×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַשָּׂא וְאֵימָא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים במגע אָדָם מְטַמֵּא בְּגָדִים לָא לְטַמֵּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּגַּע נְבֵלָה.
When the verse was necessary, it was to teach that ziva transmits impurity by carrying. The Gemara asks: And yet one may say that ziva transmits impurity to a person and to his garments only by carrying, but as for impurity by contact, although ziva transmits impurity to the person who touches it, it does not transmit impurity to his garments, just as is the halakha with regard to contact with an unslaughtered animal carcass. If one touches a carcass he is rendered impure but his garments remain pure, despite the fact that if one carries a carcass his garments are also rendered impure.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נבלה – במגע מטמאה אדם ולא בגדים שעליו ובמשא מטמאה אדם ובגדים שעליו כדכתיב (ויקרא יא) והנוגע בנבלתה יטמא עד הערב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו אבל במגע לא כתיב כבוס: זב אפילו מגעו מטמא בגדים דכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכן משאו דכתיב במשכב ומושב והנושא אותם יכבס בגדיו וקל וחומר לנושא זב עצמו.
כי איצטריך קרא למשא – וא״ת למשא נמי לא איצטריך מההיא טעמא דלא גרע משכבת זרע דהא בזב קיימין ואיכא למ״ד סוף פ״ב דב״ק (דף כה.) שכבת זרע מטמאה במשא אפילו בלא ציחצוחי זיבה מק״ו ומה טהור בטהור פירוש רוק טמא בטמא טמא בטהור שכבת זרע אינו דין שיהא טמא בטמא ויש לומר דלא קשה מידי דאין לנו לעשות זאת הזיבה שהיא גורמת טומאה דהיינו ראייה שניה משאם היתה שכבת זרע וקרי שאחר ראייה ראשונה טהור ממשא שאינו זב וה״ק דלא גרע מאילו היתה ראייה זו שכבת זרע דמטמא במגע ולא במשא ומק״ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי אינו טמא אלא על ידי ראייה זו הוא נעשה טמא וא״ת כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך לומר שעיר המשתלח יוכיח הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע וכי האי גוונא אמר בפרק כל הבשר (חולין קטו:) גבי בשר בחלב דיליף איסור אכילה מואנשי קדש תהיון ואיסור הנאה מערלה מק״ו ופריך ונילף כולה מילתא מערלה ומשני משום דאיכא למימר חוסם פי פרה ודש בה וחורש בשור וחמור יוכיח שנעבדה בהן עבירה ומותרין אף באכילה אבל עכשיו דנפקא לן איסור אכילה מקרא ליכא למימר תו יוכיח דלא דמי דאינהו שרי באכילה ויש לומר דשעיר המשתלח נמי כיון דמטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב.
רוקו של זב וחביריו אף הוא אב הטומאה לטמא אדם ובגדים שעליו במגע ובמשא ואין אומרין לטמא ברקיקה בפני אדם על הדרך האמור ברוק של יבמה ומגזרה שוה דכתוב הכא ואם ירוק וכתוב התם וירקה דהא התם בפניו כתיב והכא כתיב בטהור עד שיגע בו והוא הדין למשא וכיחו וניעו ומי האף שלו כלם בכלל הרוק הם ואין חלוק במי האף בין שהיו נגררין דרך הפה לנגררים דרך חוטם וכבר ביארנו בניעו שהוא הרוק העבה היוצא דרך הפה בכח ומי האף הוא ביוצאין דרך הפה בכח או שנוזלין דרך החוטם מאליהם ושלא בכח:
כי איצטריך קרא למשא. תימה היכי שייך למימר שעיר המשתלח יוכיח דאף מגע אינו מטמא ולא שייך למימר יוכיח על זוב שמטמא במגע כדמוכח בפ׳ כל הבשר דקאמר בשר בחלב אסור באכילה מאנשי קדש תהיון לי. ואיסור הנאה מפיק ליה מערלה שלא נעבדה בו עבירה. ופריך איסור אכילה נמי תיפוק לי מק״ו דערלה ומשני דאיכא למימ׳ חורש בשור ובחמור יוכיח שנעבדה בו עבירה ומותר. אבל השתא דנפקא לן איסור אכילה מאנשי קדש תהיון לי ליכא למימר דחורש בשור ובחמור יוכיח דמה לחורש בשור ובחמור שמותר אף באכילה. וי״ל דהא דשעיר המשתלח מטמא מעסיקיו הך טומאה דמיא קצת למגע:
רש״י בד״ה נבלה במגע כו׳ לא כתיב כבוס וזב אפי׳ כו׳ כצ״ל והד״א:
ד״ה בעלמא לרב צ״ל בשלמא לרב:
תוס׳ בד״ה כי אצטריך קרא למשא כו׳ ומק״ו לא אתי דאין זה טמא בטמא דאכתי כו׳ עכ״ל מיהו זוב דראייה שלישית א״ש מק״ו דהוי טמא בטמא ולעיל דקאמר זוב מנלן המ״ל דאיירי בסוף דראייה ג׳ דאתי מק״ו אלא דהאמת קאמר דאף זוב דראייה שניה מטמא מריבויא דזובו טמא וק״ל:
גמ׳ ואימא במשא מטמא אדם ובגדים כו׳ והא דלא אקשינן כדלעיל דאימא במשא לא מ״ד אשרץ וקרא אצטריך למגע דמטמא נמי בגדים משום דלא אשכחן מידי דמטמא במגע אפילו בגדים ובמשא לא יטמא כלל וק״ל:
ואולם כי איצטריך קרא [כאשר נצרך הכתוב] לדרשה זו, הרי זה לענין טומאת הזוב במשא. ושואלים עוד: עדיין יש לדון בטומאת הזוב עצמו, כי אימא [אמור] מתוך דרשה זו, שאכן במשא, הריהו מטמא את האדם הנושא אותו, וכמו כן את בגדים שעליו. ואולם במגע — את האדם הנוגע בו הריהו מטמא, ואולם את הבגדים שעליו — לא לטמא [אינו מטמא]. והרי זה מידי דהוה [כמו שהוא] בטומאת מגע נבלה המטמאת את האדם הנוגע בה, ולא את הבגדים שעליו. אף שבמשא הריהי מטמאת את האדם ואת הבגדים!
When the verse was necessary, it was to teach that ziva transmits impurity by carrying. The Gemara asks: And yet one may say that ziva transmits impurity to a person and to his garments only by carrying, but as for impurity by contact, although ziva transmits impurity to the person who touches it, it does not transmit impurity to his garments, just as is the halakha with regard to contact with an unslaughtered animal carcass. If one touches a carcass he is rendered impure but his garments remain pure, despite the fact that if one carries a carcass his garments are also rendered impure.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לָא ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים {ויקרא ט״ו:ל״ג} הַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה מַקִּישׁ זוֹבוֹ לוֹ מָה הוּא לֹא חִלַּקְתָּ בֵּין מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים אאַף זוֹבוֹ כֵּן.

The Gemara answers: This could not enter your mind, as it is taught in a baraita that Aḥerim say, with regard to the verse: “This is the law of him that has an issue…And of her who experiences the flow of her menstrual impurity, and of one who emits his issue [zovo], in the case of a male or a female” (Leviticus 15:32–33). The verse juxtaposes the impurity of the issue of the zav to the impurity of the zav himself: Just as with regard to him you did not distinguish between impurity transmitted by contact with him and impurity transmitted by carrying him, as in both cases the zav transmits impurity to a person and transmits impurity to his garments, so too, with regard to the issue of the zav the halakha is the same.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: לא סלקא דעתך [אין להעלות על הדעת] הצעה שכזו, דתניא כן שנויה ברייתא], אחרים אומרים כי הכתוב החותם את פרשת הטומאות ״ו הזב את זובו לזכר ולנקבה״ (ויקרא טו, לג) מקיש (משווה) את דין זובו של האדם לו, לדינו של הזב עצמו. מה הוא בטומאת הזב, לא חלקת בין מגעו למשאו — שדין שניהם לטמא אדם הנוגע והנושא ולטמא בגדים שעליהם, אף בטומאת זובו כן הוא, שמטמאת אדם ובגדים, הן במגע והן במשא.
The Gemara answers: This could not enter your mind, as it is taught in a baraita that Aḥerim say, with regard to the verse: “This is the law of him that has an issue…And of her who experiences the flow of her menstrual impurity, and of one who emits his issue [zovo], in the case of a male or a female” (Leviticus 15:32–33). The verse juxtaposes the impurity of the issue of the zav to the impurity of the zav himself: Just as with regard to him you did not distinguish between impurity transmitted by contact with him and impurity transmitted by carrying him, as in both cases the zav transmits impurity to a person and transmits impurity to his garments, so too, with regard to the issue of the zav the halakha is the same.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהַשְׁתָּא דְּנָפְקָא לַן מֵהַזָּב אֶת זוֹבוֹ זוֹבוֹ טָמֵא לְמָה לִי.

The Gemara asks: And now that we have derived the impurity of the discharge of a zav from the verse: “And of one who emits his issue” (Leviticus 15:33), why do I need the verse: “When any man has an issue out of his flesh, his issue, it is impure” (Leviticus 15:2)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והשתא דנפקא לן – טומאת הזב מוהזב את זובו דאיתקש זובו לו זובו טמא למה לי.
ושואלים: והשתא דנפקא לן [ועכשיו, שיוצא לנו, שנלמד] דין טומאת הזוב מההיקש שבכתוב ״הזב את זובו״, אם כן הכתוב ״איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא״ (שם ב) שממנו למדנו (כמובא בתחילת הסוגיה) את דין טומאת הזוב, למה לי?
The Gemara asks: And now that we have derived the impurity of the discharge of a zav from the verse: “And of one who emits his issue” (Leviticus 15:33), why do I need the verse: “When any man has an issue out of his flesh, his issue, it is impure” (Leviticus 15:2)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא אִיצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ שֶׁגּוֹרֵם טוּמְאָה לַאֲחֵרִים וְהוּא עַצְמוֹ טָהוֹר וְאִי מִשּׁוּם הַזָּב אֶת זוֹבוֹ לְמִנְיָינָא הוּא דַּאֲתָא.

Rav Yehuda of Diskarta said: This verse was necessary, as it might enter your mind to say that the case of the scapegoat may prove that the discharge of a zav is not impure, as the scapegoat causes impurity to others and yet the goat itself is pure. Likewise, one might conclude that although the discharge of a zav causes impurity to others, ziva itself is pure. And if one were to dismiss this possibility, due to the verse: “And of one who emits his issue [zovo], in the case of a male or a female” (Leviticus 15:33), one could reply that it does not indicate the impurity of ziva. Rather, it comes to teach the number of emissions by which one becomes impure with the impurity of a zav.
רמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יהודה מדסקרתא סלקא דעתך אמינא שעיר המשתלח יוכיח וכו׳ – תימא הוא למה חזר והזכיר הטעם שדוחה את הברייתא קל וחומר שלו, ולמה הוצרך לומר כן לפי שאלתנו זובו טמא למה לי. ויש לומר שזו הברייתא השנויה למעלה שעיר המשתלח יוכיח לא היתה שנויה בבה״מ, ורבא לא היה יודע אותה כמ״ש בפרק בנות כותייםא, וכן ר׳ יהודה מדסקרתא לא שמע אותה, והשיב לתרץ דאיצטריך זובו טמא, והיה קשה עליו בק״ו והוצרך לומר שמדין ק״ו נמי לא אתי כך מפורש בתוספותב.
א. לג, א.
ב. עי׳ תוס׳ הרא״ש ד״ה אצטריך.
סד״א שעיר המשתלח יוכיח. פי׳ רב יהודה מדסקרתא רצה להכריח דאי אפשר שלא יכתב הוכיח דבעי למכתב זובו טמא טמא הוא דאי לאו הכין אי איפשר לטמאו במשא דאי מדינא דלאחרים גורם טומאה לעצמו לכ״ש הא תניא בבריתא שעיר המשתלח יוכיח. ואי משום דאחרים הוה אמינא למנינא בעלמא הוא דאתא. הא על כרחין לא מיסתיא דלא כתי׳ רחמנא זובו טמא.
אלמא קסבר מי האף כמעין הוא. כלומר דקסבר דמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כרוק ורב סבר דאינו חוזר ונבלע ואינו כרוק. וק״ל לרב דאמר דנגררין דרך הפה ומשום שאי איפשר בלא צחצוחי הרוק א״כ היכי מרבינן לה בבריתא מוכי ירוק אדרבא לא מרבויא אתי אלא היינו רוק עצמו. וי״ל דאה״נ אלא דאגב גררא דהנך הוא דנקטיה ולאשמועינן דטמא ואתא רב ופריש לה לבריתא דלאו מחמת עצמו מטמי׳ ליה ככוחו וניעו אלא מחמת תערובת הרוק שבו. ואינו מחוור דא״כ היאך אקשו בסמוך ורב ניחשוב נמי דמעת עינו דאף היא לדבריו יכול לגררה דרך הפה ומאי קושיא דהיינו רוק ואדרבה לא היה בדין למיחשב מי האף, ועוד דאמרינן לקמן גבי ט׳ משקי הזב ואלו מי האף לא קתני בשלמא לרב לא פסיקא ליה, ואם איתא אדרבה הוה ליה למימר בשלמא לרב הא תנא ליה רוקו אלא י״ל דהוצרך לרבות דאי לא הוה אמינא שאינו מטמא אלא רוקו הגמור אבל צחצוחי הרוק כלל כלל לא דהפרש יש בין גוף הדבר לצחצוחין וכדאמרינן זיבה גמורה סותרת ז׳, צחצוחי זיבה יום אחד כנ״ל.
איצטריך סד״א שעיר המשתלח יוכיח. ואי משום הזב למניינא היא דאתאי. תי׳ למה לי למימר שעיר המשתלח יוכיח לימא סד״א למניינא הוא דאתאי וי״ל דאי לאו דאשכחן כה״ג בשעיר המשתלח לא הוה מוקמינן הזב למניינא. אי נמי י״ל דרב יהודה מדסקרתא לא הוה ידע אלא רישא דברייתא דזובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא הלכך קאמר מטעם שגורם טומאה לאחרים לא הוה טמא דשעיר המשתלח יוכיח ואי משום קרא דזובו למניינא הוא דאתא וכן משמע בפ׳ בנות כותיים דלא הוה ידע רב יהודה מדסקרתא הך דשעיר המתלח יוכיח:
אמר רב יהודה מדסקרתא בתשובה: איצטריך [נצרך] כתוב זה, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי דין שעיר המשתלח יוכיח שאין הזוב טמא. שהרי השעיר המשתלח גורם טומאה לאחרים (לאדם המשלח אותו לעזאזל), ובכל זאת הוא השעיר עצמו טהור. והיה מקום לומר שאף הזוב, אף שגורם טומאה לאדם שיצא ממנו, מכל מקום הוא עצמו לא יהיה טמא. ואי [ואם] תאמר כי אין לומר כן, משום הכתוב ״הזב את זובו״ המלמדנו שהזוב עצמו נטמא, ובדומה לזב — יש מקום לדחות ולומר כי לא בא היקש זה שבין הזוב לזב ללמדנו לענין טומאת הזוב, אלא ללמדנו לענין מניינא [מנין, מספר] ראיות הזיבה שבהן חלה על הרואה טומאת זב הוא דאתא [שבא], שהן שלוש ראיות.
Rav Yehuda of Diskarta said: This verse was necessary, as it might enter your mind to say that the case of the scapegoat may prove that the discharge of a zav is not impure, as the scapegoat causes impurity to others and yet the goat itself is pure. Likewise, one might conclude that although the discharge of a zav causes impurity to others, ziva itself is pure. And if one were to dismiss this possibility, due to the verse: “And of one who emits his issue [zovo], in the case of a male or a female” (Leviticus 15:33), one could reply that it does not indicate the impurity of ziva. Rather, it comes to teach the number of emissions by which one becomes impure with the impurity of a zav.
רמב״ןרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) זוֹב חַד זוֹבוֹ תַּרְתֵּי וּבַשְּׁלִישִׁי אַקְּשֵׁיהּ רַחֲמָנָא לִנְקֵבָה.

Rav Yehuda of Diskarta clarifies this interpretation of the verse. The term: An issue [zov], would indicate one emission of ziva. Since the verse uses the term “his issue [zovo],” the superfluous addition indicates two emissions of ziva. With regard to these two emissions, the verse states: “In the case of a male,” indicating that the status of a male zav differs from the status of a female zava in that he is not rendered impure if the emission occurred due to an accident, which would render a female impure. But in the case of the third emission of ziva the Merciful One juxtaposed the status of a male zav to that of a female, as the verse states: “Or a female,” indicating that even if the third emission was due to an accident he is nevertheless obligated to bring an offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זב חדא זובו תרתי – וכתיב לזכר דבשתי ראיות ראשונות דין זכר עליו שאינו מטמא באונס ומכאן ואילך איתקש לנקבה דאפילו ראה שלישי באונס חייב קרבן.
ובאופן זה: הכתוב ״זוב״ (הכלול במלה ״זובו״) — מלמד על חד [ראיה אחת] של זיבה. הכתוב ״זובו״ — מלמד על תרתי [שתי ראיות] של זיבה. ומן הכתוב ״לזכר״ למדים אנו שבשתי ראיות דינו שונה משל הנקבה (שאין הוא מטמא בראיית אונס כאשה). ואולם לענין ראייה בשלישי בא הכתוב הנוסף ״או לנקבה״ שבו אקשיה רחמנא [הקישו הכתוב] לנקבה, ללמדנו כי בראייה שלישית, אפילו היתה זו באונס, הריהו נטמא ומביא קרבן על טומאתו, ולא היינו יודעים עדיין כי הזוב עצמו הריהו טמא.
Rav Yehuda of Diskarta clarifies this interpretation of the verse. The term: An issue [zov], would indicate one emission of ziva. Since the verse uses the term “his issue [zovo],” the superfluous addition indicates two emissions of ziva. With regard to these two emissions, the verse states: “In the case of a male,” indicating that the status of a male zav differs from the status of a female zava in that he is not rendered impure if the emission occurred due to an accident, which would render a female impure. But in the case of the third emission of ziva the Merciful One juxtaposed the status of a male zav to that of a female, as the verse states: “Or a female,” indicating that even if the third emission was due to an accident he is nevertheless obligated to bring an offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּתַב רַחֲמָנָא זוֹבוֹ טָמֵא וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא זוֹבוֹ טָמֵא הוּא דְּרוֹשׁ בֵּיהּ נָמֵי הַאי.:

Since one would not have derived the impurity of ziva from this verse, the Merciful One wrote: “His issue, it is impure” (Leviticus 15:2). And now that the Merciful One states: “His issue, it is impure,” one may derive from the verse “and of one who emits his issue” not only the number of emissions, but also this interpretation, that there is no difference between the impurity imparted by ziva by contact and by carrying.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והשתא דכתיב זובו טמא – דנפקא לן מיניה עיקר טומאת זוב מהשתא דרוש מוהזב את זובו הך דרשא דלא תחלוק בין מגעו למשאו ואע״פ שאתה דורשו לדרשא אחריני.
כתב רחמנא זובו טמא דריש ביה נמי האי. כיון דעיקר טומאה ילפינן מזובו דרשינן מוהזב את זובו להקיש זובו לו להשוות מגע למשא אבל ללמוד מזב בהיקישא טומאה דלא כתיבא ביה לא דרשינן הלכך לא פריך אי מה זב עושה משכב ומושב כו׳ כדפריך לעיל בנדה:
לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״זובו טמא״. והשתא דאמר רחמנא [ועכשיו שאמר הכתוב] ״זובו טמא הוא״, וכדרך שנדרש הכתוב — דרוש ביה נמי האי [דרוש בו גם כן דרשה זו] הנלמדת מהכתוב ״הזב את זובו״.
Since one would not have derived the impurity of ziva from this verse, the Merciful One wrote: “His issue, it is impure” (Leviticus 15:2). And now that the Merciful One states: “His issue, it is impure,” one may derive from the verse “and of one who emits his issue” not only the number of emissions, but also this interpretation, that there is no difference between the impurity imparted by ziva by contact and by carrying.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָרוֹק.: רוֹק מְנָלַן דְּתַנְיָא {ויקרא ט״ו:ח׳} וְכִי יָרוֹק יָכוֹל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּטָּהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בַּטָּהוֹר.

§ The mishna teaches: And the mucus and the saliva of a zav transmit impurity when moist but not when dry. The Gemara asks: From where do we derive the ritual impurity of the saliva of a zav? The Gemara answers that this is derived as it is taught in a baraita: The verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person, then he shall wash his clothes, and bathe himself in water, and he is impure until the evening” (Leviticus 15:8). One might have thought that the saliva transmits impurity even if the zav merely spat in the direction of a pure person, despite the fact that it did not come into contact with him. Therefore, the verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person,” which teaches that unless the saliva comes into contact with the pure person he is not rendered impure.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א ועוד שנינו במשנתנו כי הרוק של הזב מטמא לח ואינו מטמא ביבש. ומבררים: עצם דין הטומאה שברוק הזב מנלן [מנין לנו]? דתניא כן שנויה ברייתא] על האמור בפרשת הזב ״וכי ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב״ (ויקרא טו, ח). ומבררים: יכול יהא הדין שהרוק מטמא את האדם הטהור, אף על פי שלא נגע בו, אלא שרק נרוק לעברו — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) ״וכי ירוק הזב בטהור״ — שאין הטהור נטמא ביריקה זו עד שיגע הרוק בטהור.
§ The mishna teaches: And the mucus and the saliva of a zav transmit impurity when moist but not when dry. The Gemara asks: From where do we derive the ritual impurity of the saliva of a zav? The Gemara answers that this is derived as it is taught in a baraita: The verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person, then he shall wash his clothes, and bathe himself in water, and he is impure until the evening” (Leviticus 15:8). One might have thought that the saliva transmits impurity even if the zav merely spat in the direction of a pure person, despite the fact that it did not come into contact with him. Therefore, the verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person,” which teaches that unless the saliva comes into contact with the pure person he is not rendered impure.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֵין לִי אֶלָּא רוּקּוֹ בכִּיחוֹ וְנִיעוֹ וּמֵי הָאַף שֶׁלּוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְכִי יָרוֹק.

The baraita continues: I have derived only that his saliva is impure. From where is it derived that his phlegm, his mucus, and his nasal fluids are also impure? The verse states: “And if one who has an issue spits.” The superfluous “and” is an amplification, indicating that these substances also transmit impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיחו וניעו – מין רוק הן.
תלמוד לומר וכי ירוק – וי״ו דריש.
כיחו וניעו – כיחו הוא הבא מכח רב מן החזה ניעו ע״י נענוע מעט כך מפרש ר״ת ויש לפרש נמי איפכא ניעו שמנענע כל גופו כיחו בכח מעט ובמתני׳ דלא תנא כיחו לא חש להאריך אבל תימה דתנן ניעו מקמי רוק דעיקר דכתיב בהדיא וי״ל דהך דאתיא מדרשא חביבא ליה.
כיחו ונעו – פי׳ היוצא מפיו בכח נקרא כיחו והיוצא שלא בכח נקרא נעו.
ומוסיפים לברר: מלשון הכתוב ״וכי ירוק״ אין לי לטמא אלא את רוקו של הזב בלבד, ואולם לענין כיחו וניעו ומי האף שלו שאף הם מטמאים מנין לי? לכך תלמוד לומר ״וכי ירק״ בתוספת וא״ו (שהרי היה יכול לכתוב ״כי״), כלשון ריבוי המלמדת שאף אלה מטמאים. ומעתה דנים בדברי הברייתא.
The baraita continues: I have derived only that his saliva is impure. From where is it derived that his phlegm, his mucus, and his nasal fluids are also impure? The verse states: “And if one who has an issue spits.” The superfluous “and” is an amplification, indicating that these substances also transmit impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר מָר יָכוֹל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָגַע מֵהֵיכָא תֵּיתֵי.

The Master said above: One might have thought that the saliva transmits impurity even if the zav merely spat in the direction of a pure person, despite the fact that it did not come into contact with him. The Gemara asks: From where would this be derived? Why would one think that a person becomes impure from saliva that did not come into contact with him, making it necessary for a verse to exclude this possibility?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר [החכם בברייתא]: יכול יטמא הרוק אף על פי שלא נגע בזה שנרוק לעברו, והביא מן הכתוב ללמדנו שאין הרוק מטמא אלא בנגיעה. ותוהים על עצם השאלה: מהיכא תיתי [מהיכן תבוא, מדוע נעלה על דעתנו] לומר שיהא האדם הטהור נטמא אף ביריקה שלא נגעה בו, עד שנצרך הכתוב להשמיענו שלא כך הדין.
The Master said above: One might have thought that the saliva transmits impurity even if the zav merely spat in the direction of a pure person, despite the fact that it did not come into contact with him. The Gemara asks: From where would this be derived? Why would one think that a person becomes impure from saliva that did not come into contact with him, making it necessary for a verse to exclude this possibility?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף רוֹק רוֹק מִיבָמָה מָה הָתָם אע״פאַף עַל פִּי דְּלָא נְגַע אַף ה״נהָכָא נָמֵי דְּלָא נְגַע קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains: It might enter your mind to say that we should derive a verbal analogy from the term saliva in the verse “and if one who has an issue spits,” and the term saliva stated in connection with a yevama, a widow whose husband died childless and who participates in ḥalitza, as the verse states: “His yevama shall approach him, before the Elders, and remove his shoe from on his foot and spit before him” (Deuteronomy 25:9). Just as there, with regard to ḥalitza, the ritual is valid even though the saliva did not touch her brother-in-law, so too here, with regard to the saliva of a zav, it transmits impurity despite the fact that it did not come into contact with the pure person. Therefore, the verse teaches us that the saliva of a zav transmits impurity only if it comes into contact with the pure person.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נילף רוק רוק מיבמה – תימה דהשתא נילף רוק דיבמה מהכא דנגע ויש לומר דבסיפרי דרשינן ליה מקרא דלא בעינן נגע וירקה בפניו יכול בפניו ממש ת״ל לעיני הזקנים רוק הנראה לזקנים.
ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי נילף [נלמד] בגזירה שווה של המלה ״רוק״ האמורה בזב, מהמלה ״רוק״ האמורה בדין היבמה החולצת (שנאמר בה ״וירקה בפניו״. דברים כה, ט). מה התם [שם, במעשה חליצת יבמה] — הרי זה מעשה חליצה ראוי, אף על פי שלא נגע הרוק בפני היבם, אף הכא נמי [כאן, בטומאת רוק הזב, גם כן] — מטמא הרוק את האדם הטהור, אף שלא נגע בו, לכך קא משמע לן [הוא, הכתוב משמיע לנו] שאין הרוק מטמא אלא כשנגע באדם הטהור.
The Gemara explains: It might enter your mind to say that we should derive a verbal analogy from the term saliva in the verse “and if one who has an issue spits,” and the term saliva stated in connection with a yevama, a widow whose husband died childless and who participates in ḥalitza, as the verse states: “His yevama shall approach him, before the Elders, and remove his shoe from on his foot and spit before him” (Deuteronomy 25:9). Just as there, with regard to ḥalitza, the ritual is valid even though the saliva did not touch her brother-in-law, so too here, with regard to the saliva of a zav, it transmits impurity despite the fact that it did not come into contact with the pure person. Therefore, the verse teaches us that the saliva of a zav transmits impurity only if it comes into contact with the pure person.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֵימַר הָנֵי מִילֵּי בְּמַגָּע אֲבָל בְּמַשָּׂא לָא מִידֵי דְּהָוֵה אַשֶּׁרֶץ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא בַּטָּהוֹר מַה שֶּׁבְּיַד טָהוֹר טִמֵּאתִי לָךְ.

The Gemara objects: And yet one may say that this statement, that the saliva of a zav transmits impurity, applies only to transmitting impurity by contact. But with regard to transmitting impurity by carrying it does not transmit impurity, just as is the halakha with regard to the carcass of a creeping animal, which transmits impurity by contact but not by carrying. Reish Lakish said that the school of Rabbi Yishmael taught in a baraita: The verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person.” The term “on the pure person” is interpreted to mean that in any case where something of the saliva is in the hand of the pure person I deemed him impure for you, even if he did not come into direct contact with the saliva but merely carried it.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במה שביד טהור – אם רק במה שביד טהור דהוה ליה טהור נושא את הרוק.
שם בטהור במה שביד טהור כו׳ דאי לאשמועינן בטהור עד שיגע בטהור לחוד ה״ל למכתב והנוגע ברוק הזב וגו׳ מאי וכי ירוק הזב בטהור במה שביד טהור וכן כתב הרא״ם אך מ״ש הרא״ם בהאי ענינא אהא דקאמר ואימא ה״מ במגע אבל במשא לא פי׳ ה״מ במגע סד״א נילוף רוק רוק מיבמה קמ״ל אלא במשא מהי תיתי ומשני מידי דהוי אשרץ פי׳ ה״א כמו שהשרץ מטמא במגע אבל לא במשא אף זהו כן במגע ולא במשא קמ״ל כו׳ עכ״ל דבר תמוה הבין ולפום חורפיה לא דק דשמעתין לא מתפרשא הכי אלא דאדלעיל קאי דאכתי רוק מנלן למשא דאימא דוקא למגע נפקא לן מבטהור אבל למשא לא מידי דהוה אשרץ דלא מטמא במשא אלא במגע ומשני אר״ל כו׳ וכה״ג מתפרשה סוגיא דלעיל בסמוך וזה ברור:
ודנים עוד: ואימר [ואמור] כי הני מילי [דברים אלה] שרוקו של הזב מטמא, אמורים דווקא במגע, אבל במשאלא מטמא, מידי דהוה [כמו שכך הוא] הדין בטומאת השרץ (המטמא במגע, ולא במשא)! אמר ריש לקיש: אין לומר כן, שהרי כך תנא דבי [שנה החכם של בית] המדרש של ר׳ ישמעאל: אמר קרא [הכתוב] ״בטהור״ — ללמדנו כי כל מה מטומאת רוק הזב שנמצא ביד הטהור, ואף שאין הוא נוגע בו במישרין, אלא רק נישא על ידו, גם כן טמאתי לך.
The Gemara objects: And yet one may say that this statement, that the saliva of a zav transmits impurity, applies only to transmitting impurity by contact. But with regard to transmitting impurity by carrying it does not transmit impurity, just as is the halakha with regard to the carcass of a creeping animal, which transmits impurity by contact but not by carrying. Reish Lakish said that the school of Rabbi Yishmael taught in a baraita: The verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person.” The term “on the pure person” is interpreted to mean that in any case where something of the saliva is in the hand of the pure person I deemed him impure for you, even if he did not come into direct contact with the saliva but merely carried it.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֵימָא בְּמַשָּׂא מְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים בְּמַגָּע אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים לָא לְטַמֵּא מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּגַּע נְבֵלָה.

The Gemara objects: But one may say that although the saliva of a zav transmits impurity both by carrying and by contact, nevertheless there is the following difference between them: By carrying the saliva of a zav, it transmits impurity to a person and to his garments, but by contact, although it transmits impurity to the person who touches it, it does not transmit impurity to his garments, just as is the halakha with regard to contact with an unslaughtered animal carcass.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודנים עוד: ואימא [ואמור] כי אף שנטמא הטהור במגע ובמשא, נבחין בדיניהן, ובמשא הטהור את רוק הזב — הריהו מטמא את האדם הנושא וכן את הבגדים שעליו. ואילו במגע — את האדם הנוגע עצמו לטמא, אך את הבגדים שעליו — לא לטמא, מידי דהוה [כמו שכך הוא] הדין בטומאת מגע נבלה, שאין היא מטמאת אלא את הנוגע, ול
The Gemara objects: But one may say that although the saliva of a zav transmits impurity both by carrying and by contact, nevertheless there is the following difference between them: By carrying the saliva of a zav, it transmits impurity to a person and to his garments, but by contact, although it transmits impurity to the person who touches it, it does not transmit impurity to his garments, just as is the halakha with regard to contact with an unslaughtered animal carcass.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר קְרָא בַּטָּהוֹר טׇהֳרָה שֶׁטִּהַרְתִּי לְךָ בְּמָקוֹם אַחֵר טִמֵּאתִי לְךָ כָּאן וְאֵיזֶה זֶה זֶה מַגַּע נְבֵלָה.

Reish Lakish said, and so too the school of Rabbi Yishmael taught, that the verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person.” The term “on the pure person” teaches that a case of purity, i.e., that which I deemed pure for you in a different case, I have deemed impure for you here. And which case is this? This is referring to contact with an animal carcass, which renders only the one touching it impure, but not his garments, whereas the saliva of a zav renders them both impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה מגע נבלה – שטהרתי לך בגדים שעליו וטמאתים לך כאן במגע הרוק.
ריש לקיש, וכן תנא דבי [שנה החכם של בית המדרש] של ר׳ ישמעאל: אמר קרא [הכתוב] ״בטהור״ — ללמדנו כי טהרה שטהרתי לך במקום אחר, טמאתי לך כאן, ואיזה זה?זה מגע נבלה שאכן אינה מטמאת אדם ובגדים, ואולם רוק הזב מטמא אדם ובגדים.
Reish Lakish said, and so too the school of Rabbi Yishmael taught, that the verse states: “And if one who has an issue spits on the pure person.” The term “on the pure person” teaches that a case of purity, i.e., that which I deemed pure for you in a different case, I have deemed impure for you here. And which case is this? This is referring to contact with an animal carcass, which renders only the one touching it impure, but not his garments, whereas the saliva of a zav renders them both impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֵימָא כְּמַשָּׂא דְּשֶׁרֶץ א״כאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא בָּאָדָם מַאי בַּטָּהוֹר ש״משְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.:

The Gemara objects: But one can say that the case deemed pure elsewhere but deemed impure here is that of carrying the carcass of a creeping animal. Perhaps the verse is teaching that whereas a creeping animal does not transmit impurity by carrying, the saliva of a zav does transmit impurity by carrying. By contrast, contact with the saliva of a zav renders only the one touching it impure, but not his garments, as is the halakha with regard to an animal carcass. The Gemara responds: If that is so, let the verse write: If one who has an issue spits on the person. What is the reason the verse states specifically: “On the pure person”? Conclude two conclusions from it, both that the saliva of a zav transmits impurity by carrying and that contact with the saliva renders impure both the person and his garments.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא משא דשרץ – שטהרתי לך את הנושאו טמאתי לך בכאן בנושא הרוק אבל מגעו כנבלה.
לימא באדם – דדרשינן במה שביד אדם והיינו משאו ובלאו דרשא דטהרה שטהרתי לך וכו׳ נפקא לן משא.
מאי בטהור – דמשמע טהרה שטהרתי במקום אחר טמאתי בכאן.
ש״מ תרתי – משא מרבויא דבי״ת שבטהור ומגע לטמא בגדים מטהור.
א״כ נכתוב קרא באדם – פי׳ ומניה דרשינן מה שביד אדם טמאתי לך לימא שמטמאה האדם מדין משא מאי בטהור ש״מ תרתי דמיתורא דבית דרשינן מה שבידו והיינו משא ומדשני קרא מאדם לטהור דרשינן דאפי׳ במגע מטמא בגדים שהוא לבוש שהוא טהור במגע נבלה.
ומקשים: ואימא [ואמור] כי כך היא כוונת הכתוב שטהרה שטהרתי לך במקום אחר, כטומאת המשא של השרץ, שאין הוא מטמא במשא, טמאתי לך כאן ברוקו של הזב, שהריהו מטמא במשא. ואולם עדיין יש מקום לומר שתהא טומאת רוק הזוב כטומאת הנבלה, המטמאה את האדם בלבד, ולא את הבגדים שעליו! ודוחים: אין לומר כן, שהרי אם כן הוא, נכתוב קרא [שתכתוב התורה] ״וכי ירוק הזב באדם״, מאי [מה טעם] נאמר ״וכי ירוק הזב בטהור״שמע מינה תרתי [למד מכאן שני דברים], שנוהגת טומאת משא ברוק הזב, ושמגעו מטמא את הנוגע ואת הבגדים שעליו.
The Gemara objects: But one can say that the case deemed pure elsewhere but deemed impure here is that of carrying the carcass of a creeping animal. Perhaps the verse is teaching that whereas a creeping animal does not transmit impurity by carrying, the saliva of a zav does transmit impurity by carrying. By contrast, contact with the saliva of a zav renders only the one touching it impure, but not his garments, as is the halakha with regard to an animal carcass. The Gemara responds: If that is so, let the verse write: If one who has an issue spits on the person. What is the reason the verse states specifically: “On the pure person”? Conclude two conclusions from it, both that the saliva of a zav transmits impurity by carrying and that contact with the saliva renders impure both the person and his garments.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמֵי הָאַף.: מַאי מֵי הָאַף אָמַר רַב בְּנִגְרָרִין דֶּרֶךְ הַפֶּה לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמֵי הָאַף בְּלֹא צִחְצוּחֵי הָרוֹק ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר גאֲפִילּוּ בְּנִגְרָרִין דֶּרֶךְ הַחוֹטֶם אַלְמָא קָסָבַר מַעְיָין הוּא וְרַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ.

§ The aforementioned baraita teaches: And the nasal fluids of a zav also transmit impurity. The Gemara asks: What are these nasal fluids? Rav says: This is referring to fluids that are emitted via the mouth of a person. They are impure because it is impossible for the nasal fluids to flow through the mouth without containing traces of saliva, which are impure. And Rabbi Yoḥanan says: The baraita is referring even to fluids that are emitted via the nose. Evidently, Rabbi Yoḥanan maintains that nasal fluids are categorized as a flow of bodily fluids, and the Merciful One included it among the impure bodily fluids of a zav, by the amplification: “And if one who has an issue spits.”
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנגררין דרך הפה – שגררן והוציאן דרך הפה.
ורחמנא רבייה – מכי ירוק כל דדמי לרוק.
אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי״א למי האף בלא צחצוחי הרוק – וא״ת א״כ אמאי אצטריך תנא דלעיל לרבויינהו מוירוק י״ל דאי לאו רבוייא דקרא הוה אמינא שלא טימא הכתוב אלא רוק גמור ולא תערובתו והא דאמרינן דלוי סבר מעין הוא ורחמנא רבייה לאו למימר דאליבא דרב לא רבייה אלא ה״ק ורחמנא רבייה מדין מעין גמור באנפי נפשיה הכא נמי תנא רוקו וכל דאתי מרבוי דידיה וא״ת ודקארי לה אמאי קשיא לי׳ הא טפי מכחו ונעו י״ל דקסבר דכחו ונעו שמקורם צרך ברוק ולהכי לא פרשינהו.
ב ועוד שנינו בברייתא כי מי האף של הזב מטמאים בלח ולא ביבש. ומבררים: מאי [מה הם] מי האף? אמר רב: מדובר במי האף הנגררין (נפלטים) דרך הפה של האדם. והטעם שהם טמאים: לפי שאי אפשר למי האף היוצאים דרך הפה בלא שיהיה בתוכם צחצוחי (שאריות מועטות) הרוק. והריהם טמאים איפוא מטומאת הרוק. ואילו ר׳ יוחנן אמר כי המדובר במי האף, אפילו בנגררין כדרכם דרך החוטם. ומסבירים את דעתו: אלמא קסבר [הרי סבור הוא] כי גם הנוזל מן האף מעיין הוא, ורחמנא רבייה [והתורה ריבתה אותו] בכתוב ״וכי ירוק״, שאף הוא מטמא, כרוק.
§ The aforementioned baraita teaches: And the nasal fluids of a zav also transmit impurity. The Gemara asks: What are these nasal fluids? Rav says: This is referring to fluids that are emitted via the mouth of a person. They are impure because it is impossible for the nasal fluids to flow through the mouth without containing traces of saliva, which are impure. And Rabbi Yoḥanan says: The baraita is referring even to fluids that are emitted via the nose. Evidently, Rabbi Yoḥanan maintains that nasal fluids are categorized as a flow of bodily fluids, and the Merciful One included it among the impure bodily fluids of a zav, by the amplification: “And if one who has an issue spits.”
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַב נַחְשׁוֹב נָמֵי דִּמְעַת עֵינוֹ דְּאָמַר רַב הַאי מָאן דְּבָעֵי דְּלִסְתַּמֵּיה לְעֵינֵיהּ לִיכְחוֹל מִגּוֹי1 וְלֵוִי אֲמַר הַאי מָאן דְּבָעֵי דְּלֵימוּת לִיכְחוֹל מִגּוֹי2.

The Gemara asks: But according to Rav, who maintains that nasal fluids are impure because they contain traces of saliva, this is difficult: Let the mishna also count among the impure bodily fluids of the zav the tears of his eye, as Rav said: He who desires to blind his eye should have a gentile paint [likhḥol] his eye, as the gentile is apt to add a substance that causes blindness. And Levi said: He who desires to die should have a gentile paint his eye, as the gentile is apt to add poison to the paint.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מעובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מעובד כוכבים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב – כיון דלאו מעין הוא אלא מפני שגררן דרך פיו קתני לה ומשום צחצוחי הרוק.
ליחשוב נמי – במתניתא דמעת עינו ונוקמה בשגוררה דרך הפה דהאמר רב אפשר לגוררה דרך הפה.
דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה – שיתעוור.
ליכחול עיניה מעובד כוכבים ולוי אמר כו׳ מאי טעמא דרב דלא אמר לימות. דסבר אם נתן העובד כוכבים לתוכו סם המות יכול לגוררו ולהוציאו דרך פיו כדרך הרוקקין שמושכין מי האף בפיהם ע״י רוח נשימתם לגופן.
ושואלים: ולדעת רב הסבור כי מי האף נטמאים משום שיש בהם שאריות של רוק, מעתה במשנתנו נחשוב נמי [נמנה גם כן] ברשימת הדברים היוצאים מן הזב המטמאים, את דמעת עינו של הזב. שכן אמר רב: האי מאן דבעי דלסתמיה לעיניה [זה שרוצה לעוור את עינו]ליכחול [שיכחול, ימרח חומר על עיניו] מגוי, שעלול הגוי לתת בתוך חומר זה דבר המעוור עינים. ולוי אמר: האי מאן דבעי דלימות [זה שרוצה למות]ליכחול [שיכחול] מגוי, שעלול הגוי לתת סם מוות בתוך הכחילה.
The Gemara asks: But according to Rav, who maintains that nasal fluids are impure because they contain traces of saliva, this is difficult: Let the mishna also count among the impure bodily fluids of the zav the tears of his eye, as Rav said: He who desires to blind his eye should have a gentile paint [likhḥol] his eye, as the gentile is apt to add a substance that causes blindness. And Levi said: He who desires to die should have a gentile paint his eye, as the gentile is apt to add poison to the paint.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאָמַר רַב חִיָּיא בַּר גּוּרְיָא מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַב דְּלָא אָמַר האי מַאן דְּבָעֵי דְּלֵימוּת הוֹאִיל וְיָכוֹל לְגוֹרְרָן וּלְהוֹצִיאָן דֶּרֶךְ הַפֶּה וְרַב נְהִי דְּזִיהֲרָא נָפֵיק דִּמְעֲתָא גּוּפַאּ לָא נָפֵיק.

The Gemara continues: And Rav Ḥiyya bar Gurya said: What is the reasoning of Rav, that he did not say like Levi: He who desires to die should have a gentile paint his eye? Rav did not say this because he maintains one can prevent the poisonous substances from killing him, since he can suck the poisonous substances into his mouth by inhaling and emit them via the mouth. This indicates that the fluids of the eye can also be emitted through the mouth, and if so, the tears of a zav should likewise transmit impurity. The Gemara answers: And Rav would say that although the poison [dezihara] placed in one’s eye can exit the body via the mouth, the tears themselves do not exit the body through the mouth.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זיהרא – ארס של סם המות.
תשעה משקין בזב והוא הדין לחביריו ר״ל זבה ונדה ויולדת שלשה מהם אב הטומאה כזיבה הגמורה שלו והם רוקו שבכללו כיחו וניעו ורירו ומי האף ושכבת זרעו ומי רגליו ואע״פ שלא הוזכרו שני אלו בכתוב מ״מ אי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה שלשה מהם ולד הטומאה ודינם כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אלא על ידי שתיית רביעית מהם אבל לא במגע אלא שמטמאין אוכלין ומשקין ברביעית ועושין שני לטומאה ומכל מקום מטמאים הם כלים אף במשהו מדברי סופרים כדין משקין טמאים כמו שהתבאר בפסחים והם דמעת עינו ודם מגפתו ר״ל מכתו וחלב שבאשה ששלשה אלו מ״מ נקראים הם משקה דמעה דכתיב ותשקמו בדמעות שליש דם מגפתו דכתוב ודם חללים ישתה חלב שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו שלשה מהם טהורים מכלום והם זיעתו וליחה סרוחה היוצאת ממנו והרעי אפילו היה לח כעין משקה:
ובהסבר דברי רב הללו אמר רב חייא בר גוריא: מאי טעמא [מה הטעם] לדברי רב שלא אמר (כלוי) הא מאן דבעי דלימות [זה שרוצה למות], שיכחול עיניו מגוי, אלא הזכיר רק את סכנת העיוורון — כי לדעת רב אין סכנת מוות בדבר, אף אם יש חומר ממית בכחילה, הואיל ויכול הוא לגוררן ולהוציאן דרך הפה. הרי איפוא שגם נוזלי העין נגררים דרך הפה, ומעתה תטמא גם דמעת עינו של הזב! ומתרצים: לדעת רב, נהי דזיהרא [אף כי אמנם ארס מוות] הניתן לעינו של אדם נפיק [יוצא] דרך פיו של האדם, ואולם דמעתא גופא [דמעה בעצמה]לא נפיק [אינה יוצאת] דרך הפה. ודנים עתה בדעותיהם של רב ור׳ יוחנן אלה.
The Gemara continues: And Rav Ḥiyya bar Gurya said: What is the reasoning of Rav, that he did not say like Levi: He who desires to die should have a gentile paint his eye? Rav did not say this because he maintains one can prevent the poisonous substances from killing him, since he can suck the poisonous substances into his mouth by inhaling and emit them via the mouth. This indicates that the fluids of the eye can also be emitted through the mouth, and if so, the tears of a zav should likewise transmit impurity. The Gemara answers: And Rav would say that although the poison [dezihara] placed in one’s eye can exit the body via the mouth, the tears themselves do not exit the body through the mouth.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״שתָּא שְׁמַע דתִּשְׁעָה משקין הַזָּב הֵן הַזֵּיעָה וְהַלֵּיחָה סְרוּחָה וְהָרֶיעִי טְהוֹרִין מִכְּלוּם דִּמְעַת עֵינוֹ וְדַם מַגֵּפָתוֹ וַחֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמְּאִין טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית אֲבָל זוֹבוֹ רוּקּוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו מְטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאִילּוּ מֵי הָאַף לָא קָתָנֵי.

The Gemara states: With regard to the above dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, come and hear a baraita: There are nine types of fluids of the zav. The sweat, the foul secretion from an infected wound, and the excrement are pure from any form of impurity. The tears that emerge from his eye, the blood from his wound, and the milk of a woman who is a zava all transmit the ritual impurity of liquids, i.e., they render food and liquids impure, as other impure liquids do, in a situation where there is at least a quarter-log of the fluid. But his ziva, his saliva, and his urine all transmit a severe form of ritual impurity. The Gemara comments: The baraita lists many substances, and yet it does not teach that nasal fluids are impure.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לח
לחא(בסוף מכשירין) אלו לא מטמאין ולא מכשירין הזיעה והליחה סרוחה (נדה נה:) ט׳ משקין הן הזב זיעה ליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב שבאשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית פירוש ליחה סרוחה ליחה דבמורתה דם מגפתו אנבר״דורא בלעז (סנהדרין מט.) ואחרי אבשלום לא נטה מאי טעמא אמר עדיין לחלוחית של בית דוד קיימת כלומר עדיין היה דוד בליחותו וכוחו:
ערך תשע
תשעב(ירושלמי בפרק תפלת השחר) בתשעה באב מתפללין רחם ה׳ אלהינו עלינו וכו׳ תשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. והגאון ז״ל אמר יהא בנידוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט׳ באב (נדה נה:) תשעה משקין הן זב וכו׳:
א. [אייטר. פייכטיקייט. זאפט.]
ב. [ניין.]
ליחה סרוחה – קויטור״א.
מגפתו – מכתו.
טומאת משקין – לטמא אוכלין ומשקין כשאר משקין טמאים.
ברביעית – זהו שיעור משקין לטומאה.
טומאה חמורה – אדם ובגדים דמעיינות הן.
1מטמאין טומאת משקין ברביעית – עיין מה שכתבתי ביציאות השבת במהדורא תליאתה.
1. ביאור זה מופיע בכ״י ששון 557 לפני הביאור לדף נ״ה. ״שמא יעשה״.
מטמאין טומאת משקין ברביעית וטומאתן דרבנן בעלמא וקראי אסמכתא בעלמא נינהו הלכך בעינן רביעית דאי הוו משקין מדאורייתא הוו מטמאין בכל שהן כדמוכח בפ״ק דפסחים דקאמר כגון שהיה המשקה טופח עליו דבשר ואמרינן נמי התם משקה בית מטבחייא דכן לא אמרן אלא דהוו רביעית דחזו להטביל בהן מחטין וצינוריות אבל פחות מרביעית טמאין:
תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: תשעה משקין יוצאים מן הזב ואלו הן: הזיעה, והליחה סרוחה, והריעי (צואה) — טהורין מכלום (שאין בהם כל טומאה). דמעת עינו, ודם מגפתו (פצעו), וחלב האשהמטמאין טומאת משקין, לטמא אוכלים ומשקים, כשאר המשקים הטמאים, ושיעור טומאתם הוא ברביעית. אבל זובו, רוקו, ומימי רגליומטמאין טומאה חמורה. ואילו מי האף לא קתני [לא שנה].
The Gemara states: With regard to the above dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, come and hear a baraita: There are nine types of fluids of the zav. The sweat, the foul secretion from an infected wound, and the excrement are pure from any form of impurity. The tears that emerge from his eye, the blood from his wound, and the milk of a woman who is a zava all transmit the ritual impurity of liquids, i.e., they render food and liquids impure, as other impure liquids do, in a situation where there is at least a quarter-log of the fluid. But his ziva, his saliva, and his urine all transmit a severe form of ritual impurity. The Gemara comments: The baraita lists many substances, and yet it does not teach that nasal fluids are impure.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בִּשְׁלָמָא לְרַב לָא קָתָנֵי דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ לְמִתְנֵי זִימְנִין דְּאָתֵי דֶּרֶךְ הַפֶּה וְזִימְנִין דְּאָתֵי דֶּרֶךְ הַחוֹטֶם אֶלָּא לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן לִיתְנֵי.

Granted, according to the opinion of Rav, the tanna of the baraita does not teach that nasal fluids are impure, as he could not teach it categorically, since sometimes the nasal fluid comes via the mouth, and is impure, and sometimes it comes via the nose, and is not impure. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, let the tanna teach that nasal fluids are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לרב – דאמר האי דקתני להו תנא דלעיל בנגררין דרך הפה איכא לתרוצי דהאי תנא להכי לא תני להו דכיון דטומאתן לאו מחמת עצמן היא אלא משום צחצוחי רוק לא פסיקא ליה דהא זימנין דנפקי דרך חוטם וטהורין ובמילתא דלא פסיקא לא קמיירי.
אלא לרבי יוחנן – דאמר לעולם טמאין ליתני.
בשלמא [זה נוח] לדעת רב הסבור שמי האף מטמאים משום צחצוחי רוק שבהם, מובן מדוע לא קתני [אין נשנים מי האף] — שכן לא פסיקא ליה למתני [אין זה פסוק, חתוך ומוחלט, דין מי האף, לו, לתנא, שישנה אותם], שכן זימנין דאתי [לפעמים שבאים] מי האף דרך הפה — והריהם טמאים, ואולם זימנין דאתי [פעמים שבאים] דרך החוטם, ואינם טמאים. אלא לר׳ יוחנן האומר כי מי האף נחשבים כמעיין לעצמם, והתרבו מן הכתוב ״וכי ירוק״, ליתני [שישנה] התנא גם את מי האף.
Granted, according to the opinion of Rav, the tanna of the baraita does not teach that nasal fluids are impure, as he could not teach it categorically, since sometimes the nasal fluid comes via the mouth, and is impure, and sometimes it comes via the nose, and is not impure. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, let the tanna teach that nasal fluids are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּלְטַעְמָיךְ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ מִי קָתָנֵי אֶלָּא תְּנָא רוֹק וְכֹל דאתא מֵרִבּוּיָא הָכָא נָמֵי תְּנָא רוּקּוֹ וְכֹל דאתא מֵרִבּוּיָא.

The Gemara responds: And according to your reasoning, does this tanna teach that his phlegm and his mucus are impure? Rather, he taught that saliva is impure, and this includes the impurity of all substances that are derived from its amplification, e.g., his phlegm and his mucus. Here too, with regard to nasal fluids, the tanna taught the halakha of his saliva, and this includes all substances that are derived from its amplification, including nasal fluids.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: ולטעמיך ולטעמך, לשיטתך], כדעת רב, כיחו וניעו מי קתני [האם הוא התנא שנה]? אלא יש לומר כי תנא [שנה] רוק וכל דאתא מרבויא [שבא מריבוי הכתוב, ככיחו וניעו], הכא נמי [כך גם כן] יש לומר כי תנא [שנה] רוקו, וכל דאתא מרבויא [שבא מריבוי הכתוב, כמי האף]. שנינו בברייתא כי דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה נחשבים כמשקים, ולכך הם מטמאים טומאת משקים.
The Gemara responds: And according to your reasoning, does this tanna teach that his phlegm and his mucus are impure? Rather, he taught that saliva is impure, and this includes the impurity of all substances that are derived from its amplification, e.g., his phlegm and his mucus. Here too, with regard to nasal fluids, the tanna taught the halakha of his saliva, and this includes all substances that are derived from its amplification, including nasal fluids.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) דִּמְעַת עֵינוֹ דִּכְתִיב {תהלים פ׳:ו׳} וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְדַם מַגֵּפָתוֹ דִּכְתִיב {במדבר כ״ג:כ״ד} וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה מָה לִי קַטְלֵיהּ כּוּלֵּיהּ מָה לִי קַטְלֵיהּ פַּלְגֵיהּ חֲלֵב הָאִשָּׁה דִּכְתִיב {שופטים ד׳:י״ט} וַתִּפְתַּח אֶת נאד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ.

The baraita teaches that in the case of a zav or zava, the tears of their eyes and the blood from their wounds, as well as the milk of a zava, all transmit the ritual impurity of liquids. The Gemara cites the source for these cases of impurity: The tears of his eye are classified as a liquid, as it is written: “You have fed them with the bread of tears, and given them tears to drink in great measure” (Psalms 80:6). And the blood from his wound is classified as a liquid, as it is written: “And he shall drink the blood of the slain” (Numbers 23:24). Although the verse is referring to the blood of a dead person, and not to the blood of a wound, what difference does it make to me if one killed all of him, and what difference does it make to me if one killed part of him, i.e., wounded him? With regard to the milk of a woman, it too is classified as a liquid, as it is written: “And she opened the bottle of milk, and gave him to drink” (Judges 4:19).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותשקמו בדמעות שליש – אלמא משקה איקרו.
דם חללים ישתה – אלמא דם חלל איקרי משקה ודם מגפתו נמי דם חללים הוא דהא קטליה פלגיה.
ומביאים מקור לדברים: דמעת עינודכתיב כן נאמר] ״ותשקמו בדמעות שליש״ (תהלים פ, ו). ודם מגפתודכתיב כן נאמר] ״ודם חללים ישתה״ (במדבר כג, כד) מה לי קטליה כוליה [הרג אותו כולו], שנחשב דמו כמשקה, הרי שנקרא משקה, מה לי קטליה פלגיה [הרגו למחצה], כדם זה היוצא מן הפצע, שאף הוא נחשב כמשקה. חלב האשהדכתיב כן נאמר] ״ותפתח את נאוד החלב ותשקהו״ (שופטים ד, יט).
The baraita teaches that in the case of a zav or zava, the tears of their eyes and the blood from their wounds, as well as the milk of a zava, all transmit the ritual impurity of liquids. The Gemara cites the source for these cases of impurity: The tears of his eye are classified as a liquid, as it is written: “You have fed them with the bread of tears, and given them tears to drink in great measure” (Psalms 80:6). And the blood from his wound is classified as a liquid, as it is written: “And he shall drink the blood of the slain” (Numbers 23:24). Although the verse is referring to the blood of a dead person, and not to the blood of a wound, what difference does it make to me if one killed all of him, and what difference does it make to me if one killed part of him, i.e., wounded him? With regard to the milk of a woman, it too is classified as a liquid, as it is written: “And she opened the bottle of milk, and gave him to drink” (Judges 4:19).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מֵימֵי רַגְלָיו מְנָלַן דְּתַנְיָא זוֹבוֹ טָמֵא וְזֹאת לְרַבּוֹת מֵימֵי רַגְלָיו לְטוּמְאָה וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה רוֹק הַבָּא מִמְּקוֹם טׇהֳרָה טָמֵא מֵימֵי רַגְלָיו הַבָּאִין

The baraita teaches that the urine of a zav transmits a severe form of ritual impurity, as do his ziva and his saliva. The Gemara asks: From where do we derive that the urine of a zav is impure? As it is taught in a baraita: The verse states: “When any man has an issue out of his flesh, his issue, it is impure. And this shall be his impurity” (Leviticus 15:2–3). The term “and this” comes to include his urine with regard to a severe form of ritual impurity. The baraita asks: And could this not be derived through an a fortiori inference? If saliva, which comes from a place of purity, i.e., one’s mouth, whose secretions are not usually impure, is nevertheless impure, then with regard to his urine, which comes
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זובו טמא וזאת – דסמיך ליה וזאת תהיה טומאתו וגו׳ ודרשי האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב.
וזאת לרבות מימי רגליו. ואע״פ דבר״פ יוצא דופן (נדה מ.) תניא א״ר יהודה זאת היא העולה הרי אלו מיעוטין והכא אמרינן דזאת לרבויי איכא למימר דהכא מוא״ו דוזאת קא דריש דמוסיף על ענין טומאה שהוזכרה למעלה כלומר וזאת נמי תהיה טומאתו.
עוד שנינו בברייתא בין הדברים המטמאים טומאה חמורה את מימי רגליו. ומבררים: מנלן [מנין לנו] שכך הוא דינם? דתניא: כן שנויה ברייתא] על האמור בתחילת פרשת הזב ״איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא. וזאת תהיה טומאתו בזובו״ (ויקרא טו, א—ב): באה המלה ״וזאת״ לרבות את מימי רגליו לטומאה חמורה, שאף הם הריהם כזוב. ומסבירים: והלא אין צורך בדרשה זו כדי ללמדנו כן, שהרי דין (קל וחומר) הוא, ובאופן זה: ומה רוק של הזב, הבא ממקום טהרה (מן הפה) — הריהו טמא, מימי רגליו של הזב הבאין
The baraita teaches that the urine of a zav transmits a severe form of ritual impurity, as do his ziva and his saliva. The Gemara asks: From where do we derive that the urine of a zav is impure? As it is taught in a baraita: The verse states: “When any man has an issue out of his flesh, his issue, it is impure. And this shall be his impurity” (Leviticus 15:2–3). The term “and this” comes to include his urine with regard to a severe form of ritual impurity. The baraita asks: And could this not be derived through an a fortiori inference? If saliva, which comes from a place of purity, i.e., one’s mouth, whose secretions are not usually impure, is nevertheless impure, then with regard to his urine, which comes
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה נה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה נה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה נה:, רש"י נדה נה:, תוספות נדה נה:, תוספות רי"ד נדה נה:, רמב"ן נדה נה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה נה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה נה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה נה:, ריטב"א נדה נה:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה נה:, מהרש"א חידושי הלכות נדה נה:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה נה:

Niddah 55b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 55b, Collected from HeArukh Niddah 55b, Rashi Niddah 55b, Tosafot Niddah 55b, Tosefot Rid Niddah 55b, Ramban Niddah 55b, Rashba Niddah 55b, Meiri Niddah 55b, Tosefot Rosh Niddah 55b, Ritva Niddah 55b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 55b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 55b, Steinsaltz Commentary Niddah 55b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144