א. ולפי״ז יש להסתפק באופן שנרבע לזכור ואח״כ בא על הזכור האם מתחייב ב׳ חטאות לר״י, דנתחדש בביאה השנייה איסור חדש דמשכב זכר או לא.

א. ועיין בר״י קורקוס, ובכס״מ (פ״ז מהל׳ תרומות הט״ז), ובמנחת חינוך מצוה רפ״ג, שביארו את שיטת הרמב״ם דאנדרוגינוס שנבעל ע״י זכר הפסול נפסל מתרומה בין כשנבעל דרך זכרות ובין כשנבעל דרך נקבות משום דשמא אנדרוגינוס הוי נקבה ואשה נפסלת מתרומה בין בביאה כדרכה ובין בביאה שלא כדרכה. אבל באנדרוגינוס שנבעל מאנדרוגינוס מעיקר הדין לא שייך למפסל כלל, כי כל מין אנדרוגינוס אחד הוא, וא״כ ממ״נ אם הנבעל זכר א״כ גם הבועל זכר ואין זכר פוסל זכר, ואם הנבעל נקבה א״כ גם הבועל נקבה ואין נקבה פוסלת נקבה, רק דחז״ל החמירו לעשות את הבועל כזכר והנבעלת נקבה, אלא דהחמירו רק כשנבעל במקום נקבות דמיחזי כזכר הבא על הנקבה, אבל לא בנבעל במקום זכרות כי היכי דלא תיהוי מילוי דרבנן כחוכא ע״ש במהר״י קורקס. אמנם לפי״ד הגר״מ זצ״ל י״ל דהרמב״ם סובר דאנדרוגינוס הנבעל ע״י אנדרוגינוס דרך נקבותו נפסל מתרומה מה״ת, משום דשמא הוי זכר, וחל בזכר חלות שם ״נבעל לפסול״ כשנבעל דרך נקבות, דהוי חלות שם מעשה ביאה. ובאנדרוגינוס יש היכי תימצי דיש לזכר סימני נקבות וחל בו מעשה ביאה, ולכן ביאה דרך נקבותו מהווה מעשה ביאה ליפסל מתרומה מה״ת. ויש לעיין בדין אנדרוגינוס הבא על אנדרוגינוס דרך זכרותו האם האנדרוגינוס הנבעל חייב סקילה משום משכב״ז, דכתב הרמב״ם (פ״א מהל׳ איסו״ב הי״ד) וז״ל הבא על הזכר או הביא זכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים שנאמר ואת זכר לא תשכב בין שהיה בועל או נבעל עכ״ל, ומבואר דבעלמא זכר הנבעל לזכר חייב סקילה משום משכב״ז, וי״ל דה״ה באנדרוגינוס הנבעל ע״י אנדרוגינוס דרך זכרותו דהנבעל חייב סקילה משום משכב זכר, דהרי פסק הרמב״ם (פ״א מהל׳ איסו״ב הט״ו) דהבא על אנדרוגינוס דרך זכרות חייב סקילה, ומבואר דלגבי ביאה דרך זכרות דנים אנדרוגינוס כזכר (ועיין בכס״מ שם), דלגבי איסור משכב״ז אין חילוק האם אנדרוגינוס הוי כזכר או נקבה, דשכיבת זכר עם אנדרוגינוס דרך זכרות הוי מעשה של משכב זכר המחייב סקילה. וא״כ י״ל דהבועל והנבעל שניהם חייבים סקילה. ועוד י״ל לפי״ד רבינו זצ״ל בשם הגר״ח זצ״ל (עיין ברשימות שיעורים למס׳ סוכה דף כח: ד״ה בדיני טומטום ואנדרוגינוס אות ג׳) דאנדרוגינוס דינו חלוק דבנוגע לגברא הרי הוא ספק זכר ספק נקבה אך בנוגע לדינו בחפצא הו״ל גם זכר ונקבה, ולפי״ז י״ל דדין משכב זכר תלוי בדינו בחפצא, ומצד החפצא הרי הוא ודאי זכר ומשו״ה חייב סקילה משום משכב זכר. אולם בנוגע ליפסל מתרומה פסק הרמב״ם (פ״ז מהל׳ תרומות הט״ז) דאנדרוגינוס הנבעל ע״י אנדרוגינוס נפסל מאכילת תרומה דוקא כשנבעל דרך נקבותו, וביאר הגר״מ זצ״ל (עיין בחידושי הגר״מ הלוי פ״א מהל׳ מעשר ה״ב) דהיינו משום דאע״פ שדנים אותו כזכר, דהרי רק זכר הבועל ביאתו פוסלת מתרומה, מ״מ הו״ל נבעל לפסול רק כשנבעל דרך נקבותו ונפסל מתרומה. משא״כ כשנבעל דרך זכרותו הו״ל משכב זכר בעלמא, ולא חל בו חלות שם נבעל לפסול ומשו״ה אינו נפסל מתרומה. ולפי״ז מבואר דאנדרוגינוס הנבעל ע״י אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב סקילה משום משכב זכר, אע״פ שאין זו ביאה הפוסלת מאכילת תרומה,

ב. ועיין בחידושי הגר״מ הלוי פ״א מהל׳ מעשר ה״ב (עמ׳ ע״ח – ע״ט), וברשימות שיעורים למס׳ יבמות דף מד: ד״ה שהולד פגום לכהונה אות ב׳ (עמ׳ תע״ט). ובביאור שיטת הרמב״ם והראב״ד עיין עוד בר״י קורקוס, ובכס״מ ובדרך אמונה פ״ז מהל׳ תרומות הט״ז, ובקרן אורה יבמות דף פג. ד״ה אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר׳ יוסי באנדרוגינוס. ובחידושי הגר״ח על הש״ס יבמות פג: בענין אנדרוגינוס שנבעל לפסול לענין תרומה.

ג. ועיין בחידושי הרשב״א יבמות דף פג. ד״ה הא דאמרי וכו׳ הלכה כר׳ יוסי, ובקרן אורה יבמות פג. ד״ה אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר׳ יוסי באנדרוגינוס, שדנו באריכות בגדר דין אנדרוגינוס לשיטת הרמב״ם. ועיין ברשימות שיעורים למס׳ סוכה (דף כח: ד״ה בדיני טומטום ואנדרוגינוס) דביאר רבינו זצ״ל בשם מרן הגר״ח דבדין הגברא אנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה ואילו בדין החפצא הו״ל ודאי זכר ודאי נקבה, דכתב הרמב״ם (פ״ב מאישות הלכ״ה) וז״ל וטומטום ואנדרוגינוס שהיו בן שתים עשרה שנה ויום אחד הרי הן בחזקת גדולים עכ״ל. ומשמע שבגיל י״ב ויום א׳ נעשו גדולים בתורת ודאי ולא בתורת ספק, וצ״ע, דלכאורה טומטום ואנדרוגינוס הו״ל ספק זכר ספק נקבה. וביאר מרן הגר״ח זצ״ל שגדלות תלויה בחפצא של הסימנים ולא בגברא של זכר ונקבה. בחפצא של האנדרוגינוס יש חפצא של סימני גדלות בין מזכרותו בין מנקבותו. מפני כך בי״ב שנה החפצא של הסימנים מנקבותו נחשב כסימנים כשרים ומשו״ה האנדרוגינוס נעשה גדול בתורת ודאי. וביאר הגר״ח זצ״ל שהטומטום אין לו זכרות ומפני כך זמן החלות של החפצא של סימניו הוא זמן י״ב שנה בתורת ודאי. ולפי״ז יוצא, שאע״פ שבדין הגברא יכול האנדרוגינוס להיות ספק, ברם החפצא של האנדרוגינוס בודאי מהווה בריה מיוחדת עם דינים מיוחדים. בכמה מקומות אנו מוצאים שהאנדרוגינוס והטומטום מופקעים בתורת ודאי ולא רק מספק. ויסוד הדברים הוא מפני שאלו הדינים כמו חלוקת הארץ, מצות ביכורים, ערכין, ומצות החגיגה תלוים בחפצא ולא בדין הגברא.

א. ועיין במשנה למלך פ״ו מהל׳ שגגות ה״ב.