(1) 
נִסְכֵי רְחֵלָה בְּכַמָּה וּפָשְׁטִינָא לֵיהּ ממתני׳ מִמַּתְנִיתִין גְּדִי אמְשַׁמֵּשׁ נִסְכֵי צֹאן שֶׁל גְּדוֹלִים וְשֶׁל קְטַנִּים שֶׁל זְכָרִים וְשֶׁל נְקֵבוֹת חוּץ מִשֶּׁל אֵילִים.:
נִסְכֵי רְחֵלָה בְּכַמָּה וּפָשְׁטִינָא לֵיהּ How much wine is used for the libations of a ewe? And I resolved this question from that which is stated in a mishna (Shekalim 14b): Generally, the wine for libations would be procured from the supplies of the Temple. One bringing an offering would pay the Temple treasurer for the quantity of wine required, and then the treasurer would give him a token as a receipt indicating what had been paid for. The individual would then proceed to the official appointed over the Temple’s supplies to collect the wine he had paid for. If the token had the word: Kid, it could be used to collect wine for libations for sheep, whether large or small, male or female, except for those of rams. Evidently, the same quantity is required for the libations of ewes as for lambs.
ערך ענמלך
ענמלך – א(מדות פרק ב׳ מנחות צב) ענמלך דעני למריה בקרבא פי׳ סוס שעונה לרבו כלומר שמסייע לו ורץ כשרוצה לברוח.
א. [נאהמע.]
מתני׳ היא – [במס׳ שקלים] דתנו [ארבע חותמות] היו במקדש [ועל אחד היה] כתוב גדי.
נסכי צאן – זכרים ונקבות של גדולים ושל קטנים שהיה מביא בין גדול בין קטן בין זכרים ובין נקבה ולא [היה מביא מביתו] יין וסולת [אלא היה] נותן מעות [לגזבר והיה נותן לו] גזבר חותם [שהיה כתוב] עליו גדי [ומוסר להממונה] על הסלתות ונסכים.
דנסכיו היה להם חותם שמדה אחרת [היה להם] אלמא דבגדי דקתני אנקבות דנקבות בין גדולה ובין קטנה מדה [אחת להן].
נסבי רחלה בבמה – יין היא צריכה שהיה רצונו לנסותינו אם היינו מפרישין בין זכר לנקבה. ע״א בין רחלה לכבשה ואמרינן ליה מתני׳ היא במסכת שקלים ארבע חותמות היו במקדש עגל זכר גדי חוטא גדי משמש נסכי צאן שמאותו חותם שכתוב עליו גדי היו לוקחין נסכים לקרבן צאן בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות דהיינו נמי לכבשה ורחלה דכולן נסכיהן שוין חוץ משל אילים שלא היו נוטלין משם לצורך נסכי אילים לפי שאין נסכין שוין לנסכין דהני דהכבש היה טעון רביעית ההין לעשרון אחד מי שהיה מבקש נסכים הלך אצל יוחנן הממונה על החותמות ונותן על נסכיו ונותן לו חותם והולך אצל גזבר הממונה על היין ונותן לו חותם והוא נותן לו נסכים.
נסכי רחלה (כבשה בת שנתיים) הבאה כקרבן, בכמה יין הוא מביא בנסכיה, האם כשל כבש או כשל איל? ופשטינא ליה ממתניתין [ופתרנו לו את שאלתו זו ממשנתנו במסכת שקלים], בסדר הבאת התרומות כי ארבעה סוגי חותמות נהגו במקדש, ועל אחד מהם היה כתוב ״גדי״, והוא היה משמש כסימן לצורך נסכי צאן של גדולים ושל קטנים, של זכרים ושל נקבות, חוץ משל אילים. ונמצאנו למדים שאין הבדל בין הנסכים של כבש וכבשה, בין שהם מבוגרים בין שהם צעירים, ואף הרחלה כמותם. ורק נסכי האיל שונים מנסכי שאר הצאן.
How much wine is used for the libations of a ewe? And I resolved this question from that which is stated in a mishna (Shekalim 14b): Generally, the wine for libations would be procured from the supplies of the Temple. One bringing an offering would pay the Temple treasurer for the quantity of wine required, and then the treasurer would give him a token as a receipt indicating what had been paid for. The individual would then proceed to the official appointed over the Temple’s supplies to collect the wine he had paid for. If the token had the word: Kid, it could be used to collect wine for libations for sheep, whether large or small, male or female, except for those of rams. Evidently, the same quantity is required for the libations of ewes as for lambs.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : בכׇּל קׇרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶן סְמִיכָה חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף שָׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה1.
MISHNA: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands on the head of the offering, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot that was perpetrated due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, where the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Leviticus 4:13–21); and the scapegoat brought on Yom Kippur, upon which the High Priest places his hands (see Leviticus, chapter 16). Rabbi Shimon says: Also in the case of the goat that comes to atone for a community-wide perpetration of idol worship that occurred due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Numbers 15:22–26).
MISHNA: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands on the head of the offering, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot that was perpetrated due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, where the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Leviticus 4:13–21); and the scapegoat brought on Yom Kippur, upon which the High Priest places his hands (see Leviticus, chapter 16). Rabbi Shimon says: Also in the case of the goat that comes to atone for a community-wide perpetration of idol worship that occurred due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Numbers 15:22–26).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מתני׳ פר הבא על כל המצות – עבירה מכל המצות כגון [שהורו] ב״ד שחלב מותר [מביאין] פר העלם דבר וסמיכה כתיב [ביה].
ושעיר עכו״מ – דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וכו׳.
א משנה כל קרבנות הצבור אין בהן דין הסמיכה של הידים על ראש הקרבן חוץ מן קרבן הפר הבא על כל המצות (הנקרא כרגיל ״פר העלם דבר של ציבור״), מובא כאשר הורו סנהדרין הוראת טעות, והתירו עשייתו של דבר שהוא אסור מן התורה באיסור חמור (שעונש העושה כן במזיד הריהו כרת, ובשוגג — בחטאת), והלך רוב עם ישראל ועשה כן, ולאחר מכן נודע לסנהדרין כי שגגו בהוראתם. וקרבן זה טעון סמיכת ידיהם של שלושה מחברי הסנהדרין עליו. וכן טעון סמיכה גם השעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים, שהכהן הגדול סומך את ידיו עליו. ר׳ שמעון אומר: בדומה לפר העלם דבר של ציבור, כן הדין אף בקרבן חטאת השעיר הבא על הוראת הסנהדרין בטעות להתיר מעשה עבודה זרה, ועשה רוב עם ישראל על פי הוראתם זו, ולאחר מכן נודעה להם טעות הוראתם זו — סומכים בית דין ידיהם עליו.
MISHNA: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands on the head of the offering, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot that was perpetrated due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, where the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Leviticus 4:13–21); and the scapegoat brought on Yom Kippur, upon which the High Priest places his hands (see Leviticus, chapter 16). Rabbi Shimon says: Also in the case of the goat that comes to atone for a community-wide perpetration of idol worship that occurred due to an erroneous ruling of the Sanhedrin, the judges of the Sanhedrin are required to place their hands upon its head (see Numbers 15:22–26).
הכל
(3) גכׇּל קׇרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִין סְמִיכָה חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח.
All offerings of an individual require placing hands, except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
All offerings of an individual require placing hands, except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
All offerings of an individual require placing hands, except for the firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering.
הכל
(4) וְהַיּוֹרֵשׁ דסוֹמֵךְ וּמֵבִיא נְסָכִים הוּמֵימֵר.:
The mitzva of placing hands is performed by the owner of the offering. The mishna adds: And if the owner died, then the heir is regarded as the offering’s owner and so he places his hands on the offering and brings the accompanying libations. And furthermore, he can substitute a non-sacred animal for it. Although it is prohibited to perform an act of substitution, if the owner of an offering does this, his attempt is successful to the extent that the non-sacred animal is thereby consecrated, even though the original offering also remains sacred.
The mitzva of placing hands is performed by the owner of the offering. The mishna adds: And if the owner died, then the heir is regarded as the offering’s owner and so he places his hands on the offering and brings the accompanying libations. And furthermore, he can substitute a non-sacred animal for it. Although it is prohibited to perform an act of substitution, if the owner of an offering does this, his attempt is successful to the extent that the non-sacred animal is thereby consecrated, even though the original offering also remains sacred.
ואמרי׳ ליה מתני׳ היא במס׳ שקלים ארבע חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל זכר גדי כו׳ גדי משמש עם נסכי צאן בין גדולה בין קטנה בין זכרים בין נקבות נסכיהן שוה חוץ משל אילים. מי שהוא מבקש נסכים הולך אצל יוחנן שהוא הי׳ ממונה על החותמות:
היורש סומך – אם התנדב אביו קרבן עולה ושלמים ומת [סומך] היורש עליו.
ומימר – אם המיר אותו בבהמה אחרת תמורה חלה עליהו ושתיהן קדושות כאילו המיר אביו.
מתני׳ היורש סומך – על קרבן אביו לאחר מיתת אביו.
ומביא נסכים – שהיה אביו חייב להביא עם הזבח.
ומימר – שיכול להמיר בקרבן אביו כאביו.
וקרבנו של היורש, המביא את קרבן מורישו (כגון שהקדיש האב בהמה לקרבן עולה או שלמים, ומת) הריהו סומך על קרבן זה ומביא עימו מנחת נסכים. וכיוצא בדבר, נחשב היורש כבעלים של הקרבן אף לענין שהוא מימר (שיש בו דין תמורה: שאם המיר בהמת חולין בבהמת קרבן זו של אביו — הרי זו תמורה, שעבר על איסור תמורה, ושתיהן קדושות).
The mitzva of placing hands is performed by the owner of the offering. The mishna adds: And if the owner died, then the heir is regarded as the offering’s owner and so he places his hands on the offering and brings the accompanying libations. And furthermore, he can substitute a non-sacred animal for it. Although it is prohibited to perform an act of substitution, if the owner of an offering does this, his attempt is successful to the extent that the non-sacred animal is thereby consecrated, even though the original offering also remains sacred.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל קׇרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין בָּהֶן סְמִיכָה חוּץ מִפַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה2 אֵין בָּהֶן סְמִיכָה וְאֶת מִי אָבִיא תַּחְתֵּיהֶם שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot, and the goats that come to atone for a community-wide violation of the prohibition of idol worship; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: There is no mitzva of placing hands with regard to the goats that come to atone for idol worship. But if this is the halakha, which offering shall I bring in their place? The scapegoat.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot, and the goats that come to atone for a community-wide violation of the prohibition of idol worship; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: There is no mitzva of placing hands with regard to the goats that come to atone for idol worship. But if this is the halakha, which offering shall I bring in their place? The scapegoat.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי לדעת תנא קמא כל קרבנות הציבור אינם טעונים סמיכה, חוץ מקרבן פר העלם דבר של ציבור (״פר הבא על כל המצוות״) ושעיר המשתלח ביום הכיפורים. ולדעת ר׳ שמעון אף שעיר שגגת עבודה זרה של ציבור טעון סמיכה. ובענין מחלוקת זו עוד תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה, חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי עבודה זרה, אלו דברי ר׳ שמעון. ר׳ יהודה אומר: שעירי עבודה זרה אין בהן סמיכה, ואת מי מכלל קרבנות הציבור אביא בדין הסמיכה תחתיהם של שעירי עבודה זרה? את שעיר המשתלח.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: For all communal offerings there is no mitzva of placing hands, except for the bull that comes to atone for a community-wide violation of any one of the mitzvot, and the goats that come to atone for a community-wide violation of the prohibition of idol worship; this is the statement of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda says: There is no mitzva of placing hands with regard to the goats that come to atone for idol worship. But if this is the halakha, which offering shall I bring in their place? The scapegoat.
הכל
(6) לָא סַגִּיא דְּלָא מְעַיֵּיל אָמַר רָבִינָא גְּמִירִי שְׁתֵּי סְמִיכוֹת בְּצִבּוּר.
The Gemara interrupts the citation of the baraita with a question: Why does Rabbi Yehuda search for an additional case? Is it not possible not to insert an additional case? Ravina said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings.
The Gemara interrupts the citation of the baraita with a question: Why does Rabbi Yehuda search for an additional case? Is it not possible not to insert an additional case? Ravina said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings.
ותחילה דנים בדבריו, וכי לא סגיא [לא די] לדעת ר׳ יהודה בכך שלא מעייל [לא יכניס] קרבן ציבור אחר במקום שעירי עבודה זרה, ויהיה דין הסמיכה נוהג רק בפר העלם דבר של ציבור? אמר רבינא בהסבר הדברים: גמירי [למודים, מקובל במסורת בידי חכמים] כי שתי סמיכות יש בקרבנות צבור. ולכך, כאשר הוציא ר׳ יהודה את שעירי עבודה זרה מדין סמיכה, צריך הוא להביא תחתם קרבן ציבור אחר שנוהג בו דין סמיכה.
The Gemara interrupts the citation of the baraita with a question: Why does Rabbi Yehuda search for an additional case? Is it not possible not to insert an additional case? Ravina said: It is learned as a tradition that there are two instances in which placing hands is required for communal offerings.
הכל
(7) אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַהֲלֹא אֵין סְמִיכָה אֶלָּא בִּבְעָלִים וְזֶה אַהֲרֹן וּבָנָיו סוֹמְכִין בּוֹ אָמַר לוֹ אַף זֶה אַהֲרֹן וּבָנָיו מִתְכַּפְּרִין בּוֹ.
The baraita continues: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: How can you include the scapegoat as one of the two cases requiring the placing of hands? Isn’t it the halakha that placing hands can be performed only by the offering’s owner, i.e., the one who will achieve atonement through the sacrifice of the offering? And with regard to this offering, the scapegoat, it is Aaron the High Priest or whichever of his sons serves as High Priest who places his hands on it, and yet it is not he who achieves atonement through it. Rabbi Yehuda said to him: With regard to this offering as well, that halakha is fulfilled because Aaron and his sons are considered owners, as they also achieve atonement through it together with the rest of the community.
The baraita continues: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: How can you include the scapegoat as one of the two cases requiring the placing of hands? Isn’t it the halakha that placing hands can be performed only by the offering’s owner, i.e., the one who will achieve atonement through the sacrifice of the offering? And with regard to this offering, the scapegoat, it is Aaron the High Priest or whichever of his sons serves as High Priest who places his hands on it, and yet it is not he who achieves atonement through it. Rabbi Yehuda said to him: With regard to this offering as well, that halakha is fulfilled because Aaron and his sons are considered owners, as they also achieve atonement through it together with the rest of the community.
וזה – שעיר המשתלח.
אהרן ובניו סומכים – כדכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו הלכך לאו עיקרן ואינו משלים שתי סמיכות של צבור.
אף זה – שעיר המשתלח אהרן ובניו מתכפרים בו על שאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו.
גמ׳ וזה – שעיר המשתלח אהרן ובניו סומכין בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה.
אמר לו רבי יהודה אף זה אהרן ובניו מתכפרים – עם הצבור וסמיכה בבעלים היא.
אמר לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה כקושיה על שיטתו: והלא אי אפשר לומר שינהג דין סמיכה בשעיר המשתלח, שהרי אין הסמיכה נעשית אלא בידי הבעלים של הקרבן, ואילו זה, השעיר המשתלח, אהרן הכהן הגדול וכמותו כן הכהן שיעמוד מבניו לשמש ככהן גדול, הם הסומכין בו, ואין הם בעליו של הקרבן המתכפרים בו בסמיכתם עליו! אמר לו ר׳ יהודה לר׳ שמעון בתשובה לשאלתו זו: אף זה השעיר המשתלח גם אהרן ובניו מתכפרין בו, והרי זו איפוא סמיכה בבעלים.
The baraita continues: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: How can you include the scapegoat as one of the two cases requiring the placing of hands? Isn’t it the halakha that placing hands can be performed only by the offering’s owner, i.e., the one who will achieve atonement through the sacrifice of the offering? And with regard to this offering, the scapegoat, it is Aaron the High Priest or whichever of his sons serves as High Priest who places his hands on it, and yet it is not he who achieves atonement through it. Rabbi Yehuda said to him: With regard to this offering as well, that halakha is fulfilled because Aaron and his sons are considered owners, as they also achieve atonement through it together with the rest of the community.
הכל
(8) א״ר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ.
The Gemara elaborates on the dispute. Rabbi Yirmeya said: And Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda, who disagree as to whether the High Priest achieves atonement through the scapegoat, each follow their standard line of reasoning.
The Gemara elaborates on the dispute. Rabbi Yirmeya said: And Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda, who disagree as to whether the High Priest achieves atonement through the scapegoat, each follow their standard line of reasoning.
לטעמייהו – דאפליגו בעלמא דלרבי יהודה אהרן ובניו מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו וכבעלים [הוי] בהו ולר׳ שמעון [אין] מתכפרין בו.
ובהסבר מחלוקת זו אמר ר׳ ירמיה: ואזדו לטעמייהו [והולכים ר׳ יהודה ור׳ שמעון במחלוקתם זו לפי טעמיהם, לשיטתם],
The Gemara elaborates on the dispute. Rabbi Yirmeya said: And Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda, who disagree as to whether the High Priest achieves atonement through the scapegoat, each follow their standard line of reasoning.
הכל
(9) דְּתַנְיָא {ויקרא ט״ז:ל״ג} וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד זֶה הֵיכָל מִזְבֵּחַ כְּמַשְׁמָעוֹ יְכַפֵּר אֵלּוּ הָעֲזָרוֹת כֹּהֲנִים כְּמַשְׁמָעָן עַל כׇּל עַם הַקָּהָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל יְכַפֵּר אֵלּוּ הַלְוִיִּם.
This is as it is taught in a baraita: At the end of the passage delineating the Yom Kippur Temple service, the verse states: “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred, and upon the Tent of Meeting and the altar he shall effect atonement; and upon the priests and upon all the people, shall he bring atonement” (Leviticus 16:33). “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred”; this is referring to the innermost sanctum, i.e., the Holy of Holies. “And upon the Tent of Meeting”; this is referring to the Sanctuary. “And the altar”; this is understood in accordance with its plain meaning. “He shall effect atonement”; this is referring to the Temple courtyards. “And upon the priests”; this is understood in accordance with its plain meaning. “And upon all the people”; these are the Israelites. “Shall he bring atonement”; this is referring to the Levites.
This is as it is taught in a baraita: At the end of the passage delineating the Yom Kippur Temple service, the verse states: “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred, and upon the Tent of Meeting and the altar he shall effect atonement; and upon the priests and upon all the people, shall he bring atonement” (Leviticus 16:33). “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred”; this is referring to the innermost sanctum, i.e., the Holy of Holies. “And upon the Tent of Meeting”; this is referring to the Sanctuary. “And the altar”; this is understood in accordance with its plain meaning. “He shall effect atonement”; this is referring to the Temple courtyards. “And upon the priests”; this is understood in accordance with its plain meaning. “And upon all the people”; these are the Israelites. “Shall he bring atonement”; this is referring to the Levites.
וכפר את מקדש הקדש זה היה אחר שגמר כל ההזאות והיה נוטל מדם השעיר הנעשה בפנים ומדם הפר ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו בין דלפני לפנים בין דהיכל בין דעזרות כהנים והקהל והלוים הושוו שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עברות וכיון דמתכפרין בו הכהנים הויא סמיכה בבעלים (והינו) ואזדא ר׳ יהודה לטעמיה ורבי שמעון לטעמיה דאמר אין מתכפרין בו ולא הויא סמיכה בבעלים:
וכפר את מקדש הקדש – לאחר [שגמר] ההזאות בפר [ושעיר של] יום הכפורים כתיב באחרי מות.
זה לפני ולפנים – ששעיר הנעשה [בפנים] ופר מכפרים על [טומאת] מקדש וקדשיו [שנכנס] לפני ולפנים.
מזבח – שמכפרים על טומאה שנגע במזבח וכגוו שהיתה לו ידיעה בתחלה כשנטמא [ונעלם] ממנו טומאה זו או [העלם קדש] ונגע בו ושעיר הנעשה [בפנים מכפר] עד שיודע ויביא קרבו עולה ויורד [כדאמר] בשבועות.
וכפר את מקדש הקדש זה כו׳ – אחר שגמר כל ההזאות והיה נוטל מדם הפר ומדם השעיר הנעשה בפנים ומכפר על טומאת מקדש וקדשיו שהיתה בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף בין לפני ולפנים בין דהיכל בין דעזרות ומכפר דם השעיר על ישראל ודם הפר על הכהנים.
וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים אהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו – בפ״ק דשבועות (דף יג:) פירש בקונטרס דמיירי בטמא ששימש לפני ולפנים או בהיכל או במזבח ותימה דלא אשכחן דמכפר שעיר הנעשה בפנים אמשמש בטומאה וכאן פירש בקונטרס דמיירי בטמא שנכנס לפני ולפנים או נגע במזבח וקשה דאמאי בעי קרא הכא אכל חד וחד הא בפ״ב דשבועות (דף טז:) נפקא כרת בכולהו מחד קרא מדכתיב משכן ומקדש אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים ושמא מאחר דנפקא לן הכא בכולהו דמתכפרין לא מיבעי לענין כרת אלא חד קרא ועוד קשה הא דתניא בפ״ק דשבועות (דף ז:) וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל שיש לי בענין הזה להביא שלש טומאות טומאת עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים וקאמר רבי שמעון ממקומו הוא מוכרח הוה ליה למימר מהכא דעל כרחך בטומאת הקודש הכתוב מדבר ועוד דבסוף הוציאו לו (יומא סא.) מייתי לה אמתני׳ בנשפך הדם יביא אחר ויחזור ויזה תחלה בפנים וכן בהיכל וכן במזבח הזהב משמע בהדיא דלענין הזאות דריש דמזה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ושירי הדם על יסוד מזבח החיצון וקרי ליה למזבח החיצון עזרות לפי שהיה בעזרה דאיכא עזרת כהנים ועזרת ישראל דקדושתם שוה ליחשב מחנה שכינה ואע״ג דכולהו הזאות כבר כתיבי ואפילו עיכובא דרשינן מוכלה בפרק ב׳ דשבועות (שבועות טז:) אם כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר איצטריך האי קרא דלא תימא הני מילי אהרן להכי כתב רחמנא וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא כדדרשינן בתורת כהנים וכתיב בתריה וכפר את מקדש הקודש.
דתניא [שכן שנויה ברייתא] על הפסוק (האמור בסוף סדר כפרת יום הכיפורים) העוסק בהזאת דם פר החטאת שמביא הכהן הגדול, ובהזאת דם שעיר החטאת המובא מאת בני ישראל: ״וכפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר״ (ויקרא טז, לג), ובכוונת הדברים האמורים בכתוב זה אמרו: ״וכפר את מקדש הקדש״ — כתוב זה עניינו בכפרה על טומאת מקדש וקדשיו שאירעה בתחום לפני ולפנים (קודש הקדשים). ״ואת אהל מועד״ — כתוב זה עניינו בכפרת הטומאה שאירעה בהיכל. ״ואת המזבח יכפר״ — הרי זה כמשמעו. והכתוב היתר ״יכפר״ האמור בכתוב ״ואת המזבח יכפר״ (שהרי די היה לומר ״ואת המזבח״) — כוונתו: אלו טומאות שאירעו בתוך העזרות, שאף הן מתכפרות בהזאת דם הפר ודם השעיר של יום הכיפורים. ״ועל הכהנים״ — כמשמען, שהזאת דם הפר מכפרת על טומאת מקדש וקדשיו שנעשתה על ידי הכהנים. ״ו על כל עם הקהל״ — אלו ישראל, שאף הם מתכפרים, בהזאת דם השעיר, על טומאות מקדש וקדשיו שעשו. והכתוב היתר ״יכפר״ האמור בכתוב ״ועל כל עם הקהל יכפר״ — כוונתו: אלו הלוים, שמתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו שעשו.
This is as it is taught in a baraita: At the end of the passage delineating the Yom Kippur Temple service, the verse states: “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred, and upon the Tent of Meeting and the altar he shall effect atonement; and upon the priests and upon all the people, shall he bring atonement” (Leviticus 16:33). “He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred”; this is referring to the innermost sanctum, i.e., the Holy of Holies. “And upon the Tent of Meeting”; this is referring to the Sanctuary. “And the altar”; this is understood in accordance with its plain meaning. “He shall effect atonement”; this is referring to the Temple courtyards. “And upon the priests”; this is understood in accordance with its plain meaning. “And upon all the people”; these are the Israelites. “Shall he bring atonement”; this is referring to the Levites.
הכל
(10) הוּשְׁווּ כּוּלָּן לְכַפָּרָה אַחַת שֶׁמִּתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
All of them are equated with regard to the fact that they are all atoned for through one atonement, i.e., that they are atoned for by the scapegoat for all transgressions other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods. This is the statement of Rabbi Yehuda.
All of them are equated with regard to the fact that they are all atoned for through one atonement, i.e., that they are atoned for by the scapegoat for all transgressions other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods. This is the statement of Rabbi Yehuda.
הושוו כולן – כהנים לוים וישראלים הושוו בהאי יכפר דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר [לומר דמכפר] בשעיר המשתלח אפאר עבירות דבטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דמכפר דהא דם הפר מכפר על הכהנים [ודם] שעיר [הפנימי] על ישראל לדברי הכל כדאמר בפ״ק דשבועות.
כהנים והקהל והלוים הושוו – שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות וכיון דמתכפרין בו הכהנים הויא סמיכה בבעלים.
הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין בשעיר המשתלח – אבל בשעיר הנעשה בפנים לא הושוו דאין כהנים מתכפרים כדדרשינן בפ״ק דשבועות (דף יג:) דכתיב אשר לעם ואם תאמר ולוים במה מתכפרים אי בשעיר הנעשה בפנים אשר לעם כתיב ואיכא למאן דאמר בפרק הזרוע (חולין קלא:) לוים לא איקרו עם ואי בפרו של אהרן ביתו כתיב דהיינו כהנים ויש לומר דמתכפרין בשעיר הנעשה בפנים מאחר דכתיב יכפר אלו הלוים דאשמועינן קרא דמתכפרין.
ולאחר שלמדנו מכתובים נפרדים כי הכהנים והישראליים והלויים מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדם הפר ובדם שעיר החטאת, נמצא שהושוו כולן לכפרה אחת על שאר עבירות, שמתכפרין הם כולם בוידוי הנעשה על השעיר המשתלח לעזאזל. אלו דברי ר׳ יהודה. הרי שר׳ יהודה מגלה דעתו שאף הכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח.
All of them are equated with regard to the fact that they are all atoned for through one atonement, i.e., that they are atoned for by the scapegoat for all transgressions other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods. This is the statement of Rabbi Yehuda.
הכל
(11) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁדַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כְּשֵׁם שֶׁוִּידּוּי שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת כָּךְ וִידּוּי שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.
The baraita continues: Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary atones for Israelites for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods. And just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites for other transgressions, so too, the confession made over the bull atones for the priests for other transgressions. It is apparent from the baraita that it is only according to the opinion of Rabbi Yehuda that the scapegoat atones for both Israelites and priests, and consequently the High Priest may be considered an owner with regard to the mitzva of placing hands.
The baraita continues: Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary atones for Israelites for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods. And just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites for other transgressions, so too, the confession made over the bull atones for the priests for other transgressions. It is apparent from the baraita that it is only according to the opinion of Rabbi Yehuda that the scapegoat atones for both Israelites and priests, and consequently the High Priest may be considered an owner with regard to the mitzva of placing hands.
ר׳ שמעון אומר – בהאי שפיר קאמרת דבטומאת מקדש וקדשיו לא הושוו דכשם שדם השעיר וכו׳ אבל בהאי פלגינא עלך כשם שוידוי של שעיר המשתלח כו׳ כך וידוי של פר כו׳.
ור׳ שמעון אומר – אין דודאי בהא אמינא כוותך דכשם שמתכפרין בשעיר הנעשה בפנים וכו׳ אבל בהא לא אמינא כוותך דכשם שוידוי וכו׳.
ואילו ר׳ שמעון אומר: כשם שהזאת דם השעיר הנעשה בפנים בקדש הקדשים מכפר על ישראל על חטא טומאת מקדש וקדשיו, כך הזאת דם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות. נמצא שלדעת ר׳ שמעון אין הכהנים מתכפרים על שאר עבירות בשעיר המשתלח, ומכאן שאין סמיכתם עליו סמיכת בעלים.
The baraita continues: Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary atones for Israelites for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods. And just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites for other transgressions, so too, the confession made over the bull atones for the priests for other transgressions. It is apparent from the baraita that it is only according to the opinion of Rabbi Yehuda that the scapegoat atones for both Israelites and priests, and consequently the High Priest may be considered an owner with regard to the mitzva of placing hands.
הכל
(12) ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא וַדַּאי הוּשְׁווּ אִין הוּשְׁווּ דִּבְנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ מִיהוּ כֹּל חַד וְחַד מְכַפֵּר בִּדְנַפְשֵׁיהּ.
The Gemara analyzes Rabbi Shimon’s opinion: And according to Rabbi Shimon, one can ask: Weren’t both Israelites and priests certainly equated in the verse in Leviticus? In what way are they equated in the verse? The Gemara explains: Yes, according to his opinion they are equated in that they are all subject to atonement on Yom Kippur, but each one of the groups achieves atonement in its own way. The priests achieve atonement through the bull brought by the High Priest and his confession, while the Israelites and Levites achieve atonement through the confession over the scapegoat.
The Gemara analyzes Rabbi Shimon’s opinion: And according to Rabbi Shimon, one can ask: Weren’t both Israelites and priests certainly equated in the verse in Leviticus? In what way are they equated in the verse? The Gemara explains: Yes, according to his opinion they are equated in that they are all subject to atonement on Yom Kippur, but each one of the groups achieves atonement in its own way. The priests achieve atonement through the bull brought by the High Priest and his confession, while the Israelites and Levites achieve atonement through the confession over the scapegoat.
ור׳ שמעון הא ודאי קתני ברייתא דהושוו כלומר שמתכפרין בשעיר:
לא הושוו – דבני כפרה וכל חד וחד בדנפשיה כהנים בפר וישראל בשעיר כדקתני בשבועות אחד כהנים ואחד ישראל ואחד כהן משיח מתכפרין בשאר עבירות בשעיר המשתלח מה בין ישראל לכהנים וכו׳ זה דברי ר׳ יהודה ר׳ שמעון אומר כו׳:
וקא פריך ור״ש היכי מצי למימר דאין כהנים מתכפרים בשעיר המשתלח.
הא ודאי הושוו – לכפרה אמת כהנים לוים וישראלים בהאי יכפר בתרא דודאי הושוו כהנים לוים וישראלים דבני כפרה נינהו ולעולם אף בשאר עבירות כל חד מתכפר באפיה נפשיה כדאמרן.
ורבי שמעון – דאומר דאין הכהנים מתכפרין בשעיר המשתלח הא קתני ברייתא דהושוו כלומר שמתכפרין בשעיר.
אמר לך מאי הושוו דבני כפרה נינהו אבל כל חד וחד מכפר בדנפשיה – ישראל בדם השעיר והכהנים בדם הפר.
ושואלים על שיטתו זו של ר׳ שמעון: הא [הרי] ודאי למדים אנו מן הכתוב שלפנינו כי הושוו כולם, כהנים וישראליים, לכפרה על שאר עבירות, ומדוע הוא מחלק ביניהם, שכהנים מתכפרים בוידויו של פר ואילו ישראל מתכפרים בוידוי של שעיר המשתלח? ומשיבים: אין [כן], אמנם הושוו כהנים וישראליים לענין זה שבני כפרה נינהו [הם] על שאר עבירות שעשו, מיהו [ואולם] כל חד וחד [אחד ואחד] מהם הריהו מכפר בדנפשיה [מתכפר בשל עצמו]: כהנים מתכפרים בוידויו של פר (המובא על ידי הכהן), וישראליים מתכפרים בוידויו של שעיר המשתלח.
The Gemara analyzes Rabbi Shimon’s opinion: And according to Rabbi Shimon, one can ask: Weren’t both Israelites and priests certainly equated in the verse in Leviticus? In what way are they equated in the verse? The Gemara explains: Yes, according to his opinion they are equated in that they are all subject to atonement on Yom Kippur, but each one of the groups achieves atonement in its own way. The priests achieve atonement through the bull brought by the High Priest and his confession, while the Israelites and Levites achieve atonement through the confession over the scapegoat.
הכל
(13) לְרַבִּי יְהוּדָה טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו יִשְׂרָאֵל מְכַפְּרִי בְּדַם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְכֹהֲנִים בְּפַר שֶׁל אַהֲרֹן בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת אֵלּוּ וָאֵלּוּ מְכַפְּרִי בְּוִידּוּי שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת נָמֵי כֹּהֲנִים בְּוִידּוּי דְּפַר מִתְכַּפְּרִי.
The Gemara summarizes: According to the opinion of Rabbi Yehuda, for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, Israelites achieve atonemment through the presentation of the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, and the priests achieve atonemment through the presentation of the blood of the bull of Aaron, i.e., of the High Priest. And for other transgressions, both these Israelites and those priests achieve atonement through the confession made over the scapegoat. But according to Rabbi Shimon, for other transgressions as well, the priests achieve atonement through the confession made over the bull of the High Priest.
The Gemara summarizes: According to the opinion of Rabbi Yehuda, for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, Israelites achieve atonemment through the presentation of the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, and the priests achieve atonemment through the presentation of the blood of the bull of Aaron, i.e., of the High Priest. And for other transgressions, both these Israelites and those priests achieve atonement through the confession made over the scapegoat. But according to Rabbi Shimon, for other transgressions as well, the priests achieve atonement through the confession made over the bull of the High Priest.
ובסיכום: לשיטת ר׳ יהודה — על טומאת מקדש וקדשיו ישראל מכפרי [מתכפרים] בהזאת הדם של השעיר הנעשה בפנים (שעיר החטאת), והכהנים מתכפרים על טומאה זו בהזאת דם הפר של אהרן, ואילו בשאר עבירות אלו ואלו (כהנים וישראליים) מכפרי [מתכפרים] בוידוי שעיר המשתלח לעזאזל. ולשיטת ר׳ שמעון — בשאר עבירות נמי [גם כן] כהנים בוידוי של פר מתכפרי [מתכפרים],
The Gemara summarizes: According to the opinion of Rabbi Yehuda, for the defiling of the Temple or its sacrificial foods, Israelites achieve atonemment through the presentation of the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, and the priests achieve atonemment through the presentation of the blood of the bull of Aaron, i.e., of the High Priest. And for other transgressions, both these Israelites and those priests achieve atonement through the confession made over the scapegoat. But according to Rabbi Shimon, for other transgressions as well, the priests achieve atonement through the confession made over the bull of the High Priest.
הכל
(14) כִּדְקָתָנֵי אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשִׁיחַ מָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשִׁיחַ אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו [זוֹ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה].
This understanding of their dispute is just like that which is taught in a mishna (Shevuot 2b): Israelites and priests and the anointed priest, i.e., the High Priest, achieve atonement from the scapegoat equally. What is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? It is only that the bull of the High Priest that he offers on Yom Kippur atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, whereas the Israelites achieve atonement for defiling caused by them through the goats that are sacrificed on Yom Kippur; this is the statement of Rabbi Yehuda.
This understanding of their dispute is just like that which is taught in a mishna (Shevuot 2b): Israelites and priests and the anointed priest, i.e., the High Priest, achieve atonement from the scapegoat equally. What is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? It is only that the bull of the High Priest that he offers on Yom Kippur atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, whereas the Israelites achieve atonement for defiling caused by them through the goats that are sacrificed on Yom Kippur; this is the statement of Rabbi Yehuda.
אמד ישראל ואחד כהנים ואחד כהו משיח – לעיל מיניה [מיירי] בכפרת שעיר המשתלח וקאמר אמד כהנים כו׳ מתכפרים בו בשאר עבירות.
אלא שדם הפר מכפר על הכהנים – ודם השעיר הנעשה בפנים על ישראל.
אחד ישראל אחד כהן משיח ואחד כהנים – מתכפרין בשאר עבירות בשעיר המשתלח.
מה בין ישראל לכהנים וכו – זו דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר וכו׳.
כדקתני [כמו ששנינו] בברייתא אחרת: אחד (בין) ישראל ואחד (ובין) כהנים ואחד (ובין) כהן משיח כולם שווים לכפרה ביום הכיפורים על שאר עבירות שעשו, שכולם מתכפרים בשעיר המשתלח לעזאזל. מה איפוא הוא ההבדל בין כפרתם של ישראל לכפרה לכהנים ולכהן משיח? אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, ואילו הישראליים מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדם שעיר החטאת. זו דברי ר׳ יהודה.
This understanding of their dispute is just like that which is taught in a mishna (Shevuot 2b): Israelites and priests and the anointed priest, i.e., the High Priest, achieve atonement from the scapegoat equally. What is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? It is only that the bull of the High Priest that he offers on Yom Kippur atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, whereas the Israelites achieve atonement for defiling caused by them through the goats that are sacrificed on Yom Kippur; this is the statement of Rabbi Yehuda.
הכל
(15) ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים כְּשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים.
And Rabbi Shimon says: With regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods, just as the blood of the goat, whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, atones for Israelites, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests. And for all other transgressions, just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites, so too, the confession made over the bull atones for the priests.
And Rabbi Shimon says: With regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods, just as the blood of the goat, whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, atones for Israelites, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests. And for all other transgressions, just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites, so too, the confession made over the bull atones for the priests.
ואילו ר׳ שמעון אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל, כך דם הפר מכפר על הכהנים. וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל, כך וידויו של פר מכפר על הכהנים.
And Rabbi Shimon says: With regard to the defiling of the Temple or its sacrificial foods, just as the blood of the goat, whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, atones for Israelites, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests. And for all other transgressions, just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites, so too, the confession made over the bull atones for the priests.
הכל
(16) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:ט״ו} וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר פַּר טָעוּן סְמִיכָה וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טְעוּנִין סְמִיכָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree as to whether or not the goats that come for a community-wide violation of the prohibition against idol worship require the rite of placing hands. With regard to this, the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the bull that comes to atone for a community-wide violation of one of the mitzvot: “And the elders of the congregation shall place their hands upon the head of the bull before the Lord” (Leviticus 4:15). The verse specifies that this requirement applies to the bull to indicate that, with regard to offerings brought for community-wide transgressions, only the bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree as to whether or not the goats that come for a community-wide violation of the prohibition against idol worship require the rite of placing hands. With regard to this, the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the bull that comes to atone for a community-wide violation of one of the mitzvot: “And the elders of the congregation shall place their hands upon the head of the bull before the Lord” (Leviticus 4:15). The verse specifies that this requirement applies to the bull to indicate that, with regard to offerings brought for community-wide transgressions, only the bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
החי וסמך אהרן את ידיו על ראש השעיר החי היינו שעיר המשתלח וקשיא דר׳ שמעון אדר׳ שמעון התם קאמר באהרן והכא בזקנים:
תנו רבנן וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר – דכתיב בפר העלם דבר של צבור כו׳.
ואין שעירי עבודת כוכבים טעונים סמיכה – וב׳ סמיכות הן פר העלם דבר של צבור ופר הבא על כל המצות [דגמר מעיני עיני מפר העלם דבר של צבור].
ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה – ואיצטריך קרא למעוטי דלא תילף מפר העלם דבר של צבור דזה צבור והאי צבור אי נמי משום דר׳ שמעון מרבי להו בסמוך מדכתיב (ויקרא ד) וסמך ידו על ראש השעיר ור׳ יהודה מוקי לה לרבות שעיר נחשון ואיפכא לא מסתברא ליה למימר דמהחי ממעט שעיר נחשון ומהשעיר ירבה שעירי עבודת כוכבים משום דמהשעיר דכתי׳ גבי נשיא אית לן לרבויי טפי נמי שעיר נשיא כמו שעיר דנחשון ולי נראה דלהכי ליכא למימר חי למעט [שעיר] נחשון משום דאי אמרת בשלמא לרבות שפיר אלא אי אמרת למעט לשתוק קרא מיניה דשעה מדורות לא ילפינן כדאמר פ׳ כל המנחות באות מצה (לעיל דף נט.) גבי מנחת שמיני ללבונה.
ג ועוד במחלוקתם של ר׳ יהודה ור׳ שמעון, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא] נאמר בפר העלם דבר של ציבור ״וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר״ (ויקרא ד, טו), ובא לשון הדגשה זו (״הפר״) להורות כי דווקא פר העלם דבר של ציבור טעון סמיכה, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, אלו דברי ר׳ יהודה.
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree as to whether or not the goats that come for a community-wide violation of the prohibition against idol worship require the rite of placing hands. With regard to this, the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the bull that comes to atone for a community-wide violation of one of the mitzvot: “And the elders of the congregation shall place their hands upon the head of the bull before the Lord” (Leviticus 4:15). The verse specifies that this requirement applies to the bull to indicate that, with regard to offerings brought for community-wide transgressions, only the bull requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda.
הכל
(17) ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר פַּר טָעוּן סְמִיכָה בִּזְקֵנִים וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טָעוּן סְמִיכָה בִּזְקֵנִים אֶלָּא בְּאַהֲרֹן.
Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the bull because only it requires that placing hands be performed by Elders of the Sanhedrin, but the goats brought for idol worship do not require that placing hands be performed by the Elders, but rather by Aaron, i.e., the High Priest.
Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the bull because only it requires that placing hands be performed by Elders of the Sanhedrin, but the goats brought for idol worship do not require that placing hands be performed by the Elders, but rather by Aaron, i.e., the High Priest.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ר׳ שמעון אומר: בא הכתוב להורות כי דווקא פר טעון סמיכה בזקנים, ואין שעירי עבודה זרה טעון סמיכה בזקנים, אלא באהרן, כלומר, הכהן הגדול סומך עליו.
Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the bull because only it requires that placing hands be performed by Elders of the Sanhedrin, but the goats brought for idol worship do not require that placing hands be performed by the Elders, but rather by Aaron, i.e., the High Priest.
הכל
(18) וּרְמִינְהוּ הַחַי הַחַי טָעוּן סְמִיכָה וְאֵין שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 טְעוּנִין סְמִיכָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חַי טָעוּן סְמִיכָה בְּאַהֲרֹן
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: With regard to the Yom Kippur scapegoat, the verse states: “And Aaron shall place both his hands upon the head of the live goat, and confess over him all the iniquities of the children of Israel, and all their transgressions, even all their sins” (Leviticus 16:21). The emphasis of “the live goat” indicates that with regard to communal offerings of goats, only the live goat, i.e., the scapegoat, requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the live goat to teach that it requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest,
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: With regard to the Yom Kippur scapegoat, the verse states: “And Aaron shall place both his hands upon the head of the live goat, and confess over him all the iniquities of the children of Israel, and all their transgressions, even all their sins” (Leviticus 16:21). The emphasis of “the live goat” indicates that with regard to communal offerings of goats, only the live goat, i.e., the scapegoat, requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the live goat to teach that it requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest,
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במקום אחר על הנאמר בשעיר המשתלח לעזאזל ״וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם...״ (שם טז, כא), ובא לשון הדגשה זו (״החי״) לומר — דווקא השעיר החי (שעיר המשתלח לעזאזל) הוא הטעון סמיכה, ואין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה, אלו דברי ר׳ יהודה. ואילו ר׳ שמעון אומר: הכתוב בא להורות כי דווקא השעיר החי טעון סמיכה באהרן, כלומר, בכהן גדול,
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: With regard to the Yom Kippur scapegoat, the verse states: “And Aaron shall place both his hands upon the head of the live goat, and confess over him all the iniquities of the children of Israel, and all their transgressions, even all their sins” (Leviticus 16:21). The emphasis of “the live goat” indicates that with regard to communal offerings of goats, only the live goat, i.e., the scapegoat, requires placing hands, but the goats brought for idol worship do not require placing hands; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Both offerings require placing hands. The verse specifies the requirement with regard to the live goat to teach that it requires that placing hands be performed by Aaron, i.e., the High Priest,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות צב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות צב., עין משפט נר מצוה מנחות צב. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צב., הערוך על סדר הש"ס מנחות צב., רש"י מנחות צב. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות צב. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות צב., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צב., אסופת מאמרים מנחות צב.
Menachot 92a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 92a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 92a, Attributed to R. Gershom Menachot 92a, Collected from HeArukh Menachot 92a, Rashi Menachot 92a, Attributed to Rashi Menachot 92a, Tosafot Menachot 92a, Steinsaltz Commentary Menachot 92a, Collected Articles Menachot 92a