ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה וקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל^א – תימה הוא, ותיקשי ליה רישא אסיפא כדקשיא ליה במתני,⁠^ב ויש לי לפרש דקס״ד דהכי קתני, קלף ודוכסוסטוס סתמן למזוזה, והמוציאן בסתם כדי לכתוב עליהן מזוזה, והמוציא קלף מפורש לכתוב עליו תפילין או שהצניעו לכך שיעורו בכדי פרשה קטנה שבתפילין, ומש״ה מקשי׳ סתמא אסתמא דמתני׳, דודאי מתני׳ לאו בשהצניעו לתפלין קאמר, דסתמא קתני, ודומיא דהנך כולהו. ומקצת נוסחאות^ג יש שגורסין תחלה קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, ותו לא. והדר מייתי האי מדקתני סיפא קלף כדי לכתוב עליו תפילין וכו׳, ומקשי׳ ולטעמיך תיקשי לך היא גופה, וזו מיד מגיהי ספרים היא.

אלא כי תניא ההיא בס״ת – מהא שמעי׳ שספר תורה נכתבת על הגויל ועל הקלף ועל הדוכסוסטוס.⁠^א ומיהו מצותה על הגויל, ומשום הכי קתני על הקלף ועל הדוכסוסטוס כשרה,⁠^ב משמע אבל לכתחלה לא תעשה. ואורחה דבני תלמודא למכתב אגויל, כדאמרינן בגיטין^ג גוילין שבו לא עבדתין לשמן. והא דאמרי׳ בב״ב^ד שיעור ס״ת בכמה בקלף איני יודע, משום דדיעבד כשרה. ובדין היא דהו״ל למישאל בדוכסוסטוס,⁠^ה אבל שמא יודע היה שלא נתנו חכמים שיעור בדוכסוסטוס. א״נ אם היה אומר לו שיעור לקלף הי׳ חוזר ושואל בדוכסוסטוס, אבל מבקלף לא ידע לו שיעור כ״ש בדוכסוסטוס. וכ׳ ר״ח ז״ל שם בשלהי פ״ק דב״ב^ו אע״ג דגרסי׳ בירושל׳^ז ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור וכו׳, ורבי אמר כששאלו אותו שיעור ס״ת בכמה איני יודע דמשמע שכותבין ס״ת על הקלף, כיון דלא אשכחן בתלמוד מי שעשה כך, אין מתירין אותו לכתחלה לעשות בקלף, ומ״מ מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל ע״כ. והרמב״ם^ח ז״ל אמר כתבה על הדוכסוסטוס ס״ת פסול, ואיני יודע מה הוא, דהא תניא בס״ת כולן כשרין, ואע״ג דבמסקנא מזוזה כשרה בקלף ובדוכסוסטוס, אכתי ברייתא בס״ת קיימא כדמעיקרא, חדא, דמזוזה בגויל לא מפרשא להתירא.⁠^ט [ועוד דלא פלגי׳ אנן אאוקימתא דגמ׳ דמוקי׳ ס״ת כשרה בכולן בלא ראיה, ואפי׳ אפשר לאוקים במסקנא במזוזה].⁠^י ופי׳ לשון גויל שלם שלא נקלף ממנו כלום כגון הקלף^כ והדוכסוסטוס שהוא עור א׳ חלוק לשנים כמו שפירשו הגאונים^ל ז״ל, ואמרי׳ בב״ב^מ גויל אבנא דלא משפיאן. ולא כאשר עלה על דעת רבים^נ שנקרא כן מפני שהוא מעופץ בעפצים ונקראים בלשון לע״ז גל״א. ולפי דברי קצת חכמי ספרד^ס שלש עורות הללו שהם הגויל והקלף והדוכסוסטוס שלשתן בעפצים שנו, ובתוס׳ חכמי הצרפתים ז״ל^ע ראיתי שאמרו שלא אמרו חכמים עפיץ דוקא, אלא יש עבודין אחרים שהן מכשירין כעפצים הללו. וראי׳ לדבר מהא דגרסי׳ בפרק הקומץ רבה^פ קרע הבא בתוך שתים יתפור בתוך ג׳ לא יתפור, והא תניא לא יתפור, ל״ק הא דעפיצין הא דלא עפיצין, אלמא כותבין ספר תורה אדלא עפיצן, ואינו נקרא דפתרא שיש עבוד אחר מכשיר כגון שלנו. וזו אינה ראיה,⁠^צ לפי שאין פי׳ דלא עפיצן אלא שאין עפיצן ניכר מחמת יושנן או מחמת דבר אחר, כדאמרי׳ ה״מ בעתיקתא אבל בחדתא יתפור, ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתא חדתא ממש, אלא הא דעפיצי והא דלא עפיצי. וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל הספרדי.⁠^ק ומיהו אפשר שהוא אמת, לפי שלא הי׳ להן עיבוד של קיימא אלא העפצים, כדאמרי׳ בגטין^ר והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. בדעפיצן, משמע שכל שאר העבודין שלהן יכולין היו להזדייף. ואפשר שמפני כך פסלום לס״ת דבעינן כתיבה תמה וליכא, א״נ דלאו ספר מיקרי, אבל לדידן דאית לן עבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף, וכותבין בהן גטין ושטרות, אפשר שיהיו כשרים אף לס״ת.⁠^ש

השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס – לפי פשטה של שמועה, רב לית ליה הא דתניא הלכה למשה מסיני מזוזה אדוכסוסטוס למצוה, דהא איהו כר״מ ס״ל וכדרשב״א, ואיהו הא אמר היה כותבה, ולכתחלה משמע. וא״נ אף ע״ג הדוכסוסטוס קתני.⁠^א אבל רבינו הגדול ז״ל כ׳ בהל׳ מזוזה^ב תניא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס, קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער. והא דאמרי׳ מזוזה על הדוכסוסטוס למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשרה. ואפשר דאע״ג דתניא רבי׳ מאיר היה כותבה, לא לכתחלה, אלא פעמים שלא נזדמן לו דוכסוסטוס וכותבה על הקלף, וכדתניא בפרק הקומץ^ג רבי מאיר היה כותבה על הדוכסוסטוס כמין דף ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה ועושה פרשיותיה פתוחות, ואוקימנ׳ מצוה למעבדינהו סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי. ואע״ג דלא דמי דהתם י״ל דמשום שאר דיני קתני כותבה. ועוד דהכא תני טעמא מפני שמשתמרת. ואפשר דה״ק אע״פ שמצותה על הדוכסוסטוס פעמים כותבה על הקלף כשירה, כשצריכה שימור, כגון שעומדת במקום התורפה, או של רבים לפי שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל, וכ״ז כדי לקיים דברי רבינו ז״ל שהוא סבור דרב נמי אית לי׳ הלכה לכתחלה, כדאמר קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, ומשמע דכולהו גמירי דוכסוסטוס למזוזה. ואע״ג דרב נמי אמר כותבין, לאו דוקא, דהא מעיקרא כי אמרינן דרב אתפלין קאמר כותבין לאו דוקא לכתחלה אלא דיעבד, השתא נמי ל״ש. ור״ח^ד ז״ל כ׳ קלף ודוכסוסטוס לענין מזוזה שוין שהיא נכתבת על זה ועל זה, אבל תפלין אין נכתבין על דוכסוסטוס וכן הלכה וכן מנהג ע״כ. ומקצת מחברי ספרים^ה שפסקו שאם שנה בזה ובזה פסולין אלא לעולם תפילין אקלף מזוזה אדוכסוסטוס אין לנו לסמוך עליהן דהלכה כרב דהוא אמורא, ומעשה דר׳ מאיר נמי כמו שפסקו הראשונים ז״ל.

ומזוזה בגויל אינה מתחוורת בשמועה, ומדמקשי׳ לעיל מזוזה אקלף מי כתבי׳ ולא אמרי׳ אקלף וגויל. ועוד מדקתני ברייתא דמזוזה קלף ונייר ומטלית ולא קתני גויל, ש״מ בגויל כשרה, דההיא ברייתא כולהו פסולי אתא למיתני. ועוד טעמא דמשתמרת בגויל נמי איתא לר״מ דאזיל בה בתר שמור, הילכך לכאורה כשרה בגויל,⁠^ו נמצאו ס״ת ומזוזה כשרין בכולן ותפילין בקלף בלבד. ומצאתי בירושלמי,⁠^ז קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שמע ישראל, הדא דאת אמר בקולף פני העור, אכסוסטון כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה. ולשון פני העור משמע שהקלף הוא הצד הדבוק לבשר, וכותבין עליו במקום בשר ממש, ודוכסוסטוס הוא הצד שע״ג הבהמה שהשיער בו וכותבין עליו במקום שיער ממש, וכן הוא עיקר, אע״פ שנחלקו בו הראשונים.⁠^ח