצה לא דריש פי׳ ואע״ג דב״ה וק״ל בכמה דוכתי דדרשי ה״א ל״ק שלא כל המקומות שוין זמנין דאתי ה״א לדרשא וזמנין שהוא מתיקון הלשון ודרכו כי הא דהכא ומסרו הכתוב לחכמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם כן, ובית הלל נמי תיפוק להו [גם כן תצא להם] הלכה זו מ״לאיש זר״? ומשיבים: אין הכי נמי [כן הוא גם כן] ואף הם למדים מכאן. אלא אם כן המלה ״חוצה״ למה לי, ולמה נאמרה — לרבות את הארוסה. שאף הארוסה שעדיין לא נישאה לאח שמת והיא עדיין מחוץ לביתו — גם היא חייבת בייבום.
The Gemara asks: But if so, let Beit Hillel, too, derive this halakha from: “To one not of his kin.” The Gemara answers: Yes, it is indeed so. They, too, infer it from this source. Then why do I need the term “outside”? This word was necessary to include a betrothed woman. With regard to a woman who was betrothed but not yet married to the deceased brother, although she is still technically outside his house, she is nevertheless obligated in levirate marriage.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִידַּךְ מֵחוּצָה הַחוּצָה וְאִידַּךְ חוּצָה הַחוּצָה לָא מַשְׁמַע לְהוּ.

And the other one, Beit Shammai, infers this halakhic ruling from a single superfluous letter, as instead of “outside” being written as ḥutza it is written as haḥutza. And as for the other one, Beit Hillel, they do not derive a halakha from the linguistic difference between ḥutza and haḥutza, as they maintain that this is not a significant enough difference.
רי״ףתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך [והאחר, בית שמאי] — למדים הם הלכה זו מייתור האות, ממה שנאמר במקום ״חוצה״ — ״החוצה״. ואידך [והאחר, בית הלל] — ההבדל בין ״חוצה״ ל״החוצה״ לא משמע להו [אינו משמיע, מלמד, להם], אינם סבורים שאפשר ללמוד מצורה לשונית זו.
And the other one, Beit Shammai, infers this halakhic ruling from a single superfluous letter, as instead of “outside” being written as ḥutza it is written as haḥutza. And as for the other one, Beit Hillel, they do not derive a halakha from the linguistic difference between ḥutza and haḥutza, as they maintain that this is not a significant enough difference.
רי״ףתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רָבָא אָמַר טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי אדְּאֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.

§ Rava said: The rationale of Beit Shammai for their opinion that rival wives are permitted in levirate marriage is not due to a specific verse. Rather, Beit Shammai apply the well-known halakhic principle that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists. Since the first wife was already a prohibited relation to her brother-in-law during his brother’s lifetime, the second prohibition of a wife’s sister does not apply to her. Accordingly, her presence is entirely disregarded, as though there is no forbidden relative here to exempt the rival wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין איסור – אשת אח חל על בתו של זה אצל אביה הלכך לא רמיא קמיה לייבומי והוה כמאן דליתא וכן באחות אשה ובכולן והכי מפרשא מילתיה דרבא במסקנא דמילתא. ומיהו הא דפריך תינח היכא דנשא כו׳ לא ידע מילתיה דרבא וסבר דרבא אאחות אשה וכיוצא בה לחודייהו קאי שקורבתו ע״י קדושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבא אמר טעמייהו דב״ש משום דאין איסור חל על איסור – ואקשינן תינח היכא דנשא מת וכו׳. ופרש״י ז״לא, דהאי מקשה סבר, דרבא אאחות אשה וכיוצא בה לחודייהו קאי, שקירבתן על ידי קדושין, אבל בקרובי עצמו לא שרו ב״ש, ולהכי לא פרכינן בתו מאי איכא למימר. ואם תאמר א״כ מאי קושיא, דלמא לא פטרי ב״ש באחות אשה אלא בשנשא מת ואח״כ נשא חי. לא ניחא לי׳ לאוקמיב למקשה בהכי, משום דהוה ליה למיתני הכי בהדיא, ולא ליתני מתירין את הצרות סתם. ואין פי׳ זה מחוור. והראב״ד ז״לג פירש, טעמייהו דב״ש משום דאין איסור חל על איסור, ועל כרחך לא יכלת למדרש לצרור לצרת אחות אשה דלא מיבמה, וכיון דבטיל לצרור, כולהו צרות דחמש עשרה נשים שריין, דהא כולהו מאחות אשה ילפינן, ומשום הכי אקשינן, תינח [היכא]⁠ד דנשא מת ואח״כ נשא חי אלא נשא חי תחלה אחות אשה קדים, ובהה מקיימינן לצרור, וממילא אתיין כולהו קרובי עצמו. ואי תקשי, אי הכי ערוה גופא תתייבם יבומי. הא אמרינן לקמן בפרק ד׳ אחיןו, אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל, אבל לגבי צרה, כיון דמחיים לא חלה איסורא דאחות אשה, לאו צרה לערוה היאז. וטעמא דב״ה לאו משום דאיסור חל על איסור, אלא משום דלצרור גלי בהח. אי נמי אע״ג דאין איסור חל על איסור, כי פקע איסור אשת אח אתי אחות אשה וחייל, בין בערוה בין בצרהט.
א. רש״י ד״ה אין איסור.
ב. בכ״י ליתא למלה: לאוקמי.
ג. נראה שצ״ל: הר״א אב״ד וכ״ה מרשב״א. וכן במאירי מכנהו ״גדולי קדמונינו״ והוא ר׳ אברהם ב״ר יצחק חותנו של הראב״ד, ואת הראב״ד מכנה ״גדולי המפרשים״.
ד. כ״ה בכ״י א ב.
ה. בכ״י ב: ובהא.
ו. לקמן לב א.
ז. בכ״י א ב: הות. עיין במה שתמהו המהרש״א והגרי״פ ע״מ שכתבו התוס׳ בד״ה דלא אתי, שהקשו ותירצו מה שמפורש בגמרא לקמן לב א. אך מדברי רבינו מבואר, שאין זה כדברי הגמרא שם, דהתם ר״ש הוא דקאי בשיטת ב״ה שפוטר צרה, והיינו משום ד״הילכך לא פקע״, כלומר דאיסור אשת אח לא נפקע, וכמש״כ שם בתוס׳ ד״ה לא פקע, דפוטר צרה משום איסור אשת אח, וכמפורש שם דר״ש מחייב משום אשת אח בלבד, אבל לדעת ב״ש פקע איסור אשת אח וחייל איסור אחות אשה, ומשו״ה אינו פוטר צרה, דהויא צרה לאחר מיתה ואין צרה לאח״מ. ועין ישרש יעקב, ובע״ל כאן ולקמן לב א. וכ״ה ברשב״א ובתוס׳ רי״ד ובריטב״א.
ח. וכ״כ בתוס׳ ישנים, ועיין בריטב״א משה״ק על פירוש זה. ועיי״ש עוד מה שתירץ, וע״יע בתוספות הרא״ש.
ט. לכאורה צ״ע, דהרי הוי צרה לאחר מיתה וכמש״כ רבינו לעיל ובהערה 283. ודוחק לומר דס״ל כר״ש לקמן לב א דלא פקע איסור אשת אח לפוטר צרה משום איסור אשת אח, דבלשון רבינו משמע דפקע איסור אשת אח וחל איסור אחות אשה עליה ועל צרתה. וכ״ה בלשון הריטב״א. ונראה בדעת רבינו, דצרה לאחר מיתה ל״ה רק כשהאיסור מתחיל אחר הנפילה, אך כאן אסורה במשך כל הזמן מחמת איזה איסור שיהיה, דברגע שיורד איסור אשת אח חל מיד איסור אחות אשה, נמצא דבמשך כל הזמן היתה באיסור, ע״כ הוי שפיר צרה בשעת נפילה. ובתוס׳ הרא״ש כתב: אע״ג דא״א חע״א ואין עליה שם איסור אחות אשה מ״מ הויא (אשת) [אשה] שאינה ראויה להתייבם וערוה היא ופוטרת צרתה. אולי כמנתו ג״כ למש״כ. או כונתו כר״ש לקמן לב א דהילכך לא פקע איסור אשת אח.
(10-11) רבא אמר טעמייהו דב״ש דאין אסור חל על אסור תינח היכא דנשא מת ואח״כ נשא חי. ואי קשיא לך אמאי לא איקשי ליה תינח אחות אשתו, אלא בתו ובת בתו ובת בנה דעריות דקורבה נינהו ולא מחמת קידושין מאי איכא למימר. כבר פרש״י (בד״ה אין איסור) דהאי מקשה עליה למאי דתריץ רבא דלא התירו ב״ש אלא בצרות ערוה דמחמת קדושין. וא״ת אם כן מאי קשיא ליה נשא חי ואחר כך נשא מת מאי איכא למימר, לימא דלא קא שרי בית שמאי היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, יש לומר דלא משמע ליה למקשה הכי, משום דהוה ליה למיתני הכי בהדיא ולא ליתני סתם בית שמאי מתירין את הצרות, אבל הר״א אב״ד ז״ל (וכ״ה במאירי בשם גדולי קדמונינו, וברמב״ן) פירש דהכי קאמר טעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור והלכך על כרחין אי אפשר למדרש לצרורו לצרת אחות אשה דלא מיבמא, וכיון דבטיל לצרור כלהו צרות חמש עשרה נשים שריין, דהא כלהו מאחות אשה ילפן. ואקשינן תינח היכא דנשא מת ואח״כ נשא חי אלא היכא דנשא חי ואחר כך נשא מת מאי איכא למימר, דהא בכי הא איכא לקיומי לצרור משום דאחות אשה קדים וממילא אתיין כלהו קרובי עצמו, ופריק דאפילו הכי לא הויא צרת ערוה במקום מצוה כיון דלא נפלה ערוה קמיה, ואף על גב דנפלה קמי שאר אחין, מכל מקום לגבי דהאי מיהא הויא ליה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה ושריא. ובהא פליגי עליה ב״ה, דכיון דהיא גופה שריא לגבי שאר אחין צרת ערוה במקום מצוה דערוה היא ואסירא. ואי קשיא לך למאי דקאמר רבא דטעמייהו דבית שמאי משום דאין איסור חל על איסור, אם כן ערוה גופה תשתרי, הא אמרינן לקמן בפ״ד אחין (יבמות לב.) אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלה תלי וקאי איפקע אשת אח אתי וחייל, אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסור אחות אשה לאו צרת ערוה הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבה אמר טעמא דב״ש לפי שאין איסור חל על איסור וקס״ד דהכי קאמר שאין איסור אחות אשה חל על איסור אשת אח וליכא הכא צרת ערוה אלא צרת אשת אח בלחוד דלא חשיבא ערוה ולהכי פרכי׳ ניחא נשא מת ואח״כ נשא חי דקדים איסור אשת אח אלא נשא חי ואח״כ נשא מת איסור אחות אשה קדים. וק״ל דבלאו ה״נ תיקשה ניחא צרת אחות אשה וכיוצא בה דהוו קורבי דע״י קדושי׳ אבל צרת בתו וכיוצא בה שכן קורבי על עצמו מאי איכא למימר דהא אינהו קדמי לעולם לאיסור אשת אח י״ל דאה״נ דמצי למפרך הכי אלא דניחא לן למפרך מאחות אשה גופא דדילמא משני לה דאידך דב״ש מתירין את הצרות היינו צרות עריות שע״י קדושי׳ ובמסקנא לא תריץ רבא דאפי׳ קדם איסור עריות לאיסור אשת אח שרו ב״ש ובההיא מתרצי׳ כלהו פרכי וכדפרש״י ז״ל אבל הראב״ד ז״ל פי׳ דכל היכא דתיקום לן דצרות אחות אשה שריא ממילא משתרו צרות דכלהו מאחות אשה ילפי׳ ולהכי פרכי׳ דניחא דשריא אחות אשה היכא דמת בתחלה אבל היכא דנשא חי מתחלתה הרי צרתה אסורה וילפי׳ מינה שאר צרות לאיסורא דמוקמי קרא דלצרור ועליה בהכי ונכון הוא.
ואכתי ק״ל נשא מת ואח״כ נשא חי היכי ניחא דאי אמרת דלא אתי איסור אחות אשה וחייל על איסור אשת אח ולהוי מיפטרא צרתה א״כ ערוה גופא תתייבם וי״ל דהא אמרינן לקמן בפ״ד אחים אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי איפקע איסורא דאשת אח כלומר דשריא לה להתייבם אתי איסור אחות אשה וחייל אבל לגבי צרה כיון דמחיים לא חל איסור אחות אשה לאו צרת ערוה היא ולפום האי טעמה לית להו לב״ש דרשא דעליה עליה למיסר צרת ערוה ולא דרשא דלצרור ומוקים להו לכדכ״ש ולכדר׳ כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל על אחות אשה הויא לה צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה כלומר דחשיבי לה כאילו אין כאן אשת אח כלל לגבי הא מילתא וכן אתה דן לגבי בתו וכל קורבי עצמו וכדפי׳ לעיל ולב״ה כל היכא דקדי׳ איסור אחות אשה חייל איסור אשת אח עליה באיסור מוסיף דמגו דאיתסרה לגבי שאר אחים איתסר עליה ועוד דכיון דלגבי שאר אחים הויא אשת אח ושריא להו כצרת ערוה במקום מצוה חשיבא ואפי׳ לגבי דהאי וכל היכא דנשא מת וא״כ נשא חי דקדים איסור אשת אח לגבי ייבום שריא ר״ח ז״ל (רחמנא הילכך) לגבי יבום כמאן דליתיה וחייל איסור אחות אשה למיסריה לדידה ולמסרה לצרתה כנ״ל וי״א דלב״ה אע״ג דאין איסור חל על איסור בעלמא הכא אתא קרא דלצרור וקרא דעליה עליה לומר דחייל למיסר צרת ערוה במקום מצוה ולא מחוור לי דהא אפשר לפרושי הני קראי כדר׳ שמעון וכדר׳ וא״כ אמאי מוקמינן להו בחידוש שיהא איסור למסר צרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: טעמייהו [טעמם] של בית שמאי אינו מן הכתוב, אלא על סמך הנחה הלכתית ידועה: שאין איסור חל על איסור, שכיון שאשה זו נאסרה על היבם עוד בחיי אחיו מדין אשת אח, לא יחול עליה עוד איסור אחות אשה או כל איסור ערוה אחר, ומתוך שאין כאן איסור ערוה, אין לפטור את צרתה.
