×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לִמְקוֹם חָרִיץ וְהֵיכָא מְקוֹם חָרִיץ לְחִיוָּרָא דְּתוּתֵי מׇתְנֵי א״ראָמַר רַב נְחוּנְיָא שְׁאֵילְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ טָרוֹפָאֵי דְּמַעְרְבָא ואמרו לִי הִלְכְתָא כְּרָכִישׁ בַּר פָּפָּא וְלֵית הִלְכְתָא כְּרַב עַוִּירָא.
the location of the crevice. And where is the location of the crevice? This is a reference to the white matter under the loins. Rav Neḥunya said: I asked all the authorities on tereifot of the West, and they said to me: The halakha is in accordance with the opinion of Rakhish bar Pappa in the name of Rav that a diseased kidney renders an animal a tereifa, but the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Avira that a perforated spleen renders the animal a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{ע״פ בבלי חולין נה ע״ב} יש כשר בריאה ופסול בכוליה. פסול בריאה וכשר בכוליה. פסול בזה ובזה. כשר1 בזה ובזה. כשר בריאה ופסול בכוליה מוגלא. פסול בריאה וכשר בכוליה [נקב]⁠2. פסול בזה ובזה לקותה. כשר בזה ובזה מים זכין. ולא אמרן אלא דצילי אבל עכירי3 טרפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח אבל אסרוח טרפה:
כוליה שהקטינה עד כמה בדקה עד כפול בגסה עד כעינבתא4 בינונית:
ניטלה האם5 שלה: תאנא היא האם6 היא טרפוחית7 היא שלפוחית שלה פיר׳ הרחם8:
חרותה בידי שמים כשרה תנו רבנן [אי]⁠9 זו היא הרותה כל שצמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה. פיר׳ בידי שמים כגון ששמעה קול רעמים או זיקים10 וכיוצא באילו ונכנס בה פחד וחרדה11 וצמקה ריאה12 שלה זו היא13 (חרותה14) בידי שמים וכשרה אבל אם ראתה אדם ששחט לפניה בהמה אחרת וכיוצא בה15 ופחדה ויבשה ריאה שלה טרפה16. ומנא ידעינן בקיטא מיתינן משיכלא דקוניא חיוארא17 [ומלי]⁠18 ליה19 מיא20 קרירי ובסתוא21 מיתינן משיכלא שיחמא22 [ומלי] ליה23 מיא פשורי24 [ומותיב ומנח לה בגויה]⁠25 מעת לעת אי הדרא בידי שמים היא וכשרה ואי לא26 בידי אדם היא וטרפה:
הגלודא ר׳ מאיר מכשיר וחכמים פוסלין: תנו רבנן אם נשתייר בה27 כסלע כשרה היכא אמר רב נחמן אמר שמואל על פני כל השדרה [ופירש ר׳ נהוראי משמיה דשמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה]⁠28 ר׳ אלעזר בן אנטגנוס משום ר׳ ינאי29 אומר על30 מקום טבורו רבה בר בר חנה אמר ארישי31 פרקים. באעי ר׳ ינאי ביר׳ ישמעאל ניטל מקום כל השדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכולו קיים ניטלו32 ראשי פרקים וכולו קיים מאי33 תיקו:
אמר רב כל העור34 מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ור׳ יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות מציל35. בעא מיניה ר׳ אמי מר׳ יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל א״ל מציל. הא מילתא לא איפסיקא בה הילכתא בהדיא ואפליגו בה רבואתא. בעל הלכות36 פסק [הילכתא]⁠37 כרב ואמר דהדר ליה ביה38 ר׳ יוחנן לגביה דרב39 ואנן לא אשכחינן ליה לר׳ יוחנן דהדר ליה לגביה דרב אלא ר׳ יוחנן עומד בשיטתו הוא. ואיכא מאן40 דפסק לחומרא כשמואל וכר׳ ינאי וסיעה41 למילתא מתוספתא ואמר42 הכי ואע״ג דקימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן43 כיון [ששנינו]⁠44 בחיצונה45 {תוספתא חולין ג:ג} [הגלודה]⁠46 אי זו היא הגלודה47 כל שהופשט כל העור שלה ולא נשתייר בו48 כדי להעלות ארוכה וכמה הוא49 כדי להעלות ארוכה רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי מבית חללה ולא משאר איבריה ודברי רב נחמן אמר שמואל ודברי ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס משום ר׳ ינאי דמתניתא50 כותיהו51 עבדינן כותיהו52 דאיסורא הוא ולא איפסיקא בה הילכתא בהדיא לקולא. ואנן חזינן בהו פירכא חדא דהא מתניתא לאו כותיהו היא דאילו להאי מתניתא53 היכא דמשתייר54 בה כאיסר במקום חלל55 כשרה בין בשדרה בין בטיבור בין בכרס בין בצואר כל56 מקום שהוא מבית חללה כשרה57 ואע״פ58 שלא נשתייר בכולה אלא כאיסר59 במקום אחד מכל המקומות של-בית חללה60 כשרה ואילו לשמואל אין מציל מכל בית חללה אלא (על61) השדרה62 [בלבד]⁠63 ולר׳ ינאי אין מציל מכל בית חללה אלא על הטיבור בלבד וכולהו באעו כסלע והא מתניתא64 בכאיסר בלבד סאגי לה הולכך לא הויה מתניתא כותיהו ועוד אפילו הויה65 מתניתא כותיהו66 לא מצינן לסיועינהו מינה דאם איתה להא מתניתא הוה אמרינן בגמרא תניא דמסייעא להו וכיון דלא סייעינן67 להו בגמרא מיהא מתניתא שמעינן דליתה להא מתניתא ואילו איתה להא מתניתא לא הוה מפליג עלה רב ור׳ יוחנן ואי אפילו איפליגו עלה ואיתה הוה מותבינן להו68 תיובתא מינה69 וכיון דלא אותבינן עליהו [מינה]⁠70 שמעינן דליתה להא מתניתא וכל שכן דהא מתניתא פליגא אכולהו ואפילו [אדשמואל ואדר׳] ינאי71 כי-דפרשינן ועוד לא עדיפא הא מתניתא ממתני׳ דתנן {משנה חולין ט:ב, בגמ׳ כאן} ואילו (הן72) שעורותיהן כבשרם עור בית הפרסות והא אפקה ר׳ יוחנן מהילכתא ואוקמה ביחיד73 הולכך לית לן מיהא74 מתניתא ראיה75 כלל אלא הדרינן לכללא [דקיימא לן] דיחיד76
ורבים הלכה כרבים וכיון77 דכולהו סבירא להו עור78 בית הפרסות אינו מציל בגלודה וליכא מאן דאמר מציל אלא ר׳ יוחנן הוה79 ליה ר׳ יוחנן יחיד80 אצל רבים ולית הילכתא כותיה וכיון דשמואל ור׳ ינאי ורבה בר בר חנה כולהו סבירא להו דלאו כל העור מציל בגלודה אלא עור מיוחד אע״ג דרב ור׳ יוחנן81 קימי82 בחדא שיטתא הוו83 להו [תרי לגבי תלתא והוו להו]⁠84 כיחיד אצל רבים85 ואי אמרת נעביד כרב ור׳ יוחנן דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ורבה בר בר חנה ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן דרבו86 הוא87 הא קימא לן דר׳ ינאי ור׳ יוחנן הלכה כר׳ ינאי דרביה דר׳ יוחנן הוא88 הולכך הויא [לן הא]⁠89 מילתא ספיקא ונקיטינן בה לחומרא וחזינן דשמואל מחמיר מכולהו הולכך לא מכשרינן לה לגלודה אלא בדאשתייר90 בה רוחב כסלע91 על פני כל השדרה כשמואל:
1. כשר: וכן גד, גטז, גקכו, כ״י פריס. גקכט, דפוסים: ״וכשר״.
2. נקב: גד, גטז, גקכט, כ״י פריס, דפוסים, אשכול. כ״י א: ״ניקבא״.
3. עכירי: דפוסים: דעכירי.
4. כעינבתא: וכן גטז. כ״י פריס: ״כענבה״. דפוסים: כעינבה.
5. האם: דפוס קושטא: האום וכן בסמוך. אבל במשנה גם שם: האם.
6. היא האם: גטז, דפוס קושטא: ״היא האום״. חסר בכ״י פריס.
7. טרפוחית: וכן גטז, דפוס קושטא. כ״י פריס, דפוסים: ״טרפחת״, כבה״ג ובערוך (טרפחת).
8. הרחם: גטז, כ״י פריס: ״בית הרחם״ (כבה״ג: ״בית הוולד״).
9. אי: גטז, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
10. או זיקים: כ״י פריס: ״וברקים״, וכן באשכול.
11. וחרדה: חסר בכ״י פריס.
12. ריאה: דפוסים: הריאה.
13. זו היא: וכן בכ״י פריס, כלשון הברייתא. גטז: ״זה הוא״. דפוסים: זהו.
14. הרותה: כלשון הברייתא. חסר ב-גטז, כ״י פריס, דפוסים.
15. וכיוצא בה: כ״י פריס, דפוסים, רמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ח:ט). במקביל באשכול נוסף: ״או שהפחידוה במכה״. חסר ב-גטז.
16. טרפה: דפוסים: זהו בידי אדם וטרפה.
17. חיוארא: וכן דפוסים, ר״י נרבונא, אשכול, כבה״ג. חסר ב-גטז, כ״י פריס, דפוס קושטא. ר״י אלמדארי מביאו בשם גירסת רש״י. ברמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ח:י) לא הוזכר הצבע.
18. ומלי: גה, גטז, גקכט, כ״י פריס: ״ומלי״. כ״י א: ״ונמלי״. דפוסים: ומליא. וכן בהמשך שם.
19. ליה: גה, גטז, גקכט: ״לה״.
20. מיא: וכן גטז, גקכט, כ״י פריס, אשכול, ה״ג. גה דפוסים: ״במיא״.
21. ובסתוא: גטז: ״בסותא״. כ״י פריס, דפוסים: ״בסיתוא״.
22. שיחמא: כ״י פריס: ״דשחמא״. ר״י נרבונא ור״י אלמדארי: ״שחימי״ כבה״ג: ״שחמי״.
23. ליה: גטז: ״לה״.
24. פשורי: וכן גטז. גה, כ״י פריס: ״פושרי״.
25. ומותיב ומנח לה בגויה: גה, גטז. כ״י פריס: ״ומותיב לה בגוה״. דפוסים: ומותיב לה ומנח לה בגויה. כ״י א: ״ומניחין לה לריאה בגויהו״. אינו בה״ג.
26. ואי לא: גמד: ״[ואי לא] הדרא״.
27. בה: חסר ב-גקכט. ר״י נרבונא: ״בו״.
28. ופירש...השדרה: גטז, גכח, גמד, גקכט, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א (שמא מחמת הדומות).
29. ינאי: כ״י פריס: ״אלעז׳ בר ינאי״.
30. על: דפוס קושטא: עד.
31. ארישי: כ״י פריס: ״על ראשי״.
32. ניטלו: דפוסים: ניטל.
33. מאי: כ״י פריס: ״מהו״.
34. כל העור: גכח: ״כ⁠[ל העור] כולו״.
35. ור׳ יוחנן...מציל: חסר ב-גד.
36. בה״ג הל׳ טריפות, בהוצאת מכון ירושלים עמ׳ תרלא, בהוצאת מקיצי נרדמים ח״ג עמ׳ קע״א.
37. הילכתא: גד גה גטז גקכח, וכן בה״ג. דפוסים: הלכה. חסר בכ״י א.
38. ליה ביה: גטז, כ״י פריס רק: ״ביה״, וכן בה״ג. דפוסים רק: ליה.
39. דרב: חסר ב-גה.
40. ר״י אלמדארי: הוא ר׳ חננאל ז״ל.
41. וסיעה: כ״י פריס, דפוסים: וסייעיה.
42. ואמ׳: וכן גטז, דפוס קושטא. כ״י פריס, דפוסים: דאמר.
43. כר׳ יוחנן: וכן כ״י פריס. גטז, גקכח, דפוסים: ״כמותו״.
44. ששנינו: גטז, גקכח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״דשנינו״.
45. בחיצונה: וכן גטז, גקכח. כ״י פריס, דפוסים: בברייתא.
46. הגלודה: גטז, גקכח, דפוסים. חסר בכ״י א.
47. הגלודה: דפוסים: גלודה.
48. בו: גטז, כ״י פריס: ״בה״.
49. הוא: חסר בכ״י פריס.
50. דמתניתא: כ״י פריס: ״מתניתא״. דפוס קושטא: במתניתא.
51. כותיהו: חסר ב-גה, דפוס קושטא.
52. כותיהו: כ״י פריס: ״כותיהו לאיסורא״.
53. מתניתא: כ״י פריס: ״מילתא״.
54. דמשתייר: כ״י פריס: ״דאשתייר״.
55. במקום חלל: כ״י פריס: ״ממקום חללה״.
56. כל: כ״י פריס: ״אבל״.
57. כשרה: גה, דפוסים: ״כשר״.
58. ואע״פ: וכן גד, גה, גטז, גקלא. כ״י פריס, דפוסים: ואע״ג. חסר ב-גכח.
59. כאיסר: כ״י פריס: ״כאיסר האיטלקי״.
60. בית חללה: וכן דפוסים. גד, גטז, דפוס קושטא: ״בית החלל״. גה, גו, גקלא: ״בית חלל״. כ״י פריס: ״חלל״.
61. על: כלשון שבהמשך. חסר ב-גד, גה, גו, גקלא, כ״י פריס, דפוסים.
62. השדרה: גד: ״שדרה״.
63. בלבד: גד, גה, גו, גקכח, גקלא, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
64. והא מתניתא: וכן גה, גו. גד, גקלא, כ״י פריס: ״והאי מתניתא״. דפוסים: ומתניתא.
65. הויה: גד: ״הויא״. גו: ״היתה״.
66. כותיהו: חסר ב-גד.
67. סייעינן: גד, דפוסים: ״סייען״.
68. להו: חסר ב-גה, כ״י פריס.
69. מינה: כ״י פריס: ״עליהו״. חסר בדפוס קושטא.
70. מינה: גו, דפוסים. גה: ״מיהא״. חסר ב-גד.
71. אדשמואל ואדר׳ ינאי: גה, גו, גקלא, כ״י פריס. כ״י א: ״לדשמואל ולדר׳ ינאי״. דפוסים: אדשמואל ודר׳ ינאי.
72. הן: חסר ב-גה, גו, גקלא, כ״י פריס, דפוסים.
73. ביחיד: גקלא: ״ביחידאה״.
74. לית לן מיהא: כ״י פריס: ״ליכא״.
75. ראיה: כ״י פריס: ״הא ראיה״.
76. דקיימא לן דיחיד: גו. כ״י א רק: ״דיחיד״, ונראה שכן גם גד. גה, כ״י פריס, דפוסים: ״דקיימא לן יחיד״.
77. וכיון: חסר בכ״י פריס.
78. עור: וכן גו. גה, כ״י פריס, דפוסים: ״דעור״.
79. הוה: וכן גה, גו. כ״י פריס, דפוסים: ״והוה״.
80. יחיד: חסר בכ״י פריס.
81. דרב ור׳ יוחנן: כ״י פריס: ״דר׳ יוח׳ ורב״.
82. קימי: כ״י פריס: ״דקיימי״.
83. הוו: גה: ״דהוו״.
84. תרי לגבי תלתא והוו להו: גה, גל, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א.
85. אצל רבים: כ״י פריס: ״ורבים״.
86. דרבו: וכן גה, גל, כ״י פריס. דפוסים: דרביה.
87. הוא: כ״י פריס: ״הוה״.
88. דרביה דר׳ יוחנן הוא: כ״י פריס: ״דרבו הוה״. גה: ״דרביה של ר׳ יוחנן הוא״. גל: ״דרבו דר׳ יוחנן הוא״.
89. לן הא: גה, גל, דפוסים. חסר בכ״י א. וחסר בכ״י פריס לפני הגהה. שם אחר הגהה רק: ״הא״.
90. בדאשתייר: כ״י פריס: ״דאשתייר״.
91. כסלע: וכן כ״י פריס. גה, גל, דפוסים: ״סלע״.
במקום חריץ עד הלובן:
ולית הילכתא כרב עוירא דאמר ניקב הטחול טריפה:
למקום חריץ – שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא.
טרופאי – מורי הוראות על הטרפות.
כרב עוירא – בניקב הטחול.
למקום החריץ, והיכא [והיכן] מקום החריץ? הכוונה היא לחיורא דתותי מתני [ללבן שתחת המתניים]. אמר ר׳ נחוניא: שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא [שאלתי את כל פוסקי דיני הטריפות שבארץ ישראל], ואמרי [ואמרו] לי: הלכתא [הלכה] כרכיש בר פפא בשם רב, שכוליא שלקתה — טריפה. ולית הלכתא [ואין הלכה] כרב עוירא בענין הטחול, שאמר שאם ניקב טריפה, אלא כשרה היא.
the location of the crevice. And where is the location of the crevice? This is a reference to the white matter under the loins. Rav Neḥunya said: I asked all the authorities on tereifot of the West, and they said to me: The halakha is in accordance with the opinion of Rakhish bar Pappa in the name of Rav that a diseased kidney renders an animal a tereifa, but the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Avira that a perforated spleen renders the animal a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) (דְּרַב עַוִּירָא נָמֵי) אלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּקוּלְשֵׁיהּ אֲבָל בְּסוּמְכֵיהּ טְרֵפָה בוְאִי אִישְׁתְּיַיר בֵּיהּ כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב כְּשֵׁרָה.

The Gemara adds: And even with regard to the opinion of Rav Avira, we said that the halakha is not in accordance with his opinion only if the spleen was perforated in its narrow, lower end, but if it was perforated in its thick, upper end, the animal is a tereifa. And even if it was perforated in its thick end, if it was not perforated completely and a layer of the spleen as thick as a gold dinar remains intact, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בקולשיה כלומר בקולשיה דטחול אבל אם ניקב בעובי שלו טרפה ואם נשתייר בה כעובי דינר זהב כו׳ כלומר דלא ניקב לחוץ:
ערך סמך
סמךא(כלים פי״ד) הסומך והמחגר פי׳ יש באמצע העול כמין טבעת גדולה בין ממתכת בין מעץ בין מעור בין מחבל ובו נכנס ראש המחרישה וראשה בעגלה ומושכין אותו השוורין או שאר הבהמות ושם אותו טברת בל׳ קודש סומך וראש העגלה שמשים באותו טבעת שמו בלעז טמונ״י (שבת סז) סמוכות שלו טמאים מדרס פי׳ סמוכות של קב טמאין מדרס שהוא כמנעל שהולכין עליו כך הולך על זה ויוצאין בהן בשבת דאין יכול להלך אלא בהן ולא הוי משוי ונכנסין בהן לעזרה דאינו מנעל כסא וסמוכות שלו פי׳ מי שנקטעו שתי רגליו עושין לו כעין כסא שמהלך עליו ועושין לו סמוכות שמגינין על השוקים שלא יגרר לארץ והני נמי טמאים מדרס לפי שסומך עליהן ואין יוצאין בהן בשבת לפי שיכול להלך בלא אותן סמוכות ואין נכנסין בהן לעזרה דהואיל ומגינין על הרגל כמנעל הרי הן כמנעל ואסור ליכנס בה לעזרה פי׳ גאון אם יש לקב בית קיבול כתיתין כגון שיש ברכובות הקיטע חתיכה בולטת ונחסר לה בקב מקום קיבול שמניחה בו טמא הקב הסמוכות שלו טמאין במדרס הזב ויוצאין בהן בשבת שאינו משא ונכנסין בהן בעזרה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד והסמוכות אין מגינות אבל כסא סמוכות טמא מדרס שהוא כלי ואין יוצאין בה בשבת שאינה תכשיט ואין נכנסין בה לעזרה שנמצא כרוכב ואינו עומד שהיא מגעת לארץ. יושבין שלא מסומכין כבר פי׳ בערך דק (חולין נה:) בקולסי׳ אבל בסומכיה טריפה (ביצה כא) (חולין קכד:) אני היום סמכוני באשישות פי׳ אותו היום סמכוהו בישיבה והושיבוהו בראש (פסחים מט) נסיב כהנתא ונפקי מיניה תרי בני סמיכי סמוכות המטה (כלים פי״ו) שהן סמוכות למטה שלא תפול וייף בגדלו תרגום ואיתנצא בסומכותיה ותשברנה פארותיו תרגום ואיתברו סומכותיה:
א. [רינג, איין יאך.]
ולא אמרן – דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה.
בסומכיה – בעוביו למעלה.
ואי אשתייר – בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר כשר.
בסומכיה. בעוביו מלמעלה. ואי אישתייר. בעובי דופנו, שלא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו. כעובי דינר זהב, כשרה.
אבל אסרוח, טרפה. בין בריאה בין בכוליא, ומפורש למעלה בהלכות צמחי צמחי.
ומוסיפים, שעל דברי רב עוירא נמי [גם כן] לא אמרן [לא אמרנו] שהיא כשרה אלא בקולשיה [כאשר ניקב הטחול בחלקו הדק], התחתון, אבל ניקב בסומכיה [בצד העבה שלו], העליון — הלכה כמותו והריהי טרפה. ואי [ואם] כשניקב חלקו העבה נקב שאינו מפולש, אישתייר ביה [נשאר בו] בטחול כעובי דינר זהב שלא ניקב — כשרה.
The Gemara adds: And even with regard to the opinion of Rav Avira, we said that the halakha is not in accordance with his opinion only if the spleen was perforated in its narrow, lower end, but if it was perforated in its thick, upper end, the animal is a tereifa. And even if it was perforated in its thick end, if it was not perforated completely and a layer of the spleen as thick as a gold dinar remains intact, the animal is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרִי בְּמַעְרְבָא כׇּל הַפּוֹסֵל בָּרֵיאָה כָּשֵׁר בַּכּוּלְיָא שֶׁהֲרֵי נֶקֶב פָּסוּל בָּרֵיאָה וְכָשֵׁר בַּכּוּלְיָא וְכׇל שֶׁכֵּן הֵיכָא דְּכָשֵׁר בָּרֵיאָה כָּשֵׁר בַּכּוּלְיָא.

