×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְלֹא נִבְרְאוּ עָמַד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁתָלָן בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר וְהֵן הֵן עַזֵּי פָנִים שֶׁבַּדּוֹר.
before the creation of the world, but they were not created. The Torah was supposed to have been given a thousand generations after the world was created, as it is written: “He commanded His word for a thousand generations” (Psalms 105:8), but God gave it earlier, after only twenty-six generations, so that nine-hundred and seventy-four generations should have been created but were not. The Holy One, Blessed be He, acted by planting a few of them in each and every generation, and they are the insolent ones of the generation, as they belonged to generations that should not have been created at all.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קודם שנברא העולם – נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור (תהלים קה) ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה. עמד וטרדן ונתנה לסוף כ״ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו.
וטרדן – ואיכא למ״ד ושתלן פרש״י לפי לשון ראשון נתן נשמתן בגיהנם ולא נבראו ותימה הוא וכי עביד דינא בלא דינא כי מה פשעו להיות בגיהנם ונראה לפרש וטרדן שלא נבראו ביחד כי אם מעט לכל דור ודור כדי שלא יחריבו העולם ושני הלשונות בירושלמי שוה אך הלשון משונה ולכך לא חש למתני איכא דאמרי לה בהאי לישנא כיון שאינו משנה לה רק חדא תיבה.
תד״ה וטרדן ואיכא למ״ד ושתלן כו׳ עכ״ל כ״ה הנוסחא בגמרא כנראה מפרש״י ובגירסת ע״י ודו״ק:
ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים כו׳. ר״ל דור נאמר על י׳ שנים ואמר שלא שתל הקב״ה עשרה (ס״א הרבה) מהן בדור א׳ שלא היה קיום לדור ההוא מפני רשעותן אבל שתלן ופזרן מקצת מהן בכל דור ודור שאפשר שיתקיים הדור ההוא במיעוטן:
קודם שנברא העולם, שהתורה צריכה היתה להינתן אחרי אלף דור מבריאת העולם (״דבר צוה לאלף דור״ תהלים קה, ח), אלא שהקדימה הקדוש ברוך הוא ונתנה לעשרים ושישה דורות, ונמצא כי תשע מאות שבעים וארבעה דורות היו צריכים להיברא ולא נבראו, עמד הקדוש ברוך הוא ושתלן מעט מעט בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדור, השייכים לדורות שלא היו צריכים להיברא כלל.
before the creation of the world, but they were not created. The Torah was supposed to have been given a thousand generations after the world was created, as it is written: “He commanded His word for a thousand generations” (Psalms 105:8), but God gave it earlier, after only twenty-six generations, so that nine-hundred and seventy-four generations should have been created but were not. The Holy One, Blessed be He, acted by planting a few of them in each and every generation, and they are the insolent ones of the generation, as they belonged to generations that should not have been created at all.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אֲשֶׁר קוּמְּטוּ לִבְרָכָה הוּא דִּכְתִיב אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּקַמְּטִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם סוֹד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ״ב:ט״ז} נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם.

And Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the verse: “Who were snatched [kumtu]” (Job 22:16), is written for a blessing, as the verse is not referring to lowly, cursed people, but to the blessed. These are Torah scholars, who shrivel [mekamtin], i.e., humble, themselves over the words of Torah in this world. The Holy One, Blessed be He, reveals a secret to them in the World-to-Come, as it is stated: “Whose foundation [yesodam] was poured out as a stream” (Job 22:16), implying that He will provide them with an abundant knowledge of secret matters [sod].
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב נחמן בר יצחק אמר ברכה היא. אילו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן משינה בעולם הזה על דברי תורה הקב״ה מגלה להן סור לעולם הבא.
אשר קומטו לברכה כו׳. לפי הדרש דקאי על רשעים יהיה בלא עת מחובר למעלה וה״ק אשר קומטו מלהבראות בעתם היינו קודם מתן תורה ונבראו אח״כ בלא עתם בכל דור ודור אבל לדרש זה דאשר קומטו לברכה נראה דבלא עת הוא מחובר למטה וה״ק אשר קומטו שמקמטין עצמן בעוה״ז שהוא עולם הזמניי ועתי הרי בעוה״ב שהוא בלא עת שאינו עולם זמניי ועתי יהיה זוכה לגלות להם הקב״ה אז סודו שנאמר נהר יוצק גו׳ והוא רמז לתענוג נפשי שיהיה לצדיקים בעוה״ב כמ״ש בתענית גבי ר״א בן פדת יהיבנא לך לעלמא דאתי י״ג נהרי דמשכי אפרסמון דמענגת בהו:
ורב נחמן בר יצחק אמר: ״אשר קמטו״ (איוב כב, טז)לברכה הוא דכתיב [שנאמר], שפסוק זה אינו מדבר בפחותים ובמקוללים, אלא במבורכים. ועניינו — אלו תלמידי חכמים שמקמטין (מכווצים ומקטינים) עצמן על דברי תורה בעולם הזה, והקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר: ״נהר יוצק יסודם״ (איוב כב, טז), שיזרום להם רוב שפע (״נהר יוצק״) של דברי סוד (״יסודם״).
And Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the verse: “Who were snatched [kumtu]” (Job 22:16), is written for a blessing, as the verse is not referring to lowly, cursed people, but to the blessed. These are Torah scholars, who shrivel [mekamtin], i.e., humble, themselves over the words of Torah in this world. The Holy One, Blessed be He, reveals a secret to them in the World-to-Come, as it is stated: “Whose foundation [yesodam] was poured out as a stream” (Job 22:16), implying that He will provide them with an abundant knowledge of secret matters [sod].
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב בַּר אַרְיָא תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מֵהָנֵי מִילֵּי מעליותא דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ כֹּל יוֹמָא וְיוֹמָא נִבְרָאִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִנְּהַר דִּינוּר וְאָמְרִי שִׁירָה וּבָטְלִי שֶׁנֶּאֱמַר {איכה ג׳:כ״ג} חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ וּפְלִיגָא דר׳דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִבְרָא מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ג:ו׳} בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם.

Shmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of great ones, come and I will tell you something of the great things that your father would say: Each and every day, ministering angels are created from the River Dinur, and they recite song to God and then immediately cease to exist, as it is stated: “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23), indicating that new angels praise God each morning. The Gemara comments: And this opinion disagrees with that of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: With each and every word that emerges from the mouth of the Holy One, Blessed be He, an angel is created, as it is stated: “By the word of the Lord the heavens were made, and by the breath of His mouth all their hosts” (Psalms 33:6). The hosts of heaven are the angels, who, he claims, are created from the mouth of God, rather than from the River Dinur.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבה אמונתך – רבה תהלתך עליהן.
ופליג אר׳ שמואל בר נחמני – שהוא אומר שמלאכים נבראים בדבור המקום ולא מנהר דינור.
כל יום כו׳ שנאמר חדשים לבקרים גו׳. דהיינו בבוקר של כל יום דדרכן אז לומר שירה כמ״ש ברן יחד כוכבי בוקר גו׳ מתחדשות מלאכים ושרפים לומר שירה ואמר בזה רבה אמונתך ר״ל אמונת הבריאה שהקב״ה ברא העולם והרי הוא מחדשו בכל יום אף במלאכים וע״ז תיקנו ביוצר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה כו׳ ואמר ג״כ במלאכים יוצר משרתים ואשר משרתיו כו׳ כלומר בכל יום בורא חדשים כו׳ כמ״ש התוס׳:
נברא ממנו מלאך אחד שנאמר וברוח פיו כל צבאם. לפי פשוטו דקרא צבא השמים הם כוכבים ומזלות אבל מדשינה גבי כל צבאיו וברוח פיו משמע דבצבאות הרוחניים משתעי קרא והם המלאכים מיהו פשטיה דקרא בתחלת בריאת עולם משתעי ומנלן הא דכל דבור שיוצא מפי כו׳ וי״ל דסמיך נמי אדרשה דלעיל חדשים לבקרים גו׳ שבכל יום מתחדש בריאת מלאכים ולא פליג אלא אהא דקאמר לעיל דמנהר דינור נבראין בכל יום ורשב״ן קאמר דמרוח פיו של הקב״ה נבראין בכל יום וכן נראה מדברי התוס׳:
אמר ליה [לו] שמואל לחייא בר רב: בר אריא [בן גדולים]! תא אימא לך מילתא, מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך [בוא אומר לך דבר, מאותם הדברים הטובים שהיה אומר אביך]. וכך היה אומר: כל יומא ויומא [יום ויום] נבראין מלאכי השרת מנהר דינור, ואמרי [ואומרים] שירה לה׳ ובטלי [ובטלים, וכלים] מיד, שנאמר: ״חדשים לבקרים רבה אמונתך״ (איכה ג, כג), שמלאכים חדשים מהללים את ה׳ בכל בוקר. ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דברי ר׳ שמואל בר נחמני. שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא — נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר: ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״ (תהלים לג, ו), וצבא השמים הם המלאכים, ולדבריו אינם נבראים מנהר דינור אלא מדיבור ה׳.
Shmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of great ones, come and I will tell you something of the great things that your father would say: Each and every day, ministering angels are created from the River Dinur, and they recite song to God and then immediately cease to exist, as it is stated: “They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23), indicating that new angels praise God each morning. The Gemara comments: And this opinion disagrees with that of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: With each and every word that emerges from the mouth of the Holy One, Blessed be He, an angel is created, as it is stated: “By the word of the Lord the heavens were made, and by the breath of His mouth all their hosts” (Psalms 33:6). The hosts of heaven are the angels, who, he claims, are created from the mouth of God, rather than from the River Dinur.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דניאל ז׳:ט׳} לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִיוָּר וּשְׂעַר (רֵישֵׁיהּ) כַּעֲמַר נְקֵא וּכְתִיב {שיר השירים ה׳:י״א} קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּישִׁיבָה כָּאן בַּמִּלְחָמָה דְּאָמַר מָר אֵין לְךָ נָאֶה בִּישִׁיבָה אֶלָּא זָקֵן וְאֵין לְךָ נָאֶה בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא בָּחוּר.

§ The Gemara continues to reconcile verses that seem to contradict each other: One verse states: “His raiment was as white snow, and the hair of his head like pure white wool” (Daniel 7:9), and it is written: “His locks are curled, black as a raven” (Song of Songs 5:11). The Gemara answers: This is not difficult. Here the verse in Daniel is referring to when He is in the heavenly academy, while there the verse in Song of Songs speaks of when He is at war, for the Master said: There is no finer individual to study Torah in an academy than an old man, and there is no finer individual to wage war than a youth. A different metaphor is therefore used to describe God on each occasion.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתוב אחד אומר ושער ראשיה כעמר נקי וכתוב אחר אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. לא קשיא כאן בישיבה פי׳ במושב הדין כזקן. שאין נאה בישיבה אלא זקן. וכן במלחמה אין נאה אלא בחור פי׳ יש מי שאומר מראות הללו כדרך חלום נראים כדכתיב אם יהיה נביאכם1 י״י במראה אליו {אתודע}⁠2 בחלום אדבר בו וכתוב ביד הנביאים אדמה. להודיע שמראה לנביאים כעין דמות באובנתא דליבא. אבל הקב״ה ישתבח שמו אין לו דמות. וזה הדבר מוכיח שאין שם דמות שאילו היה תמיד אחד או דמות בהור לעולם או דמות זקן לעולם אלא ללמדך שאין שם דמות כלל. אלא מה שמראה לנביאים כעין דמות מה שיישר לפניו. ויש מי שאמר מלאך הוא זה שנאמר בו ושער רישיה ושחורות כעורב.
1. כן בפסוק, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״נביאיכם״.
2. כן בפסוק, וכן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אתודע״.
כתוב אחד אומר לבושי׳ גו׳ ל״ק כאן בישיבה כו׳. דההוא קרא בדניאל ביושב ודן קמשתעי כדכתיב ברישא דקרא ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג גו׳ אבל ההוא קרא דשיר השירים משתעי על הרוב ביציאת מצרים שנדמה להם כגבור במלחמה כמ״ש ה׳ איש מלחמה וע״ש:
א ועוד ביישוב סתירות, כתוב אחד אומר: ״לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא״ (דניאל ז, ט) [לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר לבן נקי]. וכתיב [ונאמר גם כן]: ״קוצותיו תלתלים שחרת כעורב״ (שיר השירים ה, יא)! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן הדימוי הראשון שמדמים את ה׳ כבעל שיער לבן הוא כאשר הוא בישיבה של מעלה, כאן (״שחורות כעורב״) — כאשר הוא במלחמה. שאמר מר [החכם]: אין לך נאה בישיבה ללמד תורה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור, ולכן מתואר הקדוש ברוך הוא בכל פעם בדימוי אחר.
§ The Gemara continues to reconcile verses that seem to contradict each other: One verse states: “His raiment was as white snow, and the hair of his head like pure white wool” (Daniel 7:9), and it is written: “His locks are curled, black as a raven” (Song of Songs 5:11). The Gemara answers: This is not difficult. Here the verse in Daniel is referring to when He is in the heavenly academy, while there the verse in Song of Songs speaks of when He is at war, for the Master said: There is no finer individual to study Torah in an academy than an old man, and there is no finer individual to wage war than a youth. A different metaphor is therefore used to describe God on each occasion.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דניאל ז׳:ט׳} כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּינוּר וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דניאל ז׳:ט׳} עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב לָא קַשְׁיָא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד כִּדְתַנְיָא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד דִּבְרֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי עֲקִיבָא עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חוֹל אֶלָּא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה.

The Gemara poses another question: One verse states: “His throne was fiery flames” (Daniel 7:9), and another phrase in the same verse states: “Till thrones were placed, and one who was ancient of days sat,” implying the existence of two thrones. The Gemara answers: This is not difficult. One throne is for Him and one is for David, as it is taught in a baraita with regard to this issue: One throne for Him and one for David; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei HaGelili said to him: Akiva, how long shall you make the Divine Presence profane, by presenting it as though one could sit next to Him? Rather, the two thrones are designated for different purposes: One for judgment and one for righteousness.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד כורסוון רמיו1 פשטוה אחד לכסא ואחד לשרפרף.
1. כן בפסוק, וכן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״רמין״.
כרסיה – משמע כסא אחד.
כרסון רמיו – שני כסאות הוטלו נתקנו לישב עליהן.
שכינה חול – להושיב אדם בצידו.
כורסיה גו׳ עד די כורסוון רמיו גו׳ אחד לו ואחד לדוד כו׳. בחד קרא כתיבי ור״ל קודם שהתחיל להתנבא על אבדון חיה הרביעית אמר עד די כורסוון רמיו גו׳ שהקב״ה יכין לו כסא וגם לדוד כסא דהיינו למלך המשיח כמפורש בסוף הענין עד די קטילת חיותא גו׳ וארו עם ענני שמיא כבר אינש גו׳ וליה יהיב שולטן ויקר ומלכות גו׳ ואמר בהאי קרא גם שיכין שתי כסאות להיות מוכן אח״כ כסא א׳ למלך המשיח מ״מ עתה עתיק יומין לחוד יתיב על כורסיה לדון במשפט כל האומות וקאמר ליה ר״י הגלילי עד מתי אתה עושה שכינה חול שיכלול כסא של דוד עם כסא הקב״ה אלא דב׳ כסאות יכין הקב״ה אחד לישב עליו הוא לדון את אומות ואחד לעשות צדקה עם ישראל וקאמר דעתיק יומין יתיב ברישא על אותו כורסיה לדון אומות העולם מקודם ואחר כך יתיב על כסא של צדקה לישראל דכן מפורש שם עד די קטילת חיותא גו׳ וארו עם ענני שמיא כבר אינש גו׳ וקא״ל ראב״ע עקיבא מה לך כו׳ דלא ניחא ליה למימר הכי דמה לו להזכיר כאן לגבי דין אומות העולם כסא של צדקה וע״כ אמר דכולו בכסא של דין קאמר אחד לכסא דיתיב עליה ואחד לשרפרף כו׳ זהו הנראה לפרש הסוגיא לפרש״י דכורסוון בנו״ן מורה על הרבים ויש לדקדק לפירושו דאההוא חד קרא עד די כורסוון גו׳ דברישא דקרא לחוד ה״ל לדקדק כן תרי כסאות למה ולולא פרש״י נראה דכורסוון לא משמע ליה לשון רבים אלא דוי״ו ונו״ן מורה אקטנות כמ״ש המפרשים במלת אישון ובמלת שבתון והשתא רמז דכורסיה שביבין גו׳ משמע לשון גודל וכורסוון רמיו משמע לשון קטנות וקאמר אחד לו מורה על הגודל ואחד לדוד מורה על הקטנות כלפי כסא הקב״ה וקאמר ליה אתה עושה של שכינה חול דודאי תרוייהו בשל שכינה קמשתעי אלא א׳ לדין כלפי עובדי כוכבים ואחד לצדקה כלפי ישראל וקא״ל מה לך אצל אגדות דלא שייך להזכיר הכא של צדקה כמ״ש לעיל וקא״ל אלא דכולו בכסא של דין קאמר א׳ לכסא היינו שמורה על הגודל לישב ואחד לשרפרף שהוא כעין כסא קטן כלפי הכסא גופיה:
ועוד, כתוב אחד אומר: ״כרסיה שביבין די נור״ (דניאל ז, ט) [כסאו שביבי אש], וכתוב אחד אומר: ״עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב״ (דניאל ז, ט), [עד אשר הובאו הכסאות ועתיק ימים ישב], משמע ששני כסאות הם! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], כסא אחד לו ואחד לדוד. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בנושא זה: כסא אחד לו ואחד לדוד, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ יוסי הגלילי: עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול, שאדם כביכול יושב על ידה?! אלא, שני כסאות אלה הם אחד לדין ואחד לצדקה.
The Gemara poses another question: One verse states: “His throne was fiery flames” (Daniel 7:9), and another phrase in the same verse states: “Till thrones were placed, and one who was ancient of days sat,” implying the existence of two thrones. The Gemara answers: This is not difficult. One throne is for Him and one is for David, as it is taught in a baraita with regard to this issue: One throne for Him and one for David; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei HaGelili said to him: Akiva, how long shall you make the Divine Presence profane, by presenting it as though one could sit next to Him? Rather, the two thrones are designated for different purposes: One for judgment and one for righteousness.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ ת״שתָּא שְׁמַע אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה עֲקִיבָא מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה כְּלָךְ מִדַּבְּרוֹתֶיךָ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת אֶלָּא אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף כִּסֵּא לֵישֵׁב עָלָיו שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ו:א׳} הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי.

The Gemara asks: Did Rabbi Akiva accept this rebuff from him, or did he not accept it from him? The Gemara offers a proof: Come and hear the following teaching of a different baraita: One throne is for judgment and one is for righteousness; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doing occupying yourself with the study of aggada? This is not your field of expertise. Take [kelakh] your words to the topics of plagues and tents. Meaning, it is preferable that you teach the halakhot of the impurity of leprosy and the impurity of the dead, which are within your field of expertise. Rather, with regard to the two thrones: One throne is for a seat and one is for a small seat. The seat is to sit on, and the small seat is for His footstool, as it is stated: “The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלך מדברותיך – חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות.
ושואלים: קיבלה מיניה [ממנו] ר׳ עקיבא את הדעה הזו, או לא קיבלה מיניה [ממנו]? ומביאים ראייה, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא אחרת: שני כסאות אלה אחד לדין ואחד לצדקה, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה! אין זה תחום שבו כוחך גדול, כלך מדברותיך (הולך את דבריך) אצל נגעים ואהלות, כלומר, מוטב שתדבר ותלמד הלכות טומאת צרעת וטומאת המת שבהם כוחך גדול. אלא שנים אלה הם אחד לכסא ואחד לשרפרף; כסא — לישב עליו, שרפרף — להדום רגליו, שנאמר: ״השמים כסאי והארץ הדם רגלי״ (ישעיהו סו, א).
The Gemara asks: Did Rabbi Akiva accept this rebuff from him, or did he not accept it from him? The Gemara offers a proof: Come and hear the following teaching of a different baraita: One throne is for judgment and one is for righteousness; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doing occupying yourself with the study of aggada? This is not your field of expertise. Take [kelakh] your words to the topics of plagues and tents. Meaning, it is preferable that you teach the halakhot of the impurity of leprosy and the impurity of the dead, which are within your field of expertise. Rather, with regard to the two thrones: One throne is for a seat and one is for a small seat. The seat is to sit on, and the small seat is for His footstool, as it is stated: “The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת קִילֵּל יְשַׁעְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר לָהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה {ישעיהו ג׳:ה׳} יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד.

§ The Gemara stated earlier that one who studies the secrets of Torah must be “a captain of fifty and a man of favor” (Isaiah 3:3), but it did not explain the meaning of these requirements. It now returns to analyze that verse in detail. When Rav Dimi came from Israel to Babylonia, he said: Isaiah cursed Israel with eighteen curses, and his mind was not calmed, i.e., he was not satisfied, until he said to them the great curse of the following verse: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable” (Isaiah 3:5).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
י״ח קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להן ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. וחשבון י״ח קללות הא דכתיב כי הנה האדון י״י צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה וגו׳.
קילל ישעיה את ישראל – כלומר נתנבא עליהן י״ח פורעניות.
ירהבו – יתגאו.
ב הוזכר שהלומד רזי תורה צריך שיהא שר בדרגת חמישים ונשוא פנים, ולא נתבארו הדברים, ומעתה דנים במקרא זה בפרטות. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו, לא נרגע, לא נתפייס, עד שאמר להם המקרא הזה שקיללתו מרובה: ״ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד״ (ישעיהו ג, ד).
§ The Gemara stated earlier that one who studies the secrets of Torah must be “a captain of fifty and a man of favor” (Isaiah 3:3), but it did not explain the meaning of these requirements. It now returns to analyze that verse in detail. When Rav Dimi came from Israel to Babylonia, he said: Isaiah cursed Israel with eighteen curses, and his mind was not calmed, i.e., he was not satisfied, until he said to them the great curse of the following verse: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable” (Isaiah 3:5).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת מַאי נִינְהוּ דִּכְתִיב {ישעיהו ג׳:א׳} כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקוֹסֵם וְזָקֵן שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם וְגוֹ׳.

The Gemara asks: What are these eighteen curses? The Gemara answers: As it is written: “For behold, the Master, the Lord of hosts, shall take away from Jerusalem and from Judah support and staff, every support of bread, and every support of water; the mighty man, and the man of war; the judge, and the prophet, and the diviner, and the elder; the captain of fifty, and the man of favor, and the counselor, and the cunning charmer, and the skillful enchanter. And I will make children their princes, and babes shall rule over them” (Isaiah 3:1–4). The eighteen items listed in these verses shall be removed from Israel.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: שמונה עשרה קללות מאי נינהו [מה הן]? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״כי הנה האדון ה׳ צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן. שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם״ (ישעיהו ג, א), ששמונה עשר הדברים המנויים שם יסורו מישראל.
The Gemara asks: What are these eighteen curses? The Gemara answers: As it is written: “For behold, the Master, the Lord of hosts, shall take away from Jerusalem and from Judah support and staff, every support of bread, and every support of water; the mighty man, and the man of war; the judge, and the prophet, and the diviner, and the elder; the captain of fifty, and the man of favor, and the counselor, and the cunning charmer, and the skillful enchanter. And I will make children their princes, and babes shall rule over them” (Isaiah 3:1–4). The eighteen items listed in these verses shall be removed from Israel.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַשְׁעֵן אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא מַשְׁעֵנָה אֵלּוּ בַּעְלֵי מִשְׁנָה כְּגוֹן ר״ירַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא וַחֲבֵירָיו פליגו בַּהּ רַב פָּפָּא וְרַבָּנַן חַד אָמַר שֵׁשׁ מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה וְחַד אָמַר שְׁבַע מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה.

The Gemara proceeds to clarify the homiletical meaning of these terms: “Support”; these are masters of the Bible. “Staff”; these are masters of Mishna, such as Rabbi Yehuda ben Teima and his colleagues. The Gemara interjects: Rav Pappa and the Rabbis disagreed with regard to this. One of them said: They were proficient in six hundred orders of Mishna, and the other one said: In seven hundred orders of Mishna, only six of which remain today.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{אלו}⁠1 שש מאות סדרי משנה.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אלו״.
שש מאות סדרי משנה – היו בימיהן.
ח״י קללות כו׳ משען אלו בעלי מקרא כו׳. דלפי פשוטו הוא כפול בענינו מאי משען ומשענה ומשען לחם ומשען מים גו׳ וע״כ דרשו כל הענין בתורה ובמצות ואמר משען אלו בעלי מקרא שהתורה שבכתב גופיה היא ודאי המשען שיסמוך עליה האדם בכל מעשיו ואמר משענה בלשון נקבה אלו בעלי משנה שהמשנה כנקבה לגבי תורה גופה שאין להשען על המשנה בטוב כמ״ש התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתן ואמר משען לחם אלו בעלי תלמוד כמו שהלחם הוא עיקר מזון הגוף כך התלמוד מזון הנפש וקראו משען בלשון זכר שיש לסמוך על תורה שבע״פ כמ״ש תלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומייתי שנאמר לכו לחמו בלחמי גו׳ כמ״ש שהתלמוד הוא עיקר מזון הנפש להשען עליו כמו שהלחם עיקר מזון הגופני וכפרש״י. ואמר כל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין כו׳ התורה בכלל נמשלה למים כמ״ש הוי כל צמא לכו למים בהרבה דמיונות כמפורש במסכת תענית ומשום דהכא כבר נזכרו קצת חלקי התורה קאמר דמיון זה למים לגבי אגדות שמושכין כו׳ ואמר גבור זה בעל שמועות כו׳ כמו שהגבור יש בידו ובכחו לעשות גבורה כן הבעלי שמועות מוכנים הם בידו ובכחו ואיש מלחמה כו׳ היינו גם שאין בידו ובכחו גבורתו מ״מ אחרי שיודע בתחבולות מלחמה הוא מנצח חבירו כן מי שיודע לישא וליתן כו׳ גם שאין בידו שמועות מתוך חריפתו שיודע במלחמתה של תורה יבא על אמתתה. ואמר שופט זה כו׳ נביא כמשמעו ר״ל דהוסר מהם הנבואה כמ״ש אין עוד נביא גו׳ אבל בשופט לא אמר כמשמעו דודאי יהיה להם שופט אלא השופט הדן אמת לאמתו יסור מהם. ואמר קוסם זה מלך שנא׳ קסם על שפתי מלך דלפי משמעו אין זה קללה דהקסם ממש הוא אסור בישראל וע״כ אמר שרמז על המלך שנאמר קסם על שפתי מלך וגו׳ שמדמה דבריו במשפט שלא ימעל כאלו הוא קוסם קסמים. ועוי״ל שקורא למלך קוסם שהוא מותר לידע בכשפים כמ״ש בפ״ק דסנהדרין דאין מושיבין בסנהדרין כו׳ ובעלי כשפים ויודעין בע׳ לשון ע״ש: זקן כו׳ דודאי הזקנה ממש לא הוסר מהם אלא זה שראוי לישיבה כדאמרינן זקן זה שקנה חכמה ואמר שר חמשים אל תקרי כו׳ דמצינו בקרא שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות והכא לא נקט שרי עשרות שהוסר מהם רק שר חמשים למדרש אל תקרי חמשים אלא חומשין כו׳. נראה שאין זה בכלל בעלי מקרא דלא ראי זה כראי זה דבעלי מקרא משמע בכל המקרא הוא בקי אבל אינו יודע לישא וליתן בהם אבל שר חומשין היינו שיודע גם לישא וליתן בה׳ חומשין ובשאר המקרא אין יודע:
ומסבירים: ״משען״ — אלו בעלי מקרא. ״משענה״ — אלו בעלי משנה, כגון ר׳ יהודה בן תימא וחביריו. ומעירים: פליגו בה [נחלקו בכך] רב פפא ורבנן [וחכמים], חד [אחד מהם] אמר: שש מאות סדרי משנה, וחד [ואחד מהם] אמר: שבע מאות סדרי משנה שהיו בימיהם (שמהם נשארו רק שישה סדרים), והם היו בקיאים בהם.
The Gemara proceeds to clarify the homiletical meaning of these terms: “Support”; these are masters of the Bible. “Staff”; these are masters of Mishna, such as Rabbi Yehuda ben Teima and his colleagues. The Gemara interjects: Rav Pappa and the Rabbis disagreed with regard to this. One of them said: They were proficient in six hundred orders of Mishna, and the other one said: In seven hundred orders of Mishna, only six of which remain today.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט׳:ה׳} לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדָה שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם בְּאַגָּדָה גִּבּוֹר זֶה בַּעַל שְׁמוּעוֹת וְאִישׁ מִלְחָמָה זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שׁוֹפֵט זֶה דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ נָבִיא כְּמַשְׁמָעוֹ קוֹסֵם זֶה מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:י׳} קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ זָקֵן זֶה שֶׁרָאוּי לִישִׁיבָה.

“Every support of bread”; these are masters of Talmud, as it is stated: “Come, eat of my bread, and drink of the wine that I have mingled” (Proverbs 9:5). “And every support of water”; these are the masters of aggada, who draw people’s hearts like water by means of aggada. “The mighty man”; this is the master of halakhic tradition, one who masters the halakhot transmitted to him from his rabbis. “And the man of war”; this is one who knows how to engage in the discourse of Torah, generating novel teachings in the war of Torah. “A judge”; this is a judge who judges a true judgment truthfully. “A prophet”; as it literally indicates. “A diviner”; this is a king. Why is he called a diviner? For it is stated: “A divine sentence is on the lips of the king” (Proverbs 16:10). “An elder”; this is one fit for the position of head of an academy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם אלו בעלי הש״ס – שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם.
בעל שמועות – ששמע הלכות פסוקות מרבותיו ושגורות בפיו.
ראוי לישב בישיבה – וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה.
״כל משען לחם״ — אלו בעלי תלמוד, שנאמר לגבי התורה: ״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ (משלי ט, ה). ״וכל משען מים״ — אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. ״גבור״ — זה בעל שמועות, מי שיש בידו הלכות שקיבל מרבותיו. ״ואיש מלחמה״ — זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה ולחדש בה דברים. ״שופט״ — זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. ״נביא״ — כמשמעו. ״קוסם״ — זה מלך. ומדוע מכנים אותו ״קוסם״ — שנאמר: ״קסם על שפתי מלך״ (משלי טז, י). ״זקן״ — זה שראוי לישיבה להיות בה ראש ומורה.
“Every support of bread”; these are masters of Talmud, as it is stated: “Come, eat of my bread, and drink of the wine that I have mingled” (Proverbs 9:5). “And every support of water”; these are the masters of aggada, who draw people’s hearts like water by means of aggada. “The mighty man”; this is the master of halakhic tradition, one who masters the halakhot transmitted to him from his rabbis. “And the man of war”; this is one who knows how to engage in the discourse of Torah, generating novel teachings in the war of Torah. “A judge”; this is a judge who judges a true judgment truthfully. “A prophet”; as it literally indicates. “A diviner”; this is a king. Why is he called a diviner? For it is stated: “A divine sentence is on the lips of the king” (Proverbs 16:10). “An elder”; this is one fit for the position of head of an academy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שַׂר חֲמִשִּׁים אַל תִּקְרֵי שַׂר חֲמִשִּׁים אֶלָּא שַׂר חוּמָּשִׁין זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בַּחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה דָּבָר אַחֵר שַׂר חֲמִשִּׁים כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִכָּאן שֶׁאֵין מַעֲמִידִין מְתוּרְגְּמָן עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּנְשׂוּא פָּנִים זֶה שֶׁנּוֹשְׂאִין פָּנִים לְדוֹרוֹ בַּעֲבוּרוֹ לְמַעְלָה כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לְמַטָּה כְּגוֹן רַבִּי אֲבָהוּ בֵּי קֵיסָר.

“A captain of fifty,” do not read it as sar ḥamishim,” rather read it as sar ḥumashin”; this is one who knows how to engage in discourse with regard to the five books of [ḥamisha ḥumshei] the Torah. Alternatively, “a captain of fifty” should be understood in accordance with Rabbi Abbahu, for Rabbi Abbahu said: From here we learn that one may not appoint a disseminator over the public to transmit words of Torah or teachings of the Sages if he is less than fifty years of age. “And the man of favor”; this is one for whose sake favor is shown to his generation. The Gemara provides different examples of this: Some garner favor above, such as Rabbi Ḥanina ben Dosa, whose prayers for his generation would invariably be answered. Others gain favor below, for example: Rabbi Abbahu, who would plead Israel’s case in the house of the emperor.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדרבי אבהו – להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים.
למעלה נושאין פנים בעבורו לדורו – שהכל ניזונין בזכותו כגון רבי חנינא בן דוסא כדאמרינן בעלמא (תענית דף כד:): כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני.
למטה – מלכי האומות מכבדין אותן בשבילו כגון ר׳ אבהו שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן במסכת סנהדרין (דף יד.): דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו׳.
רבי חנינא בן דוסא למעלה – שהיה בעל מעשים יותר מכל בני דורו.
ולמטה בבית קיסר – ולאו משום שלא היה חשוב למעלה אלא משום שגם בדורו היו אנשי מעשה כמותו.
לעולם יהא אדם נשמע למוכיחיו ואפי׳ גדולים לקטנים מהם כ״ש קטנים לגדולים וכל שאין קטנים נשמעים לגדולים הרי זה פורענות מוכנת ובלאי העולם דרך הערה אמרו י״ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן וכל שכן כשעמי הארץ אינם נשמעי׳ לתלמידי חכמים והוא שדרשו יבא המנוער מן המצות וירהב במי שמלא מצות כרמון:
וכן כשצרותיו של אדם תקפות לא יהרהר אחר מדותיו של מקום וכ״ש שלא יהא לבו פונה מאלהיו בכך והוא שאמרו אפי׳ בשעת כשלונה של ירושלם לא פסקו ממנה בעלי אמנה:
כבר ביארנו במשנה שראוי לחכם להסתיר דברים הראויים להסתיר והוא שאמרו דרך סמך דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך וכן כבשים ללבושיך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך:
אין מעמידין תורגמן על הצבור פחות מחמשים שנא׳ זקן ונשוא פנים וכו׳:
שנושאין פנים לדורו כו׳ לישא פנים לעצמן אין זה בכלל הקללות ולא הוסר מהם שהרי בכל דור יש צדיקים שנושאים פנים להן למעלה וכן למטה אבל שיהיו נושאין פנים גם לדורם בעבורם כגון ר״ח ב״ד למעלה ור׳ אבהו למטה הוסר מישראל בקללות ישעיה. ואמר יועץ שיודע לעבר שנים כו׳ אף דמצינו לשון עצה גם במילי דעלמא מ״מ הכא נלמד מענינו שהיא עצה הנוגעת במילי דתורה כגון לעבר שנים כו׳. ואמר וחכם זה תלמיד המחכים את כו׳ חרשים בשעה שפותח כו׳ לפי פשטיה חכם חרשים הוא דבוק והדרש חשיב ליה בתרתי כאילו אינו דבוק וכן נבון לחש הוא דבוק וחשיב ליה בתרתי ואפשר משום שהקרי בלשון דבוק לא משמע ליה חכם כמשמעו אלא המחכים את רבו וכן בנבון שהקרי בלשון דבוק משמע ליה מבין דבר כו׳:
״שר חמשים״ — אל תקרי [תקרא] ״שר חמשים״ אלא ״שר חומשין״ — זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר: ״שר חמשים״ יש להבינו כפי שאמר ר׳ אבהו, שאמר ר׳ אבהו: מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור (שיתרגם להם דברי תורה או דברי החכמים) מי שהוא פחות מחמשים שנה. ״ונשוא פנים״ — זה שנושאין פנים לדורו בעבורו. ויש בכך אופנים שונים: יש שנושאים לו פנים למעלה בעולם עליון, כגון ר׳ חנינא בן דוסא שהתפלל על הדור ונענה בתפילותיו, ויש למטה, כגון ר׳ אבהו שהיו נושאים פנים לישראל בגללו בי [בבית] הקיסר.
“A captain of fifty,” do not read it as sar ḥamishim,” rather read it as sar ḥumashin”; this is one who knows how to engage in discourse with regard to the five books of [ḥamisha ḥumshei] the Torah. Alternatively, “a captain of fifty” should be understood in accordance with Rabbi Abbahu, for Rabbi Abbahu said: From here we learn that one may not appoint a disseminator over the public to transmit words of Torah or teachings of the Sages if he is less than fifty years of age. “And the man of favor”; this is one for whose sake favor is shown to his generation. The Gemara provides different examples of this: Some garner favor above, such as Rabbi Ḥanina ben Dosa, whose prayers for his generation would invariably be answered. Others gain favor below, for example: Rabbi Abbahu, who would plead Israel’s case in the house of the emperor.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יוֹעֵץ שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים וְחָכָם זֶה תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹתָיו חֲרָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה הַכֹּל נַעֲשִׂין כְּחֵרְשִׁין וְנָבוֹן זֶה הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר לָחַשׁ זֶה שֶׁרָאוּי לִמְסוֹר לוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בְּלַחַשׁ.

“The counselor”; this is referring to one who knows how to intercalate years and determine months, due to his expertise in the phases of the moon and the calculation of the yearly cycle. “The cunning”; this is a student who makes his rabbis wise through his questions. “Charmer [ḥarashim]”; this is referring to one so wise that when he begins speaking matters of Torah, all those listening are as though deaf [ḥershin], as they are unable to comprehend the profundity of his comments. “The skillful”; this is one who understands something new from something else he has learned. “Enchanter [laḥash]”; this is referring to one who is worthy of having words of the Torah that were given in whispers [laḥash], i.e., the secrets of the Torah, transmitted to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שראוי למסור לו כו׳ – כגון אב״ד לבו דואג בקרבו.
״יועץ״ — הוא זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, שבקי במהלך הכוכבים ובחשבון העיבור. ״וחכם״ — זה תלמיד המחכים את רבותיו בשאלותיו. ״חרשים״ — כוונתו בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, שאינם מבינים דבריו לאשורם מפני עמקותם. ״ונבון״ — זה המבין דבר חדש מתוך דבר שלמד. ״לחש״ — זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש, כלומר סתרי תורה.
“The counselor”; this is referring to one who knows how to intercalate years and determine months, due to his expertise in the phases of the moon and the calculation of the yearly cycle. “The cunning”; this is a student who makes his rabbis wise through his questions. “Charmer [ḥarashim]”; this is referring to one so wise that when he begins speaking matters of Torah, all those listening are as though deaf [ḥershin], as they are unable to comprehend the profundity of his comments. “The skillful”; this is one who understands something new from something else he has learned. “Enchanter [laḥash]”; this is referring to one who is worthy of having words of the Torah that were given in whispers [laḥash], i.e., the secrets of the Torah, transmitted to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם מַאי וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנוֹעָרִין מִן הַמִּצְוֹת.

The Gemara continues to interpret this verse: “And I will make children their princes” (Isaiah 3:4). The Gemara asks: What is the meaning of “And I will make children [ne’arim] their princes”? Rabbi Elazar said: These are people who are devoid [menu’arin] of mitzvot; such people will become the leaders of the nation.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונתתי נערים שריהם כו׳ אלו בני אדם שמנוערין כו׳ שיהו נערים שריהם אין זו קללה אם הם טובים ולכך דרשו דגם זה בכלל הקללה בני אדם שמנוערין ואמר ותעלולים ימשלו בם כו׳ תעלי בני תעלי. מדכתיב תעלולים בשני למדי״ן דרשו תעלי בני תעלי להפליג הענין שהשפלים ביותר ימשלו בם. ואמר ירהבו הנער בזקן כו׳ אלו בני אדם שמנוערין כו׳ נלמד מענינו דלאו ממש בנער וזקן ונקלה בנכבד משתעי קרא אלא לענין תורה ומצות קמשתעי קרא דנער שמנוער מן המצות וההיפך זקן שקנה חכמה ומלא מצות כרמון ויבא מי שחמורות כו׳ דהיינו שכלן קלים בעיניו וההיפך מי שקלות כו׳ שכולן חמורות הם בעיניו ונראה לפרש הא דאמר שבקללה זו דירהבו הנער וגו׳ נתקררה דעתו של ישעיה שהוא על פי מה שכתבו בפרק חלק בעקבות משיחא כו׳ ויראי חטא ימאסו כו׳ נערים ילבינו פני זקנים כו׳ וכיון דקללה זו סימן לביאת המשיח נתקררה בה דעתו של ישעיה:
נאמר שם ״ונתתי נערים שריהם״ (ישעיהו ג, ד), ושואלים: מאי [מה עניינו] של ״ונתתי נערים שריהם״? אמר ר׳ אלעזר: אלו בני אדם שמנוערין מן המצות שהם יעשו מנהיגי העם.
The Gemara continues to interpret this verse: “And I will make children their princes” (Isaiah 3:4). The Gemara asks: What is the meaning of “And I will make children [ne’arim] their princes”? Rabbi Elazar said: These are people who are devoid [menu’arin] of mitzvot; such people will become the leaders of the nation.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָּם אָמַר רַב (פָּפָּא) בַּר יַעֲקֹב תַּעֲלֵי בְּנֵי תַעֲלֵי וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר לָהֶם יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן (וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד) אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנוֹעָרִין מִן הַמִּצְוֹת יִרְהֲבוּ בְּמֵי שֶׁמְּמוּלָּא בְּמִצְוֹת כְּרִמּוֹן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד יָבֹא מִי שֶׁחֲמוּרוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּקַלּוֹת וְיִרְהֲבוּ בְּמִי שֶׁקַּלּוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כַּחֲמוּרוֹת.

“And babes [ta’alulim] shall rule over them”; Rav Pappa bar Ya’akov said: Ta’alulim means foxes [ta’alei], sons of foxes. In other words, inferior people both in terms of deeds and in terms of lineage. And the prophet Isaiah’s mind was not calmed until he said to them: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable” (Isaiah 3:5). “The child” [na’ar]; these are people who are devoid of mitzvot, who will behave insolently toward one who is as filled with mitzvot as a pomegranate. “And the base [nikleh] against the honorable [nikhbad]”; this means that one for whom major [kaved] transgressions are like minor ones [kalot] in his mind will come and behave insolently with one for whom even minor transgressions are like major ones in his mind.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תעלי – שועלים.
״ותעלולים ימשלו בם״ (ישעיהו ג, ד)אמר רב פפא בר יעקב: ״תעלולים״ משמעו — תעלי [שועלים] בני תעלי [שועלים], כלומר, אנשים פחותים מצד עצמם ומצד יחוסם. ולא נתקררה דעתו של ישעיה הנביא עד שאמר להם ״ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד״ (ישעיהו ג, ה). ״הנער״ — אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו ויתגאו בפני מי שממולא במצות כרמון, ״והנקלה בנכבד״ כוונתו — שיבא מי שעבירות חמורות דומות עליו (נחשבות בדעתו) כקלות (״נקלה״) וירהבו במי שאפילו עבירות קלות דומות עליו כחמורות (״נכבד״).
“And babes [ta’alulim] shall rule over them”; Rav Pappa bar Ya’akov said: Ta’alulim means foxes [ta’alei], sons of foxes. In other words, inferior people both in terms of deeds and in terms of lineage. And the prophet Isaiah’s mind was not calmed until he said to them: “The child shall behave insolently against the aged, and the base against the honorable” (Isaiah 3:5). “The child” [na’ar]; these are people who are devoid of mitzvot, who will behave insolently toward one who is as filled with mitzvot as a pomegranate. “And the base [nikleh] against the honorable [nikhbad]”; this means that one for whom major [kaved] transgressions are like minor ones [kalot] in his mind will come and behave insolently with one for whom even minor transgressions are like major ones in his mind.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַב קַטִּינָא אפי׳אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם לֹא פָּסְקוּ מֵהֶם בַּעֲלֵי אֲמָנָה שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ג׳:ו׳} כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו (לאמר) שִׂמְלָה לְךָ קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ דְּבָרִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְכַּסִּין כְּשִׂמְלָה יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶךָ.

§ The Gemara continues its explanation of the chapter in Isaiah. Rav Ketina said: Even at the time of Jerusalem’s downfall, trustworthy men did not cease to exist among its people, as it is stated: “For a man shall take hold of his brother of the house of his father, and say: You have a cloak, be our ruler” (Isaiah 3:6). The Gemara explains that they would approach someone and say to him: Things that people are careful to keep covered as with a cloak, i.e., words of Torah that are covered and concealed, are under your hand, as you are an expert with regard to them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי יתפש איש באחיו – הכתוב היה מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה.
שבני אדם מתכסין בהן – נחבאין שלא ישאלו להן לפי שאין בקיאין בהן.
ישנן תחת ידך – כלומר אתה בקי בהן.
אפי׳ בשעת כשלונה כו׳. ולא חרבה ירושלים עד שפסקו כו׳ מפורש פרק כל כתבי:
ג ועוד בביאורו של פרק זה, אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים — לא פסקו מהם בעלי אמנה, אנשים הנאמנים בדבריהם, ואינם משקרים. שנאמר: ״כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו״ (ישעיהו ג, ו), ומפרש, שבאים לאדם ואומרים לו: דברים שבני אדם דואגים שיהיו מתכסין כשמלה, דברי תורה שהם דברים מכוסים ונסתרים, ישנן תחת ידך שאתה בקי בהם.
§ The Gemara continues its explanation of the chapter in Isaiah. Rav Ketina said: Even at the time of Jerusalem’s downfall, trustworthy men did not cease to exist among its people, as it is stated: “For a man shall take hold of his brother of the house of his father, and say: You have a cloak, be our ruler” (Isaiah 3:6). The Gemara explains that they would approach someone and say to him: Things that people are careful to keep covered as with a cloak, i.e., words of Torah that are covered and concealed, are under your hand, as you are an expert with regard to them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {ישעיהו ג׳:ו׳} וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת מַאי וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶן אא״כאֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶן יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶךָ {ישעיהו ג׳:ז׳} יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימוּנִי קְצִין עָם יִשָּׂא אֵין יִשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ׳:ו׳} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ לֹא הָיִיתִי מֵחוֹבְשֵׁי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה שֶׁאֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא גְּמָרָא.

What is the meaning of the end of that verse: “And this stumbling block” (Isaiah 3:6)? Things that people cannot grasp unless they have stumbled over them, as they can be understood only with much effort, are under your hand. Although they will approach an individual with these statements, he “shall swear that day, saying: I will not be a healer, for in my house there is neither bread nor a cloak; you shall not make me ruler of a people” (Isaiah 3:7). When the verse states: “Shall swear [yissa],” yissa is none other than an expression of an oath, as it is stated: “You shall not take [tissa] the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:6). Therefore, the inhabitant of Jerusalem swears: “I will not be a healer [ḥovesh]” (Isaiah 3:7), which means: I was never one of those who sit [meḥovshei] in the study hall; “for in my house there is neither bread nor a cloak,” as I possess knowledge of neither the Bible, nor Mishna, nor Gemara. This shows that even at Jerusalem’s lowest spiritual ebb, its inhabitants would admit the truth and own up to their complete ignorance.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא אהיה חובש כלומר לא הייתי מחבושי1 בית המדרש. ובביתי אין לחם ואין שמלה. אין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד. איני והאמר רבה2 לא חרבה ירושלם עד שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר אם יש איש3 עושה משפט מבקש אמנה (ירמיהו ה׳:א׳).
1. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בכ״י מינכן 95 של הבבלי, והשוו גם רש״י ישעיהו ג׳:ז׳. בדפוס וילנא תיקנו: ״מחובשי״.
2. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בכ״י וטיקן 171 של הבבלי. ברוב עדי נוסח של הבבלי: ״רבא״.
3. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בכ״י גטינגן 3 של הבבלי. בנוסח המקרא שלנו ״איש״ מופיע קודם לכן בפסוק.
אא״כ נכשל בהם – כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה הוא נותן לב לעמוד על שמועתו.
לא אהיה – איני רגיל להיות.
מאי [מה פירוש] ״והמכשלה הזאת״ (ישעיהו ג, ו)דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אלא אם כן נכשל בהן שאינם נקנים אלא על ידי נסיון רב — ישנן תחת ידך. ואף שבאים לאדם ואומרים לו כל אלה, הרי הוא ״ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין עם״ (ישעיהו ג, ז), ומה שאומר ״ישא״אין ״ישא״ אלא לשון שבועה, שנאמר: ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך״ (שמות כ, ז), שהאיש הזה נשבע ואומר: ״לא אהיה חבש״, פירושו: לא הייתי מחובשי (מיושבי) בית המדרש מעולם, ״ובביתי אין לחם ואין שמלה״ — שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. הרי שאפילו בזמן ירידתה של ירושלים אנשיה היו מודים על האמת, ומודיעים שלא למדו כלל.
What is the meaning of the end of that verse: “And this stumbling block” (Isaiah 3:6)? Things that people cannot grasp unless they have stumbled over them, as they can be understood only with much effort, are under your hand. Although they will approach an individual with these statements, he “shall swear that day, saying: I will not be a healer, for in my house there is neither bread nor a cloak; you shall not make me ruler of a people” (Isaiah 3:7). When the verse states: “Shall swear [yissa],” yissa is none other than an expression of an oath, as it is stated: “You shall not take [tissa] the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:6). Therefore, the inhabitant of Jerusalem swears: “I will not be a healer [ḥovesh]” (Isaiah 3:7), which means: I was never one of those who sit [meḥovshei] in the study hall; “for in my house there is neither bread nor a cloak,” as I possess knowledge of neither the Bible, nor Mishna, nor Gemara. This shows that even at Jerusalem’s lowest spiritual ebb, its inhabitants would admit the truth and own up to their complete ignorance.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי אָמַר לְהוּ גְּמִירְנָא אָמְרִי לֵיהּ אֵימָא לַן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גְּמַר וּשְׁכַח מַאי לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ כְּלָל.

The Gemara raises a difficulty: But perhaps it is different there, for if he had said: I have learned, they would have said to him: Tell us, and people do not lie about things that can be easily verified. The Gemara rejects this claim: If he were a liar, he would have said that he learned and forgot, thereby avoiding shame. What is the meaning of “I will not be a healer,” which seems to imply that he had learned in the past? It means: I will not be a healer at all, as I have never learned. Consequently, there were trustworthy men in Jerusalem after all.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלמא – האי נמי לאו משום דאנשי אמנה היו אלא דאי הוה אמר גמירנא הוו אמרי ליה אימא לן והוא לא הוה ידע.
ומקשים: ודלמא שאני התם [ושמא שונה שם], דאי אמר להו גמירנא [שאם יאמר להם למדתי] אמרי ליה [יאמרו לו]: אימא לן [אמור לנו] וכיון שהדבר ניתן להיבדק בקלות, אין אדם משקר בו. ודוחים: אם היה שקרן, הרי הוה ליה למימר [היה לו לומר] כי גמר [למד] ושכח, שלא לבייש עצמו. מאי [מה פירוש] ״לא אהיה חבש״ משמע שעד עכשיו למד — פירושו: לא אהיה חובש כלל, שמעולם לא למדתי. הרי שבכל זאת היו בעלי אמנה.
The Gemara raises a difficulty: But perhaps it is different there, for if he had said: I have learned, they would have said to him: Tell us, and people do not lie about things that can be easily verified. The Gemara rejects this claim: If he were a liar, he would have said that he learned and forgot, thereby avoiding shame. What is the meaning of “I will not be a healer,” which seems to imply that he had learned in the past? It means: I will not be a healer at all, as I have never learned. Consequently, there were trustworthy men in Jerusalem after all.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִינִי וְהָאָמַר רָבָא לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה בַּעֲלֵי אֲמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ה׳:א׳} שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ לָא קַשְׁיָא

The Gemara raises another difficulty: Is that so? But didn’t Rava say: Jerusalem was not destroyed until trustworthy men ceased to exist in it, as it is stated: “Run to and fro through the streets of Jerusalem, and see now and know, and seek in its broad places, if you can find a man, if there is any that acts justly, that seeks truth, and I will pardon her” (Jeremiah 5:1), implying there were no trustworthy people at that time? The Gemara answers: This is not difficult:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: איני [האם כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר: ״שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה״ (ירמיהו ה, א), משמע שבזמן ההוא לא היו בעלי אמנה כלל! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]:
The Gemara raises another difficulty: Is that so? But didn’t Rava say: Jerusalem was not destroyed until trustworthy men ceased to exist in it, as it is stated: “Run to and fro through the streets of Jerusalem, and see now and know, and seek in its broad places, if you can find a man, if there is any that acts justly, that seeks truth, and I will pardon her” (Jeremiah 5:1), implying there were no trustworthy people at that time? The Gemara answers: This is not difficult:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חגיגה יד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל חגיגה יד., רש"י חגיגה יד., תוספות חגיגה יד., בית הבחירה למאירי חגיגה יד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה יד., מהרש"א חידושי אגדות חגיגה יד., פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה יד., אסופת מאמרים חגיגה יד.

Chagigah 14a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Chagigah 14a, Rashi Chagigah 14a, Tosafot Chagigah 14a, Meiri Chagigah 14a, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 14a, Maharsha Chidushei Aggadot Chagigah 14a, Steinsaltz Commentary Chagigah 14a, Collected Articles Chagigah 14a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144