§ Rava said: The rationale of Beit Shammai for their opinion that rival wives are permitted in levirate marriage is not due to a specific verse. Rather, Beit Shammai apply the well-known halakhic principle that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists. Since the first wife was already a prohibited relation to her brother-in-law during his brother’s lifetime, the second prohibition of a wife’s sister does not apply to her. Accordingly, her presence is entirely disregarded, as though there is no forbidden relative here to exempt the rival wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי לָא אָתֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֵשֶׁת אָח אֶלָּא נָשָׂא חַי וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת אֲחוֹת אִשָּׁה קָדֵים.

The Gemara raises a difficulty: This works out well where the deceased brother had first married one sister and afterward the surviving brother had married another sister, as in this case it is possible to say that the prohibition of a wife’s sister does not come and apply in addition to the prohibition of a brother’s wife. However, if the surviving brother had married one sister and afterward the deceased brother had married another sister, in this case the prohibition of a wife’s sister precedes that of a brother’s wife. How can it be said in this situation that this prohibition of a forbidden relative does not take effect where another prohibition already exists, if actually it came first?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח – והויא כנכרית.
דלא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח – וא״ת כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם ערוה גופה וי״ל דאיסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי וחייל הלכך לא פקע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה דלא אתי איסור אחות אשה כו׳ וא״ת כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם כו׳ וי״ל דאיסור אחות אשה מיתלא תלי כו׳ עכ״ל התימה מדבריהם שסתמו דבריהם כאילו מפיהם אנו חיין וזו הקושיא בעצמה ופירוקה גמרא ערוכה היא בפ׳ ד׳ אחין דפרכינן לר״ש כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם ומשני אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי כו׳ ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: תינח היכא [נניח שדבר זה נכון במקום] שנשא קודם האח המת אחות אחת, ואחר כך נשא האח החי את אחותה, שאז אפשר לומר כי לא אתי [בא] איסור אחות אשה וחייל [וחל] על איסור אשת אח. אלא כאשר נשא האח החי אחות אחת ואחר כך נשא זה שמת אחות אחרת, הלא איסור אחות אשה קדים [קדם, הקדים]! ואם כן יש בה רק איסור זה, ולא איסור אשת אח, ותפטור איפוא את צרתה?
The Gemara raises a difficulty: This works out well where the deceased brother had first married one sister and afterward the surviving brother had married another sister, as in this case it is possible to say that the prohibition of a wife’s sister does not come and apply in addition to the prohibition of a brother’s wife. However, if the surviving brother had married one sister and afterward the deceased brother had married another sister, in this case the prohibition of a wife’s sister precedes that of a brother’s wife. How can it be said in this situation that this prohibition of a forbidden relative does not take effect where another prohibition already exists, if actually it came first?
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כֵּיוָן דְּלָא אָתֵי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח וְחָיֵיל אַאִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה הָוְיָא לַהּ צָרַת עֶרְוָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה וְשָׁרְיָא.:

The Gemara answers: Since the prohibition of a brother’s wife does not come and apply in addition to the prohibition of a wife’s sister, the status of a brother’s wife does not pertain to her and she is not obligated in levirate marriage with him at all. This means that the other wife is a rival wife of a forbidden relative where no mitzva applies, and she is therefore permitted.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כיון שכך, שלא אתי [בא] איסור אשת אח וחייל [וחל] על איסור אחות אשה, יש לומר שלא חל עליה כלל דין אשת אחיו, ואינה נחשבת כלל כיבמתו, והויא לה [והרי היא] הצרה, לפי זה, צרת ערוה שלא במקום מצוה, וצרה כזו שריא [מותרת] לגמרי.
The Gemara answers: Since the prohibition of a brother’s wife does not come and apply in addition to the prohibition of a wife’s sister, the status of a brother’s wife does not pertain to her and she is not obligated in levirate marriage with him at all. This means that the other wife is a rival wife of a forbidden relative where no mitzva applies, and she is therefore permitted.
רי״ףתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) חָלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִים וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא.

§ The mishna taught: If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza, Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as they hold that the ḥalitza was fully valid. The Gemara asks: If the rival wives are obligated in the mitzva of levirate marriage and they performed ḥalitza, it is obvious that the status of a woman who had undergone ḥalitza applies to them.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא – כיון דלב״ש זקוקות ליבם פשיטא אם חלצו פסולות ולב״ה כיון דפטרי להו מזיקת יבום אם חלצו כשרות לכהונה דלאו חליצה היא.
בית הלל פוסלים – פי׳ בקונטרס מכהונה ולא מתרומה וא״א לומר כן דמחייבי כריתות זונה היא כדאמרינן בהחולץ (לקמן מד:) גבי הנושא את חלוצתו וזונה אסורה בתרומה כמו שנפרש שם בע״ה (ד״ה הכא) ורש״י עצמו חזר בסוף פירקא (דף טו: ד״ה היא עצמה) גבי מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: חלצו — בית שמאי פוסלים אותן מלהנשא לכהן. ושואלים: פשיטא [פשוט] שהוא כך, שאם יש בצרות מצות ייבום, אם חלצו להן — דינן כשאר חלוצות!
§ The mishna taught: If any of the rival wives of the brother performed ḥalitza, Beit Shammai disqualify her from marrying into the priesthood, as they hold that the ḥalitza was fully valid. The Gemara asks: If the rival wives are obligated in the mitzva of levirate marriage and they performed ḥalitza, it is obvious that the status of a woman who had undergone ḥalitza applies to them.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְאַפּוֹקֵי דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי דְּאָמַר בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן לָהֶם לַצָּרוֹת שֶׁיְּהוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַיבְּמוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים.:

The Gemara answers: This statement comes to exclude the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who said: Come and let us institute for rival wives of women with whom relations are forbidden that they should perform ḥalitza and not enter into levirate marriage. If this ordinance were accepted, these rival wives would be disqualified by rabbinic law, even according to the opinion of Beit Hillel. The mishna therefore teaches us that Beit Hillel deem the rival wives fully fit to marry into the priesthood, as no ḥalitza was instituted for rival wives and any ḥalitza performed with them is entirely meaningless.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דר׳ יוחנן – לקמן (דף יד:) בברייתא.
בואו ונתקן לצרות – העריות שיהו חולצות וכיון דבעו חליצה חליצתה פוסלת אפי׳ לב״ה. קמ״ל דב״ה אפי׳ תקנתא דרבנן לית להו בצרות דליחלצו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים, כי זה בא לאפוקי [להוציא] מדברי ר׳ יוחנן בן נורי, שאמר: בואו ונתקן להם לצרות של עריות שיהו חולצות ולא מתייבמות. שאם היו מתקנים תקנה קבועה כזו, היו צרות אלה נפסלות (מגזירת חכמים) אף לבית הלל כשאר חלוצות, ועל כן קא משמע לן [השמיעה לנו המשנה] שבית הלל מכשירים לגמרי, שלא תיקנו לשיטתם חליצה בצרות ערוה, ולכן אין להחשיב כלל חליצה כזו.
The Gemara answers: This statement comes to exclude the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who said: Come and let us institute for rival wives of women with whom relations are forbidden that they should perform ḥalitza and not enter into levirate marriage. If this ordinance were accepted, these rival wives would be disqualified by rabbinic law, even according to the opinion of Beit Hillel. The mishna therefore teaches us that Beit Hillel deem the rival wives fully fit to marry into the priesthood, as no ḥalitza was instituted for rival wives and any ḥalitza performed with them is entirely meaningless.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נִתְיַיבְּמוּ בֵּית הִלֵּל פּוֹסְלִין כּוּ׳.: הָא תּוּ לְמָה לִי אַיְּידֵי דִּתְנָא חָלְצוּ תְּנָא נָמֵי נִתְיַיבְּמוּ.

§ The mishna further taught: If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood and Beit Hillel disqualify them. The Gemara asks: Why do I need this as well, as this halakha follows logically from the previous statement concerning ḥalitza? The Gemara answers that since the mishna taught: Performed ḥalitza, it also taught the case of: Entered into levirate marriage, despite the fact that this was not necessary, as even without this ruling the matter would have been understood.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וב״ה פוסלין – דזונה היא ופסולה לכהונה. אבל מתרומה דבי נשא לא מיפסלה בבעילת כרת אלא בבעילת חלל ונתין וממזר ועובד כוכבים ועבד בפרק אלמנה לכ״ג (לקמן סח:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: אם נתייבמו — בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין. ושואלים: הא תו [זו עוד] למה לי, שהרי אף דבר זה נובע ממה שאמרנו קודם לכן לגבי חליצה! ומשיבים: איידי דתנא [מתוך ששנה במשנה] מחלוקת בהלכה ביחס לחלצו, תנא נמי [שנה גם כן] ביחס לנתייבמו אף שאינו נחוץ ואפשר היה להבינו מן הענין.
§ The mishna further taught: If they entered into levirate marriage, Beit Shammai deem them fit for the priesthood and Beit Hillel disqualify them. The Gemara asks: Why do I need this as well, as this halakha follows logically from the previous statement concerning ḥalitza? The Gemara answers that since the mishna taught: Performed ḥalitza, it also taught the case of: Entered into levirate marriage, despite the fact that this was not necessary, as even without this ruling the matter would have been understood.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תְּנַן הָתָם במְגִילָּה נִקְרֵאת בְּאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

§ Apropos the mishna’s comments concerning the details of the relationship between Beit Shammai and Beit Hillel, the Gemara discusses the issue of disputes in general. We learned in a mishna there, in tractate Megilla (2a): The Megilla, the Scroll of Esther, is read on the eleventh of Adar, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth, in cities surrounded by a wall, no earlier and no later than this. The obligation to read the Megilla on the fourteenth or fifteenth of Adar is stated in the Megilla itself, while the additional days were instituted by the Sages to allow residents of villages, who would come to the cities on Mondays and Thursdays and supply water and rations to the residents of the cities, to hear the reading of the Megilla at that opportunity.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן התם מגילה נקראת באחד עשר ובשנים עשר ובשלשה עשר כו׳. שבני הכפרים מקדימין לקרות ביום הכניסה, כשבאין לכרך ביום הכניסה לדין או לספר תורה ופעמים דיום הכניסה היו בי״א באדר ופעמים בי״ב ופעמים בי״ג כדמפרש התם במגילה, ואמר ליה ריש לקיש לר׳ יוחנן קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, חבורות חבורות לעשות אילו בענין אחד ואילו בענין אחר, ושקיל וטרי בה עד דאוקי רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון בית דין בעיר אחת (יבמות י״ד.), כלומר רב אחד ותלמיד׳יו, ונחלקו לב׳ חבורות דאילו אוסרין ואילו מתירין, דכיון דאדםא אחד קבלו אין להם להתגודד. אבל אם יש שני חכמים בעיר, ותלמידיו של זה אוסרין ותלמידיו של זה מתירין, אין זה אגודות, דאילו אמרי כמו שקיבלו מרבםב. וכל שכן אם הם בשתי עיירות דאין כאן אגודות. אבל קריאת מגילה אין בה אגודות שאין חלוק׳ין בדבר אלא תקנת כל החכמים הוא שהיקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון ביום התענית לאחיהם שבכרכים ולא יהו טרודין בקריאת מגילה ואין אגודותג.
א. קרי מאדם. כמו להלן ׳שקיבלו מרבם׳.
ב. חסר: ואילו אמרי כמו שקבלו מרבם.
ג. וכ״כ הרא״ש כאן: כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם וכו׳. וכ״ה בריטב״א מגילה עמ׳ ט: כך היה התקנה מתחלה שיהיו חולקים בזמניהם וכלם מודים זל״ז שעושה כראוי לו ובהא ליכא אגודות כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלצו ב״ש פוסלין וב״ה מתירים פשיטא לאפוקי מדר״י ב״נ דאמר בואי ונתקן לצרות שיהי׳ חולצת ולא מתייבמות פי׳ דמספקא לי ה״ל קמ״ל דאפי׳ חליצה מדרבנן לא בעי, שאם הי׳ צריכות חליצה אפי׳ מדרבנן לא הי׳ כשרים לכהונה:
נתייבמו ב״ש מכשירין וב״ה פוסלין פי׳ אם נתייבמו ונתאלמנו ב״ש מכשירין אותה לכהונה דבכשרות נבעלו וב״ה פוסלין דלחייבי כריתות נבעלו וה״ל זונה ופסולה לכהונה ונפסלה מלאכול בתרומה דכארי׳ לקמן בפ׳ אלמנה לכ״ג ואמרי׳ הא תו למ״ל איידי דתני חלצו תני׳ נמי נתייבמו:
תנן התם מגילה נקראת בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו לא פחות ולא יותר א״ל ר״ל לר״י קרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות והאי לא תתגודדו מבע״ל לגופי׳ דאמר רחמנא לא תעשו חבורה למת. א״כ לכתוב רחמנא לא תגודדו מאי תתגודדו ש״מ להכי הוא דאתא, ואימא כולה להכי הוא דאתא פי׳ שלא יעשה אגודות אגודות מדלא כתיב תגודדו א״כ לימא קרא לא תגודו פי׳ שהוא לשון אגוד מאי תתגודדו ש״מ תרתי. א״ל ב״ש מתירין את הצרות לאחין וב״ה אוסרים פי׳ ואי חיישת אלא תתגודדו האיך הי׳ עושים אלו כדבריהם ואלו כדבריהם הו״ל לישא ונתון יחד עד שישוי לדעת א׳ מה יעמדו על הענין ויגמור ה״ל או להקל או החמיר ולא יהי׳ אלו מקילים ואלו מחמירים ואם לא יוכלו לגמור ה״ל לא יהי׳ סומכים על דבריהם אלא ה״ל עד שיגמור הל׳ אלא מדלא חשו לדבר ש״מ ליתא ללא תתגודדו ומהרבה חלוקות שנמצאו בין היהודים אין להקשות שי״ל לא הי׳ עושים הצבור כאלא כ״א מהן אבל אלו שהי׳ רבים יהי׳ נראים כאגודות ועל היחיד אין לחוש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תהא מגילה נקראת וכו׳ א״ל ר״ל לרבי יוחנן קרי כאן לא תגודדו לא תעשה אגודות אגודו׳ – פי׳ והוה להו לאנשי כנסת הגדולה לקבוע זמן אחד לכל ישראל יש ספרים שגורסים א״ל האי לא תתגודדו מיבעי ליה וכו׳ כלומר א״ל ר׳ יוחנן ולאו למימרא דר׳ יוחנן לא דריש לא תעשו אגודות אגודות שהרי זו הלכה רווחת היא אלא ברורי מילתא בעי ולחדודי לר״ל תלמידו ונוסחי דוקני לא גרסי א״ל והתלמוד הוא דמברר ליה להאי דרשא היכי נפקא לן הכין והכין אורחיה דמילתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד מתוך שנגענו כאן במחלוקת בית שמאי ובית הלל, ואף הוספנו דברים כיצד היו נוהגים זה בזה, דנים בשאלת המחלוקת בכללה. תנן התם [שנינו שם במשנה] במסכת מגילה: מגילה נקראת באחד עשר, או בשנים עשר, או בשלשה עשר, או בארבעה עשר, או בחמשה עשר באדר בערים המוקפות חומה, לא פחות ולא יותר. בארבעה עשר ובחמישה עשר — הוא כפי שנאמר במפורש במגילת אסתר, ואת הימים הנוספים לקריאת המגילה תיקנו חכמים עבור אנשי הכפרים שאינם בקיאים בקריאת המגילה ובאים לעיר כדי לשומעה, וכיון שממילא באים הם לעיר בימי שני וחמישי כדי לעסוק בהספקת מים ומזון לבני הכרכים, לכך תיקנו שאם יצא אחד מן התאריכים הללו ביום שני או חמישי, שייצאו בקריאתה בו ביום, כדי שלא להטריחם לבוא לעיר פעם נוספת לצורך קריאת המגילה.
§ Apropos the mishna’s comments concerning the details of the relationship between Beit Shammai and Beit Hillel, the Gemara discusses the issue of disputes in general. We learned in a mishna there, in tractate Megilla (2a): The Megilla, the Scroll of Esther, is read on the eleventh of Adar, on the twelfth, on the thirteenth, on the fourteenth, or on the fifteenth, in cities surrounded by a wall, no earlier and no later than this. The obligation to read the Megilla on the fourteenth or fifteenth of Adar is stated in the Megilla itself, while the additional days were instituted by the Sages to allow residents of villages, who would come to the cities on Mondays and Thursdays and supply water and rations to the residents of the cities, to hear the reading of the Megilla at that opportunity.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן אִיקְּרִי כָּאן {דברים י״ד:א׳} לֹא תִתְגּוֹדְדוּ לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת הַאי לֹא תִתְגּוֹדְדוּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ דְּאָמַר רַחֲמָנָא גלֹא תַּעֲשׂוּ חַבּוּרָה עַל מֵת.

Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I should read here the verse: “You shall not cut yourselves [titgodedu]” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted as meaning: Do not become numerous factions [agudot]. In other words, the Jewish people should be united, rather than divided into disparate groups that act in different ways. Before analyzing this issue, the Gemara asks: This verse: “You shall not cut yourselves,” is required for the matter itself, as the Merciful One is saying: Do not cut yourselves over the dead. How is the halakha concerning factions derived from this apparently straightforward verse?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תעשו אגודות אגודות – דנראה כנוהגין ב׳ תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי״ד ומוקפין חומה בט״ו.
דאמר רחמנא לא תעשו חבורה על מת – והא דאמרינן בסוף פרק ד׳ מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) גבי ר״ע שהיה מכה עצמו על ר״א שנפטר עד שהיה דמו שותת לארץ ואומר רבינו יצחק דאיכא למימר דדרך שריטה אסר רחמנא דוקא א״נ אתורה היה מצטער כדאמרינן התם הרבה מעות יש לי ואין שולחני כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגודות אגודות. חבורות חבורות, דנראין כשתי תורות, כשקורין אלו ביום הכניסה ואלו בי״ד ואלו בט״ו. תגודדו. לשון גדידה, מדכתו׳ תתגודדו ש״מ תרתי. עד כאן לא שניתה. כלומ׳ היה לך להשיב תשובה זו. אסורא. דאסור לבני עיירות למקרי בט״ו ולבני כרכים למקרי [בי״ד. ומקשי] והתם וכו׳ הא תנן הלילה וכו׳. ליל י״ד. ב״ש אוסרין. ואיכא דעבדי כב״ש ואיכא דעבדי כב״ה. ומשני דהתם אסורא לא מחזי כשתי תורות, אע״ג דהאי עביד מלאכה והאי לא עביד, דמאן דחזי סבר האי דלא עביד משום דלית ליה מלאכה, אבל כשקורין אלו בי״ד ואלו בט״ו ודאי משום חיובא הוא דקעבדי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן: מדוע לא איקרי [אקרא] כאן, כלומר, לא אדון בענין זה את הכתוב ״לא תתגדדו״ (דברים יד, א) שפירשוהו: לא תעשו אגודות אגודות, אלא על כל ישראל להיות כיחידה אחת, ולא להיעשות חבורות חבורות הנוהגות בדרכים שונות. לפני בירור השאלה העיקרית, שואלים: הרי האי [הכתוב הזה] ״לא תתגדדו״ מיבעי ליה לגופיה [נצרך הוא לו לגופו של מקרא], דאמר רחמנא [שאמרה התורה] כפשט הדברים במקרא: לא תעשו חבורה כאות אבילות על מת, שהוא איסור גדידה!
Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I should read here the verse: “You shall not cut yourselves [titgodedu]” (Deuteronomy 14:1), which is interpreted as meaning: Do not become numerous factions [agudot]. In other words, the Jewish people should be united, rather than divided into disparate groups that act in different ways. Before analyzing this issue, the Gemara asks: This verse: “You shall not cut yourselves,” is required for the matter itself, as the Merciful One is saying: Do not cut yourselves over the dead. How is the halakha concerning factions derived from this apparently straightforward verse?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תְגוֹדְדוּ מַאי תִתְגּוֹדְדוּ שְׁמַע מִינַּהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא אִם כֵּן לֵימָא קְרָא לֹא תָגוֹדּוּ מַאי לֹא תִתְגּוֹדְדוּ שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara answers: If so, that the verse comes to teach only about the practices of mourning, let the verse state only: You shall not cut. What is the meaning of: “You shall not cut yourselves”? Learn from this that it comes for this purpose as well, to teach the prohibition against splitting into factions. The Gemara asks: But in that case, one can say that the entire verse comes for this purpose and does not refer to cutting for the dead at all. The Gemara answers: If so, let the verse state: Lo tagodu, rather than lo titgodedu, both of which mean: You shall not cut. What is the meaning of: Lo titgodedu”? Conclude two conclusions from it: Both the simple prohibition against making cuts for the dead and the matter of dividing into factions.
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״כ לכתוב קרא לא תגודדו – דמשמע לשון גדידה וחבורה.
ואימא כוליה להכי הוא דאתא – שלא תעשו אגודות.