§ They say in the West, Eretz Yisrael: Any injury that renders an animal unfit for consumption when occurring in the lung is kosher when occurring in the kidney. For example, a perforation renders an animal unfit when occurring in the lung (see 42a), but the animal is kosher if it occurs in the kidney. And it follows that all the more so, where an animal is kosher despite an injury in the lung, it will remain kosher despite a similar injury in the kidney.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכ״ש כו׳ – דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו.
א אמרי במערבא [אמרו בארץ ישראל]: כל הפוסל בריאהכשר בכוליא (כליה), וראיה לדבר, שהרי נקב פסול בריאה, כפי ששנינו במשנה בראש הפרק, וכשר בכוליא, שלא שנינו אותה בין האיברים שנקב פוסל בהם. ומכאן יש ללמוד כי כל שכן היכא [במקום] שהדבר הכשר בריאה — שהוא כשר בכוליא.
§ They say in the West, Eretz Yisrael: Any injury that renders an animal unfit for consumption when occurring in the lung is kosher when occurring in the kidney. For example, a perforation renders an animal unfit when occurring in the lung (see 42a), but the animal is kosher if it occurs in the kidney. And it follows that all the more so, where an animal is kosher despite an injury in the lung, it will remain kosher despite a similar injury in the kidney.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי תַּנְחוּמָא וּכְלָלָא הוּא והרי מוּגְלָא דְּכָשֵׁר בָּרֵיאָה גוּפָסוּל בַּכּוּלְיָא וַהֲרֵי מַיִם זַכִּין דִּכְשֵׁרִים הָכָא וְהָכָא אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי טְרֵפוֹת קָא מְדַמֵּית לַהֲדָדֵי אֵין אוֹמְרִים בִּטְרֵפוֹת זוֹ דּוֹמָה לָזוֹ שֶׁהֲרֵי חוֹתְכָהּ מִכָּאן וָמֵתָה חוֹתְכָהּ מִכָּאן וְחָיְתָה.

Rabbi Tanḥuma objects to this: And is this an established principle? But what about a case of pus, where the animal is kosher if it occurs in the lung and unfit for consumption if it occurs in the kidney? And what about clear fluid, which is kosher both here and there, i.e., whether occurring in the lungs or the kidney? Rather, Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot: This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives. Certain injuries may compromise the kidney but not the lung, or vice versa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא כדאמרינן (למפרע) [לעיל דף מח א] דאמר רב מתנה מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואמר ליה שמואל כי איתמר בההיא בכוליא איתמר:
והרי מים זכין דכשרין הכא והכא – כלומר אמרת כל הפסול בריאה כשר בכוליא והרי מים זכין דכשירין הכא והכא:
מוגלא כשרה בריאה – כדאמרן (לעיל מח.) דקיימן צימחי טינרי.
ופסול בכוליא – כדאמרן בריש פירקין (חולין מח.) מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא.
והרי מים זכין דכשרין הכא והכא – לא ידענא מאי קושיא.
אלא – לא תימא כל שכן דאע״ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים בטרפות כו׳ דיש אבר שחולי זה קשה לו ואין חולי זה קשה לו.
שהרי חותכה מכאן ומתה כו׳ – חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה.
והרי מים זכים דכשרים הכא והכא – פ״ה לא ידענא מאי קושיא וי״ל דהכי פירושא והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן אין לדמות הטרפות זו לזו.
והרי מים זכין דכשרין כאן וכאן. כתב רש״י ז״לא לא ידענא מאי קושיא. ויש שמפרשים כן כיון שאתה אומר שכל הפסול בריאה כשר בכוליא, כל שכןב שהכשר בכוליא אין לנוג להכשירו בריאה, והרי מים זכין דאתמר בכוליא שהם כשרין ולמדו ממנה שכשרין בריאה. ולא נהירא, דאפילו למאי דמסקינן נמי קשיא, דכיון דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו, למה למדו ריאה מכוליא. ועוד הרי נקב לכולי עלמא שכשר בכוליא ופסול בריאה, והוא יוכיח על מים זכין שאין למדין כשרותן בריאה מכוליא. ויש מפרשים כיון דאמרת כל שכן דכשר בריאה כשר בכוליא, הרי מים זכין דאיתמר בריאה שהן כשרין ואע״פ שהוצרכוד בכוליא ליאמר, ואינו נכון.
ויראהה שכך פירושוו, והרי מים זכין שכשרין כאן וכאן, ומכלל כשאינןז זכין פסולין כאן וכאן, דהיינו דלא צילי כדפריש רב אשי, אלמא שיש פסול בזה ובזהח. וא״ת רב אשי מאי קמ״ל, כיון שאמרו חכמים מים זכין כשרים ממילא שאינן זכין פסולין, רב אשי אסרוח קמ״ל. אי נמי בא ופירש מאי שאינן זכין, שאינן צלולין, שלא תאמר שאינן זכין היינו מוגלא ופסולה אף בריאהט, או שאינן זכין מראות אחרות, קמ״ל.
ומהדרינן אלא אמר רב אשי טרפות קא מדמית להדדי, אין אומרים בטרפות זו דומה לזו. כלומר ודר׳ יוסי בר חנינא ליתא, שאע״פ שנקב פסול בריאה וכשר בכוליא, יש כשר בריאה ופסול בכוליא ויש פסול בזה ובזה לקותא, וכדכתב רבינו הגדול ז״לי.
ופירש לקותאכ שנתמסמס ונפל תלחי תלחי. ואין דברי רש״י ז״לל נוחין בכל זה.
א. ד״ה והרי.
ב. הגרר״ב העיר: לא הוי כ״ש, וצ״ל ה״ה או א״כ.
ג. הגרא״ז הגיה: אין לנו להוכיח מזה להכשירו וכו׳.
ד. בכי״ל ושטמ״ק: שהוצרכנו.
ה. פירוש זה כתבו רבינו גם במלחמות (יב, ב), עיי״ש.
ו. כי״ל: ונראה שכך פירושה.
ז. כי״פ: דשאינן.
ח. וראה תוד״ה והרי ושטמ״ק פירושים נוספים.
ט. הגרא״ז העיר: זהו כשיטת הרי״ף והרמב״ם דמים סרוחים פסולים גם בריאה, ומה דמוגלא כשרה, היינו שאינה ליחה סרוחה.
י. יז, א, ראה שם גירסת הרי״ף בגמ׳ כאן.
כ. ראה רמב״ם הל׳ שחיטה פ״ח הכ״ו: ׳וכן אם לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חלי זה עד הלבן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה׳.
ל. לעיל ע״א שפירש: לקתא בכוליא, כגון מליא מוגלא. והרשב״א בחידושיו ובתוה״ב ב״ב ש״ג (נב, ב) פירש כרבינו והאריך לדחות פירושו של רש״י, עיי״ש. וראה חתם סופר לעיל מג, א. וראה רא״ש בתוספותיו (לעיל ע״א ד״ה לקתה) ובפסקיו סי׳ מה שהפירושים תלויים בגירסת הגמ׳, ראה מ״מ (לר״י כלץ) על הרמב״ם שם: ׳וחילוף הגירסאות גרם להם לפרש כל אחד פירושו, שרש״י ז״ל לא גריס כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא אלא לקתה הכוליא טריפה ולפי זה אין לקות בכוליא אלא מוגלא ולפי גירסת הגאונים והריא״ף דגרסי כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא א״כ מה שנאמר בגמ׳ לקתה הכוליא אינו מוגלא אלא לקות אחר והוא מה שפירש רבינו [הרמב״ם]׳. וראה תמים דעים לראב״ד סי׳ יג, עיטור הל׳ שחיטה לה, א, שבולי הלקט הל׳ טריפות סי׳ י.
יש כשר בריאה ופסול בכוליא נקב זו היא גרסתן של רבינו אלפסי ז״ל ושל הרמב״ם ז״ל, ומים זכים שהן כשרים כאן וכאן לא אמרן אלא דצילי, אבל עכירי טריפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסרוח אבל אסרוח טריפה ופירש [הרי״ף] זצ״ל אבל עכירי טריפה כאן וכאן, כלומר בין בריאה בין בכוליא ודאסרוח נמי טריפה כאן וכאן, ולא כן דעת הר״ז ז״ל דהיאך אפשר לומר דמליא מוגלא כשירה בריאה ומים עכורים טריפה, ומוגלא משום עכורין היא באה, ומוגלא עצמה עכורה היא. ובמקצת הספרים יש ומים זכין שהם כשרין לא אמרן, ולא גרסי כאן וכאן, כלומר דאפילו בכוליא כשרין לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי אינן כשרין כאן וכאן, דבכוליא טריפה לא הוצרך לפרש, דפשיטא ליה דבריאה כשר, דלא גרעי מים עכורין ממוגלא, והאי דנקט כאן וכאן משום דלישנא דאיתמר בהאי כללא נקט (ו)[ד]⁠כאיל ואמר יש כשר בזה ובזה מים זכין, ועלה קאמר דלא אמרן אלא דצילי ולא אסרוח, אבל בריאה בין כך ובין כך כשרה, דלא גרע ממליא מוגלא. ומיהו אפשר לומר דטפי גרע עכירי ואסרוח ממליא מוגלא [ד]⁠הוא שכיח כל יומא דהדר ברי ומוגלא נמי צילא היא בעינה, אבל מים עכורין מראין במראיתן שבאין מחולי המפסיד ועתידה היא לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי. ומכל מקום כדברי הר״ז ז״ל נראה עיקר, דהא אמרינן לעיל (חולין מח:) חזנהו דהוה קיימי כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי. ורב אמי ורב אסי נמי דעייל בשוקא דטבריא וחזנהו דהוה קיימי טינרי טינרי ולא אמר להו ולא מידי, לכאורה ודאי משמע דבהדי מוגליהו הוה קיימין, מדאמרינן דקיימי כנדי כנדי, ואפילו הכי לא אמר להו ולא מידי אלא בדיקה לא בעו, ואם כדברי רבינו אלפסי ז״ל והרמב״ם זצ״ל ודאי בדיקה בעו אם צילי אם עכירי ואי אסרוח ואי לא אסרוח כנ״ל.
הקטינה הכוליא והדברים מוכיחין בה שמחמת חולי היה כגון שראו קרום שלה כווץ שהוא הוראה שכבר היה גדול ומתמלא מן הכוליא שהיא גדולה אם הקטינה עד כפול בדקה ועד ענבה בינונית בגסה טרפה הא אם היא כן מעקר תולדתה יראה שכשרה דדוקא הקטינה וכן כתבו גדולי המפרשים:
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ תנחומא: וכללא הוא [וכי כלל הוא זה]? הרי מוגלא שכשר בריאה ופסול בכוליא! והרי מים זכין שכשרים הכא והכא [כאן וכאן], בריאה ובכוליא! אלא אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי [אתה מדמה זו לזו]? אין אומרים בטרפות זו דומה לזו! שהרי בגוף בהמה יש מקומות שונים, חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיתה, ויתכן איפוא שיש דבר שפוסל בכוליא וכשר בריאה, ודבר אחר שפוסל בריאה וכשר בכוליא!
Rabbi Tanḥuma objects to this: And is this an established principle? But what about a case of pus, where the animal is kosher if it occurs in the lung and unfit for consumption if it occurs in the kidney? And what about clear fluid, which is kosher both here and there, i.e., whether occurring in the lungs or the kidney? Rather, Rav Ashi said: Are you comparing tereifot to one another? One cannot say with regard to tereifot: This is similar to that, as one cuts an animal from here, in one place, and it dies, while one cuts it from there, in another place, and it lives. Certain injuries may compromise the kidney but not the lung, or vice versa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דוּמַיִם זַכִּין כְּשֵׁרִים לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּצִילִּי אֲבָל עֲכִירִי טְרֵפָה וְכִי צִילִּי נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא סְרִיחַ אֲבָל סְרִיחַ טְרֵפָה.

The Gemara notes: And with regard to clear fluid found in the lungs or kidney, which is kosher, we said so only in a case where the fluid was unclouded, but if it was clouded, the animal is a tereifa. And even when the fluid was unclouded, we said the animal is kosher only if the fluid is not fetid, but if it is fetid, the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כוליא שהקטינה בדקה. כלומר בבהמה דקה עד כפול, ובגסה כלומר בבהמה גסה עד כעינבה בינונית, מדאסיקנא לעיל (חולין נ״ה.) דכל ששערו חכמים להחמיר, משמע נמי הכא דעד ולא עד בכלל וכעינבה וכפול ממש טריפה, וכן כתב הרמב״ן ז״ל, ובשם הרב בעל הלכות גדולות [כ׳] דכשרה, ובציר מהכי טריפה, ודוקא שהקטינה מחמת חולי דהקטינה לאחר ברייתה משמע, אבל קטנה בתולדתה כשרה.
אגב כך מעירים: וביחס למים זכין המצויים בריאה או בכוליא, שהם כשרים, לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא במקרה דצילי [שהם צלולים], אבל אם הם עכירי [עכורים]טרפה. וכי צילי נמי לא אמרן [וכאשר הם צלולים גם כן לא אמרנו] שהיא כשרה, אלא דלא סריח [שאינם מסריחים], אבל אם הם סריח [מסריחים]טרפה.
The Gemara notes: And with regard to clear fluid found in the lungs or kidney, which is kosher, we said so only in a case where the fluid was unclouded, but if it was clouded, the animal is a tereifa. And even when the fluid was unclouded, we said the animal is kosher only if the fluid is not fetid, but if it is fetid, the animal is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ההַכּוּלְיָא שֶׁהִקְטִינָה בַּדַּקָּה עַד כְּפוֹל בַּגַּסָּה עַד כַּעֲנָבָה בֵּינוֹנִית.:

The Gemara continues to discuss cases of tereifot due to the kidneys: With regard to a kidney that shrank, in small animals, such as sheep, the animal is a tereifa if it shrank until the size of a bean; in large animals, such as cattle, the animal is a tereifa if it shrank until the size of an intermediate-sized grape.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקטינה בדקה עד כפול כשרה בגסה עד כענבה בינונית כשרה:
הקטינה – הכוליא הקטינה מאליה מחמת חולי.
כוליא שהקטינה, בדקה. בבהמה דקה. עד כפול. בגסה, עד כעינבא בינונית.
כוליא שהקטינה בדקה עד כפול וכו׳. כבר אמרוא שכל שיעורי חכמים להחמיר, הלכך כפול וכענבה טרפהב, הכי הוה משמע לן, אלא שבגדולותג אשכחן דכשרה, ובציר מהכי טרפהד.
א. לעיל ע״א.
ב. שעד ועד בכלל לחומרא. וכן נקטו הראבי״ה (תשובות וביאורי סוגיות אלף ופט), הרא״ה (הובא בשטמ״ק) והרא״ש בתוספותיו ופסקיו סי׳ (ולא הביאו דברי הבה״ג). וכ״כ במ״מ (לר״י כלץ) הל׳ שחיטה פ״ח הכ״ו בדעת הרמב״ם שם.
ג. הלכות גדולות ד״ו קכט, ד; מהד׳ ר״ע הילדסהיימר (ירושלים) ח״ג עמ׳ 168. וכן דעת ראב״ן (חולין סי׳ רנו). וראה עיטור שחיטה לה, א בשם רב האי גאון.
ד. וכן הביאו הרשב״א והר״ן דברי רבינו והבה״ג. וראה ב״ח סי׳ מד ס״ק יב ופר״ח שם שפירשו דעת הבה״ג שהכלל כל שיעורי חכמים להחמיר נאמר רק במשנה ובברייתא ולא במימרא. ועי׳ ערוך השולחן שם סעיף טו.
ועוד בדיני טריפות הכוליא: הכוליא שהקטינה (שנעשתה קטנה), בבהמה דקה, אם היתה קטנה עד שהיא כגודל פול הריהי טריפה, בבהמה גסה — אם היתה קטנה עד כענבה בינונית הריהי טריפה.
The Gemara continues to discuss cases of tereifot due to the kidneys: With regard to a kidney that shrank, in small animals, such as sheep, the animal is a tereifa if it shrank until the size of a bean; in large animals, such as cattle, the animal is a tereifa if it shrank until the size of an intermediate-sized grape.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) (נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן.: א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁיְּכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי לְעִיטָה וְהַמְרָאָה אֲבָל אֵינָהּ יְכוֹלָה לִחְיוֹת עַל יְדֵי לְעִיטָה וְהַמְרָאָה טְרֵפָה).:

§ The mishna states: If the animal’s lower jaw was removed, it remains kosher. With regard to this, Rabbi Zeira says: The Sages taught this only when the animal is able to live by placing food in its mouth or stuffing it down its throat. But if it cannot live by placing or stuffing food into it, it is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: ניטל לחי התחתון כשרה. אמר ר׳ זירא: לא שנו אלא שיכולה לחיות בכל זאת על ידי לעיטה או המראה, שתוחבים אוכל לפיה או למעיה, אבל אם אינה יכולה לחיות על ידי לעיטה והמראהטרפה.
§ The mishna states: If the animal’s lower jaw was removed, it remains kosher. With regard to this, Rabbi Zeira says: The Sages taught this only when the animal is able to live by placing food in its mouth or stuffing it down its throat. But if it cannot live by placing or stuffing food into it, it is a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נִיטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ.: זתָּנָא הִיא הָאֵם הִיא טַרְפַּחַת וְהִיא שַׁלְפּוּחִית.:

§ The mishna states: If its womb [em] was removed, the animal remains kosher. A Sage taught: The em is synonymous with the tarpaḥat, and it is synonymous with the shalpuḥit.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אם
אםאניטלה האם שלה כשרה (חולין נה:) ובגמ׳ תנא האם הוא טרפחת היא שלפוחית פי׳ אם הרחם כדתנן בבכורות אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים עד שחותכין האם שלה בשביל שלא תלד. אום של אשה לעולם מלא דם בויקרא רבה פרשת אשה כי תזריע:
א. [גבאהר מוטר.]
היא האם – דמתני׳.
היא טרפחת – דלקמן (דף נו:) הורו בטרפחת כרבי בזפק.
היא שלפוחית – דאמר לעיל בפירקין (חולין מח.).
סימן רנז
ובהמה שאין לה האם היא הרחם כשירה. כדאמר בעלמאא שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים עד שחותכין האם שלה, וכיון שחותכין לה ויכולה לחיות כשירה.
מצאתיב. אבל כיס של מימי רגלים אם ניטל או ניקב טריפה, שהרי מי רגלים חוזרין לגוף ומתה. ולי נראה דכשירהג, דהא חלחולת שניקבה או שניטלה מה שבין הירכיים כשירה כי הירכיים מעמידין את הריעי ואינו חוזר לגוף אלא יוצא לחוץ, הכא נמי הכיס של מימי רגלים בין הירכיים הוא והירכיים מעמידין את השתן ומוציאו לחוץ וכשירה. והיינו דאמר תנא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית, כלומר דינן שוה, ושלפוחית היא הכיסד.
א. בכורות כח ע״ב. ומקור הדברים כנ׳ בבה״ג דק״ל ע״א. וככל זה כתב ראבי״ה בעמ׳ קכו.
ב. כנראה בשערי טרפות לרשב״ח, כמו שהביא ראבי״ה עמ׳ קכו [ועי״ש שכ״ה בפיסקי ר״ח ובאלפסי] ובסתם בס׳ האסופות עמ׳ עו.
ג. והובאו דברי רבינו בראבי״ה שם וברא״ש סי׳ מה והסכים עמו הרא״ש כמש״כ בטור סי׳ מה.
ד. אבל לשיטת המטריפים בכיס של מ״ר פירוש דברי התנא הוא: ׳והללו שלשתן אחת הם [כלומר רחם] אלא ששמותיהן חלוקין׳. ראב״יה שם.
ג שנינו במשנה: ניטלה האם (הרחם) שלה כשרה. תנא [שנה החכם]: היא האם, היא הקרויה טרפחת, והיא הקרויה לעיתים שלפוחית, כלומר, פעמים נקראת כך ופעמים נקראת כך.
§ The mishna states: If its womb [em] was removed, the animal remains kosher. A Sage taught: The em is synonymous with the tarpaḥat, and it is synonymous with the shalpuḥit.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּשֵׁרָה.: תָּנוּ רַבָּנַן אֵיזוֹהִי חֲרוּתָה כֹּל שֶׁצָּמְקָה רֵיאָה שֶׁלָּהּ חבִּידֵי שָׁמַיִם כְּשֵׁרָה בִּידֵי אָדָם טְרֵפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף בִּידֵי כׇּל הַבְּרִיּוֹת.

§ The mishna states: Or if its lung shriveled [ḥaruta] by the hand of Heaven, the animal is kosher. The Sages taught in a baraita: Which is a ḥaruta? It is any animal whose lung shriveled. If this occurred by the hand of Heaven, e.g., if the lung shriveled from fright of thunder and lightning, the animal is kosher. But if it happened by the hands of a person who frightened it, e.g., if it witnessed another animal being slaughtered, it is a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if the lung shriveled by the hands of any creature, e.g., if it was frightened by a lion’s roar.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חרותה בעותה בידי שמים כלומר או מברקים או מרעמים – בידי אדם טרפה כלומר שבעתה אדם (מחרכו) [בחרבו]. ר׳ שמעון אומר אף בידי כל הבריות שזאב או דוב בעתה. איבעיא להו ר׳ שמעון בן אלעזר ארישא קאי ולקולא כלומר דקאמר ת״ק בידי שמים כשרה ועליה אמר ר׳ שמעון בן אלעזר אף בידי כל הבריות כשרה או דילמא אסיפא ולחומרא דקתני סיפא בידי אדם טרפה ועליה אמר ר׳ שמעון בן אלעזר אף בידי כל הבריות [טרפה] (כשרה א״ד אסיפא ולחומרא דקא תני סיפא בידי אדם טרפה ועליה אמר ר׳ שמעון בן אלעזר אף בידי כל הבריות). בקייטא אייתי משיכלי כלי חרס חיורי כלומר דקרירי:
ערך חרותא
חרותאאבידי שמים כשרה (חולין נה:) פי׳ בידי שמים ראתה הברק או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה כשרה אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדה ויבשה הריאה שלה טריפה:
א. [לינג פערהערטונג.]
צמקה – יבשה. ושדים צומקים מתרגמינן דדין יבשין (הושע ט).
בידי שמים – מקול ברד ורעם.
בידי אדם – שהבעיתה אדם לא הדרא בריא.
כל הבריות – שאגת אריה וקול שחל.
סימן רנח
ובהמה שצמקה הריאה שלה, דקרטיר בלע״ז, בדקינן לה בקיץ במשיכלי חיורי ומלינן להו במיא קרירי ובחורף במשיכלי שיחמי אדומים ומלינן להו בפשורי ואנחינהו מעת לעת אי הדרא ברייא כשירה ואי לאו טריפה.
סליקו הילכות טריפות דבהמה. ואבאר טריפות דעוף שאינן בבהמה.
סימן רנט
מצינו בתוספתא (תוספתא חולין ג׳:ו׳) תניא אילו כשירות בעוף נקובת הגרגרת ופסוקת הגרגרת לאורכה הרי זו כשירה, מדתניא לאורכה כשירה, ש״מ לרחבה טריפהא.
א. לפנינו בתוספתא מפורש לעיל מינה דלרחבה טרפה. (הג׳ אבן שלמה). ואולי לא היה בתוספתא שלפני רבינו. ובאמת כן מפורש במשנה נו ע״א: פסוקת הגרגרת, ומפורש ברש״י לעיל מב ע״א דהיינו לרחבה. וצ״ב למה הביאה רבינו מהתוספתא. (הג׳ אבני שהם). ומלבד הקושיות האלו יש להעיר שכל מאמר זה אינו במקומו שהרי רבינו ביקש להתחיל באלו טרפות בעוף (כמש״כ בסוף הסימן הקודם) ואילו כאן קאי על אילו כשרות. ועוד, בראשי האמירות שבריש הספר לא נמצא זכר לדין זה.
מכאן אתה למד שניטלו הכליות שאנו מכשירים אין לומר על ידי חולי שהלכו ונימוקו מעט מעט שאם כן כשהגיעה לכפול או לענבה נטרפו ואין חוזרין להכשרן אלא שניטלו מתחלת ברייתן:
ד שנינו במשנה: וחרותה בידי שמיםכשרה. תנו רבנן [שנו חכמים] איזוהי חרותה? כל שצמקה ריאה שלה. ואם היה הדבר בידי שמים, וכגון שנבעתה מברקים ורעמים — כשרה; אם היה הדבר בידי אדם, שהבהיל אותה, וכגון שראתה אותו שוחט בהמה אחרת — טרפה. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות, כגון ששמעה שאגת אריה.
§ The mishna states: Or if its lung shriveled [ḥaruta] by the hand of Heaven, the animal is kosher. The Sages taught in a baraita: Which is a ḥaruta? It is any animal whose lung shriveled. If this occurred by the hand of Heaven, e.g., if the lung shriveled from fright of thunder and lightning, the animal is kosher. But if it happened by the hands of a person who frightened it, e.g., if it witnessed another animal being slaughtered, it is a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even if the lung shriveled by the hands of any creature, e.g., if it was frightened by a lion’s roar.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַרֵישָׁא קָאֵי וּלְקוּלָּא אוֹ אַסֵּיפָא קָאֵי וּלְחוּמְרָא.

A dilemma was raised before the Sages: Is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar referring to the first clause of the baraita, in which case the statement is a leniency, and even the roar of a lion is considered by the hand of Heaven? Or perhaps it is referring to the latter clause, and the statement is a stringency, and a lung shriveled by the hand of any creature renders the animal a tereifa?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארישא קאי – אף בידי כל הבריות כבידי שמים.
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: ר׳ שמעון בן אלעזר ארישא קאי ולקולא [על ראש הברייתא הוא עומד, מתייחס, ולהקל], שאם היה הדבר בידי שמים, או בידי שאר הבריות חוץ מבידי אדם — כשרה. או האם אסיפא קאי ולחומרא [על סופה הוא עומד, מתייחס, ולהחמיר], שלא רק בידי אדם היא טריפה, אלא בידי כל הבריות?
A dilemma was raised before the Sages: Is the statement of Rabbi Shimon ben Elazar referring to the first clause of the baraita, in which case the statement is a leniency, and even the roar of a lion is considered by the hand of Heaven? Or perhaps it is referring to the latter clause, and the statement is a stringency, and a lung shriveled by the hand of any creature renders the animal a tereifa?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא טחֲרוּתָה בִּידֵי אָדָם טְרֵפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף בִּידֵי כׇּל הַבְּרִיּוֹת.

The Gemara suggests: Come and hear a proof, as it is taught in the above baraita: A lung that was shriveled by the hands of a person renders the animal a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even by the hands of any creature. Evidently, Rabbi Shimon ben Elazar is referring to the latter clause.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ש – דאסיפא קאי.
תא שמע דתניא חרותה בידי אדם טריפה ר׳ שמעון אומר אף בידי כל הבריות. אלמא שמעינהו לרבנן דלא מטרפי אלא בידי אדם בלבד, ואמר להו דאף בידי כל הבריות נמי טריפה, וקיימא לן כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ומכל מקום כל היכא דנמצאת שצמקה הריאה, חוששין לה שמא בידי אדם וצריכי בדיקה, כדאמר בסמוך בעובדא דרבה בר בר חנה, אלא מי׳ היכא דרדף אחריה ארי לפנינו או ששמעה שאגת אריה וקול שחל או רעמים וזועות ושחטוה ונמצאה שצמקה הריאה שלה, צ״ע כיון דאיכא קמן מידי למיתלי, אי תלינן משום דרוב בהמות בחזקת כשרות ובריאות הן עומדות, והשתא הוא שיראה וצמקה ריאתה מחמת חרדתה וכענין ה⁠(ו)⁠א שאמרו בבא זאב ונטל בני מעים אי נמי בנקיבת הריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא, דכיון דאיכא מידי לקמן למיתלי תלינן, ועובדא דרבה בר בר חנה משום דלית ליה קמיה מידי למיתליה ביה, אי דילמא גבי זאב וידא דטבחא דוקא הוא דתלינן משום דרב הונא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, אבל זו דודאי מחיים צמקה לה, אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות הוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא, ואפשר דמדקתני מתניתין (חולין נד.) חרותא בידי שמים כשרה, משמע דכל היכא דאיכא למיתלי דבידי שמים הוא כשירה, דאי לא, מנא ידעינן דבידי שמים הוא, ואינה ראיה כל כך דדילמא הכי קתני חרותא כל היכא שנתברר דבידי שמים היה כשרה, והיכי דמי כגון שנבדקה וחזרה לבריאותה דעל ידי בדיקתה ודאי איגלי לן דבידי שמים הוות וצ״ע.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתניא [ששנויה ברייתא]: חרותה בידי אדםטרפה, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות טריפה.
The Gemara suggests: Come and hear a proof, as it is taught in the above baraita: A lung that was shriveled by the hands of a person renders the animal a tereifa. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even by the hands of any creature. Evidently, Rabbi Shimon ben Elazar is referring to the latter clause.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה קָאָזֵיל בְּמַדְבְּרָא אַשְׁכַּח הָנְהוּ דִּיכְרֵי דִּצְמִיק רֵיאָה דִּידְהוּ אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ יבְּקַיְיטָא אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי וּמַלִּינְהוּ מַיָּא קָרִירֵי וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת אִי הָדְרָן בָּרְיָין בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא וּכְשֵׁרָה וְאִי לָא טְרֵפָה בְּסִיתְוָא אַיְיתִי מְשִׁיכְלֵי שִׁיחוּמֵי וּמַלִּינְהוּ מַיָּא פָּשׁוֹרֵי וְאַנְּחִינְהוּ מֵעֵת לְעֵת אִי הָדְרָא בָּרְיָא כְּשֵׁרָה וְאִי לָא טְרֵפָה.:

The Gemara recounts: Rabba bar bar Ḥana was walking in the desert, and he found certain rams whose lungs were shriveled. He came and asked in the study hall how one can determine the cause of the shriveling. The Sages said to him: In the summer, bring white vessels and fill them with cold water and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, i.e., if they expand, one knows that it was by the hand of Heaven and the animals are kosher; but if they do not expand, the animals are tereifa. In the winter, bring dark vessels and fill them with tepid water, and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, they are kosher; but if not, they are tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיכלי שיחמי (כלומר חרס שורשמין) כלי חרס דחמימי. דפשורי לא ליהוי קרירי לעגל:
משיכלי חיורי – של כלי חרס לבן.
שחימי – שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות. ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס.
ומשיכלי. פירש רש״י ז״ל כלי חרס שלא חפו אותו באבר, ובשם רבותינו ז״ל כלי נחשת, הא דקאמר פשורי ואנחינהו מעת לעת, נראה לי שצריך להיותן פושרין מעת לעת קאמר, וכאותה שאמרו במסכת נדה (נדה כב:) גבי המפלת כמין שערות כמין יבחושין.
מסופר, רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא [היה הולך במדבר], אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה דידהו [מצא אילים שנשחטו ונמצא שצמקה הריאה שלהם]. אתא שאיל בי מדרשא [הלך ושאל בבית המדרש] כיצד יודעים אם נעשה הדבר בידי שמים. אמרו ליה [לו]: בקייטא [בקיץ] אייתי משיכלי חיורי [הבא כלים לבנים], ומלינהו מיא קרירי [ומלא אותם מים קרים], ואנחינהו [והנח אותם] את הריאות בתוכם מעת לעת (עשרים וארבע שעות), אי הדרן בריין [אם הריאות חוזרות ומבריאות], כלומר, מתרחבות — בידי שמים היא וכשרה, ואי [ואם] לא התרחבו — טרפה. בסיתוא [בחורף], אייתי משיכלי שיחומי [הבא כלים כהים], ומלינהו מיא פשורי [ומלא אותם מים פושרים], ואנחינהו [והנח אותם] את הריאות בתוכם מעת לעת, אי הדרא בריא [אם חוזרת ומבריאה]כשרה, ואי [ואם] לאטרפה.
The Gemara recounts: Rabba bar bar Ḥana was walking in the desert, and he found certain rams whose lungs were shriveled. He came and asked in the study hall how one can determine the cause of the shriveling. The Sages said to him: In the summer, bring white vessels and fill them with cold water and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, i.e., if they expand, one knows that it was by the hand of Heaven and the animals are kosher; but if they do not expand, the animals are tereifa. In the winter, bring dark vessels and fill them with tepid water, and set the lungs in them for a twenty-four-hour period. If they go back to appearing healthy, they are kosher; but if not, they are tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הַגְּלוּדָה.: תָּנוּ רַבָּנַן הַגְּלוּדָה רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים וּכְבָר הֵעִיד אֶלְעָזָר סָפְרָא וְיוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָא עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר חָזַר בּוֹ רַבִּי מֵאִיר.

§ The mishna states: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa. With regard to this, the Sages taught: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa and unfit for consumption. And Elazar the scribe and Yoḥanan ben Gudgeda already testified before the Sages with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir retracted his statement.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגלודה ר׳ מאיר מכשיר מהו גלודה (מליא כולא) כלומר גילדי מלכץ בלעז שלא ישאר עור שלם עליה. ר׳ יהודה הבשם שהיה מוכר בשמים. ואם נשתייר בה כסלע כשרה כלומר ואם נשתייר בה מעור שלם כשרה או דילמא ברוחב סלע על פני כל השדרה. מקום ראשי פרקים כלומר על פני ארכובה ועל גב הרגל. ניטלו ראשי פרקים כלומר עור שעל גבי פרקים. כל העור כולו מצילין בגלודה כלומר באיזה מקום ישתייר כסלע מציל בגלודה וכשרה חוץ מעור של בית הפרסות דאי בית הפרסות נשתייר כסלע. אין מציל וטרפה מ״ט דעור בית הפרסות דק וחשוב כבשר. חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת דכל חוץ לזמנו חשוב פיגול דכ׳ ואם האכל יאכל ביום השלישי לא ירצה המקדיש אותו לא יחשב לו פגול יהיה וגו׳ חוץ לזמנו חשוב פיגול. שבלשון יחיד אני שונה אותה כדחזינן דאלעזר בן יהודה איש איבלים א׳ משום ר׳ יעקב דזהו יחיד:
מדקאמר חזר בו מכלל דמעיקרא הוה פליג.
ה שנינו במשנה: הגלודה, שנפשט עורה — ר׳ מאיר מכשיר וחכמים פוסלים. ובענין זה מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: הגלודהר׳ מאיר מכשיר, וחכמים פוסלים. וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא בפני חכמים על הגלודה שפסולה. אמר ר׳ שמעון בן אלעזר: חזר בו ר׳ מאיר.
§ The mishna states: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa. With regard to this, the Sages taught: In the case of an animal whose hide was removed, Rabbi Meir deems it kosher, and the Rabbis deem it a tereifa and unfit for consumption. And Elazar the scribe and Yoḥanan ben Gudgeda already testified before the Sages with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir retracted his statement.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִכְּלָל דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר פְּלִיג רַבִּי מֵאִיר בִּגְלוּדָה וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר לֹא נֶחְלְקוּ ר״מרַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה וּכְבָר הֵעִיד רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַבַּשָּׂם לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן עַל הַגְּלוּדָה שֶׁפְּסוּלָה וְאִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּסֶלַע כְּשֵׁרָה אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי לֹא נֶחְלְקוּ לֹא עָמַד רַבִּי מֵאִיר בְּמַחֲלוֹקְתּוֹ.:

The Gemara objects: By inference, one may conclude that according to Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Meir initially disagreed with regard to an animal whose hide was removed. But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir and the Sages did not disagree with regard to an animal whose hide was removed, and all agree that it is unfit for consumption. And Rabbi Oshaya, son of Rabbi Yehuda the spice merchant, already testified before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Tarfon with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. And if a piece of hide the same size as a sela remained intact, the animal is kosher. The Gemara explains the objection: The phrase: Did not disagree, indicates that Rabbi Meir never disagreed with the Sages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the phrase: Did not disagree? It means that Rabbi Meir did not stand firm in his disagreement and retracted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הבשם – מוכר בשמים.
ואם נשתייר בו כסלע – על ידי אותו שיור מעלה ארוכה.
ומתקשים: מכלל הדברים אתה למד שלדעת ר׳ שמעון בן אלעזר פליג [חולק] ר׳ מאיר בתחילה בגלודה, אלא שחזר בו? והתניא [והרי שנויה ברייתא], אמר ר׳ שמעון בן אלעזר: לא נחלקו ר׳ מאיר וחכמים על הגלודה, שלדעת הכל היא פסולה. וכבר העיד ר׳ אושעיא בנו של ר׳ יהודה הבשם (מוכר הבשמים) לפני ר׳ עקיבא משום (בשם) רבי טרפון על הגלודה שפסולה. ואם נשתייר בו כסלע שלא נגלד העור — כשרה. ומן הלשון ״לא נחלקו״ אתה למד שלא נחלקו כלל! אמר רב נחמן בר יצחק: מאי [מה פירוש] ״לא נחלקו״? כוונתו: אמנם נחלקו, אבל לא עמד ר׳ מאיר במחלוקתו, אלא חזר בו.
The Gemara objects: By inference, one may conclude that according to Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Meir initially disagreed with regard to an animal whose hide was removed. But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir and the Sages did not disagree with regard to an animal whose hide was removed, and all agree that it is unfit for consumption. And Rabbi Oshaya, son of Rabbi Yehuda the spice merchant, already testified before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Tarfon with regard to an animal whose hide was removed that it is unfit for consumption. And if a piece of hide the same size as a sela remained intact, the animal is kosher. The Gemara explains the objection: The phrase: Did not disagree, indicates that Rabbi Meir never disagreed with the Sages. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the phrase: Did not disagree? It means that Rabbi Meir did not stand firm in his disagreement and retracted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר מָר אִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּסֶלַע כְּשֵׁרָה הֵיכָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כעַל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ.

The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If a piece of hide the same size as a sela remained intact in the animal, it is kosher. The Gemara asks: Where must this piece of hide be? Rav Yehuda said that Shmuel said: The piece of hide must be along the entire spine.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים במה שאמר מר [החכם] ברייתא: אם נשתייר בו כסלעכשרה, ושואלים: היכא [היכן] אם נשתייר הוא מציל? אמר רב יהודה אמר שמואל: אם נשתייר כסלע על פני השדרה כולה.
The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If a piece of hide the same size as a sela remained intact in the animal, it is kosher. The Gemara asks: Where must this piece of hide be? Rav Yehuda said that Shmuel said: The piece of hide must be along the entire spine.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִיבַּעְיָא לְהוּ דַּאֲרִיךְ וְקַטִּין דְּכִי מְצָרֵף לַהּ הָוֵי כְּסֶלַע אוֹ דִלְמָא בְּרוֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ תָּא שְׁמַע דְּפָרֵישׁ רַבִּי נְהוֹרַאי מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל לבְּרוֹחַב כְּסֶלַע עַל פְּנֵי כׇּל הַשִּׁדְרָה כּוּלָּהּ.

A dilemma was raised before the Sages: Does Shmuel mean that it is kosher if a long and thin strip of hide remains along the spine, such that when one combines its area, it will constitute the same size as a sela? Or perhaps it is kosher only if the remaining hide is the width of a sela along the entire spine? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Nehorai explained in the name of Shmuel: It must be the width of a sela along the entire spine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאריך – על פני כל אורך השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול הוה כסלע.
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: איך להבין את ההלכה הזו? האם הכוונה שנשתייר קטע דאריך וקטין [שהוא ארוך וצר], כעין רצועה דקה, דכי מצרף לה [שכאשר הוא מצרף אותה] הוי [הריהי] בסך הכל כרוחב סלע, או דלמא [שמא] הכוונה ברוחב סלע על פני השדרה כולה? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] ממה דפריש [שפירש] ר׳ נהוראי משמיה [משמו] של שמואל: ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה.
A dilemma was raised before the Sages: Does Shmuel mean that it is kosher if a long and thin strip of hide remains along the spine, such that when one combines its area, it will constitute the same size as a sela? Or perhaps it is kosher only if the remaining hide is the width of a sela along the entire spine? The Gemara responds: Come and hear proof from that which Rabbi Nehorai explained in the name of Shmuel: It must be the width of a sela along the entire spine.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר מרָאשֵׁי פְרָקִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר נמְקוֹם טִיבּוּרוֹ.

Rabba bar bar Ḥana says: There must be a piece of hide the size of a sela on the tips of all segments of the spine and on the tips of the femur and tibia. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: The piece of hide must be the width of a sela at the place of its navel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במקום טיבורו – בעינן כסלע.
רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום ר׳ ינאי אומר על מקום טיבורו. נראה שכך היה כתוב בנוסחאתו של רבינו אלפסי ז״ל, ובמקצת ספרים שלנו (לא) גרסי משום ר׳ אלעזר ברבי ינאי.
רבה בר בר חנה אמר: צריך להיות כסלע בראשי פרקים, בכל פרקי החוליות, וכן בפרקי עצמות השוק והירך. ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס משום ר׳ אלעזר בר׳ ינאי אמר: צריך להיות כסלע במקום טיבורו, במרכז הבטן.
Rabba bar bar Ḥana says: There must be a piece of hide the size of a sela on the tips of all segments of the spine and on the tips of the femur and tibia. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: The piece of hide must be the width of a sela at the place of its navel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בָּעֵי רַבִּי יַנַּאי בר׳בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִיטַּל מְקוֹם הַשִּׁדְרָה וְכוּלּוֹ קַיָּים נִיטַּל מְקוֹם טִיבּוּרוֹ וְכוּלּוֹ קַיָּים נִיטְּלוּ רָאשֵׁי פְרָקִים וְכוּלּוֹ קַיָּים מַאי סתֵּיקוּ.

Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, raises a dilemma: If all the hide covering the place of the spine was removed, but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering the place of its navel was removed but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering all the tips of the segments were removed but all of the remaining hide was intact, what is the halakha? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראשי פרקים – בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע.
הא דבעי ר׳ ינאי בר׳ ישמעאל ניטל ראשי פרקים וכולו קיים (ש)⁠עלתה בתיקו, וכיון שכן מסתברא דלחומרא נקטינן דספקא דאורייתא הוא, וכן פסק הרב בעל העיטור ז״ל, אבל הרמב״ם ז״ל כתב (פ״ט מהל׳ שחיטה ה״ז) הרי זו ספק ויראה לי שמתירים אותה, ולא הבנתי טעם ההיתר, דהא ספקא דאורייתא היא ולחומרא וצ״ע. ומיהו ודאי נראה לכולי עלמא שאם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים, שמתירין אותה, בודאי [דדוקא] היכא דנטל כל העור בעינן שנשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה ממש או רחב סלע על כל פרק ופרק מראשי פרקים ממש, מפני שאין שם עור אחר שיציל זולתי זה, אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים, אין הדעת נותנת בשניטל מקום חוליא אחת או שתים שבשדרה שתטרף או בנטילת מקום אחד או שנים מראשי הפרקים כי אם בכולן או ברובן. והכי מסתברא מדבעי רבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה נטלו ראשי הפרקים, דאלמא בשניטל כל מקום השדרה או בנטילת כל ראשי הפרקים הוא שנסתפק ולא במקצתן ורובן ככולן. ולענין פסק הלכה, כמאן קיימא לן, כתב הרב אלפסי ז״ל בשם הרב בעל ההלכות ז״ל דקיימא לן כרב דאמר כל העור מציל בגלודה, דר׳ יוחנן הא הדר ביה לגבי רב, ורבינו אלפסי ז״ל דחה דבריו, שהרי לא מצינו שחזר בו רבי יוחנן כלל. ופסק הוא ז״ל כשמואל לחומרא, דבעינן מקום כל השדרה, ונתן טעם לדבריו דרב ורבי יוחנן לא בעו עור מיוחד, ושמואל ורבי ינאי ורבה בר בר חנה שלשתן בעו עור מיוחד או בשדרה או בראשי הפרקים או בטיבורו, והוו להו רב ור׳ יוחנן תרי לגבי תלתא, וקיימא לן דאין הלכה כיחיד במקום רבים, ואף על גב דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ורבה בר בר חנה ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן דתלמידו הוה, ורב ושמואל הלכה כרב באיסורי, הא איכא ר׳ ינאי דהוא רביה דר׳ יוחנן, ובכל מקום הלכה כמותו לגבי ר׳ יוחנן, וכל שכן לגבי רב, ומדבעינן מקום מיוחד נקיטי׳ (ד)⁠שמואל דמצריך טפי (וכולה) [וכו׳] כדאיתא בהלכות, וזה נכון לפי גירסתו של רבינו ז״ל דגריס משום רבי ינאי דהוא רביה דר׳ יוחנן, אבל לגרסת הספרים שלנו דגרסינן משום ר׳ אלעזר ברבי ינאי, ליכא ראיה למיפסק כותיה. ועל גרסא זו סמך הרב בעל העיטור ז״ל ופסק (ד)[כ]⁠רב דאמר כל העור מציל בגלודה חוץ מהעור בית הפרסות, חדא דרב ושמואל אי נמי שמואל ורבי יוחנן הלכה כרב, ור׳ יוחנן וכל שכן רבה בר בר חנה במקום רב ורבי יוחנן, ועוד דהאי אינהו נמי רבים נינהו, דהא איכא ר׳ אסי דמשמע דקאי כותייהו מדבעיא מיניה מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל, אלמא בשאר העור משמע דסבירא ליה דמציל, והלכך הילכתא כותייהו, ומכל מקום כיון שיש חלוק בין הנוסחאות נקטינן לחומרא כדברי רבינו אלפסי ז״ל. ומי׳ יש מן התימה בדברי הרב אלפסי ז״ל, דכיון דלא איפסיקה בהדיא הילכתא כמאן אי כשמואל או כר׳ ינאי או כרבה בר בר חנה, הוה ליה לאפסוקי נמי כרבה בר בר חנה, וכן פסק הרמב״ם ז״ל דבעינן מקום כל השדרה ומקום ראשי הפרקים ומקום טיבורו, ופסק זה עולה יותר יפה, אלא שאני תמה בין בזה ובין בזה שלא היה לנו לפסוק אלא כר׳ ינאי, וטעמא משום דכיון דמדלת לרב ור׳ יוחנן ודחי להו מקמי ר׳ ינאי כל שכן דהוה לך למדחי שמואל ורבה בר בר חנה מקמיה, דהשתא רב ורבי יוחנן דהילכתא כותייהו לגבי שמואל ורבה בר בר חנה לית הלכתא כותייהו לגבי רבי ינאי שמואל ורבה לא כל שכן דליתנהו לגבי רבי ינאי, הילכך הדעת נותנת לפסוק כרבי ינאי, אלא שאין דעתינו מכרעת להקל במקומם, ויש להחמיר כדברי הרמב״ם ז״ל.
גמ׳ בעי ר׳ ינאי בר׳ ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים ניטל מקום טיבורו וכו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה קול הבריות צ״ל כל הבריות:
בעי [שאל] ר׳ ינאי בר׳ ישמעאל: אם ניטל העור של מקום השדרה, וכל שאר העור כולו קיים, או ניטל מקום טיבורו וכולו קיים, או ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים, מאי [מה יהיה דינו]? שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael, raises a dilemma: If all the hide covering the place of the spine was removed, but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering the place of its navel was removed but all of the remaining hide was intact, or if the hide covering all the tips of the segments were removed but all of the remaining hide was intact, what is the halakha? The Gemara responds: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַב כׇּל הָעוֹר כּוּלּוֹ מַצִּיל בִּגְלוּדָה חוּץ מֵעוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת נָמֵי מַצִּיל.

Rav says: Any portion of the hide that is the size of a sela saves an animal whose hide was removed from becoming a tereifa, except for the hide of the hooves, which is not considered hide. And Rabbi Yoḥanan says: Even the hide of the hooves saves it.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל העור כולו – כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו.
חוץ מעור בית הפרסות – מן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא רך.
חוץ מעור בית הפרסות. לפי שרך הוא כבשר ואינו חשוב עור.
מקצת הגאונים כללו בענין זה שכל אבר שהחסרון פוסל בו פיסולו בין שנברא כך בין ניטל אחר כן וכל שאם ניטל טרפה פיסולו דוקא בניטל אבל אם נבראת כן כשר וכל אבר שאם ניטל כשר כל שכן אם היה כך מעקר תולדתה ואף לגדולי המחברים כתבוה כן ויש חולקים בה כמו שיתבאר למטה:
אמר רב: כל העור כולו, בכל מקום בגופה שנשתייר בו כסלע — מציל בגלודה, חוץ מעור בית הפרסות בחלק התחתון של הרגל, שאינו נחשב כעור. ור׳ יוחנן אמר: אפילו עור בית הפרסות נמי [גם כן] מציל.
Rav says: Any portion of the hide that is the size of a sela saves an animal whose hide was removed from becoming a tereifa, except for the hide of the hooves, which is not considered hide. And Rabbi Yoḥanan says: Even the hide of the hooves saves it.
רי״ףרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת מַהוּ שֶׁיַּצִּיל בִּגְלוּדָה אֲמַר לֵיהּ מַצִּיל אֲמַר לֵיהּ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת אֲמַר לֵיהּ אַל תַּקְנִיטֵנִי שֶׁבִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ.

The Gemara recounts: Rabbi Asi asked Rabbi Yoḥanan: With regard to the hide of the hooves, what is the halakha? Does it save an animal whose hide was removed if a piece of it the size of a sela remains? Rabbi Yoḥanan said to him: It saves the animal. Rabbi Asi said to him: But didn’t you teach us, our teacher, the following mishna (122a): These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status, in that it transmits ritual impurity…the skin of a head of a young calf, and the hide of the hooves? Evidently, the hide of the hooves is considered like flesh and not true skin. Rabbi Yoḥanan said to him: Do not trouble me by invoking that mishna, as I teach it in the singular. Only according to one Sage, Rabbi Shimon, is the hide of the hooves not true skin; according to the Rabbis, it is considered true skin.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלו שעורותיהן כבשרן – לענין דמטמאין עורן כבשרן אלמא לאו עור הוא וקחשיב האי בהדייהו בהעור והרוטב (לקמן דף קכב.).
אל תקניטני – מאותה משנה.
שבלשון יחיד אני שונה אותה – כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר׳ שמעון קתני לה ופליגי עליה דת״ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה.
בלשון יחיד אני שונה אותה – שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ׳ החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם.
בענין זה מסופר, בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אסי מר׳ יוחנן: עור בית הפרסות, מהו שיציל בגלודה? אמר ליה [לו]: מציל. אמר ליה [לו], למדתנו רבינו במשנה לענין טומאה: אלו בעלי חיים שעורותיהן כבשרן, שהעור שלהם נחשב כבשר לטמא טומאת נבלות (שסתם עור אינו מטמא), וביניהם מונים את עור בית הפרסות! אמר ליה [לו]: אל תקניטני, אל תקשה עלי ותצערני ממשנה זו, שבלשון יחיד אני שונה אותה, שדעת יחיד היא, שעור בית הפרסות דינו כבשר, וכפי שנאמר להלן בשם ר׳ שמעון, וחכמים חלוקים על כך, וסבורים שאין עור זה נחשב כבשר.
The Gemara recounts: Rabbi Asi asked Rabbi Yoḥanan: With regard to the hide of the hooves, what is the halakha? Does it save an animal whose hide was removed if a piece of it the size of a sela remains? Rabbi Yoḥanan said to him: It saves the animal. Rabbi Asi said to him: But didn’t you teach us, our teacher, the following mishna (122a): These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status, in that it transmits ritual impurity…the skin of a head of a young calf, and the hide of the hooves? Evidently, the hide of the hooves is considered like flesh and not true skin. Rabbi Yoḥanan said to him: Do not trouble me by invoking that mishna, as I teach it in the singular. Only according to one Sage, Rabbi Shimon, is the hide of the hooves not true skin; according to the Rabbis, it is considered true skin.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דְּתַנְיָא עהַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹלָה לְהַקְטִיר כְּזַיִת מֵעוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

As it is taught in a baraita: One who slaughters a burnt offering with intent to burn an olive-bulk of the hide beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet] for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for partaking of it. This halakha usually applies to an offering’s flesh but not its hide. Since the hide beneath the tail is soft, it is treated like part of the flesh. This is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרבן שנשחט על מנת לאכול הימנו או להקטיר הימנו חוץ למקום אכילתו.
פסול ואין בו כרת – לאוכל הימנו כהלכתו. ואם שחטו על מנת לאכול או להקטיר הימנו.
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת – האוכל ממנו אפילו כהלכתו ומקרא נפקא לן בפרק שני דזבחים (דף כח.) ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל קרבן במחשבת אכילתו כבשר ובעולה שכולה כליל לא פסלה מחשבת אכילה אלא מחשבת הקטרה.
דתניא [ששנויה ברייתא]: השוחט את העולה על מנת להקטיר כזית מעור של תחת האליה (הזנב) של הכבש חוץ למקומו, חוץ לעזרה — פסול הקרבן, ואולם אין בו כרת אם אכלו. ואם שחט כדי להקטיר עור זה חוץ לזמנו, למחרת — פגול, וחייבין עליו כרת על אכילתו, מפני שעור זה רך הוא, ודינו כבשר הקרבן, שמחשבה בו פוסלת. זו היא דעת חכמים.
As it is taught in a baraita: One who slaughters a burnt offering with intent to burn an olive-bulk of the hide beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for excision from the World-to-Come [karet] for one who partakes of the offering. If he had intent to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for partaking of it. This halakha usually applies to an offering’s flesh but not its hide. Since the hide beneath the tail is soft, it is treated like part of the flesh. This is the opinion of the Rabbis.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ אֶיבְלַיִם אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה (אִישׁ) עִיכּוּס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶחָד עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת וְאֶחָד עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ וְאֶחָד עוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה וְכֹל שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים גַּבֵּי טוּמְאָה אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן

Eliezer ben Yehuda of Evlayim said in the name of Rabbi Ya’akov, and so says Rabbi Shimon ben Yehuda of Ikos in the name of Rabbi Shimon: Whether the hide of the hooves, or the hide of the head of a young calf, or the hide beneath the tail, or any hide that the Sages listed with regard to ritual impurity under the heading: These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status,
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרס
פרסא(חולין נה:) ר׳ שמעון אומר אחד עור פרוסת בהמה דקה וכו׳ פי׳ אינו חשוב עור אלא כבשר. כרסתן פרסתן בערך כרס (חולין עה:) הפרים על גבי קרקע איכא בינייהו פי׳ שהלך הילוך בפרסותיו על הארץ (מקואות פרק ה) בפרסת חמור המעורבה בבקעה פי׳ אם הלך החמור בטיט ונשאר בוקום פרסתו חפירה ונתמלאה מים והיתה הבקעה מלאה מים מעורב עם מקום רגל החמור ובכל ארבעים סאה טובל באותה החפירה (בראשית רבה יט ויבן ובפ׳ מו פסקא ושרי ובילמדנו ותצא דינה) ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית ס״א פרדנית ס״א נפקנית:
ערך גלד
גלדב(שבת י.) מגרד אדם גילדי צואה וגילדי מכה שעל בשרו. (ובפ״ט במקואות) אלו חוצצין לפלוף שהוא חוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה ושרף היבש וגלדי צוא׳ שעל בשרו פי׳ אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (חולין נה כתובות עו.) הוגלד פי׳ המכה בידוע שג׳ ימים קודם שחיטה פי׳ עור דק שעלה על המכה כמו שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו) אמר איוב מנהגו של עולם מי שהיתה לו מכה ונתרפא והעלת׳ גלד נותן בה דברים רכים כמו צמר גפן או סרק של פשתן בריכוך השמן אבל אני השק שאינו רך אלא קשה תפרתי עלי גלדי. (חולין נד) הגלודה ר״מ הכשיר. (סוכה לה) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה פי׳ נקלפה הריאה כגון שניטל קרום העליון כמו התמרה האדומה שנקלפה עורה כשרה שהקרום התחתון מגין (חולין מח) אמר רבא כי הוינן אזלינן בתריה דרב נחמן בשוקא דגילדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן. (בבא מציעא כד) ר״ש אומר כל כלי אנפוריא רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דרבנן. (מועד קטן כז. סנהדרין כ) מת לו מת כי אתא רבין אמר אמר לי ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי האי דרגש ערסא דצלא. (חולין מו) אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי (ראש השנה כו) והאי דפרה כיון דקאי גילדי גילדי כב׳ וג׳ שופרו׳ דמו (ראש השנה כ״ז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (יומא מג) בכל יום הית׳ כביד׳ והיום הית׳ קלה תנא בכל יום היתה גילדה עבה והיום דקה. (וביקרא רבה בפרשת צו פרשת שנאה תעורר מדנים) אם תאמר דהוה גליד תני רבי הושעי׳ כעובי דינר גרדיון הוה בו:
ערך חוור
חוורג(ברכות כח.) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי׳ שיבה (חולין צג.) א״ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי׳ הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (חולין נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז״ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (חולין פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי׳ סנורים ת״י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא״רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גיטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי׳ קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי׳ נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א״ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא״ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קידושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג. פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א״ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א״ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
ערך פולמוס
פולמוסדבסוף סוטה (סוטה מט.) בפולמוס של אספסייניס (בשנים שהיו) (פרה פרק ח) המכזבין בפולמסיות ובשני בצרון. (עבודה זרה ע:) ההוא פולמוסת דאזל וסלק לנהרדעא (חולין נה) ההיא. פולמוסא דאתא לפום בדיתא פי׳ חיל (א״ב תרגום ואל מצינים יקחהו ופולמוסין במאני זיינא ידבריניה פי׳ בלשון יוני חיל):
ערך צמק
צמקה(שבת לח.) מצטמק ויפה לו אסו׳ (שבת צא). הוציא בגרוגרת לאכילה וצימקה (ביצה כו:) היה אוכל ענבים והותיר והעלן לגג לעשות מהן צימוקין (חולין נה) חרותה כל שצימקה ריאה שלה (בראשית רבה לא) כל אשר בארץ יגוע יצמוק פי׳ יבש:
ערך רד
רדו(עירובין קד.) כשהוא מרדה מרדה בשולי הקופה (בסוף תמיד) צבר את הגחלי׳ ע״ג המזבח ורדדן בשולי המחתה. (מקואות פרק ז) מקוה שמימיו מרודדין (אהלות פרק ז) מקצתו מרודר על הארץ פי׳ שהאהל מרוקע על הארץ כדכתיב לרוקע הארץ ואומר וירד על הכרובים ותרגום וירקעו ורדידו (שבת קג.) שכן מרדדי טסי משכן עושין כן (חולין קכד) כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד פי׳ דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו כמו תרגום וירקעו ורדידו וכן פי׳ הא דבעי רב אשי מרידד מהו (חולין נה) כלומר אם היה דקה ופשוטה אם תתחבר זו על גב זו והיה בכללה כזית ועלתה בתיקו (נדרים סא) ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדן מקצתן בידא פי׳ כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצצן ביד בלא סכין:
א. [קלאען.]
ב. [הויט אבגישיילט.]
ג. [ווייס.]
ד. [קריגס העער.]
ה. [איינטראעענען.]
ו. [אויסדעהנען.]
איבלים – כפר.
עיכוס – בסמ״ך.
עגל הרך – מפרש בהעור והרוטב (לקמן קכב.) כל זמן שיונק.
וכל שמנו חכמים – בהעור והרוטב (שם) לגבי עורות כבשר.
ואחד עור [הראש] של עגל הרך. והאי דלא חשיב עור של שליל, משום דעולה זכר הוא ואין בו שלילא. ואפי׳ לרב חסדא דתני זבח כדאיתא במס׳ זבחיםב, כי קתני נמי דאיתיה בכולהו זבחים, שליל כיון דליתיה בכולהו זבחים לא קתניג. ועוד דריבותא קמ״ל, דבשל שליל אפי׳ רבנן מודוד, דראוי הוא לאכילת אדם כדאיתא בפ׳ בהמה המקשהה.
א. רש״י ד״ה להביא. וראה תוד״ה להביא ותוס׳ זבחים כח, א ד״ה להביא.
ב. כח, א.
ג. ראה תוס׳ שם.
ד. ראה תוד״ה להביא שאין מפגלין בשליל. וכבר האריכו המפרשים לתמוה על דברי רש״י שלא הוזכר כאן שליל שאינו ראוי להיות בעולה, והרי אף אם היה בעולה מפורש בגמ׳ זבחים לה, א: פיגל בזבח נתפגל השליל, בשליל לא נתפגל הזבח. ראה לב אריה ושו״ת נוב״י תניינא יו״ד סי׳ כ ועוד. וכן תמהו על דברי התוס׳ שלא הזכירו דברי הגמ׳. ותירצו שזה שאמרו פיגל בשליל לא נתפגל הזבח הוא דווקא בחישב על אכילת אדם, שרובא דאינשי לא אכלי ליה, אבל חישב על הקטרת השליל (אילו היה שייך בעולה), כיון שעכ״פ הוא ראוי לאכילה פיגל. אכן, על דברי רבינו אי אפשר לתרץ כך, שהרי שליל אינו שייך בעולה, ובהכרח דן רבינו למאן דתני זבח ועל המחשב לאכילת אדם (שבזבח אין הקטרה בשליל). וראה שטמ״ק הערה 10, שפירש דברי רבינו שמתייחסים למתפגל, ולא למפגל, דהיינו שכשחישב על העולה נתפגל גם השליל, עיי״ש בדבריו הנעימים.
ה. ראה להלן עז, א.
ויש מפרשים על ידי אדם ואין נראה להקל בכך ולדעתנו שכל מקום כל שאנו רואין אותה בלא כליות רואין את הכיס ואם הוא מלא חלבים כשרה ואם ראינוה ריקה עד שנראה שנתרוקנית אחר הבריאה טרפה:
כוליא של עוף מגדולי המחברים פירשו בה שאין פוסלין אותה בשיעור וגדולי האחרונים מוסיפים על דבריהם שאין פוסלין אותה במוגלא ובלקות הואיל ואף בבהמה אין הטרפות אא״כ מגיע למקום חריץ והוא לובן שבכוליא וכוליא של עוף אין לובן בתוכו ולא יראה לי כן בלקות ואם נמצאו לבהמה שלשה כוליות כשרה לאיזה צד שתפרש יתר כנטול ולקרבן פסולה כמו שהתבאר בתורת כהנים והוא שאמרו שם ואת שתי הכליות ולא בעלת ככוליא אחת ולא בעלת שלש:
כבר ביארנו במשנה שאם צמקה ריאה שלה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה צמקה בידי שאר בריות כגון מפחד חיות רעות ושאגתן ונהימתן הרי זה כבידי אדם וטרפה באה לידינו בהמה שצמקה ריאה שלה על הדרך שביארנו במשנה ולא נודע לנו אם בידי שמים אם בידי אדם יש בדבר זה בדיקה מושיבין את הריאה כלה במים ומניחין אותה בהם מעת לעת אם חזרה ללחותה הדבר ידוע שבידי שמים היה וכשרה ואם לא בידוע שבידי אדם או שאר בריות היה וטרפה:
מים אלו צריך שיהו פושרין מעט וכיצד עושין אם היה בחורף מביאין כלי חרס שאין שועין באבר ובקוניא וממלאין אותם מים חמין מעט ומושיבין את הריאה בתוכה ובקיץ מביאין כלי חרס שועים באבר ובקוניא שהוא מקרר וממלאין מים קרים ומושיבין אותה בתוכן:
כבר ביארנו במשנה שהגלודה והוא שניטל עור כל הבהמה טרפה נשאר שם מקצת העור כשרה אלא שדבר זה מבולבל ביד מפרשים יש אומרים שאם נשתייר מן העור כרוחב סלע על פני כל השדרה כשרה פחות מכאן טרפה וזהו דעת שמואל ואף גדולי הפוסקים כתבוה כן ואע״פ שרב ור׳ יוחנן נחלקו לומר שאין מצריכין במקצת עור זה שיהא במקום מיוחד אלא לרב כל מקום מציל חוץ מעור בית הפרסות ר״ל שמן הארכובה ולמטה שמתוך רכותו אין שם עור עליו ולר׳ יוחנן אף עור בית הפרסות מציל ולא נתמעט אלא עור שתחת האליה מ״מ הא איכא ר׳ ינאי ורבה בר בר חנה שמצריכים מקום מיוחד ר׳ ינאי במקום טבורו ורבה בר [בר] חנה בראשי פרקים ר״ל פרקי השדרה ולמעט שאין צרך לרוחב כל השדרה ונמצאו המצריכים למקום מיוחד רבים ושביניהם ר׳ ינאי שהיה רבו של ר׳ יוחנן ומתוך כך פוסקים כשמואל שהוא המחמיר שבכולם ואם ניטל ממנה רוחב סלע על פני כל השדרה ושאר כל העור קיים שאלוה בגמרא ונשארה בתיקו והרי זו ספק טרפה ויש אומרים שאין מכשירין אותה אא״כ נשתייר רוחב סלע על פני כל השדרה וכרוחב סלע על מקום טבורה וכרוחב סלע על כל פרק ופרק ממנה מפני שהם חוששין לכל אותם המצריכים למקום מיוחד ומפרשים בראשי פרקים כל פרק ופרק שבה ואין גורסים בסוגיא זו ר׳ ינאי אלא ר׳ אלעזר בר׳ ינאי ולשיטה זו אם ניטל רוחב סלע מאחד מאלו אע״פ שכל העור קיים הרי זו ספק טרפה וזו של כל פרק ופרק מיהא אינו נראה שלא נאמרו בגמרא ראשי פרקים אלא על פרקי השדרה ולמעט שאין אנו צריכים לרוחב כל פני השדרה ויש מקילים לומר שכל שנשתייר רוחב סלע על מקום טבורה כשרה מפני שלדעתם ר׳ ינאי אמרה שהיה רבו של ר׳ יוחנן ויש מי שמיקל עוד בנשתייר רוחב סלע באיזה מקום שבה חוץ מעור שתחת האליה ומעור שבין הפרסות ר״ל מן הארכובה ולמטה כדעת רב וכך קבלנוה מרבותינו נ״ע ואפי׳ ניטל שעל גבי השדרה ושעל הטבור אבל שני אלו נידונין כבשר ואין מצילין בה ובעוף מיהא ניטלה הנוצה כשרה אע״פ שלא נשאר ממנה כלום כמו שיתבאר:
כבר ביארנו שהמחשב בקרבן בשעת שחיטה לאכול כזית מבשר הקרבן חוץ למקומו שהוא פסול אבל אין בו כרת ואם חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייבין עליו כרת ודבר זה אינו אלא בדברים הראויים לאכילה אבל דברים שאין ראויים אלא להקטרה אין מחשבת אכילה פוסלת בהם אבל אם חישב בה להקטיר כזית חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייבין עליה כרת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת:
עולה כבר ידעת שכל בשרה עולה כליל ואין נאכל ממנה כלום ונמצא שמחשבת הקטרה פוסלתה ולא מחשבת אכילה:
עור שתחת האליה הרי הוא כבשר והוא בכלל הקטרה ואם חישב בשעת שחיטת העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה פוסל אבל שאר עורות אפי׳ עור פרסות של בהמה דקה ועור הראש של עגל הרך ועור בית הרחם אין מפגלין ואף לענין טומאה אין נחשבין כבשר חוץ מעור בית הרחם כמו שיתבאר במסכתא זו בע״ה:
כבר ביארנו שכל אבר הנפסל בנקב אם ניטל פסול חוץ מן הטחול:
כבר כתבנו למעלה שמקצת גאונים כתבו שכל אבר שאמרו שאם חסר אותו אבר ממנה טרפה כך אם ניטל ביד טרפה אבל אבר שאמרו בו שאם ניטל טרפה אם חסר מדרך התולדת כשרה וגדולי המחברים פרשו הטעם שאם לא כן נמצאת נטולה וחסרה אחת ואין צריך לומר באבר שאם ניטל מותרת שכל שכן שאם חסרה מדרך התולדת שהיא מותרת ואין הדברים נראין לחכמי האחרונים אלא כל שניטלה טרפה חסרה טרפה כל שחסרה טרפה ניטלה טרפה לא מנאום בשתים אלא שמא לא היינו למדים זו מזו וכן הדברים נראין:
כל אבר שהנקב פוסל בו לקות פוסל בו וכן הדין באבר שאם ניטל או חסר מדרך התולדות פסול שהוא פסול בלקות ורמז לדבר כוליא שאין נקב וחסרון ונטילה פוסלין בו ולקות פוסל בו וכן הדין שהלקות מתפשט ובאיזה לקות אנו אומרים כן כל שהרופא גוררו כדי להעמידו על בשר חי:
אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר משום ר׳ יעקב, וכן היה ר׳ שמעון בן יהודה (איש) כפר עיכוס אומר משום ר׳ שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה, שאמרו שאלו שעורותיהן כבשרן,
Eliezer ben Yehuda of Evlayim said in the name of Rabbi Ya’akov, and so says Rabbi Shimon ben Yehuda of Ikos in the name of Rabbi Shimon: Whether the hide of the hooves, or the hide of the head of a young calf, or the hide beneath the tail, or any hide that the Sages listed with regard to ritual impurity under the heading: These are the entities whose hide is like their flesh in terms of halakhic status,
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין נה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין נה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין נה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין נה:, הערוך על סדר הש"ס חולין נה:, רש"י חולין נה:, ראב"ן חולין נה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין נה:, ר"י מלוניל חולין נה: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין נה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין נה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין נה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין נה:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין נה:

Chulin 55b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 55b, Rif by Bavli Chulin 55b, Attributed to R. Gershom Chulin 55b, Collected from HeArukh Chulin 55b, Rashi Chulin 55b, Raavan Chulin 55b, Tosafot Chulin 55b, Ri MiLunel Chulin 55b, Ramban Chulin 55b, Rashba Chulin 55b, Meiri Chulin 55b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 55b, Steinsaltz Commentary Chulin 55b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144