רב הונא בריה דרב יהושע אמר בעינן ראשית ששיריה מותר לישראל יצאת תרומת חמץ בפסח ששיריה אסורה לישראל.
(1) 
אָמַר אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} רֵאשִׁית שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין לְיִשְׂרָאֵל יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין שְׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין.
אָמַר אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} רֵאשִׁית שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין לְיִשְׂרָאֵל יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין שְׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין.he said that the verse states: “The first fruits of your grain, your wine, your oil, and the first of the fleece of your sheep, shall you give him” (Deuteronomy 18:4), implying that its remnants are recognizable for an Israelite, as the notion of a first part indicates that there is another portion remaining which is fit to be consumed by the Israelite. This teruma is excluded as there is no recognizable remnant left that may be consumed by the Israelite, because it is leavened bread. Since even after this portion has been separated the remainder of the produce may not be eaten, that which was separated does not become teruma.
דאמר קרא ראשית – משמע שתהא היא ראשית ואלו שיריים ניכרים שתהא היא מתירתן לישראל ואי במפריש תרומת חמץ מה היתר יש בשיריה שתהא ראשיתן עושה שיריים כי הוו מעיקרא טבל הוו שרי בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה משום חמץ ולענין מאי הוו שיריים.
אמר קרא ראשית ששיריה ניכרים – ואם תאמר והא שיריה ניכרים דמעיקרא הוה אסירא בהנאה של כילוי כגון הדלקה וכיוצא בו מידי דהוה אטבל טמא דאין מדליקין בו ומשעת הרמה ואילך מדליקין בו וי״ל דדוקא בטבל טמא אין מדליקין כדדרשינן את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה וכו׳ אבל בטבל של חמץ מדליקין דלא איירי אלא בשתי תרומות.
תוס׳ בד״ה אמר קרא כו׳ דדוקא בטבל טמא אין מדליקין כו׳ אבל בטבל של חמץ מדליקין כו׳ עכ״ל דבריהם תמוהין דבלאו איסור חמץ נמי בכל טבל בין טמאה בין טהורה אין מדליקין דהנאה של כילוי אסור בטבל כמ״ש התוס׳ בפ״ק בד״ה כדי שתהא בהמה כו׳ דהנאה של כילוי אסור בכל טבל דהדר גמר טהורה מטמאה מה טמאה מיתסר בהדלקה קודם הרמה אף טהורה כו׳ וכל הנאה של כילוי כו׳ עכ״ל ע״ש וצ״ע:
גמ׳ יצתה זו שאין שיריה נכרין. תמוה לי דא״כ לא תליא כלל בתרומ׳ אם היא חמץ או לא ותלי הכל בשיריים דמשכחת דמפריש תרומת חמץ ביש לו סאה חמץ וט׳ סאין שאינן חמץ דיכול לקרות לסאה חמץ תרומה על הט׳ סאין דהא שיריה נכרין ובהיפוך אם הט׳ סאין חמץ וסאה שאינו חמץ א״י להפריש סאה זו על הט׳ סאין דאין שיריה נכרין:
אמר: אמר קרא ״ראשית״ משמעו — ששיריה ניכרין לישראל כלומר שנשאר גם חלק אחר, הראוי להיאכל לישראל, ויצתה תרומה זו שאין שיריה ניכרין שהרי כולה חמץ, ולכן אף לאחר שנתרמה התרומה, אסורים שייריה באכילה ולכן אין להפריש ממנו תרומה.
he said that the verse states: “The first fruits of your grain, your wine, your oil, and the first of the fleece of your sheep, shall you give him” (Deuteronomy 18:4), implying that its remnants are recognizable for an Israelite, as the notion of a first part indicates that there is another portion remaining which is fit to be consumed by the Israelite. This teruma is excluded as there is no recognizable remnant left that may be consumed by the Israelite, because it is leavened bread. Since even after this portion has been separated the remainder of the produce may not be eaten, that which was separated does not become teruma.
הכל
(2) יָתֵיב רַב אַחָא בַּר רַב עַוְיָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא וְיָתֵיב וְאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאוּ דּוֹרְכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה וְיֵינָן כָּשֵׁר לִנְסָכִין אַלְמָא קָסָבַר מַשְׁקִין מִיפְקָד פְּקִידִי לְאֵימַת קָא מִיטַּמְּאִי לְכִי סָחֵיט לְהוּ לְכִי סָחֵיט לְהוּ לֵיתֵיהּ לְשִׁיעוּרֵיהּ.
Rav Aḥa bar Rav Avya sat before Rav Ḥisda, and he sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to grapes that became ritually impure, one should tread on them less than an egg-bulk at a time, and the wine that comes from them is kosher even for libations because it is ritually pure. Apparently Rabbi Yoḥanan holds: The liquid is stored inside the grape, as the juice is not considered to be part of the grape itself but rather stored in the grape as though contained in a receptacle. According to Rabbi Yoḥanan’s opinion, when do these liquids become ritually impure? This occurs only when one squeezes them, and prior to this the juice remains pure even if the grape was impure. And when one squeezes them, there is less than the minimum measure of grape flesh that would transfer ritual impurity, as food can impart ritual impurity only if it is at least an egg-bulk in size.
Rav Aḥa bar Rav Avya sat before Rav Ḥisda, and he sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to grapes that became ritually impure, one should tread on them less than an egg-bulk at a time, and the wine that comes from them is kosher even for libations because it is ritually pure. Apparently Rabbi Yoḥanan holds: The liquid is stored inside the grape, as the juice is not considered to be part of the grape itself but rather stored in the grape as though contained in a receptacle. According to Rabbi Yoḥanan’s opinion, when do these liquids become ritually impure? This occurs only when one squeezes them, and prior to this the juice remains pure even if the grape was impure. And when one squeezes them, there is less than the minimum measure of grape flesh that would transfer ritual impurity, as food can impart ritual impurity only if it is at least an egg-bulk in size.
פחות מכביצה – אוכל טמא אין מטמא אחרים.
ויינן כשר לנסכים – דאינו מטמא.
קסבר משקין מיפקד פקידי – מופקדין הן בתוך הזג ואינן חיבור לו אלא כמי שנותנין בכלי וכשנטמא הזג לא נטמא משקה בכלל זג טומאת אוכלין דלאו אוכל דכוותיה חשיבי בהדייהו וטומאת משקין נמי לא נטמאו ואע״פ שמשקה מקבל טומאה בכל שהוא דלא היה שם משקה עליו מעולם ואין צירוף חביריו עמו דהא זג זה לא נגע במשקין שבחבירו.
לאימת מיטמו – משקין לכי סחיט להו והנסחטין נוגעין לכל הזגים יחד וכי סחיט להו ליתיה לשיעוריה דאין בזגין כביצה ליתן טומאה דהא פחות מכביצה דרך.
סבר משקין מפקד פקידי – ואע״ג דקיימ׳ לן שומר מכניס ומוציא טומאה ה״מ בדניח׳ ליה בההוא שומר דהיינו בעומדין לאכילה אבל הני דלדורכן קיימי לא חשיב שומר:
לאימת מתכשרי לכי סחיט להו לכי סחיט להו לית לשיעורא וא״ת למה שפירש״י ז״ל דאוכלין ומשקין מקבלי׳ טומאה בכל שהן ולא בעי׳ כביצה אוכלין ורביעי׳ משקין אלא לטמויי אחרים כיון דס״ל השתא דמשקין מבלע בליעי מכיון דסחיט פורתא הא מתכשר אוכל ומשקין דבליעו אכתי דהוו כאוכל מטמו בכל שהן וכי ליתיה לשיעורא מאי הוי. וא״נ דכיון דאתחיל למסחטינהו ונתעורר המשקה לצאת כמאן דנפק כוליה דמי ומפקד פקידי ואוכל הוא דמיטמא בכל שהוא ולא מטמא למשקה בפחות מכביצה אבל לפי׳ ר״ת ז״ל שפי׳ דאין אוכל מטמא ומטמא אלא בכביצה הכא לא קשיא מידי כיון דסחיט להו פורתא בצר ליה שיעור ולא מיטמאו. וראיותיהם כתבתים במסכת שבת פ׳ המצניע בס״ד:
דאי לא תימא הכי הא דתניא הא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים וכו׳ וא״ת ומאי קושיא שאני התם דמעלה עשו בתרומה דאמרינן בהו מבלע בליעי כדאמרינן בסמוך הקדישן ואח״כ דרכן טמאין דרכן ואח״כ הקדישן טהורין. א״ל דהכא מתותים קא מקש׳ דתרומה דידהו דרבנן ובדרבנן לא עביד מעלה. אבל ענבים דתרומתן דאורייתא אין הכי נמי:
רש״י בד״ה קסבר משקין כו׳ עליו מעולם ואין צירוף חבירו עמו שאין זג זה נוגע למשקין שבחבירו כצ״ל ונ״ב מצאתי בשני פרושים מדויקים:
בד״ה לאימת כו׳ דהא מכי נפיק מינה פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כו׳ עכ״ל ר״ל שהרי הטומאה נוגע בזג ואע״ג שנוגע במקום הנגוב בזג כפרש״י ומשום דאל״כ ודאי דנטמא המשקה בכל שהוא מן הטמא גופא מ״מ היה נטמא הזג כיון דמתכשר אי לאו דבציר להו שיעורא כדקאמר תלמודא וק״ל:
בא״ד וההיא דת״כ שהביא רש״י שאוכל מטמא בכל שהוא אסמכתא כו׳ עכ״ל ומדרבנן ודאי דאוכל מטמא בכל שהוא מיהו לענין הכשר אפילו מדרבנן אינו מקבל בכל שהוא כדקאמר לאימת מתכשרי לכי סחיט כו׳ בציר ליה שיעורא דדוחק הוא לומר דהך מתני׳ דטמח מת שסחט איירי בטומאה דאורייתא ודפריך נמי בפ׳ אלו עוברין מקום מגעו אמאי פסול כבר פירשו התוס׳ שם דהכי פריך הא לא הוי כביצה והואיל שלא מקבל טומאה אלא מדרבנן אית לן למימר דבטלי אגב מקפה כו׳ ע״ש ובההיא דכריתות דאמרי׳ דלא מקבל הבצק טומאה משום דלית ביה שיעור כמ״ש התוס׳ בשם רש״י אטומאה דאורייתא קאי התם בכריתות ועיין בזה בתוס׳ פרק מרובה בד״ה פרה כו׳ ודו״ק:
בא״ד ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה כו׳ שאין נוגעין בנבילה כו׳ עכ״ל מה שיש לדקדק בזה עיין בתוס׳ פרק מרובה ובחדושינו פרק אותו ואת בנו:
א יתיב [ישב] רב אחא בר רב עויא קמיה [לפני] רב חסדא ויתיב [וישב] ואמר משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן: ענבים שנטמאו — דורכן בשיעור פחות פחות מכביצה, ויינן היוצא מהן כשר לנסכין שלא נטמא כלל, וכשר אף לקדשים. אלמא קסבר [מכאן סבור הוא] ר׳ יוחנן: משקין מיפקד פקידי [מופקדים, שמורים בענב] שהמיץ שבענבים אינו נחשב כחלק מגופם של הענבים אלא כאילו היה רק שמור בתוכם כבכלי קיבול, ולכן לאימת קא מיטמאי [מתי נטמאים] המשקין, היין, מן הענבים — לכי סחיט להו [כאשר סוחט אותם] אבל קודם לכן היה המיץ שבענב טהור שלא הוא אלא בשר הענב נטמא. אולם לכי סחיט להו ליתיה לשיעוריה [כאשר סוחט אותם אין כאן בבשר הענב שיעורו הראוי] שבפחות מכביצה אינו מטמא טומאת אוכלין.
Rav Aḥa bar Rav Avya sat before Rav Ḥisda, and he sat and said in the name of Rabbi Yoḥanan: With regard to grapes that became ritually impure, one should tread on them less than an egg-bulk at a time, and the wine that comes from them is kosher even for libations because it is ritually pure. Apparently Rabbi Yoḥanan holds: The liquid is stored inside the grape, as the juice is not considered to be part of the grape itself but rather stored in the grape as though contained in a receptacle. According to Rabbi Yoḥanan’s opinion, when do these liquids become ritually impure? This occurs only when one squeezes them, and prior to this the juice remains pure even if the grape was impure. And when one squeezes them, there is less than the minimum measure of grape flesh that would transfer ritual impurity, as food can impart ritual impurity only if it is at least an egg-bulk in size.
הכל
(3) אִי הָכִי כְּבֵיצָה נָמֵי דְּהָתְנַן בטְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים כְּבֵיצָה מְכֻוֶּונֶת טְהוֹרִין הָתָם דְּאִי עֲבַד הָכָא לְכַתְּחִלָּה גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְמֶיעְבַּד יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה.
The Gemara challenges this statement: If that is so, then even if he squeezes an egg-bulk of grapes, the juice will still not become impure. Didn’t we learn in a mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, the liquid is ritually pure. Once the first drop of liquid is squeezed out, less than an egg-bulk of food remains, and it cannot render the liquid impure. In that case, why did Rabbi Yoḥanan permit squeezing only less than an egg-bulk? The Gemara answers: There, it was speaking of a case where the ruling was after the fact; however, here, it is discussing the ruling ab initio, and the mishna states that one may press juice only from less than an egg-bulk of grapes due to a rabbinic decree lest one come to perform the act of squeezing on more than an egg-bulk, causing the liquid to become impure.
The Gemara challenges this statement: If that is so, then even if he squeezes an egg-bulk of grapes, the juice will still not become impure. Didn’t we learn in a mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, the liquid is ritually pure. Once the first drop of liquid is squeezed out, less than an egg-bulk of food remains, and it cannot render the liquid impure. In that case, why did Rabbi Yoḥanan permit squeezing only less than an egg-bulk? The Gemara answers: There, it was speaking of a case where the ruling was after the fact; however, here, it is discussing the ruling ab initio, and the mishna states that one may press juice only from less than an egg-bulk of grapes due to a rabbinic decree lest one come to perform the act of squeezing on more than an egg-bulk, causing the liquid to become impure.
בכביצה נמי – דהא כי נפיק משקין מינייהו חסר ליה שיעוריה אוכל ומשקה מקבל טומאה בכל שהן אבל אין מטמא אחרים אלא אוכל כביצה ומשקה ברביעית והכי תניא בתורת כהנים מכל האוכל מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא לאחרים בכל שהוא ת״ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת והיינו כביצה כדאמרינן בפרק יוה״כ (יומא פ.) אין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת ואני שמעתי דאף לקבל טומאה בעי כביצה.
טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהור – וכדמסיק מילתא במסכת טהרות ובלבד שלא יגע במשקה וכגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין שאין כאן מטמא משקה אלא הזגין שנגע בהן הטמא קודם לכן בידים שהוא לא נזהר אלא משיצא משקה וכשהמשקין נוגעין בזגין כבר חסר שיעור כביצה ויותר מכביצה כל דהו קתני התם בהדיא טמא שכיון שיצא טפה ראשונה נטמאת הטפה בכביצה שעדיין היה באוכל כביצה אע״ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה תנן התם טובא ובמנחות (דף נד:) נמי מייתי לה בגמרא כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעטו טהורין וכן כזית חלב ופיגול ונותר חזר והניחן בגשמים ותפחו טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב ואע״ג דגשמים הנבלעין בתוכו לאו חלב נינהו דאי סחיט להו ושתי מינייהו כזית פטור אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי לשיעוריה וטמא מת דוקא נקט שאינו מטמא בהיסט והוא הדין לטמא שרץ וכל טומאת מגע ורישא דכולהו נקט אבל זב שמטמא בהיסט שסחט אפילו גרגיר יחידי תנן התם דמטמא אפילו בפשוטי כלי עץ דכיון דיצאת טפה ראשונה ונטבל העץ והגביהו נטמאו משקין שעל העץ במשא דמשקה מקבל טומאה בכל שהוא וכשחזר ונתנו לתוכו נתערב טמא בטהור והכל טמא.
התם דאי עביד קאמר – שסחט אבל הכא בבא לימלך מה יעשה נימא ליה דרוך פחות מכביצה אבל כביצה לא דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה כל שהוא וכשיוצאה טפה ראשונה עדיין יש באוכל כביצה ונטמאת הטפה וחוזרת ומתערבת במשקין.
טמא מת ששחט1 זתים וענבים כו׳ – פירש המורה: דאוכל ומשקה מקבלי טומאה בכל שהו אבל אין מטמאין אחרים אלא אוכל כביצה ומשקה ברביעית ולגבי זב דתנן זב שחלב את העז החלב טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה ניטמאת במשא פירש דמשקה מקבל טומאה בכל שהו וכשחזר אמרינן נתערב טמא בטהור והכל טמא וזהו לא ייתכן כלל שאילו אין המשקה מטמא אלא ברביעית מה יעשה לנו אם נתערבה טיפה טמאה בשאר משקין טהורין והלא היא בטלה ברוב ואפילו לר׳ יהודה דאמר מין במינו לא בטיל אפילו אם ישתה אותה הטיפה הטמאה מה בכך כיון שאין בו כח לטמא אחרים אילו נתערב פירור אחד של אוכל טמא בשאר אוכלין טהורין כלום אנו מפסידין כל האוכלין בעבור אותו הפירור אלא כיון שאין בו כח לטמא אחרים הכל טהורין שאפילו אם יבוא לוכל אותו הפירור עצמו אין בכך כלום כיון שאין בו כח לטמא אחרים והם הכי בטיפה טמאה של משקין שנתערבה במשקין טהורין אלא לאו שמע מינה שהמשקה מטמא בכל שהו מדאוריתא אפילו בטיפה אחת כדתניא בתוספתא דטבול יום חומר במשקין מבאוכלין שהמשקין מטמאין בכל שהן והאוכלים בכביצה וכמה ראיות הבאתי בתשובות י״ד שהמשקין מטמאין בכל שהן בין אוכלין ומשקין בין בכלים ולא הוזכרה רביעית אלא לשותה משקין טמאים לפסול את הגויה וגם ברישא דההיא תנן בפרק ג׳ דמסכת טהרות גוש של זתים שנפל לתנור והוסק כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה ניטמאת מכביצה – פירוש: הגוש היה טמא ואין אוכל טמא מטמא תנור כי אם משקה והילכך הטיפה הראשונה שניטמאת מטמאה את התנור והכא מאי תערובת איכא אלא שמע מינה שהטיפה הטמאה יש לה כח לטמא את התנור.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן בד״ה הבא, וכן בכ״י אנלאו של הבבלי. בדפוסים: ״שסחט״.
כבר ביארנו כמה פעמים שהאוכל אינו מטמא אוכלין בפחות מכביצה אבל מקבל הוא טומאה בכל שהוא ושהמשקין מטמאין ומיטמאין בכל שהן מעתה טמא מת שסחט זיתים וענבים שכבר הוכשרו ואע״פ שנטמאו הענבים בנגיעתו לא נטמא המשקה שבתוכם בנגיעת הענבים שהמשקה המובלע בתוך האוכל כפקדון הוא אצל האוכל והוא כגוף אחר מובדל הימנו אם היה שם כביצה מכוונת בין המשקה והאוכל הרי המשקין היוצאים מהם טהורים אחר שלא נגע בהם שהרי משיצאה טיפה ראשונה נתמעטו הענבים מכביצה ולא טמאו הזיתים והענבים את המשקה ושמא תאמר היאך אפשר לסחוט בידו שלא יגע במשקה יראה שהיו מונחים על גבי טבלא ומניח ידו עליהם וסוחט ואם היה שם יותר מכביצה אפי׳ משהו טמאים שמשיצאה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה ואותה טיפה מטמאה כל המשקים הבאים אחריה ושמא תאמר אחר שאתה פוסק כדעת האומר משקין מיפקד פקידי היה לך להצריך כביצה באוכלין לבד אפשר שלא אמרו מיפקד פקידי אלא מקודם שנסחטו הא משנסחטו נתערב הכל ונעשה אחד או שמא אע״פ שאין מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו לטמא אחרים ומ״מ יש מפרשים אותה באוכלין לבד שאף בכביצה מכוונת לכתחלה מיהא אסור לעשות כן שמא יבא לטעות ביתר מכביצה לכביצה אבל כל שהוא דורך בפחות פחות מכביצה מותר לכתחלה ויינם כשר אף לנסכים:
שמא תאמר אחר שכן היאך אמרנו למעלה בתרומת זיתים ורמונים שאין להם לא היתר אכילה ולא היתר הסקה והלא אם רוצה דורכן בפחות פחות מכביצה ושותה מיץ שלהם פי׳ בגמ׳ הטעם שזה אסור שמא יבא בהם לידי תקלה כשהוא דורכן ויאכל מהם ותרומה טמאה אסור לאכלה ואלמלא שבגמ׳ פירשו כן היה נראה לפרש שבתותים ורמונים המשקה מעורב עם האוכל והוא כגוף אחד עמו ואינו דומה לענבים ומ״מ יש גורסים בה תרומת תותים וענבים:
ומקשים: אי הכי [אם כן] כביצה שלימה נמי [גם כן] יסחוט שהרי אינו יכול להיטמא? דהתנן [שהרי שנינו במשנה] טמא מת שסחט זיתים וענבים על ידי פשוטי כל עץ כביצה מכוונת (בדיוק) ולא נגע במשקים עצמם — טהורין, שכאשר ייסחט המיץ מהם לא יהא בבשרם עוד שיעור כביצה. ומדוע לא התיר ר׳ יוחנן אלא בפחות מביצה? ומשיבים: התם [שם] מדובר במקרה של דאי עבד [שאם עשה, שכבר נעשה מעשה], הכא [כאן] מדובר לכתחלה. ולכתחילה אין עושים אלא בפחות מכביצה, גזירה דילמא אתי למיעבד [שמא יבוא לעשות] יותר מכביצה, ואז ייטמא הכל.
The Gemara challenges this statement: If that is so, then even if he squeezes an egg-bulk of grapes, the juice will still not become impure. Didn’t we learn in a mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, the liquid is ritually pure. Once the first drop of liquid is squeezed out, less than an egg-bulk of food remains, and it cannot render the liquid impure. In that case, why did Rabbi Yoḥanan permit squeezing only less than an egg-bulk? The Gemara answers: There, it was speaking of a case where the ruling was after the fact; however, here, it is discussing the ruling ab initio, and the mishna states that one may press juice only from less than an egg-bulk of grapes due to a rabbinic decree lest one come to perform the act of squeezing on more than an egg-bulk, causing the liquid to become impure.
הכל
(4) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מַאן צָיֵית לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ וְכִי טוּמְאָה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה אַלְמָא קָא סָבַר מַשְׁקִין מִיבְלָע בְּלִיעִי וְכֵיוָן דְּאִיטַּמּוֹ לֵיהּ אוּכְלָא אִיטַּמּוֹ לֵיהּ מַשְׁקִין.
Rav Ḥisda said to Rav Aḥa bar Rav Avya: Who will listen to you and to Rabbi Yoḥanan your teacher with regard to this issue? As, where did the impurity that was in the grape juice go? The Gemara notes that apparently Rav Ḥisda holds: Liquids are absorbed within the fruit and are therefore considered to be part of the grape itself. And since the flesh of the grape became ritually impure, the liquid became ritually impure as well.
Rav Ḥisda said to Rav Aḥa bar Rav Avya: Who will listen to you and to Rabbi Yoḥanan your teacher with regard to this issue? As, where did the impurity that was in the grape juice go? The Gemara notes that apparently Rav Ḥisda holds: Liquids are absorbed within the fruit and are therefore considered to be part of the grape itself. And since the flesh of the grape became ritually impure, the liquid became ritually impure as well.
טומאה שבהן – שקיבלו תחלה עם האוכל כשנטמאו הענבים.
משקין בליעי – באוכל הן בלועין מכל דפנותיו וחיבור הן לו ונטמאו עמו.
זה שביארנו שלא נאמר שיעור כביצה באוכלין אלא לטמא אחרים אבל לענין קבלת טומאה אף בכל שהוא מקבלין טומאה יראה בסוגיא זו ההפך שהרי לדעת האומר משקין מבלע בליעי כלומר שהם גוף אחד עם האוכל וכל שנטמא האוכל נטמא המשקה שבתוכו העמידו זו של טמא מת שסחט זיתים וענבים שבכביצה מכוונת טהור בענבים שלא הוכשרו ונמצא הכשרם בשעת סחיטתם ואותה שעה כבר נתמעטו מכשיעור אלמא שאף לקבלת טומאה צריך כביצה אלא שיש לומר שאע״פ שמקבל טומאה בכל שהוא מ״מ אינו מקבל הכשר טומאה אלא בכביצה שהרי במקרא של הכשר כתיב מכל האוכל אשר יאכל ואין אוכל בפחות מכביצה ומ״מ י״מ שיש צדדים שאף לקבלת טומאה צריך שיעור כביצה וכבר ביארנוה במסכת שבת פרק חבית וכן ביארנו שם בדבר זה שלא נאמר אלא בטמא מת שאינו מטמא במשא והוא הדין לטמא שרץ ולכל טמאי מגע אבל בזב אפי׳ גרגיר אחד שסחטו אפי׳ לא הוכשר ולא נגע במשקה ואפי׳ בפשוטי כלי עץ הכל טמא שהרי נטמאת טיפה ראשונה בהיסט שלו בנדנודו ונתן בתוכו נתערב טמא בטהור ונטמא הכל:
אמר ליה [לו] רב חסדא: מאן ציית [מי יציית יקשיב] לך ולר׳ יוחנן רבך בענין זה? וכי טומאה שבהן שבמיץ הענבים, להיכן הלכה? אלמא קא סבר [מכאן שסבור הוא] רב חסדא: משקין מיבלע בליעי [מובלעים] בתוך הענב וכחלק ממנו הם. וכיון דאיטמו ליה אוכלא [שנטמא לו האוכל] בשר הענב, איטמו ליה [נטמאו להם] אף המשקין.
Rav Ḥisda said to Rav Aḥa bar Rav Avya: Who will listen to you and to Rabbi Yoḥanan your teacher with regard to this issue? As, where did the impurity that was in the grape juice go? The Gemara notes that apparently Rav Ḥisda holds: Liquids are absorbed within the fruit and are therefore considered to be part of the grape itself. And since the flesh of the grape became ritually impure, the liquid became ritually impure as well.
הכל
(5) אֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ לָא תִּיסְבְּרָא דְּמַשְׁקִין מִיפְקָד פְּקִידִי וְהָתְנַן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים מְכֻוֶּונֶת כְּבֵיצָה טְהוֹרִין אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִיפְקָד פְּקִידִי מִשּׁוּם הָכִי טְהוֹרִין אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִיבְלָע בְּלִיעִי אַמַּאי טְהוֹרִין.
Rav Aḥa said to him: Do you not hold that liquids are stored inside the grape? Didn’t we learn in the mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, using a flat wooden utensil without touching the liquid itself, the liquid is ritually pure. Granted, if you say that the juice is stored inside the grapes, then it is due to that reason that the liquid is pure. But if you say that the liquid is absorbed within the grapes, why is the juice pure? According to this opinion, once the grape itself becomes impure, the juice, which is attached to it and absorbed in it, becomes impure as well.
Rav Aḥa said to him: Do you not hold that liquids are stored inside the grape? Didn’t we learn in the mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, using a flat wooden utensil without touching the liquid itself, the liquid is ritually pure. Granted, if you say that the juice is stored inside the grapes, then it is due to that reason that the liquid is pure. But if you say that the liquid is absorbed within the grapes, why is the juice pure? According to this opinion, once the grape itself becomes impure, the juice, which is attached to it and absorbed in it, becomes impure as well.
אמר ליה [לו] רב אחא: ואת לא תיסברא [ואתה אינך סבור] שמשקין רק מיפקד פקידי [מופקדים, שמורים] הם בתוך הענב? והתנן [והרי שנינו במשנה]: טמא מת שסחט זיתים וענבים אם היתה מידתם מכוונת כביצה — טהורין. אי אמרת בשלמא מיפקד פקידי [נניח אם אומר אתה שהמשקין רק מופקדים שם] — משום הכי [כך] טהורין הם, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] מיבלע בליעי [שהמשקין מובלעים שם] אמאי [מדוע] הם טהורין? שבשעה שנטמא בשר הענב, נטמאו אף המשקים המחוברים ובלועים בו.
Rav Aḥa said to him: Do you not hold that liquids are stored inside the grape? Didn’t we learn in the mishna: In the case of one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse and who squeezed olives or grapes in the exact amount of an egg-bulk, using a flat wooden utensil without touching the liquid itself, the liquid is ritually pure. Granted, if you say that the juice is stored inside the grapes, then it is due to that reason that the liquid is pure. But if you say that the liquid is absorbed within the grapes, why is the juice pure? According to this opinion, once the grape itself becomes impure, the juice, which is attached to it and absorbed in it, becomes impure as well.
הכל
(6) א״ל אֲמַר לֵיהּ הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בַּעֲנָבִים שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ לְאֵימַת מִתַּכְשְׁרִי לְכִי סָחֵיט לְהוּ כִּי סָחֵיט לְהוּ בְּצִיר לְהוּ שִׁיעוּרָא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּתַנְיָא הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִתְרוּמַת תּוּתִין (זֵיתִים) וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאָה שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ לֹא הֶיתֵּר אֲכִילָה וְלֹא הֶיתֵּר הַסָּקָה הָא הֶיתֵּר אֲכִילָה נָמֵי אִית בֵּיהּ דְּאִי בָּעֵי דָּרֵיךְ לְהוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה.
Rav Ḥisda said to him: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the grapes have not been rendered susceptible to ritual impurity, since they have not come in contact with liquids. When do they become susceptible to ritual impurity? This is only once one presses them and they become wet with their own juice. However, when he presses them, they decrease in volume and are lacking the measure of volume required to become impure. This must be the explanation, for if you do not say so, it is difficult to reconcile this mishna with that which was taught in the baraita cited above: To what may this case of teruma of leavened bread be compared? It may be compared to teruma of berries, olives, and grapes that became impure, which can neither be eaten nor burned. However, according to Rabbi Yoḥanan’s statement they may even be eaten, as if one wishes he may tread less than an egg-bulk at a time.
Rav Ḥisda said to him: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the grapes have not been rendered susceptible to ritual impurity, since they have not come in contact with liquids. When do they become susceptible to ritual impurity? This is only once one presses them and they become wet with their own juice. However, when he presses them, they decrease in volume and are lacking the measure of volume required to become impure. This must be the explanation, for if you do not say so, it is difficult to reconcile this mishna with that which was taught in the baraita cited above: To what may this case of teruma of leavened bread be compared? It may be compared to teruma of berries, olives, and grapes that became impure, which can neither be eaten nor burned. However, according to Rabbi Yoḥanan’s statement they may even be eaten, as if one wishes he may tread less than an egg-bulk at a time.
כי סחיט להו ליתיה לשיעוריה – וכשנוגע באוכל הנגוב ודוחהו אל תחת המדוך אין בהן שיעור כדי לקבל טומאה והוא זהיר מליגע במשקה כדקתני בהדיא ובלבד שלא יגע במקום המשקה.
דאי לא תימא הכי – דמשקין בליעי ואיטמאו אלא מיפקד פקידי ואין מטמאין בנגיעת טומאה באוכל.
הא דתניא – לעיל כו׳ לתרומת תותים וענבים דמשמע שנטמאו תותים וענבים קודם דריכה וקתני אין לו בו היתר אכילה הא היתר אכילה נמי אית בה דאי בעי דריך לה פחות פחות מכביצה.
לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר ליה שיעוריה – מכאן מקשה ר״ת לפ״ה דפירש דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה דהא מכי נפיק מינה פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כל הנשאר דמשקין מיבלע בליעי וה״ר יוסף תירץ דאע״פ שאוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה אין מקבל הכשר בפחות מכביצה ואומר ר״י דהיינו טעמא דמאשר יאכל נפקא ליה לטמא אחרים בכביצה אוכל הנאכל בבת אחת ועלה קאי אשר יבא עליו מים אלמא לא מקבל הכשר בפחות מכביצה ועוד מקשה ר״ת דאמרינן בפ׳ אלו עוברין (לקמן מד.) השום והשמן של תרומה ומקפה של חולין ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וכתב בכל הספרים והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול והא לא הוי כביצה אלמא לא מקבל טומאה בכל שהוא ורש״י מוחק שם מן הספרים ומפרש בדוחק ועוד ה״ר אליהו מביא ראיה מת״כ דדרשינן גבי כלי חרס דכתיב ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי מקבלין טומאה בכל שהוא פשיטא דלא מהני להו שבירה וההיא דת״כ שהביא רש״י שאוכל מטמא בכל שהוא אסמכתא היא ומילי טובא מפיק מקרא בת״כ וליתנהו אלא אסמכתא ורש״י בעצמו חזר בו בפ׳ אותו ואת בנו (חולין דף פב.) בשמעתא דפרה מטמא טומאת אוכלים דהקשה למה לה קבלת טומאה היא גופה מטמא אדם ובגדים ותירץ רש״י דכי האי גוונא מפרש בכריתות בפ׳ דם שחיטה (כריתות כא.) כגון שחיפוה בפחות מכביצה בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף ליה בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית בה שיעור וכי נגעי ביה אוכלין אחריני טהורין הן שאין נוגעין בנבילה אלא בבצק לשון רש״י: [וע״ע תוס׳ שבת צא. ד״ה אי לענין ותו׳זבחים לא. ד״ה אמר].
אמר ליה הכא בענבים שלא הוכשרו עסיקי׳ אימת מיתכשרו לכי שחיט1 להו כי שחיט להו בציר ליה שיעוריה – פירוש: דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא אלמא לגבי הכשר בענן אשר יאכל דהינו כביצה אבל פחות מכביצה לא מקבל הכשר ואף על גב דלעינין טומאה מקבל טומאה מדרבנן בכל שהוא כדתניא בסיפרא דוקא לעינין טומאה גזור רבנן אבל לעינין הכשר לשווייה אוכלא אוקמוה אדאוריתא דפחות מכביצה לא מקבל הכשר. וקשיא לי למה לא הוכיח לו מן הרישא מגוש של זיתים שהיו הזיתים טמאים והשמן היוצא מהם רוצה לטמא התנור ואי משקין מיבלע בליעי אפילו פחות מכביצה יטמא התנור אלא שמע מינה מיפקד פקידי ואם לא יקבל השמן טומאה אחר יציאתו מן הזיתים בעודו מובלע בזיתים לא ניטמא. ויש לומר: שגם זה יכול למחות ולומר בזיתים טהורים שלא הוכשרו והתנור טמא והתנור רוצה לטמא את הזיתים. ואכתי קשיא לי שיכול להוכיח לו מריש פירקא דתני הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אילו שניים חזרו ונימוחו כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצאה טיפה הראשונה נטמאת מכביצה ואי משקין מיבלע בליעי אפילו פחות מכביצה נמי.
1. כן בכ״י ששון 557 (פעמיים כאן), וכן בד״ה הקודם. בדפוסים: ״סחיט״.
אמר ליה [לו] רב חסדא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] בענבים שלא הוכשרו לטומאה, שלא נפלו עליהם משקים להכשירם לכך. לאימת מתכשרי, לכי סחיט להו [מתי מוכשרים הם לקבל טומאה, כאשר סוחט אותם] והמיץ יוצא ומכשירם. ואולם כי סחיט להו בציר להו שיעורא [כאשר הוא סוחט אותם מתמעט להם שיעורם] מכביצה ושוב אינם ראויים להיטמא, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כן], הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] הא למה זה דומה — לתרומת תותין, זיתים וענבים שנטמאה, שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה, ואולם לפי מה שאמר ר׳ יוחנן הא [דבר זה] היתר אכילה נמי אית ביה [גם כן יש בו], דאי בעי [שאם ירצה] דריך להו [ידרוך אותם] פחות פחות מכביצה ויהיו מותרים אף לאוכלם.
Rav Ḥisda said to him: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the grapes have not been rendered susceptible to ritual impurity, since they have not come in contact with liquids. When do they become susceptible to ritual impurity? This is only once one presses them and they become wet with their own juice. However, when he presses them, they decrease in volume and are lacking the measure of volume required to become impure. This must be the explanation, for if you do not say so, it is difficult to reconcile this mishna with that which was taught in the baraita cited above: To what may this case of teruma of leavened bread be compared? It may be compared to teruma of berries, olives, and grapes that became impure, which can neither be eaten nor burned. However, according to Rabbi Yoḥanan’s statement they may even be eaten, as if one wishes he may tread less than an egg-bulk at a time.
הכל
(7) אָמַר רָבָא גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמִי חָיְישִׁינַן לְתַקָּלָה וְהָא תַּנְיָא מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת אֲמַר לֵיהּ גפַּת זָרֵיק לֵיהּ בֵּין הָעֵצִים שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה רָמֵי לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס.
Rava said: It is possible to reject this proof, as even if this action is permitted in principle, there is a rabbinic decree prohibiting it lest he encounter a stumbling block. If one keeps ritually impure fruit of teruma in order to press it for its juice, it is possible that he will forget its status and accidentally eat it. Abaye said to him: Are we concerned about this type of stumbling block? Wasn’t it taught in a baraita: One may light a fire with bread and oil of teruma that became ritually impure? It can be deduced from this baraita that there is no concern that a person will forget and eat these foods. Rava said to him: Bread is only permitted when one throws it among the wood used for fuel so that it is ruined and no longer considered edible. Teruma oil is permitted only when one puts it into a repulsive vessel so that no one will drink it.
Rava said: It is possible to reject this proof, as even if this action is permitted in principle, there is a rabbinic decree prohibiting it lest he encounter a stumbling block. If one keeps ritually impure fruit of teruma in order to press it for its juice, it is possible that he will forget its status and accidentally eat it. Abaye said to him: Are we concerned about this type of stumbling block? Wasn’t it taught in a baraita: One may light a fire with bread and oil of teruma that became ritually impure? It can be deduced from this baraita that there is no concern that a person will forget and eat these foods. Rava said to him: Bread is only permitted when one throws it among the wood used for fuel so that it is ruined and no longer considered edible. Teruma oil is permitted only when one puts it into a repulsive vessel so that no one will drink it.
לידי תקלה – כשהוא דורכן שמא יאכל מהן.
מדליקין בפת ובשמן כו׳ – והא ודאי בחד שעתא לא מדליק שמן כולה אלא לזמן מרובה ולא חיישינן דילמא אכיל מיניה.
מאחר שביארנו שחוששין לתקלה פת תרומה שנטמא אם רצה להסיקו מעט מעט משליכו בין העצים ושמן תרומה שנטמא ורצה להדליקו מעט מעט נותנו בכלי מאוס כדי שיתבונן בהם שאינם ראויים לאכילה ושאינו ראוי לא להסקה ולהדלקה כגון יין הרי זה יקבר:
גזירה דלמא אתי בה לידי תקלה – וא״ת והא אמרי׳ בשלהי ב״ק דלא חיישינן לתקלה דתניא יין של תרומה שנטמאת ב״ש אומרים תשתפך הכל וב״ה אומרי׳ תעשה זילוף ושבקי׳ ב״ה ועבדי׳ כב״ש. וא״ל דשאני התם דלא עביד בה מלאכה המביאה לידי מאכל ובההיא הוא דשרו ב״ה אבל הכא דדורכן ועביד בהו מלאכה המכשרת לאכילה ודרך הדורכין לאכול בשעת דריכה חיישינן דלמא אתי לידי תקלה ואפי׳ לב״ה(ח״י):
שם א״ל אביי ומי חיישינן לתקלה. ק״ל דאיך סבר אביי דלא חיישי׳ לתקלה דמשקין בלועי וטמאים מ״מ הא חזי לזילוף אע״כ דחיישי׳ לתקלה וכמ״ש רש״י לעיל דף לב ע״א וצ״ע:
אמר רבא: אפשר לדחות ראיה זו, שאמנם עקרונית אפשר לעשות תקנה זו, אלא גזירה דילמא אתי בהו [שמא יבוא בהם] לידי תקלה שאם ישהה את הפירות הללו ישכח ויאכל תרומה טמאה. אמר ליה [לו] אביי: ומי חיישינן [והאם חוששים אנו] לתקלה כגון זו? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת, משמע שאיננו חוששים שמא בינתיים ישכח ויבוא לאכול מהם. אמר ליה [לו] רבא: כשהתירו פת — מדובר שזריק ליה [שזורק אותה] בין העצים העשויים להסקה ונמאסת, ושוב אינה ראויה לאכילה. שמן של תרומה — רמי ליה [משליך אותה] בכלי מאוס שלא יבואו לשתות ממנה.
Rava said: It is possible to reject this proof, as even if this action is permitted in principle, there is a rabbinic decree prohibiting it lest he encounter a stumbling block. If one keeps ritually impure fruit of teruma in order to press it for its juice, it is possible that he will forget its status and accidentally eat it. Abaye said to him: Are we concerned about this type of stumbling block? Wasn’t it taught in a baraita: One may light a fire with bread and oil of teruma that became ritually impure? It can be deduced from this baraita that there is no concern that a person will forget and eat these foods. Rava said to him: Bread is only permitted when one throws it among the wood used for fuel so that it is ruined and no longer considered edible. Teruma oil is permitted only when one puts it into a repulsive vessel so that no one will drink it.
הכל
(8) גּוּפָא מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת אַבָּיֵי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּחִזְקִיָּה וְרָבָא אָמַר דְּבֵי רַבִּי יִצְחָק בַּר מָרְתָא אָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת אֲבָל חִיטֵּי לֹא שֶׁמָּא יָבֹא בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דאֲפִילּוּ חִיטֵּי וְאַמַּאי נֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָתֵי בָּהֶן לִידֵי תַּקָּלָה כִּדְאָמַר רַב אָשֵׁי
With regard to the matter itself, it was taught: One may light with bread and oil of teruma that became ritually impure. The Sages limited the application of this halakha, as Abaye said in the name of Ḥizkiya and Rava said in the name of the Sages from the school of Rabbi Yitzḥak bar Marta that Rav Huna said: They taught that one may use impure teruma as firewood only with regard to bread; however, with regard to wheat, no, one may not light a fire with it, lest one encounter a stumbling block and eat it, because wheat will not become inedible by being placed among the firewood. And Rabbi Yoḥanan said: Even wheat may be used as fuel. The Gemara asks: And why does he permit this? Let us be concerned lest he encounter a stumbling block. The Gemara answers based on what Rav Ashi said with regard to a different issue:
With regard to the matter itself, it was taught: One may light with bread and oil of teruma that became ritually impure. The Sages limited the application of this halakha, as Abaye said in the name of Ḥizkiya and Rava said in the name of the Sages from the school of Rabbi Yitzḥak bar Marta that Rav Huna said: They taught that one may use impure teruma as firewood only with regard to bread; however, with regard to wheat, no, one may not light a fire with it, lest one encounter a stumbling block and eat it, because wheat will not become inedible by being placed among the firewood. And Rabbi Yoḥanan said: Even wheat may be used as fuel. The Gemara asks: And why does he permit this? Let us be concerned lest he encounter a stumbling block. The Gemara answers based on what Rav Ashi said with regard to a different issue:
אמרי משמיה דר׳ יוחנן ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינם כשר לנסכים אלמא קסבר משקין מיפקד פקיד בזוגין ולא נגע בהו טומאה אימת איטמו לכי סחיט להו בתר דסחיט להו ליכא אוכל כביצה דלטמא להו להני משקין ואקשי׳ אי הכי לדרכינון אפילו כביצה נמי דהא תנן בטהרות פ״ג טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת משקה הנסחט מהן טהור ובלבד שלא יגע במקום המשקה יתר מכביצה טמא שמכיון שיצאת טיפה ראשונה נמצאת מכביצה ושני׳ מתני׳ התם משום דאיעבד וסחט אבל לכתחלה לא שרינן ליה דאי שרינ׳ כביצה חיישי׳ דלמא אתי למעבד הוא ביותר מכביצה ותנן יתר מכביצה טמא שמכיון שיצאת טיפה ראשונ׳ נטמאת מכביצה לפיכך לא שרינן אלא פחות פחות מכביצה.
אמר רב חסדא והלא ענבים הללו שנטמאו קתני מכלל דטמאין הם ואם כן טומאה שלהם להיכן הלכה דיינן כשר לנסכים ודייקי׳ מדבריו דאמר אנה הלכה טומאתן מכלל דקסבר הוא משק׳ בענבים מבלע בליעי וכיון שנטמאו הענבים הן והמשקין שבהן נטמאו ביחד וכיון שנטמאו יחד אנה הלכה טומאתן ואקשי׳ איני שאם נטמאו הענבים נטמאו גם המשקין והא טמא מת שנגע בענבים טמאן ותנן טמא מת שסחט ענבים כביצה מכוונת טהור אף על פי שנגע בהן וטמאן ואי אמרת נטמאו גם המשקין אמאי תנן טהור ושנינ׳ אליבא דרב חסדא בשלא הוכשרו ולא טמאן מגע טמא מת אימת מטמו לכי מתכשרו מן המשק׳ דמסחטי מינייהו בתר דסחטו מינייהו כל דהו בצר ליה שיעורו דביצה דהא כביצה מכוונת הוו וכיון דבצרו מכביצה לא מטמו אבל הני ענבים דאמר ר׳ יוחנן הוכשרו דהא נטמאו קאמר דאי לא תימא הכי דמשקה בענבים בליע הא דתניא הא למה זה דומה לתרומת תותים וענבים שנטמאת שאין לה היתר אכילה ולא היתר הסקה כלל אמאי לית ליה והא אי דרך להו פחות פחות מכביצה שרו בשתיה. אמר רב פפא ההיא גזירה היא משום דחיישי׳ דלמא אתי לידי תקלה כלומר כמות שהם או יסחטם יתר מכביצה.
ב גופא [לגוף] הלכה זו שנינו: מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת. וכן הוסיפו חכמים הגבלה, אביי אמר אותה משמיה [משמו] של חזקיה, ורבא אמר בשם חכמים דבי [של בית מדרשו] של ר׳ יצחק בר מרתא אמר רב הונא: לא שנו שמסיקים אלא בפת ממש, אבל חיטי [בחיטים] שנטמאו לא מסיקים, שמא יבא בהן לידי תקלה שישכח ויאכלן, שהרי חיטים אינן נמאסות מאכילה על ידי הנחתן במקום מאוס. ור׳ יוחנן אמר: אפילו חיטי [חיטים] יכול להשתמש בהם להסקה. ושואלים: ואמאי [ומדוע מתיר]? ניחוש דילמא אתי בהן [נחשוש שמא יבוא בהן] לידי תקלה? ומתרצים כפי שאמר רב אשי בענין אחר:
With regard to the matter itself, it was taught: One may light with bread and oil of teruma that became ritually impure. The Sages limited the application of this halakha, as Abaye said in the name of Ḥizkiya and Rava said in the name of the Sages from the school of Rabbi Yitzḥak bar Marta that Rav Huna said: They taught that one may use impure teruma as firewood only with regard to bread; however, with regard to wheat, no, one may not light a fire with it, lest one encounter a stumbling block and eat it, because wheat will not become inedible by being placed among the firewood. And Rabbi Yoḥanan said: Even wheat may be used as fuel. The Gemara asks: And why does he permit this? Let us be concerned lest he encounter a stumbling block. The Gemara answers based on what Rav Ashi said with regard to a different issue:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים לג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים לג:, ר׳ חננאל פסחים לג:, רש"י פסחים לג: – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים לג:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים לג:, בית הבחירה למאירי פסחים לג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים לג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים לג:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים לג:, גליון הש"ס לרע"א פסחים לג:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים לג:, אסופת מאמרים פסחים לג:
Pesachim 33b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 33b, R. Chananel Pesachim 33b, Rashi Pesachim 33b, Tosafot Pesachim 33b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 33b, Meiri Pesachim 33b, R. Moshe Chalava Pesachim 33b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 33b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 33b, Gilyon HaShas Pesachim 33b, Steinsaltz Commentary Pesachim 33b, Collected Articles Pesachim 33b