×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם לְמָה לִי.
why do I need him to state that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך קפץ
קפץא(פסחים פה:) ובמוקדשין קוצץ בקופיץ (ביצה כח.) שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ (סוטה מה) ועורפין אותה בקופיץ מאחריה (בכורות כד) השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן (פסחים ע) קופיץ נמי הח חזי לחגיגה פי׳ קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומפצלת דיוסטר (א״ב וכן בלשון יוני):
א. [דאלח.]
הלכה כר׳ יוסי בן המשולם למה לי – הא מהך שמעת מינה דהלכתא כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה.
מה שאמר הלכה כר׳ יוסי בן המשולם, למה לי? הרי דבריו נאמרו במשנה בלא חולק!
why do I need him to state that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam?
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִי אָמַר הִלְכְתָא דְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין וְלָא אָמַר הִלְכְתָא כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם הֲוָה אָמֵינָא אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם קָאֵי וּמַאי בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי אָמַר וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא פְּלוּגְתָּא הִיא.

The Gemara explains: Had Rav said only that the halakha is in accordance with the opinion of the anonymous tanna in the mishnayot throughout the whole chapter, but did not say explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, I would say: Rav is referring specifically to the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam. And what is the meaning of the phrase: Throughout the whole chapter, which indicates he is speaking of more than one case? This is referring to the fact that Rabbi Yosei said two separate statements in the chapter. And this would indicate with regard to Rav’s statement that if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is considered a dispute.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אמר הלכה בכוליה פירקין ולא אמר – לקמן הלכה כר׳ יוסי הוה אמינא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי קאי.
ומאי בכוליה פירקין – דמשמע טובא משום דר׳ יוסי תרתי מילי אמר במתני׳ עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום אבל אדרבן שמעון לא אמר רב דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא להכי אשמועינן הלכה כר׳ יוסי בהדיא לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה פירקין ופלוגתא דבריית׳ לאו פלוגתא.
ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא – וא״ת דר׳ יוסי בן המשולם נמי פליגי עליה ממה נפשך דברייתא מדאיצטריך לפסוק הלכה כמותו וי״ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא אלא דקים ליה דפליגי רבנן עליה.
בפירש״י בד״ה ומאי בכוליה כו׳ דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבי שמעון כו׳ ובד״ה למלקי כו׳ ואת בנו הס״ד ואח״כ מתחיל הדיבור לא לקי כו׳ לאו דידה הוא ובד״ה אין חוששין כו׳ לודאי דילה מחזקינן כו׳ ובד״ה (אבל) [הי׳ קתני] כו׳ ספיקא הואי הס״ד. ובד״ה ומשני דא״נ לאו דידה כו׳ ובד״ה פטורה כו׳ והבא אחריו לא הוי בכור כר״ש לא מרחמא כו׳ והאי חזיר כו׳ הד״א דנדמה הוא הס״ד ואח״כ מ״ה ואסור כו׳ דחיישינן לרחומי כו׳ ובד״ה יולדות כו׳ הוה לה ומית ורחמתיה להאי עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ופלוגתא כו׳ אלא דקים ליה כו׳ ובד״ה הנכנס כו׳ זכרים תלויות כו׳ ונקבות כו׳ וי״ל כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה ופלוגתא וכו׳ וא״ת דר״י בן המשולם. ק״ל הא בממ״נ לפי תירוץ ב׳ בתוס׳ במעל״ד זה ד״ה והיינו כיון דלא קמיפלגי על ההיא עצמה לא מיקרי פלוגתא הא לתירוץ זה באמת איכא פלוגתא הן מטעם דבר שא״מ הן מטעם מ״ד בחולין דתולש היינו גוזז אלא דאינו בכלל צד מפלוגתא כיון דליכא פלוגתא בהך דינא עצמו. א״כ ממילא אין התחלה לקושייתם דשפיר הוי מכלל דפליג. ומ״מ הוי ס״ד דפלוגתא דברייתא כההיא דרשב״ג דפליג עלה בדין זה לא הוי בכלל. ולתירוצם א׳ שם הא הוצרך למיפסק הלכה כיון דטעמא דריבה״מ משום דבר שא״מ איכא פלוגתא וצריך לאשמעינן דהלכה מטעם דתולש לאו היינו גוזז ובההיא ליכא פלוגתא וממילא לא ידעינן דפלוגתא דברייתא לא הוי פלוגתא:
ומשיבים: אי אמר [אילו היה אומר] רב רק: הלכתא דכוליה פירקין [הלכה של כל הפרק שלנו], ולא אמר: הלכתא [הלכה] כר׳ יוסי בן המשולם, הוה אמינא [הייתי אומר]: מה שאמר שהלכה ככל הפרק — על דברי ר׳ יוסי בן המשולם קאי [עומד, מתייחס], ומאי [ומה עניינו] של ״בכוליה פירקין״ [בכל פרקנו], והרי אין מדובר אלא במשנה אחת — משום שר׳ יוסי תרתי [שני דברים] אמר במשנה הבאה. ולפי דרך זו, אין רב מתכוון לפסוק כרבן שמעון גמליאל במשנתנו, משום שלדעתו פלוגתא דברייתא פלוגתא היא [המחלוקת שנחלקו עליו בברייתא מחלוקת היא], והלכה כדעת חכמים החולקים עליו.
The Gemara explains: Had Rav said only that the halakha is in accordance with the opinion of the anonymous tanna in the mishnayot throughout the whole chapter, but did not say explicitly that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, I would say: Rav is referring specifically to the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam. And what is the meaning of the phrase: Throughout the whole chapter, which indicates he is speaking of more than one case? This is referring to the fact that Rabbi Yosei said two separate statements in the chapter. And this would indicate with regard to Rav’s statement that if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is considered a dispute.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָאֵי וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא לָאו פְּלוּגְתָּא הִיא.

