×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) זָכְתָה וְקָדְמָה אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל למלכו׳לַמַּלְכוּת.:
she merited to precede the younger daughter by four generations to the monarchy of the Jewish people. The descendants of Ruth the Moabite ruled over the Jewish people for four generations: Obed, Yishai, David, and Solomon, before the reign of Solomon’s son Rehoboam, whose mother was Naamah the Ammonite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל – עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא אתת בישראל עד רחבעם דהוה מנעמה העמונית.
ארבעה דורות בישראל – עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הות בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית.
שקימצה מעיסתה צמצמה מזונותיה והותירה:
לא תיתיב על כרעיך כלו׳ לא תשב אלא עמוד על רגליך כמו מתותיה כרעיה דר׳ חנינא פ״ק דחולין:
שלה הא דאמרי׳ במתני׳ – האיש מדיר את בנו בנזיר לחנכו במצות או הלכה למשה מסיני כדמפ׳ לקמן ואם גלח או מיחה או קרוביו אחר שמת האב בטל׳ ואם הניח לו אביו מעות סתומים. מפני שראוין לבא כלם שלמים שמא ירצה יקנה בהם בהמה שמינה וגדולה לשלמים וממעות אחרים יקנה חטאת ועולה ואין מעילה אלא בדבר שהוא מבורר שהוא קדוש לדבר הראוי למעול בו:
שלאחר כפרה נמי סברא הוה ומיירי דהוה לאחר מיתה – איכא לפ׳ הך דשמואל שאל לאבוה בר איהי הי נינהו ד׳ אילים ומנה אותם ותו ליכא וכו׳ מדברי שמואל:
ששחטן שלא כמצותן במנחות פרש״י שלא לשמן עוד פי׳ פירוש אחר שהביאן בני שנה ודרכן להיות בני שנתיים דכתיב בהו איל כשרים כדין שלמי נדבה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וכן נמי אם הביאן בני שנה. ואינן טעונים לחם פרש״י הואיל ואין באין בתורת נזיר דבעי׳ על כפי הנזיר. ור״י פי׳ שאין טעונין לחם לתנופה. אבל לחם צריך להביא. ולא זרוע פר״י דהזרוע יתנו לכהנים דאין הבעלים יכולין לאוכלו ואין טעון תנופה. וה״ה במתני׳ ה״ל למתני ולא זרוע והלא דמי חטאת מעורבין וכו׳ ואיך יפלו לנדבה וה״ה דהוה מצי למפרך והלא דמי שלמים מעורבין בהן ואיך יביאו מדמי שלמים עולות:
אמטו להכי סתומים אין מפורשים לא שכך קבלו הלכה למשה מסיני – מפורשים לא מצית אמרת כבר פסקה תנא דבי ר׳ ישמעאל דולד חטאת ותמורת חטאת למיתה אזלא. וה״ה מתו בעליה ונתכפרו בעליה דהלכה למשה מסיני דכולהו מתות אלא דניחא ליה לאתויי תנא דבי ר׳ ישמעאל דדריש להו מקראי. וכיון דהחטאת מתה גם המעות כיון דפי׳ לדמי חטאת ילכו לים המלח:
רק קדשיך אשר יהיו לך – בתמורה פ׳ ואלו קדשים ה״ק קדשיך אלו התמורות. נ״ל מדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש:
אשר יהיו לך אלו הולדות – נ״ל משום דקדושים בהווייתן ונולדו קדשים ובתמורה הכתוב מדבר דאילו עולות ושלמים [גופייהו] כבר נתפרש כל דינם. יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו כדרך שעושין בולד חטאת ובתמורת חטאת דלמיתה אזלא. תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם. ובסיפיה דקרא נמי כתיב ודם זבחיך ישפך [והבשר] תאכל דהיינו שלמים:
כדרך שאתה נוהג בעולה תנהוג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים תנהוג בולדן ותמורתן יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן. לא הזכיר באשם ולד דאשם בא זכר ומשום דנקט באשם א׳ נקט בחטאת נמי א׳:
תלמוד לומר רק למעוטי ולד חטאת ותמורת אשם ר״ע אומר אינו צריך מיעוט לאשם:
ואמאי והא גבי ולד חטאת הוא דגמירי דהא חטאות מתות הלכה למשה מסיני אבל עולה ושלמים מדגלי הלכתא בחטאת אבל אינהו לא:
הוה אמינא ולד חטאת בכל מקום וכו׳ – אי הוה כתיב תשא ובאת ולא הוה כתיב ועשית עולותיך ה״א דהלכה היא בחטאת למות בכל מקום ומתשא ובאת הוה דרשי׳ דשאר ולדי קדשים ימותו בבית הבחירה:
זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות, שהיו מצאצאי רות המואביה בישראל ארבעה דורות (עובד, ישי, דוד, שלמה) לפני רחבעם בן שלמה, שהיה בנה של נעמה העמונית.
she merited to precede the younger daughter by four generations to the monarchy of the Jewish people. The descendants of Ruth the Moabite ruled over the Jewish people for four generations: Obed, Yishai, David, and Solomon, before the reign of Solomon’s son Rehoboam, whose mother was Naamah the Ammonite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אהָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ הֵיפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה הַבְּהֵמָה תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

MISHNA: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animals for her offerings of purity at the end of her term, and afterward her husband nullified her vow, which means that she is not in fact a nazirite, what becomes of these animals? If the animal was his, it shall go out and graze among the flock until it becomes blemished, like regular non-consecrated animals.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה – שלשה בהמות כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים שהן קרבן נזיר טהור ואח״כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר דכיון דהיפר לה בעלה אין כאן נזירות כלל והבהמה שהפריש דין חולין עליה כדאמר בגמרא כי אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא צריכא לה לא אקני לה ונמצא שלא היתה קודש כלל.
המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח״כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה הבהמה החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונים לחם היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם ודמי שלמים יבאו שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונין לחם אמר הר״ם כל מה שקנתה האשה לבעלה כמו שהתבאר בכתובות הנה אמרו בכאן משלה אי אפשר אלא על אופן יארך ביאורו בכאן שאיש אחד יתן לה קרבנות ויתננה במתנה שלא יהיה חלק לבעלה בהם בשום פנים וזה מותר כמו שהתבאר בפרק אחרון מנדרים וכבר ידעת לשון התורה שאיל השלמים אשר יקריב הנזיר אי אפשר עמו מלחם אבל הוא נופל בעבור שלא תשלם הנזירות והנה החטאת הוא שנעזבה עד שתמות כמו שהתבאר בשני ממסכת תמורה וענינים סתומים שלא יתבאר מה ממנו חטאת ומה ממנו עולה ומה ממנו שלמים ומפורשים הם שיתבאר וענין לא מועלין שאין מותר לו ליהנות בהם לכתחלה ומי שיהנה בם לא יחייבהו קרבן מעילה כמו שיתחייב לכל מי שיהנה מן ההקדש כמו שיתבאר במסכת שקלים עד שיקנה באלו המעות כלם בהמה הוא שיקרב כלה עולת נדבה וההפרש בין עולת נדבה אשר יקריב אותה האדם ובין העולות אשר יקנו מאלו המעות אשר יפלו לנדבה הם הדברים הנזכרים בשלישי ממסכת תמורה ושם יתבאר הכל:
אמר המאירי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ר״ל שהשלימה נזירותה בטהרה והפרישה בהמות הצריכות לשלש קרבנותיה והם כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ואחר כך היפר לה בעלה שהרי יכול להפר כל שלא נזרק עליה אחד מן הדמים כמו שנבאר במשנה זו ושוב אינה מביאה קרבנותיה שאין קרבנות הטהרה באין אלא כשהיא נזירה והרי אינה נזירה מה יעשה בקרבנות אלו המופרשים אם שלו היו ר״ל שהקדישתם משל בעל הרי הן חולין ויצאו וירעו בעדר עם שאר הבהמות שהרי לא היו בידה להקדיש ולא חלה קדושה עליהם ואף על פי שלדעת רבי יהודה שהלכה כמותו אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ר״ל שכל קרבנות שהאשה חייבת בהם בעלה מביא על ידה ואם נתחייבה בקרבן עולה ויורד הוא מביא עליה קרבן עשיר הואיל והוא עשיר ואין אומרין שהאשה מ״מ עניה היא וא״כ כל שכן בקרבנות שאינם בדין עולה ויורד שבעלה חייב בהבאתם והיה לנו לומר שכשהוקדשו הוקדשו באשה אם לא היפר כך הוא אבל מ״מ אינו משועבד לה בכך אלא בקרבנות הצריכים לה ומשהיפר לה פקע השעבוד למפרע ואף על גב דמיגז גייז מ״מ לא נשתעבד כלל אלא לצורך הקרבה ולא חלה הקדשה אלא על דעת כך ולדעת חכמים שאין סוברים שיהא בעל חייב בקרבנות אשתו ואין הפרשתה כלום אף בלא היפר אתה מפרשה בשהקנה לה בעל ואין הקנאתו אלא על דעת שתצטרך בהקרבתם אלא שהלכה כרבי יהודה ואם שלה הן וכגון שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן או שיוסיף עוד לומר לצורך הקרבה לדעת הפוסקים שצריך שיאמר למה שאת אוכלת לפיך כמו שביארנו בכמה מקומות והרי שנמצאת קדושה חלה עליהם ולא פקעה מצד ההפרה שהבעל מיגז גייז ואף לדעת האומר מיעקר עקר יש לישבה על הדרך שביארנו בסוגיא שלמעלה אלא שהלכה מיגז גייז והילכך חטאת תמות כלומר שלא יעשה בו כלום וימנע מהן מים ומזון עד שימותו ויקבר כדין חטאות המתות שדינן להכניסם לבית וינעול עליהן ועולה תקרב עולה בתורת נדבה שהרי לדורון היא באה ולא לכפרה ואף לדעת רבי ישמעאל שסובר שאף עולה כפרה תלויה בה כמו שביארנו בפרק שלישי והרי זו אינה צריכה אף הוא לא אמרה אלא בנזיר טמא אבל בטהור מודה שאינה אלא דורון וכן השלמים יקרבו שלמים בתורת נדבה ונאכלין ליום אחד ר״ל שאף על פי ששאר שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד באלו מטילין עליהן חומר שלמי נזיר אחר שהופרשו לשם נזירות ולא יאכלו אלא ליום אחד ר״ל יום ולילה עד שיעלה עמוד השחר מן הדין אלא שחכמים עשו סייג עד חצות הלילה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה האשה שנדרה בנזיר (נדר נזירות), והפרישה את בהמתה (בהמות שונות) לצורך קרבן טהרה של נזיר, לכשתשלים את נזירותה כדין, ואחר כך היפר לה בעלה את נדרה ונמצא שאין היא נזירה כלל ואינה מביאה קרבנות נזיר, מה דינם של הבהמות הללו? אם שלו, של הבעל, היתה הבהמה — תצא ותרעה בעדר כחולין גמורים.
MISHNA: With regard to a woman who vowed to be a nazirite and separated her animals for her offerings of purity at the end of her term, and afterward her husband nullified her vow, which means that she is not in fact a nazirite, what becomes of these animals? If the animal was his, it shall go out and graze among the flock until it becomes blemished, like regular non-consecrated animals.
קישוריםעין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה הַבְּהֵמָה הַחַטָּאת תָּמוּת וְעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה שְׁלָמִים תִּקְרַב שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.

And if the animal was hers, different halakhot apply to the various offerings: The animal she set aside as a sin-offering must be left to die by being shut in an enclosed area and deprived of food and water, as will be explained in the Gemara. And the animal separated for a burnt-offering is sacrificed on the altar as a burnt-offering, as in any case one may bring a voluntary burnt-offering. As for the one designated for a peace-offering, it is sacrificed as a voluntary peace-offering. And this peace-offering is eaten for only one day, in accordance with the halakha of the nazirite’s peace-offering, despite the fact that regular peace-offerings may be eaten for two days. But the offering does not require bread, i.e., loaves and wafers, unlike that of a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ החטאת תמות – אותה הבהמה שהפרישה לשם חטאת תמות וכי ההיא טעמא דפרשינן לעיל דצריכה כפרה והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלה.
ונאכלין ליום אחד – כלומר לכך יש עליהן עדיין תורת שלמים דנאכלין ליום אחד ולענין זה אינם כשלמי נזיר דאינן טעונין לחם.
ואם משלה הבהמה – ובגמרא מפרש מאין תבא לה שלא יהא לבעלה רשות בו.
החטאת [תמות] – אע״ג דהפר לה כדמפרש לה טעמא דמתניתין כיון דבעיא כפרה הויא כחטאת שמתו בעליה.
והעולה תקרב עולה – וא״ת ולר׳ ישמעאל דאמר לעיל (דף יט:) דעולה לאו דורון הוא ולא קריבה כי הפר לה בעלה אטו פליג נמי אמתני׳ דהכא דתני בהדיא דעולה קריבה עולה אע״ג דהיפר לה בעלה וי״ל דאפי׳ רבי ישמעאל מודה בנזיר טהור דעולת בהמה דורון הוא דדוקא גבי נזיר טמא דכתיב ביה וכפר וכתיב עולה בההיא קרא משמע ליה דעולה נמי באה לכפרה.
שלמים (נמי) יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד – כחומר שלמי נזיר ואפי׳ למ״ד בעל מיעקר עקר [כיון] שהיא קדשם לדין שלמי נזיר יאכלו בכל החומר שבהן והא דקאמר בגמרא שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן (היינו) אין להם זרוע ומדמה ליה להכי היינו אין להם זרוע כמצותו שיטעון בתנופה אבל מ״מ הזרוע מיתסר כחומר שלמי נזיר ועוד אומר ר״ת דאין להם זרוע היינו דאין להם דין זרוע בשילה שיתבשל עם האיל אלא לבדו אסריניה.
ה״ג ואינם טעונין לחם – כשאר דכתיב על כפי הנזיר ואין כאן כפי הנזיר דהפר לה ואם הקדישו כבר טעון פדייה ואפילו אי מיעקר עקר גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדייה ואי מיגז גייז נמי מצי לפדות דאין לו קדושת הגוף עד שישחט עליו הקרבן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ והשלמים יקרבו שלמים ונאכלין השלמים ליום אחד. פירוש הואיל והופרשו לשלמי נזיר מטילין עליהן חומר שלמי נזיר. ושלמי נזיר דינן כתודה דאין נאכלין אלא ליום אחד. והוא הדין שיש להן זרוע ניתן לכהנים ומיהו אין לו להתבשל עם האיל דדוקא הנזיר ודאי שרי קרא אף על פי שנותן טעם באיל. ואין טעונין לחם אין צריך להקדיש להם לחם כשאר שלמי נזיר דהא בטל הנזירות כיון שהפר לה:
מתני׳ החטאת תמות. עי׳ נדרים דף פג ע״א ובתוס׳ שם ד״ה ואי אמרת:
שם ועולה תקרב עולה. עי׳ יומא דף מא ע״ב תד״ה והאי עולה:
ואם שלה היתה הבהמה, כיון שיש קרבנות שונים, זו שהפרישה לשם החטאת — תמות, שגורמים לה למות בכך שמכניסים אותה למקום סגור, ומונעים ממנה אכילה ושתיה. כפי שיבואר טעמו של דבר בגמרא. והבהמה שהופרשה לעולה — תקרב למזבח כעולה, שהרי היא יכולה להביא אותה בכל אופן כקרבן נדבה. והבהמה שהופרשה לשלמים — תקרב שלמים כנדבה, וקרבנות שלמים אלה נאכלין ליום אחד בלבד, ולא יותר, כדין שלמי הנזיר (אף כי שלמי נדבה רגילים נאכלים לשני ימים) ואינן טעונין קרבן לחם (חלות ורקיקים), כשם שטעונים קרבנות הנזיר.
And if the animal was hers, different halakhot apply to the various offerings: The animal she set aside as a sin-offering must be left to die by being shut in an enclosed area and deprived of food and water, as will be explained in the Gemara. And the animal separated for a burnt-offering is sacrificed on the altar as a burnt-offering, as in any case one may bring a voluntary burnt-offering. As for the one designated for a peace-offering, it is sacrificed as a voluntary peace-offering. And this peace-offering is eaten for only one day, in accordance with the halakha of the nazirite’s peace-offering, despite the fact that regular peace-offerings may be eaten for two days. But the offering does not require bread, i.e., loaves and wafers, unlike that of a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בהָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִין יִפְּלוּ לִנְדָבָה גמָעוֹת מְפוֹרָשִׁין דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח דלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.

If she had unallocated funds, i.e., she had separated money for her offerings but had not stated which coins were designated for which offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If she had allocated funds, i.e., she had decided which coins were for the payment of each offering, even if she had not yet purchased the animals, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, i.e., it must be destroyed, either by being thrown into the sea or by some other means. One may not benefit from it, as it possesses a measure of sanctity, but one also does not misuse property consecrated to the Temple with it. In other words, if one did derive benefit from this money he is not liable to bring an offering for misusing consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעות סתומין – שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים הרי אלו יפלו לנדבה ולוקחים בהן עולות הבשר למזבח והעורות לכהנים.
ה״ג היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה – היכא דהפר לה בגמרא מפרש דהנהו סתומים יפלו לנדבה לחולין ולמזבח דהיינו עולת נדבה ונסכיה באין משל ציבור וכן פי׳ בכל דוכתי דתנינא יפלו לנדבה ולא חש למיתני הכא אם שלו הן חולין כדתני ברישא.
מפורשים – שפירש אלו דמים לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים.
דמי חטאת ילכו לים המלח – כיון דאילו היתה הבהמה הוה אזלה למיתה ולא [נהנין] מאותן מעות מדרבנן ולא מועלין דכיון דלים המלח אזלו לא קרינן ביה קדשי [ה׳] וה״ה דלעיל גבי בהמה מצי למיתני לא נהנין ולא מועלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נהנין ולא מועלין. פירוש לכולי עלמא כדין חטאות המתות. שיטה:
דמי שלמים יקח בהן בהמת שלמים. ואין מועלין דקדשים קלים נינהו ואין בהם מעילה אלא באימורים לאחר זריקת דמים. ובמעות אשמעינן רבותא דלא נהנין בדמי חטאות ומועלין בדמי עולה. אבל בבהמה לאו רבותא למיתני דמועלין כי הויא הבהמה קריבה דהא פשיטא. הרב עזריאל ז״ל:
היו לה מעות סתומין, כלומר, אם הפרישה כסף לכל קרבנותיה, אבל לא קבעה איזה מן הכסף ילך לצורך איזה קרבן — יפלו כל הכספים לנדבה לשם הקרבת עולות למזבח. היו מעות מפורשין, שחילקה את הכסף וקבעה שמעות מסויימות תהיינה עבור החטאת ואחרות לעולה וכו׳, אף שעדיין לא קנתה בהן בהמות, כבתחילת המשנה, דמי החטאת — ילכו לים המלח, שמאבדים אותם מן העולם, כגון בזריקה לים. לא נהנין מהם — משום שיש בהם צד קדושה, אבל גם לא מועלין בהן, שאם נהנה אדם מהם — אינו מביא קרבן מעילה כאדם שנהנה מן הקודש.
If she had unallocated funds, i.e., she had separated money for her offerings but had not stated which coins were designated for which offering, all the money will be earmarked for communal gift offerings. If she had allocated funds, i.e., she had decided which coins were for the payment of each offering, even if she had not yet purchased the animals, the money for the sin-offering is taken and cast into the Dead Sea, i.e., it must be destroyed, either by being thrown into the sea or by some other means. One may not benefit from it, as it possesses a measure of sanctity, but one also does not misuse property consecrated to the Temple with it. In other words, if one did derive benefit from this money he is not liable to bring an offering for misusing consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הדְּמֵי עוֹלָה יָבִיאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן ודְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיאוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵין טְעוּנִין לֶחֶם.:

As for the money for the burnt-offering, a burnt-offering is brought with those coins, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property, as it is sacred since it can be used toward the purchase of a gift offering. Similarly, with regard to the money for a peace-offering, a peace-offering is brought with those coins, and it is eaten for one day and does not require bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלמים יביאו שלמים – ואצ״ל דאין מועלים בהן וכדמפרש בפ״ק דמסכת מעילה (דף ו:).
דמי עולה יביאו עולה – דדורון הוא ומועלין בהם כיון דקריבין למזבח.
דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם – כדפרישית.
ואין טעונין לחם ר״ל ששלמי נזיר טעונין לחם חלות ורקיקים כמו שהתבאר במקרא וזה הואיל ופקע נזירותו לא נתקדש הלחם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין טעונין לחם. ואפילו הפרישה לחם לא תהא השלמים מקדשתן הואיל והפר. ומיהו נראה שאם הפריש לחמה שצריך פדיון. וכן אין טעונין תנופה דבעי על כפי הנזיר לתנופה וליכא. תוספי הרא״ש ז״ל.
וכן אין חזה ושוק טעונין תנופה דבעינן על כפי הנזיר.
ופירוש לנדבה לעולת קיץ למזבח. ואף על פי שדמי חטאת מעורבין בהן הלכה למשה מסיני היא בנזיר כדאיתא בגמרא:
דמי עולה — יביאו מהם עולה, ומועלין בהן, שהרי הם ראויים להיות קרבן נדבה וחלה קדושה עליהם, וכיוצא בזה דמי שלמים — יביאו מהם שלמים, ונאכלין ליום אחד, כדין שלמי נזיר, ואין טעונין לחם.
As for the money for the burnt-offering, a burnt-offering is brought with those coins, and one who benefits from it is liable for misuse of consecrated property, as it is sacred since it can be used toward the purchase of a gift offering. Similarly, with regard to the money for a peace-offering, a peace-offering is brought with those coins, and it is eaten for one day and does not require bread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: מַאן תְּנָא דְּבַעַל לָא מִשְׁתַּעְבַּד לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא רַבָּנַן הִיא דְּאִי ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי יְהוּדָה הִיא אַמַּאי תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר הָא מִשְׁתַּעְבַּד לֵהּ.

GEMARA: The Gemara inquires: Who is the tanna who taught that a husband is not indebted to his wife, i.e., he is not required to provide her with her obligatory offerings? It is evident that the tanna of the mishna maintains that this is the case, as he rules that the animal does not remain sacred if it belonged to her husband. Rav Ḥisda said: It is the opinion of the Rabbis. As, if it should enter your mind that it is the opinion of Rabbi Yehuda, why should an animal that belonged to the husband go out and graze among the flock until it becomes blemished? After all, the husband is indebted and required to give her the offerings she requires, which means that her consecration is valid even if she used his animals.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הוא
הואא(נזיר כד.) איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו וע״ד זה ידוו כל הדווים כו׳. (בראשית רבה מ״ב ובויקרא רבה ריש ויהי ביום השמיני) וישובו ויבאו אל עין משפט עין שנעשה מידת הדין לעולם בקשו לסמותה והיא קדש אמר ר׳ אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הב״ה בכבשן האש כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי:
ערך סך
סךב(מעשרות פרק ג) סוכת גינוסר סוכת היוצרין פירוש סוכת עושי כלי חרס (נזיר כד) אבל הסככות והפרעות מפרש בגמ׳ ובריש מביאים (אהלות פרק ח) אלו הן הסככות אילן המיסך על הארץ פרעות אבנים היוצאות מן הגדר. (סנהדרין סד) הנודר בשמו סכות בנות ומאי ניהו תרנגולת פירוש תרנגולת שמסוככת על בניה ירושלמי (ירושלמי עבודה זרה פרק ג׳:ב׳) סכות בנות תרנגולתא ואפרוחיה:
א. [ער.]
ב. [היטטע.]
גמ׳ מאן תנא דלא משעבד לה – מאן הוא תנא דתני דקסבר שאם היתה הבהמה שלו לא חייל עליה קדושה כלל דאמר תצא ותרעה בעדר משום דבעל לא משעבד לה להביא קרבנותיה כלל וכי מפרישה לה היא לנזירות הרי הוא כמו שמקדיש דבר שאינו שלו דאין בדבריו כלום.
אמר רב חסדא רבנן היא דאי ס״ד ר׳ יהודה היא אמאי תצא – הא כיון דמשעבד בקרבנותיה אישתכח דכי הקדישה שפיר הקדישה דהא שמעינן ליה בב״מ בפ׳ [המקבל] (דף קד.) שהיה דורש לשון הדיוט.
גמ׳ מאן תנא דלא משתעבד לה – ולכך יש סברא לחלק בין בהמה דידיה דתני תצא ותרעה בעדר ואם [שלה] חטאת תמות דאי משתעבד לה לא היה סברא לחלק בין בהמתו לבהמתה.
אמר רב חסדא רבנן היא – וכדמפרש ואזיל ומ״מ אם לא הפר לה היתה מקריבתה לחובתה כיון דאקני לה וכדמפרש בסמוך (הפר לה לא אמר דהא הוו בהמות דידה כדמפרש בסמוך) כי מקני לה מידי דצריכא לה במידי דלא צריכא לה כגון דהיפר לה לא אקני לה.
דאי ס״ד רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא [משועבד לה בתנאי כתובה] – כדמפרש ואזיל וס״ד דתנאי כתובה עדיף ואפי׳ במידי דלא צריכא לה נמי משועבד לה.
דתניא ר׳ יהודה אומר מביא אדם קרבן עשיר על אשתו – פי׳ אם עשיר הוא [והיא חייבת קרבן עולה ויורד] צריך להביא קרבן עשיר עליה ולא יוכל לומר והלא אין לה כלום ותביא קרבן עני וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת להביא קרבן בעבורה ודווקא חובות שהיא חייבת כגון יולדת וזבה אבל נדרים ונדבות לאו כל כמינה לידור אלף עולה ליום ואומר ר״י דדוקא אותן שנתחייבה משנשאת ואילך ולא שנתחייבה קודם שנשאת.
ויש להם זרוע ר״ל לינתן לכהנים ומה שאמרו בגמרא ואין להם זרוע פירושו שאין בו תנופה כשאר שלמי נזיר שהזרוע בשלה וחלה ורקיק ניתנין מיד הכהן ליד הנזיר ומניפן וקצת רבנים מפרשין אין לו זרוע האמור בגמרא שלא להתיר בשולו עם האיל שבנזיר הוא שהותר אף על פי שיש בו נותן טעם וזה כבר יצא מדין שלמי נזיר ואף אם נשחטו הבהמות כל שלא נזרק דמה של אחת מהן חטאת תקבר ועולה ושלמים יקרבו נדבה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אמר רב חסדא רבנן היא. הלכך כל זמן שלא הפר לה הקנה לה משלו ומביאה כפרתה. וכי הפר לה במילתא דלא צריכא לא אקני לה. אבל לר׳ יהודה סלקא דעתך כיון דמשעבד לה בתנאי כתובה הוה ליה כאלו הפרישה משלה:
ב גמרא בבירור שיטת משנתנו שואלים: מאן [מיהו] התנא הסבור שהבעל לא משתעבד לה לאשתו לתת מרכושו קרבנות שהיא חייבת בהם, ולכן נאמר במשנה שאם האשה הפרישה בהמה שלו לקרבנותיה — לא חלה עליה קדושה? אמר רב חסדא: שיטת רבנן [חכמים] היא. דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר ששיטת ר׳ יהודה היא, אמאי [מדוע] אם הפרישה בהמות משל בעלה תצא הבהמה לחולין ותרעה בעדר? הא [הרי] הבעל משתעבד לה לאשתו להביא גם קרבנות עבורה, ונמצא שהקדשה — אפילו משלו — היה הקדש גמור.
GEMARA: The Gemara inquires: Who is the tanna who taught that a husband is not indebted to his wife, i.e., he is not required to provide her with her obligatory offerings? It is evident that the tanna of the mishna maintains that this is the case, as he rules that the animal does not remain sacred if it belonged to her husband. Rav Ḥisda said: It is the opinion of the Rabbis. As, if it should enter your mind that it is the opinion of Rabbi Yehuda, why should an animal that belonged to the husband go out and graze among the flock until it becomes blemished? After all, the husband is indebted and required to give her the offerings she requires, which means that her consecration is valid even if she used his animals.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זאָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ.

The Gemara provides the source for the opinion of Rabbi Yehuda: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: A person brings the offering of a rich man on behalf of his wife. If a wife is obligated to bring an offering that is different depending on whether she is wealthy or poor, e.g., the offering of a childbearing woman, then even if she herself does not own enough to be considered wealthy, if her husband can afford it he must bring the offering of a rich person on her behalf.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא ר׳ יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו – שאם היתה עניה ונתחייבה קרבן עני ולא הספיקה להביא קרבן עני עד שניסת לו ה״ז מביא קרבן עשיר על אשתו וכן בכל קרבנות שהיא חייבת קודם לכן ואפי׳ קרבן קבוע שאינו בעולה ויורד.
הכי גריס רש״י שכך כותבת [ליה] כל אחריות דאית לי עלך מקדמת דנא – והכי איתא [בתורת כהנים פרשת מצורע] ופירוש דאשה שגרשה בעלה לאחר ששילם לה בעלה כתובתה כותבת לו שובר התקבלתי כתובתי וכל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא הכל מחלתי אלמא [דמשום] דמשועבד לה צריכה לפוטרו בשעת גירושין.
משנה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר׳ עקיבא אומר אפי׳ נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר בד״א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר מפני שהוא יכול לומר אי אפשי אשה מנוולת ר׳ אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אפי׳ אשה מגולחת אמר הר״ם פי׳ ר׳ עקיבא חושש להפסד קדשים ויאמר מאשר נשחטה מהג׳ בהמות לא יפר וכבר ידעת שתגלחת טומאה הוא אשר יטמא הנזיר ויביא שתי תורים או שני בני יונה ויטהר ויקרב ואחר זה ישוב ויתחיל בנזירות והימים הראשונים יפלו וענין מנוולת בלשון אדם כחישות הפנים והבאתו זה בענין ההמנע מן השתיה והוא אמרו אי אפשי באשה מנוולת לא תשתה יין ואמר ר׳ אפי׳ בתגלחת טהרה אשר מותר לה בשתיה יש לו להפר ואע״פ שנשחטה הבהמה ונזרק דמה לפי שאם לא יפר יחויב לה התגלחת ותוכל לומר אי אפשי באשה מגולחת ות״ק סבר שתגלחת לא יזיק בה לפי שאפשר לה בפיאה נכרית ואין הלכה כר׳ ולא כר׳ עקיבא:
אמר המאירי נזרק עליה אחד מן הדמים ר״ל או של חטאה או של עולה או של שלמים שאף על פי שחטאת קודמת אם שינה לא פסל שוב אינו יכול להפר אף על פי שעדין לא גלחה ולא הביאה אלא קרבן אחד ואפילו הפר צריכה גלוח והבאת שאר קרבנות והענין הוא מפני שמ״מ לא נשאר אצלה צד ענוי שמשנזרק עליה אחד מן הדמים אינה מעוכבת מלשתות בשביל הגלוח דתגלחת לא מעכבא והוא הדין לשאר הדמים במה דברים אמורים בתגלחת טהרה שלא נשאר עליה צד ענוי על הדרך שביארנו ואף על פי שהיא צריכה גלוח ומתנוולת בגלוחה והיה לנו לומר שיפר מצד הגלוח שהוא מדברים שבינו לבינה אין זה ניוול שהרי איפשר לה בפאה נכרית הא כל שלא נזרק אחד מן הדמים עדין לשמה הואיל ועדין אסורה ביין יכול להפר מצד ענוי נפש אבל בתגלחת טומאה שמביאה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם אפילו נזרק עליה אחד מן הדמים יפר שהרי עדיין היא צריכה למנות בנזירות ונאסרה ביין ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת ר״ל עומדת בדאגה וצער מחמת בטול שתיית היין המשמח ומיפר מצד ענוי נפש לענין שלא תנהג עוד בנזירות ומ״מ קרבנות טומאה מביאה הואיל ובעל מיגז גייז וכבר נתחייבה בטומאתה וכן כתבוה גדולי המחברים כמו שכתבנו ואף בתוספות מצאתיה כן ולשיטתנו דוקא חטאת העוף כמו שהתבאר:
ורבי עקיבא חולק לומר שמשנשחט אחד מן הקרבנות אף על פי שלא נזרק דמו אינו מיפר ופירשוה בגמ׳ משום הפסד קדשים ובשחיטת חטאת דוקא שכל שנעשית בחטאת אחת מן העבודות שלא לשמה פסולה ואין לה תקנה ואף על פי שאף קודם שחיטה תמות להפסד שמחיים אין לחוש הואיל ולא הותחלה בה אחת מן העבודות אבל בנשחטה יש לחוש אבל עולה ושלמים אף הוא מודה שיקרבו נדבה ואין כאן הפסד קדשים שהרי אותה שנשחטה יכול לזרוק דמה שלא לשמה והבשר ניתר לאכילה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת כמו שיתבאר במקומו ומ״מ הלכה כרבנן ואין השחיטה עושה כלום לענין זה אף לחטאת וכן חלק רבי מאיר לומר שאף בתגלחת טהרה יפר אף לאחר זריקה שהרי מ״מ צריכה גלוח ויכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ופאה נכרית אינה מפקעת נוולה מפני שאין הסירוק עולה בה יפה והוא שאמרו איידי דמזדהמא לא ניחא ליה ומ״מ אין הלכה כרבי מאיר אלא כת״ק וכל שנזרק עליה אחד מן הדמים בתגלחת טהרה אינו יכול להפר:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו בסתמא הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוה במשנה אלו הן:
זה שביארנו במשנתנו שאדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת יש מפקפקין בה לומר דוקא בקרבנות שאין היא גורמתן כגון יולדת וזבה ושגגת עבירה שיש בה קרבן ולענין נזירות יראה לי לפרש לשיטה זו כגון שאינה יודעת שהנזירות טעונה קרבן אבל שתהא היא נודרת ונודבת קרבן להדיא לא והדברים נראין ומה שכתבו קצת מפרשים משמועה זו לומר שהאדם חייב לפרוע מה שלותה אשתו משנתארסה קודם שנשאת כבר ביארנו סתירת דבריהם בבתרא פרק נחלה ובמציעא פרק המקבל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אדם מביא קרבן עשיר על אשתו. אף על פי שהיא ענייה כיון שהוא משועבד להביא קרבנות חובותיה והוא עשיר צריך להביא עליה קרבנות עשיר. וכן כל קרבנות שהיא חייבת. כגון חטאת ואשם וזבה ויולדת ומצורעת ונזירות. אבל נדרים ונדבות לא והכי משמע בירושלמי דכתובות פרק נערה. דקאמר התם ואפילו אכלה חלב או חללה שבת. דמשמע דוקא קרבן חובה אבל נדרים ונדבות אינו חייב להביא שמא תקניטנו ותרור בכל יום. ואף על פי שיכול הבעל להפר משום דברים דבינו לבינה דאיכא הפסד ממון. יש לחוש שמא תדור ותפרע קודם שישמע או זמנין דמטריד ולא מצי מפר לה כדאיתא בנדרים פרק נערה. אבל בנזירות ליכא למיחש שמא תקניטנו כיון שהיא מצטערת בכך. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
ומסבירים מה ענין מחלוקת זו של חכמים ור׳ יהודה — דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו. שאם נתחייבה אשתו בקרבן (כגון קרבן היולדת, שיש חילוק בקרבנותיה אם היא עשירה או עניה), אף על פי שמצד רכושה שלה אין לה אלא כדי קרבן עני, אם הוא עשיר — הרי הוא מביא קרבן עשיר עבורה.
The Gemara provides the source for the opinion of Rabbi Yehuda: As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: A person brings the offering of a rich man on behalf of his wife. If a wife is obligated to bring an offering that is different depending on whether she is wealthy or poor, e.g., the offering of a childbearing woman, then even if she herself does not own enough to be considered wealthy, if her husband can afford it he must bring the offering of a rich person on her behalf.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכֵן כׇּל קׇרְבְּנוֹתֶיהָ שֶׁהִיא חַיֶּיבֶת שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ כׇּל אַחְרָיוּת דְּאִית לִיךְ עֲלַי מִן קַדְמַת דְּנָא.

And similarly, he brings all her offerings that she is obligated to bring, even those whose obligation preceded their marriage. The reason is that he wrote to her in her marriage contract like this: I accept upon myself all claims of guarantee that you have upon me from beforehand. These obligations include her offerings.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכך כתב לה בכתובתה כו׳ – והלכך דהואיל ומשתעבד לה אמאי לא הוי בהמה שלו כבהמה שלה ואם היתה חטאת תמות ואם עולה תקרב עולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכי גריס רש״י שכך כותבת לו כל אחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא. הכל קבלתי. ובספרים יש גירסא אחרת שכך כותב לה כל אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. ושני הגירסאות בתוספתא והכי פירושא כשאדם נושא את אשתו הוא כותב לה כל האחריות דאית לך מן קדמת דנא עלי יהא לשלם שמשלם קרבנות שהיתה חייבת קודם נשואין. ואפילו היתה ענייה כשנתחייבה הקרבן ועכשיו שנשאה הוא עשיר יביא קרבן עשיר עליה. ודוקא קרבנות כפרתה כגון חטאת ואשם וזבה ויולדת ונזירה. אבל נדרים ונדבות אפילו אחר שנשאה אינו חייב להביא. ודוקא קרבנות הוא חייב להביא אפילו נתחייבה בהם קודם שנשאה. אבל אם לוותה ואכלה קודם נישואין אינו חייב לשלם כדמוכח פרק יש נוחלין דטבא ליה עבדו ליה. ואפילו לרבינו חננאל שפסק בלוותה ואכלה ונשאת דבעל יורש הוי ופרע היינו דוקא באותם נכסים שהכניסה לו משום פסידא דמלוה. אבל אם אין הנכסים בעין לא יפרע כלום. וכן פירש רבינו חננאל עצמו. תוספי הרא״ש ז״ל.
וכן כתב הוא ז״ל בפירושיו. ומסיים דדוקא קרבנות חובותיה קבל עליה דלא ניחא ליה לאיניש שתהיה אשה אצלו מחוסרת כפרה. עד כאן. אבל בשיטה כתוב וזה לשונו: וכן כל קרבנות שהיא חייבת. ודוקא אותם שנתחייבה בהם משנשאת. אבל אם היתה מחוייבת בהם מקודם שנשאה לא. ואותן נמי דוקא קרבנות חובה כגון יולדת ונזירות. אבל נדרים ונדבות לא שאם כן תדור אלף עולות.
שכך כתב לה פירוש כשנשאה כל אחריות דאית ליך עלי. כלומר קרבנות שתתחייב בהם עלי לפרעם. עד כאן לשונו:
דתניא מביא אדם קרבנות עשיר על אשתו וכן כל קרבנות שהיא חייבת שכך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא. הכי גרסינן. ולא מיבעיא אם נדרה תחתיו דהכי מיירי מתניתין. דאי נדרה קודם שנשאה לא הוה מצי מיפר לה שאין הבעל מיפר בקודמין. וכן אם נתחייבה חטאת ואשם או זבה ויולדת ומצורעת כשהיא תחתיו דמביא קרבן עשיר בשבילה דהא משועבד לה והוא עשיר. אלא אפילו נתחייבה קודם שנשאה ואז היתה עניה חייב קרבן עשיר בשבילה דהוי כעני והעשיר דרבינן בתורת כהנים בנגעים. שכך כתב לה בכתובתה כשנשאה שמקבל עליו אחריות דאית ליך עלי והיינו כל הקרבנות שהיא חייבת. דאלו מה שלוותה ואכלה לא קאמר. ורש״י הגיה על פי תורת כהנים שכך כותבת לו אחריות דאית לי עלך. ושתי הלשונות חדא הן אלא שזה מדבר כשהוא מגרשה והיא כותבת שובר שטר כתובתה:
וכן מביא כל קרבנותיה שהיא חייבת, ואף אם נתחייבה בהם קודם לנישואיה, שכך כתב לה בכתובתה: ״כל אחריות דאית ליך [שיש לך] עלי מן קדמת דנא [מקודם], אני מקבל על עצמי״. ואף קרבנות אלה בכלל האחריות הם.
And similarly, he brings all her offerings that she is obligated to bring, even those whose obligation preceded their marriage. The reason is that he wrote to her in her marriage contract like this: I accept upon myself all claims of guarantee that you have upon me from beforehand. These obligations include her offerings.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה כִּי מְשַׁעְבַּד לַהּ בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לַהּ לָא.

Rava said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and nevertheless the husband is under no obligation if he nullified her vow. The reason is as follows: When is he obligated to bring her offerings? It is only in the case of a matter that is necessary for her to bring. However, in the case of a matter that is not necessary for her to bring, he is under no such obligation. Here, too, once he has nullified her naziriteship, she is no longer in need of this offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במילתא דלא צריכא לה – כגון הכא דהיפר לה בעלה לא משתעבד לה ומש״ה לא קדשה ותצא ותרעה בעדר.
אפי׳ תימא ר׳ יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא [לה במידי דלא צריכא] – כגון דהפר לה לא משעבד לה כלל ואע״ג דמשועבד לה בתנאי בית דין הלכך בהמה שלו תצא ותרעה בעדר דהוו חולין גמורין ולא הוו כבהמתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת ר׳ יהודה, מכל מקום אין הבעל משועבד במקרה שהיפר לה, שכן כי משעבד [כאשר הוא משועבד] לה להביא קרבנותיה — הרי זה דווקא במילתא דצריכא [בדבר שצריך] לה, אבל במילתא [בדבר] שלא צריכא [צריך] לה — לא. ואף כאן, כיון שביטל את נדר הנזירות שלה — ממילא שוב אינה צריכה עוד לקרבן זה.
Rava said: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and nevertheless the husband is under no obligation if he nullified her vow. The reason is as follows: When is he obligated to bring her offerings? It is only in the case of a matter that is necessary for her to bring. However, in the case of a matter that is not necessary for her to bring, he is under no such obligation. Here, too, once he has nullified her naziriteship, she is no longer in need of this offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיכָּא דְּאָמְרִי מַאן תַּנָּא אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְכִי מְשַׁעְבַּד לַהּ בְּמִילְּתָא דִּצְרִיכָא לַהּ בְּמִילְּתָא דְּלָא צְרִיכָא לָהּ לָא דְּאִי רַבָּנַן לָא מְשַׁעְבַּד לַהּ כְּלָל.

Some say a different version of this discussion: Who is the tanna who taught that only a husband who nullified his wife’s vow is exempt from providing her offerings? Rav Ḥisda said that it is Rabbi Yehuda, and his opinion is as follows: When is he indebted to fund her offerings? It is in the case of a matter that is necessary for her to bring, but in the case of a matter that is not necessary for her to bring, he is under no such obligation. As, if it is in accordance with the opinion of the Rabbis, he is not mortgaged to her in this regard at all.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא ר׳ יהודה היא – דאמר אדם מביא קרבן אשתו וקמשמע לן דכי משתעבד כו׳ דאי לרבנן לא מבעיא למימר דכי הפר לה דתצא ותרעה בעדר אלא אפי׳ כי לא הפר לה נמי תצא דלדידהו לא משתעבד לה כלל.
איכא דאמרי מאן תנא רבי יהודה היא וכי משעבד לה בתנאי כתובה במילתא דצריכא לה כו׳ – דאי לרבנן לא משעבד בתנאי כתובה והיכי דמי שמשתעבד לה שיכולה להקריב מבהמותיו אם לא הפר לה כגון דאקני לה שנתן לה במתנה מבהמותיו וכיון דאקני לה הויא לה דנפשה והוה לן למימר דחטאת תמות כמו [בשלה] כי אקני לה במילתא דצריכא לה כגון אם לא הפר לה במילתא דלא צריכא לה כגון שהפר לה לא אקני לה ופי׳ הר״ם דלא מיירי שנתן לה עתה לקרבנות נזירות דא״כ קיים לה נדרה ושוב לא יוכל להפר אלא כגון דאמר לה קודם לכן ימים רבים אם תצטרכי לקרבנות תקחי מבהמותי.
היו לה מעות סתומים ר״ל שבשעה שהפר לה לא הפרישה עדין בהמותיה אלא שהפרישה מעות לקנותם וקראה עליהם שם הרי אלו ליקח מהם קרבנותי אם היו סתומים ר״ל שלא פירשה בהם עדין אלו מהן לחטאת ואלו מהן ועולה ואלו מהן לשלמים וכן שלא הזכירה בהם שם חטאת ועולה ושלמים ולא לשון קרבנות חובותיה אלא שאמרה אלו לנזירותי לפי מה שנבאר בגמרא או שהפרישם לשם כל הקרבנות ולא הוציא בשפתיו כלום יפלו כלם לנדבה לקיץ המזבח ויש מפרשים שתקריבם היא עולת נדבה ואף על פי שדמי חטאת מעורבים בהם ואין חטאת בא נדבה כך למדו הלכה הוא בנזיר ואם היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ואסור ליהנות בהם לכתחלה אלא שאם נהנה אינו מביא קרבן מעילה כנהנה מן ההקדש הגמור ופירשו בתוספות שזו אף בהפרישה בהמתה כך הוא הדין שאין לחטאת דין קדשים גמורים אבל דמי עולה תביא עולה ר״ל עולת נדבה ואם נהנה מעל ודמי שלמים יבאו שלמים ואין בהם מעילה שאין מעילה בשלמים לפני זריקת דמים אלא באימוריהן לאחר זריקת דמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם כדין הראשונים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן דאי רבנן הא לא משעבד לה. ומתניתין דקתני אם שלו היתה בהמה היכי משכחת לה. וכי תימא אפילו תימא רבנן וכגון דאקני לה דאי אקני לה הויא דנפשה ואמאי תצא ותרעה בעדר.
איכא דאמרי [יש שאומרים] שמועה זו בלשון אחרת: מאן [מיהו] התנא של משנתנו זו, שדווקא אם היפר לאשתו שוב אינו משועבד לה? אמר רב חסדא: ר׳ יהודה היא, וטעמו: כי משעבד [כאשר הבעל משועבד] לה — הרי זה דווקא במילתא דצריכא [בדבר שצריך] לה, ואולם במילתא [בדבר] שלא צריכא [צריך] לה — לא. דאי [שאם] כשיטת רבנן [חכמים]לא משעבד [משועבד] לה כלל.
Some say a different version of this discussion: Who is the tanna who taught that only a husband who nullified his wife’s vow is exempt from providing her offerings? Rav Ḥisda said that it is Rabbi Yehuda, and his opinion is as follows: When is he indebted to fund her offerings? It is in the case of a matter that is necessary for her to bring, but in the case of a matter that is not necessary for her to bring, he is under no such obligation. As, if it is in accordance with the opinion of the Rabbis, he is not mortgaged to her in this regard at all.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי דִּמְשַׁעְבַּד לַהּ כְּגוֹן דְּאַקְנְיַיהּ לַהּ וְכֵיוָן דְּאַקְנֵי לַהּ הָוֵה דְּנַפְשַׁהּ

Rather, what are the circumstances in which he is obligated to provide her offering, according to the opinion of the Rabbis? For example, if he transferred the animal to her possession. But in that case, since he has transferred it to her, it is her own, which means that she has effectively separated the offering from her own property. The mishna cannot be referring to this situation, as the animal does not revert to a non-sacred state in a case of this kind. Evidently, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא היכי דמי דמשעבד – ובעי לאוקמא כרבנן כגון דאקנייה ניהלה לנזירותה אכתי לא מיתוקמא כרבנן דכיון דאקנייה לה הוה דנפשה וחטאת תמות ואנן בעינן דתצא ותרעה בעדר והלכך לא מיתוקמא כלל כרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא היכי דמי [כיצד הוא המקרה] דמשעבד [שמשועבד] לה לדעת חכמים בקרבן שהיא חייבת — כגון דאקנייה [שהיקנה] לה בהמה זו, וכיון דאקני [שהיקנה] לה — הוה דנפשה [הריהו של עצמה] ונמצאת כמפרישה קרבן מרכושה שלה, ובודאי אין הבהמה יוצאת לחולין, ולא ככתוב במשנה. ואם כן חייבים לומר שמשנתנו היא כר׳ יהודה.
Rather, what are the circumstances in which he is obligated to provide her offering, according to the opinion of the Rabbis? For example, if he transferred the animal to her possession. But in that case, since he has transferred it to her, it is her own, which means that she has effectively separated the offering from her own property. The mishna cannot be referring to this situation, as the animal does not revert to a non-sacred state in a case of this kind. Evidently, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר כד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר כד., עין משפט נר מצוה נזיר כד., הערוך על סדר הש"ס נזיר כד., מיוחס לרש"י נזיר כד., תוספות נזיר כד., בית הבחירה למאירי נזיר כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר כד., שיטה מקובצת נזיר כד., גליון הש"ס לרע"א נזיר כד., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר כד.

Nazir 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 24a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 24a, Collected from HeArukh Nazir 24a, Attributed to Rashi Nazir 24a, Tosafot Nazir 24a, Meiri Nazir 24a, Peirush HaRosh Nazir 24a, Shitah Mekubetzet Nazir 24a, Gilyon HaShas Nazir 24a, Steinsaltz Commentary Nazir 24a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144