×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפְלִיגָא דְּרַב קַטִּינָא.
And this option contradicts the opinion of Rav Ketina, who deems the blood impure due to uncertainty.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופליגא דרב קטינא – אהך לישנא דאביי דהא להאי לישנא ליכא טומאת ספק דכיון דתלי טעמא בחזקה לא שנא גג לא שנא קרקע מן הלול ולפנים טמא ודאי מן הלול ולחוץ טהור ודאי.
כבר ידעת שהנפל אע״פ שלא נתקשרו אבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל ולא עוד אלא אפילו שיליא בבית אע״פ שאין צורת ולד ניכרת בתוכה טמא שאין שיליא בלא ולד אלא על צד המיעוט והלכו בה אחר הרוב לעשותה טומאה ודאית לשרוף עליה ודנין בו שמשיצאה נמוח כמו שיתבאר בפרק המפלת:
אלא אמר אביי אי בתר חששא קא אזלת. כלומר דחשבת לשחתה רגילות ואפ״ה לא הוי ודאי טמא מן הלול ולחוץ. כאן שנמצא בגג פרוזדור פרש״י ז״ל אבל אביי ללישנא דבתר חששא ליכא לשנויי הכי דכיון דתלי אביי טעמא בחששא כל היכא דאיכא למיחש משוינן ליה ספק לא שנא גג ולא שנא קרקע איכא לספוקי בחדר ובעלייה. וקשה לפי׳ דא״כ להך לישנא לא משכחת לעולם אשה ודאי טמאה ואמאי נמצא על שלו חייבין בקרבן דמי עדיף מן הלול ולפנים מקרקע פרוזדור דהוי נמי ספיקא. ונראה לפרש דלהך לישנא נמי שני ליה בין גג לקרקע והאי דלא שני הכי משום דר׳ חייא ע״כ לית ליה לישנא דחששא אפי׳ בגג פרוזדור דאי הוה סבר הכי כיון דמחמיר כולי האי דחייש לדם המקור מן הלול ולחוץ אע״פ שדם העלייה בא שם כדרכו בלא שנוי וגם קרוב לעלייה מילתא דפשיטא הוא דטמא ודאי בקרקע פרוזדור ולא אצטריך למתנייה אלא ודאי סבר מן הלול ולחוץ ודאי טהור הלכך אצטריך לאשמועינן דמן הלול ולפנים שורפין:
בפרש״י בד״ה ופליגא דרב קטינא כו׳ דכיון דתלי טעמא בחזקה ל״ש גג כו׳ עכ״ל אין זה מוכרח דהא רמי בר שמואל ורבי יצחק ב״י אזלי בתר חזקה ומודו בקרקע דטמא ודאי ובגג בלול ולפנים ספיקא הוה דאיכא למיתלי בתרי ספיקי בשינוי כדלקמן אלא דאביי ודאי לא מצי סבר הכי דא״כ לא הוה פליג עלייהו אלא דסבר דבגג פרוזדור בלול ולפנים נמי טמא ודאי משום חזקה דרוב דמים מן המקור כמו שפירשו התוס׳ בההיא דפרק לא יחפור:
ופליגא [וחולק] אביי על שיטתו של רב קטינא האומר שהריהי טמאה מספק.
And this option contradicts the opinion of Rav Ketina, who deems the blood impure due to uncertainty.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לְרַב הוּנָא לָא פְּלִיגִי אכָּאן מִן הַלּוּל וְלִפְנִים כָּאן מִן הַלּוּל וְלַחוּץ.

And according to the opinion of Rav Huna, who said that if the blood was found in the inner section it is definitely impure, as it is presumed to come from the uterus, and if the blood was found in the outer section it is impure due to uncertainty, one can say that Rabbi Ḥiyya and Rav Ketina do not disagree, as they were referring to different cases. Here, where Rabbi Ḥiyya deems the blood definitely impure, he is speaking of blood found from the vestibule and inward, whereas there, Rav Ketina deems it impure due to uncertainty when it is found from the vestibule and outward.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרב הונא – דאמר ליה לבריה מן הלול ולפנים ודאי מן הלול ולחוץ ספקא.
לא פליגי – לא דר׳ חייא ולא דרב קטינא עליה ואהדדי נמי לא פליגי.
כאן מן הלול ולפנים – דר׳ חייא.
כאן מן הלול ולחוץ – דרב קטינא.
ולשיטתו של רב הונא האומר שבנמצא מן הלול ולפנים הריהי ודאי טמאה, ובנמצא מן הלול ולחוץ הריהי ספק טמאה — סבורה היא הן כר׳ חייא והן כרב קטינא, ויש מקום לומר שלא פליגי [אינם חלוקים] הם בעיקרו של דין, אלא שדברו באופנים שונים: כאן בדברי ר׳ חייא המטמא בודאי, מדובר כשנמצא הדם מן הלול ולפנים. ואילו כאן בדברי רב קטינא המטמא מן הספק, מדובר כשנמצא הדם מן הלול ולחוץ.
And according to the opinion of Rav Huna, who said that if the blood was found in the inner section it is definitely impure, as it is presumed to come from the uterus, and if the blood was found in the outer section it is impure due to uncertainty, one can say that Rabbi Ḥiyya and Rav Ketina do not disagree, as they were referring to different cases. Here, where Rabbi Ḥiyya deems the blood definitely impure, he is speaking of blood found from the vestibule and inward, whereas there, Rav Ketina deems it impure due to uncertainty when it is found from the vestibule and outward.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא לְרָמֵי בַּר שְׁמוּאֵל וּלְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמְרִי מִן הַלּוּל וְלַחוּץ סְפֵקוֹ טָהוֹר מִן הַלּוּל וְלִפְנִים סְפֵקוֹ טָמֵא הָנֵי בְּמַאי מִתּוֹקְמָא מִן הַלּוּל וְלִפְנִים.

But according to the opinion of Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, who say that if the blood is found from the vestibule and outward, its state of uncertainty renders it pure, whereas if it is found in the area from the vestibule and inward, its state of uncertainty renders it impure, with regard to what case can the dispute between these Sages, Rabbi Ḥiyya and Rav Ketina, be interpreted? It must be referring to a situation where the blood was found from the vestibule and inward, as according to Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, if the blood is found from the vestibule and outward it is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לרמי בר שמואל ולרב יצחק דאמרי מן הלול ולחוץ ספק טהור – על כרחך הני מתני׳ דר׳ חייא ודרב קטינא במאי מיתוקמי במן הלול ולפנים דהא מן הלול ולחוץ אפילו ספקא ליכא דהא טהור קאמרינן ודרב קטינא קיימא כוותייהו אלא רבי חייא דאמר טומאה ודאית לימא פליגא עלייהו דלדידהו ליכא טומאה ודאית.
גמ׳ ספקו טמא הני במאי מתוקמא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ומשנינן כו׳ הלול ולפנים הס״ד:
אלא לשיטתו של רמי בר שמואל ולשיטתו של רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודה, דאמרי [שאומרים] כי דם הנמצא מן הלול ולחוץספקו טהור, ודם הנמצא מן הלול ולפניםספקו טמא, הני במאי מתוקמא [אלה, ר׳ חייא ורב קטינא, במה, באיזה מקרה, עומדת, עוסקת מחלוקתם]?מן הלול ולפנים, שהרי לדעת רמי בר שמואל ורב יצחק בנמצא מן הלול ולחוץ הריהו טהור.
But according to the opinion of Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, who say that if the blood is found from the vestibule and outward, its state of uncertainty renders it pure, whereas if it is found in the area from the vestibule and inward, its state of uncertainty renders it impure, with regard to what case can the dispute between these Sages, Rabbi Ḥiyya and Rav Ketina, be interpreted? It must be referring to a situation where the blood was found from the vestibule and inward, as according to Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, if the blood is found from the vestibule and outward it is pure.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא.

If so, shall we say that Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, disagree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, who deems the blood definitely impure, whereas they maintain that it is impure merely due to uncertainty?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעתה לימא פליגא [האם נאמר שחלוקים הם] על שיטת ר׳ חייא המטמא בודאי, בעוד הם מטמאים מספק!
If so, shall we say that Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, disagree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, who deems the blood definitely impure, whereas they maintain that it is impure merely due to uncertainty?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא קַשְׁיָא כָּאן כְּשֶׁנִּמְצָא בַּקַּרְקַע פְּרוֹזְדוֹר וְכָאן שֶׁנִּמְצָא בְּגַג פְּרוֹזְדוֹר.

The Gemara answers: This is not difficult. It is possible that Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, agree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as they maintain that there is no dispute between Rav Ketina and Rabbi Ḥiyya. Once again the reason is that Rav Ketina and Rabbi Ḥiyya might be referring to two different cases: Here, Rabbi Ḥiyya deems the blood definitely impure because he is speaking of a case where it is found on the floor of the corridor, in which case the blood is presumed to come from the uterus rather than the bladder. And there, Rav Ketina, who deems the blood impure due to uncertainty, is referring to blood that is found on the roof of the corridor, and therefore it is uncertain whether the blood came from the bladder or the uterus.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשנינן לא פליגי הא דרבי חייא דאמר ודאי במן הלול ולפנים.
בקרקע פרוזדור – דהיינו כדרך יציאתו מן החדר ודרמי ורב יצחק דאמרי ספק טמא בגג פרוזדור שקרוב לעלייה ולעולם בתר חזקה אזלי ומודו בקרקע פרוזדור במתני׳ וכדרבי חייא אבל בגגו במן הלול ולפנים על כרחך יצא זה ממנהג הילוכו דהבא מן החדר היה לו לימצא בקרקע פרוזדור שהחדר נמוך ושוה לפרוזדור ואם מן העלייה בא הוה לו לימצא מן הלול ולחוץ הלכך איכא למיתליה בתרי ספיקי דילמא מעלייה אתא לפרוזדור ואזדקרה או מחדר אתא לפרוזדור וע״י שנזדקרה עלה הדם מלמטה למעלה כיון דרמי ורב יצחק לא יהבי טעמא למילתייהו איכא לאוקמי בשינוי אבל לאביי ללישנא דבתר חששא ליכא לשנויי הכי ופליג דר׳ חייא עליה דכיון דאביי תלי טעמא בחששא וכל היכא דאיכא למיחש להאי ולהאי משוי ליה ספק אפילו בקרקע פרוזדור איכא לספוקי בחדר ולעלייה הילכך דרבי חייא פליג עליה.
כאן שנמצא בקרקע פרוזדור – פ״ה דלעיל אלישנא דבתר חששא אזלינן דקאמר דפליגא דר׳ חייא לא מצי לשנויי הכי דכיון דתלי אביי טעמא בחששא איכא למיחש אפילו בקרקע פרוזדור לדם עלייה וקשה לפירושו דנמצא על שלה או על שלו אמאי חייבין בקרבן מי עדיף מנמצא מן הלול ולפנים דלא הויא אלא ספק אפי׳ בקרקע פרוזדור ונראה לפרש דלאביי ליכא לאוקמי דר׳ חייא בקרקע פרוזדור דכיון דאפי׳ מן הלול ולחוץ דבא מן העלייה כדרכו וקרוב חייש לדם המקור אם כן מן הלול ולפנים בקרקע פרוזדור מילתא דפשיטא היא דמן החדר אתא ולא הוה צריך רבי חייא לאשמועינן.
בד״ה בקרקע פרוזדור כו׳ מן החדר ודרמי ורב יצחק דאמר כו׳ כצ״ל וכן אח״כ כיון דרמי ורב יצחק לא כו׳:
ודוחים: לא קשיא [אין הדבר קשה], שכן יש מקום לומר שרמי בר שמואל ורב יצחק סבורים אף כר׳ חייא, ולשיטתם לא נחלקו ר׳ חייא ורב קטינא בעיקרו של דין, אלא שדברו באופנים שונים: כאן בדברי ר׳ חייא המטמא בודאי, מדובר כשנמצא הדם בקרקע פרוזדור, שבזה יש לומר שבא הדם מהחדר ולא מהעליה. ואילו כאן בדברי רב קטינא המטמא מן הספק, מדובר שנמצא הדם בגג פרוזדור, שבזה יש ספק מהיכן בא הדם אם מן העליה או מן החדר.
The Gemara answers: This is not difficult. It is possible that Rami bar Shmuel and Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, agree with the opinion of Rabbi Ḥiyya, as they maintain that there is no dispute between Rav Ketina and Rabbi Ḥiyya. Once again the reason is that Rav Ketina and Rabbi Ḥiyya might be referring to two different cases: Here, Rabbi Ḥiyya deems the blood definitely impure because he is speaking of a case where it is found on the floor of the corridor, in which case the blood is presumed to come from the uterus rather than the bladder. And there, Rav Ketina, who deems the blood impure due to uncertainty, is referring to blood that is found on the roof of the corridor, and therefore it is uncertain whether the blood came from the bladder or the uterus.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הָלְכוּ בּוֹ חֲכָמִים אַחַר הָרוֹב וַעֲשָׂאוּם כְּוַדַּאי מָקוֹר שִׁלְיָא חֲתִיכָה מָקוֹר הָא דַּאֲמַרַן.

§ Rabbi Yoḥanan says: In three places where there is uncertainty the Sages followed the majority, and based on that majority they established the halakha in these cases as though they involved a certainty. The three cases are as follows: The source, the afterbirth [shilya], and a shaped limb. The Gemara elaborates: The source is that which we just said, i.e., that blood found in the corridor from the vestibule and inward it is ritually impure, because the majority of blood found there is from the uterus.
רש״יתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשאום כודאי – משום דאזלינן בתר רובא.
הא דאמרינן – במתניתין שחזקתו לא בא אלא מן המקור וכדתני רבי חייא אלמא כיון דרוב דמים התם שכיחי מחזקינן ליה מן המקור.
הלכו חכמים אחר הרוב. אפי׳ איכא מיעוטא וחזקה דלא מרעי לרובא ואפי׳ ר׳ מאיר דחייש למיעוטא הכא מודי ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דהעמד אשה בחזקת טהרה משום מיעוטא דלא שכיח הוא כמו מקור שרוב דמי מקור מצויין:
בד״ה ועשאום כו׳ רובא הס״ד:
ד״ה הולד נימוק צ״ל נימוק הולד:
א ובעקבות הלכה זו מביאים מה שאמר ר׳ יוחנן: בשלשה מקומות של ספק הלכו (פסקו) בו חכמים שהולכים אחר הרוב, ועל סמך הרוב עשאום (קבעו את דינם של הספקות הללו) כודאי, ואלו הם: מקור, שליא, חתיכה. ומפרטים: מקורהא דאמרן [הלכה זו שאמרנו], שאם נמצא הדם בפרוזדור לפנים מהלול, שדם זה טמא ודאי.
§ Rabbi Yoḥanan says: In three places where there is uncertainty the Sages followed the majority, and based on that majority they established the halakha in these cases as though they involved a certainty. The three cases are as follows: The source, the afterbirth [shilya], and a shaped limb. The Gemara elaborates: The source is that which we just said, i.e., that blood found in the corridor from the vestibule and inward it is ritually impure, because the majority of blood found there is from the uterus.
רש״יתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שִׁלְיָא דִּתְנַן בשִׁלְיָא בְּבַיִת הַבַּיִת טָמֵא גוְלֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נִמּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא.

The afterbirth is as we learned in a mishna (26a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof becomes impure due to impurity imparted by a corpse. And the reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring, which disintegrated after the miscarriage. That offspring renders the contents of the house impure. Rabbi Shimon says: The offspring was squashed before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the squashed fetus is nullified by the majority of blood that accompanied the miscarriage.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבית טמא – אף אם אין ולד נראה הבית טמא משום אהל המת.
שאין שליא בלא ולד – ושורפין עליה את התרומה. אלמא כיון דרוב שליות אינן בלא ולד מחזקינן לה בטומאה ודאית.
נימוק הולד – ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב והכי מפרש טעמא לקמן בפ׳ המפלת (דף כז:).
שליא בבית כו׳ – פ״ה דרוב שליות יש להם ולד וקשה דתנן בפ׳ בהמה המקשה (חולין דף עז.) שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה ואי יש שליא בלא ולד הוה לן למשרי משום דסמוך מיעוטא דאין בה ולד לפלגא שלא יצא רוב הולד וה״ל מחצה שיש בה רוב ולד מיעוטא דסתם שליא שיצתה מקצתה ויש בה ולד מחצה יש בהן רוב ולד ומחצה אין בהן רוב ולד כדמוכח בפ״ק דב״ק (דף יא.) וכה״ג אמר התם סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות וכן בפ״ק דבכורות (דף כ:) סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות ויש לישב פ״ה דהתם מיירי בשליא שיצתה מקצתה ונמצא ולד תוך השליא ונראה לפרש דאין שליא כלל בלא ולד אך מיעוטא נימוק ורובן אין נימוקים עד שיצא לבית החיצון כדאמר בפ׳ המפלת (לקמן כז.) וא״ת ואמאי לא מייתי הכא מרישא דתנן בהמפלת (שם דף כד:) המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה אלמא דרובן אין נימוקין קודם יציאה וי״ל דאפי׳ נמוקין מצינן למימר דטמאה לידה דקאמר קרא אשה כי תזריע אפי׳ לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה ואע״ג דההיא דרשא כרבי שמעון בריש יוצא דופן (לקמן דף מ.) ורבנן דרשו לה עד שתלד ממקום שמזריע י״ל דתרתי ש״מ א״נ י״ל מרישא לא מייתי דהו״א דטעמא דרבנן משום שאין שום שליא בלא ולד ואין שום ולד נימוק אפילו מיעוט לכך מייתי סיפא דאמר ר׳ שמעון נימוק הולד אע״פ שלא יצא וכיון דסבר רבי שמעון דרובן נימוקין ולרבנן אינם נימוקין אלא מיעוטן דאין סברא לומר דלר״ש רובן נימוקין ולרבנן אפילו מיעוטן אין נימוקין וקצת נראה דאדרבה ארישא סמיך וסיפא לא מייתי אלא משום דמינה מוכיח דטעמא דרבנן משום רובא כדפרישית דאי משליא בבית גופה מייתי מאי איריא משום רוב אפי׳ מחצה על מחצה שורפין דהוה ליה ספק טומאה ברה״י דטמא.
שליא דתנן פרש״י רוב שליא יש לה ולד ומיעוטא אין בה ולד וקשה לפי׳ דאי מהאי טעמא חשיב ליה רוב א״כ מרישא ה״ל לאתויי המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה ומדיהבינן ליה ימי טוהר דזכר אלמא חשבינן להך רוב כודאי ועוד דלישנא דאין שליא שאין עמה ולד משמע דאין כאן ספיקא אלא כל שליא יש עמה ולד וכן משמע מהא דתנן פרק בהמה המקשה שליא (אסורה) שיצתה מקצתה אסורה באכילה ואם יש שליא בלא ולד הו״ל למישריה דסתם שליא דיצתה מקצתה מחצה יש באותו מקצת רוב ולד ומחצה אין בו רוב ולד כמו שמוכיח פ״ק דבב״ק וסמוך מיעוטא דיש שליא בלא וולד למחצה דאותם נמי דיש בה ולד אין במקצתה רוב ולד והוה להו מחצה שיש בה רוב ולד מיעוטא דכה״ג אמרינן פ׳ בהמה המקשה גבי המבכרת שהפילה שליא סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות וכן פ״ג דבכורות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות וכן בפ׳ בתרא דיבמות ויש ליישב פרש״י ז״ל בדוחק כגון שמצינו ולד בזאת השליא ויש לפרש דרובא דשמעתין היינו שאנו תולין שלא נימוק הולד בשעת יציאתו כדאמרינן לקמן פ׳ המפלת אמרו לו לר׳ מאיר אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל בבית החיצון שהוא טהור אמר להם אינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שתי פעמים ורוב זה שאינו נימוק בבית הפנימי חשיב ליה כודאי אע״ג דאיכא למימר העמד בית בחזקת טהור. וא״ת אכתי תיקשי לך לידוק מרישא מדקתני תשב לזכר ולנקבה אלמא דרובא אינן נימוקין קודם יציאה וי״ל דאפי׳ היה נימוק מ״מ היתה טמאה לידה כדדרשינן לקמן בפ׳ המפלת אשה כי תזריע אפי׳ לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה. ואע״ג דר׳ שמעון הוא דדריש ליה הכי ורבנן הוו דרשי מיניה עד שתלד במקום שמזרעת למעוטי יוצא דופן איכא למימר תרוייהו ש״מ. א״נ היינו דלא מייתי רישא משום דאי לאו סיפא ה״א דאין שום ולד נימוק בפנים אבל מדקאמר ר׳ שמעון בסיפא נימוק הולד עד שלא יצא משמע דלת״ק מיעוטא נימוקין:
תשע צפרדעים כו׳ הלך אחר הרוב כו׳. ה״נ איכא חזקה דמשמע אם רוב שרצים טמא אע״ג דאיכא (מיעוטא) חזקת טהרה:
טומאה דאשה קאמרינן ותימה והאיכא נמי הא דתנן לקמן איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל חזקת דמים מן האשה ואי משום דר״ש קתני לה הא קתני נמי שליא אע״ג דר״מ קתני לה כדאיתא בפ׳ המפלת וכ״ת דאין שורפין על אותו רוב תרומה א״כ הא דדיק לאשכוחי למעוטי מאי לימא למעוטי רובא דר״ש וי״ל שאני התם דאיכא חזקת אדם שהוא בחזקת שאינו רואה דם ומסייע לחזקת רוב דמים מן האשה ומילתא דפשיטא היא ולא אצטריך למחשביה:
אלא שאין שליה שאין עמה ולד – פי׳ שאין עמה ולד בפנים ורובן יוצאות עד שלא נימוק וזהו שסמכו על הרוב ולפירוש טמא ודאית וא״ת ונסמוך מעוטא לחזקה דביתא דקאי בחזקת טהרה ולהוי כפלגא ופלגא תירצו בתוס׳ דכיון דודאי נגעה שליה בבית ריעא חזקתו.
תוס׳ בד״ה שליא בבית כו׳ משום רובא כדפרישית דאי כו׳ כצ״ל:
שליאדתנן [ששנינו במשנה בפרק הבא]: שליא (איבר בגוף האשה שהעובר נתון בתוכו ומקבל דרכו את מזונו) שנמצאה בבית, אף שאין בשליה ולד — הבית טמא בטומאת אהל, ככל בית שהמת נתון בתוכו. וטעם הדבר: לא מפני שהשליא עצמה הינה ולד, אלא מפני שאין כמעט שליא בלא ולד, שברוב השליות יש ולד. ואף בזו ודאי היה ולד, ומת הולד ונמחה לאחר שיצאה השליה מגוף האשה, ולכן אינו נראה עתה. וטמא הבית משום הולד המת שבשליה. ואילו ר׳ שמעון אומר: אין הבית טמא בטומאת אהל, כיון שנמוק (נמחה) הולד עד שלא (בטרם) יצא, ונעשה לדם, והתערב דם זה בדם הלידה, והתבטל ברוב. ומכל מקום שנינו שלדעת חכמים, טמא הבית טומאת ודאי, אף שנסמך הדבר על רוב שליות.
The afterbirth is as we learned in a mishna (26a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof becomes impure due to impurity imparted by a corpse. And the reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring, which disintegrated after the miscarriage. That offspring renders the contents of the house impure. Rabbi Shimon says: The offspring was squashed before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the squashed fetus is nullified by the majority of blood that accompanied the miscarriage.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) חֲתִיכָה דִּתְנַן דהַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאת.

The third case of an uncertainty where the Sages followed the majority is that of a shaped limb, as we learned in a baraita: In the case of a woman who miscarries a shaped hand, i.e., its fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient body, in which case the miscarriage does not have the status of childbirth with regard to ritual impurity. The reason is that most pregnant women give birth to a fully formed fetus, and therefore it is presumed that the hand or foot came from a whole fetus that was squashed during childbirth. Once again the Sages established the impurity as a certainty, based on a majority.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יד חתוכה – מחותכת בצורתה בחיתוך אצבעות.
אמו טמאה לידה – ותשב חומר זכר לימי טוהר וחומר נקבה לענין טומאה דמחזקינן לה בלידה ודאית ליתן לה ימי טומאה וימי טהרה דאמרינן הלך אחר הרוב ורוב נשים ולד מעליא ילדן אלא שנימוק.
ואין חוששין – לומר לא יהיו לה ימי טוהר שמא אינו ולד דדילמא מגוף אטום הוא בא וקיימא לן בהמפלת (לקמן דף כד.) דאינו ולד והיינו כודאי מדיהבינן לה ימי טוהר הואיל ורוב נשים לאו גוף אטום ילדן.
המפלת יד חתוכה – הא דלא מייתי מתני׳ דהמפלת (לקמן דף כח.) המפלת ואין ידוע מהו ובהמפלת חתיכה מיירי כדמוכח התם בגמרא (דשליא בבית) משום דהכא מפרש בהדיא אין חוששין שמא מגוף אטום באה דמשמע דהוי מטעם דהולכים בתר רובא.
הפילה יד חתוכה ר״ל בחתוך האצבעות או רגל חתוכה אמו טמאה לידה שחזקתו שמולד גמור הוא בא ונותנין לה ימי טוהר אלא שתשב לזכר ולנקבה ואין אומרין שמא מגוף אטום שאין בו צורה הוא בא שאין אמו טמאה לידה וכן אין ליתן לה ימי טוהר אלא דנין אותה אחר הרוב אף להקל מפני שעשאוה כודאי ואף זו ביאורה בפרק שלישי:
תשע חנויות כלם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו לקח ספיקה אסור שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ובנמצא הלך אחר הרוב שכל הפורש חזקה מן הרוב פירש ואין מצריכין בכך להיות דלתי מדינה פתוחות ורוב טבחים שסביבותיה ישראל כדי שיסתייע ההיתר מצד תרי רובי רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף ברוב אחד לא הזקיקו לתרי רובי אלא ביוחסין כמו שביארנו בראשון של כתבות:
בד״ה אמו טמאה כו׳ וימי טהרה דאמרינן הלך אחר רוב כו׳ כצ״ל והד״א:
רש״י ד״ה אמו טמאה לידה וכו׳ ליתן לה ימי טומאה וימי טהרה. ע״ל דף כח ע״א וצ״ע:
חתיכהדתנן [ששנינו בתוספתא]: המעוברת המפלת צורת יד חתוכה (שאצבעותיה חתוכות, מופרדות וניכרות) ורגל חתוכהאמו טמאה לידה (שבועיים כיולדת נקבה, מחמת הספק) ככל היולדת (או המפלת) עובר שנגמרה צורתו ואף יש לה ימי טוהר (כזכר בלבד, מחמת הספק). ואין חוששין שמא מגוף אטום (שלא נגמרה צורתו, שאין בו חלוקת איברים) באת (באה) חתיכה זו ואין לה ימי טוהר. משום שרוב הנשים המעוברות יולדות עובר שנגמרה צורתו, ואף במקרה זה יש לומר שבאה היד או הרגל החתוכה מולד שהיה שלם, ונמחה בלידה. הרי שקבעו חכמים טומאה ודאית, בהסתמך על הרוב.
The third case of an uncertainty where the Sages followed the majority is that of a shaped limb, as we learned in a baraita: In the case of a woman who miscarries a shaped hand, i.e., its fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient body, in which case the miscarriage does not have the status of childbirth with regard to ritual impurity. The reason is that most pregnant women give birth to a fully formed fetus, and therefore it is presumed that the hand or foot came from a whole fetus that was squashed during childbirth. Once again the Sages established the impurity as a certainty, based on a majority.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְתוּ לֵיכָּא וְהָאִיכָּא תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת.

The Gemara asks: And are there no more cases of uncertainty in which the Sages determined the halakha according to the status of the majority, treating the case as though it involved a certainty? But isn’t there the case of nine stores?
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותו ליכא – וא״ת והא איכא הא דתנן לקמן בפ׳ האשה (נדה נט:) איש ואשה שעשו צרכיהם בספל ונמצא בו דם רבי שמעון מטמא שחזקת דמים מן האשה ואי משום דרבי שמעון קתני לה הא קאמר שליא אע״ג דרבי מאיר קתני לה כדאמר בהמפלת (לקמן דף כז.) וכ״ת דאין שורפין על אותו רוב תרומה א״כ לקמן דדחיק לאשכוחי למעוטי מאי לימא למעוטי רובא דר׳ שמעון וי״ל דהתם מסייע חזקת האדם לרוב וא״ת וליחשוב נמי הא דתנן בהרואה (לקמן דף נז:) נמצאת אתה אומר שלש ספקות באשה ובמגעות ובהסיטות הלך אחר רוב ואי אין שורפין עליו תרומה לימא למעוטי הא ויש לומר דשורפין והוי טעמא משום דרוב דמים באין מן המקור דחשיב בג׳ דברים.
תשע חניות וכו׳ – מפורשת יפה במקומה בס״ד.
ושואלים: ותו [ועוד] מקרים, מלבד שלושה מקומות אלה, שדנו בספק כודאי, בהסתמך על רוב, ליכא [אין]? והאיכא [והרי יש] דין תשע חנויות!
The Gemara asks: And are there no more cases of uncertainty in which the Sages determined the halakha according to the status of the majority, treating the case as though it involved a certainty? But isn’t there the case of nine stores?
תוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּתַנְיָא התֵּשַׁע חֲנוּיוֹת כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה וְלָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח סְפֵקוֹ אָסוּר.

As it is taught in a baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from slaughtered animals, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and a person bought meat from one of the stores and he does not know from which store he bought the meat, in this case of uncertainty, the meat is prohibited. With regard to an item of uncertain status, if it separated from its fixed location it is presumed to have separated from the majority of items like it in that location, and has their halakhic status. But in the case of an item that remained in its fixed location, i.e., didn’t separate, it is viewed as an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. This ruling is based on the principle: The halakhic status of uncertainty with regard to any item fixed in its place is that of an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. In this case, when it comes to determining whether or not this meat comes from a kosher store, since the uncertainty stems from the act of buying the meat in the store, and the stores are fixed in their places, the two types of stores are regarded as though they were equal in number.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספקו אסור – דכל קבוע כמחצה על מחצה דמיא וכיון שלקחה ממקום הקביעות מחזקינן לה כמחצה על מחצה.
ספקו אסור – בשילהי פ״ק דכתובות (דף טו.) נפקא לן קבוע מוארב לו וא״ת לר״ש דדריש מוארב לו עד שיתכוין לו קבוע מנא ליה וי״ל דמסקינן בפ׳ הנשרפין (סנהדרין דף עט.) דסבר רבי שמעון כרבי דונתת נפש תחת נפש ממון א״כ מהתם שמעינן עד שיתכוין לו ואייתר וארב לו לקבוע אך לתנא דבי חזקיה דדריש מכה אדם ומכה בהמה דשאינו מתכוין פטור ממיתה וממון ולא דריש ונתת נפש תחת נפש לממון וע״כ עד שיתכוין לו נפקא ליה מוארב לו קשה קבוע מנא ליה.
בד״ה ספקו אסור כו׳ דדריש מוארב לו עד שיתכוין כו׳ ועל כרחך עד שיתכוין לו נפקא ליה מוארב כו׳ כצ״ל ונ״ב ובפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע״ט) פירשו התוס׳ במאי מוקי ליה תנא דבי חזקיה קרא דונתת נפש תחת נפש ע״ש:
תוס׳ בד״ה ספקו אסור כו׳ דדריש מכה אדם ומכה בהמה דשאינו מתכוין פטור כו׳ עכ״ל לאו מהאי קרא דדריש פטור מיתה דאם כן אליביה נמי אייתר וארב לו לקבוע אלא דהכי קאמר דשמעינן מתנא דבי חזקיה מדמוקי מכה אדם כו׳ לפטור מממון דאית ליה נמי פטור ממיתה מוארב לו ע״ש הסוגיא:
דתניא כן שנינו בברייתא]: עיר שיש בה תשע חנויות שכולן מוכרות בשר כשר שהוא בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה האסור באכילה, ולקח (קנה) אדם מאחת מהן, ואינו יודע מאיזה מהן לקחספקו אסור, שכן בספק זה שהתחיל במקום קבוע, כגון החנויות שבעיר הקבועות במקומן, אין הולכים אחר הרוב.
As it is taught in a baraita: With regard to nine stores in a city, all of which sell kosher meat from slaughtered animals, and one other store that sells meat from unslaughtered animal carcasses, and a person bought meat from one of the stores and he does not know from which store he bought the meat, in this case of uncertainty, the meat is prohibited. With regard to an item of uncertain status, if it separated from its fixed location it is presumed to have separated from the majority of items like it in that location, and has their halakhic status. But in the case of an item that remained in its fixed location, i.e., didn’t separate, it is viewed as an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. This ruling is based on the principle: The halakhic status of uncertainty with regard to any item fixed in its place is that of an uncertainty that is equally balanced, and one does not follow the majority. In this case, when it comes to determining whether or not this meat comes from a kosher store, since the uncertainty stems from the act of buying the meat in the store, and the stores are fixed in their places, the two types of stores are regarded as though they were equal in number.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ווּבַנִּמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.

The baraita continues: And in the case of meat found in the street, outside the stores, follow the majority of stores. If most stores in the city sell kosher meat one can assume that the meat he found is kosher, based on the principle: Any item separated, i.e., not fixed in its place, is presumed to have been separated from the majority. Similar to the previous cases, this meat is treated as certainly kosher on the basis of a majority.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנמצא – בקרקע דה״ל מופרש מהן ולא לקחו ממקום הקביעות.
הלך אחר הרוב – ומותר דכל דפריש מרובא פריש.
הלך אחר הרוב – משמע אפי׳ נמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה וא״ת א״כ מאי קמ״ל ר׳ חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב וי״ל דקמ״ל אפי׳ בקורבה דמוכחא מיהו קשה מקושיא דרבי זירא דהתם תקשי ליה מתני׳ דט׳ חנויות.
אחר הרוב – הכא איכא חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת וגבי ט׳ צפרדעים נמי קאמר הלך אחר הרוב ואם רוב שרצים טמאים אע״ג דאיכא חזקת טהרה דאי לא הוי חזקה כנגד הרוב לא הוה פריך מידי דמצינן למימר דרבי יוחנן לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה כנגד הרוב.
ואולם במקרה שבו לא נוצר הספק לאחר שנלקח הבשר מאחת החנויות, אלא לאחר שנמצא הבשר מוטל בעיר, ואין ידוע מאיזו חנות הגיע — הכלל הוא: הלך (לך) אחר הרוב, וכיון שרוב החנויות מוכרות בשר כשר, אף חתיכה זו הריהי כשרה בודאי. והרי מקרה נוסף בו עשו את הספק כודאי!
The baraita continues: And in the case of meat found in the street, outside the stores, follow the majority of stores. If most stores in the city sell kosher meat one can assume that the meat he found is kosher, based on the principle: Any item separated, i.e., not fixed in its place, is presumed to have been separated from the majority. Similar to the previous cases, this meat is treated as certainly kosher on the basis of a majority.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) טוּמְאָה קָאָמְרִינַן אִיסּוּר לָא קָאָמְרִינַן.

The Gemara answers: We say that this list of cases mentioned by Rabbi Yoḥanan is referring to matters of ritual impurity, whereas we do not say that the list includes cases that involve prohibitions, such as that of non-kosher meat.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרצים: מנין המקומות בהם עשו חכמים את הספק כודאי בהסתמך על הכלל שהולכים אחר הרוב, דווקא בעניינים הנוגעים לטומאה הוא שקאמרינן [אומרים אנו] אותו, ואילו בעניינים הנוגעים לאיסור כגון זה של חנויות המוכרות בשר שחוטה ונבילה — לא קאמרינן [אין אנו אומרים].
The Gemara answers: We say that this list of cases mentioned by Rabbi Yoḥanan is referring to matters of ritual impurity, whereas we do not say that the list includes cases that involve prohibitions, such as that of non-kosher meat.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָאִיכָּא זתֵּשַׁע צְפַרְדְּעִין וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶם וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן נָגַע ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר.

The Gemara further asks: But isn’t there the case where there were nine dead frogs, which do not impart ritual impurity, and one carcass of a creeping animal among them, which does impart impurity, and someone touched one of these ten dead creatures, and he does not know which of them he touched? The halakha is as follows: If this occurred in the private domain the item’s uncertain impurity renders it impure, as it is derived from the Torah that in cases of uncertainty with regard to ritual impurity in the private domain, the item is deemed impure. If the contact occurred in the public domain, the item’s uncertainty leaves it pure.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברשות היחיד כו׳ – דהוה ליה ספק ואע״ג דרובא צפרדעים ואין להם טומאה כיון דשרץ קבוע ביניהם הוה ליה מחצה על מחצה.
תשעה צפרדעים מתים ושרץ אחד מת משמונה שרצים המטמאים מתים ביניהם ונגע באחד מהם ואין יודע באיזה נגע ברשות היחיד ספיקו טמא שהרי קבוע הוא ובנמצא הלך אחר הרוב וטהור אפילו ברשות היחיד ותשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ברשות הרבים ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב ואף ברשות הרבים ספיקו טמא:
ושואלים עוד: והאיכא [והרי יש] מקרה זה של תשע צפרדעין מתים (שאינם מטמאים במותם) ושרץ אחד מת המטמא ישנו ביניהם, ונגע באחד מהן, מהעשרה הללו, ואינו יודע באיזה מהן נגע — אם היה הדבר ברשות היחידספקו טמא, שלמדים ממדרש המקראות שספק טומאה ברשות היחיד הריהו טמא. ואם היה הדבר ברשות הרביםספקו טהור.
The Gemara further asks: But isn’t there the case where there were nine dead frogs, which do not impart ritual impurity, and one carcass of a creeping animal among them, which does impart impurity, and someone touched one of these ten dead creatures, and he does not know which of them he touched? The halakha is as follows: If this occurred in the private domain the item’s uncertain impurity renders it impure, as it is derived from the Torah that in cases of uncertainty with regard to ritual impurity in the private domain, the item is deemed impure. If the contact occurred in the public domain, the item’s uncertainty leaves it pure.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּבַנִּמְצָא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב.

The Gemara continues: And in a case where one of these creatures was separated from the rest and was found elsewhere, and the person touched it there, follow the majority. Since most of the animals do not impart ritual impurity, this individual remains pure. This is another case involving uncertain impurity where the Sages established the halakha as certain based on the majority.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנמצא – שפירש אחד מהן למקום אחר ונגע בו אדם שם טהור דהשתא לאו קבוע הוי ואמרינן כל דפריש מרובא פריש וצפרדע הוא.
ובמקרה שבו אחד מבעלי החיים הללו פרש מתוך הקבוצה ונמצא שלא במקום כולם, ושם נגע בו — הכלל הוא: הלך אחר הרוב, ומכיון שהרוב צפרדעים — טהור. הרי שיש עוד מקרה, בענייני טומאה שקבעו בו חכמים שדינו כודאי בהסתמך על הרוב!
The Gemara continues: And in a case where one of these creatures was separated from the rest and was found elsewhere, and the person touched it there, follow the majority. Since most of the animals do not impart ritual impurity, this individual remains pure. This is another case involving uncertain impurity where the Sages established the halakha as certain based on the majority.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) טוּמְאָה דְּאִשָּׁה קָאָמְרִינַן טוּמְאָה בְּעָלְמָא לָא קָאָמְרִינַן.

The Gemara explains: We say that Rabbi Yoḥanan’s list is referring to matters of ritual impurity of a woman, whereas we do not say that the list includes cases that involve ritual impurity in general.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרצים: מנין זה של שלושה מקומות, דווקא בעניינים הנוגעים לטומאה שבאשהקאמרינן [אומרים אנו], ואילו בעניינים שבטומאה בעלמא [בכלל]לא קאמרינן [אין אנו אומרים].
The Gemara explains: We say that Rabbi Yoḥanan’s list is referring to matters of ritual impurity of a woman, whereas we do not say that the list includes cases that involve ritual impurity in general.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהָאִיכָּא הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חעָבְרָה בַּנָּהָר

The Gemara further asks: But isn’t there that which Rabbi Yehoshua ben Levi said: With regard to a pregnant woman who passed across a river
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים עוד: והאיכא הא [והרי יש דבר זה] שאמר ר׳ יהושע בן לוי: אשה מעוברת שעברה בנהר
The Gemara further asks: But isn’t there that which Rabbi Yehoshua ben Levi said: With regard to a pregnant woman who passed across a river
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה יח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה יח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י נדה יח., תוספות נדה יח., בית הבחירה למאירי נדה יח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה יח., ריטב"א נדה יח., מהרש"ל חכמת שלמה נדה יח., מהרש"א חידושי הלכות נדה יח., גליון הש"ס לרע"א נדה יח., פירוש הרב שטיינזלץ נדה יח.

Niddah 18a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 18a, Rashi Niddah 18a, Tosafot Niddah 18a, Meiri Niddah 18a, Tosefot Rosh Niddah 18a, Ritva Niddah 18a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 18a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 18a, Gilyon HaShas Niddah 18a, Steinsaltz Commentary Niddah 18a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144