א״כ לכתוב לא תגודו – מדלא כתיב תגודו לשון אגודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא כוליה להכי הוא דאתא. פרש״י ז״ל מדקאמר תתגודדו ולא כתיב לא תגודדו אימא כולה ללא תעשו אגודות אגודות הוא דאתא. ואינו מחוור דניעקריה לגמרי ממת דכתיב גביה ונימא דלא תעשו אגודות בלבד הוא דאתא. וראיתי בתשובה לרבינו שרירא או לרבינו האי גאון ז״ל דדברי ר׳ יוחנן הן, והכי קאמר מה בין לא תתגודדו ובין לא תגודדו למדרש ביה נמי לא תעשו אגודות אגודות, נימא כוליה להכי הוא דאתא למיסר גדידה על המת. וחזר רשב״ל מן תגודדו ואמר לו, היה לו לומר תגודו כעין גודו אילנא (דניאל ד, יא) והוא יגוד עקב, שאין בו בלישניה להדרש, וכיון שלא אמר תגודו אלא אמר תתגודדו שנה תי״ו ושנה דלי״ת לדרוש בא לא תעשו גדודים גדודים, ושמעית מינה תרתי (עי׳ ריטב״א).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״כ לימא קרא לא תתגודדו – פי׳ לפי׳ דאע״ג דכתיב ויתגודדו כמשפטם והוא לשון חבורה הכא שהגדידה על מת מסתייה דלכתוב לא׳ תגודדו כלומר לא תגודדו בשרכם על מת כדכתב ולא תשימו קרחה.
מאי לא תתגודדו שמא להכי נמי הוא – כלומר למשמע מינה תרוייהו ופרכי׳ ודילמא כולה להכי הוא פי׳ שלא תעשו אגודות אגודות ומנא לן שלא לעשות חבורה על מת ומהדרינן אם כן לימא קרא לא תגדו כלומר אי לאגודות אגודות בלחוד אתא לימא קרא לא תגודו מלשון יגדו על נפש צדיק מאי לא תתגודדו ולא כתיב תגודדו אתיא כפל התיו לדרשא דאגודות אגודות ומדלא כתיב תגודו וכתיב תתגודו כפל הדלית לדרשה דחבורה זו שיטת רש״י זכרונו לבכרכה. ויש מרבותי מקשים על זה היכי מצי למימר דכולהו לאגודת בלחוד אתא דהא גבי מת כתיב והיכי עקרינן ליה מיניה ולפי׳ פי׳ דה״ק אימ׳ דכוליה לחבורה הוא דאתא כדאמינא לך מעיקרא ופריק א״כ לימא קרא לא תגדו כלומר לשון חתיכה וחבורה מדכתיב גודו אילנא ולפי׳ זה קשיא דנהי דעבדינן צריכותא דליכא למדרשיה כוליה לענין חבורה אכתי איכא למיקשה דדילמא כוליה לאגודות אגודות כיון דכוליה צריך וכיון דעקר מעניינ׳ דקרא עקר לגמרי ואי אתיא לפרושי דכי אמרינן א״כ לכתוב רחמנ׳ לא תגדדו ה״ק א״כ דלאגודות אתא לכתוב קרא לא תגודדו מלשון גדודים לא אתי שפיר א״כ למאי דפרכינן דמיבעי ליה לחבורה מהדרי ואמרי דא״כ לכתוב קרא לא תתגודדו וי״ל דאנן פשיטא לן דאתא כוליה לאגודות מכיון דכתיב תתגודדו ולא כתיב תאגדו ורגלים לדבר שהכתוב בענין מת ולא אצטריכי לומר דדילמה כוליה לגדידה וחבורה ומעיקרא אתינן למפשטיה מדלא קאמר תגודדו וכי לא ניחא לן בהאי תירוצא אתי למי׳ דילמא לא תגדו מלשון גודו אילנא וכן כתוב בשם רב האיי גאון ז״ל ואין פי׳ זה מחוור לפי הגמרא ועוד דהיכי לא ניחא לן במאי דאמרינן דלכתוב לא תגודדו לשון גדידה ושריטה וניחא לן במאי דאמרי דלימא קרא לא תגדו לשון גדו אילנא והנכון בעיני כפרש״י ז״ל ודקשיא להו היכי עקרי ליה ממת דכתיב גביה לא קשיא דהא שקלא וטריא דתלמוד׳ הוא לברורי מילת׳ כל היכ׳ דאפשר טפי ועוד דדילמא ה״ק קרא בנים אתם לה׳ אלהיכם וכיון שאתם בני אב א׳ ואל א׳ ראוי הוא לכם שלא תעשה אגודות אגודו׳ וכאלו יש כאן שתי תורות ושני אלהו׳ וראוי הוא ג״כ שלא תשימו קרחה בין עיניכם למת כיון שאתם עם קדוש לה׳ אלהיכם.
בד״ה מדלא כתיב תגודו לשון אגודה כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אם כן שלזה בלבד היתה הכוונה, לימא קרא [שיאמר הכתוב] בלשון ״לא תגדדו״, מאי [מהו] לשון ״לא תתגדדו״ — שמע מינה להכי [למד מכאן שלכך] הוא דאתא [שבא], ללמוד מכאן גם איסור עשיית אגודות אגודות. ושואלים: אם כך אנו מפרשים, ואימא כוליה להכי [ואמור שפסוק זה כולו לכך] הוא דאתא [שבא] ולא לאסור בעשיית חבורה! ומשיבים: אם כן, לימא קרא [שיאמר הכתוב] ״לא תגודו״, מאי [מהו] לשון ״לא תתגדדו״ — שמע מינה תרתי [למד מכאן שני דברים], הן לעניינו כפשוטו, איסור עשיית חבורה על מת, והן לענין אגודות אגודות. פירשנו בדרך אגב את הכתוב, אך עדיין עומדים אנו בשאלתו של ריש לקיש: מדוע אין אומרים שקריאת המגילה במקומות ובזמנים שונים יש בכך משום עשיית אגודות אגודות?!
The Gemara answers: If so, that the verse comes to teach only about the practices of mourning, let the verse state only: You shall not cut. What is the meaning of: “You shall not cut yourselves”? Learn from this that it comes for this purpose as well, to teach the prohibition against splitting into factions. The Gemara asks: But in that case, one can say that the entire verse comes for this purpose and does not refer to cutting for the dead at all. The Gemara answers: If so, let the verse state: Lo tagodu, rather than lo titgodedu, both of which mean: You shall not cut. What is the meaning of: Lo titgodedu”? Conclude two conclusions from it: Both the simple prohibition against making cuts for the dead and the matter of dividing into factions.
רי״ףרש״יתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ עַד כָּאן לֹא שָׁנִיתָ דמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי פְּסָחִים עַד חֲצוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין.

After this incidental discussion, the Gemara returns to the basic question raised by Reish Lakish: Why doesn’t the reading of the Scroll of Esther in different places at different times violate the prohibition against breaking into factions? Rabbi Yoḥanan said to him: Have you not taught until now: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day; in a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so? This shows that different places can have different customs without violating the prohibition against dividing into factions.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גף
גףא(יבמות יג:) א״ר אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי פירוש גוף זה מקום הוא שיש בו כל נשמות שברא הקב״ה לבני אדם שעתידין להיות בעולם עד ביאת משיח, פי׳ אחר פרגוד הוא ששמו גוף ובאותו פרגוד מצויירין כל נשמות משנברא העולם ועד סופו שנאמר כי רוח מלפני יעטוף וגו׳ היכי משמע מהאי קרא כענין שאפרש כלומר כי רוח מלפני יעטוף זהו פי׳ רוח כמו רצון מלפני יעטוף עיכוב והכי קאמר רצון מלפני לעכב משיח עד שיכלו ומנא לן דרוח רצון כדכתיב אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו׳ ומתרגמינן לאתר דיהא רעוא למיזל אזלין ויעטוף לשון איחור כמו ובהעטיף הצאן הכי קאמר רצון הוא מלפני שיעכב משיח לבא עד שיכלו כל נשמות שעשיתי שעתידין להולד והאי קרא בגאולה קא מיירי:
א. [וועלט קערפער.]
לא שנית ע״כ מקום שנהגו כו׳ – היה לך להשיב תשובה זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל ר׳ יוחנן לריש לקיש עד כאן לא שנית מקום שנהגו וכו׳ – נראים דברים דר׳ יוחנן לפום דעתיה דר״ל מהדר ליה לדידך דסבי׳ לך דכי הא דמגיל׳ הוי׳ אגודו׳ אגודות היכי לא תיקשי לך הא דבמקו׳ שנהגו והיכי לא תיקשי לך ההיא דב״ש וב״ה דצרות וריש לקיש אהדר ליה טעמ׳ דהנהו לא קשו ליה אבל ר׳ יוחנן סבר דאי קשי׳ הא הנהו דמקשינן ובודאי דכי היכי דהנהו לא קשו האי נמי לא קשי׳ ומי׳ לא פי׳ לנו ר׳ יוחנן אמאי לא קשי׳ הא דמגילה וההי׳ דב״ש וב״ה דצרו׳ כיון דסבר ר׳ יוחנן שעשו כדבריהם וליכ׳ למימר דרבי יוחנן לא דריש כלל לא תעשו אגודות אגודות חד׳ דהלכה רווחת הוא בכל התלמוד ושפיר מוכחינן לעיל מן המקר׳ ועוד היכי תהוי כוליה סוגיית דלקמן דלא כר׳ אבל הנכון דר׳ יוחנן מתרץ לה כדתרצי אביי ורב׳ וכי פירשו לה אליבא דר׳ יוחנן פי׳ לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: וכי עד כאן לא שנית כי במקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות היום — עושין, מקום שנהגו שלא לעשות — אין עושין. משמע שיש מקום למנהגים שונים, ואין אומרים שיש בשינוי מנהג משום ״לא תתגודדו״.
After this incidental discussion, the Gemara returns to the basic question raised by Reish Lakish: Why doesn’t the reading of the Scroll of Esther in different places at different times violate the prohibition against breaking into factions? Rabbi Yoḥanan said to him: Have you not taught until now: In a place where the people were accustomed to perform labor on Passover eve until midday, one may do so on that day; in a place where the people were accustomed not to perform labor, one may not do so? This shows that different places can have different customs without violating the prohibition against dividing into factions.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) א״לאֲמַר לֵיהּ אָמֵינָא לָךְ אֲנָא אִיסּוּרָא דְּאָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן {אסתר ט׳:ל״א} לְקַיֵּים אֵת יְמֵי הַפּוּרִים בִּזְמַנֵּיהֶם זְמַנִּים הַרְבֵּה תִּיקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי מִנְהָגָא.

Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I speak to you of a prohibition, as residents of villages are prohibited from reading the Megilla with a blessing on the fifteenth of Adar, as Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse “to confirm these days of Purim in their appointed times” (Esther 9:31) teaches that the Sages instituted many times for their reading, and it is prohibited to deviate from these dates. And you speak to me about a custom that does not involve a prohibition. How can a prohibition be established in a manner that involves the formation of factions among the people?
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמינא לך אנא איסורא – דאסרי להו רבנן לבני ארביסר דאי בעו למיקרא בחמיסר לא מצו וכן בני ט״ו בי״ד ודמיא לשתי תורות.
ואת אמרת לי מנהגא – דהתם לכ״ע שרי ומיהו באתרא דאחמור לא ישנה את דרכו מפני המחלוקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמינא לך איסורא ואמרת לי את מנהגא – פרש״י ז״ל דההיא מנהג הוא שנהגו וקיימו חכמים דבריהם מפני המחלוקת וא״ת מאי טעמ׳ שקיימו חכמים דבריה׳ הא איכא איסורא ומפני המחלוקת שביניהם לא היה להם לעשות מחלוקת בין ישראל אגודות אגודות ותורה כשתי תורות ומוטב שיאמרו שיעשו בכל או שלא יעשו בשום אחד וי״ל דהכי אמרינן שאין לומ׳ אגודות אגודות ותורה כשתי תורות אלא במה שהיה תחלתו מנהג שנהגו העם ותקנו חכמים דבריהם שלא לנהוג היתר לפניהם מפני המחלוקת שהרי אלו לא רצו כל העיר לחזור ממנהגם לא היו חכמים מקפידים עליהם כ״כ והא דאמרינן דגבי מגילה איסורא הוא פרש״י ז״ל משום דבני י״ד לא מצו למקרי בט״ו וכן בני ט״ו לא מצו קרי בי״ד ולא נקט רבינו ז״ל בהא דין כפרים ויפה כיון דהנהו ודאי לאו איסורא נינהו דקולא הוא שהקלו עליהם מפני שמספיקים מים ומזון לחבריהם שבכרכי׳ כדאיתא התם ואם לא רצו להקדים ובאו לקרוא בי״ד הרשות בידם וגם אינה תקנה קבועה שהרי בזמן הזה אינה מפני שמסתכלין בהם כדאיתא התם ומיהו ק״ק דכי אתחיל ר״ל למיפרך ממתני׳ דמגילה פי׳ שם רבינו ז״ל גם בני כפרים כי שקורין בי״א בי״ב ובני עיירות בי״ד ובני כרכים בט״ו נעשת תורה כשתי תורות וי״ל דמעיקר׳ נקט מתניתין ריש לקיש פרכי מכולה אלומי קושיא ואף מכפרים ועוד לתת מקום לתשובתו של רבי יוחנן וכשבא רבי יוחנן וחילק בדברים או לר״ל ופי׳ וחזר רש״י ג״כ ופי׳ שאין עיקרה אלא מפני י״ד וט״ו דאיכא איסורא אבל יותר נראה דמעיקרא נמי מי״ד וט״ו הוא דפריך בלחוד בדבריו דהכא אלא דנקט ליה כולה מתני׳ משום מקצתה וכדבעינן לפרושי לקמן והתם לאו איסורה.
בד״ה אמינא לך כו׳ כאן אגודות הס״ד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: אמינא לך אנא איסורא [אומר אני לך דבר שיש בו איסור], שאסור לבני הכפרים לקרוא ביום חמישה עשר ולברך, וזאת לפי מה שאמר רב שמן בר אבא אמר ר׳ יוחנן, נאמר: ״לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם״ (אסתר ט, לא), לומר: זמנים הרבה תיקנו להם חכמים, וקבעו זאת כחובה, שאסור לסטות ממנה, שעל בני ארבעה עשר לקרוא ביומם ואינם יכולים לקרוא בחמישה עשר, ולהיפך — ואת אמרת לי מנהגא [ואתה אומר, מוכיח לי ממנהג] שאין בו איסור ממש, ובכן, איפוא, כיצד קובעים בדבר שיש בו משום איסור אגודות אגודות?!
Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: I speak to you of a prohibition, as residents of villages are prohibited from reading the Megilla with a blessing on the fifteenth of Adar, as Rav Shemen bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The verse “to confirm these days of Purim in their appointed times” (Esther 9:31) teaches that the Sages instituted many times for their reading, and it is prohibited to deviate from these dates. And you speak to me about a custom that does not involve a prohibition. How can a prohibition be established in a manner that involves the formation of factions among the people?
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָתָם לָאו אִיסּוּרָא הוּיא וְהָתְנַן (בַּלַּיְלָה) בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

Rabbi Yoḥanan replied: And in that case there, on Passover eve, is there no prohibition involved? But didn’t we learn in a mishna: On the night before the fourteenth of Nisan, Beit Shammai prohibit the performance of work and Beit Hillel permit it. Evidently, there is indeed a prohibition involved, and yet some perform work while others do not, which splits the people into factions.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרכינן והתם איסורא ליכא – בתמיה.
והא קתני התם בלילה – בליל בדיקת חמץ ב״ש אוסרים וב״ה מתירים לעשות מלאכה ואיכא דעבדי כב״ה ואיכא דעבדי כבית שמאי והרי כאן אגודות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא קתני הלילה ב״ש אוסרים וב״ה מתירין – פי׳ ואיכא דעביד כב״ה והוו להו אגודות אגודות כדפרש״י ז״ל. תמיהא מילתא מאי קא מתמ׳ ר׳ יוחנן לריש לקיש דמ״מ דפריך ממנהגא שפיר אהדר ליה ר״ל ובדין תמה עליו אמינא לך אנא איסורא ואמרת לי מנהגא ונ״ל כי רבי יוחנן כי א״ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו רישא דמתני׳ נקט ואין כוונתו אלא משום סיפא דאיסורה ור״ל הוה סבר דמריש׳ גופה הוה פריך ליה ולהכי א״ל רבי יוחנן ולא תנינן התם נהי איסורה שפיל לסיפא דמתניתין דמינה היא דאמינא לך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לך ר׳ יוחנן: והתם לאו איסורא הויא האם שם בענין איסור עשיית מלאכה בערבי פסחים אין איסור]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: בלילה, כלומר, ליל ארבעה עשר בניסן, בית שמאי אוסרין לעשות בו מלאכה, ובית הלל מתירין. משמע שלשיטת בית שמאי זהו איסור גמור ובכל זאת יש העושים מלאכה ויש שאינם עושים, והרי יש בכך משום ״לא תתגודדו״!
Rabbi Yoḥanan replied: And in that case there, on Passover eve, is there no prohibition involved? But didn’t we learn in a mishna: On the night before the fourteenth of Nisan, Beit Shammai prohibit the performance of work and Beit Hillel permit it. Evidently, there is indeed a prohibition involved, and yet some perform work while others do not, which splits the people into factions.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֲמַר לֵיהּ הָתָם הָרוֹאֶה אוֹמֵר מְלָאכָה הוּא דְּלֵית לֵיהּ וְהָא בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים

Reish Lakish said to him: In that case there, the different factions are not noticeable, as one who sees another idle says: It is because he has no labor to perform. Therefore, refraining from work does not have the appearance of breaking off into factions. Rabbi Yoḥanan raises a difficulty: But Beit Shammai permit rival wives to the brothers, and Beit Hillel prohibit this practice. This is an example of a clear prohibition, and yet two different traditions were followed.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל התם – לא דמי לשתי תורות דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר דאין לו מה לעשות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג״ה התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה – ולא גרסינן אלא דאע״ג דההוא תירוצא דהשתא מתרצא לן אפילו רישא דמתני׳ מ״מ תירוצא מתרצינן דבמנהגא ליכא למימר אגודו׳ תירוצא רויחא שפירא הוה וכדא״ל ר״ל בתמיהות׳ וצריכא ליה למילי דעלמא דליכא טעמא והרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ואלו הוה אמרינן אלא הוה משמע קצת דלא ניח׳ לן בההוא תירוצא והדרי מינה.
הדר א״ל ר׳ יוחנן לריש לקיש ב״ש מתירין את הצרו׳ לאחים וב״ה אוסרי – פי׳ דסבר ר׳ יוחנן דכלן עשו כדבריה׳ ואפי׳ ב״ש כדמפרש בסמוך ואמאי לא חיישי לאגודו׳ ולאו למימרא דמשום אגודות אגודות עשו כב״ה לגמרי או ב״ה כב״ש דכיון דמאי דשרו הני הוי איסורא דאורייתא דהני וכל כת וכת מהן עומדים בשמועתם אי אפשר להו לנהוג היתר במה שאסור להני אלא הכי קאמרינן שהיה להם לומר שתהא צרת ערוה חולצת ולא מתייבמת מהאי טעמא דאגודות אגודות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ריש לקיש: שם אין ניכר שעושים אגודות שונות, כי התם [שם], הרואה שאדם איננו עושה מלאכה אומר: שזה שאינו עושה מלאכה בשעה זו, הרי זה משום שבדיוק מלאכה הוא דלית ליה [שאין לו], ולכן ביטול המלאכה אינו נראה כעשיית אגודות אגודות. הקשה לו ר׳ יוחנן: והא [והרי] בית שמאי מתירין הצרות לאחים ובית הלל אוסרים, שיש כאן ענין של איסור גמור, ובכל זאת רואים שנהגו בשני מנהגים שונים, מנהג בית שמאי ומנהג בית הלל ומדוע לא חששו ל״לא תתגודדו״?
Reish Lakish said to him: In that case there, the different factions are not noticeable, as one who sees another idle says: It is because he has no labor to perform. Therefore, refraining from work does not have the appearance of breaking off into factions. Rabbi Yoḥanan raises a difficulty: But Beit Shammai permit rival wives to the brothers, and Beit Hillel prohibit this practice. This is an example of a clear prohibition, and yet two different traditions were followed.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות יג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות יג:, רי"ף יבמות יג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות יג:, רש"י יבמות יג:, ראב"ן יבמות יג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות יג:, תוספות ישנים יבמות יג:, ההשלמה יבמות יג:, פסקי רי"ד יבמות יג:, רמב"ן יבמות יג: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות יג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות יג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות יג: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות יג:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות יג:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות יג:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות יג:, גליון הש"ס לרע"א יבמות יג:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות יג:, אסופת מאמרים יבמות יג:

Yevamot 13b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 13b, Rif by Bavli Yevamot 13b, Collected from HeArukh Yevamot 13b, Rashi Yevamot 13b, Raavan Yevamot 13b, Tosafot Yevamot 13b, Tosefot Yeshanim Yevamot 13b, HaHashlamah Yevamot 13b, Piskei Rid Yevamot 13b, Ramban Yevamot 13b, Rashba Yevamot 13b, Meiri Yevamot 13b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 13b, Ritva Yevamot 13b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 13b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 13b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 13b, Gilyon HaShas Yevamot 13b, Steinsaltz Commentary Yevamot 13b, Collected Articles Yevamot 13b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144