לפי אכלו – הראוי לאכילה תכוסו עליו דהיינו שחיטה.
(1) 
לְפִי אׇכְלוֹ לְמִצְוָה.
לְפִי אׇכְלוֹ לְמִצְוָה.according to his eating, you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4)? This teaches that one may bring the Paschal offering only if he is able to partake of it. The Gemara responds: This requirement is also meant as a mitzva ab initio; it does not disqualify the offering if not fulfilled.
לפי אכלו תכוסו על השה״ (שמות יב, ד) שניתן לשחוט רק על מי שראוי לאכול את הפסח (״לפי אוכלו״)! ומשיבים: לדעתם דבר זה הוא למצוה, אבל לא בדיעבד.
according to his eating, you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4)? This teaches that one may bring the Paschal offering only if he is able to partake of it. The Gemara responds: This requirement is also meant as a mitzva ab initio; it does not disqualify the offering if not fulfilled.
הכל
(2) וּלְעַכּוֹבֵי לָא וְהָתַנְיָא {שמות י״ב:ד׳} בְּמִכְסַת נְפָשׁוֹת מְלַמֵּד אשֶׁאֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא לִמְנוּיָיו שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו יָכוֹל יְהֵא כְּעוֹבֵר עַל הַמִּצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר תָּכוֹסּוּ הַכָּתוּב שָׁנָה עָלָיו לְעַכֵּב וְאִיתַּקַּשׁ אוֹכְלִין לִמְנוּיִין.
The Gemara asks: And is this requirement not indispensable even after the fact? But isn’t it taught in a baraita that the phrase “according to the number of the souls” teaches that the Paschal offering may be slaughtered only for those who registered for it in advance. If the Paschal offering was slaughtered for individuals who did not register for it, one might have thought that it would only be like transgressing a mitzva, but the offering would not be disqualified. Therefore, the verse states: “You shall make your count”; the verse repeats the issue of counting to stress that the halakha is indispensable, and if one slaughters the offering for one who is not registered, it is disqualified. The Gemara concludes: And those who eat the offering are juxtaposed to those registered for it, as the verse states: “According to the number of the souls; a man, according to his eating.” Accordingly, if one slaughters the Paschal offering for one who cannot partake of it, the offering is disqualified.
The Gemara asks: And is this requirement not indispensable even after the fact? But isn’t it taught in a baraita that the phrase “according to the number of the souls” teaches that the Paschal offering may be slaughtered only for those who registered for it in advance. If the Paschal offering was slaughtered for individuals who did not register for it, one might have thought that it would only be like transgressing a mitzva, but the offering would not be disqualified. Therefore, the verse states: “You shall make your count”; the verse repeats the issue of counting to stress that the halakha is indispensable, and if one slaughters the offering for one who is not registered, it is disqualified. The Gemara concludes: And those who eat the offering are juxtaposed to those registered for it, as the verse states: “According to the number of the souls; a man, according to his eating.” Accordingly, if one slaughters the Paschal offering for one who cannot partake of it, the offering is disqualified.
במכסת – לשון מנין כמו מכסת ערכך (ויקרא כז).
ואיתקש אוכלין למנויין – מה מנויין מעכבי אף אוכלים מעכבי שאם שחטו לטמאים ולערלים וחולה וזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפי׳ הן מנויין דהא לפי אכלו בהאי קרא כתיב לגבי מנויין.
ושואלים: ולעכובי [ולעכב] בדיעבד לא? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ״במכסת נפשות״ (שמות יב, ד) מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו, לאלה שנימנו עליו מראש. שחטו שלא למנוייו יכול יהא רק כעובר על המצוה, אבל בכל זאת יהא הקרבן כשר? תלמוד לומר: ״תכסו״ (שמות יב, ד) הכתוב שנה עליו חזר על אותה מלה (״במכסת... תכוסו״) לעכב, שאם נשחט שלא למנויים — פסול. ואיתקש [והרי בפסוק זה הוקשו] אוכלין (״לפי אוכלו״) למנויין (״במכסת נפשות״), נמצא שאם שחטו עבור מי שאינו יכול לאוכלו — לא עלה לו!
The Gemara asks: And is this requirement not indispensable even after the fact? But isn’t it taught in a baraita that the phrase “according to the number of the souls” teaches that the Paschal offering may be slaughtered only for those who registered for it in advance. If the Paschal offering was slaughtered for individuals who did not register for it, one might have thought that it would only be like transgressing a mitzva, but the offering would not be disqualified. Therefore, the verse states: “You shall make your count”; the verse repeats the issue of counting to stress that the halakha is indispensable, and if one slaughters the offering for one who is not registered, it is disqualified. The Gemara concludes: And those who eat the offering are juxtaposed to those registered for it, as the verse states: “According to the number of the souls; a man, according to his eating.” Accordingly, if one slaughters the Paschal offering for one who cannot partake of it, the offering is disqualified.
הכל
(3) זִקְנֵי דָרוֹם לָא מַקְּשִׁי וְכִי לָא מַקְּשִׁי נָמֵי מֵהָא נָמֵי אִית לְהוּ פִּירְכָא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּשֶׁרֶץ שֶׁמְּשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ אֵינוֹ מְרַצֶּה מְקוֹם שֶׁנִּטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן לְכַתְּחִילָּה כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵינוֹ מְרַצֶּה.
The Gemara responds: The Elders of the South do not juxtapose the phrases, i.e., they do not interpret the verse’s juxtaposition of the two phrases as significant. The Gemara asks: But even if they do not juxtapose the phrases, there is a refutation to their statement from this inference as well: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, where he may send his offerings for sacrifice ab initio, a priest who became impure due to a creeping animal nevertheless cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings ab initio, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
The Gemara responds: The Elders of the South do not juxtapose the phrases, i.e., they do not interpret the verse’s juxtaposition of the two phrases as significant. The Gemara asks: But even if they do not juxtapose the phrases, there is a refutation to their statement from this inference as well: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, where he may send his offerings for sacrifice ab initio, a priest who became impure due to a creeping animal nevertheless cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings ab initio, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
וכי לא מקשי נמי – וסברי טמא מת משלח קרבנותיו בדיעבד אית להו הך פירכא גופא דפרכינן לעיל אמילתייהו דמוקמינן מתניתין בכהן טמא שרץ אבל כהן טמא מת הציץ מרצה דהא מודה מיהא דלכתחילה אמר רחמנא טמא מת ידחה לשני וטמא שרץ אמרינן לעיל דשוחטין עליו לכתחילה.
ומה במקום כו׳ בעלים – יחיד.
זקני דרום לא מקשי – וזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתני׳ דתמיד נשחט (פסחים דף סא.) דתנן השוחט לערלים ולטמאים פסול אי נמי סבירא להו כר׳ נתן ולית להו הא דקאמר הש״ס בכיצד צולין (שם דף עח:) דמודה ר׳ נתן היכא דגברא לא חזי.
ומשיבים: זקני דרום לא מקשי [אינם מקישים היקש זה]. ושואלים: וכי לא מקשי נמי [וכאשר אינם מקישים גם כן], והם סבורים שרק לכתחילה אין שוחטים על טמא מת, מהא נמי אית להו פירכא [מזו גם כן יש להם פירכה], שיש לטעון: ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ שמשלחין קרבנותיהם לכתחילה — כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה, מקום שנטמאו בעלים במת, שאין משלחין קרבנותיהן לכתחילה, כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה?
The Gemara responds: The Elders of the South do not juxtapose the phrases, i.e., they do not interpret the verse’s juxtaposition of the two phrases as significant. The Gemara asks: But even if they do not juxtapose the phrases, there is a refutation to their statement from this inference as well: And just as in a case where the owner became impure due to a creeping animal, where he may send his offerings for sacrifice ab initio, a priest who became impure due to a creeping animal nevertheless cannot effect acceptance, then in a case where the owner became impure due to a corpse, where he may not send his offerings ab initio, is it not right that a priest who became impure due to a corpse cannot effect acceptance?
הכל
(4) מֵיתִיבִי במִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת דָּם וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טוּמְאַת הַגּוּף.
Furthermore, the Gemara raises an objection from a mishna (Pesaḥim 80b): As the Sages said that with regard to a nazirite and one who performs the rite of the Paschal offering, the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the blood, but the frontplate does not effect acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the body of the individual bringing it.
Furthermore, the Gemara raises an objection from a mishna (Pesaḥim 80b): As the Sages said that with regard to a nazirite and one who performs the rite of the Paschal offering, the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the blood, but the frontplate does not effect acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the body of the individual bringing it.
מיתיבי – לזקני דרום.
מפני שאמרו – משנה היא בכיצד צולין (פסחים דף פ:) שהנזיר ועושה פסח כו׳ קס״ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר ולהכי נקט נזיר ועושה פסח דאילו שאר קרבנות אין טומאת בעלים פסול בהן אבל עושה פסח אכילתו מעכבא ונזיר נמי כשנטמא במת שסתר נזירותו וצריך לחזור ולמנות כדכתיב (במדבר ו) וכי ימות מת עליו וגו׳ ואין ראוי לקרבנות תגלחתו עד שיטהר ויביא תחילה קרבנות נזירות טומאתו שתי תורים ואשם וימנה את נזירתו ואחר כך יביא קרבנות נזירות טהרה וקתני אין הציץ מרצה בדיעבד.
מפני שאמרו נזיר ועושה פסח – אע״ג דפרשי׳ זקני דרום תנאי היא אפירכא דסיפא סמיך דנטמא טומאת התהום מרצה (דכולי עלמא אית להון טומאת התהום מרצה) דהילכתא גמירי לה כדאיתא פרק כיצד צולין (פסחים פ:) וכן ברייתא דר׳ חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד דפריך מינה התם לרבי יוסי.
ועוד, מיתיבי [מקשים] על זקני דרום מן המשנה בפסחים: מפני שאמרו נזיר ועושה פסח — הציץ של כהן גדול מרצה על טומאת דם הקרבן ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף של האדם.
Furthermore, the Gemara raises an objection from a mishna (Pesaḥim 80b): As the Sages said that with regard to a nazirite and one who performs the rite of the Paschal offering, the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the blood, but the frontplate does not effect acceptance for offerings sacrificed in a state of impurity of the body of the individual bringing it.
הכל
(5) בְּמַאי אִילֵּימָא בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ הָאָמְרַתְּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טוּמְאַת שֶׁרֶץ אֶלָּא טוּמְאַת מֵת וְקָתָנֵי אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה אַלְמָא נִטְמְאוּ בְּעָלִים בְּמֵת אֵין מְשַׁלְּחִין קׇרְבְּנוֹתֵיהֶם.
The Gemara continues: To what impurity is it referring? If we say that it is referring to impurity due to a creeping animal, didn’t you say above that according to the Elders of the South, one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is in a state of impurity due to a creeping animal? Rather, it must be referring to impurity due to a corpse, and the mishna teaches: The frontplate does not effect acceptance. Evidently, if the owner became impure due to a corpse, he may not send his offerings for sacrifice, contrary to the opinion ascribed to the Elders of the South.
The Gemara continues: To what impurity is it referring? If we say that it is referring to impurity due to a creeping animal, didn’t you say above that according to the Elders of the South, one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is in a state of impurity due to a creeping animal? Rather, it must be referring to impurity due to a corpse, and the mishna teaches: The frontplate does not effect acceptance. Evidently, if the owner became impure due to a corpse, he may not send his offerings for sacrifice, contrary to the opinion ascribed to the Elders of the South.
ונברר: במאי [במה] מדובר? אילימא [אם תאמר] שנטמאו הבעלים בטומאת שרץ — האמרת [הרי אמרת] שלשיטת זקני דרום שוחטין וזורקין על מי שנטמא בטומאת שרץ! אלא הכוונה היא שנטמאו הבעלים טומאת מת, וקתני [ושנה]: אין הציץ מרצה. אלמא [מכאן] שאם נטמאו בעלים במת — אין משלחין קרבנותיהם!
The Gemara continues: To what impurity is it referring? If we say that it is referring to impurity due to a creeping animal, didn’t you say above that according to the Elders of the South, one may slaughter the Paschal offering and sprinkle its blood for an owner who is in a state of impurity due to a creeping animal? Rather, it must be referring to impurity due to a corpse, and the mishna teaches: The frontplate does not effect acceptance. Evidently, if the owner became impure due to a corpse, he may not send his offerings for sacrifice, contrary to the opinion ascribed to the Elders of the South.
הכל
(6) לָא אִי דְּאִיטַּמּוֹ בְּעָלִים בְּמֵת ה״נ הָכִי נָמֵי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא כֹּהֵן בְּשֶׁרֶץ.
The Gemara responds: No, if the owner became impure due to a corpse, the frontplate indeed effects acceptance for the offering. The mishna is not referring to the owners of the offerings at all; rather, here we are dealing with a case where the officiating priest became impure due to a creeping animal.
The Gemara responds: No, if the owner became impure due to a corpse, the frontplate indeed effects acceptance for the offering. The mishna is not referring to the owners of the offerings at all; rather, here we are dealing with a case where the officiating priest became impure due to a creeping animal.
הכי נמי – דמרצה ציץ.
כגון שנטמא כהן בשרץ – כדתנן טמא פסול ואוקימנא בשרץ ותנן נזיר ועושה פסח וה״ה לכל קרבנות יחיד והא דנקט הני משום סיפא נקט דבעי מיתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה וכי גמירי היתר טומאת התהום בנזיר ועושה פסח גמירי לה בכיצד צולין וטומאת התהום טומאת ספק והתם מפרש איזוהי טומאת התהום כו׳ והילכתא גמירי לה דהותרה בנזיר ועושה פסח כדאמרי׳ בכיצד צולין (פסחים דף פ:).
ודוחים: לא, אי דאיטמו [אם שנטמאו] בעלים במת — הכי נמי [כך גם כן] יהא הציץ מרצה, אבל הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שנטמא הכהן המקריב בשרץ.
The Gemara responds: No, if the owner became impure due to a corpse, the frontplate indeed effects acceptance for the offering. The mishna is not referring to the owners of the offerings at all; rather, here we are dealing with a case where the officiating priest became impure due to a creeping animal.
הכל
(7) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא גנִיטְמָא טוּמְאַת הַתְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה הָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לֹא דאָמְרוּ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא לְמֵת בִּלְבַד לְמֵת לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי טוּמְאַת הַתְּהוֹם דְּשֶׁרֶץ.
The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: If it became known after the offering was brought that he had contracted ritual impurity imparted in the depths, i.e., a source of impurity that had been unknown at the time, the frontplate effects acceptance for the offering. This clause cannot be reconciled with the suggested interpretation of the mishna, since Rabbi Ḥiyya teaches: They stated this halakha of impurity imparted in the depths only with regard to impurity due to a corpse. Now, when he says that it applies only to impurity due to a corpse, he means to exclude what? Does he not mean to exclude impurity imparted by the carcass of a creeping animal in the depths? If so, the mishna cannot be referring to impurity due to a creeping animal.
The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: If it became known after the offering was brought that he had contracted ritual impurity imparted in the depths, i.e., a source of impurity that had been unknown at the time, the frontplate effects acceptance for the offering. This clause cannot be reconciled with the suggested interpretation of the mishna, since Rabbi Ḥiyya teaches: They stated this halakha of impurity imparted in the depths only with regard to impurity due to a corpse. Now, when he says that it applies only to impurity due to a corpse, he means to exclude what? Does he not mean to exclude impurity imparted by the carcass of a creeping animal in the depths? If so, the mishna cannot be referring to impurity due to a creeping animal.
לא אמרו – דהותרה טומאת התהום בנזיר ועושה פסח אלא בטומאת המת בלבד.
מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ – דלא הותרה ומק״ו לא אתיא שאין דנין ק״ו מהלכה.
ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך אתה מפרש את המשנה, אמור את סופה]: ניטמא טומאת התהום (טומאה שלא היתה ידועה כלל בשעה שנטמא בה, כגון שהיתה מוסתרת מן העין) — הציץ מרצה, וכי יכול אתה לפרש כך? הא תני [הרי שנה] ר׳ חייא: לא אמרו דין טומאת התהום שהציץ מרצה עליה אלא לענין טומאת מת בלבד, ונדייק: למת למעוטי מאי [למעט את מה]? לאו [האם לא] בא הדבר למעוטי [למעט] טומאת התהום של שרץ שאין הציץ מרצה עליה?
The Gemara asks: If so, say the latter clause of the mishna: If it became known after the offering was brought that he had contracted ritual impurity imparted in the depths, i.e., a source of impurity that had been unknown at the time, the frontplate effects acceptance for the offering. This clause cannot be reconciled with the suggested interpretation of the mishna, since Rabbi Ḥiyya teaches: They stated this halakha of impurity imparted in the depths only with regard to impurity due to a corpse. Now, when he says that it applies only to impurity due to a corpse, he means to exclude what? Does he not mean to exclude impurity imparted by the carcass of a creeping animal in the depths? If so, the mishna cannot be referring to impurity due to a creeping animal.
הכל
(8) לָא לְמַעוֹטֵי טוּמְאַת הַתְּהוֹם דְּזִיבָה.
The Gemara responds: No, Rabbi Ḥiyya means to exclude impurity imparted by a gonorrhea-like discharge [ziva] in the depths. Impurity due to the corpse of a creeping animal, by contrast, is within the scope of the mishna.
The Gemara responds: No, Rabbi Ḥiyya means to exclude impurity imparted by a gonorrhea-like discharge [ziva] in the depths. Impurity due to the corpse of a creeping animal, by contrast, is within the scope of the mishna.
טומאת התהום דזיבה – כגון ראה בין השמשות ספק כולה מן היום או כולה מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה והוי לה כשתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו.
לא למעוטי טומאת התהום דזיבה – וא״ת מ״מ קשיא ברייתא דר׳ חייא דלא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד הא איטמי כהן טומאה ידועה לא מרצי ותירץ ה״ר חיים דמיירי במת בשביעי והוי כטומאת שרץ דשוחטין וזורקין ולא מרצי משום דמכפרין כמתכפרין והשתא חמיר בשביעי דלא מרצי וטמא מת בראשון מרצי והיינו טעמא דבשביעי יכול לעשות בטהרה על ידי שליח וחזי למיכל לאורתא אבל בראשון לא אפשר לתקנו ולעשותו בטהרה לכך בדיעבד כשר ומיירי ברייתא דר׳ חייא [בטומאת התהום דאי איטמי] כהן בטומאת ודאי של שרץ או במת בשביעי שלו אינו מרצה ביחיד אפי׳ בדיעבד (שהרי אינו מרצה בציבור בתמיד) דהא מכפרין כמתכפרין וציבור טמאי שרץ או בשביעי של מת לא עבדי בטומאה אלא שולחים קרבנותיהם על ידי טהורין כיון דחזו לאורתא אבל בטומאת התהום מרצה כהן ביחיד אבל בבעלים לא מתוקמא ברייתא דר׳ חייא דכיון דשוחטין וזורקין על טמאי שרץ ושולחים קרבנותיהם ביד טהורים איזה ריצוי ציץ שייך וגם טומאת התהום נמי לא שריא להו למיעבד אינהו גופייהו כיון דשוחטין וזורקין עליהן ומצו למיעבד ע״י טהורין ועוד יש לפרש דמיירי בכהן שקיבל הדם בטומאת התהום דמת שמרצה לכתחילה לזרוק ולא מהדרי׳ אטהורין אפי׳ איכא כהן טהור הא טומאה ידועה לא מרצה לכתחילה אלא מהדרינן אטהורין דטומאה דחויה היא בציבור וכי האי גוונא צריך לפרש בפרק כיצד צולין (פסחים פא.) דבעי התם כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא הותרה ומאי קמיבעיא ליה הא קיימא לן במועדו אפי׳ בטומאה אלא אי יכול לזרוק בטומאה לכתחילה קמיבעיא ליה כדפרישית ואפי׳ איכא טהורין.
טומאת התהום דזיבה – פ״ה כגון ראה בין השמשות של י״ג ספק כולה מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא ראייה אחת ספק חציה מן היום וחציה מן הלילה ויש כאן שתי ראיות דזב מטמא בימים ובראיות וקשה דבפרק כיצד צולין (פסחים פא.) לא מצי משכח לרבי יוסי טומאת התהום ולימא כי האי גוונא ונראה לי ברו״ך דבעינן שהספק לא יהא נודע עד לאחר שחיטה ואם אמרו לו לאחר שחיטה ראית בין השמשות סוף יום שלשה עשר הא בעינן טומאת התהום שלא יהא אחד מכיר בסוף העולם לכך בעי התם בשלמא לרבנן משכחת לה דשחטו על זב בשביעי שלו דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ואח״כ ראה וסותר אבל לר׳ יוסי דאמר מקצת היום ככולו ומכאן ולהבא מטמא ולא סתר מידי [היכי משכחת ליה] ורבינו הקשה לימא שראה לפני שחיטה ושחטו עליו וחזר הזב וראה שניה דסתר אפי׳ לר׳ יוסי וצריך למנות שבעה דזב תלוי בראיות וליכא לא תחילת היום בטהרה ולא סוף היום ולדידי אתי שפיר דכיון דראה בצפרא מיד היה ספק אולי יראה עוד ביום והוי כנודע הספק קודם שחיטה ורבינו מתרץ בזה דכיון דראייה ראשונה אינה מטמאה במשא א״כ מועיל לו מה ששחטו וזרקו עליו אע״ג דראייה שנייה מצטרפת לראשונה לחייבו מנין שבעה מכל מקום לעולם היה קרוי טמא שרץ בשעת עשיית הקרבן וגם אחר כן לא פקע שמו ויצא ידי פסחו וקשה על פירושו משמעתין (כהן המרצה בציבור היא) וי״ל כגון שראה אחת בי״ג וטבל והעריב שמשו ושחט למחר הפסח ואחרי כן ראה שנייה ומצטרפת ואין זה קרוי נודע הספק קודם שחיטה כיון שטהור גמור בשעת שחיטה וליכא למימר אולי יראה לשני ימים ומצטרפין דלר׳ יוסי אינה מצטרפת לראשונה. ברו״ך.
ודוחים: לא, למעוטי [למעט] טומאת התהום של זיבה, שבטומאה זו אין ריצוי ציץ. אבל על טומאת התהום של שרץ — מרצה.
The Gemara responds: No, Rabbi Ḥiyya means to exclude impurity imparted by a gonorrhea-like discharge [ziva] in the depths. Impurity due to the corpse of a creeping animal, by contrast, is within the scope of the mishna.
הכל
(9) וְאֶלָּא הָא דְּבָעֵי רָמֵי בַּר חָמָא כֹּהֵן הַמְרַצֶּה בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶם הוּתְּרָה לוֹ טומא׳ טוּמְאַת הַתְּהוֹם אוֹ לֹא הוּתְּרָה לוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם תִּפְשׁוֹט דְּטוּמְאַת הַתְּהוֹם הוּתְּרָה לוֹ דְּהָא הָכָא בְּכֹהֵן קָיָימִינָא.
The Gemara asks: But how is one to understand this dilemma that Rami bar Ḥama raises: With regard to a priest who effects acceptance for the offerings of the nazirite and the Paschal offering, was impurity imparted in the depths permitted for him or was impurity imparted in the depths not permitted for him? According to the Elders of the South, why not resolve the dilemma and conclude that impurity imparted in the depths was permitted for him, since they hold that we interpret the mishna here as referring to an impure priest?
The Gemara asks: But how is one to understand this dilemma that Rami bar Ḥama raises: With regard to a priest who effects acceptance for the offerings of the nazirite and the Paschal offering, was impurity imparted in the depths permitted for him or was impurity imparted in the depths not permitted for him? According to the Elders of the South, why not resolve the dilemma and conclude that impurity imparted in the depths was permitted for him, since they hold that we interpret the mishna here as referring to an impure priest?
דבעי רמי בר חמא – בכיצד צולין.
כהן המרצה בקרבנותיהן – של נזיר ועושה פסח הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה.
והא הכא בכהן אוקמא לה – לרישא דקתני אין הציץ מרצה על טומאת הגוף ועלה קתני נטמא טומאת התהום הרי זה מרצה.
ושואלים: ואלא הא דבעי [שאלה זו ששאל] רמי בר חמא: כהן המרצה המקריב בקרבנותיהם של נזיר או עושה הפסח, האם הותרה לו טומאת התהום אם נטמא בה או לא הותרה לו טומאת התהום? תפשוט [תפתור] מכאן שטומאת התהום הותרה לו, דהא הכא [שהרי כאן], לפי מה שפירשנו לדעת זקני דרום, בכהן קיימינא [עומדים עוסקים אנו]!
The Gemara asks: But how is one to understand this dilemma that Rami bar Ḥama raises: With regard to a priest who effects acceptance for the offerings of the nazirite and the Paschal offering, was impurity imparted in the depths permitted for him or was impurity imparted in the depths not permitted for him? According to the Elders of the South, why not resolve the dilemma and conclude that impurity imparted in the depths was permitted for him, since they hold that we interpret the mishna here as referring to an impure priest?
הכל
(10) דְּרָמֵי בַּר חָמָא וַדַּאי פְּלִיגִי.
The Gemara responds: The premise of this dilemma of Rami bar Ḥama certainly disagrees with the opinion of the Elders of the South, and Rami bar Ḥama does not interpret the mishna in this manner.
The Gemara responds: The premise of this dilemma of Rami bar Ḥama certainly disagrees with the opinion of the Elders of the South, and Rami bar Ḥama does not interpret the mishna in this manner.
דרמי בר חמא פליג הוא – אדזקני דרום הוא מוקים לההיא בטומאת בעלים וסבירא דאין יחיד טמא מת משלח קרבנותיו דאכילת פסחים מעכב.
The Gemara responds: The premise of this dilemma of Rami bar Ḥama certainly disagrees with the opinion of the Elders of the South, and Rami bar Ḥama does not interpret the mishna in this manner.
הכל
(11) תָּא שְׁמַע {שמות כ״ח:ל״ח} וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הקדשי׳ הַקֳּדָשִׁים וְכִי אֵיזֶהוּ עָוֹן נוֹשֵׂא
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a verse written about the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall consecrate, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before God” (Exodus 28:38). And the Sages expounded: Which sin does Aaron bear?
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a verse written about the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall consecrate, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before God” (Exodus 28:38). And the Sages expounded: Which sin does Aaron bear?
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לענין זה. נאמר בציץ של כהן גדול: ״ונשא אהרן את עון הקדשים״ (שמות כח, לח). ומבררים בברייתא: וכי איזהו עון נושא הכהן?
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a verse written about the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall consecrate, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before God” (Exodus 28:38). And the Sages expounded: Which sin does Aaron bear?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים כג. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים כג. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים כג., תוספות זבחים כג., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים כג., אסופת מאמרים זבחים כג.
Zevachim 23a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 23a, Rashi Zevachim 23a, Tosafot Zevachim 23a, Steinsaltz Commentary Zevachim 23a, Collected Articles Zevachim 23a