(1) 
ג׳ שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים וְזֶה אֶחָד מֵהֶן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר איָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לִירוּשָׁלַיִם וְיֹאכְלֶנּוּ בִּזְמַן הַזֶּה וְדִין הוּא בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מָה בְּכוֹר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
three elders, and this is one of them: Rabbi Yishmael says: One might have thought that a person would bring second-tithe produce up to Jerusalem in the present, after the destruction of the Temple, and eat it. And ostensibly, it could be derived by means of a logical inference that one may not do so: A firstborn offering requires bringing it to the place, to Jerusalem, and eating it there, and second-tithe produce requires bringing it to the place (see Deuteronomy 12:17–18); just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
ר׳ ישמעאל אומר כו׳ – זו היא אחת מהן.
יכול יעלה אדם מעשר שני – דקסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריכה הפרשת מעשרות מן התורה וקאמר יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון.
ת״ל וכו׳ – ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ומאי שנא מעשר דמיבעיא ליה.
שלשה זקנים, בשם כל אחד מסר הלכה אחרת, וזה אחד מהן, ר׳ ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני שהפריש מתבואתו לירושלים ויאכלנו גם בזמן הזה שבית המקדש אינו קיים? ולכאורה דין הוא: בכור טעון הבאת מקום (לירושלים) כדי להקריבו ולאוכלו, ומעשר טעון הבאת מקום, מה בכור אינו מובא ונאכל בירושלים אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית.
three elders, and this is one of them: Rabbi Yishmael says: One might have thought that a person would bring second-tithe produce up to Jerusalem in the present, after the destruction of the Temple, and eat it. And ostensibly, it could be derived by means of a logical inference that one may not do so: A firstborn offering requires bringing it to the place, to Jerusalem, and eating it there, and second-tithe produce requires bringing it to the place (see Deuteronomy 12:17–18); just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
הכל
(2) מָה לִבְכוֹר שֶׁכֵּן טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
Rabbi Yishmael notes that this derivation can be challenged: What is notable about a firstborn? Bringing the firstborn to Jerusalem is required only in the presence of the Temple, because it is notable in that it requires placement of its blood and its sacrificial portions upon the altar; will you say the same with regard to second-tithe produce, which requires only that it be consumed in Jerusalem?
Rabbi Yishmael notes that this derivation can be challenged: What is notable about a firstborn? Bringing the firstborn to Jerusalem is required only in the presence of the Temple, because it is notable in that it requires placement of its blood and its sacrificial portions upon the altar; will you say the same with regard to second-tithe produce, which requires only that it be consumed in Jerusalem?
ויש לדחות את ההשוואה: מה לבכור שכן טעון מתן דמים והקרבת אימורים לגבי מזבח, ושמא בגלל זה אינו מובא שלא בפני הבית!
Rabbi Yishmael notes that this derivation can be challenged: What is notable about a firstborn? Bringing the firstborn to Jerusalem is required only in the presence of the Temple, because it is notable in that it requires placement of its blood and its sacrificial portions upon the altar; will you say the same with regard to second-tithe produce, which requires only that it be consumed in Jerusalem?
הכל
(3) בִּיכּוּרִים יוֹכִיחוּ מָה לְבִיכּוּרִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין הַנָּחָה.
He continues: First fruits will prove that placement of blood upon the altar is not a factor, as they do not require placement of blood upon the altar, and yet they are brought to Jerusalem only in the presence of the Temple. Rabbi Yishmael counters: What is notable about first fruits? They are notable in that they require placement alongside the altar. Perhaps, since second-tithe produce does not require placement at all, even in the present one must bring it to Jerusalem and eat it there.
He continues: First fruits will prove that placement of blood upon the altar is not a factor, as they do not require placement of blood upon the altar, and yet they are brought to Jerusalem only in the presence of the Temple. Rabbi Yishmael counters: What is notable about first fruits? They are notable in that they require placement alongside the altar. Perhaps, since second-tithe produce does not require placement at all, even in the present one must bring it to Jerusalem and eat it there.
בכורים יוכיחו – שאין טעונין מתן דמים וצריכין בית כדכתיב לפני מזבח (דברים כו).
שכן טעון הנחה – הלכך בעו בית דהוזקקו למזבח לכך.
ואומרים: ביכורים יוכיחו, שאין בהם מתן דמים למזבח, ובכל זאת אין מביאים בזמן הזה! ודוחים: מה לביכורים שכן טעונין הנחה לפני המזבח, שנאמר ״ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה׳ אלקיך״ (דברים כו, ד), ולכן אינם נוהגים אלא בזמן שהמקדש קיים. אבל מעשר שני — הרי אין מביאים אותו אלא לירושלים!
He continues: First fruits will prove that placement of blood upon the altar is not a factor, as they do not require placement of blood upon the altar, and yet they are brought to Jerusalem only in the presence of the Temple. Rabbi Yishmael counters: What is notable about first fruits? They are notable in that they require placement alongside the altar. Perhaps, since second-tithe produce does not require placement at all, even in the present one must bring it to Jerusalem and eat it there.
הכל
(4) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ב:ו׳} וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עולותיכם וְגוֹ׳ מַקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר מָה בְּכוֹר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.
Rabbi Yishmael concludes: Therefore, the verse states: “And there you shall bring your burnt offerings, and your sacrifices, and your tithes…and the firstborns of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6); the Torah juxtaposes second-tithe produce with the firstborn. Just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
Rabbi Yishmael concludes: Therefore, the verse states: “And there you shall bring your burnt offerings, and your sacrifices, and your tithes…and the firstborns of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6); the Torah juxtaposes second-tithe produce with the firstborn. Just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
תלמוד לומר: ״והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם... ובכורות בקרכם וצאנכם״ (דברים יב, ו), מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית.
Rabbi Yishmael concludes: Therefore, the verse states: “And there you shall bring your burnt offerings, and your sacrifices, and your tithes…and the firstborns of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6); the Torah juxtaposes second-tithe produce with the firstborn. Just as the firstborn offering may be eaten there only in the presence of the Temple, so too, second-tithe produce may be eaten there only in the presence of the Temple.
הכל
(5) וְנִיהְדַּר דִּינָא וְנֵיתֵי בְּמָה הַצַּד.
The Gemara questions why a verse was needed to teach that second-tithe produce may not be consumed nowadays: But let the logical derivation return and the halakha will be derived from the common element between the halakhot of firstborn animals and first fruits. Although each has a unique factor, they share a common element: They must be brought to Jerusalem and that they may be eaten only in the presence of the Temple. So too, second-tithe produce, which also must be brought to Jerusalem, should be permitted for consumption only in the presence of the Temple.
The Gemara questions why a verse was needed to teach that second-tithe produce may not be consumed nowadays: But let the logical derivation return and the halakha will be derived from the common element between the halakhot of firstborn animals and first fruits. Although each has a unique factor, they share a common element: They must be brought to Jerusalem and that they may be eaten only in the presence of the Temple. So too, second-tithe produce, which also must be brought to Jerusalem, should be permitted for consumption only in the presence of the Temple.
תחילה שואלים על דרך ההוכחה: ומדוע הוצרך להיקש של בכור למעשר? וניהדר דינא וניתי [ושיחזור הדין ויבוא, ויילמד הדבר] מבכור וביכורים ב״מה הצד״, כדרך בנין אב, שאף שיש בכל אחד מהם דין מיוחד, יש בהם צד משותף שטעונים הבאת מקום, ואין מביאים אותם אלא בפני הבית, וממנו נלמד למעשר!
The Gemara questions why a verse was needed to teach that second-tithe produce may not be consumed nowadays: But let the logical derivation return and the halakha will be derived from the common element between the halakhot of firstborn animals and first fruits. Although each has a unique factor, they share a common element: They must be brought to Jerusalem and that they may be eaten only in the presence of the Temple. So too, second-tithe produce, which also must be brought to Jerusalem, should be permitted for consumption only in the presence of the Temple.
הכל
(6) מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ.
The Gemara answers: Rabbi Yishmael did not present this derivation because it can be refuted in the following manner: What is notable about the two sources that share a common element? Both firstborn animals and first fruits are notable in that they possess an aspect of being offered upon the altar. Since second-tithe produce does not share this characteristic, its halakhot cannot be derived from those pertaining to firstborn animals and first fruits.
The Gemara answers: Rabbi Yishmael did not present this derivation because it can be refuted in the following manner: What is notable about the two sources that share a common element? Both firstborn animals and first fruits are notable in that they possess an aspect of being offered upon the altar. Since second-tithe produce does not share this characteristic, its halakhot cannot be derived from those pertaining to firstborn animals and first fruits.
ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך]: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן בשניהם צד מזבח כל אחד בעניינו, מה שאין כן במעשר.
The Gemara answers: Rabbi Yishmael did not present this derivation because it can be refuted in the following manner: What is notable about the two sources that share a common element? Both firstborn animals and first fruits are notable in that they possess an aspect of being offered upon the altar. Since second-tithe produce does not share this characteristic, its halakhot cannot be derived from those pertaining to firstborn animals and first fruits.
הכל
(7) מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי וְאִי קָסָבַר לֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי תִּיבְעֵי.
The Gemara asks: What does Rabbi Yishmael hold? If he holds that the initial consecration of the Temple sanctified it for its time and sanctified it forever, then it should be permitted to build an altar and sacrifice offerings even nowadays, and therefore even a firstborn animal may be eaten. And if he holds that the initial consecration of the Temple area did not sanctify it forever, let the dilemma be raised with regard to a firstborn as well.
The Gemara asks: What does Rabbi Yishmael hold? If he holds that the initial consecration of the Temple sanctified it for its time and sanctified it forever, then it should be permitted to build an altar and sacrifice offerings even nowadays, and therefore even a firstborn animal may be eaten. And if he holds that the initial consecration of the Temple area did not sanctify it forever, let the dilemma be raised with regard to a firstborn as well.
מאי קסבר – האי תנא דפשיט ליה בכור ממעשר.
אי קסבר קדושה ראשונה של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא – כי היכי דס״ל בקדושת הארץ וקמיבעי ליה מי קרינא ביה לפני אלהיך או לא וקפשיט מעשר מבכור.
אפילו בכור נמי – אפילו בכור יקריב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא אית ליה שמקריבין אע״פ שאין בית כדאמרינן במגילה (דף י.).
ה״ג: ואי קסבר לא קדשה אפי׳ בכור נמי תיבעי – ואי קסבר קדושת בית בטלה לה ומיבעי לה במעשר הואיל ואינו צריך לבית מי מיתאכיל בירושלים ולפני ה׳ קרינא ביה או לא.
אפילו בכור כה״ג נמי תיבעי ליה – כגון שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו.
מאי קסבר האי תנא – דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר אי קסבר קדשה לעתיד לבא בקדושת הארץ וקמבעיא ליה אי קרינא ביה לפני ה׳ אי לא אפי׳ בכור נמי יקרב ויאכל דמאן דאית ליה קדשה קסבר דמקריבין אע״פ שאין בית כדאיתא פ״ק דמגילה (דף י.) ואי קסבר לא קדשה דבטלה קדושת הארץ ומבעיא ליה במעשר משום דאינו צריך לבית ומיתאכיל בירושלים אי קרינא ביה לפני ה׳ אי לא אפי׳ בכור נמי תיבעי היכא דהוי כעין מעשר כגון בכי ה״ג שאינו צריך לבית שקרבו דמיו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים מהו שיאכלוהו ומסיק דקסבר לא קידשה והא דפשיטא ליה בבכור משום דאיתקש בשרו לדמו ולא אכיל בשר אלא בשעה הראויה לזריקת דם ולא משנהרס זו היא גירסת הקונטרס ופירושו ואם תאמר אי קסבר לא קדשה היכי משכחת מעשר שני דאורייתא כיון דבטלה קדושת הארץ וי״ל דאי קסבר לא קידשה מוקמינן ליה למעשר שגדל בפני הבית כמו שפירש בקונטרס [גבי] בכור שקרבו דמו ואימוריו וחרב הבית ובשרו קיים א״נ אפי׳ קסבר לא קדשה הני מילי קדושת הבית אבל קדושת הארץ לא בטלה ונתחייבו בתרומות ומעשרות כדאשכחנא (לקמן דף קיב:) כשחרב שילה שבטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ וא״ת כיון דלא קידשה והותרו הבמות יהא נאכל בכל ערי ישראל לספרים דגרסי׳ לקמן בפ׳ בתרא (זבחים קיב:) באו לנוב וגבעון הותרו הבמות מעשר נאכל בכל ערי ישראל וי״ל דלפי אותה גירסא לא מתוקם הכא אלא במעשר שגדל לפני הבית והוזקק להבאת מקום ואינו נאכל בכל ערי ישראל וקשה לפירוש הקונטרס מאי דוחקיה דרבינא לומר לא קדשה ופליג אכוליה הש״ס דקים לן ירושלים אין אחריה היתר כדתנן בפרק בתרא (זבחים קיב:) לימא דלעולם קסבר קדשה ובכור שנזרק דמו ונפגם המזבח דאין בשרו נאכל בפגימת המזבח ומיהו מצי למימר דלישנא דברייתא קשיתיה דקתני מה בכור אינו אלא בפני הבית דמשמע בית ממש צריך ואי קדשה למה לי בית הלא מקריבין אע״פ שאין בית ואין צריך רק מזבח משום דאיתקש בשרו לדמו אבל ה״ה דלעולם מצי סבר קדשה דכיון דנזרק דמו ואח״כ חרב אין אוכלין בשרו משום דאיתקש לדמו מיהו האי בפני הבית היינו בפני מזבח ולאו בית ממש קאמר אבל קשה מאי קאמר אפילו בכור נמי תיבעי ולא תבעי מעשר אדרבה כיון דלא קדשה פשיטא לא קרינא ביה לפני ה׳ דמחיצה לאכול דאורייתא ועוד דבכור פשיטא דמפסיל ביוצא כשחרב הבית ונפלו מחיצות כיון דלא קדשה ומה צריך כלל היקישא דבשר ודם וכי תימא כשחרב הבית ונהרס המזבח אבל חומות ירושלים קיימת ולא בטלה קדושתה לענין קדשים קלים ומעשר שני זהו תימה לומר דהא ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיך יתכן שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא לכך נראה כמו גירסת הספרים אי קסבר קדשה אפילו בכור נמי ואי קסבר לא קדשה אפילו מעשר נמי אמר רבינא לעולם קסבר קדשה וכו׳ והכי פריך אפילו בכור נמי משכחת לה בלא חומות ירושלים ובלא חומת עזרה כמו שפירש בקונטרס דמקריבים אע״פ שאין בית כלומר יבנה המזבח ויזרוק הדם ויאכל הבשר אבל בלא מזבח פשיטא ליה דאינו יכול להקריב כדאמרי׳ לעיל (דף נט.) מודה רב בדמים אע״פ שהבית קיים וכל שכן בזמן הזה ואי קסבר לא קדשה קדושת הבית לבנות המזבח וכל שכן קדושת ירושלים אבל קדושת הארץ קיימת להתחייב בתרומה ומעשר כמו בנוב וגבעון אפילו מעשר יהא פסול פשיטא דאין לו היתר בירושלים ולא גרסינן לקמן פ׳ בתרא (זבחים קיב:) מעשר שני נאכל בכל ערי ישראל ואי גרסינן ליה צריך לומר דהכי פריך אפילו מעשר שני יהא פשיטא דאין חייב להעלותו ואמאי קאמרת יכול יעלה אדם דמשמע דמספקא ליה אי חייב להעלותו לירושלים או לא כיון דלא קידשה יהא נאכל בכל ערי ישראל כדתנן לקמן (שם) ואמאי צריך לאקושי לבכור דמה בכור אינו מעלהו אף מעשר אינו מעלהו אמר רבינא לעולם קסבר קדשה ולא מיירי כלל בחובת העלאה אלא אם יכול לאוכלו בזמן הזה או לא וילפינן אכילת מעשר מאכילת בכור דמה אכילת בכור בעיא מזבח משום דאיתקש בשרו לדמו אף אכילת מעשר בעיא מזבח ואין שום מעשר נאכל בזמן הזה ואית ספרים דגרסי אי לא קדשה אפילו מעשר נמי לא וה״פ אפילו מעשר נמי לא יהא נאכל כלומר דמדקבעית במעשר בזמן הזה א״כ במעשר שהוזקק להבאת מקום קבעי׳ אבל לאחר חורבן ההוא שמא לא נתחייב כלל במעשר כיון דלא קדשה ואפילו נתחייב במעשר כמו בנוב וגבעון מ״מ פשיטא דנאכל בכל ערי ישראל לפי הגירסא דלקמן כדפרישית אלא כי קבעי באותו שגדל בפני הבית וחרב הבית והוא פשיטא דאינו נאכל אמר רבינא לעולם קסבר קדשה ובבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית עסקינן וחרב הבית ועדיין בשרו קיים ואיתקש בשרו לדמו וא״ת והא כתיב (במדבר יח) ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר אלמא איתקש בההוא קרא להקטרת חלב ואמרי׳ לעיל דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וה״ה אימורין וי״ל דקולא וחומרא לחומרא מקשינן ומקשינן בשרו לדמו והשתא מהך דרשא יליף לכל הקדשים דאם נפגם המזבח אין נאכלין וא״ת לפי גירסא זו דגרס קדשה קשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל דלקמן פ׳ בתרא (זבחים קיט.) תניא רבי ישמעאל אומר זה וזה מנוחה ונחלה שילה ופי׳ בקונטרס דבקדושת ירושלים גופה ס״ל דלא קדשה ויש אחריה היתר מדלא קרי ליה נחלה כדאיתא בפ״ק דמגילה (מגילה י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקמינן כרבי ישמעאל מיהו בזה לא דק בפירושו דההיא דמגילה (מגילה י.) רבי ישמעאל ברבי יוסי וההיא דלקמן רבי ישמעאל בן אלישע בר פלוגתיה דר״ע אבל מ״מ על כרחין קסבר לא קדשה דכיון דמוקי קרא דנחלה בשילה א״כ מנא ליה דירושלים אין אחריה היתר וי״ל דשמא נפקא ליה מקרא אחרינא והרב רבי חיים מפרש דרבי ישמעאל סבר קדשה והאי דקאמר זה וזה שילה אתא לאשמועינן דשילה אין אחריה היתר דלא כמ״ד יש אחריה היתר והיינו משום דדריש מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ומדחלקו קדריש ליתן היתר בין זו לזו ופליג אמתני׳ דקתני שילה יש אחריה היתר דתנן (לקמן דף קיב:) באו לנוב וגבעון כו׳ ואין נראה כלל שהרי מוכיחים דבנוב וגבעון הותרו הבמות גבי שמואל והוא יברך את הזבח (שמואל א ט) וגם קרי ליה בפסוק במה אבל אחר ירושלים לכולי עלמא לא הותרו הבמות ואפי׳ מאן דאית ליה לא קדשה מצי סבר דאין אחריה היתר וכן משמע פ״ק דמגילה (מגילה י.) א״ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה וקאמר דהדר ביה מהא דתניא ירושלים אין אחריה היתר ואמאי הדר ביה הא קאמר התם כתנאי אי קדשה לעתיד לבא אי לא קדשה ומעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר אלא ודאי מעיקרא סבר דלמ״ד לא קדשה הותרו הבמות והדר ביה ממתניתין דמגילה וממתניתין דלקמן בפ׳ בתרא (זבחים קיב:) דירושלים אין אחריה היתר דמשמע לכולי עלמא אפילו למ״ד לא קדשה ותנאי דמייתי התם בקדשה ולא קדשה לא קאי אדרבי יצחק אלא ריהטא דהש״ס הוא משום דאיירי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא דנקיט כתנאי ומייתי פלוגתא דבתי ערי חומה דדמי לקדושת הארץ דמשווי להו אהדדי ובפ״ב דערכין (דף לב:) גבי מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע וכמה תנאי היה יכול להביא דאיכא דאית ליה קדשה ואיכא דאית ליה לא קדשה ור״מ בפ״ק דחולין (דף ו:) קסבר לא קדשה גבי בית שאן ורבי ישמעאל דהכא ורבי יוסי דסדר עולם בפרק הערל (יבמות דף פב:) וא״ת ומנא ליה לקמן דרבי יוחנן סבר קדשה משום דמחייב מעלה בזמן הזה לעולם אימא לך דסבר לא קדשה אפ״ה אין אחריה היתר כדפי׳ וי״ל דאי לא קדשה לא מחייב דאינו ראוי לפתח אהל מועד דנדחו לגמרי אבל אי קדשה לא נדחו דיכול לבנות מזבח במקומו ויקריב עליו או מיירי ר׳ יוחנן בקטרת דלא בעי מזבח כדפי׳ לעיל ואין להקשות לפי׳ הקונטרס דגרס הכא לא קדשה ובסוף הערל (יבמות דף פב:) שמעינן לרבי יוסי דקדשה בברייתא דסדר עולם ויש חילוק כדפי׳ לעיל דאפילו בטלה קדושת הבית קדושת הארץ לא בטלה כדאשכחן בנוב וגבעון א״נ תני ולא סבר ליה כדבעי למימר פרק יוצא דופן (נדה דף מו:) א״נ הא דידיה הא דרביה דהכא משמיה דרבי ישמעאל וא״ת למאי דגרס קדשה הא ר״ל ס״ל אליבא דרבי יוסי (יבמות דף פא.) תרומה בזמן הזה דרבנן וי״ל כדפרישית לעיל דאפשר אפילו לא בטלה קדושת הבית קדושת הארץ בטלה ותדע דרבי יהושע שמעי׳ ליה עיגול בעיגולין עולה בפ״ק דביצה (דף ד.) ובסוף הערל (יבמות דף פא.) מוכח לר״ל למ״ד עולה קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן ושמעינן ליה לרבי יהושע בכמה דוכתי דאמר שמעתי שמקריבים אע״פ שאין בית ותימה הוא לומר שקדושת הבית קיימת להקריב קרבן בלא במה ולא יתחייב בתרומה אבל לעיל דאמר איפכא אתי שפיר כמו בנוב וגבעון והכא י״ל דרבי יוסי משום רבי ישמעאל קאמר ולא ס״ל ומר׳ יהושע י״ל דסבר דאינו מקדש אלא ו׳ דברים בלבד לכן יעלו העיגולין ור״א דמספקא ליה בפרק ידיעות הטומאה (שבועות דף טז.) ובפ״ק דמגילה (דף י.) אי סבר קדשה או לא קדשה ושמעי׳ ליה בפ״ק דחגיגה (דף ג:) גבי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דקסבר לא קדשה ומיהו אין ראיה משום דהרבה כרכים לאו מדברי ר״א כדפרישית פ״ק דיבמות (דף טז. ד״ה עמון) וליתיה במסכת ידים (משנה ידים ד׳:ג׳).
ומעתה יש לשאול: מאי קסבר [מה סבור] ר׳ ישמעאל שהוא מוכיח מבכור למעשר? אי קסבר [אם סבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדש מקום המקדש, קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא גם לאחר החורבן, הרי יש אפשרות לבנות מזבח ולהקריב עליו גם אם בית המקדש אינו בנוי, ואם כן אפילו בכור נמי [גם כן] יביא! ואי קסבר [ואם סבור הוא]: קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, אפילו לגבי בכור נמי תיבעי [גם כן תישאל] השאלה!
The Gemara asks: What does Rabbi Yishmael hold? If he holds that the initial consecration of the Temple sanctified it for its time and sanctified it forever, then it should be permitted to build an altar and sacrifice offerings even nowadays, and therefore even a firstborn animal may be eaten. And if he holds that the initial consecration of the Temple area did not sanctify it forever, let the dilemma be raised with regard to a firstborn as well.
הכל
(8) אָמַר רָבִינָא לְעוֹלָם קָסָבַר לֹא קִידְּשָׁה וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּבְכוֹר שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ קוֹדֶם חוּרְבַּן הַבַּיִת וְחָרַב הַבַּיִת וַעֲדַיִין בְּשָׂרוֹ קַיָּים.
Ravina said: Actually, Rabbi Yishmael holds that that the initial consecration of the Temple did not sanctify it forever. And al-though one cannot slaughter the firstborn to begin with, here we are dealing with a firstborn that was slaughtered and whose blood was sprinkled on the altar before the destruction of the Temple, and then the Temple was destroyed, and the meat of the firstborn still exists.
Ravina said: Actually, Rabbi Yishmael holds that that the initial consecration of the Temple did not sanctify it forever. And al-though one cannot slaughter the firstborn to begin with, here we are dealing with a firstborn that was slaughtered and whose blood was sprinkled on the altar before the destruction of the Temple, and then the Temple was destroyed, and the meat of the firstborn still exists.
אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה – והכא דקפשיט ליה מעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר קפשיט ליה דפשיטא ליה גביה דלא מיתכיל.
אמר רבינא: לעולם קסבר [סבור הוא] לא קידשה לעתיד לבוא, ואף שלדרך זו לא ניתן להקריב בכור, וממילא גם לא לאוכלו, הכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים]? במקרה מיוחד, בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית, וחרב הבית ועדיין בשרו של הבכור קיים.
Ravina said: Actually, Rabbi Yishmael holds that that the initial consecration of the Temple did not sanctify it forever. And al-though one cannot slaughter the firstborn to begin with, here we are dealing with a firstborn that was slaughtered and whose blood was sprinkled on the altar before the destruction of the Temple, and then the Temple was destroyed, and the meat of the firstborn still exists.
הכל
(9) וְאִיתַּקַּשׁ בְּשָׂרוֹ לְדָמוֹ מָה דָּמוֹ בַּמִּזְבֵּחַ אַף בְּשָׂרוֹ בַּמִּזְבֵּחַ וְאָתֵי מַעֲשֵׂר וְיָלֵיף מִבְּכוֹר.
It is prohibited to eat the meat of the firstborn in this case because its meat was juxtaposed with its blood, which is mentioned in the previous verse, as it is stated: “You shall sprinkle their blood…and you shall burn their fats…and their flesh shall be yours” (Numbers 18:17–18). The juxtaposition teaches that just as its blood is sprinkled only on the altar, so too, its meat may be consumed only in a time when there is an altar. And the case of second-tithe produce comes and is derived from the case of a firstborn. Consequently, second-tithe produce may not be consumed unless there is an altar.
It is prohibited to eat the meat of the firstborn in this case because its meat was juxtaposed with its blood, which is mentioned in the previous verse, as it is stated: “You shall sprinkle their blood…and you shall burn their fats…and their flesh shall be yours” (Numbers 18:17–18). The juxtaposition teaches that just as its blood is sprinkled only on the altar, so too, its meat may be consumed only in a time when there is an altar. And the case of second-tithe produce comes and is derived from the case of a firstborn. Consequently, second-tithe produce may not be consumed unless there is an altar.
דאיתקש בשרו לדמו – ואת דמם תזרק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך (במדבר יח) ויליף מיניה בשעה שאתה ראוי לזרוק את הדם אתה אוכל את הבשר ולא אחר שנהרס המזבח.
ונאסר לאכול את בשרו משום שאיתקש [הוקש] בכתוב בשרו לדמו, שנאמר ״את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך״ (במדבר יח, יז—יח) — מה דמו במזבח, אף בשרו נאכל רק כשיש מזבח. וכפי שנאמר לעיל, אתי [בא] מעשר ויליף [ולמד] בהיקש מבכור.
It is prohibited to eat the meat of the firstborn in this case because its meat was juxtaposed with its blood, which is mentioned in the previous verse, as it is stated: “You shall sprinkle their blood…and you shall burn their fats…and their flesh shall be yours” (Numbers 18:17–18). The juxtaposition teaches that just as its blood is sprinkled only on the altar, so too, its meat may be consumed only in a time when there is an altar. And the case of second-tithe produce comes and is derived from the case of a firstborn. Consequently, second-tithe produce may not be consumed unless there is an altar.
הכל
(10) וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין הוּא.
The Gemara asks: But does a matter derived via a juxtaposition with another case then teach that the halakha applies to a third case via a juxtaposition between the second and third cases? There is a principle that this is not a valid method of deriving halakhot pertaining to consecrated matters. Since the halakha with regard to the meat of the firstborn offering is derived from the juxtaposition of the meat with the blood of the firstborn, one cannot then prove that the same halakha applies to second-tithe produce simply because it is juxtaposed in a verse with the meat of the firstborn. The Gemara answers: Second-tithe grain is non-sacred, and therefore the acceptable methods for deriving its halakhot are not limited in this manner.
The Gemara asks: But does a matter derived via a juxtaposition with another case then teach that the halakha applies to a third case via a juxtaposition between the second and third cases? There is a principle that this is not a valid method of deriving halakhot pertaining to consecrated matters. Since the halakha with regard to the meat of the firstborn offering is derived from the juxtaposition of the meat with the blood of the firstborn, one cannot then prove that the same halakha applies to second-tithe produce simply because it is juxtaposed in a verse with the meat of the firstborn. The Gemara answers: Second-tithe grain is non-sacred, and therefore the acceptable methods for deriving its halakhot are not limited in this manner.
ושואלים: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בקדשים? ומשיבים: מעשר דגן חולין הוא, ולא חל על כך הכלל שאין הלמד בהיקש חוזר ומלמד.
The Gemara asks: But does a matter derived via a juxtaposition with another case then teach that the halakha applies to a third case via a juxtaposition between the second and third cases? There is a principle that this is not a valid method of deriving halakhot pertaining to consecrated matters. Since the halakha with regard to the meat of the firstborn offering is derived from the juxtaposition of the meat with the blood of the firstborn, one cannot then prove that the same halakha applies to second-tithe produce simply because it is juxtaposed in a verse with the meat of the firstborn. The Gemara answers: Second-tithe grain is non-sacred, and therefore the acceptable methods for deriving its halakhot are not limited in this manner.
הכל
(11) הָנִיחָא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר לָמֵד אָזְלִינַן אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר בָּתַר מְלַמֵּד אָזְלִינַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says: In determining whether the derivation involves consecrated matters or whether it involves non-sacred matters, we follow the matter that is derived from a matter derived from a juxtaposition. Since in this case the matter derived is second-tithe produce, which for these purposes is non-sacred, its legal status may be derived from juxtaposition with the halakhot of sacrificial matters. But according to the one who says: We follow the matter that teaches, i.e., from which the halakha is derived, what is there to say? The status of second-tithe produce may not be derived by means of juxtaposition with the status of the firstborn offering, which itself was derived from the blood of the offering, because the firstborn offering is a sacrificial matter.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says: In determining whether the derivation involves consecrated matters or whether it involves non-sacred matters, we follow the matter that is derived from a matter derived from a juxtaposition. Since in this case the matter derived is second-tithe produce, which for these purposes is non-sacred, its legal status may be derived from juxtaposition with the halakhot of sacrificial matters. But according to the one who says: We follow the matter that teaches, i.e., from which the halakha is derived, what is there to say? The status of second-tithe produce may not be derived by means of juxtaposition with the status of the firstborn offering, which itself was derived from the blood of the offering, because the firstborn offering is a sacrificial matter.
ואומרים: הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן [זה נוח לדעת מי שאומר, לגבי כלל זה, שאחר למד הולכים אנו], והלמד איננו בקדשים, אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן [לדעת מי שאומר שאחר מלמד הולכים אנו], והמלמד כאן הרי הוא בקדשים, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara asks: This works out well according to the one who says: In determining whether the derivation involves consecrated matters or whether it involves non-sacred matters, we follow the matter that is derived from a matter derived from a juxtaposition. Since in this case the matter derived is second-tithe produce, which for these purposes is non-sacred, its legal status may be derived from juxtaposition with the halakhot of sacrificial matters. But according to the one who says: We follow the matter that teaches, i.e., from which the halakha is derived, what is there to say? The status of second-tithe produce may not be derived by means of juxtaposition with the status of the firstborn offering, which itself was derived from the blood of the offering, because the firstborn offering is a sacrificial matter.
הכל
(12) דָּם וּבָשָׂר חֲדָא מִילְּתָא הִיא.
The Gemara answers: This is not a matter derived from a matter derived from a juxtaposition, as the status of the firstborn offering is not derived from the status of blood; blood and meat are one matter. There is only one derivation in this case, which is that the status of second-tithe produce is derived from the status of the blood and the meat of the firstborn. In any event, Abaye has proven, quoting Rabbi Yishmael’s statement cited by Rabbi Yosei, that even sacrificial items of lesser sanctity may not be eaten if the altar is missing or damaged.
The Gemara answers: This is not a matter derived from a matter derived from a juxtaposition, as the status of the firstborn offering is not derived from the status of blood; blood and meat are one matter. There is only one derivation in this case, which is that the status of second-tithe produce is derived from the status of the blood and the meat of the firstborn. In any event, Abaye has proven, quoting Rabbi Yishmael’s statement cited by Rabbi Yosei, that even sacrificial items of lesser sanctity may not be eaten if the altar is missing or damaged.
ומשיבים: דם ובשר לא הוקשו בכתוב זה לזה, אלא חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], שמובן מעצמו שיש להם אותו דין, וממילא אין כאן אלא היקש אחד מבכור למעשר. ועל כל פנים, מן הבכור למדנו שבזמן שאין מזבח, וכיוצא בזה בזמן שהוא פגום — אין קדשים קלים נאכלים.
The Gemara answers: This is not a matter derived from a matter derived from a juxtaposition, as the status of the firstborn offering is not derived from the status of blood; blood and meat are one matter. There is only one derivation in this case, which is that the status of second-tithe produce is derived from the status of the blood and the meat of the firstborn. In any event, Abaye has proven, quoting Rabbi Yishmael’s statement cited by Rabbi Yosei, that even sacrificial items of lesser sanctity may not be eaten if the altar is missing or damaged.
הכל
(13) כִּי סְלֵיק רָבִין אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי אַמְּטוּל דְּיָתְבִי בְּאַרְעָא חֲשׁוֹכָא אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָא לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּתַנְיָא בִּשְׁעַת סִילּוּק מַסָּעוֹת קָדָשִׁים נִפְסָלִין וְזָבִים וּמְצוֹרָעִים מִשְׁתַּלְּחִים חוּץ לַמְּחִיצָה.
The Gemara relates: When Ravin ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he stated this halakha, that even items of lesser sanctity are disqualified if the altar is damaged or missing, in the presence of Rabbi Yirmeya. Rabbi Yirmeya said: Foolish Babylonians! Because they dwell in a dark land, they state halakhot that are dim. Have they not heard that which is taught in a baraita: At the time when the Jewish people would dismantle the Tabernacle in order to depart on their journeys in the wilderness, sacrificial food was disqualified from being consumed, since the altar was not in place. Nevertheless, zavim and lepers were sent out of the relevant partition; a zav was sent out of the Levite camp and a leper was sent out of the Israelite camp.
The Gemara relates: When Ravin ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he stated this halakha, that even items of lesser sanctity are disqualified if the altar is damaged or missing, in the presence of Rabbi Yirmeya. Rabbi Yirmeya said: Foolish Babylonians! Because they dwell in a dark land, they state halakhot that are dim. Have they not heard that which is taught in a baraita: At the time when the Jewish people would dismantle the Tabernacle in order to depart on their journeys in the wilderness, sacrificial food was disqualified from being consumed, since the altar was not in place. Nevertheless, zavim and lepers were sent out of the relevant partition; a zav was sent out of the Levite camp and a leper was sent out of the Israelite camp.
לשמעתא – הא דאביי דאמר קדשים קלים נפסלין בפגימת המזבח ומייתי לה מדרשא דרבי יוסי.
בשעת סילוק המסעות – כשמורידין את המשכן ומסלקין את המזבחות בעת המסעות במדבר.
קדשים נפסלים – בשר קדשי קדשים וקא סלקא דעתך מפני סילוק המזבח הוא מדקתני וזבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה לוים נושאי הארון כדאמרינן לקמן (דף סא:) אע״פ שנסע אהל מועד הוא אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמיפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה.
קדשים נפסלין – פי׳ בקונטרס קס״ד מפני סילוק המזבח הוא מדקתני זבין ומצורעין משתלחין שאין מצורע נכנס לדגלי השבטים ולא זב למחנה הלוים נושאי ארון כדאמר לקמן אע״פ שנסע אהל מועד אלמא נפסלין דקאמר לאו משום דמפסלי ביוצא הוא דהא אהל מועד חשיב ליה וא״א דלמאי דמוקי לה השתא בקדשי קדשים אפילו בלא סילוק מזבח אלא סילוק קלעי החצר לחוד נפסלין קדשי קדשים ביוצא דבהדיא מוכח בפ׳ שתי הלחם (מנחות דף צה.) דבשעת מסעות אין קרוי מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים מיפסלי ביוצא דנסע אהל מועד הוא לאו דוקא לענין מחנה שכינה אבל לגבי קדשים קלים ודאי לא מיפסלי ביוצא משום מסע המחנות דלענין מחנה ישראל ומחנה לויה אע״פ שנסע אהל מועד הוא דמחניהם קיימים בדגלי השבטים כדמוכח לקמן פ׳ בתרא (זבחים קטז:) ולכך זבין ומצורעין משתלחין וקדשים קלים אין נפסלין ביוצא ואתקפתא הוי מדקתני נאכלין בשני מקומות דמיירי בקדשים קלים ואע״פ שאין מזבח במקומו.
רש״י ד״ה קדשים נפסלים וקס״ד מפני סלוק וכו׳. לשון קס״ד מוקשה הא זה קיימא גם לפי האמת. ואין דבר זה נוגע לס״ד ולמסקנא:
מסופר, כי סליק [כאשר עלה] רבין לארץ ישראל אמרה לשמעתא קמיה [לשמועה זו לפני] ר׳ ירמיה שאף קדשים קלים נפסלים בפגימת המזבח. אמר: בבלאי טפשאי [הבבלים הטפשים], אמטול דיתבי בארעא חשוכא אמרי שמעתא דמחשכא [משום שהם יושבים בארץ חשוכא אומרים הלכות חשוכות]! האם לא שמיע להו הא דתניא [שמעו את זה ששנויה בברייתא]: בשעת סילוק מסעות במדבר, כאשר המחנה הלך במסעותיו, קדשים נפסלין ואינם נאכלים, שהרי המזבח אינו במקומו, ואולם זבים ומצורעים משתלחים חוץ למחיצה (זב חוץ למחנה לויה ומצורע חוץ למחנה ישראל).
The Gemara relates: When Ravin ascended from Babylonia to Eretz Yisrael, he stated this halakha, that even items of lesser sanctity are disqualified if the altar is damaged or missing, in the presence of Rabbi Yirmeya. Rabbi Yirmeya said: Foolish Babylonians! Because they dwell in a dark land, they state halakhot that are dim. Have they not heard that which is taught in a baraita: At the time when the Jewish people would dismantle the Tabernacle in order to depart on their journeys in the wilderness, sacrificial food was disqualified from being consumed, since the altar was not in place. Nevertheless, zavim and lepers were sent out of the relevant partition; a zav was sent out of the Levite camp and a leper was sent out of the Israelite camp.
הכל
(14) וְתַנְיָא אִידַּךְ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת קֳדָשִׁים נֶאֱכָלִים מַאי לָאו הָא בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הָא בְּקָדָשִׁים קַלִּים.
And it is taught in another baraita: Sacrificial food could be consumed in two locations, i.e., one could eat it while the Tabernacle was in place and one could continue eating it after the Tabernacle had been disassembled and transported. What, is it not that this first baraita is referring to offerings of the most sacred order, and that second baraita is referring to offerings of lesser sanctity? Accordingly, Abaye’s statement that offerings of lesser sanctity may not be consumed if the altar is damaged is incorrect.
And it is taught in another baraita: Sacrificial food could be consumed in two locations, i.e., one could eat it while the Tabernacle was in place and one could continue eating it after the Tabernacle had been disassembled and transported. What, is it not that this first baraita is referring to offerings of the most sacred order, and that second baraita is referring to offerings of lesser sanctity? Accordingly, Abaye’s statement that offerings of lesser sanctity may not be consumed if the altar is damaged is incorrect.
ותניא אידך גריס.
בשני מקומות נאכלין – חד במקומן במחנות האמורות בהן כשהמשכן במקומו וחד בכל מקום שיהא שם דרך הליכתן משנסעו וקשיין אהדדי.
מאי לאו – קמייתא בקדשי קדשים והא בקדשים קלים.
הכי גרסינן: מאי לאו הא בקדשי קדשים הא בקדשים קלים.
ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: בשני מקומות קדשים נאכלים, גם בזמן החנייה וגם בשעת סילוק מסעות. מאי לאו [האם לא] הא [זה] מדובר בקדשי קדשים, שנפסלים ואינם נאכלים כשהמזבח אינו במקומו, הא [זה] בקדשים קלים, שנאכלים גם כשאין מזבח, ושלא כדברי אביי?
And it is taught in another baraita: Sacrificial food could be consumed in two locations, i.e., one could eat it while the Tabernacle was in place and one could continue eating it after the Tabernacle had been disassembled and transported. What, is it not that this first baraita is referring to offerings of the most sacred order, and that second baraita is referring to offerings of lesser sanctity? Accordingly, Abaye’s statement that offerings of lesser sanctity may not be consumed if the altar is damaged is incorrect.
הכל
(15) אָמַר רָבִינָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְלָא קַשְׁיָא
Ravina said that there is an alternative reconciliation of the two baraitot: Both this baraita and that baraita are referring to offerings of lesser sanctity, and it is not difficult:
Ravina said that there is an alternative reconciliation of the two baraitot: Both this baraita and that baraita are referring to offerings of lesser sanctity, and it is not difficult:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים ס: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים ס: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים ס:, תוספות זבחים ס:, גליון הש"ס לרע"א זבחים ס:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים ס:
Zevachim 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 60b, Rashi Zevachim 60b, Tosafot Zevachim 60b, Gilyon HaShas Zevachim 60b, Steinsaltz Commentary Zevachim 60b