×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַבָּא שַׁלָּחָא הֲוָה אוְאָמַר הָבִיאוּ שְׁלָחִין וְנֵשֵׁב עֲלֵיהֶן.
My father was a tanner, and one Shabbat he said: Bring me hides and we will sit on them (Rabbeinu Ḥananel). In other words, even the hides of a craftsman may be moved on Shabbat.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אבא שלחה – פירוש: פושט עורות היה. וקיבלין1 מרבותינו דהלכתא כר׳ יוסי דקיימא לן מעשה רב ואמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: אבא שלחא הוה ואמר הביאו שלחין ונשב עליהן. נמצא כי עשה מעשה כשמועתו,
1. כן בכ״י וטיקן 128. בספר הנר בשם ר״ח: ״וקיבלנו״.
שלחא הוה – אומן לעבד עורות.
ואמר – בחול.
הביאו שלחין ונשב עליהן – אלמא לא קפיד.
אבא שלחא – פר״ח ואמר הביאו לי שלחין בשבת והלכה כר׳ יוסי דקי״ל מעשה רב וכן נראה דאי בחול מיירי כדפי׳ בקונט׳ ולא מייתי ראיה אלא דאומן נמי לא קפיד טפי הוה ליה לאתויי דר׳ יוסי אבוה דשרי לקמן בהדיא של אומן.
(אבה שאול) [אבא שלחא]⁠א היה,⁠ב שהיה (אותו)⁠ג פושט.
ועמד ר׳ יונתן ביר׳ אלעזר כתנא קמא דאמ׳ עורות של בעל הבית מטלטלין אותן (פיר׳) שלד (אותן) [אומן]⁠ה אין מטלטלין אותן. ו⁠(כ)⁠ר׳ יוסי כדבריו, וכמה שר׳ ישמעאל בנוו משמו.
וכל ראשונינו חתכו הילכ׳ כר׳ יוסיז שעורות של (אותן) [אומן] שכיוןח שראויין לישב עליה ואינן נפסדין אינו קופד עליהן ומותר לטלטלן.
[דף מט.]
בגיזי הצמר ואין מטלטלין אותן, פיר׳ (דמוקצותיהן) [דמוקצות הן].
כיצד יעשה, ר׳ (שמעון) [שלמה] זצ״ל: פיר׳ זה שטמן בהן כיצד יטול קדירתו הואיל ואסור לטלטלן והריט הוא כולה טמונה בהם.
נוטל הכסוי,⁠י של קדירה, שיש תורת כלי עליה ואע״פ שהן עליה לא איכפת לן, דלא נעשה בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות הקדירה.
שמא יטול ואינו יכול להחזיר, פיר׳ יטול הקדירה ויפלו גזין שמיכן ומיכן לתוך גומא שהיתה שם הקדירה.
ואינו יכול להחזיר, כלומ׳ אם תצטרך לחזור להטמינה לא יוכל לטלטלן לכאן ולכאן ולעשות גומא ולהחזירה לתוכה.
וחכמ׳ אומ׳ וכו׳.כ
א. לפנינו
ב. לפנינו, הוה
ג. נדצ״ל, אביו
ד. לפנינו, ושל
ה. לפנינו
ו. נראה דצריך להוסיף, אמר
ז. פסקו הובא ברי״ף ומשם באו״ה ת׳ קנ״ו
ח. נדצ״ל, כיון
ט. כ״ה בנ״י. ובד׳, שהרי
י. בד׳, כיסוי. ולפנינו, את הכיסוי
כ. נראה דחסר פירושו
הביאו לי שלחין ונשב עליהן – פירש״י ז״ל בחול היה המעשה אלמא לא קפיד, ואינו נכון שאף על פי שפעם א׳ נהג כן אינה ראיה שלא יקפידו עליהן, שאפשר שנהג עין יפה או מפני טעם אחר. ועוד דבריי׳ דלקמן ר׳ יוסי אומר א׳ זה וא׳ זה מטלטלין אותן מפורשת להביא ראיה מזה.⁠א והגאונים אמרוב בשבת הי׳ מעשה ור״י לטעמיה דאמר לקמן אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן. ופסקו הלכה כן משום דכיון דשלחא הוי קים להו בהו. ועוד אי לאו דקים ליה לא הוה עביד מעשה.
א. עי׳ תוס׳ ד״ה אבא, ורשב״א.
ב. ר״ח והובא בראשונים.
הביאו לן שלחין ונשב עליהן. פירוש: בשבת, וכן פירשו כל הגאונים ז״ל. ורש״י ז״ל שפירש בחול היה מעשה, אינו מחוור, דאם כן מאי קא מייתי מינה ראיה דילמא עין יפה נהג בהן מפני האורחים. ועוד רבי ישמעאל אדמייתי מהא ליתי מאידך דאבוה דאמר לקמן בהדיא דמותר. אלא ודאי בשבת היה מעשה, וניחא ליה לאתויי מהא דעבד עובדא בנפשיה.
בד״ה כנגד כל כו׳ ועוד דמאן דלית ליה דרשה דמלאכה ומלאכה מנליה דחשיב כו׳ עכ״ל יש לדקדק בדבריהם ומאי קושיא דההוא מ״ד דאית ליה דרשה דמלאכה ומלאכה ודאי ס״ל הכי דאי משום כנגד עבודת המשכן לחוד לא הוה חשיב זורה ובורר בשתים אבל מאן דלית ליה הך דרשה דמלאכה ומלאכה ויליף ליה ממשכן לחוד לית ליה הך סברא אלא דכל מידי דהוי במשכן אף שהיו דומות קצת זו לזו חשיב ליה בשתים דע״כ הכי אית לן למימר נמי לפי האמת וכדמוכח הך דפ׳ כלל גדול שהביאו ויש ליישב דלא ניחא להו למימר דפליגי בהך סברא דכיון דמ״ד כנגד כל מלאכה ע״כ יליף ליה נמי ממשכן אלא דס״ל דאי ממשכן לחוד לא הוה חשיב זורה ובורר בשתים ה״ל לתלמודא לפרש דבהכי פליג עליה דהא מאן דאמר כנגד עבודת המשכן לחוד לא חש להך קושיא אלא ע״כ דאית לן למימר דהך סברא פשוטה היא מבחוץ ולא איצטריך ליה לתלמודא לפרש והשתא קשיא להו שפיר דאם להך סברא פשוטה היא תקשה למאן דלית ליה דרשה דמלאכה ויליף ליה ממשכן לחוד מנלן מחשב זורה ובורר בשתים ומשום דאיכא למימר דאית ליה נמי שום דרשה וייתור למחשב זורה ובורר בשתים מש״ה הוסיפו בקושייתם מההיא דפרק כלל גדול משום דהואי במשכן לחוד אע״ג דדמיא לה חשיב לה וע״כ הך סברא אדחייא ודו״ק:
כנגד כל מלאכה שבתורה כו׳. עיין בח״ה על דברי התוס׳:
בגמרא אבא שלחא הוה ואמר הביאו שלחין ופירש״י ואמר בחול. משמע להו להתוס׳ מתוך פירושו דגופא דעובדא דישיבה דשלחין נמי בחול הוי ומש״ה הקשו על פירושו. אמנם לע״ד נראה דודאי עיקר פירש״י מוכרח ולא ניחא ליה לפרש בפשיטות כפירוש ר״ח דבשבת הוי דא״כ לא אתי שפיר הא דמותבינן עליה מברייתא דנסרים של בע״ה ואטו מי שייך לאקשויי מברייתא אדר׳ יוסי דתנא הוי ונימוקו עמו והתיר בהדיא וא״כ למאי דס״ד השתא דנסרים דמו לשלחין ע״כ תנאי היא משא״כ לפירש״י א״ש דכיון דר׳ יוסי גופא לא איירי בדין היתר טילטול בשבת בשל אומן אלא דר׳ חמא בר׳ חנינא מייתי ראיה ממאי דאמר רבי ישמעאל בר״י אבא שלחא הוה ולא הקפיד אלמא דאין דרך אומן להקפיד ומש״ה ממילא דמותר לטלטלן בשבת וע״ז מקשה הש״ס שפיר דליתא להך סברא כיון דמברייתא דנסרים משמע איפכא דאף ע״ג דדמו לשלחין ואיכא אומני דלא קפדי אפ״ה כיון שדרך אומנין להקפיד מש״ה אסור לטלטל בשבת עד שיחדן לכך כן נ״ל בכוונת פירש״י:
אלא דבירושלמי דשמעתין מייתי נמי להך מילתא דרבי ישמעאל בר״י ומשמע לכאורה כפי׳ ר״ח דבשבת הוי מיהו כי דייקינן בה משמע איפכא דהא דקאמר התם דר׳ ישמעאל בר״י אמר אבא שלחא הוה והיה אומר לנו קשרו לכם ראשי גיזיות ואתם מותרין לטלטלן למחר א״כ משמע דאע״ג דלענין טילטול בשבת איירי מ״מ יפה כתב רש״י שאמר בחול שכן נראה מלשונו הצח דאמירה לחוד הוא שהיתה בחול והיינו במה שאמר מע״ש הביאו לכם ראשי גיזיות אבל מה שאמר ונשב עליהן לפירש״י נמי היינו בשבת ומה שמסיים רש״י בדיבור שאחר זה הביאו שלחין ונשב עליהן אלמא דאומן לא קפיד היינו לעיקר דינא דאי ס״ד דאומן קפיד לא הוי מהני הך מעשה כל דהו להתיר הטילטול דמה שקשרו ראשי גיזיות לא מיקרי מעשה דמנכר שעושה כן כדי שיהא ראוין לישב עליהן ולא הוי אלא כהזמנה בעלמא כן נ״ל בכוונת לשון רש״י אם נאמר שרוצה להשוות לשון תלמודא דידן לתלמוד הירושלמי ואפשר עוד לומר דהאי קשירת ראשי גיזיות דירושלמי אפי׳ מעשה כל דהו והזמנה נמי לא הוי שלא נעשו אלא לסימנא בעלמא לידע איזה מהם יטלו למחר שיהא ראוי לישיבה יותר ודו״ק:
אבא שלחא הוה [אבי מעבד עורות היה] ואמר פעם בשבת הביאו שלחין ונשב עליהן (ר״ח). שלדעתו אף שלחים של אומן מותרים בטלטול.
My father was a tanner, and one Shabbat he said: Bring me hides and we will sit on them (Rabbeinu Ḥananel). In other words, even the hides of a craftsman may be moved on Shabbat.
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵיתִיבִי בנְסָרִין שֶׁל בעה״בבַּעַל הַבַּיִת מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְשֶׁל אוּמָּן אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְאִם חִישֵּׁב לָתֵת עֲלֵיהֶן פַּת לָאוֹרְחִין בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מְטַלְטְלִין שָׁאנֵי נְסָרִים דְּקָפֵיד עֲלַיְיהוּ.

The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to wooden boards belonging to a homeowner, one may move them on Shabbat; however, those belonging to a craftsman, one may not move them. And if, however, he thought to place bread upon them for guests, both these, the boards of the homeowner, and those, the boards of the craftsman, may be moved. Apparently, the raw materials of a craftsman may not be moved on Shabbat. The Gemara answers: Wooden boards are different in that one is particular about them that they not be damaged. Hides, on the other hand, are not damaged when one sits on them.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקפיד עלייהו – שמא יתקלקלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: נסרין של עץ של בעל הבית מטלטלין אותן בשבת, ושל אומן אין מטלטלין אותן. ואם חישב לתת עליהן פת לאורחיןבין כך ובין כך מטלטלין אותם. הרי שחומרים השייכים לאומן אין מטלטלין! ומשיבים: שאני [שונים] הנסרים דקפיד עלייהו הוא מקפיד עליהם] שלא יתקלקלו, מה שאין כך בעורות שאינם מתקלקלים בישיבה.
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to wooden boards belonging to a homeowner, one may move them on Shabbat; however, those belonging to a craftsman, one may not move them. And if, however, he thought to place bread upon them for guests, both these, the boards of the homeowner, and those, the boards of the craftsman, may be moved. Apparently, the raw materials of a craftsman may not be moved on Shabbat. The Gemara answers: Wooden boards are different in that one is particular about them that they not be damaged. Hides, on the other hand, are not damaged when one sits on them.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע עוֹרוֹת בֵּין עֲבוּדִין וּבֵין שֶׁאֵין עֲבוּדִין מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת לֹא אָמְרוּ עֲבוּדִין אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה בִּלְבַד מַאי לַָאו לָא שְׁנָא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְלָא שְׁנָא שֶׁל אוּמָּן לָא שֶׁל בעה״בבַּעַל הַבַּיִת.

The Gemara cites another proof. Come and hear that which was taught in a different baraita: With regard to hides, whether they are tanned or whether they are not tanned, it is permitted to move them on Shabbat. The Sages said that tanned hides have a unique legal status, distinct from the status of hides that have not been tanned only with regard to ritual impurity. Only tanned hides become ritually impure. What, is it not saying that there is no difference whether they are hides belonging to a homeowner and there is no difference whether they are hides belonging to a craftsman; in both cases they may be moved on Shabbat? The Gemara rejects this argument: No, the baraita is referring exclusively to hides belonging to a homeowner.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא: עורות של בעל [הבית]⁠1 מטלטלין אותן. של אומן אין מטלטלין אותן. ר׳ יוסי אומר זה וזה מטלטלין. הילכך עורות של אומן הואיל וראויין לישב עליהן ואין נפסדין אינו מקפיד עליהן ומותר לטלטלן. אבל נסרין של אומן הואיל ואם ישב עליהן נפגמין הילכך קפיד עליהן ואסור לטלטלן.⁠2
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״הבית״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״לטלטן״.
ולא אמרו עבודין – לא הוזכרו לחלק בין עבודין לשאינן עבודין.
אלא לענין טומאה – דעבודין מקבלין טומאה ולא שאינן עבודין.
לא אמרו עבודין אלא לענין טומאה בלבד – פרש״י שאין עור מקבל טומאה עד לאחר עיבוד ואם תאמר והא אמר בזבחים בפ׳ דם חטאת (דף צג: ושם) מניין לרבות עור משהופשט תלמוד לומר אשר יזה עליה תכובס יכול אף עור שלא הופשט תלמוד לומר בגד מה בגד מקבל טומאה אף כל דבר המקבל טומאה משמע דעור משהופשט מקבל טומאה ויש לומר דהתם כשיחדו לישיבה והכא כשלא יחדו ואפ״ה מותר לטלטלו בשבת והא דאמר רבא בריש כל הכלים (לקמן קכג.) מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא גבי מחט שניטל חורה או עוקצה ה״פ מדלענין טומאה לאו מנא הוא אפי׳ ע״י יחוד דניטל חורה או עוקצה טהורה ולא מהני בה יחוד והא דתנן במסכת כלים בפרק י״ג (משנה ה) מחט שניטל חורה או עוקצה טהורה ואם התקינה למיתוח טמאה אומר ר״י דהתם מיירי כשעשה בה שום שינוי ותיקון למיתוח אבל ביחוד בעלמא למיתוח אינה טמאה אבל היכא דהוי מנא לענין טומאה ע״י יחוד לגבי שבת הוי מנא בלא יחוד וכן משמע התם דקאמר תרגמא אביי אליבא דרבא בגלמי דזימנין דמימליך עלייהו ומשוי להו מנא להכי מותר לטלטלה אע״ג דאכתי לא אימליך עלה והיא טהורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ראייה לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת: עורות, בין שהם עבודין (מעובדים), בין שאין הם עבודין מותר לטלטלן בשבת. לא אמרו כי לעורות העבודין יש בהם דין מיוחד המבדילם מעורות שאינם מעובדים אלא לענין טומאה בלבד, שרק עור מעובד ראוי לקבל טומאה. ולענייננו מאי לאו [האם לא] נאמר כי לא שנא [אינו שונה] אם העורות של בעל הבית, ולא שנא [ואינו שונה] אם העורות של אומן? ודוחים: לא, מדובר כאן רק בעורות של בעל הבית.
The Gemara cites another proof. Come and hear that which was taught in a different baraita: With regard to hides, whether they are tanned or whether they are not tanned, it is permitted to move them on Shabbat. The Sages said that tanned hides have a unique legal status, distinct from the status of hides that have not been tanned only with regard to ritual impurity. Only tanned hides become ritually impure. What, is it not saying that there is no difference whether they are hides belonging to a homeowner and there is no difference whether they are hides belonging to a craftsman; in both cases they may be moved on Shabbat? The Gemara rejects this argument: No, the baraita is referring exclusively to hides belonging to a homeowner.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲבָל שֶׁל אוּמָּן מַאי אֵין מְטַלְטְלִין אִי הָכִי הָא דְתָנֵי וְלֹא אָמְרוּ עֲבוּדִין אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה בִּלְבַד לִפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁל בעה״בבַּעַל הַבַּיִת אֲבָל בְּשֶׁל אוּמָּן לֹא כּוּלַּהּ בְּבַעַל הַבַּיִת קָמַיְירֵי.

The Gemara asks: But with regard to hides belonging to a craftsman, what is the halakha? Is it true that they may not be moved on Shabbat? If so, that which was taught in the baraita: The Sages said that the legal status of tanned hides is distinct from the status of hides that have not been tanned only with regard to ritual impurity; let the tanna of the baraita distinguish and teach within the halakhot of Shabbat itself, and say: In what case is this statement, that there is no distinction between whether or not the hides were tanned, said? It was stated specifically with regard to hides belonging to a homeowner. However, with regard to hides belonging to a craftsman, no, if they were tanned they may not be moved. The Gemara answers: Since the entire baraita is speaking with regard to hides of a homeowner, it would have been forced to elaborate at greater length to introduce the distinction with regard to the hides of a craftsman than it did to introduce the distinction with regard to ritual impurity.
ר׳ נסים גאוןרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא אמרו עבודין אלא לענין טומאה בלבד. עיקר דיליה מישתכח במסכת חולין בפ׳ העור והרוטב (חולין דף קכב) וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין ובתוספתא וכולן שעיבדן ושהילך בהן כדי עבודה טהורין משום עור:
אותיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא זה התלמיד אמרו עליו באותו היום נכנס לבית המדרש על כן קרו ליה בר יומיה וכיוצא בו אמרנו בשחיטת קדשים (זבחים פ״ה דף נז) היה שם תלמיד אחד שבא לשמש לבית המדרש ור׳ יוסי הגלילי שמו וכבר היה רב אידי אבוה דר׳ יעקב בר אידי הוו קרי ליה בר בי רב דחד יומא כמו שאמרו (חגיגה דף ה) רב אידי אבוה דר׳ יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אתי תלתא ירחין באורחא והוה קאי חד יומא בבי רב והדר אזיל תלתא ירחין באורחא הוה קאי חד יומא באושפיזיה והדר אתי הוה קא קרו ליה בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה (איוב יב) שחוק לרעהו אהיה אמר ליה ר׳ יוחנן במטותא מינך לא תעניש רבנן נפק ר׳ יוחנן ודרש (ישעיה נח) ואותי יום יום ידרשון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק כל השנה כולה:
ליפלוג בדידה – בטלטול גופיה איכא לפלוגי בשל אומן בין עבודין לשאינן עבודין דעבודין קפיד עלייהו.
בד״א – דעבודין מותר לטלטלן בשל בעה״ב אבל של אומן מאחר שעבדן קפיד עלייהו.
כולה בבעה״ב איירי – ומהדר ליפלוגי בבעה״ב דאיירי ביה ולא אשכח לפלוגי אלא לענין טומאה ואי שבקיה לבעה״ב דאיירי ביה ונקט אומן מפסקה למילתיה טפי מדהשתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אם כן, אבל אם הם של אומן מאי [מה דינם]? אם תאמר כי אין מטלטלין אותם בשבת, אי הכי הא דתני [אם כך זה ששנינו] כי לא אמרו שיש הבדל להלכה בין עבודין לשאינם מעובדים אלא לענין טומאה בלבד, אם כן לפלוג וליתני בדידה [שיחלוק וישנה חלוקה דקה יותר בה, בתוכה]: במה דברים אמורים שאין מחלקים בין סוגי העורות — הרי זה דווקא בעורות של בעל הבית, אבל בשל אומןלא! ומתרצים: כל הברייתא כולה בעורות של בעל הבית קמיירי [עוסקת] ולכן אין מקום לשאול מדוע אין דנים בעורות של אומן.
The Gemara asks: But with regard to hides belonging to a craftsman, what is the halakha? Is it true that they may not be moved on Shabbat? If so, that which was taught in the baraita: The Sages said that the legal status of tanned hides is distinct from the status of hides that have not been tanned only with regard to ritual impurity; let the tanna of the baraita distinguish and teach within the halakhot of Shabbat itself, and say: In what case is this statement, that there is no distinction between whether or not the hides were tanned, said? It was stated specifically with regard to hides belonging to a homeowner. However, with regard to hides belonging to a craftsman, no, if they were tanned they may not be moved. The Gemara answers: Since the entire baraita is speaking with regard to hides of a homeowner, it would have been forced to elaborate at greater length to introduce the distinction with regard to the hides of a craftsman than it did to introduce the distinction with regard to ritual impurity.
ר׳ נסים גאוןרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּתַנָּאֵי עוֹרוֹת שֶׁל בעה״בבַּעַל הַבַּיִת מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְשֶׁל אוּמָּן אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מְטַלְטְלִין אוֹתָן.:

The Gemara notes that this issue is parallel to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to hides belonging to a homeowner, one may move them on Shabbat, and those of a craftsman, one may not move them. Rabbi Yosei says: With regard to both these, the hides of a homeowner, and those, the hides of a craftsman, one may move them.
ספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עורות אלו שהתרנו טלטולן אין בהם חלוק בין עבודים לשאין עבודים ולא אמרו עבודים אלא לענין טומאה ר״ל שאין מקבלים טומאה אלא העבודים:
כבר ביארנו בגיזי צמר ובמוכין שכל שלא ייחדן להטמנה אין מטלטלין אותן אפי׳ טמן בהם לא סוף דבר בגזין ובמוכין של הפתק ר״ל של אוצר שמכיון שנתנן באוצר מסתמא חשובות הן עליו ואינם בטלות אצל הטמנה זו אלא אפי׳ לא הכניסן באוצר ואין הלכה כרבינא שאמר כאן בשל הפתק אלא כרבא שתלה את הדבר בייחדן להטמנה בפירוש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עיקר השאלה מעירים שהיא כתנאי [כתנאים] שנחלקו בדבר זה, ששנינו בברייתא: עורות של בעל הבית מטלטלין אותן בשבת, ושל אומן אין מטלטלין אותן. ר׳ יוסי אומר: אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן.
The Gemara notes that this issue is parallel to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to hides belonging to a homeowner, one may move them on Shabbat, and those of a craftsman, one may not move them. Rabbi Yosei says: With regard to both these, the hides of a homeowner, and those, the hides of a craftsman, one may move them.
ספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הֲדוּר יָתְבִי וְקָמִיבַּעְיָא לְהוּ הָא דִּתְנַן אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת כְּנֶגֶד מִי.

The Gemara relates that those same Sages who sat and discussed the issue of hides, sat again and they raised a dilemma: That which we learned in the mishna: The primary categories of labor, which are prohibited by Torah law on Shabbat, are forty-less-one; to what does this number correspond? That is to say, what is the source of this number?
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דתנן אבות מלאכות1 ארבעים חסר אחת כו׳. ואמר ר׳ יונתן בן אלעזר כנגד מלאכת ומלאכה שבתורה והן ס״א. כשתוציא ג׳ ׳מלאכות׳ הכתובין בויכולו השמים, וד׳ שכתוב בהן ׳ועשית׳ ׳ויעשה׳ ׳ותעשה׳ ׳ולרגל המלאכה׳, וי״ג שכתב ׳כל מלאכת עבודה׳, הרי כ״א. נשארו מ׳, ובכללם ׳ששת ימים תאכל מצות2׳ עד ׳לא תעשה מלאכה׳. ולמה זכה3 כי בפירוש אמרו בתלמוד ארץ ישראל: שבא זה הכתוב להשלים ל״ט מלאכות בתורה. ויש מי שמוציא מכלל אילו ארבעים ׳ויבא4 הביתה לעשות מלאכתו׳, ונשארו ל״ט. ויש מי שמוציא ׳והמלאכה היתה דים׳. ולדברי הכל נשארים ל״ט מלאכות.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מלאכת״.
2. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 128: ״צות״.
3. כן בכ״י וטיקן 128 וגם בראב״ן שבת ע״ג. בשם ר״ח.
4. מלת ״יוסף״ הושלמה בנדפס על פי הפסוק, אך היא חסרה גם בכ״י וטיקן 128 וגם בראב״ן שבת ע״ג. בשם ר״ח.
הדור יתבי – הנך רבנן דלעיל.
ארבעים אבות מלאכות חסר אחת כנגד מי – דהרבה מלאכות יש דדמיין להדדי והוה לן למחשבינהו כולן כאחת כדפריך בפרק כלל גדול (לקמן עג:) היינו זורה היינו בורר היינו מרקד ומשום חילוק מועט שביניהם לא הוה מחלקינן להו אי לאו דקים להו דל״ט מלאכות הן כנגד שום דבר לכך בעי כנגד מי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם הדר יתבי וקמיבעיא להו הא דתנן אבות מלאכות ל״ט כנגד מי. כתבו בתוס׳ משום דהרבה מלאכות יש דדמיין להדדי מש״ה מיבעיא להו כנגד מי ולפ״ז צ״ל דלא שמיע להו להנך אמוראי הך ברייתא דר׳ נתן דמייתי הש״ס בפרק כלל גדול דף ע׳ דיליף ל״ט מלאכות מדברים הדברים אלה הדברים או אפשר דאע״ג דשמיע להו אפ״ה לא משמע להו דבעיקר מנין המלאכות סמכינן אהך דרשא דלא הוי אלא חושבנא גימטריא בעלמא אע״כ דעיקר מנין המלאכות ידעינן להו ממלאכת המשכן או ממנין מלאכה ומלאכה שבתורה ולבתר דידעינן להו הך מנינא שפיר שייך למידרש מדברים הדברים אלה הדברים לחלק ולחייב ל״ט חטאות כמ״ש התוס׳ שם בד״ה יכול שאם עשאן ע״ש. מיהו לפי המסקנא שפיר יש לפרש עוד בענין אחר דודאי ל״ט מלאכות ילפינן להו מדר׳ נתן אלא דאפ״ה קשיא להו להנך אמוראי אלישנא דמתניתין דקתני ארבעים חסר אחת ולא קתני אבות מלאכות ל״ט ובהא מסיק שפיר דכיון שהן כנגד מלאכה ומלאכה שבתורה א״כ א״ש אע״ג דלקושטא דמילתא ארבעים הוא דכתיבא אפ״ה קים להו לרבנן דבציר חד ולא הוי ממנינא והיינו או ויבא הביתה לעשות מלאכתו או והמלאכה היתה דים. ולמ״ד נמי דהוי כנגד מלאכת המשכן נמי איצטריך למיתני חסר אחת לאפוקי מדרבי יהודה כדמסיק הש״ס לקמן דף ע״ה ע״ב ועי׳ שם בתוס׳. כן נ״ל וק״ל:
א אותם חכמים שישבו ודנו בענין העורות הדור יתבי וקמיבעיא להו [חזרו וישבו ונשאלה להם] שאלה זו: הא דתנן [זו ששנינו במשנה] שמספר אבות המלאכות האסורות בשבת מן התורה הן ארבעים חסר אחת, כנגד מי? כלומר, מה מקורו של מנין זה?
The Gemara relates that those same Sages who sat and discussed the issue of hides, sat again and they raised a dilemma: That which we learned in the mishna: The primary categories of labor, which are prohibited by Torah law on Shabbat, are forty-less-one; to what does this number correspond? That is to say, what is the source of this number?
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לְהוּ ר׳רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא כְּנֶגֶד עֲבוֹדוֹת הַמִּשְׁכָּן אֲמַר לְהוּ ר׳רַבִּי יוֹנָתָן בר׳בְּרַבִּי אֶלְעָזָר כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא כְּנֶגֶד מְלָאכָה מְלַאכְתּוֹ וּמְלֶאכֶת שֶׁבַּתּוֹרָה אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

Rabbi Ḥanina bar Ḥama said to them: They correspond to the labors in the Tabernacle. All types of labor that were performed in the Tabernacle are enumerated as primary categories of labor with respect to Shabbat. However, other labors, even if they are significant, are not enumerated among the primary categories of labor since they were not performed in the Tabernacle. Rabbi Yonatan, son of Rabbi Elazar, said to them that so said Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei ben Lakonya: They correspond to the instances of the words labor, his labor, and the labor of, that appear in the Torah a total of forty-less-one times.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ חנינה: הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד עבודת המשכן. ותניא כוותיה אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן. כיצד? הן זרעו וקצרו והעלו קרשים מקרקע לעגלה, אתם לא תזרעו ולא תקצרו כו׳.
כנגד עבודות המשכן – אותן המנויות שם בפרק כלל גדול היו צריכין למשכן ופרשת שבת נסמכה לפרשת מלאכת המשכן ללמוד הימנה.
שבתורה – שכתובים בכל התורה והכי קאמר קרא (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה כמנין כל מלאכה שבתורה.
כנגד כל מלאכה שבתורה – לכאורה נראה דיליף נמי ממשכן שהרי לכך נסמכה פרשת שבת לפרשת משכן ועוד דאי לא יליף ממשכן א״כ היכי ידעינן לדידיה הי נינהו אבות מלאכות והי תולדות דאין סברא לומר שמדעתם ביררו מלאכות החשובות ועשאום אבות ועוד דבהדיא תנן לקמן בהזורק המושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים אלא לפי שיש מלאכות דומות זו לזו ואנו עושין שתיהן אבות כגון מרקד ובורר לכך חלקום חכמים להשלים מנין מלאכות שבתורה הואיל וחלוקות קצת זו מזו ואי אפשר לומר כן דלא פליג מדקאמר בסמוך תניא כמ״ד כנגד עבודות המשכן משמע דפליגי ועוד למאן דלית ליה דרשא דמלאכת ומלאכה מנא ליה דחשיב זורה ובורר בשתים ועוד לקמן משמע דמטעם דכנגד עבודות המשכן גרידא אית לן לאחשובינהו בתרתי דקאמר אביי ורבא בפרק כלל גדול (לקמן עג:) כל מילתא דהואי במשכן אע״ג דאיכא דדמיא לא חשיב לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת – פר״חא ז״ל שכל מלאכות האמורות בתורה ס״א, טול מהם ג׳ דויכולו, [שאינם1 צווי], וד׳ מלאכה ומלאכת שכתב בהן ועשית ויעש ותעשה2 ולרגל המלאכה אשר לפני, וי״ד שכ׳ בהן כל מלאכת עבודה הרי כ״א, נשתיירו מ׳, ובכללן ששת ימים תאכל מצות וכו׳ לא תעשה מלאכה.⁠ב ולמה זאת, שבפירוש אמר בתלמוד ארץ ישראל בפרק כלל גדולג שבא להשלים ל״ט מלאכות שבתורה. ויש מי שמוציא מכלל אלו המ׳ ויבא הביתה לעשות מלאכתו נשארו ל״ט, ויש מי שמוציא והמלאכה היתה דים, ולדברי הכל נשארו ל״ט ע״כ דברי ר״ח ז״ל. והוי יודע שלד״הד אותן מלאכות שהיו במשכן, חשובין וקרי להו אב, ואותן שלא הי׳ במשכן קרי להו תולדה, דאל״ה למה קרא לזה אב ולזה תולדה, אלא למר גמר כולה מלתא ממשכן, ולמר היו חכמים עושין כולן אבות, אלא שמצאו להן סמך במנין מלאכות שבתורה, וכיון שידעו מנינן למדו חשיבותן ממשכן. א״נ באבות ותולדותיהן הכל מודים שלמדו ממשכן, אלא3 לחשוב עוד ענינים אחרים למלאכות שלא היו במשכן לא אב ולא תולדה שלו פליגי, למר כיון דלא הוי במשכן כלל4 פטור עליה, ולמר מן המנין למדו זה. ואף על גב דמסייעי׳ למ״ד כנגד עבודות שבמשכן מהא דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, לאו משום [דלא מודו כ״ע בהא, אלא משום] דקתני הם זרעו ואתם לא תזרעו, דמשמע דמהתם גמר, וכי אזהרינהו רחמנא ממלאכת המשכן אזהרינהו, ומ״ה סמך פרשת שבת לפרשת משכן. ולמ״ד כנגד עבודות שבתורה לא גמרי׳ ממשכן אלא למחשבינהו כאבות.
א. בר״ח לפנינו ועי׳ רשב״א וריטב״א שהביאו, ועי׳ ראב״ן סי׳ שנ באריכות. ובדברי הר״ח האריכו בתוי״ט פ״ז מ״ב ויפ״ע כאן דאיכא ס״ה מלאכה. ועי׳ תו״ש וישב אות צז, ומלואים חכ״ג עמ׳ 119, ובהקובץ ״הדרום״ תשכ״ו.
ב. דברים טז, ח.
ג. פ״ז ה״ב.
ד. ובתוד״ה כנגד כ׳ דפליגי ומשמ׳ דלא יליף כלל ממשכן ע״ש, וברשב״א וריטב״א הסכימו לרבנו.
1. הגהת הגרא״ז: אלא, פי׳ דאינה מלאכה אלא בדבור, ראב״ן.
2. הגהת הגרא״ז: ועשית יעשה תעשה.
3. הגהת הגרא״ז: בטעמא דלא.
4. הגהת הגרא״ז: ממילא.
כנגד מלאכה ומלאכות שבתורה ארבעים חסר אחת. פירש ר״ח ז״ל: שכתובין בתורה מלאכה ומלאכות ס״א, טול מהם ג׳ מלאכתו הכתובים בויכולו (בראשית ב, ב-ג) שאינן צווי וד׳ שכתוב בהן ועשית ויעש תעשה ולרגל המלאכה אשר לפני (בראשית לג, יד), וי״ד שכתוב בהן כל מלאכת עבודה הרי כ״א, נשארו מ׳. ובכללם ששת ימים תאכל מצות וגו׳ לא תעשה מלאכה (דברים טז, ח), ולמה זה כי בפירוש אמרו בתלמוד ארץ ישראל בפרק כלל גדול (במכילתין פ״ז ריש ה״ב) שבא להשלים ל״ט מלאכות שבתורה. ויש מי שהוציא מכלל אלו הארבעים ויבא הביתה לעשות מלאכתו (בראשית לט, יא) נשארו ל״ט, ויש מי שהוציא והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז) ולדברי הכל נשארו ל״ט.
ואי קשיא לך למאן דיליף ממלאכות שנכתבו בתורה אטו מדעת עצמן בררו להן חכמים המלאכות. ועוד דבהדיא תנן בפרק הזורק (שבת צו.) המושיט חייב שכן היתה עבודת הלוים. ויש לומר דכולהו ילפי ממשכן מדנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן, אלא דמר יליף כולה מילתא ממשכן, ומר לא יליף מניינן ממשכן אלא ממלאכה ומלאכות, וחשיבותן כלומר אבות המלאכות בלחוד ילפינן ממשכן. ואם תאמר אם כן מאי קאמרינן בסמוך תניא כמאן דאמר ממשכן דתניא אין חייבין אלא במלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, והא כולי עלמא מודו בהא. יש לומר דמדקתני הם זרעו ואתם לא תזרעו קא מסייע ליה, דמינה משמע דעיקרא דמילתא מהתם יליף וממלאכות שבמשכן אזהרינהו רחמנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] ר׳ חנינא בר חמא: כנגד עבודות המשכן. שכל אותן העבודות שהיו במשכן הרי הן חשובות ונמנו כאבות מלאכות לדיני שבת. ומלאכות אחרות, אף שהן חשובות, כיון שלא היו במשכן — אינן נמנות בין אבות המלאכות. אמר להו [להם] ר׳ יונתן בר׳ אלעזר, כך אמר ר׳ שמעון בר׳ יוסי בן לקוניא: מספר זה של ארבעים חסר אחת הוא כנגד מספר הפעמים שהמילים ״מלאכה״ ״מלאכתו״ ו״מלאכת״ כתובים בתורה, שמניינם בסך הכל בתורה ארבעים חסר אחת.
Rabbi Ḥanina bar Ḥama said to them: They correspond to the labors in the Tabernacle. All types of labor that were performed in the Tabernacle are enumerated as primary categories of labor with respect to Shabbat. However, other labors, even if they are significant, are not enumerated among the primary categories of labor since they were not performed in the Tabernacle. Rabbi Yonatan, son of Rabbi Elazar, said to them that so said Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei ben Lakonya: They correspond to the instances of the words labor, his labor, and the labor of, that appear in the Torah a total of forty-less-one times.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּעֵי רַב יוֹסֵף {בראשית ל״ט:י״א} וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מִמִּנְיָנָא הוּא אוֹ לָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְלַיְתֵי סֵפֶר תּוֹרָה וְלִימְנֵי מִי לָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁהֵבִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וּמְנָאוּם.

Rav Yosef raised a dilemma: The term his labor is written with regard to Joseph: “And it came to pass about this time, that he came into the house to do his labor; and there was none of the men of the house there within” (Genesis 39:11). Is it included in the count of the thirty-nine instances or not? Abaye said to him: And let us bring a Torah scroll and count the instances of the word labor and thereby determine whether or not there are thirty-nine instances without that one. Didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said in a case of similar uncertainty: They did not move from there until they brought a Torah scroll and counted them?
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא זזו משם – לא ידענא היכא איתמר ומיהו [אפשר] לענין וי״ו דגחון אתמר מדפרכינן לה נמי בקדושין גבי וי״ו דגחון ומתרצינן אינהו הוו בקיאי בחסרות ויתרות ש״מ לענין אותיות איתמר והכא ליכא לשנויי הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה לא זזו לא ידענא כו׳. עיין ברכות דף כה ע״ב רש״י ד״ה מאן שמעת ליה וש״נ:
בעי [שאל] רב יוסף: האם הלשון ״מלאכתו״ הכתוב ביוסף ״ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית״ (בראשית לט, יא) ממנינא [ממנין] שלושים ותשע הפעמים הוא, או לא? אמר ליה [לו] אביי: וליתי [ושיביאו] ספר תורה ולימני [וימנו], ואפשר לבדוק מיד אם בלא פסוק זה יש שלושים ותשע לשונות ״מלאכה״. מי [האם] לא אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן שבמקרה של ספק כזה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום!
Rav Yosef raised a dilemma: The term his labor is written with regard to Joseph: “And it came to pass about this time, that he came into the house to do his labor; and there was none of the men of the house there within” (Genesis 39:11). Is it included in the count of the thirty-nine instances or not? Abaye said to him: And let us bring a Torah scroll and count the instances of the word labor and thereby determine whether or not there are thirty-nine instances without that one. Didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said in a case of similar uncertainty: They did not move from there until they brought a Torah scroll and counted them?
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר לֵיהּ כִּי קָא מְסַפְּקָא לִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב {שמות ל״ו:ז׳} וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם מִמִּנְיָנָא הוּא וְהָא כְּמַאן דְּאָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס.

Rav Yosef said to Abaye: I cannot reach a conclusion relying solely on a count because there is another instance of the term labor, whose meaning is not clear to me. The reason I am uncertain is because it is written with regard to the Tabernacle: “For the labor they had was sufficient for all the work to do it, and too much” (Genesis 36:7). The question arises whether or not this mention of labor is included in the count of thirty-nine instances, i.e., whether or not it refers to actual labor. And if it does, that verse with regard to Joseph should be understood in accordance with the opinion of the one who said that the expression, to do his labor, is a euphemism. It means that it was to attend to his needs and engage in relations with Potiphar’s wife that he entered.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום דכתיב והמלאכה היתה דים – ואי מנינן לתרוייהו הוו ארבעים ומדתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת איכא חד דלא ממנינא ובהני תרי דאיכא למימר דלא מלאכה נינהו ולא ידענא הי מינייהו נפיק והכי קא מיבעיא ליה והמלאכה היתה דים ממנינא היא ומלאכה ממש קאמר והכי קאמר המלאכה שהיו עושין היו עושין די לא פחות מן הצורך ולא יותר מן הצורך כגון רידודי טסין לציפוי הקרשים לדי היו מרדדין אותם וכן בטווי של יריעות והאי לעשות מלאכתו הוא דמפיק ומסייע למאן דאמר במסכת סוטה לעשות צרכיו נכנס לשכב עמה אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו עתידין אחיך ליכתב על אבני אפוד רצונך שימחה שמך מביניהם כו׳ או דילמא האי לעשות מלאכתו מלאכה ממש הוא ומסייע לה לאידך.
והאי והמלאכה היתה דים – לאו מלאכה היא אלא כדמשמע קרא בהבאת נדבה וכמאן דאמר שלימא ליה עבידתא מלאכת ההבאה שלא היו צריכין עוד וכל מידי דרמי עליה דאינש קרי ליה עבידתא כדאמרינן במסכת סוטה (דף לג.) בטילת עבידתא דאמר סנאה לאייתויא להיכלא ואינו אלא צבא מלחמה להחריב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוא כמ״ד לעשות צרכיו נכנס כו׳. מפורש במס׳ סוטה פרק א״נ:
אמר ליה [לו]: אין אני יכול לקבוע את הדבר על סמך מנין בלבד, משום שיש עוד פעם אחת לשון ״מלאכה״ שאין משמעותה ברורה בעיני, כי קא מספקא לי [כאשר מסופק אני] הרי זה משום דכתיב [שנאמר]: ״והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר״ (שמות לה ז), והשאלה היא האם ממנינא [ממנין] שלושים ותשע לשונות ה״מלאכה״ הוא או לא? ומהות השאלה היא: האם לשון ״המלאכה״ הראשונה (״והמלאכה היתה דים״) נחשב במשמעות של מלאכה ממש, והא פסוק זה] בענין יוסף הריהו כמאן דאמר שיטת מי שאומר] ש״לעשות מלאכתו״ כאן היא בלשון נקיה, וכוונתה לעשות צרכיו עמה בתשמיש נכנס.
Rav Yosef said to Abaye: I cannot reach a conclusion relying solely on a count because there is another instance of the term labor, whose meaning is not clear to me. The reason I am uncertain is because it is written with regard to the Tabernacle: “For the labor they had was sufficient for all the work to do it, and too much” (Genesis 36:7). The question arises whether or not this mention of labor is included in the count of thirty-nine instances, i.e., whether or not it refers to actual labor. And if it does, that verse with regard to Joseph should be understood in accordance with the opinion of the one who said that the expression, to do his labor, is a euphemism. It means that it was to attend to his needs and engage in relations with Potiphar’s wife that he entered.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אוֹ דִילְמָא וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מִמִּנְיָנָא הוּא וְהַאי וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם הָכִי קָאָמַר דשלים לֵיהּ עֲבִידְתָּא תֵּיקוּ.

Or, perhaps, the verse relating to Joseph: “He came into the house to do his labor,” is included in the count, and it refers to actual labor. And this verse: “The labor they had was sufficient,” is saying the following: That they completed the preparatory labor, i.e., they brought all the materials, not that they engaged in the actual labor. Let the uncertainty stand unresolved.
ספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאי והמלאכה היתה דים ה״ק כו׳. עפרש״י וכן פרש״י בחומש לפי פשוטו ועיין ברא״ם ונראה למאי דמסיק בקרא דויבא הביתה לעשות מלאכתו אי הוה ממנינא אי לא ה״נ ע״כ דהוה מספקא ליה בקרא דוהמלאכה היתה דים אי הוה ממנינא אי לאו ולא נקט בבעייתו קרא דויבא הביתה וגו׳ אלא משום שהוא מוקדם בתורה ונראה נמי ליישב בזה הא דקתני במתניתין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ולא קתני אבות מלאכות ל״ט דרמז לנו דוודאי כתיבי בתורה מלאכות ארבעים אלא דחסר אחת מהן דלא משמע מלאכה ממש אי הך דויבא הביתה לעשות מלאכתו אי הך דוהמלאכה היתה דים וגו׳ כדמספקא ליה לרב יוסף ודו״ק (ועיין בח״ה ובסוטה פרק אלו נאמרין):
או דילמא [שמא] ״ויבא הביתה לעשות מלאכתו״ ממנינא [מן המנין] הוא, שכוונתו למלאכה ממש, והאי [פסוק זה] ״והמלאכה היתה דים״ הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבינו]: דשלים ליה עבידתא [שהושלמה לה מלאכת ההכנה, הבאת הנדבות], ואין משמעו מלאכה ממש. בסיכומו של דבר לא נמצא פתרון לבעיה זו, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
Or, perhaps, the verse relating to Joseph: “He came into the house to do his labor,” is included in the count, and it refers to actual labor. And this verse: “The labor they had was sufficient,” is saying the following: That they completed the preparatory labor, i.e., they brought all the materials, not that they engaged in the actual labor. Let the uncertainty stand unresolved.
ספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנֶגֶד עֲבוֹדוֹת הַמִּשְׁכָּן דְּתַנְיָא אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל מְלָאכָה שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהּ הָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן הֵם זָרְעוּ וְאַתֶּם לֹא תִּזְרְעוּ הֵם קָצְרוּ וְאַתֶּם לֹא תִּקְצְרוּ.

With regard to the matter itself, it was taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said that the thirty-nine labors of Shabbat correspond to the labors performed in the Tabernacle. As it was taught in a baraita: One is only liable for performing a labor to which there was a corresponding labor in the Tabernacle. They sowed in order to grow dyes for the Tabernacle, and therefore you may not sow on Shabbat. They reaped, and therefore you may not reap on Shabbat.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הם זרעו וקצרו סמנין – לצבוע תכלת ועורות אילים וטחנו ולשו נמי סמנין לצבוע ואופה דקתני במתני׳ באבות מלאכות הוא בישול סמנין אלא דנקט סידורה דפת והכי מפרש בפרק כלל גדול (לקמן דף עד:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם תניא כמ״ד כו׳ הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה כו׳. ולכאורה הך מילתא לאו מעבודת המשכן ילפינן לה אלא דבלא״ה שמעינן לה מקרא דאל יצא איש ממקומו. ונראה דוחק לומר הך ברייתא דמוקי לקרא כר״ע דתחומין דאורייתא דהא אבות מלאכות ל״ט דקיימינן עלה לסיוע מהך ברייתא וא״כ ודאי היינו דלא כר״ע דלדידיה ארבעים הוי לכך נראה דהא דאיצטריך למימר הם העלו הקרשים משום דמקרא דאל יצא אכתי לא הוי ידעינן דעגלה מיקרי רה״י דא״כ הו״א דבעינן רה״י ממש כגון בית או חדר המיוחד לדירת אדם כדמשמע פשטא דלישנא דקרא דאל יצא איש ממקומו וקמ״ל אפ״ה הוי שפיר עגלה רה״י כיון שמצינו כן במשכן וכמ״ש התוספות ד״ה הם העלו וכ״ש למאי דמסיק הם הוציאו מעגלה לעגלה דהוי מושיט דלא הוי ידעינן לה מקרא דאל יצא דלא דמיא ליה כלל כן נראה לי ודו״ק:
ולגופם של דברים: תניא כמאן דאמר [שנויה ברייתא כדעת מי שאמר] ששלושים ותשע מלאכות שבת הרי הן כנגד עבודות המשכן. דתניא כן שנינו בברייתא]: אין חייבין בשבת אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן. הם זרעו כדי לגדל צמחים מהם הפיקו צבע כהכנה לבנין המשכן, ואתם לא תזרעו בשבת. הם קצרו לצורך המשכן, ואתם לא תקצרו בשבת.
With regard to the matter itself, it was taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said that the thirty-nine labors of Shabbat correspond to the labors performed in the Tabernacle. As it was taught in a baraita: One is only liable for performing a labor to which there was a corresponding labor in the Tabernacle. They sowed in order to grow dyes for the Tabernacle, and therefore you may not sow on Shabbat. They reaped, and therefore you may not reap on Shabbat.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֵם הֶעֱלוּ אֶת הַקְּרָשִׁים מִקַּרְקַע לַעֲגָלָה וְאַתֶּם לֹא תַּכְנִיסוּ מרה״רמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד הֵם הוֹרִידוּ אֶת הַקְּרָשִׁים מֵעֲגָלָה לְקַרְקַע וְאַתֶּם לֹא תּוֹצִיאוּ מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״רלִרְשׁוּת הָרַבִּים הֵם הוֹצִיאוּ מֵעֲגָלָה לַעֲגָלָה וְאַתֶּם לֹא תּוֹצִיאוּ מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד.

They lifted the boards from the ground in the wilderness, which is a public domain, and placed them into the wagon, which is a private domain, and therefore you shall not carry objects in from the public domain to the private domain on Shabbat. They lowered the boards from the wagon to the ground, and therefore you shall not carry objects out from the private domain to the public domain on Shabbat. They took boards and other objects out and passed them from wagon to wagon, i.e., from one private domain to another private domain, and therefore you shall not take objects out from one private domain to another private domain on Shabbat.
רש״יתוספותבעל המאורספר הנררמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרקע – רשות הרבים.
עגלה – רשות היחיד שגבוהה י׳ ורחבה ד׳.
הם העלו קרשים כו׳ – אפילו רבנן דפליגי ארבי יוסי ברבי יהודה גבי נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל ולית להו גוד אחית מודו בעגלה שהיא רשות היחיד כיון דעגלה גופה יש אורך בזקיפה עשרה ורוחב ארבעה אע״פ שתחתיה רשות הרבים ובריש כל גגות (עירובין פט.) [ד״ה במחיצות] הארכתי יותר.
ואתם אל תכניסו – ואפ״ה לא הויא אב כדפרישית לעיל (דף ב.) [ד״ה פשט].
במה טומנין
{שמעתא דתולדות הוצאה}
הא דתניא: הם העלו הקרשים מן הקרקע לעגלה - אתם אל תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד, אסמכתא בעלמא היא.
דהא קי״ל, הכנסה וזריקה והושטה כולהו תולדות דהוצאה נינהו. והוצאה גופה לא מתחוורא במלאכות למילפה ממשכן, משום דלא עביד ולא מידי. ומשום הכי דייקינן עלה בפ׳ הזורק (בבלי שבת צ״ו:): הוצאה גופה היכא כתיבה. דאמר קרא, ויצו משה ויעבירו קול במחנה. וממאי דבשבת הוה קאי וכו׳. אלמא, אי לאו דבשבת הוה קאי לא ברירא מילתא למגמרה להוצאה ממשכן, משום דלא מתחוורא מלאכה דידה כשאר אבות מלאכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודאמרינן: ואתם אל תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים – כבר מפורש בפרק ראשון.⁠א
א. לעיל ב, ב ד״ה ופרקינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הם העלו את הקרשים מקרקע המדבר שהיא רשות הרבים לעגלה שהיא רשות היחיד, ואתם לא תכניסו בשבת מרשות הרבים לרשות היחיד. הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע, ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים. הם הוציאו קרשים וחפצים אחרים והעבירום מעגלה לעגלה, כלומר, מרשות היחיד לרשות היחיד, ואתם לא תוציאו בשבת מרשות היחיד לרשות היחיד.
They lifted the boards from the ground in the wilderness, which is a public domain, and placed them into the wagon, which is a private domain, and therefore you shall not carry objects in from the public domain to the private domain on Shabbat. They lowered the boards from the wagon to the ground, and therefore you shall not carry objects out from the private domain to the public domain on Shabbat. They took boards and other objects out and passed them from wagon to wagon, i.e., from one private domain to another private domain, and therefore you shall not take objects out from one private domain to another private domain on Shabbat.
רש״יתוספותבעל המאורספר הנררמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מרה״ימֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מַאי קָא עָבֵיד אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תרווייהו וְאִיתֵּימָא רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לרה״ילִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים.:

The Gemara expresses astonishment with regard to the last clause of the baraita: One who takes an object out from one private domain to another private domain, what prohibited labor is he thereby performing? The Gemara answers: It was Abaye and Rava who both said, and some say that it was Rav Adda bar Ahava who said: This is referring to taking an object out from one private domain to another private domain via the public domain, as the space between the two wagons in the wilderness was a public domain.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרך רשות הרבים – דאויר שבין העגלות רשות הרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על המשפט האחרון תוהים: מרשות היחיד לרשות היחיד, מאי קעביד [מה הוא עושה] שיהא בכך איסור? ומשיבים, אביי ורבא דאמרי תרוויהו [שאמרו שניהם], ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב אדא בר אהבה: שיש להבין שהיה זה טלטול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, שהרי בית שתי העגלות היה המדבר שהוא רשות הרבים.
The Gemara expresses astonishment with regard to the last clause of the baraita: One who takes an object out from one private domain to another private domain, what prohibited labor is he thereby performing? The Gemara answers: It was Abaye and Rava who both said, and some say that it was Rav Adda bar Ahava who said: This is referring to taking an object out from one private domain to another private domain via the public domain, as the space between the two wagons in the wilderness was a public domain.
רש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּגִיזֵּי צֶמֶר וְאֵין מְטַלְטְלִין.: אָמַר רָבָא גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא טָמַן בָּהֶן אֲבָל טָמַן בָּהֶן מְטַלְטְלִין אוֹתָן.

We learned in the mishna: One may insulate food in wool fleece, and he may not move it. Rava said: This halakha that fleece may not be moved on Shabbat applies only to a case where one did not insulate food in it. Only in that case is it set-aside. However, if one insulated cooked food in it, he may move it. By insulating food in the fleece, he indicated that he intends to use it on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל טמן בהן מטלטלין אותן – קס״ד השתא דמילי מילי קתני מתניתין ולאו אהנך דטמן בהן קאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שטומנים בגיזי צמר ואולם אין מטלטלין אותם. אמר רבא, יש להבין את המשנה כך: הדין שאין מטלטלים בגיזי צמר הוא הוראה כללית בדיני מוקצה, ולא שנו הלכה זו אלא באופן שלא טמן את התבשיל בהן, אבל אם טמן בהן את התבשיל — מטלטלין אותן, כיון שבאותו זמן שטמן גילה דעתו שרצונו להשתמש בהם בשבת.
We learned in the mishna: One may insulate food in wool fleece, and he may not move it. Rava said: This halakha that fleece may not be moved on Shabbat applies only to a case where one did not insulate food in it. Only in that case is it set-aside. However, if one insulated cooked food in it, he may move it. By insulating food in the fleece, he indicated that he intends to use it on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֵיתִיבֵיהּ הַהוּא מֵרַבָּנַן בַּר יוֹמֵיהּ לְרָבָא טוֹמְנִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה

A certain Sage for whom it was his first day in that study hall raised an objection to Rava from our mishna: One may insulate food in wool fleece, and one may not move it. How, then, does he act if he insulated food in wool fleece and now wishes to remove the pot?
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיס׳ בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן.
ההוא מרבנן בר יומיה – אותו היום בא לבית מדרשו תחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה [הקשה לו אחד החכמים בן יומו שהיה זה יומו הראשון בבית המדרש] לרבא ממה ששנינו במשנתנו: טומנין בגיזי צמר ואולם אין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה?
A certain Sage for whom it was his first day in that study hall raised an objection to Rava from our mishna: One may insulate food in wool fleece, and one may not move it. How, then, does he act if he insulated food in wool fleece and now wishes to remove the pot?
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת מט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת מט:, ר׳ חננאל שבת מט:, ר׳ נסים גאון שבת מט:, רש"י שבת מט:, תוספות שבת מט:, בעל המאור שבת מט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת מט: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), רמב"ן שבת מט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת מט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת מט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות שבת מט:, מהרש"א חידושי אגדות שבת מט:, פני יהושע שבת מט:, גליון הש"ס לרע"א שבת מט:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת מט:, אסופת מאמרים שבת מט:

Shabbat 49b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 49b, R. Chananel Shabbat 49b, R. Nissim Gaon Shabbat 49b, Rashi Shabbat 49b, Tosafot Shabbat 49b, Baal HaMaor Shabbat 49b, Sefer HaNer Shabbat 49b, Ramban Shabbat 49b, Rashba Shabbat 49b, Meiri Shabbat 49b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 49b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 49b, Penei Yehoshua Shabbat 49b, Gilyon HaShas Shabbat 49b, Steinsaltz Commentary Shabbat 49b, Collected Articles Shabbat 49b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144