המשנה החמשית הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומספינה לחברתה פטור ספינות קשורות זו לזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות אע״פ שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו אמר הר״ם פי׳ כבר ביארנו כי הים כרמלית ואמרו קשורות מטלטלין מזו לזו אחר עשיית העירוב לפי שהן כמו שתי חצרות ומוקפות הוא שיקיף ביניהם כלן מחיצה מיריעות וכיוצא בהן:

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הזורק מן הים ליבשה ר״ל לרה״ר ומן היבשה לים פטור כדין מוציא מרה״ר לכרמלית או מכרמלית לרה״ר מן הספינה לים ומן הים לספינה פטור שהספינה רה״י הוא אחר שעמקה עשרה ורחבה ארבעה ואע״פ שבעירובין (צ׳.) נחלקו רב ושמואל שלדעת רב היא שנקראת רה״י כמו שאמרו ספינה רב אמר מותר לטלטל בכלה דהא איכא מחיצה הא לשמואל אינה רה״י שהרי אמרו ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות מחיצות להבריח מים עשויות כלומר ואינם עשויות למה שבתוכן מ״מ הלכה כרב ועוד שאף שמואל לא אמרה אלא כשהיא ביבשה שמאחר שאינן עשויות אלא להבריח מים וביבשה מיהא אין צריך בכך בטלו להו מחיצות אבל בים אף הוא מודה בה מאחר שהמחיצות צריכות שם להברחת המים חשובות הן לצורך מקומן ואף כותלי הבית כך הם שהם עשויות לשמירה ולמנוע את הנזקים וי״מ אותה לצדדים אחרים כמו שיתבאר במקומו בע״ה:

מספינה לספינה פטור שאע״פ ששתיהן רה״י לכתחילה מיהא אסור הואיל וכרמלית באמצע שהכרמלית הואיל ואסור בעצמו לטלטל בכולו כך אסור לטלטל ממנו לרה״י או רבים או מהם לתוכו או מרה״י לרה״י וכרמלית באמצע אלא שאם עשה כן פטור היו הספינות קשורות זו בזו ר״ל שהם סמוכות זו לזו בלא הפסק ים בנתים ושהם קשורות מותר לטלטל מזו לזו ואם אין קשורות אע״פ שמוקפות ר״ל סמוכות בלא הפסק ים מלשון אין תורמין אלא מן המוקף אין מטלטלין מזו לזו וכן הלכה אלא שבגמ׳ שאלו קשורות וסמוכות מה הוצרך ללמדנו הואיל ושתיהן לאדם אחד ואין הפסק ים בנתים ושהם קשורות שאין הים יכול להפסיקן והעמידה כשהם של שני בני אדם וא״ת ואפי׳ הקשורות היאך הותרו בלא עירוב ופירש ספינות של שני בני אדם קשורות וסמוכות מטלטלין מזו לזו ע״י עירוב ואם אין קשורות ר״ל שהותרו נאסרו לטלטל מזו לזו חזרו ונקשרו בין שוגגים בין מזידין בין אנוסים בין מוטעים חזרו להיתרן הראשון שכל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה וכן הלכה:

ומ״מ י״מ דוקא אם נקשרה בשוגג וממה שהקשו בגמ׳ והא אמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק ולחומרא אבל לטלטל לא ותירץ כי קאמר רב נחמן אמזיד והלכה כרב נחמן ולא חזרו להיתרן אא״כ נקשרו בשוגג ולא אמרו כל מחיצה שנעשית בשבת שאפי׳ במזיד שמה מחיצה אלא לזרוק משום קנסא ולא אמרו חזרו להיתרן אלא בשוגג ואף גדולי המחברים כתבוה כן ומ״מ נראין הדברים שלא הקשה רב נחמן אלא במחצלאות הפרוסות לרה״ר שאמרו בהם ג״כ מערבים ומטלטלים מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגים בין מזידין חזרו להיתרן הראשון ופירשה רב נחמן ולא חזרו להיתרן לטלטל אלא בשוגג אבל במזיד אינה מחיצה אלא לזרוק ר״ל לחייב הזורק מרה״ר לתוכו ושמא תאמר והא מ״מ נלמוד ממנה לספינה אינו כן שמחצלאות כשחוזר ופורסן הוא עשיית מחיצה מתחילה אבל זו שבספינה הרי הספינה רה״י היא ואינו בא אלא להתיר עירובו וכל שאינו מחדש מחיצה אלא מעמידה על חזקה ראשונה אין לה קנס וכן הסכימו בה רבותינו הצרפתים והם מפרשים כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר אמזיד דעלמא איתמר אבל בזו אף במחצלאות מותר ופירשו שמועת המחצלאות לא נגללו דוקא אלא שהרחיקן הרוח והפסיק רה״ר ביניהם שאין עירוב מועיל וחזרו ונפרסו שחזר הרוח והדביקם שהותרו על ידי עירוב הראשון:

קשירה זו שאמרנו פי׳ בגמ׳ בקשרוה בדבר המעמידן ואפילו בדבר שאינו חזק כל כך כגון חוטין שאדם מחזק בהם שפת הסרבל וכיוצא בהם הא בדבר שאינו מעמידן אף בעודן קשורות אסור וגדולי המחברים פירשו במוקפות שהן מוקפות מחיצה ואין הדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ממה שכתבנו למדת שאין ממלאין לכתחלה מן הים להכניס לספינה וכן שאין שופכים מים מן הספינה לים כיצד הוא עושה להתיר דברים אלו לכתחילה דבר זה נחלקו בו בסוגיא זו והוא שרב הונא אמר מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא מן הזיז לספינה מפני שהוא סובר שמכניסין ממקום פטור לרה״י לכתחילה והוא סובר שעשרה טפחים הנתונים לכרמלית לתפוס מאוירו מקרקעית הים הם נמדדים וא״כ כל שהוא משפת הים ולחוץ כלפי מעלה מקום פטור הוא שהרי עובי המים עשרה על כל פנים שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה טפחים מים וכל שאין שם עומק עשרה מים מתעכבת היא ואינה מהלכת ואע״פ שיש לספינה מורשה ר״ל חדוד ראש הספינה שהוא גבוה מן המים והולכת אף בפחות מעשרה עד שתגיע קרקעית הספינה לאותו מקום שאין שם עומק עשרה ותתעכב ושמא ימלא בעוד שמורשת הספינה לשם ונמצא דולה מכרמלית אין זה כלום והוא שאמרו גשושי אזלי קמא כלומר בני אדם מגששים בכלונסאות את עומק המים ואין מניחין ליכנס ראש הספינה אלא במקומות שהקרקעית יכול לילך שם והילכך כשהוא מוציא המים מן הים מקום פטור הוא וממקום פטור לרה״י הוא מכניס וא״כ אפי׳ לזיז לא הוצרכנו שהרי מותר להכניס ממקום פטור לרה״י אלא להיכרא בעלמא שיכירו שהזיז מיהא מקום פטור ודוקא כל שהו שאם היה הזיז רחב ארבעה וגבוה מן המים שלשה הרי זה כרמלית ונמצא מוסיף איסורו ומ״מ רבה ורב חסדא נחלקו בה לומר עושה בה מקום ארבעה וממלא ומקום ארבעה זה פירושו שעושה גזוזטרא בשפת הספינה וחוקק בה ד׳ טפחים על ארבעה טפחים ומשלשל לה מלמטה סביב הגזוזטרא מחיצות עשרה ואע״פ שאין מגיעות למים שמחיצה תלויה מתרת במים הן שישלשל מלמעלה למטה ואינה נוגעת במים הן מלמטה למעלה ואינה נוגעת בגזוזטרא והוא שאמרו בשמועת גזוזטרא בין בלמעלה בין בלמטה ואף לדעת גדולי המחברים שנחלקו בבור להצריך שקוע המחיצה במים בגזוזטרא מיהא מודים ונמצא עכשיו שתכף שהמים יוצאים מן הים הן ברה״י ואינו מכניס אלא מרה״י לרה״י ואע״פ שאמרו סתם עושה מקום ארבעה נסמכים הם על מה שאמרו בעירובין פרק משתתפין גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין ממנה בשבת אא״כ עשו לה מחיצה גבוהה עשרה ומ״מ גדולי הדורות שלפנינו התירו אף בלא מחיצות מטעם פי תקרה יורד וסותם ואע״פ שבגזוזטרא החמירו בספינה הקלו ופירוש גזוזטרא הוא קירוי היוצא מן הבית על הים והוא נקרא בלשון לעז אנוואן וא״כ לדעת רב הונא שדיו בזיז בגזוזטרא ראוי להחמיר שהרי אין כאן היכר שמא אין במים עמק עשרה ואע״פ שהגזוזטרא למעלה מעשרה מ״מ יחשב עליה שאין בו עשרה ואף לדעת רב חסדא בגזוזטרא שהיא קבועה ראוי להחמיר אבל בספינה הואיל ומתנדנדת תמיד ראוי להקל בו ובתיקון זה מיהא מותר אף לשפוך דרך בה ואע״פ שהמים הנשפכים שם יוצאים ומתפשטים חוץ לאויר המחיצות אין חוששין בכך וכן התבאר בעירובין אבל בלא תקון זה אסור הואיל ועמוקה עשרה שהוא רה״י שאם אינה עמוקה עשרה הרי היא כרמלית ומותר להדיא שאע״פ שאין דין כרמלית ומקום פטור בכלים כמו שביארנו בפרק ראשון ספינה כקרקע היא נידונת אבל בעמוקה עשרה שהיא רה״י אסור מפני שאותן עשרה טפחים הנתונים לכרמלית משפת המים הם נחשבות ונמצא שכל העשרה מיהא הם כרמלית ואפי׳ היו דפנות הספינה גבוהות משפת הים יותר מעשרה ונמצא בשעת הכנסה לספינה ממקום פטור הוא נכנס מ״מ כל שדולה מכרמלית ומכניס לרה״י אפי׳ מקום פטור באמצע אסור לכתחילה אחר שלא נח במקום פטור ולא עוד אלא שלדעת קצת מפרשים אפי׳ הניחו במקום פטור אסור שלא התירו לכתחילה אלא להשתמש מרה״ר או מרה״י למקום פטור אבל להחליף מזה לזה לא כמו ויתבאר במקומו וכל שכן בעמוקות עשרה ואינה גבוהה עשרה כגון שהיא משוקעת במים:

ומ״מ י״מ דוקא בשאין גבוהה עשרה שאלו כן מותר הואיל וממקום פטור הוא בא לשם ומתירים מכאן להביא חפץ מכרמלית לרה״י דרך חלונו ולא יראה כן שהרי בגזוזטרא אמרו דוקא במחיצה עשרה אלמא שאף בגובה עשרה כן ויראה שאף בספינה כן ומ״מ אפשר שבספינה הקלו וכל שהיא למעלה מעשרה דיו בזיז וכן פסקוה גדולי המחברים ומ״מ בתלמוד המערב נראה לדעת רבנן שאף בגבוהה עשרה אסור ולא תפשו כאן אין גבוהה עשרה אלא לדעת ר׳ יהודה והוא שאמרו שם ספינה שבים גבוהה עשרה אין מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה ר׳ יהודה אומר אם היתה עמוקה עשרה טפחים ואינה גבוהה עשרה טפחים מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה למה מתוכה לים מותר מפני שאין גבוהה עשרה מן הים לתוכה אסור מפני שעמוקה עשרה אין כיני אפי׳ מתוכה לים אמר ר׳ בון מתוכה לים מותר מפני הסכנה סלע שבים גבוהה עשרה טפחים אין מטלטלים מתוכה לים ולא מן הים לתוכה פחות מכאן מותר מה בין סלע לספינה ספינה עולה ויורדת סלע במקומה ושאלו שם על מה שאמר בסלע פחות מכאן מותר מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלים מזו לזו מכיון שהים מקיפה מכל צד כלה כרמלית אחת היא ולמדת מ״מ לדעת חכמים אף למעלה מעשרה אסור וכל הגאונים מסכימים לפסוק כרבה ורב חסדא ולענין שופכים המאוסים שאם ישפכם דרך גזוזטרא יהא מאוס לו לדלות מים שהוא שותה דרך שם התירו לו לשפכם על דופן הספינה מבחוץ והם נופלים מאליהם לים ואין כאן זריקה שלו ואע״פ שמ״מ כחו הוא כחו בכרמלית לא גזרו ולא אמרו מטלטלין מתוכה לים אלא דרך חדה על הדרך שכתבנו וכן הדין במשתין מן הספינה לים ומ״מ בצרכיו הגדולים יש בה לדון קצת דברים יתבארו במסכת עירובין בע״ה:

זה שכתבנו שכחו בכרמלית לא גזרו סתם נאמרה וא״כ בכל כרמלית נאמר כן ומעתה שופכין מים מן החצר לביב והמים יוצאים לכרמלית וכן כתבוה גדולי המחברים ויש לשאול בה שהרי בפרק כיצד משתתפין אמרו בכיוצא בזה גזירה שלא יוציא מים בכלים שבבית לחצר שנראה שלא התירו אלא בספינה שאינו חושש לקלקולה הא בחצר מתוך שחושש לקלקול חצרו יוציא בידים אחר שאתה מתירו לטלטלן לשפכן בבית דרך ביב ומ״מ יש צדדין לישבה בזו ושם יתבאר הענין בע״ה: