×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי דְּמִגּוֹ דְּאִישְׁתְּרִי אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח אִישְׁתְּרִי נָמֵי אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה.
This works out well when the deceased brother had first married one of the sisters, who was thereby rendered prohibited to the yavam as his brother’s wife, and only afterward had the living brother married her sister, which renders his brother’s wife forbidden to him on another count, this time as his wife’s sister. As in that case one can say that since the first prohibition with regard to a brother’s wife was subsequently nullified and thereby permitted by the mitzva of levirate marriage, the prohibition with regard to a wife’s sister was also nullified and thereby permitted.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תינח היכא דנשא המת – את אשה זו תחילה ונעשית אשת האח על זה.
ואח״כ נשא חי – את אחותה וניתוספת איסור אחות אשה על יבמתו וכשמת אחיו בלא בנים ואישתראי איסור אשת אח המוקדם אישתראי נמי אחות אשה המאוחר כדעולא דאמר הואיל והותר לצרעתו שהיא ראשונה הותר לקריו שהיא אחרונה.
ואסיק רבא ערוה ל״ל קרא דאין עשה דוחה את ל״ת. שב״כ כי איצטריך למיסר צרה, פי׳ ברייתא דקתני אין לי אלא היא וכו׳ משום צרתה, ומ״ש ערוה דל״צ קרא דאין עשה דוחה ל״ת שד״כ צרה נמי ל״ת שב״כ היא פי׳ דכתיב או לצרור דפרש״י לא תקח הבאה לצרור והיינו צרה א״ל ר״א בר מרימר לרבינא הכי אמרי׳ משמי׳ דרבא למיסר נמי צרה לא צריך קרא כי איצטריך קרא למישרא צרה שלא במקום מצוה מ״ט א״ק עלי׳ במקום עלי׳ הוא דאסורה צרה, שלא במקום עלי׳ שרי׳ צרה פי׳ אי לאו עלי׳ הוה דרשינן הכי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לא אחות אשה ואל צרתה והייתי אוסר הצרה אפילו שלא במקום מצוה כגון אם נשא זה אחות אשתו ויש לו אשה אחרת ומת כמו שאחות אשתו אסורה גם צרתה נמי אסורה קמ״ל עלי׳ דדוקא במקום מצוה פי׳ כשנפלה לפניו ליבום אז אסורה הצרה בל שלא במקום מצוה כגון שנשאה נכי הצרה מותרת:
{לביאור המאירי לסוגית עשה דוחה לא תעשה, עיינו לעיל יבמות ג:}
כל הביאות האסורות הן למיתה הן לכרת הן למלקות לא סוף דבר שגמר ביאה מחייבת בהן אלא אף העראה לבד מחייבת והעראה היא הכנסת עטרה אע״פ שפירש קודם הכנסת כל האבר ואין צריך לומר קודם שהוציא שכבת זרע שהרי נאמר בנדה את מקורה הערה ולמדנו ממנה (יבמות נ״ד.) לכל העריות:
רש״י בד״ה תינח היכא כו׳ על זה הס״ד ואח״כ מ״ה ואח״כ נשא חי את אחותה כו׳:
תינח [נניח] היכא [היכן, כאשר] נשא מת ואחר כך נשא חי, שהאח שמת נשא קודם אחת מן האחיות ונאסרה על אחיו (היבם) איפוא משום אשת אח, ואחר כך נשא אחיו את אחותה, וחזרה ונאסרה משום אחות אשה. ואז אפשר לומר דמגו דאישתרי [שמתוך שהותר] האיסור הראשון של אשת אח בשל מצות הייבום — אישתרי נמי [הותר גם כן] איסור אחות אשה.
This works out well when the deceased brother had first married one of the sisters, who was thereby rendered prohibited to the yavam as his brother’s wife, and only afterward had the living brother married her sister, which renders his brother’s wife forbidden to him on another count, this time as his wife’s sister. As in that case one can say that since the first prohibition with regard to a brother’s wife was subsequently nullified and thereby permitted by the mitzva of levirate marriage, the prohibition with regard to a wife’s sister was also nullified and thereby permitted.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא נָשָׂא חַי ואח״כוְאַחַר כָּךְ נָשָׂא מֵת אִיסּוּר אֲחוֹת אִשָּׁה קָדֵים.

However, if the reverse occurred, and first the living brother had married his wife and only afterward the deceased brother had married her sister, in this case the prohibition with regard to a wife’s sister precedes the prohibition proscribing a brother’s wife, i.e., she was initially forbidden to him as his wife’s sister. Consequently, even when the second prohibition lapses upon the death of his childless brother, the first prohibition should remain intact.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא נשא החי – אשתו תחילה ועמדה עליו באיסור אחות אשה ואח״כ נשאה אחיו המת וניתוסף איסור אשת אח איסור אחות אשה קדים ואף על גב דהותר איסור אחרון עומד ראשון במקומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא, אם היה זה מקרה אחר, שקודם נשא האח החי את אשתו, ואחר כך נשא האח שמת את אחותה, נמצא שאיסור אחות אשה קדים [קדם] וחל עליו, שהרי תחילה היתה אותה אשה אסורה עליו משום שהיא אחות אשתו, וכשנשאה אחיו חל עליה איסור נוסף, שהיא גם אשת האח, ואז, גם כאשר הותר האיסור השני במות האח בלי בנים, האיסור הראשון נשאר במקומו.
However, if the reverse occurred, and first the living brother had married his wife and only afterward the deceased brother had married her sister, in this case the prohibition with regard to a wife’s sister precedes the prohibition proscribing a brother’s wife, i.e., she was initially forbidden to him as his wife’s sister. Consequently, even when the second prohibition lapses upon the death of his childless brother, the first prohibition should remain intact.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ואפי׳וַאֲפִילּוּ נָשָׂא מֵת נָמֵי תִּינַח הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וּמֵת ואח״כוְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי דְּחַזְיָא לֵיהּ דְּבֵינֵי בֵּינֵי אֶלָּא נָשָׂא מֵת וְלֹא מֵת וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי לָא אִיחַזְיָא לֵיהּ כְּלָל.

And furthermore, even in a case where the deceased brother had married first, it works out well only when the deceased brother had married the woman and then died, and only afterward the surviving brother married that brother’s wife’s sister. The reason is that in this case, the sister of the wife of the deceased brother was fit for him in between, i.e., during the period from when the deceased brother died until he married that brother’s wife’s sister. Therefore, it can be claimed that the second prohibition should not apply. However, if the deceased brother married first, and did not die yet, and afterward, during the deceased brother’s lifetime, the living brother married the deceased brother’s sister, she was not fit for him at all, as there was no period of time during which she was permitted to him.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפי׳ נשא מת נמי – ברישא דקדים ליה איסור אשת אח לא דמיא לדעולא דהתם הרואה קרי בשמיני שלו כבר היה מותר מאיסור הראשון קודם ראיית הקרי משהאיר המזרח והכא נמי תינח היכא דנשא מת ומת תחילה והותר איסור אשת אח ואח״כ נשא חי את אחותה.
אלא נשא מת ולא מת – עד שנשא חי את אחותה הא לא איתחזאי כלל ומי לא מודה עולא בכהאי גוונא שאם ראה קרי בליל יום שמיני שאין מכניס ידיו מחר לבהונות משום קרי דמעכב עליה הואיל ולא יצא מצרעתו לשעה הראויה להבאת קרבנותיו דקודם שהותר מצרעתו בא עליו קרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד: אפילו במקרה שנשא האח המת תחילה את אחת האחיות נמי [גם כן] תינח היכא [נניח, היכן כאשר] נשא האח שמת את האשה ומת, ואחר כך נשא חי את אחותה, שאפשר היה לומר שאשת האח המת חזיא ליה דביני ביני [ראויה לו בינתים], שהרי לפני שנשא את אחותה, היתה אשת אחיו המת מותרת לו משום מצות ייבום, ואז אפשר היה לומר שלא יחול עליו גם האיסור השני. אלא אם נשא האח שמת תחילה, ולא מת עדיין, ואחר כך עוד בחייו נשא האח החי את אחותה, אם כן לא איחזיא [נראתה], לא נעשתה ראויה ליה [לו] כלל, שהרי לא היה פרק זמן כלשהו שבו היתה מותרת לו, וראיה לשיקול זה:
And furthermore, even in a case where the deceased brother had married first, it works out well only when the deceased brother had married the woman and then died, and only afterward the surviving brother married that brother’s wife’s sister. The reason is that in this case, the sister of the wife of the deceased brother was fit for him in between, i.e., during the period from when the deceased brother died until he married that brother’s wife’s sister. Therefore, it can be claimed that the second prohibition should not apply. However, if the deceased brother married first, and did not die yet, and afterward, during the deceased brother’s lifetime, the living brother married the deceased brother’s sister, she was not fit for him at all, as there was no period of time during which she was permitted to him.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִי לָא מוֹדֵי עוּלָּא שֶׁאִם רָאָה קֶרִי בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁאֵין מַכְנִיס יָדָיו לַבְּהוֹנוֹת שֶׁלֹּא יָצָא בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קׇרְבָּן.

The Gemara provides proof for this claim: Doesn’t Ulla agree that if a leper experienced a seminal emission on the night of the eighth, not on the eighth day but on the previous night, that he may not insert his hands and feet to the thumb and big toe to receive the blood and oil for his purification? The reason is that in this case he is ritually impure due to the emission and he had not yet emerged from the impurity of leprosy at a time that is fitting to bring an offering, as he cannot sacrifice his offerings until the daylight hours of the eighth day. Since there was not a single moment when he was permitted to enter the Temple in his state of ritual impurity, in this case one cannot apply the principle: Since it is permitted, it is permitted.
תוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי לא מודה עולא בהא שאם ראה קרי בליל שמיני שאין מכניס ידיו לבהונות – ק״ק דמנא ליה דמודה עולא בהא וגם בפרק כל הפסולים (זבחים לב: ושם) דמהדר עולא למאן דפריך ליה מהך ברייתא ומטונך דמצורע הואיל והותר לצרעתו כו׳ דמשמע ומטונך ממשא שאתה בא להכביד עליו אביא ראייתי משם ומה ראיה יש לו מן הברייתא ונראה לרבינו יצחק דדייק עולא מדנקט וראה קרי בו ביום משמע בו ביום אבל בלילה לא שמע מינה דטעמא משום דהותר לצרעתו הותר נמי לקריו ולהכי פשיטא ליה הכא דמודי עולא בראה קרי בליל ח׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי לא מודה עולא וכו׳. ואם תאמר ומנא להו דמודה עולא בהא. תירצו בתוס׳ (בד״ה מי) דפשיטא להו הכין מדפריך רב הושעיא מהא ברייתא לעולא דאמר ביאה במקצת שמה ביאה ואהדר ליה עולא מטונך מצורע שאני הואיל והותר לצרעתו כו׳ (זבחים לב:) ומשמע דהכי אהדר ליה אדרבה מאותה ברייתא שהבאת יש לי ראיה משום דקתני בה שראה קרי ביום שמיני, דאלמא משמע משום דאית לן למימר ביה הואיל הוא דשרי, הא לאו הכי לא, אלמא לעולא דוקא בשיצא בשעה שראויה להביא בה קרבנותיו.
הא דאמרינן מי לא מודה עולא. האי מודה לאו דוקא דבר פלוגתא אפילו יצא בשעה שאינה ראויה להביא קרבנותיו (הכא תרי איסורה בכת״י ליתא) שרי משום דביאה במקצת לא שמה ביאה, אלא מי לא אמר עולא קאמר. ודכותה צריך לומר בגיטין בריש פרק דהמגרש (גיטין פג.) מודה ר׳ אלעזר במגרש את אשתו כו׳. ואי נמי איכא למימר בהא דהאי מודה לאו משום בר פלוגתיה קאמר, אלא אסוגיין דהכא קא מהדר, משום דאמרינן הואיל ודייקינן לה מדעולא, אמר השתא דבכי הא דהכא מי לא הוה מודה עולא דלא אמרינן הואיל כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל ח׳ שאינו מכניס ידיו לבהונות – פי׳ ואף על פי שכיון שנכנס ליל ח׳ כבר יצא מצרעתו מפני שלא נגמר עיניינו ראוי בלילה להביא קרבנותיו לא חשבי׳ לי׳ שריותא דבהונות וכסבור שעדיין לא מת הראשון כי אפילו הוא גוסס שרוב גוססים למיתה כשנשא חי מ״מ איסור אשת אח היה עומד בקיומו לגמרי והבא על אשתו באותה שעה חייב משום בא על אשת איש או על אשת אח והק׳ בתוס׳ ומנא לן דמודה עולא בהא ונקיטינן לה הכי להדיא מי לא מודה עולא וכל כי האי לישנא אינו נאמר אלא בדבר פשוט ותימ׳ דפשיטא להו דכי פרכי׳ התם רב הושעיא לעולא ממתני׳ דלעיל אהדר ליה עולא מטונך מצורע שאני הואיל והותר לצרעתו ומשמע דה״ק ליה אדרבה מאותה ברייתא שהבאת יש לי ראיה משום דקתני בה שראה קרי ביום ח׳ שכבר הותר לצרעתו אלמא כולה טעמ׳ דעולא תליא לפי שהיה ביום ח׳ שכבר הותר לצרעתו תו ק״ל למאן קאמרי דמודה עולא לאיסור דהא בפלוגתא דהתם טפי שארי מיניה דסברי ביאה במקצת לא שמה ביאה ואפי׳ ראה קרי בלילה שרו וי״ל דהאי מודה אסוגיין דהכי קאי משום דאתי לתרוצי קושיא דאצטריך עליה משום דהוה אמרי׳ הואיל ולהכי (אתא) דמודה עולא לדידן בנדון דידן יש לפנינו שהוא כעין ראה קרי בליל ח׳ דלא אמרי׳ ביה הואיל.
מי [האם] לא מודי [מודה] עולא שאם ראה המצורע קרי בליל שמיני, לא ביום השמיני עצמו אלא בלילה שלפניו, שאין מכניס ידיו לבהונות, שצריך להכניסן כדי שיתנו עליהם דם ושמן ויטהרו אותו, ואינו מכניסן משום שהוא טמא טומאת קרי, שלא יצא עדיין מטומאת הצרעת בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, שהרי לא היה עדיין זמן שהיה אותו אדם ראוי להביא קרבן ולצאת מצרעתו, משום שעוד בליל שמיני, לפני שהגיע הזמן להקריב קרבן (בשעות היום ביום השמיני), היה כבר טמא טומאה אחרת, וכיון שלא הותר לו להיכנס למקדש בטומאה אפילו שעה אחת, אין אומרים שיקול זה של ״הואיל והותר הותר״. ואם כן, אף כאן אין חיזוק לסברה להתיר איסור ערוה ליבם.
The Gemara provides proof for this claim: Doesn’t Ulla agree that if a leper experienced a seminal emission on the night of the eighth, not on the eighth day but on the previous night, that he may not insert his hands and feet to the thumb and big toe to receive the blood and oil for his purification? The reason is that in this case he is ritually impure due to the emission and he had not yet emerged from the impurity of leprosy at a time that is fitting to bring an offering, as he cannot sacrifice his offerings until the daylight hours of the eighth day. Since there was not a single moment when he was permitted to enter the Temple in his state of ritual impurity, in this case one cannot apply the principle: Since it is permitted, it is permitted.
תוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא כִּי אִיצְטְרִיךְ עָלֶיהָ הֵיכָא דְּנָשָׂא מֵת וּמֵת ואח״כוְאַחַר כָּךְ נָשָׂא חַי.

§ Rather, the Gemara suggests that the phrase “with her,” which teaches the prohibition with regard to a wife’s sister in levirate marriage, is necessary for a case where the deceased brother had first married and then died, and only afterward the living brother married the sister of the deceased brother’s wife, in which case his brother’s wife was permitted to him for a period of time. Accordingly, one might have applied the principle: Since it is permitted, it is permitted. For this reason it was necessary to write “with her,” to teach that this second woman is nevertheless forbidden as his wife’s sister.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: כי איצטריך עליה לנשא מת ומת ואח״כ נשא חי.
כי אצטריך קרא לנשא מת ומת ואח״כ נשא חי – וא״ת היכי מקרי אחות זקוקתו י״ל שאינה אלא מדרבנן אבל קשה היכא משכחת לה דפוטרת צרתה הלא כיון דלא נעשית אחות אשתו עד שמת אחיו א״כ לא היתה מעולם צרת ערוה שהרי כשנשא חי לא היתה צרת ערוה לייבם שעדיין לא נשא אחות אשתו. וי״ל דאה״נ דאערוה לבד קיימינן הכא דנפקא לן מקרא דעליה ומקרא דלצרור אם אתה רוצה למצוא צרה עמה משכחת לה בנשא חי ואח״כ מת אחיו שהיה נשוי אחות אשתו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ה״ג כו׳ ולענין העראה קנסיב ליה ר״י כו׳ כצ״ל:
גמ׳ כי איצטריך עליה היכא דנשא מת ומת ואח״כ נשא חי כו׳ וקשה דהיכי נשא אחות זקוקתו דאיכא למ״ד ברפ״ב דאסור ואין סברא דאיצטריך עליה להיכא דנשאה באיסור ונראה לומר דאפילו מאן דאוסר אחות זקוקתו אינו אלא מדרבנן וי״ל עוד דהאי שנויא אזלא כמ״ד לקמן אין זיקה:
אלא יש לתקן מעט את הדברים שאמרנו, ולהבינם כך: כי איצטריך [כאשר נצרכה] המלה ״עליה״ שממנה למדנו איסור אחות אשתו בייבום — הרי זה היכא [היכן, כאשר] נשא תחילה האח שמת, ומת, ואחר כך נשא האח החי את אחותה, שאז היתה אשת אחיו מותרת לו שעה אחת, ואפשר היה לומר כיון שהותרה הותרה, ולכן צריך היה לכתוב ״עליה״ כדי לאוסרה.
§ Rather, the Gemara suggests that the phrase “with her,” which teaches the prohibition with regard to a wife’s sister in levirate marriage, is necessary for a case where the deceased brother had first married and then died, and only afterward the living brother married the sister of the deceased brother’s wife, in which case his brother’s wife was permitted to him for a period of time. Accordingly, one might have applied the principle: Since it is permitted, it is permitted. For this reason it was necessary to write “with her,” to teach that this second woman is nevertheless forbidden as his wife’s sister.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִי בָּעֵית אֵימָא אָתְיָא בְּהֶיקֵּישָׁא מִדְּרַבִּי יוֹנָה דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה וְאִיתֵּימָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ח:כ״ט} כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הוּקְשׁוּ כׇּל הָעֲרָיוֹת כּוּלָּן לְאֵשֶׁת אָח מָה אֵשֶׁת אָח שַׁרְיָא אַף כׇּל עֲרָיוֹת נָמֵי שַׁרְיָין כְּתַב רַחֲמָנָא עָלֶיהָ.

And if you wish, say instead that the suggestion that other women with whom relations are forbidden are permitted in levirate marriage is derived from the juxtaposition of Rabbi Yona. As Rabbi Yona said, and some say this was stated by Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29). In this verse all of the women with whom relations are forbidden are juxtaposed with the case of a brother’s wife. Consequently, one might say that just as a brother’s wife is permitted in levirate marriage, so too, all women with whom relations are forbidden are likewise permitted. Therefore, the Merciful One writes: “With her,” which excludes the prohibition with regard to a wife’s sister.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא – איצטריך עליה דאי לא כתביה הוה אמינא תיתי ייבום אחות אשה להתיר בהיקישא דר׳ יונה דאמר רבי יונה כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות זו לזו ולענין העראה קנסיב ליה ר׳ יונה בהבא על יבמתו הכי נמי ה״א הוקשו כולן לאשת אח ואע״ג דהכא חד איסורא והכא תרי איסורי אין משיבין על ההיקש להכי איצטריך עליה.
הוקשו כל העריות לאשת אח – ומעתה אין להקשות הכא חד איסורא התם תרי איסורי דאין משיבין על ההיקש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[לאשת אח. להתיר יבום]. לאחות אשה. לאסור יבום.
איבעית אימא אתי׳ בהק׳ דר׳ יונה מה היא שרייא אף כל הערי׳ שריין – אין זה מדברי ר׳ יונה אלא דר״י אתמר להקיש כל העריות לנדה לעשות העראה כביאה גמורה ואנן אמרי׳ דאין היקש למחצה ואמרי׳ נמי האי היקש׳ אע״ג דהוי לקולא ולהכי אצטריך עליה.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] שההנחה שאפשר לייבם גם כשיש איסור ערוה אתיא בהיקישא [היתה באה מכוח ההיקש] של ר׳ יונה. שאמר ר׳ יונה, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, אמר קרא [הכתוב]: ״כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו״ (ויקרא יח, כט), באותו פסוק הוקשו (הושוו) כל העריות כולן לאשת אח, ולכן היינו יכולים לומר: מה אשת אח שריא [מותרת] לייבום, אף כל עריות נמי שריין [גם כן מותרות], על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״עליה״.
And if you wish, say instead that the suggestion that other women with whom relations are forbidden are permitted in levirate marriage is derived from the juxtaposition of Rabbi Yona. As Rabbi Yona said, and some say this was stated by Rav Huna, son of Rav Yehoshua: The verse states: “For whoever shall do any of these abominations, the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29). In this verse all of the women with whom relations are forbidden are juxtaposed with the case of a brother’s wife. Consequently, one might say that just as a brother’s wife is permitted in levirate marriage, so too, all women with whom relations are forbidden are likewise permitted. Therefore, the Merciful One writes: “With her,” which excludes the prohibition with regard to a wife’s sister.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא מִכְּדִי כֹּל עֲרָיוֹת אִיכָּא לְאַקּוֹשִׁינְהוּ לְאֵשֶׁת אָח וְאִיכָּא לְאַקּוֹשִׁינְהוּ לַאֲחוֹת אִשָּׁה מַאי חָזֵית דְּאַקֵּשְׁתְּ לַאֲחוֹת אִשָּׁה אַקְּשִׁינְהוּ לְאֵשֶׁת אָח.

Against this proof, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Since the halakha of all women with whom relations are forbidden can be juxtaposed with the case of a brother’s wife and thereby rendered permitted in levirate marriage, and these cases can equally be juxtaposed with the halakha of a wife’s sister, which would mean that they are forbidden, what did you see that you juxtaposed them with a wife’s sister? Juxtapose them instead with a brother’s wife. If so, the opposite could be derived from the phrase “with her,” i.e., not that all women with whom relations are forbidden are prohibited like a wife’s sister, but that all these women are permitted in levirate marriage, even a wife’s sister.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי כל העריות – דמתני׳.
איכא לאקושינהו לאשת אח – להתיר ייבום.
ואיכא לאקושינהו לאחות אשה – דאסירי לייבום דפרט בה קרא עליה.
מאי חזית דאקשת להו לאחות אשה – כדקתני בריש פרקין מה אחות אשה מיוחדת כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כנגד ראיה זו אמר ליה [לו] רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי [הרי] כל העריות איכא לאקושינהו [יש מקום להשוות אותן] לאשת אח ולהתירן לייבום ואיכא לאקושינהו [ויש מקום להשוות אותן] לאחות אשה ולאסור, מאי חזית דאקשת [מה ראית שהקשת, השווית אותן] לאחות אשה? אקשינהו [הקש אותן] לאשת אח! ושמא נאמר שמן ההדגשה ״עליה״ לא נלמד מאחות אשה ולאסור בכל מקרה, אלא להיפך: מ״עליה״ שנאמר בייבום נלמד שהייבום מותר אפילו באחות אשה, וכן בכל העריות!
Against this proof, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: Since the halakha of all women with whom relations are forbidden can be juxtaposed with the case of a brother’s wife and thereby rendered permitted in levirate marriage, and these cases can equally be juxtaposed with the halakha of a wife’s sister, which would mean that they are forbidden, what did you see that you juxtaposed them with a wife’s sister? Juxtapose them instead with a brother’s wife. If so, the opposite could be derived from the phrase “with her,” i.e., not that all women with whom relations are forbidden are prohibited like a wife’s sister, but that all these women are permitted in levirate marriage, even a wife’s sister.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבָּעֵית אֵימָא לְקוּלָּא וְחוּמְרָא לְחוּמְרָא מַקְּשִׁינַן אִיבָּעֵית אֵימָא הָכָא תְּרֵי אִיסּוּרֵי וְהָכָא תְּרֵי אִיסּוּרֵי וּתְרֵי מִתְּרֵי יָלְפִינַן אֲבָל הָכָא חֲדָא אִיסּוּרָא וּתְרֵי מֵחֲדָא לָא יָלְפִינַן.

The Gemara answers: If you wish, say that if one must decide between two possible ways of understanding juxtaposed cases, one of which leads to a lenient ruling and the other to a stringent ruling, we juxtapose to reach the stringent ruling, not the leniency. If you wish, say instead: Here, there are two prohibitions, a brother’s wife and a wife’s sister, and there, in the case of all other women with whom relations are forbidden, there are also two prohibitions. And one may derive a case involving two prohibitions from another case that involves two prohibitions. However, here, in the case of a regular levirate marriage that does not involve any other forbidden relation, there is only one prohibition proscribing a brother’s wife, and one may not derive a case involving two prohibitions from a case that involves only one.
תוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרי איסורי [מחד איסורא לא ילפינן] – (אבל שלא במקום ייבום כגון צרת בתו ילפי׳) וא״ת ולרב אסי אמאי פוטרת איילונית צרתה והא חד איסורא הוא וי״ל דממה נפשך איהי אסירא דילפי׳ מאשר תלד פרט לאיילונית ולהכי צרתה נמי אסורה וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו אבל קשיא מאי טעמא דמאן דפליג אדרב אסי וי״ל דכיון דאיילונית לאו בת ייבום היא בשום מקום חשיבא צרתה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דשריא ולא דמיא איילונית לחייבי עשה דילפינן בפרק שני (לקמן דף כ.) לחליצה דאיילונית מיעטה הכתוב בהדיא דלא הויא בכלל היתר אשת אח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה תרי איסורי מחד איסורא כו׳ אבל שלא במקום יבום כגון צרת בתו ילפינן כו׳ עכ״ל טעות קחזינא הכא דמשמע מזה דחד איסורא נילף שפיר דדחי מאשת אח והתוס׳ לעיל בריש הסוגיא בד״ה ל״ת שיש בו כרת מי דחי כתבו בפשיטות דאפי׳ חדא איסורא לא נילף מאשת אח לפי המסקנא וכתבו שם דאר״י דשאני אשת אח דמצותו בכך ואע״ג דיש לדחות דודאי חד איסורא בעלמא לא ילפינן מאשת אח משום דשאני אשת אח דמצותו בכך אבל צרת בתו שלא במקום ייבום דאע״ג דאין מצותו בכך שפיר ילפינן ליה מאשת אח מהיקשא דר׳ יונה דהשתא לפי האי תירוצא דיליף מהקישא דר׳ יונה אנו קיימין דמ״מ אכתי תקשי דערוה גופה שלא במקום מצוה תשתרי מהיקשא דר׳ יונה לאשת אח כיון דליכא בה נמי אלא חד איסורא ועוד לקמן כתבו התוס׳ בהדיא דלהני שנויי נפקא להו למשרי צרה שלא במקום מצוה דשרי מהיכא דנפקא ליה לר׳ ובספרים המדויקים מחקו כל זה מדברי התוס׳:
גמ׳. לחומרא מקשינן. צ״ע מהו החומרא לאוסרה ליבם, והרי עם האיסור ליבם חל נמי קולא דמותרת לשוק, ומאידך גיסא אילו היינו מתירין אותה ליבם היתה אסורה לשוק, וא״כ ממ״נ יש כאן גם קולא וגם חומרא, ולמה אמרינן שהאיסור ליבם הוי חומרא יותר מהאיסור דיבמה לשוק.
וי״ל שהאיסור דאשת אחיו ליבם מהוה איסור ערוה שחייבין עליו כרת, ואילו האיסור דיבמה לשוק הוי רק איסור לאו בלי כרת, ומשו״ה האיסור ליבם חמור מהאיסור דיבמה לשוק.
ומתרצים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] טעם זה: אם יש לבחור בין שתי אפשרויות להבין משמעותו של היקש האחת לקולא [להקל] והאחרת לחומרא [להחמיר] — לחומרא מקשינן [להחמיר אנחנו משווים] ולא להקל. איבעית אימא [אם תרצה אמור] טעם זה: הכא תרי איסורי [כאן יש שני איסורים], איסור אשת אח ואיסור אחות אשה, והכא תרי איסורי [וכאן בשאר עריות יש שני איסורים] ותרי מתרי ילפינן [ושנים משנים אנו למדים] אבל הכא חדא איסורא [כאן, בייבום רגיל, יש רק איסור אחד] של אשת אח, ותרי מחדא לא ילפינן [ושנים מאחד אין אנו למדים].
The Gemara answers: If you wish, say that if one must decide between two possible ways of understanding juxtaposed cases, one of which leads to a lenient ruling and the other to a stringent ruling, we juxtapose to reach the stringent ruling, not the leniency. If you wish, say instead: Here, there are two prohibitions, a brother’s wife and a wife’s sister, and there, in the case of all other women with whom relations are forbidden, there are also two prohibitions. And one may derive a case involving two prohibitions from another case that involves two prohibitions. However, here, in the case of a regular levirate marriage that does not involve any other forbidden relation, there is only one prohibition proscribing a brother’s wife, and one may not derive a case involving two prohibitions from a case that involves only one.
תוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רָבָא אָמַר עֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵיסַר צָרָה.

§ Rava said that this entire halakha must be understood differently. With regard to a forbidden relation herself, it is not necessary for a verse to teach that she cannot enter into levirate marriage, as a positive mitzva does not override a prohibition that includes karet. Rather, the verse “with her” is necessary to prohibit a rival wife, as a rival wife is not prohibited to the yavam as a forbidden relation.
תוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר ערוה גופה לא צריכא קרא – וא״ת והא לכל הפחות איצטריך לינשא מת ומת ואח״כ נשא חי דלא תימא הואיל ואישתרי אשתרי וי״ל דרבא לית ליה דעולא וסבר דביאה במקצת לא שמה ביאה ועוד אר״י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרי׳ הואיל ואשתרי אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצורע אבל הכא דשני שמות הן לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי וא״ת מאי טעמא לא צריכא קרא וכי לית ליה לרבא היקישא דרבי יונה וי״ל דקסבר דלענין איסורא הוא דאקשינהו רחמנא דבהכי איירי קרא ולא לענין היתירא.
כי איצטריך קרא למיסר צרה – ותימה דהיכי טעי למימר דאיצטריך למיסר צרה טפי מן הערוה כיון דצרה מלצרור נפקא ויש כרת בצרה כמו בערוה ואומר רבינו יצחק דהשתא נמי בעי למימר לאיסור צרה ולמידק דשלא במקום מצוה שריא כדמסיק רב אחא לבסוף והא דקאמר נמי אין לי אלא היא משום צרתה לא משום דצריך קרא לאיסור אלא למידק היתירא שלא במקום מצוה והא דפריך מאי שנא ערוה דלא צריכא קרא כו׳ גמרא טעי במילתיה דרבא שלא פירש בהדיא למישרי שלא במקום מצוה אתא עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אצטריך קרא למיסר צרה. ואף על גב דאסיקנא (להלן בסמוך) דלרבא נמי למיסר צרה לא צריך קרא, אלא למשרי צרה שלא במקום מצוה, אפילו הכי האי לישנא דוקא דעליה ודאי משמעותו והנחתו לאסור הוא, כלומר במקום עליה לא תקח לצרור כלומר צרה אסירא. אלא דהאי איסורא לאו משום איסור צרה אצטריך, דאדרבה אלו הוה שתיק קרא מיליה הוה משמע דלצרור לא תקח בין במקום מצוה בין שלא במקום מצוה, אלא מדגלי רחמנא עליה משמע דה״ק, במקום עליה לא תקח, מכלל דשלא במקום מצוה שריא צרה. ובהכי נמי מתרצי הא דאמרינן לקמן (יבמות ח:) וממאי דהאי עליה לאיסורא דלמא להיתרא, וקשיא לי מאי קאמר והא אסיקנא דעליה למשרי צרה שלא במקום מצוה הוא דאתא. אלא ודאי כדאמרן דעליה. ודאי לאיסורא, אלא דמינה שמעינן היתר לצרה שלא במקום מצוה.
רבא דאמר ערוה לא צריכא קרא. לית ליה היקשא דר׳ יונה בהא, דר׳ יונה גופיה לא אמר בריש פרק הבא על יבמתו (יבמות נד:) אלא לגבי העראה, ולית ליה הואיל דעולא.
רבא אמר ערוה לא צריכה קרא. דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. תמיהא לי אמאי לא ניליף מאשת אח גופה דאתי עשה ודחי לאו שיש בו כרת. ומיהו אשמעתין לא קשיא לי מאי קשיא להו מנא לן דאתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת דאצטריך. עליה למיסר, ולא אמרינן סלקא דעתך אמינא ניליף מאשת אח גופו, דהא אתיא למילף מינה הכין לעיל, ודחינן מי דמי התם חדא איסור הכא תרי איסור. אבל לרבא דקא כייל ואמר דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ואפילו בחדא איסורא קשיא ליה ויש לומר דשאני יבמה דאי אפשר בלאו הכי ועיקר מצותה בדחיה. ואם תאמר אם כן מאי קשיא לעיל דרב אחא מדפתי כלהו עריות אקשינהו לאשת אח דלמא לא אפשר דלא דמו לה, דשאני התם דעיקר מצותה בדחיה, ואי אפשר בלאו הכין, וכי אהדר ליה רבינא קולא וחומרא לחומרא מקשינן, אי נמי תרי איסורי מחדא אסורא לא גמרינן, אמאי לא אהדר ליה שאני התם דעיקר מצותה בדחיה. יש לומר דאין הכי נמי אלא דעדיפא מינה קא מתרץ ליה כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר ערו׳ לא צריכ׳ קר׳ – פי׳ לאוסרה במקום יבום שאין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת ואליב׳ דכ״ע אמרה והיינו דפרכי׳ בסמוך ממתני׳ דר׳. וק״ל נהי דאין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת הא איכ׳ היק׳ דר׳ יונה דמורי היתר׳ וכן הואיל דעולא וצריכי קר׳ לאיסור׳ י״ל דרב׳ לית ליה הואיל דבבר ביאה במקצת לא שמה ביאה וקסבר דההוא היקש׳ דר׳ יונה כיון דבמקום כרת נכתב חומר׳ אין עושין ממנו הקשא לקולא לסתור כרת שבו.
תוס׳ ד״ה רבא אמר וכו׳ וי״ל דרבא לית ליה דעולא. עיין טורי אבן מגילה ד׳ ג׳ ע״ב ד״ה מולאחותו:
ועוד נ״ל שהגמרא אינה מתיחסת כאן לחומר האיסורים אלא לעצם חלות הזיקה - האם זיקה חלה או לא. ובכן בנוגע לספק חלות זיקה, החומרא הוא לומר שהזיקה אינה חלה. ומכיון שמחמירים בזיקה לומר שאינה חלה, ממילא כתוצאה מכך הרי היא מותרת לשוק, ולא איכפת לן בקולא ההוא, כי אינו מעיקר הספק שדנים בו בנוגע לעצם חלות הזיקה, והחומרא הוא לקבע שאין זיקה חלה וממילא הרי היא אסורה ליבם ומותרת לשוק.
תוס׳ ד״ה תרי. ז״ל וא״ת ולרב אסי אמאי פוטרת איילונית צרתה והא חד איסורא הוא עכ״ל. צ״ע דהיאך מדמין תוס׳ אשת אח כשיש נפילה וזיקה דמותרת וצרתה מותרת, לאיילונית כשאין זיקה ולפיכך איסור אשת אח מהוה איסור ערוה לאסור צרתה.
רבא אמר: מעיקרו של דבר יש לפרש את מדרש ההלכה בדרך אחרת: ערוה עצמה לא צריכא קרא [אינה צריכה כתוב] כדי ללמד שאין לייבם אותה, משום שאין מצות עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת. אלא, כי איצטריך קרא [כאשר נצרך הכתוב] הרי זה למיסר [לאסור] את הצרה, מאחר שהצרה איננה אסורה על היבם משום ערוה, והייתור ״עליה״ לא נאמר אלא כדי לאסור את הצרה.
§ Rava said that this entire halakha must be understood differently. With regard to a forbidden relation herself, it is not necessary for a verse to teach that she cannot enter into levirate marriage, as a positive mitzva does not override a prohibition that includes karet. Rather, the verse “with her” is necessary to prohibit a rival wife, as a rival wife is not prohibited to the yavam as a forbidden relation.
תוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְעֶרְוָה לָא צְרִיכָא קְרָא וְהָא תַּנְיָא אֵין לִי אֶלָּא הִיא.

The Gemara asks: And does the tanna in fact maintain with regard to a forbidden relation that it is not necessary for a verse to teach that she is prohibited in levirate marriage? But isn’t it taught in that same baraita: I have derived nothing other than that this woman is exempt from levirate marriage. From where is it inferred that the same applies to her rival wife? This shows that the case of a forbidden relation does require a special inference from a verse.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי סבור התנא כי ערוה לא צריכא קרא [איננה צריכה כתוב]? והא תניא [והרי שנינו באותה ברייתא]: אין לי אלא היא, צרתה מניין? ומשמע שגם לגבי הערוה עצמה צריך לימוד!
The Gemara asks: And does the tanna in fact maintain with regard to a forbidden relation that it is not necessary for a verse to teach that she is prohibited in levirate marriage? But isn’t it taught in that same baraita: I have derived nothing other than that this woman is exempt from levirate marriage. From where is it inferred that the same applies to her rival wife? This shows that the case of a forbidden relation does require a special inference from a verse.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִשּׁוּם צָרָתָהּ.

The Gemara answers: It is due to her rival wife, i.e., the baraita does not mean that the halakha of women with whom relations are forbidden is derived from this verse; rather, this case is mentioned only to introduce the case of a rival wife.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום צרתה – משום דבעי למיתני צרתה מנין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: משום צרתה, מה שאמרו ״אין לי אלא היא״ לא נלמד ממקרא זה, ולא נאמר אלא כדי לקשור לאותו ענין את הצרה.
The Gemara answers: It is due to her rival wife, i.e., the baraita does not mean that the halakha of women with whom relations are forbidden is derived from this verse; rather, this case is mentioned only to introduce the case of a rival wife.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא קָתָנֵי אֵין לִי אֶלָּא הֵן מִשּׁוּם צָרוֹתֵיהֶן.

The Gemara raises another difficulty: But it is taught in the baraita: I have derived nothing other than that these sisters are exempt from levirate marriage, which again suggests that the derivation from the verse applies to all of them. This is similarly rejected: This is also stated due to their rival wives.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים עוד: והא קתני [והרי שנה] בברייתא: אין לי אלא הן האחיות הפטורות מן הייבום, משמע שהלימוד הוא ביחס להן! ודוחים שוב: אף כאן לא אמרו זאת אלא משום צרותיהן.
The Gemara raises another difficulty: But it is taught in the baraita: I have derived nothing other than that these sisters are exempt from levirate marriage, which again suggests that the derivation from the verse applies to all of them. This is similarly rejected: This is also stated due to their rival wives.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי אוֹמֵר {דברים כ״ה:ה׳} וְלָקַח וּלְקָחָהּ {דברים כ״ה:ה׳} וְיִבֵּם וְיִבְּמָהּ לֶאֱסוֹר צָרוֹת וַעֲרָיוֹת.

The Gemara suggests: Come and hear a different baraita that contradicts Rava’s statement: Rabbi Yehuda HaNasi says that there is a different proof that a forbidden relation and her rival wife are prohibited in levirate marriage. The Torah says: “He will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage with her” (Deuteronomy 25:5). Since the verse does not say simply: Have intercourse, but: “Have intercourse with her,” this indicates that he takes this woman specifically, not a different woman who is forbidden. Furthermore, the verse does not simply state: And consummate the levirate marriage, but: “And consummate the levirate marriage with her.” These additions serve to prohibit rival wives and women with whom relations are forbidden.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולקחה לו לאשה ויבמה – המ״ל ולקח אשה וייבם וכתיב ולקחה משמע מיעוט זו ולא אחרת.
ת״ש ר׳ אומר ולקח ולקחה – ונהי נמי דר׳ לית ליה עליה מ״מ סברא הוא דכי היכי דאצטריך קרא לדידיה כמו כן לדידן ואי לדידן לא צריכא קרא דעליה לדידיה נמי לא ליבעי קרא דולקחה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לסתור את דברי רבא מברייתא אחרת: רבי אומר ראיה אחרת לענין זה של איסור ערוה וצרה, נאמר בכתוב: ״ולקחה לו לאשה וייבמה״ (דברים כה, ה), כיון שלא נאמר ״ולקח״ אלא ״ולקחה״ משמע לקח אותה דווקא, לצמצם: זו ולא אחרת שיש בה איסור, וכן לא נאמר ״ויבם״ סתם אלא ״ויבמה״ = ייבם אותה, לומר: את זו ולא אחרת, הרי זה בא לאסור צרות ועריות. ומכאן אנו למדים שאף איסור עריות צריך לימוד מיוחד!
The Gemara suggests: Come and hear a different baraita that contradicts Rava’s statement: Rabbi Yehuda HaNasi says that there is a different proof that a forbidden relation and her rival wife are prohibited in levirate marriage. The Torah says: “He will have intercourse with her and take her to him to be his wife and consummate the levirate marriage with her” (Deuteronomy 25:5). Since the verse does not say simply: Have intercourse, but: “Have intercourse with her,” this indicates that he takes this woman specifically, not a different woman who is forbidden. Furthermore, the verse does not simply state: And consummate the levirate marriage, but: “And consummate the levirate marriage with her.” These additions serve to prohibit rival wives and women with whom relations are forbidden.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵימָא לֶאֱסוֹר צָרוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת וְהָא תְּרֵי קְרָאֵי קָנָסֵיב לֵיהּ מַאי לָאו חַד לְעֶרְוָה וְחַד לְצָרָה.

This shows that even the prohibition with regard to women with whom relations are forbidden requires a special inference. The Gemara answers: Amend the language of the baraita and say: To prohibit rival wives of those with whom relations are forbidden, not the women themselves with whom relations are forbidden. The Gemara raises a difficulty: But he brought two proofs from the verse, both “have intercourse with her” and “and consummate the levirate marriage with her.” What, is it not because one phrase is required for the halakha of a woman with whom relations are forbidden and the other one for a rival wife?
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתרצים: אימא [אמור] בתיקון לשון קצת: לאסור צרות של עריות, ולא עריות עצמן. ומקשים: והא תרי קראי קנסיב ליה [והרי שני פסוקים הביא לו] לראיה, ״ולקחה״ ״ויבמה״, מאי לאו [האם לא] משום שצריך חד [פסוק אחד] ללמד לגבי ערוה וחד [ופסוק אחד] ללמד לגבי צרה?
This shows that even the prohibition with regard to women with whom relations are forbidden requires a special inference. The Gemara answers: Amend the language of the baraita and say: To prohibit rival wives of those with whom relations are forbidden, not the women themselves with whom relations are forbidden. The Gemara raises a difficulty: But he brought two proofs from the verse, both “have intercourse with her” and “and consummate the levirate marriage with her.” What, is it not because one phrase is required for the halakha of a woman with whom relations are forbidden and the other one for a rival wife?
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) לָא אִידִי וְאִידִי לְצָרָה חַד לְמֵיסַר צָרָה בִּמְקוֹם מִצְוָה וְחַד לְמִישְׁרֵי צָרָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה.

The Gemara rejects this suggestion: No, this source and that source are necessary for a rival wife, and both phrases are required, for the following reason. One of them comes to prohibit a rival wife in a place where the mitzva of levirate marriage is applicable, and one serves to permit a rival wife in a place where the mitzva is not applicable. If a woman is the rival wife of one of those relatives forbidden to a given man, he is permitted to marry her following the death of her husband, as the prohibition proscribing rival wives of women with whom relations are forbidden pertains only to cases where the halakhot of levirate marriage are applicable, i.e., in the case of a brother’s wife.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחד למישרי צרת ערוה שלא במקום מצוה – מרבויא דקרא יתירא דויבמה דרשינן הכי במקום ויבמה הוא דאמינא לך מיעוטא ולקחה דמיעט צרה אבל שלא במקום יבום כגון צרת בתו מנכרי שריא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא במקום [יבום. כגון צרת בתו מ]⁠נכרי1. דייקא. כרבא, דערוה פשיטא לן דלא תני פטורות.
1. כ״נ להשלים.
ודוחים: לא, אידי ואידי [זה וזה], שני הפסוקים ללמד לגבי צרה באו, וצריכים שני פסוקים מטעם זה: חד למיסר [אחד מהם בא לאסור] צרה במקום מצוה, לומר שצרת ערוה במקום שבו קיימת מצות ייבום — אסורה עליו. וחד למישרי [ואחד להתיר] צרה שלא במקום מצוה. שאם אשה היא צרה לאחת העריות האסורות על אדם — רשאי הוא לשאת אותה לאחר מות בעלה, שאין איסור זה של צרת ערוה אלא במקום שחלה מצות ייבום, כלומר, באשת אח.
The Gemara rejects this suggestion: No, this source and that source are necessary for a rival wife, and both phrases are required, for the following reason. One of them comes to prohibit a rival wife in a place where the mitzva of levirate marriage is applicable, and one serves to permit a rival wife in a place where the mitzva is not applicable. If a woman is the rival wife of one of those relatives forbidden to a given man, he is permitted to marry her following the death of her husband, as the prohibition proscribing rival wives of women with whom relations are forbidden pertains only to cases where the halakhot of levirate marriage are applicable, i.e., in the case of a brother’s wife.
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי טַעְמָא וְיִבֵּם וְיִבְּמָהּ בִּמְקוֹם יִיבּוּם הוּא דַּאֲסִירָא צָרָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם יִיבּוּם שַׁרְיָא צָרָה.

The Gemara elaborates: What is the reason for this halakha? It is derived from the fact that the verse does not merely state: And consummate the levirate marriage, but instead emphasizes: “And consummate the levirate marriage with her.” This comes to teach: It is in a place where levirate marriage applies that a rival wife is prohibited; however, in a place where the levirate marriage is not applicable, a rival wife is permitted.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא [ומה טעם הדבר] — כך הוא דקדוק לשון הפסוק, שהיה יכול לכתוב: ״ויבם״ וכתב בהדגשה ״ויבמה״ — משמע: במקום ייבום הוא דאסירא [שאסורה] צרה, שלא במקום ייבום — שריא [מותרת] צרה.
The Gemara elaborates: What is the reason for this halakha? It is derived from the fact that the verse does not merely state: And consummate the levirate marriage, but instead emphasizes: “And consummate the levirate marriage with her.” This comes to teach: It is in a place where levirate marriage applies that a rival wife is prohibited; however, in a place where the levirate marriage is not applicable, a rival wife is permitted.
פסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַב אָשֵׁי מתני׳מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְאִילּוּ פְּטוּרוֹת וּפוֹטְרוֹת לָא קָתָנֵי שְׁמַע מִינַּהּ.

Rav Ashi said: The mishna is also precisely formulated in accordance with the opinion of Rava, as it teaches: Fifteen women exempt their rival wives, whereas the phrase: Are exempt and exempt others, is not taught. This indicates that the exemption of these women who are themselves forbidden relations does not necessitate any special inference, as this is not a novel halakha, and therefore the mishna does not even state this point explicitly. The novelty is that they exempt their rival wives. The Gemara summarizes: Conclude from this that Rava’s opinion is correct.
רש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ נמי דיקא – כרבא דערוה פשיטא לן.
ואילו פטורות ופוטרות לא קתני – אע״ג דמסקינן דלאסור צרתה נמי לא צריך קרא מ״מ תנא פוטרות דהוצרך להשמיענו איסור בצרה שעדיין לא השמיענו בשום מקום אבל איסור ערוה דכבר נשנו כל העריות בפרק קמא דכריתות (כריתות ב.) שלא איצטריך כאן להשמיענו דאסורה במקום מצוה דפשיטא דאין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמר רב אשי מתניתין נמי דיקא וכו׳ – כך נראה לי פירושאא, מתני׳ נמי דיקא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת ולא איצטריך לה קרא אלא למידרש לצרור ולא למידרש עליה, דקתני פוטרות צרותיהן ואילו פטורות ופוטרות לא קתני, משום דפטורות לאו מדרשא אתיא, אבל פוטרות ודאי מדרשא לצרור אתיא, ואפילו תימא למיסר צרה לא צריך קרא, נהי דלא הוה צריך לפרושי בה עליה במקום מצוה, דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת, אבל לצרור ודאי צריך, דצרה לית בה צד איסור בכל התורה אלא מלצרור, דמיניה משמע לא אחות אשה ולא צרתה, ועלייהו כתיב כרת בסוף העריות, וכיוןב דמדרשא לצרור אתיין צרות, תנא במתניתין פוטרות ולאג פטורות דלא צריך קרא כלל, ודוקיא דרב אשי אפילו למסקנא אתיאד.
א. כלומר, לרבינו היה קשה קושית התוס׳ בד״ה ואילו.
ב. בכת״י ב: דכיון.
ג. בכת״י א: ואלו. בכת״י ב: ואלו פטורות לא תנא דלא צריך קרא כלל.
ד. תירוץ רבינו שונה קצת מתירוץ התוד״ה ואלו, דהתוס׳ תירצו שבמשנה הוצרך לכתוב צרות שלא הוזכרו בשום מקום, אבל רבנו תירץ שגם הפסוק לצרור הוצרך, כיון שלא נזכר בשום מקום אחר בתורה איסור צרות. ועיין בערוך לנר משה״ק לתירוץ התוס׳. ועיי״ש שיישב באופן אחר, וכיון לדברי הרשב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת], אם מדקדקים בלשונה, כשיטה זו של רבא. דקתני [ששנה] בה: חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. ואילו ״פטורות ופוטרות״ לא קתני [שנה], משמע שעצם פטורן של הנשים שהן עריות אינו צריך ללימוד מיוחד, כי אין בו חידוש, ועיקר החידוש הוא בכך שהן פוטרות את צרותיהן, ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rav Ashi said: The mishna is also precisely formulated in accordance with the opinion of Rava, as it teaches: Fifteen women exempt their rival wives, whereas the phrase: Are exempt and exempt others, is not taught. This indicates that the exemption of these women who are themselves forbidden relations does not necessitate any special inference, as this is not a novel halakha, and therefore the mishna does not even state this point explicitly. The novelty is that they exempt their rival wives. The Gemara summarizes: Conclude from this that Rava’s opinion is correct.
רש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּמַאי שְׁנָא עֶרְוָה דְּלָא צְרִיכָא קְרָא דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת צָרָה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי קְרָא מִשּׁוּם דְּאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת.

The Gemara asks: And if so, what is different about a forbidden relation that a special verse is not necessary to exclude it? The reason must be that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet. If so, a rival wife should also not require an additional verse, due to the fact that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet. The phrase “to be a rival to her” (Leviticus 18:18) teaches that the rival wife of a wife’s sister is prohibited like the wife’s sister herself.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צרה נמי לא תיבעי – עליה קרא לדרשא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת דכתיב לצרור דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה וכתיב כרת בסוף העריות.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״למישרי״ המופיע במהדורתנו בתחילת דף ח׳:
צרה נמי לא צריכא קרא – וא״ת א״כ הא ק״ל ת״ש ר׳ אומר ולקח ולקחה ויבם ויבמה כיון דלא אצטריך קרא לא לצרה ולא לערוה. וי״ל דנימא (לאסור) [דאתי להתיר] צרות כל עריות דוקא במקום יבום אבל שלא במקום יבום צרותיהן מותרות וכן לעיל צרותיהן מנין ר״ל צרותיהן דוקא במקום יבום אבל שלא במקום יבום צרותיהן מותרות מנין והקשה הר׳ יחיאל כיון דצרה לא צריכא תקשי לר׳ למה לי תרי קראי ולקחה ויבמה. ונראה לראש״י דחד אתי למיסר צרה במקום מצוה וחד למשרי שלא במקום מצוה דדוקא לרבנן דמפקי מלצרור צרות וכתיב בתריה ונכרתו א״כ לא צריכא קרא לצרה אבל ר׳ דמפיק לצרור כר׳ שמעון ולא כתיב בה כרת בהדיא אצטריך שפיר קרא למיסרא במקום מצוה ואע״ג דפרשתי בסמוך דנפיק לר׳ עונש מלצרור היינו כאשר נכתב ולקחה דמיניה שמעינן אזהרה בצרות כדאמרינן בסמוך כל היכא דאיכא תרין לקוחין וכו׳ ואז מדמינן צרות להדדי צרת ערוה לצרה בזיקה אבל אי לא כתב ולקחה לא שמעינן איסור בצרת ערוה במקום מצוה. כ״נ לראש״י:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צרה נמי לא תבעי קרא. כלומר לא תבעי עליה, אבל לצרור ודאי צריכה, דאי לא איסור צרה מנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צרה נמי לא צריכ׳ קר׳ – פירש״י ז״ל לא צריכ׳ קרא דעליה לאוסרה במקום ייבום פי׳ לפי׳ כיון דכתב רחמנא לצרור הרי עשה צרת ערוה כערוה גופ׳ ויש בה כרת ותו לא אתי עשה ודחי לא תעשה שיש בו כרת הלכך קרא דעליה לא צריכ׳ אבל קר׳ דלצרור צריכ׳ וצריכ׳ דאי לא הרי אין בה כרת ואינה אל׳ אשת אח דאשתרי כבר במקום יבם והק׳ בתוס׳ א״כ בצרה גופ׳ לא צריכ׳ דעליה כי היכי דלא קתני פטורות כדדייק רב אשי לא ליתני פוטרות צרותיהן וליתני ט״ו נשים וצרותיהם פוטרות צרות צרותיהן ותימא כיון דעיקר איסור׳ הוא צריכ׳ קרא דלצרור כדאמר ומאחות אשה גמרי שאר עריות איסור צרה ולא שמעינן האי איסורא דצרות בשום דוכת׳ ניח׳ ליה לאתנייה הכא.
ונראה שהתוס׳ בקושייתם נקטו את הגמרא כפשוטה שרק תרי איסורי פוטרין, דהיינו כשיש איסור ערוה שאינו שם איסור אשת אח. ואילו חד איסורא, דהיינו איסור אשת אח, אינו אוסר צרתה בכל אופן ואפילו במקום דליכא יבום, משום דשם איסור אשת אח אינו חלות שם ערוה לאסור צרתה ביבום.
בא״ד. וי״ל דממ״נ איהי אסירא דילפינן מאשר תלד פרט לאיילונית ולהכי צרתה נמי אסורה, וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו עכ״ל. תירוצם שאיסור אשת אחיו יכול לפטור הצרה כשאין היתר יבום חל כגון באיילונית, והגמרא ר״ל שכשיש היתר יבום אז אשת אחיו אינו חלות איסור ערוה, ואילו במקום שאין היתר יבום אזי אשת אחיו הוי ערוה. וכן מוכח מדין אשת אחיו שלא היה בעולמו דאיסור אשת אחיו בלי היתר מהוה חלות שם ערוה לפטור את הצרה.
בא״ד. אבל קשיא מ״ט דמאן דפליג אדרב אסי, וי״ל דכיון דאיילונית לאו בת ייבום היא בשום מקום חשיבא צרתה כצרת ערוה שלא במקום מצוה דשריא עכ״ל. ר״ל דאיילונית אינה נופלת כלל ליבום ולפיכך אינה אוסרת צרתה, משא״כ אשת אחיו שלא היה בעולמו שנופלת לייבום, אלא שהשם ערוה דאשת אחיו אוסרת ופוטרת אותה מהיתר הנפילה ומפקיעה את זיקת היבמין, ומכיון שנופלת, אוסרת ופוטרת את צרתה כמותה.
ויעויין לקמן (דף ל.) במשנה: שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת א׳ מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח״כ מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. ובפשטות מבואר במשנה שהאיסור דאשת אחיו מהנפילה הראשונה הוי חלות שם ערוה לפוטרה בנפילה השניה. ברם עיין שם בפיה״מ לרמב״ם שכ׳ וז״ל הטעם מפני שהיתה אחות אשתו ונפלה לפניו ליבום ואשתו קיימת, וכבר נתבאר שהיא אסור עולמית אבל צרתה ר״ל נכרית לא מצינו בה דין בגמרא ולא דבר לאחד מן הגאונים והדין אצלי בה שהיא חולצת ולא מתייבמת לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום או אסורה עליו מדרבנן שאמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית והיא כמו שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת ולפיכך תחלוץ להחמיר עכ״ל. והנה לצד אחד בספק הרמב״ם היבמה שנאסרה בנפילה הראשונה מתייבמת בשניה מדאורייתא אלא שאסורה מדרבנן. ולכאורה הביאור בשיטתו הוא שמתייבמת מפני שאין לה שם ערוה אחרת שהרי אסורה היא רק משום איסור אשת אחיו בלבד ולא מחמת שם ערוה אחרת. וצ״ע דמ״ש מצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו שאסורה מדאורייתא, וכדאיתא במשנה הראשונה למסכתין (דף ב:), ומוכח שאשת אחיו בלי היתר יבום מהוה ערוה לפטור צרתה, ומ״ש באופן דשלשה אחין וכו׳ שמותרת מדאורייתא.
ונראה דיש לחלק דבשלשה אחין הנפילה השניה מתרת את האיסור דאשת אחיו שלא הותר בנפילה הראשונה. משא״כ באשת אחיו שלא היה בעולמו שגזיה״כ ״יחדיו״ מחדשת שהאיסור של אשת אחיו שלא היה בעולמו אינו ניתן להתיר בנפילה לאחיו שנולד אחרי מיתתו. ולפיכך במקום שאין היתר, איסור אשת אחיו הוי ערוה לפטור את צרתה כמו צרת איילונית אליבא דרב אסי. ושאני בציור דשלשה אחין שהנפילה השניה מתרת את האיסור של אשת אחיו שנאסרה בה מהנפילה הראשונה, ולפיכך היא וצרתה מתייבמות מדאורייתא.
ועוד י״ל דבג׳ אחין היבמה נפלה בראשונה לכל האחין אלא שנפטרה לאח אחד מדין ערות אחות אשה. ובכן הנפילה השניה חלה ונחשבת כהמשך של הנפילה הראשונה להוסיף היתר על הנפילה הראשונה. משא״כ באשת אחיו שלא היה בעולמו שלא נפלה כלל בראשונה וא״א לומר שהנפילה השניה מוסיפה היתר ולכן אסורה לעולם כערות אשת אח.
גמ׳. רבא אמר ערוה גופה לא צריכא קרא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. צ״ע במה שאמר רבא שמבלי גזיה״כ ורק משום הדין שאין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת, ערוה פטורה מן החליצה ומן היבום, וקשה דמ״ש ערוה מאלמנה לכ״ג שחולצת ולא מתייבמת, והרי אף שם חל הכלל שאין עשה דוחה ל״ת ועשה וכדאיתא לקמן (דף כ.), ואעפ״כ חולצת ומ״ש מערוהא.
והנה בפטור ערוה מיבום ומחליצה כתב הרמב״ם (בפ״ו מהל׳ יבום הל״ט) וז״ל יבמה שהיא ערוה על יבמה כגון שהיתה אחות אשתו או אמה או בתה הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום ואין לו עליה זיקה כלל שנאמר ולקחה לו לאשה ויבמה מי שראויה ללקוחין וקידושין תופסין בה היא זקוקה ליבום עכ״ל. ויתכן לפרש את הרמב״ם בשני אופנים: א) דר״ל שיבמה צריכה להיות ראויה לאישות שחלה עם היבום, ומפני כך ערוה פטורה מאחר שאינה ראויה לאישות של יבום. ב) יתכן דר״ל שהזיקה עצמה מהוה חלות אישות, ומכיון דערוה אינה בת אישות אינה ראויה לזיקת היבםב.
ולפי״ז מבואר נמי הנ״מ שבין ערוה לבין אלמנה לכ״ג אליבא דרבא, משום דערוה אינה בת אישות, ואילו אלמנה לכ״ג הויא בת אישות. ולפיכך ערוה פטורה מיבום ומחליצה לגמרי, ואילו אלמנה לכ״ג חולצת ולא מתייבמת.
אך צ״ע, דל״ל לרבא לומר שערוה פטורה משום שאין עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת, והרי אפילו אם היה עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת מ״מ ערוה צ״ל פטורה כיון שאינה בת אישות ואינה ראויה לא לזיקה ולא לקנין היבום.
ונראה שאין שם הערוה שבגברא בעצמו מפקיע את חלות האישות אלא איסור הכרת שחל בערוה מפקיע את האישות, וכדביארנו למעלה בשיעוריםג.
ובהתאם לכך אילו היה הדין שעשה היה דוחה ל״ת שיש בו כרת והאיסור של ערוה היה נדחה ליבום, האישות דיבום היתה חלה, כי בלי האיסור אישות חלה בערוהד.
ויעויין בתוס׳ לקמן (דף ט.) ד״ה והרי וז״ל בכל דוכתי פשיטא ליה להש״ס דחייבי לאוין לר״ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייב כריתות הכא וכו׳ ותימה לר״י דאמאי לא אמרי׳ נמי לר״ע דליתי עשה ולידחי לא תעשה עכ״ל. ונראה לתרץ את קושיתם דשאני ר״ע מהחכמים, דאילו אליבא דהחכמים המפקיע של חלות אישות בערוה הוי האיסור, ובהתאם לכך אילו היינו אומרים עשה דוחה ל״ת שיש בו כרת היתה ערוה בת אישות דיבום. מאידך המפקיע דאישות בחייבי לאוין אליבא דר״ע אינו האיסור אלא חלות השם ערוה שבגברא, ואפילו אם עשה דוחה ל״ת מ״מ הגברא דחייבי לאוין אינה בת זיקה ואישות דיבום ומשו״ה פטורה לגמרי מיבום ומחליצהה.
תוס׳ ד״ה רבא. וז״ל אור״י דיש לחלק דגבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא אמרי׳ הואיל ואישתרי אישתרי דחד לאו הוא בבעל קרי ומצורע אבל הכא דשני שמות הן לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי עכ״ל. ועלינו להבין במה פליגי רבא עם הגמרא לעיל שלמדה דין הואיל ואישתרי אישתרי ביבום מטומאה.
ונראה שבבעל קרי מצורע אע״פ שחלין בו שני שמות של טומאה מ״מ חלות שם האיסור הוי שם איסור אחד של ביאת טמא למקדש. ופליגי רבא עם הגמרא, דרבא סובר שההיתר דביאת מצורע למקדש חל בשם האיסור, ולכן אמרינן בבעל קרי מצורע הואיל ואישתרי אישתרי שהרי ההיתר חל באותו שם האיסור של ביאת טמא למקדש. ברם היתר זה אינו חל בשני שמות של איסורי ערוה שונים. ואילו הגמרא לעיל ס״ל דההיתר דביאת מצורע חל בחפצא של הטומאה, ודין הואיל ואישתרי אישתרי קובע שההיתר שחל בחפצא שטמא בטומאת צרעת חל נמי באותו חפצא שטמא בטומאת בעל קרי. ולכן השוותה הגמרא שתי עריות לטומאה, שאף בב׳ שמות דערוה חל דין הואיל ואישתרי אישתרי שהרי הוא חל באותו חפצא דהיינו באותה אשה האסורה ואע״פ שנאסרה בשני שמות שונים דאיסורי ערוה שונים.
גמ׳. צרה נמי לא תבעי קרא. פרש״י (בד״ה צרה) וז״ל דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בה כרת דכתיב לצרור דמשמע לא אחות אשה ולא צרתה וכתיב כרת בסוף העריות עכ״ל. פרש״י דשם ערוה בפני עצמה חל על צרת ערוה, ושהצרה אינה אסורה באיסור אשת אחיו בלבד, אלא גם באיסור ערוה בפני עצמה. ומפני כן צרת ערוה פוטרת את עצמה מיבום מפני חלות השם ערוה שיש לה. ויוצא איפוא שאם היבם יבא על צרת ערוה יתחייב שתי חטאות, אחת משום ערות אשת אחיו ואחת משום ערות צרת ערוה, והוא חידושו.
ויעויין בתוס׳ לקמן (דף ח:) ד״ה כל היכא דכתבו דאליבא דרבי דמיעט צרת ערוה מ״ולקח ולקחה״, צרת ערוה אסורה באיסור עשה בלבד ואילו אליבא דדרשת ״עליה״ הרי היא מחייבת כרת, וכמו״כ איתא בתוס׳ (דף ח.) ד״ה כי איצטריך דדרשת לצרור אוסרת צרת ערוה באיסור כרת. ולפי״ז יוצא אליבא דרבי שצרת ערוה אינה שם ערוה בפני עצמה. אלא הערוה פוטרת צרתה, וצרת ערוה נאסרה ממילא מחמת איסור אשת אח. מאידך אליבא דהרבנן שדרשו ״לצרור״ ו״עליה״, צרת ערוה מהוה חלות שם ואיסור ערוה בפני עצמה ופוטרת את עצמה ככל העריות שבתורה.
גמ׳. חד למישרי צרה שלא במקום מצוה. עיין בשיעורים למעלה (דף ג.) רש״י ד״ה משום הכי תנא פוטרות.
א. עיין בתוס׳ לקמן (דף כ ב) ד״ה גזירה.
ב. עיין בשיעורים למעלה (דף ב א) ד״ה חמש עשרה נשים.
ג. עיין בשיעורים למעלה (דף ב א) תוס׳ ד״ה ואחות אשתו וגם בשיעורים (דף ג ב) תוס׳ ד״ה לפי.
ד. עיין בתוס׳ לקמן (דף מט ב) ד״ה סוטה דפליגי רש״י ותוס׳, דלרש״י ערוה אינה בת אישות ואילו לתוס׳ ערוה מופקעה מחלות אישות ומ״מ הריהי בת אישות. ונ״מ אם נעשית ערוה אחרי חלות האישות, דלרש״י האישות פקעה אך לא פקעה לתוס׳. ולפי״ז צ״ע בכוונת רבינו זצ״ל, דהניחא לתוס׳ דאילו היה העשה דוחה את הל״ת היתה האישות חלה ולא היתה פקעה, אך לרש״י אע״פ שהאישות היתה חלה מ״מ היתה פקעה מיד אחרי שקיים מצות ביאה, ויל״ע אם באופן זה קיים את המצוה, וצ״ע. ועיין עוד בתוס׳ לקמן (דף ח ב) ד״ה מלמד.
ה. עיין במכתבים הנמצאים בסוף ספר חדושי מרן רי״ז הלוי (דף 164) שהגרי״ז זצ״ל דחה את הסברא לחלק בין חייבי כריתות לבין חייבי לאוין אליבא דר״ע. ולכאורה יש סמוכין לסברת רבינו זצ״ל ממה שהרבנן למדו שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות מאחות אשה דכתיב בה ״לא תקח״ (עיין קידושין דף סז ב), ויוצא שמהאיסור ליקוחין למדין שאין קידושין תופסין. ברם ר״ע למד את דינו שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מהדין שיש ממזר בחייבי לאוין (עיין בתוס׳ לקמן (דף מט א) ד״ה הכל בסוף דבריהם וגם בתוס׳ לקמן (דף מד א) ד״ה עשאה זונה), ובכן י״ל דלר״ע אין הפקעת הקידושין תלוי באיסור אלא בשם ערוה שחל בגברא דחייבי לאוין. והא ראייה דהתוס׳ לקמן (דף טז ב ד״ה קסבר) כ׳ בנוגע לביאת עכו״ם וז״ל אע״ג דביאת היתר היא מדאורייתא בצנעא מ״מ כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר עכ״ל. חזינן בעליל שדין ממזר אינו תלוי במעשה איסור. וה״ה אליבא דר״ע בחייבי לאוין, שמאחר שר״ע לומד אי תפיסת קידושין בחיי״ל מדין ממזר, משו״ה סובר שאפילו בלי איסור אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, כמו דין הממזר שחל בלי איסור, וכדמוכח מעכו״ם.
ו. צ״ע לפי״ז למה צרת ערוה לא נמנית בתוך חייבי הכריתות הנמנין במשנה בריש מס׳ כריתות. ועיין בס׳ פורת יוסף לבעל פרי מגדים (לעיל דף ג ב). ויתכן ששם הערוה שחל בצרת ערוה הוא אותה שם ערוה של הערוה עצמה, ומשו״ה צרת ערוה אינה נמנית בפני עצמה מאחר שהערוה נמנית וצרת הערוה נאסרת מאותו שם איסור של הערוה עצמה.
ושואלים: אם כך, ומאי שנא [ומה שונה, מדוע דווקא] ערוה דלא צריכא קרא [שאיננה צריכה כתוב מיוחד] — משום הנימוק שאמרת שאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת, אם כן צרה נמי [גם כן] לא תיבעי קרא [תצטרך כתוב] נוסף משום אותו טעם — שאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת, שהרי מלשון הכתוב ״לצרור״ למדים אנחנו שצרת אחות אשה אסורה כמו אחות אשה עצמה!
The Gemara asks: And if so, what is different about a forbidden relation that a special verse is not necessary to exclude it? The reason must be that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet. If so, a rival wife should also not require an additional verse, due to the fact that a positive mitzva does not override a prohibition that entails karet. The phrase “to be a rival to her” (Leviticus 18:18) teaches that the rival wife of a wife’s sister is prohibited like the wife’s sister herself.
רש״יתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר בִּיבִי מָר לְרָבִינָא ה״קהָכִי קָאָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא צָרָה נָמֵי לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא

Rav Aḥa, son of Beivai Mar, said to Ravina that this is what we say in the name of Rava: With regard to a rival wife too, a verse is not necessary, as is the case with a forbidden relation herself, since the prohibition in her case as well incurs karet, and therefore one would not think that the positive mitzva of levirate marriage overrides that prohibition. The verse is necessary
פסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן לאסור צרה נמי לא אצטריך קרא. איכא למידק אם כן אמאי אצטריך מתניתין לאשמעינן פוטרות צרותיהן וכדוקיא דרב אשי. ותירצו בתוס׳ (ד״ה ואילו) דמכל מקום הוצרך התנא לאשמועינן איסור צרה שלא השמיענו בשום מקום שיהא איסור בצרה כלל אבל ערוה שכבר שנה לנו העריות בפ״ק דמסכת כריתות (כריתות ב.) לא היה צריך להשמיענו דאיסורא אף במקום מצוה, דפשיטא דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. ול״נ דמתניתין אורחא דקרא נקט, דלא הוצרך הכתוב לכתוב עליה משום איסורא דצרה במקום מצוה, אלא כדי להתיר שלא במקום מצוה, מתניתין נמי לאו משום פטור צרה במקום מצוה אלא, משום שש עריות חמורות שאינן פוטרות צרותיהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אחא בר ביבי מר לרבינא: הכי קאמרינן משמיה [כך אומרים אנחנו משמו] של רבא: בשביל צרה נמי [גם כן] לא איצטריך קרא [נצרך כתוב] וכפי שאמרנו בערוה עצמה, שהרי גם בה יש כרת, ואין עשה של ייבום דוחה אותה. כי איצטריך קרא [כאשר נצרך הכתוב]
Rav Aḥa, son of Beivai Mar, said to Ravina that this is what we say in the name of Rava: With regard to a rival wife too, a verse is not necessary, as is the case with a forbidden relation herself, since the prohibition in her case as well incurs karet, and therefore one would not think that the positive mitzva of levirate marriage overrides that prohibition. The verse is necessary
פסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות ח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י יבמות ח., תוספות יבמות ח., תוספות ישנים יבמות ח., פסקי רי"ד יבמות ח., רמב"ן יבמות ח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות ח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות ח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות ח. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות ח., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות ח., מהרש"א חידושי הלכות יבמות ח., גליון הש"ס לרע"א יבמות ח., רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות ח. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות ח., אסופת מאמרים יבמות ח.

Yevamot 8a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Yevamot 8a, Tosafot Yevamot 8a, Tosefot Yeshanim Yevamot 8a, Piskei Rid Yevamot 8a, Ramban Yevamot 8a, Rashba Yevamot 8a, Meiri Yevamot 8a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 8a, Ritva Yevamot 8a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 8a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 8a, Gilyon HaShas Yevamot 8a, Reshimot Shiurim Yevamot 8a, Steinsaltz Commentary Yevamot 8a, Collected Articles Yevamot 8a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144