חדא דהיינו קמייתא. פי׳ דמה לי קומץ בשתיקה ולבונה במחשבה ומה לי לבונה בשתיקה וקומץ במחשבה, הא כיון דתנא דקומץ בשתיקה ולבונה במחשבה לר׳ מאיר פגל כ״ש דיש לנו לומר בלבונה בשתיקה וקומץ במחשבה דקומץ עיקר טפי דפיגול ואם משום דתנן דלא פגל כיון דחצי מתיר הוא דאין לחלק בין קומץ ללבונה אע״ג דקומץ עיקר כמו כן יש לנו לומר מנחה היא טפי מלבונה, אבל אילא נימא וכבר כו׳ אלא דנתני לה כדמתניא נתן הקומץ בשתיקה והלבונה במחשבה ליכא לאקשויי היינו קמייתא דמה לי קומץ בשתיקה ולבונה במחשבה ומה לי קומץ במחשבה ולבונה בשתיקה הא והא בחצי מתיר פגל משום דתנא קתני חדא לרבותא דר׳ מאיר וחדא לרבותא דרבנן דתנא דקומץ בשתיקה ולבונה במחשבה לרבותא דר׳ מאיר דאע״ג דליכא למימר בה על דעת ראשונה עשה אפי׳ הכי פגל משום דאית ליה מפגלין בחצי מתיר ותנא קומץ במחשבה ולבונה בשתיקה להודיעך כח דרבנן דאע״ג דאיכא למימר על דעת ראשונה עושה אפי׳ הכי לא פגל עד שיפגל בכל המתיר. ומאי דנקט קומץ בשתיקה ולבונה במחשבה קומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ולא נקטה בלבונה בשתיקה וקומץ במחשבה ולבונה במחשבה וקומץ בשתיקה חדא משום דאית ליה למנקט קומץ ראשון לפי שהיה נקטר קודם לבונה הילכך יש לו לקחת קומץ הראשון בין תהיה השתיקה ראשונה בין תהיה המחשבה ראשונה, ועוד טעם אחר דכיון דתנא השתיקה ראשונה לרבותא דר׳ מאיר והמחשבה ראשונה לרבותא דרבנן הוי טפי רבותא לר׳ מאיר כשהשתיקה ראשונה הויא בקומץ מדלהוי בלבונה דהוי רבותא טפי דאע״ג דלא חשב כי אם בלבונה שאינה עיקר כמו קומץ וחשב בה באחרונה דבה פגל וכ״ש אם חשב בקומץ, וג״כ קומץ במחשבה הויא רבותא טפי לרבנן מלבונה בראשונה במחשבה דאע״ג דהוי קומץ שהוא עיקר טפי במחשבה בראשונה ואפילו הכי לא פגל ולא אמרי׳ אף בהכי דעל דעת ראשונה עושה וכ״ש בלבונה בראשונה במחשבה דלא אמרי׳ בקומץ הכא דעל דעת הראשונה עושה הילכך נקט קומץ ראשון בין במחשבה בין בשתיקה ולא נקט לבונה מטעמא דפרי׳:
ועוד התניא אח״כ, ר״ל בברייתא אחרינא דהא בהך ברייתא לא קתני ואח״כ, ואי הוה תני בה ואחר כך לא היה מגיה לומר ואימא וכבר. שהרי לפי מאי דמתניא נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה והוה פריך דפשטה משמע ואת הלבונה בשתיקה אחר שנתן הקומץ במחשבה היה יכול לתרץ לו דאינו ר״ל והלבונה בשתיקה אחר שנתן הקומץ במחשבה אלא ר״ל וכבר נתן הלבונה בשתיקה שהרי בברייתא לא הזכיר מתי נתן הלבונה בשתיקה ואע״ג דמשמע טפי דר״ל אחר הקומץ הנזכר מ״מ אינו רחוק כל כך שיאמר והלבונה בשתיקה קודם באיזה זמן שראוי לאפגולי בה, אבל אם היה בברייתא ואח״כ, לא היה יכול לתרץ כן אם לא שיגיה הברייתא ולא היה לו לומר אימא וכבר נתן, אלא היה לו לומר תני וכבר דר״ל שיגיהנה, אבל אימא וכבר אינו מגיה הברייתא אלא שאומר אתה מפרש והלבונה בשתיקה שנשנה בברייתא ר״ל אחר הקומץ שנתן במחשבה, לא תימא הכי ר״ל אחר הקומץ אלא אימא וכבר, דתפרשנו וכבר:
ועוד אי הוה תנא בה ואח״כ והוה משני ליה אימא וכבר מה הוה פריך ליה ועוד הא תנא ואח״כ והלא הוא רואה שהוא מגיה אותה ומיד יקשה לו והא קתני ואח״כ דמשמע כאלו לא ידע שנשנית ואח״כ והלא היה יודע ששנוי בה ואח״כ אלא שהיה מגיה אותה ואי הוה פריך ליה דאין לו להגיה הוה ליה למימר הכי הפוכי ברייתא לא מפכינן אלא צ״ל כדפריש׳ דמברייתא אחריתי דתני בה ואח״כ פריך:

תרגמא רב חנינא בשתי דעות, פי׳ הא׳ הקטיר קומץ במחשבה ואח״כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה דמשום הכי פליגי רבנן דליכא למימר על דעת ראשונ׳ עושה, ל״ה:
וקשיא דלמאי קתני לה הא תינח אי בחד גברא מיירי דנקטה לרבותא דרבנן כדפרישית לעיל דקאמר דאע״ג דהקומץ דהוי עיקר הוי במחשבה בראשונה לא אמרי׳ בלבונה דאתיא בתרה בשתיקה דעל דעת ראשונה הוא עושה, אלא כיון דהוי בתרי גברי למאי קתני אי לר׳ מאיר הא מדאית לית דבלבונה במחשבה פגל כ״ש בקומץ ואי לרבנן כמו כן מדקאמרי דבלבונה דהוי חצי מתיר לא פגל כמו כן יש לנו לומר בקומץ כדחזינן כי פריך חדא דהיינו קמייתא דהוה פריך דלא הוה צריך למתני קומץ במחשבה באחרונה לרבנן דלא פגל דהוה ילפינן ליה מלבונה באחרונה דלא פגל דאין לחלק בין קומץ ללבונה כיון דכל חד מינייהו אינו מתיר שלם, וצ״ל דהשתא דמשני ליה בשתי דעות לית ליה הך סברא דלעיל אלא סברי דאצטריך למתני קומץ במחשבה לאשמועינן רבותא לרבנן דאפי׳ הכי לא פגל דלא הוי ילפינן קומץ מלבונה דה״א דדוקא בלבונה דאינה עיקר כמו קומץ קאמרי דלא פגל בחצי מתיר אבל בקומץ פגל, ולכך אצטריך לאשמועינן דאף בקומץ דהוי עיקר טפי קאמרי רבנן דחצי מתיר הוא:
וגם נוכל לומר דגם כי פריך לעיל היינו קמייתא דהוה מצי לשנויי ליה נמי הכי ולומר דמשום רבותא דקומץ נקט לה לאשמועי׳ דגם כי פגל בקומץ לא פגל כדפרישי׳ אלא דסמיך אקושיא דועוד והא אח״כ קתני דועוד ר״ל אפי׳ תרצה לומר דלאו היינו קמייתא משום דאתא לאשמועינן דרבנן דסברי דגם כי פגל בקומץ לא פגל מ״מ איכא קושיא אחריתי דהא תנא אח״כ. וא״ת א״כ דבעינן למימר האי דתנא הלבונה בשתיקה והקומץ במחשבה לא קשה ליה מידי ולומ׳ היינו קמייתא מאחר דאצטריך לאשמועינן רבותא לרבנן דאפ״ה לא פגל אם כן אמאי נקטיה תנא לקומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ובשני דעות כי היכי דלא להוי שייך ביה על דעת ראשונה לינקוט בחד גברא ובלבונה בשתיקה וקומץ במחשבה דכמו כן ליכא ביה על דעת ראשונה ואשמועינן דאף בכה״ג דפגל בקומץ נמי חשבי ליה חצי מתיר ולא פגל כמו השתא, וצ״ל דלכך נקט קומץ במחשבה ולבונה בשתיקה ובשני דעות ולא לבונה בשתיקה וקומץ במחשבה ובחד גברא משום דבעי לעולם למינקט הקטרת קומץ ראשונה שהרי היה נקטר קודם ללבונה הילכך נקט קומץ ראשון בין בשתיקה בין במחשבה:
וג״כ ניחא מהאי טעמא דלא לקשי לן מאחר דאוקי קומץ במחשבה לבונה בשתיקה דהכא בשני דעות אמאי לא נקט נמי ברישא לבונה במחשבה וקומץ בשתיקה ושתהא המחשבה ראשונה בין בקומץ בין בלבונה ותרוייהו ליהוי בשני דעות רישא כמו סיפא אלא משום הכי לא נקט לבונה ראשון ובשני דעות משום דאית ליה למינקט הקטרת קומץ ראשונה:
ועוד יש טעם אחר דאי נקט ברישא לבונה במחשבה וקומץ בשתיקה וכן בסיפא קומץ במחשבה ולבונה בשחיקה לא הוה מוקמינן להו בשני דעות אלא בחד גברא ודנימא דבתרוייהו אע״ג דהמחשבה ראשונה לא אמרי׳ דעל דעת ראשונה עושה הילכך נקט קומץ בשתיקה ולבונה במחשבה דגלי לן דלכך נקט קומץ בשתיקה ושהשתיקה ראשונה משום דאי הואי המחשבה ראשונה לא הוי פליגי רבנן אלא הוו מודו דפגל משום דעל דעת ראשונה הוא עושה וגלי לן דאמרי׳ על דעת ראשונה הוא עושה ולכך מוקמי׳ קומץ במחשבה בשני דעות:
בד״א פי׳ דבמתנה אחת פיגל בדמים הניתנין על מזבח החיצון. מ״ג של יום הכיפורים, פי׳ ח׳ הזאות דבין הבדים אחת למעלה ושבע למטה בפר וח׳ דשעיר הוי י״ו, וכנגדן בהיכל הוי ל״ב, וד׳ דקרנות, וז׳ על טהרו של אותו מזבח כשהדם הפר ודם השעיר מעורבין יחד הוי מ״ג. י״א דפר כהן משיח, הם ז׳ הזאות דפרוכת וד׳ דמזבח הזהב וכן בפר העלם דבר. פגל בראשונה, פי׳ בין הבדים בין בשניה על הפרוכת בין בשלישית על מזבח הזהב, ל״ה. ואאחת עשרה של פר כ״מ ופר העלם דבר לא שייך לומר שלישית כי אם פגל בין בראשונה בין בשניה שהרי אין שלישית, ושלישית משום מ״ג של יום הכיפורים נקט ליה:

אלא אמר רב אשי כגון שפגל בראשונה ובשניה, ושתק בשלישית דאכתי איכא חצי מתיר, ל״ה. ר״ל דלכך קאמרי רבנן דלא פגל אע״ג דעל דעת הראשונה עושה משום דנראה דלאו על דעת הראשונה עושה מדהדר פגל בשניה וכיון דנשארה שלישית דלא פגל בה א״כ לא פגל בכולה דאכתי נשאר שלישית דלא פגל בה דהוי חצי מתיר: