משנה ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך או שמא יעני ואין את יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר אמר הר״ם פי׳ הרי זה מותר אחר שאלה לחכם והיא ההלכה שלא אפשר מבלתי שאלת חכם והתרה ויהיה בפני זה האיש אשר נשבע שלא יהנה לו לאומרם המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו והביאו ראיה על זה מאמרו שוב מצרים אמר לו במדין נדרת לך והתיר נדריך דכתיב ויואל משה:

אמר המאירי ועוד אמר רבי מאיר שפותחין לאדם במה שכתוב בתורה כלומר שאם הדיר את חבירו שלא יהנה מנכסיו מתורת נקמה או מדרך שנאה אומרין לו אלו היית יודע שהיית עובר על מה שכתוב בתורה לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך מי נדרת וכן אם המודר עני אע״פ שאחר הנדר העני אומרין לו אלו היית יודע שיעני ואי אתה יכול לפרנסו ותעבור על וחי אחיך עמך מי נדרת שהרי העוני מצוי הוא ופותחין בו כמו שביארנו וכל שאומר שאלו ידע לא היה נודר מתירין לו את נדרו:

ובזו של עוני מיהא שאלו בגמרא מה פתח בדבר זה עד שיתחרט בשבילו ולימא להו אטו כל דמעני עלאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כולי עלמא עבידנא ליה כלומר וכי כל אדם שיעני מוטל הוא עלי עד שאתחרט בכך יתפרנס מן הצבור דרך כלל וחלקי עמהם בקופה ותמחוי ותירצו כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה כלומר שאין הגבאי יודע בצערו וכן שממתין נדבת הקרובים עליו והרי בין כך ענינו מוטל על היחידים ולמדנו מכאן שהמודר הנאה מאחד לא נאסר בקופה ותמחוי ובשאר עניני הצבור אע״פ שיש למדיר חלק בהם:

משנה פותחין לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר׳ עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו רבי שמנה מאות דינר הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה שתטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו ר׳ עקיבא אפילו את מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ואמר אלו היית יודע שהוא כן לא היית נודר והתירו רבי עקיבא אמר הר״ם פי׳ העיקר אצלנו מטלטלי לא משתעבד לכתובה אלא בתקנת רבנן בתראי ולזה מבואר בתלמוד שאלו הד׳ מאות זוז שכבר היו אצלו הקרקע שוה זה השיעור ואמר לו אפילו לא ישאר לך כלום אחר נתינת הכתובה עד שתצטרך למכור שער ראשך דרך משל כדי שתאכיל אותה תתן לה אבל לא ר״ל שתתן הכתובה מדמי המטלטלין:

אמר המאירי פותחין לאדם בכתובת אשתו כלומר ואין דנין פירעון הכתובה בנולד ומעשה באחד שהדיר את אשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתבתה כדין האמור במדיר את אשתו על הדרך שביארנו במסכת כתובות ואמר לו שמנה מאות דינרין הניח אבא נטל אחי ארבע מאות זוז לא דיה שאחלוק עמה ותטול היא מאתים ואני מאתים ואמר לו ר׳ עקיבא אפי׳ אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ופירשוה בגמרא שקרקע היה בידו שוה ארבע מאות וזה שאמר ואני ארבע מאות פירשו בקרקע שוה ארבע מאות שאלמלא כן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי ולמדת שמה שאמרו מטלטלי לכתובה לא משתעבדי פירושו אף בחיי הבעל ולא נאמר מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה אלא בבעל חוב שגמלו חסד אבל לכתובה לא שמתוך שאין כתובה ניתנת לגבות אלא לאחר כמה ימים לפי מחשבתם ואין לה זמן קבוע אין דעתה של אשה סומכת על המטלטלין כלל אלא על הקרקע וכן יראה בשלישי של קדושין בשמועת החבילה וכבר הארכנו בענין בכתובות פרק נכסים (כתובות פ״ב.) ומה שאמר לו אפילו אתה מוכר שער ראשך לא לפירעון הכתובה שמטלטלין נינהו שסתמו עומד הוא ליגזז אלא שפירשוהו בגמרא כך אפילו אתה צריך למכור שער ראשך לצורך מזונותיך צריך אתה לפרוע הכתובה מן הקרקע:

ואע״פ שאמרו מסדרין לבעל חוב להניח לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש אפי׳ מן הקרקע אם אין שם מטלטלין ושאר דברים שבסדור זה על הדרך שביארנום בתשיעי של מציעא ואף בזו היה לנו להניח לו אף מן הקרקע מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש והיאך אמר לו אפי׳ אתה מוכר שער ראשך כלומר שלא ישאר בידך אפילו מחית רגע פירושו שמכל מקום אין מקרעין את הכתובה וכשיתעשר יפרע לה ופירוש הדברים אם אתה רוצה שתחזור הכתובה לידך ותפטר אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתבה ולא תפטר במה שבידך הא אם אי אתה רוצה שתחזור הכתבה לידך אתה פורע מה שישאר בידך אחר הסדור ולכשיזדמן לך אתה פורע את השאר ואף ע״פ שסדור בעל חוב מסדור ערכין למדנוהו מגזרה שוה של מיכה מיכה ואלו בערכין כל שהוא עני והעריך וסדרו לו ונתן מה שבידו כל שהגיע לסלע נפטר ואפילו העשיר אינו צריך ליתן עוד כלום כמו שיתבאר במקומו לא למדנו בעל חוב מערכין אלא לומר שמסדרין לזה כזה אבל לענין השגת יד לא למדנו ובבעל חוב כל שתשיג ידו אחר כן חייב לפרוע:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ואף על פי שאין פותחין בכבוד המקום לא נאמר כן אלא דרך כלל על שהוא מכעיסו במה שהוא קל בנדרים אבל כשנודר בדבר שמצד עצמו של דבר הוא מכעיסו כגון קונם סכה שאני עושה וכו׳ והדומים לה שהרי הנדרים חלים על דבר מצוה ודאי פותחין לו בהם כמו שביארנו במשנה הראשונה והוא שאמרו בתלמוד המערב בדברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו בדברים שבינו לבין המקום פותחין לו בכבוד המקום כיצד קונם סכה שאני עושה וכו׳: