Tosafot Arakhin 3a – תוספות ערכין ג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מַאי לְאֵתוֹיֵי נָשִׁים וכדר׳וְכִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי ^אנָשִׁים חַיָּיבוֹת בְּמִקְרָא מְגִילָּה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס. הַכֹּל חַיָּיבִין בְּזִימּוּן לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי נָשִׁים וַעֲבָדִים דְּתַנְיָא ^בנָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן וַעֲבָדִים מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. הַכֹּל מִצְטָרְפִין לְזִימּוּן לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין דְּאָמַר רַב נַחְמָן יוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין ^גמְזַמְּנִין עָלָיו. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ דְּתַנְיָא אִישׁ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ט״ו:ב׳} אִישׁ אִישׁ ^דלְרַבּוֹת תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד שֶׁמְטַמֵּא בְּזִיבָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא ט״ו:ל״ג} וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה לַזָּכָר כֹּל שֶׁהוּא זָכָר בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל לַנְּקֵבָה כֹּל שֶׁהִיא נְקֵבָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בִּטְמֵא מֵת לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי ^הקָטָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {במדבר י״ט:כ׳} אִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא אִישׁ אִין קָטָן לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן {במדבר י״ט:י״ח} וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם. אֶלָּא אִישׁ לְמַעוֹטֵי מַאי לְמַעוֹטֵי קָטָן מִכָּרֵת. הַכֹּל מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי ^וקָטָן סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא {ויקרא י״ג:מ״ד} אִישׁ צָרוּעַ כְּתִיב אִישׁ אִין קָטָן לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי {ויקרא י״ג:ב׳} אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ מִכׇּל מָקוֹם. וְאֶלָּא אִישׁ לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ אִשָּׁה מִנַּיִן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא י״ג:מ״ה} וְהַצָּרוּעַ הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לָעִנְיָן שֶׁל מַטָּה ^זאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם וְאֵין הָאִשָּׁה פּוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת. הַכֹּל רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים לְאֵתוֹיֵי מַאי ^חלְאֵתוֹיֵי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן. וְהָאָמַר מַר אֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים אָמַר רָבִינָא לָא קַשְׁיָא ^טהָא דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ וְסָבַר הָא דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ וְלָא סָבַר.: ^יהַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ לְאֵתוֹיֵי מַאי לְרַבִּי יְהוּדָה לְאֵתוֹיֵי קָטָן וּלְרַבָּנַן לְאֵתוֹיֵי אִשָּׁה דִּתְנַן הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְקַדֵּשׁ חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.: ^כהַכֹּל כְּשֵׁירִין לְהַזּוֹת לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי עָרֵל וכדר״אוְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ^לעָרֵל שֶׁהִזָּה הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין לְאֵתוֹיֵי מַאי חֲדָא לְאֵתוֹיֵי ^מכּוּתִי וַחֲדָא לְאֵתוֹיֵי ^ניִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד¹. הַכֹּל מַעֲלִין לא״ילְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֵתוֹיֵי מַאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:א׳
טור אורח חיים תרפ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרפ״ט:א׳

^ב רמב״ם הלכות ברכות ה׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים קצ״ט:ו׳
שולחן ערוך אורח חיים קצ״ט:ו׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות ה׳:ז׳
טור אורח חיים קצ״ט:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קצ״ט:י׳

^ד רמב״ם הלכות מחוסרי כפרה ג׳:ו׳

^ה רמב״ם הלכות טומאת מת א׳:י״ד

^ו רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:א׳

^ז רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:ח׳

^ח רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:ב׳

^ט רמב״ם הלכות טומאת צרעת ט׳:ב׳

^י רמב״ם הלכות פרה אדומה ו׳:ב׳

^כ רמב״ם הלכות פרה אדומה י׳:ו׳

^ל רמב״ם הלכות פרה אדומה י׳:ו׳

^מ רמב״ם הלכות שחיטה ד׳:י״ד
טור יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳

^נ רמב״ם הלכות שחיטה ד׳:י״ד
טור יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ב׳:ז׳-ח׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומר״.

לאתויי נשים – שחייבות במקרא מגילה וכשרים לקרות ולהוציא זכרים ידי חובתן ל״ה. אבל בה״ג לא פסק הכי ומביאין ראיה מן התוספתא וזה לשונם הכל חייבין במקרא מגילה כו׳ טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא מינו ואין מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה עד כאן לשון התוספתא וההלכות גדולות הוסיפו אלא שחייבין בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד ולהרוג ולאבד.
(פסק) ר׳ יהושע הוה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם רבי יונה אבוה דרבי מנחם היה מתכוין לקרותה לפני נשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין בשמיעה עד כאן לשון הלכות גדולות לכך צריך לפרש בכאן דאין הנשים מוציאין אלא נשים אבל אנשים לא והכל חייבין במקרא מגילה כו׳ לאיתויי נשים [שמוציאין נשים אחרות] והוה מצי למימר לאיתויי קטן אליבא דרבי יהודה דמכשיר בקטן בפרק שני דמגילה (מגילה יט:). מזמנות לעצמן – שלש נשים וכן שלשה עבדים אבל שתי נשים אין מצטרפין (לשני) [עם] אנשים לפי שיש באנשים שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ועבדים אין אומרים על ארץ שהנחלת לאבותינו וצ״ל דרשות הוא לנשים לזמן אבל חיובא ליכא ותדע מדקא מייתי מיניה סייעתא למ״ד בפ׳ שלשה שאכלו (ברכות מה:) דנשים אם רצו לזמן מזמנין משום דמאה נשים כתרי גברי ואם היו חייבות א״כ קשיא ליה דהא רצו לזמן קאמר ועל זה סמכו נשים שלנו שאינן מזמנות. לאתויי קטן היודע למי מברכין וכדרב נחמן כו׳ – ואמר נמי בברכות (דף מח.) ולית הלכתא ככל הני שמעתא אלא כדרב נחמן וכו׳ ואפילו הכי לא קי״ל כוותיה אלא כדאמר רבי יוסי בירושלמי כמה זימנין אכלית עם אבא חלפתא ועם חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי ב׳ שערות. דתניא איש כי יהיה זב וגו׳ – והא דלא מייתי מתניתין דיוצא דופן (נדה מג:) דתנן תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה משום שהברייתא מפרש יותר. למעוטי קטן מכרת – דהאי קרא בנכנס למקדש טמא כתיב ומחייב ליה כרת ולהכי כתיב איש למעוטי קטן דלאו בר עונשין הוא אבל טמא הוא לטמא אוכלים ומשקין כגדול ויש לתמוה למה לי קרא לפוטרו כיון דלא מצינו קטן נענש וכן קשה פרק ד׳ מיתות (סנהדרין נב:) איש כי ינאף פרט לקטן ומיהו התם י״ל דמשום קלון האשה יתחייב דומיא דבהמה הנרבעת ושמא איצטריך דסד״א הואיל ונתרבה לטומאה יתחייב כרת קמ״ל דלא. והצרוע – משמע צרוע אחרינא לרבות את האשה א״כ למה נאמר איש לענין שלמטה איש דמשמע ולא אשה לאו אטמא יטמאנו קאי דהתם אפילו אשה אלא אקרא דלתחת קאי דמשתעי בפריעה ופרימה ל״ה. ואע״ג דבנגעי ראש וזקן כתיב (ויקרא יג) אשה לא ילפינן מינה דהתם איצטריך דאע״ג שאין רגילות לצמח שיער בזקן האשה מטמאה ויש להקשות אמאי לא נפקא לן אשה מאדם דמשמע אשה במקום קטן דכתיב (במדבר לא) ונפש אדם וכיון דשקולים הן ויבאו שניהם וי״ל דסד״א מדאיצטריך קרא לרבויי אשה בנגעי (קטן) [זקן] מכלל דשאר נגעים ליכא לטמאות אשה אם לא מן הפסוק וקשה הוה ליה לרבויי אשה [מאדם] ואיש למעוטי קטן מפריעה ופרימה והצרוע לרבות קטן לטומאה וי״ל דמסתברא למעוטי פריעה ופרימה מאשה שגנאי הוא זה. הכל רואין הכל כשרין לראות – חדא הוא ולאו גבי הדדי תניא. והאמר מר – בפרק קמא דשבועות (שבועות ו.).
דמסברי ליה וסבר – הלכות נגעים. שאינו בקי והולך ת״ח ורואה עמו הוא אומר טמא והוא אומר טמא שהטומאה והטהרה תלויה באמירת כהן והכי תניא ליה בת״כ ל״ה. והתם בת״כ איתרבו ישראל מדכתיב או אל אחד ומסקינן התם מאחר שסופו לרבות ישראל למאי הלכתא כתיב כהן שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן שאפי׳ כהן שוטה רואה נגעים אע״ג דמסברי ליה וסבר מקרי ליה כהן שוטה שאינו בקי בפני עצמו ועי״ל דמסברי ליה וסבר דהכא לאו אכהן קאי אלא אישראל חכם דקאי גביה מסברי ליה וסבר וא״ת פשיטא מה לי מלמדין מאתמול למלמדין אותו היום וי״ל דאע״ג שאינו בקי אלא באותו נגע כשר לראות. לקדש – לערב מים חיים באפר חטאת טעמייהו דרבי יהודה ורבנן מפרש בפרק טרף בקלפי (יומא מג.). ערל – שמתו אחיו מחמת מילה שהזה ממימי חטאת על הטמא הזאתו כשרה טעמא מפרש ביבמות פרק הערל (יבמות עב:) מידי דהוה אטבול יום שפסול בתרומה וכשר בפרה ומצי לאיתויי ברייתא דתניא התם הכי בפירוש אלא דר׳ אלעזר שגורה בפי כל יותר. תרי הכל שוחטין – בפ״ק דחולין (דף ב ודף טו:). הכל מעלין – בכתובות פרק בתרא (כתובות קי:).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון