גמרא
פירוש
יָצְאוּ מֵי כִיּוֹר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁם לְוַוי אֶלָּא לָאו דִּרְאוּיִין לְמֵי כִיּוֹר אַלְמָא מַיִם חַיִּים נִינְהוּ.
תַּנָּאֵי הִיא דְּאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
יכול בן נכר ממש – עובד כוכבים. תלמוד לומר ערל לב – אינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו אלמא בכהן קאמר. שנתנכרו מעשיו – נחשבים לנכרים למקום. ערל בשר – והוא צדיק מנין. טמא פסול – אמתני׳ קאי דתנן במתני׳ טמא מחלל עבודה ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר דאילו קרבן צבור קרב בטומאה. מתוך שמרצה בצבור – לכתחילה. מרצה ביחיד – דיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו והאי דבטומאת מת פשיטא לן דכתיב במועדו ואפי׳ בטומאה משמע בין שכהן (נמי) טמא בין שהצבור טמאין ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים דכי אישתראי טומאה בצבור במת אישתראי דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה איש נדחה ואין צבור נדחין אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי: אי הכי ל״ג. טמא שרץ נמי ליתי בקל וחומר – דמרצה בצבור לכתחילה בק״ו מטמא מת. קסברי זקני דרום – דאמרי מת דווקא. מכפרין כמתכפרין – כשהותרה טומאה בצבור שניהם היו במשמע הכהן והצבור דהא ממועדו נפקא לן (פסחים דף עז.) הילכך כהן כציבור מה כשהותרה טומאה אצל רוב צבור שנטמאו טמא מת הותר ולא טמא שרץ [אף כשהותר לכהן בקרבן צבור מת הותר ולא שרץ]. מאי קסברי – זקני דרום דפשיטא להו דלא הותרה טומאת שרץ אצל רוב צבור ותיתי בקל וחומר. אי קסברי אין שוחטין וזורקין – את הפסח על יחיד טמא שרץ ואף ע״ג דיכול לטבול ולאכול לערב ואיכא למ״ד בפסחים (דף צ:) [דס״ל] הכי ויליף לה מאיש איש כי יהיה טמא לנפש ואפילו חל שביעי שלו ערב הפסח במשמע דהוה ליה כטמא שרץ. אמאי לא עבדי ציבור בטומאה הא כל שביחיד נדחה צבור עבדי בטומאה – דאיש ולא ציבור קאמר רחמנא. אלא סברי לן כמ״ד התם שוחטין וזורקין על טמא שרץ – הואיל וחזי לאורתא הילכך צבור טמאי שרץ אף הן לא הותר להן ליכנס לעזרה טמאין אלא ישלחו קרבנותיהם לעזרה ויקריבוהו כהנים טהורין ויטבלו ויאכלו לערב דלא הותרה להם טומאה אלא במקום שאילו לא הותרה היו נדחין הילכך טמא מת שאינו מותר לאכול לערב הותר להן אבל טומאת שרץ לא ואין כאן ק״ו שהרי יכולין לעשותו בטהרה. תקע להו – צעק להם קול גדול. איזה כח מרובה – לדחות את הטומאה. הוי אומר כח מתכפרין – כדמפרש ואזיל שהיחיד טמא שרץ משלח קרבנו לעזרה כדקאמריתו שוחטין וזורקין על טמא שרץ והכהן המרצה בו אם נטמא בשרץ פסול לו כדמוקמיתו מתני׳ דקתני טמא פסול בטמא שרץ. מקום שאם נטמאו בעלים כו׳ – יחיד שנטמא במת אין משלח פסחו לעזרה לשחוט עליו [אלא נדחה לפסח שני] כדכתיב איש איש כי יהיה וגו׳ ואע״ג דכחו מרובה משל כהן אצל שרץ. כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה – שהרי כחו רע משל בעלים אצל שרץ ואמאי אמרי זקני דרום מרצה ביחיד מגו דמרצה בצבור. טמא מת נמי – יחיד טמא מת נמי משלח קרבנותיו כלומר אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני ואף על פי שלא יאכל ממנו דקסברי אכילת פסחים לא מעכבת ומיהו לכתחילה אמר רחמנא נדחה לפסח שני וצבור עבדי בטומאה הילכך כהן המכפר בקרבן יחיד מתוך שמרצה [בצבור] לכתחילה מרצה ביחיד דיעבד. והכתיב איש איש וגו׳ ועשה פסח בחדש השני – אלמא מידחי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush