×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רָבָא אוְהוּא דְּכִי רָהֵיט לְעִיקָּרוֹ מָטֵי א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא חָשְׁכָה לוֹ קָתָנֵי.
Rava said: This halakha applies only in a case where, were he to run to the trunk of the tree he could reach it before the onset of Shabbat. Abaye said to him: But doesn’t the mishna state: And it grew dark while he was traveling, indicating that he is farther away than that?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר רבה והוא כי רהיט מטי תותי האילן קודם שקדש היום והאי דקתני והיה ירא שמא תחשך לביתו אבל לאילן מצי אזיל. אי נמי כי מסגי קליל קליל.
{בבלי עירובין נא ע״א} פיס׳ מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו1: אמר רבא והוא דכי ראהיט מאטי ליה אמר ליה אביי והא חשכה לו קתני חשכה לו לביתו אבל2 לעיקרו של-אילן מצי3 אזיל איכא דאמרי חשכה [לו כי]⁠4 מסאגי קלי קלי5 אבל כי ראהיט מאטי:
{בבלי עירובין נא ע״א-ע״ב} גמ׳ אמר רב נחמן מחלוקת במקומו דר׳ מאיר סבר עני אין עשיר לא ור׳ יהודה סבר אחד עני ואחד עשיר {פירוש ר״ח} אבל במקום פלוני דברי הכל עני אין עשיר לא6 אלמא קסאבר ר׳ מאיר עיקר עירוב בפת ולא אמרו מערבין בפת אלא להקיל על העשיר ר׳ יהודה קא תאני לה: תניא כותיה דרב נחמן אחד עני ואחד עשיר מערבין7 בפת ולא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר שביתתי במקום פלוני [לפי]⁠8 שלא אמרו לערב ברגל אלא למי שבא9 בדרך וחשכה לו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין [ברגל10] ויצא עשיר חוץ לתחום11 ויאמר תהא12 שביתתי במקומי וזה הוא עיקרו של-עירוב והתירו לו13 לבעל הבית לשלוח עירובו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו בשביל14 להקיל עליו15 והילכתא כרב נחמן. מתני16 ליה17 ר׳ חייה בר אשי לחייה בר עוקבא רב18 אחד עני ואחד עשיר19 אמר ליה20 אתנייה הלכה21 כר׳ יהודה:
1. ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו: כך בדפוסים ובר״ח. גיג: ״ועד עיקרן״. עיתים, כ״י נ: ״וכו׳⁠ ⁠״. חסר בכ״י א.
2. קתאני חשכה לו לביתו אבל: חסר בכ״י נ.
3. מצי: וכן בריב״ח, ר״ח. חסר בכ״י נ, גיג, דפוס קושטא, עיתים. דפוסים: לא מצי.
4. לו כי: כ״י נ, עיתים, גיג, דפוסים. כ״י א: ״לכי״. ריב״ח: ״בכי״.
5. קלי קלי: וכן ריב״ח. כ״י נ, גיג, דפוסים, ר״ח ״קליל קליל״. עיתים: ״קליל״.
6. דברי הכל עני אין עשיר לא: וכן בר״ח. דפוסים: עני אין עשיר לא לדברי הכל.
7. מערבין: וכן בה״ג. חסר בכ״י נ בעיתים ובריב״ח.
8. לפי: כך בכ״י נ, עיתים, ר״ח ובה״ג. חסר בכ״י א, דפוסים.
9. למי שבא: דפוסים: לבא.
10. ברגל: כ״י נ, עיתים, דפוסים, ר״ח, ה״ג. חסר בכ״י א.
11. לתחום: ר״ח: ״לעיר לתחום״. ראה ריב״ח הם שני נוסחאות חלופיות: ״לעיר״ ו״לתחום״. ושם העדיף ״לעיר״.
12. תהא: כ״י נ, עיתים, דפוסים, ה״ג: ״תהא שביתתי״, וכן ר״ח: ״שביתתי תהא״. חסר בכ״י א, ריב״ח.
13. לו: דפוסים: חכמים. חסר בר״ח.
14. בשביל: חסר בעיתים, דפוסים.
15. כ״י נ מוסיף: ״וכו׳⁠ ⁠״.
16. מתני: דפוסים: מדתני.
17. ליה: כ״י נ, עיתים: ״לה״.
18. ר׳ חייה בר אשי לחייה בר עוקבא רב: כ״י נ: ״ר׳ חייא בר אשי לחייא בר בר קמיה דרב״ (נראה כטעות סופר). דפוסים: ר׳ חמא לחייא בר רב קמיה דרב.
19. דפוסים מוסיף: (בפת), כולל הסוגריים.
20. דפוס קושטא מוסיף: רב.
21. הלכה: דפוסים: נמי הלכתא.
והוא דכי רהיט מטי – הא דקתני מתניתין דאם סיים קנה שביתה בעיקרו הוא דכי הוה רהיט מטי התם קודם שתחשך התם מהניא אמירה ואי קני התם מצי למיזל לביתו בנחת.
חשכה לו – לילך עד ביתו אפילו במרוצה אבל לעיקרו הוה מטי במרוצה אי הוה רהיט.
[נא, א]
אמר רבא: דין זה האמור במשנתנו שאם הגדיר את מקום שביתתו המדוייק תחת האילן קנה שם שביתה והוא דכי רהיט [שכאשר ירוץ] לעיקרו של האילן מטי [יכול להגיע] עוד לפני שבת. אמר ליה [לו] אביי: והא [והרי] ״חשכה לו״ קתני [שנינו] משמע שמרוחק הוא יותר מכדי מרחק זה!
Rava said: This halakha applies only in a case where, were he to run to the trunk of the tree he could reach it before the onset of Shabbat. Abaye said to him: But doesn’t the mishna state: And it grew dark while he was traveling, indicating that he is farther away than that?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) חָשְׁכָה לְבֵיתוֹ אֲבָל לְעִיקָּרוֹ שֶׁל אִילָן מָצֵי אָזֵיל אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא חָשְׁכָה לוֹ כִּי מְסַגֵּי קַלִּי קַלִּי אֲבָל רָהֵיט מָטֵי.

The Gemara answers: The mishna means that it grew dark while he was traveling so that he can no longer return to his house before nightfall; however, he is able to go to the trunk of the tree before Shabbat. Some state a different version of the previous statement. Rava said: The mishna means that it grew dark while he was traveling, so that were he to walk very slowly he could not reach his house; however, if he runs, he can still arrive before Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אם רהיט מטי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסגי קלי – הולך מעט מעט.
ומשיבים: ״חשכה״ משמעו — שלא יוכל להגיע בעוד יום לביתו, אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל [יכול להספיק ללכת]. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת אמר רבא: חשכה לו משמעו כי מסגי קלי קלי [כשהוא הולך לאט לאט], אבל רהיט [אם ירוץ] — מטי [יגיע].
The Gemara answers: The mishna means that it grew dark while he was traveling so that he can no longer return to his house before nightfall; however, he is able to go to the trunk of the tree before Shabbat. Some state a different version of the previous statement. Rava said: The mishna means that it grew dark while he was traveling, so that were he to walk very slowly he could not reach his house; however, if he runs, he can still arrive before Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף תְּהֵא שְׁבִיתָתֵנוּ תּוּתֵי דִּיקְלָא דְּסָבֵיל אֲחוּהּ וְאָמְרִי לַהּ תּוּתֵי דִּיקְלָא דְּפָרֵיק מָרֵיהּ מִכְּרָגָא.

Rabba and Rav Yosef were going together along the way. Rabba said to Rav Yosef: Our residence will be beneath the palm that carries its brother, the one with another palm tree leaning on it. And some say he said to him: Our residence will be beneath the palm that spared its owner from the land tax [karga], the palm which yielded enough dates for its owner to pay his entire land tax.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ דקלא דסבילא דקל נפל על דקל אחר והיה עמסו והיה נקרא דקלא דסביל אחוה. דקלא דפריק מריה ביה דקל גדול והיה עושה פירות הרבה והיה בעליו מוכרם ופורע המס שעליו. והיה נקרא דקלא דפריק מריה. כלומר פודה בעליו מן המס שעליו. הא דא״ל רבה לרב יוסף משום דר׳ יוסי תניא ר׳ יוסי אמר [אם היו] שנים אחד מכיר אילן או גדר או מקום ואחד אינו [מכיר] מוסר שביתתו למכיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דקל
דקלא(עירובין נא.) תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה. פי׳ דקל שסובל אחיו כגון שהיו ב׳ דקלים סמוכים זה לזה ונטה אחד מהן ונסמך על חבירו. דיקלא דפריק מריה מכרגא פי׳ דקל שפודה בעליו מכרגא כגון שטוען פירות הרבה שיספיקו דמיהן לשקול בכל כרגא שיש לשלטון על בעליו בשדה ובדקלים. (בבא בתרא לו:) אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו פירוש דקל המשיר פירות קודם גמירתן מלשון גם חצני נערתי לשמואל דאמר בעינן ג׳ גדרות לא הויא חזקה דהא לא גדר לרב דאמר ג׳ שנים בעינן הרי החזיק ג׳ שנים והויא חזקה. י״א דקל נעורה פירושו דקל דיופרין שעושה פעמים בשנה לשמואל דאמר בעינן ג׳ גדירות בשדה וחציה הוי חזקה דהא גדר שלשה גדירות לרב לא הוי חזקה עד דאכיל לה ג׳ שנים (חולין קכה) קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימן דיקלא כך פי׳ קולית ששפה לארכה טמאה שמתה חיותה כגון הדקל. כשיחתוך קליפתו כמין טבעת בכל סביבותיו ויבש האילן וכן הקולית כיון שישוף בשופינא סביביו ויבש המוח ואינו מעלה ארוכה מבחוץ (א״ב תרגום צדיק כתמר יפרח היך דקלא ילבלב):
א. [טייטעל בוים.]
דסביל אחוה – אילן אחר היה נסמך עליו.
דפריק מריה מכרגא – טוען פירות הרבה ומוכרן ופורע מהן המס.
א רבה ורב יוסף הוו קא אזלי באורחא [היו הולכים בדרך יחד]. אמר ליה [לו] רבה לרב יוסף: תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה [תחת הדקל הנושא את אחיו] שהיה דקל אחר נשען עליו. ואמרי לה [ויש אומרים] שכך אמר לו: תותי דיקלא דפריק מריה מכרגא [תחת הדקל שהציל את בעליו ממס הקרקע] שהיה הדקל הזה פורה במידה כזאת שמפירותיו היו בעליו משלמים את כל מיסי הקרקע.
Rabba and Rav Yosef were going together along the way. Rabba said to Rav Yosef: Our residence will be beneath the palm that carries its brother, the one with another palm tree leaning on it. And some say he said to him: Our residence will be beneath the palm that spared its owner from the land tax [karga], the palm which yielded enough dates for its owner to pay his entire land tax.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) (יָדַע לֵיהּ מָר) א״לאֲמַר לֵיהּ לָא יָדַעְנָא לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ סְמוֹךְ עֲלַי דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם הָיוּ שְׁנַיִם אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר זֶה שֶׁמַּכִּיר אוֹמֵר תְּהֵא שְׁבִיתָתֵנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.

Rabba asked: Does the Master know of that tree? Rav Yosef said to him: No, I do not know of it. He said to him: Then rely on me, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: If two people were walking together, one of whom is familiar with a particular location in the distance, and one is not familiar with it, the one who is not familiar with it entrusts his right to designate his residence to the one who is familiar with it, and the one who is familiar with it says: My residence is in such-and-such place.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והמכיר אומר תהא שביתתנו במקום פלוני זו הברייתא לא שנאה ר׳ יוסי אלא אמר רבה משום דר׳ יוסי כדי שיקבלוהו ממנו רב יוסף משום דר׳ יוסי נימוקו עמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ידענא ליה – איני מכיר אותו אילן.
מוסר שביתתו למכיר – אומר שביתתי עמך.
גמ׳ ידע ליה מר נמחק כצ״ל:
ושאל: ידע ליה מר [האם אדוני יודע, מכיר אותו]? אמר ליה [לו]: לא ידענא ליה [איני מכיר אותו]. אמר ליה [לו]: סמוך עלי, דתניא הרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: אם היו שנים, אחד מכיר ואחד שאינו מכיר — זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, וזה שמכיר אומר: ״תהא שביתתנו במקום פלוני״.
Rabba asked: Does the Master know of that tree? Rav Yosef said to him: No, I do not know of it. He said to him: Then rely on me, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei says: If two people were walking together, one of whom is familiar with a particular location in the distance, and one is not familiar with it, the one who is not familiar with it entrusts his right to designate his residence to the one who is familiar with it, and the one who is familiar with it says: My residence is in such-and-such place.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלָא הִיא לָא תְּנָא לֵיהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלִיקַבֵּל לַהּ מִינֵּיהּ מִשּׁוּם דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי נִימּוּקוֹ עִמּוֹ.:

The Gemara comments: But it is not so; that is not the opinion of Rabbi Yosei. Rabba only taught it as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei so that Rav Yosef would accept it from him, due to the fact that Rabbi Yosei’s reasoning accompanies his rulings, Since the halakha is usually in accordance with Rav Yosei’s opinion, Rav Yosef would be less likely to raise doubts with regard to the ruling.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא היא – הא דאמר ליה משמיה דר׳ יוסי ליתא דלא תניא ליה בשם ר׳ יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל ומשום הכי אמרה בשם רבי יוסי כי היכי דליקבלה מיניה.
ה״ג: ולא היא לא תניא ליה כדר׳ יוסי.
נימוקו עמו – טעמו במסכת גיטין (דף סז.) מונה שבחן של חכמים ואמר ר״י נמוקו עמו נים וקו דבר ישר כקו המשקולת.
ומעירים: ולא היא, ואין הדבר כן בדיוק, לא תנא ליה [לא נשנתה אותה ברייתא] כר׳ יוסי, אלא אמר לו כן כי היכי דליקבל לה מיניה [כדי שיקבל רב יוסף ממנו] משום שר׳ יוסי נימוקו עמו והלכה כר׳ יוסי ברוב דבריו, ולכן לא יבוא רב יוסף לפקפק בדבר.
The Gemara comments: But it is not so; that is not the opinion of Rabbi Yosei. Rabba only taught it as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei so that Rav Yosef would accept it from him, due to the fact that Rabbi Yosei’s reasoning accompanies his rulings, Since the halakha is usually in accordance with Rav Yosei’s opinion, Rav Yosef would be less likely to raise doubts with regard to the ruling.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְכוּ׳.:

We learned in the mishna: If one is not familiar with a tree or any other noticeable landmark, or if he is not an expert in the halakha, unaware that residence can be established from a distance, and he said: My residence is at my current location, his presence at his current location acquires for him the right to walk two thousand cubits in each direction.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינאפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אם אינו מכיר או אם אינו בקי בהלכות כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא: אם אינו מכיר כול׳ המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר ד׳ אמות ואלכסונן – פירש המורה: ד׳ אמות ושמנה חומשי אמה דאמרינן כזה יהו כל שובתי שבת פיאות תן להם וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כי האי גונא שנותנין להם אלכסונן דהא ליכא למימר בהו ריבוע ועיגול ומשמע מדבריו שאינו חייב עד שיעבור ד׳ אמות ושמנה חומשים. ודבר זה קשה בעיני ביותר שלא יתחייב אדם אלא בקרוב לשש אמות ובכל דוכתא תנינן ד׳ אמות. ונראה לי לפרש כך שבמקום שעומד החפץ ברשות הרבים נותנין לו ד׳ אמות לכל צד שהן שמנה על שמנה מרובעות ואם עקרו אדם ממקומו והוליכו בדרך ישר לאורך רשות הרבים מזרח ומערב או לרוחבו צפון ודרום מתחייב בד׳ אמות שהרי הוציאו מד׳ אמותיו אבל אם הוליכו באלכסון ד׳ אמות פטור שהרי עדין החפץ בתוך ד׳ אמותיו עומד שבטבלה מרובעת אנו נותנין אותם לו ועדין לא הוציאו חוץ מטבלתו עד שיוציאנו ד׳ אמות ושמנה חומשין.
ב במשנה שנינו שאם אינו מכיר אילן או מקום מסוים אחר, או שאינו בקי בהלכה ואינו יודע שאפשר לקנות שביתה במקום רחוק, ואמר: ״שביתתי במקומי״ — זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח.
We learned in the mishna: If one is not familiar with a tree or any other noticeable landmark, or if he is not an expert in the halakha, unaware that residence can be established from a distance, and he said: My residence is at my current location, his presence at his current location acquires for him the right to walk two thousand cubits in each direction.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינאפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָנֵי אַלְפַּיִם אַמָּה הֵיכָן כְּתִיבָן דְּתַנְיָא {שמות ט״ז:כ״ט} שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

The Gemara raises a fundamental question: These two thousand cubits, where are they written in the Torah? The Gemara answers that it is as it was taught in a baraita: “Remain every man in his place” (Exodus 16:29); these are the four cubits, which constitute the minimum Shabbat limit, e.g., for one who ventured beyond his prescribed limit. “Let no man go out of his place” (Exodus 16:29); these are the two thousand cubits of the Shabbat limit for one who remains in his place. Unless otherwise specified, the measure of one’s place is two thousand cubits.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הני אלפים אמה היכא כתיבן דתניא שבו איש תחתיו אלו ד׳ אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה מנ״ל אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום כתיב הכא אל יצא איש ממקומו ביום השביעי וכתיב התם ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה זה מקום שיש בו ניסה אף זה מקום (אילן יש בו כתוב) [הוי כמו שכתוב בו] ניסה וילפינן ניסה מן ניסה כתיב הכא ניסה וכתיב התם ואם יצא יצא הרוצח אל גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה מה ניסה זו יש בה גבול אף ניסה זו יש בה גבול ויליף גבול מגבול כתיב הכא גבול וכתיב התם ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ויליף מחוץ ממחוץ ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה וגו׳ ואקשינן אדיליף מחוץ ממחוץ באלפים נילף מחוץ מחוצה אלף אמה סביב שנאמר מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ודחינן דנין מחוץ ממחוץ ואין דנין מחוץ ממחוצה. ואקשינן על ר׳ חנינא בן אנטיגנוס דתני במתני׳ אלפים אמה לכל רוח עגולות מה נפשך אי בג״ש גמר מהני אלפים אמה מרובעות הוה ליה למימר דהא בקרא פאת כתיבי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו ד׳ אמות – ליוצא חוץ לתחום.
אמרי׳ בגמרא, הני אלפים אמה, דקתני במתני׳ אמ׳ תהא1 שביתתי, זכה2 [לו מקומו אלפים אמה לכל רוח, היכן כתיבן] 3. כדתניא4, שבו5 איש תחתיו אלו ד׳ אמות, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים6, מנה לן. אמ׳ ר׳ חיסדא למדנו מקום ממקום, ומקום מניסה, וניסה [מניסה, וניסה] 7מגבול, וגבול מגבול, וגבול מחוץ, וחוץ מחוץ8. ומדותם9 מחוץ לעיר. פיר׳10 זה הענין, מקום ממקום ומקום מניסה, פיסוק שנאמ׳ בו מקום ולא נאמ׳ בו ניסה, דנין אותו מקום מפסוק אחר שנאמ׳ בו מקום וניסה. כגון אל יצא איש ממקומו דנין אותו מושמתי לך מקום אשר ינוס שמה, מה להלן כת׳ ניסה, [אשר ינוס, אף מקרא דאל יצא איש ממקומו מרבי ביה ניסה] 11, והוו כמאן דכ׳ ביה ניסא. והדר דנין ניסה מניסה וניסה מגבול. כלומ׳, דנין ניסה זו שלא נאמ׳ בו גבול מניסה שנאמ׳ בו גבול. דכ׳12 מגבול עיר מקלטו אשר ינוס, ומרבינן נמי באידך ניסה דאל יצא איש ממקומו, כאלו כתי׳ ביה גבול. והדר דנין גבול מגבול וגבול מחוץ. דנין גבול זה שלא נאמ׳ בו חוץ מגבול שנאמ׳ בו חוץ. פיר׳13 ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול, ומרבינן חוץ מגזירה שווה להאי גבול דאל יצא איש ממקומו. והדר דנין האי חוץ מחוץ, ומדותם מחוץ לעיר דכ׳ ביה אלפים אמה.
אמרי׳ בגמ׳ מאי טעמ׳ דר׳ חנניה14 דאמ׳ אלפים אמה עגולות. ומהדרינן דאמ׳ קרא15 ומדותם מחוץ לעיר, עד זה יהיה. פיר׳ לזה אתה נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובת16 שבת. ורבנן, זה יהיה, פיר׳ כזה יהיה17 כל שובתי שבת.
[מט, ב, רי״ף סי׳ תרכב]
משנה ה
1. כגי׳ במדרש שכל טוב (שמות פט״ז), ה״ג (עמ׳ קסג) וס׳ העתים (סי׳ סה). ולפנינו במשנה (וגם בפי׳ למשנה לעיל) ליתא תי׳ ׳תהא׳.
2. עי׳ בתורת חיים שכתב: ׳היכא כתיבן. אף על גב דהנך אלפים אמה קתני להו קודם לכן בכמה משניות, מכל מקום עיקרא דמלתא בהך מתניתין הוא, מדקתני הכא זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח, ולא קתני יש לו אלפים אמה לכל רוח, כדקתני בשאר דוכתי, לכך מפרש לה הכא.
3. כ״ה ל׳ המשנה והגמ׳.
4. כגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, נ) ורחב״ש. ולפנינו: ׳דתניא׳.
5. שמות טז, כט.
6. לפנינו בגמ׳: ׳אלפים אמה מנא לן׳.
7. כ״ה לפנינו בגמ׳.
8. כגי׳ בכ״י אפ׳ (דק״ס, נ) ובפי׳ רחב״ש. ולפנינו נוסף: ׳דכתיב׳.
9. במדבר לה, ה.
10. רש״י ד״ה מקום ממקום (בשינויים מעטים).
11. כ״ה ברש״י (ונראה דנשמט ב׳טעות הדומות׳ מ׳ניסה׳ עד ׳ניסה׳).
12. במדבר לה, כו.
13. המשך לשון רש״י, שם (ואפשר דלרבינו הוא ד״ה בפנ״ע).
14. ראה לעיל הע׳ 249.
15. במדבר לה, ה.
16. לפנינו: ׳לשובתי׳.
17. לפנינו בגמ׳: ׳יהיו׳.
תיבות השוות בענין אע״פ שאין דומות מצד הלשון למדים גזרה שוה מהם זה מזה וזהו שאמרו ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה וכבר ביארנוה בראשון של יומא ובשאר מקומות מזה החבור ואעפ״כ כל שיש ללמדה מתיבה השוה זו לזו בלשון ובענין למדין הימנה ולמדת לפי דרכך במה שאמרו אין למדין גזרה שוה אא״כ למדה מרבו שלא היו מקובלים מפרט הגזרה שוה אלא שבאותה תיבה היה ענין גזרה שוה ואח״כ היתה הבחירה בידם באיזו תיבה הדומה לו למדין לו לגזרה שוה שכבר ביארנו דבר זה במקומות מן החבור:
ושואלים על כך: הני [אותן] אלפים אמה היכן כתיבן [היכן הם כתובות בתורה]? ומשיבים, דתניא כן שנינו בברייתא]: ״שבו איש תחתיו״ (שמות טז, כט) משמעו — אלו ארבע אמות, שהן התחום הקטן ביותר כגון ליוצא מחוץ לתחומו. ״אל יצא איש ממק מו״ (שמות טז, כט)אלו אלפים אמה של תחום שבת לשובת במקום, ש״מקום״ סתם שיעורו אלפים אמה.
The Gemara raises a fundamental question: These two thousand cubits, where are they written in the Torah? The Gemara answers that it is as it was taught in a baraita: “Remain every man in his place” (Exodus 16:29); these are the four cubits, which constitute the minimum Shabbat limit, e.g., for one who ventured beyond his prescribed limit. “Let no man go out of his place” (Exodus 16:29); these are the two thousand cubits of the Shabbat limit for one who remains in his place. Unless otherwise specified, the measure of one’s place is two thousand cubits.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מְנָא לַן אָמַר רַב חִסְדָּא לָמַדְנוּ מָקוֹם מִמָּקוֹם וּמָקוֹם מִנִּיסָה וְנִיסָּה מִנִּיסָה וְנִיסָּה מִגְּבוּל וּגְבוּל מִגְּבוּל וּגְבוּל מִחוּץ וְחוּץ מִחוּץ דִּכְתִיב {במדבר ל״ה:ה׳} וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ׳.

The Gemara asks: From where do we derive that this is the measure of one’s place? Rav Ḥisda said: We derive this by means of a verbal analogy between the term place written here: “Let no man go out of his place,” and from the term place written with regard to an unwitting murderer: “Then I will appoint you a place to where he shall flee” (Exodus 21:13). This last verse mentions both place and fleeing, and the term place is derived from the term fleeing. And the term fleeing is derived from the term fleeing, written in a different verse with regard to the unwitting murderer: “But if the slayer shall at any time come outside the border of the city of his refuge, whither he has fled” (Numbers 35:26). And the term fleeing is derived from the term border, which appears in the same verse. And the term border is derived from the term border, as it states there: “And the avenger of blood find him outside [miḥutz] the borders of the city of his refuge” (Numbers 35:27). Since this verse mentions both the term border and the term outside, the term border is derived from the term outside. And the term outside is derived from the term outside, as it is written with regard to the Levite cities, which also served as cities of refuge: “And you shall measure from outside [miḥutz] the city on the east side two thousand cubits, and on the south side two thousand cubits, and on the west side two thousand cubits, and on the north side two thousand cubits” (Numbers 35:5). From this chain of identical terms, the meaning of the term place stated in connection with Shabbat is derived from the two thousand cubits mentioned with regard to the Levite cities.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ פאת קדמה ופאת נגב ופאת ים ופאת צפון ולא אשכחת לה פיאות אלא (בקובע) [במרובע] ואי לא גמיר גזירה [שוה] אלפים תחום שבת מנא ליה ופרקינן לעולם גמיר ג״ש ושאני מגרשי ערי הלוים דכתיב בהו זה יהיה לכם מגרשי הערים כלומר לזה אתה נותן פיאות ועושה אותן מרובעות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת דגמירי מיניה. ורבנן דבעי מרובעות סברי כדתני רב חנינא זה יהיה לכם כזה יהיו כל שובתי שבת. פי׳ רבנן סברי פיאות הן הזויות וקיימא לן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא הלכך ד׳ אמות שאמרו חכמים הן ה׳ אמות וג׳ חומשי אמה וכן למדידת ד׳ אלפים אמה תחום שבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקום ממקום ומקום מניסה – פסוק שנאמר בו מקום ולא נאמר בו ניסה דנין אותו מפסוק אחר שנאמר בו מקום וניסה כגון אל יצא איש ממקומו דנין מושמתי לך מקום אשר ינוס שמה מה להלן כתיב ניסה אשר ינוס אף מקרא דאל יצא איש ממקומו מרבי ביה ניסה והוי כמאן דכתיב ביה ניסה והדר דנין ניסה מניסה וניסה מגבול כלומר דנין ניסה זו שלא נאמר בו גבול מניסה שנאמר בו גבול דכתיב מגבול עיר מקלטו אשר ינוס ומרבינן נמי באידך ניסה דאל יצא איש ממקומו כאילו כתיב ביה גבול והדר דנין גבול מגבול וגבול מחוץ דנין גבול זה שלא נאמר בו חוץ מגבול שנאמר בו חוץ שנאמר ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול ומרבינן חוץ מג״ש להאי גבול דאל יצא איש ממקומו והדר דנין האי חוץ מחוץ דומדותם מחוץ לעיר דכתיב ביה אלפים באמה.
ושואלים: מנא לן [מנין לנו] שזה שיעור מקום? אמר רב חסדא: למדנו בדרך גזירה שווה ״מקום״ מ״מקום״ שנאמר כאן ״אל יצא איש ממקומו״ ונאמר בפסוק ברוצח בשגגה ״ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה״ (שמות כא, יג). ובפסוק זה נאמר גם ״מקום״ וגם ענין מנוסה, ולמדים ״מקום״ מ״ניסה״ (מנוסה). ולמדים ״ניסה״ מ״ניסה״, מכתוב אחר באותו ענין ״ואם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה״ (במדבר לה, כו) ולמדים ניסה מ״גבול״ האמור אף הוא באותו פסוק. ונלמד שוב בגזירה שווה ״גבול״ מ״גבול״ שנאמר שם ״ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו״ (במדבר לה, כז) ונלמד עוד ״גבול״ מ״חוץ״ שנאמר בפסוק זה, ואף אנו נלמד שוב בגזירה שווה ״חוץ״ מ״חוץ״, דכתיב [שנאמר] בערי הלויים (שהן היו ערי מקלט) ״ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה״ (במדבר לה, ה).
The Gemara asks: From where do we derive that this is the measure of one’s place? Rav Ḥisda said: We derive this by means of a verbal analogy between the term place written here: “Let no man go out of his place,” and from the term place written with regard to an unwitting murderer: “Then I will appoint you a place to where he shall flee” (Exodus 21:13). This last verse mentions both place and fleeing, and the term place is derived from the term fleeing. And the term fleeing is derived from the term fleeing, written in a different verse with regard to the unwitting murderer: “But if the slayer shall at any time come outside the border of the city of his refuge, whither he has fled” (Numbers 35:26). And the term fleeing is derived from the term border, which appears in the same verse. And the term border is derived from the term border, as it states there: “And the avenger of blood find him outside [miḥutz] the borders of the city of his refuge” (Numbers 35:27). Since this verse mentions both the term border and the term outside, the term border is derived from the term outside. And the term outside is derived from the term outside, as it is written with regard to the Levite cities, which also served as cities of refuge: “And you shall measure from outside [miḥutz] the city on the east side two thousand cubits, and on the south side two thousand cubits, and on the west side two thousand cubits, and on the north side two thousand cubits” (Numbers 35:5). From this chain of identical terms, the meaning of the term place stated in connection with Shabbat is derived from the two thousand cubits mentioned with regard to the Levite cities.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְנֵילַף {במדבר ל״ה:ד׳} מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה דָּנִין חוּץ מִחוּץ וְאֵין דָּנִין חוּץ מֵחוּצָה.

The Gemara asks: But let us derive instead by means of a verbal analogy between the term outside in the verse: “Outside the borders of the city of refuge,” and the term outside in the verse: “From the wall of the city outward [vaḥutza] a thousand cubits” (Numbers 35:4), that the Shabbat limit measures only a thousand cubits. The Gemara answers: One derives the meaning of the term outside [ḥutz] by means of a verbal analogy from another instance of the term outside [ḥutz], but one does not derive the meaning of the term outside from the term outward [ḥutza].
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ אם נתן עירובו בצפון בסוף אלף אמה יש לו לילך בצפון ג׳ אלפים אמה אלפים תחומו שבצפון ואלף שהעתיק לו מן הדרום נשאר לו בדרום אלף אמה וכענין הזה בצפון.
פיסקא מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ונילף [ונלמד] ״מקיר העיר וחוצה אלף אמה״ (במדבר לה, ד) שהתחום הוא אלף אמה בלבד. ומשיבים: דנין בגזירה שווה מקום שנאמר בו ״חוץ״ ממקום אחר שנאמר בו ״חוץ״, ואין דנין ״חוץ״ מ״חוצה״.
The Gemara asks: But let us derive instead by means of a verbal analogy between the term outside in the verse: “Outside the borders of the city of refuge,” and the term outside in the verse: “From the wall of the city outward [vaḥutza] a thousand cubits” (Numbers 35:4), that the Shabbat limit measures only a thousand cubits. The Gemara answers: One derives the meaning of the term outside [ḥutz] by means of a verbal analogy from another instance of the term outside [ḥutz], but one does not derive the meaning of the term outside from the term outward [ḥutza].
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ הָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״ד:ל״ט} וְשָׁב הַכֹּהֵן {ויקרא י״ד:מ״ד} וּבָא הַכֹּהֵן זוֹ הִיא שִׁיבָה זוֹ הִיא בִּיאָה.

The Gemara raises a difficulty: What is significant about the difference between the two terms? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses between the verse: “And the priest shall return [veshav]” (Leviticus 14:39) and the verse: “And the priest shall come [uva]” (Leviticus 14:44), from which it is derived that this is the halakha with regard to returning, i.e., it is after seven days; this is the same halakha with regard to coming; it is after seven days. Obviously, the less pronounced difference of one letter between ḥutz and ḥutza, should not prevent the teaching of a verbal analogy.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושב הכהן ובא הכהן – בתורת כהנים שנויה בנגעי בתים בשבוע של הסגר ראשון כתיב ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וכתיב בתריה וחלצו את האבנים ואת הבית יקציע מבית יקלף עפר הבית סביב הקיר ועפר אחר יקח וטח את הבית וכתיב ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו׳ ונתץ את הבית ותניא ופרח יכול לא יהא טמא עד שיחזור ויפשה ת״ל צרעת ממארת צרעת ממארת לג״ש מה צרעת ממארת האמורה בבגדים טימא את החוזר אע״פ שאינו פושה אף צרעת ממארת האמורה בבתים טימא את החוזר אע״פ שאינו פושה יכול חזר ופרח בו ביום יהא טמא נאמר ואם ישוב הנגע ונאמר ושב הכהן מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע למדנו שנותן לו שבוע אחר החליצה וקיצה וטיחה אם חזר הנגע נותצו ואם לא חזר מטהרו אין לי אלא חולץ וקוצה וטח ונותן שבוע אלא בפושה בשבוע של הסגר ראשון מניין לנגע שעמד בעיניו בראשון שלא פשה והכהן לא חלץ ולא קצה ולא טח והמתין שבוע שני ופשה בשבוע שני מניין שהוא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואינו נותצו מיד ת״ל ובא הכהן והנה פשה וגו׳ ואע״ג דהאי קרא בתריה דאם ישוב הנגע כתיב דמשמע דבנגע החוזר קאי מפקינן ליה התם מהאי משמעות ומרבינן נתיצה לנגע החוזר ואע״פ שלא פשה והאי ובא הכהן וראה והנה פשה דמשמע דבעי פשיון מוקמינן ליה בנגע שעמד בראשון ופשה בשני ואע״ג דכתיב נתיצה בתריה יליף בג״ש נאמר כאן בפשה בשני ובא הכהן ונאמר בפשה בראשון ושב הכהן היא שיבה היא ביאה כלומר זו כזו מה להלן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף כאן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר שוב בעי נתיצה אלמא אע״ג דלאו שיבה היא כיון דשיבה וביאה חדא מילתא היא דתרוייהו משמע שבא מביתו לבית המנוגע דיינינן גזירה שוה מינייהו.
זו היא שיבה זו היא ביאה – פי׳ בנגע כתי׳ כתב רחמנ׳ בהסגר ראשון ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע וצוה הכהן וחלץ וגו׳ וכתב בתר הכי אם ישוב הנגע ופרח בבית וכו׳ ובתריה כתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע וגו׳ ובתרי׳ כתיב ונתץ את הבית וכו׳ ואותו הפסוק של ובא הכהן כו׳ כתוב שלא במקומו דבפריחה לא בעי׳ פשיון כדמוכח בספר מקרא והמקרא ההוא אינו מדבר אלא דפשה קודם שחלץ וקצה וטח. בשעמד בראשון ופשה בשני והייתי סבור דלהכי כתביה רחמנא הכא ללמדנו דכל כה״ג נותץ מיד ואינו חולץ וקוצה וטח אלא כשפשה בראשון וכבר אמרו חכמים שאף כשעמד בראשון ופשה בשני כך הוא דינו שחולץ וקוצה וטח. ואם חזר ופרח דנין אותו כדין מי שפשה בראשון וגמרה ליה מג״ש. שנאמר בפשיון שני ובא הכהן ונאמר בפשיון ראשון ובא הכהן מה להלן חולץ וקוצה וטח ואח״כ נותץ אם פרח אף כאן חולץ וקוצה וטח ואחר כך נותץ אם פרח ואע״ג דהכא כתיב ביאה והתם שיבה תאנא דבי ר׳ ישמעאל זו היא שיבה וזו היא ביאה מפני שהכל ענין אחד.
רש״י בד״ה ושב הכהן כו׳ מפקינן ליה התם מהאי משמעותא. נ״ב פי׳ דהא אוקמינן לעיל האי קרא דאם ישוב הנגע ופרח איירי בחוזר ואיך יתכן הא כתיב עלה ובא הכהן וראה והנה פשה דאיירי בפשיון ומשני הא דמוקמינן לקרא דלעיל מיניה בחוזר משום דמפקינן ממשמעותא כו. וק״ל.
בא״ד ושב הכהן הס״ד.
בד״ה מחלוקת כו׳ דקתני דאמר שביתתי במקום פלוני או אאינו בקי דקתני דאמר שביתתי במקומי כצ״ל.
בפרש״י בד״ה ושב הכהן כו׳ מפקינן ליה התם מהאי משמעות ומרבינן נתיצה לנגע החוזר כו׳ עכ״ל היינו כמ״ש לעיל צרעת ממארת לג״ש כו׳ וכדלעיל וק״ל:
ומקשים: ומאי נפקא מינה [ומה יוצא מזה, מה ההבדל בין הדברים]? הא תנא דבי [הרי שנינו בשם חכם בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל שלמד גזירה שווה לענין נגעי בתים מפסוק אחד שנאמר בו ״ושב הכהן״ (ויקרא יד, לט) ומפסוק אחר שנאמר בו ״ובא הכהן״ (ויקרא יד, מד) שדרש: זו היא שיבה זו היא ביאה, ואם כן, שינוי באות אחת ודאי אינו מעכב לימוד זה!
The Gemara raises a difficulty: What is significant about the difference between the two terms? Didn’t the school of Rabbi Yishmael teach a verbal analogy with regard to leprosy of houses between the verse: “And the priest shall return [veshav]” (Leviticus 14:39) and the verse: “And the priest shall come [uva]” (Leviticus 14:44), from which it is derived that this is the halakha with regard to returning, i.e., it is after seven days; this is the same halakha with regard to coming; it is after seven days. Obviously, the less pronounced difference of one letter between ḥutz and ḥutza, should not prevent the teaching of a verbal analogy.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִדָּמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן.:

Gemara rejects this argument: This applies only when there are no terms that are identical to it however, where there are terms that are identical to it, we derive the verbal analogy from terms identical to it, rather than from the terms that are not precisely identical.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה [דברים אלה אמורים היכן שאין דבר מילה הדומה לו] אבל היכא דאיכא מידי דדמי [היכן שיש דבר מילה הדומה לו], ליה — מדמי ליה ילפינן [מן הדומה לו אנו למדים] ולא ממה שאינו בדיוק כמוהו.
Gemara rejects this argument: This applies only when there are no terms that are identical to it however, where there are terms that are identical to it, we derive the verbal analogy from terms identical to it, rather than from the terms that are not precisely identical.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַלְפַּיִם אַמָּה עֲגוּלּוֹת.: וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מָה נַפְשָׁךְ אִי אִית לֵיהּ ג״שגְּזֵירָה שָׁוָה פֵּיאוֹת כְּתִיבָן אִי לֵית לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה אַלְפַּיִם אַמָּה מְנָא לֵיהּ.

The tanna’im of the mishna disagree whether the two-thousand-cubit limit granted to a person in every direction is measured as a circle or as a square tablet. The Gemara poses a question: With regard to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigenos that the limit is measured as a circle, no matter what you say, it is difficult. If he is of the opinion that there is a verbal analogy from the verse written with regard to the Levite cities it is difficult, because sides is the term written, indicating squared boundaries. And if he is not of the opinion that there is a verbal analogy, from where does he derive that the Shabbat limit is two thousand cubits?
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי אית ליה ג״ש – דמקום מניסה וחוץ מחוץ כדאמר לעיל.
פיאות כתיב – דכתיב פאת (נגב) ופאת משמע מרובע.
מי לית ליה ג״ש – פי׳ מי לית ליה דעבדינן האי ג״ש לתחומין שלהם בלי שיהא להם שום סמך מן המקרא. אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעבור הם ואלכסונם פי׳ עד שיעביר ברשות הרבים חמש מאות וג׳ חומשין כשיעור אלכסונם לחשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונה. פרש״י ז״ל טעמו משום דדריש בזה כל שובתי שבת וגם העברה ליכא למיתן פיאות. דהא לא שייך בה לא עיגול ולא רבוע וכיון שכן מרבין בשעורו שלא יהא חייב עד שיעבור שיעור אלכסונם ונראה מדברי רבי׳ ז״ל דהאי דינא איכא בכל מעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אבל באלפים אמה של תחומין דאפשר בפיאות וזויות אין לנו להרבות במדה מה שמוסיף באלכסון. ור״ת ז״ל כתב דה״ה לתחומין שמוסיפין עליו האלכסון והוי שיעורו אלפים ושמונה מאות. דאל״כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון. והרי בשום מקום לא הזכירו חכמים אלא ד׳ אמות ברשות הרבים ואלפים אמה לתחומין. י״ל שאין התלמיד מזכיר אלא העיקר שממנו יוצא האלכסון. ורשב״ם ז״ל פיר׳ דכל שזורק או מעביר ברבועו של עולם ממזרח למערב או מצפון לדרום הרי הוא חייב בד׳ אמות. אבל כל שזורק או מעביר שלא ברבועו של עולם אלא לאלכסונו של עולם אז אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונם כי לא חייבה תורה אלא בזורק או מעביר ד׳ אמות ברשות הרבים מרבועו של עולם הילכך עושין ד׳ אמות מרובעות כרבועו של עולם. ואם העבירם כדרך רבועם חייב בד׳ אמות. ואם העבירן באלכסון אינו חייב עד שיעבור כל האלכסון שאל״כ עדיין הוא בתוך ד׳ אמות. ותדע דרבועו של עולם עיקר דהא עיר עגולה שמרבעין אותה אין מרבעין אותה אלא ברבוע של עולם כדאיתא לקמן בפרק כיצד מעברין. ואע״ג דכשהיא מרובעת אין לרבע אות׳ ברבועו של עולם כדאי׳ התם בהדיא גבי הא דתניא מרובעת אין עושין לה זויות התם הוא בתחומין דרבנן דכיון שכבר יש לה פאות אין לנו לשנותה לגבי חיוב ד׳ אמות דאורייתא שנתנה להם תורה פאות לא נתנם אלא ברבועו של עולם ואינו חייב עד שיצא מאותן ד׳ אמות הן בדרך הקו הישר הן בדרך אלכסון. כנ״ל לפי שיטת רשב״ם ז״ל. וגם הראב״ד ז״ל כמודה לשטה זו כי הוא ז״ל כתב שכל המעביר כנגדו ביושר כדרך הלוכו חייב בד׳ אמות אבל כל שהוא זורק או מעביר לאלכסון עצמו אינו חייב עד שיעבירנו מכל האלכסון של המרובע שלו ודנין את מקומו כאלו הוא מרובע בין שמקומו. ברבועו של עולם בין שאינו ברבוע של עולם וגם זה נכון לפי שטה זו. ומיהו בין לפי׳ רשב״ם בין לפי׳ דידיה קשיא טובא דהא מילתא פסיקתא נקט רב אחא בר יעקב דמשמע שכן דנין בכל מקום שאל״כ היה לו לפרש שאין דרך האמוראין לסתום דבריהם כל כך. גם מה שפר״ת ז״ל שהדין הזה לעולם בכל אלפים אמה של תחום שבת הוא דבר קשה מאד היכי לא אישתמיט שום תנא ושום אמורא לפרש כן גבי אלפים אמה כדפריש רב אחא בד׳ אמות. ועוד דהא רבנן דמתני׳ דאית להו הא דתני רב חנניא לא חזי׳ להו תנו במתני׳ אלא שיהו האלפים אמה מרובעות אבל תוספת אמות לא הזכירו ועוד דכיון דמערי הלוים. ילפי׳ להו דיו לבא מן הדין להיות כנדון. והתם אלפים אמה בלבד יש להן אלא שנשכרין את הזויות ועוד דהא ודאי אם אתה מרבה כשיעור תחומין שיהיו אלפים אמה ושמנה מאות אין לך לעשותן מרובעות. חדא דמנא לן לתת פיאות לזויות ולתת שיעור הפיאות לקו הישר. ועוד דא״כ אתה נותן לאלכסון ואין אתה נותן להם זויות כיון שכבר הוספנו שיעור הזויות בקו הישר. והא״א לומר חדא דהא מנא תיתי לשנות את הפאות ולעוקרן ממקומן כדי להרבות בשיעור. ועוד שזה הפך משנתנו דקתני שעושין אותן מרובעות כדי שיהא נשכר את הזויות ואם אתה מסלק את הזויות אין זה נקרא מרובעות מכל אלו הצדדין נ״ל שאין הפי׳ הזה נכון. והיותר נכון בעיני וגם בעיני רבותי כדברי רש״י ז״ל והוא דעת הרמב״ם ז״ל דבכל ד׳ אמות הדין כדברי רב אחא ולפי שאי אפשר לתת להם שם זויות באנפא אחרינא אבל באלפים אמה שאפשר בפאות אין לנו אלא פאות וכ״ת א״כ היאך נפרש הכוונה לצדדין. הא לא קשיא כי כשדבר הכתוב וזה יהיה לכם פאת ים היה מדבר באותו אלכסון של פאה ואמר כי זה האלכסון תתן לכל שובתי שבת. וכל שאפשר ליתנו בזויות ממש דערי הלוים נותנין אותם שם. וכל שא״א כגון ד׳ אמות ברשות הרבים שאין לנו לחלק בין המעביר באלכסון למעביר ביושר נותנין אותם לכלם בקו היושר דאין מחייבין אות׳ אלא כשיעור האלכסון שכן אמרה תורה טול מדה זו ושובתי שבת.
ג נחלקו תנאים במשנתינו אם תחום אלפים אמה הניתנות לכל אדם ממקום שביתתו הרי הן עגולות או מרובעות כטבלא. ושואלים: ור׳ חנינא בן אנטיגנוס מה נפשך [רצונך] מהי בדיוק שיטתו, ובאיזה אופן נסביר אותה. שכן אי אית ליה [אם יש לו] כאן גזירה שוה, והוא לומד הלכה זו מהנאמר בערי הלויים, הרי שם פיאות (זוויות) כתיבן [נאמרו], ומשמע: תחומים מרובעים. אי לית ליה [אם אין לו] גזירה שוה — אלפים אמה עצמן מנא ליה [מנין לו]?
The tanna’im of the mishna disagree whether the two-thousand-cubit limit granted to a person in every direction is measured as a circle or as a square tablet. The Gemara poses a question: With regard to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigenos that the limit is measured as a circle, no matter what you say, it is difficult. If he is of the opinion that there is a verbal analogy from the verse written with regard to the Levite cities it is difficult, because sides is the term written, indicating squared boundaries. And if he is not of the opinion that there is a verbal analogy, from where does he derive that the Shabbat limit is two thousand cubits?
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְעוֹלָם אִית לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא {במדבר ל״ה:ה׳} זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים לָזֶה אַתָּה נוֹתֵן פֵּיאוֹת וְאִי אַתָּה נוֹתֵן פֵּיאוֹת לְשׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.

The Gemara answers: Actually, he is of the opinion that there is a verbal analogy, but here, with regard to the Levite cities, it is different, as the verse says: “This shall be to them the open space of the cities” (Numbers 35:5), from which it is inferred: To this, the open space of the city, you should provide sides and square it, but you do not provide sides to those resting on Shabbat. Instead, those who establish Shabbat residence are provided with a circular, two-thousand-cubit limit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיבים: לעולם תאמר אית ליה [יש לו] גזירה שוה, ושאני הכא [ושונה כאן בענין הערים] שכן אמר קרא [המקרא]: ״זה יהיה להם מגרשי הערים״ (במדבר לה, ה) כוונתו: לזה, למגרש העיר, אתה נותן פיאות ומרובע, ואי (אין) אתה נותן פיאות לשובתי שבת בכל מקום שקנו שביתה, שאין מחשבים אלא תחום עגול.
The Gemara answers: Actually, he is of the opinion that there is a verbal analogy, but here, with regard to the Levite cities, it is different, as the verse says: “This shall be to them the open space of the cities” (Numbers 35:5), from which it is inferred: To this, the open space of the city, you should provide sides and square it, but you do not provide sides to those resting on Shabbat. Instead, those who establish Shabbat residence are provided with a circular, two-thousand-cubit limit.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרַבָּנַן תָּנֵי רַב חֲנַנְיָה אוֹמֵר כָּזֶה יְהוּ כׇּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.

The Gemara asks: And how do the Rabbis understand the emphasis placed on the word this in the verse? The Gemara answers: As it was taught in a baraita that Rav Ḥananya says: Like this measure shall be the calculations of measures for all those who rest on Shabbat, i.e., square.
רי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כזה יהו כל שובתי שבת – פ״ה דגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כה״ג שנותנין שיעור אלכסון דהא ליכא למימר בהן ריבוע ועיגול ור׳ שמואל מפרש שמרביעין ד׳ אמות ברשות הרבים בריבוע עולם ואם מעביר או זורק ממזרח למערב או מצפון לדרום חייב בד״א לחודיה ואם לאלכסונו של עולם אינו חייב עד שיזרוק או יעביר ד״א ואלכסונן ועמוד נמי ברה״ר גבוה י׳ ורחב ד׳ דבעינן נמי ד׳ על ד׳ מרובעים היינו כשמעמיד אלכסון העמוד לאלכסון העולם אבל העמיד האלכסון ממזרח למערב ומצפון לדרום לא סגי בד׳ על ד׳ מרובעות ועיר עגולה נמי אמרינן בכיצד מעברין (לקמן דף נו.) דמרבעה בריבוע עולם ור״ת מפרש דלכל צד נותנין האלכסון בזריקה ובהעברה ובתחום שבת ועמוד נמי צריך שיהא בו ששה פחות ב׳ חומשין והא דמזכיר בכל דוכתא ד׳ אמות היינו משום דנפיק מינייהו האלכסון וכוורת דפ״ק דשבת (דף ח.) שהיא עגולה ואין לה אלכסון נקט רחבה ו׳ דאי הוה נקט ד׳ הוה משמע דלא בעי אלכסון ול״נ דפיאות דשבת ילפינן מערי הלוים והתם אין נותנין פיאות אלא לפיאות העולם כדמוכח בכיצד מעברין (לקמן דף נו:) דקאמר נמצא מגרש רביע.
תוס׳ בד״ה כזה יהו כל שובתי כו׳ אבל העמיד האלכסון ממזרח למערב ומצפון לדרום כו׳ עכ״ל כצ״ל וכ״ה ברא״ש ולשון או מצפון כו׳ שכתוב בל׳ התוס׳ אינו מיושב דהא אם העמיד המרובע שיהיה האלכסון של ב׳ קרנות ממזרח למערב ממילא הוי נמי האלכסון של ב׳ קרנות השניים מצפון לדרום וק״ל:
ושואלים: ורבנן [וחכמים] כיצד מבינים הם הדגשה זו? ומשיבים: תני [שנינו], רב חנניה אומר: כזה יהו כל שובתי שבת שכל החישובים בקשר לשביתת שבת יהיו זהים.
The Gemara asks: And how do the Rabbis understand the emphasis placed on the word this in the verse? The Gemara answers: As it was taught in a baraita that Rav Ḥananya says: Like this measure shall be the calculations of measures for all those who rest on Shabbat, i.e., square.
רי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב בהַמַּעֲבִיר ד״אאַרְבַּע אַמּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁמַּעֲבִיר הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן.

Rav Aḥa bar Ya’akov said: One who carries an object four cubits in the public domain is only liable if he carries it four cubits with their diagonal. The four cubits mentioned in many places is only the basic measure by which the distance beyond which it is prohibited to carry is calculated. However, in practice, a person is liable only if he carries the object the length of the diagonal of a square with four-cubit sides.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר ד׳ אמות ואלכסונן שהן ו׳ אמות פחות ב׳ חומשין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הן ואלכסונן – ד״א וח׳ חומשי אמה דאמרן כזה יהיו כל שובתי שבת פיאות תן להן וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כי האי גוונא שנותנין להן שיעור אלכסונן דהא ליכא למימר בהו רבוע ועיגול.
אמר רב אחא בר יעקב המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן. שהן חמש אמות ושלשה חומשין. ופירש רש״י ז״ל: דהא אמרו כזה יהו כל שובתי שבת פיאות תן להו, וגבי העברה ליכא למיתב פיאות אלא כי האי גוונא, דהא ליכא למימר בהו ריבוע ועיגול. ומשמע מלשונו דלעולם אינו חייב אלא א״כ מעביר הן ואלכסונן. וכן כתב רבנו תם וכן הרמב״ם ז״ל (הל׳ שבת פי״ב, הי״ח) והראב״ד. ובעלי תוספות ז״ל חלקו בדבר ואמרו, אם איתא לא לשתמיט בשום מקום כשהזכירו ארבע אמות שיאמרו חמשה אמות ושלשה חומשין, וכן כשמזכירין אלפים אמה שיאמרו אלפים ושמונה מאות. ורבנו תם ז״ל אמר: דלעולם אינו מזכיר אלא העיקר שממנו יוצא האלכסון. ומיהו אכתי איכא למידק דהא עיקר פיאות לגבי שבת מנלן מערי לוים ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, והתם אלפים אמה יש להם רחב בלבד ולא אלפים ושמונה מאות, אלא שיש להן זויות שנשכרין בהן אלכסונן.
ועל כן פירש רבנו שמואל ז״ל: שמרבעין ברה״ר ד׳ אמות בריבועו של עולם, שאם זורק ומעביר ד׳ אמות ממזרח למערב או מצפון לדרום חייב, אבל אם זרק או העביר לאלכסונו של עולם אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן. ועמוד נמי גבוה עשרה ורוחב ארבעה, אם עומד ריבועו לריבועו של עולם די לו בד׳ (אמות) [טפחים] לבד, אבל אם עומד אלכסונו לריבועו של עולם אינו רשות היחיד אלא א״כ רחב חמש (אמות) [טפחים] ושלשה חומשין, דריבועו של עולם עיקר, דהא עיר עגולה כשמרבעין אותה אין מרבעין [אלא] לריבועו של עולם כדאיתא לקמן בפרק כיצד מעברין (עירובין נו.). [ואיכא למידק דהא מרובעת אין עושין לה זויות לריבועו של עולם כדאיתא בברייתא דלקמן בפרק כיצד מעברין (עירובין נה א)], דקתני מרובעת [אין] עושין לה זויות, ואמרינן עלה פשיטא, ואמרינן לא צריכה דלא מירבעא לריבועו של עולם מהו דתימא נרבעה לריבוע עולם קא משמע לן, ואפילו הכי לההיא דלא מרבעא לריבועו של עולם לא יהבינן תחומין אלא אלפים. והראב״ד פירש: דכשהוא מעביר בישר כנגד פניו בארבע אמות לחודייהו סגי, אבל כשמעביר לאלכסון אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן.
ובין לדברי הר׳ שמואל ובין לדברי הראב״ד ז״ל קשיא לי, דא״כ האיך סתם רב אחא בר יעקב דבריו ואמר המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן, דמשמע דלעולם אינו חייב בד׳ אמות לבדן, ואם כדבריהם היה לו לפרש המעביר לאלכסונו או לאלכסון העולם.
ומסתברא דזה יהיה לכם אפיאות קאי ומיניה דרשינן כזה יהיו כל שובתי שבת, כמדה הזו יהיו כל שובתי שבת שמדתן כמדת הפאות.
אמר רב אחא בר יעקב: המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אף שם אינו חייב עד שמעביר הן ואלכסונן, שארבע אמות שנאמרו הן רק יסוד המידה שעל פיה מחשבים, אבל למעשה דנים על פי האלכסון הגדול יותר.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: One who carries an object four cubits in the public domain is only liable if he carries it four cubits with their diagonal. The four cubits mentioned in many places is only the basic measure by which the distance beyond which it is prohibited to carry is calculated. However, in practice, a person is liable only if he carries the object the length of the diagonal of a square with four-cubit sides.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַב פָּפָּא בָּדֵיק לַן רָבָא עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה וְרוֹחַב ד׳אַרְבָּעָה צָרִיךְ הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן אוֹ לָא וְאָמְרִינַן לֵיהּ לָאו הַיְינוּ דְּרַב חֲנַנְיָה דְּתַנְיָא רַב חֲנַנְיָה אוֹמֵר כָּזֶה יְהוּ כׇּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.:

Rav Pappa said that Rava once tested us by asking: With regard to a pillar in the public domain, ten handbreadths high and four handbreadths wide, must the width be four handbreadths with their diagonal in order to be regarded a private domain, or not? And we said to him: Is this not that which was taught by Rav Ḥananya? As it was taught in a baraita: Rav Ḥananya says: Like this measure shall be that of all those who rest on Shabbat, indicating that the diagonal is the determining measure for the halakhot of rest on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י׳ ורחב ד׳ אי בעינן הן ואלכסונן אי לא ואמר לן לאו היינו דתני רב חנינא כזה יהיו כל שובתי שבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדיק לן – מנסה אותנו.
מי בעינן הן ואלכסונן – שיהא רחב ד׳ בריבוע שתוכל למצוא בו אלכסון דדבר עגול אין לו אלכסון.
ואמרינן ליה לאו היינו דתני ר׳ חנניה כזה יהיו כל שובתי שבת. תמיהה לי למה להו למימר מדרב חנניה, מי סניא מתני׳ דקתני מרובעות. ואיהו נמי מי בדק במאי דמפורש במתני׳. וניחא לי דבמתני׳ ליכא אלא אלפים אמה של תחום וכיון דאינן אלא מדבריהם אפשר לומר הקילו בהם לעשותם כערי לוים, אבל רשויות דאורייתא דילמא אפילו בלא אלכסונן, ומשום הכי בדיק להו. ואינהו אהדרי ליה מדתני רב חנניה כזה יהיו כל שובתי שבת, ומקרא קא דריש.
אמר רב פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד׳ צריך הם ואלכסונם או לא. ואמרו ליה לאו היינו רב חנניא כזה יהיו כל שובתי שבת – פרש״י ז״ל מבעיא שיהא עמוד מרובע בזויות כענין שיהא בו אלכסונם של הד׳ טפחים או לא בעי׳ זויות אלא אפי׳ ד׳ טפחים עגולות בלא זויות ואמרו ליה דודאי בעי׳ להו מרובעות באלכסונם דהיינו בכלל מאי דתני רב חנניא כזה יהיו כל שובתי שבת. ויש מקשים על פי׳ זה חדא דאמאי נקט האי לישנא הל״ל צריך שיהו מרובעות או לא. ועוד דלמה להו לאתויי מדתני רב חנניא לפשטוה ממתני׳ דקתני מרובעות ולפי׳ פי׳ דה״ק צריך הם ואלכסונם ולא יהא חשוב רשות עד שיהא בו כתוס׳ האלכסון שיהא רחב ה׳ טפחים וג׳ חומשים וגם רשב״ם ז״ל כך הוא מפ׳ אלא דמוקי׳ לה בעמו׳ שאין רבועו נתן לרבועו של עולם אלא באלכסון של עולם וכיון שכן יש לנו לרבעו כרבועו של עולם עקר. ואין הפי׳ הזה נכון יען הטעמי׳ שכתבנו למעלה גבי אלפים אמה דתחומין ועוד דבשלמא המעביר ד׳ אמות ברשות הרבים היה אפשר לומר דכיון שלא העבירו מד׳ אמות של עולם אין כאן העברת ד׳ אמות וכאלו לא יצא ממקומו דמי אבל לא לענין לעשות מקום להיות רשות היחיד ברבועו של עולם: ואף אם נאמר כן היה לנו לומר שלא יהא חייב אלא כשהיא ברבועו של עולם אבל מה טעם להוסיף בשיעור ולעשות הקוים הישרים מחמש אמות ושלש׳ חמשים זה דבר שאין לו טעם. והנכון כפי׳ רש״י ז״ל והאי דנקטו להו האי לישנא דהן ואלכסונן סרכא דלישנא דרב אחא תפסו להו ולא פשטוה ממתני׳ משום דהתם הוא דהוי מדרבנן ודילמא התם הקלו. ועוד דהתם הוא כדרב אחא כדי שיהא נשכר את הזויות הן במקום הזויות עצמן הן להוסיפן על השיעור אבל לגבי רשות היחיד דאין כאן שכר זויות דילמא לא קפיד קרא על הרבוע כלל. והיינו דפשטיה ליה דכיון דחיישי׳ בזה יהיו כל שובתי שבת כללא הוא לכל שובתי שבת לתת להם זויות כנ״ל.
ואמר רב פפא בדיק לן [בחן אותנו] רבא: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים, האם צריך שארבעה טפחים אלה יהיו הן ואלכסונן או לא? ואמרינן ליה [ואמרנו לו]: לאו היינו [אין זה] כדברי רב חנניה? דתניא כן שנינו בברייתא], רב חנניה אומר: כזה יהו כל שובתי שבת, משמע שבכל דיני שביתה בשבת מודדים אנו גם את האלכסון.
Rav Pappa said that Rava once tested us by asking: With regard to a pillar in the public domain, ten handbreadths high and four handbreadths wide, must the width be four handbreadths with their diagonal in order to be regarded a private domain, or not? And we said to him: Is this not that which was taught by Rav Ḥananya? As it was taught in a baraita: Rav Ḥananya says: Like this measure shall be that of all those who rest on Shabbat, indicating that the diagonal is the determining measure for the halakhot of rest on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו אָמַר ר׳רַבִּי מֵאִיר אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי וְכוּ׳.:

We learned in the mishna: And this is the meaning of that which the Sages said: A pauper can establish an eiruv with his feet, i.e., one who does not have the bread required to establish an eiruv may walk anywhere within his Shabbat limit and acquire residence. We have this leniency in effect only for a pauper, who does not have food for two meals. However, one who has bread may only establish residence with bread. Rabbi Yehuda says: This leniency is in effect for both a pauper and a wealthy person.
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(17-18) אבמערב ברגליו קיימא לן כר׳ יהודה דאמר אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו. וכרב נחמן דאמר מחלוקת במקומי דאפילו ר׳ יהודה לא היתיר לבעה״ב שיש לו פת לערב ברגליו אלא אם כן שילך לסוף התחום ואומר שביתתי במקומי,
א. נא ע״א.
מתני׳1 זהו2 שאמרו העני מערב ברגליו וכו׳. רמז״ל פיר⁠[׳] קולה3. זהו שאמרו וכו׳. האד׳א4 ראגע עלי קולה פימא תקדם שביתתי במקומי ובא (לפנינו: זכה) לו מקומו אלפים אמה לכל רוח. ר׳ מאיר לא יגוז (לפנינו: ׳יג׳יז׳) הדא אל פעל אלא לעני לא ימכנה אלפת (לפנינו נוסף: ׳אמא מן תמכנה.. לכל רוח׳) לאן ר׳ מאיר יעתקד עיקר עירוב בפת, ואביח ללעני (לפנינו: ׳לאלעני׳) אן יקול שביתתי במקומו (לפנינו: ׳במקומי׳) פקט להקל על העני. ור׳ יהודה יקול אן אצל אל עירוב ברגל, וכפף עלי אל עשיר אן ירסל פת ביד שלוחו פיגעלהא לה פי מוצ׳ע ותציר (לפנינו: ׳פתציר׳) לה שביתה פי דלך אל מוצ׳ע וימשי מנה אלפים אמה לכל רוח.
[נא, א-ב, רי״ף סי׳ תרכב]
1. כגי׳, ר״ח, רי״ף והמשניות. ובדפי הגמ׳, המשך המשנה הקודמת.
2. כגי׳ במשניות שבירושלמי, רי״ף, ספר העתים, או״ז רשב״א ומאירי. ולפנינו במשנה: ׳וזו היא׳.
3. תרגום: ׳אמרו׳.
4. תרגום (של הרב קאפח): זה מוסב על מה שאמר לעיל. שביתתי במקומי, זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח. ר׳ מאיר אינו מתיר דבר זה אלא לעני מפני שאי אפשר לו בפת, (אבל מי שאפשר לו אין מועיל לו אלא נתינת עירוב במקומו ואז מהלך אלפים אמה לכל רוח) לפי שר׳ מאיר סובר עיקר עירוב בפת. והתירו לעני בלבד שיאמר שביתתי במקומי להקל על העני. ור׳ יהודה אומר שעיקר העירוב ברגל. והקילו לעשיר שישלח פת ביד שלוחו וישימנה לו במקום מסויים ותהיה לו שביתה באותו מקום ויהלך ממנו אלפים אמה לכל רוח.
ד שנינו במשנה: וזה הוא שאמרו: העני מערב ברגליו, שיכול העני שאין ברשותו פת לעירוב לקנות שביתה כשנמצא בתוך תחום ואומר: קובע אני שביתתי במקום זה, אמר ר׳ מאיר: אנו אין לנו אלא עני שיכול לעשות כן שהקלו עליו חכמים, אבל מי שיש פת בידו אינו יכול לקנות שביתה בדרך זו, אלא בפת. ואילו ר׳ יהודה אומר שבין עני ובין עשיר יכולים להשתמש בדרך זו של עירוב.
We learned in the mishna: And this is the meaning of that which the Sages said: A pauper can establish an eiruv with his feet, i.e., one who does not have the bread required to establish an eiruv may walk anywhere within his Shabbat limit and acquire residence. We have this leniency in effect only for a pauper, who does not have food for two meals. However, one who has bread may only establish residence with bread. Rabbi Yehuda says: This leniency is in effect for both a pauper and a wealthy person.
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב נַחְמָן מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמִי דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר עִיקָּר עֵירוּב בְּפַת

Rav Naḥman said: This dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda is with regard to a case where the person said: My residence is in my current location. As Rabbi Meir maintains: The primary ordinance and establishment of eiruv is with bread.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחלוקת במקומי גרסינן ביו״ד מחלוקת דר׳ מאיר ור׳ יהודה דקא שרי ר׳ יהודה אפילו לעשיר לערב ברגליו באומר שביתתי במקומי וזהו שאמרו דמתני׳ לקמן מפרש אהיכא קאי אי אמכיר אילן דקתני דאמר שביתתי במקום פלוני או אאינו בקי דקתני דאמר שביתתי במקומי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]

[גמ׳] 1 אמ׳ רב נחמן [מחלוקת] 2במקומי3, פיר׳4 מחלוקת ר׳ מאיר ור׳ יהודה5 באומר שביתתי במקומי. פיר׳6 הבא בדרך7 ואינו מכיר8 גדר ולא אילן לומ׳ שביתתי במקום פל׳, דר׳ מאיר סבר עני אין9, פיר׳10 עני [הוא] 11 דאקילו רבנן גביה, דאין12 עמו פת הוא דאקילו גביה רבנן, [ד]⁠מערב13 ברגליו, דאמ׳ שביתתי במקומי, אבל עשיר לא. ור׳ יהודה סבר וכו׳, פיר׳14 דק׳ שרי ר׳ יהודה אפי׳ לעשיר לערב ברגליו. אבל במקום פל׳, פיר׳ שמכיר גדר, דברי הכל עני אין, פיר׳ דאקילו רבנן גבי, עשיר לא וכו׳. עד ולא אמרו מ⁠[ער]⁠בן בפת וכו׳15 משמע דעיקר עירוב כי איתקן [ברגל איתקן ו]⁠לא 16 אמרו אלא17 להקל על העשיר, ר׳ יהודה קתני לה.
[גמ׳ ורי״ף שם]
אמ׳ ר׳ נחמן וכו׳. עד אבל במקום פל׳ דברי18 הכל עני אין עשיר לא. רמז״ל פיר׳ בלשון ערבי19, לא20 אכתלאף בין ר׳ יהודה (לפנינו נוסף: ובין) ור׳ מאיר אנה אדא כאן ימיז אילן או גדר או מקום. וקולה (לפנינו: וקאל) שביתתי במקום פל׳ אנה לא יגוז דלך גיר לעני, אמא עשיר לאבדלה (לפנינו: פלא בד לה) אן יוצל פת למקום שביתתי (לפנינו: שביתתו) צרורה, ואנמא אבחנא דלך למי שבא בדרך לאנה עני אדלא ימכנה אן יצל אלי הנאך ויגעל תם [פת], והילכ׳ כר׳ יהודה.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
תניא כוותיה דרב נחמן וכו׳. פיר׳21 דאמ׳ מחלוקת במקומי.
[רי״ף, שם]
והילכ׳ כרב נחמן וכו׳.
1. כן נראה להשלים.
2. כ״ה לפנינו בגמ׳ וברי״ף.
3. כ״ה לפנינו בגמ׳, ברש״י (שכתב: ׳מחלוקת במקומי, גרסינן׳ ביו״ד), ריב״ח ורחב״ש. וברי״ף, ר״ח, ספר העתים ומדרש שכ״ט (פרק טז): ׳במקומו׳.
4. רש״י רד״ה מחלוקת במקומי (הובא גם בפי׳ רחב״ש וריב״ח. וראה ההע׳ הבאה).
5. לפנינו ברש״י נוסף כאן: ׳דקא שרי ר׳ יהודה אפילו לעשיר לערב ברגליו׳, והובא להלן (עי״ש הע׳ 290) בפי׳ לדברי ר׳ יהודה (וכ״ה בפי׳ רחב״ש וריב״ח).
6. על פי רש״י בע״ב, ד״ה עני הוא דאקילו רבנן גביה (עי׳ לקמן הע׳ 286). ורחב״ש נקט לשון הרמב״ם (עי״ש הע׳ 53): ׳כגון מי שיצא חוץ למדינה בסוף אלפים או אלף ואומר שביתתי במקומי׳.
7. ברש״י (שם) נוסף: ׳ואין עמו פת׳, משמע דבעי תרתי. וכן דייק מרן הבית יוסף (או״ח ס״ס תט) מרש״י למשנה ד״ה וזהו. ורבינו שהשמיט, אפשר דס״ל כרמב״ם (הל׳ עירובין ז, ג) ד׳בא בדרך׳ לחודא מיקרי עני (וראה בפי׳ רחב״ש עמ׳ שלב הע׳ 66). [ולכאורה גם מרש״י להלן (ד״ה אבל עשיר) נראה כן, דכתב: ׳אבל עשיר, כגון יושב בביתו לא׳, משמע דאם אינו ׳יושב בביתו׳ כבר אין לו דין של עשיר, אבל עי׳ בהגהות וציונים אות ג׳, מהד׳ ׳עוז והדר׳]
8. ברש״י שם נוסף: ׳או למכיר׳ (ואפשר דרבינו ל״ג לה, דהא גריס בדר״נ, ׳מחלוקת במקומי׳).
9. כגי׳ רי״ף, ר״ח, ריב״ח וכ״י אפ׳ (דק״ס, ת). ולפנינו בגמ׳: ׳עני הוא..׳ (כ״ה גם להלן, ראה ההע׳ הבאה ובמבוא).
10. עפ״י רש״י ד״ה עני (ראה לעיל הע׳ 282).
11. כ״ה בגמ׳ וברש״י.
12. ברש״י שם: ׳הבא בדרך ואין עמו פת׳. וזה שהשמיט ׳הבא בדרך׳, אולי משום שבזה הרי פתח. (ועי׳ לעיל הע׳ 283).
13. כן נראה דצ״ל.
14. לשון רש״י לעיל (נא, א, ד״ה מחלוקת, עי״ש הע׳ 281).
15. רש״י ד״ה ולא אמרו לערב בפת.
16. כ״ה ברש״י שם.
17. לשון הרי״ף (תי׳ ׳אלא להקל על העשיר׳, הן גם לשון רש״י).
18. כגי׳ בגמ׳ וברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו ברי״ף ליתא תי׳ ׳דברי הכל׳.
19. לשון הרמב״ם בפי׳ למשנה (וראה מבוא).
20. תרגום (של הרב קאפח): ׳לא נחלקו ר׳ יהודה ור׳ מאיר שאם היה מכיר אילן או גדר או מקום ואמר שביתתי במקום פלוני שאין זה מותר אלא לעני, אבל העשיר עד שיתן פת במקום שביתתו דוקא. והתרנו זה למי שבא בדרך לפי שהוא עני, מפני שאי אפשר לו להגיע לשם ולתת שם פת. והלכה כר׳ יהודה׳.
21. רש״י ד״ה תניא כוותיה דרב נחמן.
אמר רב נחמן מחלוקת במקומו – פי׳ באומר תהא שביתתי במקומי כלומר שהוא מעורב במקום רגליו דר׳ מאיר סבר עיקר עירב בפת. פי׳ עיקר עירובו רבנן בפת הוה משום דמיחזי טפי כקונה שם שביתה.
אמר רב נחמן: מחלוקת זו בין ר׳ מאיר ור׳ יהודה היא באם אמר אדם: ״שביתתי במקומי״, שר׳ מאיר סבר: עיקר תיקונו ותקנתו של העירוב הוא בפת,
Rav Naḥman said: This dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda is with regard to a case where the person said: My residence is in my current location. As Rabbi Meir maintains: The primary ordinance and establishment of eiruv is with bread.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין נא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין נא., ר׳ חננאל ערובין נא., רי"ף ערובין נא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין נא., רש"י ערובין נא., ראב"ן ערובין נא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין נא., ספר הנר ערובין נא. – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין נא., רשב"א ערובין נא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין נא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין נא., מהרש"ל חכמת שלמה ערובין נא., מהרש"א חידושי הלכות ערובין נא., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין נא., אסופת מאמרים ערובין נא.

Eiruvin 51a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 51a, R. Chananel Eiruvin 51a, Rif by Bavli Eiruvin 51a, Collected from HeArukh Eiruvin 51a, Rashi Eiruvin 51a, Raavan Eiruvin 51a, Tosafot Eiruvin 51a, Sefer HaNer Eiruvin 51a, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 51a, Rashba Eiruvin 51a, Meiri Eiruvin 51a, Ritva Eiruvin 51a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 51a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 51a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 51a, Collected Articles Eiruvin 51a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144