×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דַּהֲוָה שְׁקִיל שְׁמָא דְּלָא מְקַבֵּל שׁוּחְדָּא בְּעוֹ לְאַחוֹכֵי בֵּיהּ אעיילא לֵיהּ שְׁרָגָא דְּדַהֲבָא וַאֲזוּל לְקַמֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ בָּעֵינָא דניפלגי לִי בְּנִכְסֵי דְּבֵי נָשַׁי אֲמַר לְהוּ פְּלוּגוּ א״לאֲמַר לֵיהּ כְּתִיב לַן בִּמְקוֹם בְּרָא בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת א״לאֲמַר לֵיהּ מִן יוֹמָא דִּגְלִיתוּן מֵאַרְעֲכוֹן איתנטלית אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה וְאִיתִיְהִיבַת עֲוֹן גִּלְיוֹן1 וּכְתִיב בֵּיהּ בְּרָא וּבְרַתָּא כַּחֲדָא יִרְתוּן.
who disseminated about himself the reputation that he does not accept bribes. They wanted to mock him and reveal his true nature. She privately gave him a golden lamp, and she and her brother came before him, approaching him as if they were seeking judgment. She said to the philosopher: I want to share in the inheritance of my father’s estate. He said to them: Divide it. Rabban Gamliel said to him: It is written in our Torah: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. The philosopher said to him: Since the day you were exiled from your land, the Torah of Moses was taken away and the avon gilyon was given in its place. It is written in the avon gilyon: A son and a daughter shall inherit alike.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲוֹן גִּלְיוֹן״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ספרא אחריתי״.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי שבת קטז ע״ב}1ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש: אמר רב לא שאנו אלא בזמן בית המדרש אבל שלא בזמן2 בית המדרש קורין בהם3 ושמואל אמר
אפילו שלא בזמן בית המדרש אין קורין בהן4 והלכה כרב:
1. כ״י מוסקבה מוסיף: ״פיס׳⁠ ⁠⁠״.
2. שלא בזמן: דפוסים: בזמן שאין.
3. בהם: חסר בכ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים. וכן בדברי שמואל.
4. בהן: חסר בכ״י מוסקבה, קטע מודינה, דפוסים.
דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא – היה מוציא עליו שם שאינו מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו והיה מקבלו בסתר.
א״ל – פילוסופא לר״ג מיומא דגליתון כו׳.
{רבנו חננאל}
מצילין תיק הספר עם הספר, אמרו רבנן האי תיק קאיי לחודיה ונוטלן ממקום שהוא עם הספר.
{רי״ף מג: מגיטין לח:}
{ספר הנר}
ודשיירי נכסיהו,א פיר׳ מחשבין תקנות וכמה (בנונים) [בנינים] יעשו בהן בגדור.
ודקבעי סעודתיהו בשבתב בעידן בי מדרשא, פיר׳ ובטלי מבית (המקדש) [המדרש].
אחת קובעת בערב שבת,ג פיר׳ שהקובע סעודתו בערב שבת נמצא מתעכב מלהתעסק בכבוד שבת.
א. לפנינו, ודסיירי נכסייהו. וברי״ף, וסיירי נכסיהון.
ב. לפנינו, ודקבעי סעודתייהו בשבתא. ברי״ף, וקבעי סעותייהו בשבתא.
ג. לפנינו, ואחת קבעה סעודתא בערב שבת. וכיוצ״ב ברי״ף.
בד״ה אמר ליה רבן גמליאל כו׳ נצחתי בשוחד והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו ומי הוא כו׳ כצ״ל והס״ד:
בעו לאחוכי ביה עיילה ליה כו׳ לא קאמר שנתנה לו דודאי משום דבעו לאחוכי ביה לא הוו מפסדי להו שרגא דדהבא וחמרא לובא אלא דעיילה ליה לביתו שרגא והראתה לו בסתר שזה תתן לו שחד וכן ר״ג הוה עייל ליה חמרא ועדיין לא נתן אותו אלא שהבטיח אותו על כך ולבסוף אחיכו ביה ולא נתנו לו כלום וגם אמרו לו כן בדרך חוכא וטלולא תבעו זה את זה דודאי ידעו דין תורה דבמקום ברא ברתא לא תירות וכמ״ש לו נהור נהוריך כו׳ ואתא חמרא כו׳ דמזה ודאי הבין גם הוא דדרך חוכא וטלולא קאתו לתבוע זה את זה וק״ל:
דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא [שהוציא שם על עצמו שאיננו מקבל שוחד]. בעו לאחוכי ביה [רצו לצחק בו] ולגלות את טיבו האמיתי. אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה [הכניסה לו בסתר מנורה של זהב, ובאו לפניו] היא ואחיה, כאילו על מנת להתדיין. אמרה ליה [לו] לאותו פילוסוף: בעינא דניפלגי [רוצה אני שיחלקו] לי בנכסי דבי נשי ירושת נכסי אבותי]. אמר להו [להם]: פלוגו [חלוקו]. אמר ליה [לו] רבן גמליאל: כתיב לן [כתוב לנו] בתורה: במקום שיש ברא [בן], ברתא [הבת] לא תירות [תירש]. אמר ליה [לו] הפילוסוף: מן יומא דגליתון מארעכון, איתנטלית אורייתא [מיום שגליתם מארצכם, ניטלה תורת] משה ואיתיהיבת [וניתן] עוון גליון (אוונגליון), וכתיב ביה [וכתוב בו]: ברא וברתא כחדא ירתון [הבן והבת ירשו כאחת].
who disseminated about himself the reputation that he does not accept bribes. They wanted to mock him and reveal his true nature. She privately gave him a golden lamp, and she and her brother came before him, approaching him as if they were seeking judgment. She said to the philosopher: I want to share in the inheritance of my father’s estate. He said to them: Divide it. Rabban Gamliel said to him: It is written in our Torah: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. The philosopher said to him: Since the day you were exiled from your land, the Torah of Moses was taken away and the avon gilyon was given in its place. It is written in the avon gilyon: A son and a daughter shall inherit alike.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לְמָחָר הֲדַר עַיֵּיל לֵיהּ אִיהוּ חֲמָרָא לוּבָא אֲמַר לְהוּ שְׁפִילִית לְסֵיפֵיהּ דַּעֲוֹן גִּלְיוֹן1 וּכְתִב בֵּיהּ אֲנָא לָא לְמִיפְחַת מִן אוֹרָיְיתָא דְּמֹשֶׁה אֲתֵיתִי [וְלָא] לְאוֹסֹפֵי עַל אוֹרָיְיתָא דְמֹשֶׁה אֲתֵיתִי וּכְתִיב בֵּיהּ בִּמְקוֹם בְּרָא בְּרַתָּא לָא תֵּירוֹת אֲמַרָה לֵיהּ נְהוֹר נְהוֹרָיךְ כִּשְׁרָגָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֲתָא חַמְרָא וּבְטַשׁ לִשְׁרָגָא.:

The next day Rabban Gamliel brought the philosopher a Libyan donkey. Afterward, Rabban Gamliel and his sister came before the philosopher for a judgment. He said to them: I proceeded to the end of the avon gilayon, and it is written: I, avon gilayon, did not come to subtract from the Torah of Moses, and I did not come to add to the Torah of Moses. And it is written there: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. She said to him: May your light shine like a lamp, alluding to the lamp she had given him. Rabban Gamliel said to him: The donkey came and kicked the lamp, thereby revealing the entire episode.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲוֹן גִּלְיוֹן״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דספרא״.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שפילית – כל סוף הדבר הוא תחתית שלו ושייך למימר שפילית לסיפיה.
נהור נהורך כשרגא – הנהר אורך כשרגא רמזה שנתנה לו מנורה בשוחד.
אמר לו ר״ג אתא חמרא ובטשא – דחפתו לארץ כלומר אני נצחתי בשוחד [והכל כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו ומי הוא].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אתיתי ולא לאוספי על כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה נהיר נהורך כו׳ רמזה שנתנה לו כו׳ כצ״ל:
למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא [למחר הכניס לו הוא, רבן גמליאל, לפילוסוף חמור לובי]. אחר כך באו לפניו שוב להתדיין. אמר להו [להם]: שפילית לסיפיה [עיינתי בסופו] של עוון גליון, וכתיב ביה [וכתוב בו]: אנא עוון גליון לא למיפחת מן אורייתא [לפחות מתורת] משה אתיתי [באתי], [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי, וכתיב ביה [וכתוב בה, בתורה]: במקום שיש ברא [בן]ברתא [הבת] לא תירות [תירש]. אמרה ליה [לו]: נהור נהוריך כשרגא [יאיר אורך כמנורה] לרמז לו על המנורה שנתנה. אמר ליה [לו] רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא [בא החמור ובעט במנורה] וממילא נתגלה כל אותו מעשה.
The next day Rabban Gamliel brought the philosopher a Libyan donkey. Afterward, Rabban Gamliel and his sister came before the philosopher for a judgment. He said to them: I proceeded to the end of the avon gilayon, and it is written: I, avon gilayon, did not come to subtract from the Torah of Moses, and I did not come to add to the Torah of Moses. And it is written there: In a situation where there is a son, the daughter does not inherit. She said to him: May your light shine like a lamp, alluding to the lamp she had given him. Rabban Gamliel said to him: The donkey came and kicked the lamp, thereby revealing the entire episode.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין כּוּ׳.: אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אאֶלָּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֵין קוֹרִין אִינִי וְהָא נְהַרְדְּעָא אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה וּבִנְהַרְדְּעָא פָּסְקִי סִידְרָא בִּכְתוּבִים בְּמִנְחֲתָא דְשַׁבְּתָא אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר אָמַר רַב לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּמְקוֹם בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין.

We learned in the mishna: And why does one not read the Writings on Shabbat? Due to suspension of Torah study in the study hall. Rav said: They only taught that it is prohibited to read from the Writings on Shabbat during the hours of study in the study hall; but when it is not during the hours of study in the study hall, one may read them. And Shmuel said: Even when it is not the hours of study in the study hall one may not read from the Writings on Shabbat. The Gemara asks: Is that so? Wasn’t Neharde’a Shmuel’s place where he was the rabbi of the town, and in Neharde’a they concluded their regular weekly discourse with Writings on Shabbat afternoon. Rather, if a dispute was stated in this matter, it was stated as follows: Rav said: It was only taught that there is a prohibition in a place where there is a study hall nearby that people can attend; but not in a place where there is a study hall, one may read Writings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזר ופירש מפני מה אין קוראין בכתובין? מפני ביטול בית המדרש, ומסייעא לה היא דתני: העוסק במקרא מידה שאינה מידה כו׳. ובית תלמוד טפי עדיף ממיקרא במקרא. אמר רב: לא שנו שאין קורין בהן, אלא בזמן בית המדרש. פירוש: בשעה שהחכמים יושבין במדרש ומתעסקין בתלמוד. אבל שלא בזמן בית המדרש, כגון שכבר עמדו בעלי מדרש ונכנסו לבתיהן קורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בזמן בית המדרש – קודם אכילה היו דורשים.
שלא בזמן בית המדרש – לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות.
פסקי סדרא בכתובים – [היו רגילים לקרא בבהמ״ד פרשה בכתובים].
במקום בבהמ״ד – שהחכם דורש דהיינו בבהמ״ד אבל בעלמא קורין.
{שמעתא דאיסור קריאה בשבת}
והא דאמר שמואל, בין בזמן בית המדרש בין שלא בזמן בית המדרש אין קורין – אוקימנא כר׳ נחמיה.
ובנהרדעא, דפסקי סדרא בכתובי במנחתא דשבתא, אע״ג דאתריה דשמואל הוה1 לא סברי לה כוותיה בהא, אלא כרבנן דפליגי עליה דר׳ נחמיה ס״ל.
מיהו, בשטרי הדיוטות, אסור לקרוא בשבת לדברי הכל, וליכא מאן דפליג בה.
ומאחר שפסק מנהג הראשונים שהיו נוהגין לדרוש בכל שבת ושבת עד זמן סעודה, אין לנו אנו2 היום למנוע עצמנו לקרוא3 בכל כתבי הקדש ובכל ספר שיש בו סרך קדושה כל היום כולו. והטעם שלא היו בדורות הראשונים קורים בספר כתובים בשבת עד אחר סעודת השבת, מפני שלא היה מתקנת עזרא אלא לקרוא בתורה ולתרגם בנביא ולא התירו לקרוא בספר אחר, כדי שיהו הכל מסכיתים לשמוע הדרש שהיו דורשין עד זמן סעודה.
1. נוסף ע״פ כת״י
2. תיבה זו ליתא בכת״י
3. הגהת הב״ח: צ״ל, מלקרוא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה פסקי סדרי בכתובים היו רגילין לקרא בבהכ״נ פרשה בכתובים כצ״ל והס״ד:
א שנינו במשנה: ומפני מה אין קורין בכתובים בשבת — מפני ביטול בית המדרש. אמר רב: לא שנו שאסור לקרוא בכתובים בשבת אלא בזמן בית המדרש, אבל שלא בזמן בית המדרשקורין. ושמואל אמר: אפילו שלא בזמן בית המדרש אין קורין בכתובים בשבת. ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] נהרדעא אתריה [מקומו] של שמואל הוה [היתה] והוא היה רבו של המקום, ובנהרדעא פסקי סידרא [היו רגילים להפטיר לאחר הלימוד] בכתובים במנחתא דשבתא [במנחת שבת]. אלא אי איתמר, הכי איתמר [אם נאמר שיש מחלוקת בדבר, כך נאמר], אמר רב: לא שנו שיש איסור אלא במקום בית המדרש, שיש באותו מקום בית מדרש שראוי לעם לבוא אליו. אבל שלא במקום בית המדרשקורין.
We learned in the mishna: And why does one not read the Writings on Shabbat? Due to suspension of Torah study in the study hall. Rav said: They only taught that it is prohibited to read from the Writings on Shabbat during the hours of study in the study hall; but when it is not during the hours of study in the study hall, one may read them. And Shmuel said: Even when it is not the hours of study in the study hall one may not read from the Writings on Shabbat. The Gemara asks: Is that so? Wasn’t Neharde’a Shmuel’s place where he was the rabbi of the town, and in Neharde’a they concluded their regular weekly discourse with Writings on Shabbat afternoon. Rather, if a dispute was stated in this matter, it was stated as follows: Rav said: It was only taught that there is a prohibition in a place where there is a study hall nearby that people can attend; but not in a place where there is a study hall, one may read Writings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּשְׁמוּאֵל אָמַר בֵּין בִּמְקוֹם בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ בֵּין שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ בִּזְמַן בהמ״דבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֵין קוֹרִין שֶׁלֹּא בִּזְמַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ קוֹרִין וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּבִנְהַרְדְּעָא פָּסְקִי סִידְרָא דִכְתוּבִים בְּמִנְחֲתָא דְשַׁבְּתָא.

And Shmuel said: Whether it is in the place of the study hall or it is not the place of the study hall, one may not read anywhere when it is during the hours of study in the study hall; but when it is not during the hours of study in the study hall, one may read. And Shmuel follows his line of reasoning stated elsewhere, as in Neharde’a they would conclude their studies with Writings on Shabbat afternoon.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמואל אמר: במקום שיש מדרש קבוע כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין במקום בהמ״ד כו׳ בזמן בהמ״ד אין קורין – לפי שמבטלו מלילך אצל הדורש אבל שלא בזמן בהמ״ד כגון לאחר אכילה קורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ דבנהרדעא פסקי סדרי. ע״ל דף כד ע״א תוס׳ ד״ה שאלמלא:
ושמואל אמר: בין במקום בית המדרש בין שלא במקום בית המדרש, בזמן בית המדרשאין קורין בכל מקום, שלא בזמן בית המדרשקורין. ואזדא [והולך] שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שבנהרדעא פסקי סידרא [היו רגילים להפטיר לאחר הלימוד] בכתובים במנחתא דשבתא [במנחת שבת].
And Shmuel said: Whether it is in the place of the study hall or it is not the place of the study hall, one may not read anywhere when it is during the hours of study in the study hall; but when it is not during the hours of study in the study hall, one may read. And Shmuel follows his line of reasoning stated elsewhere, as in Neharde’a they would conclude their studies with Writings on Shabbat afternoon.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא וּשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי נְחֶמְיָה דְּתַנְיָא אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין בָּהֶן אֲבָל שׁוֹנִין בָּהֶן וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן נִצְרַךְ לְפָסוּק מֵבִיא וְרוֹאֶה בּוֹ א״ראָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין קוֹרִין וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת.:

Rav Ashi said: Actually, the dispute is as we stated initially, and Shmuel said what he said in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya. As it was taught in a baraita: Although the Sages said with regard to sacred writings that they may not be read on Shabbat, one may study the midrash on them and teach them before the congregation; if one requires a verse that is written in the Writings, he brings a book and looks in it. Rabbi Neḥemya said: Why did they say that sacred writings are not read on Shabbat? So that people will say: Sacred writings may not be read, all the more so that is the case with ordinary documents, i.e., contracts and letters. If so, according to Rabbi Neḥemya, reading any sacred writings on Shabbat is prohibited so that people will refrain from reading non-sacred documents on Shabbat. It was not prohibited to encourage attendance the study hall. Shmuel himself does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסקה רב אשי הכי: לעולם כדקאמרינן מעיקרא – אמר רב: אין קורין בזמן בית המדרש כדאמרן, אבל בזמן שלא בית המדרש קורין.
ושמואל: בין בזמן בית המדרש בין שלא בזמן בית המדרש אין קורין. דסבירא ליה כר׳ נחמיה, וגזירה היא משום שטרי הדיוטות.⁠1 והילכתא כלישנא קמא – בזמן בית המדרש אין קורין, שלא בזמן בית המדרש קורין.
ירושלמי (ירושלמי שבת ט״ז:א׳): אמר ר׳ יהושע בן לוי: הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק, הדורשה מתחרך, השומעה אינו מקבל שכר. מיומוי לא איסתכלית בה אלא חד זמן, ואשכחית כתוב בה קע״ה פרשיות דיבור אמירה ציווי שכתוב בתורה כנגד שנות אברהם אבינו. שנאמר: לקחת מתנות באדם, וכתיב: האדם הגדול בענקים. קמ״ז מזמורות שכת׳ בתילים כנגד שנות יעקב אבינו, ללמד שכל קילוסין שישראל עושין2 הללויה מקלסין להקב״ה כנגד שנותיו של יעקב, שנאמר: ואתה קדוש יושב תהילות ישראל. קכ״ג פעמים שישראל עונין הללויה כנגד שני אהרן שנאמר: הללויה הללו אל בקדשו לקדושו אהרן קדוש י״י, אפילו כן הוינא מיבעיא בליליא.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״הדאטות״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״עושן״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמואל – דאמר לעיל אפילו לאחר אכילה אין קורין.
כר׳ נחמיה – אמרה למילתיה דלית ליה טעמא דאין קורין משום בטול אלא כדי שיאמרו קל וחומר לשטרי הדיוטות ומיהו שמואל הנהיג במקומו כדברי חכמים דמתני׳ דאמרי טעמא (דמתני׳) משום ביטול תורה הלכך לאחר אכילה דליכא דרשה קורין.
שונין בהן – כגון מדרש שה״ש וקהלת.
שטר הדיוטות – כגון של חשבונות או איגרות השלוחות למצא חפץ.
ושמואל דאמר כר׳ נחמיה – ולא פליג אדרב דשפיר מודה דלמתני׳ דמפרש טעמא מפני ביטול בית המדרש קורין שלא בזמן בית המדרש אלא בא לומר דר׳ נחמיה פליג עלה דמתני׳.
וכ״ש בשטרי הדיוטות – פירש בקונטרס איגרות ותימה דנהגו העולם לקרות בכתב ואיגרות השלוחים ממקום למקום ולטלטלן ודאי שרי דהא ראויין לצור ע״פ צלוחית ונראה לר״י דלא קרי שטרי הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן אבל איגרות שרי דפעמים שיש בהן פקוח נפש ואפי׳ יודע שאין בו פקוח נפש מתיר ר״ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פקוח נפש ושרי וכ״מ בירושלמי דקאמר מפני מה אין קורין בכתבי הקדש מפני שטרי הדיוטות שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר מה בכך אם אתעסק בשטרותי משמע דווקא כעין חובות ושטרות קאמר וכן פי׳ רש״י לקמן גבי גזירה שלא יקרא בשטרי הדיוטות דבשטרי מקח וממכר קאמר וכן הגיה בפי׳ כתב ידו ומיהו אותן מלחמות הכתובין בלע״ז נראה לרבינו יהודה דאסור לעיין בהן דלא גרע מהא דתניא בפ׳ שואל (לקמן קמט.) כתב שתחת הצורה והדיוקנאות אסור לקרות בהן בשבת ואפי׳ בחול לא ידע ר״י מי התיר דהו״ל כמושב לצים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר לעולם כדאמרי׳ מעיקרא ושמואל דאמר כר׳ נחמי׳ – פרש״י ז״ל כיון דר׳ נחמיה יחידאה הוה שמואל הנהיג בפני עצמו במקומו כדברי חכמים,⁠א ונכון הוא. וא״נ הוא לא הנהיגן דאיהו כר׳ נחמיה ס״ל, אפשר דאינהוב לא צייתי ליה עלמא למעבד כיחידאה, כדאמרי׳ בעלמאג משום דס״ל כשמואל הלכה כר׳ מחברו ולא מחבריו ובהא אפילו מחבריו. ויש מפרשים דמפסיק סידרא שאני, שהיו קורין הסדר של שבוע בצבור וחוזרין ודורשין בו ואין בקריאה כגון זו משום גזרת שטרי הדיוטות ומש״ה שרי, נמצא ר׳ נחמיה מחמיר שלא לקרות אפי׳ שלא בזמן בית המדרש ומיקל לפסוק הסדר אפי׳ בזמן בית המדרש, ומעשה דאנשי נהרדעא שהיה כך היה. א״נ ר׳ נחמי׳ תרתי אית ליה, משום גזרת שטרי הדיוטות ומשום בטול בית המדרש, לפיכך לא התירו אלא למפסק סדרא במנחתא דליכא לא משום בטול דלאו זמן בית המדרש הוא, ולא משום גזרת שטרי הדיוטות, כך פי׳ ה״ר משה בר׳ יוסף ז״ל.⁠ד
א. עי׳ רש״י ד״ה כר׳ נחמיה ותוד״ה שמואל.
ב. עי׳ בעל המאור.
ג. כתובות כא, א.
ד. הובא ברשב״א ביתר ביאור.
רב אשי אמר לעולם כדאמרן ושמואל דאמר כרבי נחמיה. פירש רש״י ז״ל: והא דפסקי סדרא בנהרדעא בכתובי, היינו משום דכיון דרבנן פליגי עליה דרבי נחמיה דרבים נינהו, הנהיגן הוא כדברי חכמים. אבל הר״ם בר יוסף ז״ל פירש דרבי נחמיה תרתי אית ליה משום ביטול בית המדרש ומשום שטרי הדיוטות והלכך אפילו שלא בזמן בית המדרש אסור משום שטרי הדיוטות, אבל למפטר בבי כנישתא במנחתא שרי, משום דאינהו רגילי לבתר אפטרתא דדרשי בה דבכי הא ליכא משום שטרי הדיוטות וכדתניא אבל שונין בהן ודורשין בהן.
תוס׳ בד״ה וכ״ש בשטרי כו׳ ואפילו בחול לא ידע ר״י מי התיר כו׳ עכ״ל. משמע דאמלחמות הכתובין בלע״ז קאי אבל אכתב שתחת הצורה מוכח בהדיא התם דשרי מדקאמר ודיוקנא עצמה אף בחול אסור משמע שכתב שתחתיו אינו אסור אלא בשבת ואפשר דלא הוי מושב לצים כ״כ כיון שאינו אלא דבר מועט משא״כ אותן מלחמות כו׳ דהוי הרבה ומושכין לבא לקרות בו ולבטל מדברי תורה ועוד יש לדקדק דכתב שתחת הצורה לא אסרו שם אלא משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות כפרש״י שם ואמאי לא נגזור כן באגרות אף שא״צ למה שכתוב בהן כו׳ לפי׳ ר״ת לעיל ויש לחלק ודו״ק:
רב אשי אמר: לעולם תאמר כדאמרן מעיקרא [כפי שאמרנו מתחילה] את המחלוקת, ומה שאמר שמואל היה כשיטת ר׳ נחמיה. דתניא כן שנינו בברייתא]: אף על פי שאמרו חכמים שכתבי הקדש אין קורין בהן בשבת — אבל שונין בהן במדרשי חכמים שבהם ודורשין בהן בפני הקהל, ואם נצרך לפסוק הכתוב בכתובים — מביא ספר ורואה בו. אמר ר׳ נחמיה: מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין בהן בשבת — כדי שיאמרו אנשים: בכתבי הקדש אין קורין, וכל שכן בשטרי הדיוטות (שטרות ומכתבים), ואם כן לשיטת ר׳ נחמיה נאסרה בכלל קריאה בכתובים בשבת לא מטעם ביטול בית המדרש, אלא כדי שלא יקראו בדברי חול בשבת, ועל פי שיטה זו אמר שמואל שאסור אף שלא בזמן בית המדרש. אבל שמואל עצמו לא סבר כר׳ נחמיה.
Rav Ashi said: Actually, the dispute is as we stated initially, and Shmuel said what he said in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya. As it was taught in a baraita: Although the Sages said with regard to sacred writings that they may not be read on Shabbat, one may study the midrash on them and teach them before the congregation; if one requires a verse that is written in the Writings, he brings a book and looks in it. Rabbi Neḥemya said: Why did they say that sacred writings are not read on Shabbat? So that people will say: Sacred writings may not be read, all the more so that is the case with ordinary documents, i.e., contracts and letters. If so, according to Rabbi Neḥemya, reading any sacred writings on Shabbat is prohibited so that people will refrain from reading non-sacred documents on Shabbat. It was not prohibited to encourage attendance the study hall. Shmuel himself does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: במַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת גוּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לִמְפוּלָּשׁ.:

MISHNA: One may rescue the casing of a Torah scroll from a fire on Shabbat together with the Torah scroll, and the casing of phylacteries along with the phylacteries, even if they have money inside them. And to where may one rescue them? Into an alley that is closed, which, if it is surrounded on three sides, is considered to be a private domain by Torah law. Ben Beteira says: Even into an open alley.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצילין תיק הספר עם הספר. אמרי רבנן: דהאי תיק קאי לחודיה. ונוטלן ממקום שהוא עם הספר. וכן תיק תפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תק
תקא(שבת קטז:) מצילין תיק הספר עם הספר (כלים בפרק טז) תיק כלים וכולי שלף ויצא מגוה תרגומו שלף ונפק מן תיקא פי׳ נרתק כלי זמר (א״ב פי׳ בלשון יוני בית הכלים נדן ומכסה).
ערך און
און(שבת קטז) בריש גמרא דכל כתבי.
ערך בי נצרפי
בי נצרפיב(שבת קטז) פי׳ בי נצרפי היה כמו בי אבידן שפירשתי למעלה מיהו בני נצרופי היה עבודה זרה כדאמרינן (עבודה זרה מח.) אי זו היא אשרה אמר שמואל כגון דאמר הני תמרי להוון לשיכרא דבי נצרופי.
ערך גליון
גליוןג(שבת קטז) הגליונים של מעלה וכו׳ פי׳ שלמעלה ושלמטה בדף שבתחילה ושבסוף קודם שמתחיל בראשית ושאחר כל היד החזקה מקום דלא כתיב ביה מידעם (בידים פרק ג) הגליון שבספר שלמעלה ושלמטה שבתחלה ושבסוף מטמא את הידים ותיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום כתב לא קא מיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש וכבר פירשנו בערך גליון.
א. [פאטעראל.]
ב. [איין פערזאמלונג פאן גייסטליכע.]
ג. [דאס לעהרע פאפיר וואס בייא איין ספר.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ב. מצילין תיק הספר עם הספר. שאם היה בפני עצמו, לא היינו מתירין להצילו למבוי, אלא א״כ הוא משותף, אבל השתא עם הספר מצילין אותו, ולא אמרינן נשדינהו כולהו הספר והמעות אארעא, ואחר כך יחזיר ספר תורה לתוך התיק, דהכי אמרינן בהצלת אוכלין מפני⁠[ן] תרומה טהורה עם הטמאה, ודוקא שטהורה למטה וטמאה למעלה, ולישדינהו כולה אארעא, ויברור הטהורה מן הטמאה, שהרי שני מינים נכרים הם, ומתרץ בפירות המיטנפין, כגון תאנים והדומה להם. ואע״ג דלא שרינן בהצלה אלא בענין זה, אבל בספר תורה לא אמרינן הכי, דדילמא אדהכי והכי נפלה דליקה.
ולהיכן מצילין אותם. כתבי הקדש.
למבוי שאינו מפולש. שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד, אע״ג דלאו בר שיתוף הוא, דסבירא ליה להאי תנא כר׳ אליעזר דאמר שצריך שני לחיים בכל מבוי שבעולם, כיון דאליבא דרבנן הוא בר שיתוף (הוא), מצילין לתוכו כל כתבי הקדש אע״פ שלא נשתתפו, כלומר קולא אחת עבדינן בשביל בזיון דכתבי הקדש, אבל לא תרי קולי, כגון למבוי המפולש שאין שם לחי כלל, דלאו בר שיתוף הוא, אפי׳ אליבא דרבנן דפליגי עליה דר׳ אליעזר, אסור להציל⁠(ו) לתוכו אפי׳ כתבי הקדש. ובן בתירא מיקל ואמר דאפי׳ אין שם לחי כלל מותר להצילם.
הא דתנן מצילין תיק הספר עם הספר אע״פ שיש בתוכו מעות. דוקא (כאלו) [כשהיה] ספר בתוכו, אבל אין מביאין תיק שיש בתוכו מעות מעלמא להציל בו ספר תורה.
הא דקתני מתניתין להיכן מצילין אותו למבוי שאינו מפולש אע״פ שלא עירבו דמדקתני גבי אוכלין ומשקין להיכן מצילין אותן לחצר מעורבת ולא קתני למבוי המפולש דבדידיה עסקינן מכלל דבמבוי שאינו ראוי לשיתוף עסקינן.
מתני׳ ואעפ״יא שיש בתוכן מעות – יש מקשיםב וכי יש בתוכן מעות מאי הוי והתנן כלכלה והאבן בתוכה והוא שמלאה פירות. ומתרצי דהכא מעות חשיבי, ואלמלא משום כבוד ספרי הקדש היה הכלי טפל להן. ול״נ דלאו משום איסור טלטול שנינו אלא משום הצלה, לומר דמצילין דבר שאינו ראוי להצלה עם כתבי הקדש, ואפי׳ למבוי שאסור להוציא שם.⁠ג
א. ב׳ קטעים אלו חסרים בכי״מ.
ב. התרומה סי׳ רמה (צג, ג).
ג. ועי׳ מיוחס לריטב״א כאן ולקמן קנג, ב ור״ן לקמן שם (דף סו, א ד״ו) שהביא לרבנו בכאן. ועי׳ תשובות הרשב״א ח״א סי׳ כב וסי׳ תדל.
ב משנה מצילין מן הדליקה בשבת את תיק הספר (ספר תורה) עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, ואף על פי שיש בתוכן מעות. ולהיכן מצילין אותןלמבוי שאינו מפולש, שכיון שיש בו שלוש מחיצות הריהו מן התורה כרשות היחיד. בן בתירא אומר: אף למבוי מפולש.
MISHNA: One may rescue the casing of a Torah scroll from a fire on Shabbat together with the Torah scroll, and the casing of phylacteries along with the phylacteries, even if they have money inside them. And to where may one rescue them? Into an alley that is closed, which, if it is surrounded on three sides, is considered to be a private domain by Torah law. Ben Beteira says: Even into an open alley.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרר״י מלונילההשלמהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַפְשִׁיטִין אֶת הַפֶּסַח עַד הֶחָזֶה דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים דמַפְשִׁיטִין אֶת כּוּלּוֹ בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְּהָא אִיתְעֲבִיד לֵיהּ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אֶלָּא לְרַבָּנַן מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְהָכָא מַאי לְמַעֲנֵהוּ אִיכָּא רַב יוֹסֵף אָמַר שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ רָבָא אָמַר שֶׁלֹּא יְהוּ קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם מוּטָלִין כִּנְבֵלָה.

GEMARA: Apropos the mishna, the Gemara cites that which the Sages taught in a baraita: If the fourteenth of Nissan occurs on Shabbat, and the Paschal lamb is offered but not roasted until Shabbat ends, one flays the Paschal lamb up to the breast to enable removal of the parts of the animal that are offered on the altar on Shabbat. One flays the rest of the animal after Shabbat. Further skinning is only to facilitate eating the animal, therefore, it does not override Shabbat; this is the statement of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. And the Rabbis say: One flays it in its entirety. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said one may flay only part of the animal, the halakha is understandable. Since it has already been used for its divine purpose of having its blood sprinkled on the altar, the animal no longer should be flayed. But according to the Rabbis, what is the reason for their opinion? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The verse states, “All that the Lord has made is for His sake” (Proverbs 16:4), meaning that a prohibited action is only permitted if its performance honors God. The Gemara asks: And here, what manifestation of for His sake is there in flaying the remaining hide from the Paschal lamb? Rav Yosef said: The Rabbis permitted removing the entire hide so that the sacrifice will not putrefy. Rava said: The Rabbis permitted removing the entire hide so that the sacred sacrifices will not be left in disgrace like a half-stripped animal carcass left unattended.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבעה עשר שחל להיות בשבת – ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: מפשיטין את הפסח עד החזה. סבר, כיון דאיתעביד ליה צורך גבוה שיכול להוציא החלבין, לא יפשוט יותר מזה. ורבנן סבר מפשיט כולו, וטעמא כל פעל י״י למענהו. מאי למענהו? לעשות כבוד לקדשים.
רבא אמר: שלא יהו קדשים מוטלין בעורותיהן כנבילה. אבל אם הוא מוטל בשלחן של זהב, שהוא דרך כבוד, לא יפשיט יתר למטה מן החזה כו׳. וגרסי׳ בפסחים בפרק תמיד שהיו מפשיטין (פסחים ס״ד:): דתנן: י״ד שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חברו כו׳.
ואמרינן עלה: תנא כל אחד נוטל פסחו בעורו ומפשילו לאחריו.
אמר רב: עיליש טיית – פירוש: שהערביים מפשילין כליהן לאחריהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ עד החזה – מתחיל מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל להוציא אימורים שהקטר חלביו דוחין שבת ותו לא מפשיט מידי עד אורתא דצורך הדיוט הוא.
למענהו – לכבודו.
שלא יסריח – שהעור מחממו ומסריחו ואין זה כבודו להיות פרס אוכלי שולחנו מגואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו במשנה שלא נאסרה קריאה בכתובים בשבת אלא בזמן בית המדרש והיא שעה שהצבור בבית הכנסת שהם מתכנסים לשמוע הדרשה אבל שלא בזמן בית המדרש ר״ל אחר הדרשה קורין אפי׳ במקום בית המדרש ר״ל בבית הכנסת עצמה מעתה אין צריך לומר ששונין בהם ר״ל במדרש שלהם ודורשין בהם ושאם נצרך לו פסוק אחד מביא ספר ורואה ומ״מ בתורה ונביאים היו מתירין להם לקרות קודם הדרש מפני שהדרש הוא מענינים אלו וכשהקדימו בקריאת הספר וההפטרה הם מבינים יותר בעניני הדרשה וכתבו גדולי הראשונים שעכשיו שאין נוהגים בדרשות אלו מותר לקרות בכתובים ובכל שאר הספרי׳ כתורה ונביאים עצמן ומ״מ שטרי הדיוטות כגון של חשבונות וספורים אסור לקרות בהם בשבת וגדולי הרבנים כתבו כן אף באגרות השלוחות והרבה למדו מדבריהם שאגרות השלוחות אסור לטלטלם ומ״מ נהגו עכשו לקראם מפני שכל שאין אדם יודע מה כתוב בה אינו קרוי שטר הדיוטות שמא יש בה דברי תורה או צרך מצוה ויש נוהגין לקרותה בעודה בכפו של גוי שמא אין בהם צרך כלל ואם התירו הקריאה מספק אין מתירין בטלטול אלא שרוב בני אדם מקילין בה אף בטלטול:
ברביעי של גיטין התבאר שכל הקובע סעודתו בשעת המדרש יצפה לעונש המיועד לו מדה כנגד מדה ודרך הערה אמרו שתי משפחות היו בירושל׳ אחת קבעה סעודתה בערב שבת ואחת קבעה סעודתה בשבת ושתיהן נעקרו:
קרבן הפסח אחר ששחטוהו ושפכו את דמו מפשיטין אותו וקורעין את בטנו ומוציאין את אמוריו ומקטירין אותן חלבי כל זבה לבדו וכל אחד ואחד הולך לביתו עם הזבח והעור ואוכל פסחו לערב חל ארבעה עשר להיות בשבת כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ואין אומרי׳ שלא להפשיט אלא עד החזה ולהוציא אמוריו ולהקטירן שכבר נעשו צרכי גבוה והרי אפשר להוציא אמוריו בכך וימתין גמר הפשטתו עד לערב שאין מן הדין להטיל קדשי השמים כנבלה וכ״ש שלא יוציא את האמורין קודם הפשטת העור שהרי יש לחוש להיות נימין של צמר נדבקין באמורין:
לענין ביאור הסוגיא מה שאמרו כאן מאי אהדרו ליה חבריה וכו׳ כך היא ביאורה פליגי בטלטול ופליגי במלאכה ולענין מחלקת מלאכה לא השיבו לו דבר אלא שר׳ ישמעאל אוסר בהפשט מן החזה ואילך אפי׳ קודם הוצאת אימורין ורבנן התירו להפשיט את כלו אפי׳ לאחר הוצאת אימורין שלא יהו קדשים מוטלין כנבלה או שלא יסריחו ובענין מחלקת הטלטול חכמים מתירין אף טלטול העור עם הפסח ואפילו נפשט מן החזה ולמעלה הואיל ומחבר עמו מעט ור׳ ישמעאל אוסר אחר שכבר הוציא את האמורין ועל זה השיבו אם מצילין תיק הספר עם הספר אף לחצר שאינה מעורבת ולמבוי שאינו משותף לא נתיר לטלטל עור אע״פ שאינו ראוי לטלטל אגב בשר אף לאחר שהוציא את האמורין שאף הבשר מ״מ קדש הוא וטלטול העור אגבו כטלטול התיק אגב הספר שהותרה מפני קדשת הספר והקשה מי דמי התם תיק הספר נעשה בסיס לדבר המותר שהרי הספר אף באותם שאין קורין בו עכשיו הרי מ״מ קורין בהם בו ביום לאחר הדרשה כמו שכתבנו ואף לדעת האוסר כל היום שונין בהם ודורשין בהם ואם הוצרך מביא וקורא ואף התיק עצמו מותר בטלטול אבל זו הרי העור בסיס לדבר האסור שהבשר אסור בטלטול ואע״פ שאמרו בפרק מפנין בשר חי מותר לטלטלו אינה אלא מפני שהיא ראויה לאכילה אבל בשר הפסח אינו ראוי לאכילה עד לערב ואפילו לאכילת כלביו שהרי אסור להאכילה לכלבים ואף העור עצמו אסור בטלטול מחמת עצמו והיאך נתירהו דבר האסור מצד עצמו הוא וכן שהוא בסיס לדבר האסור ואין זה דומה לשלחין שאמרו בפ׳ טומנין שניטלין בשבת שביאורה מפני שראוי לישב עליהם אבל זו מתוך לחותן אין ראוין לישב עליהם עדיין כלל וכן שעדיין מחוברים מעט בבשר ותירץ אלא הכי קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר אע״פ שיש בתוכו מעות ושהתיק נעשה בסיס להן ואנו מתירין כן משום קדושת הספר לא נתיר עור אגב בשר ג״כ מתוך קדשת הבשר שלא להטילה כנבלה וחזר והקשה התם נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ר״ל לספר ולמעות הכא אין כאן בסיס אלא לדבר האסור וחזר ופירש אם מביאים תיק שיש בו מעות מעלמא להציל בו ס״ת וכו׳ וחזר ושאלו זו מנין לך שאם תאמר מדהיכא דאיתיה לא מצרכינן למשדייה אייתויי נמי מייתינן לא דמי דאי מצרכת למשדיי אדהכי והכי נפלה דליקה אבל מעות אדהכי והכי לישדינהו ומסקנא כמו שפירשוה תחלה ולא נחלקו אלא בטלטול וזה שאמרו אם מצילין וכו׳ לא נפשיט את הפסח מעורו שנראה שבגוף המלאכה נחלקו פירושה לענין טלטול והוא שחכמים התירו להפשיט אף לאחר הקטרת אימורין מפני כבוד הבשר הואיל ואין כאן מלאכה אלא טלטול ועליו השיבו אם מצילין תיק הספר וכו׳ שהרי מתוך שהאמורין ראויים להקטיר בו ביום הרי הם דבר המותר וכל שאר הבשר כבית יד לאלו ונמצא העור בסיס לדבר המותר והרי הוא כתיק הספר עם הספר וטלטולו מותר אע״פ שהפשיט בכדי לקיחת האמורין שמאחר שהותרה כדרכה עד החזה מתירין אותה מן החזה ולמעלה בשלא כדרכה ר״ל בצד שאין בה מלאכה כגון שאין מתכוין לצורך העור ואינו דומה להפשט אלים מאדמים ותחשים שהפשטתן לצורך עורן היתה ואע״פ שמ״מ פסיק רישיה הוא שקיל לה בברזי כלומר בחתיכות חתיכות מלשון מעיקרא עוצבא והשתא אברזין שמראה שאינו רוצה בעור והרי הוא מפשיט וחותך מפשיט וחותך שאין זו הפשט ואין כאן אלא שבות ואיסור טלטול אין כאן כמו שביארנו ושמא תאמר ומה ענין פסיק רישיה בדבר המתכוין ואין כאן אלא טעם מלאכה שאין צריכה לגופה אף הוא כך דעתו לומר והלא אף כשאין מתכוין שמותר בפסיק רישיה מיהא אסור ואף בזו על כרחך אף הוא עושה לצורך גופו שהרי בודאי צריך הוא לעורו עד שתירץ לו שהוא מראה ומגלה דעתו שאינו רוצה בו ומ״מ ר׳ ישמעאל אע״פ שמודה בהיתר הטלטול אוסר בהפשטה אפילו בזה אחר שנעשו צרכי גבוה ויכול ליטול אמוריו בלא הפשטה גזירה שמא יפשיט כדרכו:
זהו ביאור השמועה לדעתנו ולענין פסק הלכה כחכמים ואין צריך למסקנה זו אלא אף הפשטה גמורה מותרת בה ואין צריך לומר טלטולה כל שהיא מחוברת מעט בבשר אלא שיש מוסיפין בהיתר הפשטת כלו דוקא קודם הקטרת אמורין שנראה כמפשיט לצורך הקטרה ולענין פרטים הנזכרים בה כל שהוא בסיס לדבר המותר מותר לטלטלו אגבו ואם היה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר אם אינו יכול לזרוק את האסור מטלטלין אותו אגב המותר הא אם יכול לזרוק זורק ומטלטל את המותר כמו שיתבאר בפ׳ נוטל בענין תרומה טהורה וטמאה ובכלכלה מלאה פירות שהאבן בתוכה ולענין הבאת תיק שיש בו מעות להציל ספר תורה אם יכול לזרוק המעות זורקן ואם הוא בדרך שאינו יכול לזרקן בפתע ומתירא שמא מתוך איחורו תפול הדליקה על הספר מביאו עם המעות ומציל:
ג גמרא בהקשר לנאמר במשנה מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: ארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת, והקריבו את קרבן הפסח ואין מתחילים בצלייתו עד צאת השבת — מפשיטין את קרבן הפסח עד החזה בלבד, כדי להוציא מתוכו את החלק שמקריבים על המזבח, וממתינים עד מוצאי שבת בהמשך הפשטתו, שכיון שאינה אלא לצורך אכילה — אינה דוחה שבת, אלו דברי ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה. וחכמים אומרים: מפשיטין את כולו. ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה שאמר שאין להפשיט יותר מחלקו מובן הדבר, דהא איתעביד ליה [שהרי נעשה לו, בו] כבר צורך גבוה, צורך המזבח, בזריקת דם הקרבן. אלא לרבנן מאי טעמא שיטת חכמים מה טעם] הדבר? אמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר׳ יוחנן: שאמר קרא [הכתוב] ״כל פעל ה׳ למענהו״ (משלי טז, ד), ואם יש כבוד ה׳ בדבר מותר לעשות מלאכה לצורך זה. ושואלים: והכא [וכאן], בהפשטת עור הפסח, מאי [מה צד] של ״למענהו״, כבוד שמים, איכא [יש] שבגללו מותר להפשיט? רב יוסף אמר: התירו להפשיט את העור כולו כדי שלא יסריח הקרבן. רבא אמר: שלא יהו קדשי שמים מוטלין בבזיון כנבלה שהפשיטוה למחצה ואין מטפלים בה.
GEMARA: Apropos the mishna, the Gemara cites that which the Sages taught in a baraita: If the fourteenth of Nissan occurs on Shabbat, and the Paschal lamb is offered but not roasted until Shabbat ends, one flays the Paschal lamb up to the breast to enable removal of the parts of the animal that are offered on the altar on Shabbat. One flays the rest of the animal after Shabbat. Further skinning is only to facilitate eating the animal, therefore, it does not override Shabbat; this is the statement of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka. And the Rabbis say: One flays it in its entirety. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said one may flay only part of the animal, the halakha is understandable. Since it has already been used for its divine purpose of having its blood sprinkled on the altar, the animal no longer should be flayed. But according to the Rabbis, what is the reason for their opinion? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The verse states, “All that the Lord has made is for His sake” (Proverbs 16:4), meaning that a prohibited action is only permitted if its performance honors God. The Gemara asks: And here, what manifestation of for His sake is there in flaying the remaining hide from the Paschal lamb? Rav Yosef said: The Rabbis permitted removing the entire hide so that the sacrifice will not putrefy. Rava said: The Rabbis permitted removing the entire hide so that the sacred sacrifices will not be left in disgrace like a half-stripped animal carcass left unattended.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּמַנַּח אַפָּתוּרָא דְּדַהֲבָא אִי נָמֵי יוֹמָא דְּאִסְתָּנָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הַאי פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֶת הָאֵימוּרִין קוֹדֶם הַפְשָׁטַת הָעוֹר מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן מִשּׁוּם נִימִין.

The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them when the Paschal lamb is laid on a golden table. In this case, there is indeed a concern that the carcass will putrefy, although there is no element of disgrace. Alternatively, there is a practical difference on a day with a cold northern wind. In this case, there is no concern that it will putrefy but there is a concern of disgracing the sacrifice. The Gemara asks: And what does Rabbi Yishamel, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, do with the verse, “All that the Lord has made is for His sake”? The Gemara answers: He uses it to permit removing part of the hide, as if it was not for this verse, it would have been possible to remove the sacrificial parts offered on the altar before removing the hide by puncturing the hide of the animal and removing the fats through the opening. The Gemara asks: What is the reason that the Torah prohibited doing so? Rav Huna, son of Rav Natan, said: Because of the hairs, so that they do not become entangled in the sacrificial parts and distort them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש יומא דאסתנא – יום שמנשבת רוח צפון שאין הבשר מסריח בו.
ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא מוקים למענהו שלא יוצא האמורים קודם הפשטת העור כדי שלא ידבק שיער העור בחלבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפתורי דדהבא – שאינו מוטל בבזיון אבל לשמא יסריח חייש רב יוסף ורבא לא חייש עד אורתא.
יומא דאסתנא – רוח צפונית שהיא בינונית לא חמה ולא צנה כדאמרינן ביבמות בפרק הערל (דף עב.) ואיזו רוח המסרחת רוח מזרחית בשעת החום כדאמרינן בגיטין (דף לא:) אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת בו דכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה׳ ממדבר עולה וגו׳ יש מפרשין יומא דאסתנא רוח דרומית שהיא צוננת אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא על כרחיך צפונית היא ונוחה כדאמר בעלמא (עירובין דף סה.) צריכא שמעתא צילותא כיומא דאסתנא ורוח דרומית היא בלשון ארמי יומא דשותא.
קודם הפשטת העור – עד החזה.
מ״ט – עור לאימורין מאי קא עביד.
משום נימין – של צמר הנדבקין באימורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה יומא דאסתנא כו׳ שהיא בינונית לא חמה ולא צנה כו׳ כצ״ל:
פרש״י בד״ה יומא דאסתנא כו׳ אבל אסתנא ע״כ צפונית היא ונוחה כו׳ עכ״ל זו היא עיקר הראיה דהא דקאמר דצריכה שמעתא צלותא כיומא דאסתנא כו׳ משמע דנוחה היא וכולה צוננת כמו רוח דרומית אינה נוחה אלא צפונית דאינה חמה ולא צוננת היא ודאי נוחה ודקאמר שוב ורוח דרומית היא בלשון ארמי כו׳ אינה ראיה אלא דקושטא אשמעינן דזו היא שמה ועיין בתוספות פ״ג דגיטין:
גמרא ור״י בנו של ריב״ב האי פעל כו׳ שלא יוציא כו׳ מ״ט א״ר הונא כו׳ ולעיל הוה ניחא ליה לר״י בנו של ריב״ב דקאמר בשלמא לר״י בנו של ר״י ב״ב דהא כו׳ וי״ל משום דהוה סבירא ליה דאי אפשר להוציא אמורים אלא בהפשטת עור עד החזה אבל השתא דקאמר דלית ביה טעמא אלא משום דפעל ה׳ למענהו הוא שפיר קשיא ליה מיניה כו׳ מה טעם דפעל ה׳ למענהו דמשום כבוד אית ביה ודו״ק:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל למעשה ביניהם]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל מעשי] באופן דמנח אפתורא דדהבא [שמונח הפסח על שולחן של זהב] שאמנם יש לחשוש שמא יסריח, אבל אין כאן משום בזיון. אי נמי יומא דאסתנא [או גם כן יום של רוח צפונית] צוננת, שאין חשש לסרחון, אבל יש חשש לביזוי הקודש. ושואלים: ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה, האי [פסוק זה] ״כל פעל ה׳ למענהו״ מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו]? ומשיבים: אף הוא משתמש בכתוב זה כדי להתיר הפשטת מקצת העור, שאם לא כן הרי אפשר היה שיוציא את האימורין (החלקים המוקרבים על המזבח) קודם הפשטת העור, שהרי יכול לנקוב בעור הבהמה ולהוציא משם את החלבים. ושואלים: לשיטתו, מאי טעמא [מה טעם] אין עושים בדרך זו? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: משום נימין (שערות) שלא יסתבכו באימורים ויפסידו את צורתם.
The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers: There is a practical difference between them when the Paschal lamb is laid on a golden table. In this case, there is indeed a concern that the carcass will putrefy, although there is no element of disgrace. Alternatively, there is a practical difference on a day with a cold northern wind. In this case, there is no concern that it will putrefy but there is a concern of disgracing the sacrifice. The Gemara asks: And what does Rabbi Yishamel, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, do with the verse, “All that the Lord has made is for His sake”? The Gemara answers: He uses it to permit removing part of the hide, as if it was not for this verse, it would have been possible to remove the sacrificial parts offered on the altar before removing the hide by puncturing the hide of the animal and removing the fats through the opening. The Gemara asks: What is the reason that the Torah prohibited doing so? Rav Huna, son of Rav Natan, said: Because of the hairs, so that they do not become entangled in the sacrificial parts and distort them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא מַאי אַהְדַּרוּ לֵיהּ חַבְרַיָּיא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לֹא נַפְשִׁיט אֶת הַפֶּסַח מֵעוֹרוֹ מִי דָּמֵי הָתָם טִלְטוּל הָכָא מְלָאכָה אָמַר רַב אָשֵׁי בְּתַרְתֵּי פְּלִיגִי פְּלִיגִי בְּטִלְטוּל וּפְלִיגִי בִּמְלָאכָה וְהָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לֹא נְטַלְטֵל עוֹר אַגַּב בָּשָׂר

Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: How did the members of the group respond to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? This is what they said to him: If one may save the casing of a Torah scroll along with the Torah scroll, why may one not strip the Paschal lamb of its skin? Here too, in the case of skinning the Pascal lamb, once part of the action is permitted one should be able to perform the entire act. The Gemara is surprised at this: Are they comparable? There, in rescuing the casing of the scroll, only moving is involved, which is prohibited by rabbinic law; whereas here, in the case of the Paschal lamb, the act of flaying is a prohibited labor by Torah law. Rav Ashi said: They are disagreeing with regard to two issues: They disagree with regard to moving the hide along with the flesh, and they disagree with regard to the labor of flaying the animal. And this is what they said to him: If one may rescue the casing of the Torah scroll along with the Torah scroll, will we not move the hide of the Paschal lamb together with the flesh of the sacrifice? The sacrifice should be moved with its skin so it does not putrefy.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו ליה רבנן: אי1 מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשוט עור עם החזה.⁠2 אמר להן: מי דמי? הצלת תיק טילטול בעלמא, הפשטת עור מלאכה, דקא בעי ליה לעור. אמר רב אשי: בתרי פליגי עליה – במלאכה ובטילטול.⁠3 והכי קאמרו ליה: תינח הפשטה שהיא מלאכה, טילטול4 מאי? דאינון סברי מטלטלין העור על גב בשר מקום שחיטה כל חד לדוכתיה, והוא אסר.
ואהדרו ליה אם מטלטלין להציל תיק של ספר אנו, לא נטלטל עור אגב בשר.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״אין״.
2. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״נפשוט את הפסח מעורו״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ובטיטול״.
4. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״טיטול״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חברייא – בני מחלוקתו.
אם מצילין – בשבת.
תיק עם הספר – ואע״פ שיש בתוכו מעות ומשום כבוד הספר שהוא צורך גבוה עבדינן בהדיה הצלת מעות שהן צורך הדיוט.
לא נפשיט את הפסח – בתמיה משום צורך גבוה לא שרי צורך הדיוט בהדיה.
התם – תיק ומעות דקמייתי ראיה מיניה טלטול בעלמא הוא.
הכא – גבי פלוגתייהו דפסח דאיירי בה השתא מלאכה גמורה דהפשטה מאבות מלאכות היא.
בתרתי פליגי – גבי פסח פליגי בטלטולו דאסר רבי ישמעאל לטלטל [הפסח] אחר שהוציא אימוריו אפי׳ מחמה לצל משום עור דלאו בר טלטול הוא ולא דמי לשלחין דאמרן בבמה טומנין (לעיל מט.) שמטלטלין אותן דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה.
והכי קאמרי ליה – תשובה לענין טלטול.
לא נטלטל עור אגב בשר – דהוי נמי כבוד שמים דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו מחמה לצל ואגב בשר יטלטלו עור המחובר בו.
פליגי בטלטול כו׳ – פי׳ אחר שנפשט כל העור פליגי דרבנן שרו לטלטל שעדיין צריך לבשר שלא יתלכלך ור׳ ישמעאל אסר אבל כשאינו מופשט אלא עד החזה שרי לכ״ע לטלטל כדמוכח בסמוך ואע״ג דר׳ ישמעאל לא שרי להפשיט אלא עד החזה מ״מ פליגי במופשט כולו כגון שעבר והפשיט אי נמי בתמידים ומוספים דמותר להפשיטן.
{שמעתא דהפשטת וטלטול הפסח בשבת}
א״ר אשי: בתרתי פליגי. פליגי בטלטול ופליגי במלאכה – פירוש, פליגי במלאכה כדמפרש בברייתא. ועל ההיא פלוגתא לא אהדרו ליה ולא מידי. ופליגי נמי בטלטול עור אגב בשר לאחר הקטרת אימורין, שהיה ר׳ ישמעאל אוסר וחכמים מתירין. ועליה אהדרו ליה חבריה.
והכי קא אמרי ליה: אם מצילין תיק הספר עם הספר, לא נטלטל עור אגב בשר בלא אימורין. שהרי אף הבשר עצמו קודש הוא, כמו הספר, שהוא קודש.
ופרכינן עלה מי דמי. התם נעשה בסיס לדבר המותר, שאפי׳ כתבי הקדש שאין קורין בהם, הרי אמרו: שונין בהם ודורשין בהן ואם נצרך לפסוק מביא ורואה בו. הכא נעשה בסיס לדבר האסור, שאין הבשר מותר באכילה עד הערב. ומנין להו שיהא טלטולו מותר, וכ״ש העור שעמו.
ומסקנא. אוקמא מר בר רב אשי: לעולם כדאמרי׳ מעיקרא, דבהפשטת הפסח אהדרו ליה, לומר, שמותר להפשיט את כולו קודם שיוציא את האמורין. שמתוך שהאמורין ראויין להקטרה בו ביום, הרי הם דבר מותר, ונעשה שאר הבשר יד להן והעור בסיס לדבר המותר בלבד. והרי הוא כתיק הספר עם הספר בלא מעות, שאין שם אלא דבר המותר בלבד. אף זה, מכיון שהבשר והאמורין מחוברין ונעשה הבשר יד לאמורין, אין שם אלא דבר המותר בלבד. ובטלטולו, דכולי עמא לא פליגי שהוא מותר לטלטל הכל ביחד, דבסיס לדבר המותר הוא. כי פליגי, בהפשטו. וכגון דלא קא בעי ליה לעור ושקיל ליה בברזי. רבנן סברי, מפשיט את כולו. מתוך שהותרה הפשטה עד החזה לצורך האמורין, מפשיט את השאר בברזי, דהא לאו מלאכה היא ולא מיתחיל שבתא בהכי. אע״ג דדמיא להפשטה, הועילו האמורין לבשר להתיר לו כך, כשם שהועיל הספר לתיק הספר להצילו מן הדליקה. ור׳ ישמעאל סבר, כיון דאיתעביד ליה צורך גבוה, לא שרינן ולא מידי, גזרה, דלמא אתי למעבד הפשטה כי אורחה אף בכל הבשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג בנוסחי:⁠א רבנן בתרתי פליגי פליגי בטלטול ופליגי במלאכה – וה״פ רבנן דפליגי עליה דרבי ישמעאל אפי׳ שהופשט כולו מתירין לטלטל העור אגב הבשר משום כבוד בשר שלא יתלכלך, ור׳ ישמעאל משהופשט עד החזה אסר ליה בטלטול כלל וה״ק לי׳ וכו׳. ואיכא נוסחיב דמפקי רבנן, משום דמשמע להו דרב אשי חומרא בדר׳ ישמעאל אתי לאשמעי׳ דפליג אפי׳ בטלטול, ובהנך נוסחי פלוגתייהו קודם הפשטה כדר׳ ישמעאל דקאמר מפשיטו עד החזה ומוציא אמורין ומניחן במקומן דאסור הוא אפי׳ בטלטול ורבנן שרו אפי׳ הפשטה ודקאמרי׳ לי׳ נהי דאסרת הפשטה, טילטול מיהא לישתרי דומיא דתיק עם הספר.
והא דמסקי׳ לעולם כדאמרי׳ מעיקרא ודקא קשיא לך הכא טלטול והכא מלאכה וכו׳ – תימה הא בטלטול לא מצי רבנן לאשכוחי התירא במלאכה דאית בה תרתי שבות דמלאכה בברזא ושבות דטלטול היכי משכחי התירא השתא נמי ליפרוך מי דמי התם נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר1 וכה״ג2 שרי.⁠ג וי״ל כי פליגי בטלטול דלאחר הפשטת כולו כדפרי׳ לא דמי לתיק הספר עם הספר, אבל השתא דפליגי בהפשטה גופה דשבות דידי׳ בבשר קדש עצמו הוי, והוא מתעסק בבשר ועור להציל בשר כדי שלא יסריח דמי להצלה דספר עם התיק. וי״מ דלרבנן מפשיט את כולו קודם הרצאת אמורין דאנון דבר המותר עם דבר האסור וכדאמרי׳ מעיקרא דבהפשטה פליגי, והאי דמייתי ראי׳ להפשטה מתיק הספר, לומר כשם שטלטול תיק הספר והצלתו מותר עם הספר כך הפשטת הבשר מותר עם האמורין דהיתר ואיסור כא׳ הוא מציל, כך מפורש בספר המאור.⁠ד
לא נטלטל עוד אגב בשר – פירוש מחמה לצל לפי שהבשר ודאי מותר לטלטלו מחמה לצל כדי שלא יסריח שאין קדשי שמים כנבלות שיהיו אסורין בטלטול לצורך גופן לדברי הכל, ואקשי׳, מי דמי התם עושה בסיס לדבר המותר בטלטול מן הדין והתירו בו הצלה דחדא מלתא היא, הכא נעשה בסיס לדבר שהוא אסור מן הדין, ודייך שהקלת עליו לטלטלו אם הי׳ בעצמו משום כבוד קדשי שמים, אבל העור אגבו אסור, דכה״ג לא שרי׳ משום כבוד, דאנן משום הבסיס אסרנו הכל בטלטול זה ולא משום הבשר שהוא קדשים. ויש לפרש התם גבי תיק נעשה בסיס לס״ת שהוא תשמישו ואע״פ שמונח בתוכו, הכא אדרבה הבשר נעשה בסיס לעור שהוא חצי מופשט והוא דבר האסור. אבל רש״י ז״ל פי׳ בו כן דמעיקרא קס״ד דרבנן שהבשר מותר לטלטל משום כבוד קדשי שמי׳ ובעי׳ למישרי נמי עור אף ע״פ שהוא אסור מן הדין, ואקשי׳ מאי קושי׳ לרבי ישמעאל הא איהו לית לי׳ משום כבוד שמים בנאכל להדיוט, וכיון שכן אפי׳ הבשר אסור ואפילו יהא העור מותר לטלטלו מעצמו אגב בשר אסור, דנעשה בסיס לדבר האסור לדברי ר׳ ישמעאל, והדר אתי למימר דאע״פ שאסור משום כבוד שמים שרי לטלטל מעצמו אגב בשר אסור, דנעשה בסיס במקום כבוד קדשי הקדש, ומאי אגב בשר, לא שיהא הבשר מותר ודאי, אלא ה״ק אגב הבשר שהוא קדשי שמים ראוי לטלטל אף העור, ור׳ ישמעאל פליג בעור ופליג בבשר. ול״נה דבשר לאחר הפשט הוא שאסור בטלטול,⁠ו ועור מותר דהיינו שלחין דחזי למיזגא עלייהו,⁠ז והא דקאמרי׳ נטלטל עור אגב בשר כדקאמרי׳ח כנונא אגב קיטמא, שפירושו כנונא בקיטמי׳, דקיטמא אסור וכנונא מותר, מ״ה קאמרי׳ מי דמי התם דתיק משמש את הספר ונעשה היתר כמותו, הכא העור משמש את הבשר ונעשה כמותו לאיסור, שדין הבסיס לעולם כדין הדבר שהוא נעשה לו בסיס, ובהכי אתי׳ כולה שמעתא בפשיטות.
א. עי׳ מיוחס לריטב״א, ועי׳ ר״ח.
ב. זו הגירסא לפנינו, ועי׳ רש״י ובעל המאור.
ג. כנראה שצריך כאן תיקון.
ד. בעל המאור בסוגיין.
ה. עי׳ רשב״א ומיוחס לריטב״א שהביאו דברי רבנו.
ו. דבשר אסור לדברי ר׳ ישמעאל דהא אינו נאכל אלא בלילה וצלי.
ז. הר״ן במיוחס לריטב״א תמה על רבנו שאפילו ת״ל דעור בהמה דקה חזי למיזגא עליה ומש״ה שרי לטלטוליה ה״מ היכא שהופשט לגמרי, אבל לרי״ש שאינו מפשיטו אלא עד החזה ל״ה בר אשתמושי, עיי״ש שמתרץ בדרך רש״י.
ח. לעיל מז, א ועי׳ רבנו שם והפי׳ שם שמטלטלין הכנונא אע״ג דאית ביה קטמא.
1. הגהת הגרא״ז: הכא נעשה בסיס לדבר האסור.
2. הגהת הגרא״ז: מי.
הא דאמרינן: התם טלטול הכא מלאכה. תמיהא לי מאי קאמר התם טלטול, דלא הוה ליה למימר אלא התם הוצאה דרבנן והכא מלאכה, דהא לאו משום טלטול הוא אלא מחמת הוצאה למבוי. ואולי משום דטלטול מחמת הוצאה הוא דאסרו כדאיתא בפרק קמא דביצה (ביצה יב.) נמצא שהטלטול וההוצאה כענין אחד, ולפיכך אינו מקפיד מלהזכיר ההוצאה בלשון טלטול. ואי נמי מפני שהתחלת ענין זה הוא הטלטול שמטלטלו כדי להוציאו, לפיכך נקט טלטול.
פליגי בטלטול ופליגי במלאכה. פירוש דרבנן סברי דמותר לטלטלו ואפילו לאחר הפשטת כולו, ורבי ישמעאל בנו של ר״י בן ברוקה אסר אפילו לא נפשט אלא עד החזה, ואפילו לטלטלו מחמה לצל. ופירש רש״י ז״ל משום דעור לאו בר טלטול הוא, ולא דמי לשלחין דאמרינן בפרק במה טומנין (שבת מט:) שמטלטלין אותם, דהתם עור דבהמה גסה דחזי למשטחיה ולמיזגא עליה, והכי קאמרי ליה רבנן לא נטלטל עור אגב בשר, דבשר ראוי הוא לטלטלו מחמה לצל משום כבוד שמים שלא יסריח, והלכך אף העור נטלטל אגב הבשר כשם שמטלטל תיק עם הספר, ופריק מי דמי התם הספר מותר הוא לטלטלו ולפיכך אף התיק נעשה בסיס לדבר המותר ומטלטל אף להצלה אגב הספר, אבל בשר לר׳ ישמעאל צורך הדיוט הוא והוא עצמו אסור לטלטלו, והלכך אפילו היה העור מותר לטלטלו מצד עצמו, מחמת הבשר היה נאסר לפי שנעשה בסיס לדבר האסור, וכל שכן שהעור נמי אסור לטלטלו וכדאמרינן.
ואינו מחוור, דאם כן היאך חוזר ואומר אם מטלטלין תיק הספר עם הספר ואע״פ שיש בתוכו מעות לא נטלטל עור אגב בשר, כיון דאסיק דבשר עצמו אסור לטלטלו מצד עצמו. ועוד דמה שכתב הוא ז״ל, דעור בהמה דקה אסור לטלטלו דלא התירו אלא עור בהמה גסה, אינו מחוור, דהא תנן בפרקין (שבת קכ.) פורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל מפני שהוא מחרך.
והרבה פירושים נאמרו כאן, והנכון מה שפירש בו הרמב״ן ז״ל, דעור מותר היינו שלחין דהא חזי למזגא עלייהו, ובשר אסור לדברי ר׳ ישמעאל דהא לא חזי עד לערב שאינו נאכל אלא בלילה וצלי ולית ביה כבוד שמים בנאכל להדיוט, וכמו שפירש רש״י. והשתא לדבריו קאמרי ליה, והכי קאמרי ליה לא נטלטל עור בבשרו וכדקאמרינן (שבת מז.) מטלטלינן כנונא אגב קיטמא דפירושו בקיטמיה, כלומר אע״ג דאית ביה קיטמא, והכי נמי אע״פ דאית ביה בשר דאגיד ביה, ואמרינן מי דמי התם העור הוא שנעשה בסיס לבשר ונעשה כמוהו וכיון דבשר אסור אף העור נעשה כמוהו ואסור כמוהו.
בד״ה בתרתי פליגי כו׳ לטלטל הפסח אחר כו׳ כצ״ל:
אמר רב חסדא שכך אמר מר עוקבא: מאי אהדרו ליה חברייא [מה החזירו לו בני החבורה] לר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה? הכי קאמרי ליה [כך אמרו לו]: אם מצילין את תיק הספר עם הספר, מדוע אם כן לא נפשיט את הפסח מעורו? שאף כאן, כיון שהותרה מקצת מלאכה — נעשה אותה כולה. ותוהים: מי דמי [האם זה דומה]?! התם [שם] בהוצאת תיק הספר — הלא רק טלטול בלבד יש בכך, שאיסורו מדברי חכמים, ואולם הכא [כאן, בהפשטת העור]מלאכה גמורה היא! אמר רב אשי: בתרתי פליגי [בשתי בעיות נחלקו], פליגי [נחלקו] בענין היתר טלטול העור עם הבשר ופליגי [ונחלקו] בענין היתר מלאכה של הפשטת העור, והכי קאמרי ליה [וכך אמרו לו]: אם מצילין את תיק הספר עם הספר, מדוע לא נטלטל את עור הפסח אגב בשר הפסח, שבשל הקרבן יטלטלו אף אותו על עורו כדי שלא יתקלקל.
Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: How did the members of the group respond to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka? This is what they said to him: If one may save the casing of a Torah scroll along with the Torah scroll, why may one not strip the Paschal lamb of its skin? Here too, in the case of skinning the Pascal lamb, once part of the action is permitted one should be able to perform the entire act. The Gemara is surprised at this: Are they comparable? There, in rescuing the casing of the scroll, only moving is involved, which is prohibited by rabbinic law; whereas here, in the case of the Paschal lamb, the act of flaying is a prohibited labor by Torah law. Rav Ashi said: They are disagreeing with regard to two issues: They disagree with regard to moving the hide along with the flesh, and they disagree with regard to the labor of flaying the animal. And this is what they said to him: If one may rescue the casing of the Torah scroll along with the Torah scroll, will we not move the hide of the Paschal lamb together with the flesh of the sacrifice? The sacrifice should be moved with its skin so it does not putrefy.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קטז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קטז:, עין משפט נר מצוה שבת קטז:, ר׳ חננאל שבת קטז: – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, רי"ף שבת קטז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קטז:, רש"י שבת קטז:, תוספות שבת קטז:, בעל המאור שבת קטז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קטז: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קטז: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קטז: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קטז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קטז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קטז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קטז:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קטז:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קטז:, גליון הש"ס לרע"א שבת קטז:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קטז:

Shabbat 116b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 116b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 116b, R. Chananel Shabbat 116b, Rif by Bavli Shabbat 116b, Collected from HeArukh Shabbat 116b, Rashi Shabbat 116b, Tosafot Shabbat 116b, Baal HaMaor Shabbat 116b, Sefer HaNer Shabbat 116b, Ri MiLunel Shabbat 116b, HaHashlamah Shabbat 116b, Ramban Shabbat 116b, Rashba Shabbat 116b, Meiri Shabbat 116b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 116b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 116b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 116b, Gilyon HaShas Shabbat 116b, Steinsaltz Commentary Shabbat 116b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×