×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִקִּיבְעָא לָא מְכַפְּרָא מִקּוּפְיָא מְכַפְּרָא.
The Gemara answers: A sin offering does not atone for violating a positive mitzva by its essence, since prohibitions and positive mitzvot are not of the same type, but it atones for it incidentally.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מקיבעא לא מכפרא – חטאת אעשה.
מקופיא מכפרא – הלכך על מי שמחוייב עולה כשרה כיון [דהפריש] עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה אבל מי שלא הפריש כלום ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה דאילו הוה מתחייב חטאת מכפר עשה מקופיא הלכך חייל שמיה אחטאתו שנשחטה לשמו לפוסלה.
ומשיבים: מקיבעא לא מכפרא [כפרה שהיא מקביעות אין חטאת מכפרת] על מצוות עשה, אבל מקופיא מכפרא [כפרה שהיא דרך אגב מכפרת].
The Gemara answers: A sin offering does not atone for violating a positive mitzva by its essence, since prohibitions and positive mitzvot are not of the same type, but it atones for it incidentally.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַר רָבָא עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

And Rava says: As for a burnt offering that one slaughtered not for its sake, it is still prohibited to sprinkle its blood not for its sake.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א ואמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמהאסור לזרוק דמה שלא לשמה.
And Rava says: As for a burnt offering that one slaughtered not for its sake, it is still prohibited to sprinkle its blood not for its sake.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא {דברים כ״ג:כ״ד} מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמוֹר וְגוֹ׳ אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי בַּהּ כּוּ׳ כִּדְרֵישׁ פִּירְקָא.

Why is this so? If you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. The Gemara elaborates: If you wish, cite a verse: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). The derivation from this verse was explained in 2a. If you wish, propose a logical argument: Just because one deviated from protocol in its slaughter, shall he continue to deviate from protocol in the rest of the sacrificial process? This is as it was stated at the beginning of the chapter (2a).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא קרא, איבעית אימא סברא [אם תרצה אמור מן המקרא, אם תרצה אמור סברה]. ומפרטים: איבעית אימא קרא [אם תרצה אמור מן המקרא], כמו שדרשו חכמים לעיל (ב,ב) דבר זה מן הכתוב: ״מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה׳ אלקיך נדבה אשר דברת בפיך״ וגו׳ (דברים כג, כד). איבעית אימא סברא [אם תרצה אמור סברה]: וכי משום דשני [ששינה] בה ועשה שלא כראוי פעם אחת, יחזור וישנה בה? כדריש פירקא [כמו שנאמר בתחילת הפרק שבמסכת זו] (ב,א).
Why is this so? If you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. The Gemara elaborates: If you wish, cite a verse: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed freely to the Lord your God, even that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). The derivation from this verse was explained in 2a. If you wish, propose a logical argument: Just because one deviated from protocol in its slaughter, shall he continue to deviate from protocol in the rest of the sacrificial process? This is as it was stated at the beginning of the chapter (2a).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר רָבָא עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה שְׁחָטָהּ בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ פְּסוּלָה אבְּשִׁינּוּי בְּעָלִים כְּשֵׁרָה דְּאֵין בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה.

And Rava says: With regard to a burnt offering that is brought by its owner’s heirs after his death, if one slaughtered it with a deviation from the type of offering, i.e., for the sake of another type of offering, it is unfit, i.e., it does not satisfy the owner’s obligation, and the heirs must therefore bring another offering. But if it was slaughtered with a deviation with regard to the owner, i.e., for the sake of another person, it is fit, as the offering has no legal owner after the owner’s death.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחר מיתה – שמת בעליה והקריבה היורש.
פסולה – לא עלתה וצריך היורש להביא אחרת.
ב ואמר רבא: עולה הבאה לאחר מיתה של המפריש, שהיורשים מקריבים אותה, אם שחטה הכהן בשינוי קודש כלומר, לשם קרבן אחר — הרי היא פסולה שלא עלתה לבעליה, וצריך היורש להביא קרבן נוסף לחובתו. אבל אם שחטה בשינוי בעליםכשרה, שאין היורש צריך להביא קרבן אחר, ומדוע? שאין בעלים לאחר מיתה.
And Rava says: With regard to a burnt offering that is brought by its owner’s heirs after his death, if one slaughtered it with a deviation from the type of offering, i.e., for the sake of another type of offering, it is unfit, i.e., it does not satisfy the owner’s obligation, and the heirs must therefore bring another offering. But if it was slaughtered with a deviation with regard to the owner, i.e., for the sake of another person, it is fit, as the offering has no legal owner after the owner’s death.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי דַּוְקָא קָאָמַר מָר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה וּבָעֵי לְאֵיתוֹיֵי עוֹלָה אַחֲרִיתִי אוֹ דִּלְמָא דְּאִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבֵּיהּ מְכַפְּרָא.

And Rav Pineḥas, son of Rav Ami, says that an offering has an owner after its owner’s death, specifically, the heir. Rav Ashi said to Rav Pineḥas, son of Rav Ami: Is the Master saying that an offering actually has an owner after its owner’s death, and that if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir must bring another burnt offering, contrary to the opinion of Rava? Or perhaps the Master is merely saying that if the heir has several violations of positive mitzvot, the offering atones for them, but still if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir is not required to bring another offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש בעלים – שהיורש הוא בעליה.
דוקא קאמר מר – אי פליגי אדרבא ובעי לאתויי אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה דיורש מכפרא אם לא שינה בה ומיהו היכא דשני לא בעי לאיתויי אחריתי דהא איהו לא נדר מידי.
ורב פנחס בריה [בנו] של רב אמי אמר: יש בעלים לאחר מיתה. אמר ליה [לו] רב אשי לרב פנחס בריה [בנו] של רב אמי: דוקא קאמר מר [האם בדיוק, בהחלט אומר אדוני] שיש בעלים לאחר מיתה, בניגוד לדברי רבא, ובעי לאיתויי [וצריך להביא] היורש עולה אחריתי [אחרת] אם שינה הבעלים. או דלמא [שמא] הכוונה רק לומר דאי איכא [שאם יש] כמה מצוות עשה גביה [אצלו] שעבר היורש עליהן מכפרא [מכפרת] העולה, אבל אין זה מחייב להביא קרבן נוסף אם שינה?
And Rav Pineḥas, son of Rav Ami, says that an offering has an owner after its owner’s death, specifically, the heir. Rav Ashi said to Rav Pineḥas, son of Rav Ami: Is the Master saying that an offering actually has an owner after its owner’s death, and that if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir must bring another burnt offering, contrary to the opinion of Rava? Or perhaps the Master is merely saying that if the heir has several violations of positive mitzvot, the offering atones for them, but still if it was slaughtered for the sake of the wrong owner, the heir is not required to bring another offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ דַּוְקָא קָאָמֵינָא.

Rav Pineḥas said to him: I am saying that the heir is actually the owner, and if the offering was slaughtered for someone else, he must bring another offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו]: בדוקא קאמינא [אני אומר], שלדעתי חובה על היורשים להביא אחר.
Rav Pineḥas said to him: I am saying that the heir is actually the owner, and if the offering was slaughtered for someone else, he must bring another offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר רָבָא עוֹלָה דּוֹרוֹן הִיא הֵיכִי דָמֵי אִי דְּלֵיכָּא תְּשׁוּבָה {משלי כ״א:כ״ז} זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה וְאִי דְּאִיכָּא תְּשׁוּבָה הָתַנְיָא בעָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ דּוֹרוֹן הוּא.

And Rava says: A burnt offering is a gift [doron] to God; its essential purpose is not atonement. Rava supports his assertion: What are the circumstances under which a burnt offering atones for violating a positive mitzva? If one brings a burnt offering without repentance for his transgression, he may not sacrifice it at all, as “the sacrifice of the wicked is an abomination” (Proverbs 21:27). And if there is repentance, isn’t it taught in a baraita that if one violates a positive mitzva and repents, God forgives him before he even moves from his place? If so, why is he required to bring an offering? Rather, conclude from it that a burnt offering is a gift that one brings in order to appease God even after he is forgiven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולה דורון היא – אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש אלא אחר שכפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים כאדם שסרח במלך וריצהו ע״י פרקליטין וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו.
היכי דמי – כלומר היכי דמי שתהא באה לכפרה.
אי דליכא תשובה – אעבירות עשה שבידו.
זבח רשעים תועבה – פסוק הוא במשלי (כא).
עולה דורון היא – אע״ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דהא מכפרא מקיבעא.
ג ואמר רבא: עולהדורון (מתנה) היא למקום, ולא קרבן שבא לכפרה. והוא מוכיח את דבריו כך: שהרי היכי דמי [באיזה מקרה מדובר]? אי דליכא [אם שאין בידו] תשובה, שעבר על מצוות עשה ולא חזר בתשובה אסור לקבל ממנו את קרבנו, שהרי נאמר ״זבח רשעים תועבה״ (משלי כא, כז)! ואי דאיכא [ואם שיש] תשובה שכבר שב על עוונותיו — התניא [הרי שנויה ברייתא]: עבר על מצות עשה ושב, לא זז משם עד שמוחלים לו, וכיון שמוחלים לו למה מביא קרבן? אלא שמע מינה [למד מכאן] שדורון הוא שמביא כדי להתרצות לקונו.
And Rava says: A burnt offering is a gift [doron] to God; its essential purpose is not atonement. Rava supports his assertion: What are the circumstances under which a burnt offering atones for violating a positive mitzva? If one brings a burnt offering without repentance for his transgression, he may not sacrifice it at all, as “the sacrifice of the wicked is an abomination” (Proverbs 21:27). And if there is repentance, isn’t it taught in a baraita that if one violates a positive mitzva and repents, God forgives him before he even moves from his place? If so, why is he required to bring an offering? Rather, conclude from it that a burnt offering is a gift that one brings in order to appease God even after he is forgiven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) (חטא״ת ע״ל מ״י מכפ״ר עול״ה לאח״ר דורו״ן סימ״ן).

