×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תְּהֵא לוּטָא וְלָא תְּהֵא לָאטָה.
Be the one who is cursed and not the one who curses, as a curse eventually returns to the one who curses.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תהא לוטא ולא לטה – נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל.
כבר ביארנו שיש רשות למלך להרוג כל המורד בו והעובר על מצותו או כל מי שדינין שלו מסכימים להרגו אע״פ שאין בדין תורה כן שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכו׳ ומ״מ הרוגי מלכות קרוביהם מתאבלים כמו שיתבאר בברייתא של אבל רבתי ואין מונעין מהם לכל דבר ונקברים בקברי אבותיהם וממונם למלך אבל הרוגי בית דין כבר ביארנו שאין מתאבלין עליהם וממונם ליורשיהם ומ״מ יראה שלא נאמר בהרוגי מלכות להיות ממונו למלך אלא במורד בלבד אבל בעבירה שלא המיתו עליה בית דין אם מצד שאין שם התראה או שאין שם ראיה ברורה או שונא שהרג בשנאה או ששכר גוי להרגו או שכפתו והניחו לפני ארי והרבה סיבות שאע״פ שאין שם מיתת בית דין מרשות המלך להרוג לתקון העולם שאף בית דין יש להם רשות באלו להרוג בהוראת שעה כמו שהתבאר ממונם ליורשים וכל שבאה מצות המלכות לבטל תלמוד תורה של רבים ולא עשו אין זה בדין מרד כלל וגדולי המחברים כתבו כן אפילו בבטול גזירת מלך בשביל שמתעסק במצוה קלה ואין צריך לומר שאם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו:
יבמה שהיא גדמת ר״ל שידיה חתוכות חולצה אפילו בשיניה ואפילו לכתחלה שהרי לא נאמר וחלצה בידה אלא וחלצה נעלו כמו שיתבאר במקומו:
הרודף אחר חבירו להרגו מצוה להציל את הנרדף ואפילו בנפשו של רודף וכן הרודף אחר הערוה חוץ מן הבהמה כמו שיתבאר ומ״מ כל שיכול להצילו באחד מאבריו של רודף יש לו לעשות כן ואם לא השתדל בכך והמית את הרודף הרי זה חייב מיתה אלא שאין בית דין ממיתין אותו אבל המלך רשאי להרגו וכן גואל הדם שלו:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
א״ל ניזיל לאבנר כו׳. והכתוב שאמר והשיב ה׳ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים וגו׳ גם דוד אמר אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וגו׳ ויהרגם וגו׳ היינו לפי דעתם שלא היה יכול אבנר להציל עצמו בא׳ מאבריו של עשהאל ועוד דאיכא למ״ד דפליג דאפילו ביכול להציל עצמו בא׳ מאבריו ולא הציל פטור הנרדף:
בגמרא תהא לוטא ולא תהא לאטא: פירוש לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל. אכן ק״ק הא במכות (דף י״א ע״א) ילפינן מדוד שקללת חכם אפילו בחנם היא באה ואיך שבה על דוד קללת יואב וגם למה לא חלה על יואב ואיך קאמר רב יהודה אמר רב גופא שאמר שם במכות כן הכא דהיינו דאמרי אינשי משום דחלה על דוד הא זה ע״כ לאו משום קללת חנם היה. וי״ל דהתם איירי מקללת חנם שלא קלל החכם אלא למי שיעבור ולא עבר שום אדם דהתם ודאי לא שייך שתשוב אל ראש המקלל כיון שלא קלל לשום אדם אם לא יעבור ואם יעבור אין זה קללת חנם ואעפ״כ חלה על ראש אותו האיש שמיראת הקללה דוקא לא עבר כן היה באחיתופל דהא מקודם שקלל דוד לא אמר אבל הכא שקלל דוד את יואב על שחטא וכיון שאח״כ קבל עונש אחר א״כ הקללה במקומה עומדת רק שמעתה הוא בחנם ולכן חלה על ראש מי שקלל בחנם:
״תהא לוטא ולא תהא לאטה״ [תהיה מקולל ואל תהא מקלל], שבסוף דבר חוזרות הקללות וחלות על המקלל.
Be the one who is cursed and not the one who curses, as a curse eventually returns to the one who curses.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַתְיוּהּ לְיוֹאָב דַּיְּינֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לְאַבְנֵר אֲמַר לֵיהּ גּוֹאֵל הַדָּם דַּעֲשָׂאֵל הֲוַאי עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הֲוָה אֲמַר לֵיהּ הָיָה לוֹ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו.

The Gemara returns to discuss the incident of Joab: They brought Joab before Solomon, who judged him. Solomon said to Joab: What is the reason that you killed Abner? Joab said to him: I was the blood redeemer of the blood of Asahel; when Abner murdered my brother Asahel I killed him, in fulfillment of my duty as his blood redeemer. Solomon said to him: But Asahel was pursuing Abner with the intention of killing him, and therefore he had the status of a pursuer. Since Abner killed Asahel in an act of self-defense, you had no right to kill him as a redeemer of Asahel’s blood. Joab said to Solomon: Abner could have saved himself by wounding Asahel in one of his limbs. Having failed to do so, he was guilty of murder, and I was therefore entitled to kill him.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיוה ליואב ודיינוה. אמר ליה: מאי טעמאא? וימת בדם עשאל אחיו, אמרו: ייזיל אבנר.
א. חסר: קטלתיה לאבנר, אמר להו גואל הדם דעשאל הואי דכתיב.
היה לו – לאבנר להציל את עצמו באחד מאיבריו של עשאל ולא יהרגנו דהכי אמרינן [בבן סורר ומורה] (לקמן דף עד.) רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו נהרג עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. אתיוה ליואב, דייניה. אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי. עשאל רודף הוה, אמר ליה היה לו להצילו באחד מאבריו. אמר ליה לא יכיל ליה. אמר ליה השתא בדופן חמישית כיון ליה, דכתיב ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש, ואמר רבי יוחנן בדופן חמישית, במקום שמרה וכבד תלויין בו, באחד מאיבריו לא יכיל ליה אמרי ליה ניזיל אבנר וכו׳ ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי אמר ר׳ יוחנן שדנו דין סנהדרי אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לעשאל, עשאל רודף היה. היה לך להצילו באחד מאיבריו לא יכילי ליה. השתא בדופן חמישית כוונת ליה, באחד מאיבריו לא יכלת ליה.
והנה מהגמ׳ משמע דאם א׳ הרג את הרודף באופן שהוא היה יכול להציל את הנרדף בא׳ מאבריו של הרודף אזי הריהו חייב מיתה על הריגת הרודף, ומשו״ה מכיון שאבנר היה יכול להציל את עצמו בא׳ מאביריו של עשאל א״כ אבנר נתחייב מיתה על הריגת עשאל והותר ליואב להרגו. אמנם עיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ רוצח הי״ג) וז״ל כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו עכ״ל. ולכאורה דבריו הן נגד גמ׳ דידן, שיואב דן את אבנר בדין מיתה דסנהדרין. ועיין ברמב״ם (פ״ט מהלכות מלכים ה״ד) וז״ל בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו, וכו׳ וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאיבריו נהרג עליו, מה שאין כן בישראל עכ״ל. והשיג עליו הראב״ד וז״ל א״א קשיא ליה אבנר, עכ״ל. ועיין בכס״מ שם, דהראב״ד נקט דפשטות הגמ׳ משמע דאבנר נתחייב מיתת ב״ד משום שהרג את עמשא דהיה יכול להצילו בא׳ מאבריו. והקשה ע״ז הכס״מ דא״א לומר דאבנר נתחייב מיתת ב״ד ודנו אותו בדין סנהדרי דהרי לא היה שם עדים והתראה. ופירש הכס״מ דאף על גב דאמרינן בגמ׳ דכי דייניה ליואב וטעין הני טענתא א״ל ליזיל אבנר דמשמע דיואב שפיר קא הרג לאבנר משום שהרג את עשאל אין הכוונה שנתפייסו באותה טענה על הריגת אבנר אלא מפני שהיה להם טענות אחרות כנגד יואב אמרו לו כן, ותדע דהא אמר קרא אשר פגע בשני אנשים צדיקים ואם אבנר היה חייב מיתה כפי הדין היכי קרי ליה צדיק עכת״ד. ובמל״מ (שם) תירץ שיטת הרמב״ם דיואב הרג את אבנר מפני שיואב היה גואל הדם של עשאל וכמו שיש היתר מיוחד לגואל הדם להרוג מי שהרג את קרובו בשוגג ה״ה דגואל הדם יכול להרוג את הרודף אע״פ שהיה יכול להצילו בא׳ מאיבריו, אבל אין ב״ד הורגין את מי שהיה יכול להציל בא׳ מאבריו והרג את הרודף ולא הציל הנרדף בא׳ מאבריו וכמש״כ הרמב״ם. ומה דאמרינן בגמ׳ דיואב דנו בדין מיתה דסנהדרין ר״ל שלא בא יואב על אבנר באלמות ודרך רוצח בעלמא אלא שכלכל דבריו במשפט.
אתיוה [הביאוהו] ליואב לפני שלמה, דייניה [ודנו]. אמר ליה [לו]: מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגתו] את אבנר? אמר ליה [לו]: גואל הדם של עשאל הואי [הייתי], ומאחר שהרג אבנר את עשהאל הרגתי את הרוצח, כחובת גואל הדם. ענה לו: עשאל רודף הוה [היה], שהרי נאמר שעשהאל רדף אחרי אבנר להורגו, ובדין הרגו אבנר בשעת הגנה על עצמו! אמר ליה [לו]: היה לו להצילו על ידי שיפגע בו באחד מאבריו ולא יוסיף לרדוף אחריו, ולחנם הרגו.
The Gemara returns to discuss the incident of Joab: They brought Joab before Solomon, who judged him. Solomon said to Joab: What is the reason that you killed Abner? Joab said to him: I was the blood redeemer of the blood of Asahel; when Abner murdered my brother Asahel I killed him, in fulfillment of my duty as his blood redeemer. Solomon said to him: But Asahel was pursuing Abner with the intention of killing him, and therefore he had the status of a pursuer. Since Abner killed Asahel in an act of self-defense, you had no right to kill him as a redeemer of Asahel’s blood. Joab said to Solomon: Abner could have saved himself by wounding Asahel in one of his limbs. Having failed to do so, he was guilty of murder, and I was therefore entitled to kill him.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ לָא יְכֵיל לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּיוֵּן לֵיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב ב׳:כ״ג} וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחוֹמֶשׁ וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית בְּמָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לָא יְכֵיל לֵיהּ.

Solomon said to him: Abner was not able to injure Asahel, because he was running and could not aim with precision. Joab said to Solomon: Now Abner was able to aim and hit him precisely in the fifth rib, as it is written: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh (II Samuel 2:23), and Rabbi Yoḥanan says that this means that he hit him in the fifth rib, the place where the gallbladder and liver hang. If Abner could aim with precision at the fifth rib, could he not have successfully aimed at one of Asahel’s limbs?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו ליה לא יכיל ליה – אבנר לכוון באחד משאר איבריו.
אמר להו – יואב השתא בדופן חמישית כנגד צלע חמישי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: לא יכיל ליה [יכול היה לו], שהיה ממהר לרוץ ולא יכול לכוון עד כדי כך. אמר ליה [לו]: השתא [עכשיו, הרי] בדופן חמישית בדיוק כיון ליה, דכתיב [שנאמר]: ״ויכהו אבנר באחרי החנית אל החמש״ (שמואל ב׳ ב, כג), ואמר ר׳ יוחנן בדופן (צלע) חמישית, והוא במקום שמרה וכבד תלויין בו, ואם עד כדי כך יכול היה לכוון — באחד מאיבריו לא יכיל ליה [יכול היה לו]?!
Solomon said to him: Abner was not able to injure Asahel, because he was running and could not aim with precision. Joab said to Solomon: Now Abner was able to aim and hit him precisely in the fifth rib, as it is written: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh (II Samuel 2:23), and Rabbi Yoḥanan says that this means that he hit him in the fifth rib, the place where the gallbladder and liver hang. If Abner could aim with precision at the fifth rib, could he not have successfully aimed at one of Asahel’s limbs?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ נֵיזִיל אַבְנֵר מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲמָשָׂא אֲמַר לֵיהּ עֲמָשָׂא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דִּכְתִיב {שמואל ב כ׳:ד׳} וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲמָשָׂא הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וַיּוֹחֶר וְגוֹ׳.

Solomon said to Joab: Set aside Abner, as you have presented a convincing argument that you are not liable for his death. But what is the reason you killed Amasa? Abner said to him: I killed Amasa in punishment for his having rebelled against the king, as it is written: “And the king said to Amasa: Muster to me the men of Judah within three days, and be you here present. And Amasa went to call the men of Judah, but he was later than the set time that he had assigned to him” (II Samuel 20:4–5).
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריערוך לנררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעמשא בן יתר אמאי קטלתיה? אמר להו: עמשא מורד במלכות הוה, שנ׳: ויוחר מן המועד אשר יעדו.
אמר ליה ניזיל לאבנר – דינו של אבנר פטור אתה עליו.
מאי טעמא קטלתיה לעמשא – ואם תאמר היאך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא הא בעי התראה ואפילו למ״ד חבר אינו צריך התראה הכא לא היה חבר בדבר זה שהיה חושבו מורד במלכות וה״ל שוגג וי״ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה דהוה מורד במלכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל ניזל אבנר: לא שהודו לו בזה שאבנר רוצח היה על שיכול להציל באחד מאבריו ולא הציל דא״כ איך אמרינן לקמן בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג וכן אמרינן לעיל (דף כ׳ ע״ב) שנענש על ששהה מלכות ב״ד ב׳ שנים ומחצה הא לפ״ז היה בדין חייב מיתה אלא ודאי לא יכול להצילו וכמו שאמר אבנר גופא לקמן לא יכילי ליה אלא שלא היו יכולים להרוג יואב על זה שיכול לומר שבדעתו היה יכול להצילו ולא הציל:
גמ׳ אמר ליה ניזיל אבנר, מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו׳. אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש, אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר, רק חזק ואמץ. אלא, ההוא גברא מורד במלכות הוה, דכתיב והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה.
וצ״ב היאך דנו סנהדרין את יואב דחייב מיתה על שהרג את עמשא והרי לא התרו בו עדים, וכן הקשו בתוס׳ (ד״ה מאי טעמא קטלתיה לעמשא) וז״ל ואם תאמר היאך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא הא בעי התראה ואפילו למ״ד חבר אינו צריך התראה הכא לא היה חבר בדבר זה שהיה חושבו מורד במלכות וה״ל שוגג, וי״ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה דהוה מורד במלכות עכ״ל. אמנם דבריהם צ״ע דהרי בתחילת הסוגיא לא אמרו שיואב היה חייב מיתה מדין מורד במלכות, ורק אח״כ בסוגיא נחית להאי טעמא דיואב נתחייב מיתה משום שהיה מורד במלכות, וא״כ היאך דנו סנהדרין את יואב להתחייב מיתה והרי לא הרג את עמשא בעדים ובהתראה.
ויש לישב עפ״י דברי הרמב״ם (פ״ג מהל׳ מלכים ה״י) וז״ל כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה, יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה עכ״ל. ובפ״ו מהל׳ רוצח (ה״ה) כתב וז״ל וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים, לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה עכ״ל. ונמצא שההורג בלא התראה יכול המלך וגואל הדם להורגו. והנה אלו שנהרגין ע״י המלך צריכים העמדה בדין וכש״כ התוס׳ (דף לו. ד״ה רבה), וי״ל דזהו כוונת ר׳ יוחנן דעשו בו דין סנהדרין כלומר שעשו סנהדרין העמדה בדין כדי להתיר את נפש דיואב ליהרג ע״י המלך מדין תיקון העולם.
אמר ליה [לו]: ניזיל [ילך] אבנר, שהרי מצאת לך טעם להצטדק ואין אתה חייב על הריגתו. מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגת אותו] את עמשא? אמר ליה [לו]: עמשא מורד במלכות הוה [היה], דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים ואתה פה עמד. וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר מן המועד אשר יעדו״ (שמואל ב׳ כ, ד–ה), וכעונש על כך הרגו יואב.
Solomon said to Joab: Set aside Abner, as you have presented a convincing argument that you are not liable for his death. But what is the reason you killed Amasa? Abner said to him: I killed Amasa in punishment for his having rebelled against the king, as it is written: “And the king said to Amasa: Muster to me the men of Judah within three days, and be you here present. And Amasa went to call the men of Judah, but he was later than the set time that he had assigned to him” (II Samuel 20:4–5).
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריערוך לנררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ עֲמָשָׂא אַכִּין וְרַקִּין דְּרַשׁ.

Solomon said to him: Amasa was not guilty of rebelling against the king because he interpreted the words akh and rak in a restrictive manner, and in that way he limited the king’s authority.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו ליה: עמשא אכין ורקין מיעוטין דרש, דאשכחינהו דפתחו במסכתאא. אמר: כתיב ביהושע: כל איש אשר ימרה את פיך וג׳. יכול אפילו לדברי תורה ישמע לו? ת״ל: רק חזק ואמץ. וכתיב קרא אחרינא: רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר (צוה) {צוך} משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך. וקיימא לן אכין ורקין מיעוטין: כל מקום שכתוב אך (ואך) {ורק} – למעט באו, וכיון דכתיב הכא רק – למעט כי בדברי תורה אין שומעין לו.
א. בגמרא, דפתוח להו במסכתא. ופירש רש״י שהם עסוקים במסכתא.
אכין ורקין דרש – אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ רקין מיעוטין שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה אכין ורקין דרש אשכחן כו׳ מורד במלכות דכתיב כו׳ הד״א:
עמשא מורד במלכות כו׳ א״ל עמשא אכין ורקין כו׳. י״ל דדריש זה מדכתיב וייחר ביו״ד וקרי׳ ויוחר בוי״ו דריש וייחר מעצמו כמו שחשב יואב שהיה מורד במלכות וקרינן ויוחר בוי״ו שנתאחר ע״י אחרים דאשכחינהו דפתיח להו במסכתא וכו׳ ודריש ליה ג״כ מדכתיב ויוחר מן המועד וגו׳ דהיינו שנתאחר מן המסכת אח׳ מסדר מועד שפתחו ועסוקין בה וק״ל:
אמר ליה [לו] שלמה: עמשא, ״אכין״ ו״רקין״ דרש, כלומר, דרש מילים אלה בפסוקי המקרא לגבי משמעת למלך.
Solomon said to him: Amasa was not guilty of rebelling against the king because he interpreted the words akh and rak in a restrictive manner, and in that way he limited the king’s authority.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַשְׁכְּחִינְהוּ דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא אֲמַר כְּתִיב {יהושע א׳:י״ח} כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת יָכוֹל אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה אתַּלְמוּד לוֹמַר רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.

How so? Amasa found the men of Judah starting to study a new tractate. He said to himself: It is written: “Any man who rebels against your commandment, and will not listen to your words in all that you command him, he shall be put to death” (Joshua 1:18), indicating that the king of Israel has unlimited power. Based on these words alone, one might have thought that the king must be obeyed even when that would lead to abstention from the study of the words of Torah. Therefore, that same verse states: “Only [rak] be strong and of a good courage.” The word “rak” is a restrictive term that serves to limit the king’s authority in a situation where obeying his command will minimalize the study of Torah. Consequently, Amasa was justified when he did not muster the men of Judah at the appointed time, and you had no right to kill him.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד — אשכחינהו דפתיח להו במסכתא [מצא אותם, את בני יהודה, שמתחילים בלימוד מסכת], אמר: אמנם כתיב [נאמר] ״כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת״ (יהושע א, יח), ומשמע שזהו כוחו של מלך בישראל. יכול אפילו לדברי תורה להיבטל מהם בפקודת המלך — תלמוד לומר: ״רק חזק ואמץ״ (יהושע א, יח), ומלשון ״רק״ שהיא לשון צמצום והגבלה למדנו שבדברים מסויימים כוחו של המלך מוגבל, ולפיכך לא הזעיק במועד את בני יהודה. ואם כן נהג עמשא כדין.
How so? Amasa found the men of Judah starting to study a new tractate. He said to himself: It is written: “Any man who rebels against your commandment, and will not listen to your words in all that you command him, he shall be put to death” (Joshua 1:18), indicating that the king of Israel has unlimited power. Based on these words alone, one might have thought that the king must be obeyed even when that would lead to abstention from the study of the words of Torah. Therefore, that same verse states: “Only [rak] be strong and of a good courage.” The word “rak” is a restrictive term that serves to limit the king’s authority in a situation where obeying his command will minimalize the study of Torah. Consequently, Amasa was justified when he did not muster the men of Judah at the appointed time, and you had no right to kill him.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא הָהוּא גַּבְרָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה דִּכְתִיב {מלכים א ב׳:כ״ח} וְהַשְּׁמוּעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה.

Solomon continued: Rather, the opposite is true. That man, you, Joab, rebelled against the king, as it is written: “Then tidings came to Joab, for Joab had followed after Adonijah, though he had not followed after Absalom. And Joab fled to the tent of the Lord and caught hold of the horns of the altar” (I Kings 2:28). Joab followed Adonijah, thereby rebelling against Solomon, the lawful king.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדרבה, אתה הוא מורד במלכות, שנ׳: והשמועה באה אלא יואב כי יואב נטה אחרי אדניה וג׳, ונגמר הדין בכך.
א. כבכי״מ.
והשמועה – כשנמשח שלמה באה אל יואב ונתיירא.
כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה – כשמרד בדוד אביו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא ההוא גברא מורד במלכות כו׳. למ״ד לעיל הרוגי מלכות נכסיהן למלך ניחא דהוצרך לומר לו דבלאו שהוא חייב מיתה ממה ששפך דם עמשא אלא דמורד במלכות נמי הוה ונכסיו למלך ולמ״ד דמורד במלכות נמי נכסיהן ליורשין קא״ל דמורד במלכות הוה לפי דעתו שלא היה חייב מיתה בהריגת עמשא ונראה דדריש ליה דהרגו ליואב נמי מפני שהיה מורד במלכות מדברי דוד שאמר וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב וגו׳ דהיינו שהיה מורד במלכות ממה שנטה אחרי אדוניהו כמ״ש הרד״ק שהרי היה יואב יודע כי בלב דוד להמליך שלמה והוא מורד בהם ונטה אחרי אדוניהו כו׳ ע״ש:
ברש״י ד״ה והשמועה. כשנמשח שלמה: לפי הנראה מהכתוב לא זאת היתה השמועה רק מה שצוה דוד לשלמה לנקום ממנו וכמו שפירש רש״י גופא במלכים:
בתוס׳ ד״ה מ״ט קטליתא. וא״ת והאיך נתחייב יואב: אאבנר ל״ק להו כן כיון שבאמת פטרו אותו ע״י טענתו שחשב שהיה יכול להצילו באחד מאבריו כמו שאמרו לו ניזל אבנר אבל על עמשא שלא אמרו לו כן ואדרבה על מה שטען שמורד במלכות הוי השיבו לו שאכין ורקין דריש סברו התוס׳ כקושיתם שעל עמשא היה חייב מיתה ולכן הקשו הא לא הוי ביה התראה ועל זה תירצו דבאמת גם משום עמשא לא היה חייב אף שלא נזכר בגמרא:
אלא להיפך, ההוא גברא [אותו אדם, אתה], מורד במלכות הוה [היית] דכתיב [שנאמר]: ״והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל אוהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח״ (מלכים א׳ ב, כח).
Solomon continued: Rather, the opposite is true. That man, you, Joab, rebelled against the king, as it is written: “Then tidings came to Joab, for Joab had followed after Adonijah, though he had not followed after Absalom. And Joab fled to the tent of the Lord and caught hold of the horns of the altar” (I Kings 2:28). Joab followed Adonijah, thereby rebelling against Solomon, the lawful king.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי לֹא נָטָה אָמַר רַב יְהוּדָה שֶׁבִּיקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה וּמַאי טַעְמָא לָא נָטָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲדַיִין לִיחְלוּחִית שֶׁל דָּוִד קַיֶּימֶת.

The Gemara asks: What does the verse mean to teach when it says that Joab did not follow Absalom? Rav Yehuda says: It serves to teach that Joab wanted to follow Absalom, but in practice he did not follow him. The Gemara asks: If he wanted to do so, what is the reason that Joab did not follow Absalom? Rabbi Elazar says: When Absalom rebelled against his father, David was still in full possession of his vitality, meaning he was still strong, and Joab feared him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב: ואחרי אבשלום לא נטה. מאי טעמא לא נטה? אמר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת.
ערך לח
לחא(בסוף מכשירין) אלו לא מטמאין ולא מכשירין הזיעה והליחה סרוחה (נדה נה:) ט׳ משקין הן הזב זיעה ליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית פירוש ליחה סרוחה ליחה דבמורתה דם מגפתו אנבר״דורא בלעז (סנהדרין מט.) ואחרי אבשלום לא נטה מאי טעמא אמר עדיין לחלוחית של בית דוד קיימת כלומר עדיין היה דוד בליחותו וכוחו.
א. [אייטר. פייכטיקייט. זאפט.]
מאי לא נטה – כלומר מה לנו להזכיר כאן וכי מה היה לו לירא שלא נטה אחר אבשלום וכאן נטה אלא מגיד לך הכתוב שבקש לנטות גם אחרי אבשלום אלא שלא גמר מחשבתו כדמפרש מפני שעדיין היה ליחלוחית גבורתו של דוד קיימת אבל עכשיו שהזקין יצא מדרכו ונטה אחרי אדוניה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לא נטה א״ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ״ט לא נטה וכו׳. מלתא באנפיה נפשיה וסיפא קדריש:
ואגב הדברים שואלים מאי [מה פירוש] שאחרי אבשלום ״לא נטה״? אמר רב יהודה: שביקש אמנם לנטות ולא נטה בפועל. ומאי טעמא [ומה טעם] באמת ״אחרי אבשלום לא נטה״? אמר ר׳ אלעזר: עדיין ליחלוחית של דוד קיימת, שהיה עדיין כוחו עמו וחשש יואב מפניו.
The Gemara asks: What does the verse mean to teach when it says that Joab did not follow Absalom? Rav Yehuda says: It serves to teach that Joab wanted to follow Absalom, but in practice he did not follow him. The Gemara asks: If he wanted to do so, what is the reason that Joab did not follow Absalom? Rabbi Elazar says: When Absalom rebelled against his father, David was still in full possession of his vitality, meaning he was still strong, and Joab feared him.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֲדַיִין אִיצְטַגְנִינֵי שֶׁל דָּוִד קַיָּימִין דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד כּוּלָּן בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ וּמְגַדְּלֵי בְלוֹרִית הָיוּ וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָיסוֹת הָיוּ וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל דָּוִד.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: David’s stars [itztagninei], the planetary influences that determined his fortune, still stood for him. As Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14), and they grew their hair in a gentile hair style, and they would go at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied. As long as David was supported by this force, Joab was afraid to challenge him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איסטגנינו,א דאמר רב: ת׳ ילדים בני יפת תואר מגדלי בלורית היו לו לדוד ומהלכין בראשי הגייסות, והן הן אגרופן של בית דוד – כלומר: ומהן נתיירא יואב לנטות אחרי אבשלום.
א. הלשון חסר כאן. ובגמרא, אמר ר׳ אלעזר עדיין ליחלוחית של דוד קיימת, ר׳ יוסי ברבי חנינא אמר עדיין איצטגניני של דוד קיימין.
איצטגניני דוד – בעלי אגרופי׳ שלו שעל ידם הוא נלחם ויוצא ובא על פיהם איצטגנינות דכל הש״ס לשון מזלות וחוזים בכוכבים והנך קרי הכי משום שהיה דוד נסמך עליהם ועושה על פיהם והולך אחר דבריהם.
ילדים – בחורים.
ומגדלי בלורית – כמשפטי העובדי כוכבים כדי שייראו בעלי אימה ויפחדו מהן ובני יפת תואר נשי עובדי כוכבים שהיו לוקחים בשביה והתירן הכתוב כדכתיב (דברים כב) וראית בשביה וגו׳.
אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי תהא ליטא כו׳. מוטב ליך שתהא מקולל ואל תהא מקלל לפי שסוף קללת חנם לחזור למקלל.
אתיוה קמי סנהדרי כדבאעי דכתיב כי פה אמות ודינוה אמרי ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר להו גואל הדם דעשהאל הואי אמרי ליה עשהאל רודף אחר אבנר הוה ובדין קטליה אמר להו היה לו להציל באחד מאיבריו וכיון שהרגו חייב עליו אמרי ליה הני מילי היכא דיכול להציל באחד מאיבריו ולא הציל אלא הרגו אלא אבנר אפשר דלא יכיל ליה לאצולי באחד מאיבריו אמר להו השתא בדופן חמישית איכוון ליה כנגד צלע חמישית דכתיב ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש וא״ר יוחנן בדופן חמישית מקום שמרה וכבד תלויין בו באחד מאיבריו לא הוה יכיל ליה אמרי ליה ליזיל אבנר כלומר ילך דינו של אבנר לפי שפטור אתה עליו אלא מאי טעמיה קטלתיה לעמשא אמר להו עמשא מורד במלכות הוה שנא׳ ויוחר מן המועד אשר יעדו אמרי ליה עמשא אכין ורקין דרש למרוד במלכות ולא הוה מיחייב קטלא מאי היא אזל אשכחנהו לישראל דפתיחא להו מסכתא ולא בעא לבטולנהו מדברי תורה מאי דרש אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך כו׳ יומת יכול אף לעבור על דברי תורה כן שאם באה מצות המלך לעבור על דברי תורה נשמע לו תלמוד לומר רק חזק ואמץ בסופי׳ דההוא קרא גופיה כתיב ואכין ורקין למיעוטין הן ומקמי הכין כתיב רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה והאי רק חזק ואמץ בתרא הכי דריש ליה רק כל איש אשר ימרה את פיך כו׳ יומת רק חזק ואמץ לשמור לעשות כמו שאמרתי לך כלומר רק חזק שלא תצוה לעבור על דברי תורה.
אלא ההוא גברא יואב מורד במלכות הוה מילתייהו דסנהדרי קא מסיק ואזיל דכתיב כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה מאי אצטריך לאשמועינן שבקש לנטות ולא נטה כלומר שלא נמנע אלא מן המעשה בלבד מאי טעמא לא נטה א״ר אלעזר עדיין לחלוחית גבורה של דוד קיימת יש לפרש עדיין לחלוחית חסדו של דוד שהיה גומלו ליואב קיימת רבי יוסי בר׳ חנינא אמר עדיין איצטגנינין של דוד קיימת לשון אצטגנינות בכל התלמוד חכמת הככבים להגיד מה שעתיד להיות כענין מה שכתוב (ישעיה מ״ז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים כו׳ וכדאמרינן (ב״ב ט״ז:) אצטגנינות גדולה היתה בו באברהם אבינו שכל מלכי מזרח ומלכי מערב משכימין על פתחו וכדאמרינן (שבת קנ״ו) ויוצא אותו החוצה אמר לו צא מאצטגנינות שלך ולפי שדרך בני אדם לצאת ולבוא ולעשות על פי האצטגנינין נמשלו ילדיו של דוד שהיה נסמך עליהם מפני גבורתן ויוצא ובא על פיהם לאצטגנינין דאמר רב יהודה אמר רב כו׳ ויואב היה מתיירא מהם לפיכך לא נטה אחרי אבשלום ופליגא דר׳ אבא בר כהנא דאמר אלמלא יואב שהיה נלחם לדוד לא עסק דוד בתורה לפי שהיה צריך ליבטל מדברי תורה ולהלחם אלמא עיקר מלחמתו של דוד על ידי יואב היתה נעשית ואלמלא דוד שהיה עוסק בתורה וזכיותיו עומדות לו ליואב במלחמה לא עשה יואב מלחמה:
וישיבו אותו מבור הסירה. א״ר אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בפרק ראשון דסוטה בגמרא דבני מערבא שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר כי בקחתו את החנית ואת צפחת המים ובכרתו את כנף מעילו ולא הרגני צדיק הוא ואין בידו רעה ופשע ואין לי לרדפו, אמר לו אבנר לא כי אלא כי הצפחת והחנית אצל הבור נשארו כשהלכו הנערים לשאוב מים הוליכום בידם ושכחום אצל הבור ומצאם דוד ועתה בא לגנוב דעתך ולהתרצות אליך בחנם אמר לו הצפחת והחנית יישר הנה אמרת כי בבור נשארו כנף מעילי מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הועדך כלומר נסבך בקוצים ונחתך ובא דוד ונטלו משם וכיון שלא הניחו אבנר לשאול להתפייס לדוד נענש עליהם.
ויטהו יואב אל תוך השער לשון סנהדרי כדכתיב אל זקני עירו ואל שער מקומו וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך מאי היא שדנו בדין סנהדרי אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לעשאל כו׳. לדבר אתו בשלי אמר רב יהודה אמר רב על עסקי השל פירש ר״ח ז״ל ששאלה שאלו בענין החליצה כדכתיב של נעלך. ור״ש ז״ל מסיים בה הכי שאלו בערמה יבמה גידמת היאך חולצת התחיל שוחה לפניו ומראהו כך היא חולצת בשיניה והוא שלף חרבו והרגו כדכתיב בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו ולא מסתבר דהא אמרינן לעיל דבהדיא דיניה בדין סנהדרי ואמר ליה מאי טעמא קטלתיה לעשהאל אחי ואיבעי ליה לאבנר לאזדהורי מיניה אלא הכי מפרשינן לה על עסקי השל על עסקי הריגתו של עשהאל שהיתה שגגה ביד אבנר שהיה סבור שהרודף ניתן ליהרג לגמרי אעפ״י שיכול להציל באחד מאיבריו והאי דאמר ליה לא יכילי ליה מילתא בעלמא קאמר ליה או שלא נזכר בשעת מעשה להציל באחד מאיבריו ושל לשון שגגה הוא כדכתיב (שמואל ב׳ ו׳) ויכהו שם האלהים על השל.
צדיקים וטובים ממנו טובים שהם דרשו אכין ורקין שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה והוא לא דרש אלא קיים מצות המלך ועבר על דברי תורה מפורש בגמ׳ דבני מערבא בפ׳ חלק ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני השם מי היו אבנר ועמשא היו וכתיב ולא אבו עבדי המלך ויואב לא עשה כן אלא הרג את אוריה ויש אומרים עמשא שדרש אכין ורקין שלא לקיים מצות המלך לבטל את ישראל מן התורה ואבנר כדכתיב ולא אבו עבדי המלך. וצדיקים שהן אמר להן המלך בפיו לעבור על דברי תורה דכתיב ויאמר המלך לרצים כו׳ ולא קבלו ממנו והוא לא אמר לו להרוג את אוריה אלא ע״י אגרת שנשלחה לו ועשה מצות המלך לעבור על דברי תורה.
ועמשא לא נשמר בחרב כו׳ שלא חשדו. נקבר בביתו במדבר שהיה ביתו מופקר לעניים כמדבר שמופקר לכל. דבר אחר שהיה מנוקה מגזל ועריות כמדבר שאין בני אדם מצויין בו לא לגזל ולא לערוה.
ויואב יחיה את שאר העיר, איידי דעסיק השתא בשבחיה דיואב אייתי הך פסוקא דכתיב בדברי הימים ויואב יחיה כו׳ אמר רב אפי׳ מוניני וצחנתא מיני דגים קטנים טעים ופריס להו כשהיה טועם מהם היה משלח מהן מנות לבני העיר. פריס - יש אומרים לשון פרס שנוטלין מבית המלך, ואני אומר מלשון הלא פרוס לרעב לחמך (ישעיה נ״ח):
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ומגדלי בלורית כו׳ יפת תואר היו נשים כו׳ בשביה וגו׳ הס״ד:
ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר: עדיין איצטגניני (כוחו ומזלו) של בית דוד קיימין, שאמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים (בחורים צעירים) היו לו לדוד, כולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלורית היו, ומהלכין בראשי הגייסות היו, והן הן בעלי אגרופין של דוד, וכיון שהם היו עם דוד חשש יואב מפני צבא זה.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: David’s stars [itztagninei], the planetary influences that determined his fortune, still stood for him. As Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14), and they grew their hair in a gentile hair style, and they would go at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied. As long as David was supported by this force, Joab was afraid to challenge him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אִילְמָלֵא דָּוִד לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה וְאִילְמָלֵא יוֹאָב לֹא עָסַק דָּוִד בַּתּוֹרָה דִּכְתִיב {שמואל ב ח׳:ט״ו} וַיְהִי דָוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא מָה טַעַם דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ מִשּׁוּם דְּיוֹאָב עַל הַצָּבָא וּמָה טַעַם יוֹאָב עַל הַצָּבָא מִשּׁוּם דְּדָוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ.

The Gemara notes: And those who view Joab in a negative light disagree with the opinion of Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana says: Were it not for David, who studied Torah, Joab would not have been able to wage war successfully, and were it not for the military acumen of Joab, David would not have been able to study Torah. As it is written: “And David executed judgment and justice to all his people, and Joab, son of Zeruiah, was over the army” (II Samuel 8:15–16). What is the reason that David “executed judgment and justice to all his people”? He was able to do so because “Joab, son of Zeruiah, was over the army,” assisting him and fighting his battles. And what is the reason that “Joab, son of Zeruiah, was over the army”? He was able to do so because “David executed judgment and justice to all his people.”
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופליגא דר׳ אבא בר כהנא, דאמר: אילמלא דוד – לא עשה {יואב} מלחמה, ואילמלא יואב – לא עסק דוד בתורה, שנ׳: ויהי דוד עשה משפט וצדקה ויואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא – משום דדוד עשה משפט וצדקה.
אילמלא דוד – שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא עסק דוד בתורה כו׳ לכאורה דהל״ל אלמלא יואב לא היה דוד עושה משפט וצדקה דכתיב ויהי דוד עושה וגו׳ ונראה שדקדק לומר כן ממה דכתיב לכל עמו דמי שלא למד הדינין על בוריין א״א לעשות משפט צדק לכולם שלא יכשל בהם אבל אמר דוד שהיה עוסק בתורה ולמד הדינין על בוריין ובזה היה עושה משפט צדק לכל עמו ולא היה נכשל וז״ש אלמלא יואב לא היה דוד פנוי לעסוק בתורה מפני הטירדא ולא היה יכול לעשות משפט צדק לכל עמו וק״ל:
ומעירים: ופליגא [וחלוקה] גישה זו שרואה את גנותו של יואב, על דבריו של ר׳ אבא בר כהנא. שאמר ר׳ אבא בר כהנא: אילמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה ומצליח בה, ואילמלא יואב שנלחם לא עסק דוד בתורה, שנאמר: ״ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא״ (שמואל ב׳ ח, טו–טז) מה טעם דוד ״עשה משפט וצדקה לכל עמו״משום ש״יואב בן צרויה על הצבא״, ועוזר לו ועושה מלחמותיו. ומה טעם ״יואב בן צרויה על הצבא״משום ש״דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו״.
The Gemara notes: And those who view Joab in a negative light disagree with the opinion of Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana says: Were it not for David, who studied Torah, Joab would not have been able to wage war successfully, and were it not for the military acumen of Joab, David would not have been able to study Torah. As it is written: “And David executed judgment and justice to all his people, and Joab, son of Zeruiah, was over the army” (II Samuel 8:15–16). What is the reason that David “executed judgment and justice to all his people”? He was able to do so because “Joab, son of Zeruiah, was over the army,” assisting him and fighting his battles. And what is the reason that “Joab, son of Zeruiah, was over the army”? He was able to do so because “David executed judgment and justice to all his people.”
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {שמואל ב ג׳:כ״ו} וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁיבוּ אוֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּירָה מַאי בּוֹר הַסִּירָה אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בּוֹר וְסִירָה גָּרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג.

§ The verse states: “And Joab went out from David, and sent messengers after Abner, and they brought him back from Bor Sirah” (II Samuel 3:26). The Gemara asks: What is the meaning of the name Bor Sirah? Rabbi Abba bar Kahana says: A well [bor] and a thorn [vesira] caused Abner to be killed. Abner became liable to be killed when he failed to take advantage of two opportunities to bring about a reconciliation between King Saul and David. First, when David cut off a corner of Saul’s robe after he entered a cave in order to relieve himself, and second, when David found Saul sleeping and took the jug of water and the spear from next to his head. Rather than tell Saul that David could have killed him and refrained from doing so, Abner suggested to Saul that his robe may have been torn by a thornbush and that his jug of water may have been taken by one of his own men. These two incidents are alluded to by the words bor, well, i.e., jug of water, and sira, thornbush.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישיבו אתו מבור הסירה – א״ר אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שייהרג.
מפורש בתלמוד ארץ ישראל בשוטה פרק א׳ (ה״ח): שרצה שאול להשיב את דוד, מפני שאמר: בעת שלקח הצפחת והחנית היה יכול להורגיני, וכיון שלא הרגני – צדיק הוא, אין לרודפו. ואמר לו אבנר: לא כי, אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם בבור, ובא דוד ומצאם בבור של מים ולקחם. אמר לו: הצפחת והחנית – הנה אמרת בבור נשארו, כנף מעילי מה תאמר בו? אמר לו: כנף מעילך בסירה הוערת – כלומר: נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם. וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד – נענש עליהן. וזהו פירוש: בור וסירה גרמו לו לאבנר שייהרג.
בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג – בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו (שמואל א כו) ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו׳ היה לו לאבנר למחות בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך ולא מיחה אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לו.
וסירה – קוץ. כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר ללמד זכות על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה ולא לימד זכות אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בור וסירה גרמו לו כו׳. עיין פירש״י והוא דחוק דמה תלה אבנר בבור ולא הוה דומיא דסירה שתלה הדבר בסירה ופי׳ הרד״ק יותר נכון בזה שא״ל אחד מן הנערים שכחה בבור ומצאה דוד בבור עכ״ל דהשתא הוה שפיר דומיא דסירה ודו״ק:
רש״י ד״ה בור וסירה וכו׳ וכשאמר להם דוד. הכי איתא בירושלמי פ״א דסוטה:
א נאמר: ״ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה״ (שמואל ב׳ ג, כו) ושואלים: מאי [מה פירוש] ״בור הסירה״? אמר ר׳ אבא בר כהנא: בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג. שסייע לשאול המלך ברדיפתו אחר דוד (כמבואר ברש״י).
§ The verse states: “And Joab went out from David, and sent messengers after Abner, and they brought him back from Bor Sirah” (II Samuel 3:26). The Gemara asks: What is the meaning of the name Bor Sirah? Rabbi Abba bar Kahana says: A well [bor] and a thorn [vesira] caused Abner to be killed. Abner became liable to be killed when he failed to take advantage of two opportunities to bring about a reconciliation between King Saul and David. First, when David cut off a corner of Saul’s robe after he entered a cave in order to relieve himself, and second, when David found Saul sleeping and took the jug of water and the spear from next to his head. Rather than tell Saul that David could have killed him and refrained from doing so, Abner suggested to Saul that his robe may have been torn by a thornbush and that his jug of water may have been taken by one of his own men. These two incidents are alluded to by the words bor, well, i.e., jug of water, and sira, thornbush.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {שמואל ב ג׳:כ״ז} וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁדָּנוֹ דִּין סַנְהֶדְרִי א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲשָׂאֵל עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הָיָה הָיָה לְךָ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לָא יְכֵילִי לֵיהּ הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּוֵּונְתְּ לֵיהּ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לָא יְכֵלְתְּ לֵיהּ.

The verse states: “And Joab took him aside in the gate to speak with him quietly” (II Samuel 3:27). Rabbi Yoḥanan says: Joab judged Abner according to the halakha of the Sanhedrin, which would sit in judgment by the gate of the city. How so? Joab said to Abner: What is the reason that you killed Asahel? Abner said to him: Asahel was pursuing me with the intention to kill me, and therefore he had the status of a pursuer, whom I had the right to kill in self-defense. Joab said to Abner: Even so, you could have saved yourself by wounding one of his limbs. Abner replied: I was not able to do so as I was running and could not aim with precision. Joab said to him: Now seeing that you were able to aim and hit him precisely in the fifth rib, could you not have successfully aimed at one of his limbs?
רש״יבית הבחירה למאיריערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדנו דין סנהדרי – כמו (דברים כא) אל זקנו עירו ואל שער מקומו דסתם שער לשון סנהדרי הוא שהיו דנין שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר״י שדנו דין סנהדרין: א״ל הא גם לפי דעתו של יואב שרוצח הוא שלא כדין המיתו שהיה לו לדון אותו בסייף כדין רוצח די״ל כיון שגואל הדם היה וגואל הדם שלא יכול להמיתו במיתה הכתובה בו יכול להמית בכל מיתה שיכול כדאמרינן לעיל (דף מ״ה ע״ב) והוא לא יכול להמיתו רק במיתת ערמה זו ששאל לו גדמת האיך חולצת כי ירא פן יעמוד נגדו או פן יציל אותו דוד:
נאמר ״ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי״ (שמואל ב׳ ג, כז) אמר ר׳ יוחנן: שדנו דין סנהדרי, כלומר, הביאו אל השער שהוא מקום הסנהדרין ושם דן אותו. כיצד? אמר ליה [לו]: מאי טעמא קטלתיה [מה טעם הרגת אותו] את עשאל? אמר לו: עשאל רודף היה ומותר היה לי להרגו כהגנה עצמית. אמר לו: היה לך להצילו באחד מאיבריו! ענה לו: לא יכילי ליה [יכולתי לו]. אמר לו יואב: השתא [עכשיו] בדופן חמישית כוונת ליה [לו], באחד מאיבריו לא יכלת לכוון ליה [לו]?!
The verse states: “And Joab took him aside in the gate to speak with him quietly” (II Samuel 3:27). Rabbi Yoḥanan says: Joab judged Abner according to the halakha of the Sanhedrin, which would sit in judgment by the gate of the city. How so? Joab said to Abner: What is the reason that you killed Asahel? Abner said to him: Asahel was pursuing me with the intention to kill me, and therefore he had the status of a pursuer, whom I had the right to kill in self-defense. Joab said to Abner: Even so, you could have saved yourself by wounding one of his limbs. Abner replied: I was not able to do so as I was running and could not aim with precision. Joab said to him: Now seeing that you were able to aim and hit him precisely in the fifth rib, could you not have successfully aimed at one of his limbs?
רש״יבית הבחירה למאיריערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב עַל עִיסְקֵי שָׁלוּ {שמואל ב ג׳:כ״ז} וַיַּכֵּהוּ שָׁם אֶל הַחוֹמֶשׁ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית מָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ.

The Gemara asks: What is the meaning of “to speak with him quietly [basheli]”? Rav Yehuda says that Rav says: He took him aside to speak to him by way of deception [shalu]. As for what is stated: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh (II Samuel 2:23), Rabbi Yoḥanan says: He hit him in the fifth [ḥamishit] rib, the place where the gallbladder and liver hang.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי? על עסקי השל – פירושא: שאלו בעניין חליצה, כדכתיב: של נעלך מעל רגליך.
א. פירוש זה הובא ביד רמ״ה בשם ר״ח.
ערך של
שלא(סנהדרין מט.) לדבר אתו בשלי אמר רבי יהודה אמר רב על עסקי של פי׳ שאלה שאלו בענין החליצה כדכתיב של נעלך גידמת במה חולצת אמר לו בשיניה אמר לו הראה לי האיך וכששחה להראות לו הכהו בחומש.
ערך בר
ברב(שבת קג.) החורש כל שהוא למאי חזי לבורא דקרא פי׳ לגומא של דלעת (א״ב: בנוסחאות שלנו כתיב לביזרא ומפרש רש״י לזרוע בתוכו נימא של דלעת): (ביצה כה.) וצפרים שקננו בטפיחים ובבורות חייב אית דאמרי שקננו בבירה. (בבא קמא ו) הצד השוה שבהן רב׳ אמר לאיתויי בור המתגלגל פי׳ אבן המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה היכי דמי אי בהדי דקא מתגלגל קא מזקי כחו הוא דההוא שמתגלגל ברגליו הוא חייב ולא בעל האבן ולא דמי לבור דבור מעשיו גרמו לו ובהאי אבן לא נעשה מעשה שור יוכיח שאין מעשיו גרמו לו אף אני אביא את האבן (בבא בתרא פג) בגמ׳ קנה שלשה ובפרק (האומר לחברו) בעי רב אשי בור מהו שתפסיק (סנהדרין מט) וישובו אתו מבור הסיר׳ אמר ר׳ אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד ירושלמי (בפיאה פ״א ובסוט׳ פרק א) שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר הנה בעת שלקח הצפחת והחנית והיה יכול להרגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא ואין לרדפו אמר לו אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם ומצאם דוד ולקחתם מן הבור אמר לו הצפחת והחנית כבר נשארו בבור כנף מעילי מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הודעת כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד נענש עליהם וזהו בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג.
ערך גרס
גרסג(סנהדרין מט) (נדה סט.) שבעה סממנים מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין. (פרק י״ז בכלים) גריס נגעים כגרים הקלקי פירוש אם יש לאדם בגופו נגע כשיעור חצי פול טמא (מועד קטן יג:) והגרוסות עושין בצינעה לצורך אוכל במועד (מנחות סו) נתנוהו לריחים של גרוסות פי׳ הריחים שטוחנים בהן פולין (בבא בתרא כב) אביי אמר אנא ענשתיה דאמר להו לרבנן עד דמגרסיתי גרמי ביה אביי אתו אכלו בשרא בי רבא (א״ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ואמרין אייתיאו גרוסא והוא לשון מקרא גרש כרמל)
א. [אויס ציהען.]
ב. [איין גרוב. ציסטערנע ברונן.]
ג. [געמאהלענע בויהנען. גרויפין.]
על עסקי שלו – לשון של נעלך (שמות ג) שאל לו בערמה יבמה גדמת היאך חולצת התחיל שוחה מלפניו ומראהו כך היא חולצת בשיניה והוא שלף חרבו והרגו כדכתיב (מלכים א ב) בחגורתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עסקי שלו כו׳. עיין פי׳ רש״י ובפ׳ מצות חליצה איבעיא להו הך מלתא בלשון אחר גדמת מהו שתחלוץ ואהך איבעיא לא הוה צריך לשחות ולהראות היאך תחלוץ בשיניה אלא דהמ״ל תחלוץ בשיניה כדאמרינן התם מי כתיב וחלצה ביד אבל הכא יואב הוה מיבעיא ליה לאבנר היאך חולצת בשיניה ולהכי היה צריך אבנר לשחות להראות לו וק״ל:
ויכהו שם אל החומש אמר ר״י כו׳ כצ״ל:
ושואלים מה משמעות ״לדבר אתו בשלי״ אמר רב יהודה אמר רב: על עיסקי שלו [מרמה] ומה שנאמר שם: ״ויכהו שם (אל) החמש״ (שמואל ב׳ ג, כז), אמר ר׳ יוחנן: בדופן (צלע) חמישית. מקום שמרה וכבד תלויין בו.
The Gemara asks: What is the meaning of “to speak with him quietly [basheli]”? Rav Yehuda says that Rav says: He took him aside to speak to him by way of deception [shalu]. As for what is stated: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh (II Samuel 2:23), Rabbi Yoḥanan says: He hit him in the fifth [ḥamishit] rib, the place where the gallbladder and liver hang.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {מלכים א ב׳:ל״ב} וְהֵשִׁיב ה׳ אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וטובים מִמֶּנּוּ טוֹבִים שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין אַכִּין וְרַקִּין וְהוּא לֹא דָּרַשׁ צַדִּיקִים שֶׁהֵן בַּפֶּה וְלֹא עָשׂוּ וְהוּא בְּאִיגֶּרֶת עָשָׂה.

§ The verse states that Solomon said to Benaiah, son of Jehoiada, concerning Joab: “And the Lord shall return the blood upon his own head, for he fell upon two men more righteous and better than he” (I Kings 2:32). The Gemara explains: Amasa and Abner were “better” that Joab, as they interpreted the words akh and rak in a restrictive manner that limited the king’s authority, while he did not interpret them in that way, demonstrating that they were greater than him in Torah. Amasa and Abner were also “more righteous” than Joab, as they both received oral instructions directly from Saul to slay the priests of Nov and they did not do so, whereas Joab was instructed by David in a letter to kill Uriah and he did so.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו וג׳, צדיקים ממנו שהן בפה ולא עשו, שאמר להם שאול המלך להרוג הכהנים ולא קיבלו ממנו. וכך הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל בפרק חלק (ה״ב): ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יי׳ וגו׳. מי היו? אמר ר׳ שמואל אבנר ועמשא היו. אמרו ליה? כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינרין, פירוש כלי זיין ורסן הסוס בלשון יוון כך שמם, אמרו ליה הא טריפין לך, כלומר אין אנו חפיצין לא במתנותיך ולא בעבודתך, ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני יי׳. ויואב באיגרת שכתב לו דוד על אוריה החתי קיבל והרגו. טובים ממנו – שדרשו אכין ורקין כדאמרן. והוא לא דרש, אלא קיבל באגרת ועשה.
שהם דרשו אכין ורקין – שלא לקיים מצות המלך לעבור על דברי תורה עמשא כדאמרן אבנר כשאמר לו שאול לעבדיו (שמואל א כב) סובו והמיתו את כהני ה׳ וגו׳ וכתיב (שם) ולא אבו עבדי שאול לשלוח ידם ולפגוע וגו׳.
והוא לא היה דורש – והרג אוריה במצותו של דוד אע״ג שלא צוה דוד אלא באיגרת כדכתיב (שם ב יא) ויכתב בספר לאמר הבו את אוריה וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה שהם דרשו כו׳ דברי תורה עמשא הד״א:
טובים שהיו דורשין כו׳. ר״ל טובים שהיו דורשין אכין ורקין שבתורה הנקראת טוב לצדיקים נאמר על המעשה כמו והיה מעשה הצדקה וגו׳ שהן שמעו אפילו מפי המלך ולא עשו לבטל התורה והוא ע״פ האגרת מן המלך עשה לבטל התורה ודו״ק:
ב נאמר שאמר שלמה לבניהו בן יהוידע אודות יואב: ״והשיב ה׳ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו״ (מלכים א׳ ב, לב) ומסבירים: ״טובים״שהיו דורשין ״אכין״ ו״רקין״, והוא לא דרש הרי שהם גדולים ממנו בתורה. ״צדקים״שהן שניהם היו מעבדי שאול, וצוה להם שאול בפה להרוג את אנשי נוב עיר הכהנים ולא עשו. והוא באיגרת שקיבל להרוג את אוריה — עשה.
§ The verse states that Solomon said to Benaiah, son of Jehoiada, concerning Joab: “And the Lord shall return the blood upon his own head, for he fell upon two men more righteous and better than he” (I Kings 2:32). The Gemara explains: Amasa and Abner were “better” that Joab, as they interpreted the words akh and rak in a restrictive manner that limited the king’s authority, while he did not interpret them in that way, demonstrating that they were greater than him in Torah. Amasa and Abner were also “more righteous” than Joab, as they both received oral instructions directly from Saul to slay the priests of Nov and they did not do so, whereas Joab was instructed by David in a letter to kill Uriah and he did so.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {שמואל ב כ׳:י׳} וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב אָמַר רַב שֶׁלֹּא חֲשָׁדוֹ.

The verse states: “But Amasa took no heed of the sword in Joab’s hand” (II Samuel 20:10). Rav says: Amasa took no heed of the sword because he did not suspect that Joab was capable of murdering him.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב שלא חשדו כו׳. ר״ל אם לא ראה החרב בידו מאי קאמר דלא נשמר מן החרב אלא דקאמר אף שהיה לו לשמור עצמו מחרב שבידו לא היה נשמר בו וקאמר רב דהיינו משום שלא חשדו שיהרגנו וכמ״ש וישם דמי מלחמה בשלום שהיה להם שלום עמו ולא היו נשמרים ממנו כפירש״י ודו״ק:
נאמר: ״ועמשא לא נשמר בחרב אשר ביד יואב״ (שמואל ב׳ כ, י), אמר רב: עמשא לא נשמר מפני שלא חשדו ליואב שהוא מסוגל לרוצחו.
The verse states: “But Amasa took no heed of the sword in Joab’s hand” (II Samuel 20:10). Rav says: Amasa took no heed of the sword because he did not suspect that Joab was capable of murdering him.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {מלכים א ב׳:ל״ד} וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר אַטּוּ בֵּיתוֹ מִדְבָּר הוּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כַּמִּדְבָּר מָה מִדְבָּר מוּפְקָר לַכֹּל אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מוּפְקָר לַכֹּל דָּבָר אַחֵר כַּמִּדְבָּר מָה מִדְבָּר מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת {דברי הימים א י״א:ח׳} וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר אָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ מוּנִינֵי וְצַחֲנָתָא טָעֵים פָּרֵיס לְהוּ.:

The verse states with regard to Joab: “And he was buried in his own house, in the wilderness” (I Kings 2:34). The Gemara asks: Is that to say that Joab’s house was a wilderness? Rav Yehuda says that Rav says: Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is freely open to all, so too, Joab’s house was freely open to all, as he generously opened his house to the poor and made them feel like members of the household. Alternatively, Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is clean of theft and sexual immorality, as it is uninhabited, so too, Joab’s house was clean of theft and sexual immorality, owing to his righteousness. As for the verse: “And Joab kept alive the rest of the city” (I Chronicles 11:8), Rav Yehuda says: Not only would Joab feed the poor, but he would even give them treats of types of small fish so they would lack for nothing.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויקבר בביתו במדבר – מלמד שהיה ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות כמו המדבר שאין אדם מצוי לגזול ולא לערוהא.
הדרן עלך נגמר הדין
א. ראה פירוש רש״ג ורה״ג בהרכבי סי׳ שסד על מוניני וצחנתא, ולא הביאו ר״ח.
ויקבר בביתו במדבר – ביואב כתיב.
מופקר לכל – לעניים להתפרנס מביתו.
אפי׳ מוניני וצחנתא טעים – אפילו דברים דקים וענוגים.
טעים – שהיה טועם.
פריס להו – משלח להם למזונות לעניים של עיר. פריס לשון פרס שנוטלין מבית המלך ופסוק זה בדברי הימים כשלכד דוד את מצודת ציון.
מוניני – דגים קטנים וצחנתא מין דגים קטנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה פריס להו כו׳ עיר פריס הד״א:
ויקבר בביתו במדבר כו׳. נראה לפרש ע״פ הדרש שהביא הרד״ק הרוגי ב״ד אין נקברים בקברי אבותיהן כו׳ מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקברי אבותי כו׳ ולדעת בעל זה הדרש בא טעם וקברתו יפה כלומר פגע בו שם כדבריו וקברתו בקברי אבותיו עכ״ל וזש״ה ויקבר בביתו דהיינו בקברי אבותיו ואמר שזכה לזה יותר משאר הרוגי ב״ד מפני שהיה ביתו מופקר כמדבר כו׳ ואמרו אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות לפי שדרך בעלי מלחמות שמצוי בהם גזל ועריות אמר שלא כן ביתו ובעלי מלחמות שבחיל שר צבא יואב שהם היו מנוקים מגזל ועריות כמו שדרשו בפסוק שיניך כעדר הקצובות וגו׳ על י״ב אלפים שצבאו על מדין שהיו מתרחקין מן הגזל מן העריות שלא כדרך שאר בעלי מלחמות וק״ל:
אפי׳ מוניני כו׳. עיין פירוש רש״י בערוך פירש מוניני ציר של דגים כו׳. כלומר כל שהיה אוכל אפילו דבר מועט היה מחלק עכ״ל עיין שם ונראה דדריש ליה ממלת שאר דאפילו דבר טפל שעשוי שירים היה מחיה ופריס לעניי העיר וק״ל:
סליק פרק נגמר הדין
נאמר ביואב: ״ויקבר בביתו במדבר״ (מלכים א׳ ב, לד), ושואלים: אטו [וכי] ביתו מדבר הוא? אמר רב יהודה אמר רב: ביתו היה כמדבר, מה מדבר מהותו שהוא מופקר לכל, אף ביתו של יואבמופקר לכל, שהיה מכניס עניים ביד רחבה עד שהיו כבני ביתו. ועוד דבר אחר: כמדבר, מה מדבר מנוקה מגזל ועריות (לפי שאין שם אדם), אף ביתו של יואב מנוקה היה מגזל ועריות מפני צדקתו. ועל הנאמר: ״ויואב יחיה את שאר העיר״ (דברי הימים א׳ יא, ח), אמר רב יהודה: לא רק שהיה דואג לעניי העיר, אלא אפילו מוניני וצחנתא טעים פריס להו
The verse states with regard to Joab: “And he was buried in his own house, in the wilderness” (I Kings 2:34). The Gemara asks: Is that to say that Joab’s house was a wilderness? Rav Yehuda says that Rav says: Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is freely open to all, so too, Joab’s house was freely open to all, as he generously opened his house to the poor and made them feel like members of the household. Alternatively, Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is clean of theft and sexual immorality, as it is uninhabited, so too, Joab’s house was clean of theft and sexual immorality, owing to his righteousness. As for the verse: “And Joab kept alive the rest of the city” (I Chronicles 11:8), Rav Yehuda says: Not only would Joab feed the poor, but he would even give them treats of types of small fish so they would lack for nothing.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין מט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין מט., ר׳ חננאל סנהדרין מט. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין מט., רש"י סנהדרין מט., תוספות סנהדרין מט., רמ"ה סנהדרין מט., בית הבחירה למאירי סנהדרין מט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין מט., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין מט., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין מט., ערוך לנר סנהדרין מט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין מט. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין מט., אסופת מאמרים סנהדרין מט.

Sanhedrin 49a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 49a, R. Chananel Sanhedrin 49a, Collected from HeArukh Sanhedrin 49a, Rashi Sanhedrin 49a, Tosafot Sanhedrin 49a, Ramah Sanhedrin 49a, Meiri Sanhedrin 49a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 49a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 49a, Gilyon HaShas Sanhedrin 49a, Arukh LaNer Sanhedrin 49a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 49a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 49a, Collected Articles Sanhedrin 49a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144