(1) 
בְּיוֹמֵי תַּלְיָא מִילְּתָא אֵשֶׁת אָח בְּבָנִים תליא רַחֲמָנָא.
בְּיוֹמֵי תַּלְיָא מִילְּתָא אֵשֶׁת אָח בְּבָנִים תליא רַחֲמָנָא.the matter depends upon days, not blood. Although the flow of blood causes her to become impure, she remains impure for a full seven days regardless of whether she continues to experience menstrual bleeding for the duration of that time period. Similarly, in the case of a brother’s wife, the Merciful One makes her forbidden status dependent upon children, as, if she has children she remains forbidden to her husband’s brother even after her husband dies.
1. בעא: דפוסים : בעי .
2. בזכור: כ״י פרמה : ״בזכר״.
3. בזכור: כ״י נ : ״בזכר״.
4. אשה: דפוס קושטא : אשה אשה .
5. בזכור: כ״י נ , כ״י פרמה : ״בזכר״.
6. וערות: כ״י פרמה , דפוסים: ערות .
7. עונם ישאו: חסר בכ״י פרמה .
8. דאתיאן בהקישא דר׳: כ״י פרמה : ״דאתין מר׳ ״.
9. ענין להעראה: וכן בכ״י יסלזון 44 ,כ״י פרמה . כ״י נ , דפוסים: ״לענין העראה״.
ביומי תליא מילתא – אפי׳ אם מת האוסרה שפסקה דם בראייה ראשונה אסורה כל שבעה.
בבנים תליא – אם יש לה בנים אפילו מת אחיו.
אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין – דכיון דשריא רחמנא אחר מיתה אין סברא לומר דאסירא בחיי בעלה דלא מיסתבר שהיה בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת אי לאו דמוכח קרא בהדיא.
מה לאחות אב שכן איסור הבא מאליו והקשה ה״ר יהודה בר נתן אמאי לא שמעינן כל שאיסורו בא מאליו ולא ע״י קדושין מאחות אב והני דעל ידי קדושין שבידו לרבות ניליף מאשת אח. וי״ל כיון דמ״מ אצטריכו ריכו תרווייהו למילף עדיפא לן לאתויי מבינייא ועוי״ל דהא אי קאמר הכי הוה פרכינן אשת איש מנ״ל דמאשת אח לא מצינן למילף אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה משא״כ באשת אח אבל לקמן בסמוך בעי למילף מבינייא דנדה ואשת אח דנדה יש לה היתר בחיי בעלה ומ״מ פריך שפיר תלמודא מה לנדה ואשת אח שאין להם היתר בחיי אוסרן. נדה בשעת הדם ואשת אח בחיי בעלה:
א׳ המערה וא׳ כו׳ אמר עולא מנין להעראה מה״ת דכתיב את מקורה הערה מכאן להעראה מה״ת אשכחן נדה שאר עריות מנין אר״י ואיתמא ר״ה ברי דרי׳ א״ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האנה ונכרתו הוקשו כל עריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל העריות נמי בהעראה:
בעי׳ מיני׳ רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכר משכבי אשה כתיב אלא הערה בבהמה מהו אם אינו ענין להעראה גבי אחות אב ואחות אב ואחות אם דאיתא בהיקשא דר״י תנהו ענין להעראה בבהמה:
ויבמה בחיי בעלה ר״ל שגרשה אע״פ שאין לה בנים הרי היא באיסור אשת אח אצל יבם ובכרת שהרי נאמר באשת אח נדה היא מה נדה אע״פ שיש לה התר לאחר מכן בשעת איסורה מיהא בכרת אף אשת אח כן:
הזכור אף העראה מחייבת בו שהרי נאמר בו משכבי אשה ולא עוד אלא אף הבהמה העראה מחייבת בה וכן הדין בכל איסורי ביאה חוץ משפחה חרופה כמו שיתבאר למטה:
אחותו ואחות האב והאם ואחות אשה שלשתן ערוה בין באחוה מן האב בין באחוה מן האם וכן אשת אחיו ערוה אף באחיו מן האם אבל אשת אחי אביו אינה ערוה אלא מן האב כך למדוה מגזירה שוה כתיב הכא ערות דודו גלה ונאמר בנמכר לגוי או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב דוקא דכתיב ממשפחתו ומשפחת אם אינה קרויה משפחה אף כאן מצד האב ומכל מקום חכמים הוסיפו באיסורה ומנאוה עם השניות:
לפי דרכנו למדנו בנמכר לגוי שקרובי האם אינם בכלל מצות גאולה וכבר ביארנו במקומו קדושין (ט״ז:) שבית דין כופין את קרוביו לפדותו שלא יטמע בגוים ואם לא פדוהו קרובים או שאין ידם משגת מצוה ביד כל ישראל לפדותו ויראה שאף קרובי האם אין כופין אותם ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו כאן שקרובי האב קרובים יותר מקרובי האם והקרוב קרוב קודם ונראה מדבריהם שאם אין קרובי האב או שאין ידם משגת כופין את קרובי האם ולא נתברר לי:
יתבאר במסכתא זו בפרק האשה רבה (יבמות צ״ו.) במי שאמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה מאביה וחזרו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאמה חזרו ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאביה ואמרו לו שמתה ונשא אחותה מאמה ונודע שכלן קיימות שמותר בראשונה ובשלישית ובחמישית וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכן בכמה על דרך זה ובאמת לא היה לו לבעל השמועה ללמדנו אלא בשלש ושיאמר מותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה אלא שבא ללמד שאף במקום ערבוב יתר כזה אין מחמירין ביותר מכן והצעת הענין דרך משל הרי שאשתו הראשונה שרה שהיא בת אדם מחוה ונשא שניה לה רבקה שהיא בת אדם מנעמה והרי היא אחות הראשונה מאביה ונשא שלישית רחל שהיא בת נעמה משת ונמצאת אחות השניה מאמה ונשא רביעית לאה שהיא בת שת מעדה ונמצאת אחות השלישית מאביה ונשא חמישית דינה שהיא בת עדה מאנוש ונמצאת אחות הרביעית מאמה והרי חמש נשים שרה רבקה רחל לאה דינה ושלשה אבות אדם שת אנוש ושלש אימהות חוה נעמה עדה ואמר שמותר בראשונה ר״ל שרה שהיא אשתו גמורה ובשלישית ר״ל רחל שהרי אין בה אחוה כלל עם אשתו הראשונה ואע״פ שהשלישית אחות השניה מאמה הרי ביאת השניה אונס היא ונושאין על האנוסה אבל השניה אסורה שהרי היא לראשונה אחות מן האב ואסור ברביעית שהרי ביאת השלישית הואיל והותרה לו ביאת קדושין היא והרי הרביעית אחות השלישית מן האב ומותר בחמישית אע״פ שהיא אחות הרביעית שביאת הרביעית אינן קדושין ולפי דרכך למדת שאחות אשה אף מן האם אסורה דהא לא שרית ליה בשלישית אלא משום דשניה לאו אשתו היא הא אלו היו קדושי שניה קדושין היה אסור אף בשלישית כמו שביארנו:
אפילו אם פסקה לראות, עדיין אסורה היא, שכן ביומי תליא מילתא [בימים תלוי הדבר] ולא בראיית הדם דווקא, שהרי כל שבעת הימים אסורה היא, גם אם אין דם שופע ממנה. ואף אשת אח — בבנים תליא רחמנא [תלתה התורה] את איסורה, שאם יש לה בנים — אסורה לעולם אפילו אם מת בעלה־אחיו.
the matter depends upon days, not blood. Although the flow of blood causes her to become impure, she remains impure for a full seven days regardless of whether she continues to experience menstrual bleeding for the duration of that time period. Similarly, in the case of a brother’s wife, the Merciful One makes her forbidden status dependent upon children, as, if she has children she remains forbidden to her husband’s brother even after her husband dies.
הכל
(2) אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי מָה לְנִדָּה וְאֵשֶׁת אָח שֶׁכֵּן אֵין אוֹסְרָן מַתִּירָן תֹּאמַר בְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאוֹסְרָהּ מַתִּירָהּ.
Rather, the Gemara refutes the derivation in the following manner: What comparison can be drawn from a menstruating woman and a brother’s wife, which are unique in that what renders them prohibited does not render them permitted? Each becomes permitted due to an external factor, i.e., the passing of seven days or the death of her childless husband. Can you say that the halakhot of these cases apply to a married woman, whose prohibited status is different in that the one who renders her prohibited to the rest of the world, i.e., her husband, has the capacity to render her permitted through divorce?
Rather, the Gemara refutes the derivation in the following manner: What comparison can be drawn from a menstruating woman and a brother’s wife, which are unique in that what renders them prohibited does not render them permitted? Each becomes permitted due to an external factor, i.e., the passing of seven days or the death of her childless husband. Can you say that the halakhot of these cases apply to a married woman, whose prohibited status is different in that the one who renders her prohibited to the rest of the world, i.e., her husband, has the capacity to render her permitted through divorce?
אלא פריך הכי [הקשה כך], בלשון שונה: מה לנדה ואשת אח שכן אין אוסרן, כלומר, הדבר שגורם שתיאסרנה, אינו זה המתירן, שההיתר בא מצד אחר; בנידה — כאשר חולפים שבעה ימים. ובאשת אח כאשר במותו אינו משאיר בנים — תאמר באשת איש שהאוסרה (בעלה) הוא עצמו מתירה בגט!
Rather, the Gemara refutes the derivation in the following manner: What comparison can be drawn from a menstruating woman and a brother’s wife, which are unique in that what renders them prohibited does not render them permitted? Each becomes permitted due to an external factor, i.e., the passing of seven days or the death of her childless husband. Can you say that the halakhot of these cases apply to a married woman, whose prohibited status is different in that the one who renders her prohibited to the rest of the world, i.e., her husband, has the capacity to render her permitted through divorce?
הכל
(3) אֶלָּא אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ח:כ״ט} כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת העושות הוּקְּשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּן לְנִדָּה מָה נִדָּה בְּהַעֲרָאָה אַף כֹּל בְּהַעֲרָאָה.
Rather, the Gemara offers another source for the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse. Rabbi Yona said, and some say it was Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states at the end of the chapter on forbidden relations: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off” (Leviticus 18:29). All those with whom relations are forbidden are compared to each other in this verse, and therefore also to a menstruating woman, who is mentioned in that chapter. Consequently, just as one is liable to receive punishment for having sexual intercourse with a menstruating woman from the time of the initial stage of intercourse, so too, one violates all prohibitions against engaging in forbidden relations from the time of the initial stage of intercourse.
Rather, the Gemara offers another source for the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse. Rabbi Yona said, and some say it was Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states at the end of the chapter on forbidden relations: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off” (Leviticus 18:29). All those with whom relations are forbidden are compared to each other in this verse, and therefore also to a menstruating woman, who is mentioned in that chapter. Consequently, just as one is liable to receive punishment for having sexual intercourse with a menstruating woman from the time of the initial stage of intercourse, so too, one violates all prohibitions against engaging in forbidden relations from the time of the initial stage of intercourse.
הוקשו כל העריות לנדה – שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו ונדה כתובה בפרשת עריות הלכך בהעראה ילפינן כולהו מנדה.
[סימן תקכט]
1שאל חתני ר׳ יואל כיון שהוקשו כל עריות בהיקישא דר׳ יונה (יבמות ח ע״א), הוו זכר ובהמה בכלל, וכי בעיא המערה בזכור והמערה בבהמה מהו ופשיט להו בקראיב אחריני, לימא ליה מהיקשא דר׳ יונה נפקיג.
א. בדף נד ע״ב.
ב. מקראי.
ג. וכן הקשו תוס׳ בדף נד ע״ב ותירצו באופנים אחרים.
1. סימן תקכ״ט מופיע בכ״י בסוף המסכת.
אלא, עלינו לחזור בנו מהוכחות אלה ולסמוך על מה שאמר ר׳ יונה, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא [הכתוב] בסוף פרשת העריות: ״כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת״ (ויקרא יח, כט) — הוקשו (הושוו) כל העריות כולן זו לזו וממילא גם לנדה המוזכרת באותה פרשה, ויש לומר: מה נדה חייב עליה בהעראה (״את מקורה הערה״), אף לחייב את כל שאר העריות די בהעראה.
Rather, the Gemara offers another source for the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse. Rabbi Yona said, and some say it was Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states at the end of the chapter on forbidden relations: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off” (Leviticus 18:29). All those with whom relations are forbidden are compared to each other in this verse, and therefore also to a menstruating woman, who is mentioned in that chapter. Consequently, just as one is liable to receive punishment for having sexual intercourse with a menstruating woman from the time of the initial stage of intercourse, so too, one violates all prohibitions against engaging in forbidden relations from the time of the initial stage of intercourse.
הכל
(4) וְאֶלָּא נִדָּה דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אֵשֶׁת אָח לְמָה לִי לְכִדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא רֶמֶז לִיבָמָה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן מִנַּיִן הָא כְּתִיב יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ אֶלָּא רֶמֶז לִיבָמָה שֶׁאֲסוּרָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ מִנַּיִן.
The Gemara further asks: But if that is the source of this halakha, why do I need the term nidda that is written with regard to a brother’s wife? The Gemara answers that it is needed for that which Rav Huna taught, as Rav Huna said: From where in the Torah is there a hint to the halakha of a yevama? The Gemara expresses surprise: From where? Isn’t it written explicitly in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5)? Rather, Rav Huna meant to say: From where is there a hint that a yevama is forbidden to her brother-in-law in her husband’s lifetime, even after she is divorced from her husband?
The Gemara further asks: But if that is the source of this halakha, why do I need the term nidda that is written with regard to a brother’s wife? The Gemara answers that it is needed for that which Rav Huna taught, as Rav Huna said: From where in the Torah is there a hint to the halakha of a yevama? The Gemara expresses surprise: From where? Isn’t it written explicitly in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5)? Rather, Rav Huna meant to say: From where is there a hint that a yevama is forbidden to her brother-in-law in her husband’s lifetime, even after she is divorced from her husband?
הא דאמר רב הונא רמז ליבמה בחיי בעלהא מן התורה מנין – קשיא לי, הא הכל היו בכלל איסור אשת אח, כשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דשריא ומצוה, הא שאר כל הנשים כדקיימן קיימן, דאי לא תימא הכי, אלא איילונית ואשת אחיו שלא היה בעולמו נימא דשריין אע״ג דפטרינהו רחמנא מיבוםב. ואיכא למימר, כשפרט לך הכתוב אשת אח שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה דמצוה, גלי שאין בכלל איסור אלא אשת אח במקום דליכא צד יבום, דהיינו יש לה בנים בחיי בעלה, אבל אין לה בנים אפילו בחיי בעלה, כיון שאלו עמדה אצלו סופה להתיבם, מתחלה לא חל עליה שם אשת אח כלל. ואם תאמר, יש לה בנים לאחר מיתת בעלה, למה לי לרבויא לקמןג. ההיא לא קשיא מידי, דכל שמא דאישותד צריך לריבויא בלאחר מיתה, כיון שנעקר ממנה אותו השם. וכן הצריכו רבוי לאשת אביו ולכלתו בפרק ד׳ מיתותה. אבל איילונית וסריס ליכא בהו צד יבום, ואשת אחיו שלא הי׳ בעולמו כיון דאיכא דין יבום גמור ואמר רחמנא לא ייבם ש״מ באיסוריה קאי, שהרי מתחלתה לא נראית לו וחל עליה שם אשת אח, כנ״לו. עוד יש לומר, כיון שכשפרט הכתובז אשת אח שאין לה בנים למצוה פרט, אי איפשר לומר הא שאר כולהו כדקיימי קיימי, אלא שארא דעלמא רשות נינהו, ומיהו כיון דרבי רחמנא לאיסורא קמייתא, אשת אח בחיי בעלה ולאחר מיתה וכן אשת אח מן האם, שמע מינה דכל שלא במקום מצוה כדקיימי קיימי, ומנייהו גמרינן לאיילונית וסריס ושלא היה בעולמו ולכל אשת אח שלא במקום מצוה דבכרת. והא דתניא בסיפראח, איש פרט לקטן, אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר, אתה אומר באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר או אינו אלא באשת אחיו אפילו מאמו, הדין נותן, הואיל ואסרט אחות אמו ואחות אביו ואסרי אשת אחיו, מה אחות אמו ואחות אביו בין מאב בין מאם אף אשת אחיו בין מאב בין מאם, ת״ל נדה היא, לא אמרתי אלא באשת אח שהיא כנדה, מה נדה יש לה איסור ויש לה התר, אף אשת אח יש לה איסור ויש לה התר, איזו היא אשת אח שיש לה איסור ויש לה התר, זו אשת אחיו מאביו, אם יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרתכ. הכי קתני, באשת אחיו מאביו כתיב, ואסרה הכתוב כשיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, או אינו אלא לרבות אפילו אשת אח מן האם, שלא תאמר לא אסר הכתוב אלא מן האבל בחיי בעלה, והדין נותן לרבות אותה, שהרי מצינו שנקראת אחותו הלכך נקרא אחיומ נמי לאסור אשתו, אלא משום שאין ללמוד משם לגמרי הוצרך הכתוב לרבותה, ת״ל נדה היא, לא רבה הכתוב כאן אלא מן האב וזו היא בחיי בעלה. ואפשר שזו הברייתא היא ששנוי׳ כאן בגמרא ונשתבשה שםנ.
א. בנדפס המלים ״בחיי בעלה״ מוקפים בסוגריים מרובעות, ונוסף כאן: שאסורה, בכתבי היד ליתא.
ב. עיין בתוד״ה אלא רמז, מש״כ בזה, כנראה שהוקשה להם קושיית רבינו, וכ״כ במהר״ם בפירוש דברי התוס׳ ועיין בישרש יעקב ובקרן אורה.
ג. נה א.
ד. בכ״י א: דאיסור.
ה. סנהדרין נג ב, נד א.
ו. עיין ברשב״א שכ״כ בקיצור, וכן בריטב״א, ועיי״ש בריטב״א בד״ה מדאמר רחמנא. ועיין בקרן אורה מש״כ בדברי רבינו.
ז. בכי״ב: התורה.
ח. בכ״י א: בספרי, והוא בת״כ קדושים פי״ב ח בשינויים לשוניים.
ט. בנדפס: ואמר.
י. בנדפס: ואמר.
כ. ע״כ לשון הסיפרא.
ל. בכי״ב נוסף כאן: וזו היא.
מ. בכ״י ב: אחיו נמי.
נ. עיין בקרבן אהרן על תו״כ שם שכתב דמשבשתא היא, וכן בהגהות הגר״א הגיה כפי דברי הגמרא כאן. ועיי״ש בביאור הר״ש משאנץ והראב״ד מה שנדחקו בזה. ועיין לעיל ב א תוד״ה אשת אחיו מאמו, שהקשו כן על דברי התו״כ אלו ומה שכתבו בזה, ועיי״ש בעל״נ.
אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. כלומר כשגרשה אחיו. ואף על גב דכתיב ערות אשת אחיך לא תגלה, הוה אמינא דוקא בעודה אשת אחיו ומכיון שנתגרשה כבר נתבטל אותו שם, דומיא דאשת איש דלכשנתגרשה או נתאלמנה שריא. ולקמן (יבמות נה.) נמי אצטריכא לרבויי לאיסורא אשת אח שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, וטעמא כיון שנעקר ממנה אותו שם. וכן הצריכו רבויי לאשת אביו ולכלתו בפ״ד מיתות (סנהדרין נד.).
דמה ליבמה שאסורה מן התורה בחיי בעלה מניין – פי׳ בחיי בעלה אם גרשה וכדפרש״י ז״ל דכשל׳ גרשה היינו קרא גופיה דאיסור אשת אח אבל נתגרשה איכא למימר דלא קרינן ביה אשת אח דהא באחות אשה אצטריך למכתב בחייה כל שבחייה וכן גבי אשת אב וכלתו איצטרך קרא לאוסרם לאחר שיצאו מאישות׳ כדאי׳ בפ׳ ד׳ מיתות.
ושואלים: אם מכאן למדים, ואלא ״נדה״ דכתיבא [שנאמרה] גבי אשת אח למה לי? שהרי לענין העראה למדים את כל העריות מנידה בהיקש! ומשיבים: כתוב זה צריך לכ פי שאמר רב הונא, שאמר רב הונא: רמז ליבמה מן התורה מנין, ומיד תוהים על הלשון: מנין?! מה מקום לשאלה זו? הא כתיב [הרי נאמר] במפורש: ״יבמה יבא עליה״ (דברים כה, ה)! אלא: רמז ליבמה שאסורה לאח בעלה בחיי בעלה גם לאחר שגירשה, מנין יודעים זאת.
The Gemara further asks: But if that is the source of this halakha, why do I need the term nidda that is written with regard to a brother’s wife? The Gemara answers that it is needed for that which Rav Huna taught, as Rav Huna said: From where in the Torah is there a hint to the halakha of a yevama? The Gemara expresses surprise: From where? Isn’t it written explicitly in the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5)? Rather, Rav Huna meant to say: From where is there a hint that a yevama is forbidden to her brother-in-law in her husband’s lifetime, even after she is divorced from her husband?
הכל
(5) הַאי סְבָרָא הִיא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שָׁרְיָא מִכְּלָל דִּבְחַיֵּי בַּעְלָהּ אֲסוּרָה.
The Gemara remains puzzled: No proof is needed for this halakha either, as this is based upon logical reasoning: From the fact that the Merciful One says the woman is permitted to her brother-in-law after her husband’s death it may be inferred that in her husband’s lifetime she is forbidden to him.
The Gemara remains puzzled: No proof is needed for this halakha either, as this is based upon logical reasoning: From the fact that the Merciful One says the woman is permitted to her brother-in-law after her husband’s death it may be inferred that in her husband’s lifetime she is forbidden to him.
סברא הוא – פי׳ סברא הוא לאוכוחי מן המקרא גופיה כדמפרש ואזיל דאלו מסברא בעלמא לא קטלי נפשא ולא מחייבי כרת דאמרינן התם ורוצח גופיה מנ״ל סברא הוא וכדפרישית בדוכתא מר׳ הר״ם.
(5-6) מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסורה ופרכי׳ ואימ׳ לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות א״נ לאחר מיתת בעלה אין מחיים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה – פי׳ ומנא לן דאית בהן כרת וק״ל היאך אפשר לדונן בלאו הבא מכלל עשה והלא אין עיקר שאלתינו באשת אח שגרשה אלא משום דסבירא לן דכל שיצאה מאישותו אין שם אשת אח עליו וכגון דאצטריך קרא למשרי יבמה שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מכלל דאפילו כשאינה תחתיו אסר רחמנא וכלן היו בכלל איסור אשת אח חוץ יבמה במקום מצוה וכל שבחייה דליכא מצוה א״נ לאחר מיתה כשאינה עולה ליבום מן התורה כגון שיש לה בנים או אילונית או אשת סריס או שהיה ערוה או צרת ערוה כלן בכלל איסור אשת אח בכרת והיינו סברא דאמרי׳ לעיל דמוכח קרא וי״ל דאלו יצאתה יבמה שאין לה בנים לאחר מיתה להתר של רשות היו מוכחי׳ שפיר דכלן היו מכלל איסור אשת אח אבל סבר תלמודא דכיון דלמצוה יצאת׳ דילמא כל שאינה תחתיו אינה בכלל אשת אח לאיסורה וכי אצטריך קרא ליבמה שאין לה בנים היינו ממצות יבום והיינו דאמרי באידך תירוצא דדילמא לאחר מיתת בעלה אין כלום דליכא למימר לכללי׳ אהדריה לאיסור כלו׳ ואי איכא למידק ביה איסורא היינו מאידך דויקיא דנפיק מאידך מיבמה לאחר מיתה וה״ל לאו הבא מכלל עשה וא״ת ואי מההיא אפילו לאו הבא מכלל עשה ליכא דהכי דייקי׳ לאחר מיתת בעלה מצוה הא בחיי בעל׳ רשות כדדייקי׳ בלישנא קמא י״ל דאה״נ ולרבותא נקיט ליה דאפי׳ תימא דכיון דביבמה יבא עליה איכא התרא ואיכא מצוה דנידוק מאיסורה ונימא דבחיי איסורה ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה.
ומוסיפים לתהות: הלא גם לדבר זה אין צורך בהוכחה מיוחדת, שכן האי [הלכה זו] סברא היא, מדאמר רחמנא [ממה שאמרה התורה] שלאחר מיתת בעלה שריא [מותרת האשה], מכלל הדברים אתה למד שבחיי בעלה אסורה היא לאחיו!
The Gemara remains puzzled: No proof is needed for this halakha either, as this is based upon logical reasoning: From the fact that the Merciful One says the woman is permitted to her brother-in-law after her husband’s death it may be inferred that in her husband’s lifetime she is forbidden to him.
הכל
(6) וְדִלְמָא לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ מִצְוָה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ רְשׁוּת אִי נָמֵי לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ אִין בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ לָא וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה.
The Gemara refutes this argument: Perhaps after her husband’s death it is a mitzva for her brother-in-law to marry her, whereas during her husband’s lifetime their marriage is optional. Alternatively, perhaps after her husband’s death, yes, she is permitted to him, while during her husband’s lifetime, no, they are not permitted to marry, but there is no punishment of karet if they do. This is because the source of the prohibition is the mitzva for them to marry after the husband’s death, and a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, but nothing more.
The Gemara refutes this argument: Perhaps after her husband’s death it is a mitzva for her brother-in-law to marry her, whereas during her husband’s lifetime their marriage is optional. Alternatively, perhaps after her husband’s death, yes, she is permitted to him, while during her husband’s lifetime, no, they are not permitted to marry, but there is no punishment of karet if they do. This is because the source of the prohibition is the mitzva for them to marry after the husband’s death, and a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, but nothing more.
ודוחים: אפשר היה לומר דלמא [שמא] לאחר מיתת בעלה — מצוה לשאתה, בחיי בעלה — רשות? אי נמי [או גם כן] אפשר לומר שלאחר מיתת בעלה — אין [כן], מותרת, בחיי בעלה — לא, ויש בכך רק לאו הבא מכלל עשה, שאין זה איסור לאו מפורש אלא רק ביטול ושלילה של מצות עשה, ולאו הבא מכלל עשה — דינו כעשה, ולא יותר, ולכן
The Gemara refutes this argument: Perhaps after her husband’s death it is a mitzva for her brother-in-law to marry her, whereas during her husband’s lifetime their marriage is optional. Alternatively, perhaps after her husband’s death, yes, she is permitted to him, while during her husband’s lifetime, no, they are not permitted to marry, but there is no punishment of karet if they do. This is because the source of the prohibition is the mitzva for them to marry after the husband’s death, and a prohibition that stems from a positive mitzva has the status of a positive mitzva, but nothing more.
הכל
(7) אָמַר קְרָא {ויקרא כ׳:כ״א} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא וְכִי אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא אֶלָּא כְּנִדָּה מָה נִדָּה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר לְאַחַר מִכָּאן אבִּשְׁעַת אִיסּוּרָא בְּכָרֵת אַף אֵשֶׁת אָח [נָמֵי] אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֶיתֵּר לְאַחַר מִכָּאן בבְּחַיֵּי בַּעְלָהּ בְּכָרֵת.
Therefore, the verse states: “And if a man shall take his brother’s wife, it is impurity [nidda]” (Leviticus 20:21). Is his brother’s wife necessarily a menstruating woman [nidda]? Rather, she is like a menstruating woman in the following manner: Just as with regard to a menstruating woman, although she has a permitted stage afterward, at the time that she is forbidden, one who has intercourse with her is liable to receive the punishment of karet, so too, with regard to a brother’s wife, although she has a permitted stage afterward, during her husband’s lifetime marriage to her brother-in-law is punishable by karet.
Therefore, the verse states: “And if a man shall take his brother’s wife, it is impurity [nidda]” (Leviticus 20:21). Is his brother’s wife necessarily a menstruating woman [nidda]? Rather, she is like a menstruating woman in the following manner: Just as with regard to a menstruating woman, although she has a permitted stage afterward, at the time that she is forbidden, one who has intercourse with her is liable to receive the punishment of karet, so too, with regard to a brother’s wife, although she has a permitted stage afterward, during her husband’s lifetime marriage to her brother-in-law is punishable by karet.
הא דבעינן המערה בבהמה מהו. איכא למידק והא בהמה בפרשת עריות היא דכתיבא (ויקרא יח, כג) ואף היא תיפוק לן מהיקשא דר׳ יונה. ויש לומר דלא הוקשו לנדה אלא בת מינה, אבל בהמה דלא בת מינה לא (רמב״ן).
מה נדה אף על פי שיש לה התר לאחר כן – פי׳ אחר פסיקת הדם ושפיכת דמים ובשעת איסור׳ בכרת פי׳ כדקי״ל הדוה בנדתה שהיא כנידה בכרת עד שתבא במים ואף אשת אח אף על פי שיש לה התר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת וא״ת הא ודאי שפיר משמע מהכא דכי איכא איסורא דאשת אח דלא הוי לאו ולא עשה אלא כרת ומיהו מ״ל דבחיי בעלה איכא איסור בשגירשה דהא אכתי א״ל לאחר מיתת מצוה הא בחיי בעלה רשות כדאמרי׳ לעיל ותו הניחא בחיי בעלה לאחר מיתת בעלה כשיש לה בנים וכל שאינה עולה ליבום מנין שהוא בכרת וי״ל דכי כתב רחמ׳ נדה היא לדרש׳ לאו בהדיא כתביה אלא ודאי לדרשא גמורא לאשמועינן דנידוק הכי יבמה יבא עליה מצוה הא כל דליכא מצות יבום אפי׳ התר ליכא אלא הרי הוא באיסור בין מחיים בין לאחר מיתה כשם שאין התר לנדה אלא במצות טבילה כנ״ל.
אמר קרא [הכתוב]: ״ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא״ (ויקרא כ, כא), ויש להבין: וכי אשת אחיו לעולם נדה היא ואינה פוסקת? אלא הריהי כנדה, מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בתום שבעה ימים לראייתה, בכל אופן בשעת איסורא [האיסור] עובר הבא עליה בכרת, אף אשת אח נמי [גם כן] אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן כשמת בעלה בלא ילדים — בחיי בעלה נענש עליה האח הבא עליה בכרת.
Therefore, the verse states: “And if a man shall take his brother’s wife, it is impurity [nidda]” (Leviticus 20:21). Is his brother’s wife necessarily a menstruating woman [nidda]? Rather, she is like a menstruating woman in the following manner: Just as with regard to a menstruating woman, although she has a permitted stage afterward, at the time that she is forbidden, one who has intercourse with her is liable to receive the punishment of karet, so too, with regard to a brother’s wife, although she has a permitted stage afterward, during her husband’s lifetime marriage to her brother-in-law is punishable by karet.
הכל
(8) אֶלָּא הַעֲרָאָה דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אָחוֹת אָב וַאֲחוֹת אֵם לְמָה לִּי.
The Gemara asks: But if the source of the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse is as stated above, why do I need this halakha to be indicated by the word he’era (Leviticus 20:19) in the case of a father’s sister and a mother’s sister?
The Gemara asks: But if the source of the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse is as stated above, why do I need this halakha to be indicated by the word he’era (Leviticus 20:19) in the case of a father’s sister and a mother’s sister?
The Gemara asks: But if the source of the halakha that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse is as stated above, why do I need this halakha to be indicated by the word he’era (Leviticus 20:19) in the case of a father’s sister and a mother’s sister?
הכל
(9) לִכְדִבְעָא מִינֵּיהּ רָבִינָא מֵרָבָא גהַמְעָרֶה בִּזְכוּר מַהוּ בִּזְכוּר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כְּתִיבָא.
The Gemara answers that it is needed for the dilemma that Ravina raised before Rava: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with another male, what is the halakha? Is it considered to be a forbidden act of homosexual intercourse? The Gemara is puzzled by this dilemma: With regard to a male, it is written explicitly: “You shall not lie with a man as with a woman” (Leviticus 18:22), which indicates that anything considered an act of sexual intercourse with a woman is also considered an act of sexual intercourse with a man.
The Gemara answers that it is needed for the dilemma that Ravina raised before Rava: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with another male, what is the halakha? Is it considered to be a forbidden act of homosexual intercourse? The Gemara is puzzled by this dilemma: With regard to a male, it is written explicitly: “You shall not lie with a man as with a woman” (Leviticus 18:22), which indicates that anything considered an act of sexual intercourse with a woman is also considered an act of sexual intercourse with a man.
(9-10) ואני אומר דהיקשא דר׳ יונה דמקיש כל העריות לנידה, עריות דאישות דדמין לנידה שהיא אשה הוקשו, והיינו דקאמר בבעיא דהמערה בזכור מהו והשיב בזכור משכבי אשה כתיב, כלומר כיון דכתיב במשכבו אישות, הרי הוקש לנידה. אלא המערה בבהמה דלא כת׳ ביה אישות ולא דמי לנידה, ועוד דכת׳ בה לא תתן שכבתך לזרע דמשמע דגמר ביאה, מהו המערה.
1
1. בכ״י של ראב״ן מופיע כאן ביאורים לסוגיות בדף נ״ו:, נ״ז., נ״ט. והם הובאו לעיל על סדר הש״ס.
בזכור מהו – הא דלא יליף זכור ובהמה מהקישא דרבי יונה משום דאת מקורה הערה כתיב והנהו לא שייך בהו מקור ועוד דאפסקינהו בקרא דמולך אי נמי משום דזכור ובהמה לא חשיב ביאה דאין דרך ביאה בכך ולהכי בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד:) צריך אזהרה ועונש לשוכב ונשכב בזכור אע״ג דבעלמא לא בעי קרא לחייב האשה הנשכבת.
ומשיבים: דבר זה מועיל לפתור בעיה אחרת, לכדבעא מיניה [לכ מו זה ששאל אותו] רבינא מרבא: המערה בזכור (משכב זכר) מהו? האם גם כאן העראה דינה כביאה גמורה, או לא? ותוהים: בזכור אין צורך בהוכחה מיוחדת! הלא ״משכבי אשה״ כתיבא [נאמר] בו (״ואת זכר לא תשכב משכבי אשה״. שם יח, כב) ומכאן יודעים כי כל הנתפס במושג ביאה ביחס לאשה יכול להיתפס גם בזכר.
The Gemara answers that it is needed for the dilemma that Ravina raised before Rava: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with another male, what is the halakha? Is it considered to be a forbidden act of homosexual intercourse? The Gemara is puzzled by this dilemma: With regard to a male, it is written explicitly: “You shall not lie with a man as with a woman” (Leviticus 18:22), which indicates that anything considered an act of sexual intercourse with a woman is also considered an act of sexual intercourse with a man.
הכל
(10) אֶלָּא הַמְעָרֶה בִּבְהֵמָה מַהוּ אֲמַר לֵיהּ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה דִּכְתִיבָא גַּבֵּי אֲחוֹת אָב וַאֲחוֹת אֵם דְּאָתְיָא בְּהֶקֵּישָׁא מִדְּרַבִּי יוֹנָה דתְּנֵהוּ עִנְיָן לְהַעֲרָאָה דִבְהֵמָה.
Rather, the word he’era in the case of a father’s sister and a mother’s sister is needed to resolve the following dilemma: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with an animal, what is the halakha? Rava said to Ravina: If the word he’era does not refer to the matter of the initial stage of intercourse in the context where it is written, i.e., the prohibition with regard to a father’s sister and a mother’s sister, as this halakha is derived from a comparison based upon the statement of Rabbi Yona, refer it to the matter of the initial stage of intercourse with an animal. The superfluous expression written in the case of a father’s sister and a mother’s sister teaches that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse even with an animal.
Rather, the word he’era in the case of a father’s sister and a mother’s sister is needed to resolve the following dilemma: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with an animal, what is the halakha? Rava said to Ravina: If the word he’era does not refer to the matter of the initial stage of intercourse in the context where it is written, i.e., the prohibition with regard to a father’s sister and a mother’s sister, as this halakha is derived from a comparison based upon the statement of Rabbi Yona, refer it to the matter of the initial stage of intercourse with an animal. The superfluous expression written in the case of a father’s sister and a mother’s sister teaches that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse even with an animal.
אלא המערה בבהמה מהו – אי קשיא, ההיא נמי מהיקישא דר׳ יונה נפקא, דהא בהמה התם כתיבא. ויש לומר, כשהוקשו לנדה דומיא דנדה במינן, אבל שלא במינן אינן בכללא.
א. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיין מש״כ בזה בתוד״ה בזכור מהו, ועיין בערל״נ.
המערה בבהמה מהו – וא״ת והא בהמה בפ׳ עריות וא״כ שפיר נפקא לן מהיקישא דר׳ יונה י״ל דדילמא לא יצאת׳ נידה מן הכלל ללמד אלא על ביאה שהיא במינה ולא על בהמ׳ דלאו בת מינה. דודתו מן האב ולא מן האם והא דתני אמרו לו פי׳ שלא חייב הכתוב באשת אחי אביו אלא כשהוא אחי אביו מן האם והא דתני׳ אמרו לו וכו׳ פי׳ כי השלישית אחות מן האם לשני׳ וא״ה לא הוה שריא לה אלא מפני שלא תפסו קדושין בשניהם שהיא אחותה היתה השלישית אסורה ובודאי דמ״ה ליכא למדרש מינה שתהא אחות אשתו מן האם אסורה עליו מן התורה כדבעי הכא מדאורייתא מנא לן דכולה סוגיא בהכי אלא דאנן קיימא לן שפיר והכ׳ סוגי׳ בכולי׳ תלמודא דאחות אשתו מן האם אסורה מן התורה ונקטי׳ מתני׳ בידן לסימנ׳ בעלמא וא״ת ולמה לי למתני׳ לאורוכי כולי האי ולמנקטיה בה׳ נשי׳ דהא בג׳ נשים הוה סגי ליה ותר״י ז״ל דמהו דתימא דהכי הוו נשים טובא נפישא ערבוביא וליתסרו כלהו מדרבנן משום גזירה קמ״ל.
אלא, השאלה היא בענין המערה בבהמה, מהו? האם זו נחשבת כביאה או לא? אמר ליה [לו]: אם ביטוי זה הכתוב בתורה אינו ענין, שאינו בא ללמד, להעראה, דכתיבא [שנאמרה] גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא בהקישא [שהרי באה, נלמדת הלכה זו בהיקש] מדברי ר׳ יונה, תנהו ענין להעראה של בהמה. שמייתור ההלכה בענין זה, למדים לדין אחר באותו תחום, שכל דיני ביאות יש להם צד שווה בהעראה.
Rather, the word he’era in the case of a father’s sister and a mother’s sister is needed to resolve the following dilemma: With regard to one who performs the initial stage of intercourse with an animal, what is the halakha? Rava said to Ravina: If the word he’era does not refer to the matter of the initial stage of intercourse in the context where it is written, i.e., the prohibition with regard to a father’s sister and a mother’s sister, as this halakha is derived from a comparison based upon the statement of Rabbi Yona, refer it to the matter of the initial stage of intercourse with an animal. The superfluous expression written in the case of a father’s sister and a mother’s sister teaches that the initial stage of intercourse is considered sexual intercourse even with an animal.
הכל
(11) מִכְּדֵי בְּהֵמָה חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין הִיא מַאי טַעְמָא כְּתִיב לְהַעֲרָאָה דִּידַהּ גַּבֵּי חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לִכְתּוֹב גַּבֵּי מִיתַת בֵּית דִּין וְנֵילַף מִיתַת ב״ד בֵּית דִּין מִמִּיתַת ב״ד בֵּית דִּין .
The Gemara asks: Since intercourse with an animal is a prohibition for which one is liable to receive capital punishment from the court, what is the reason that the halakha of the initial stage of intercourse that applies to it is written with regard to the prohibitions proscribing a father’s sister and a mother’s sister, for which one is liable to receive karet? Let the word he’era be written with regard to prohibitions for which one is liable to receive capital punishment from the court, and let us derive the halakha with regard to a prohibition punishable by capital punishment from the court, i.e., the case of bestiality, from another prohibition punishable by capital punishment from the court.
The Gemara asks: Since intercourse with an animal is a prohibition for which one is liable to receive capital punishment from the court, what is the reason that the halakha of the initial stage of intercourse that applies to it is written with regard to the prohibitions proscribing a father’s sister and a mother’s sister, for which one is liable to receive karet? Let the word he’era be written with regard to prohibitions for which one is liable to receive capital punishment from the court, and let us derive the halakha with regard to a prohibition punishable by capital punishment from the court, i.e., the case of bestiality, from another prohibition punishable by capital punishment from the court.
ליכתבה במיתת בית דין – כגון באמו וחמותו ולימא נמי אם אינו ענין להו דאתיא בהיקישא דר׳ יונה תנהו ענין לבהמה.
חייבי מיתות ב״ד היא. שוכב עם בהמה. אחות אב ואם. אחות אב ואם לא כתיבא בה מיתה. ליכתבה בחייבי מיתות ב״ד. כגון אמו וחמותו וכלתו. כוליה קרא. דכתו׳ באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים אתא לדרשה.
ושואלים: מכדי [הלא] ביאה על בהמה חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב [מה טעם אם כן נאמר] ענין העראה דידה [שלה] גבי (אצל) חייבי כריתות, אחות אב ואחות אם? לכתוב [שיאמר] אותה לגבי עריות שחייבים עליהם כמותה במיתת בית דין, ונילף [ונלמד] מיתת בית דין של בהמה ממיתת בית דין של עריות!
The Gemara asks: Since intercourse with an animal is a prohibition for which one is liable to receive capital punishment from the court, what is the reason that the halakha of the initial stage of intercourse that applies to it is written with regard to the prohibitions proscribing a father’s sister and a mother’s sister, for which one is liable to receive karet? Let the word he’era be written with regard to prohibitions for which one is liable to receive capital punishment from the court, and let us derive the halakha with regard to a prohibition punishable by capital punishment from the court, i.e., the case of bestiality, from another prohibition punishable by capital punishment from the court.
הכל
(12) אַיְּידֵי דְּכוּלֵּיהּ קְרָא לִדְרָשָׁא אָתֵי כְּתִיב בֵּיהּ נָמֵי הָא מִילְּתָא לִדְרָשָׁא.
The Gemara answers: Since the entire verse of a father’s sister and a mother’s sister comes for the purpose of an exposition, as the Gemara is about to explain, this matter, i.e., that the initial stage of intercourse is considered intercourse, is also written for the purpose of an exposition, i.e., to indicate that this principle holds true in a different context, i.e., that of bestiality.
The Gemara answers: Since the entire verse of a father’s sister and a mother’s sister comes for the purpose of an exposition, as the Gemara is about to explain, this matter, i.e., that the initial stage of intercourse is considered intercourse, is also written for the purpose of an exposition, i.e., to indicate that this principle holds true in a different context, i.e., that of bestiality.
איידי דכוליה קרא – דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו לדרשא אתא כדתניא לקמן כתיב ביה נמי העראה בלא צורך לדרשא דבהמה.
ומשיבים: איידי דכוליה קרא לדרשא אתי [כיון שכל הכתוב של אחות אב ואחות אם כולו לדרשה בא], כתיב ביה נמי הא מילתא לדרשא [נאמר בו גם דבר זה לדרשה], שכן פסוק זה עצמו אינו בא ללמדנו דבר חדש, אלא רק מסקנות היוצאות ונובעות מעבר לדברים המפורשים בו.
The Gemara answers: Since the entire verse of a father’s sister and a mother’s sister comes for the purpose of an exposition, as the Gemara is about to explain, this matter, i.e., that the initial stage of intercourse is considered intercourse, is also written for the purpose of an exposition, i.e., to indicate that this principle holds true in a different context, i.e., that of bestiality.
הכל
(13) מַאי דְּרָשָׁא דְּתַנְיָא {ויקרא י״ח:י״ב} עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה הבֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אַתָּה אוֹמֵר בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם.
The Gemara asks: What is the exposition that the rest of the verse introduces? As it is taught in a baraita, the verse “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister” (Leviticus 18:12) indicates that the prohibition applies whether she is your father’s sister from his father, or from his mother. Do you say that she is forbidden whether she is your father’s sister from his father or from his mother, or perhaps it is only a sister from his father who is forbidden, but not from his mother?
The Gemara asks: What is the exposition that the rest of the verse introduces? As it is taught in a baraita, the verse “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister” (Leviticus 18:12) indicates that the prohibition applies whether she is your father’s sister from his father, or from his mother. Do you say that she is forbidden whether she is your father’s sister from his father or from his mother, or perhaps it is only a sister from his father who is forbidden, but not from his mother?
ושואלים: מאי דרשא [מה היא הדרשה] הזו? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מה שנאמר ״ערות אחות אביך לא תגלה״ (שם יח, יב), משמע: בין שהיא אחותו של אב מן האב, בין שהיא אחותו מן האם. אתה אומר שאחות זו היא בין מן האב בין מן האם, או אינו אלא אחות אביו מן האב דווקא ולא מן האם. ולכאורה אין צורך בכתוב מפורש, שהרי
The Gemara asks: What is the exposition that the rest of the verse introduces? As it is taught in a baraita, the verse “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister” (Leviticus 18:12) indicates that the prohibition applies whether she is your father’s sister from his father, or from his mother. Do you say that she is forbidden whether she is your father’s sister from his father or from his mother, or perhaps it is only a sister from his father who is forbidden, but not from his mother?
הכל
(14) וְדִין הוּא חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בַּאֲחוֹתוֹ מָה אֲחוֹתוֹ ובֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם אַף כָּאן בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
It may be inferred logically from the fact that the Torah rendered him liable here and rendered him liable with his sister: Just as with regard to his sister he is liable to receive punishment whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, he is liable whether she is his father’s sister from his father or from his mother.
It may be inferred logically from the fact that the Torah rendered him liable here and rendered him liable with his sister: Just as with regard to his sister he is liable to receive punishment whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, he is liable whether she is his father’s sister from his father or from his mother.
דין הוא ואפשר ללמוד זאת מן הסברה: חייב כאן באחות אביו וחייב באחותו, מה אחותו חייב עליה בין שהיא מן האב בין שהיא מן האם — אף כאן באחות אביו, חייב עליה בין שהיא מן האב בין שהיא מן האם.
It may be inferred logically from the fact that the Torah rendered him liable here and rendered him liable with his sister: Just as with regard to his sister he is liable to receive punishment whether she is his sister from his father or from his mother, so too here, he is liable whether she is his father’s sister from his father or from his mother.
הכל
(15) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בְּדוֹדָתוֹ מָה דּוֹדָתוֹ זמִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם.
Or perhaps go this way and compare a father’s sister and a mother’s sister to a different halakha: The Torah rendered him liable here and rendered him liable with his aunt, i.e., the wife of his father’s brother: Just as concerning his aunt, he is liable to receive punishment only with regard to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not for the wife of his father’s brother from his mother, i.e., the wife of his father’s maternal brother, so too here, he is liable only with regard to a father’s sister or a mother’s sister from their father, i.e., a paternal sister, and not from their mother, a maternal sister.
Or perhaps go this way and compare a father’s sister and a mother’s sister to a different halakha: The Torah rendered him liable here and rendered him liable with his aunt, i.e., the wife of his father’s brother: Just as concerning his aunt, he is liable to receive punishment only with regard to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not for the wife of his father’s brother from his mother, i.e., the wife of his father’s maternal brother, so too here, he is liable only with regard to a father’s sister or a mother’s sister from their father, i.e., a paternal sister, and not from their mother, a maternal sister.
מה דודתו מן האב ולא מן האם – שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב אין אשתו עליו ערוה ולקמן בעי מנלן.
אולם אם לדון רק על פי השוואה, יש גם אפשרות אחרת, או כלך [לך] לדרך זו ונשווה להלכה אחרת: חייב כאן וחייב בדודתו שהיא אשת אחי אביו, מה דודתו האסורה לו היא דווקא זו הנשואה לאחי אביו מן האב ולא מן האם (אשת אחי אביו מן האם), אף כאן — לא אסרה התורה אלא את אחות אביו מן האב ולא מן האם?!
Or perhaps go this way and compare a father’s sister and a mother’s sister to a different halakha: The Torah rendered him liable here and rendered him liable with his aunt, i.e., the wife of his father’s brother: Just as concerning his aunt, he is liable to receive punishment only with regard to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not for the wife of his father’s brother from his mother, i.e., the wife of his father’s maternal brother, so too here, he is liable only with regard to a father’s sister or a mother’s sister from their father, i.e., a paternal sister, and not from their mother, a maternal sister.
הכל
(16) נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה דָּנִין אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו מֵאִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו וְאַל תּוֹכִיחַ דּוֹדָתוֹ שֶׁאֵין אִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו.
The Gemara analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar, i.e., which is a better comparison. We should derive the halakha with regard to a prohibition that comes on its own, i.e., a father’s sister and a mother’s sister, from a prohibition that also comes on its own, i.e., a sister, and the halakha with regard to his aunt cannot be used to prove otherwise, as it is not a prohibition that comes on its own, but through marriage.
The Gemara analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar, i.e., which is a better comparison. We should derive the halakha with regard to a prohibition that comes on its own, i.e., a father’s sister and a mother’s sister, from a prohibition that also comes on its own, i.e., a sister, and the halakha with regard to his aunt cannot be used to prove otherwise, as it is not a prohibition that comes on its own, but through marriage.
ודנים: נראה למי דומה למה אפשר להשוות? דנין איסור הבא מאליו כאיסור אחות אב, מאיסור אחותו שלו הבא מאליו, ששניהם איסורים שאינם תלויים בקשרי נישואין, אלא בקירבה, ואל תוכיח דודתו, שאין זה איסור הבא מאליו, אלא על ידי נישואין.
The Gemara analyzes these two possibilities: Let us see to which case it is more similar, i.e., which is a better comparison. We should derive the halakha with regard to a prohibition that comes on its own, i.e., a father’s sister and a mother’s sister, from a prohibition that also comes on its own, i.e., a sister, and the halakha with regard to his aunt cannot be used to prove otherwise, as it is not a prohibition that comes on its own, but through marriage.
הכל
(17) אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זֶה דָּנִין קְרוֹבֵי הָאָב מִקְּרוֹבֵי הָאָב וְאַל תּוֹכִיחַ אֲחוֹתוֹ שֶׁקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ.
The Gemara counters this argument: Or perhaps go this way and claim that we should derive the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s sister, from the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s brother’s wife, and the case of his sister cannot be used to prove otherwise, as she is his own relative. Consequently, there is no conclusive proof based on reasoning alone.
The Gemara counters this argument: Or perhaps go this way and claim that we should derive the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s sister, from the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s brother’s wife, and the case of his sister cannot be used to prove otherwise, as she is his own relative. Consequently, there is no conclusive proof based on reasoning alone.
ולא תוכיח אחותו – וכיון דלא נפקא לן מדינא תלמוד לומר מקרא שני בפרשת קדושים תהיו ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה ואין צריך להזהיר שכבר הזהיר ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם.
אלא שאפשר לדחות ולטעון: או כלך [לך] לדרך זה ואמור: דנין קרובי האב מקרובי האב, ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו היא, ואם כן אין להביא הוכחה מכרעת מן הסברה —
The Gemara counters this argument: Or perhaps go this way and claim that we should derive the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s sister, from the halakha with regard to the relatives of his father, i.e., his father’s brother’s wife, and the case of his sister cannot be used to prove otherwise, as she is his own relative. Consequently, there is no conclusive proof based on reasoning alone.
הכל
(18) תַּלְמוּד לוֹמַר עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
Therefore the verse states: “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister,” which teaches that this prohibition applies whether she is your father’s sister from his father or from his mother. Similarly, the verse “You shall not uncover the nakedness of your mother’s sister” indicates that the prohibition applies whether she is your mother’s sister from her father or from her mother. These prohibitions are stated twice (Leviticus 18:12–13 and 20:19), and the superfluous verse indicates that the prohibition applies even to the maternal sister of one’s father or mother.
Therefore the verse states: “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister,” which teaches that this prohibition applies whether she is your father’s sister from his father or from his mother. Similarly, the verse “You shall not uncover the nakedness of your mother’s sister” indicates that the prohibition applies whether she is your mother’s sister from her father or from her mother. These prohibitions are stated twice (Leviticus 18:12–13 and 20:19), and the superfluous verse indicates that the prohibition applies even to the maternal sister of one’s father or mother.
תניא ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. (ומן האם). אשה אל אחותה לא תקח בין מן האב בין מן האם ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא מן האב ולא מן האם דאתייא דודו [דודו] כתיב הכא דודתך היא וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם דכתיב ממשפחתו יגאלנו ומשפחת אב קרויה משפחה ומשפחת אם אינה קרויה משפחה ומה שכתב הרב אלפס בענין העראת אשה לבעלה כבר כתבתי בקדושין סברת האחרים תוספת על סברת הרב ז״ל ולפי סברת הרב ז״ל משמע דביאה בלא חופה קונה ליורשה וליטמא לה ובפ׳ נערה שנתפתתה (מ״ח:) תניא נמי או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נשואין אע״פ שכתובתה בבית אביה ומתה בעלה יורשה. בד״א לירושתה אבל לתרומה אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה:
תלמוד לומר מן הכתוב היתר: ״ערות אחות אביך לא תגלה״, ללמדנו — בין מן האב בין מן האם. וכן למדים ״ערות אחות אמך לא תגלה״ (שם יג) — בין מן האב בין מן האם,
Therefore the verse states: “You shall not uncover the nakedness of your father’s sister,” which teaches that this prohibition applies whether she is your father’s sister from his father or from his mother. Similarly, the verse “You shall not uncover the nakedness of your mother’s sister” indicates that the prohibition applies whether she is your mother’s sister from her father or from her mother. These prohibitions are stated twice (Leviticus 18:12–13 and 20:19), and the superfluous verse indicates that the prohibition applies even to the maternal sister of one’s father or mother.
הכל
(19) לְמָה לִי למכתבא בַּאֲחוֹת אָב לְמָה לִי למכתבא בַּאֲחוֹת אֵם אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ צְרִיכִי דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּאֲחוֹת אָב שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהּ חַיִיס אֲבָל אֲחוֹת אֵם אֵימָא לָא.
The Gemara asks: Why do I need the Torah to write this halakha with regard to a father’s sister, and why do I need the Torah to write it again with regard to a mother’s sister? Rabbi Abbahu said: Both verses are necessary. If the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s father’s sister, one might say that it is limited to that case, as she has common lineage with her nephew, since lineage goes through one’s father. However, with regard to one’s mother’s sister you might say that she is not prohibited, as she is not considered to share common lineage with him.
The Gemara asks: Why do I need the Torah to write this halakha with regard to a father’s sister, and why do I need the Torah to write it again with regard to a mother’s sister? Rabbi Abbahu said: Both verses are necessary. If the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s father’s sister, one might say that it is limited to that case, as she has common lineage with her nephew, since lineage goes through one’s father. However, with regard to one’s mother’s sister you might say that she is not prohibited, as she is not considered to share common lineage with him.
למה לי למכתב – האי קרא יתירא בתרוייהו לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה.
יש לה חייס – דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א).
אחות אם ודאי קרובתו אבל אחות אב שמא ח״ו אין זה אביו.
ושואלים: למה לי, מדוע היה צריך למכתבא [לומר] אותו דבר באחות אב, למה לי למכתבא [לומר] אותו דבר באחות אם? די היה שייכתב באחד מהם! אמר ר׳ אבהו: צריכי [צריכים הם], דאי כתב רחמנא [שאם היתה אומרת התורה] רק באחות אב, היינו אומרים שהיא שונה, שכן יש לה חייס (ייחוס), משום שייחוס המשפחה הולך אחרי האב, אבל אחות אם אימא [אמור] שלא, משום שמשפחת אם איננה קרויה משפחה.
The Gemara asks: Why do I need the Torah to write this halakha with regard to a father’s sister, and why do I need the Torah to write it again with regard to a mother’s sister? Rabbi Abbahu said: Both verses are necessary. If the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s father’s sister, one might say that it is limited to that case, as she has common lineage with her nephew, since lineage goes through one’s father. However, with regard to one’s mother’s sister you might say that she is not prohibited, as she is not considered to share common lineage with him.
הכל
(20) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בַּאֲחוֹת אֵם שֶׁכֵּן וַדָּאִית אֲבָל אֲחוֹת אָב אֵימָא לָא צְרִיכָא.
And conversely, if the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s mother’s sister, one might say that it is limited to that case, as she is certainly his relative, since one’s biological relationship with his mother is absolutely certain. However, with regard to one’s father’s sister, one might say no, that she is not forbidden, as paternity can never be established beyond doubt. It is therefore necessary for this halakha to be stated in both cases.
And conversely, if the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s mother’s sister, one might say that it is limited to that case, as she is certainly his relative, since one’s biological relationship with his mother is absolutely certain. However, with regard to one’s father’s sister, one might say no, that she is not forbidden, as paternity can never be established beyond doubt. It is therefore necessary for this halakha to be stated in both cases.
ולהיפך: ואי כתב רחמנא [אם היתה אומרת התורה] באחות אם, הייתי אומר — שכן ודאית, שהרי הקשר של אדם עם אמו הוא ודאי, ולכן יש לאסור את אחותו מן האם, אבל אחות אב אימא [אמור] שלא נאסור אותה עליו, שכן אבהות לעולם אינה ודאית, ויתכן שאינה אחותו כלל, ולכן צריכא [נצרכה] ההלכה להיאמר בשתיהן.
And conversely, if the Merciful One had written this halakha only with regard to one’s mother’s sister, one might say that it is limited to that case, as she is certainly his relative, since one’s biological relationship with his mother is absolutely certain. However, with regard to one’s father’s sister, one might say no, that she is not forbidden, as paternity can never be established beyond doubt. It is therefore necessary for this halakha to be stated in both cases.
הכל
(21) וְדוֹדָתוֹ דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְתַנָּא דְּמִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם מְנָא לֵיהּ.
The Gemara asks: And with regard to his aunt, where it is obvious to the tanna that the prohibition includes only the wife of his father’s brother from his father and not from his mother, from where does he derive this halakha?
The Gemara asks: And with regard to his aunt, where it is obvious to the tanna that the prohibition includes only the wife of his father’s brother from his father and not from his mother, from where does he derive this halakha?
ושואלים: ודודתו דפשיטא ליה [שפשוט לו] לתנא שהיא דווקא אשת אחי אביו מן האב ולא מן האם מנא ליה [מניין לו] דבר זה?
The Gemara asks: And with regard to his aunt, where it is obvious to the tanna that the prohibition includes only the wife of his father’s brother from his father and not from his mother, from where does he derive this halakha?
הכל
(22) אָמַר רָבָא אָתְיָא דּוֹדוֹ דּוֹדוֹ כְּתִיב הָכָא {ויקרא כ׳:כ׳} עֶרְוַת דּוֹדוֹ גִּלָּה וּכְתִיב הָתָם {ויקרא כ״ה:מ״ט} אוֹ דוֹדוֹ אוֹ בֶן דּוֹדוֹ יִגְאָלֶנּוּ מָה לְהַלָּן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם.
Rava said: It is derived through a verbal analogy between the terms “his uncle” and “his uncle.” It is written here: “He has uncovered his uncle’s nakedness” (Leviticus 20:20), and it is written there, with regard to the redemption of a Jew who has been sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son shall redeem him” (Leviticus 25:49). Just as there, in the case of redemption, it must be a relative from the side of his father and not from the side of his mother, so too here, with regard to forbidden relations, the prohibition applies to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not from his mother.
Rava said: It is derived through a verbal analogy between the terms “his uncle” and “his uncle.” It is written here: “He has uncovered his uncle’s nakedness” (Leviticus 20:20), and it is written there, with regard to the redemption of a Jew who has been sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son shall redeem him” (Leviticus 25:49). Just as there, in the case of redemption, it must be a relative from the side of his father and not from the side of his mother, so too here, with regard to forbidden relations, the prohibition applies to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not from his mother.
מה להלן מן האב – אם אחי אביו מן האב הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם אף כאן מן האב ולא מן האם.
אמר רבא: אתיא [בא, נלמד] הדבר מגזירה שווה של המילים ״דודו״ ״דודו״. כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ערות דדו גלה״ (שם כ, כ), וכתיב התם [ונאמר שם]: בדיני גאולת קרקע של אדם על ידי בני משפחתו: ״או דדו או בן דדו יגאלנו״ (שם כה, מט), מה להלן בענייני גאולה בקרובים אין חובת הגאולה מוטלת אלא על דודו מן האב ולא מן האם, אף כאן בדיני ערוה, דודו זה — ודאי שהוא מן האב ולא מן האם.
Rava said: It is derived through a verbal analogy between the terms “his uncle” and “his uncle.” It is written here: “He has uncovered his uncle’s nakedness” (Leviticus 20:20), and it is written there, with regard to the redemption of a Jew who has been sold to a gentile: “Either his uncle or his uncle’s son shall redeem him” (Leviticus 25:49). Just as there, in the case of redemption, it must be a relative from the side of his father and not from the side of his mother, so too here, with regard to forbidden relations, the prohibition applies to the wife of his father’s brother from his father, i.e., the wife of his father’s paternal brother, and not from his mother.
הכל
(23) וְהָתָם מְנָלַן אָמַר קְרָא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה חמִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה.
The Gemara asks: And there, with regard to the halakhot of redemption, from where do we derive that a maternal relative is not included? The verse states: “Or any that is near of kin to him of his family shall redeem him” (Leviticus 25:49), and it is an established principle that only the family of one’s father is called family, while the family of one’s mother is not called family, as lineage is determined based upon one’s father.
The Gemara asks: And there, with regard to the halakhot of redemption, from where do we derive that a maternal relative is not included? The verse states: “Or any that is near of kin to him of his family shall redeem him” (Leviticus 25:49), and it is an established principle that only the family of one’s father is called family, while the family of one’s mother is not called family, as lineage is determined based upon one’s father.
ושואלים: והתם [ושם] בדיני גאולה מנלן [מניין לנו] שאין מדובר בדוד מן האם? ומשיבים, אמר קרא [הכתוב]: ״ממשפחתו יגאלנו״ (שם), וידוע כי רק משפחת אב קרויה משפחה, ואילו משפחת אם אינה קרויה משפחה, שייחוס האדם הוא לפי משפחת האב.
The Gemara asks: And there, with regard to the halakhot of redemption, from where do we derive that a maternal relative is not included? The verse states: “Or any that is near of kin to him of his family shall redeem him” (Leviticus 25:49), and it is an established principle that only the family of one’s father is called family, while the family of one’s mother is not called family, as lineage is determined based upon one’s father.
הכל
(24) וְהָדִתְנַן אָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתְּךָ וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ מֵתָה וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ.
And with regard to that which we learned in a mishna: If they said to him: Your wife is dead, and he then married her sister from her father. He was subsequently informed that his second wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his second wife’s maternal sister. He was then informed that his third wife died, and he married her sister from her father, i.e., his third wife’s paternal sister. He was then informed that his fourth wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his fourth wife’s maternal sister. It later became apparent that all these rumors were unfounded and all the women were still alive. Consequently, since one cannot marry his wife’s sister during his wife’s lifetime, some of the marriages are void.
And with regard to that which we learned in a mishna: If they said to him: Your wife is dead, and he then married her sister from her father. He was subsequently informed that his second wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his second wife’s maternal sister. He was then informed that his third wife died, and he married her sister from her father, i.e., his third wife’s paternal sister. He was then informed that his fourth wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his fourth wife’s maternal sister. It later became apparent that all these rumors were unfounded and all the women were still alive. Consequently, since one cannot marry his wife’s sister during his wife’s lifetime, some of the marriages are void.
והא דתנן אמרו לו מתה אשתך כו׳ – כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון ושרה בת חצרון מקטורה ורבקה בת קטורה מבתואל ומלכה בת בתואל מחנה וראובן נשא את מלכה והלך למדינת הים אמרו לו מתה אשתך ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה חזרו ואמרו לו מתה רבקה ונשא את שרה אחותה מאמה אמרו לו מתה שרה ונשא את יוכבד אחותה מאביה אמרו לו מתה יוכבד ונשא את דינה אחותה מאמה חזרו ואמרו לו כולן קיימות.
אמרו לו מתה אשתך כו׳ – בתלתא הוה סגי אלא קמ״ל דאף על פי שיש ערבוב שכל חמשתן שלשלת אחוה וצריך להוציא האסורות לא גזרינן הנך דשרינן אטו הנך דאסירן.
והא דתנן [אמרו לו]א מתה אשתו ונשא אחותה וכו׳ – איכא דמקשי, למה לי׳ לתנא למחשב כי רוכלא, ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה, ופריק, סד״א כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא [ערבוב]ב ויבטל את השורה קמ״לג.
א. כ״ה בנדפס.
ב. עפ״י כת״י ב, וכ״ה ברשב״א.
ג. וכ״כ תוד״ה אמרו לו, ברשב״א ובריטב״א.
והא דתנן אמרו לו מתה אשתו כו׳. ואם תאמר למה ליה לתנא למיחשב כל הני ליתני תלתא ומותר בראשונה ובשלישית ואסור בשניה. יש לומר סלקא דעתך כיון דנפישי ערבוביא איכא הכא ויבא ערבוב ויבטל את השורה קא משמע לן דלא (רמב״ן).
והדתנן [וזה ששנינו במשנה] אמרו לו לאדם: מתה אשתך, והוא נשא את אחותה של אשתו מצד אביה, ולאחר מכן אמרו לו: מתה האחות הזו, אשתו השניה, ונשא את אחותה מאמה של אשתו השניה, ושוב אמרו לו שמתה אף זו, ונשא את אחותה מאביה של השלישית, ואמרו לו שגם זו מתה, ונשא אחותה מאמה — אם התברר אחר כך כי כל השמועות הללו היו שמועות שקר, וכל הנשים חיות, אם כן חלק מן הנישואין הללו לא היו נישואין כלל, לפי שנשא אחות אשתו בחייה, ולכן
And with regard to that which we learned in a mishna: If they said to him: Your wife is dead, and he then married her sister from her father. He was subsequently informed that his second wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his second wife’s maternal sister. He was then informed that his third wife died, and he married her sister from her father, i.e., his third wife’s paternal sister. He was then informed that his fourth wife died, and he married her sister from her mother, i.e., his fourth wife’s maternal sister. It later became apparent that all these rumors were unfounded and all the women were still alive. Consequently, since one cannot marry his wife’s sister during his wife’s lifetime, some of the marriages are void.
הכל
(25) מוּתָּר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
The halakha in this case is that it is permitted for him to marry his first, third, and fifth wives, as they are not related to each other. Consequently, these marriages are valid, and these women exempt their rival wives from levirate marriage if they all became subject to levirate marriage and one of them performed levirate marriage or ḥalitza. However, it is prohibited for him to marry his second and fourth wives, as they are both sisters of one of his previous wives, and their marriages are therefore void. Consequently, sexual intercourse between one of them and his brother, if he has died childless, does not exempt her rival wife, i.e., the real wives of the deceased, from levirate marriage.
The halakha in this case is that it is permitted for him to marry his first, third, and fifth wives, as they are not related to each other. Consequently, these marriages are valid, and these women exempt their rival wives from levirate marriage if they all became subject to levirate marriage and one of them performed levirate marriage or ḥalitza. However, it is prohibited for him to marry his second and fourth wives, as they are both sisters of one of his previous wives, and their marriages are therefore void. Consequently, sexual intercourse between one of them and his brother, if he has died childless, does not exempt her rival wife, i.e., the real wives of the deceased, from levirate marriage.
מותר בראשונה – במלכה אשתו.
ובשלישית – שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה.
ובחמישית – דינה ואע״פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פיתוי היא ואינה קידושין מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין.
ופוטרות צרותיהן – אם מת וחלצו האחין לאחת מהן פוטרות צרותיהן.
ואסור בשניה – מפני הראשונה וברביעית מפני השלישית.
מותר באשתו הראשונה ובשלישית שאיננה קרובת אשתו מכל צד, ובחמישית שאינה קרובה לא לאשתו הראשונה ולא לאחרת, ונישואיהן נישואין גמורים הם, ופוטרות את צרותיהן, שאם נפלו לייבום ונחלצה (או נבעלה) אחת מהם — נפטרו כולן. אבל אסור בשניה וברביעית משום שכל אחת מהן היא אחות אשתו בחייה ונשא אותה באיסור, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, שאינה אשת אחיו שהרי לא תפסו בהן קידושין.
The halakha in this case is that it is permitted for him to marry his first, third, and fifth wives, as they are not related to each other. Consequently, these marriages are valid, and these women exempt their rival wives from levirate marriage if they all became subject to levirate marriage and one of them performed levirate marriage or ḥalitza. However, it is prohibited for him to marry his second and fourth wives, as they are both sisters of one of his previous wives, and their marriages are therefore void. Consequently, sexual intercourse between one of them and his brother, if he has died childless, does not exempt her rival wife, i.e., the real wives of the deceased, from levirate marriage.
הכל
(26) וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית
And if the first wife indeed died, and he had intercourse with the second woman after the death of the first one, it is permitted for him to marry the second and fourth women, who are not related to each other, and they exempt their rival wives from levirate marriage if they perform levirate marriage or ḥalitza, and it is prohibited for him to marry the third and fifth women, as they are sisters of his previous wives, who are still alive, and consequently these marriages are void.
And if the first wife indeed died, and he had intercourse with the second woman after the death of the first one, it is permitted for him to marry the second and fourth women, who are not related to each other, and they exempt their rival wives from levirate marriage if they perform levirate marriage or ḥalitza, and it is prohibited for him to marry the third and fifth women, as they are sisters of his previous wives, who are still alive, and consequently these marriages are void.
ואם אכן מתה הראשונה, ובא על השניה לאחר מיתת הראשונה, הרי אז מותר בשניה, וברביעית (שהרי אינה קרובה לשניה) ונישואיהן נישואין גמורים היו, ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ובחמישית, משום אחות אשתו בחייה.
And if the first wife indeed died, and he had intercourse with the second woman after the death of the first one, it is permitted for him to marry the second and fourth women, who are not related to each other, and they exempt their rival wives from levirate marriage if they perform levirate marriage or ḥalitza, and it is prohibited for him to marry the third and fifth women, as they are sisters of his previous wives, who are still alive, and consequently these marriages are void.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות נד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות נד:, רי"ף יבמות נד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות נד:, ראב"ן יבמות נד: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות נד:, תוספות ישנים יבמות נד:, ההשלמה יבמות נד:, פסקי רי"ד יבמות נד:, רמב"ן יבמות נד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות נד: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות נד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות נד: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות נד:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות נד:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות נד:, אסופת מאמרים יבמות נד:
Yevamot 54b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 54b, Rif by Bavli Yevamot 54b, Rashi Yevamot 54b, Raavan Yevamot 54b, Tosafot Yevamot 54b, Tosefot Yeshanim Yevamot 54b, HaHashlamah Yevamot 54b, Piskei Rid Yevamot 54b, Ramban Yevamot 54b, Rashba Yevamot 54b, Meiri Yevamot 54b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 54b, Ritva Yevamot 54b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 54b, Steinsaltz Commentary Yevamot 54b, Collected Articles Yevamot 54b