The Gemara states a mnemonic for this series of statements by Rava: A sin offering atones for who, a burnt offering after a gift.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(חטא״ת ע״ל מ״י מכפ״ר עול״ה לאח״ר דורו״ן, סימ״ן).
The Gemara states a mnemonic for this series of statements by Rava: A sin offering atones for who, a burnt offering after a gift.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תניא נָמֵי הָכִי א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חַטָּאת לָמָּה בָּאָה לָמָּה בָּאָה לְכַפֵּר אֶלָּא גלָמָּה בָּאָה לִפְנֵי עוֹלָה לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס [רִיצָּה פְּרַקְלִיט נִכְנָס] דּוֹרוֹן אַחֲרָיו.:

This last statement of Rava is also taught in a baraita: Rabbi Shimon said: For what purpose is a sin offering brought? The Gemara interrupts: For what purpose is it brought? Is it not brought to atone for a transgression? Rather, Rabbi Shimon clearly meant: For what reason is it brought before a burnt offering in all circumstances where both are brought? Rabbi Shimon answered: It is comparable to an advocate [lifraklit] who enters before the king to convince him to pardon the defendant. Once the advocate has appeased the king, the gift is brought in after him.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה באה לפני עולה – כל מקום שמביא חטאת ועולה חטאת קודם כדיליף לקמן בפרק כל התדיר (דף פט.).
פרקליט – מליץ טוב.
ריצה פרקליט – אע״ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כדאמר בפרק בתרא דכריתות (כריתות כו.) ואפילו הם חטאתם קודמת לעולה דלא חלקה תורה.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], שזהו עניינו של קרבן עולה, אמר ר׳ שמעון: חטאת למה באה? ותוהים: למה באה? הרי באה לכפר! אלא למה באה החטאת לפני עולה? הרי זה דומה לפרקליט (עורך דין, סניגור) שנכנס אל המלך, כדי לדבר בזכותו של נאשם כדי שיימחל לו עוונו, ולאחר [שריצה פרקליט, נכנס] דורון אחריו.
This last statement of Rava is also taught in a baraita: Rabbi Shimon said: For what purpose is a sin offering brought? The Gemara interrupts: For what purpose is it brought? Is it not brought to atone for a transgression? Rather, Rabbi Shimon clearly meant: For what reason is it brought before a burnt offering in all circumstances where both are brought? Rabbi Shimon answered: It is comparable to an advocate [lifraklit] who enters before the king to convince him to pardon the defendant. Once the advocate has appeased the king, the gift is brought in after him.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חוּץ מִן דהַפֶּסַח הוְהַחַטָּאת כּוּ׳.: פֶּסַח מְנָלַן.

§ The mishna teaches that all offerings are fit even if slaughtered not for their sake, except for the Paschal offering and the sin offering. The Gemara asks: From where do we derive that a Paschal offering is required to be slaughtered for its sake?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסח מנלן – בין למצוה בין לעכב דקס״ד לא אתי לן כשאר זבחים משלמים דלא כתיב בההוא קרא דזאת התורה דאיתרבי כל הזבחים מיניה למצוה.
ד שנינו במשנה כי כל הקרבנות שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים, חוץ מן הפסח והחטאת, שאם נשחטו שלא לשמם — פסולים לגמרי. ושואלים: פסח מנלן [מנין לנו] שצריך שיישחט לשמו?
§ The mishna teaches that all offerings are fit even if slaughtered not for their sake, except for the Paschal offering and the sin offering. The Gemara asks: From where do we derive that a Paschal offering is required to be slaughtered for its sake?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דִּכְתִיב {דברים ט״ז:א׳} שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם פֶּסַח.

The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “Observe the month of the spring and offer [ve’asita] the Paschal offering” (Deuteronomy 16:1), teaching that all of the actions [asiyyotav] of the Paschal offering, all of its sacrificial rites, must be performed for the sake of the Paschal offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״שמור את חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלקיך״ (דברים טז, א), לומר שיהו כל עשיותיו לשם פסח.
The Gemara answers: It is derived from a verse, as it is written: “Observe the month of the spring and offer [ve’asita] the Paschal offering” (Deuteronomy 16:1), teaching that all of the actions [asiyyotav] of the Paschal offering, all of its sacrificial rites, must be performed for the sake of the Paschal offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַשְׁכְּחַן שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ שִׁינּוּי בְּעָלִים מְנָלַן.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that deviation from the type of offering is prohibited. From where do we derive that deviation with regard to the owner is also prohibited?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן [מצאנו] ששינוי קודש פוסל בו, שינוי בעלים מנלן [מנין לנו]?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that deviation from the type of offering is prohibited. From where do we derive that deviation with regard to the owner is also prohibited?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דִּכְתִיב {שמות י״ב:כ״ז} וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם פֶּסַח אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים.

The Gemara answers that this is derived from a verse, as it is written: “And you shall say: It is the sacrifice [zevaḥ] of the Lord’s Passover” (Exodus 12:27), which indicates that the slaughter [zeviḥa] must be performed for the sake of the Paschal offering. If the verse is not necessary in order to derive the matter of deviation from the type of offering, as that halakha is derived from Deuteronomy 16:1, apply it to the matter of deviation with regard to the owner.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרתם זבח פסח – האי קרא כתיב ברישא ושמור את חודש האביב הוה ליה לאוקומי [בשינוי בעלים] באם אינו ענין אלא משום דכייל בה כל עבודות דכתיב ועשית פסח [דמשמע] מסתמא כל עשיות הלכך מוקי ליה לשינוי קודש.
דכתיב [שנאמר]: ״ואמרתם זבח פסח הוא״ (שמות יב, כז), לומר שתהא זביחה לשם פסח. ואם כתוב זה אינו ענין לשינוי קודש, שכבר למדנו מכתוב אחר, תניהו ענין לשינוי בעלים.
The Gemara answers that this is derived from a verse, as it is written: “And you shall say: It is the sacrifice [zevaḥ] of the Lord’s Passover” (Exodus 12:27), which indicates that the slaughter [zeviḥa] must be performed for the sake of the Paschal offering. If the verse is not necessary in order to derive the matter of deviation from the type of offering, as that halakha is derived from Deuteronomy 16:1, apply it to the matter of deviation with regard to the owner.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָלַן.

The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner. From where do we derive that these intentions are indispensable and, if lacking, disqualify the offering?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן [מצאנו] איפוא מקור למצוה כלומר, שלכתחילה יש לעשותו לשמו ולשם בעליו, אבל לעכב מנלן [מנין לנו] שאם שינה פסל?
The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner. From where do we derive that these intentions are indispensable and, if lacking, disqualify the offering?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר קְרָא {דברים ט״ז:ב׳} וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳.

The Gemara answers: The verse states: “And you shall sacrifice [vezavaḥta] the Paschal offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2). By repeating the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner, the Torah indicates that these two intentions are both indispensable to the sacrificial process.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזבחת פסח – בסוף התודה (מנחות פב.) דריש לה במשנה לדבר שבחובה [שהיא באה מן החולין] והתם בגמרא נמי מייתי דרשא דהכא.
אמר קרא [המקרא]: ״וזבחת פסח לה׳ אלהיך״ וגו׳ (דברים טז, ב), והחזרה על הציווי באה ללמדנו שדבר זה מעכב בקרבן.
The Gemara answers: The verse states: “And you shall sacrifice [vezavaḥta] the Paschal offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd” (Deuteronomy 16:2). By repeating the mitzva to sacrifice the Paschal offering for its sake and for the sake of its owner, the Torah indicates that these two intentions are both indispensable to the sacrificial process.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא הַאי וְזָבַחְתָּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִנַּיִן לְמוֹתַר ופֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:ב׳} וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים מִכָּאן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁיְּהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר וּמַאי נִיהוּ שְׁלָמִים.

