(1) 
ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן אאֵיזֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב מֵת שֶׁנִּקְבַּר עָרוֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל לְבֵנִים זֶהוּ מֵת שֶׁאֵין לוֹ רָקָב.
§ The mishna taught that one of the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave is a full ladle of dust from a corpse. The Sages taught (Tosefta, Oholot 2:3): Which is a corpse that has the halakha of dust, i.e., whose dust imparts impurity? A corpse that was buried naked in a marble coffin or on a stone floor; this is a corpse that has the halakha of dust that imparts impurity. Any dust found there must have come from the corpse. However, if it was buried in its cloak, or in a wooden coffin, or on a brick floor, this is a corpse that does not have the halakha of dust that imparts impurity. In the latter cases it is assumed that the dust from the corpse includes particles from the clothes, wood, or bricks that disintegrated, and there is a tradition that the impurity of dust applies only to dust that comes solely from the corpse, not to a mixture from different sources.
איזהו מת שיש לו תורת רקב נקבר ערום כו׳ – אבל אם נקבר בכסותו אפי׳ בארון של שיש אין לו תורת רקב לפי שכסותו שנרקבת עמו נעשית לו תערובות ואנו אין לנו הלכה למשה מסיני שיהא רקב מטמא אלא רקב הבא מן המת עצמו בלא תערובות וכן אם נקבר בארון של עץ ואפי׳ ערום או על גבי רצפה של לבנים הואיל והארון של עץ והתבן של לבנים עשוין לירקב נעשין לו תערובות ואין לו תורת רקב.
איזהו מת שיש לו רקב – מלא תרווד רקב מטמא באהל ונזיר מגלח עליו.
שנקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים – שאינה נשחקת ואין להסתפק בעפר אחר כי אם ברקב גוף של מת.
נקבר בכסותו ואפילו בארון של שיש או ערום בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים – שנוחות לישחק וליכתש מאליהן זהו מת שאין לו רקב ואפילו לקח ארבע או חמש תרוודין מן רקב שלו שבודאי יש כאן מלא תרווד מגוף המת טהור כדאמרינן בפ׳ המפלת (נדה כז:) מה תחילתו דבר אחר נעשה לו גלגלין משמע דבהא ליכא מאן דפליג שאם נתערב דבר אחר עמו בתחילתו אינו מטמא.
איזהו מת שיש לו רקב – שמלא תרווד מעפר (רקבו ביתו) [רקב גופו] מטמא באהל נקבר בארון של שיש. שלא נתערב רקבון אחר בעפרו. אבל אם נקבר בכסותו או בארון של עץ או על גבי רצפה של (אבנים) [לבנים] אין לו דין רקב:
כתוב בתוספות ואפילו ארבע או חמש תרודים מן רקב כו׳. וא״ת והא אמרינן בפרק המפלת אי איפשר למלא תרווד עפר ועוד מבית הקברות שלא יהא בו מלא תרווד רקב. וי״ל דמיירי התם בשנקבר בקרקע קשה שיש שהות למת לירקב קודם שיתערב בו מן העפר. דכיון דבתחלתן לא היה בו שום תערובות אף על גב שבסוף יהיה שם תערובות מטמא. שיטה:
תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו מת שיש לו תורת רקב, כלומר, שהרקב שלו יש בו דין טומאה — מת שנקבר ערום בארון של שיש, או על גבי רצפה של אבנים — זהו מת שיש לו רקב, משום שכל הרקב שנמצא בוודאי בא מן המת. אבל אם נקבר בכסותו, או נקבר בארון של עץ, או על גבי רצפה של לבנים — זהו מת שאין לו רקב, משום שיש לשער שיש בתוך הרקב הבא מן המת גם רקב הכסות, או העץ, או הלבנים שהתפוררו. ולמדנו במסורת שאין טומאת רקב המת אלא ביוצא מן המת לבדו, ולא בתערובת.
§ The mishna taught that one of the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave is a full ladle of dust from a corpse. The Sages taught (Tosefta, Oholot 2:3): Which is a corpse that has the halakha of dust, i.e., whose dust imparts impurity? A corpse that was buried naked in a marble coffin or on a stone floor; this is a corpse that has the halakha of dust that imparts impurity. Any dust found there must have come from the corpse. However, if it was buried in its cloak, or in a wooden coffin, or on a brick floor, this is a corpse that does not have the halakha of dust that imparts impurity. In the latter cases it is assumed that the dust from the corpse includes particles from the clothes, wood, or bricks that disintegrated, and there is a tradition that the impurity of dust applies only to dust that comes solely from the corpse, not to a mixture from different sources.
הכל
(2) אָמַר עוּלָּא אֵין רָקָב אֶלָּא הַבָּא מִן הַבָּשָׂר וּמִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְעוּלָּא רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר הָא מִן הָעֶצֶם טָמֵא ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא בָּשָׂר אֵימָא הָכִי רָקָב הַבָּא מִן הַבָּשָׂר טָהוֹר עַד שֶׁיֵּשׁ עֶצֶם בַּבָּשָׂר.
With regard to the same issue, Ulla said: Dust is only that which comes from the flesh and from the sinews and from the bones of the corpse together, but not if it came from one of these alone. Rava raised an objection to Ulla from the following baraita: Dust that comes from the flesh is pure. It can be inferred from here that if it comes from the bone it is impure, even though there is no dust of flesh mixed with it. Ulla replied: You should say and infer like this: Dust that comes from the flesh is pure, unless there is bone in the flesh.
אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות – מכולם צריך שיהא הרקב.
הא מן העצם – לחוד טמא.
אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידין ומן העצמות מכולם צריך שיהיה ברקב:
הא מן העצם טמא אע״ג דליכא בשר – ולא מצי לשנויי דה״ק מן הבשר לבדו טהור עד שיהיה עמו עצמות וגידין דא״כ הול״ל מן הבשר ומן העצם טהור והוה דייקנא עד דאיכא גידים בהדייהו:
ובאותו ענין הוסיף ואמר עולא: אין רקב אלא זה הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות של המת יחד, ולא מאחד מאלה לחוד. איתיביה [הקשה לו] רבא לעולא: שנינו רקב הבא מן הבשר — טהור, ונדייק: הא [הרי] אם הוא בא מן העצם — טמא, ואף על גב דליכא [ואף על פי שאין] בו מן הבשר! והשיב לו עולא: אימא הכי [אמור כך] ודייק אחרת: רקב הבא מן הבשר טהור, עד שיש עצם בבשר.
With regard to the same issue, Ulla said: Dust is only that which comes from the flesh and from the sinews and from the bones of the corpse together, but not if it came from one of these alone. Rava raised an objection to Ulla from the following baraita: Dust that comes from the flesh is pure. It can be inferred from here that if it comes from the bone it is impure, even though there is no dust of flesh mixed with it. Ulla replied: You should say and infer like this: Dust that comes from the flesh is pure, unless there is bone in the flesh.
הכל
(3) הָא לֵיכָּא גִּידִים אִי אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וְלַעֲצָמוֹת בְּלֹא גִּידִים.
Rava continued to question Ulla’s opinion: Even if one interprets the baraita in this manner, there is no mention of sinews here at all, and Ulla maintains that sinews must also contribute to the makeup of part of the dust. Ulla replied that there is no need to mention sinews explicitly, as it is impossible for there to be flesh and bones without sinews. Once it is established that the dust is from bones and flesh, it necessarily includes sinews as well.
והא ליכא גידין – ולא הוה מצי לשנויי דהכי קאמר ומן הבשר לחודיה טהור עד שיהא רקב עצם וגידין בהדי בשר דא״כ ליתני מן הבשר ועצם טהור ודייקינן עד דאיכא גידין בהדייהו.
א״א לבשר ועצמות בלא גידים – ועולא שהזכיר גידים אצטריך לאפוקי נפל שלא נתקשרו אבריו בגידים וברייתא לא מיירי בהכי אלא בולד נגמר.
וחזר והקשה לו רבא: גם אם מפרשים כן, בכל זאת: הא ליכא [הרי אין] נזכרים כאן גידים, שהרי לא מנה אותם, והלוא צריך שיהיה שם גם רקב מן הגידים! ענה לו: אין צורך לשנות במפורש גידים, שכן אי אפשר לבשר ולעצמות בלא גידים, ואם יש שם בשר ועצם — יש גם גידים.
Rava continued to question Ulla’s opinion: Even if one interprets the baraita in this manner, there is no mention of sinews here at all, and Ulla maintains that sinews must also contribute to the makeup of part of the dust. Ulla replied that there is no need to mention sinews explicitly, as it is impossible for there to be flesh and bones without sinews. Once it is established that the dust is from bones and flesh, it necessarily includes sinews as well.
הכל
(4) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בשְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה עִם זֶה נַעֲשׂוּ גַּלְגַּלִּין זֶה לָזֶה מֵתִיב רַב נָתָן רָקָב הַבָּא מב׳ מִשְּׁנֵי מֵתִים טָמֵא.
§ The Gemara continues to discuss the dust of a corpse. Rav Shmuel bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Two corpses that were buried with one another become a mixture [galgallin] with one another. Their dust is considered mixed together and does not impart the impurity of the dust from a single corpse. Rav Natan raises an objection to this opinion: But it is taught that dust that comes from two corpses is impure.
נעשו גלגלים זה לזה – נעשה כמי שנתערבו זה בזה ואין זה רקב גמור גלגלין כלומר המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה וכשנתערב עמו כסות או רקבון אחר דמי ואפילו נקברו ערומים בארון של שיש הואיל דלא הוי רקב דמת אחד.
שני מתים שנקברו זה עם זה נעשו גלגלין זה לזה – ובפרק המפלת (שם כז:) גרסינן בכל הספרים גנגילאן וגם בערוך פי׳ גלגלים עפר הוא שמעורב ממקום אחר לשון דבר המתגלגל ועוד פירש בערוך גלגלין קוטריימ״א בלע״ז דלא גמירי רקב אלא של מת אחד ולא שיש מת אחר מעורב בו.
מתיב רב נתן רקב הבא משני מתים טמא – וקא ס״ד דמיירי שנקברו יחד.
[נעשו גלגלין זה לזה] בערוך גרס גלגילין ופי׳ עפר מעורב ממקום אחר לשון דבר שמתגלגל ועוד פי׳ גלגילין קונטריימא דלא גמירי רקב אלא במת שנקבר לבדו. והרקיבו ועמדו על מלא תרווד. שאכלו עש ולא נשאר בכל א׳ כי אם חצי תרווד. וצ״ע למה נקט שעמדו על מלא תרווד רקב ולא נשאר מהם יותר. תנן התם פ״ד דאהלות כל שבמת טמא ואף העור טמא איכא מאן דאמר מדרבנן. ואיכא מ״ד מדאורייתא:
ועוד בענין זה של רקב המת אמר רב שמואל בר אבא אמר ר׳ יוחנן: שני מתים שקברן זה עם זה — נעשו גלגלין זה לזה. כלומר, יש דין תערובת ברקב שלהם. שכיון שאין הרקב ממת אחד לבדו, הרי זה כתערובת רקב אחר, ואינו מטמא. מתיב [מקשה] עליו רב נתן, והרי שנינו: רקב הבא משני מתים — טמא!
§ The Gemara continues to discuss the dust of a corpse. Rav Shmuel bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Two corpses that were buried with one another become a mixture [galgallin] with one another. Their dust is considered mixed together and does not impart the impurity of the dust from a single corpse. Rav Natan raises an objection to this opinion: But it is taught that dust that comes from two corpses is impure.
הכל
(5) אָמַר רָבָא שֶׁקָּבְרוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהִרְקִיבוּ וְעָמְדוּ עַל מְלֹא תַּרְוָוד רָקָב.
Rava said: That baraita is referring to a case where they buried this corpse by itself and that corpse by itself, and they decayed separately, and they both stood at, i.e., yielded the amount of, a full ladle of dust. In this situation, the dust imparts impurity despite the fact that it is not from a single corpse, as the status of dust from a corpse initially applied to each corpse. However, if the corpses decayed together they are considered to be mixed together, which means that their dust does not impart impurity.
אמר רבא – כי קתני התם דרקב הבא מב׳ מתים טמא כגון שקברו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והרקיבו כל אחד בפני עצמו ועמד על מלא תרווד רקב ממת זה חצי תרווד וממת זה חצי תרווד מצטרפין למלא תרווד הואיל ולא נעשו גלגלין זה לזה מתחילה בשעה שהרקיבו אבל היכא דנקברו זה עם זה לעולם אימא לך דנעשו גלגלין זה לזה ואין לו תורת רקב.
ונרקבו ועמדו על מלא תרווד – אחר שאכלן עש ולא נשאר בכל אחד אלא חצי תרווד וכיון שהיה כל אחד יחידי כשנקברו יש להן דין רקב ויש תימה למה נקט ועמדו על מלא תרווד רקב אחד שלא נשתייר וי״ל דלרבותא נקטיה [דאפילו] כי אין בשניהם אלא תרווד אחד דאיכא השתא רקב מן העקב אפ״ה הוי שיעור כתרווד דלקמן פשטינן מינה בעיא דרקב הבא מן העקב מהו דגם לפי הדיחוי שמעי׳ דמת דארקיב כוליה מיהא מצטרף רקב העקב לשאר רקבובית לתרווד.
מלא תרוד רקב שביארנו במשנתנו שמטמא במשא ואהל כמלא חפניו כבר ביארנו במסכת נדה פרק המפלת שבתחלתו דבר אחר נעשה לו גנגלין ר״ל שאם קודם שירד לטומאה והוא קודם שנעשה רקב נתערב בו דבר אחר כגון רקב עץ או עפר אותו דבר נעשה לו מתנגד ועומד כנגדו לקלקלו ומפקיעו מדינו שלא לירד לטומאה אף לאחר שיתמלא שיעורו אבל סופו והוא משירד לטומאה אין תערובת שבו מפקיעו ומאחר שבתחלתו מיהא תערובת מפקיעו מטומאת רקב אי אתה מוצא טומאת רקב אלא במת שנקבר ערום בארון של שיש או על רצפה של אבנים אבל נקבר בכסותו או בארון של עץ או על רצפה של לבנים אין לו רקב וכן אם גזז שערו וצפרניו שאין מטמאין וקברם עמו אין לו עוד טומאת רקב וכן אם קבר שני מתים זה בצד זה או שקבר אשה ועוברה עמה אפילו עוברה במעיה אין לו רקב אבל אם קבר מת זה בעצמו וזה בעצמו שיעור מלא תרוד משניהם מצטרף לטמא הואיל וטומאתן ושיעורן שוה וכן הדין בכזית בשר משני מתים אבל רביעית דם הבאה משני מתים ושדרה או גולגולת הבאים משני מתים ורובע קב עצמות משני מתים ואבר הבא משני מתים ואבר מן החי הבא משני בני אדם כל אלו אין מטמאין באהל אלא במגע ובמשא כשאר העצמות:
אמר רבא התם שקברו כו׳. ולהכי נקט ועמדו דמיירי בכוליה מת שנרקב ועמד על חצי תרווד. ונקט ליה לאורויי דכי נרקב כל המת הוי רקב הבא מן העקב נשאר ברקב שאר כל הגוף דאיבעיא לן בסמוך. ובעי למיפרך מהכא. ומהכא לא תיפשוט בעיין דהבעיא הוי כי אירקיב חד אבר ואתי דרך עקב. הר׳ עזריאל ז״ל:
ויש מפרשים גלגולין קונטארד״י בלע״ז דבר העומד כנגדו לקלקלו. שיטה:
אמר רבא: שם הכוונה היא שקברו את זה בפני עצמו ואת זה בפני עצמו, והרקיבו שניהם בנפרד, ועמדו שניהם על מלא תרווד רקב, ואז הם מטמאים כרקב מן המת, אף שאינו ממת אחד, כיון שמתחילה היה בהם דין רקב המת. אבל אם נרקבו יחד — נעשו כתערובת זה לגבי זה, ואין הרקב שלהם מטמא.
Rava said: That baraita is referring to a case where they buried this corpse by itself and that corpse by itself, and they decayed separately, and they both stood at, i.e., yielded the amount of, a full ladle of dust. In this situation, the dust imparts impurity despite the fact that it is not from a single corpse, as the status of dust from a corpse initially applied to each corpse. However, if the corpses decayed together they are considered to be mixed together, which means that their dust does not impart impurity.
הכל
(6) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גגָּזַז שְׂעָרוֹ וּקְבָרוֹ עִמּוֹ נַעֲשָׂה לוֹ גַּלְגַּלִּין תְּנַן הָתָם ד כׇּל שֶׁבַּמֵּת טָמֵא חוּץ מִן הַשִּׁינַּיִם וְהַשֵּׂעָר וְהַצִּפּוֹרֶן וּבִשְׁעַת חִיבּוּרָן כּוּלָּן טְמֵאִין.
The Gemara cites a further statement with regard to dust of a corpse. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If one cut the hair of a corpse and buried the hair with it, the hair becomes part of the mixture for the dust, and it does not impart impurity. In relation to the above, the Gemara states: We learned in a mishna there (Oholot 3:3): Everything that is in a corpse is impure, except for the teeth, the hair, and the nails, which do not impart impurity as part of the body. But when they are attached to the corpse, they are all impure.
תנן התם – במס׳ אהלות (משנה אהלות ג׳:ג׳) כל שבמת טמא וגם העור ופליגי בה בפ׳ דם נדה (נדה נה.) איכא למ״ד דרבנן ואיכא למ״ד דאורייתא.
חוץ מן השינים והשער והצפורן – שטהורין אף מדרבנן.
ובשעת חיבורן למת כולן טמאין שהנוגע או מאהיל עליהם הוא נוגע או מאהיל על המת דהוו יד לטומאת המת.
כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא ר״ל שאם המת בחוץ ושערו בתוך הבית הכל טמא וכן אם נגע בשער או בשן וצפורן טמא אפילו היה שערו עומד ליגזז וצפרניו עומדות לינטל אע״פ שנשאלה כאן ולא הובררה יראה שהכל טמא הואיל ומ״מ עדיין מחובר הוא אלא שגדולי המחברים דנוה בספק כשיטת הסוגיא:
חוץ מן השינים והשער והצפורן – בפ׳ דם הנדה מפ׳ טעמא משום דבעי׳ דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו יצאו שער וציפורן שאע״פ שנבראו עמו גזעו מחליף ובשעת חבורן הכל טמא והנוגע בהם כנוגע בבשר המת:
חוץ מן השינים והשער והציפורן. בנדה בפרק דם הנדה מפרש טעמא משום דבעינן דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף. יצאו השינים שלא נבראו עמו. יצאו שיער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזען מחליף. ובשעת חבורן הכל טמא והנוגע בהם כנוגע בבשר המת.
ועוד בענין זה של רקב המת אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: אם גזז שערו של המת וקברו (את השיער) עמו, עם המת — נעשה לו השיער גלגלין, ושוב אין דנים את הרקב מן המת כמטמא. אגב ענין זה מביאים, תנן התם [שנינו שם] במסכת אהלות: כל שבגוף המת — טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן שאינם מטמאים כחלק מן המת. ובשעת חיבורן למת — כולן טמאין.
The Gemara cites a further statement with regard to dust of a corpse. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If one cut the hair of a corpse and buried the hair with it, the hair becomes part of the mixture for the dust, and it does not impart impurity. In relation to the above, the Gemara states: We learned in a mishna there (Oholot 3:3): Everything that is in a corpse is impure, except for the teeth, the hair, and the nails, which do not impart impurity as part of the body. But when they are attached to the corpse, they are all impure.
הכל
(7) בָּעֵי חִזְקִיָּה שְׂעָרוֹ הָעוֹמֵד לְגַלֵּחַ צִפּוֹרֶן הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז מַאי מִי אָמְרִינַן כׇּל הָעוֹמֵד לִיגָּזֵז כְּגָזוּז דָּמֵי אוֹ דִלְמָא הַשְׁתָּא מִיהָא הָא מְחוּבָּרִין.
With regard to this halakha, Ḥizkiyya raised a dilemma: If hair of a corpse is ready to be shaved, or its nail is ready to be cut, what is the halakha? Do we say that anything that is ready to be cut is considered cut, and therefore these are considered detached from the body and do not impart impurity? Or, perhaps now, in any event, they are attached, and therefore they should impart impurity?
בעי חזקיה שערו העומד ליגזז מהו – מי הוי [כשאר] חיבורין למת וטמא או כגזוז דמי ולא מטמא במת אף במחובר למת או דלמא מטמא בעודו מחובר בו ויש מפרשים דלענין גלגלין קא מיבעיא ליה כגזוז דמי ונעשה גלגלין או לא ומיהו [כפי׳] קמא מסתברא דקאי אמתניתין דכל שבמת טמא.
בעי חזקיה שערו העומד ליגזז וכו׳ – גבול היה להם לגידול שער מתי היה עומד ליגזז ומיבעיא ליה אי מטמא בשעת חבורן למת. וי״מ דמבעי ליה אם נעשה גלגילין כאילו היה גזוז וקברו עמו. ולא נהירא דא״כ אמאי מייתי הך מתני׳ דאהלות הכא. ותפשוט ליה מדרבה בב״ח טעמא דגזז וכו׳ משמע ליה דרבה בב״ח איירי בכל עניין אפי׳ עומד ליגזז וקאמר דוקא גזז. ולא גזוז תבעי לך לרבה בב״ח מיבעי ליה היכא דלא גזז ולהכי נקט גזז דבגזז דוקא הוה פשיטא ליה:
בעי חזקיה שערו העומד ליגזז וכו׳. גבול היה להם לגידול שער מתי היה עומד ליגזז ומבעיא ליה אי מטמא בשעת חיבורן למת. ויש מפרשים דמיבעיא ליה אם נעשה גלגולין כאלו היה גזוז וקברו עמו. ולא נהירא דאם כן אמאי מייתי הך מתניתין דאהלות הכא:
ובבירורו של דין זה בעי [שאל] חזקיה: שערו של המת העומד לגלח, צפורן העומד ליגזז, מאי [מה] דינם? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: כל העומד ליגזז — כגזוז דמי [נחשב] ולכן ייחשבו אלה כנפרדים מגופו — ואינם מטמאים, או דלמא השתא מיהא הא [שמא עכשיו על כל פנים הרי] מחוברין הם ומטמאים?
With regard to this halakha, Ḥizkiyya raised a dilemma: If hair of a corpse is ready to be shaved, or its nail is ready to be cut, what is the halakha? Do we say that anything that is ready to be cut is considered cut, and therefore these are considered detached from the body and do not impart impurity? Or, perhaps now, in any event, they are attached, and therefore they should impart impurity?
הכל
(8) וְנִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגָזַז הָא לֹא גָּזַז לָא הָכִי קָאָמַר גָּזַז הֲרֵי זֶה גַּלְגַּלִּים לֹא גָּזַז המִיבְּעֵי לֵיהּ.
The Gemara asks: And let Ḥizkiyya resolve this dilemma from the aforementioned statement of Rabba bar bar Ḥana, that hair buried with a corpse forms a mixture with the corpse. The inference is as follows: The reason that it forms a mixture is because he cut the hair, from which it may be inferred if he did not cut the hair it would not form a mixture, even if it was ready to be cut. The Gemara rejects this argument: One can respond that this is what Rabba bar bar Ḥana is saying: If he cut it, it definitely forms a mixture; if he did not cut it, Rabba bar bar Ḥana is unsure as to the halakha and he raises this case as a dilemma.
הא לא גזז לא – ואע״ג דעומד ליגזז.
לא ה״ק גזז הוי גלגלין – כלומר מדרבה בר בר חנה ליכא למשמע מידי דהא דרבה בר בר חנה אמר דכי גזז הוי גלגלין אבל לא גזז לא אמר ביה ולא מידי ואכתי תיבעי לך.
טעמא דגזז – אז הוי גלגלין הא לא גזז לא ומיירי בכל ענין אף משער העומד ליגזז וקאמר דלא גזז דלא הוי גלגלין הכי נמי נימא דבשעת חיבורו טמא דהוי כגופו.
לא גזז תיבעי לך – כלומר לרבה בר בר חנה גופיה קא מיבעיא ליה היכא דלא גזז ולהכי נקט גזז דבגזוז דוקא הוא דפשיטא ליה.
ושואלים: וניפשוט ליה [ונפתור לו לחזקיה] את הבעיה ממה שאמר רבה בר בר חנה: גזז שערו וקברו עמו נעשה לו גלגלין. ונדייק מן הדברים כך: טעמא [הטעם, דווקא] שנעשה גלגלין משום שגזז את השיער, הא [הרי] אם לא גזז ואפילו אם שיער זה עומד ליגזז — לא מטמא! ודוחים: לא, אפשר לומר כי הכי קאמר [כך רבה בר בר חנה אומר]: גזז — הרי זה גלגלים בוודאי. אבל לא גזז — עדיין מיבעי ליה [מסופק לו].
The Gemara asks: And let Ḥizkiyya resolve this dilemma from the aforementioned statement of Rabba bar bar Ḥana, that hair buried with a corpse forms a mixture with the corpse. The inference is as follows: The reason that it forms a mixture is because he cut the hair, from which it may be inferred if he did not cut the hair it would not form a mixture, even if it was ready to be cut. The Gemara rejects this argument: One can respond that this is what Rabba bar bar Ḥana is saying: If he cut it, it definitely forms a mixture; if he did not cut it, Rabba bar bar Ḥana is unsure as to the halakha and he raises this case as a dilemma.
הכל
(9) בָּעֵי ר׳ רַבִּי יִרְמְיָה רָקָב הַבָּא מִן הֶעָקֵב מַהוּ כִּי גָּמְרִינַן רָקָב הַבָּא מִכּוּלֵּיהּ מֵת אֲבָל דְּאָתֵי מִן עָקֵב לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.
§ Rabbi Yirmeya raised another dilemma concerning the dust of a corpse: With regard to dust that comes from the heel, what is the halakha? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that when we learn this halakha through tradition, is it only in reference to dust that comes from all of a corpse, but with regard to dust that comes from its heel, no, this halakha does not apply; or perhaps it is no different?
ערך עקב
עקב – א(יבמות קא.) בסנדל שיש לו עקב כשר (כלים פכ״ו) סנדל שנפסקה אחת מאזניו וכו׳ עד נפסק עקבו (נזיר נא.) בעי ר׳ ירמיה רקב הבא מן העקב פי׳ ממתני׳ ולמטה מחציו של צד העקב. (נדרים כ) המסתכל בעקיבה של אשה הווין ליה בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר ריש לקיש עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב. (בויקרא רבה פרש׳ י״ד) למאחרים על היין אילין דעללין לחנות׳ קדמין ונפקין עקבין. ס״א ויוצאין אחרונים אזהרה לעוקב אחר מנאף מניין לא תנאף קרי ביה לא תנאיף פי׳ שמרדף והולך על עקביו ומזמן לחבירו ניאוף. פי׳ אחר מכין לו מקום ונשים לניאוף מניין שחייב ת״ל לא תנאף לא תגרום ניאוף.
ערך גרם
גרם – ב(חולין קג:) אמר רב הונא בגרמיתא זעירתא פי׳ אבר קטן שיש בני אדם שבולעין אותו. (ברכות ה: בתרא קא) והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר פירש י׳ בנים היו לו ומתו ומצער ומרוב החביבות היה נושאו ואד׳ קדוש כרבי יוחנן היאך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל שעה אלא אותו עצם שן היה ושן המת אינו מטמא דתנו (פרק ג׳ באהלות ובנזיר נא) כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורו הכל טמת וזה תלוש היה (נדה נא) כל דבר שהוא עם אדם כשנולד ואין גזעו מחליף מטמא לאפוקי שן אף על פי שגזעו מחליף לא נולד עמו השיע׳ והציפורן אף על פי שנולדו עמו גזעו מחליף לפירוש אינן מטמאים אבל רמ״ח איברין טמאין במת אפי׳ כשנפרשו לפי שנולדו עמו ואם תחתוך א׳ מהן אין גזעו מחליף. פי׳ אחר כשהיה הולך לבית האבל מוליכו עמו כדי לנחמם כלומר ראו מה אירע בי דין גרמא דעשיראה בירי וצערי גדול משלכם (א״ב לשון מקרא זה חמור גרם ותרגום עצם מעצמי גרמא מגרמי).
ערך תך
א. [פערשטע.]
ב. [קנאכן ביין.]
ג. [צערשמעלצען.]
מן העקב – מן מרגלותיו כלומר ממתנים ולמטה כי קאמר דמלא תרווד רקב טמא היכא דאתי מכוליה מת מכלפי גוייה שלמעלה דעיקר הגוף בו.
רקב הבא מן העקב מהו – לפי שבעקבו של אדם יש בו עובי בשר שאין בו חיות ומיבעיא ליה אי גמירי ביה רקב או לא.
הבא מכוליה מת – כלומר מכל הבשר שיש בו חיות.
רקב מן העקב מהו לפי שיש בעקבו של אדם עובי בשר שאין בו חיות ולהכי מיבעי ליה אם רקבבותו מטמא שהוא אינו חשוב כגוף המת כי גמירי רקב הבא (מן שלא) [מכוליה] מת. כלומר שבא מן דבר שמת עם המת שבשעת מיתה מת הכל יחד אבל דאתי דרך עקב לא. לפי שמחיים הוי כבשר המת. רקב הבא מב׳ מתים טמא ואוקמה רבא לעיל כגון שעמדו על מלא תרווד שלא נשאר מב׳ כ״א מלא תרווד ואי ס״ד הבא מן העקב לא כלו׳ שאינו מטמא זיל להכא דלמא דרך עקב קאתי פי׳ למה טמא כלך לדרך זו ולתאמר שמא מן העקב בא ולא תטמאנו ודאי והמאהיל עליו ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה מביא קרבן ושמא חולין בעזרה הוא. אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה״נ אם נרקב כל הגוף ונרקב גם העקב לא מבעיא ליה דודאי טמא אלא הכא כגון דארקיב חד אבר וקאתי דרך עקב. שעדיין לא נרקב שאר הגוף כ״א העקב ואותו אבר הסמוך לעקב ואיכא למימר לפי שאין חיות בעקב [מיהר] לרקוב והרקיב גם האבר שאצלו ובכה״ג לא גמרי רקב:
כי גמירי רקב הבא מן כולו מת. כלומר שבא מדבר שמת עם המת שבשעת מיתה מת הכל יחד. אבל דאתי דרך עקב לא לפי שמחיים הוי כבשר מת.
ועוד בענין רקב המת בעי [שאל] ר׳ ירמיה: רקב הבא מן העקב מהו, מה דינו? וצדדי השאלה: כי גמרינן [כאשר אנו למודים] במסורת הרי זה דווקא רקב הבא מכוליה [מכולו], מכל גופו של המת, אבל רקב דאתי [שבא] מן העקב — לא, או דלמא לא שנא [או שמא אינו שונה]?
§ Rabbi Yirmeya raised another dilemma concerning the dust of a corpse: With regard to dust that comes from the heel, what is the halakha? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that when we learn this halakha through tradition, is it only in reference to dust that comes from all of a corpse, but with regard to dust that comes from its heel, no, this halakha does not apply; or perhaps it is no different?
הכל
(10) ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי ר׳ רַבִּי נָתָן בְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא רָקָב הַבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים טָמֵא וְאִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ הַבָּא מִן הֶעָקֵב לָא זִיל הָכָא דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי וְהָכָא דִּלְמָא דֶּרֶךְ עָקֵב קָאָתֵי.
The Gemara suggests a resolution of this dilemma: Come and hear, as Rabbi Natan, son of Rabbi Oshaya, taught: Dust that comes from two corpses is impure. And if it enters your mind that dust that comes from the heel does not impart impurity, go here and consider that perhaps the dust came from the heel, and go here too and consider that perhaps it came from the heel. The fact that the dust is considered definitely impure shows that dust from the heel imparts impurity as well.
ואי ס״ד – רקב הבא מן העקב לא הוי טמא כי בא משני מתים אמאי טמא להאי רקב [זיל] להכא איכא למימר דדילמא דרך עקב קאתי וכן נמי להכא גבי אידך מת דילמא דרך עקב קאתי ואין לו תורת רקב אלא מדלא אמר הכי ש״מ דרקב הבא מן העקב יש לו תורת רקב.
רקב הבא משני מתים טמא – ולעיל אוקמיה רבא כגון שעומד על מלא תרווד שלא נשאר משניהם כי אם מלא תרווד ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא כלומר (לא) שאינו מטמא זיל הכא דלמא דרך עקב קאתי כלומר שמא יש בו מן העקב ולהכי נקט דלמא שאין בזה [ודאי] דשמא מן העקב אכלן עש וזה הרקב נשאר מן שאר הגוף.
ואי סלקא דעתך הבא מן העקב לא. כלומר שאינו מטמא. זיל להכא דלמא דרך עקב קאתי. פירוש למה טמא כלך לדרך זו ותאמר שמא מן העקב בא. ולמה תטמאנו ודאי והמאהיל עליו ונכנס למקדש או אכל קדש בשגגה מביא קרבן ושמא חולין בעזרה הוא.
ומציעים פתרון לבעיה זו: תא שמע [בוא ושמע] ממה דתני [ששנה] ר׳ נתן בר׳ אושעיא: רקב הבא משני מתים — טמא. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי רקב הבא מן העקב לא מטמא, אם כן זיל הכא [לך לכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא] הרקב, והכא [וכאן] — דלמא [שמא] דרך עקב קאתי [בא], ומדוע נאמר שטמא בוודאות? אלא ודאי אף רקב העקב טמא.
The Gemara suggests a resolution of this dilemma: Come and hear, as Rabbi Natan, son of Rabbi Oshaya, taught: Dust that comes from two corpses is impure. And if it enters your mind that dust that comes from the heel does not impart impurity, go here and consider that perhaps the dust came from the heel, and go here too and consider that perhaps it came from the heel. The fact that the dust is considered definitely impure shows that dust from the heel imparts impurity as well.
הכל
(11) אִי דְּאִירְקִיב כּוּלֵּיהּ מֵת וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב הָכִי נָמֵי אֶלָּא הָכָא כְּגוֹן דְּאִירְקִיב חַד אֵבֶר וְקָאָתֵי דֶּרֶךְ עָקֵב מַאי תֵּיקוּ.
The Gemara rejects this argument: If the entire corpse decayed and the dust came from the heel, so too, it is all impure, as the dust of the heel is not considered to be a foreign substance. Rather, here Rabbi Natan is referring to a case where one limb decayed and the dust came from the heel. It was with regard to this situation that Rabbi Yirmeya asked: What is its halakha? Does this dust impart impurity or not? No answer was found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.
ה״ד אי דאירקיב כוליה מת – כלומר לעולם אימא לך דרקב שבא מן העקב טהור והכי קבעינא מינך (תרווד) אי דאירקיב כולה מת וההוא מלא [תרווד] רקב דשקלית מיניה אתא ליה דרך עקב עד כלפי הראש על פני כולו של מת הכי נמי דאיכא למיפשט מההיא דרב נתן בר אושעיא דהוי טמא אלא כי קא מיבעיא ליה הכא כגון דארקיב חד אבר וההוא אבר עצמו דארקיב אתא ליה דרך עקב בלבד והכי קמיבעיא לן מי אמרינן כי גמירי רקב כגון דאתי מכל גוף דמת אבל היכא דאתי מן עקב לחודיה לא או דלמא לא שנא.
היכי דמי – כלומר היכי הוי [בעיין] ודאי אי דארקיב כוליה מת ואתי דרך עקב ה״נ דיש לו רקב דבהכי מיירי הא דתני רב נתן כשנרקב כל המת ונרקב גם העקב שיש בו דין רקב אלא [בעיין] היכא דארקיב חד אבר הרגל ואתי דרך העקב דאיכא למימר לפי שאין חיות בבשר העקב [מיהר] להרקיב בכי האי גוונא לא גמירי רקב.
אי דאירקיב כוליה מת ואתי דרך עקב הכי נמי. אם נרקב כל הגוף ונרקב גם העקב לא מיבעיא לי דודאי טמא. אלא הכא כגון דאירקיב חד אבר וקאתי דרך עקב שעדיין לא נרקב שאר הגוף כי אם העקב ואותו אבר הסמוך לו דאיכא למימר לפי שאין חיות בעקב מיהר לרקוב והרקיב גם האבר שאצלו ובכי האי לא גמירי רקב. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ה״ג ברוב ספרים. אי דארקיב כוליה מת אף על גב דאתי דרך עקב טמא. אלא הכא דאירקיב חד אבר. כלומר מהכא לא תפשוט דהיכי מיירי ברייתא אי דארקיב כוליה מת כדאוקמא רבא לעיל אז ודאי טמא אפילו רקב העקב כשאר רקב הגוף. אלא הכא הא דמיבעיא לן כגון דאירקיב חד אבר ואתי דרך עקב דרקיב רגל ושקיל דרך עקב ובכהאי גוונא תיבעי מאי. הרב עזריאל ז״ל:
ודוחים: אי דאירקיב כוליה [אם שנרקב כל] המת וקאתי [ובא] דרך עקב — הכי נמי [כך הוא גם כן] שכולו מטמא, ורקב העקב אינו נחשב כתערובת דבר זר. אלא הכא [כאן] מדובר כגון דאירקיב חד אבר וקאתי [שנרקב אבר אחד ובא] דרך עקב, ובזה שואל ר׳ ירמיה: מאי [מה] דינו? האם בכלל רקב שמטמא הוא, או לא? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.
The Gemara rejects this argument: If the entire corpse decayed and the dust came from the heel, so too, it is all impure, as the dust of the heel is not considered to be a foreign substance. Rather, here Rabbi Natan is referring to a case where one limb decayed and the dust came from the heel. It was with regard to this situation that Rabbi Yirmeya asked: What is its halakha? Does this dust impart impurity or not? No answer was found, and therefore the Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.
הכל
(12) בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה עוּבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה הָוֵי גַּלְגַּלִּים אוֹ לָא כֵּיוָן דְּאָמַר מָר עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הִלְכָּךְ גּוּפַהּ הוּא וְלָא הָוֵי גַּלְגַּלִּין אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ ואת״ל וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר ועוּבָּר דְּסוֹפוֹ לָצֵאת מִיפְרָשׁ פָּרֵישׁ מִינַּהּ
§ Rabbi Yirmeya raised yet another dilemma: Does a dead fetus in its dead mother’s womb form a mixture with regard to her, so that the bodies are considered like two corpses buried together, or not? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that since the Master said that a fetus is considered as the thigh of its mother, it is therefore like her body and it does not form a mixture with it? Or perhaps one should maintain: Since in most cases a fetus will ultimately emerge from the womb at birth, it is already considered separated from her, and it is like any other corpse buried with the woman. And if you say that a fetus, which will ultimately emerge, is considered separated from her and is not part of her body, one must still ask this question
בעי [שאל] ר׳ ירמיה: עובר מת במעי אשה שמתה, האם הוי [הוא] נעשה גלגלים לה, כשני מתים הקבורים יחד, או לא? וצדדי השאלה: כיון שאמר מר [החכם] עובר ירך אמו — הלכך (לכן) כגופה הוא, ולא הוי [נהיה] גלגלין, או דלמא [שמא] כיון שסופו לצאת, שהרי העובר עשוי להיוולד, ולא יישאר בגופה — מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק ממנה, והריהו כמת אחר הקבור עמה. ואם תמצי לומר עובר שסופו לצאת מיפרש פריש מינה [מופרש הוא ממנה] ואינו נחשב כחלק מגופה, עדיין יש לברר בענין
§ Rabbi Yirmeya raised yet another dilemma: Does a dead fetus in its dead mother’s womb form a mixture with regard to her, so that the bodies are considered like two corpses buried together, or not? The Gemara explains the two sides of the dilemma: Do we say that since the Master said that a fetus is considered as the thigh of its mother, it is therefore like her body and it does not form a mixture with it? Or perhaps one should maintain: Since in most cases a fetus will ultimately emerge from the womb at birth, it is already considered separated from her, and it is like any other corpse buried with the woman. And if you say that a fetus, which will ultimately emerge, is considered separated from her and is not part of her body, one must still ask this question
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.