×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּקְטוֹרֶת לָא קָא מַיְירֵי.
The Gemara answers that this is no proof, as he is not dealing with the incense. In practice, the High Priest must indeed go back and scoop new incense after slaughtering the bull. The mishna did not mention this detail because it is discussing the issue of the sprinkling of blood, not the incense service.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקטורת לא קמיירי – ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה.
בקטורת לא קא מיירי. וא״ת מ״מ תיקשי מדקתני סיפא וכן בהיכל וכן במזבח וא״כ חפן לפני שחיטת הפר וכ״ת שיחזור ויחפון הא לא מסתבר שיחזור ויחפון אחר שנתן בפנים ועוד כי שמא היתה החפינה פסולה אם יחזור ויחפון אחר מתנות שבפנים י״ל כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהילכתה ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטת הפר ושחיטה אחרונה אינה אלא לסיים ההזאות תדע דהא בשעיר שנשפך דמו במתנות היכל או של מזבח ולא דם הפר ושחט שעיר אחר נמצא שקדמה מתנות דפר דלפני ולפנים וגם בהיכל לשחיטת השעיר ומשמע שאם נשפך דם השעיר אחר מתנות [פר] שבהיכל שלא היה חוזר ומתחיל מתנות הפר בהיכל אלא ודאי טעמא כדפרישית ששחיטה ראשונה חשובה היא כיון שהתחיל לעשות מתנות הדם כי שחיטה זו אינה אלא לסיים ההזאות. הריב״א:
בקטורת לא מיירי – ואיכא למידק דמ״מ הא קתני סופא וכן בהיכל וכן במזבח. וא״כ אם נשפך הדם בהזאות שבהיכל וצריך לשחוט פר אחד מה יעשה דהא קדמה חפינה לשחיטת הפר וכי תימא שיחזור ויחפון א״כ צריך להקטיר קטורת פעם שנייה ולהחזיר כל מה שעשה בפנים ואנן אמרי׳ דכל אחת עבודה בפני עצמה. וי״ל שלא הקפידו בחפינה של קודם שחיטה אלא קודם שחיטת פר הצריך לפנים ששם צורך החפינה אבל משנגמרה מלאכת קדשי הקדשים אין להקפיד על החפינה שהיא קודם פר הצריך להיכל.
בקטורת לא קא מיירי [איננו עוסק], ואכן על פי האמת צריך לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת חדשה לאחר שחיטת הפר, ומה שלא הזכיר דבר זה במשנה משום שבמשנה זו עוסק בענין מתנות הדם ולא במעשה הקטורת.
The Gemara answers that this is no proof, as he is not dealing with the incense. In practice, the High Priest must indeed go back and scoop new incense after slaughtering the bull. The mishna did not mention this detail because it is discussing the issue of the sprinkling of blood, not the incense service.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר עוּלָּא אשָׂעִיר שֶׁשְּׁחָטוֹ קוֹדֶם מַתַּן דָּמוֹ שֶׁל פַּר לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם תְּנַן הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר יַחְזוֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר אַחַר דַּם הַפָּר וְאִם אִיתָא יַחְזוֹר וְיִשְׁחוֹט מִבְּעֵי לֵיהּ תַּרְגְּמָא עוּלָּא בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְכֵן אָמַר ר׳רַבִּי אַפָּס בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל.:

§ Ulla said: With regard to a goat that he slaughtered before presentation of the blood of the bull, it is as though he did nothing. The Gemara asks: But we learned in the mishna that if he performed the sprinkling of the blood of the goat before the sprinkling of the blood of the bull, he must repeat the action and sprinkle the blood of the goat after sprinkling the blood of the bull. And if it is so that Ulla is correct, the mishna should have said that he must return and slaughter another bull. The Gemara answers: Ulla interpreted the mishna as referring only to the presentations in the Sanctuary that were performed out of order. However, it is essential that the presentations in the Holy of Holies must be performed before the slaughter of the goat. And likewise, Rabbi Afes said that the mishna is referring to the presentations in the Sanctuary.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר עולא שחט השעיר קודם מהן דם הפר לא עשה כלום. כמאן דלא כר׳ יהודה אפילו תימא ר׳ יהודה צורך פנים הוא כו׳. תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא לדעולא יביא אחר וישחוט מבעי ליה ומשני עולא הא דקתני הקדים דם השעיר במתנות שבהיכל שהיא עבודת חוץ כי קאמינא אנא במתנות שבפנים.
הקדים דם השעיר – קא סלקא דעתך במתנות שבפנים קאמר דהוה ליה שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר.
תרגמא עולא – דבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן דם הפר בפנים.
שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום – והא דאמרינן לעיל נתערבו לו דמים בדמים מיירי לאחר שנגמרו מתנות שבפנים והיה לו לעשות מתנות שבהיכל וכדתריץ תלמודא למתני׳ דפרכינן מינה בסמוך.
ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה – פי׳ סדרא דלישנא דפירכא דלעיל נקטינן והכי בעי למי׳ ואם איתא למה לי למיפסל מפני שהקדים השעיר בהזאו׳ אפי׳ עשאן כסדר לא עשה כלום כיון ששחט השעיר קודם מתן דמו של פר והוא צריך לחזור ולשחוט.
במתנות שבהיכל – ועל כרחו להקדים שחיטת השעיר דהא צריך להזות מדם השעיר לפנים כדתנן נטל דם השעיר נכנס למקום שנכנס כו׳. וכל הזאות שבפנים קודמין לכל המתנות שבהיכל.
אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר — לא עשה ולא כלום. ושואלים: תנן [שנינו במשנה]: הקדים דם השעיר לדם הפר — יחזור בשנית ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא [ואם יש מקום] לדברי עולא — אם כן יחזור וישחוט מבעי ליה [צריך היה לו] לומר! ומסבירים, תרגמא [הסבירה] עולא עצמו, שבמשנה מדובר שהקדימו במתנות שבהיכל, אבל מתנות שלפני ולפנים אם אכן הקדימו את שחיטתו — אכן מעכב. וכן אמר ר׳ אפס ופירש שמדובר במשנה במתנות שבהיכל.
§ Ulla said: With regard to a goat that he slaughtered before presentation of the blood of the bull, it is as though he did nothing. The Gemara asks: But we learned in the mishna that if he performed the sprinkling of the blood of the goat before the sprinkling of the blood of the bull, he must repeat the action and sprinkle the blood of the goat after sprinkling the blood of the bull. And if it is so that Ulla is correct, the mishna should have said that he must return and slaughter another bull. The Gemara answers: Ulla interpreted the mishna as referring only to the presentations in the Sanctuary that were performed out of order. However, it is essential that the presentations in the Holy of Holies must be performed before the slaughter of the goat. And likewise, Rabbi Afes said that the mishna is referring to the presentations in the Sanctuary.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכֵן בַּהֵיכָל וְכֵן בַּמִּזְבֵּחַ וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ז:ל״ג} וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקּוֹדֶשׁ זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים אֹהֶל מוֹעֵד זֶה הֵיכָל מִזְבֵּחַ כְּמַשְׁמָעוֹ יְכַפֵּר אֵלּוּ עֲזָרוֹת.

§ The mishna states: And similarly in the Sanctuary, and likewise on the golden altar, if the blood spills he must go back and begin that cycle of sprinklings afresh. The Sages taught: “And he shall make atonement for the most sacred place, and he shall make atonement for the Tent of Meeting and for the altar; and he shall make atonement for the priests and for all the people of the assembly” (Leviticus 16:33). “And he shall make atonement for the most sacred place,” this is the innermost sanctum, the Holy of Holies; “the Tent of Meeting,” this is the Sanctuary; “altar” is meant as per its plain meaning; “he shall make atonement,” is referring to the second mention of this phrase in the verse, these are the courtyards.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולם כפרה כו׳ תנו רבנן וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. אהל מועד זה היכל. מזבח כמשמעו מיכן אמרו חכמים אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא אחר ויתחיל מבפנים.
זה לפני ולפנים – כפר בדמים הללו על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס אדם שם בטומאה ואין בה ידיעה בסוף אבל הוה ידיעה בתחילה וילפינן מקראי בפ״ק דשבועות (דף ז:) ששעיר זה תולה עליה להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
זה היכל – על טומאה שאירעה בהיכל.
ואת המזבח כמשמעו – על טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה.
וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים – פרש״י אטומאה דלפני ולפנים ולא נהירא דהא אמתנות דלפני ולפנים ודהיכל מייתי לה לומר דכל מתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי דאם נשפך הדם קודם שגמר כל מתנות לפני ולפנים מביא פר אחר ומתחיל בתחילה אלא י״ל לענין נשפך הדם קאמר זה לפני ולפנים דכולהו כחדא מתנה חשיבי דהיכל כחדא מתנה וכן דמזבח מיהו נוכל ליישב פירוש רש״י דה״ק זה לפני ולפנים דמתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה שם וכן בהיכל חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה בהיכל מזבח כמשמעו חדא חשיבי ומכפר על שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור השתחויה ועבד עבודה ומשום דפשטיה דקרא מיירי בכפרה שמכפר על מקדש הקודש על הכהנים ועל עם הקהל כו׳ על כן פירש רש״י כן.
וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים. פי׳ רש״י דמיירי לענין טומאה שאירעה לפני ולפנים וכן בהיכל ועזרה ואין נראה לרבי דהא כל הני קראי למה לי דמסתמא כל מחנה שכינה מחד קרא נפיק ואמרינן בפ״ב דשבועות (דף טז:) משכן איקרי מקדש מקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי ואם אינו לענין לטומאה שבחוץ תנהו לטומאה שבפנים ולא מצריך קראי לכל הני שבפנים ועוד גבי מזבח היכי שייך לאדכורי טומאה אם שימש בטומאה [טמא] ששימש אינו מתכפר בשעיר שהרי אינו מכפר [אלא] על טומאת מקדש וקדשיו ולא על כהנים המשמשין בטומאה ואי שהה על המזבח כדי השתחויה מאי שייך זה למזבח הא לא שייך זה אלא להיכל ועוד דקאמר בפ״ק דשבועות (דף ז:) יש לי בענין הזה להביא ג׳ טומאות ע״ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ומפרש אמאי לא מוקי בהן קרא והיכי מיתוקם בהן קרא כיון דמיירי בטומאה ע״כ נראה לרבי לפרש דמיירי בהזאות ולענין עיכובא מיירי דלמצוה נפקא לן מדכתיב והזה על הכפורת ולפני הכפורת ז׳ פעמים וה״פ זו לפני ולפנים שמזה על בין הבדים זה היכל שמזה על הפרוכת. מזבח כמשמעו שהיה מזה על מזבח הזהב שהיה בהיכל יכפר אלו העזרות שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ועזרות דנקט לשון רבים לפי שהעזרה חלוקה היא בקדושתה עזרת כהנים ועזרת ישראל וכן משמע כאן דמתני הך ברייתא גבי הזאה דמתניתין מיהו לפי׳ רש״י אינה קושיא שהרי אינו מביא אלא פסוק שהכל כפרה אחת היא וא״ת למה לי האי קרא אי למצוה נפקא לן מדכתיב והזה על הכפורת ולפני הכפורת וכן יעשה לאהל וגו׳ ואי לעיכובא נפקא לן מוכלה מכפר דבסמוך י״ל דהאי קרא דוכפר את מקדש הקדש איצטריך משום דבכולה פרשתא כתיב אהרן ואיצטריך לרבויי כל משוח בשמן המשחה מכאן ואילך ומרובה בגדים לעשות לכל הזאות וכל אלו העבודות כדתניא בת״כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת״ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן כו׳. מ״ר:
ת״ר וכפר את מקדש הקדש זו לפני לפנים – פרש״י ז״ל בא ללמדנו שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על הנכנס לפני לפנים בטומאה והיתה לו ידיעה בתחלה ולא היתה לו ידיעה בסוף דילפינן מקראי בפ״ק דשבועות (דף ז׳) דשעיר זה תולה מן הייסורין על הנכנס במקדש בטומאה עד שיודע לו בסוף ויביא קרבן עולה ויורד ע״כ. פי׳ לפירושו שאין קרבן עולה ויורד בנכנס למקדש בטומאה אלא כשיש לו ידיעה בתחלה ובסוף אבל יש לו ידיעה בתחלה ולא בסוף שעיר הנעשה בפנים תולה עד שיודע לו בסוף ויביא קרבנו. ואם לא היתה לו ידיעה בתחלה ויש לו ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ מכפר דלאו בר קרבן עולה ויורד הוא ואם אין לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים כדאיתא התם.
אהל מועד זה היכל – פרש״י ז״ל שמכפר על טומאת שאורעה בהיכל. ואת המזבח כמשמעו על טומאה שאורעה לו במזבח ושהה כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה כל זה פי׳ רש״י ז״ל. והקשה עליו ר״י ז״ל שאם לא בא הכתוב ללמד אלא על מקומות שנכנס שם אדם בטומאה שהשעיר מכפר עליהם למה לי כל הני קראי דהא כתי׳ שמכפר על טומאת מקדש וכל מחנה שכינה מהתם נפיק כדאמרינן במסכת שבועות מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. ועוד גבי מזבח היכי שייך לאדכורי טומאה אם שמש שם בטומאה אין דם השעיר מכפר עליו. ואם בששהה על המזבח כדי השתחואה לא שייך זה אלא בהיכל שהוא מקום השתחואה. ועוד דאמרינן בפ״ק דשבועות יש להביא ג׳ עבירות ע״ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ופרכינן אמאי לא מוקי להו בקרא. וזה תימה היכי אפשר לאוקומינהו בקרא כיון דמיירי קרא לענין טומאה. לכך פר״י ז״ל דמתנייתא מפרש משפטי הזאות דם השעיר היכן הם. וה״ק את מקדש הקדש אלו הזאות שבפני לפנים על בין הבדים. אהל מועד זה היכל ההזאות שעל הפרוכת מזבח כמשמעו כלומר הזאות שעל המזבח הפנימי. יכפר אלו העזרו׳ שפיכת שיירי הדם שהיה שופך על יסוד מזבח החיצון וא״ת למה לי האי קרא דהא כתי׳ בקראי בהדיא ענין הזאות הללו וכדכתיב וכן יעשה לאוהל מועד וגו׳. ואי לעיכובא הא כתיב וכלה מכפר כדדרשינן בסמוך. תירץ ז״ל דהאי קרא איצטריך משום דכולה פרשה כתי׳ אהרן והוה ס״ד שאינו נוהג אלא באהרן ואתא קרא ללמד על כל כהן משוח בשמן המשח׳ או מרובה בגדים לעשות כל הסדר הזה וכדתני׳ בתו׳ כהנים וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת״ל לפי שכל הפרש׳ אמורה באהרן לדורות מנין ת״ל וכפר הכהן וגו׳.
בפרש״י בד״ה זה לפני כו׳ על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס כו׳ עכ״ל פירושו מגומגם ממה שפירש על טומאה שאירעה כו׳ דהיינו שאחר שנכנס לפני ולפנים נטמא שם בפנים ע״י שרץ וממה שפירש שוב אם נכנס אדם שם לטומאה כו׳ נראה דאיירי בנטמא ואח״כ נכנס גם קשה דאי איירי בנטמא כבר ונכנס אח״כ ל״ל קרא לנכנס לפני ולפנים כיון דכבר נתחייב בנכנס לעזרה ולהיכל בטומאה וק״ל:
בד״ה זה היכל הזאות שעל הפרוכת ובד״ה ולא שני כו׳ שתי פעמים הס״ד ואח״כ מה״ד לי חילק כו׳ נתן ר׳ יעקב חילוק בלוג שמן כו׳ כצ״ל:
א במשנתנו נאמר: וכן בהיכל וכן במזבח אם נשפך הדם יחזור ויתחיל מתחילת אותו מחזור הזאות. תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: ״וכיפר את מקדש הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר״ (ויקרא טז, לג) ודורשים: ״וכפר את מקדש הקדש״ זה לפני ולפנים קודש הקדשים, ״אהל מועד״ — זה היכל, ״מזבח״ — כמשמעו. ״יכפר״ שכתוב שנית בכתוב, בא להוסיף: אלו עזרות.
§ The mishna states: And similarly in the Sanctuary, and likewise on the golden altar, if the blood spills he must go back and begin that cycle of sprinklings afresh. The Sages taught: “And he shall make atonement for the most sacred place, and he shall make atonement for the Tent of Meeting and for the altar; and he shall make atonement for the priests and for all the people of the assembly” (Leviticus 16:33). “And he shall make atonement for the most sacred place,” this is the innermost sanctum, the Holy of Holies; “the Tent of Meeting,” this is the Sanctuary; “altar” is meant as per its plain meaning; “he shall make atonement,” is referring to the second mention of this phrase in the verse, these are the courtyards.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַכֹּהֲנִים כְּמַשְׁמָעָן עַם הַקָּהָל אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל יְכַפֵּר אֵלּוּ הַלְוִיִּם הוּשְׁווּ כּוּלָּן לְכַפָּרָה אַחַת שֶׁכּוּלָּן מִתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

“The priests” is meant as per its plain meaning; “people of the assembly,” these are the Israelites; “he shall make atonement,” these are the Levites, who also gain atonement. They are all equated in this verse in that they achieve one atonement in this verse, which indicates that they all achieve atonement through the scapegoat for all other transgressions, apart from the ritual impurity of the Temple and consecrated objects, i.e., entering the Temple or eating consecrated food while ritually impure. The bull presented inside atones only for the priests, while the goats atone solely for Israelites. Only the scapegoat atones equally for all Jews. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הושוו כולן – בהאי יכפר בתרא כהנים לוים וישראלים ובטומאת מקדש וקדשיו אי אפשר להשוותן שהרי הפר מכפר על הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על ישראל ובאיזה כפרה הושוו מלמד שכולם מתכפרים בוידוי של שעיר המשתלח בשאר עבירות דברי רבי יהודה.
הושוו כולן לכפרה אחת מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח. ולשעיר הפנימי לא הושוו דהא כתיב ביה אשר לעם ודרשינן מיניה בפ״ק דשבועות (דף יג:) לעם ולא לכהנים:
יכפר וכו׳ השוו כולם לכפרה – פי׳ שהכהנים לויים וישראל מתכפרים בדם השעיר הנעשה בפנים כדרך שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבודות.
רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעש׳ בפנים מכפר כו׳ ובמסכת שבועות פרכינן לרבי שמעון הרי השוו כולם לכפרה ופריק אין הכי נמי ומיהו האי בדידיה והאי בדידיה כלומר ישראל בשעיר וכהנים בפר.
ת״ר וכלה מכפר וכו׳ שכולן כפרה כפרה בפני עצמן פי׳ דלהכי כתב בכל חד את ואת.
״הכהנים״ — כמשמען, ״עם הקהל״ — אלו ישראל, ״יכפר״ שבא להוסיף: אלו הלוים שגם הם מתכפרים. הושוו כולן לכפרה אחת בפסוק זה, לומר: שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח, לגבי שאר עבירות, שאין מתכפרין בהן בפר או בשעירים הנעשים בפנים, שהרי הפר מכפר רק על הכהנים והשעירים אינם מכפרים אלא על ישראל בלבד, ורק בשעיר המשתלח הושוו כולם לכפרה. אלו דברי ר׳ יהודה.
“The priests” is meant as per its plain meaning; “people of the assembly,” these are the Israelites; “he shall make atonement,” these are the Levites, who also gain atonement. They are all equated in this verse in that they achieve one atonement in this verse, which indicates that they all achieve atonement through the scapegoat for all other transgressions, apart from the ritual impurity of the Temple and consecrated objects, i.e., entering the Temple or eating consecrated food while ritually impure. The bull presented inside atones only for the priests, while the goats atone solely for Israelites. Only the scapegoat atones equally for all Jews. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּכְשֵׁם שֶׁוִּידּוּי שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת כָּךְ וִידּוּי שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.

Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat presented inside atones for Israelites who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects, so too, the blood of the High Priest’s bull atones for the priests who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects. And just as the confession over the scapegoat atones for Israelites with regard to all other transgressions, so too, the confession over the bull atones for the priests with regard to all other transgressions, and therefore the priests do not require atonement through the scapegoat.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״ש אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו – ואין עמו וידוי.
כך דם הפר – בלא וידוי מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו.
וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידוי של פר מכפר על הכהנים – ובמס׳ שבועות (דף יג:) פרכינן ולר״ש הא ודאי הושוו ומשנינן הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד מכפר בדידיה.
טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה למי שנכשל בה כהנים מתכפרים בה בפר כהן גדול של יום הכפורים וישראל מתכפרים בה בדם שעיר הנעשה בפנים הן טומאה שאירעה לפני לפנים הן בהיכל הן במזבח הן בעזרה אבל שאר עבירות כהנים ולוים וישראלים הכל שוים בה להתכפר כלם בשעיר המשתלח כמו שביארנו:
ר׳ שמעון אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על שחטאו בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר של הכהן הגדול מכפר על הכהנים שחטאו בטומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות — כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות ואין הכהנים צריכים כפרה בשעיר המשתלח.
Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat presented inside atones for Israelites who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects, so too, the blood of the High Priest’s bull atones for the priests who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects. And just as the confession over the scapegoat atones for Israelites with regard to all other transgressions, so too, the confession over the bull atones for the priests with regard to all other transgressions, and therefore the priests do not require atonement through the scapegoat.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ט״ז:כ׳} וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים אֹהֶל מוֹעֵד זֶה הֵיכָל מִזְבֵּחַ כְּמַשְׁמָעוֹ מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן כַּפָּרָה כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן.

The Sages taught in another baraita: “And when he has finished atoning for the sacred place, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). “And when he has finished atoning for the sacred place,” this is the sprinklings in the innermost sanctum, the Holy of Holies; “Tent of Meeting,” this is the sprinklings toward the curtain in the Sanctuary; “altar,” as per its plain meaning. This teaches that they each constitute a separate atonement unto themselves, i.e., each one of these actions achieves a distinct atonement. If a disqualification occurs in any of the atoning actions, he must return to the beginning of that action.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכלה מכפר את הקודש זה לפנים ולפנים – אלו הזאות של בין הבדים.
זה היכל – הזאות שעל הפרוכת.
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: נאמר: ״וכילה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי״ (ויקרא טז, כ). ״וכלה מכפר את הקדש״ דורשים: זה ההזאות שלפני ולפנים, קודש הקדשים, ״אהל מועד״ — זה ההזאות שעל פרוכת ההיכל, ״מזבח״ — כמשמעו, מלמד שכולן כפרה, כפרה בפני עצמן, שעל כל אחד מאלה צריך כפרה מיוחדת, ואם אירע פסול באחת הכפרות צריך לחזור ולכפר מתחילה.
The Sages taught in another baraita: “And when he has finished atoning for the sacred place, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). “And when he has finished atoning for the sacred place,” this is the sprinklings in the innermost sanctum, the Holy of Holies; “Tent of Meeting,” this is the sprinklings toward the curtain in the Sanctuary; “altar,” as per its plain meaning. This teaches that they each constitute a separate atonement unto themselves, i.e., each one of these actions achieves a distinct atonement. If a disqualification occurs in any of the atoning actions, he must return to the beginning of that action.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִכָּאן אָמְרוּ נָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִלָּה בְּמַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אֵינוֹ מַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק בגָּמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל.

From here the Sages stated: If the High Priest presented some of the presentations inside the Holy of Holies and then the blood spilled, he brings other blood and begins from the start of the presentations inside. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He need not start the cycle of sprinklings again; rather, he begins only from the place where he stopped. If he finished the presentations inside and then the blood spilled, he brings other blood and starts at the beginning of the presentations in the Sanctuary. However, he does not begin the presentations inside anew, as he has already sprinkled all the required blood inside, and that stage of the service is complete.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכאן אמרו וכו׳ – לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן דאין צריך לחזור ולעשות את זאת שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא.
מכאן אמרו – פרש״י ז״ל לאו אנתן מקצת מתנות ונשפך הדם קאי דההיא לאו מההיא דכפרה כפרה בפני עצמן אלא תליא פלוגתא בחטא׳ אחת או חיטוי אחד אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם קאי שאמרו מכאן שאין צריך לחזור ולהזאת בפנים שהרי כל אחת כפרה בפני עצמה.
מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: אינו צריך לחזור מתחילת מחזור ההזאות ואינו מתחיל אלא ממקום שפסק באותה מתנה. גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבהיכל מראשיתן, אבל לא יתחיל מחדש במתנות שבפנים, שהרי כבר נתן את כל המתנות שבפנים וכבר נסתיימה כפרתן.
From here the Sages stated: If the High Priest presented some of the presentations inside the Holy of Holies and then the blood spilled, he brings other blood and begins from the start of the presentations inside. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He need not start the cycle of sprinklings again; rather, he begins only from the place where he stopped. If he finished the presentations inside and then the blood spilled, he brings other blood and starts at the beginning of the presentations in the Sanctuary. However, he does not begin the presentations inside anew, as he has already sprinkled all the required blood inside, and that stage of the service is complete.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) נָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בַּהֵיכָל רַבִּי אֶלְעָזָר ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים אֵינוֹ מַתְחִיל אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.

If he presented some of the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins again from the start in the Sanctuary, as he has not yet completed all the sprinklings in the Sanctuary. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins only from the place where he stopped.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים ממקום שפסק משם מתחיל גמר מתנות שבפנים כו׳ עד גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל שיריים לא מעכבי א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה.
נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל, שהרי נתן רק מקצת המתנות ועדיין לא נסתיימה כפרתן. ואילו ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
If he presented some of the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins again from the start in the Sanctuary, as he has not yet completed all the sprinklings in the Sanctuary. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins only from the place where he stopped.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גגָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ נָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת שֶׁבַּמִּזְבֵּחַ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הוּא מַתְחִיל דגָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּמִּזְבֵּחַ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מְעַכְּבִי.

If he finished the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as he has already achieved the atonement of the sprinklings in the Sanctuary. If he presented some of the presentations at the altar and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as the atonement of the altar has yet not been completed. In this case, too, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that he begins from the place where he stopped. If he finished the presentations at the altar and the blood spilled before he poured the remainder of the blood at the base of the outer altar, everyone agrees that the remainders are not indispensable, and he need not slaughter another offering for this mitzva.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל – ותימה מנא ליה הא דהא הכא ליכא קרא למדרש חטוי אחד ולא שני חטויין כדאי׳ לעיל. וי״ל דממתנות יום הכפורים גמר שהוא בנין אב לכל מקום והא דלוגין היינו לוג שמן שמביא עם אשמו ומזה ממנו ז׳ פעמים כנגד בית קדש הקדשים ואחר כך מזה ממנו על הבהונות כדכתיב ומיתר השמן וגו׳ ואחר כך נותן על הראש כדכתיב והנותר בשמן אשר על כף הכהן וגו׳ ואם יש שם שירים עוד נאכל לכהנים כדאיתא בסיפרא.
גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח כי מה שכיפר — כיפר כבר. ואם נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם — יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח, שעדיין לא נסתיימה כפרת המזבח. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים כשיטתם: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל. גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם ולא הספיק לשפוך את שייריו ליסוד מזבח החיצון — דברי הכל שיריים לא מעכבי [אינם מעכבים] ואינו צריך לשחוט קרבן נוסף כדי לקיים מצוה זו.
If he finished the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as he has already achieved the atonement of the sprinklings in the Sanctuary. If he presented some of the presentations at the altar and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as the atonement of the altar has yet not been completed. In this case, too, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that he begins from the place where he stopped. If he finished the presentations at the altar and the blood spilled before he poured the remainder of the blood at the base of the outer altar, everyone agrees that the remainders are not indispensable, and he need not slaughter another offering for this mitzva.
עין משפט נר מצוהריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמות ל׳:י׳} מִדַּם חַטַּאת הַכִּפּוּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה.

Rabbi Yoḥanan said: And both of them, meaning the first tanna, i.e., Rabbi Meir, the accepted author of unattributed mishnayot, Rabbi Elazar, and Rabbi Shimon, derived their opinions from one verse: “And Aaron shall make atonement upon its corners once a year; with the blood of the sin-offering of atonement once a year he shall make atonement for it throughout your generations; it is most sacred to the Lord” (Exodus 30:10).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ יוחנן: ושניהם גם התנא הראשון (שהוא ר׳ מאיר, שסתם משנה כשיטתו) ור׳ אלעזר ור׳ שמעון מקרא אחד דרשו שנאמר: ״וכיפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא לה׳⁠ ⁠״ (שמות ל, י)
Rabbi Yoḥanan said: And both of them, meaning the first tanna, i.e., Rabbi Meir, the accepted author of unattributed mishnayot, Rabbi Elazar, and Rabbi Shimon, derived their opinions from one verse: “And Aaron shall make atonement upon its corners once a year; with the blood of the sin-offering of atonement once a year he shall make atonement for it throughout your generations; it is most sacred to the Lord” (Exodus 30:10).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי מֵאִיר סָבַר חַטָּאת אַחַת אָמַרְתִּי לָךְ וְלֹא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי חִטּוּי אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ וְלֹא שְׁנֵי חִטּוּיִין.

Rabbi Yoḥanan elaborates: Rabbi Meir holds that God said: I said to you to bring one sin-offering and not two sin-offerings. In other words, the High Priest may not sprinkle the blood of two offerings on the inner altar. Consequently, if the blood of the sin-offering spilled in the middle of the rite, he may not complete the presentation with the blood of another animal; rather, he must slaughter new offerings so that he can present all the sprinklings at the altar from one sin-offering. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that God said: I said to you to perform one sprinkling and not two sprinklings. If he already sprinkled once, the High Priest need not sprinkle again, and if the blood spilled in the middle, the rite is completed with the blood of another offering.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ מאיר סבר חטאת אחת – כלומר: מחטאת שתתן בפנים ממנה תהא מזה בהיכל ולמזבח. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון סברי חיטוי אחד כלומר הזאה אחת והן אחת למעלה ושבע למטה בין מחטאת אחת בין משתים לא תוסיף הזאה על זה המניין.
ערך חט
חטא(יומא סא.) ורבי אלעזר סבר חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטוין. (חולין כז.) ושחטאת בן הבקר מקום ששח חטיהו ומאי משמע דהאי חטיה לישנא דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר:
א. [רייניגען.]
חטאת אחת אמרתי לך – להתכפר הכפרה בה ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות.
ולא שני חטויין – לשנות ההזאה שתי פעמים.
חטאת אחת אמרתי לך ולא שתי חטאות. וא״ת והא נפקא לעיל מקרא דוכלה מכפר את הקדש י״ל דשמא אתא לשום דרשה אחריתי דר״א ור״ש על כרחין מוקמי ליה בדרשה אחריתי:
בפר״ח גרס לא חילק ר׳ יעקב בלוגין ולא כו׳.1 וקס״ד דקאמר דהתם לא היו חולקין התנאים ומשני אימא לא שינה ר׳ יעקב בלוגין כלומר לא שינה מחלוקתם בלוגין אלא כך היה אומר בזה כמו בזה:
1. צ״ל דס״ד.
מצורע שנתרפא כבר ידעתו בטהרתו שאחר שהביא צפרים ועץ ארז ואזוב ותולעת ושחט הכהן את אחת מן הצפרים והטביל את חברתה עם הארז והאזוב והתולעת בדמה והזה על המצורע שבעה פעמים וגלחו והטבילו וספר לו שבע שביום שביעי מגלחו שנייה ובשמיני טובל פעם אחרת ומביא קרבנותיו כבש לאשם ומביא עמו לוג שמן וכבשה נקבה לחטאת וכבש לעולה ומנחת הסלת ובתחילת כפרתו שוחט את האשם ומזה מדמו על התנוך והבהונות הימנים ואח״כ לוקח את השמן ויוצק הכהן על כף כהן אחר השמאלית ומזה בפרוכת כנגד בית קדשי הקדשים שבע הזאות ואח״כ מזה ממנו במקום שהזה מן הדם על התנוך והבהונות הימנים והנותר בכף נותנו על ראש המטהר ומקריב החטאת והעולה והמנחה וכשם שביארנו ביום הכפרים שכל הזאות שבמין אחד כלם כפרה אחת כך במצורע הזאות השמן שעל הפרכת כפרה אחת ומתוך כך נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר שכל שחסר מן הלוג קודם שהתחיל ביציקה ממלאו אחר שהתחיל ביציקה יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל ולא ממקום שפסק ואם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג ויתחיל בבהונות וכן אם נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג קודם מתנת הראש נתכפר ואינו צריך כלום שאין מתנת ראשו מעכבת שבמקום שיריים היא ולא מפני שנקראים שיריים שאין אומרים בכל השיריים שלא יעכבו שהרי בשירי מנחה כל שנשפכו או שחסרו שיריה בין קומץ להקטרה לא יקטיר את הקומץ עליהם אלא כך למדוה מפני שאחר שקרא שירי הבהונות לשון שיריים דכתיב ומיתר השמן חזר וקרא לשל ראש שירי שיריים כדכתי׳ ביה והנותר מן השמן:
חטאת אחת אמרתי לך ולא שתי חטאות – פי׳ ואם אתה אומר ממקום שפסק הא איכא שתי חטאות אבל כשאתה אומר ממקום שהתחיל אין כאן אלא חטאת אחת שכלן בהזייה אחת דהזאה דקודם שפיכה אינה מן המנין וכמאן דליתה דמיא: גרש״י ז״ל תניא אמ׳ ר׳ לי חלק ר׳ יעקב בלוגין. ופי׳ ז״ל דקס״ד דהכי קאמר לי חולק רבי יעקב בין הזאות דלוגין דמצורע להזאות של יום הכפורים דאלו במצורע כל שנשפך השמן באמצע דכולי עלמ׳ חוזר למקום שהתחיל דהתם ליכא טעמא למדרש חטוי אחד ודכולי עלמא אמרינן לוג אחד ולא שני לוגין. ופרכינן עלה דהא תניא דאיפליגו בה כדאיפליגו ביום הכפורים ומהדרינן אימא לי שנה רבי יעקב בלוגין כלומר כך שנה לי מחלוקת בזו כמו בזו כלו׳ דמאי דאמרת דחלק רבי יעקב אינו לשון חילוק אלא לשון מחלוקת ששנה זו במחלוקת כך יש לפרש לפי גרסא זו ושיטה זו של רש״י ז״ל אבל ר״ח ז״ל גורס תניא אמר ר׳ לא חלק ר׳ יעקב בלוגין וקס״ד לא שנה בו מחלוקת אלא הכל מודים שמתחיל מן הראש ופרכינן עלה ממתנייתא ופרקינן אימא לא שינה רבי יעקב בלוגין כלומר שלא היה עושה שינוי בין מצורע לשל יום הכפורים וכשם שנחלקו בזו כך נחלקו בזו לומר דהא דקתני לא חלק רבי יעקב אינו לשון מחלוקת אלא לשון חילוק שלא חלק בין זו לזו.
ר׳ מאיר סבר: חטאת אחת אמרתי לך, ולא שתי חטאות. לומר שלצורך הכפרה, אין להזות על מזבח הפנימי מדמם של שני קרבנות, ולכן אם נשפך דם חטאת אחת באמצע ההזיה, אין להשלים את המתנה מדמו של קרבן אחר אלא צריך לחזור ולשחוט קרבנות חדשים, כדי שאפשר יהא לתת על המזבח כל המתנות מדמה של חטאת אחת. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון סברי [סבורים]: חטוי אחד אמרתי לך ולא שני חטויין, שאם כבר חיטא (הזה) פעם אחת — אין חוזרים ומזים, ואם נשפך הדם באמצע משלימים על ידי קרבן אחר.
Rabbi Yoḥanan elaborates: Rabbi Meir holds that God said: I said to you to bring one sin-offering and not two sin-offerings. In other words, the High Priest may not sprinkle the blood of two offerings on the inner altar. Consequently, if the blood of the sin-offering spilled in the middle of the rite, he may not complete the presentation with the blood of another animal; rather, he must slaughter new offerings so that he can present all the sprinklings at the altar from one sin-offering. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that God said: I said to you to perform one sprinkling and not two sprinklings. If he already sprinkled once, the High Priest need not sprinkle again, and if the blood spilled in the middle, the rite is completed with the blood of another offering.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי לִי חִלֵּק ר׳רַבִּי יַעֲקֹב בַּלּוּגִּין.

§ It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: Rabbi Ya’akov differentiated for me with respect to lugin. In other words, Rabbi Ya’akov said that although Rabbi Elazar and Rabbi Shimon disagree with Rabbi Meir with respect to the sprinkling on Yom Kippur, maintaining that the High Priest restarts from where he stopped, if some of the oil from the log used for purifying the leper spills in the middle of the sprinkling, these tanna’im do not disagree that the priest must start that rite afresh.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא אמר ר׳ לא חלק לי רבי יעקב בלוגין כלו׳ לא שנה לי בהן חלוקה אלא הכל מודים ואמרינן ולא והתניא אם עד שלא גמר שבע [הזיות] כדכתי׳ במצורע והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני י״י נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל בתחלה במתן שבע לפני י״י ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אמרו ממקום שפסק משם מתחיל כו׳. הנה חלוקתם בלוגין כאשר חלוקתם בדמים של יום הכיפורים. ומשנינן מאי לא חילק לי בלוגין לא שינה לי בלוגין. כלומר לא שנה לי בהן חלוקה בין הלוגין לדמים של יום הכיפורים. אלא כדרך שחולקין בדמים כך הן חולקין בלוגין.
לי חילק רבי יעקב בלוגין – לי נתן רבי יעקב חילוק בלוג שמן של מצורע שלא הושוו למתן דמים של יה״כ ושנה לי לא נחלקו ר״מ ורבי אלעזר ור״ש בעבודות החלוקות בו שבע הזאות שבפנים ומתן בהונות דלא אמרינן ממקום שפסק משם הוא מתחיל דכתיב לוג אחד שמן (ויקרא יד) לוג אחד אמרתי לך להיות הכפרה בו ולא שני לוגין דהתם הוא דאיכא למידרש חיטוי אחד אמרתי לך אבל הכא ליכא למימר הכי.
ב בקשר למחלוקת זו שנינו: תניא [שנויה ברייתא], אמר רבי: לי חלק ר׳ יעקב בלוגין. כלומר: כאשר שנה לי ר׳ יעקב, לימד אותי שאף שנחלקו ר׳ מאיר ור׳ שמעון לענין מתנות הדם ביום הכיפורים ואמרו כי ממקום שפסק שם הוא מתחיל, אולם אם נשפך מלוג השמן של טהרת המצורע באמצע המתנות שלו — לא נחלקו.
§ It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: Rabbi Ya’akov differentiated for me with respect to lugin. In other words, Rabbi Ya’akov said that although Rabbi Elazar and Rabbi Shimon disagree with Rabbi Meir with respect to the sprinkling on Yom Kippur, maintaining that the High Priest restarts from where he stopped, if some of the oil from the log used for purifying the leper spills in the middle of the sprinkling, these tanna’im do not disagree that the priest must start that rite afresh.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלֹא וְהָתַנְיָא הנָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא לוֹג אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל רַבִּי אֶלְעָזָר ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הוּא מַתְחִיל.

The Gemara expresses surprise at this claim: And do they not disagree with regard to this issue as well? But wasn’t it taught explicitly in a baraita: If he presented some of the presentations of oil that he sprinkles inside the Temple and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations in the Sanctuary; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקצת מתנות שבפנים – דכתיב (שם) והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים.
נתן מקצת מתנות שבפנים כו׳. לאו דוקא נקט שבפנים שלא היה נכנס בפנים אלא היה עומד בשער נקנור ומכוון כנגד בית קדשי הקדשים במס׳ נגעים (פי״ד):
ותוהים: ולא? וכי לא נחלקו אף בענין זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא] מפורשת: נתן מן השמן מקצת מתנות שבפנים שמזה במקדש ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל, ואילו ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל.
The Gemara expresses surprise at this claim: And do they not disagree with regard to this issue as well? But wasn’t it taught explicitly in a baraita: If he presented some of the presentations of oil that he sprinkles inside the Temple and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations in the Sanctuary; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וגָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּהֵיכָל וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא לוֹג אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּבְּהוֹנוֹת זנָתַן מִקְצָת מַתָּנוֹת בַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג יָבִיא לוֹג [אַחֵר] וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה בְּמַתָּנוֹת שֶׁבַּבְּהוֹנוֹת רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הוּא מַתְחִיל חגָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבַּבְּהוֹנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַלּוֹג דִּבְרֵי הַכֹּל מַתְּנוֹת הָרֹאשׁ לָא מְעַכְּבוֹת.

Likewise, if he finished the presentations in the Sanctuary and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations that he puts on the thumbs of the leper. If he put some of the presentations on the leper’s thumbs and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations on his thumbs. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped. If he finished the presentations on his thumbs and the log spilled, everyone agrees that the presentations on the head are not indispensable. This baraita proves that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon also disagree with Rabbi Meir with regard to the purifying oil of the leper.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתנות הראש של מצורע לא מעכבי מאי טעמא מכדי כתיב ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו׳ למה לי למיכתב עוד והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וגו׳ ללמד שאם [לא] נשאר כלום לא מעכבי.
ויתחיל בתחילה בבהונות – שהיא עבודה שניה כדכתיב (שם) ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו׳.
מתנות הראש – והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר (שם).
דברי הכל מתנות הראש אינו מעכב – מכאן קשה למה דאמרי׳ פ״ק דזבחים (דף ו:) והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר״ע רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה עליו כאילו לא כפר וכפר ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש ופירש רש״י ויביא אחר ויתחיל במתנות הראש ולר״ע אף מתנות בהונות שנתן לא עלו לו ויביא לוג אחר ויתחיל בבהונות וקשה דא״כ [זהו דלא כתנאי דהכא וע״כ נראה] רבי יוחנן בן נורי דאמר התם דמתנות הראש שירי מצוה הן סבר כתנא דהכא והכי פירושא מעיקרא כי בעי למימר כפר גברא לא כפר קמי שמיא כפר גברא שטיהר מצרעתו ולא כפר קמי שמיא מעונש שבידו והדר קאמר אפילו מעונש שבידו איכפר ליה אלא כפר מתן בהונות שעשאה כמצותה לא כפר מתנות הראש שחיסר מצוה ולא עשאה כמאמרה ויש מפרשים דמעיקרא סלקא דעתך לא כפר קמי שמיא מתן בהונות עצמן אע״פ שנתן אין בהן ריצוי גמור אע״ג דמתנות הראש לא מעכבי והדר קאמר לא כפר מתנות הראש ריצוי גמור אבל מתן בהונות כפר ריצוי גמור.
תוס׳ בד״ה דברי הכל כו׳ ויתחיל בבהונות דא״כ זהו דלא כתנאי דהכא וע״כ נראה ר״י בן נורי דאמר התם כו׳ עכ״ל כצ״ל ועיין בתוספות פ״ק דזבחים:
וכן אם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שהוא נותן על בהונות המצורע. נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג — יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות, ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים: ממקום שפסק — משם הוא מתחיל. גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג — דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות. ואם כן משמע שנחלקו ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אף בענין השמן שבטהרת המצורע!
Likewise, if he finished the presentations in the Sanctuary and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations that he puts on the thumbs of the leper. If he put some of the presentations on the leper’s thumbs and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations on his thumbs. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped. If he finished the presentations on his thumbs and the log spilled, everyone agrees that the presentations on the head are not indispensable. This baraita proves that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon also disagree with Rabbi Meir with regard to the purifying oil of the leper.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֵימָא לִי שָׁנָה ר׳רַבִּי יַעֲקֹב בַּלּוּגִּין.

The Gemara answers: Rather, Rabbi Yehuda HaNasi’s statement must be amended, as one should say: Rabbi Ya’akov taught me this dispute with regard to lugin. Just as there is a dispute with regard to spilled blood during the presentations on Yom Kippur, Rabbi Ya’akov taught that a similar dispute applies to the leper’s log of oil.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לי שנה ר׳ יעקב – את המחלוקת הזה שבמשנתנו בלוגין של מצורע.
אלא צריך לתקן את גירסת דברי רבי ולומר אימא [אמור] כך: לי שנה ר׳ יעקב בלוגין. כלומר, כשם שיש מחלוקת בענין נשפך הדם במתנות יום הכיפורים, כך שנה ר׳ יעקב מחלוקת כזו גם בלוג שמן של מצורע. ומעתה דנים קצת בענין.
The Gemara answers: Rather, Rabbi Yehuda HaNasi’s statement must be amended, as one should say: Rabbi Ya’akov taught me this dispute with regard to lugin. Just as there is a dispute with regard to spilled blood during the presentations on Yom Kippur, Rabbi Ya’akov taught that a similar dispute applies to the leper’s log of oil.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר מָר מַתְּנוֹת הָרֹאשׁ אֵין מְעַכְּבוֹת מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:כ״ט} וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֶלָּא מֵעַתָּה {ויקרא ב׳:ג׳,י׳} וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה הָכִי נָמֵי דְּלָא מְעַכְּבִי.

The Gemara analyzes this issue: The Master said above that everyone agrees that the presentations of oil placed on the head of the leper are not indispensable. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say it is because it is written: “And the rest of the oil that is in the priest’s hand he shall put upon the head of him that is to be purified, to make atonement for him before the Lord” (Leviticus 14:29), which indicates that this presentation involves only the rest of the oil and is therefore not an essential element of atonement, however, if that is so, consider the verse: “But the rest of the meal-offering shall be for Aharon and his sons; it is one of the sacred offerings of the Lord by fire” (Leviticus 2:3). Should we say, so too, that they are not indispensable? This cannot be the case, as the halakha is that if the remnants of the meal-offering are lost before the handful is burnt, the owner of the offering must bring another handful.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא משום דכתיב והנותר – דקרי להו שיריים.
ה״נ דלא מעכבי – והאמר מר (מנתות דף ט.) שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עלייהו.
אלא מעתה והנותרת מן המנחה – הכי נמי הוה מצי למיפרך מומיתר השמן דקאי ביה אלא ניחא ליה למיפרך מוהנותרת דהוי דומי׳ דוהנותר.
אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת הכי נמי דלא מעכבי כו׳. הקשה ה״ר אלחנן מדאמרינן במעילה פרק חטאת העוף (דף ח:) דמיצוי חטאת העוף אינו מעכב ומאי והנשאר בדם ימצה שאם נשאר ופריך אלא מעתה גבי מנחה דכתיב והנותרת ה״נ וכ״ת ה״נ והא תניא מסלתה כו׳ ומשני שאני התם דכתיב והנותרת קרא יתירה ומאי פריך הכא והא הכא לא כתיב קרא [יתירא] כי התם ואמאי צריך לשנויי דכתיב ומיתר דמשמע שירי שיריים ואומר רבי דמשום אידך פריך הכי דאיהו1 אית ליה והנשאר בדם [אם נשאר אלא] שצריך לישאר שמיצוי חטאת העוף מעכב והוצרך לתרץ שאני הכא דכתיב ומיתר וגו׳. מ״ר:
1. צ״ל לית.
אלא מעתה דכתיב והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי – פי׳ מפני שקראו הכתוב נותר כאלו הוא דבר טפל ושירים בעלמא. פרש״י ז״ל והא קיימא לן דשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהן את הקומץ ופרקינן שאני התם דכתיב ומיתר והנותר פירוש שהנתון על הראש הוא מותר דמותר קרייה רחמנא. וא״ת ואמאי לא פריך אי משום דכתיב והנותר אפילו דבהונות נמי דהא קרייה רחמנא יתר ואין סברא לחלק בזה בין יתר לנותר. י״ל דאידך עדיפא ליה למפרך מנותר לנותר.
אמר מר [החכם]: מתנות השמן הניתנות בראש המצורע — אין מעכבות לדעת הכל. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של דבר? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר]: ״והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המיטהר לכפר עליו לפני ה׳״ (ויקרא יד, כט), ללמדנו שנתינה זו אינה אלא מן הנותר שהוא בבחינת שיריים ואינה עיקר הכפרה, אלא מעתה מה שנאמר: ״והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קודש קדשים מאישי ה׳״ (ויקרא ב, ג), הכי נמי דלא מעכבי [כך גם כן תאמר שאינם מעכבים]? והרי יודעים אנו שאם אבדו שיירי המנחה לפני הקטרת הקומץ — אין הקומץ עולה למקריב, וצריך להביא מנחה נוספת!
The Gemara analyzes this issue: The Master said above that everyone agrees that the presentations of oil placed on the head of the leper are not indispensable. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say it is because it is written: “And the rest of the oil that is in the priest’s hand he shall put upon the head of him that is to be purified, to make atonement for him before the Lord” (Leviticus 14:29), which indicates that this presentation involves only the rest of the oil and is therefore not an essential element of atonement, however, if that is so, consider the verse: “But the rest of the meal-offering shall be for Aharon and his sons; it is one of the sacred offerings of the Lord by fire” (Leviticus 2:3). Should we say, so too, that they are not indispensable? This cannot be the case, as the halakha is that if the remnants of the meal-offering are lost before the handful is burnt, the owner of the offering must bring another handful.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:י״ז} וּמִיֶּתֶר וְהַנּוֹתָר.

The Gemara answers: It is different there, with regard to the leper’s log of oil, as it is written earlier: “And of the rest of the oil that is in his hand, the priest shall put upon the tip of the right ear of him that is to be purified, and upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot” (Leviticus 14:17), and it is also written: “And of the rest of the oil that is in the priest’s hand, he shall put upon the head of him that is to be purified” (Leviticus 14:18). This shows that the presentation on the head is performed only with the remainder of the oil, and therefore this action is certainly not indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני הכא דכתיב ומיתר השמן והנותר – מתנות בהונות קרויין שיריים דכתיב בהו ומיתר השמן וגו׳ ומתנות הראש קרויין שירי שיריים דכתיב בהו והנותר בשיריים הראשונים יתן על ראש המטהר.
ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בענין לוג השמן שבמצורע משום דכתיב [שנאמר] קודם: ״ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית״ (ויקרא יד, יז) ונאמר גם: ״והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המיטהר״ (ויקרא יד, יח), הרי שהנתינה שעל הראש היא רק שיירי שיריים וזה ודאי שאינו מעכב.
The Gemara answers: It is different there, with regard to the leper’s log of oil, as it is written earlier: “And of the rest of the oil that is in his hand, the priest shall put upon the tip of the right ear of him that is to be purified, and upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot” (Leviticus 14:17), and it is also written: “And of the rest of the oil that is in the priest’s hand, he shall put upon the head of him that is to be purified” (Leviticus 14:18). This shows that the presentation on the head is performed only with the remainder of the oil, and therefore this action is certainly not indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן

Rabbi Yoḥanan said:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג אמר ר׳ יוחנן:
Rabbi Yoḥanan said:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא סא., ר׳ חננאל יומא סא., הערוך על סדר הש"ס יומא סא., רש"י יומא סא., תוספות יומא סא., תוספות ישנים יומא סא., בית הבחירה למאירי יומא סא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סא., מהרש"א חידושי הלכות יומא סא., פירוש הרב שטיינזלץ יומא סא.

Yoma 61a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 61a, R. Chananel Yoma 61a, Collected from HeArukh Yoma 61a, Rashi Yoma 61a, Tosafot Yoma 61a, Tosefot Yeshanim Yoma 61a, Meiri Yoma 61a, Ritva Yoma 61a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 61a, Steinsaltz Commentary Yoma 61a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144