ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים – וקשיא דרבי שמעון אדרבי. שמעון דהתם אמר באהרן והכא אומר בזקנים.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
(1) 
וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טְעוּנִין סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן אֶלָּא בִּזְקֵנִים.
וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טְעוּנִין סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן אֶלָּא בִּזְקֵנִים.but the goats brought for idol worship do not require that placing hands be performed by Aaron. Rather, they require that it be performed by the Elders of the Sanhedrin. This contradicts the baraita that states that Rabbi Shimon holds that placing hands on the goats brought for idol worship is performed by the High Priest.
ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה בידי אהרן (הכהן) אלא בזקנים, ונמצא שדברי ר׳ שמעון הללו סותרים את דבריו שהובאו בברייתא הקודמת כי סמיכת שעירי עבודה זרה היא בכהנים!
but the goats brought for idol worship do not require that placing hands be performed by Aaron. Rather, they require that it be performed by the Elders of the Sanhedrin. This contradicts the baraita that states that Rabbi Shimon holds that placing hands on the goats brought for idol worship is performed by the High Priest.
הכל
(2) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְתִסְבְּרָא דְּהָךְ קַמַּיְיתָא מְתָרַצְתָּא הִיא הָא א״ר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן סְמִיכָה בִּבְעָלִים בָּעֵינַן.
Rav Sheshet said: And how can you understand that this first baraita is accurate, in order to use it as the basis for a contradiction? But didn’t Rabbi Shimon say that we require that placing hands be performed by the owners, i.e., those who will achieve atonement through the offering? The goat brought for idol worship is brought to atone for the Sanhedrin and the people, not for the High Priest.
Rav Sheshet said: And how can you understand that this first baraita is accurate, in order to use it as the basis for a contradiction? But didn’t Rabbi Shimon say that we require that placing hands be performed by the owners, i.e., those who will achieve atonement through the offering? The goat brought for idol worship is brought to atone for the Sanhedrin and the people, not for the High Priest.
והאמר רבי שמעון סמיכה בבעלים בעינן וטפי עדיפא סמיכה בזקנים בשעיר עבודת כוכבים דאינהו הוו בעלים [טפי] מאהרן אלא תריץ הכי הפר וכו׳ והכי קאמר ליה ר״ש לר׳ יהודה מפר ולא משמע למעוטי שעיר דפר צריך לגופיה (אתא) ודאי שעיר עבודת כוכבים בעי סמיכה ואי שמיע לך מרבך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דשמיע לך דלא בעי סמיכה ביה אלא בזקנים ומעוטא דאהרן לאו מפר נפקא אלא מהחי כדקאמינא:
ר׳ שמעון – [לעיל].
סמיכה בבעלים בעינו – דקתני [והלא אין] סמיכה אלא [בבעלים ולא] חשיב [לשעיר המשתלח] כשעירי [עכו״ם והכא] חשיב [לשעירי עכו״ם באהרן] לחדא משתי סמיכות שיש בצבור.
הא לרבי שמעון סמיכה בבעלים בעינן – ואהרן לאו בעלים הוא דאי משום שמתכפר עם כל ישראל הא אמר ר׳ שמעון במסכת הוריות (דף ה.) פר ושעיר לכל שבט והא דחשיבי זקנים בעלים אע״פ שיש פר ושעיר לבית דין בפני עצמן כיון דעל ידיהן נעשה החטא קרי להו בעלים.
אמר רב ששת בתירוץ הסתירה: ותסברא דהך קמייתא מתרצתא [וכי סבור אתה שברייתא הראשונה הזו מתורצת, מתוקנת] היא, שאפשר להקשות מן האמור בה? הא [הרי] אמר ר׳ שמעון שסמיכה בבעלים בעינן [צריכים אנו] ואילו על השעיר המשתלח סומך הכהן הגדול אף שהבעלים הם כל ישראל. ואם גם שעירי עבודה זרה לדעת ר׳ שמעון סמיכתם בכהנים — אין זו סמיכה הראויה שהרי אינה בבעלים שהם ישראל. הרי שלדעת ר׳ שמעון סמיכתם של שעירי עבודה זרה היא בזקנים, ולא בכהנים. נמצא שאין דברי הברייתא הראשונה מתוקנים.
Rav Sheshet said: And how can you understand that this first baraita is accurate, in order to use it as the basis for a contradiction? But didn’t Rabbi Shimon say that we require that placing hands be performed by the owners, i.e., those who will achieve atonement through the offering? The goat brought for idol worship is brought to atone for the Sanhedrin and the people, not for the High Priest.
הכל
(3) אֶלָּא תָּרֵיץ הָכִי הַפָּר פַּר טָעוּן סְמִיכָה וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טְעוּנִין סְמִיכָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַחַי חַי טָעוּן סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה2 טְעוּנִין סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן אֶלָּא בִּזְקֵנִים.
Rather, answer that the earlier baraita teaches as follows: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the bull brought for a community-wide transgression to indicate that only that bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the live goat, i.e., the scapegoat, to indicate that only that live goat requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest, but the goats brought for a community-wide perpetration of idol worship do not require that placing hands be performed by Aaron. Rather, they require that it be performed by the Elders of the Sanhedrin.
Rather, answer that the earlier baraita teaches as follows: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the bull brought for a community-wide transgression to indicate that only that bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the live goat, i.e., the scapegoat, to indicate that only that live goat requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest, but the goats brought for a community-wide perpetration of idol worship do not require that placing hands be performed by Aaron. Rather, they require that it be performed by the Elders of the Sanhedrin.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
אלא את דברי הברייתא הזו תריץ הכי [תרץ, תקן, וגרוס בה כך]: נאמר בפר העלם דבר של ציבור ״וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר״ (ויקרא ד, טו), ובאה לשון הדגשה זו ״הפר״ לומר: דווקא פר העלם דבר של ציבור הוא הטעון סמיכה, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, אלו הם דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: נאמר בשעיר המשתלח לעזאזל ״וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם...״(שם טז, כא), ובאה לשון הדגשה זו ״החי״ לומר: דווקא החי (שעיר המשתלח) הוא הטעון סמיכה באהרן, בכהן גדול, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים. ומסבירים עתה את טענת ר׳ שמעון כנגד דעת ר׳ יהודה,
Rather, answer that the earlier baraita teaches as follows: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the bull brought for a community-wide transgression to indicate that only that bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The verse specifies the requirement of placing hands with regard to the live goat, i.e., the scapegoat, to indicate that only that live goat requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest, but the goats brought for a community-wide perpetration of idol worship do not require that placing hands be performed by Aaron. Rather, they require that it be performed by the Elders of the Sanhedrin.
הכל
(4) וְהָכִי קָא אָמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן לר׳ לְרַבִּי יְהוּדָה שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 בָּעוּ סְמִיכָה וְאִי שְׁמִיעַ לָךְ דְּלָא בָּעוּ סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן הוּא דִּשְׁמִיעַ לָךְ וּמִיעוּטָא מֵהַחַי הוּא.
The Gemara adds: And this is what Rabbi Shimon was saying to Rabbi Yehuda: Goats brought for idol worship require placing hands. And if you heard a tradition that they do not require placing hands, it is only with regard to the fact that it is not to be performed by Aaron, i.e., the High Priest, that you heard that tradition, and the exclusion of the High Priest from having to place hands is derived from the term “the live goat.”
The Gemara adds: And this is what Rabbi Shimon was saying to Rabbi Yehuda: Goats brought for idol worship require placing hands. And if you heard a tradition that they do not require placing hands, it is only with regard to the fact that it is not to be performed by Aaron, i.e., the High Priest, that you heard that tradition, and the exclusion of the High Priest from having to place hands is derived from the term “the live goat.”
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ואי שמיע לך דלא בעי [סמיכה] באהרן – אבל [בזקנים] בעי סמיכה דבדידהו לא [אימעט] אלא מהאי [דלא בעי אהרן] בסמיכתם [ומיעט] שעירי [עכו״ם] מחמת החי [בעי] סמיכה באהרן [דכתיב] וסמך אהרן את שתי ידיו ואין שעירי עכו״ם טעון סמיכה באהרן אלא בזקנים.
והכי קאמר ליה – רבי שמעון לרבי יהודה מפר לא משמע ליה דממעט עבודת כוכבים דפר צריך לגופיה ודאי שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה ואי שמיע לך מרבך דלא בעי סמיכה באהרן הוא דמשמע דלא בעי סמיכה ביה אלא בזקני׳ ומיעוטא דאהרן לא מהפר אתי אלא מהחי כדקאמר דשעיר ממעט שעיר ואין הפר ממעט שעיר ולהכי קמתרץ בהאי עניינא דהכי קאמר ליה לרבי שמעון וכו׳ משום דר׳ יהודה מפיק טעמיה מפר והוא מהדר ליה מהאי. ע״א מדאיצטריך סמיכה בשעיר המשתלח למעט מבעלים אלא באהרן בלבד סגי מכלל דבעלמא דהיינו שעיר עבודת כוכבים טעונה סמיכה בבעלים דהיינו בזקנים ולא מ״ה.
הכי קא אמר ליה [כך הוא אמר לו] ר׳ שמעון לר׳ יהודה: שעירי עבודה זרה בעו [צריכים] סמיכה, ואי שמיע [ואם נשמע, יש בקבלה] לך מרבותיך שלא בעו [לא צריכים] שעירי עבודה זרה סמיכה — באהרן בכהן הגדול דווקא הוא דשמיע [שנשמע] לך שאין הם טעונים סמיכה, ואולם בסמיכה עצמה הם טעונים. ומיעוטא [והמיעוט] המלמד בדין סמיכה בשעירי עבודה זרה — ממה שנאמר ״החי״ הוא.
The Gemara adds: And this is what Rabbi Shimon was saying to Rabbi Yehuda: Goats brought for idol worship require placing hands. And if you heard a tradition that they do not require placing hands, it is only with regard to the fact that it is not to be performed by Aaron, i.e., the High Priest, that you heard that tradition, and the exclusion of the High Priest from having to place hands is derived from the term “the live goat.”
הכל
(5) וְרַבִּי יְהוּדָה לְמָה לִי לְמַעֹטִינְהוּ מִקְּרָא וְהָא אָמַר רָבִינָא גְּמִירִי שְׁתֵּי סְמִיכוֹת בְּצִבּוּר גִּירְסָא בְּעָלְמָא.
The Gemara questions Rabbi Yehuda’s statement: And according to Rabbi Yehuda, why do I need to exclude the goats brought for idol worship from the requirement of placing hands by deriving this exclusion from a verse? Didn’t Ravina say that it is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings? Accordingly, once it has been established that placing hands is required for the bull brought for a community-wide transgression and for the scapegoat, it follows that it is not required in any other case. The Gemara explains: Rabbi Yehuda holds that the tradition Ravina cited is merely a well-known statement. It is not a tradition that was transmitted to Moses; rather, the Sages formulated it to remember the halakha that they derived from the verses.
The Gemara questions Rabbi Yehuda’s statement: And according to Rabbi Yehuda, why do I need to exclude the goats brought for idol worship from the requirement of placing hands by deriving this exclusion from a verse? Didn’t Ravina say that it is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings? Accordingly, once it has been established that placing hands is required for the bull brought for a community-wide transgression and for the scapegoat, it follows that it is not required in any other case. The Gemara explains: Rabbi Yehuda holds that the tradition Ravina cited is merely a well-known statement. It is not a tradition that was transmitted to Moses; rather, the Sages formulated it to remember the halakha that they derived from the verses.
ואית ספרי דכתיב בהו ומעוטא הוא והיינו פירושא אי אמרת כיון דבעו סמיכה בזקנים לאו מיעוטא [אלא] רבוייא אפילו הכי מעוטא הוא דממעט להו מאהרן:
ור׳ יהודה למה למעטינהו לשעיר עבודת כוכבים מקראי מפר ומהחי והאמר רבינא גמירי שתי סמיכות בצבור ותו לא וכיון דקאמר במתני׳ חוץ מפר העלם דבר ושעיר המשתלח היינו ב׳ סמיכות ולא הוה צריך למעוטי בברייתא מקראי ודאי לא היה צריך למעוטינהו תו מקרא אלא להכי הדר מעטינהו משום גרסא בעלמא כדי שיהא לשונך רגיל דב׳ סמיכות בצבור ותו לא וקראי לסמיכה בעלמא:
אית דמפרשי גרסא בעלמא הוא דקא גמיר ולאו הלכתא גמירי ליה האי דקאמר ר״ש במתני׳ אף שעירי ע״ז לאו משום דקסבר דג׳ סמיכות בצבור אלא קסבר שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה כמו פר העלם דבר ושעיר המשתלח דכתיב בהו סמיכה בפירוש ולעולם ב׳ סמיכות בעי בצבור עצמן ולא בכהנים:
ורבי יהודה למה לי למעטינהו – לשעירי עכו״ם.
מקרא – כיון [דסבר] ר׳ יהודה אהרו [ובניו] מתכפרים בשעיר המשתלח אלמא סמיכה [בבעלים] הוא וכיון דאמר גמירי ב׳ סמיכות בצבור ממילא ידעינו [דלא] בעי שעירי עכו״ם סמיכה אלא שעיר המשתלח ופר העלם דבר של צבור.
גירסא בעלמא – אסמכתא בעלמא. לישנא אחרינא גירסא ולסימנא נקטא בעלמא. כלומר ר׳ יהודה לית הלכה הלכה למשה מסיני בשתי סמיכות אלא בגירסא בעלמא נקיט להו ויליף להו מקראי.
ור׳ יהודה למה לי למעוטי – שעירי עבודת כוכבים מקראי מפר ומן החי.
והאמר רבינא גמירי ב׳ סמיכות בצבור – ותו לא וכיון דאמר במתני׳ חוץ מפר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח היינו ב׳ סמיכות ולא צריך קרא למעוטינהו בברייתא מקראי.
גירסא בעלמא – כלומר ודאי לא צריך למעוטינהו טפי מקראי אלא להכי הדר ומעטינהו משום גירסא בעלמא שתהא רגיל שתי סמיכות בצבור ותו לא וקראי אסמכתא בעלמא. ע״א גירסא בעלמא ודאי לא צריכי קראי אלא כך קיבלה רבי יהודה מרבו בלשון זה כ״ש ולר׳ שמעון אע״ג דמרבה שעירי עבודת כוכבים לסמיכה אפי׳ הכי ליכא אלא ב׳ סמיכות בצבור דהא גמר ב׳ סמיכות בצבור לרבי שמעון היינו בבעלים ושעיר המשתלח אין טעון סמיכה בבעלים דבני אהרן לרבי שמעון אין מתכפרין בשעיר המשתלח אבל לר׳ יהודה דלא בעי סמיכה בבעלים איצטריך.
גירסא בעלמא – ל״א פירש בקונטרס כלומר דרבי יהודה לית ליה הלכה למשה מסיני בשתי סמיכות אלא בגירסא בעלמא נקט להו ויליף להו מקראי וקשה דבפרק כל המנחות באות מצה (לעיל סב:) פריך ויהו זבחי שלמי צבור טעונין סמיכה מק״ו ומשני גמירי שתי סמיכות בצבור וי״ל דהתם מיירי לר׳ שמעון דאית ליה גמרא כדאמר נמי בסמוך לרבינא ורבי יהודה הוה ממעט זבחי שלמי צבור מהפר עוד פירש לשון אחר גירסא בעלמא קראי אסמכתא בעלמא לאוקמי גירסא לסימנא.
ור׳ יהודה למה ליה למעוטינהו מקרא והא אמר רבינא גמירי דאין אלא שתי סמיכות בצבור {חסר כאן} ומאי קשיא ליה להכי צריך למעוטינהו כי היכי דלא תרבינהו מרבויא דוסמך ידו על ראש השעיר ולא שעיר נחשון ולהכי אצטריך מיעוטא למעטינהו וגלי דרבויא אתי לשעיר נחשון, דאי משום דנימא מנ״ל הכי אימא איפכא דמיעוטא אתי לשעיר נחשון ורבויא לשעיר עבודת כוכבים ולא אהני מיעיטא לגלויי הכי. משום דסברא הוא למעט דבר שבא על חטא של צבור שהוא כמו פר העלם ושעיר המשתלח שבם כתובים המעוטי׳ ויש להם למעט דכוותייהו דהוא שעיר עבודת כוכבים ושעיר פנימי ולא שעיר נחשון הילכך אהני להכי מיעוטא לגלות הני דלא נרבה. וא״ת דאפ״ה לא צריך מיעוט ממילא ממעטילהו משום דגמירי שתי סמיכות בצבור ולא הני דהוו צבור, דז״א דאי מהלכתא לא ידעינן מאיניהו כדקאמר בתר הכי נמי לר׳ שמעון דאי משום דאמר ר׳ יהודה דשעיר המשתלח כהנים מתכפרין בו והוו סמיכה בבעלים בצבור מ״מ נוכל לומר דלאו סמיכה דצבור הוא דאין הסמיכה אלא בשביל הודוי ואפ״ה ק״ל למאי קאמר למאי אצטריך למעטינהו אלא לפי מה שפי׳ ניחא דלא אצטריך מעוטא לגלויי הכי משום דבלאו מיעוטא אין לנו לאוקמי רבויא רק בשעיר נחשון מטעמא דפרישי׳:
ושואלים עתה לשיטת ר׳ יהודה: למה לי למעטינהו [למעט אותם, את שעירי עבודה זרה] מדין סמיכה מקרא [מדרשת הכתוב, ״הפר״]? והא [והרי] אמר רבינא כי גמירי [למודים היו, מקובל בידי חכמים] ששתי סמיכות בלבד ישנן בקרבנות הצבור, ומאחר ומצאנו כי נוהגת הסמיכה בפר העלם דבר של ציבור ובשעיר המשתלח, מוכח מכאן כי אין היא נוהגת בקרבנות אחרים ובכלל זה בשעירי עבודה זרה! ומשיבים: לדעת ר׳ יהודה, מסורת לימוד זו, אינה כמסורת הלכה למשה מסיני, אלא גירסא בעלמא [לימוד בלבד] היא, ושגורה בפי חכמים, ואולם מקורה של הלכה זו הוא מדרשת הכתוב.
The Gemara questions Rabbi Yehuda’s statement: And according to Rabbi Yehuda, why do I need to exclude the goats brought for idol worship from the requirement of placing hands by deriving this exclusion from a verse? Didn’t Ravina say that it is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings? Accordingly, once it has been established that placing hands is required for the bull brought for a community-wide transgression and for the scapegoat, it follows that it is not required in any other case. The Gemara explains: Rabbi Yehuda holds that the tradition Ravina cited is merely a well-known statement. It is not a tradition that was transmitted to Moses; rather, the Sages formulated it to remember the halakha that they derived from the verses.
הכל
(6) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 דְּבָעֲיָא סְמִיכָה מְנָלַן.
The Gemara questions Rabbi Shimon’s statement: And according to Rabbi Shimon, from where do we derive that the goats brought for idol worship require placing hands?
The Gemara questions Rabbi Shimon’s statement: And according to Rabbi Shimon, from where do we derive that the goats brought for idol worship require placing hands?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ור״ש דפשיטא לי׳ שעיר דעבודת כוכבי׳ טעונה סמיכה בזקנים מדתניא וסמך ידו על ראש השעיר דכתיב בנשיא לרבות שעיר נחשון לסמיכה ואי קשיא והתנן כל קרבנות יחיד טעונין סמיכה והאי נמי קרבן יחיד אפילו הכי אצטריך קרא לרבות שעיר נחשון לסמיכה דשעה מדורות לא ילפינן ור׳ שמעון אמר לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה שהיה רבי שמעון אומר וכו׳ ושעירי עבודת כוכבים דמן נכנס לפנים:
The Gemara questions Rabbi Shimon’s statement: And according to Rabbi Shimon, from where do we derive that the goats brought for idol worship require placing hands?
הכל
(7) נָפְקָא לַן מִדְּתַנְיָא {ויקרא ד׳:כ״ד} וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר לְרַבּוֹת שָׂעִיר נַחְשׁוֹן לִסְמִיכָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 לִסְמִיכָה שֶׁהָיָה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל חַטָּאת שֶׁנִּכְנַס דָּמָהּ לִפְנִים טְעוּנָה סְמִיכָה.
The Gemara answers that we derive it from that which is taught in a baraita: The verse states: “When a king sins…he shall bring for his offering an unblemished male goat. And he shall place his hand upon the head of the goat” (Leviticus 4:22–24). The verse could have stated: Upon its head. The reason it adds “of the goat” is to include the goat brought as a sin offering by Nahshon (see Numbers 7:12–17) in the requirement of placing hands on the head of an offering. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The term “of the goat” serves to include the goats brought as sin offerings for communal idol worship in the requirement of placing hands on the head of an offering, as Rabbi Shimon would say: Any sin offering whose blood enters inside the Sanctuary requires placing hands.
The Gemara answers that we derive it from that which is taught in a baraita: The verse states: “When a king sins…he shall bring for his offering an unblemished male goat. And he shall place his hand upon the head of the goat” (Leviticus 4:22–24). The verse could have stated: Upon its head. The reason it adds “of the goat” is to include the goat brought as a sin offering by Nahshon (see Numbers 7:12–17) in the requirement of placing hands on the head of an offering. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The term “of the goat” serves to include the goats brought as sin offerings for communal idol worship in the requirement of placing hands on the head of an offering, as Rabbi Shimon would say: Any sin offering whose blood enters inside the Sanctuary requires placing hands.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
וסמך ידו על ראש השעיר – בשעיר נשיא כתיב.
לרבות שעיר נחשון לסמיכה – להכי נקט [שעיר נחשון] שהוא הקדים ראשון ואצטריך לרבויי דשעה מדורות לא ילפינן ואע״ג דקרבן יחיד [הוי אמינא דלא בעי] סמיכה קמ״ל והכי אמרי׳ בפ׳ כל המנתות באות מצה.
כל חטאת שנכנס דמה לפנים – בהיכל לפנים.
טעונה סמיכה – ושעירי עכו״ם נכנס דמן [לפנים] בהיכל כדאמרינן באיזהו מקומן פרים הנשרפיו ושעירים הנשרפין שחיטתו בצפון כו׳ ושעירים הנשרפין הם שעירי עכו״ם שנשרפין חוץ למחנה כדאמר בת״כ.
נפקא ליה מדתניא וסמך ידו – דכתיב בשעיר נשיא.
לרבות שעיר נחשון לסמיכה – שהרי הוא נמי שעיר נשיא ואי קשיא לך דתנן כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה והאי נמי קרבן יחיד הוא ולמה לי קרא אפי׳ הכי איצטריך קרא לרבויי לסמיכה דשעה מדורות לא ילפינן.
ור׳ שמעון אמר לרבות שעירי עבודת כוכבים – שהן נמי שעיר לסמיכה.
שהיה רבי שמעון אומר וכו׳ – ושעירי עבודת כוכבים נמי נכנס דמן לפנים לאפוקי שעיר נחשון דאין דמו נכנס לפנים.
ומשיבים: נפקא לן מדתניא [יוצא לנו, נלמד הדבר ממה ששנינו בברייתא] על הנאמר בפרשת שעיר הנשיא ״אשר נשיא יחטא... והביא את קרבנו שעיר עזים תמים זכר תמים. וסמך ידו על ראש השעיר...״ (שם ד, כב— כד). ובא הכתוב היתר ״השעיר״ האמור בפסוק ״וסמך ידו על ראש השעיר״ לרבות שעיר נחשון (שעירי חטאת שהביאו נשיאי העדה בכלל קרבנותיהם בזמן חנוכת המשכן, במדבר ז, ב— פח, ולפי שראשון להם היה נחשון בן עמינדב נשיא שבט יהודה, שם יב— יז נקראו על שמו) לחיוב סמיכה, שאף הם טעונים סמיכה. אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: מקרא זה בא לרבות שעירי עבודה זרה לחיוב סמיכה. שהיה ר׳ שמעון אומר: כל חטאת שנכנס דמה לפנים, כלומר, לקודש הקדשים, הריהי טעונה סמיכה.
The Gemara answers that we derive it from that which is taught in a baraita: The verse states: “When a king sins…he shall bring for his offering an unblemished male goat. And he shall place his hand upon the head of the goat” (Leviticus 4:22–24). The verse could have stated: Upon its head. The reason it adds “of the goat” is to include the goat brought as a sin offering by Nahshon (see Numbers 7:12–17) in the requirement of placing hands on the head of an offering. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: The term “of the goat” serves to include the goats brought as sin offerings for communal idol worship in the requirement of placing hands on the head of an offering, as Rabbi Shimon would say: Any sin offering whose blood enters inside the Sanctuary requires placing hands.
הכל
(8) לְמָה לִי לְמֵימְרָא שֶׁהָיָה סִימָנָא בְּעָלְמָא.
The Gemara questions the concluding statement of the baraita: Why do I need the baraita to state: As Rabbi Shimon would say? The statement would appear to explain that Rabbi Shimon’s ruling is merely an expression of a principle that he held, while the baraita itself explains that Rabbi Shimon derived the matter from the repetition of the word “goat.” The Gemara explains: The statement is not presenting the basis of his ruling but is merely a mnemonic to aid in remembering it.
The Gemara questions the concluding statement of the baraita: Why do I need the baraita to state: As Rabbi Shimon would say? The statement would appear to explain that Rabbi Shimon’s ruling is merely an expression of a principle that he held, while the baraita itself explains that Rabbi Shimon derived the matter from the repetition of the word “goat.” The Gemara explains: The statement is not presenting the basis of his ruling but is merely a mnemonic to aid in remembering it.
לסימנא בעלמא1 שכל חטאת ואימא לרבות שעיר יוה״כ הנעשים בפנים לא ס״ד דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבודת כוכבים מצוה ידועה דכתיב או הודע אליו ושעיר עבודת כוכבים מכפר ג״כ על עבירת מצוה ידועה אבל שעיר הנעשה בפנים לא מכפר אלא על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולרבינא דאמר גמירי בין לר׳ יהודה בין לר״ש2 דאמר לר׳ יהודה למה ליה למעוטינהו מקראי ולר׳ שמעון למה ליה לרבוינהו מקראי הא גמירי ב׳ סמיכות ותו לא:
1. צ״ל שכל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה.
2. צ״ל קראי למ״ל לר׳ יהודה.
למה לי למימר שהיה – כיון דאמר שעירי עכו״ם טעון סמיכה ממילא ידענא דכל חטאת שנכנס דמה לפנים טעונה סמיכה דהא בפר העלם דבר כהן משיח כתיב [דבעי] סמיכה ושעיר הנעשה בפנים ליכא למימר דאתא לרבויי כדמפרש לה.
סימנא בעלמא – נקטיה שלא תאמר שעיר הנעשה בפנים דהא נכנס דמה לפנים.
ושואלים: למה לי למימרא [לומר] ״שהיה ר׳ שמעון אומר שכל חטאת שנכנס דמה לפנים הריהי טעונה סמיכה״, שנראים הדברים כהסבר לשיטתו ששעירי עבודה זרה חייבים בסמיכה, והלא מקור שיטתו זו היא דרשת הכתוב ״השעיר״, וכדרך שהראינו למעלה? ומשיבים: אין הדברים הללו באים כראיה לשיטת ר׳ שמעון, אלא הרי זה כעין סימנא בעלמא [סימן בלבד], לזכור על ידו את שיטת ר׳ שמעון.
The Gemara questions the concluding statement of the baraita: Why do I need the baraita to state: As Rabbi Shimon would say? The statement would appear to explain that Rabbi Shimon’s ruling is merely an expression of a principle that he held, while the baraita itself explains that Rabbi Shimon derived the matter from the repetition of the word “goat.” The Gemara explains: The statement is not presenting the basis of his ruling but is merely a mnemonic to aid in remembering it.
הכל
(9) וְאֵימָא שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים דּוּמְיָא דִּשְׂעִיר נָשִׂיא דִּמְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת מִצְוָה יְדוּעָה.
The Gemara questions why Rabbi Shimon expounds the word “goat” as referring to goats brought for idol worship: But why not say that the word “goat” includes the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur? The Gemara answers: It is more reasonable to include a goat offering that is similar to the offering mentioned in that verse, i.e., the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva. A goat brought for idol worship is similar in this regard, whereas the goat brought on Yom Kippur atones specifically for transgressions of which the transgressor is unaware.
