×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה פַּיִיס לַמַּחְתָּה אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁזָּכָה בִּקְטֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעִמּוֹ זְכֵה עִמִּי בַּמַּחְתָּה.
Come and hear a proof from a baraita: Rabbi Yehuda says: When the third lottery was held to determine who would perform the burning of the incense, there was no separate lottery held for carrying the coal pan, although a second priest was required to rake up coals from the outer altar, carry them in a coal pan, and put them on the inner altar, where the priest assigned the task of burning the incense would then place the incense onto the coals. Rather, the priest who won the privilege of the incense said to the one who was next to him: Be privileged along with me with the task of carrying the coal pan. This shows that each individual service did not have its own lottery; rather, the other priests adjacent to the winner of the lottery were automatically chosen for the ancillary tasks.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ט׳ בשתי דפנות. י׳ בקרביים. י״א בסולת המנחה. י״ב בחביתי כהן [גדול]. י״ג ביין נסך.
לא היה פייס למחתה – כשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א׳ שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר׳ יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין.
תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו׳ – תימה מאי מייתי מר׳ יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי״ל דהכי מייתי דאפילו ת״ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ״ל דלר׳ יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה״כ דכ״ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע״ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ׳ הוציאו לו (יומא מז.) כ״ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו׳ ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י״ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ״א] דקתני בתר מילתא דר׳ יהודה דהכא דברי ראב״י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב״י איירי ר׳ יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר׳ יהודה דע״כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס״ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע״כ לא פליג ראב״י עליה לקמן דס״ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד׳ פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד׳ פייסות ומדקא פריך לקמן (דף כו.) כמה זימנין א״כ בצרי להו פייס וא״כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו.
כבר ביארנו שעבודת התמיד כולן היו נעשות בפייס אחד ר״ל שמכיון שנתברר מי הוא השוחט נתבררו כל עבודות התמיד לשנים עשר הכהנים הסמוכים לו כמו שפירשנו במשנה בפייס שני אף בפייס שלישי כל שזכה בקטרת הוא צריך כהן אחר עמו מפני שהזוכה בא ונוטל כלי מלא וגדוש בקטורת וצריך לו אחר שיהא מביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון על הדרך שיתבאר ומחתה זו אין מפייסין עליה כלל אלא מכיון שזכה אחד בקטורת זכה הסמוך לו במחתה כדרך שביארנו בפייס שני ואין אומרים הואיל וקטורת אינו דבר המצוי כלומר שאין זמן עשייתה נמשך וכן שהיתה חזקה בידם שהוא מעשר אף הזוכה במחתה יהיו מפייסים בה אלא אין מפייסין בה כלל:
המקבל את הדם צריך שיקבל את כולו שנאמ׳ ואת כל הדם וכבר ביארנו שהשחיטה כשרה בזר ומעתה אף כשהיה על ידי כהן אינה צריכה קידוש ידים ורגלים וזו היא שאמרו בן קטין עשה דדים לכיור ר״ל שמתחלה לא היו עושים שם אלא שנים והוא הוסיף עשרה והם שנים עשר כדי שיהו כולם מקדשין בבת אחת ואלו היה השוחט טעון קידוש היה צריך לשלשה עשר:
ת״ש ר׳ יהודה אומר לא היה לה פייס למחתה וכו׳ – וקס״ד דכיון שהיו עושין כן באלו שהן חשובות שכן היו עושין בשאר עבודות שבשאר פייסות שאין מפיסין אלא בעבודה אחת.
בפרש״י בד״ה לא היה כו׳ ומכניס להיכל ונותן על כו׳ ובד״ה מי מקבל כו׳ דלא מנה לה במתני׳ כהן כו׳ ובד״ה דרך הלוכו כו׳ הקודם קודם הס״ד ובד״ה דרך הפשטו מצד הרגלים לצד הראש הס״ד ואח״כ מה״ד דרך נתוחו כו׳ וסדר הולכתן פליגי הני תנאי כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ת״ש כו׳ הכא דלא טריחא מלתא דמצי כו׳ ובד״ה מנין כו׳ בכלל הראש הוא הס״ד ואח״כ מ״ה נותן פדר כו׳ לכל הנתחים דכיון דהראש קודם כו׳ כצ״ל:
תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקור אחר; ממה ששנינו: ר׳ יהודה אומר: כשעשו פייס לקטורת, אף על פי שהיו צריכים לעבודה זו שני כהנים, האחד שהיה מוליך את הקטורת להקטרה בהיכל והשני שהיה חותה גחלים מהמזבח החיצון והיה מכניסם להיכל ומניחם על גבי מזבח הזהב, כדי שיוכל חבירו להניח עליהם את הקטורת, מכל מקום לא היה פייס מיוחד להולכת המחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו (שעומד סמוך לו) זכה עמי במחתה. הרי שלא עשו פייס מיוחד לכל עבודה בנפרד!
Come and hear a proof from a baraita: Rabbi Yehuda says: When the third lottery was held to determine who would perform the burning of the incense, there was no separate lottery held for carrying the coal pan, although a second priest was required to rake up coals from the outer altar, carry them in a coal pan, and put them on the inner altar, where the priest assigned the task of burning the incense would then place the incense onto the coals. Rather, the priest who won the privilege of the incense said to the one who was next to him: Be privileged along with me with the task of carrying the coal pan. This shows that each individual service did not have its own lottery; rather, the other priests adjacent to the winner of the lottery were automatically chosen for the ancillary tasks.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) שָׁאנֵי מַחְתָּה וּקְטֹרֶת דַּחֲדָא עֲבוֹדָה הִיא.

The Gemara rejects this proof: The tasks of carrying the coal pan and burning the incense are different, because together they are considered as a single service, so that a single lottery determined the participants for the two tasks.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראיה זו דוחים: שאני [שונה] מחתה וקטרת דחדא עבודה היא כעבודה אחת היא] נחשבת, ולכן אין ראוי לעשותה בשני פייסות.
The Gemara rejects this proof: The tasks of carrying the coal pan and burning the incense are different, because together they are considered as a single service, so that a single lottery determined the participants for the two tasks.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיכָּא דְּאָמְרִי דַּוְקָא מַחְתָּה וּקְטֹרֶת דַּחֲדָא עֲבוֹדָה הִיא אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת בָּעֵי פַּיִיס.

There are those who say that this baraita was brought to derive the opposite conclusion: It was specifically concerning the case of carrying the coal pan and burning the incense, which are considered as two parts of one and the same service, that Rabbi Yehuda said one lottery can be used to assign the two tasks. However, the implication is that other services, which are not interrelated in this manner, require a lottery for each and every separate task. If Rabbi Yehuda had meant this to be a general principle, why did he mention the specific example of the coal pan and the incense?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] שממקור זה רצוננו להוכיח מתחילה הוכחה הפוכה: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה כעבודה אחת] היא אמר ר׳ יהודה שאין צורך בפייס לחוד אבל שאר עבודות — בעי [צריך] פייס לכל אחת בנפרד!
There are those who say that this baraita was brought to derive the opposite conclusion: It was specifically concerning the case of carrying the coal pan and burning the incense, which are considered as two parts of one and the same service, that Rabbi Yehuda said one lottery can be used to assign the two tasks. However, the implication is that other services, which are not interrelated in this manner, require a lottery for each and every separate task. If Rabbi Yehuda had meant this to be a general principle, why did he mention the specific example of the coal pan and the incense?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַחְתָּה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְלָא שְׁכִיחָא וּמְעַתְּרָא נַתְקֵין לַהּ פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמָהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

This argument is rejected: That is not a proof that other services require their own lotteries. The reason Rabbi Yehuda mentioned this specific example is that it was necessary for him to teach explicitly that the coal pan and the burning of the incense do not have separate lotteries but a single, combined lottery. It might have entered your mind to say that since the burning of incense is infrequent, being performed only twice a day, unlike other offerings, which may be donated by private individuals and brought many times a day, and also since it brings about wealth for whoever performs it, as the Gemara teaches later, we should institute a separate lottery for bringing in the coal pan itself, as many priests wished to perform this task. Therefore, Rabbi Yehuda teaches us that despite this, the bringing in of the coal pan does not have its own lottery. Consequently, there is no proof either way from this baraita.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הואיל ולא שכיחא – הקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה.
ומעתרא – ומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא כו.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הואיל ולא שכיחא ומעתרא – פי׳ דכולי שאר עבודות שכיחי בכל הקרבנות אבל קטורת ליתא אלא בקרבן תמיד והקטרת מעשרת כדלקמן: י״ב אחיו הכהנים נמשכים אחריו פי׳ שזוכין בגורלו כמו שפירשנו.
ודוחים ראיה זו: מכאן אין להוכיח כי מחתה אצטריכא ליה [הוצרכה לו] לומר במפורש שאינה צריכה פייס, ולא משום שאין כן הסדר בשאר עבודות, אלא, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] הואיל ועבודה זו לא שכיחא [אינה מצויה] שהרי נעשית רק פעמיים בכל יום ואינה כשאר הקרבנות שבאים נדבה ומעתרא [והיא מעשירה], שאמרו חכמים שהקטרת הקטורת היא סגולה לעושר, נתקין לה פייס בפני עצמה שהרי רבים הקופצים עליה. קא משמע לן [השמיע לנו] כי בכל זאת אין עושים כן, ואם כן אין מכאן ראיה.
This argument is rejected: That is not a proof that other services require their own lotteries. The reason Rabbi Yehuda mentioned this specific example is that it was necessary for him to teach explicitly that the coal pan and the burning of the incense do not have separate lotteries but a single, combined lottery. It might have entered your mind to say that since the burning of incense is infrequent, being performed only twice a day, unlike other offerings, which may be donated by private individuals and brought many times a day, and also since it brings about wealth for whoever performs it, as the Gemara teaches later, we should institute a separate lottery for bringing in the coal pan itself, as many priests wished to perform this task. Therefore, Rabbi Yehuda teaches us that despite this, the bringing in of the coal pan does not have its own lottery. Consequently, there is no proof either way from this baraita.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא לֹא לְכׇל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה מְפַיְּיסִין אֶלָּא כֹּהֵן שֶׁזָּכָה בְּתָמִיד אשְׁנֵים עָשָׂר אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִמְשָׁכִין עִמּוֹ שְׁמַע מִינַּהּ.:

Come and hear a proof from what Rabbi Ḥiyya taught explicitly in a baraita: A lottery is not held for each individual service; rather, beginning with the priest who won the lottery of the daily offering, twelve of his fellow priests, those standing next to him, are drawn in along with him to perform the other acts of the daily offering. The Gemara concludes: Learn from this that it is so.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנה ר׳ חייא במפורש: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים העומדים סמוך לו נמשכין עמו לשאר עבודות שבקרבן התמיד. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Come and hear a proof from what Rabbi Ḥiyya taught explicitly in a baraita: A lottery is not held for each individual service; rather, beginning with the priest who won the lottery of the daily offering, twelve of his fellow priests, those standing next to him, are drawn in along with him to perform the other acts of the daily offering. The Gemara concludes: Learn from this that it is so.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פַּיִיס הַשֵּׁנִי וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מִי מְקַבֵּל שׁוֹחֵט מְקַבֵּל דְּאִי אָמְרַתְּ זוֹרֵק מְקַבֵּל אַגַּב חַבִּיבוּתֵיהּ לָא מְקַבֵּל לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ דָּם.

§ It was taught in the mishna: The second lottery determines who slaughters, who sprinkles the blood, etc. The task of collecting the blood in a vessel, which is between slaughtering and sprinkling, is not mentioned. Therefore, it must be assumed that either the priest who slaughtered or the priest who sprinkled the blood was assigned this task as well. A dilemma was raised before the Sages: Who collects the blood? Is it the one who slaughters the offering who also collects the blood? The reason to support this conclusion is that if you say that the one who sprinkles the blood is the one who collects it, a situation might arise in which, due to his enthusiasm and his love for the mitzva of sprinkling, a service that is considered more important than collecting because it directly involves the altar, the priest might not collect all the blood as the halakha requires but would hurry to go on and sprinkle it after he has collected only some of the blood.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבל. דרך הילוכו היה קרב.
ירושלמי הראש והרגל. א״ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.
מי מקבל – דם התמיד כיון דלא מנה לה במתני׳ כהן שמע מינה חד מהני עביד לה.
אגב חביבותיה – דזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שקבל הדם שוחט מקבל – פי׳ כשהוא כהן.
א שנינו במשנה: פייס השני מי שוחט מי זורק וכו׳. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים השאלה: מי מקבל את הדם? שהרי לא נזכר בין הזוכים בפייס הכהן המקבל את הדם היוצא בשעת שחיטה, שאותו יש לזרוק אחר כך על המזבח. ואם כן מובן שכהן העושה עבודה אחרת עוסק גם בקבלת הדם, ויש לחקור האם השוחט עצמו מקבל, וטעם הדבר: דאי אמרת [שאם אומר אתה] כי הזורק הוא שמקבל, אם כן יכול להווצר מצב שאגב חביבותיה [חביבותה] של המצוה, שהוא חפץ למהר ולזרוק אינו ממתין ולא [אינו] מקבל ליה לכוליה [את כל] הדם, אלא כשיש בידו דם כדי זריקה ממהר הוא לזורקו.
§ It was taught in the mishna: The second lottery determines who slaughters, who sprinkles the blood, etc. The task of collecting the blood in a vessel, which is between slaughtering and sprinkling, is not mentioned. Therefore, it must be assumed that either the priest who slaughtered or the priest who sprinkled the blood was assigned this task as well. A dilemma was raised before the Sages: Who collects the blood? Is it the one who slaughters the offering who also collects the blood? The reason to support this conclusion is that if you say that the one who sprinkles the blood is the one who collects it, a situation might arise in which, due to his enthusiasm and his love for the mitzva of sprinkling, a service that is considered more important than collecting because it directly involves the altar, the priest might not collect all the blood as the halakha requires but would hurry to go on and sprinkle it after he has collected only some of the blood.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אוֹ דִילְמָא זוֹרֵק מְקַבֵּל דְּאִי אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט מְקַבֵּל זִימְנִין דְּשָׁחֵיט זָר.

Or perhaps one should draw the opposite conclusion, that it is the one who sprinkles that collects the blood, as, if you say that the one who slaughters is the one who collects, this principle could not be universally applied, as sometimes a non-priest slaughters the offering. Slaughtering offerings is not a sacred service and may be performed by anyone, unlike the collection of the blood, which is performed by a priest. In those cases when a non-priest slaughtered the daily offering, he would not be able to collect the blood.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זימנין דשחיט זר – שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר.
או דילמא זורק מקבל. וא״ת ואמאי לא פשיט ליה מדתנן לקמן בפ״ג (דף לא:) קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו משמע דוקא כ״ג אבל בשאר ימים אין אחר ממרק אלא השוחט ממרק לפי שאחר היה מקבל י״ל דה״ה נמי באחר שצריך למרק שחיטה אף על גב דלא תני ליה ועוד בכהן גדול איצטריך למיתנייה ליה לפי שיש פסול אם אין עבודות נעשות בו אי נמי י״ל משום חולשא דכ״ג מירק אחר ולא משום שלא היה יכול לקבל אם היה ממרק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דילמא [שמא] נאמר בצד אחר: כי זורק מקבל, דאי אמרת [שאם אומר אתה] שהשוחט הוא שמקבל — זימנין דשחיט [פעמים ששוחט] זר, שהרי שחיטת הקרבן אינה בין עבודות הקודש ומותרת בכל אדם, ולפי ההרגל יקבל הוא עצמו את הדם וישכח כי הקבלה מצות כהונה היא?
Or perhaps one should draw the opposite conclusion, that it is the one who sprinkles that collects the blood, as, if you say that the one who slaughters is the one who collects, this principle could not be universally applied, as sometimes a non-priest slaughters the offering. Slaughtering offerings is not a sacred service and may be performed by anyone, unlike the collection of the blood, which is performed by a priest. In those cases when a non-priest slaughtered the daily offering, he would not be able to collect the blood.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״שתָּא שְׁמַע בֶּן קָטִין עָשָׂה י״בשְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ י״בשְׁנֵים עָשָׂר אֶחָיו הַכֹּהֲנִים הָעֲסוּקִין בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁין יְדֵיהֶן וְרַגְלֵיהֶן בְּבַת אַחַת.

The Gemara cites a source as evidence for one side of the argument: Come and hear from that which was taught in a mishna: Ben Katin made twelve spigots for the large laver to replace the original two spouts that were there, so that his twelve fellow priests who were engaged in the sacrifice of the daily offering could all sanctify their hands and feet at one time. Although there are thirteen participants listed in the mishna, the slaughterer of the offering was not required to sanctify his hands and feet because, as mentioned above, slaughtering is not a sacred service. Therefore, only twelve spigots were needed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן קטין – כ״ג היה.
י״ב דדים – שהוא יוצק בהן מים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים ראיה: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנה: הכהן הגדול בן קטין עשה שנים עשר דד (פיות) לכיור הגדול במקום שנים שהיו לו קודם כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד, מקדשין (רוחצין) ידיהן ורגליהן בבת אחת.
The Gemara cites a source as evidence for one side of the argument: Come and hear from that which was taught in a mishna: Ben Katin made twelve spigots for the large laver to replace the original two spouts that were there, so that his twelve fellow priests who were engaged in the sacrifice of the daily offering could all sanctify their hands and feet at one time. Although there are thirteen participants listed in the mishna, the slaughterer of the offering was not required to sanctify his hands and feet because, as mentioned above, slaughtering is not a sacred service. Therefore, only twelve spigots were needed.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שׁוֹחֵט מְקַבֵּל תְּלֵיסַר הָוֵי אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ בזוֹרֵק מְקַבֵּל שְׁמַע מִינַּהּ.

And if it should enter your mind to say that the one who slaughters is the one who collects the blood, then there are sometimes thirteen participants, so thirteen spigots should be needed. On those occasions when a non-priest slaughtered the daily offering, an extra priest would be required to come and collect its blood. Since the collection of blood is a sacred service, it too requires sanctification of the hands and feet. Rather, since there were only twelve spigots, isn’t it correct to conclude from this that it is the one who sprinkles, and not the one who slaughters, who collects the blood? The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תליסר הוי – שהרי שלש עשרה עבודות נמנו במשנתנו בעבודות פייס התמיד אלא שהשחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו כשהיא בכהן לפי שהיא עבודה שהיא כשירה בזר ואי אמרת שוחט מקבל נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו בשביל הקבלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי ס״ד שוחט מקבל תליסר הוו – פי׳ שאף על פי שהשוחט אינו טעון קדוש ידים ורגלים מחמת השחיטה לפי שכשרה בזר. הרי הוא צריך קדוש ידים ורגלים מפני קבלת הדם שהיא מצות כהונה. והקשו בתוס׳ אמאי לא פשטי׳ בעיין ממתני׳ דתנן לקמן נתנו לו את התמיד קירצו ומירק אחר שחיט׳ על ידו. וש״מ דדוקא ביום הכפורים מפני שכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו וצריך הוא עצמו לקבל הדם. הא בשאר ימות השנה הוא עצמו ממרק שחיטתו וכיון שהוא ממרק לא סגיא שלא יהא אחר מקבל. ותירצו דדילמא ביוה״כ הוא חיובא לעכובא מפני שאי אפשר בכהן אחר אבל בשאר ימות השנה כדיניה או שממרק הוא וזורק מקבל או מקבל הוא ואחר ממרק.
אף אנן נמי תנינא דמדקתני קבל המקבל ובא לו לזרוק מכלל שהמקבל הוא הבא לזרוק.
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי השוחט הוא גם זה המקבל — אם כן תליסר הוי [שלושה עשר הם] כפי שנמנו במשנה! כי לשחיטה בלבד אין חייבים לרחוץ ידים ורגלים, שכן אינה עבודת קודש וכשרה גם בזר, אולם אם השוחט הוא גם המקבל, ודאי שצריך הוא לרחוץ לפני הקבלה שהיא עבודת קודש! אלא לאו [האם לא] שמע מינה [למד מכאן] כי הזורק הוא המקבל את הדם. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
And if it should enter your mind to say that the one who slaughters is the one who collects the blood, then there are sometimes thirteen participants, so thirteen spigots should be needed. On those occasions when a non-priest slaughtered the daily offering, an extra priest would be required to come and collect its blood. Since the collection of blood is a sacred service, it too requires sanctification of the hands and feet. Rather, since there were only twelve spigots, isn’t it correct to conclude from this that it is the one who sprinkles, and not the one who slaughters, who collects the blood? The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל וּבָא לוֹ לִזְרוֹק שְׁמַע מִינַּהּ.:

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: We too have learned a support for this conclusion in a mishna that gives the sequence of the services for the daily offering: The slaughterer of the offering slaughtered, the collector of its blood collected, and he then comes to sprinkle the blood. The wording indicates that the one who collects the blood is also the one who subsequently sprinkles it. The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אנן נמי תנינא – במסכת תמיד ובא לו לזרוק גרסינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא [אנו שנינו גם כן] במשנתנו ראיה לדבר, שנאמר בסדר עבודת התמיד: שחט השוחט, וקבל המקבל ובא לו לזרוק משמע שהמקבל הוא זה שזורק. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: We too have learned a support for this conclusion in a mishna that gives the sequence of the services for the daily offering: The slaughterer of the offering slaughtered, the collector of its blood collected, and he then comes to sprinkle the blood. The wording indicates that the one who collects the blood is also the one who subsequently sprinkles it. The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר בֶּן עַזַּאי לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דֶּרֶךְ הֶפְשֵׁטוֹ הָיָה קָרֵב כֵּיצַד דֶּרֶךְ הֶפְשֵׁטוֹ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה.

§ The mishna states that ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yehoshua that the sequence for carrying up the animal’s limbs was based on the way it walks when alive, meaning that its front parts are taken up first. The Sages taught in the Tosefta: In what manner is the animal brought up according to the way it walks? It is in this manner: The head and the right hind leg are brought up first. The other parts follow this sequence: The breast and the neck, and then the two forelegs, and then the two flanks, then the tail and the left hind leg. Rabbi Yosei says: It was sacrificed according to the way it was skinned. In what manner is the animal brought up according to the way it was skinned? It is in this manner: The head and the right leg are brought first, then the tail and the left leg together, then the two flanks, and then the two forelegs, then the breast and the neck.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן כיצד דרך הילוכו. הראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.
דרך הלוכו – של צד הראש קודמין הקודם קודם.
הראש והרגל – של ימין לדברי הכל קודמת ומקרא יליף לה לקמן.
דרך הפשטו – מצד הרגלים לצד הראש.
דרך הלוכו הראש והרגל. לכולהו קדים ראש ורגל כדמפרש טעם לקמן ולא משום דרך הלוכו כך ודרך הפשטו כך כדמוכח בפרק כל כתבי (דף קיו:)⁠1:
ושתי ידים העוקץ והרגל. ופריך והכתיב כל מבחר ירך וכתף אלמא רגל קדים ליד ולספרים דגרסי רגל מקמי ידים איכא למימר דפריך אכולהו דמדמדכר ידים ורגל אחרונים א״כ גרועים הם והכתוב משבחם מבחר ירך וכתף ומשני ההוא בכחושה דמיירי ברשעי ישראל שהן אוכלין וחומסין עניים והם טובים לפי שיש רוב בשר אבל בתמיד שהיה שמן מיוחד שבעדרו אזלינן בתר שומנה:
1. משם מוכח רק דדרך הפשטו הוא מן הרגלים וע״ש ברש״י ובתו׳ מנחות ס״ג ע״ב אבל מדרך הלוכו לא מוכח התם מידי. ועיין ש״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד דרך הלוכו כו׳ – וכולהו תנאי מודו שהראש והרגל מוליכין ביחד כדאיתא לקמן ואין חוששין בזה לא בדרך הלוכו ולא לשום סדר אחר.
ב במשנה הובא שאמר בן עזאי לפני ר׳ עקיבא בשם ר׳ יהושע שהיו מעלים את התמיד כדרך הילוכו, שחלקו הקדמי עולה תחילה. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: כיצד דרך הלוכו? — באופן זה: הראש והרגל תחילה, ולאחריהם כסדר הזה החזה והגרה, ושתי ידים, ושתי דפנות, העוקץ (הזנב) והרגל. ר׳ יוסי אומר: דרך הפשטו היה קרב, כיצד דרך הפשטו? — מפשיטין אותו הראש והרגל יחד, העוקץ והרגל יחד, ואחר כך שתי דפנות, ושתי ידים, החזה והגרה.
§ The mishna states that ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yehoshua that the sequence for carrying up the animal’s limbs was based on the way it walks when alive, meaning that its front parts are taken up first. The Sages taught in the Tosefta: In what manner is the animal brought up according to the way it walks? It is in this manner: The head and the right hind leg are brought up first. The other parts follow this sequence: The breast and the neck, and then the two forelegs, and then the two flanks, then the tail and the left hind leg. Rabbi Yosei says: It was sacrificed according to the way it was skinned. In what manner is the animal brought up according to the way it was skinned? It is in this manner: The head and the right leg are brought first, then the tail and the left leg together, then the two flanks, and then the two forelegs, then the breast and the neck.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דֶּרֶךְ נִיתּוּחוֹ הָיָה קָרֵב כֵּיצַד דֶּרֶךְ נִיתּוּחוֹ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי יָדַיִם הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת וְהָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר דֶּרֶךְ עִילּוּיוֹ הָיָה קָרֵב כֵּיצַד דֶּרֶךְ עִילּוּיוֹ הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְהָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם.

Rabbi Akiva says: It was sacrificed according to the way it was cut up into limbs after the skinning. In what manner is the animal brought up according to the way it was cut up? It is in this manner: The head and the right leg first, and then the two forelegs, then the breast and the neck, and then the two flanks, and then the tail and the left leg. Rabbi Yosei HaGelili says: It was sacrificed according to the quality of its various sections, so that the best pieces were taken up first. In what manner is the animal brought up according to the quality of the pieces? It is in this manner: The head and the right leg, then the breast and the neck, and then the two flanks, then the tail and the left leg, and then the two forelegs.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר׳ יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב. העוקץ והרגל כו׳ ודבריו פשוטין הן. ר׳ עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו׳. פי׳ ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו׳ והוא כדברי ר׳ עקיבא. ר׳ יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו׳ והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.
דרך ניתוחו – כסדר שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר אחר אבר וסדר ניתוחו מפורש במס׳ תמיד (דף לא.) כמו שהוא סדור כאן כיצד דרך ניתוחו כו׳ וכשהוא מנתח נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו וכולן עומדים שם עד שיקבלו שם כולן והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר זה ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי מר אמר הכי ומר אמר הכי.
הכי גרסינן: כיצד דרך ניתוחו הראש והרגל ושתי ידיו והחזה והגרה ושתי הדפנות עוקץ והרגל.
דרך עילויו – דרך מיטב שלו ומבחר נתחיו המובחר קודם.
ה״ג: כיצד דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ עקיבא אומר: דרך ניתוחו לאיברים לאחר ההפשטה היה קרב. וכיצד דרך ניתוחו? — הראש והרגל, ושתי ידים, החזה, והגרה, ושתי דפנות, והעוקץ והרגל. ר׳ יוסי הגלילי אומר: דרך עילויו (טיבו) היה קרב שהחלקים המובחרים הם היו עולים ראשונה. כיצד דרך עילויו? — הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, העוקץ והרגל ולבסוף שתי הידים.
Rabbi Akiva says: It was sacrificed according to the way it was cut up into limbs after the skinning. In what manner is the animal brought up according to the way it was cut up? It is in this manner: The head and the right leg first, and then the two forelegs, then the breast and the neck, and then the two flanks, and then the tail and the left leg. Rabbi Yosei HaGelili says: It was sacrificed according to the quality of its various sections, so that the best pieces were taken up first. In what manner is the animal brought up according to the quality of the pieces? It is in this manner: The head and the right leg, then the breast and the neck, and then the two flanks, then the tail and the left leg, and then the two forelegs.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָכְתִיב {יחזקאל כ״ד:ד׳} כׇּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף הָהִיא בִּכְחוּשָׁה.

The Gemara poses a question with regard to Rabbi Yosei HaGelili’s position: But isn’t it written: “Every good piece, the thigh and the shoulder” (Ezekiel 24:4), indicating that these are the best cuts of the animal? Why doesn’t Rabbi Yosei HaGelili say that these are offered first (Rabbeinu Ḥananel)? The Gemara answers: That verse is speaking of a lean sheep, whose thigh and shoulder are indeed the best pieces. However, in the sheep brought for the daily offering, which were of the finest quality, there were other parts that were of higher quality.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא בכחושה – כלומר: אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.
והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף – אלמא ירך מעלי מכתף.
בכחושה – ירך מעלי דאלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף – אלמא ירך משובח מן הכתף ואלו הכא קתני ידים מקמי רגל שמאל. ופרקי׳ לא קשיא הא בבריאה הא בכחושה. פרש״י ז״ל דבבריאה כתף עדיף ובכחושה ירך עדיף וקרא מיירי בעניי ישראל שהיו הראשונים גוזלין וחומסין אותן.
בין תנא דידן וגו׳ הוצרך לומר כך משום דתנא דידן לא אזיל במנינא כחד מהני תנאי להכי פריש רבא דבשיטתא דרבי יוסי אזיל דאזיל בתר עילויא. אלא דתנא דידן אזיל בתר איברא דבשרא כלו׳ גודל האיברים שהגדול יותר הוא המעולה בעיניו. ור׳ יוסי חשיב לעילויא ההוא דשמן טפי וכדפרש״י ז״ל.
על דברי ר׳ יוסי הגלילי מקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״כל נתח טוב ירך וכתף״ (יחזקאל כד, ד) משמע שאלה הם החלקים המובחרים, ומדוע אין ר׳ יוסי מקדימם (ר״ח)? ומשיבים: ההיא [יחזקאל כד, ד] מדובר בצאן כחושה, שבה אכן הירך והכתף הן המובחרות, אבל בכבש התמיד שהיו נוהגים להביאו מן המובחר, החלקים האחרים טובים יותר.
The Gemara poses a question with regard to Rabbi Yosei HaGelili’s position: But isn’t it written: “Every good piece, the thigh and the shoulder” (Ezekiel 24:4), indicating that these are the best cuts of the animal? Why doesn’t Rabbi Yosei HaGelili say that these are offered first (Rabbeinu Ḥananel)? The Gemara answers: That verse is speaking of a lean sheep, whose thigh and shoulder are indeed the best pieces. However, in the sheep brought for the daily offering, which were of the finest quality, there were other parts that were of higher quality.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רָבָא בֵּין תַּנָּא דִּידַן וּבֵין ר׳רַבִּי יוֹסֵי בָּתַר עִילּוּיָא דְבִשְׂרָא אָזְלִינַן מָר אָזֵיל בָּתַר אִיבְרָא דְבִישְׂרָא וּמָר אָזֵיל בָּתַר שֻׁמְנָא דְבִישְׂרָא.

The Gemara explains the reason behind the order of the pieces in the mishna. Rava said: Both the tanna of our mishna and Rabbi Yosei HaGelili agree that we follow the relative quality of the meat in the various pieces. The difference in opinion between them is that one Sage, the tanna of this mishna, follows the limb, i.e., the amount, of the meat; the other Sage, Rabbi Yosei, follows the fattiness of the meat.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא בין תנא דידן ובין ר׳ יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלי. מיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר׳ יוסי דקתני ב׳ דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע״ג הצלעות.
תנא דידן – תנא דמתניתין לא אמר כחד מנייהו.
מר אזיל בתר איברא – תנא דידן הולך אחר עילוי גודל האיברים ור׳ יוסי הולך אחר עילוי השמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: בין לשיטת תנא דידן [התנא שלנו, במשנתנו] ובין לשיטת ר׳ יוסי בתר עילויא דבישרא אזלינן [אחר עילויו וטיבו של הבשר הולכים] וטעם ההבדל בדעותיהם הוא, כי מר אזיל בתר איברא דבישרא [חכם זה, התנא שלנו, הולך אחר אבריו, גודלו, של הבשר] ומר [חכם זה], ר׳ יוסי, אזיל בתר שמנא דבישרא [הולך אחר שומנו של הבשר].
The Gemara explains the reason behind the order of the pieces in the mishna. Rava said: Both the tanna of our mishna and Rabbi Yosei HaGelili agree that we follow the relative quality of the meat in the various pieces. The difference in opinion between them is that one Sage, the tanna of this mishna, follows the limb, i.e., the amount, of the meat; the other Sage, Rabbi Yosei, follows the fattiness of the meat.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מ״טמַאי טַעְמָא סָלְקָא רֶגֶל בַּהֲדֵי רֵישָׁא מִשּׁוּם דְּרֵישָׁא נְפִישִׁי בֵּיהּ עֲצָמוֹת קָרְבָא רֶגֶל בַּהֲדֵיהּ.

The Gemara asks: According to all opinions, what is the reason that the right leg goes up to the altar together with the head? What is the connection between these two pieces? The Gemara explains: Because the head has much bone in it, the leg is offered with it.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לפי כל הדעות מאי טעמא סלקא הרגל [מה הטעם עולה] בהדי רישא [יחד עם הראש], ומה הקשר ביניהם? ומסבירים: משום דרישא נפישי ביה עצמות [שבראש מרובות בו עצמות], לכך קרבא [קריבה] גם הרגל בהדיה [עמו] כדי להשלים למנה יפה.
The Gemara asks: According to all opinions, what is the reason that the right leg goes up to the altar together with the head? What is the connection between these two pieces? The Gemara explains: Because the head has much bone in it, the leg is offered with it.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת רֹאשׁ קָרֵב בְּרֵישָׁא מְנָא לַן דְּתַנְיָא מִנַּיִין לְרֹאשׁ וּפֶדֶר שֶׁקּוֹדְמִין לְכׇל הָאֵבָרִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא א׳:י״ב} אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ וְאִידַּךְ פָּדֶר אַחֲרִינָא

The Gemara asks further: Although the Sages disagree as to the order of bringing up the various pieces, at any rate everyone agrees that the head is sacrificed first. From where do we derive this? As it was taught in a baraita: From where is it derived that when sacrificing an animal the head and the fat precede all the other limbs? The verse states: “And he shall cut it up into its pieces and its head and its fat, and the priest shall arrange them on the wood that is on the fire upon the altar” (Leviticus 1:12). The Gemara asks: And the other mention of fat before this, where the verse states: “The pieces, the head and the fat” (Leviticus 1:8),
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקשיא תרי לישני דר׳ יוסי אדר׳ יוסי.
ואידך פדר – קרא אחרינא כתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר.
מניין לראש ופדר שקודמים כו׳ – תימה לי א״כ אמאי לא חשיב במתני׳ פדר בהדי ראש וי״ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנין לראש ופדר׳ שקודמין לכל האיברים – פי׳ בסדור האיברים על המערכה ת״ל את ראשו ואת פדרו וערך.
ואידך פדר למאי אתיא – פי׳ דהדר כתיב בענינא את הראש ואת הפדר. והא דלא שילינן ואידך ראש למאי אתא משום דהא דרשינן ליה התם לרבות את הראש להפשט אף על פי שכבר הותז וכדאיתא בפ׳ השוחט דחולין.
ועוד שואלים: זה דכולי עלמא מיהת [שלדעת הכל] הראש קרב ברישא [בתחילה], מנא לן [מניין לנו] דבר זה? דתניא כן שנינו בברייתא]: מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים בהקרבה — תלמוד לומר: ״וניתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח״ (ויקרא א, יב). ושואלים: ואידך [והאחר], הפדר אחרינא [האחר] שנאמר לאחר מכן: ״את הנתחים את הראש ואת הפדר״
The Gemara asks further: Although the Sages disagree as to the order of bringing up the various pieces, at any rate everyone agrees that the head is sacrificed first. From where do we derive this? As it was taught in a baraita: From where is it derived that when sacrificing an animal the head and the fat precede all the other limbs? The verse states: “And he shall cut it up into its pieces and its head and its fat, and the priest shall arrange them on the wood that is on the fire upon the altar” (Leviticus 1:12). The Gemara asks: And the other mention of fat before this, where the verse states: “The pieces, the head and the fat” (Leviticus 1:8),
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא כה:, ר׳ חננאל יומא כה:, רש"י יומא כה:, תוספות יומא כה:, תוספות ישנים יומא כה:, בית הבחירה למאירי יומא כה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כה:, מהרש"א חידושי הלכות יומא כה:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא כה:

Yoma 25b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 25b, R. Chananel Yoma 25b, Rashi Yoma 25b, Tosafot Yoma 25b, Tosefot Yeshanim Yoma 25b, Meiri Yoma 25b, Ritva Yoma 25b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 25b, Steinsaltz Commentary Yoma 25b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144