×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְמַאי אֲתָא לְכִדְתַנְיָא כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה אנוֹתֵן אֶת הַפֶּדֶר אַבֵּית הַשְּׁחִיטָה וּמַעֲלֵהוּ וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה.:
what does that come to teach us? The Gemara explains: As it was taught in a baraita: In what manner would the priest placing the pieces on the altar do so? He would place the fat right over the place of slaughter, that is, on the cut neck, and bring it up that way, and that is the most respectful way toward the Most High, that the bloody point of slaughter not be exposed.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ויש מי שאומר ב׳ תנאי שנו לה אליבא דר׳ יוסי נותן הפרד שהוא החלב על בית השחיטה כדי לכסות בו טינוף הדם שעל בית השחיטה. וזהו דרך כבוד של מעלה.
למאי אתא – הא אף הם בכלל הנתחים דבשלמא הראש דרשינן ליה בשחיטת חולין (דף כז.) דאיצטריך לפי שנאמר והפשיט וערכו אין לי בכלל עריכה אלא נתחים שהן בכלל הפשט מניין לרבות הראש שכבר הותז בשחיטה ולא היה בשעת הפשט ת״ל את הראש אלא פדר בכלל המופשטים הוא ולמאי כתבי׳.
דרך כבוד – לפי שבית השחיטה מלוכלך בדם הראש.
נותן פדר על בית השחיטה ומעלהו – וא״ת מהאי קרא תיפוק לן שהפדר קודם לכל הנתחים דכיון דהראש קודם פדר שעליו נמי קודם יש לומר דסלקא דעתך אמינא חופה הפדר על בית השחיטה עד שמעלהו לראשו של מזבח ואז מסיר הפדר ומניחו ומקטיר הראש בפני עצמו והפדר מקטיר עם הקרבים אי נמי י״ל אי לא כתב הך קרא לא הוה דרשינן ליה אלא לומר שראש ופדר קודמין לכל הנתחים ובפרק השוחט (חולין דף כז.) כתבתי יותר וכאן אין שייך.
בכמה מקומות ביארנו שראוי לאדם להזהר שלא לפרסם עצמו בהוראה אא״כ יודע בעצמו ושיהו אחרים מסכימים עליו שהוא ראוי לכך ואין אדם ראוי לכך בשלימות ידיעה לבד שכמה ראינו שידיעתם גדולה בתלמוד שאינם יודעים לכוין שמועה אחת להלכה ולמה שראוי להורות מכחה וכמה מוחזקים בחדרי תורה וכשהוראה באה לידם אף הפתח אינם מוצאים וכלל הדברים שאין אדם זוכה להוראה אלא בשני דברים אחד ידיעת התלמוד וקבלתו ושנייה לה שלימות הכח השכלי שבו לבחינת הדברים והבאתם למצרף להוציא דבר מתוך דבר ועל שתיהן בכלל אמרו במסכת סנהדרין (ה׳.) גמיר וסביר ועל זו האחרונה אמרו כאן על שבט יהודה אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא כלומר שאע״פ שהם חכמים אינם יודעין לכוין את השמועות כהלכה:
תמיד של בין הערבים לא היו מפייסים בו אלא כל כהן שזכה בתמיד של שחר באיזו מן העבודות זכה באותה עבודה בעצמה לתמיד של בין הערבים חוץ מן הקטורת שחוזרין ומפייסין בו אף בערב ואף זו דוקא שהי׳ שם כהן חדש שלא הקטיר מעולם אבל כל שהוצרכו לשנות בה אין מפייסין בו בערב אלא זה שזכה בו שחרית יזכה בו ערבית ובשבת היו מפייסין אף לתמיד של ערב שהרי משמר אחד זוכה בשל שחרית ומשמר אחר בערבית שהמשמרות היו מתחלפות בשבת ומשמר היוצא מקריב תמיד של שחר וכבשי המוסף והמשמר הנכנס מקריבים תמיד של בין הערבים ומתוך כך צריכין לפייס אף בתמיד:
למאי אתא [למה בא] ללמדנו? ומסבירים לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: כיצד היה עושה — נותן את הפדר על בית השחיטה, על הצואר החתוך, ומעלהו כך, וזהו דרך כבוד של מעלה שלא יראה בית השחיטה מגולה ודמו שותת.
what does that come to teach us? The Gemara explains: As it was taught in a baraita: In what manner would the priest placing the pieces on the altar do so? He would place the fat right over the place of slaughter, that is, on the cut neck, and bring it up that way, and that is the most respectful way toward the Most High, that the bloody point of slaughter not be exposed.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: בהַפַּיִיס הַשְּׁלִישִׁי חֲדָשִׁים לִקְטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ גוְהָרְבִיעִי חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ.:

MISHNA: Before the third lottery, the appointee declared: Let only those priests who are new to offering the incense come and participate in the lottery for the incense. The fourth lottery was open to those new to the service along with those old hands who had already performed it, to determine who would take the limbs up from the ramp, where they had been placed earlier, to the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הפייס השלישי חדשים לקטרת. ירושלמי מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניח לקיים מה שנאמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך י״י חילו ופועל ידיו תרצה. מיכן אמרו ב׳ כהנים מתברכין בכל פעם החותה ומכניס במחתה והמקטיר.
מתני׳ חדשים לקטורת – מי שלא זכה לקטורת מימיו ובגמ׳ מפרש מאי שנא חדשים וכך היו מכריזין קול בעזרה.
המשנה השלישית והכוונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יותר הוא עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה ובין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים לרבות את העצים בשבת באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים אמר הר״ם אמ׳ השם וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש ובער עליה הכהן עצי׳ בבקר בבקר איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה הקרבים ובסלת והיין בשנים שנים הבשר בחמשה וכו׳ כמו שביארנו בתמיד של כל יום פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל הראש באחד והרגל בשנים והעוקץ והרגל העוקץ בשנים והרגל בשנים החיה והגרה החיה באחד והגרה בשלשה שתי ידות בשנים ושתי דפנות בשתים הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה בד״א בקרבנות הצבור אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוה ענין אם רצה להקריב יקריב הוא שהוא יכול להקריב באיזה ענין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו ורוצה באמרו הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין שהם כשרים בזר ומותר לזר לשחוט ולהפשיט ולנתח בין קרבנות צבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העקר בפסחים במקום שאמרנו מקבלה ואילך מצות כהונה:
אמר המאירי תמיד היה קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר כלומר שפעמים (שאין) [שהם] צריכים בהקרבתו שנים עשר ולעולם אינו קרב בפחות מתשעה ולא ביותר משנים עשר ובא לפרש כל הענין ואמר עצמו תשעה כלומר בכל יום ויום שזהו כדרכו קרב בתשעה על הדרך שביארנו במשנה שלפני׳ [האחד] מעלה הראש והרגל והשני שתי הידים והשלישי העוקץ והרגל והרביעי החזה והגרה והחמישי שתי הדפנות והששי הקרבים והשביעי הסלת והשמיני החביתין והתשיעי היין שאף אלו צורך הקרבה הם ואינו מונה עשירי להולכת האיברים מן הכבש למזבח שמא משנה זו שנוייה לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב שהיה סובר שלא היו מפייסין לכך אלא שאותם שהעלום לכבש מעלין אותם ממנו למזבח ומ״מ אין הלכה כן אלא כהן אחד מעלה את כלם על ידי פייס רביעי כמו שבארנו במשנה השנייה:
ולענין פסק נמצא שהוא קרב בכל יום בעשרה בחג ביד (כל) אחד צלוחי׳ של מים הרי עשרה אף לשטת משנתינו כלומר בתמיד של שחר הבא בחג הסוכות והוצרכו להוסיף ניסוך המים בשעת ניסוך היין והיה צריך בו כהן אחר שהיה בא ובידו צלוחית אחת של זהב מחזקת שלשת לוגין וממלאין אותה מן השילוח ועולה עמו לכבש ונותנן לתוך ספל של כסף שהיה מיוחד לכך וכבר היה שם ספל אחר שנתנו בו היין והיו בהם נקב לכל אחד ומנסכין מזה ומזה בזמן אחד עד שהיה כל הניסוך המים שבספל זה וניסוך היין שבזה כאחד על הדרכים שביארנו באחרון של סוכה ודבר זה היה בכל ימי שבעת החג בשחרית ונמצאו צריכין לכהן אחר והרי עשרה בין הערבים ר״ל שבכל יום ויום באחד עשרה שהרי הוצרכנו לעצמו תשעה על הדרך שהתבאר בשחרית ושני כהנים צריכין עוד להביא שני גזירי עצים כל אחד מהם אחד ליתנם על עצי המערכה ואע״פ שבשחרית היו צריכים ג״כ לשני גזירי עצים מ״מ לא היו צריכים בו אלא לכהן אחד אבל בין הערבים צריך לשני כהנים והוא שבשחרית כתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר כלומר שיבעיר עוד על המערכה ואין הבערה ראויה אלא בשני גזירין ומאחר שאמר ובער לשון יחיד אלמא דיו בכהן אחד ובמקום אחר מצינו וערכו עצים על האש כלומר בשני כהנים ואם אינו ענין לשחרית תנהו ענין לשל ערבית ונמצאו י״א שהם י״ב להלכה עם אותו שמעלה אותן למזבח כמו שביארנו ושמא תאמר ובשחרית יש לך למנות כהן אחד לשני גזרי עצים ויהיו עשרה בכל יום אף בכדרכו תדע שאותן גזירי עצים שבשחרית היו באים קודם שחיטת התמיד והמרים את הדשן זוכה בסידור המערכה ובהבאת שני הגזירין כמו שביארנו ומשנתינו לא מנתה אלא משעת העלאת האיברים אבל בשל הערבים היו באות אחר העלאת איברים לכבש והרי מ״מ למדת שקרב בי״א ואף בתמיד של שחר אתה מוצא שקרב בי״א בכל שבת ושבת והוא שאמר בשבת באחד עשר ר״ל בתמיד של שחר שבכל שבת ושבת תשעה של עצמו ושנים לשני כהנים שבידם שני בזיכי לבונה ליתנם על שתי המערכות בזך אחד וקומץ לבונה בכל אחד מהם ונמצא זו של בין הערבים שבכל יום ויום וזו של כל שבת ושבת בשחרית הכל שוה באחד עשר ואע״פ שביארנו באחרון של סוכה שבני משמר הנכנס היו מקטירין שני הבזיכין מ״מ הואיל וקודם שיפייסו בתמיד הערב היה הוא מונהו עם של שחרית ואע״פ שקרבן המוסף בנתים הואיל ומ״מ הזוכה בשל שחר זוכה במוספין וכן שהבזיכין מוקטרין קודם ניסוך היין של מוספין כמו שיתבאר במקומו נעשה הכל בעבודה אחת ובשבת שבתוך החג בשחרית צריך עוד אחר לניסוך המים והרי כאן שנים עשר ולמדת שבחג לא היו מנסכין מים אלא בשחרית שאלו היו מנסכין מים אף בין הערבים היו שנים עשר אף בחולו של חג בתמיד של בין הערבים תשעה לעצמו ושנים לשני גזירין ואחד לניסוך המים אלא שלא היו מנסכין מים אלא בתמיד של שחר ובא אח״כ לבאר שכל זה לא נאמר אלא בכבש שהוא בן שנה שהתמיד כבש היה אבל יש בהמות גסות שטעונות יותר ואמר אחר כן שקרבן האיל שהוא בן שתי שנים הקרבתו טעונה אחד עשר והוא שהבשר בחמשה על הדרך שביארנו בכבש אבל הקרבים היו צריכים שני כהנים מפני שהוא גדול וקרביו גסים וכן הסלת בשנים מפני שהוא טעון שני עשרונים והיין גם כן בשנים מפני שהוא שלישית ההין ואע״פ שהוא בכלי אחד מ״מ שני כהנים היו אוחזים בו ונמצאו בין כולם י״א והפר קרב בעשרים וארבעה הראש באחד שלא היו יכולי׳ לנתחו שאבר אחד הוא וכתיב לנתחיה ולא נתחיה לנתחים והרגל הימיני בשנים שהיו מחלקין אותו בפרק או שמא אע״פ שלא היו מחתכין אותו מ״מ שנים היו מתחברין בהבאתו והרי שלשה העוקץ בשנים שאף הוא שני איברים הם והרי חמשה והרגל השמאלי בשנים והרי שבעה החזה באחד שהרי אבר אחד הוא הרי שמנה הגרה שהיא שלשה איברים והם הצואר והריאה והכבד הרי י״א שתי הידים בשנים הרי י״ג שתי הדפנות בשנים הרי ט״ו הקרבים בשלשה מתוך גסותם והרי י״ח הסלת בשלשה מפני שהיו שלשה עשרונים והרי כ״א היין בשלשה שהרי היא חצי ההין כמו שכתו׳ בפרשת נסכים והרי כ״ד במה דברים אמורי׳ שיהו הקרבנות טעונים כהנים כ״כ ועל ידי פייס בקרבנות צבור כגון תמידין ופרים ואלים של מוספין אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב אפי׳ כהן אחד מקריב ואפי׳ בלא פייס הפשטן וניתוחן ר״ל בין של צבור בין של יחיד שוין ר״ל ששניהם כשרים בזר שאין מצות כהונה אלא מקבלת דם ואילך ואע״פ שמדרכן להיות כל הזוכים הולכים אחר השוחט ומפשיטין ומנתחין ומעלה כל אחד את שלו מ״מ כשרות הן בזר:
מתני׳ הפייס השלישי חדשים לקטורת וכו׳ – הרביעי מי מעלה איברים מן הכבש למזבח. ופליג׳ אדרבי אליעזר בן יעקב כדאיתא בגמרא דאיהו סבירא ליה דאין לזה פייס בפני עצמו אלא הזוכה להעלות מן השולחנות ולמזבח זוכה בהן. ומיהו אף לרבי אליעזר לא היה מעלה בפעם אחת למזבח אלא בשתי פעמים כדפריש׳ לרבנן וכן מוכיח במסכת תמיד. ולרבנן דעבדי פייס רביעי להעלות איברים מן הכבש למזבח פירש רש״י ז״ל בכל השמועה כי כהן אחד היה מעלה הכל. ולדבריו הא דתניא לקמן ששה לטלה אינו אלא להעלותו מן השולחנות לכבש. והקשו בתוספות חדא דששה לטלה דאמר קרא היינו להעלותו למזבח כדכתיב וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים כו׳ על העצים כו׳ אשר על המזבח ומהתם דרשי׳ בגמרא ששה לטלה ומדאורייתא אין לנו שתי העלאות אלא מדרבנן בעלמא. משום ברוב עם הדרת מלך וכדאיתא התם ועוד תנן במסכת תמיד שכשהיה כהן רוצה להקטיר היה עולה בראש המזבח הראשון היה מביא לו ראש ורגל ונוטלו מידו וסומך שתי ידיו עליו וזורקה לאישים וכן השני וכן כולם וההיא ודאי אף לרבנן היא. דהא סתמא תנן לה ולא אמרו עלה בגמרא דתיהוי רבי אליעזר ועוד הא דאמרי׳ לקמן דטעמא דרבנן משום ברוב עם הדרת מלך ואם אין מעלה אלא אחד מה הדרת מלך יש בזה אדרבא יותר הדור שיעלוהו הששה הראשונים.
א משנה הפייס השלישי היו מכריזים: חדשים לקטרת שלא הקריבו קטורת מימיהם באו והפיסו. והפייס הרביעי: חדשים שלא עשו עבודה זו עם ישנים שעשוה כבר — מי מעלה אברים מן הכבש, ששם הניחוהו הכהנים שזכו בהבאתו למזבח.
MISHNA: Before the third lottery, the appointee declared: Let only those priests who are new to offering the incense come and participate in the lottery for the incense. The fourth lottery was open to those new to the service along with those old hands who had already performed it, to determine who would take the limbs up from the ramp, where they had been placed earlier, to the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא מֵעוֹלָם לֹא שָׁנָה אָדָם בָּהּ מ״טמַאי טַעְמָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֶׁרֶת.

GEMARA: A Sage taught in the Tosefta: No person ever performed the service of the incense twice, as a new priest was always found for this service. The Gemara asks: What is the reason that they were insistent that no priest should be assigned this task more than once in his life? Rabbi Ḥanina said: It is because it brings wealth to the one who performs it. Since bringing the incense was a blessing for wealth, it was decided that as many different priests as possible should have an opportunity to do this service.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא מעולם לא שנה אדם בה משום שמעשרת מי שכבר הקטיר. לפיכך היו אומרים חדשים לקטרת. עולה אף על גב דכתיב בה כליל בנביאים שנאמר ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לי״י ויזעק שמואל אל י״י כו׳.
גמ׳ מפני שמעשרת – לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות.
ב גמרא תנא [שנה החכם בתוספתא]: מעולם לא שנה אדם בה בעבודת הקטורת, שתמיד נמצא כהן חדש לעבודה זו. ושואלים: מאי טעמא היו מקפידים שלא ישנה בה אדם? אמר ר׳ חנינא: מפני שמעשרת מפני שסגולתה להביא עושר, ולכך רצו שכל כהן יזכה בכך.
GEMARA: A Sage taught in the Tosefta: No person ever performed the service of the incense twice, as a new priest was always found for this service. The Gemara asks: What is the reason that they were insistent that no priest should be assigned this task more than once in his life? Rabbi Ḥanina said: It is because it brings wealth to the one who performs it. Since bringing the incense was a blessing for wealth, it was decided that as many different priests as possible should have an opportunity to do this service.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי מ״טמַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב {דברים ל״ג:י׳} יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ {דברים ל״ג:י״א} בָּרֵךְ ה׳ חֵילוֹ אִי הָכִי עוֹלָה נָמֵי הָכְתִיב {דברים ל״ג:י׳} וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ.

Rav Pappa said to Abaye: What is the reason for this assertion that the one who burns the incense becomes wealthy? If we say it is because it is written: “They shall put incense before You and whole burnt-offerings on Your altar” (Deuteronomy 33:10), and it is written immediately after that: “Bless, O Lord, his substance” (Deuteronomy 33:11), if so, we should also make the same assertion concerning those who perform the sacrifice of a burnt-offering, since it is written in that same verse: “And whole burnt-offerings on Your altar.”
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב וכליל על מזבחך – בההוא קרא גופיה.
עולה נמי הכתיב בה כליל. פר״ח דכתיב בשמואל ויקח טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל כו׳:
עולה נמי הכתיב בה כליל. פי׳ א״כ יפיסו עליה בחדשים ומשני דהא שכיחא1 דיוכלו כל אחד ואחד להתנדב עולה ולהביא אבל קטורת אין יכולין להתנדב אלא אותה של ציבור ובקונטרס פירש עולה שכיחא ואין הכל ראוין להתעשר ולדבריו קא פריך עולה אמאי לא מעשרא ואין זה טעם מפורש כל כך כי למה לא יתעשרו כיון שיש בה כליל כמו בקטורת:
1. צ״ל דיכולים.
אמר ליה רב פפא לאביי מאי טעמא אילימא משום דכתיב כו׳ – פרש״י ז״ל מאי טעמא מעתרא אילימא משום דכתיב בה כליל הרי עולה דאית בה כליל ולא מעשרא ופרקי׳ דעולה שכיחא ביחידים וקרבה על כרחין בכולהו כהנים ואין הכל ראויין שיתעשרו ומשום הכי לא מעתרה אפילו למי שראויין. ואינו נכון בטעם כי כמו שמתעשרין בקטורת כל הזוכה בו בין גדול בין קטון למה לא יתעשרו בעולה. ובתוספות פי׳ כדברי ר״ח ז״ל אמר ליה רב פפא לאביי מאי טעמא אין מפיסין בה ישנים דמשום טעמ׳ דמעתרא בלחוד ליכא למימר דכל שכן דבעו כולהו לחזור ולפייס. ואילימא משום חומר קדושתה שכתוב בה כליל וראוי לעשותה בחדשים דזהירי טפי. הרי עולה דכתיב בה כליל ונהי דלא מעשרא מ״מ כיון דחמירא למיהוי כליל לא תהא אלא בחדשים. ופרקי׳ דעולה שכיחא ואי אפשר לה בחדשים בלחוד וקטורת לא שכיחא ואפשר לה בחדשים לחוד והא דאמרי׳ דעולה כתיב בה כליל פר״ח ז״ל דכתיב בשמואל ויקח טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל.
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: מאי טעמא [מה טעם הדבר], מניין יודע אתה כי יש בקטורת סגולה לעשירות? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: ״ישימו קטרה באפך וכליל על מזבחך״ (דברים לג, י) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ברך ה׳ חילו ופועל ידיו תרצה״ (דברים לג, יא), אי הכי [אם כך] עולה נמי [גם כן] תהיה סגולה לעושר, הכתיב [הרי נאמר] בה: ״וכליל על מזבחך״!
Rav Pappa said to Abaye: What is the reason for this assertion that the one who burns the incense becomes wealthy? If we say it is because it is written: “They shall put incense before You and whole burnt-offerings on Your altar” (Deuteronomy 33:10), and it is written immediately after that: “Bless, O Lord, his substance” (Deuteronomy 33:11), if so, we should also make the same assertion concerning those who perform the sacrifice of a burnt-offering, since it is written in that same verse: “And whole burnt-offerings on Your altar.”
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ הָא שְׁכִיחָא וְהָא לָא שְׁכִיחָא.

Abaye said to him: There is a difference between the two: This, the sacrifice of a burnt-offering, is frequent, and that, the burning of incense, is infrequent. There were many burnt-offerings, both obligatory and voluntary, brought during the course of a day, whereas the incense was burned only twice a day. It is logical to assume that the blessing of riches was not extended to the many priests who participated in the burnt-offerings, but to the few priests who performed the burning of the incense.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכיחא. הקטרת לא שכיחא.
הא לא שכיחא – ומסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם לא כן נמצאו הכל עשירים.
רש״י ד״ה הא לא שכיחא ומסתברא כו׳. עי׳ מנחות נ ע״א תד״ה דלא שכיח מבואר דלא ס״ל כרש״י אלא כדברי תוספות ישנים כאן:
אמר ליה [לו] אביי: אף על פי כן, הא שכיחא [זו הקרבת עולה מצויה] שהרי יש הרבה עולות חובה ונדבה והא לא שכיחא [וזו אינה מצויה] ומסתבר לומר שמתנת העושר אינה ניתנת לכולם, אלא מעט מעט ליחידים.
Abaye said to him: There is a difference between the two: This, the sacrifice of a burnt-offering, is frequent, and that, the burning of incense, is infrequent. There were many burnt-offerings, both obligatory and voluntary, brought during the course of a day, whereas the incense was burned only twice a day. It is logical to assume that the blessing of riches was not extended to the many priests who participated in the burnt-offerings, but to the few priests who performed the burning of the incense.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רָבָא לָא מַשְׁכַּחַתְּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּמוֹרֵי אֶלָּא דְּאָתֵי מִשֵּׁבֶט לֵוִי אוֹ מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשכָר לֵוִי דִּכְתִיב {דברים ל״ג:י׳} יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב יִשָּׂשכָר דִּכְתִב {דברי הימים א י״ב:ל״ג} (וּבְנֵי) יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל וְאֵימָא יְהוּדָה נָמֵי דִּכְתִיב {תהלים ס׳:ט׳} יְהוּדָה מְחוֹקְקִי אַסּוֹקֵי שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְהִילְכְתָא קָאָמֵינָא.

Apropos this passage in Deuteronomy, Rava said: You do not find a young Torah scholar who gives halakhic instruction unless he comes from the tribe of Levi or from the tribe of Issachar. The assertion with regard to the tribe of Levi is as it is written: “They shall teach Jacob Your ordinances and Israel Your law” (Deuteronomy 33:10). And the assertion with regard to the tribe of Issachar is as it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel should do” (I Chronicles 12:33). The Gemara asks: And say that scholars come from the tribe of Judah also, as it is written: “Judah is my lawgiver” (Psalms 60:9). Rava answers: While it is true that the tribe of Judah also taught Torah, in my statement I was speaking only of those who can draw conclusions according to the halakha. Although Judah produces great scholars, men capable of translating abstract analysis of the Torah into legal principles come from the two tribes mentioned.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא לא משכחת חכם שמורה אלא אי מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. אי מיששכר דכתיב ובני יששכר יודעי בינה לעתים. אבל שבט יהודה אף על פי דכתיב יהודה [מחוקקי] שמועה אליבא דהלכתא לא סלקא להו.
דמורי – שמורה הוראות בישראל.
אליבא דהילכתא – להורות כדת וכהלכה.
יהודה מחוקקי – יש מקשה אמאי לא מייתי מדכתיב בתורה דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (בראשית מט) וי״ל דההיא בברכה הוא דכתיב אבל מהאי קרא מייתי שכך היה שביהודה יש מחוקקים.
דכתיב יהודה מחוקקי. הכי נמי הוה מצי לאתויי מחוקק מבין רגליו אי נמי הוי מצי למימר בנשיא וראש הגולה שבאו מדוד כדדרשינן בסנהדרין (קד:) ודוד נמי1 מלוי קאתי:
1. צ״ל מיהודה.
ואימא נמי יהודה דכתיב יהודה מחוקקי – וא״ת ואמאי לא מייתי לה מתורת משה דכתיב ומחוקק מבין רגליו. והנכון דההוא לנשיאים שבארץ ישראל דאחר חורבן דרשינן לה בסנהדרין כדאמרינן התם לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם במקל. ומחוקק מבין רגליו אלו של בית ר׳ שמורין תורה ברבים ואותן נשיאים לא היו מבית דוד אלא מצד האם שאינה קרויה משפחה וכדפר״ת ז״ל גבי הא דאמרינן דהתם שבט והכא מחוקק. ובתוספות פירשו דדוד נמי מלוי אתי שבא ממרים כדאיתא במסכת סוטה.
(6-7) אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא אמרי׳ – פי׳ להורות הלכה למעשה כדכתיב בלוי יורו משפטיך ליעקב. וביששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל.
בפרש״י בד״ה דמורי כו׳ בישראל הס״ד ובד״ה שזכה בו שחרית איש איש בעבודה כצ״ל:
ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי כו׳. כתבו בתוס׳ יש מקשים אמאי לא מייתי מדכתיב בתורה ומחוקק מבין רגליו וי״ל דההוא בברכה הוא דכתיב כו׳ עכ״ל והוא דחוק דנהי דבברכה הוא דכתיב וכי לא נתקיימה ברכת יעקב ח״ו ונראה ליישב דההוא קרא לא יסור שבט מיהודה ומחוקק גו׳ על הממונים מפי המלך משתעי כדאמרי׳ פ״ק דסנהדרין לא יסור שבט גו׳ אלו ראשי גליות שבבבל ומחוקק גו׳ אלו נשיאים שבא״י משא״כ בלוי דכתיב יורו משפטיך גו׳ וכן ביודעי בינה גו׳ דמשמע שהם ממונים מפי הקב״ה וכן יהודה מחוקקי דכינוי היו״ד מורה על שממונה מפי הקב״ה ומשני דאע״ג דיהודה נמי ממונה על כך מפי הקב״ה מ״מ לא סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא והא דאמרי׳ פרק חלק דהלכה כדוד בכ״מ וה״נ בעירובין דוד דגלי מסכת כו׳ היינו איהו גופיה שהיה מלך אבל שאר אינשי משבט יהודה גם שהיו חכמים לא זכו להיות הלכה כמותם משא״כ בשבט לוי ויששכר שחכמים שבהם מורים הוראות אליבא דהלכתא וק״ל:
אגב הזכרת פסוקים אלה אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי [אין אתה מוצא תלמיד חכם המורה הלכה] אלא אחד דאתי [שהוא בא] או משבט לוי או משבט יששכר, וראיה לדבר — שבט לוי, דכתיב שנאמר בו: ״יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל״ (דברים לג, י). ושבט יששכר, דכתב שנאמר בו: ״ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל״ (דברי הימים א׳ יב, לג). ושואלים: ואימא [ואמור] כי משבט יהודה נמי [גם כן], דכתיב הרי נאמר]: ״יהודה מחקקי״ (תהלים ס, ט)! ומשיבים: אכן, לתורה זוכים גם בני יהודה, ורבא לענין אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא [העלאת שמועה, העיון, על פי הלכה אומר אני], כי אף שישנם תלמידי חכמים מופלגים גם בשבטים אחרים, אבל אלה הזוכים להגיע מתוך המשא והמתן למסקנות הלכתיות אינם באים אלא משני שבטים אלו.
Apropos this passage in Deuteronomy, Rava said: You do not find a young Torah scholar who gives halakhic instruction unless he comes from the tribe of Levi or from the tribe of Issachar. The assertion with regard to the tribe of Levi is as it is written: “They shall teach Jacob Your ordinances and Israel Your law” (Deuteronomy 33:10). And the assertion with regard to the tribe of Issachar is as it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel should do” (I Chronicles 12:33). The Gemara asks: And say that scholars come from the tribe of Judah also, as it is written: “Judah is my lawgiver” (Psalms 60:9). Rava answers: While it is true that the tribe of Judah also taught Torah, in my statement I was speaking only of those who can draw conclusions according to the halakha. Although Judah produces great scholars, men capable of translating abstract analysis of the Torah into legal principles come from the two tribes mentioned.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דאֵין מְפַיְּיסִין עַל תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁזָּכָה בּוֹ בְּשַׁחֲרִית זוֹכֶה בּוֹ עַרְבִית מֵיתִיבִי כְּשֵׁם שֶׁמְּפַיְּיסִין שַׁחֲרִית כָּךְ מְפַיְּיסִין בֵּין הָעַרְבַּיִם כִּי תַּנְיָא הָהִיא בִּקְטוֹרֶת.

§ Rabbi Yoḥanan said: They did not hold a separate lottery for the slaughtering and sacrifice of the daily afternoon offering. Rather, the same priest who won a particular privilege for the morning offering wins the privilege for the corresponding task in the evening, i.e., for the afternoon service. In this way, the morning lottery covered both services. The Gemara raises an objection from a baraita: Just as they hold a lottery in the morning, so too, they hold a lottery in the afternoon. This shows that there was a separate lottery for the daily afternoon offering. The Gemara answers: When that baraita was taught, it referred only to the incense, which, as stated above, was given to a different priest each time it was offered.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן אין מפיסין על תמיד של בין הערבים אלא מי שזכה בו שחרית הוא יזכה בו ערבית. ומותבינן עליה והתניא כשם שמפיסין לו. כלומר לתמיד שחרית כך מפיסין לו ערבית ושנינן בשבת הואיל ומשמרות מתחדשות כדתנא דבי שמואל משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין והנכנס עושה תמיד של בין הערבים והבזיכין כו׳. וכיון שמתחלפין צריכין להפיס.
שזכה בו שחרית – איש איש שזכה בעבודה.
כי תניא ההיא בקטרת – לפי שלא שנה אדם בה.
אלא כהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית – תימה לי והא ע״כ היה צריך להפיס ערבית בשביל סידור שני גזירין שאותם של בוקר היו בכהן הזוכה בתרומת הדשן ושני כהנים זוכין בהן בערב ואין לתרץ דמודה הוא דבשבילם מפייסין לערב ולא אתא לאשמועינן אלא דבהנך עבודות שיש דוגמתן בבקר לא היו מפייסין דאם כן כי פריך בסמוך ולמאי דס״ד מעיקרא נפישי להו פייסות לר׳ יוחנן לרשב״י נמי תיקשי כיון דמפייסי בערב בשביל שני גזירי עצים א״כ נפישי להו פייסות ודוחק הוא לומר דהנך תרי מדשן מזבח הפנימי ומנורה שהיו בפייס של תמיד השחר ולא היו בערב הם היו זוכין בגזירין בערב נמצא שלא היו צריכין להפיס בשביל הגזירין לערב כי דוחק הוא לבדות דבר זה מדעתינו אלא נראה דלרבי יוחנן פשיטא ליה דמצפרא מפיסין נמי על שני גזירין של בין הערבים כיון דאותו פייס שמפיסין לתמיד השחר מהני נמי לבין הערבים סברא הוא שיפיסו אז כמו כן לצורך גזירין של בין הערבים והא דלא חשיב להו במתני׳ בפייס השני י״ל דלא חשיב אלא י״ג כהנים הזוכין בו בפייס השני לצורך תמיד של שחר אבל למאי דס״ד מעיקרא דלכל עבודה של בין הערבים חוזרין ומפיסין הוה ס״ד שבערב מפיס לו דאמאי מפיסין לו שחרית כיון דלא מהני פייס דשחרית לשל בין הערבים מידי ועוד לישנא דברייתא דקתני כך מפייסין לו ערבית משמע שבערב מפייסין וא״כ נפישי להו פייסות.
אלא כהן כו׳. אע״ג שהיה ערבית בשני כהנים כדתנן בפירקין ושחרית לא היה אלא בכהן אחד כדאמרינן מי שזכה בתרומת הדשן היה זוכה בשני כו׳ יש לומר שכהן שהיה זוכה שחרית זוכה בו ערבית והיה אומר לכהן שעמו זכה עמי בשני:
אמר ר׳ יוחנן אין מפיסין על תמיד שלבין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זכה בו ערבית – פירוש: ושני גזרי עצים הנוהגין בתמיד של בין הערבים ואינן נוהגין בתמיד של שחר יש לומר שמי שזכה בתמיד שחרית אחד עשר כהנים נמשכין עמו וצריכין עדין שני כהנים אחד לדישון מזבח הפנימי ואחד להדליק המנורה והלכך יש לומר שלשה עשר י״ד נמשכין עמו שיהיו הכל ט״ו י״ד י״א לתמיד עם הגזרין ומי שוחט מי זורק ומי מדשן מזבח הפנימי מקטרת הבקר ומי מדליק המנורה הרי ט״ו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

תוס׳ בד״ה אלא כהן כו׳ והא ע״כ היה צריך להפיס ערבית בשביל סידור ב׳ גזירין כו׳ עכ״ל ויש לדקדק אמאי לא תקשי להו דהא ע״כ היה צריך להפיס ערבית בכל יום בשביל הקטורת דלא שנה בה אדם מעולם וי״ל דלא שנה בה אדם היינו ביומא אחרינא אבל באותו יום חד פייס הוה ומי שזכה בו שחרית זכה בו ערבית מיהו למאי דמשני כי תניא ההיא בקטורת ה״מ לאקשויי מקטורת דע״כ צריך להפיס ערבית אלא דניחא להו להקשות בעיקר מלתיה דר״י מב׳ גזרי עצים ודו״ק:
בא״ד נפישי להו פייסות לר׳ יוחנן לרשב״י נמי תקשי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה דתנן ראב״י כו׳ בתמיד פ״ה ולעיל בפ״ק דפריך כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד דזמנין דבהעלות אברים מכבש ולמזבח זכה אחד מהנך שזכו להוליך לכבש כו׳ עכ״ל משום דלרבנן העלות אברים מכבש למזבח פייס אחרינא הוה חדשים עם ישנים ואפשר שיפול הגורל על הישן שזכה כבר להוליכם לכבש אבל כל הנהו מתני׳ בחג ביו״ד ובבין הערבים י״א ובשבת בחג י״ב לא הוי בפייס אחרינא אלא כהן שזכה בתמיד כולהו נמשכין אחריו וא״א שיפול הגורל רק כ״א מעבודות לכהן א׳ מיהו ק״ק אמאי לא תירצו בפשיטות דלא חשיב בהך מתני׳ אלא כולהו דהוו בפייס א׳ אבל העלות אברים מכבש למזבח לא תני ליה משום דהוה בפייס אחר וכצ״ל לקמן ע״ש ודו״ק:
בד״ה ואי משכחת כו׳ תימא כו׳ דחוזרין ומפיסין לתמיד של בין הערבים כו׳ א״כ היו חוזרין ומפיסין נמי להקטרת כו׳ ונפישי להו כו׳ עכ״ל ר״ל דהוו ששה פייסות אבל קשה דאכתי אין זה מספיק דאימא דההיא דתני חמש כראב״י אתיא וס״ל כרבי יודא ולא הוה בשחרית רק ג׳ פייסות ובערבית היו חוזרין ומפיסין לתמיד וחוזרין ומפיסין לקטורת והוו להו שפיר ה׳ פייסות בכל יום ודו״ק:
ג אמר ר׳ יוחנן: אין מפייסין על שחיטת והקרבת תמיד של בין הערבים לחוד, אלא כהן שזכה בו באחת מן העבודות הנעשות בקרבן התמיד של שחרית זוכה בו בעבודה זו גם בתמיד של ערבית, ופייס זה לשתי העבודות כאחת. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: כשם שמפייסין שחרית כך מפייסין בין הערבים, הרי ששני פייסות נפרדים היו! ומשיבים: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא — הרי זה בקטרת בלבד, שבעשייתה היה עסוק בכל פעם כהן אחר, כאמור.
§ Rabbi Yoḥanan said: They did not hold a separate lottery for the slaughtering and sacrifice of the daily afternoon offering. Rather, the same priest who won a particular privilege for the morning offering wins the privilege for the corresponding task in the evening, i.e., for the afternoon service. In this way, the morning lottery covered both services. The Gemara raises an objection from a baraita: Just as they hold a lottery in the morning, so too, they hold a lottery in the afternoon. This shows that there was a separate lottery for the daily afternoon offering. The Gemara answers: When that baraita was taught, it referred only to the incense, which, as stated above, was given to a different priest each time it was offered.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁמְּפַיְּיסִין לוֹ שַׁחֲרִית כָּךְ מְפַיְּיסִין לוֹ עַרְבִית אֵימָא לָהּ.

The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita: Just as they hold a lottery for it [lo] in the morning, so too, they hold a lottery for it [lo] in the afternoon. The masculine pronoun lo indicates that it is not referring to the incense, which is a feminine noun in Hebrew, but to the daily afternoon offering, which is described by a masculine noun. The Gemara answers: Change the wording of the baraita and say: Lah, using the feminine pronoun instead of the masculine lo, so that it is indeed referring to the incense.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא כדרך שמפייסין לו שחרית – פי׳ והכא לא מצי לשנויי בקטורת מדקתני לו לשון זכר אלמא לתמיד קאמר דאי בקטורת הוה ליה למיתני לה לשון נקבה.
דתנן ראב״י אומר המעלה איברים כו׳ – דתנן גרסינן משנה היא בתמיד פ״ה [מ״ב] (דף לב:) ולעיל בפ״ק (דף יד:) דפריך סתמא דתמיד אדיומא ומשני מאן תנא יומא ר״ש איש המצפה היא משום דאשכחן דפליג אחדא סתמא דתמיד דתניא ר״ש איש המצפה משנה בתמיד לא הוה מצי למימר ראב״י הוא דפליג הכא אסתמא דתמיד דקא תני ברישא הרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מכבש למזבח והדר קתני ראב״י אומר המעלה איברים וכו׳ דהא אסתמא דיומא נמי פליג דבמתניתין נמי קתני הרביעי מי מעלה איברים ואוקמה דלא כראב״י ואע״ג דאיכא נמי סתמא דמתני׳ כראב״י דקתני תמיד קרב בתשעה ופרש״י דסתמא כראב״י אין נראה לפרש כן דא״כ ה״ל להש״ס לאקשויי רישא רבנן וסיפא ראב״י ולישני אין רישא רבנן וסיפא ראב״י ונהי דמרישא דרישא דקתני י״ג כהנים זוכין בו לא קשיא לן דלרבנן הוו להו י״ד עם המעלה איברים מכבש למזבח וא״כ תקשי רישא וסיפא ראב״י ומציעתא רבנן דההיא איכא לשנויי דאתיא אפילו כרבנן ולא קא חשיב אלא י״ג כהנים הזוכין בפייס השני אבל מעלה איברים מכבש למזבח ההוא פייס רביעי באפי נפשיה הוא מיהו הא קשיא רישא רבנן וסיפא ראב״י כדפרישית ונראה דתמיד קרב בט׳ לא הויא סתמא כראב״י אלא משום דבעי למימר לא פחות ולא יותר קאמר ליכא למ״ד שיהא תמיד קרב בפחות מט׳ אבל י׳ לא הוי כל שעתא דזימנין דבהעלאת איברים מכבש למזבח זכה אחד מהנך שזכו להוליך לכבש אבל בציר מט׳ לא הוו ובחג בציר מי׳ לא הוו וכן כולם אבל אין לפרש דלא קא חשיב אלא הולכת איברים לכבש דהא קא חשיב נמי צלוחית מים ובזיכין וגזירין מיהו מצי למימר דלא קא חשיב אלא תחילת הולכות בין דאיברים בין דצלוחית מים בין דבזיכין אבל גמר הולכת איברים מכבש למזבח לא קא חשיב וראשון נראה יותר.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשם שמפייסין לו שחרית כך מפייסין לו ערבית משמע ששתי פייסות הן לקרבן התמיד, שהרי נאמר הדבר בלשון זכר, (״לו״), ומכוון בודאי לקרבן התמיד! ומשיבים: אימא [אמור] לא בלשון ״לו״, אלא ״לה״, כלומר: כדרך שעושים לקטורת של שחר כך עושים לקטורת של בין הערבים.
The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita: Just as they hold a lottery for it [lo] in the morning, so too, they hold a lottery for it [lo] in the afternoon. The masculine pronoun lo indicates that it is not referring to the incense, which is a feminine noun in Hebrew, but to the daily afternoon offering, which is described by a masculine noun. The Gemara answers: Change the wording of the baraita and say: Lah, using the feminine pronoun instead of the masculine lo, so that it is indeed referring to the incense.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁמְּפַיְּיסִין לוֹ שַׁחֲרִית כָּךְ מְפַיְּיסִין לוֹ עַרְבִית וּכְשֵׁם שֶׁמְּפַיְּיסִין לָהּ שַׁחֲרִית כָּךְ מְפַיְּיסִין לָהּ עַרְבִית.

The Gemara asks further: But wasn’t it taught in another baraita: Just as they hold a lottery for it [lo] the morning, so too, they hold a lottery for it [lo] in the afternoon; and just as they hold a lottery for it [lah] in the morning, so too, they hold a lottery for it [lah] in the afternoon. This baraita makes the statement twice, once using the masculine pronoun and once using the feminine pronoun, which shows that there was a separate lottery in the afternoon not only for the incense but also for the daily offering.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקטרת מפיסין לה בשחרית ובין הערבים.
ומקשים עוד: והתניא [והרי שנינו בברייתא] במפורש: כשם שמפייסין לו שחרית כך מפייסין לו ערבית, וכשם שמפייסין לה שחרית כך מפייסין לה ערבית הרי ששנינו שני פייסות גם לענין התמיד וגם לענין קטורת!
The Gemara asks further: But wasn’t it taught in another baraita: Just as they hold a lottery for it [lo] the morning, so too, they hold a lottery for it [lo] in the afternoon; and just as they hold a lottery for it [lah] in the morning, so too, they hold a lottery for it [lah] in the afternoon. This baraita makes the statement twice, once using the masculine pronoun and once using the feminine pronoun, which shows that there was a separate lottery in the afternoon not only for the incense but also for the daily offering.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָכָא הבְּשַׁבָּת עָסְקִינַן הוֹאִיל וּמִשְׁמָרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת.

Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is no contradiction. Here, in this last baraita, we are dealing with Shabbat, when a second lottery in the afternoon was necessary, since the priestly rotations are renewed each Shabbat. On Shabbat the outgoing watch of priests performs the morning service, and the incoming watch performs the afternoon service. Therefore, the same priest could not perform the service of both the morning and afternoon offerings, necessitating a second lottery on that day to designate priests for the various afternoon tasks.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הואיל ומשמרות מתחדשות – ומשמר שעבד שחרית אינו עובד בין הערבים.
הכא בשבת עסקינן כו׳. וכולהו שינויי לא צריכי כיון דבשבת מיירי והוי כמו אלא:
אמר רב נחמן בר יצחק הכא בשבת עסיקי׳ כו׳ – פי׳ ומתנייתא כולהו נמי בהכי מוקמי׳ להו ולא בשינויי דחיקי דלעיל. והרי הוא כאלו אמרו אלא אמר רב נחמן כו׳ והרבה כיוצא בזה בתלמודא דבעי למימר אלא ולא מפרש לה וכן פי׳ בתוספות.
אמר רב שמואל בר רב יצחק: אין מכאן סתירה, כי הכא [כאן] בברייתא אחרונה זו ביום השבת עסקינן [אנו עוסקים], הואיל ומשמרות מתחדשות שהמשמר החדש מתחיל את עבודתו ביום השבת, ועבודת שחרית נעשית במשמר היוצא ושל בין הערבים במשמר הנכנס, ואנשי המשמר החדש צריכים פייסות חדשים.
Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak said: There is no contradiction. Here, in this last baraita, we are dealing with Shabbat, when a second lottery in the afternoon was necessary, since the priestly rotations are renewed each Shabbat. On Shabbat the outgoing watch of priests performs the morning service, and the incoming watch performs the afternoon service. Therefore, the same priest could not perform the service of both the morning and afternoon offerings, necessitating a second lottery on that day to designate priests for the various afternoon tasks.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּלְמַאי דִּסְלֵיק אַדַּעְתִּין מֵעִיקָּרָא נְפִישִׁי לְהוּ פְּיָיסוֹת ומַיְיתֵי כּוּלְּהוּ מִצַּפְרָא אָתוּ דְּזָכֵי בֵּיהּ שַׁחֲרִית זָכֵי דְּזָכֵי בְּעַרְבִית זָכֵי.:

The Gemara asks: And according to what we thought initially, that there was a separate lottery each day for the daily afternoon offering, there would be too many lotteries, as the mishna states that there were just four lotteries daily. How was it conceivable even to consider such a possibility? The Gemara answers: The thought was that all the priests would come and assemble just once, in the morning, for both lotteries, and the priest who would win the lottery for sacrificing the daily morning offering would win that privilege for the morning only, and the priest who would win the lottery for sacrificing the daily afternoon offering would win the privilege for the afternoon.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמאי דסליק אדעתין כי מפיסין בזה ובזה ודלא כר׳ יוחנן נפישו להו פייסות. ואנן לא תנן אלא ד׳ פייסות בלבד. ופרקינן בקיבוץ אחד. היינו אומרים שמפיסין זה ולזה. הפייס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.
ולמאי דסליק אדעתין – שהיו מפייסין בין הערבים נפישי להו פייסות.
כולהו מצפרא – ושם מפייסין מי יזכה לשל שחרית ומי לשל בין הערבים.
ולמאי דסליק אדעתיה – כו׳ ופרקי׳ מיהא כולהו אתו מצפרא. וא״ת ולמאי דאסקי׳ שאין מפייסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זכה בו ערבית ניחא בשאר פייסות. אבל בקטרת מאי איכא למימר דהא לא שנה אדם בה מעולם. ויש מתרצים שהזוכה בקטורת שחרית אמר לזה שעמו שיזכה בו ערבית. אבל במסכת מנחות משמע שלא אמרו חדשים לקטרת אלא לבקרים אבל בו ביום חוזר ושונה בו מי שזכה בו שחרית דתרוייהו כחדא חשיבי. ובהא אתיא שמעתין כפשוטה וכן פי׳ בתוספות במסכת מנחות. (הגהה לאחד קדוש ז״ל עוד י״ל דמצפרא קא מפייסי לקטורת של בין הערבים וחשיב פייס אחד).
ושואלים: ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא [ולמה שעלה בדעתנו מתחילה] לפי הקושיה, שיש בכל יום פייס מיוחד לתמיד של בין הערבים, אם כן נפישי להו [רבו להם] הפייסות יותר מארבעה, שהרי יש לעשות פייסות נוספים בערבית! ומשיבים: מייתי כולהו מצפרא אתו [לבוא, כולם כבר מהבוקר באים] דזכי ביה [הזוכה בו בהקרבת התמיד] של שחרית — זכי [זוכה], דזכי [והזוכה בהקרבת תמיד של ערבית [בין הערבים] — זכי [זוכה] שהיו עושים בשעות הפייס גם פייסות מיוחדים לעבודות הערב, ואם כן אין משם כל הוכחה.
The Gemara asks: And according to what we thought initially, that there was a separate lottery each day for the daily afternoon offering, there would be too many lotteries, as the mishna states that there were just four lotteries daily. How was it conceivable even to consider such a possibility? The Gemara answers: The thought was that all the priests would come and assemble just once, in the morning, for both lotteries, and the priest who would win the lottery for sacrificing the daily morning offering would win that privilege for the morning only, and the priest who would win the lottery for sacrificing the daily afternoon offering would win the privilege for the afternoon.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָרְבִיעִי חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים וְכוּ׳.: מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הַמַּעֲלֶה אֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן לַמִּזְבֵּחַ.

§ The mishna states: The fourth lottery was open to those new to the service along with those old hands who had already performed it, to determine who would take the limbs up from the ramp to the altar. The Gemara states: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. As we learned in a mishna in tractate Tamid that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The priest who takes the limbs up to the ramp is the one who takes them up from the ramp to the altar. In contrast, according to the mishna discussed here, it is implied that a different priest won the privilege for the latter service in the lottery.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלא כר׳ אליעזר בן יעקב דתני בתמיד פרק ח׳ המעלה אברים לכבש הוא מעלן ע״ג המזבח ולא היה להן פייס בפ״ע. א״כ לר׳ אליעזר בן יעקב חסרו הפייסות ואינם אלא שלשה. ואמרינן אית ליה פייס אחת למחתה. והא״ר יהודה תני לא היה פייס למחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה.
הוא מעלה לגבי המזבח – אותו איש שזכה בו להוליכו לכבש חוזר ומעלהו לאחר זמן למזבח וכשהיו מוליכין אותו מניחין אותו מחציו של כבש למטה כדי שלא יצטרך להוליכו כל הכבש והולך ועולה בכבש וכשמגיע למקום שהאיברים שם נוטלן והכי תנן במסכת שקלים (דף יג.) איברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח.
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ד הפייס הרביעי היה חדשים עם ישנים להעלות איברים מן הכבש למזבח. ומעירים: מתניתין [משנתנו זו] שלא כשיטת ר׳ אליעזר בן יעקב היא. דתנן כן שנינו במשנה] במסכת תמיד: ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: הכהן המעלה איברים לכבש הוא המעלה אותן מן הכבש למזבח, שלא כפי הנראה ממשנתנו, שדבר זה היה נעשה על ידי כהן אחר על פי הגורל.
§ The mishna states: The fourth lottery was open to those new to the service along with those old hands who had already performed it, to determine who would take the limbs up from the ramp to the altar. The Gemara states: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. As we learned in a mishna in tractate Tamid that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The priest who takes the limbs up to the ramp is the one who takes them up from the ramp to the altar. In contrast, according to the mishna discussed here, it is implied that a different priest won the privilege for the latter service in the lottery.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר {משלי י״ד:כ״ח} בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּמָר סָבַר מְקוֹם שְׁכִינָה לָאו אוֹרַח אַרְעָא.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? One Sage, the tanna of the mishna discussed here, holds that it is proper to follow the verse: “In the multitude of people is the king’s glory” (Proverbs 14:28). It is a glorification of God for many priests to participate in the service, so different priests were assigned the task of taking the limbs to the ramp, and others were tasked with carrying them up the ramp to the altar. And one Sage, Rabbi Eliezer ben Ya’akov, holds that it is not proper conduct in the place of the Divine Presence to have two sets of priests for these tasks, as it gives the appearance that the first set does not want to be bothered to take the limbs up to the altar.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו אורח ארעא – למיתחזי כמאן דטריח ליה מילתא.
מקום שכינה לאו אורח ארעא – אפילו ראב״י דקסבר הכא דלאו אורח ארעא נראה דמודה הוא בההיא דתמיד [נשחט] (דף סד.) בערב הפסח שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו וכו׳ עד והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד ומפרש בגמרא טעמא משום ברוב עם הדרת מלך דהתם לא שייך למימר לאו אורח ארעא שהרי כשהיה נותנה לחבירו לא היה הולך לו אלא חוזר ומקבל ומושיט וחוזר ומקבל ומושיט שהרי רוב פסחים היה להם אבל היכא שמוליך עד לכבש והולך לו ההוא ודאי לאו אורח ארעא.
מיהא אתו מצפרא. וא״ת ולמאי דאסיקנא לא ניחא אם לא תפרש דאתו כולהו מצפרא כי בקטורת לא היה פייס אלא כהן (אבל) הזוכה בה שחרית היה זוכה בה ערבית. ה״ר יוסף:
הרביעי מי מעלה כו׳. דקטורת קודם לאברים כדמפקינן לקמן בפרק ג׳ (דף לג.) מקרא:
ומר סבר מקום שכינה לאו אורח ארעא. שיניח זה העבודה וילך לו ויעשה אחרת אבל ודאי כולי עלמא מודו שהיו מביאין האברים על הכבש כשמלחום כמו שמפורש במס׳ תמיד ובכמה דוכתי:
משום שכינה לאו אורח ארעא – פי׳ שנראה כאלו הדבר משא עליו להעלותו עד למזבח ולפיכך מניחו בכבש והולך לו ואינו חוזר לבא ולהעלותו.
ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו]? מר [חכם זה], התנא שלנו, סבר לפי הכתוב: ״ברב עם הדרת מלך״ (משלי יד, כח) ומשום הדרת מלך ראוי שיהיו עסוקים בעבודתו כהנים מרובים, מהם המעלים את אברי הקרבן לכבש, ומהם המעלים אותם למזבח. ומר [וחכם זה] ר׳ אליעזר בן יעקב, סבר: מקום שכינה לאו אורח ארעא [אינו דרך ארץ] להרבות באנשים המתעסקים במלאכתו, דבר המורה על שטורח הוא להם.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? One Sage, the tanna of the mishna discussed here, holds that it is proper to follow the verse: “In the multitude of people is the king’s glory” (Proverbs 14:28). It is a glorification of God for many priests to participate in the service, so different priests were assigned the task of taking the limbs to the ramp, and others were tasked with carrying them up the ramp to the altar. And one Sage, Rabbi Eliezer ben Ya’akov, holds that it is not proper conduct in the place of the Divine Presence to have two sets of priests for these tasks, as it gives the appearance that the first set does not want to be bothered to take the limbs up to the altar.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רָבָא לָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אִית לֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי יְהוּדָה אִית לֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דא״כדְּאִם כֵּן בָּצְרוּ לְהוּ פְּיָיסוֹת.

Rava said: Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who holds that the same priest who brought the limbs to the ramp also brought them up to the altar, is not of the same opinion as Rabbi Yehuda, who holds that there is no separate lottery for the privilege of carrying the coal pan for the incense. And conversely, Rabbi Yehuda is not of the same opinion as Rabbi Eliezer ben Ya’akov. As, if it would be so that these two Sages agreed with each other, there would be too few lotteries; there would be only three lotteries rather than four. Rather, one must say that according to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who maintains that there was no lottery held for taking the limbs up to the altar, there was a fourth lottery to determine who would carry the coal pan; and according to Rabbi Yehuda, who maintains that there was no lottery for carrying the coal pan, there must have been a lottery for carrying the limbs up to the ramp.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא ר׳ אליעזר לית ליה הא דר׳ יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא פליג עליה ואמר אית ליה פייס למחתה בפ״ע. ולא ר׳ יהודה אית ליה הא דר׳ אליעזר דאמר לא היה פייס לאברים להעלותם מן הכבש למזבח אלא אומר היה להן פייס בפ״ע. ולמחתה לא היה לה פייס. שאם יש אחד מהן שאומר לא היה פייס למחתה ולא לאברים שעל הכבש לא תמצא אלא ג׳ פייסות.
לא ר״א בן יעקב אית ליה דר׳ יהודה – דאמר לא היה פייס למחתה ונותן ראב״י פייס למחתה תחת פייס מן הכבש ולמזבח.
דא״כ בצרי להו פייסות – הלכך ר׳ יהודה משלים פייסות בהעלאה מן הכבש למזבח. ור׳ אליעזר משלים אותה בפייס של מחתה דסבירא ליה לתלמודא דליכא תנא דמבציר מד׳ פייסות.
אמר רבא: לא ר׳ אליעזר בן יעקב אית ליה [יש לו, מקבל] את שיטת ר׳ יהודה בפייסות שאמר שאין פייס מיוחד למחתה, ולא ר׳ יהודה אית ליה [יש לו, מקבל] את שיטת ר׳ אליעזר בן יעקב האומר כי כן היו עושים פייס מיוחד למחתה. שאם כן אתה אומר, הרי בצרו להו [חסרים להם] פייסות, שהרי לפי זה אין ארבע פייסות אלא רק שלושה. אלא צריך לומר שלדעת ר׳ אליעזר היה פייס מיוחד למחתה ופייס מיוחד לקטורת, ולדעת ר׳ יהודה, היה פייס להעלאת איברים.
Rava said: Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who holds that the same priest who brought the limbs to the ramp also brought them up to the altar, is not of the same opinion as Rabbi Yehuda, who holds that there is no separate lottery for the privilege of carrying the coal pan for the incense. And conversely, Rabbi Yehuda is not of the same opinion as Rabbi Eliezer ben Ya’akov. As, if it would be so that these two Sages agreed with each other, there would be too few lotteries; there would be only three lotteries rather than four. Rather, one must say that according to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, who maintains that there was no lottery held for taking the limbs up to the altar, there was a fourth lottery to determine who would carry the coal pan; and according to Rabbi Yehuda, who maintains that there was no lottery for carrying the coal pan, there must have been a lottery for carrying the limbs up to the ramp.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִי מַשְׁכַּחַתְּ תַּנָּא דְּתָנֵי חָמֵשׁ

And if you find a tanna in a baraita who teaches that there were five lotteries for the Temple service,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי משכחת תנא דתני חמש כו׳ – תימה לי לימא דההוא תנא סבירא ליה דחוזרין ומפיסין לתמיד של בין הערבים בערב דהשתא איכא ה׳ פייסות וי״ל דה״ק אי משכחת תנא דתני חמש בשחרית אי נמי י״ל אי קסבר דחוזרין ומפייסין לתמיד של בין הערבים אף על גב דהפיסו לתמיד של שחר א״כ היו חוזרין ומפיסין נמי להקטרת של בין הערבים ונפישי להו פייסות טפי מחמש.
ואי משכחת [ואם תמצא] תנא דתני [ששונה] חמש פייסות בסדר היום במקדש
And if you find a tanna in a baraita who teaches that there were five lotteries for the Temple service,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא כו., עין משפט נר מצוה יומא כו., ר׳ חננאל יומא כו., רש"י יומא כו., תוספות יומא כו., תוספות ישנים יומא כו., תוספות רי"ד יומא כו., בית הבחירה למאירי יומא כו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כו., מהרש"א חידושי הלכות יומא כו., מהרש"א חידושי אגדות יומא כו., גליון הש"ס לרע"א יומא כו., פירוש הרב שטיינזלץ יומא כו., אסופת מאמרים יומא כו.

Yoma 26a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 26a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 26a, R. Chananel Yoma 26a, Rashi Yoma 26a, Tosafot Yoma 26a, Tosefot Yeshanim Yoma 26a, Tosefot Rid Yoma 26a, Meiri Yoma 26a, Ritva Yoma 26a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 26a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 26a, Gilyon HaShas Yoma 26a, Steinsaltz Commentary Yoma 26a, Collected Articles Yoma 26a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144