Rav Safra objects to this: Does this verse: “And you shall sacrifice,” come to teach this halakha? It is necessary for the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering, an animal consecrated but not ultimately sacrificed on Passover eve, is sacrificed as a peace offering afterward? It is derived from that which is stated: “And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd.” The verse is difficult: But isn’t a Paschal offering brought only from the lambs and from the goats? From here it is derived that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd. And what is that? It is a peace offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מותר הפסח – שאבד ונתכפר באחר ונמצא הראשון.
לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר – היינו שלמים שהן באין מכל צאן ומכל בקר בין זכרים בין נקבות מה שאין כן בשאר זבחים שהוקבעו או בזכר או בנקבה עולה ואשם הוקבעו בזכרים חטאת הוקבע בנקבות והוקבע בזכרים כגון שעיר נשיא אינו בא בנקבה.
ומאי ניהו שלמים – דעולה ליכא למימר דאינה באה מכל צאן ובקר כדפי׳ בקונטרס דאינה באה נקבה ועוד איכא לקמן תלתא קראי וההוא דאם כבש מוכח בהדיא דהוי שלמים ועוד דדוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים ולא אצל קדשי קדשים כדלקמן (דף ט.).
מתקיף לה [מקשה על כך] רב ספרא: האי [זה] הפסוק ״וזבחת״ להכי [לכך] הוא דאתא [שבא]? האי מיבעי ליה [פסוק זה נצרך לו] לכ דברי רב נחמן, שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח קרבן שהוקדש לשם פסח ולא הוקרב, שקרב שלמים לאחר הפסח? שנאמר: ״וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר״ (דברים טז, ב), ויש לתמוה: כיצד נאמר בקר? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא מכאן למותר הפסח שיהא ראוי לדבר (לקרבן) הבא הן מן הצאן והן מן הבקר, ומאי ניהו [ומה הוא זה]? קרבן שלמים!
Rav Safra objects to this: Does this verse: “And you shall sacrifice,” come to teach this halakha? It is necessary for the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: From where is it derived that a leftover Paschal offering, an animal consecrated but not ultimately sacrificed on Passover eve, is sacrificed as a peace offering afterward? It is derived from that which is stated: “And you shall sacrifice the Passover offering unto the Lord, your God, of the flock and the herd.” The verse is difficult: But isn’t a Paschal offering brought only from the lambs and from the goats? From here it is derived that a leftover Paschal offering should be sacrificed as an offering brought both from the flock and from the herd. And what is that? It is a peace offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לְכִדְרַב נַחְמָן שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב לְמִצְוָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים לְמִצְוָה הוּא לְעַכֵּב בֵּין הָכָא וְהָכָא.

Rather, Rav Safra says that the verses should be expounded as follows: The verse “And you shall sacrifice the Paschal offering” teaches the statement of Rav Naḥman, that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering. The verse: “Observe the month of the spring and offer the Paschal offering” (Deuteronomy 16:1), teaches that there is a mitzva to sacrifice the Paschal offering without deviation from the type of offering. The verse: “And you shall say: It is the sacrifice of the Lord’s Passover” (Exodus 12:27), teaches that there is a mitzva to slaughter it without deviation with regard to the owner. The term “it is” in the latter verse teaches that both here and there, i.e., with regard to both the offering and the owner, proper intent is indispensable.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למצוה בשינוי קודש – בכולהו עשיות ילפינן מיניה דהא כתיב ועשית.
הוא – משמע פסח הוא בהוייתו לשמו כשר שלא לשמו פסול.
דהכא והכא – בשינוי קודש ובשינוי בעלים דהוא משמע אתרוייהו כשהוא עשוי כמצותו משמע.
וזבחת פסח לכדרב נחמן – בסיפרי פרשת עשר תעשר דריש כולהו בשנוי קודש והכי איתא התם וזבחת אין לי אלא זביחה שאר עבודות מנין ואשינוי [קודש] קאי ת״ל ועשית יכול אף הקטר חלבו ת״ל וזבחת ואין זה בסוגיא שלנו.
הוא לעכב בין הכא בין הכא – בשינוי קודש בכל עבודות בשינוי בעלים בזביחה אע״ג דהוא בזביחה כתיב בפרשת בא אל פרעה וקרא דועשית בפרשת ראה אנכי מכל מקום משמע הוא בהוייתו כשהוא עשוי כמצותו כדפי׳ בקונטרס והשתא הא דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנא לן אשינוי בעלים קאי עוד יש לפרש דבין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים קבעי מנא לן לעכב דהוא קאי דוקא אזביחה ומדאפקיה רחמנא לשינוי בעלים בלשון שינוי קודש אית לן לאוקומי הא דזביחה לעכב בין בשינוי בעלים בין בשינוי קודש ושינוייא דהואיל וגלי גלי לא ניחא להאי פירושא כמו לפירוש קמא.
אלא אמר רב ספרא כך נדרשים הפסוקים שהובאו לעיל: מה שנאמר ״וזבחת פסח״ אכן בא ללמד לכ דברי רב נחמן, למותר הפסח. מה שנאמר ״שמור את חדש האביב ועשית פסח״ (דברים טז, א)למצוה בשינוי קודש שמצוה לשוחטו לשמו. ומה שנאמר: ״ואמרתם זבח פסח״ (שמות יב, כז), אם אינו ענין לשינוי קודש — תנהו לשינוי בעלים למצוה. ומה שנאמר באותו כתוב ״הוא״ — הרי זה להדגשה, שלא ישנהו ממה שהוא, ובא לעכב (ולפסול בדיעבד) בין הכא [כאן] בשינוי קודש ובין הכא [כאן] בשינוי בעלים.
Rather, Rav Safra says that the verses should be expounded as follows: The verse “And you shall sacrifice the Paschal offering” teaches the statement of Rav Naḥman, that a leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering. The verse: “Observe the month of the spring and offer the Paschal offering” (Deuteronomy 16:1), teaches that there is a mitzva to sacrifice the Paschal offering without deviation from the type of offering. The verse: “And you shall say: It is the sacrifice of the Lord’s Passover” (Exodus 12:27), teaches that there is a mitzva to slaughter it without deviation with regard to the owner. The term “it is” in the latter verse teaches that both here and there, i.e., with regard to both the offering and the owner, proper intent is indispensable.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאַשְׁכְּחַן זְבִיחָה שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי.

Rav Safra continues: And we found a source for slaughter. From where do we derive that other sacrificial rites must also be performed for the sake of the owner or the offering is disqualified? Since the Torah revealed that this intention is indispensable to the proper slaughter of the Paschal offering, it thereby revealed that it is critical to proper performance of the other rites as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואשכחן זביחה – בשינוי [קודש ובשינוי] בעלים.
ושואלים: ואשכחן [ומצאנו] איפוא זביחה שנזכרה במפורש בפסוקים אלה, שאר עבודות מנלן [מנין לנו] שגם בהן הדין כן? ומשיבים: הואיל וגלי גלי [וגילה גילה] כיון שגילה הכתוב שהיא לעיכוב, שכל שינוי בזביחה פוסל, אנו למדים שכן היא גם בשאר עבודות.
Rav Safra continues: And we found a source for slaughter. From where do we derive that other sacrificial rites must also be performed for the sake of the owner or the offering is disqualified? Since the Torah revealed that this intention is indispensable to the proper slaughter of the Paschal offering, it thereby revealed that it is critical to proper performance of the other rites as well.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב אָשֵׁי אָמַר הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי לָא אָמְרִינַן אֶלָּא [עֲבוֹדוֹת] מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:ל״ז} זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְגוֹ׳.

Rav Ashi says: We do not say that since the Torah revealed that this halakha is indispensable to slaughter, it thereby revealed that it is indispensable to the other rites as well. Rather, from where do we derive that it is indispensable to the other sacrificial rites? It is derived from a verse, as it is written: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37), indicating that all offerings must, like a peace offering, be sacrificed for their own sake.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר: דרך זו של ״הואיל וגלי גלי״ לא אמרינן [אין אנו אומרים] ואין זו ראיה. אלא [שאר עבודות] מנלן [מנין לנו]? דכתיב [שנאמר]: ״זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״ וגו׳ (ויקרא ז, לז), ובפסוק זה הוקשו כל הקרבנות לשלמים לענין שייעשו לשמם (לעיל ד,ב).
Rav Ashi says: We do not say that since the Torah revealed that this halakha is indispensable to slaughter, it thereby revealed that it is indispensable to the other rites as well. Rather, from where do we derive that it is indispensable to the other sacrificial rites? It is derived from a verse, as it is written: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37), indicating that all offerings must, like a peace offering, be sacrificed for their own sake.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְתַנְיָא {ויקרא ז׳:ל״ח} בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קׇרְבְּנֵיהֶם זֶה בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח.

And it is taught in a baraita: In the verse: “In the day that he commanded the children of Israel to present their offerings” (Leviticus 7:38), this word, i.e., “offerings,” is referring to the firstborn animal, the animal tithe, and the Paschal offering, which are not mentioned in the previous verse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום צוותו – סמוך לזאת התורה ודרשינן סמוכין ביום צוותו להקריב את קרבניהם לרבות קרבנות שלא הוזכרו במקרא בענין שלמעלה.
ותניא [ושנויה ברייתא] על הכתוב הסמוך: ״ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם״ (ויקרא ז, לח) — ״קרבניהם״ זה בכור ומעשר ופסח, שלא נזכרו בפסוק הקודם, וכאן
And it is taught in a baraita: In the verse: “In the day that he commanded the children of Israel to present their offerings” (Leviticus 7:38), this word, i.e., “offerings,” is referring to the firstborn animal, the animal tithe, and the Paschal offering, which are not mentioned in the previous verse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לְמִצְוָה אַף כׇּל בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים לְמִצְוָה.

The text juxtaposes all types of offerings mentioned in both verses with a peace offering, indicating that just as one who sacrifices a peace offering is required to do so with the proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, and in addition, the halakha of proper intent is only as a mitzva, not as an indispensable requirement, so too, in the case of any type of offering that must have proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, the halakha of proper intent is only as a mitzva. Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier repeat the halakha to teach that it is indispensable with regard to slaughter.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף כל כו׳ – הלכך מצוה בפסח ילפינן משלמים דרבינן להו לעיל לשינוי קודש ולשינוי בעלים (ועשית פסח לעכב בכל עשיותיו בשינוי קדש ואמרתם זבח פסח לעכב בזביחה בשינוי בעלים).
מה שלמים בין בזביחה בין בשאר עבודות לא חלקת בהן – וא״ת כיון דכתיב ועשית פסח לעכב בשינוי קודש בכל עשיות לשתוק קרא מזביחה ותיתי משלמים דמה שלמים לא חלקת בין בשינוי קודש לשינוי בעלים למצוה אף לפסח לא תחלוק לעכב.
הקישו הכתוב יחד עם שאר כל הקרבנות לשלמים: מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן [צריכים אנו] למצוה, אף כל הקרבנות, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים למצוה. ומאחר שהיקשנו את הפסח לשלמים — יש ללמוד מהיקש זה דין נוסף שבו יהא דין הפסח
The text juxtaposes all types of offerings mentioned in both verses with a peace offering, indicating that just as one who sacrifices a peace offering is required to do so with the proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, and in addition, the halakha of proper intent is only as a mitzva, not as an indispensable requirement, so too, in the case of any type of offering that must have proper intent, both concerning deviation from the offering and concerning deviation with regard to the owner, the halakha of proper intent is only as a mitzva. Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier repeat the halakha to teach that it is indispensable with regard to slaughter.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְכִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין זְבִיחָה בֵּין שְׁאָר עֲבוֹדוֹת לֹא חָלַקְתָּ בָּהֶן לְמִצְוָה אַף פֶּסַח לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת לְעַכֵּב (מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הוּא בִּזְבִיחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב).

And the juxtaposition of the peace offering with the Paschal offering indicates that a Paschal offering is similar to a peace offering in another respect: Just as with regard to a peace offering, you did not distinguish between slaughter and the other rites with regard to the mitzva ab initio of proper intent, so too, with regard to the Paschal offering, do not distinguish between slaughter and the other sacrificial rites with regard to the halakha that proper intent is indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשלמים – כלומ׳ כיון דגלי קרא עכובא בזביחה ילפינן שאר עבודות לעכובא מהיקשא דמצוה כשלמים מה שלמים כו׳.
כשלמים: מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהן למצוה, שבכולן מצוה לעשותם לשמם, אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות, וכמו בזביחה — כך בשאר העבודות, הציווי אינו רק למצוה אלא לעכב. (משום שנאמר ״הוא״ בזביחה אינו אלא לעכב).
And the juxtaposition of the peace offering with the Paschal offering indicates that a Paschal offering is similar to a peace offering in another respect: Just as with regard to a peace offering, you did not distinguish between slaughter and the other rites with regard to the mitzva ab initio of proper intent, so too, with regard to the Paschal offering, do not distinguish between slaughter and the other sacrificial rites with regard to the halakha that proper intent is indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אֶלָּא הוּא לְמָה לִי.

The Gemara asks: Rather, since the indispensability of proper intent with regard to the Paschal offering is derived from its juxtaposition with the peace offering, why do I need the term “it is” to be written in Exodus 12:27? What is derived from there?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסי׳ אלא הוא למה לי לכדתניא [וכו׳] אבל אשם לא נאמר כו׳ – ול״ג כל מקום שנאמר בזביחה אינו אלא לעכב דהך ברייתא לקמן היא בפירקין בדינא ר׳ אליעזר ורבי יהושע ול״ג ליה.
אלא הוא למה לי – לקמן בפרק בית שמאי (זבחים לז:) ובפסחים פרק מי שהיה טמא (פסחים צז.) דריש הוא דפסח למעוטי תמורת פסח ותרי הוא כתיבי ובפסחים בסוף תמיד נשחט (דף סב:) דריש רבי אליעזר מהוא דפסח לא הוא כשר לשם אחרים ולא אחרים כשרין לשמו ורבי אליעזר לטעמיה דאית ליה עכובא באשם ולא מוקי ליה למימר אבל אשם לא נאמר בו הוא כו׳.
ושואלים: אלא כיוון שהדבר נלמד מן ההיקש, המלה ״הוא״ למה לי? ומשיבים: להדגיש שדווקא בפסח הדין כן, ולא בקרבן אשם.
The Gemara asks: Rather, since the indispensability of proper intent with regard to the Paschal offering is derived from its juxtaposition with the peace offering, why do I need the term “it is” to be written in Exodus 12:27? What is derived from there?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) כִּדְתַנְיָא נֶאֱמַר בְּפֶסַח הוּא בִּשְׁחִיטָה לְעַכֵּב אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרָיו כָּשֵׁר.:

The Gemara answers: This is written to teach that this requirement is indispensable only in the case of a Paschal offering, and not in the case of a guilt offering. As it is taught in a baraita: Concerning the Paschal offering, the term “it is” is stated with regard to slaughter in Exodus 12:27 to teach that intent for the owner is indispensable. But concerning a guilt offering, the term “it is” is stated only after the verse mentions the burning of the sacrificial portions, and since a guilt offering itself is fit even when its portions were not burned on the altar at all, intent for the sake of the owner at this point is certainly not indispensable.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכדתניא – כלומר לגלויי על הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיניה כדמהדר ליה רבי יהושע לר׳ אליעזר לקמן בפירקין (זבחים י:) שהיה דורש אשם הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול וקא מהדר ליה רבי יהושע פסח נאמר בו הוא בשחיטה לפיכך שלא לשמו פסול אבל אשם כו׳.
כל מקום שנאמר הוא בזביחה – פירש בקונטרס ולא גרסינן ליה משום דליתיה בברייתא דלקמן ואין למחוק בשביל כך הספרים דאפשר שהיא בברייתא בשום מקום בתוספתא.
כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: נאמר בפסח ״הוא״ בשחיטה (״זבח פסח הוא״) ולכן הרי זה לעכב, אבל אשם לא נאמר בו המלה ״הוא״ אלא לאחר הקטרת אימורין, וכיון שהוא עצמו אשם שלא הוקטרו אימוריו כשר — אין ״הוא״ האמור בזה לעכב כלל.
The Gemara answers: This is written to teach that this requirement is indispensable only in the case of a Paschal offering, and not in the case of a guilt offering. As it is taught in a baraita: Concerning the Paschal offering, the term “it is” is stated with regard to slaughter in Exodus 12:27 to teach that intent for the owner is indispensable. But concerning a guilt offering, the term “it is” is stated only after the verse mentions the burning of the sacrificial portions, and since a guilt offering itself is fit even when its portions were not burned on the altar at all, intent for the sake of the owner at this point is certainly not indispensable.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) חַטָּאת מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:ל״ג} וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְחַטָּאת שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת.

§ The Gemara asks: From where do we derive that if a sin offering is sacrificed for the sake of the wrong type of offering or one other than its owner, it is disqualified? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), teaching that the slaughter must be performed for the sake of a sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה ושואלים: חטאת מנלן [מנין לנו] שאם משנה בה פוסל אותה? דכתיב [שנאמר]: ״ושחט אתה לחטאת״ (ויקרא ד, לג), שתהא שחיטה לשם חטאת.
§ The Gemara asks: From where do we derive that if a sin offering is sacrificed for the sake of the wrong type of offering or one other than its owner, it is disqualified? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), teaching that the slaughter must be performed for the sake of a sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה קַבָּלָה מְנָלַן דִּכְתִיב

The Gemara asks: We found a source with regard to slaughter. From where do we derive this with regard to collection of the blood? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן [מצאנו] דין זה בשחיטה, קבלה מנלן [מנין לנו] שצריכה להיות לשם חטאת? ומשיבים: ממה דכתיב [שנאמר]:
The Gemara asks: We found a source with regard to slaughter. From where do we derive this with regard to collection of the blood? The Gemara answers: It is derived from this verse, as it is written:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים ז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים ז:, תוספות זבחים ז:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים ז:, אסופת מאמרים זבחים ז:

Zevachim 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 7b, Rashi Zevachim 7b, Tosafot Zevachim 7b, Steinsaltz Commentary Zevachim 7b, Collected Articles Zevachim 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144