×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרָבָא דִּמְצַלֵּי אַצְלוֹיֵי.:
and Rava, who would bend their heads and not actually prostrate themselves on the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי מגילה כג ע״א} תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן1 אבל אמרו חכמים2 אשה לא תקרא בתורה3 מפני כבוד הציבור4. איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה5 רב הונא ורב ירמיה בר אבה חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה. והילכתא עולה6 דקאמרינן7 בפרק בני העיר {בבלי מגילה כט ע״ב-ל ע״א8} ראש חדש אדר שחל להיות בואתה9 תצוה אמר אביי קארו שתא מן {שמות כז:כ} ואתה תצוה עד {שמות ל:יח} ועשית כיור נחשת וחד קורא {שמות ל:יב} מכי תשא עד ועשית כיור נחשת והינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין שבעה וכן הלכה אלא מיהו אשכחנן לרב10 נטרונאי גאון ז״ל11 דאמר [משמיה דרבנן סבוראי]⁠12 היכא13 דקארו שתה ואפסיקו בקדישא14 והדר אפטירו אינו עולה15 [והיכא דלא]⁠16 אפסיקו [בקדישא]⁠17 מקמי18 הפטרה עולה למנין שבעה וטעמא דמסתבר19 הוא:⁠20
{בבלי מגילה כג ע״א-ע״ב} תניא המפטיר21 בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין כנגד שבעה שקראו בתורה ואי סליק ענינא בבציר מעשרים ואחד כגון {ירמיהו כז:א} עולותיכם ספו על זבחיכם לא בענן עשרין וחד ואי איכא תורגמן22 נמי לא בעינן עשרין ואחד אלא אפילו לא קרא אלא עשרה פסוקין שפיר דַמי דתאני ר׳ חילפתא23 בן שאול לא שאנו אלא במקום שאין תורגמן אבל במקום שיש תורגמן פוסק24: ואמר25 רב נחמן בר אבה זמנין סגיאן הוה קאימנא קמיה דרב נחמן וכי26 הוה קרינן עשרה פסוקין במקום שיש תורגמן אמר לן [אסיקו]⁠27:
{ירושלמי מגילה ד:א28} ירוש׳ משה תיקן להן לישראל שיהו קורין בתורה29 בשבתות וימים30 טובים ובראשי חדשים ובחולו של-מועד שנא׳ {ויקרא כג:מד} וידבר משה את מועדי ייָ׳ אל בני ישראל. עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין שלשה בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה31:
1. אשה, קטן: וכן בכ״י נ, וכן בעיתים (סי׳ קפא) בתחילת המאמר. דפוסים: קטן, אשה.
2. חכמים: חסר בכ״י א לפני הגהה. וכן חסר בעיתים שם (בתחילת המאמר).
3. בתורה: דפוסים, כ״י נ. חסר בכ״י א וכן חסר בעיתים שם (בתחילת המאמר). וכן נראה ברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יב:יז).
4. הציבור: כ״י נ: ״צבור״.
5. שיעלה: דפוסים: שיעלה למנין.
6. עולה: בניגוד לדברי הר״ח: ״והדעת נוטה שאינו עולה״.
7. דקאמרינן: וכן בכ״י נ. דפוס קושטא: אמרי׳. בדפוסים: דאמרינן.
8. וברי״ף שם.
9. בואתה: כ״י נ: ״בשבת ואתה״.
10. מיהו אשכחנן לרב: כ״י נ ״מיהו אשכחן לרב״, וכן בעיתים שם (בשם רבינו). דפוסים רק: ״אשכחן מרב״.
11. גאון ז״ל: חסר בכ״י נ. בתחילת המאמר בעיתים (סי׳ קפ״א), מה שנאמר עד כאן הוא כדברי ר׳ נטרונאי, מכאן ואילך הם מדברי ר׳ פלטוי. ראה באוצה״ג סי׳ קכט-קל, ובהלכות ריצ״ג (סוף הלכות מגילה) ללא ציון המקור.
12. משמיה דרבנן סבוראי: כ״י נ, דפוסים, וכן בעיתים: ״משמייהו דברבנן סבוראי דבתר הוראה״. חסר בכ״י א.
13. היכא: כ״י נ, עיתים: ״דהיכא״.
14. בקדישא: כך בעיתים. כ״י נ: ״בקדושא״, וכן ניתן לקרוא גם בכ״י א. דפוסים: בקדיש.
15. והדר אפטירו אינו עולה: בעיתים, בשם רבינו: ״מקמי דליקרי מפטיר הפטורה אינו עולה למנין זיין וצריך למיקרי זיין מקמי קדיש״.
16. והיכא דלא: כ״י נ, עיתים, דפוסים. כ״י א: ״ואי לא״.
17. בקדישא: כ״י נ, עיתים, דפוסים. כ״י א: ״בקידושא״.
18. מקמי: דפוסים: לקמיה.
19. דמסתבר: דפוסים: רבה ומסתבר.
20. אלא מיהו אשכחן...ומסתבר הוא: כל המאמר חסר בדפוס קושטא, ונוסף בדפוסים רק מקרקא שנ״ז ואילך. בכ״י א אחרי הגהה נוסף: ״וכן הלכה״. ראה בעיתים (סי׳ קפא) שהעיד שרבינו לא כתבו בחיבור המקורי, אלא הורה בתשובה להוסיפו לספרים.
21. המפטיר: דפוסים: מפטיר.
22. תורגמן: גא: ״מתורגמן״. וכן בכל מקום שם.
23. חילפתא: כ״י נ: ״חלפתא״.
24. כ״י נ ממשיך: ״בעשרה בלא ענין״.
25. ואמר: דפוסים: דאמר.
26. וכי: כ״י נ: ״כי״.
27. אסיקו: גא, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: אפסיקו. כ״י א: ״סליקו״.
28. מובא גם בר״ח.
29. בתורה: חסר בכ״י א לפני הגהה.
30. וימים: גא: ״ובימים״, וכן בר״ח.
31. ובשבת במנחה: וכן בר״ח. כ״י נ: ״ובמנחה בשבת״. ראה משנה בראש הפרק.
ערך צל
צלא(ברכות לד: מגילה כג.) חזינא להו לאביי ורבא כי נפלי על אפייהו דמצלי אצלוי פי׳ לא היו טחין פניהם בהדיא בקרקע אלא מטין על הצד (א״ב תרגום לא תטה משפט לא תצלי דינא):
א. [נייגען.]
דמצלי אצלויי – על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו.
דמצלי אצלויי. כלומר שהיו מצדדין עצמן לצד שמאלם, ולא היו לגמרי כובשין פניהם בקרקע, משום האי טעמא דאדם חשוב שאינו רשאי ליפול על פניו.
ותימה הוא למה לא הביא הרב אלפסי ז״ל הא דעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד, כלומר הא דכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, ודרשינן מיניה באצרכם אי אתה משתחוה, אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש, ומפרש בגמרא שלא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים. וי״ל משום דלא שכיחי רצפות אבנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. גם אין דרך לעשות פישוט ידים ורגלים.
אצלי אצלויי. על צדיה׳ ולא היו נופלין על פניהם לפי שלא היו חשובין כיהושע. ופניהם הוי פי׳ פניהם ממש כדא׳1 גבי תפילין ולא יעשה תפיליו עגולין מפני הסכנה שלא יטכשהו2 לו במצחו אלמ׳ דממש פניו בקרקע קא׳.
סימנא3. ולא לאיתוי מילת׳ דטפי מעולה מחבירו.
1. לקמן דף כד,ב העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. עיי״ש בפי׳ רבינו בשם הר״ח.
2. אולי צ״ל שלא יטה כשהוא לו במצחו.
3. איירי על דברי הרי״ף (דף יג,א) וז״ל כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא וכו׳ עכ״ל. וכ״כ הריטב״א. אמנם עיין בתוס׳ (ד״ה הני שלשה) שהקשו אמאי לא בעי מד׳ של ראש חודש וחוה״מ כנגד מי ותירצו דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי חד גברא אבל לטפויי כל כך ביו״ט וביוה״כ ושבת לא ס״ל משום כרת וסקילה אי לא משכחינן כנגד מי.
גרסינן בירושלמי: עזרא התקין שתהא אשה חופפת ובודקת קודם לנידתה שלשה ימים דבית ר׳ ינאי ור׳ בא בר כהן בשם רב הונא כדי לשבת ולשני ימים טובים של גליות.
דמצלי אצלויי – על צדדיהן לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו.
פיס׳ זה הכלל כו׳ – גמרא סימנא בעלמא. ולא לרבויי מידי אתא. (לקמן דף ל׳ ע״א) ר״ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא [מואתה תצוה עד ועשית וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית] שאם יקראו מואתה תצוה עד כי תשא והז׳ מכי תשא עד ועשית יחשבו השומעים כי סדר היום הוא שמשלים לשם בכל שנה ושנה ואין כאן סימן לפרשת שקלים).
תוס׳ בד״ה הני ג׳ וה׳ כו׳ לטפויי כ״כ בי״ט וביה״כ ובשבת לא ס״ל משום [מלאכת] כרת וסקילה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
גמ׳ ואפי׳ אשה. עי׳ ר״ה דף לג ע״א תוס׳ ד״ה הא ר׳ יהודה:
ורבא דמצלי אצלויי [שהיו נוטים קצת על צידיהם] ולא היו נופלים על פניהם ממש, כפי שאמרנו שאין אדם חשוב נופל על פניו.
and Rava, who would bend their heads and not actually prostrate themselves on the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ביו״טבְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה כּוּ׳.: מתני׳מַתְנִיתִין מַנִּי לֹא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא ביו״טבְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה וביוה״כוּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה וּבְשַׁבָּת שִׁבְעָה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר ביו״טבְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁבְעָה וּבְשַׁבָּת שִׁשָּׁה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן.

We learned in the mishna: On a Festival, five people read; on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease the number of readers, but one may add to them. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? It is not Rabbi Yishmael and not Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease or add to the required number of readers. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva disagrees and says: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, seven people read; and on Shabbat, six people read. One may not decrease these numbers, but one may add to them.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין [פוחתין] מה׳ קוראין ליום טוב ומו׳ ליום הכיפורים (ח) [ז׳] לשבת, אבל מוסיף הוא אם ירצה.
מני מתני׳ לא ר״י ולא ר״ע דתניא וכו׳ – ה״ג ר״ע אומר בי״ט ה׳ בשבת ביום הכפורים ז׳ אין פוחתין מהם אבל מוסיפים עליהם ואוקי׳ מתני׳ כר׳ ישמעאל דתנא דבי ר׳ ישמעאל ותרי תנאי נינהו אליבא דר׳ ישמעאל וקי״ל כסתם מתני׳.
הני ג׳ ה׳ וז׳ כנגד מי לא עקר טעמא דהא אתפרש במתני׳ דכל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא אלא דכל מאי דאפשר למסמך אקרא ולמדרש דרשי׳ תדע דהא לא מדריש הכא טעמיה דד׳ וו׳ ולקמן דמפרש טעמא דו׳ כנגד ו׳ דעזרא היא גופה תבעי לן ו׳ דעזרא כנגד מי אלא ודאי כדאמרן חד אמר כנגד ברכת כהנים פי׳ ג׳ פסוקים של ברכת כהנים הראשון יש בו ג׳ תיבות והב׳ ה׳ תבות והג׳ ז׳.יש ר
א שנינו במשנה: ביום טוב קוראים חמשה בתורה, ביום הכפוריםששה, ואין פוחתים ממספר קרואים זה, אבל מוסיפים עליהם כרצונם. ושואלים: מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? שהרי אינה לא כשיטת ר׳ ישמעאל ולא כשיטת ר׳ עקיבא. דתניא כן שנינו בברייתא]: ביום טוב — חמשה, וביום הכפורים — ששה, ובשבת — שבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן, אלו דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבא אומר: ביום טוב — חמשה, וביום הכפורים — שבעה, ובשבת — ששה, אין פוחתים מהם אבל מוסיפין עליהן.
We learned in the mishna: On a Festival, five people read; on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease the number of readers, but one may add to them. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? It is not Rabbi Yishmael and not Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, six people read; and on Shabbat, seven people read. One may not decrease or add to the required number of readers. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva disagrees and says: On a Festival, five people read from the Torah; and on Yom Kippur, seven people read; and on Shabbat, six people read. One may not decrease these numbers, but one may add to them.
רי״ףראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַנִּי אִי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַשְׁיָא תּוֹסֶפֶת אִי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא קַשְׁיָא שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה.

Who is the tanna of the mishna? If you say it is Rabbi Yishmael, it is difficult due to the ruling with regard to adding, as the mishna states that one may add additional readers but Rabbi Yishmael holds that one may not do so. If you say it is Rabbi Akiva, it is difficult due to the ruling concerning the days on which there are six and seven readers.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נברר מני שיטת מי היא] משנתנו? אי [אם] תאמר שהיא כשיטת ר׳ ישמעאל — אם כן קשיא [קשה] מענין תוספת, שהרי במשנתנו אמרו שמותר להוסיף על מנין הקרואים! אי [אם] כשיטת ר׳ עקיבא קשיא [קשה] מההבדל בין שיטתו לשיטת המשנה לגבי הימים שבהם קוראים ששה ושבעה!
Who is the tanna of the mishna? If you say it is Rabbi Yishmael, it is difficult due to the ruling with regard to adding, as the mishna states that one may add additional readers but Rabbi Yishmael holds that one may not do so. If you say it is Rabbi Akiva, it is difficult due to the ruling concerning the days on which there are six and seven readers.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָבָא תְּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה בְּשַׁבָּת שִׁבְעָה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Rava said: It is the tanna of the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: On a Festival, five people read from the Torah; on Yom Kippur, six people read; on Shabbat, seven people read. One may not decrease these numbers but one may add to them. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: תנא דבי ר׳ ישמעאל היא.
אמר רבא: משנתנו כשיטת התנא דבי [מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל היא. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: ביום טוב קוראים חמשה, ביום הכפוריםששה, בשבתשבעה, אין פוחתים מהם אבל מוסיפים עליהם, אלו דברי ר׳ ישמעאל.
Rava said: It is the tanna of the school of Rabbi Yishmael, as it was taught in the school of Rabbi Yishmael: On a Festival, five people read from the Torah; on Yom Kippur, six people read; on Shabbat, seven people read. One may not decrease these numbers but one may add to them. This is the statement of Rabbi Yishmael.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אדר׳אַדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

The Gemara comments: If so, there is a contradiction between the opinion of Rabbi Yishmael, as expressed in the mishna, and the opinion of Rabbi Yishmael himself, as recorded in the baraita. The Gemara responds: Two tanna’im, students of Rabbi Yishmael, expressed different opinions in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביום טוב מאחרין לבא וממהרין לצאת מאחרין לבא מפני תקון המאכלים וממהרין לצאת שלא יבא לידי ענוי ביום הכפורים ממהרין לבא ומאחרין לצאת ובשבת ממהרין לבא וממהרין לצאת:
ומעירים: אם כן קשיא [קשה] משיטת ר׳ ישמעאל כאן במשנתנו, על שיטת ר׳ ישמעאל עצמו כפי שהיא מובאת בברייתא? ומשיבים: תרי תנאי אליבא [שני תנאים הם, ושניהם לשיטת] ר׳ ישמעאל.
The Gemara comments: If so, there is a contradiction between the opinion of Rabbi Yishmael, as expressed in the mishna, and the opinion of Rabbi Yishmael himself, as recorded in the baraita. The Gemara responds: Two tanna’im, students of Rabbi Yishmael, expressed different opinions in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאן תְּנָא לְהָא דְּתַנְיָא אביו״טבְּיוֹם טוֹב מְאַחֲרִין לָבוֹא וּמִמֻּהְרִין לָצֵאת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִמֻּהְרִין לָבוֹא וּמְאַחֲרִין לָצֵאת בוּבְשַׁבָּת מִמֻּהְרִין לָבוֹא גוּמִמֻּהְרִין לָצֵאת לֵימָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא דְּאִית לֵיהּ גַּבְרָא יַתִּירָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּנְפִישׁ סִידּוּרָא דְּיוֹמָא.

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which is taught in a baraita: On a Festival, one is slow to arrive at the synagogue because one is busy preparing for the festive meal, and one is quick to leave in order to eat; on Yom Kippur, one is quick to arrive at the synagogue and slow to leave; and on Shabbat, one is quick to arrive, as the meal has been prepared before Shabbat, and quick to leave in order to eat the Shabbat meal? Let us say it is Rabbi Akiva, who holds that an additional man reads from the Torah on Yom Kippur, which prolongs the service on that day. The Gemara rejects this suggestion: Even if you say it is Rabbi Yishmael, one leaves the synagogue late because the order of the day, i.e., the prayer service, is very long, as it includes many supplications and confessions.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביו״ט מאחרין לבא – לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו״ט כך מפורש במסכת סופרים.
וממהרין לצאת – משום שמחת יום טוב.
ובשבת ממהרין לבא – שכבר תיקנו הכל מערב שבת ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין.
וממהרין לצאת – משום עונג שבת.
נימא רבי עקיבא היא דאית ליה גברא יתירא. הקשו בתוספות דאטו משום גברא יתירא שחולקין פרשת אחרי מות לשבעה קורין היו מאחרין לצאת יותר מבשבת שקורין ששה כל הסדר, שהרי אף בימיהם היו הפרשיות של כל שבת ושבת גדולות כשלנו דהא פסקי ליה לסידרא לחדא שתא כוותין וכדאמרינן לקמן (מגילה כט:) חל להיות בכי תשא חל להיות בואתה תצוה, ואפילו בשוות אין בעליית איש אחד זמן גדול כל כך שיהו צריכין להתאחר מלצאת מחמתו. ותירצו דלא מוקי לה כרבי עקיבא משום דקתני מאחרין לצאת אלא משום דקתני ליה ליום הכפורים בתר שבת דכל המאוחר טפיא ליה גברא, אבל האי דקתני מאחרין לצאת היינו משום סידורא דיומא שהיו רגילין לומר סדר עבודת היום כמו שאנו עושין היום, וכדאמרינן (יומא נו:) ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר יצא ונתנו על כן [שני] שבהיכל [כו׳] ואמר ליה (שבקת רבנן) [חדא כרבנן וחדא כר״מ] וכו׳ וההוא (יומא לו:) דאמר אנא השם (חטאתי) [עויתי] פשעתי (ועויתי) [וחטאתי] ואמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר.
ופרקינן הכא משום דנפיש סידורא, כלומר כולה מילתא משום דנפיש סידורא לפום כן תני ליה ליום הכפורים בתר שבת.
ושואלים: מאן תנא להא דתניא [מי שנה את זו ששנינו בברייתא]: ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת, לפי שמכינים לסעודה, וממהרין לצאת לסעוד סעודת החג, ביום הכפורים ממהרין לבוא, ומאחרין לצאת, ובשבת ממהרין לבוא, שהרי הכל כבר מוכן, וממהרין לצאת לסעוד סעודת שבת. לימא [האם לומר] כי זה כשיטת ר׳ עקיבא, דאית ליה גברא יתירא [שיש לו אדם יתר ביום הכיפורים] ולכן ביום זה התפילה ארוכה יותר? ודוחים: אין מכאן הוכחה, אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר׳ ישמעאל, ומה שמאריכים בבית הכנסת ביום הכיפורים — משום דנפיש סידורא דיומא [שמרובה סדר היום], שהרי התפילות והוידויים מרובים בו, ולכן מתארכת בו התפילה.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which is taught in a baraita: On a Festival, one is slow to arrive at the synagogue because one is busy preparing for the festive meal, and one is quick to leave in order to eat; on Yom Kippur, one is quick to arrive at the synagogue and slow to leave; and on Shabbat, one is quick to arrive, as the meal has been prepared before Shabbat, and quick to leave in order to eat the Shabbat meal? Let us say it is Rabbi Akiva, who holds that an additional man reads from the Torah on Yom Kippur, which prolongs the service on that day. The Gemara rejects this suggestion: Even if you say it is Rabbi Yishmael, one leaves the synagogue late because the order of the day, i.e., the prayer service, is very long, as it includes many supplications and confessions.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָנֵי שְׁלֹשָׁה חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה כְּנֶגֶד מִי פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי וְחַד דְּעַמְיָה וּמַנּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וְאָמְרִי לַהּ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וְחַד דְּעַמֵּיהּ וּמַנּוּ רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי וְאָמְרִי לַהּ ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי חַד אָמַר כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וְחַד אָמַר כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה שׁוֹמְרֵי הַסַּף חֲמִשָּׁה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעָה רוֹאַי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

A question is raised with regard to the number of readers on different days. Corresponding to what were these three, five, and seven, readers instituted? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani and one other Sage who was with him disagree about this. And who was that other scholar? Rabbi Shimon ben Pazi. And some say that this was a matter of dispute between Rabbi Shimon ben Pazi and one other scholar who was with him. And who was that other scholar? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani. One said: These numbers correspond to the number of Hebrew words in the three verses of the Priestly Benediction. And one said: These numbers correspond to the three guards of the door (II Kings 25:18), five of the officers who saw the king’s face (II Kings 25:19), and the seven officers who saw the king’s face (Esther 1:14).
רי״ףרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדארירשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברכת כהנים – שלשה תיבות בפסוק ראשון וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק שלישי.
חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך – שבעה הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים שלשה שומרי הסף בסוף ספר מלכים וכנגדן תיקנו אלו מעין דבר מלכות.
יש שאומריםא הני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים, פסוק ראשון יש בו ג׳ תיבות, פסוק שני ה׳, שלישי ז׳.
א. נר׳ שמשום שבגמרא נחלקו מאן אמרה כת׳ יש שאומרים.
הני שלשה וחמשה כנגד מי – אבל מששה של יום הכפורים לא בעי עד לקמן קשיא אמאי לא בעי מד׳ של ראש חדש כנגד מי וכן של חולו של מועד וי״ל דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי חד גברא אבל לטפויי כל כך ביו״ט וביוה״כ ובשבת לא ס״ל משום כרת וסקילה אי לא משכחינן כנגד מי.
שבעה רואי פני המלך – פירש הקונטרס דאחשורוש וקשיא לומר שתקנו חכמים כנגד ענינו של אותו רשע לכך פירש ר״ת אותן הכתובים בספר ירמיה (נב) ובמלכים (ב כה) כתיב ה׳ ובירושלמי מפרש שהשנים שלא הוזכרו במלכים הם סופרי הדיינין.
בגמר׳ בעי הני ג׳ ה׳ ז׳ כנגד מי פליגי בה ר׳ שמע׳ בן פזי ור׳ שמואל בר נחמני חד אמ׳ כנגד ברכ׳ כהנים. ג׳ תיבות פסוק ראשון וה׳ בשיני וז׳ בשלישי1.
וחד אמ׳ כנגד שומרי הסף דא׳ רב2 שלשה שומרי הסף וה׳ אנ׳ מרואי פני המלך וז׳ רואי פני המלך. ופי׳ ר״ח דכתי׳ ואת שלשת שומרי הסף בעזרה3 וה׳ מרואי פני המלך דכתי׳ סוף מלכים4 (ואת) [ו]⁠חמשה אנשים מרואי פני המלך ובסוף ירמיה5 כתי׳ ושבעה אנשים מרוא⁠[י](ה) פני המלך ומפר׳ בירוש׳6 דאותם ב׳ הם סופרי⁠(ם) הדינין ולכן לא הזכירם במלכים7.
ומפר׳ בגמר׳ ו׳ דיום הכיפורים כנגד ו׳ שעמדו לימינו של עזרה הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר.
1. כ״פ רש״י ד״ה ברכת כהנים.
2. לפנינו בגמ׳ רב יוסף.
3. אולי כוונתו להא דכתיב במלכים ב, כה,יח עיי״ש. והיינו שהיו שומרים בעזרה. ועי׳ סנהדרין דף י,ב תוד״ה שבעה, ובר״ח שם.
4. ב,כה,יט.
5. נב,כה.
6. ירושלמי סנהדרין א׳:ב׳.
7. וכן פי׳ ר״ת בתוס׳ (ד״ה שבעה) בשם הירושלמי. אמנם רש״י פי׳ שבעה רואי פני המלך כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך ומהם יש חמשה חשובים וכנגדן תקנו אלו משום דבר מלכות. ובתוס׳ הקשו עליו איך תקנו חכמים כנגד ענינו של אותו רשע. ועיין בריטב״א שכתב וז״ל אבל בירושלמי נראה כפי׳ של רש״י ז״ל שאמר יבא גה״ז ויבטל גה״ז וכן במקצת פי׳ רבינו ז״ל והנכון דלאו כנגד מנויים אלו תקנום אלא כנגד אותם שכנגדם במרום דמלכות׳ דרקיעא כעין מלכותא דארעא וזה האמת עכ״ל וכעי״ז כתב הרשב״א עיי״ש.
חמשה מרואי פני המלך שבעה רואי פני המלך. פירש רש״י ז״ל שבעה רואי פני המלך דאחשורוש (ראה אסתר א, יד). והקשו עליו דמה ענינו של אותו רשע כנגד תקנת חכמים. ולכך פירש רבינו תם ז״ל דהיינו שבעה רואי פני המלך שבסוף ירמיה (נב, כה) וחמשה מרואי פני המלך הכתובים במלכים (ב כה, יט), ופירשו בירושלמי (סנהדרין פ״א ה״ב) שאותן השנים היו סופרי הדיינין ולפיכך לא הזכירם במלכים. ובמקצת פרש״י ז״ל ראיתי שכתב ירושלמי יבא גה״ז ויבטל גה״ז, ואם כדברי הירושלמי אדרבא היינו חמשה ושבעה של מלכי האומות.
גמרא הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי כו׳ כצ״ל:
הני ג׳ וה׳ וז׳ כו׳ כנגד ברכת כהנים כו׳. לגבי ג׳ נתנו לעיל טעמא אחרינא וכתבו התוס׳ לעיל דטעמא דג׳ כנגד שומרי הסף שאמרו הכא אינו עיקר כו׳ ע״ש. אכל אכתי קשה למה לא אמרו לעיל כנגד ברכת כהנים וע״כ הנראה דהני אמוראי דהכא פליגי אטעמי דלעיל ולא מייתי להו לעיל משום דהני אמוראי הכא נתנו טעם גם מה׳ וז׳ אבל לעיל לא אמרו האמוראים טעמים אלא אג׳. וחכמים אומרים ג׳ כנגד שומרי הסף ה׳ מרואי פני מלך כו׳. עיין פרש״י כאן וכה״ג פירש פ״ק דסנהדרין אבל התוס׳ דחו שם פירושו דאין נראה שתקנו כנגד שרי אומות ומפרש ר״ת דהם שרי ישראל דאשכחן בסוף מלכים דהגלה נבוזראדן ג׳ שומרי הסף וה׳ רואי פני מלך ובסוף ירמיה כתיב ז׳ רואי פני מלך כו׳ ע״ש ומה שיש לדקדק בזה אסוגיא דפ״ב דר״ה שם מפורש:
ב לענין מספרי הקרואים שואלים: הני [אותם] שלשה חמשה ושבעה קרואים כנגד מי קבעו אותם? פליגי [חלוקים] בה ר׳ יצחק בר נחמני וחד דעמיה [ואחד שהיה עמו], ומנו [ומי הוא]ר׳ שמעון בן פזי. ואמרי לה [ויש אומרים] שגרסו את הדבר להיפך: שר׳ שמעון בן פזי וחד דעמיה [ואחד שהיה עמו] ומנו [ומי הוא] זה ר׳ יצחק בר נחמני, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ שמואל בר נחמני. חד [אחד מהם] אמר שהוא כנגד ברכת כהנים, שבשלושת פסוקי ברכת כהנים יש לפי הסדר שלוש חמש ושבע מילים. וחד [ואחד מהם] אמר: כנגד שלשה שומרי הסף (מלכים ב׳ כה, יח), חמשה מרואי פני המלך (מלכים ב׳ כה, יט) ושבעה רואי פני המלך (אסתר א, יד).
A question is raised with regard to the number of readers on different days. Corresponding to what were these three, five, and seven, readers instituted? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani and one other Sage who was with him disagree about this. And who was that other scholar? Rabbi Shimon ben Pazi. And some say that this was a matter of dispute between Rabbi Shimon ben Pazi and one other scholar who was with him. And who was that other scholar? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani, and some say it was Rabbi Shmuel bar Naḥmani. One said: These numbers correspond to the number of Hebrew words in the three verses of the Priestly Benediction. And one said: These numbers correspond to the three guards of the door (II Kings 25:18), five of the officers who saw the king’s face (II Kings 25:19), and the seven officers who saw the king’s face (Esther 1:14).
רי״ףרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדארירשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנֵי רַב יוֹסֵף ג׳שְׁלֹשָׁה חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה שְׁלֹשָׁה שׁוֹמְרֵי הַסַּף חֲמִשָּׁה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שִׁבְעָה רוֹאִי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי עַד הָאִידָּנָא מַאי טַעְמָא לָא פָּרִישׁ לַן מָר אֲמַר לֵיהּ לָא הֲוָה יָדַעְנָא דִּצְרִיכָתוֹ לֵיהּ וּמִי בְּעֵיתוּ מִינַּאי מִילְּתָא וְלָא אֲמַרִי לְכוּ.

Similarly, Rav Yosef taught a baraita: The three, five, and seven people who read from the Torah correspond to the three guards of the door, five of the officers who saw the king’s face, and the seven officers who saw the king’s face. When Rav Yosef taught this, Abaye said to him: What is the reason that until now the Master did not explain the matter to us in this way? Rav Yosef said to him: I did not know that you needed this information, as I thought that you were already familiar with the baraita. Have you ever asked me something and I did not tell you?
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום טוב ה׳. וביום הכיפורים ו׳ בשבת ז׳ אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. וכשמוסיפין ב׳ קורין בס״ת מאחרין לצאת וכשפוחתין ממהרין לצאת. הני ג׳ שקורין בשני ובחמישי ובשבת במנחה ובתעניות ובט׳ באב וכיוצא בהן. וה׳ שקורין ביום טוב וז׳ שקורין בשבת כנגד [ברכת] כהנים הפסוק הראשון ג׳ תיבות והשני ה׳ והשלישי ז׳ תני רב יוסף ג׳ כנגד שומרי הסף ה׳ מרואי פני המלך שנאמר וחמשה אנשים מרואי פני המלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוספתא התבאר שעשרה שהיו במעמד קריאת התורה ואין שם מי שידע לקרות אלא אחד או שנים קורא היודע ויושב לו וחוזר וקורא עד שבעה פעמים וגדולי הדורות שלפנינו כתבו שבזמן הזה אין צריך ישיבה בנתים שברכותיו מוכיחות עליו שקריאה אחר קריאה הוא קורא ולא הוצרכה ישיבה בין קריאה לקריאה אלא בזמן שלא היתה ברכה בנתים ורמז לדבר שהרי עכשו הרבה פעמים קורא כהן בשנים ואינו יושב בנתים:
וכיוצא בו תני [שנה] רב יוסף בברייתא: שלשה חמשה ושבעה קרואים, כנגד מי — שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך. כאשר שנה רב יוסף דבר זה, אמר ליה [לו] אביי: עד האידנא [עכשיו] מאי טעמא [מה טעם] לא פריש לן מר [פירש לנו אדוני] דבר זה? אמר ליה [לו]: לא הוה ידענא [ידעתי] דצריכתו ליה [שאתם נזקקים לו, לדבר זה], שהרי הדבר נוגע בענין המתחדש תמיד, ומי בעיתו מינאי מילתא [וכי שאלתם ממני דבר] ולא אמרי לכו [אמרתי לכם]?!
Similarly, Rav Yosef taught a baraita: The three, five, and seven people who read from the Torah correspond to the three guards of the door, five of the officers who saw the king’s face, and the seven officers who saw the king’s face. When Rav Yosef taught this, Abaye said to him: What is the reason that until now the Master did not explain the matter to us in this way? Rav Yosef said to him: I did not know that you needed this information, as I thought that you were already familiar with the baraita. Have you ever asked me something and I did not tell you?
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מִינָאָה לְרַב יְהוּדָה הָנֵי שִׁשָּׁה דיוה״כדְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּנֶגֶד מִי אֲמַר לֵיהּ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה שֶׁעָמְדוּ מִימִינוֹ שֶׁל עֶזְרָא וְשִׁשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {נחמיה ח׳:ד׳} וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמוֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשׁוּם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם.

Ya’akov of Mina said to Rav Yehuda: Corresponding to whom were these six readers on Yom Kippur instituted? Rav Yehuda said to him: The number six corresponds to the six people who stood to Ezra’s right and the six people who stood to his left, as it is stated: “And Ezra the Scribe stood upon a platform of wood, which they had made for the purpose, and beside him stood Mattithiah, and Shema, and Anaiah, and Uriah, and Hilkiah, and Maaseiah, on his right hand, and on his left hand, Pedaiah, and Mishael, and Malchiah, and Hashum, and Hashbadanah, Zechariah, Meshullam” (Nehemiah 8:4).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבעה מרואי פני המלך דכתיב ושבעה אנשים מרואי פני המלך ו׳ דיום הכיפורים כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא ומשמאלו שנאמר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה וגו׳.
ירושלמי משה התקין לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובר״ח ובחולו של מועד שנאמר וידבר משה את מועדי י״י אל בני ישראל עזרא תיקן שיהיו קורין ג׳ בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה אבל הקריאה בתורה מימות משה רבינו היתה שלא ישארו ג׳ ימים בלא קריאה בתורה והוא תיקן טבילה לבעלי קריין ושיהו בתי דינין יושבין בעיירות בב׳ ובה׳ ושיהו רוכלין כו׳. הלעוזות לא נהגו להיות קורין גהו״ז אלא אחד קורא כל הפרשה היה אחד יודע כל הפרשה קורין אותה כולה. ז׳ יודעין ג׳ פסוקים כולן קורין אותן אחד יודע ג׳ פסוקים קורא חוזר וקורא. ר׳ זעירא בשם ר׳ ירמיה העבד עולה למנין ז׳. והא אסור לאדם ללמד עבדו תורה תיפתר בשלמד מעצמו או שלמדו רבו כטבי. וידבר עולה מג׳ פסוקים [רבי חלבו רבי מתנה שמואל בר שילת] משמיה דרב ז׳ חוץ המפטיר התיב ר׳ חנינא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וששהא קורין ביום הכיפורים כנגד ששה שעמדו בימינו של עזרא ומשמ׳ שנאמרב ויעמוד עזרא על מגדל עץ אשר עשה לדבר ויעמוד אצלו מתתיה ושמעיה וענניה אוריה מעשיה חלקיה על ימינו וגו׳.
א. בגמ׳ כג ע״א.
ב. נחמיה ח ד עי״ש.
אמר יעקב – מצעה גרסינן שאם הוה מין לא היה מזכירו יעקב דהא כתיב שם רשעים ירקב (משלי י).
הכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה ואפי׳ אשה ואפילו קטן אבל אמרו חז״ל אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור יש מי שאומר שמ״מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן אבל לא שתעשה כל הקריאה ע״י אשה וקטן ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראין אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומ״מ קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה ושאחרים מצווין ללמדו:
בתוס׳ בד״ה הני׳ שלשה וחמשה כנגד מי וכו׳ בגמרות שלנו גרסינן בלשון המקשה הני ג׳ ד׳ ה׳ ו׳ ז׳ כנגד מי אלא דאפ״ה כיון דלא משני אלא מג׳ ה׳ ז׳ משמע דלא קשיא ליה אלא מהנך וכדמשמע נמי מברייתא דרב יוסף בסמוך ואם גירסת התוספות היה כגירסת הספרים שלנו נראה דמה שהשמיטו שבעה היינו משום דמשמע להו דבשבעה בלא״ה לא שייך לאקשויי כנגד מי דבפשיטות מצינן למימר שתיקנו כנגד ז׳ ימי השבוע ועוד שהרי כתב הב״י בא״ח סימן ר״פ בשם הגאונים שתיקנו לקרות ז׳ בשבת דשמא יש שום אדם שלא שמע ברכו בא׳ מז׳ ימי השבוע מש״ה תיקנו שיענה ז׳ פעמים ברכו לאחר שאומר הקורא (אלא לע״ד צ״ע שהרי בימי משנה לא היה מברך אלא פותח וחותם אולי אע״פ שאמצעים לא בירכו ברכת התורה ממש אפ״ה כל א׳ וא׳ אומר ברכו דשייך טפי בדרשא דכי שם ה׳ מקרא הבו גודל) אלא דלמאי דהוצרך ר׳ יצחק בר נחמני ור״ש בן פזי לשנויי דתיקנו ג׳ כנגד שומרי הסף וה׳ מרואי פני המלך מש״ה ניחא ליה נמי לפרש בפשיטות טפי דתיקנו ז׳ כנגד רואי פני המלך כיון דבכה״ג גופא אשכחן שתיקנו לענין עיבור שנים כן נ״ל וק״ל:
בא״ד ויש לומר דקים ליה דטעמא דמוסף חשיב לטפויי חד גברא וכו׳ עס״ה. לכאורה נראה דאע״ג דמשמע לעיל דטעמא דביטול מלאכה נמי טעמא מעליא הוא וא״כ ודאי דשייך ביטול מלאכה בר״ח ובמועד טפי מי״ט אפ״ה משמע דעיקר טעמא דביטול מלאכה לא מהני אלא לענין דאין מוסיפין אבל לטפויי גברא ביום שאין בו ביטול מלאכה כ״כ לא אמרינן. ובכך נראה לי ליישב מה שהקשו התוס׳ דמששה של יה״כ לא בעי עד לקמן דמשמע מזה דמז׳ ודאי בעי והיינו משום דודאי אסיק אדעתין דשבת ויה״כ נפישא קדושתייהו טפי דאסורין במלאכה לגמרי ושייך בהו כרת וסקילה במזיד וחטאת בשוגג א״כ שייך לתקוני לטפויי בהו חד גברא כי היכי דליהוי היכרא טובא דלא ליתי לידי שגגת מלאכה אלא דאפ״ה מקשה שפיר ז׳ כנגד מי דבתרוייהו הוי סגי בששה למיהוי היכרא בין י״ט לשבת וי״ה אבל בין שבת ויה״כ לא בעינן היכרא כיון דאין בין שבת ליה״כ וכו׳ ובהך חילוקא בין כרת לסקילה לא איכפת לן כיון דבתרווייהו חייב על שגגתן חטאת:
נמצא דלפ״ז לא איצטריך השתא למיהב טעמא על ששה כנגד מי דששה ביה״כ או בשבת בלא״ה איצטריך למיהוי היכרא בין יו״ט לדידהו משא״כ בסמוך לקמן דפריך ששה דיה״כ כנגד מי ודאי מקשה שפיר כיון דרבי ישמעאל הוא דקאמר ליה״כ ששה וקאמר נמי דאין מוסיפין עליהן א״כ מקשה שפיר אמאי אין מוסיפין על ששה כיון דעיקר תקנתן לטפויי גברא היינו משום היכרא דא״כ כל מה דמוסיפין הוי היכרא טפי להשוות יה״כ לשבת כיון דאין חילוק ביניהם לענין מלאכה ולא שייך נמי דביטול מלאכה ואהא משני שפיר דכיון שתיקנו ו׳ דיה״כ כנגד ו׳ שעמדו מימינו של עזרא מש״ה אין מוסיפין כנ״ל נכון בעזה״י ואף דאפשר שהתוס׳ לא נתכוונו לזה מ״מ הנלע״ד כתבתי ודו״ק היטב:
אמר ליה [לו] יעקב מינאה [המין] לרב יהודה: הני [אותם] ששה קרואים של יום הכפורים, כנגד מי הם? אמר ליה [לו]: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא וששה משמאלו, שנאמר: ״ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם״ (נחמיה ח, ד), ותוהים:
Ya’akov of Mina said to Rav Yehuda: Corresponding to whom were these six readers on Yom Kippur instituted? Rav Yehuda said to him: The number six corresponds to the six people who stood to Ezra’s right and the six people who stood to his left, as it is stated: “And Ezra the Scribe stood upon a platform of wood, which they had made for the purpose, and beside him stood Mattithiah, and Shema, and Anaiah, and Uriah, and Hilkiah, and Maaseiah, on his right hand, and on his left hand, Pedaiah, and Mishael, and Malchiah, and Hashum, and Hashbadanah, Zechariah, Meshullam” (Nehemiah 8:4).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָנֵי שִׁבְעָה הָווּ הַיְינוּ זְכַרְיָה הַיְינוּ מְשַׁלֵּם וְאַמַּאי קְרָאוֹ מְשַׁלֵּם דְּמִישְׁלָם בְּעוֹבָדֵיהּ.

The Gemara challenges this answer: Those that stood to his left were seven and not six. The Gemara responds: Zechariah is the same as Meshullam, that is to say, they are not two separate people, but rather one person with two names. And why was he called Meshullam? Because he was perfect [mishlam] in his actions.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמישלם בעובדיה – תמים במעשיו.
היינו זכריה היינו משולם כו׳. אפשר שאמרו כן מדלא כתיב זכריה ומשולם בוי״ו דכל אינך שמות דנקט בו׳ נוספות הם כתובים:
הני [אלה] שמשמאלו הרי שבעה הוו [הם] ולא שישה! ומשיבים: היינו [זהו] זכריה היינו [זהו] משלם, כלומר אין אלה שני אנשים שונים, אלא כינוי לאותו אדם עצמו, ואמאי [ומדוע] קראו משלם — דמישלם בעובדיה [שמושלם היה במעשיו].
The Gemara challenges this answer: Those that stood to his left were seven and not six. The Gemara responds: Zechariah is the same as Meshullam, that is to say, they are not two separate people, but rather one person with two names. And why was he called Meshullam? Because he was perfect [mishlam] in his actions.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דהַכֹּל עוֹלִין לַמִּנְיָן שִׁבְעָה וַאֲפִילּוּ קָטָן וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּתוֹרָה מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר.

§ The Sages taught in a Tosefta (Megilla 3:11): All people count toward the quorum of seven readers, even a minor and even a woman. However, the Sages said that a woman should not read the Torah, out of respect for the congregation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן הכל עולין למנין ז׳ אפילו אשה אפילו קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור המפטיר שקורא בתורה חד אמר עולה למנין ז׳ וחד אמר אינו עולה ואותבינן על מאן דאמר אינו עולה למנין שבעה אלא צריך ז׳ והוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה אפילו קטן אבל אמרו אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד ציבור.
פיסקא: זה הכלל כול׳ תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה כול׳ – וסיומא דבריתא בפ״ג דתוספת מגילה איתה הכי: בני הכנסת שאין להן מי שקורא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפילו שבע פעמים. ירושלמי: ר׳ זעירה בשם רב ירמיה: העבד עולה משבעה קרויות. מדקאמר למינין שבעה, ש״מ לשלשה ולארבעה אינו עולה. ומאי דתנן לקמן קטן קורא בתורה ומתרגם דוקא למינין שבעה קאמר ומה שסתמה המשנה פירשה.
ת״ר הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפילו קטן. היודע לקרות ויודע למי מברכין. איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה. שצריכין לקרות בשבת בתורה. רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמר עולה 1וחד אמר אינו עולה מאן דאמר עולה דהא קרי בתורה ואחר כך מפטיר דאי אינו עולה אמאי איצטריך למיקרי בתורה, ומאן דאמר אינו עולה קא אמר מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה משום כבוד תורה. כלומר שאם יקרא מתחלה בנביא ולא יקרא בתורה יאמרו שחשיבות הנביא כמו התורה ונמצא שאינו כבוד לתורה. והילכתא עולה2 וכו׳ אלא מיהו אשכיחנן לרב נטרונאי ז״ל דאמר משמא דרבנן סבוראי וכו׳3 וכן הלכה. תניא המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה שלשה פסוקים לכל אחד ואחד.
1. כאן מתחיל דף 5א1.
2. כך היתה גירסת רבינו ברי״ף, ולפנינו ברי״ף ״וכן הלכה״.
3. זה העתקת לשון הרי״ף.
שם מפני כבוד צבור. לקמן דף כד ע״ב וש״נ:
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: הכל עולין (נחשבים) למנין שבעה קרואים ואפילו קטן, ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור.
§ The Sages taught in a Tosefta (Megilla 3:11): All people count toward the quorum of seven readers, even a minor and even a woman. However, the Sages said that a woman should not read the Torah, out of respect for the congregation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספות רי״דר׳ ישמעאל בן חכמוןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיבַּעְיָא לְהוּ מַפְטִיר מַהוּ שֶׁיַּעֲלֶה לַמִּנְיָן שִׁבְעָה רַב הוּנָא ור׳וְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא חַד אָמַר עוֹלֶה הוְחַד אָמַר אֵינוֹ עוֹלֶה מ״דמַאן דְּאָמַר עוֹלָה דְּהָא קָרֵי.

A dilemma was raised before the Sages: With regard to the reader who concludes [maftir] the Torah reading and reads from the Prophets [haftara], what is the halakha; does he count toward the quorum of seven readers? Rav Huna and Rabbi Yirmeya bar Abba disagreed about this matter. One said: He counts, and one said: He does not count. The one who said that he counts toward the seven readers holds that opinion because he reads from the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה פליגו בה רב הונא ורב ירמיה חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה, מאן דאמר עולה דהא קרי,
חד אמר עולה וחד אמר אין עולה – פסק ר״ת דקיימא לן כמ״ד עולה ולכך אנו נוהגין בתעניות במנחה ובט״ב שהשלישי מפטיר וכן ביום הכפורים במנחה אבל בשבתות ובימים טובים וביוה״כ שחרית המפטיר לא הוי מן המנין דכיון שמותר להוסיף עליהם יכולין אנו לעשות מנהגינו אליבא דכולי עלמא דאי הוי הלכה כמ״ד אין עולה עבדינן שפיר ואפילו הוי נמי הלכה כמאן דאמר עולה מ״מ אין לחוש שהרי מותר להוסיף ואע״ג דאמרינן לקמן (דף כט:) חל להיות בואתה תצוה קורין שיתא בואתה תצוה וחד בכי תשא מכל מקום נהגו עכשיו לקרות המפטיר שהוא שמיני כל זה כדי לנהוג מנהגינו וחזן שטעה וגמר כל הסדר של שבת יחזור ויקרא השביעי וכן אם הוא יו״ט וקרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ספר תורה ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתיה אבל בשבת של חנוכה או בר״ח של חנוכה אין צריך כדאיתא בילמדנו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל עיקר וימים שיש בהן קרבן מוסף גומר קדיש קודם שיוציא ספר תורה ובימים שאין בהן קרבן מוסף אין גומר קדיש קודם ובשבת לא יקרא פחות מאחד ועשרים פסוקים לשבעה בני אדם כל חד וחד שלשה פסוקים ובמנחה ובשני ובחמישי עשרה פסוקים ואם שכח ולא קרא כל כך יחזור ויקרא.
כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעי – וקשיא לפי מנהגינו שאנו נוהגין בכל שבתות השנה שהמפטיר חוזר וקורא מה שקראו הראשונים ואין קורא כלל אחר כך אם כן מאי קא משני כיון דמשום כבוד התורה הוא כנגדו נמי לא בעינן אדרבה היה לו לומר כיון דאין קורא אלא מה שקראו הראשונים כנגדו לא בעינן אלא שמע מינה דבימי התנאים היה המפטיר קורא מה שלא קראו הראשונים והכי נמי משמע מדתקינו ג׳ פסוקים כנגדו למפטיר בנביא כנגד מה שקרא בתורה למאן דאמר עולה כדאמרינן בסמוך א״כ שמע מינה שהוא קורא מה שלא קראו הראשונים וא״כ קשה למה אין אנו נוהגין לעשות כן ונראה לפי שבימי החכמים לא היו אומרים קדיש בין אותן שקראו קודם המפטיר והמפטיר ולכך היה המפטיר מסיים אבל אחר שנסדר הש״ס ותקנו לומר קדיש בין אותם שקראו ראשונה והמפטיר כמו שתקנו לומר ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן ויראו עינינו אחר השכיבנו שלא היו אומרים בימי התנאים והם תקנוהו להודיע שתפלת ערבית רשות והכי נמי תקנו לומר קדיש בין השבעה למפטיר להודיע שאינו ממנין השבעה והר״ר אליהו הנהיג את בני עירו שאפילו כשמוציאין שני ספרי תורות או שלשה נוהג מנהג זה שיקראו הראשונים הכל והמפטיר חוזר וקורא ממה שקראו הראשונים וכן הנהיג רבינו משלם וכן נוהגין עכשיו בכל צרפת ושינו את מנהג רש״י ורבותיו ור״ת והא שאין מוציאין ב׳ ספרי תורות בכל השבתות לקרוא בשניה וביום השבת כמו שעושין ביו״ט נראה לפי שאין בפרשה אלא שני פסוקים ואין קורין בתורה פחות מג׳ פסוקים ואין להתחיל בפרשה שלמעלה או לסיים בפרשה שלמטה משום דלא הוי מענינו של יום ועוד י״ל לפי שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי קרינן בשל שבת א״כ יהא צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת וא״כ יהו כל ההפטרות מענין אחד ועוד י״ל לפי שלעולם אין קורין בספר תורה שני בקרבנות אלא באותן שבאין לכפרה כדפירש לקמן פרק בני העיר (מגילה לא.) שקורין בהן ביו״ט ומהני לישראל כאילו הקריבום אבל קרבנות שבת אינן באין לכפרה ומש״ה אין קורין בהן.
מפטיר מהו שיעלה למנין ז׳. מי אמרינן כיון דקא קרי בתורה עולה, או דילמא מאחר דאמרינן בגמרא דאין מפטיר קורא בתורה אלא משום כבוד התורה, כלומר שגנאי יהיה לתורה שזה קורא בנביאים ולא קרא תחלה בתורה, נמצא שיש להם חשיבות כמו התורה, אלא קורא בתורה ואחר כך בנביא .
והילכת׳ עולה1. או׳ ר״ת דהלכ׳ כמ״ד עולה וצא ולמד מן המנהג שביום הכיפורי׳ במנחה וכל תעניו׳ שמפטירין דרשו ובט׳ באב אסוף אסיפ׳ וכולן מפטיר משלים ואי אית׳ שאינו עולה כמו שאינו עולה למניין ז׳ כך לא יעלה למניין ג׳ מהאי טעמ׳ גופי׳ דא׳ עולא אינו עולה דכיון דמשו׳ כבוד תורה הוא למניינ׳ לא סליק2.
אשכחנ׳ לרב נטרונאי כן3. וכן בה״ג וכן כת׳ רב עמרם כנגד ז׳ שקראו בתורה כל אחד ג׳ פסוקין. ולעי׳4 דאמרי׳ בר״ח שחל בשבת דקרו שיתא בעניינ׳ דיומ׳ וחד בר״ח אין אנו נוהגין כן אלא בין בר״ח שחל בשבת בין בכל ד׳ הפסקו׳ בין בי״ט ויו׳ הכיפורי׳ המפטיר קורא חובת היום ואעפ״י שיש יותר מן המניין אין חשש דהתנן אין פוחתין מהם אבל מוסיפי׳ עליה׳5.
1. איירי על דברי הרי״ף (דף יג,א) שפסק הלכתא מפטיר עולה למנין שבעה.
2. עיין בתוס׳ ד״ה חד אמר עולה שהביאו דברי ר״ת.
3. אולי צ״ל וכו׳ וכוונתו על דברי הרי״ף (דף יג,א) אלא אשכחן מרב נטרונאי גאון דאמר משמיה דרבנן סבוראי דהיכא דקראו שיתא ואפסיקו בקדיש והדר אפטירו אינו עולה וכו׳. ולכאו׳ על זה הביא רבינו שכ״ה דעת ה״ג ורע״ג.
4. לקמן דף כט,ב.
5. עיין בתוס׳ שם שכתבו ומכל מקום בשבת וביו״ט וביוה״כ שחרית המפטיר לא הוי מן המנין דכיון שאנו יכולין לעשות מנהגנו אליבא דכו״ע עבדינן שפיר. ועיין בר״ן ד״ה איבעיא מש״כ בזה.
איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה כול׳ – אמר רבינו יצחק מפאס זצוק״ל: והילכתא עולה דאמרינן בפרק בני העיר ר״ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קארו שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד קורא מכי תשא עד ועשית כיור נחשת, והיינו מפטיר, אלמא עולה מן המינין וכן הלכה. ואינו נראה לי דההוא, חד דקאמרי התם אינו אלא השביעי שצריך לקרוא בפרשת שקלים והמפטיר קורא עוד באותה פרשה, ולעולם מהתם לא מוכח דמפטיר עולה למינין שבעה. ובהלכות גדולות של רבינו שמעון קיארא זצוק״ל בהלכות צורכי ציבור מצאתי כתוב: אין המפטיר עולה למינין חמשה ששה ושבעה מפני שאמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה כדי לעשות כבוד לתורה. ובירושלמי מצאתי כתוב: ר׳ חלבו ורב מתנא ושמואל בר׳ שילת בשם רב: שבעה חוץ מן המפטיר בנביא. עיין בהלכה ט״ו דספר הלקט.
מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה וכו׳ חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה. קשיא לי ולמה לא יעלה דאטו משום דמפטיר מיפסיל. ונראה לי משום דברב עם הדרת מלך, כלומר תמניא גברי בעינן שבעה שיקראו ואחד מפטיר, וכברייתא דלעיל (מגילה כב:) דאמרינן שלשה קורין ואחד מפטיר, ולהכי תני בההוא לישנא ולא תני כלישנא דמתניתין (מגילה כא, א: ביום טוב חמשה ביוה״כ ששה בשבת שבעה כו׳ ומפטירין בנביא) קורין שלשה ומפטירין בנביא. ומיהו לא מכרעא לישנא כולי האי דמצי למידק ולאקשויי מינה למאן דאמר עולה, דהוה מצי לתרוצי דהכי קאמר קורין שלשה ומפטיר אחד מהם ומשום הכי לא דק מינה הכא. ומאן דאמר עולה סבר דאין ההקפדה אלא שיהו הקורין בתורה שבעה והא קא קרי. והכין משמע לי מתוך הירושלמי (פרק ד׳ הלכה ג׳ עי״ש), דגרסינן התם ר׳ חלבו ר׳ מתני שמואל ברבי שילת בשם ר׳ שבעה חוץ מן המפטיר.
ולא איפסיקא הלכתא בגמרא כמאן, ובשל דבריהם הלך אחר המיקל ומפטיר עולה למנין שבעה. ורבינו אלפסי ז״ל הביא ראיה מדאמרינן לקמן בפרק בני העיר (מגילה כט, ב; ל.) ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור, והיינו מפטיר, אלמא מפטיר עולה למנין שבעה, וכן הלכה. עד כאן לשונו. ואע״פ שאינה ראיה מחוורת כן נראה הלכה ולמעשה.
וכתב עוד הרב ז״ל בהלכות אלא מיהו אשכחן (דרב) [מרב] נטרונאי גאון ז״ל משמייהו דרבנן סבוראי דהיכא דקרו שיתא ואיפסיקו בקדישא והדר אפטירו אינו עולה והיכא דלא אפסיקו בקדישא מקמי הפטרה עולה למנין שבעה, וטעמא דמסתבר הוא. עד כאן. ומכל מקום אפילו למאן דאמר אינו עולה יכול הוא מפטיר לסיים את הפרשה, שלא תאמר כיון שאינו עולה אם כן השבעה צריכין לקרות כל הפרשה והמפטיר חוזר וכופל קצת ממה שקרא השביעי שאילו לא יקראו השבעה כל הפרשה אם כן הרי זה כאילו לא קרינן אלא מחצית הפרשה שהרי קריאת המפטיר אינה עולה, לא היא, דהא מכל מקום נקראת כל הפרשה והרי קראו שבעה חוץ מן המפטיר והרי איכא הדרת מלך, שאין החיוב שיקראו השבעה כל הפרשה אלא שיקראו שבעה חוץ מן המפטיר למאן דאמר אינו עולה משום דברב עם הדרת מלך כמו שכתבתי ושתהא כל הפרשה. ותדע לך, מדקא משני כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעינן, ואילו לא היה מפטיר קורא לעצמו אלא חוזר וכופל לימא ליה כיון דאינו חוזר וקורא אלא מה שקראו אחרים כנגדו נמי לא בעינן, אלא שמע מינה שדרכן היה שהמפטיר קורא לעצמו פסוקין אחרים שלא קראו הראשונים. ומה שאין אנו נוהגין כן היינו משום שאנו מפסיקין בקדיש בין קריאת השבעה לקריאת המפטיר ואינו בדין שיפסיקו בקדיש באמצע הסדר. ומכל מקום נפקא מינה לשבת וראש חדש שמוציאין שני ספרי תורה, השבעה קורין בפרשת היום ומפטיר יכול לקרות בפרשת החדש ואפילו למאן דאמר אינו עולה.
ירושלמי (פ״ד ה״ג): הלעוזות לא היו נוהגין כן אלא אחד קורא את כל הפרשה היה אחד יודע את כל הפרשה קורא את כולה שבעה יודעין שלשה פסוקין כולהון קריי אחד יודע שלשה פסוקים קרי וחזר קרי. ר׳ זעירא בשם ר׳ ירמיה העבד עולה למנין שבעה וידבר עולה ממנין שלשה פסוקים, לא כן אמר ר׳ חמא בר עוקבא בשם ר׳ יוסי בר׳ חנינא שאסור לאדם ללמד את עבדו תורה תפתר שלמד מאיליו או שלמדו רבו כטבי.
מפטיר עולה למנין שבעה והוא הדין לשאר המנינים ופי׳ הגאונים שאם הפסיק שליח צבור בקדיש אחר קריאת הששה אינו עולה שהרי גלה בדעתו שאינו רוצה לצרפו בכלל הששה אחר שבארנו שהמפטיר עולה למנין הקוראים יש לך לומר במנחה של תענית ויום הכפורים שאין מוסיפין עליהם שעולים שלשה ומפטיר אחד מהם אבל שבת ויום טוב ושחרית של יום הכפורים הואיל ורשאין להוסיף רצו מפטיר אחד מן המנין רצו מפטיר אחד שלא מן המנין ומ״מ כשמפטיר אחד שלא מן המנין מפסיקין בקדיש בין קריאת המנין לקריאת המפטיר:
תוס׳ בד״ה חד אמר עולה כו׳ ולכך אנו נוהגין בתענית במנחה ובט״ב שהשלישי מפטיר כו׳ עכ״ל צ״ע למאי דמדמו המפטיר דעולה בג׳ לעולה בשבעה אמאי לא מותבינן הכא למ״ד דאינו עולה למנין שבעה מהך ברייתא דמייתינן בשמעתין לעיל דקתני חל להיות בשני ובחמישי קורין שלישי ומפטיר אחד כו׳ ר׳ יוסי אומר לעולם קורין ג׳ ומפטיר אחד דלכ״ע עולה המפטיר למנין ג׳ ודו״ק:
בא״ד דאמרינן לקמן חל להיות בואתה תצוה קורין שיתא בואתה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד כדאיתא בילמדנו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין כו׳ עכ״ל לא מצאתיו שם ובפרק בני העיר קאמרינן הלכתא אין משגיחין בחנוכה ור״ח כל עיקר וק״ל:
בגמרא איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה ממנין ז׳. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו למה לא יעלה אטו משום דמפטיר ג״כ בנביא מיגרע גרע ותירץ דאפשר דבעינן שמונה משום ברוב עם הדרת מלך. והנראה מדבריו דלמ״ד אין עולה מעיקר התקנה שיקראו שמונה וקשיא לי היאך אפשר לומר כן הא לדינא דמתני׳ המסיים בתורה אינו מברך לפניה כי אם לאחריה והמפטיר ודאי משמע דמברך לפניה ולאחריה כיון דאפילו בנביאים מברך לפניה. ועוד דהא משמע בפשיטות מסוגיא דגמרא ומפי׳ התוס׳ שבימיהם המפטיר היה קורא בתחילת הפרשה של שבת הבאה כדאמרינן לקמן בסוגיא דפ׳ שקלים שחל בואתה תצוה. והנראה בזה דודאי לעולם מעיקר תקנה דמפטיר בין למ״ד עולה ובין למ״ד אין עולה לעולם אין פוחתין משמונה ז׳ בענינא דהאי פרשה ואותו החותם בימי משנה היה מברך לאחריה ולא לפניה והמפטיר היה קורא בשמיני בפרשה של שבת הבאה והיה מברך לפניה ולאחריה משום כבוד התורה דתורה כלפי נביאים אלא דעיקר האיבעיא לענין דיעבד אם טעה וקרא בין הכל ששה עד שגמר כל הפרשה וקמיבעיא ליה אי סגי בהכי כיון שהשביעי יקרא מפטיר מש״ה אית לן למימר דעולה נמי למנין ז׳ אע״ג שקרא בפ׳ אחרת בדיעבד לית לן בה דודאי מעיקר תקנה ראשונה משמע שלא הקפידו כ״כ בסיום הסדרה של כל שבת ושבת בפני עצמו כדאמרי׳ לקמן שילהי מכילתין דבני מערבא מסקו לאורייתא בתלת שנין ומשום דמפטיר בירך לפניה ולאחריה ודאי לא משמע שבשביל שהוסיף לברך יחזור ויקרא עוד א׳ במקומו כיון דמדינא עולה או דלמא דאינו עולה משום דלעולם בעינן שמונה משום ברוב עם כן נ״ל בכוונת שיטת הרשב״א ז״ל אלא דמלשון התוס׳ לא משמע כן כמו שאבאר ודו״ק:
בתוספות בד״ה חד אמר עולה וכו׳ פסק ר״ת דקי״ל כמ״ד עולה ולכך אנו נוהגים בתענית במנחה ובט׳ באב וכו׳ עכ״ל. נראה דאזלו לשיטתייהו שכתבו לעיל בד״ה ולרב אשי דמשמע שרוצין לדמות דיני כל הפטרות להדדי בין דתעניות ובין דשבתות וי״ט אלא דבלשון הרשב״א לעיל מבואר להדיא דסובר בפשיטות דבתענית שקורין ג׳ לכ״ע עולה למנין ג׳ וכן משמע מלישנא דגמרא דקאמר מפטיר מהו שיעלה למנין ז׳ ועיין מה שכתבתי בזה לעיל ועיין במהרש״א מיהו בלא״ה עיקר דברי התוס׳ בדיבור זה ובדיבור הסמוך במ״ש ליישב מנהגינו אינן מיושבים כ״כ וצריכין תיקון קצת ואין להאריך:
שם מפטיר מהו שיעלה. עי׳ תענית ד׳ כט ע״ב תד״ה בשני ובחמישי:
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: המפטיר, מהו שיעלה ויחשב למנין שבעה קרואים? נחלקו בכך רב הונא ורב ירמיה בר אבא, חד [אחד מהם] אמר: עולה, וחד [ואחד מהם] אמר: אינו עולה. מאן דאמר [מי שאומר] שהוא עולה למנין שבעה קרואים — דהא קרי [שהרי הוא קורא] גם בתורה עצמה,
A dilemma was raised before the Sages: With regard to the reader who concludes [maftir] the Torah reading and reads from the Prophets [haftara], what is the halakha; does he count toward the quorum of seven readers? Rav Huna and Rabbi Yirmeya bar Abba disagreed about this matter. One said: He counts, and one said: He does not count. The one who said that he counts toward the seven readers holds that opinion because he reads from the Torah.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותר״י מלונילר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ומ״דוּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ עוֹלֶה כִּדְעוּלָּא דְּאָמַר עוּלָּא ומִפְּנֵי מָה הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ שִׁיקְרָא בְּתוֹרָה תְּחִלָּה מִפְּנֵי כְּבוֹד תּוֹרָה וְכֵיוָן דְּמִשּׁוּם כְּבוֹד תּוֹרָה הוּא לְמִנְיָנָא לָא סָלֵיק.

And the one who said that he does not count holds in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla said: For what reason must the one who concludes with a reading from the Prophets read from the Torah first? It is due to respect for the Torah, so that those present should not conclude that he was called up only to read from the Prophets because the honor due the Torah and the honor due the Prophets are equal. And since he reads only out of respect for the Torah, he is not included in the quorum of seven readers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהא דתניא המפטיר בנביא לא יפחות מכ״א פסוקים ג׳ פסוקים לכל אחד כנגד ז׳ שקראו בתורה ואם איתא דתמני בעינן בהדי המפטיר כ״ד פסוקי בעינן. ופרקינן המפטיר כיון דמשום כבוד תורה קרי פי׳ שלא בנביאים עד שיקרא בתורה. כנגדו לא צריך והדעת נוטה שאינו עולה ואי סליק ענין ההפטרה לא חיישינן לכ״א פסוקים וכן אי איכא תורגמן אפילו לא קרא מזה ההפטרה אלא בי׳ פסוקים פוסק כר׳ יוחנן ודיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני כבוד תורה – שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה וכיון דמשום כבוד תורה הוא ולא משום חובה לאו ממנינא הוא.
ומאן דאמר אינו עולה כדעולא דאמר מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה מפני כבוד תורה וכיון דמשום כבוד תורה למניינא לא סליק, אוזהו כבוד תורה שמתחיל לקרות בתורה שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביאים שוין, וכיון דלאו לחובה הוא קורא אינו עולה.
א. רש״י.
המפטיר צריך שיקרא בתורה קודם שיפטיר אפילו לא עלה במנין ונשלמה הפרשה חוזר וקורא שלשה פסוקים ממה שקרא המסיים שאין מדקדקין בקריאתו כל כך אחר שאינו מן המנין ולא הוצרכה קריאתו אלא לכבוד התורה שלא נייחד עולה אחד בשביל נביאים לבד ובקצת מקומות נהגו ביום שיש בו שני ספרי תורה שהמפטיר קורא קריאה מיוחדת לעצמו בספר שני ובספרד אין נוהגין כן אלא שקורא בה מסיים של מנין הקוראים ומפטיר חוזר וקורא בה ג׳ פסוקים וכן ראוי לעשות שלא יוציאו ספר אחד בשביל קריאת מפטיר לבד וכל שכן כשהמפטיר אינו הגון כל כך:
תוס׳ ד״ה כיון וכו׳ והרי תקנוהו להודיע שת״ע רשות. עי׳ ברכות דף ב ע״א תד״ה מברך ודף ד ע״ב תד״ה אמר ר׳ יוחנן ודף כז ע״ב תוס׳ ד״ה והלכתא:
ומאן דאמר [ומי שאומר] שאינו עולה — סבור כדברי עולא, שאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה, למרות שהוא עולה כדי לקרוא בנביא — מפני כבוד תורה, שלא יאמרו שכבוד הנביא וכבוד התורה שוים ועולה לבימה רק מפני כבוד הנביא, וכיון שקריאתו רק משום כבוד תורה הוא — למנינא לא סליק [למנין הקרואים אינו עולה].
And the one who said that he does not count holds in accordance with the opinion of Ulla, as Ulla said: For what reason must the one who concludes with a reading from the Prophets read from the Torah first? It is due to respect for the Torah, so that those present should not conclude that he was called up only to read from the Prophets because the honor due the Torah and the honor due the Prophets are equal. And since he reads only out of respect for the Torah, he is not included in the quorum of seven readers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵיתִיבִי זהַמַּפְטִיר בְּנָבִיא לֹא יִפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִין כְּנֶגֶד שִׁבְעָה שֶׁקְּרָאוֹ בְּתוֹרָה וְאִם אִיתָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָוְיִין כֵּיוָן דְּמִשּׁוּם כְּבוֹד תּוֹרָה הוּא

The Gemara raises an objection based upon the following baraita: The one who concludes with a reading from the Prophets may not read fewer than twenty-one verses, corresponding to the seven who read from the Torah. Each one who reads from the Torah must read at least three verses, for a total of at least twenty-one verses. And if it is so, that the one who reads the haftara does not count toward the quorum of seven readers, and he is an eighth reader, the minimum number of verses that must be read from the Torah is twenty-four and not twenty-one. The Gemara answers: Since the one who reads the haftara reads from the Torah first only due to respect for the Torah,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כנגד ז׳ שקראו בתורה – לא פיחת כל אחד משלשה פסוקים.
ואם איתא – דאינו עולה מן המנין הוו להו שמונה שקראו בתורה וכ״ד בעינן בנביא.
והמפטיר בנביא לא יפחות מי׳ פסוקיםא.
א. עי׳ בגמ׳ דהיינו במקום שיש תורגמן, הא לא״ה בעינן עשרים ואחד.
המפטיר לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ג׳ פסוקים כנגד כל קורא שבתורה אף לחשבון גדול שבקרואים שהוא קריאת שבעה של שבת:
כנגד ז׳ – ג׳ לכל אחד ואחד.
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים של דברי נבואה שהם כנגד שבעה שקראו בתורה שהרי אותם שבעה שקראו בתורה קראו גם הם לכל הפחות עשרים ואחד פסוקים, שלושה לכל אחד. ואם איתא [יש] אם אמנם המפטיר אינו ממנין שבעת הקרואים ונוסף הוא עליהם, הרי עשרים וארבעה הויין [הם] ולא עשרים ואחד! שהרי גם כנגדו צריך לקרוא שלושה פסוקים בהפטרה. ומשיבים: כיון שמשום כבוד התורה הוא שקורא המפטיר בתורה
The Gemara raises an objection based upon the following baraita: The one who concludes with a reading from the Prophets may not read fewer than twenty-one verses, corresponding to the seven who read from the Torah. Each one who reads from the Torah must read at least three verses, for a total of at least twenty-one verses. And if it is so, that the one who reads the haftara does not count toward the quorum of seven readers, and he is an eighth reader, the minimum number of verses that must be read from the Torah is twenty-four and not twenty-one. The Gemara answers: Since the one who reads the haftara reads from the Torah first only due to respect for the Torah,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מגילה כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מגילה כג., ר׳ חננאל מגילה כג., רי"ף מגילה כג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מגילה כג., רש"י מגילה כג., ראב"ן מגילה כג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות מגילה כג., ר"י מלוניל מגילה כג. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מגילה כג. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מגילה כג., ר׳ ישמעאל בן חכמון מגילה כג. – מהדורת הרב אהרן גבאי, חצי גבורים ח' (אלול תשע"ה), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רשב"א מגילה כג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי מגילה כג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מגילה כג., ר"ן מגילה כג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות מגילה כג., מהרש"א חידושי אגדות מגילה כג., פני יהושע מגילה כג., גליון הש"ס לרע"א מגילה כג., פירוש הרב שטיינזלץ מגילה כג., אסופת מאמרים מגילה כג.

Megillah 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Megillah 23a, R. Chananel Megillah 23a, Rif by Bavli Megillah 23a, Collected from HeArukh Megillah 23a, Rashi Megillah 23a, Raavan Megillah 23a, Tosafot Megillah 23a, Ri MiLunel Megillah 23a, R. Yehuda Almadari Megillah 23a, Tosefot Rid Megillah 23a, R. Yishmael b. Chakhmon Megillah 23a, Rashba Megillah 23a, Meiri Megillah 23a, Ritva Megillah 23a, Ran Megillah 23a, Maharsha Chidushei Halakhot Megillah 23a, Maharsha Chidushei Aggadot Megillah 23a, Penei Yehoshua Megillah 23a, Gilyon HaShas Megillah 23a, Steinsaltz Commentary Megillah 23a, Collected Articles Megillah 23a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144