×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין אַלְמָא אֵין בְּרֵירָה.
Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון אוסרין – תימה מנא ליה דטעמייהו משום דאין ברירה הא קתני בהדיא טעמייהו משום בקיעת הנוד וי״ל דלא היה נ״ל שזה יהא עיקר טעם לחוש לבקיעת הנוד ליום אחד ומה שהקשו לו מבקיעת הנוד אע״ג דאינהו גופייהו לית להו האי טעמא י״ל שהיו ברצון מחזירין אותו והיו מקשים לו כל מה שהיו יכולין רק שיחזור בו וכי האי גוונא הויא ההיא דפ׳ התערובת (זבחים דף עז:) דקאמר רבי אליעזר לרבנן גבי איברי בעל מום שנתערבו באברים תמימים ונתנן למעלה כו׳ לדידי מדכתב מום בם הוא דלא ירצו הא על ידי תערובת ירצו אלא לדידכו דדרשיתו מום בם לדרשה אחריתי אודו לי מיהת דבשר בעלת מום כעצים דמי אע״ג דאיהו גופיה לא סבירא ליה האי טעמא מדמצריך קרא וכי האי גוונא איכא בספ״ק דגיטין (דף יד.) הולך מנה לפלוני רב אמר חייב באחריותו ואם בא לחזור [אינו] חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור (אינו) חוזר ומפרש דבהולך כזכי דמי קא מיפלגי דלשמואל הולך [לאו] כזכי והא דקאמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור (אינו) חוזר לדבריו דרב קאמר אע״ג דאיהו גופיה אי הוה סבירא ליה כרב (דלאו) דכזכי דמי לא הוה אמר (אינו) חוזר מהאי טעמא וכי האי גוונא איכא בפ״ג דשבועות (דף כא:) בפלוגתא דר׳ שמעון ורבנן בשבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא וכן בפרק בתרא דמכות (מכות יז.) בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן באוכל טבל כל שהוא ומה שמקשינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה וסבירא ליה בפ׳ החובל (ב״ק דף צ.) גבי דין יום או יומים קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי היאך מצא ידיו ורגליו דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון וכן לרבי יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין הגוף דמי ואת״ל לאו כקנין הגוף היאך מצא ידיו ורגליו דכי האי גוונא פריך לרבי יוחנן בס״פ השולח (גיטין דף מח.) מפורש בפרק השולח ואין להאריך כאן בזה.
רבי יוסי ור״ש אוסרים דאין ברירה. והכי מסקינן בפרק בכל מערבין דלית ליה לרבי יוסי ברירה וקשה לרבי דרבי יוסי אדרבי יוסי דבגיטין בפרק מי שאחזו (דף עג:) גבי מה היא באותן הימים וא״ר יוסי מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גט אלמא סבירא ליה יש ברירה דהכי דייק בפ׳ כל הגט (שם דף כה.) על רבי יהודה ואין נראה לומר דלרבי יוסי הוי ספק אף לכי מיית דהא כי היכי דלרבי יהודה דהויא כאשת איש לכי מיית מגורשת ה״נ מסתמא לרבי יוסי ואומר רבי דשאני התם כי הדבר עומד להתברר ממילא אם ימות אם יחיה ולכך יש ברירה אבל כאן אין הדבר עומד להתברר וכן בההיא דעירובין דמעשר שני זה מחולל על הסלע שתעלה מן הכיס דמסקינן התם לרבי יוסי דלא חילל היינו נמי דבר שאינו עומד להתברר מיהו כי האי גוונא קאמר בריש כל הגט על רבי יהודה ומפליג בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו והאי שינויא דעומד להתברר דפירש [הוי] מצינן למימר התם אבל לרבי שמעון לא היה יכול לומר שם זה החילוק. הגה״ה. ומכח זה מתרץ רבי הא דקשיא ליה דשמואל אדשמואל דאית ליה ברירה בגיטין בפרק מי שאחזו גבי הא דאתקין בגיטא דשכיב מרע אם מתי יהא גיטא אלמא אית ליה ברירה ואילו בשלהי ביצה (דף לז:) לית ליה לשמואל ברירה גבי שנים ששאלו בהמה וחבית בשותפות ואומר רבי דשאני בההיא דביצה שאין הדבר ניכר שיהא עומד להתברר שמלוה חלק פלוני לזה וחלק פלוני לזה קודם שחלקו אבל גבי אם לא מתי הדבר עומד להתברר אם יחיה או לאו מיהו קשה לרבי מדאמרינן בב״ק פרק מרובה (דף סט.) אי הכי קשיא דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דאמר ר׳ יוחנן כל המתלקט כו׳ והאמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן כו׳ ומאי קושיא והלא גבי כל שילקטו עניים היום הדבר עומד להתברר לאיזה ילקטו איזה לא ילקטו אבל גבי אחין אין להתברר חלק הראוי לכל אחד ואחד ועוד אמאי בעי למימר מעיקרא דמהפכינן ברייתא כל שילקטו משום ההיא דהלוקח יין והלא התם אין הדבר עומד להתברר כי יבקע הנוד כמו שהוא עומד להתברר גבי ילקטו ואומר רבי שהיה יכול לומר כן אלא שרוצה להעמיד שם תירוץ אחר אבל קשה לה״ר אלחנן דר׳ מאיר אדרבי מאיר דבהך דהלוקח יין אית ליה ברירה ובבכורות פרק יש בכור בגמרא מי שלא ביכרה כו׳ מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו אלמא מספקא ליה אי יש ברירה אי לא ועוד קשה דרבא אדרבא דקאמר התם בפרק יש בכור דר״מ ורבי יהודה אית להו דרב אסי דמספקא ליה אי יורשים הוו אי לקוחות הוו ובריש כל הגט קאמר רבא דבין לרבי יהודה בין לר׳ שמעון אית להו ברירה וטעמא דהלוקח יין משום דיבקע הנוד וע״כ נראה לרבי דאפילו האי דאית ליה אין ברירה יכול לסבור דיש ברירה כשהתנה בפירוש כגון ב׳ לוגין שאני עתיד כו׳ והריני בועליך דפרק כל הגט והרי זה גיטיך מהיום כו׳ דפרק מי שאחזו ובתירוץ זה מיתרצא קושיא1 דרבי יוסי אדרבי יוסי ודשמואל אדשמואל דשאני גבי גט דשכיב מרע שהתנה מתחלה ועוד הקשה ה״ר אלחנן למה מקשה בבבא קמא מדרבי יוחנן דכל המתלקט לההיא דאחין שחלקו לישני ליה דגבי מתלקט איכא תנאי וי״ל כדפרישית דאינו חושב תירוצו של איפוך עיקר ולפירוש רבי דמפרש בשמעתין דברירה גבי ההיא דלא מצא ידיו ורגליו דרבי יוחנן2 לית ליה ברירה כו׳ שאפי׳ אותן תנאים שסוברים אין ברירה לא היו מודים לרבי יוחנן דאין ברירה גבי אחין שחלקו אלא ילפינן מחלוקת ארץ ישראל אתי שפיר שסובר התלמוד דרבי3 יוסי סבר דאין ברירה ויש לנו לסבור דאין ברירה אפילו במקום שיש תנאי ועוד אומר ה״ר אלחנן שלא קשה מידי דאי הוה משני הכי מההיא דאחין שחלקו תיקשי ליה דריש פרק כל הגט דקאמר התם אף אחרון נמי אינו פוסל משמע התם דלית ליה ברירה לרבי יוחנן אע״פ שיש תנאי:
1. צ״ל דר׳ מאיר אדר׳ מאיר.
2. צ״ל אין לו ברירה כל כך.
3. צ״ל יוחנן.
יתבאר בשלישי של עירובין (ל״ו:) שיכול אדם להתנות בעירובו על שני דברים כאחד לברור מהם למחר איזו שירצה ר״ל שיכול לערב בשני צדדין אחד לסוף אלפים אמה שבמזרח ואחד לסוף אלפים אמה שבמערב ואע״פ שאי אפשר לו לזכות אלא לאחד מהם הרי הוא מתנה היום שבאיזו שירצה למחר ילך ונמצא שהוא מתנה ואומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובי שבצד המזרח עירוב ואם למערב יהא עירובי שבמערב עירוב ואם יבואו שנים זה מכאן וזה מכאן לאי זה שארצה אלך ואם לא יבואו לא מכאן ולא מכאן אהא כבני עירי לילך אלפים אמה לכל רוח והכל לפי תנאו ולמחר כשבירר לו רוח שהולך בו הוברר הדבר שבאותו רוח קנה שביתה ולא סוף דבר שכבר בא חכם מבערב ר״ל בין השמשות שהיא השעה שהעירוב ראוי לחול אלא שאינו יודע באיזה צד שאם כן אין כאן צורך ברירה וגלויי מלתא בעלמא הוא אלא אע״פ שלא יבא עד למחר שמ״מ בשעה שיבא הוברר הדבר שבאותו רוח חל העירוב שכל שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה שהרי התרנו אף בשני חכמים שיברור למחר איזה שירצה ור׳ יהודה חלק בה לומר דוקא בחכם אחד ושכבר בא מבערב שאינו צריך בה לברירה וגלויי מילתא בעלמא היא אלא שמ״מ אין הלכה כדבריו שכך הוברר הדבר בכל התלמוד לשיטתינו כל בדאורייתא אין ברירה כל בדרבנן יש ברירה כמו שביארנו בכמה מקומות ומה שנתגלגל כאן שהשוחט צריך לקבל כל דם הפר כבר ביארנוהו למעלה (יומא מ״ח.):
בד״ה ר׳ יהודה ור״י כו׳ רב אמר חייב באחריותו ואם בא לחזור חוזר כו׳ עכ״ל הסוגיא שם הוא בהיפך דלרב אם בא לחזור אינו חוזר דהולך כזכי ולשמואל חוזר דהולך לאו כזכי וכנ״ל להגיה בדברי התוס׳ דהכא בכל זה להיפך וק״ל:
ר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון אוסרין. אלמא [מכאן] שלדעת ר׳ יהודה אין ברירה.
Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, and Rabbi Shimon prohibit this practice. Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מִמַּאי דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא אָמְרוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי מֵאִיר אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁמָּא יִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ וְאָמַר לָהֶם לִכְשֶׁיִּבָּקַע.

The Gemara explains the difficulty: From where do you reach this conclusion? Perhaps it is different there, as the reason is taught: The Rabbis said to Rabbi Meir: Do you not concede that the jug might split open before he removes the portions of terumot and tithes from the mixture, causing all the wine to spill out? And he will then be found drinking untithed wine retroactively. Therefore, he cannot rely on separation that has not yet occurred. And he said to them: Although there will be a problem if it splits open, there is no cause to be concerned for this contingency in advance. Since this reasoning is based on the possibility that the jug might break, there is no proof from here that Rabbi Yehuda rejects the principle of retroactive clarification.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכשיבקע – נחוש לו כלומר לא חיישינן לשמא יבקע דאפשר דמסר ליה לשומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ממאי [ממה] מסיק אתה מסקנה זו? דילמא שאני התם [שמא שונה שם] כדקתני טעמא [כמו ששנוי שם הטעם] אמרו לו חכמים אלו לר׳ מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד לפני שיוציא מן התערובת את חלקי התרומה והמעשרות וישפך הכל לפני הפרשה ונמצא שותה טבלים למפרע, ואין איפוא לסמוך על הפרשה שעדיין לא נעשתה בפועל. ואמר להם: אין אני חושש לכך, כי לכשיבקע אכן תהיה בעיה, אולם אין אנו צריכים לחשוש לכגון זה. ואם כן, מכאן אין להוכיח שר׳ יהודה סבור שאין ברירה.
The Gemara explains the difficulty: From where do you reach this conclusion? Perhaps it is different there, as the reason is taught: The Rabbis said to Rabbi Meir: Do you not concede that the jug might split open before he removes the portions of terumot and tithes from the mixture, causing all the wine to spill out? And he will then be found drinking untithed wine retroactively. Therefore, he cannot rely on separation that has not yet occurred. And he said to them: Although there will be a problem if it splits open, there is no cause to be concerned for this contingency in advance. Since this reasoning is based on the possibility that the jug might break, there is no proof from here that Rabbi Yehuda rejects the principle of retroactive clarification.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא מִדְּתָנֵי אַיּוֹ דְּתָנֵי אַיּוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אָדָם מַתְנֶה עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד.

Rather, the proof that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive clarification is from a baraita the Sage Ayo taught. As Ayo taught that Rabbi Yehuda says: A person cannot stipulate conditions about two matters at once, e. g., one cannot establish a joining of Shabbat boundaries [eiruv] in each of two different directions on Friday afternoon while making the following stipulation: If tomorrow, on Shabbat, two Sages arrive from two different directions, I will decide then which of the two lecturers I prefer to hear at that point in time, which will determine which eiruv is in effect.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אומר אין אדם מתנה על ב׳ דברים כאחת אלא אם בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובי למערב אבל לכאן ולכאן לא.
אין אדם מתנה על שני דברים – להניח שני עירובין אחד למזרח ואחד למערב שמא אם יבאו שני חכמים אחד למזרח ואחד למערב ולומר לאי זה מהן שארצה אלך למחר לפי שקניית עירוב בין השמשות היא וכשזה בורר למחר אותו שירצה לא סמכינן אברירה לומר הוברר שהעירוב לצד חכם זה קנה שביתה אמש אלא על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא הוא מתנה אם בא למזרח עירובי של מזרח יקנה ואם בא למערב עירובי של מערב יקנה ואילו לכאן ולכאן על שני חכמים למקום שארצה אלך לא דאין ברירה.
אלא מדתני אין כו׳ – עיין מה שהקשיתי ותירצתי על זה בפ׳ בכל מערבין במהדורא תינינא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא ממקום אחר נוכיח שלדעת ר׳ יהודה אין ברירה, מדתני מה ששנה החכם] איו. דתני [ששנה החכם] איו: ר׳ יהודה אומר: אין אדם מתנה בעירוב על שני דברים כאחד. כלומר: אין אדם רשאי לעשות בערב שבת עירוב תחומין לשני כיוונים שונים, מתוך כוונה שלמחרת אם יגיעו שני חכמים לשני הכיוונים יחליט אז את דברי איזה חכם רצונו לשמוע ויברר לאיזה משני הכיוונים תחום שבת שלו.
Rather, the proof that Rabbi Yehuda does not accept the principle of retroactive clarification is from a baraita the Sage Ayo taught. As Ayo taught that Rabbi Yehuda says: A person cannot stipulate conditions about two matters at once, e. g., one cannot establish a joining of Shabbat boundaries [eiruv] in each of two different directions on Friday afternoon while making the following stipulation: If tomorrow, on Shabbat, two Sages arrive from two different directions, I will decide then which of the two lecturers I prefer to hear at that point in time, which will determine which eiruv is in effect.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא אִם בָּא חָכָם לַמִּזְרָח עֵירוּבוֹ לַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עֵירוּבוֹ לַמַּעֲרָב אֲבָל לְכָאן וּלְכָאן לָא.

Rather, he may say that if the Sage comes to the east, his eiruv is to the east, and if the Sage comes to the west, his eiruv is to the west. However, he may not say that if one Sage comes from here, and another Sage comes from there, he will go wherever he wishes, in either direction.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, דבר זה הותר לו: שאם חושש לביאת חכם אחד, אלא שאינו יודע לאיזה צד יבוא, מערב לשני כיוונים ומתנה: אם בא חכם זה למזרח — עירובו למזרח, ואם יבוא החכם למערב — עירובו למערב. אבל לכאן ולכאן — לא.
Rather, he may say that if the Sage comes to the east, his eiruv is to the east, and if the Sage comes to the west, his eiruv is to the west. However, he may not say that if one Sage comes from here, and another Sage comes from there, he will go wherever he wishes, in either direction.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָוֵינַן בַּהּ מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא דְּאֵין בְּרֵירָה.

And we discussed this passage in the Gemara and asked: What is different about a case in which one stipulated that if Sages came from here and from there that he may go to whichever side he chooses, such that his eiruv is not effective? Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification, i.e., this person cannot claim after the fact that the place where he walked is designated as the place that he initially intended for his eiruv.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוינן בה – דקס״ד בין השמשות עדיין חכם לא בא והוא באלכסון ויוכל לבא משתחשך למזרח ולמערב ובא לו לאחד מהן.
מאי שנא לכאן ולכאן [דלא] דאין ברירה – על כרחך רבי יוחנן לא מפליג בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים דאי מפליג מאי פריך לימא לכאן ולכאן תולה בדעת עצמו הוא ומזרח ומערב תולה בדעת אחרים הוא אבל רב דקאמר בפרק בכל מערבין (עירובין דף לו:) ליתא למתניתין דהתם דאית ליה לרבי יהודה ברירה ופריך אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתניתין ומשני ליתא למתניתין מקמי [ברייתות] דהלוקח ודאיו דסמי חדא מקמי תרתי ומקשים לשם אדרבה ליתא לההיא דהלוקח ודאיו מקמי מתניתין דעירובין ומתני׳ דגיטין (דף עג.) מה היא באותן הימים וברייתא דמרובה (ב״ק דף סט.) דשחרית בעל הבית אומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר דבהנך אית ליה לרבי יהודה ברירה ויש לומר דרב ודאי מחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים וההיא דגיטין ודמרובה תולה בדעת אחרים היא ואם כן לרבי יוחנן דלא מפליג סבירא ליה ליתא לדאיו ודהלוקח מקמי [הני מתניתות] ואע״ג דבפ׳ משילין (ביצה דף לז:) פריך אהא דקאמר דלר׳ יוחנן בדרבנן אית ליה ברירה מדפריש רבי יוחנן מילתיה דאיו אלמא הכי סבירא ליה והדר ביה מכח ההיא קושיא אלמא דלרבי יוחנן איתא לדאיו יש לומר דלאו מכח ההיא קושיא הדר ביה ובלאו הכי ניחא ליה לשנויי לעולם לא תיפוך ותימה אליבא דמאן קמייתי בשמעתא מדאיו אי אליבא דרב מאי מייתי מדאיו דהוי תולה בדעת עצמו לההיא דשופרות דהוי תולה בדעת אחרים דאדרבה בתולה בדעת אחרים אית ליה לרבי יהודה ברירה ואי אליבא דרבי יוחנן קא מייתי הא לדידיה ליתא לדאיו וצ״ל דאליבא דרב קאמר הכא וההיא דשופרות חשוב כתולה בדעת עצמו כיון דאין הקינין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים אי [נמי] בעשיית כהן תלייה שדעת כהן המקריב חשוב כמו היא עצמה ובהא נמי מיתרצא מאי דק״ל מאי קאמר ליתא למתניתין מקמי דאיו ודהלוקח והא מלתא דר״י אינה משנה בההיא דהלוקח אלא ברייתא היא ואמאי סמינן מתניתין דעירובין מקמי תרי ברייתות רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו אדרבה סמי אפילו ברייתות טובא מקמי חדא מתני׳ והיה נראה לי לתרץ דרב לטעמיה דאמר בפרק הגוזל קמא (ב״ק דף צו:) בגמ׳ אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך סמי מתני׳ מקמי תרי ברייתות ולפי מה שפי׳ דההיא דשופרות חשיב תולה בדעת עצמו ניחא דבלאו הכי איכא למימר ליתא למתני׳ דעירובין מקמי מתני׳ דשופרות ודהלוקח ודאיו והא דלא מייתי לה התם משום דאינה פשוטה כל כך שיהא טעמו שלרבי יהודה משום דאין ברירה דהא דייקינן עלה טובא בשמעת׳ ומהשתא נמי ניחא דלא נצטרך לדחוק ולומר דרבי יוחנן פליג על רב וקסבר ליתא לדאיו כי זהו דוחק ועוד דקשיא מההיא דשילהי ביצה כדפריש׳ אלא נימא דלרבי יוחנן נמי מדקא מפרש למלתיה דאיו אלמא קסבר כותיה וסבירא ליה דליתא למתני׳ דעירובין וברייתא דכל שילקטו מקמי מתני׳ דשקלים דשופרות ומקמי ההיא דהלוקח ודאיו וההיא דמה היא באותן הימים סבירא ליה לרבי יוחנן דלא דייקינן מינה דיש ברירה משום דלכי מיית הוי גיטא דילמא לכי מיית זקוקה ליבם וחולצת ולא מתייבמת וכל זמן שבעלה חי הרי היא כאשת איש לכל דבריה ולפ״ז מייתי שפיר בשמעתא מדאיו בין לרב בין לרבי יוחנן דתרוייהו אית להו שפיר דאיו ורבינו אלחנן תירץ דאליבא דרב קאמר דלא קאמר מידי כגון ההוא דלעיל דרבא ומדמי ברירה דתולה בדעת אחרים להיכא דאמר ומברר דבריו מתחלה כמו ההוא דאיו אף על גב דתולה בדעת עצמו הוי.
מ״ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה. מהך שמעתא קשה לרבי על הך דאמר רב בעירובין פרק בכל מערבין (דף לו:) דליתא למתניתין דיש ברירה מקמי דאיו [דאין ברירה] ופריך אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני׳ ומשני הא שמעינן לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתנן הלוקח כו׳ וקשה לרבי אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני׳ דאית ליה לרבי יהודה ברירה וכן מתני׳ מה היא באותן הימים דמוכח מינה התם דאית ליה לרבי יהודה ברירה וכן ההיא דכל שילקטו עניים דמרובה וההיא דהלוקח איכא לפרושי טעמא משום בקיעת הנוד ואומר רבי שיש לחלק בין תולה בעצמו בין תולה באחרים כגון ההיא מה היא באותן הימים שהדבר תלוי בידי שמים וכן ההיא דכל מה שילקטו עניים אבל ההיא דעירובין הדבר תלוי בדעת עצמו ולהכי קאמר ליתא מתני׳ מקמי דאיו והאי חילוקא מחלק בפרק כל הגט (דף כה.) וא״ת ומאי פריך ומאי שנא לכאן ולכאן דאין ברירה כו׳ שאני הכא דתולה בדעת אחרים וי״ל דכולה ר׳ יוחנן מסיק לה דלית ליה חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כדמוכח במרובה וא״ת הא בשילהי ביצה (דף לז:) קאמר איפוך רבי יוחנן אמר יש ברירה ורבי הושעיא אמר אין ברירה ופריך התם מדאיו דא״ר יוחנן וכבר בא חכם אלמא אית ליה לרבי יוחנן דאיו וכדמתרץ גופיה וי״ל דהוה מצי לדחויי דר׳ יוחנן לית ליה דאיו אע״ג דמתרץ לה דעל כרחין לאו קושיא היא דהתם הוי מצי לדחויי דר׳ יוחנן כרבנן דרבי יהודה דאיו סבירא ליה דיש ברירה בדרבנן אלא שמתרץ יותר בטוב ונ״ל דעל כרחך צריך אתה לומר כך דלא סבירא ליה לדאיו דאי סבירא ליה כוותיה תיקשי לך דרב אדרב דמתרץ לברייתא דאיו א״כ לית ליה ברירה ואילו בשילהי ביצה קאמר גבי שנים ששאלו בהמה וחבית בשותפות דאית ליה לרב ברירה אלא ש״מ דרב אליבא דר׳ יהודה איירי ולא סבירא ליה אבל קשה לרבי משמעתין1 דאיכא דמדמי ההיא דלא היו שופרות לקיני חובה כו׳ שהדבר תלוי בידי שמים לההיא דאיו שהדבר תלוי בידי עצמו וכן הלוקח יין והאי קושיא נמי קשה למאן דמפליג בריש כל הגט (דף כה.) לתולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים. מ״ר. גי׳. ואני הייתי רוצה לומר להעמיד בין תולה בדעת אחרים לדעת עצמו דההיא דשקלים תולה בדעת אחרים היא ליתא מקמי ההיא דגיטין דמה היא באותן הימים כו׳ וההיא דכל שילקטו דהוי תלויין בדעת אחרים ויש ברירה וסוגיא דהכא כמאן דלא מפליג בין תולה בעצמו לדעת אחרים ורבי אמר לי כי אין לשבשה כל כך מפני ההיא דעירובין כי אינו כל כך טעות אם לא נגרוס לכאן ולכאן למקום שארצה אלך וצ״ע וה״ר אלחנן פי׳ דשאני הכא לפי שכשהכניס מעות דמי חטאתו בשופר לא התנה בפירוש בעצמו אם ימות ילכו לים המלח ולכך אין ברירה אבל גבי גט התנה בפירוש אם ימות וכן גבי כל שילקטו ולכך יש לנו לומר דיש ברירה והא דמייתי בשמעתין (ראיה) דלית ליה לרבי יהודה ברירה מההיא דאיו הכי מייתי ראיה מדלית ליה לרבי יהודה ברירה כשתולה בדעת [אחרים] והתנה ה״ה נמי דלית ליה היכא דתולה בדעת [עצמו] בלא התנה ורבי יוחנן דלית ליה האי חילוקא יסבור דליתא לדאיו מקמי משנה דעירובין ודפרק מי שאחזו וברייתא דמרובה ואע״ג דמשנה דשקלים מסייע לדאיו מ״מ יאמר דליתא להך משנה וברייתא דהלוקח יין מקמי2 כמה סתמי משניות וברייתא אחת וגם ההיא דהלוקח יין יש לדחות דטעמא משום בקיעת הנוד:
1. צ״ל דהיכי מדמי.
2. צ״ל שתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מ״ש לכאן כו׳ ליתא למתני׳ מקמי ברייתות דהלוקח ודאיו דסמי כו׳ ס״ל ליתא לדאיו ודהלוקח מקמי הנהו מתניתות ואע״ג כו׳ הדר ביה דבלאו הכי ניחא כו׳ אלא בלקיחת בעלים א״נ בעשיית כהן תלייה (שוב) דעת כהן המקריב כו׳ דערובין מקמי תרי ברייתות כו׳ כצ״ל:
בא״ד דאליבא דרב קאמר דלא קאמר מידי כגון ההיא דלעיל דרבא כו׳ עכ״ל ר״ל דלא קאמר מידי דאינו מברר דבריו בנותן לקינין וכההיא דרבא דלעיל שכתבו ביה דמוקי ר״מ ור״י כרב אסי באחין שחלקו והשתא מדמה ברירה כו׳ ודו״ק:
והוינן בה [והיינו עוסקים ומתקשים בה] במקומה בסוגיה זו: מאי שנא [במה שנה] לכאן ולכאן שלא, מפני שהוא סבור שאין ברירה, ואין אומרים שהוברר הדבר לאחר מעשה שהמקום בו הלך הוא המקום שבחר מתחילה.
And we discussed this passage in the Gemara and asked: What is different about a case in which one stipulated that if Sages came from here and from there that he may go to whichever side he chooses, such that his eiruv is not effective? Apparently, Rabbi Yehuda maintains that there is no retroactive clarification, i.e., this person cannot claim after the fact that the place where he walked is designated as the place that he initially intended for his eiruv.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְמִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי אֵין בְּרֵירָה.

However, according to this principle, when an individual establishes an eiruv to the east and to the west for the anticipated arrival of a single Sage, one should also invoke the principle that there is no retroactive clarification. Why does Rabbi Yehuda agree that if one anticipates the arrival of a single Sage and stipulates that if he comes to the east his eiruv will be to the east, the eiruv is valid?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזרח ומערב נמי – כשתלה זה עירובו בדעת החכם לומר יקנה עירוב לרוח שהחכם בא לה אין ברירה שמא בין השמשות היה בדעתו של חכם לרוח שכנגדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אולם אם כן למזרח ומערב נמי [גם כן] אין ברירה, ומדוע אם חושש לביאת חכם אחד ומתנה שאם בא חכם זה למזרח יהיה עירובו למזרח —
However, according to this principle, when an individual establishes an eiruv to the east and to the west for the anticipated arrival of a single Sage, one should also invoke the principle that there is no retroactive clarification. Why does Rabbi Yehuda agree that if one anticipates the arrival of a single Sage and stipulates that if he comes to the east his eiruv will be to the east, the eiruv is valid?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁכְּבָר בָּא חָכָם.

And Rabbi Yoḥanan said: This is not a true case of retroactive clarification, as the Sage had already come by twilight, but the one who established the eiruv did not yet know at which side of the town the Sage had arrived. Therefore, at the time the eiruv establishes his Shabbat residence, it is clear which eiruv he wants, although he himself will become aware of that only later. In this case, Rabbi Yehuda agrees that the eiruv is valid, but he nonetheless maintains in general that there is no retroactive clarification. This accounts for Rabbi Yehuda’s opinion that there was no container for nests of obligatory sin-offerings and burnt-offerings, as he maintains that there is no solution for the possible mixture of the different coins.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(ואמר רבי) [והוינן בה] מאי שנא דלכאן ולכאן דלא דאין ברירה למזרח ולמערב נמי אין ברירה. ופרקינן ר׳ יוחנן כבר בא חכם שמע מינה דלר׳ יהודה לית ליה ברירה.
ואמר רבי יוחנן כשכבר בא חכם – בין השמשות דקנה עירוב לאותו הרוח שכך התנה זה מבעוד יום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשר עירובו למזרח, אפילו לדעת ר׳ יהודה? ואמר ר׳ יוחנן: כשכבר בא חכם. כלומר: כאן מדובר במקרה שהחכם כבר הגיע ביום שישי מבעוד יום לאחד מצידי העיר, אלא שהמניח את העירוב איננו יודע עדיין לאיזה צד הגיע, ולכן איננו יודע לאיזה צד לערב. ואם כן, אכן חל העירוב לצד אחד בלבד, ובשעת הנחת העירוב כבר היה צד זה מוחלט וקבוע, אלא שהמניח את העירוב לא ידע על כך, ובמקרה זה מודה ר׳ יהודה.
And Rabbi Yoḥanan said: This is not a true case of retroactive clarification, as the Sage had already come by twilight, but the one who established the eiruv did not yet know at which side of the town the Sage had arrived. Therefore, at the time the eiruv establishes his Shabbat residence, it is clear which eiruv he wants, although he himself will become aware of that only later. In this case, Rabbi Yehuda agrees that the eiruv is valid, but he nonetheless maintains in general that there is no retroactive clarification. This accounts for Rabbi Yehuda’s opinion that there was no container for nests of obligatory sin-offerings and burnt-offerings, as he maintains that there is no solution for the possible mixture of the different coins.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרִינַן לְרַבִּי יְהוּדָה אֵין בְּרֵירָה הָא כְּתִיבָה אִית לֵיהּ יוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי נַעֲבֵיד תְּרֵי וְנִכְתּוֹב עֲלַיְיהוּ.

The Gemara asks: And now that we have said and proven that according to Rabbi Yehuda there is no retroactive clarification, nevertheless he is of the opinion that one may rely on writing, as proven from the halakha of the collection horns. If so, on Yom Kippur as well, let us place two pedestals and write on them which one is for the blood of the bull and which is for the blood of the goat.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל כתיבה אית ליה ולמה אינו עושה ביום הכיפורים שנים וכותב באחד פר ובשני שעיר משום חולשא דכ״ג דלמא לא דייק ואתי לאחלופי ליה. ההוא שליח צבור דנחת קמיה דרבה דאמר יצא והניח על כן השני שבהיכל משמע כרבנן דאמרו שנים היו.
והשתא דאמרת – טעמא דר׳ יהודה בקני חובה משום דברירה לית ליה אבל כתיבה אית ליה.
יום הכפורים – דקאמר לא היה שם אלא כן אחד ליעביד תרי וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי שבכלל לדעת ר׳ יהודה אין ברירה, ולפי זה אפשר להסביר את חששו מפני התערובת בשופרות של קיני חובה, ושואלים: והשתא דאמרינן [עכשיו שאמרנו] והוכחנו כי לר׳ יהודה אין ברירה, הא [הרי] כתיבה והסתמכות על הדברים הכתובים אית ליה [יש לו] כמו שהוכחנו מענין השופרות, אם כן יום הכפורים נמי [גם כן] נעביד תרי [נעשה שני כנים] ונכתוב עלייהו [עליהם] איזהו לדם הפר ואיזהו לדם השעיר!
The Gemara asks: And now that we have said and proven that according to Rabbi Yehuda there is no retroactive clarification, nevertheless he is of the opinion that one may rely on writing, as proven from the halakha of the collection horns. If so, on Yom Kippur as well, let us place two pedestals and write on them which one is for the blood of the bull and which is for the blood of the goat.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי בְּלָא כְּתִיבָה נָמֵי הַאי נְפִישׁ וְהַאי זוּטַר.

The Gemara answers: The reason they did not place two pedestals with writing on them is due to the High Priest’s weakness. Since he is fasting during the entire day’s service, the writing will not be on his mind; he will pay no attention to it and might become confused. As, if you do not say so, that there is concern for the High Priest’s weakness, even without writing he should also not err, as this bowl in which he collects the bull’s blood is relatively large and this one for the goat’s blood is small.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו אדעתיה – לעיוני בכתיבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: משום חולשא [חולשתו] של הכהן הגדול שצם וכל עבודת היום עליו לאו אדעתיה [אין דעתו לכך] והוא עשוי להתבלבל. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך] שאנו חוששים כאן מפני חולשתו של הכהן הגדול, הלא בלא כתיבה נמי [גם כן] אין מקום לטעות, שכן האי [מזרק זה] שמקבל בו דם הפר הוא נפיש [גדול] והאי [וזה] של השעיר זוטר [קטן].
The Gemara answers: The reason they did not place two pedestals with writing on them is due to the High Priest’s weakness. Since he is fasting during the entire day’s service, the writing will not be on his mind; he will pay no attention to it and might become confused. As, if you do not say so, that there is concern for the High Priest’s weakness, even without writing he should also not err, as this bowl in which he collects the bull’s blood is relatively large and this one for the goat’s blood is small.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכִי תֵּימָא לָא מְקַבֵּיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה הַשּׁוֹחֵט צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כׇּל דָּמוֹ שֶׁל פַּר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ד׳:ז׳} וְאֵת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפּוֹךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

And if you say that he does not collect all the bull’s blood but only some of it, so that the bowls are of equal size, didn’t Rav Yehuda say: One who slaughters the bull must receive all of the blood of the bull, as it is stated: “And all the blood of the bull he shall pour out on the base of the altar” (Leviticus 4:7).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא לא מקביל ליה כוליה [ואם תאמר שמא אינו מקבל את דם הפר כולו] אלא רק מקצתו, ונמצא ששני המזרקים שווים בגודלם. אולם, והאמר [והרי אמר] רב יהודה: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של הפר, שנאמר: ״ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה״ (ויקרא ד, ז).
And if you say that he does not collect all the bull’s blood but only some of it, so that the bowls are of equal size, didn’t Rav Yehuda say: One who slaughters the bull must receive all of the blood of the bull, as it is stated: “And all the blood of the bull he shall pour out on the base of the altar” (Leviticus 4:7).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְכִי תֵּימָא דִּילְמָא מִשְׁתְּפִיךְ מִינֵּיהּ הַאי חִיוָּר וְהַאי סוּמָּק אֶלָּא מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דכ״גדְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ הָכָא נָמֵי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל לָאו אַדַּעְתֵּיהּ.

And if you say that perhaps some of the bull’s blood might spill, yielding equal amounts of blood, there should still be no mistake, as this blood, that of the goat, is white and bright compared to the blood of the bull, and this blood of the bull is red and darker than the other. Rather, the reason must be that due to the High Priest’s weakness, these differences will not be on his mind. Here, too, the writing will not help, as due to the High Priest’s weakness the inscriptions will not be on his mind.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דם הפר סומק כדאמרן באידך פירקין (יומא מה.) שדומה לדם הפרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר]: דילמא משתפיך מיניה [שמא ישפך ממנו] ועל ידי כך משתווה כמות הדם במזרקים, אולם גם אז אין לטעות האי חיור [זה דם השעיר, לבן, בהיר] ביחס לדם הפר, והאי סומק [וזה דם הפר אדום וכהה ממנו]. אלא, על כרחך אתה צריך לומר כי משום חולשא [חולשתו] של הכהן גדול לאו אדעתיה [אין דעתו לכך]. הכא נמי [כאן גם כן] גם אם יכתוב, לא יועיל הדבר, שמשום חולשתו דכהן גדול לאו אדעתיה [אין דעתו לכך].
And if you say that perhaps some of the bull’s blood might spill, yielding equal amounts of blood, there should still be no mistake, as this blood, that of the goat, is white and bright compared to the blood of the bull, and this blood of the bull is red and darker than the other. Rather, the reason must be that due to the High Priest’s weakness, these differences will not be on his mind. Here, too, the writing will not help, as due to the High Priest’s weakness the inscriptions will not be on his mind.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן שֵׁנִי שֶׁבַּהֵיכָל נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר.

§ The Gemara relates: A certain person descended to lead the prayer service on Yom Kippur before Rava on Yom Kippur. He included the order of the High Priest’s Yom Kippur service in his prayer, and he recited: The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl on the second golden pedestal in the Sanctuary; he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונטל דם [הפר] והניח דם השעיר משמע כר׳ יהודה דאמר שלא היה כן אחד לפיכך הוצרך ליטול קודם דם הפר. ואחר כך נתן במקומו דם שעיר. וא״ל רבה דבריך חציים כרבנן וחציים כר׳ יהודה אימא יצא והניחו על כן השני שבהיכל.
ההוא – שליח צבור דנחית קמיה דרבא והיה אומר סדר יום הכפורים בתפלה כמו שאנו אומרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(נו.) ע״ב ההוא דנחת קמי׳ דרבא – פרש״י ז״ל שליח צבור שהי׳ רגיל לומר בתפלה סדר עבודה כמו שאנו אומרין ע״כ וכתוב בס׳ העטור שמעי׳ מהכא שבלשון המשנה אומ׳ אותו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי ולא בלשון סתום דרבא אם שמע בלשון סתום לא הי׳ מקפיד. וראיתי בס׳ עבודת הבבלי שמזכיר בסד׳ עבודת יה״כ וחוזרין לפייסות. ונראה שאין פייס ביה״כ אלא כ״ג נותן לקרובו או לאוהבו עכ״ד ז״ל.
מסופר: ההוא דנחית קמיה [אדם אחד ירד להתפלל לפני התיבה לפני] רבא ביום הכיפורים, והיה אומר בשעת התפילה את סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ואמר: יצא והניחו על כן שני שבהיכל, נטל דם הפר ממקומו, והניח במקומו דם השעיר.
§ The Gemara relates: A certain person descended to lead the prayer service on Yom Kippur before Rava on Yom Kippur. He included the order of the High Priest’s Yom Kippur service in his prayer, and he recited: The High Priest then emerged from the Holy of Holies and placed the bowl on the second golden pedestal in the Sanctuary; he took the blood of the bull from the pedestal and placed the blood of the goat in its place.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ חֲדָא כְּרַבָּנַן וַחֲדָא כְּרַבִּי יְהוּדָה אאֵימָא הִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר וְנָטַל דַּם הַפָּר.:

Rava said to him: This is problematic, as one statement is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the other one is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to the Rabbis, each of these bowls sat on its own pedestal in the Sanctuary, whereas Rabbi Yehuda maintains that the High Priest must first lift up the container with the blood of the bull and then put down that of the goat. Rather, you should recite the entire order of the service entirely in accordance with the opinion of the Rabbis: He placed the blood of the goat on its designated pedestal and took the blood of the bull from the second stand.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניח דם הפר בכן האחד ונטל דם השעיר מן האחר.
חדא כרבנן – דאמרת כן השני.
וחדא כרבי יהודה – דאמרת נטל תחילה ואחר כך הניח אלמא לא היה כן שני להניחו לכך הוצרך ליטול תחילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אימא הניח דם השעיר. עי׳ מג״א סימן קמו ס״ק יא:
אמר ליה [לו]: חדא [אחת] כשיטת רבנן [חכמים] וחדא [ואחת] כשיטת ר׳ יהודה?! שכדברי חכמים היה כל אחד מאלה על כן מיוחד בהיכל, וכדברי ר׳ יהודה היה צריך ליטול קודם את דם הפר ואחר כך להניח את דם השעיר. אלא אימא [אמור] ותקן שיהא הדבר כדברי חכמים לגמרי: הניח דם השעיר על הכן המיוחד לו, ונטל דם הפר מן הכן השני.
Rava said to him: This is problematic, as one statement is in accordance with the opinion of the Rabbis, and the other one is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. According to the Rabbis, each of these bowls sat on its own pedestal in the Sanctuary, whereas Rabbi Yehuda maintains that the High Priest must first lift up the container with the blood of the bull and then put down that of the goat. Rather, you should recite the entire order of the service entirely in accordance with the opinion of the Rabbis: He placed the blood of the goat on its designated pedestal and took the blood of the bull from the second stand.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת כְּנֶגֶד אָרוֹן מִבַּחוּץ.: תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ז:ט״ז} וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בכְּשֵׁם שֶׁמַּזֶּה לִפְנַי לְפָנִים כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל.

§ The mishna taught: And the High Priest sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies. The Sages taught: “And he shall make atonement for the sacred place because of the impurities of the children of Israel, and because of their transgressions, even all their sins; and so shall he do for the Tent of Meeting that dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). What is the meaning when the verse states this? Just as he sprinkles in the innermost sanctum, the Holy of Holies, so he sprinkles in the Sanctuary, the Tent of Meeting, toward the curtain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן וכן יעשה לאהל מועד וגו׳ כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל דגמר לאהל מועד ממה שנאמר מבית לפרוכת. וכשם שמזה אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן עוד מדם השעיר. כך מזה בהיכל מדם הפר ומדם השעיר אחת למעלה ושבע למטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א נאמר במשנה כי הזה הכהן ממנו, מן הדם על הפרכת כנגד ארון מבחוץ. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השוכן איתם בתוך טומאותם״ (ויקרא טז, טז), פסוק זה מה תלמוד לומר?כשם שמזה לפני לפנים בקודש הקדשים כך מזה בהיכל (״אוהל מועד״) על הפרוכת.
§ The mishna taught: And the High Priest sprinkled from the blood of the bull on the curtain opposite the Ark from outside the Holy of Holies. The Sages taught: “And he shall make atonement for the sacred place because of the impurities of the children of Israel, and because of their transgressions, even all their sins; and so shall he do for the Tent of Meeting that dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). What is the meaning when the verse states this? Just as he sprinkles in the innermost sanctum, the Holy of Holies, so he sprinkles in the Sanctuary, the Tent of Meeting, toward the curtain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מָה לִפְנַי לִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַפָּר כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל גוּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנַי לִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַשָּׂעִיר כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל {ויקרא ט״ז:ט״ז} הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת שֶׁהֵן טְמֵאִים שְׁכִינָה עִמָּהֶם.

Furthermore: Just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the bull, so he sprinkles in the Sanctuary. And just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the goat, so he sprinkles in the Sanctuary. The last part of the verse: “That dwells with them in the midst of their impurity,” teaches that even when the Jewish people are impure, the Divine Presence is with them.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד: מה בהזאתו לפני לפנים הזאה אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר — כך מזה בהיכל. וכשם שלפני לפנים מזה אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר, כך מזה גם בהיכל. נאמר שם עוד: ״השכן אתם בתוך טמאתם״ (ויקרא טז, טז) — דבר זה בא ללמדנו כי אפילו בשעה שהן טמאים — שכינה עמהם.
Furthermore: Just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the bull, so he sprinkles in the Sanctuary. And just as in the innermost sanctum he sprinkles once upward and seven times downward from the blood of the goat, so he sprinkles in the Sanctuary. The last part of the verse: “That dwells with them in the midst of their impurity,” teaches that even when the Jewish people are impure, the Divine Presence is with them.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מינא1 לר׳לְרַבִּי חֲנִינָא

With regard to this verse, the Gemara relates: A certain Sadducee said to Rabbi Ḥanina:
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב הזכרת פסוק זה, מביאים מה שאמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר׳ חנינא:
With regard to this verse, the Gemara relates: A certain Sadducee said to Rabbi Ḥanina:
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא נו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא נו:, ר׳ חננאל יומא נו:, רש"י יומא נו:, תוספות יומא נו:, תוספות ישנים יומא נו:, תוספות רי"ד יומא נו:, בית הבחירה למאירי יומא נו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא נו:, מהרש"א חידושי הלכות יומא נו:, גליון הש"ס לרע"א יומא נו:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא נו:

Yoma 56b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 56b, R. Chananel Yoma 56b, Rashi Yoma 56b, Tosafot Yoma 56b, Tosefot Yeshanim Yoma 56b, Tosefot Rid Yoma 56b, Meiri Yoma 56b, Ritva Yoma 56b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 56b, Gilyon HaShas Yoma 56b, Steinsaltz Commentary Yoma 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144