Rav taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei in order to teach us that his statement with regard to the whole chapter is referring to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and with regard to Rav’s statement, if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is not considered a dispute.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכך אשמעינן [משמיע לנו] רב באופן נפרד שהלכה כר׳ יוסי בן המשולם, כדי לאשמועינן [להשמיע לנו] שכשהוא אומר שהלכה ככל מה ששנינו בפרקנו — על דברי רבן שמעון בן גמליאל קאי [הוא עומד, מתייחס], לומר שהלכה כמותו, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא [והמחלוקת שנחלקו עליו בברייתא לא מחלוקת היא].
Rav taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei in order to teach us that his statement with regard to the whole chapter is referring to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and with regard to Rav’s statement, if a mishna is contradicted by a dissenting opinion cited in a baraita, that is not considered a dispute.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי בָּרַיְיתָא דְּתַנְיָא הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי1 הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ.

What is the baraita mentioned previously? As it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, the young that is born after the offspring currently being nursed is treated as a firstborn due to the uncertainty whether it is the animal’s offspring, because an animal might be merciful and nurse another animal even though it has not given birth at all. Rabban Shimon ben Gamliel says: The matter stands in its presumptive status, i.e., the nursing animal is assumed to be the mother of the nursing offspring.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני שמרחמת – מניקה וולד של בהמה אחרת אע״פ שאינו בנה ושמא עדיין לא ביכרה וכדאמרן ומיעוט חולבות אע״פ שאינן יולדות הלכך הבא אחריו בכור מספק:
הדבר בחזקתו – ודאי בנה הוא והבא אחריו פטור:
מרחמת – אוהבת בן חבירתה.
א בדיון הקודם הוזכרה מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל וחכמים שבברייתא. ואומרים: מאי [מה] ברייתא זו שרמזנו לה? דתניא [ששנויה ברייתא]: הלוקח (הקונה) בהמה מניקה מן הגוי — הולד הבא אחריו בכור מספק, שמא זה שהניקה לא היה ולד שלה, מפני שבהמה מרחמת על ולד ומניקה אותו אף על פי שאינה יולדת (שלא ילדה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו, חזקה שבהמה זו שמניקה כבר ילדה, ואם כן הבא אחריו אינו בכור.
What is the baraita mentioned previously? As it is taught in a baraita: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, the young that is born after the offspring currently being nursed is treated as a firstborn due to the uncertainty whether it is the animal’s offspring, because an animal might be merciful and nurse another animal even though it has not given birth at all. Rabban Shimon ben Gamliel says: The matter stands in its presumptive status, i.e., the nursing animal is assumed to be the mother of the nursing offspring.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכֵן הָיָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַנִּכְנָס אלְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַבְכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת יוֹלְדוֹת לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים תְּלוּיוֹת בְּשֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בְּמַבְכִּירוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.:

The baraita continues: And similarly, Rabban Shimon ben Gamliel would say: One who enters amid his flock at night and sees about ten or about fifteen animals, some of whose offspring is a firstborn and others whose offspring is not a firstborn, and all were giving birth, and on the next day he arose and found that the male young were nursing from the mothers whose offspring is not a firstborn, and the female young were nursing from the mothers whose offspring is a firstborn, he does not need to be concerned that perhaps the young of this mother came to nurse from that mother. Rather, he may assume that each animal is nursing its own offspring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכרים תלוים – יונקים בזקינות באותן שאינן מבכירות ונקבות יונקות תלויות במבכירות אינו חושש כו׳. ופטורין כולם מן הבכורה דכל אחד יונק מאמו:
ומצא זכרים – שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן.
אין חוששין – להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות.
הנכנס לתוך עדרו בלילה כו׳ ולמחר השכים כו׳ – תימה למה ליה למינקט בענין זה לימא הנכנס לתוך עדרו וראה זכרים תלוים כו׳ ונקבות כו׳ וי״ל דלרבותא נקט הכי דאע״ג דודאי היתה תחלת לידתן בלילה שעדיין אין האמהות מכירין בוולדותיהן ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של זו אצל זו אפי׳ הכי לא חיישינן.
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה בהמות, מהן מבכירות שעדיין לא ילדו, ומהן שאינן מבכירות שכבר ילדו ולד קודם לכן, ומצאן שכולן יולדות, למחר השכים ומצא שהזכרים שנולדו תלויות בשאין מבכירות, כלומר, הולכים אחריהן ויונקים מהן, ונקבות תלויות במבכירותאינו חושש שמא בנה של זו המבכירה, שהוא בכור, בא לו אצל זו שאינה מבכירה, אלא זכר היונק משאינה מבכירה בודאי אינו בכור.
The baraita continues: And similarly, Rabban Shimon ben Gamliel would say: One who enters amid his flock at night and sees about ten or about fifteen animals, some of whose offspring is a firstborn and others whose offspring is not a firstborn, and all were giving birth, and on the next day he arose and found that the male young were nursing from the mothers whose offspring is not a firstborn, and the female young were nursing from the mothers whose offspring is a firstborn, he does not need to be concerned that perhaps the young of this mother came to nurse from that mother. Rather, he may assume that each animal is nursing its own offspring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְּקָאָמַר רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת הָא הֵיכָא דְּאוֹלִיד חָיְישִׁינַן לְרַחוֹמֵי אוֹ דִלְמָא דִּידַהּ מְרַחֲמָא דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא לֵיהּ.

A dilemma was raised before the Sages: What is the precise meaning of the phrase: The matter stands in its presumptive status, which Rabban Shimon ben Gamliel stated? Does this mean that an animal does not show mercy unless it has given birth, and consequently, in a case where the animal has given birth we are concerned for the possibility that it might be merciful and nurse an offspring that is not its own? Or perhaps it means that an animal might be merciful only toward its own offspring, but it does not show mercy to an animal that is not its own?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאינה מרחמת אלא א״כ יולדת – הכי אמר רשב״ג אותה שמעולם לא ילדה ודאי אינה מרחמת:
הא ילדה – ודאי מרחמת ולד שאינו שלה:
או דלמא – אפי׳ ילדה אינה מרחמת את שאינו שלה:
שאינה מרחמת – וולד בהמה אחרת.
אא״כ יולדת – אם היה לה וולד מתחלה להאי ודאי א״נ לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הוה לה אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי.
איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: ״דבר בחזקתו״ דקאמר [שאומר] רבן שמעון בן גמליאל, מה משמעו? האם הכוונה היא שאינה מרחמת ומניקה ולד שאינה שלה אלא אם כן יולדת, כלומר, אלא אם כבר ילדה ולד משלה, הא היכא דאוליד [אבל במקום שכבר ילדה]חיישינן לרחומי [חוששים אנו שהיא מרחמת] על ולד שאינו שלה. או דלמא [שמא] כוונתו באופן מוחלט: דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא ליה [על ולד שלה — מרחמת, על ולד שאינו שלה — אינה מרחמת עליו]?
A dilemma was raised before the Sages: What is the precise meaning of the phrase: The matter stands in its presumptive status, which Rabban Shimon ben Gamliel stated? Does this mean that an animal does not show mercy unless it has given birth, and consequently, in a case where the animal has given birth we are concerned for the possibility that it might be merciful and nurse an offspring that is not its own? Or perhaps it means that an animal might be merciful only toward its own offspring, but it does not show mercy to an animal that is not its own?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְמִלְקֵא עֲלַהּ במִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אִי אָמְרַתְּ דִּידַהּ מְרַחֲמָא דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא לָקֵי וְאִי אָמְרַתְּ דְּלָא דִּידַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא לָא לָקֵי.

The Gemara asks: What difference is there in practice based on this distinction? Either way the nursing animal is assumed to have given birth and its future offspring will not be considered a firstborn. The Gemara answers that there is a difference with regard to whether or not one is flogged for slaughtering it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day. If you say an animal is merciful only toward its own offspring but is not merciful toward an animal that is not its own, then one is flogged if he deliberately slaughters an animal and the offspring that it is nursing. But if you say it is also merciful toward an animal that is not its own, then one is not flogged in such a case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא בעיא לא צריכא אלא לענין אותו ואת בנו דאי אמרינן יולדת מרחמת ממה נפשך פטורה מן הבכורה דכבר ילדה אלא (לגבי) [לענין] אותו ואת בנו צריך לידע אי הוי בנה אי לא למילקי עליה אי שחיט ליה בהדה:
למאי נפקא מינה – הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הוה לה אחרינא.
למילקי עליה – דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו.
לא לקי – דדלמא לאו דידה הוא.
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא ממנה משאלה זו]? מהי ההשלכה ההלכתית שלה? והרי בין לדרך זו ובין לדרך זו בוודאי כבר ילדה, ונפטרה מן הבכורה! ומשיבים: למלקא עלה [ללקות עליה] משום איסור ״אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד״ (ויקרא כב, כח), אם שחט אותה ואת היונק ממנה באותו יום. אי אמרת [אם אתה אומר] כי באופן מוחלט, דידה מרחמא, דלא דידה לא מרחמא [על ולד שלה מרחמת, על שאינו שלה אינה מרחמת] — הרי הוא לקי [לוקה] מפני שהוא בודאי בנה. ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא [ואם אתה אומר שהיולדת, על ולד שאינו שלה גם כן מרחמת]לא לקי [אינו לוקה], שמא אינו בנה.
The Gemara asks: What difference is there in practice based on this distinction? Either way the nursing animal is assumed to have given birth and its future offspring will not be considered a firstborn. The Gemara answers that there is a difference with regard to whether or not one is flogged for slaughtering it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day. If you say an animal is merciful only toward its own offspring but is not merciful toward an animal that is not its own, then one is flogged if he deliberately slaughters an animal and the offspring that it is nursing. But if you say it is also merciful toward an animal that is not its own, then one is not flogged in such a case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי ת״שתָּא שְׁמַע רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי1 אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה מִי קָתָנֵי הוּא הָיָה קָתָנֵי ה״קהָכִי קָאָמַר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת אֶלָּא א״כאִם כֵּן הָיָה לָהּ וָלָד מֵעִיקָּרָא.

The Gemara returns to its initial inquiry. What is the precise meaning of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement? Come and hear a proof from the mishna, as Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, he does not need to be concerned lest the offspring currently being nursed was the offspring of another animal. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring. The Gemara rejects this proof: Does the mishna teach that one does not need to be concerned that perhaps it is the offspring of another animal? No, it teaches that one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal, and this is what it is saying: Whichever way you look at it, the next offspring is not a firstborn, as one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal that it is nursing, as it would not nurse unless it already had an offspring initially.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין חוששין כו׳ אלמא דלא דידה לא מרחמא ולקי עליה משום אותו ואת בנו:
מי קתני הוא – שמא בנה של אחרת הוא אי הוה תני הוא הוה משמע כדקאמרת אלא כיון דתני היה הכי קאמר אין וכו׳:
אין חוששין כו׳ – אלמא בודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה.
מי קתני – אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא.
היה קתני – והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא א״כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הואי.
אם כן, מאי [מה הפתרון]? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במשנתנו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן הגויאינו חושש שמא בנה של אחרת היה. הרי דעתו מפורשת, שכל בהמה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה, גם אם כבר ילדה! ודוחים: מי קתני [האם הוא שונה] ״אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא״? הלוא ״אינו חושש שמא בנה של אחרת היה״ קתני [הוא שונה], ויש לפרש כי הכי קאמר [כך הוא אומר]: אינו חושש שמא זה בנה של אחרת, אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא [מתחילה]. ואם כן אין להוכיח מכאן.
The Gemara returns to its initial inquiry. What is the precise meaning of Rabban Shimon ben Gamliel’s statement? Come and hear a proof from the mishna, as Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of one who purchases a nursing female animal from a gentile, he does not need to be concerned lest the offspring currently being nursed was the offspring of another animal. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring. The Gemara rejects this proof: Does the mishna teach that one does not need to be concerned that perhaps it is the offspring of another animal? No, it teaches that one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal, and this is what it is saying: Whichever way you look at it, the next offspring is not a firstborn, as one does not need to be concerned that perhaps it was the offspring of another animal that it is nursing, as it would not nurse unless it already had an offspring initially.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״שתָּא שְׁמַע נִכְנַס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.

The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: In the case of one who enters amid his flock and sees mother animals that gave birth for the first time that were nursing, and also sees mother animals that gave birth not for the first time that were also nursing, he does not need to be concerned that perhaps the offspring of this animal came to that animal to be nursed, or that perhaps the offspring of that animal came to this animal to be nursed.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא ושאינם מבכירות מניקות אינו חושש כו׳ ותו אי כרבנן מאי עד יבא כו׳ כצ״ל:
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בהמשך משנתנו: נכנס בתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ואת שאינן מבכירות מניקותאינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו. ואם בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה, אמאי [מדוע] אינו חושש?
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the continuation of the mishna: In the case of one who enters amid his flock and sees mother animals that gave birth for the first time that were nursing, and also sees mother animals that gave birth not for the first time that were also nursing, he does not need to be concerned that perhaps the offspring of this animal came to that animal to be nursed, or that perhaps the offspring of that animal came to this animal to be nursed.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַמַּאי לֵיחוּשׁ דִּלְמָא רַחוֹמֵי רַחֵים בִּמְקוֹם דִּידַהּ לָא שָׁבְקָא דִּידַהּ וּמְרַחֲמָא דְּלָא דִּידַהּ.

The Gemara explains the proof: But why not? Let us be concerned that perhaps the nursing animal is merciful toward an offspring that is not its own. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring, even if it had previously given birth. The Gemara rejects this proof: Even if an animal does show mercy toward offspring that is not its own, in a place where it has its own offspring, it does not set aside its own offspring and show mercy toward offspring that is not its own.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקום דידה – לא מרחמא דאחריני אבל שלא במקום דידה תיבעי:
דלמא רחומי רחים – הואיל ולכולן הוי ולדות אלא ודאי אפי׳ ילדה אינה מרחמת אלא שלה ומשני במקום דידה כו׳.
ליחוש דלמא רחומי רחים [נחשוש שמא ריחמה על ולד שאינו שלה], והוא היונק ממנה! אלא מכאן שגם בהמה שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ודוחים: אין מכאן ראיה, משום שגם אם נאמר שבדרך כלל מרחמת על ולד שאינו שלה — במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה [במקום שיש ולד שלה, אינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה].
The Gemara explains the proof: But why not? Let us be concerned that perhaps the nursing animal is merciful toward an offspring that is not its own. Evidently, Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal nurses only its own offspring, even if it had previously given birth. The Gemara rejects this proof: Even if an animal does show mercy toward offspring that is not its own, in a place where it has its own offspring, it does not set aside its own offspring and show mercy toward offspring that is not its own.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״שתָּא שְׁמַע דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ [וכן] כּוּ׳ מַאי לָאו רֵישָׁא דּוּמְיָא דְּסֵיפָא מָה סֵיפָא וַדַּאי דִּידַהּ אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִּידַהּ.

The Gemara further suggests: Come and hear a proof from Rabban Shimon ben Gamliel’s statement in the baraita: If one purchases a nursing animal from a gentile, the matter stands in its presumptive status. From the phrase: And similarly, in the continuation of the baraita, the Gemara infers: What, is it not so that the first clause is similar to the latter clause? Just as in the latter clause the nursing young is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, so too, in the first clause it is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, despite the fact that the animal mother might have given birth previously.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבר בחזקתו וכן היה וכו׳ מה סיפא ודאי דידה – משום דכולהו ילדו:
אף רישא – הדבר בחזקתו מיירי דודאי דידה ולא אמרינן דאי ילדה מרחמא דלאו דידה:
הדבר בחזקתו וכן – כלומר דקתני סיפא וכך היה רשב״ג אומר הנכנס כו׳ מאי לאו מדסיפא דקתני וכן כו׳.
ודאי דידה – דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בברייתא, שהלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה של אחרת הוא, משום שדבר בחזקתו כו׳. ולאחר מכן הובא דין נוסף בשמו, בלשון ״וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר״, שמבכירות ושאינן מבכירות שילדו יחד, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו ולהיפך. מאי לאו רישא דומיא דסיפא [האם אין הכוונה שהדין שאמר בתחילה דומה לדין שבסוף]? מה סיפא ודאי דידה [מה בסוף, הולד שהיא מניקה הוא ודאי שלה], שהרי הוא משתמש בלשון ״אינו חושש״, לפי שאינה מניחה את שלה ומרחמת על שאינו שלה — אף רישא ודאי דידה [אף בתחילה, הריהו ודאי שלה], למרות שייתכן שכבר ילדה. ומכאן שהוא מניח שגם זו שילדה אינה מרחמת על ולד שאינו שלה!
The Gemara further suggests: Come and hear a proof from Rabban Shimon ben Gamliel’s statement in the baraita: If one purchases a nursing animal from a gentile, the matter stands in its presumptive status. From the phrase: And similarly, in the continuation of the baraita, the Gemara infers: What, is it not so that the first clause is similar to the latter clause? Just as in the latter clause the nursing young is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, so too, in the first clause it is certainly considered to be the nursing animal’s own offspring, despite the fact that the animal mother might have given birth previously.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִידֵּי אִירְיָא הַאי כִּדְאִיתֵאּ וְהַאי כִּדְאִיתֵאּ וּמַאי וְכֵן אַפְּטוּרָה דִּבְכוֹרָה.

The Gemara rejects this suggestion: Are the cases comparable? This first clause of the baraita stands as it is and that second clause of the baraita stands as it is, i.e., they are referring to different cases. In the second clause, where all the offspring are standing before their mothers, it is certain that each mother will nurse only its own child. Conversely, in the first clause it is uncertain whether that child is its own. But if so, what is the meaning of the phrase: And similarly? It means both clauses state that the nursing animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn, since even if that offspring is not the mother’s, the mother would not nurse it unless it had previously given birth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא כדאיתא והא כדאיתא – סיפא ודאי דידה ורישא לאו ודאי דידה אלא מרחמא ולא לקי משום אותו ואת בנו:
מאי וכן – דקא מדמי רישא לסיפא:
אפטורה מן הבכורה – משום דכבר ילדה ולעולם רישא מרחמא לאו דידה ולא לקי:
הא כדאיתא – וסיפא ודאי רישא ספק.
ומאי וכן – הואיל ולא דמו.
ומשני לפטורא – להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא״נ לא דידה הוא יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו ספק.
ודוחים: מידי איריא [כלום שייכים הדברים]? יש לומר כי האי כדאיתא, והאי כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], במקום שולדה נמצא — ודאי שאינה מניקה ולד שאינו שלה, אבל במקום שאין לפנינו אלא ולד אחד שיונק ממנה — הרי זה רק ספק, שמא איננו בנה. ושואלים: ואם אין שני המקרים זהים, מאי [מהו] שנאמר לפני הדין השני ״וכן״, המלמד שדין אחד הוא? ומשיבים: דבר זה נאמר אפטורה דבכורה [על הפטור של בכורה], בו עוסקת ברייתא זו, שהואיל ובהמה זו מניקה — בוודאי כבר ילדה.
The Gemara rejects this suggestion: Are the cases comparable? This first clause of the baraita stands as it is and that second clause of the baraita stands as it is, i.e., they are referring to different cases. In the second clause, where all the offspring are standing before their mothers, it is certain that each mother will nurse only its own child. Conversely, in the first clause it is uncertain whether that child is its own. But if so, what is the meaning of the phrase: And similarly? It means both clauses state that the nursing animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn, since even if that offspring is not the mother’s, the mother would not nurse it unless it had previously given birth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ארבב״חאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אר״יאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאָה גחֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה דוְאָסוּר בַּאֲכִילָה {הושע י׳:י״ב} עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם.

The Gemara analyzes a similar case. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: If one saw a young animal resembling a pig that was trailing after a ewe, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn. And the pig-like animal is forbidden for consumption “until he comes and instructs righteousness to you” (Hosea 10:12), i.e., until Elijah the prophet arrives and determines the halakha.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכרוך אחר רחל – ויורה צדק משיח:
שכרוך אחר רחל – שדבוק אחריה ומניקתו.
פטורה מן הבכורה – והבא אחריו לא הוי בכור.
ראה חזיר שהוא כרוך אחר רחל – קצת קשה דנקט חזיר ולא גמל משום דסבר כר׳ שמעון דאסר קלוט היוצא מן הטהור ואפי׳ היה ידוע שהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה ומיהו מצינן למימר דאגב דנקט רחל שהיא בהמה דקה נקט חזיר א״נ ניחא למינקט למילתיה ככולי עלמא.
ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר רחל ויונק ממנה — פטורה אותה רחל מן הבכורה, לכשתלד זכר לאחר מכן. ומכל מקום אסור חזיר זה באכילה, שאין אומרים בוודאות שהוא ולדה של רחל זו ״עד יבא ויורה צדק לכם״ (הושע י, יב), כלומר, עד שיבוא אליהו ויאמר לנו מה דינו.
The Gemara analyzes a similar case. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: If one saw a young animal resembling a pig that was trailing after a ewe, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn. And the pig-like animal is forbidden for consumption “until he comes and instructs righteousness to you” (Hosea 10:12), i.e., until Elijah the prophet arrives and determines the halakha.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה כְּמַאן כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְאָסוּר בַּאֲכִילָה כְּרַבָּנַן.

The Gemara raises a difficulty with regard to Rabba bar bar Ḥana’s statement: On the one hand, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn, which is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that an animal that nurses from another is presumed to be its offspring. But on the other hand, the pig-like animal is forbidden for consumption, which is in accordance with the opinion of the Rabbis that an animal might nurse the young of another.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פטור מן הבכורה כמאן כרבן שמעון – דאמר לא מרחמא אלא הדבר בחזקת שילדתו:
ואסור באכילה כרבנן – דאמרי מרחמת אף שלא ילדה דאי רבן שמעון מותר באכילה (דתימא מרחמת לא ילדתו דאי רבן שמעון מותר באכילה) דקי״ל היוצא מטהור טהור:
כר׳ שמעון – לא מרחמא דלא דידה והאי חזיר גופיה לא קדוש דנדמה הוא.
ואסור באכילה כרבנן – דחיישינן לרחומי דאי כרשב״ג הוה טמא היוצא מן הטהור ומותר באכילה כדאמרן בפירקין קמא (דף ה:).
ותמהים: מה שאמר ר׳ יוחנן שפטור מן הבכורה כמאן דעת מי הוא אומר]כרבן שמעון בן גמליאל, הסבור במשנתנו, שהיונק מן הבהמה — בחזקת בנה הוא. ואילו מה שהוא אומר שהוא אסור באכילה, הרי זה כרבנן דעת חכמים] החולקים עליו, וסבורים שייתכן שהיא מניקה ולד שאינו שלה!
The Gemara raises a difficulty with regard to Rabba bar bar Ḥana’s statement: On the one hand, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn, which is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that an animal that nurses from another is presumed to be its offspring. But on the other hand, the pig-like animal is forbidden for consumption, which is in accordance with the opinion of the Rabbis that an animal might nurse the young of another.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְתוּ אִי כְּרַבָּנַן מַאי עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ דָּבָר מִיבְּעֵי לֵיהּ.

And furthermore, if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, and there is a concern with regard to the identity of the mother of the offspring, what is the reason for citing the verse: “Until he comes and instructs righteousness to you”? By citing it, the baraita is indicating that the status of the pig-like animal is a halakhic uncertainty that can be resolved only by Elijah the prophet. Instead, it should have stated: Until the matter becomes known to you, in reference to the empirical uncertainty as to whether the pig-like animal is the offspring of the ewe.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי כרבנן מאי עד יבא ויורה – כיון דמרחמא ודאי מיפשט פשיטא ליה דאסור באכילה ולספק אכילה לא צריך הוראת משיח אלא הכי איבעי למימר אסור באכילה עד שיודע לך דבר אם הוא בנה:
עד יבא ויורה צדק לכם – עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור.
מאי יבא ויורה – כיון דכרבנן ס״ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה.
עד שיודע הדבר – אם בנה הוא אם לא.
ותו [ועוד] יש לתמוה: אי כרבנן [אם ר׳ יוחנן פוסק כדעת חכמים], שרק יש לחשוש שמא הוא בנה, אבל ייתכן שאינו בנה — מאי [מה עניינו] של ״עד יבא ויורה צדק לכם״ שמשמעו הוראת דין? הרי רק לברר את המציאות אנו צריכים, לדעת האם ולדה הוא, ואם כן ״עד שיודע לך דבר״ מיבעי ליה [נצרך לו] לומר!
And furthermore, if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, and there is a concern with regard to the identity of the mother of the offspring, what is the reason for citing the verse: “Until he comes and instructs righteousness to you”? By citing it, the baraita is indicating that the status of the pig-like animal is a halakhic uncertainty that can be resolved only by Elijah the prophet. Instead, it should have stated: Until the matter becomes known to you, in reference to the empirical uncertainty as to whether the pig-like animal is the offspring of the ewe.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְכִי תֵּימָא מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הֲלָכָה כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי כְּרַבָּנַן אִי מְסַפְּקָא לֵיהּ אַמַּאי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְתוּ מִי מְסַפְּקָא לֵיהּ וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ חוּץ מֵעָרֵב וְצַיְדָן וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה.

And if you would say that it is uncertain whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel or in accordance with the opinion of the Rabbis, that cannot be correct: If that matter is uncertain, then why is the ewe exempt from having its future offspring counted a firstborn? And furthermore, is this question of whose opinion is accepted as the halakha an uncertainty at all? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught a halakha in the corpus of our Mishna the halakha is in accordance with his opinion, except for the following three cases: The responsibility of the guarantor (see Bava Batra 174a), and the incident that occurred in the city of Tzaidan (see Gittin 74a), and the dispute with regard to evidence in the final disagreement (see Sanhedrin 31a)?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או הלכתא כר׳ שמעון דאמר דלא דידה לא מרחמא:
אי כרבנן – דאמרי מרחמת להכי מסתפק עד יבא ויורה צדק:
וכי תימא מספקא ליה כו׳ – וה״ק עד שיבא ויורה אי הלכה כר״ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מספיקא שמא ריחמתו.
וכי תימא [ואם תאמר]: מספקא ליה [מסופק לו] לר׳ יוחנן אי [אם] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אי כרבנן [אם כחכמים], ולכן הוצרך לאליהו שיכריע במחלוקת זו — על כך יש להקשות: אי מספקא ליה [אם מסופק לו] שמא אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל — אמאי [מדוע] פטורה מן הבכורה? והרי זה ספק! ותו [ועוד] יש להקשות: מי מספקא ליה [האם באמת מסופק לו כמי ההלכה]? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל הלכה במשנתינוהלכה כמותו, חוץ משלושה מקרים: בדין ערב, ובדין צידן, ובדין ראיה אחרונה!
And if you would say that it is uncertain whether the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel or in accordance with the opinion of the Rabbis, that cannot be correct: If that matter is uncertain, then why is the ewe exempt from having its future offspring counted a firstborn? And furthermore, is this question of whose opinion is accepted as the halakha an uncertainty at all? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught a halakha in the corpus of our Mishna the halakha is in accordance with his opinion, except for the following three cases: The responsibility of the guarantor (see Bava Batra 174a), and the incident that occurred in the city of Tzaidan (see Gittin 74a), and the dispute with regard to evidence in the final disagreement (see Sanhedrin 31a)?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִיהוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי סָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל יוֹלֶדֶת מְרַחֶמֶת אוֹ אֵינָהּ מְרַחֶמֶת אִי הָכִי עַד דְּאַשְׁמְעִינַן חֲזִיר לַישְׁמְעִינַן טָלֶה וּלְמִילְקֵי עֲלֵיהּ מִשּׁוּם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ.

The Gemara answers: Actually, it is obvious to Rabba bar bar Ḥana that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. But it is uncertain if Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward offspring that is not its own, or if he holds that it is not merciful toward the offspring of another. The Gemara rejects this claim: If that is so, instead of teaching a case involving an animal with the appearance of a pig, he should have taught the more common case of a mother ewe nursing a baby lamb. And accordingly, rather than inquiring with regard to the prohibition against eating a non-kosher animal, he should have inquired as to whether or not one is flogged for it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם פשיטא ליה דהלכה כרבן שמעון – אבל מספקא ליה אי סבר ר׳ שמעון דיולדת מרחמת אפי׳ דלאו דידה אי לא. פטור מן הבכורה הוא ממה נפשך דלמא בנה הוא ואי אינו בנה ודאי לא הות מרחמת אלא אם כן ילדה כבר. משום הכי אסור1 באכילה דמספקא ליה להכי אמר עד יבא ויורה צדק:
ולמילקי עליה משום אותו ואת בנו – לבכורה לא מצי אמר כדאמרי׳ דפטורה מבכורה ממה נפשך:
1. נראה דצ״ל אבל לענין איסור אכילה מספקא ליה להכי אמר וכו׳.
לעולם פשיטא ליה הלכה כר׳ שמעון – דפטורה מן הבכורה דודאי א״נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא הויא מרחמא ליה.
ומיהו מספקא ליה אי סבר ר״ש כו׳ – והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב״ג.
יולדת מרחמת – והאי אסור באכילה דלענין בכורה מיפטר משום דאי הוה דידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומית ורחמתיה להאי.
או אינה מרחמת – ומותר באכילה דודאי דידה הוא.
ומשיבים: לעולם יש לומר שפשיטא ליה [פשוט לו] לר׳ יוחנן שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שבהמה מניקה בוודאי כבר ילדה, ופטורה מן הבכורה. מיהו מספקא ליה [מכל מקום מסופק לו] לר׳ יוחנן אי סבר [אם סבור] רבן שמעון בן גמליאל שבהמה שיולדת (שילדה) מרחמת על ולד שאינו שלה, וייתכן איפוא שכבר ילדה, וחזיר זה אינו בנה, ואם כן הריהו אסור באכילה מספק. או האם סבור רבן שמעון בן גמליאל שכל בהמה, וגם בהמה שכבר ילדה, אינה מרחמת על ולד שאינו שלה. ולפי זה החזיר היונק ממנה בוודאי בנה הוא, ומותר באכילה. ושואלים: אי הכי [אם כך], עד דאשמעינן [שהוא משמיע לנו] דין זה בחזירלישמעינן [שישמיע לנו] דין זה בטלה הכרוך אחר רחל, ולא לענין איסור אכילה, אלא למילקי עליה [לענין ללקות עליו] משום ״אותו ואת בנו״, שאם שחט שניהם ביום אחד — הריהו פטור משום ספק, שמא לדעת רבן שמעון בן גמליאל בהמה שילדה מרחמת על ולד שאינו שלה!
The Gemara answers: Actually, it is obvious to Rabba bar bar Ḥana that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. But it is uncertain if Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward offspring that is not its own, or if he holds that it is not merciful toward the offspring of another. The Gemara rejects this claim: If that is so, instead of teaching a case involving an animal with the appearance of a pig, he should have taught the more common case of a mother ewe nursing a baby lamb. And accordingly, rather than inquiring with regard to the prohibition against eating a non-kosher animal, he should have inquired as to whether or not one is flogged for it due to violating the prohibition against slaughtering a mother and its offspring on the same day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) חֲזִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טָלֶה הֲוָה אָמֵינָא אִם תִּמְצָא לוֹמַר דְּסָבַר יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ דְּלָא מִינַהּ לָא אַשְׁמְעִינַן חֲזִיר (דִּמְרַחֶמֶת) וַאֲפִילּוּ דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי דְּאִיכָּא לְמֵימַר דִּלְמָא מְרַחֲמָא.

The Gemara explains: It was necessary for Rabba bar bar Ḥana to teach the case of a pig, as, had he taught a case involving a lamb, I would say: Even if you say that Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward the offspring of another, this is so only with regard to its own species, but with regard to an animal that is not of its own species, it would not show mercy and would not nurse the offspring. Therefore, Rabba bar bar Ḥana teaches us the case of a pig, to convey that an animal might be merciful, and this is also true even where the offspring is not of its own species, as it could be said that perhaps the animal was merciful in such a case as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(דאי) לאשמעינן טלה וללקו עליה משום אותו ואת בנו – ולימא ראה טלה כרוך ברחל פטורה מן הבכורה ממה נפשך אי האי לאו דידה אחרינא הוה ליה ומית ורחמיתא האי משום אותו בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן שמעון.
הוה אמינא אפי׳ אם תימצי לומר – יולדת מרחמת הני מילי דמינה אבל חזיר מותר באכילה דלאו דמינה לא מרחמא והא ודאי בנה הואי.
ומשיבים: חזיר איצטריכא ליה [הוצרך לו] להשמיענו, משום דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] דין זה בטלה, הוה אמינא [הייתי אומר]: גם אם תמצא [תוכל] לומר דסבר רבן שמעון בן גמליאל סבור] כי יולדת מרחמא [מרחמת] על ולד שאינו שלה, ויש ספק אם הוא בנה — אין זה אלא ולד שהוא בן מינה, אבל ולד שהוא לא בן מינהלא, ואם כן, חזיר זה שיונק ממנה בוודאי בנה הוא, שאם לא כן לא היתה מניקה אותו. לכך אשמעינן [משמיע לנו] חזיר, כדי לומר שיולדת מרחמת על ולד שאינו שלה, ואפילו במקרה דלאו מינה נמי הולד אינו מינה גם כן]. והוא אסור באכילה, מפני דאיכא למימר דלמא מרחמא [שיש לומר שמא מרחמת] עליו למרות שאינו שלה, אלא הוא חזיר ממש.
The Gemara explains: It was necessary for Rabba bar bar Ḥana to teach the case of a pig, as, had he taught a case involving a lamb, I would say: Even if you say that Rabban Shimon ben Gamliel holds that an animal that has given birth might be merciful toward the offspring of another, this is so only with regard to its own species, but with regard to an animal that is not of its own species, it would not show mercy and would not nurse the offspring. Therefore, Rabba bar bar Ḥana teaches us the case of a pig, to convey that an animal might be merciful, and this is also true even where the offspring is not of its own species, as it could be said that perhaps the animal was merciful in such a case as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי

And this is the meaning of that which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: A dilemma was raised
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומוסיפים: והיינו [וזהו] שאמר ר׳ יוחנן, בעי [שאל]
And this is the meaning of that which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: A dilemma was raised
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144