The Gemara questions why Rabbi Shimon expounds the word “goat” as referring to goats brought for idol worship: But why not say that the word “goat” includes the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur? The Gemara answers: It is more reasonable to include a goat offering that is similar to the offering mentioned in that verse, i.e., the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva. A goat brought for idol worship is similar in this regard, whereas the goat brought on Yom Kippur atones specifically for transgressions of which the transgressor is unaware.
ופריך אימא לרבות שעיר הנעשה בפנים – דהא נכנס דמה לפנים. ומשני דומיא ליה קא מרבי דהאי בשעיר נשיא כתיב.
דמכפר על עבירות שיש בה ידיעה – שנודע לו החטא אבל שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר אלא על טימאת מקדש וקדשיו עד שיודע לו ויביא עולה ויורד.
ולר׳ שמעון – דאמר לרבות שעירי עבודת כוכבים אימא לרבות שעיר יום הכפורים הנעשה בפנים דהא נכנס דמו לפנים.
לא ס״ד דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירות מצוה ידועה – לאפוקי שעיר הנעשה בפנים דמכפר על טומאת מקדש וקדשיו שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף.
ומקשים: ור׳ שמעון, מנין לו לרבות מלשון הריבוי ״השעיר״ סמיכה בשעירי עבודה זרה, אימא [אמור] לרבות מכאן לסמיכה את השעיר הנעשה בפנים, שעיר של יום הכיפורים הנעשה בקודש הקדשים! ומשיבים: ר׳ שמעון סבור כי יש לרבות מהכתוב ״השעיר״ האמור בחטאת נשיא, דבר שהוא דומיא [בדומה] לשעיר נשיא המכפר על עבירות המצוה הידועה לו, מה שאין כן שעיר הנעשה בקודש הקדשים על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים, שבא על עבירה שלא נודעה לו (שהרי אם כבר נודעה לו עבירה שעבר, הריהו מביא קרבן עולה ויורד).
The Gemara questions why Rabbi Shimon expounds the word “goat” as referring to goats brought for idol worship: But why not say that the word “goat” includes the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur? The Gemara answers: It is more reasonable to include a goat offering that is similar to the offering mentioned in that verse, i.e., the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva. A goat brought for idol worship is similar in this regard, whereas the goat brought on Yom Kippur atones specifically for transgressions of which the transgressor is unaware.
הכל
(10) וּלְרָבִינָא דְּאָמַר גְּמִירִי שְׁתֵּי סְמִיכוֹת בְּצִיבּוּר קְרָאֵי לְמָה לִי.
The Gemara questions why Rabbi Shimon needs a verse at all: And according to the opinion of Ravina, who said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings, why do I need any verses, i.e., why do I need the word “goat,” to include goats brought for idol worship in the requirement of placing hands? Since he holds that the priests do not achieve atonement through the scapegoat, perforce the goat brought to atone for idol worship must require placing hands, as otherwise there would not be two instances.
The Gemara questions why Rabbi Shimon needs a verse at all: And according to the opinion of Ravina, who said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings, why do I need any verses, i.e., why do I need the word “goat,” to include goats brought for idol worship in the requirement of placing hands? Since he holds that the priests do not achieve atonement through the scapegoat, perforce the goat brought to atone for idol worship must require placing hands, as otherwise there would not be two instances.
קראי למה לי – לרבות שעירי עכו״ם לר״ש דאמר אהרן ובניו אין סומכים בשעיר המשתלח פשיטא דההיא סמיכה לאו סמיכה היא ובעי סמיכה אחרת להשלים סמיכות דרבינא.
ולרבינא דאמר גמירי וכו׳ – לר׳ שמעון קמבעיא ליה כיון דא״ר שמעון בבעלים וגמירי ב׳ סמיכות בצבור הא ודאי פשיטא לן דהיינו פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים דהני איתנהו בבעלים לאפוקי שעיר המשתלח דלא הוי סמיכה בבעלים דהא לרבי שמעון אין אהרן ובניו מתכפרין בו ולמה לי קרא לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה.
ושואלים עוד: ולדברי רבינא שאמר כי גמירי [למודים חכמים] שיש שתי סמיכות בציבור, דרשת קראי [כתובים] אלה (״השעיר״) למה לי? ומדוע אין די בהלכה זו ללמוד ממנה ששעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, שהרי בהם משלימים מנין שתי סמיכות בציבור!
The Gemara questions why Rabbi Shimon needs a verse at all: And according to the opinion of Ravina, who said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings, why do I need any verses, i.e., why do I need the word “goat,” to include goats brought for idol worship in the requirement of placing hands? Since he holds that the priests do not achieve atonement through the scapegoat, perforce the goat brought to atone for idol worship must require placing hands, as otherwise there would not be two instances.
הכל
(11) אִיצְטְרִיךְ הִלְכְתָא וְאִיצְטְרִיךְ קְרָאי.
The Gemara explains: The halakha learned by tradition was necessary, and the exposition of the verses was necessary as well.
The Gemara explains: The halakha learned by tradition was necessary, and the exposition of the verses was necessary as well.
איצטריך הלכתא ואצטריך קרא דאי מקרא הוה אמינא זבחי שלמי צבור טעונין סמיכה מק״ו כדאמר בפ׳ כל המנחות ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים וטעונין סמיכה וכו׳ להכי איצטריך הלכתא למעוטינהו:
The Gemara explains: The halakha learned by tradition was necessary, and the exposition of the verses was necessary as well.
הכל
(12) דְּאִי מִקְּרָא הֲוָה אָמֵינָא זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר.
The Gemara elaborates: As, if the halakha were to be derived only from the verse, I would say through an a fortiori inference that even communal peace offerings, i.e., the two lambs brought with the two loaves on the festival of Shavuot, require placing of the hands.
The Gemara elaborates: As, if the halakha were to be derived only from the verse, I would say through an a fortiori inference that even communal peace offerings, i.e., the two lambs brought with the two loaves on the festival of Shavuot, require placing of the hands.
דאי מקרא – מן החי הוה אמינא זבחי שלמי צבור טעונים נמי סמיכה מקל וחומר כדתנן בפרק כל המנחות (לעיל דף סב:) ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיין ושחוטין טעונין סמיכה זבחי שלמי צבור וכו׳ והכי קאמר חי טעון סמיכה באהרן ולא שלמי צבור טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים ואיכא שלשה סמיכות בצבור להכי איצטריך הילכתא דב׳ סמיכות בצבור ותו לא.
משום דאי [שאם] היינו למדים מקרא [מן המקרא] הזה בלבד, ובלא ההלכה ששתי סמיכות הן — הוה אמינא [הייתי אומר] שאף זבחי שלמי ציבור (שני הכבשים הבאים עם שתי הלחם בחג השבועות) יהיו חייבים בסמיכה מקל וחומר,
The Gemara elaborates: As, if the halakha were to be derived only from the verse, I would say through an a fortiori inference that even communal peace offerings, i.e., the two lambs brought with the two loaves on the festival of Shavuot, require placing of the hands.
הכל
(13) כִּי קֻשְׁיָא אמתני׳ אַמַּתְנִיתִין דְּהָךְ פִּירְקָא דְּכׇל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת א״ר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלֹשָׁה מִינִין טְעוּנִין שָׁלֹשׁ מִצְוֹת.
The Gemara explains: This is like the difficulty raised against the mishna of that chapter, i.e., Chapter Five, which begins: All the meal offerings come to be offered as matza. The mishna there states (61a): Rabbi Shimon says: There are three types of offerings that require performance of three mitzvot; in each case, two of the mitzvot apply, but not the third. The mishna continues: Peace offerings brought by individuals require placing hands on the head of the animal while the animal is still alive, and waving after it is slaughtered, but there is no obligation to wave it while it is alive. Communal peace offerings require waving both while they are alive and after they are slaughtered, but there is no obligation to place hands on them. And the guilt offering of the leper requires placing hands and waving while alive, but there is no obligation to wave it after it is slaughtered.
The Gemara explains: This is like the difficulty raised against the mishna of that chapter, i.e., Chapter Five, which begins: All the meal offerings come to be offered as matza. The mishna there states (61a): Rabbi Shimon says: There are three types of offerings that require performance of three mitzvot; in each case, two of the mitzvot apply, but not the third. The mishna continues: Peace offerings brought by individuals require placing hands on the head of the animal while the animal is still alive, and waving after it is slaughtered, but there is no obligation to wave it while it is alive. Communal peace offerings require waving both while they are alive and after they are slaughtered, but there is no obligation to place hands on them. And the guilt offering of the leper requires placing hands and waving while alive, but there is no obligation to wave it after it is slaughtered.
כי קשיא אמתניתין דהך פירקא [כמו שהיה קשה לנו על המשנה של אותו פרק], ששנינו בו שכל המנחות באות מצה, ששם אמר ר׳ שמעון כי שלשה מינין של קרבנות (זבחי שלמי ציבור, זבחי שלמי יחיד, ואשם מצורע) הם הטעונין שלש מצות, תנופה בעודם חיים, סמיכה בעודם חיים, ותנופה לאחר שחיטתם, בכל אחד מהם שנים מתוך השלושה, ולכאורה יש מקום לומר כי
The Gemara explains: This is like the difficulty raised against the mishna of that chapter, i.e., Chapter Five, which begins: All the meal offerings come to be offered as matza. The mishna there states (61a): Rabbi Shimon says: There are three types of offerings that require performance of three mitzvot; in each case, two of the mitzvot apply, but not the third. The mishna continues: Peace offerings brought by individuals require placing hands on the head of the animal while the animal is still alive, and waving after it is slaughtered, but there is no obligation to wave it while it is alive. Communal peace offerings require waving both while they are alive and after they are slaughtered, but there is no obligation to place hands on them. And the guilt offering of the leper requires placing hands and waving while alive, but there is no obligation to wave it after it is slaughtered.
הכל
(14) לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר וִיהוּ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר טְעוּנִין סְמִיכָה מִקַּל וְחוֹמֶר מָה שַׁלְמֵי יָחִיד שֶׁאֵין טְעוּנִין תְּנוּפָה חַיִּים טְעוּנִין סְמִיכָה חַיִּים וְכוּ׳ אִיצְטְרִיךְ הִלְכְתָא.
The Gemara there (62b) raises the following difficulty: Let us bring an a fortiori inference to the contrary, i.e., conclude that communal peace offerings should require placing hands through an a fortiori inference: If peace offerings brought by an individual, whose halakha is more lenient than that of communal peace offerings in that they do not require waving while alive, nevertheless require placing hands, then with regard to communal peace offerings, which do require waving when alive, is it not logical to conclude that they require placing hands? To counter this inference it was necessary to have the halakha learned by tradition to limit the requirement of placing hands to only two instances.
The Gemara there (62b) raises the following difficulty: Let us bring an a fortiori inference to the contrary, i.e., conclude that communal peace offerings should require placing hands through an a fortiori inference: If peace offerings brought by an individual, whose halakha is more lenient than that of communal peace offerings in that they do not require waving while alive, nevertheless require placing hands, then with regard to communal peace offerings, which do require waving when alive, is it not logical to conclude that they require placing hands? To counter this inference it was necessary to have the halakha learned by tradition to limit the requirement of placing hands to only two instances.
ליתי [שיילמד] הדבר בקל וחומר, ויהו זבחי שלמי ציבור טעונין סמיכה מקל וחומר, ובאופן הזה: מה שלמי יחיד הקלים, שהרי אין הם טעונין תנופה בהיותם בחיים — ובכל זאת הריהם טעונין סמיכה בהיותם בחיים. שלמי ציבור, החמורים, שטעונים תנופה בהיותם בחיים — בודאי שטעונים סמיכה בהיותם בחיים. על כן איצטריך הלכתא [הוצרכה ההלכה] האומרת כי רק שתי סמיכות יש בקרבנות ציבור, שהם פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה.
The Gemara there (62b) raises the following difficulty: Let us bring an a fortiori inference to the contrary, i.e., conclude that communal peace offerings should require placing hands through an a fortiori inference: If peace offerings brought by an individual, whose halakha is more lenient than that of communal peace offerings in that they do not require waving while alive, nevertheless require placing hands, then with regard to communal peace offerings, which do require waving when alive, is it not logical to conclude that they require placing hands? To counter this inference it was necessary to have the halakha learned by tradition to limit the requirement of placing hands to only two instances.
הכל
(15) וְאִי מֵהִלְכְתָא (הֲוָה אָמֵינָא) לָא יָדְעִינַן הֵי נִינְהוּ קָמַשְׁמַע לַן דּוּמְיָא דִּשְׂעִיר נָשִׂיא דִּמְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת מִצְוָה יְדוּעָה.:
And conversely, if it were derived only from the halakha learned by tradition, without the exposition of the verse, I would say that we do not know exactly which offering other than the bull brought for a community-wide transgression requires placing hands. Therefore, the word “goat” teaches us that the second instance is a goat offering similar to the offering mentioned in that verse, specifically the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva, i.e., a goat brought for idol worship.
And conversely, if it were derived only from the halakha learned by tradition, without the exposition of the verse, I would say that we do not know exactly which offering other than the bull brought for a community-wide transgression requires placing hands. Therefore, the word “goat” teaches us that the second instance is a goat offering similar to the offering mentioned in that verse, specifically the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva, i.e., a goat brought for idol worship.
לא ידענא אידך מה היא – דחד מינייהו פר העלם דבר כתיב בהדיא ואידך לא ידענא אי שעירי עכו״ם אי שעיר הנעשה בפנים.
קמ״ל – וסמך ידו דשעיר נשיא חוטא דסברא דומיא דידיה קא מרבי שמכפר על עבירות מצוה ידוע כמותה.
לא ידעינן הי נינהו – אותן ב׳ סמיכות אי דזבחי שלמי צבור אי דעבודת כוכבים קמ״ל אידך קרא השעיר לרבות שעירי עבודת כוכבים דומיא דשעיר נשיא לאפוקי זבחי שלמי צבור דלא דומיא דשעיר נשיא הוא ואי כתב השעיר ה״א סמיכת שעירי עבודת כוכבים באהרן הוא להכי איצטריך החי למימר דחי טעון סמיכה באהרן ולא שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה באהרן אלא בזקנים. האי דאמר ר״ש במתני׳ אף שעירי עבודת כוכבים לאו משום דקסבר שלשה סמיכות בצבור אלא קסבר שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה כאלו פר העלם דבר של צבור ושעיר המשתלח ולעולם ב׳ סמיכות בעינן בצבור בבעלים עצמן ולא בכהנים דהיינו פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים.
ולהיפך, ואי [ואם] היינו למדים רק מהלכתא [מההלכה] האומרת ששתי סמיכות הן בקרבנות ציבור, ולא מדרשת הכתוב — הוה אמינא [הייתי אומר] כי עדיין לא ידעינן הי נינהו [איננו יודעים אילו הם] קרבנות הציבור הטעונים סמיכה. לכן קמשמע לן [הוא משמיע לנו] אף את דרשת הכתוב ״השעיר״ ממנו למדים שיש לרבות דבר שהוא דומיא [בדומה] לשעיר נשיא, שמכפר על עבירות מצוה ידועה.
And conversely, if it were derived only from the halakha learned by tradition, without the exposition of the verse, I would say that we do not know exactly which offering other than the bull brought for a community-wide transgression requires placing hands. Therefore, the word “goat” teaches us that the second instance is a goat offering similar to the offering mentioned in that verse, specifically the goat of a king, which atones for known transgressions of a mitzva, i.e., a goat brought for idol worship.
הכל
(16) כׇּל קׇרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִין סְמִיכָה חוּץ מִבְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח.:
§ The mishna teaches: All offerings of an individual require placing hands except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
§ The mishna teaches: All offerings of an individual require placing hands except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
היורש סומך על קרבן אביו אחר שמת אביו ומביא נסכים שהיה אביו חייב להביא עליו. ומימר שיכול להמיר קרבן אביו כאביו. ת״ל קרבנו למעוטי בכור פסח ומעשר שהללו באין חובה ולא על חטא:
§ The mishna teaches: All offerings of an individual require placing hands except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
הכל
(17) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא א׳:ג׳,י׳,י״ד} קׇרְבָּנוֹ וְלֹא הַבְּכוֹר שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה שְׁלָמִים שֶׁאֵין קְדוּשָּׁתָן מֵרֶחֶם טְעוּנִין סְמִיכָה בְּכוֹר שֶׁקְּדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן סְמִיכָה תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ וְלֹא הַבְּכוֹר.
Leviticus, chapter 3, discusses peace offerings and details the obligation of placing hands. The term “his offering” is mentioned a number of times. Each time serves to emphasize that peace offerings require placing hands and to exclude another type of offering from that requirement. The Sages taught a baraita detailing which offerings are excluded and why one might have thought otherwise. “His offering” (Leviticus 3:1) requires placing hands, but not the firstborn offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If a peace offering, whose consecration does not originate from being in its mother’s womb, nevertheless requires placing hands, then with regard to a firstborn offering, whose consecration originates from the womb, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands but the firstborn offering does not.
Leviticus, chapter 3, discusses peace offerings and details the obligation of placing hands. The term “his offering” is mentioned a number of times. Each time serves to emphasize that peace offerings require placing hands and to exclude another type of offering from that requirement. The Sages taught a baraita detailing which offerings are excluded and why one might have thought otherwise. “His offering” (Leviticus 3:1) requires placing hands, but not the firstborn offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If a peace offering, whose consecration does not originate from being in its mother’s womb, nevertheless requires placing hands, then with regard to a firstborn offering, whose consecration originates from the womb, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands but the firstborn offering does not.
[קרבנו] – שלשה קרבנות כתיבי בסמיכה בשלמים בויקרא קרבנו שבא לשום ריצוי ודורון ולא בכור ומעשר ופסח שאינן באים לריצוי אלא חובה הם עליו ולא לכפרה.
1קרבנו – דתלת קרבנו כתיבי בעניינא דשלמים (ויקרא ז) שלשה מינייהו דריש להו התם לדרשא אחרינא ושלשה דריש הכא.
ולא הבכור – טעון סמיכה.
1. ארבעה ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בתחילת דף צ״ג.
קרבנו פירש״י שבא לשם רבוי איסורא. ר״ל שכן משמע לשון קרבנו שהוא מקריבו ברצונו ולא שהוא מחויב לכך אעפ״י שחטאת ואשם מחויב בו מ״מ לא היה קדוש קודם שהקריבו ואינו בא אלא בשבילו וקרבנו הוא אבל בכור בלא הוא קדוש ואינו קרוי קרבנו שלא הקדישו:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא על לשונות ״קרבנו״ הנאמרות בפרשת השלמים, המשמשים כלשונות מיעוט: ״קרבנו״ האמור בפרשה זו, שלמים, הוא הטעון סמיכה — ולא הבכור טעון סמיכה. שכן יכול הייתי לומר והלא דין (קל וחומר) הוא זה המלמד שבכור טעון סמיכה: ומה שלמים הקלים, שהרי אין קדושתן באה מרחם — טעונין סמיכה. קרבן הבכור החמור, שהרי ק דושתו מרחם — אינו דין שטעון סמיכה! לכך תלמוד לומר ״קרבנו״ — למעט: ולא הבכור.
Leviticus, chapter 3, discusses peace offerings and details the obligation of placing hands. The term “his offering” is mentioned a number of times. Each time serves to emphasize that peace offerings require placing hands and to exclude another type of offering from that requirement. The Sages taught a baraita detailing which offerings are excluded and why one might have thought otherwise. “His offering” (Leviticus 3:1) requires placing hands, but not the firstborn offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If a peace offering, whose consecration does not originate from being in its mother’s womb, nevertheless requires placing hands, then with regard to a firstborn offering, whose consecration originates from the womb, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands but the firstborn offering does not.
הכל
(18) קׇרְבָּנוֹ וְלֹא מַעֲשֵׂר שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה שְׁלָמִים שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם טְעוּנִין סְמִיכָה מַעֲשֵׂר שֶׁמְּקַדֵּשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן סְמִיכָה תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ וְלֹא מַעֲשֵׂר.
“His offering” (Leviticus 3:2) requires placing hands, but not the animal tithe offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are unlike the animal tithe in that their designation does not consecrate the animals before and after them, i.e., this unique stringency of animal tithe does not apply to them, nevertheless require placing hands, then with regard to an animal tithe offering, which can consecrate the animals before and after it, as in the case where the ninth or eleventh animal to be counted was mistakenly designated as the tenth animal, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the animal tithe offering does not.
“His offering” (Leviticus 3:2) requires placing hands, but not the animal tithe offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are unlike the animal tithe in that their designation does not consecrate the animals before and after them, i.e., this unique stringency of animal tithe does not apply to them, nevertheless require placing hands, then with regard to an animal tithe offering, which can consecrate the animals before and after it, as in the case where the ninth or eleventh animal to be counted was mistakenly designated as the tenth animal, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the animal tithe offering does not.
מעשר מקדש לפניו ולאחריו – כדאמרי׳ בבכורות קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשות.
ועוד דרשו: ״קרבנו״ האמור בפרשה זו, שלמים, הוא הטעון סמיכה — ולא קרבן מעשר. שכן יכול הייתי לומר והלא דין הוא זה המלמד שמעשר טעון סמיכה, ובזה האופן: ומה שלמים הקלים בדינם, שהרי אין הם מקדשין את הבהמות שלפניהם ושלאחריהם — הריהם טעונין סמיכה. קרבן המעשר החמור בדינו, שהרי הוא מקדש אף את הבהמה שלפניו ושלאחריו (כגון זה שקרא ״עשירי״ לבהמה שיצאה כתשיעית מן הדיר, תוך כדי ספירתן לצורך הפרשת מעשר בהמה, או שקרא לבהמה האחת עשרה ״עשירי״, שאף הן, מלבד הבהמה העשירית קדושות) — אינו דין שהריהו טעון סמיכה! לכך תלמוד לומר עוד ״קרבנו״ — למעט, ולא מעשר.
“His offering” (Leviticus 3:2) requires placing hands, but not the animal tithe offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are unlike the animal tithe in that their designation does not consecrate the animals before and after them, i.e., this unique stringency of animal tithe does not apply to them, nevertheless require placing hands, then with regard to an animal tithe offering, which can consecrate the animals before and after it, as in the case where the ninth or eleventh animal to be counted was mistakenly designated as the tenth animal, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the animal tithe offering does not.
הכל
(19) קׇרְבָּנוֹ וְלֹא פֶּסַח שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה שְׁלָמִים שֶׁאֵינוֹ בַּעֲמוֹד וְהָבֵא טְעוּנִין סְמִיכָה פֶּסַח שֶׁהוּא בַּעֲמוֹד וְהָבֵא אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן סְמִיכָה תַּלְמוּד לוֹמַר קׇרְבָּנוֹ וְלֹא פֶּסַח.
The baraita concludes: “His offering” (Leviticus 3:6) requires placing hands, but not the Paschal offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are not subject to a positive mitzva to arise and bring them, nevertheless require placing hands, then with regard to a Paschal offering, which is subject to a positive mitzva to arise and bring it, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the Paschal offering does not.
The baraita concludes: “His offering” (Leviticus 3:6) requires placing hands, but not the Paschal offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are not subject to a positive mitzva to arise and bring them, nevertheless require placing hands, then with regard to a Paschal offering, which is subject to a positive mitzva to arise and bring it, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the Paschal offering does not.
ועוד דרשו: ״קרבנו״ האמור בפרשה זו, שלמים, הוא הטעון סמיכה — ולא קרבן הפסח, שכן יכול הייתי לומר והלא דין הוא זה המלמד שפסח טעון סמיכה, ובזה האופן: ומה קרבן השלמים הקל בדינו, שהרי הוא אינו בכלל הקרבנות בהם אומרים לאדם ״עמוד והבא את קרבנך״, שהרי אין מצות עשה להביא שלמים בנדבה — בכל זאת טעונין סמיכה. קרבן הפסח החמור בדינו, שהרי הוא בכלל הקרבנות שאומרים לו לאדם ״עמוד והבא את קרבנך״, שהרי מצות עשה להביא פסח — אינו דין שהריהו טעון סמיכה! לכך תלמוד לומר ״קרבנו״ — למעט: ולא קרבן הפסח.
The baraita concludes: “His offering” (Leviticus 3:6) requires placing hands, but not the Paschal offering. As one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: If peace offerings, which are not subject to a positive mitzva to arise and bring them, nevertheless require placing hands, then with regard to a Paschal offering, which is subject to a positive mitzva to arise and bring it, is it not logical that it requires placing hands? To counter this inference, the verse states: “His offering,” teaching that a peace offering requires placing hands, but the Paschal offering does not.
הכל
(20) אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִשְׁלָמִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין נְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק קְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
The Gemara rejects the inferences of the baraita: Each of these a fortiori inferences can be refuted. What is notable about peace offerings? They are notable in that they require libations and the waving of the breast and thigh. Therefore, a halakha that applies to peace offerings cannot necessarily be applied to the firstborn offering, animal tithe offering, or Paschal offering, which do not share those requirements. Accordingly, the verses that the baraita cites must be understood as a mere support, but are not actually necessary to counter the a fortiori inferences.
The Gemara rejects the inferences of the baraita: Each of these a fortiori inferences can be refuted. What is notable about peace offerings? They are notable in that they require libations and the waving of the breast and thigh. Therefore, a halakha that applies to peace offerings cannot necessarily be applied to the firstborn offering, animal tithe offering, or Paschal offering, which do not share those requirements. Accordingly, the verses that the baraita cites must be understood as a mere support, but are not actually necessary to counter the a fortiori inferences.
איכא למיפרך דאפילו לא מיעט רחמנא מקרבנו לא ילפי משלמים דמה לשלמים שכן טעון תנופת חזה ושוק. ודאי לא צריכי קרא אלא אסמיכת בעלים ואלא עיקר קראי למה לי. דתלתא קרבנו כתיבי:
איכא למיפרך – למה לי למעטינהו דלא אתי מדינא דלבעי סמיכה דאיכא למיפרך מה לשלמים שכן טעון נסכים מה שאין כן בהנך דממעטינהו בשמעתין דלעיל.
איכא למיפרך – דלא הוו צריכי קראי דאפילו לא מיעט רחמנא מקרבנו לא מצית ילפת משלמים מה לשלמים בדין הוא דטעונים סמיכה שכן טעונין תנופת חזה ושוק תאמר באלו דאין טעונין תנופה ולמה לי קראי.
ודאי לא צריכי קראי אלא אסמכתא בעלמא אלא עיקר קראי למה לי הואיל ואסמכתא נינהו.
איכא למיפרך – תימה נילף מהקישא דכל הקרבנות כדדרשינן (זבחים דף ז:) ביום צוותו זה בכור מעשר ופסח.
שכן טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק – וכי תימא חטאת ואשם יוכיחו מה לכולהו דמתן דמים מרובה למזבח תאמר בהני דבמתנה אחת.
ושואלים: כל אחת משלוש הדרשות הללו באה להוציא מקל וחומר שיכול היה להיאמר, ואולם איכא למיפרך [יש לפרוך] את כל אחד מהקל וחומר הללו, בפירכה הבאה: מה לשלמים שכן יש בהם צד חמור שאין בשלושת אלה, בכור ומעשר ופסח, שהרי השלמים טעונין נסכים ותנופת חזה ושוק, מה שאין כן בבכור מעשר ופסח! ומשיבים: דרשות קראי [המקראות] הללו שהבאנו הריהם אסמכתא בעלמא [סמך בלבד].
The Gemara rejects the inferences of the baraita: Each of these a fortiori inferences can be refuted. What is notable about peace offerings? They are notable in that they require libations and the waving of the breast and thigh. Therefore, a halakha that applies to peace offerings cannot necessarily be applied to the firstborn offering, animal tithe offering, or Paschal offering, which do not share those requirements. Accordingly, the verses that the baraita cites must be understood as a mere support, but are not actually necessary to counter the a fortiori inferences.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות צב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צב:, רש"י מנחות צב: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות צב: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות צב:, ר׳ פרץ הכהן מנחות צב:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צב:, אסופת מאמרים מנחות צב:
Menachot 92b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to R. Gershom Menachot 92b, Rashi Menachot 92b, Attributed to Rashi Menachot 92b, Tosafot Menachot 92b, R. Peretz HaKohen Menachot 92b, Steinsaltz Commentary Menachot 92b, Collected Articles Menachot 92b