×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ הַלְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן.
and, when they are leaving the camp, after the Levites dismantle the Tabernacle but before they remove the altar. Since the altar has not yet been moved, it is still permitted to consume the sacrificial food.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ולאחר שיפרקו הלוים את המשכן – אבל המזבח וקלעי החצר במקומן אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי קדשי קדשים כדפרי׳ ולחם הפנים נפסל ביוצא כדאמר התם במסולק מסידור השלחן דכ״ע לא פליגי דנפסל ביוצא ועוד דאי נפרק מכל וכל תיפוק לי דמיפסל מטעם פגימת המזבח וא״ת ובמנחות (דף צה.) אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי משום פגימת המזבח ואי חזר והעמידו בו ביום ואז יאכלוהו הא כיו שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול וכ״ת חד מתרי טעמי נקט א״כ היכי דייק התם ש״מ יש סילוק מסעות בלילה דאי ס״ד ביום מאי איריא משום יוצא תיפוק לי דאיפסול ליה בלינה וי״ל דודאי סילוק מסעות פוסל או משום יוצא או משום פגימת המזבח והתם דייק אם היה נפסל משום לינה קודם סילוק נמצא דלא היה המסע פוסל.
והמקום האחר — לאחר שיפרקו הלוים את המשכן, הואיל ועדיין מזבח במקומו — מותר לאכול שם קדשי קדשים.
and, when they are leaving the camp, after the Levites dismantle the Tabernacle but before they remove the altar. Since the altar has not yet been moved, it is still permitted to consume the sacrificial food.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַהוּ דְּתֵימָא אִיפְּסִיל לְהוּ בְּיוֹצֵא קָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara continues: It was necessary to state this halakha lest you say that once the partitions surrounding the courtyard have been taken down, the sacrificial food has been disqualified because it is considered to have left the courtyard of the Tabernacle. Therefore, the baraita teaches us that the food is permitted for consumption as long as the altar remains in place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא כו׳ – כלומר ולא אכילה משנעקר המזבח אתא לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנסתלקו קלעים יש כאן פסול יוצא.
מהו דתימא [שתאמר]: הואיל והמשכן מפורק איפסיל להו [נפסלו להם הקדשים] בדין יוצא, שהרי שוב אין שם מחיצות לאכילת קדשים, קא משמע לן [משמיע לנו] שניתן לאכול כך קדשים.
The Gemara continues: It was necessary to state this halakha lest you say that once the partitions surrounding the courtyard have been taken down, the sacrificial food has been disqualified because it is considered to have left the courtyard of the Tabernacle. Therefore, the baraita teaches us that the food is permitted for consumption as long as the altar remains in place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אָמַר קְרָא {במדבר ב׳:י״ז} וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.

The Gemara challenges: And say it is indeed so, that the sacrificial food should be disqualified because it is no longer within the partitions surrounding the courtyard. The Gemara explains: The verse states: “Then the Tent of Meeting shall travel” (Numbers 2:17). This verse indicates that even though it traveled it is still considered the Tent of Meeting. Therefore, the sacrificial food is not considered to have left its designated area.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שנסע אהל מועד הוא – וא״ת בפ׳ שתי הלחם (מנחות דף צה.) דמעיקרא פליגי בלחם הפנים במסולק אם נפסל במסעות דמ״ד אינו נפסל דרש מדכתיב ונסע אהל מועד אע״פ שנסע אהל מועד הוא אפילו למחנה שכינה ואידך ההוא לדגלים אתא אמאי לא משני דאיצטריך לדרשא דהכא או למחנה ישראל דקיים כדאמר פ׳ בתרא (לקמן קיז:) ותירץ ה״ר חיים דלפי סברתו קמהדר ליה דס״ל דלא צריך קרא לדרשא דהכא ולדרשא דפ׳ בתרא כיון דאית ליה דאפי׳ כי ליכא לא מזבח ולא קלעים אפי׳ לחם הפנים שהוא קדשי קדשים לא מיפסיל דקרינא ביה מחנה שכינה קיים ולכך משני דלדגלים הוא דאתא וא״ת היכי תיסק אדעתא למימר התם דמסולק כשר ביוצא מ״מ הא מסולק מיפסיל בפגימת מזבח וכי תימא כשחזרו והעמידו המשכן בו ביום ואיך יאכלוהו הא כיון דנדחה שוב אינו חוזר ונראה וי״לע דלא קיימא ההיא מסקנא א״נ אפי׳ בשעת שנשאו בכתף מזבח הוא כיון דאמר אע״פ שנסע אהל מועד הוא.
ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] שייפסל ביוצא! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״ונסע אהל מועד״ (במדבר ב, יז), לומר אף על פי שנסעאהל מועד הוא, ולא בטלה קדושתו.
The Gemara challenges: And say it is indeed so, that the sacrificial food should be disqualified because it is no longer within the partitions surrounding the courtyard. The Gemara explains: The verse states: “Then the Tent of Meeting shall travel” (Numbers 2:17). This verse indicates that even though it traveled it is still considered the Tent of Meeting. Therefore, the sacrificial food is not considered to have left its designated area.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל אֲבָנִים הָיָה דְּתַנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ׳:כ״א} אֲבָנִים {דברים כ״ז:ב׳-ח׳} אֲבָנִים {דברים כ״ז:ב׳-ח׳} אֲבָנִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶחָד שֶׁל שִׁילֹה וְאֶחָד שֶׁל נוֹב וְגִבְעוֹן וּבֵית עוֹלָמִים.

§ The Gemara raises another discussion concerning the altar: Rav Huna says that Rav says: The altar in Shiloh was fashioned of stones, unlike the portable altar constructed in the time of Moses, which was fashioned from copper. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Why must the verses state that the altar must be fashioned from stones (Exodus 20:22), and state again that the altar must be fashioned from stones (Deuteronomy 27:5), and mention yet again the word stones (Deuteronomy 27:6), with regard to the altar, for a total of three times? These allude to three different stone altars: One in Shiloh, and one in Nov and Gibeon, and one in the Eternal House, i.e., the Temple.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבנים ג״פ – אם מזבח אבנים וגו׳ מזבח אבנים לא תניף [וגו׳] אבנים שלמות תבנה וגו׳.
נוב וגבעון – חד חשיב להו דשניהם במה ואינן קדושים.
א ועוד בענין המזבח, אמר רב הונא אמר רב: מזבח של המשכן שהיה בשילה של אבנים היה, ולא מזבח מיטלטל כשל משה. דתניא [ששנויה ברייתא]: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, מה תלמוד לומר ״מזבח אבנים״ (שמות כ, כב), ״אבנים״ (דברים כז, ה), ״אבנים״ (דברים כז, ו), שלש פעמים? לרמז שהיו שלושה מזבחות אבנים, אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ומזבח של בית עולמים, של המקדש.
§ The Gemara raises another discussion concerning the altar: Rav Huna says that Rav says: The altar in Shiloh was fashioned of stones, unlike the portable altar constructed in the time of Moses, which was fashioned from copper. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Why must the verses state that the altar must be fashioned from stones (Exodus 20:22), and state again that the altar must be fashioned from stones (Deuteronomy 27:5), and mention yet again the word stones (Deuteronomy 27:6), with regard to the altar, for a total of three times? These allude to three different stone altars: One in Shiloh, and one in Nov and Gibeon, and one in the Eternal House, i.e., the Temple.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵתִיב רַב אַחָא בַּר אַמֵּי אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה וְאֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִסְתַּלְּקָה עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִילְּקָהּ וְאִם אִיתָא מֵעִיקָּרָא הוּא דְּאִיסְתַּלַּק לֵיהּ.

Rav Aḥa bar Ami raises an objection based on a baraita: The fire that descended from Heaven upon the altar in the days of Moses (see Leviticus 9:24) departed from atop the copper altar only in the days of Solomon, when he replaced the copper altar with a stone altar, and the fire that descended upon the altar in the days of Solomon did not depart until Manasseh came and removed it by destroying the altar. And if it is so that the altar in Shiloh was fashioned of stones, it emerges that the fire departed the copper altar earlier, when the stone altar in Shiloh replaced the copper altar of Moses, many years before King Solomon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נסתלקה – שבשעת המסעות כופין עליו פסכתר ומניחין אותה במקומה.
אלא בימי שלמה – שנסתלקה משם למזבח אבנים שעשה שלמה.
עד שבא מנשה וסילקה גרס.
ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק – משהוקם המשכן בשילה ובנו מזבח אבנים הוזקקה להסתלק ממזבח של נחשת.
מתיב [מקשה] על כך רב אחא בר אמי ממה ששנינו: אש שירדה מן השמים בימי משה בחנוכת המשכן (ראה ויקרא ט, כד) לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה כשבנה מזבח אבנים במקומו, ואש שירדה בימי שלמה על מזבח האבנים שבנה, לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה, שהרס את המזבח. ואם איתא [יש] מקום לדברי רב הונא, שמזבח של שילה של אבנים היה — מעיקרא הוא דאיסתלק ליה [מתחילה הוא שהסתלקה לה] כבר, כאשר נבנה המזבח בשילה במקום מזבח הנחושת, ולא בימי שלמה!
Rav Aḥa bar Ami raises an objection based on a baraita: The fire that descended from Heaven upon the altar in the days of Moses (see Leviticus 9:24) departed from atop the copper altar only in the days of Solomon, when he replaced the copper altar with a stone altar, and the fire that descended upon the altar in the days of Solomon did not depart until Manasseh came and removed it by destroying the altar. And if it is so that the altar in Shiloh was fashioned of stones, it emerges that the fire departed the copper altar earlier, when the stone altar in Shiloh replaced the copper altar of Moses, many years before King Solomon.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן דְּתַנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִזְבֵּחַ שֶׁל שִׁילֹה שֶׁל נְחוֹשֶׁת הָיָה חָלוּל וּמָלֵא אֲבָנִים.

The Gemara explains: Rav Huna stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The altar in Shiloh was fashioned of copper; it was hollow and full of stones.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוא דאמר – רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי׳ הוא דאמר כר״א בן יעקב משום דר׳ נתן הוא דשמעי׳ ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר״א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים.
ומשיבים: הוא, רב הונא, שאומר כדברי ר׳ נתן. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה, חלול ומלא אבנים.
The Gemara explains: Rav Huna stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The altar in Shiloh was fashioned of copper; it was hollow and full of stones.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מַאי לֹא נִסְתַּלְּקָה לֹא נִסְתַּלְּקָה לְבַטָּלָה מַאי הִיא רַבָּנַן אָמְרִי שְׁבִיבָא הֲוָה מְשַׁדְּרָא רַב פָּפָּא אָמַר אוּשְׁפִּיזָא הֲוָה נָקֵט וְזִימְנִין הָכָא וְזִימְנִין הָכָא.

Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is an alternative answer: What is the meaning of the statement in the baraita that the fire did not depart until the days of Solomon? It means that it did not depart in a manner in which it was nullified; it was still somewhat present in Shiloh on the copper altar, which stood together with the stone altar. The Gemara asks: What is it, i.e., what does it mean that the fire did not depart a manner in which it was nullified? The Gemara answers: The Rabbis say: The fire on the copper altar would emit sparks toward the stone altar when the priests would sacrifice offerings on the stone altar. Rav Pappa says: The fire was as a guest; sometimes it was here, on the copper altar, and sometimes it was there, on the stone altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נסתלקה לבטלה – שתהא בטילה ממזבח הנחושת לגמרי.
שביבא הוה משדרא – כשהיו מקטירין על של אבנים היו זיקים ולהבות יוצאות מאש שמים שעל מזבח הנחשת של משה שאף הוא מונח שם.
רב נחמן בר יצחק אמר: מאי [מה פירוש] ״לא נסתלקה״? כוונתו לא נסתלקה לבטלה, שאף שנבנה מזבח של אבנים בשילה, נשאר שם המזבח של משה, ולא בטלה ממנו האש לחלוטין, גם כשהיה מזבח אחר. ושואלים: מאי היא [מה הוא] שלא נסתלקה לגמרי? רבנן אמרי [חכמים אומרים]: שביבא הוה משדרא [ניצוץ היתה שולחת] האש ממזבח משה אל המזבח הגדול. רב פפא אמר: אושפיזא הוה נקט [כאורח היה נעשה] וזימנין הכא וזימנין הכא [ופעמים כאן, במזבח הנחושת, היתה האש, ופעמים כאן, במזבח האבנים].
Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is an alternative answer: What is the meaning of the statement in the baraita that the fire did not depart until the days of Solomon? It means that it did not depart in a manner in which it was nullified; it was still somewhat present in Shiloh on the copper altar, which stood together with the stone altar. The Gemara asks: What is it, i.e., what does it mean that the fire did not depart a manner in which it was nullified? The Gemara answers: The Rabbis say: The fire on the copper altar would emit sparks toward the stone altar when the priests would sacrifice offerings on the stone altar. Rav Pappa says: The fire was as a guest; sometimes it was here, on the copper altar, and sometimes it was there, on the stone altar.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּנַן הָתָם וּכְשֶׁעָלוּ אבְּנֵי הַגּוֹלָה הוֹסִיפוּ עָלָיו ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַדָּרוֹם וד׳וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִן הַמַּעֲרָב כְּמִין גַּמָּא מַאי טַעְמָא אָמַר רַב יוֹסֵף מִשּׁוּם דְּלָא סָפֵק.

§ The Gemara continues discussing the altar: We learned in a mishna there (Middot 35b): The altar in the First Temple was twenty-eight by twenty-eight cubits. When the members of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they added four cubits to it on the south and four cubits on the west sides of the altar, like the shape of the Greek letter gamma, i.e., the additions made a right angle. As a result, the altar in the Second Temple was thirty-two by thirty-two cubits. The Gemara asks: What was the reason for this expansion? Rav Yosef said: Because the size of the altar from the First Temple was not sufficient.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם – במסכת מדות ר׳ יוסי אומר בתחילה בימי שלמה לא היה אלא כ״ח כונס ועולה יסוד וסובב ומקום קרנות ומקום הילוך עד שהיה מקום המערכה כ׳ על כ׳ וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו כו׳ נמצא יסודו ל״ב על ל״ב ומקום מערכתו כ״ד על כ״ד.
גמא – גימל יוונית עשויה כמין כף פשוטה שלנו כדפרישית דרום ומערב.
ארבע אמות מן הדרום וד׳ אמות מן המערב – כך גירסת הקונטרס וקשה לר״ת דא״כ היה המזבח ד׳ אמות בחלקו של יהודה דמסתמא בבית ראשון לא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית לפי שלא היה בחלקו של טורף כדאמר פ׳ איזהו מקומן (לעיל נג:) ואם בבית שני הוסיפו בדרום א״כ בנו בחלקו של יהודה וגרס ר״ת מן הצפון מן המערב והכי תנן במס׳ מדות (פ״ג מ״א) וקשה דהא מסקי׳ הכא דמשום שיתין הוסיפו שיהא הבור קלוט מתוך המזבח ושיתין בדרום היו כדתנן בפירקין (זבחים כג.) בג׳ דברים היתה קרן מערבית דרומית משמשת למעלה ניסוך המים והיין ועוד תנן במסכת מדות (פ״ג מ״ג) מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש עליה שבה יורדין לשיתין ומצינו למידחק ברוח מערבית היה לצד קרן דרומית אבל קשה עוד תניא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה יא:) ומייתי לה בסוכה פרק לולב (סוכה מט.) לול קטן היה בצד מערבו של רבש אחד לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין קרוש לכך נראה כגירסת הספרים דגרסי דרום ומערב ובבית ראשון היה להם יסוד לדרום שהיה משוך בחלקו של טורף חוץ מרוח מזרחית שלא נשתנה שהיה בלא יסוד (עד) חלקו של יהודה כמו בבית שני וקראי דממעטי בפרק איזהו מקומן (לעיל דף ע:) קרן. שאין לה יסוד משום בית שני נאמרו אי נמי אף בבית ראשון לא חשיב קרן דרומית קרן כיון דלא הוה ליה יסוד משני צדדין כגון בצד מזרח אי נמי לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית שני לא היו נותנין דמים בו כמו במזבח של משה לפי שהיה עתיד להיות בלא יסוד בבית עולמים.
ב ועוד בענין המזבח, תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת מדות: מתחילה היה המזבח בגודל עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמה. וכשעלו בני הגולה מגלות בבל, הוסיפו עליו על מידות המזבח שהיה בבית ראשון, עוד ארבע אמות מן הדרום (לכל אורכו) וארבע אמות מן המערב כמין צורת גמא יוונית, זוית ישרה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב יוסף: משום שלא ספק [הספיק המזבח], והיה צריך לעשות לו מקום מערכה גדול יותר.
§ The Gemara continues discussing the altar: We learned in a mishna there (Middot 35b): The altar in the First Temple was twenty-eight by twenty-eight cubits. When the members of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they added four cubits to it on the south and four cubits on the west sides of the altar, like the shape of the Greek letter gamma, i.e., the additions made a right angle. As a result, the altar in the Second Temple was thirty-two by thirty-two cubits. The Gemara asks: What was the reason for this expansion? Rav Yosef said: Because the size of the altar from the First Temple was not sufficient.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי הַשְׁתָּא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן דִּכְתִיב בֵּיהּ {מלכים א ד׳:כ׳} יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל (שְׂפַת) הַיָּם סְפֵק מִקְדָּשׁ שֵׁנִי דִּכְתִיב בֵּיהּ {עזרא ב׳:ס״ד} כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא לֹא סָפֵק א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן הָכָא אֵין אֵשׁ שֶׁל שָׁמַיִם מְסַיַּיעְתָּן.

Abaye said to him: Now, if in the First Temple era, about which it is written: “Judah and Israel were many as the sand that is by the sea” (I Kings 4:20), the altar was sufficient, how could it be that in the Second Temple era, about which it is written: “The whole congregation together was forty and two thousand three hundred and sixty” (Ezra 2:64), the altar was not sufficient? Rav Yosef said to Abaye: There, in the First Temple, a heavenly fire would assist them and consume the offerings. Here, in the Second Temple, there was no heavenly fire that would assist them. Therefore, they needed a larger area in which to burn the offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא – במקדש שני אין אש של שמים מסייעתן כדילפינן בפ״ק דיומא (דף כא:) וארצה בו ואכבד מחוסר ה׳ אלו ה׳ דברים שחסר מקדש שני ואש אחד מהן ואמרינן התם מיהוי הוה סיועי לא מסייעא.
אמר ליה [לו] אביי, השתא [עכשיו, הרי] מקדש ראשון דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים״ (מלכים א ד, כ)ספק [הספיק] המזבח, מקדש שני דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושלושים״ (עזרא ב, סד), לא ספק [הספיק]? אמר ליה [לו]: אין זו קושיה, התם [שם] בבית ראשון אש של שמים מסייעתן, לכן היה הכל נשרף אף במערכה קטנה יותר, הכא [כאן] בבית שני אין אש של שמים מסייעתן.
Abaye said to him: Now, if in the First Temple era, about which it is written: “Judah and Israel were many as the sand that is by the sea” (I Kings 4:20), the altar was sufficient, how could it be that in the Second Temple era, about which it is written: “The whole congregation together was forty and two thousand three hundred and sixty” (Ezra 2:64), the altar was not sufficient? Rav Yosef said to Abaye: There, in the First Temple, a heavenly fire would assist them and consume the offerings. Here, in the Second Temple, there was no heavenly fire that would assist them. Therefore, they needed a larger area in which to burn the offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא שִׁיתִין הוֹסִיפוּ מֵעִיקָּרָא סְבוּר מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא אָטוּם בָּאֲדָמָה.

When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that which Rabbi Shimon ben Pazi says in the name of Bar Kappara with regard to the expansion of the altar: They expanded the altar to extend over the underground cavities into which the libations flowed. Initially, in the First Temple era, they held that when the verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21), it means that it should be completely filled with earth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיתין הוסיפו – קרן מערבית דרומית הוסיפו למשכה לדרום ולמערב ששם היו מנסכין נסכים כדאמרינן (התם) במתני׳ דלקמן (דף סג.) ובימי שלמה היה כמין בור כרוי אצל המזבח באותה זוית לירד הנסכים בתוכו ויורדין מן המזבח ולרצפה ושותתין שם והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם.
אטום באדמה – שלא יהא חלול.
כי אתא [כאשר בא] רבין אמר ר׳ שמעון בן פזי משום (בשם) בר קפרא בטעם הדבר, מדוע הגדילו את שטח המזבח: את מקום השיתין, הבורות, לשם היו הנסכים יורדים מאותה קרן, הוסיפו על המזבח בבית שני, וכשבנו את התוספת עשו שם נקבים בראש המזבח, משם הגיעו עד לאותו בור. ומדוע? מעיקרא סבור [מתחילה סברו]: מה שנאמר ״מזבח אדמה תעשה לי״ (שמות כ, כ) כוונתו — שהוא אטום באדמה, שאין בו נקבים וחללים בכלל.
When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that which Rabbi Shimon ben Pazi says in the name of Bar Kappara with regard to the expansion of the altar: They expanded the altar to extend over the underground cavities into which the libations flowed. Initially, in the First Temple era, they held that when the verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21), it means that it should be completely filled with earth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּלְבַסּוֹף סְבוּר שְׁתִיָּה כַּאֲכִילָה וּמַאי מִזְבַּח אֲדָמָה שֶׁהוּא מְחוּבָּר בַּאֲדָמָה שֶׁלֹּא ביִבְנֶנּוּ לֹא ע״געַל גַּבֵּי כִּיפִּים

But ultimately, in the Second Temple era, they maintained that the altar’s drinking is like its eating, i.e., just as the offerings are burned upon the altar, so too, the libations must be poured onto the altar itself and not down its side. Consequently, they expanded the altar to cover the underground cavities, and created holes in the altar so that the libations could be poured on top of the altar and flow into the underground cavities. And according to this, what is the meaning of the phrase “an altar of earth”? It teaches that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of arches
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתיה כאכילה – מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתיה תבלע במזבח.
ולבסוף סבור [סברו]: שתיה של מזבח, הנסכים הנשפכים עליו, צריכה להיות כאכילה שגם הנסכים צריכים להינתן במזבח עצמו, ולא לנזול לצידו. ולפי זה מאי [מה פירוש] מזבח אדמה? לומר שהוא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפים (קשתות),
But ultimately, in the Second Temple era, they maintained that the altar’s drinking is like its eating, i.e., just as the offerings are burned upon the altar, so too, the libations must be poured onto the altar itself and not down its side. Consequently, they expanded the altar to cover the underground cavities, and created holes in the altar so that the libations could be poured on top of the altar and flow into the underground cavities. And according to this, what is the meaning of the phrase “an altar of earth”? It teaches that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of arches
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים סא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים סא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים סא:, תוספות זבחים סא:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים סא:, אסופת מאמרים זבחים סא:

Zevachim 61b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 61b, Rashi Zevachim 61b, Tosafot Zevachim 61b, Steinsaltz Commentary Zevachim 61b, Collected Articles Zevachim 61b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144