(1) 
יָצְאוּ מֵי כִיּוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם לְוַוי אֶלָּא לָאו דִּרְאוּיִין לְמֵי כִיּוֹר אַלְמָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ.
יָצְאוּ מֵי כִיּוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם לְוַוי אֶלָּא לָאו דִּרְאוּיִין לְמֵי כִיּוֹר אַלְמָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ.excluded is water of the Basin, which has a modifier in its name? Rather, since the baraita cannot be referring to the water of the Basin itself, as it is unfit for washing the innards, is it not referring to water that is fit to be water of the Basin? Apparently, the only reason such water could be preferable is because it is flowing water.
יצאו מי כיור שאינם ראויים להשתמש בהם כמים, מפני שיש להם שם לווי! אלא לאו [האם לא] נלמד מכאן כי מה שלמדו קל וחומר למי כיור אינו למי כיור עצמם, אלא למים שראויין למי כיור, אלמא [מכאן] שמים חיים נינהו [הם] מי כיור!
excluded is water of the Basin, which has a modifier in its name? Rather, since the baraita cannot be referring to the water of the Basin itself, as it is unfit for washing the innards, is it not referring to water that is fit to be water of the Basin? Apparently, the only reason such water could be preferable is because it is flowing water.
הכל
(2) תַּנָּאֵי הִיא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן מֵי כִיּוֹר ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מֵי מַעְיָן הֵן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אשְׁאָר מֵימוֹת הֵן.:
The Gemara responds: The issue is a dispute between tanna’im, as Rabbi Yoḥanan says: With regard to the water of the Basin, Rabbi Yishmael says: It must be spring water, i.e., flowing water, and the Rabbis say: It may be another type of water.
The Gemara responds: The issue is a dispute between tanna’im, as Rabbi Yoḥanan says: With regard to the water of the Basin, Rabbi Yishmael says: It must be spring water, i.e., flowing water, and the Rabbis say: It may be another type of water.
ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, שאומר ר׳ יוחנן: מי כיור — ר׳ ישמעאל אומר: מי מעין הן כלומר, מים חיים, וחכמים אומרים: שאר מימות הן, ולאו דווקא מי מעין.
The Gemara responds: The issue is a dispute between tanna’im, as Rabbi Yoḥanan says: With regard to the water of the Basin, Rabbi Yishmael says: It must be spring water, i.e., flowing water, and the Rabbis say: It may be another type of water.
הכל
(3) עָרֵל.: מְנָלַן אָמַר רַב חִסְדָּא דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ {יחזקאל מ״ד:ט׳} כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי (לְשָׁרְתֵנִי).
§ The mishna teaches that a priest who is uncircumcised disqualifies sacrificial rites he performs. The Gemara elaborates: From where do we derive this? Rav Ḥisda says: We did not learn this matter from the Torah of Moses, our teacher; rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel, son of Buzi: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
§ The mishna teaches that a priest who is uncircumcised disqualifies sacrificial rites he performs. The Gemara elaborates: From where do we derive this? Rav Ḥisda says: We did not learn this matter from the Torah of Moses, our teacher; rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel, son of Buzi: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
ערל – מפרש רבינו שלמה בכל מקום שמתו אחיו מחמת מילה ור״ת מפרש דמומר לערלות וקרי ליה לבו לשמים לפי שאינו עושה אלא מדאגת צער המילה ובריש הערל (יבמות דף ע.) פירשתי.
א שנינו במשנה שערל פוסל את העבודה. ושואלים: מנלן [מנין לנו] שערל פסול? אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, שאינו מפורש בתורה, אלא מדברי הנביא יחזקאל בן בוזי למדנו, שנאמר: ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי״ (יחזקאל מד, ט).
§ The mishna teaches that a priest who is uncircumcised disqualifies sacrificial rites he performs. The Gemara elaborates: From where do we derive this? Rav Ḥisda says: We did not learn this matter from the Torah of Moses, our teacher; rather, we learned it from the words of the prophet Ezekiel, son of Buzi: “No stranger, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, shall enter into My Sanctuary to serve Me” (Ezekiel 44:9).
הכל
(4) וּמְנָלַן דְּמַחֲלִי עֲבוֹדָה דִּכְתִיב {יחזקאל מ״ד:ז׳} בַּהֲבִיאֲכֶם (אֶת) בְּנֵי נֵכָר עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי לְחַלֵּל אֶת בֵּיתִי.:
And from where do we derive that he desecrates the service after the fact? As it is written: “In that you have brought in strangers, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, to be in My Sanctuary, to profane My house” (Ezekiel 44:7).
And from where do we derive that he desecrates the service after the fact? As it is written: “In that you have brought in strangers, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, to be in My Sanctuary, to profane My house” (Ezekiel 44:7).
ושואלים: ומנלן דמחלי [ומנין לנו שהם מחללים] עבודה? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי״ (יחזקאל מד, ז).
And from where do we derive that he desecrates the service after the fact? As it is written: “In that you have brought in strangers, uncircumcised in heart or uncircumcised in flesh, to be in My Sanctuary, to profane My house” (Ezekiel 44:7).
הכל
(5) תָּנוּ רַבָּנַן בֶּן נֵכָר יָכוֹל בֶּן נֵכָר מַמָּשׁ תַּלְמוּד לוֹמַר עֶרֶל לֵב אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּן נֵכָר שֶׁנִּתְנַכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבְּשָׁמַיִם וְאֵין לִי אֶלָּא עֶרֶל לֵב עֶרֶל בָּשָׂר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֶרֶל בָּשָׂר.
The Sages taught: The verse states “stranger”; one might have thought that this is referring to an actual stranger, i.e., a gentile. Therefore, the verse states: “Uncircumcised in heart,” to indicate that it is referring to a priest rather than a gentile. If so, what is the meaning when the verse states: “Stranger”? It is referring to one whose actions are considered estranged from his Father in Heaven, i.e., an apostate, who sins regularly. And I have derived only that one uncircumcised in heart is unfit to serve; from where is it derived that one uncircumcised in flesh is unfit as well? The verse states: “Or uncircumcised in flesh.”
The Sages taught: The verse states “stranger”; one might have thought that this is referring to an actual stranger, i.e., a gentile. Therefore, the verse states: “Uncircumcised in heart,” to indicate that it is referring to a priest rather than a gentile. If so, what is the meaning when the verse states: “Stranger”? It is referring to one whose actions are considered estranged from his Father in Heaven, i.e., an apostate, who sins regularly. And I have derived only that one uncircumcised in heart is unfit to serve; from where is it derived that one uncircumcised in flesh is unfit as well? The verse states: “Or uncircumcised in flesh.”
יכול בן נכר ממש – עובד כוכבים.
תלמוד לומר ערל לב – אינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו אלמא בכהן קאמר.
שנתנכרו מעשיו – נחשבים לנכרים למקום.
ערל בשר – והוא צדיק מנין.
ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר שם ״בן נכר״, יכול בן נכר ממש כלומר, גוי? תלמוד לומר: ״ערל לב״. ואם כן, לא משום שהוא בן נכר הוא נפסל, אלא מדובר בכהן. אם כן, מה תלמוד לומר ״בן נכר״? כוונתו שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כלומר, משומד, שעובר עבירות באופן קבוע. ואין לי אלא ערל לב שהוא פסול, ערל בשר כהן שלא נימול, מנין שהוא פוסל? תלמוד לומר: ״וערל בשר״.
The Sages taught: The verse states “stranger”; one might have thought that this is referring to an actual stranger, i.e., a gentile. Therefore, the verse states: “Uncircumcised in heart,” to indicate that it is referring to a priest rather than a gentile. If so, what is the meaning when the verse states: “Stranger”? It is referring to one whose actions are considered estranged from his Father in Heaven, i.e., an apostate, who sins regularly. And I have derived only that one uncircumcised in heart is unfit to serve; from where is it derived that one uncircumcised in flesh is unfit as well? The verse states: “Or uncircumcised in flesh.”
הכל
(6) וּצְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא עֶרֶל בָּשָׂר מִשּׁוּם דִּמְאִיס אֲבָל עֶרֶל לֵב דְּלָא מְאִיס אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן עֶרֶל לֵב מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֲבָל עֶרֶל בָּשָׂר דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם אֵימָא לָא צְרִיכִי.:
The Gemara notes: And both phrases in the verse are necessary. As, had the Merciful One written only: “Uncircumcised in flesh,” one might think that only he is unfit because he is disgusting in that he possesses a foreskin, but concerning one uncircumcised in heart, who is not disgusting, I will say that he is not unfit. And had the verse taught us only that one uncircumcised in heart is unfit, one might think that only he is unfit, because his heart is not directed toward Heaven, but one uncircumcised in flesh, whose heart is directed toward Heaven, I will say that he is not unfit. Therefore, both phrases are necessary.
The Gemara notes: And both phrases in the verse are necessary. As, had the Merciful One written only: “Uncircumcised in flesh,” one might think that only he is unfit because he is disgusting in that he possesses a foreskin, but concerning one uncircumcised in heart, who is not disgusting, I will say that he is not unfit. And had the verse taught us only that one uncircumcised in heart is unfit, one might think that only he is unfit, because his heart is not directed toward Heaven, but one uncircumcised in flesh, whose heart is directed toward Heaven, I will say that he is not unfit. Therefore, both phrases are necessary.
משום דאין לבו לשמים – אפילו שב בשעת עבודה אמרינן בסוף מנחות (דף קט.) דאין קרבנו ריח ניחוח ואע״ג דהשתא לבו לשמים מתחילה לא היה לבו לשמים.
ומעירים: וצריכי [וצריך] שייאמרו שני הדברים, דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] רק ״ערל בשר״ הייתי אומר שהוא פסול משום דמאיס [שהוא מאוס] משום שיש לו עורלה, אבל ערל לב דלא מאיס [שאינו מאוס] בגופו, אימא [אמור] שלא יהא פסול. ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק בערל לב, הייתי אומר שהוא פסול משום שאין לבו לשמים, אבל ערל בשר שלבו לשמים אימא [אמור] שלא יהיה פסול, לכן צריכי [צריך] שייאמרו שניהם.
The Gemara notes: And both phrases in the verse are necessary. As, had the Merciful One written only: “Uncircumcised in flesh,” one might think that only he is unfit because he is disgusting in that he possesses a foreskin, but concerning one uncircumcised in heart, who is not disgusting, I will say that he is not unfit. And had the verse taught us only that one uncircumcised in heart is unfit, one might think that only he is unfit, because his heart is not directed toward Heaven, but one uncircumcised in flesh, whose heart is directed toward Heaven, I will say that he is not unfit. Therefore, both phrases are necessary.
הכל
(7) טָמֵא פָּסוּל.: אָמְרוּ זִקְנֵי דָרוֹם לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טְמֵא שֶׁרֶץ אֲבָל טְמֵא מֵת מִתּוֹךְ שֶׁמְּרַצֶּה בְּצִיבּוּר מְרַצֶּה נָמֵי בְּיָחִיד.
§ The mishna teaches that a ritually impure priest is unfit for Temple service and disqualifies rites he performs. The Elders of the South said: They taught this only with regard to one who became impure due to contact with the carcass of a creeping animal. But with regard to a priest who became impure due to contact with a corpse, since he can effect acceptance of his rites for communal offerings ab initio if the majority of the community has contracted impurity from a corpse, he can effect acceptance of his rites for individual offerings as well after the fact.
§ The mishna teaches that a ritually impure priest is unfit for Temple service and disqualifies rites he performs. The Elders of the South said: They taught this only with regard to one who became impure due to contact with the carcass of a creeping animal. But with regard to a priest who became impure due to contact with a corpse, since he can effect acceptance of his rites for communal offerings ab initio if the majority of the community has contracted impurity from a corpse, he can effect acceptance of his rites for individual offerings as well after the fact.
טמא פסול – אמתני׳ קאי דתנן במתני׳ טמא מחלל עבודה ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר דאילו קרבן צבור קרב בטומאה.
מתוך שמרצה בצבור – לכתחילה.
מרצה ביחיד – דיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו והאי דבטומאת מת פשיטא לן דכתיב במועדו ואפי׳ בטומאה משמע בין שכהן (נמי) טמא בין שהצבור טמאין ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים דכי אישתראי טומאה בצבור במת אישתראי דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה איש נדחה ואין צבור נדחין אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי: אי הכי ל״ג.
אבל טמא מת – פירוש קודם שביעי מרצה אפי׳ בקרבן יחיד על ידי ציץ מתוך שמרצה בלא ציץ והא דאמר עון הקדשים ולא עון מקדישים מוקמינן להו בטומאת שרץ וכן כל טומאת מת דשמעתין היינו קודם שביעי שלו אבל בשביעי היינו כמו טמא שרץ דאינו מרצה ביחיד לפי ששוחטין וזורקין עליו וגם אינו מרצה בצבור טמא מת בשביעי [נמי] לפי שיכולין לעשות ע״י שלוחין טהורים ולאורתא מצו אכלי הפסח בטהרה. ברוך.
ב שנינו במשנה שטמא פסול ופוסל את העבודה. אמרו זקני דרום: לא שנו אלא טמא שרץ שנטמא מחמת שרץ וכיוצא בו, אבל כהן טמא מת, מתוך שמרצה בציבור שאם רוב הציבור טמא מת נעשית עבודת קרבנות הציבור לכתחילה בכהן טמא — מרצה נמי [גם כן] בקרבן יחיד.
§ The mishna teaches that a ritually impure priest is unfit for Temple service and disqualifies rites he performs. The Elders of the South said: They taught this only with regard to one who became impure due to contact with the carcass of a creeping animal. But with regard to a priest who became impure due to contact with a corpse, since he can effect acceptance of his rites for communal offerings ab initio if the majority of the community has contracted impurity from a corpse, he can effect acceptance of his rites for individual offerings as well after the fact.
הכל
(8) אִי הָכִי טְמֵא שֶׁרֶץ נָמֵי לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִטְּמֵא מֵת מָה טְמֵא מֵת שֶׁטָּעוּן הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי מְרַצֶּה טְמֵא שֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הַזָּאָה ג׳ שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּרַצֶּה.
The Gemara asks: If so, let it be derived that one impure due to the carcass of a creeping animal can also effect acceptance for communal offerings in cases of communal impurity ab initio, and for individual offerings after the fact, by a fortiori inference from one impure due to a corpse: Just as a priest who is impure due to a corpse, who requires sprinkling of the water containing the ashes of the red heifer on the third and seventh day to be purified, still effects acceptance, then with regard to one who is impure due to the carcass of a creeping animal, who does not require sprinkling on the third and seventh day, is it not right that he should also effect acceptance?
The Gemara asks: If so, let it be derived that one impure due to the carcass of a creeping animal can also effect acceptance for communal offerings in cases of communal impurity ab initio, and for individual offerings after the fact, by a fortiori inference from one impure due to a corpse: Just as a priest who is impure due to a corpse, who requires sprinkling of the water containing the ashes of the red heifer on the third and seventh day to be purified, still effects acceptance, then with regard to one who is impure due to the carcass of a creeping animal, who does not require sprinkling on the third and seventh day, is it not right that he should also effect acceptance?
אי הכי טמא שרץ נמי – בקונטרס לא גרס אי הכי דאפי׳ לית לן מתוך שמרצה כו׳ מצי לאקשויי הך פירכא טמא שרץ לירצי בצבור מקל וחומר מטמא מת ויש ליישב אי הכי דקאמרת מתוך שמרצה וכו׳ וילפת יחיד בדיעבד מצבור לכתחילה א״כ טמא שרץ נמי לירצי ביחיד דהא מרצה הוא בציבור מק״ו דטמא מת אבל אי לאו מתוך לא הוה קשיא מידי דאמינא דמתני׳ דפסלה טמא מיירי בין בטמא מת בין בטמא שרץ ועוד יש לפרש כי נמי אמרינן מתוך הוה לכו לאוקמי מתני׳ בזב ומצורע מי שטומאה יוצאת מגופו אבל טמא מת ושרץ לא דמרצו ביחיד בדיעבד הואיל ומרצו בצבור לכתחילה ושרץ מקל וחומר ומשני טמא שרץ אינו מרצה בציבור לכתחילה שהרי מכפרין כמתכפרין ובמתכפרין טמאי שרץ אינן עושים פסח בטומאה שהרי שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שאין היחיד נדחה אין צבור עושין בטומאה אלא שולחין שלוחיהן הטהורים ועושים פסחיהן בשבילם וא״כ איכא למיפרך מה לטמא מת שכן מרצה בצבור מה שאין כן בטמא שרץ [הגה״ה].
ורבינו תם גרס אי הכי ומפרש דבמועדו אפי׳ בטומאה היינו בין במת בין בשרץ בין דפסח בין דתמיד והא דקאמרי זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בצבור מיירי בריצוי של אכילה בטומאה כלומר מתוך שמרצה ריצוי גדול שנאכל בטומאת בעלים במת מרצה נמי ביחיד ששימש בטומאת מת אבל טמא שרץ נהי דיש לו ריצוי בצבור כגון היכא דנטמאו הכהנים או הסכינים בשרץ דעבדי בטומאה דבמועדו אמר רחמנא ואפילו בטומאה וכל שביחיד נדחה בצבור עבדי בטומאה מ״מ אין לו ריצוי גדול כמו מת ואילו נטמאו צבור בשרץ אין להם לאכול בטומאה כמו שאמר לבסוף ופריך אי הכי טמא שרץ נמי כיון דאמרת דבטומאת מת מרצה ביחיד מטעם דמרצה בצבור דאכלי בטומאת מת א״כ טמא שרץ נמי בקרבן יחיד לירצי מקל וחומר מטמא מת דיחיד ומשני קסברי זקני דרום מכפרין פירוש דיחיד כמתכפרין דטמא מת אין טמא שרץ לא ואם תאמר ומנ״ל דבמועדו איירי אף בטומאת שרץ אי ממשמעותא דמועדו אם כן אפילו זב ומצורע אי מקל וחומר דמת שטעון שלישי ושביעי מה לטומאת מת שכן אישתראי לאכול בטומאת בעלים תאמר בשרץ דאם נטמאו בעלים בשרץ לא אכלי [ויש לומר דהאי דלא אכלי] לאו משום חומר דשרץ אלא משום דשוחטין וזורקין עליו [ולא] איפטר ליה מפסח וכה״ג במת בשביעי שלו אם היו רוב צבור טמאים בשביעי שיכולים ליטהר לערב לא הוו אכלי בטומאה וקשה לפירוש ר״ת כי היכי דאמר מכפרין כמתכפרים [למעוטי טומאת שרץ דלא לירצי ביחיד] הכי נמי נימא בציבור ודווקא טמא מת ולא טמא שרץ ואי משום דאתי קל וחומר ומפיק מהיקישא הכא נמי נייתי ק״ו ליפוק מהיקשא ועוד קשה היכי יליף טמא שרץ דיחיד בק״ו מטמא מת דיחיד הא טמא גופיה דיחיד יליף על ידי מתוך וכי האי גוונא חשיב בבנין אב בפרק איזהו מקומן (לקמן דף נא.) דקאמר לן בדם כשר הואיל ולן כשר באימורין ודבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בקל וחומר וי״ל דבעיא היא באיזהו מקומן והכא אם נאמר דילפי׳ קאמר ועוד י״ל דהאי מתוך אינו בבנין אב דאי הוי בבנין אב א״כ יאכל ביחיד כבציבור.
ומקשים: אי הכי [אם כך], טמא שרץ נמי ליתי [גם כן שיבוא ויילמד] שהוא מרצה בציבור לכתחילה (ומשם נלמד שהוא מרצה על היחיד בדיעבד) בקל וחומר מטמא מת: מה טמא מת שהוא טמא שבעת ימים, וטעון לטהרתו הזאה של מי פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי — מרצה, טמא שרץ שטומאתו קלה, שאינו טעון הזאה שלישי ושביעי, אלא טובל בו ביום וטהור בערב — אינו דין שמרצה?
The Gemara asks: If so, let it be derived that one impure due to the carcass of a creeping animal can also effect acceptance for communal offerings in cases of communal impurity ab initio, and for individual offerings after the fact, by a fortiori inference from one impure due to a corpse: Just as a priest who is impure due to a corpse, who requires sprinkling of the water containing the ashes of the red heifer on the third and seventh day to be purified, still effects acceptance, then with regard to one who is impure due to the carcass of a creeping animal, who does not require sprinkling on the third and seventh day, is it not right that he should also effect acceptance?
הכל
(9) קָסָבְרִי זִקְנֵי דָרוֹם מְכַפְּרִין כְּמִתְכַּפְּרִין מָה מִתְכַּפְּרִין בטְמֵא מֵת אִין טְמֵא שֶׁרֶץ לָא אַף מְכַפְּרִין טְמֵא מֵת אִין טְמֵא שֶׁרֶץ לָא.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that the halakha with regard to those who effect atonement is like those who achieve atonement: Just as with regard to those who achieve atonement through communal offerings, i.e., the community, only if a majority is impure due to a corpse may the offering be sacrificed in a state of impurity, but if they are impure due to the carcass of a creeping animal it may not, so too with regard to those who effect atonement, i.e., the priests, if they serve when they are impure due to a corpse, yes, their service achieves atonement, but if they serve when they are impure due to the carcass of a creeping animal, it does not.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that the halakha with regard to those who effect atonement is like those who achieve atonement: Just as with regard to those who achieve atonement through communal offerings, i.e., the community, only if a majority is impure due to a corpse may the offering be sacrificed in a state of impurity, but if they are impure due to the carcass of a creeping animal it may not, so too with regard to those who effect atonement, i.e., the priests, if they serve when they are impure due to a corpse, yes, their service achieves atonement, but if they serve when they are impure due to the carcass of a creeping animal, it does not.
קסברי זקני דרום – דאמרי מת דווקא.
מכפרין כמתכפרין – כשהותרה טומאה בצבור שניהם היו במשמע הכהן והצבור דהא ממועדו נפקא לן (פסחים דף עז.) הילכך כהן כציבור מה כשהותרה טומאה אצל רוב צבור שנטמאו טמא מת הותר ולא טמא שרץ [אף כשהותר לכהן בקרבן צבור מת הותר ולא שרץ].
ומשיבים: קסברי [סבורים] זקני דרום כי לענין היתר עבודת קרבנות הציבור בטומאה יש ללמוד דין המכפרין (הכהנים המקריבים את הקרבן) כדין המתכפרין. ולפיכך, מה מתכפרין כלומר, הציבור, דווקא כשהוא טמא מת — אין [כן], מקריבים את קרבנו, אבל אם היה רוב הציבור טמא שרץ — לא, אף לגבי מכפרין (הכהנים) הדין כן, טמא מת — אין [כן] מקריב קרבנות הציבור כשהם באים בטומאה, טמא שרץ — לא.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that the halakha with regard to those who effect atonement is like those who achieve atonement: Just as with regard to those who achieve atonement through communal offerings, i.e., the community, only if a majority is impure due to a corpse may the offering be sacrificed in a state of impurity, but if they are impure due to the carcass of a creeping animal it may not, so too with regard to those who effect atonement, i.e., the priests, if they serve when they are impure due to a corpse, yes, their service achieves atonement, but if they serve when they are impure due to the carcass of a creeping animal, it does not.
הכל
(10) מַאי קָסָבְרִי אִי קָסָבְרִי אֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ אַמַּאי לָא עָבְדִי צִיבּוּר בְּטוּמְאָה הָא כֹּל שֶׁבְּיָחִיד נִדְחֶה צִיבּוּר עָבְדִי בְּטוּמְאָה.
The response of the Gemara assumes that communal offerings may not be brought when the majority of the community is impure due to a creeping animal. The Gemara therefore asks: What do the Elders of the South hold with regard to the Paschal offering? If they hold that one may not slaughter it nor sprinkle its blood on the altar for an owner who is impure due to a creeping animal, even though he can immerse and become pure in time to eat the offering that night, then one may ask: Why can’t the community perform communal offerings in such a state of impurity? Isn’t it a principle that for any impurity for which an individual may not sacrifice the Paschal offering and is deferred to the second Pesaḥ, the community may perform its offerings in such a state of impurity?
The response of the Gemara assumes that communal offerings may not be brought when the majority of the community is impure due to a creeping animal. The Gemara therefore asks: What do the Elders of the South hold with regard to the Paschal offering? If they hold that one may not slaughter it nor sprinkle its blood on the altar for an owner who is impure due to a creeping animal, even though he can immerse and become pure in time to eat the offering that night, then one may ask: Why can’t the community perform communal offerings in such a state of impurity? Isn’t it a principle that for any impurity for which an individual may not sacrifice the Paschal offering and is deferred to the second Pesaḥ, the community may perform its offerings in such a state of impurity?
מאי קסברי – זקני דרום דפשיטא להו דלא הותרה טומאת שרץ אצל רוב צבור ותיתי בקל וחומר.
אי קסברי אין שוחטין וזורקין – את הפסח על יחיד טמא שרץ ואף ע״ג דיכול לטבול ולאכול לערב ואיכא למ״ד בפסחים (דף צ:) [דס״ל] הכי ויליף לה מאיש איש כי יהיה טמא לנפש ואפילו חל שביעי שלו ערב הפסח במשמע דהוה ליה כטמא שרץ.
אמאי לא עבדי ציבור בטומאה הא כל שביחיד נדחה צבור עבדי בטומאה – דאיש ולא ציבור קאמר רחמנא.
בעקבות תשובה זו, המניחה שקרבן ציבור אינו קרב כשהיה הציבור טמא שרץ, שואלים: מאי קסברי [מה הם סבורים] זקני דרום? אי קסברי [אם הם סבורים]: אין שוחטין וזורקין את דם הפסח על יחיד שהוא טמא שרץ, אף שלערב יהיה טהור ויוכל לאכול ממנו, אמאי לא עבדי [מדוע אין עושים] ציבור בטומאה זו? הא [הרי] כלל הוא, שכל שביחיד נדחה ועושה פסח שני, ציבור עבדי [עושים אותו] בטומאה!
The response of the Gemara assumes that communal offerings may not be brought when the majority of the community is impure due to a creeping animal. The Gemara therefore asks: What do the Elders of the South hold with regard to the Paschal offering? If they hold that one may not slaughter it nor sprinkle its blood on the altar for an owner who is impure due to a creeping animal, even though he can immerse and become pure in time to eat the offering that night, then one may ask: Why can’t the community perform communal offerings in such a state of impurity? Isn’t it a principle that for any impurity for which an individual may not sacrifice the Paschal offering and is deferred to the second Pesaḥ, the community may perform its offerings in such a state of impurity?
הכל
(11) אֶלָּא קָסָבְרִי שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ.
Rather, they must hold that one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is impure due to a creeping animal. Accordingly, the community may not offer the Paschal offering in such a state of impurity.
Rather, they must hold that one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is impure due to a creeping animal. Accordingly, the community may not offer the Paschal offering in such a state of impurity.
אלא סברי לן כמ״ד התם שוחטין וזורקין על טמא שרץ – הואיל וחזי לאורתא הילכך צבור טמאי שרץ אף הן לא הותר להן ליכנס לעזרה טמאין אלא ישלחו קרבנותיהם לעזרה ויקריבוהו כהנים טהורין ויטבלו ויאכלו לערב דלא הותרה להם טומאה אלא במקום שאילו לא הותרה היו נדחין הילכך טמא מת שאינו מותר לאכול לערב הותר להן אבל טומאת שרץ לא ואין כאן ק״ו שהרי יכולין לעשותו בטהרה.
אלא מכאן שקסברי [סבורים הם] שאכן שוחטין וזורקין על יחיד שהוא טמא שרץ, ואינו נדחה לפסח שני. וממילא גם ציבור אינו עושה אותו בטומאה.
Rather, they must hold that one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is impure due to a creeping animal. Accordingly, the community may not offer the Paschal offering in such a state of impurity.
הכל
(12) אָמַר עוּלָּא תְּקַע לְהוּ ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ לִדְרוֹמָאֵי וְכִי אֵיזֶה כֹּחַ מְרוּבֶּה כֹּחַ מְכַפְּרִין אוֹ כֹחַ מִתְכַּפְּרִין הֱוֵי אוֹמֵר כֹּחַ מִתְכַּפְּרִין.
Ulla says: Reish Lakish shouted [teka] to the Elders of the South: But which power is greater to overcome impurity with respect to offerings, the power of those who effect atonement, i.e., the priests, or the power of those who achieve atonement, the offerings’ owners? Since the Elders of the South hold that the Paschal offering may be sacrificed for an owner who is impure due to a creeping animal, while a priest who is similarly impure may not sacrifice any offering, you must say that the power of those who achieve atonement is greater.
Ulla says: Reish Lakish shouted [teka] to the Elders of the South: But which power is greater to overcome impurity with respect to offerings, the power of those who effect atonement, i.e., the priests, or the power of those who achieve atonement, the offerings’ owners? Since the Elders of the South hold that the Paschal offering may be sacrificed for an owner who is impure due to a creeping animal, while a priest who is similarly impure may not sacrifice any offering, you must say that the power of those who achieve atonement is greater.
תקע להו – צעק להם קול גדול.
איזה כח מרובה – לדחות את הטומאה.
הוי אומר כח מתכפרין – כדמפרש ואזיל שהיחיד טמא שרץ משלח קרבנו לעזרה כדקאמריתו שוחטין וזורקין על טמא שרץ והכהן המרצה בו אם נטמא בשרץ פסול לו כדמוקמיתו מתני׳ דקתני טמא פסול בטמא שרץ.
אמר עולא, על כך תקע להו [צעק להם] ריש לקיש לדרומאי [לדרומיים]: לפי שיטתכם, וכי איזה כח מרובה לדחות את הטומאה, כח מכפרין או כח מתכפרין? הוי אומר: כח מתכפרין, שהרי שוחטים את הפסח על יחיד טמא שרץ, ומצד שני כהן טמא שרץ אינו מרצה.
Ulla says: Reish Lakish shouted [teka] to the Elders of the South: But which power is greater to overcome impurity with respect to offerings, the power of those who effect atonement, i.e., the priests, or the power of those who achieve atonement, the offerings’ owners? Since the Elders of the South hold that the Paschal offering may be sacrificed for an owner who is impure due to a creeping animal, while a priest who is similarly impure may not sacrifice any offering, you must say that the power of those who achieve atonement is greater.
הכל
(13) וּמָה בִּמְקוֹם גשֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת דשֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה.
If so, your initial statement that a priest who contracted impurity from a corpse can effect acceptance for individual offerings can be refuted a fortiori: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, he may send his offerings for sacrifice, and yet a priest who became impure due to a creeping animal cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings for sacrifice, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
If so, your initial statement that a priest who contracted impurity from a corpse can effect acceptance for individual offerings can be refuted a fortiori: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, he may send his offerings for sacrifice, and yet a priest who became impure due to a creeping animal cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings for sacrifice, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
מקום שאם נטמאו בעלים כו׳ – יחיד שנטמא במת אין משלח פסחו לעזרה לשחוט עליו [אלא נדחה לפסח שני] כדכתיב איש איש כי יהיה וגו׳ ואע״ג דכחו מרובה משל כהן אצל שרץ.
כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה – שהרי כחו רע משל בעלים אצל שרץ ואמאי אמרי זקני דרום מרצה ביחיד מגו דמרצה בצבור.
אבל לפי הנחה זו יש לדחות את עיקר דבריכם בדרך קל וחומר: ומה במקום שנטמאו בעלים עצמם בשרץ משלחין הם את קרבנותיהן — כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה, מקום שנטמאו בעלים במת, שאין הם משלחין קרבנותיהן, כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה? והרי זה סותר את דבריהם בפירוש המשנה, שכהן טמא מת מרצה!
If so, your initial statement that a priest who contracted impurity from a corpse can effect acceptance for individual offerings can be refuted a fortiori: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, he may send his offerings for sacrifice, and yet a priest who became impure due to a creeping animal cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings for sacrifice, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
הכל
(14) קָסָבְרִי זִקְנֵי דָרוֹם טְמֵא מֵת [נָמֵי] מְשַׁלֵּחַ קׇרְבְּנוֹתָיו.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that an owner who is impure due to a corpse may also send his offerings, even though he will not be able to partake of his Paschal offering. Therefore, the a fortiori inference does not stand.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that an owner who is impure due to a corpse may also send his offerings, even though he will not be able to partake of his Paschal offering. Therefore, the a fortiori inference does not stand.
טמא מת נמי – יחיד טמא מת נמי משלח קרבנותיו כלומר אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני ואף על פי שלא יאכל ממנו דקסברי אכילת פסחים לא מעכבת ומיהו לכתחילה אמר רחמנא נדחה לפסח שני וצבור עבדי בטומאה הילכך כהן המכפר בקרבן יחיד מתוך שמרצה [בצבור] לכתחילה מרצה ביחיד דיעבד.
ומשיבים: קסברי [סבורים] זקני דרום כי טמא מת [נמי [גם כן]] משלח קרבנותיו, אף שאינו יכול לאכול מקרבן הפסח.
The Gemara responds: The Elders of the South hold that an owner who is impure due to a corpse may also send his offerings, even though he will not be able to partake of his Paschal offering. Therefore, the a fortiori inference does not stand.
הכל
(15) וְהָכְתִיב {במדבר ט׳:י׳} אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וַעֲשֵׂה פֶּסַח בְּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְגוֹ׳ לְמִצְוָה.
The Gemara protests: But isn’t it written: “If any man of you or of your generations shall be impure by reason of a dead body, or be in a journey afar off, he shall perform the Paschal offering to the Lord. In the second month on the fourteenth day at dusk they shall perform it” (Numbers 9:10–11)? Apparently, one impure due to a corpse in the first month must defer his Paschal offering to the second month. The Gemara responds: The verse intends this as a mitzva ab initio. But if he sends his offering in the first month, it is accepted, and he is not required to sacrifice a Paschal offering in the second month.
The Gemara protests: But isn’t it written: “If any man of you or of your generations shall be impure by reason of a dead body, or be in a journey afar off, he shall perform the Paschal offering to the Lord. In the second month on the fourteenth day at dusk they shall perform it” (Numbers 9:10–11)? Apparently, one impure due to a corpse in the first month must defer his Paschal offering to the second month. The Gemara responds: The verse intends this as a mitzva ab initio. But if he sends his offering in the first month, it is accepted, and he is not required to sacrifice a Paschal offering in the second month.
ומקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״איש איש כי יהיה טמא... ועשה פסח... בחדש השני״ וגו׳ (במדבר ט, י— יא), משמע שהטמא אינו יכול לעשותו בראשון כלל! ומשיבים: דבר זה נאמר למצוה שלכתחילה צריך להמתין עד לפסח שני, אבל בדיעבד אם שלח הטמא את קרבנו — הרי הוא מרצה, ואינו חייב להביא פסח שני.
The Gemara protests: But isn’t it written: “If any man of you or of your generations shall be impure by reason of a dead body, or be in a journey afar off, he shall perform the Paschal offering to the Lord. In the second month on the fourteenth day at dusk they shall perform it” (Numbers 9:10–11)? Apparently, one impure due to a corpse in the first month must defer his Paschal offering to the second month. The Gemara responds: The verse intends this as a mitzva ab initio. But if he sends his offering in the first month, it is accepted, and he is not required to sacrifice a Paschal offering in the second month.
הכל
(16) וְהָא כְּתִיב {שמות י״ב:ד׳} אִישׁ
The Gemara asks: But isn’t it written: “And if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbor next to his house take one according to the number of the souls; a man,
The Gemara asks: But isn’t it written: “And if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbor next to his house take one according to the number of the souls; a man,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים כב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים כב: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים כב:, תוספות זבחים כב:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים כב:, אסופת מאמרים זבחים כב:
Zevachim 22b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 22b, Rashi Zevachim 22b, Tosafot Zevachim 22b, Steinsaltz Commentary Zevachim 22b, Collected Articles Zevachim 22b