×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּנְעִילָה דְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי מַאי אָמַר אָמַר מָר זוּטְרָא וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא {תהלים קכ״ח:ד׳} הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳ יְבָרֶכְךָ ה׳ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב ירושלים כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.
During the closing prayer [ne’ila] of Yom Kippur, which also includes the Priestly Benediction, what do the people say? Mar Zutra says, and some say that this was taught in a baraita: “Behold, surely thus shall the man who fears the Lord be blessed” (Psalms 128:4), “The Lord shall bless you out of Zion, and you shall see the good of Jerusalem all the days of your life” (Psalms 128:5), and “And see your children’s children. Peace be upon Israel” (Psalms 128:6).
רי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוטה מ ע״א} גרסינן בגמר׳ [דשוטה]⁠1 בזמן ששליח ציבור אומר מודים העם מה הן עונים2 מודים אנחנו לך יָי׳ אלהינו3 על שאנו מודים לך ושמואל אמר יָי׳ אלהינו ואלהי כל בשר4 על שאנו מודים לך ר׳ סימאי אומר5 יוצרינו יוצר בראשית על שאנו מודים לך נהרדעאיי אמרי משום רבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי כן תחיינו ותחנינו [ותקבצינו]⁠6 ותאסוף7 גלותינו8 לחצרות קדשך לשמר9 חקך לעבדך ולעשות10 רצונך11 על שאנו מודים לך אמר רב פפא הולכך נימרנהו לכולהו דנימא12 הכי מודים אנחנו לך יָי׳ אלהינו ואלהי13 כל בשר יוצרינו יוצר14 בראשית ברכות והודיות15 לשמך הגדול על שהחייתנו16 וקיימתנו כן תחיינו [ותחנינו]⁠17 ותאסוף גלותינו18 לחצרות קדשך לשמר19 חקיך ולעבדך ולעשות רצונך [בלבב שלם]⁠20 על [שאנו]⁠21 מודים לך:22
[כתב]⁠23 רבינו האיי גאון זצ״ל דמנהגא24 דרבנן כדעאייל25 איניש לבי כנשיתא ואשכח ציבורא דקאמצלו26 בלחשא דמעכיב עד דמסימי (צלותיהו)⁠27 וכדפתח שליחא דציבורא מתחיל יָי׳ שפתי תפתח ואומר בהדי שליחא דציבורא מילתא מילתא28 בלחשא29 ועאני קדושתא30 בהדי ציבורא31 ושפיר דאמי למעבד הכי דלית בה הפסקה והא דאמרו32 רבנן אם יכול להתחיל ולגמור היכא33 דמתחיל מקמי (דפתח)⁠34 שליח ציבור35 אבל [כד מתחיל]⁠36 בהדי שליח ציבור37 שפיר דאמי:
{בבלי סוטה מ ע״א} תנו רבנן אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן38 וזו אחת39 מתשע תקנות שתקן40 רבן יוחנן בן זכאי:
{בבלי סוטה מ ע״א} וכן בדוד אומר {דברי הימים א כח:ב} שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי אמר ר׳ אלעזר אמר להן דוד לישראל אם אתם שומעין
לי אחי אתם41 ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל.
1. בגמרא דשוטה: גכז, גלט, כ״י נ, כ״י פריס 312, רא״ה. כ״י א: ״בגמר׳ שוטה״. דפוסים: בסוטה.
2. עונים: גלט: ״אומרין״. כ״י פריס 312, רא״ה: ״אומרים״, כברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (ט:ד). דפוסים: אומרים אחריו. מכאן עד פרק ה (כב סוף ע״א) חסרים הדפים בכ״י נ.
3. יי׳ אלהינו: חסר ב-גלט.
4. כל בשר: גלט: ״אבותינו״.
5. אומר: גלט: ״אמ׳⁠ ⁠״.
6. ותקבצינו: כ״י פריס 312, גלט, דפוסים. רא״ה: ״ותקימנו ותקבצנו מארבע כנפות הארץ״.
7. ותאסוף: דפוסים: ותקבץ.
8. גלותינו: כ״י פריס 312, דפוסים: ״גליותינו״.
9. לשמר: רא״ה: ״ונשוב לשמור״.
10. לשמר חקך לעבדך ולעשות: גסב רק: ״לעשות״.
11. גלט מוסיף: ״בלבב שלם״. רא״ה מוסיף: ״בלבב שלם ולהודות לך״.
12. דנימא: כ״י פריס 312, רא״ה: ״ונימא״.
13. גסב, רא״ה מוסיפים: ״אבותינו אלהי״.
14. יוצר: גלט, גסב: ״ויוצר״.
15. והודיות: גלט, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה: ״והודאות״.
16. רא״ה מוסיף: ״וחננתנו״.
17. ותחנינו: גסב, וברמב״ם משנ״ת שם. חסר בכ״י א, אך במימרא דר׳ אחא לעיל ״ותחנינו״ נמצא גם בכ״י א. גלט, כ״י פריס 312, דפוסים [ותחנינו (דפוסים: ותנחמנו) ותקבצינו] רא״ה: ״ותחננו ותקיימנו ותקבצנו מארבע כנפות הארץ״. בכ״י קרפנטרץ: ״ותקבצינו״.
18. גלותינו: כ״י פריס 312, דפוסים, כ״י קרפנטרץ: ״גליותינו״, וכן ברמב״ם משנ״ת שם.
19. לשמר: רא״ה: ״ונשוב לשמור״.
20. בלבב שלם: גלט, כ״י פריס 312, דפוסים, רמב״ם משנ״ת שם, כבסדור רשב״ן. רא״ה: ״בלבב שלם ולהודות לך״. דפוס קושטא לשמך הגדול. חסר בכ״י א, כ״י קרפנטרץ.
21. שאנו: גלט, גסב, רא״ה, דפוסים. וכן ברמב״ם משנ״ת שם. כ״י א: ״שאנחנו״.
22. בכ״י קרפנטרץ נוסף כאן: ירושלמי מאן דאמ׳ לקדוש עד דאמ׳ אמן דהאל הקדוש ומאן אמן [אצ״ל: דאמ׳] דמודים עד אמן דמודים וזה אמן דהטוב שמך ולך נאה להודות״. אינו בירושלמי. ונראה שהוא נספח שלא במקומו, ושייך לסוף הקטע הקודם.
23. כתב: גלט, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״וכתב״, וכן באשכול.
24. דמנהגא: גלט: ״דמנהג״. רא״ה: ״מנהגא״.
25. כדעאייל: גלט: ״כדמעייל״.
26. דקאמצלו: גלט, כ״י פריס 312, רא״ה: ״דמצלו״. דפוסים: דמצלי. אשכול: ״קא מצלי״.
27. צלותיהו: חסר ב-גלט, גסב, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, אשכול. באשכול ממשיך: ״וכדפתח צלותיה שליחא דצבורא״, ואפשר שהיה לפניו בהגהה, ונספח שלא במקומו.
28. מילתא מילתא: בדפוסים: מילתא פעם אחת.
29. בלחשא: כ״י קרפנטרץ: ״בלחישות׳⁠ ⁠״. דפוסים: בלחש.
30. ועאני קדושתא: כ״י פריס 312, דפוסים: ״ועני קדושה״. אשכול: ״ואומר קדושה״.
31. ציבורא: כ״י פריס 312: ״שליחא דציבורא״.
32. דאמרו: כ״י פריס 312: ״דאמרי״. גלט, גסב, דפוסים, רא״ה: ״דאמור״.
33. היכא: אשכול, דפוסים: ״היכי״.
34. דפתח: חסר ב-גלט, גסב, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, אשכול.
35. שליח ציבור: כ״י פריס 312, אשכול: ״שליחא דצבורא״.
36. כד מתחיל: גלט, גסב, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה, אשכול. כ״י א: ״במתחיל״.
37. שליח ציבור: גנה, כ״י פריס 312, רא״ה, אשכול: ״שליחא דציבורא״. כ״י קרפנטרץ רק: ״צבור״.
38. בסנדליהן לדוכן: גלג: ״לדוכן בסנדליהן״ כברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יד:ו).
39. אחת: וכן ב-גא, גלג, כ״י נ. דפוסים: אחד.
40. שתקן: גא, כ״י נ, דפוסים: ״שהתקין״.
41. אחי אתם: כ״י נ, דפוסים: ״אתם אחי״.
ערך אשכול
אשכולא(סוטה מ. תמורה טו:) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלי האשכולות מאי אשכולות א״ד יהודה אמר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן (א״ב: פי׳ בלשון יוני ורומי בית הלמוד עיין ערך אסכולא):
א. [אגרוסער גלעהרטר וואס איז גוט אונד פרום.]
בנעילה דיומא דכיפורי מאי אמר – לא ידענא אמאי לא אמר בנעילה דתענית כי היכא דאמר במנחתא דתעניתא דהא משמע בגמרא בפ׳ בשלשה פרקים (תענית כו:) דבתענית הוה נמי נעילה אבל מוסף לא הוה בהו.
והיכן היו אומרים פסוקים אלו את מוצא שבכל אחת ואחת יש בו שלש מקראות ומתוך כך אומרים פסוק אחד כנגד פסוק אחד שבברכת כהנים וכן כלם בין פסוק לפסוק פסוק כנגד פסוק נמצא בין כל ברכה וברכה בסוף הברכה אומרין פסוק אחד:
גמ׳ אמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה כו׳. נראה דאי הוה ההוא חד טעמא גרע מטעם דיליה ודאי דהיה לו להקפיד על זה שאומר שקר בשבילו אלא שהיה עדיף מדיליה והיה לו להקפיד שהיה מראה בפני רבי אבא כאילו הוא חשוב כרבי אבא ולא יצטרך ליה אי לאו ענוותנותיה דרבי אבא אבל אמורא דרבי אבהו לא היה מראה את עצמו חשוב בפני רבי אבהו אלא בפני אשתו הגיד זה ולא היה זה כ״כ עניוות מרבי אבהו שלא הקפיד עליו וז״ש רבי אבהו לדביתהו מנ״מ מיני ומיניה כו׳ שכל השומעים יסברו דמפי אמרם וק״ל:
בתפילת נעילה דיומא דכיפורי [של יום הכיפורים] שגם בה הכהנים מברכים, מאי אמר [מה אומרים] הקהל? אמר מר זוטרא, ואמרי לה יש אומרים] במתניתא [בברייתא היא שנויה]: ״הנה כי כן יברך גבר ירא ה׳⁠ ⁠״ (תהלים קכח, ד). ״יברכך ה׳ מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך״ (תהלים קכח, ה). ״וראה בנים לבניך שלום על ישראל״ (תהלים קכח, ו).
During the closing prayer [ne’ila] of Yom Kippur, which also includes the Priestly Benediction, what do the people say? Mar Zutra says, and some say that this was taught in a baraita: “Behold, surely thus shall the man who fears the Lord be blessed” (Psalms 128:4), “The Lord shall bless you out of Zion, and you shall see the good of Jerusalem all the days of your life” (Psalms 128:5), and “And see your children’s children. Peace be upon Israel” (Psalms 128:6).
רי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הֵיכָן אוֹמְרָן רַב יוֹסֵף אָמַר בֵּין כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם.

The Gemara asks: Where does the congregation say these verses during the Priestly Benediction? Rav Yosef says: They are said between each and every blessing. And Rav Sheshet says: They are said during the mention of the name of God in each of the three blessings.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהזכרת השם – כשהכהנים מזכירין את השם.
ושואלים: היכן אומרן את כל הפסוקים האלה, שאמרנו שהקהל אומרים בזמן ברכת כהנים? רב יוסף אמר: בין כל ברכה וברכה כלומר, לאחר כל אחת מברכות הכהנים אומרים אותם, ורב ששת אמר: בהזכרת השם שבכל ברכה וברכה.
The Gemara asks: Where does the congregation say these verses during the Priestly Benediction? Rav Yosef says: They are said between each and every blessing. And Rav Sheshet says: They are said during the mention of the name of God in each of the three blessings.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) פְּלִיגִי בַּהּ רַב מָרִי וְרַב זְבִיד חַד אָמַר פְּסוּקָא לָקֳבֵל פְּסוּקָא וְחַד אָמַר אַכֹּל פְּסוּקָא אָמַר לְהוּ לְכוּלְּהוּ.

Rav Mari and Rav Zevid disagree about this matter. One says: The congregation recites one verse at a time, corresponding to the verse that the priests recite. And one says: For every single verse that the priests recite, the congregation says all three verses.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פסוקא לקבל פסוקא – שהכהנים אומרים פסוק ראשון והם אומרים אחד מאלו ובשני היו אומרים את השני ובשלישי את השלישי וכן במוסף וכן במנחה שהרי כולן שלשה שלשה הם.
פליגי בה [נחלקו בכך] רב מרי ורב זביד; חד [אחד] מהם אמר: פסוקא לקבל פסוקא [פסוק לעומת פסוק], כלומר, בזמן שהכהנים אומרים פסוק אחד, אומר אחד מהפסוקים שמנינו, וחד [ואחד] מהם אמר: אכל פסוקא אמר להו לכולהו [על כל פסוק אומר הוא את כולם].
Rav Mari and Rav Zevid disagree about this matter. One says: The congregation recites one verse at a time, corresponding to the verse that the priests recite. And one says: For every single verse that the priests recite, the congregation says all three verses.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא כׇּל הָאוֹמְרָן בַּגְּבוּלִין אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא תִּדַּע דִּבְמִקְדָּשׁ נָמֵי לָא מִיבְּעֵי לְמֵימְרִינְהוּ אכְּלוּם יֵשׁ לְךָ עֶבֶד שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ מַאֲזִין.

Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Anyone who recites these verses in the outlying areas, i.e., outside the Temple, is nothing other than mistaken in his practice. Rabbi Ḥanina bar Pappa said: You should know that in the Temple also people should not recite these verses. Do you have a servant who is being blessed and does not listen to the blessing, but rather speaks at the same time?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אינו אלא טועה – שלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש.
כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה – פירש ר״י אע״ג דאמרי׳ בפרק הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא וכו׳ דהתם משום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא שצריך רפואה דהא אפילו בשבת התירו להתענות תענית חלום. פירש ר״ח הני כולהו רבי חייא בר אבא ודרבי חיננא בר פפא ודרבי אבהו הילכתא נינהו.
ונחלקו בסוגיא זו מהם שאמרו שאין העם אומרים כן אלא במקדש ולכבוד הזכרת השם וסמך לדבריו שאף במקדש לא היה ראוי לאמרם ונוח לו שיהא מאזין ושומע את הברכה בכונת הלב ומהם שאמרו שאף בגבולין כן שמאחר שמברכין אותו ראוי לו להסביר פנים ולהראות שברכת רבו חביבה עליו וכן נראה לפסוק ואע״פ שר׳ אבהו אמר מריש הוה אמינא להו כיון דחזיתיה לר׳ אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו מ״מ סברא דאידך מיסתבר טפי ולא עוד אלא שלדעתי זה שהיה מונע שלא לאמרם היה סובר שבמקדש לא היו אומרים אותם בין ברכה לברכה אלא בשעת הזכרת השם ועכשו שאין הזכרת השם ככתבו אין ראוי לאומרן ומ״מ יראה לפסוק כדעת האומר בין ברכה לברכה דהכי מיסתבר טפי ואין בה חלוק בין מקדש למדינה וכן שמאחר שאינו אומרן אלא בין פסוק לפסוק אין הכונה נפקעת בכך:
במסכת מגלה ביארנו שאין אדם רשאי להסתכל בפני הכהנים בשעה שהן מברכין אלא מכונים פניהם כנגד פניהם ומכונים לשמוע ועיניהם למטה ואף הכהנים לא יביטו בעם אלא עיניהם גם כן לארץ כמי שעומד בתפלה:
אמר ר׳ חייא בר אבא: כל האומרן פסוקים אלו בגבולין (מחוץ למקדש) — אינו אלא טועה. אמר ר׳ חנינא בר פפא: תדע שבמקדש עצמו נמי [גם כן] לא מיבעי למימרינהו [היה צריך לומר אותם] את הפסוקים הללו, שכן כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין, אלא מדבר באותה שעה?
Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Anyone who recites these verses in the outlying areas, i.e., outside the Temple, is nothing other than mistaken in his practice. Rabbi Ḥanina bar Pappa said: You should know that in the Temple also people should not recite these verses. Do you have a servant who is being blessed and does not listen to the blessing, but rather speaks at the same time?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא תֵּדַע דְּבִגְבוּלִין נָמֵי מִיבְּעֵי לְמֵימְרִינְהוּ כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁמְּבָרְכִין אוֹתוֹ וְאֵין מַסְבִּיר פָּנִים א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא לְהוּ כֵּיוָן דַּחֲזֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ דְּלָא אֲמַר לְהוּ אֲנָא נָמֵי לָא אָמֵינָא לְהוּ.

Conversely, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: You should know that in the outlying areas one is also required to say these verses. Is there a servant who is being blessed and his face does not brighten? Therefore, one must recite these verses to give thanks for receiving the Priestly Benediction. Rabbi Abbahu says: At first, I would recite these verses, but since I saw that Rabbi Abba of Akko does not say them, I also do not recite them anymore.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואינו מסביר פנים – להראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך.
לעומת זאת אמר ר׳ אחא בר חנינא: תדע שבגבולין נמי מיבעי למימרינהו [גם כן צריך לומר אותם], כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מסביר פנים? אלא יש לומר אותם, שבכך הוא כמודה על הברכה שהוא מתברך. אמר ר׳ אבהו: מריש הוה אמינא להו [מתחילה הייתי אומר אותם], את הפסוקים הללו, כיון דחזינא ליה [שראיתי אותו] את ר׳ אבא שמן עכו דלא אמר להו [שאינו אומר אותם] — אנא נמי לא אמינא להו [אני גם כן איני אומר אותם].
Conversely, Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: You should know that in the outlying areas one is also required to say these verses. Is there a servant who is being blessed and his face does not brighten? Therefore, one must recite these verses to give thanks for receiving the Priestly Benediction. Rabbi Abbahu says: At first, I would recite these verses, but since I saw that Rabbi Abba of Akko does not say them, I also do not recite them anymore.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא עִינְוְתָנָא אֲנָא כֵּיוָן דַּחֲזֵינָא לֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ דְּאָמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אָמוֹרֵיהּ חַד טַעְמָא וְלָא קָפֵיד אָמֵינָא לָאו עִינְוְתָנָא אֲנָא.

And Rabbi Abbahu says: At first, I would say to myself that I was humble. Since I saw that Rabbi Abba of Akko himself stated one reason for a matter, and his interpreter stated one other reason of his own rather than delivering the reason that Rabbi Abba stated, and yet Rabbi Abba did not mind, I say to myself that I am not humble.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמוריה – המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה.
כבר ביארנו במשנה שבשלשה דברים היה חלוק סדר נשיאות כפים שבמקדש לאותו של מדינה אחד קריאת השם ככתבו ואחד שאין העם עונין אמן ואחד שהכהנים היו מגביהין ידיהם על ראשיהם הא שאר הדברים הכל שוה בהם:
א ואמר ר׳ אבהו: מריש הוה אמינא עינותנא אנא [מתחילה הייתי אומר ענוותן אני]. כיון דחזינא ליה [שראיתי אותו] לר׳ אבא שמן עכו שאמר איהו חד טעמא [הוא, טעם אחד לדברים] ואמר אמוריה חד טעמא [המתורגמן שלו טעם אחד, אחר] והוא, ר׳ אבא לא קפיד [הקפיד] — אמינא [אומר אני] לאו עינותנא אנא [אין אני ענוותן], שאני הייתי מקפיד בכגון זה.
And Rabbi Abbahu says: At first, I would say to myself that I was humble. Since I saw that Rabbi Abba of Akko himself stated one reason for a matter, and his interpreter stated one other reason of his own rather than delivering the reason that Rabbi Abba stated, and yet Rabbi Abba did not mind, I say to myself that I am not humble.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמַאי עִינְוְותָנוּתֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ דַּאֲמַרָה לַהּ דְּבֵיתְהוּ דְּאָמוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ לִדְבֵיתֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ הָא דִּידַן לָא צְרִיךְ לֵיהּ לְדִידָךְ וְהַאי דְּגָחֵין וְזָקֵיף עֲלֵיהּ יְקָרָא בְּעָלְמָא הוּא דְּעָבֵיד לֵיהּ אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ וַאֲמַרָה לֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ אֲמַר לַהּ וּמַאי נָפְקָא לִיךְ מִינַּהּ מִינִּי וּמִינֵּיהּ יִתְקַלַּס עִילָּאָה.

The Gemara asks: And what was the humility of Rabbi Abbahu? The Gemara relates that Rabbi Abbahu’s interpreter’s wife said to Rabbi Abbahu’s wife: This one of ours, i.e., my husband, has no need for your husband Rabbi Abbahu, as he could teach everything on his own. And the fact that he bends over to listen to Rabbi Abbahu, and then stands up above him, and repeats his words to the congregants is merely to show respect for him. Rabbi Abbahu’s wife went and told this to Rabbi Abbahu. He said to her: And what difference does it make to you? Through me and through him the One above will be exalted, and it does not matter which one of us is teaching.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא צריך לדידך – חכם הוא כמו בעליך.
יקרא דמלכותא – שהרי רבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרי׳ בחגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר׳ אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבה דעמיה מדברנא לאומתיה.
כל שאין כהן לישא את כפיו שליח צבור אומר אחר ברכת הודאה אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו׳ ומזכיר כל המקראות ואין העם עונין אמן ואין אומרין ברכה זו אלא בתפלה הראויה לנשיאות כפים על הדרך שביארנו שהרי אינה אלא במקום נשיאות כפים ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נשיאות כפים היא הא כל שיש שם נשיאות כפים אין שליח צבור אומר הימנה כלל ויש בקצת סדורים ששליח צבור מתחיל אלהינו ואלהי אבותנו ברכנו וכו׳ עד אהרן ובניו וכשסיים אהרן ובניו הוא צועק כהנים וכהנים עושין כסדרן ואין הסוגיא מוכחת כן ובמסכת מגלה פרק הקורא תנין (מגילה כ״ד.) ביארנו קצת דברים בענין ברכת כהנים שאינם מבוארים כאן וכן ביארנו מהם כאן שלא התבארו שם ומה שחיסר זה גלה זה:
אף לענין התורה אין הקורא רשאי להתחיל בקריאת התורה אחר ברכתו עד שיכלה אמן של ברכת התורה מפי הצבור ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם ואין המפטיר רשאי להתחיל בברכת ההפטרה עד שיגלל הספר ר״ל שיתחילו לגללו שלא יעמוד הספר בלא גולל והוא מתעסק בהפטרה עד שיסיחו דעתם מגלילת ספר תורה ולאו דוקא עד שתסתיים הגלילה כמו שחשבו רבים:
ושואלים: ומאי עינוותנותיה [ומהי ענוותנותו] של ר׳ אבהו? מספרים: שאמרה לה דביתהו דאמוריה [אשתו של המתורגמן] של ר׳ אבהו לדביתיה [לאשתו] של ר׳ אבהו: הא דידן לא צריך ליה לדידך [זה שלנו, כלומר בעלי, איננו צריך לשלך, לבעלך] והוא יכול לומר את כל הדברים מדעת עצמו, והאי דגחין וזקיף עליה [וזה שהוא מתכופף לשמוע את דבריו ואחר כך מזדקף מעליו ואומר אותם לציבור] — יקרא בעלמא [כבוד בלבד] הוא דעביד ליה [שעושה לו], אבל באמת אינו נזקק כלל לדבריו. אזלא דביתהו [הלכה אשתו] ואמרה ליה [לו] לר׳ אבהו את דבריה של אשת המתורגמן. אמר לה: ומאי נפקא ליך מינה [ומה יוצא לך מכך]? מיני ומיניה יתקלס עילאה [ממני וממנו יתקלס העליון, הקדוש ברוך הוא] ואין זה חשוב מי הוא האומר את הדברים.
The Gemara asks: And what was the humility of Rabbi Abbahu? The Gemara relates that Rabbi Abbahu’s interpreter’s wife said to Rabbi Abbahu’s wife: This one of ours, i.e., my husband, has no need for your husband Rabbi Abbahu, as he could teach everything on his own. And the fact that he bends over to listen to Rabbi Abbahu, and then stands up above him, and repeats his words to the congregants is merely to show respect for him. Rabbi Abbahu’s wife went and told this to Rabbi Abbahu. He said to her: And what difference does it make to you? Through me and through him the One above will be exalted, and it does not matter which one of us is teaching.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְתוּ רַבִּי אֲבָהוּ אִימְּנוֹ רַבָּנַן עֲלֵיהּ לְמִמְנְיֵיהּ בְּרֵישָׁא כֵּיוָן דְּחַזְיֵהּ לר׳לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ דִּנְפִישִׁי לֵיהּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת אֲמַר לְהוּ אִיכָּא רַבָּה.

And furthermore, in another example of his humility, the Sages were counted and reached a decision to appoint Rabbi Abbahu to be the head of the yeshiva. Since he saw that Rabbi Abba of Akko had many creditors and was impoverished, he attempted to get him out of debt. He said to them: There is a man who is greater than me, Rabbi Abba.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותו רבנן אימנו עליה – ועוד זו מענוותנותו.
דנפישי עליה חובות – שהיה צריך ללוות.
אמר ר׳ אבהו אית לן רבה – חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשירין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו (יומא דף יח.): ה״ג רבי אבהו דרש באגדתא.
ותו רבי אבהו אימנו רבנן עליה לממניה ברישא כו׳. חשיב זה לענווה מרבי אבהו שלא לימנות בראש גם למאי דאמרינן בהוריות עבדות אני נותן לכם ולא שררה י״ל דהיינו כהך דהתם דר״א חסמא ור״י בן גודגדא דנמנו משום צורך פרנסתן כדמפרש התם דה״ל מינוי רשות שלהן עבדות כשכיר יום וכפועל להשיג פרנסתו אבל רבי אבהו הכא היה עשיר ולא נחשב לו מינוי הרשות כעבדות אלא כשררה וע״כ אמר דמשום ענווה לא רצה לקבלו ושיהיה רבי אבא במקומו דלגביה הוה המינוי רשות שלו כעבדות שהוא צריך לו מפני בעלי חובות דנפישי ליה שע״י מינוי יתנו לו מנות כפרש״י גדלהו משל אחיו וכפרש״י שם גבי ר״א חסמא ור״י בן גודגדא. והרי ראה בדורות הראשונים שמי שהיה לו כדי פרנסתו היה בורח מן השררה ולא כן דורות הללו שמי שיש לו עושר הוא נתמנה בכסף ורודף אחר הכבוד ואחד היה בזמנם שהיה צדיק גמור והוא יהושע בן גמלא שאלמלא הוא נשתכחה תורה כו׳ כדאמרינן בפ׳ לא יחפור ולפי שנתמנה כ״ג בממון דתרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא כו׳ אמרו עליו קטיר קחזינא הכא דמשמע קשר של רשעים לפי שהיו כהנים אחרים חשובים יותר ממנו כמ״ש התוס׳ כל זה בפרק לא יחפור אבל ראיתי גדול הסיבה בזה שהבעלי בתים הם הם הממנין ומבררים להם ראש כפי רצונם לפי הנאת כ״א מהם וביותר בממון אבל מן הראוי שהלומדים והרבנים בעצמם יבררו להם ראש כמו שהיה בדורות הראשונים כמו שמצינו בהך עובדא דר׳ אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה בראש כו׳ וכן בהך דהוריות דר״ג וב״ד מינו את ר״א חסמא ור״י בן גודגדא לראשים:
ותו [ועוד] דוגמה לענוותנותו, ר׳ אבהו אימנו רבנן עליה לממנייה ברישא [נמנו חכמים עליו והסכימו למנותו בראש הישיבה], כיון דחזיה [שראה] את ר׳ אבא שמן עכו דנפישי ליה [שמרובים לו] בעלי חובות והוא עני, אמר להו [להם]: איכא רבה [יש אדם גדול ממני] והוא ר׳ אבא, שעל ידי כך רצה לחלצו ממצבו הדחוק.
And furthermore, in another example of his humility, the Sages were counted and reached a decision to appoint Rabbi Abbahu to be the head of the yeshiva. Since he saw that Rabbi Abba of Akko had many creditors and was impoverished, he attempted to get him out of debt. He said to them: There is a man who is greater than me, Rabbi Abba.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבָּה אֲבָהוּ ור׳וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא רַבִּי אֲבָהוּ דְּרַשׁ בְּאַגַּדְתָּא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דְּרַשׁ בִּשְׁמַעְתָּא שַׁבְקוּהּ כּוּלֵּי עָלְמָא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וַאֲזוּל לְגַבֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אֶחָד מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִידְקִית עַל מִי קוֹפְצִין לֹא עַל זֶה שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִידְקִית.

The Gemara relates another example of his humility: Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to a certain place. Rabbi Abbahu taught matters of aggada, and at the same time Rabbi Ḥiyya bar Abba taught halakha. Everyone left Rabbi Ḥiyya bar Abba and went to Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥiyya was offended. Rabbi Abbahu said to him, to appease him: I will tell you a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to two people, one who sells precious stones and one who sells small items [sidkit]. Upon whom do the customers spring? Don’t they spring upon the one who sells small items? Similarly, you teach lofty and important matters that do not attract many people. Everyone comes to me because I teach minor matters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סתק
סתקא(סוטה מ.) אחד מוכר אבנים טובות מרגליות ואחד מוכר מיני סתקית. ספר אחר סידקית והיינו מחט סידקית שפירשנו בערך סדק. ושפעת שסע תרגום ירושלמי סתיקת סיתקתא (א״ב פי׳ בל׳ יוני דבר המיוחד למזון ובפרט דבר של דגן):
א. [שפיליטטער.]
שמעתתא – הלכות דינין ואיסור וטהרות.
סידקית – כלי מלאכות נשים ועניים כגון פלכים מחטין וצינורות.
לא על מוכר סידקית – בתמיה מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה ולהפיס דעתו הוא אומר.
ועוד מסופר על ענוותנותו של ר׳ אבהו: ר׳ אבהו ור׳ חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא [הזדמנו למקום אחד], ר׳ אבהו דרש באגדתא דברי אגדה], ובאותו זמן ר׳ חייא בר אבא דרש בשמעתא [בהלכה]. שבקוה כולי עלמא [עזבו הכל] לר׳ חייא בר אבא, ואזול לגביה [והלכו אצל] ר׳ אבהו. חלש דעתיה [חלשה דעתו, הצטער ונעלב] ר׳ חייא בר אבא. אמר ליה [לו] ר׳ אבהו דברי פיוס: אמשול לך משל למה הדבר דומה: לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית (דברים קטנים), על מי קופצין רוב הקונים — לא על זה שמוכר מיני סידקית? ואף כאן אתה עוסק בדברים גדולים וחשובים, שאין קופצים מרובים עליהם, ואני עוסק בדברים קטנים, ולכן הכל באים אלי.
The Gemara relates another example of his humility: Rabbi Abbahu and Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to a certain place. Rabbi Abbahu taught matters of aggada, and at the same time Rabbi Ḥiyya bar Abba taught halakha. Everyone left Rabbi Ḥiyya bar Abba and went to Rabbi Abbahu, and Rabbi Ḥiyya was offended. Rabbi Abbahu said to him, to appease him: I will tell you a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to two people, one who sells precious stones and one who sells small items [sidkit]. Upon whom do the customers spring? Don’t they spring upon the one who sells small items? Similarly, you teach lofty and important matters that do not attract many people. Everyone comes to me because I teach minor matters.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַלְוֵה רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי אֲבָהוּ עַד אוּשְׁפִּיזֵיהּ מִשּׁוּם יְקָרָא דְבֵי קֵיסָר הָהוּא יוֹמָא אַלְוְיֵהּ רַבִּי אֲבָהוּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא עַד אוּשְׁפִּיזֵיהּ וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אִיתּוֹתַב דַּעְתֵּיהּ מִינֵּיהּ.

The Gemara relates that every day Rabbi Ḥiyya bar Abba would escort Rabbi Abbahu to his lodging place [ushpizei] out of respect for the house of the emperor, with which Rabbi Abbahu was associated. On that day, Rabbi Abbahu escorted Rabbi Ḥiyya bar Abba to his lodging place, and even so, Rabbi Ḥiyya bar Abba’s mind was not at ease with Rabbi Abbahu and he felt insulted.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרכם היה שלא היה ספר תורה עומד בבית הכנסת אלא מניחין אותו בבית המשתמר ומביאין אותו משם לבית הכנסת וכשהיו מביאין אותו היו פורשין בגדים נאים סביב התיבה דרך כבוד וכשיוצאין מבית הכנסת חוזרין ומוליכין ספר תורה לבית שמשתמר בתוכו ומפשיטין את התיבה מאותם הבגדים ועכשו הוא אומר שאין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בעוד שהצבור והספר בתוך בית הכנסת אלא יצא הצבור ויוליך ספר תורה לבית ואחר כך יחזור ויפשיט את התיבה ואף הצבור אינו יכול לצאת עד שיוציאו ספר תורה מבית הכנסת ומ״מ אם יש שני פתחים ואפשר לצבור יצאת באחד והספר באחד יכולים הם לצאת משינטל הספר כדי להוציאו הא קודם שינטל לא:
לעולם יזהר אדם ממדת האכזריות וצרות עין אלא ירחם משלו על הצריכים כמה בני אדם מתים בסבת אכזריות וקולר תלוי בצואר מי שבידו לרחם ולא עשה דרך הערה אמרו אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין שנאמר ידינו לא שפכו וכו׳ וכי על לבבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה אלמא שצריכים היו להתנצל בכך ואף בשעה שצר עין מראה עצמו מרחם אין לסמוך עליו שנאמר אל תלחם וכו׳ והוא שאמרו כל הנהנה מצרי עין עובר בשני לאוין אל תלחם וכו׳ אל תתאו וכו׳ דרך צחות אמרו אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תיקרי יבורך אלא יברך:
לעולם יזדרז אדם זריזות יתירה להשלים עצמו במדת הענוה ואפי׳ נתפרסם בעניו ביותר לא יחזיק עצמו בכך אלא יזדרז להפליג באותה מדה בכל יום דרך הערה אמר ר׳ אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא כיון דחזינא ליה לר׳ אבא דאמר איהו חד טעמא ואמוריה אמר טעמא אחרינא ולא קפיד ר״ל שהאמורא הממונה תחתיו להשמיע את דבריו מחליפו והוא אינו מדקדק עליו בכך אמינא לאו ענותנא אנא:
והזכירו בר׳ אבהו גם כן בענוה יתירה בנוסח כך דביתהו דאמוראה דר׳ אבהו אמרה לה לדביתהו דר׳ אבהו האי דידן לא צריך להאי דידך והאי דגחין וזקיף עליה ר״ל שהוא אמורא שלו וגחין לשמוע את דבריו וזקיף להשמיע לעם יקרא בעלמא הוא כלומר אינו עושה אלא לכבוד בעלמא מפני שהיה ר׳ אבהו עשיר וקרוב למלכות והיא נתמלאה חמה על כך ונאמר עליה אזלא דביתהו דר׳ אבהו ואמרה ליה לר׳ אבהו אמר לה מאי נפקא לך מינה מ״מ מיני ומיניה יתקלס עילאה:
וכן סופר עליו שבפעם אחת בקשו למנותו ראש ישיבה והוא ידע בר׳ אבא שהיה מגולגל בחובות ואמר אית לי רבה כלומר יש גדול ממני והוא ר׳ אבא ומנוהו ראש ישיבה והוא נתכוון כדי להועילו שהיה דרכם ליתן לראש ישיבה מנות ולהעשירו להיות דבריו נשמעים וכמו שאמרו והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:
וכן סופר עוד עליו דבר זה נסחו ר׳ אבהו ור׳ חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא ר׳ אבהו דרש באגדתא ר׳ חייא דרש בשמעתא שבקוה כולי עלמא לר׳ חייא ואזול לגביה דר׳ אבהו חלש דעתיה דר׳ חייא אזל ר׳ אבהו לגביה אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת אחד מוכר אבנים טובות ומרגליות ואחד מוכר מיני סדקית כלומר דברים דקים כגון פלכים ומחטים וצנורות על מי קופצין על זה שמוכר מיני סדקית כלומר שמניחין הדברים היקרים ביותר לרוב יקרם וכל יומא ר״ל שאר הימים הוה ר׳ חייא מלוי ליה לר׳ אבהו עד אושפיזיה משום יקרא דבי קיסר וההוא יומא אלוייה ר׳ אבהו לר׳ חייא ר״ל להפיס דעתו ואפי׳ הכי לא אתיתב דעתיה:
בזמן ששליח צבור כורע למודים הצבור אומרין מודים אנחנו לך אלהינו אלהי כל בשר יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תקיימנו ותחיינו ותאסוף גלותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך ובתלמוד המערב בראשון של ברכות חותם בה בא״י אל ההודאות כמו שביארנו בחמישי של ברכות:
אע״פ שהצבור חייבים לכבד את גדוליהם וחכמיהם וכל שכן למיוחד שבהם אעפ״כ תהא אימת צבור מוטלת על כל אדם אפי׳ היה גדול שבדור צא ולמד ממדת קונך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם להיכל כלפי שכינה וכן אין לך מלך גדול מדוד שנאמר בו ויקם המלך דוד על רגליו ומ״מ כל שהצבור אינו נשמע למנהיגו או לחכם שבהם ועושים דבר או דברים שלא כהוגן ראוי למנהיג או לחכם ליסרם ולהוכיחם והוא שנאמר על דוד במקרא זה ויאמר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי אם עמי למה אחי אלא אם אתם שומעין לי אתם אחי ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:
מסופר: כל יומא הוה [בכל יום היה] מלוה ר׳ חייא בר אבא את ר׳ אבהו עד אושפיזיה [אכסנייתו] משום יקרא דבי קיסר [כבודו של בית הקיסר] שר׳ אבהו היה מקורב אליו. ההוא יומא אלויה [באותו יום ליווה אותו] ר׳ אבהו לר׳ חייא בר אבא עד אושפיזיה [בית מלונו], ואפילו הכי [כך] לא איתותב דעתיה מיניה [נתיישבה דעתו ממנו], שנעלב.
The Gemara relates that every day Rabbi Ḥiyya bar Abba would escort Rabbi Abbahu to his lodging place [ushpizei] out of respect for the house of the emperor, with which Rabbi Abbahu was associated. On that day, Rabbi Abbahu escorted Rabbi Ḥiyya bar Abba to his lodging place, and even so, Rabbi Ḥiyya bar Abba’s mind was not at ease with Rabbi Abbahu and he felt insulted.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בִּזְמַן שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר מוֹדִים הָעָם מָה הֵם אוֹמְרִים אָמַר רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה׳ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֱלֹהֵי כׇּל בָּשָׂר עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי סִימַאי בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּימְתָּנוּ עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי כֵּן תְּחַיֵּינוּ וּתְחׇנֵּנוּ וּתְקַבְּצֵנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלִיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קׇדְשֶׁךָ לִשְׁמוֹר חוּקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ.

§ The Gemara returns to discuss the response of the congregants to certain parts of the prayer service. While the prayer leader is reciting the blessing of: We give thanks, what do the people say? Rav says that they say: We give thanks to You, Lord our God, for the merit of giving thanks to You. And Shmuel says that one should say: God of all living flesh, for the merit of giving thanks to You. Rabbi Simai says that one should say: Our Creator, Who created everything in the beginning, for the merit of giving thanks to You. The Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Simai that one should say: We offer blessings and praises to Your great name, for You have given us life and sustained us, for giving thanks to You. Rav Aḥa bar Ya’akov would finish the blessing as follows: So may You give us life, and show us favor, and collect us, and gather our exiles into Your sacred courtyards, in order to observe Your laws and to fulfill Your will wholeheartedly, for giving thanks to You.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על שאנו מודים לך – על שנתת בלבנו להיות (מודים לך) דבוקים בך ומודים לך.
רבי סימאי – מוסיף הוא וכן כולם מוסיפין הן על הראשונים.
על שאנחנו מודים לך – בערוך בערך הודאה פירש רב משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב דקא מודו צבור על שליח צבור אינון סומכין ומאי על שאנו מודים לך על ההודאה דקאמר שליח צבור וקא ענו אינון אמן בירושלמי פ״ק דברכות איתא נמי רבי אבא ב״ר זבדא בשם רב מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לך שמך תרננה שפתי כי אזמרה לך וגו׳ בא״י האל ההודאות ר׳ שמואל ב״ר אוניא בשם רבי אחא הודייה ושבח לשמך הגדול לך גבורה לך תפארת יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו בתפלתנו ותזקפנו מכפיפתנו כי אתה הוא סומך נופלים וזוקף כפופים מלא רחמים ואין עוד מלבדך בא״י האל ההודאות בר קפרא אומר לך כריעה לך ברכה לך כפופה לך השתחויה כי לך תכרע כל ברך וכל לשון לך תשבע לך ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳ והעושר והכבוד מלפניך וגו׳ ועתה ה׳ אלהינו בכל לב ובכל נפש לך משתחוים כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך בא״י האל ההודאות אמר רבי יודן נהגין אמרי רבנן כולהון ואית דאמר או אדה או אדה או אדה.
תוס׳ בד״ה על שאנחנו כו׳ בירושלמי פ״ק דברכות איתא נמי רבי אבא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ב כיון שעסקנו במה שעונה הקהל בזמן ברכת כהנים, דנים בנושא דומה. בזמן ששליח צבור אומר ברכת מודים, העם מה הם אומרים? אמר רב: אומרים הם ״מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על שאנו מודים לך״, כלומר, על שזכינו לכך. ושמואל אמר: יש להוסיף ״אלהי כל בשר, על שאנו מודים לך״. ר׳ סימאי אומר: ״יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך״. נהרדעי אמרי משמיה [חכמי נהרדעא אומרים משמו] של ר׳ סימאי: ״ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו, על שאנו מודים לך״. רב אחא בר יעקב היה מסיים בה הכי [כך]: ״כן תחיינו ותחננו, ותקבצנו, ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, על שאנו מודים לך״.
§ The Gemara returns to discuss the response of the congregants to certain parts of the prayer service. While the prayer leader is reciting the blessing of: We give thanks, what do the people say? Rav says that they say: We give thanks to You, Lord our God, for the merit of giving thanks to You. And Shmuel says that one should say: God of all living flesh, for the merit of giving thanks to You. Rabbi Simai says that one should say: Our Creator, Who created everything in the beginning, for the merit of giving thanks to You. The Sages of Neharde’a say in the name of Rabbi Simai that one should say: We offer blessings and praises to Your great name, for You have given us life and sustained us, for giving thanks to You. Rav Aḥa bar Ya’akov would finish the blessing as follows: So may You give us life, and show us favor, and collect us, and gather our exiles into Your sacred courtyards, in order to observe Your laws and to fulfill Your will wholeheartedly, for giving thanks to You.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב פָּפָּא בהִילְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְכוּלְּהוּ.

Rav Pappa said: These Sages each added a different element to the prayer. Therefore, we should combine them together and recite all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו. כעין זה שבת דף כ ע״א חולין דף סה ע״א ובדף עו ע״ב:
אמר רב פפא: הילכך [לכן] כיון שהוסיפו ואמרו חכמים כמה נוסחאות נצרף את כל הנוסחאות ונימרינהו לכולהו [נאמר את כולן] יחד.
Rav Pappa said: These Sages each added a different element to the prayer. Therefore, we should combine them together and recite all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת צִבּוּר עָלֶיךָ שֶׁהֲרֵי כֹּהֲנִים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי שְׁכִינָה.

§ Rabbi Yitzḥak says: The awe of the public should always be upon you, i.e., one must always treat the public courteously. As when the priests bless the people they face the people and their backs are toward the Divine Presence, out of respect for the congregation.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר ר׳ יצחק: לעולם תהא אימת צבור עליך וצריך לנהוג בהם בדרך ארץ, שהרי כהנים בשעה שמברכים את העם פניהם כלפי העם אף על פי שכתוצאה מכך אחוריהם כלפי שכינה, מפני כבוד הציבור.
§ Rabbi Yitzḥak says: The awe of the public should always be upon you, i.e., one must always treat the public courteously. As when the priests bless the people they face the people and their backs are toward the Divine Presence, out of respect for the congregation.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב נַחְמָן אָמַר מֵהָכָא {דברי הימים א כ״ח:ב׳} וַיָּקׇם הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אִם אַחַי לָמָּה עַמִּי וְאִם עַמִּי לָמָּה אַחַי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לָהֶם דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִין לִי אַחַי אַתֶּם וְאִם לָאו עַמִּי אַתֶּם וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקֵּל.

Rav Naḥman said that this principle is derived from here: “Then King David stood up upon his feet, and said: Hear me, my brethren, and my people” (I Chronicles 28:2). Evidently, King David stood up to address the people rather than remain seated. If he said “my brethren,” why did he say “my people”? And if he said “my people” why did he say “my brethren”? Rabbi Elazar says: David said to the Jewish people: If you listen to me, you are my brethren. And if you do not listen to me willingly, you are my people and I am your king, and I will rule over you by force with a staff. This shows that if the nation acted properly, David would relate to them respectfully.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמעוני אחי ועמי – מזהירם היה להתנדב לבדק הבית לבנין המקדש.
אם אתם שומעים לי – להיות שלימים למקום אחיי וחבריי אתם אלמא המלך אימת צבור עליו אם כשרים הם.
עמי אתם – כבושים תחתי.
רב נחמן אמר מהכא ויקם המלך דוד כו׳. פירש״י דמפיק ליה מאם אתם שומעים לי כו׳ אחי וחבריי אלמא המלך אימת כו׳ ע״ש והוא דחוק ועוד דהול״ל ואמר ר״א כו׳ בוי״ו וע״כ הנראה דמרישא דקרא מפיק ליה מדכתיב ויקם המלך דוד על רגליו גו׳ דמשמע שהיה יושב מקודם וקם מפני אימת צבור כמפורש שם שאמר כן לכל שרי השבטים ולשרי המחלקות ושרי האלפים והמאות ושרי כו׳ ואגב דמייתי רישא דקרא מייתי סיפא דקרא ויאמר שמעוני גו׳ מלתא באנפי נפשיה למידרש אם אחי למה עמי וכו׳ וכן דרך התלמוד וק״ל:
רב נחמן אמר: מהכא [מכאן] אנו למדים, שנאמר: ״ויקם דוד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי״ (דברי הימים א כח, ב), שלא דיבר אליהם בישיבה, אלא קם ועמד על רגליו. אם אמר ״אחי״ למה אמר ״עמי״, ואם ״עמי״ למה ״אחי״? אמר ר׳ אלעזר: אמר להם דוד לישראל: אם אתם שומעין לי — אחי אתם, ואם לאו [לא], שאינכם שומעים מרצונכם — עמי אתם, ואני מלך ואני רודה אתכם במקל בכפיה. הרי שאם נהג העם כשורה, נהג בהם דוד בכבוד ובאחווה.
Rav Naḥman said that this principle is derived from here: “Then King David stood up upon his feet, and said: Hear me, my brethren, and my people” (I Chronicles 28:2). Evidently, King David stood up to address the people rather than remain seated. If he said “my brethren,” why did he say “my people”? And if he said “my people” why did he say “my brethren”? Rabbi Elazar says: David said to the Jewish people: If you listen to me, you are my brethren. And if you do not listen to me willingly, you are my people and I am your king, and I will rule over you by force with a staff. This shows that if the nation acted properly, David would relate to them respectfully.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבָּנַן אָמְרִי מֵהָכָא גדְּאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לַעֲלוֹת בְּסַנְדְּלֵיהֶן לַדּוּכָן דוְזֶהוּ אַחַת מִתֵּשַׁע תַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר אָמַר רַב אָשֵׁי לָא הָתָם שֶׁמָּא נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה בְּסַנְדָּלוֹ וַהֲדַר אָזֵיל לְמִיקְטְרֵיהּ וְאָמְרִי בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה הוּא.:

The Sages say that the importance of showing respect for the congregation is derived from here: The halakha is that the priests are not permitted to ascend the platform to recite the benediction in their sandals, as is taught in a baraita. And this halakha is one of nine ordinances that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted. What is the reason for this ordinance? Is it not out of respect for the congregation, as it would be disrespectful for the priests to display their dirty sandals in front of the congregants? Rav Ashi said: No, this is not the reason. There, in the baraita, the reason is a concern lest a strap of his sandal break, and he will therefore return to his place to go tie it and not ascend the platform in time for the benediction, and people will say that he was removed from the platform because he is disqualified from the priesthood, as he is the son of a priest and a divorced woman or the son of a priest and a ḥalutza.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו משום אימתא דציבורא – מפני שמסתלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו ונראין סנדליו לצבור והן אין ראוין לראות מפני טיט שעליהן.
דילמא מפסקא רצועה – וגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וחביריו מברכין ואתי למימר אינו ראוי לנשיאות כפים והלך וישב לו.
שמא תפסוק רצועה בסנדלו – פירש ר״ח שמע מינה דמותר ליכנס בבית הכנסת בסנדל ובמנעל דלא אסרו אלא שלא לעלות לדוכן בסנדל ורבי הביא כמו כן מפרק שלישי דמגילה (מגילה כד:) האומר איני עובר לפני התיבה בסנדל אף יחף לא יעבור אלמא דאפילו לפני התיבה מותר לעבור בסנדל והכי מסיק בהדיא בפרק הרואה (ברכות דף סג.) אמר רבא מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ואמנעל לא קפיד איניש אף בית הכנסת קפנדריא אסור ורקיקה ומנעל שרי.
רבנן אמרי מהכא [חכמים אומרים מכאן], שכבוד ציבור גדול: שאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, שכן שנינו בברייתא: וזהו, שיעלו הכהנים לברך בלי מנעל, היא אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. מאי טעמא [מה טעם התקנה] — לאו [האם לא] משום כבוד צבור, שאין זו דרך כבוד להראות לכל את נעליו המלוכלכות? אמר רב אשי: לא, אין זה הטעם, אלא התם [שם] הטעם הוא שמא נפסקה (נקרעה) לו רצועה בסנדלו והדר אזיל למיקטריה [וחוזר והולך לקשור אותה] ולא יספיק לעלות לברך, ואמרי [ויאמרו אנשים]: בן גרושה או בן חלוצה הוא, ופסול לעלות לדוכן, ולכן אינו מברך.
The Sages say that the importance of showing respect for the congregation is derived from here: The halakha is that the priests are not permitted to ascend the platform to recite the benediction in their sandals, as is taught in a baraita. And this halakha is one of nine ordinances that Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted. What is the reason for this ordinance? Is it not out of respect for the congregation, as it would be disrespectful for the priests to display their dirty sandals in front of the congregants? Rav Ashi said: No, this is not the reason. There, in the baraita, the reason is a concern lest a strap of his sandal break, and he will therefore return to his place to go tie it and not ascend the platform in time for the benediction, and people will say that he was removed from the platform because he is disqualified from the priesthood, as he is the son of a priest and a divorced woman or the son of a priest and a ḥalutza.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּבְמִקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת כּוּ׳.:

§ It is taught in the mishna: And in the Temple, the priests recite the three verses as one blessing.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: ובמקדש אומר את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים כברכה אחת.
§ It is taught in the mishna: And in the Temple, the priests recite the three verses as one blessing.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה מ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה מ., רי"ף סוטה מ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוטה מ., רש"י סוטה מ., תוספות סוטה מ., בית הבחירה למאירי סוטה מ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות סוטה מ., מהרש"א חידושי אגדות סוטה מ., גליון הש"ס לרע"א סוטה מ., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה מ., אסופת מאמרים סוטה מ.

Sotah 40a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 40a, Rif by Bavli Sotah 40a, Collected from HeArukh Sotah 40a, Rashi Sotah 40a, Tosafot Sotah 40a, Meiri Sotah 40a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 40a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 40a, Gilyon HaShas Sotah 40a, Steinsaltz Commentary Sotah 40a, Collected Articles Sotah 40a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144