(1) 
אֲבָל דָּמִים הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי כְּגוֹן אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה וּבֵין בַּשְּׁנִיָּה וּבֵין בַּשְּׁלִישִׁית רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר.
אֲבָל דָּמִים הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי כְּגוֹן אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְאַחַד עָשָׂר שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה וּבֵין בַּשְּׁנִיָּה וּבֵין בַּשְּׁלִישִׁית רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אאֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר.But with regard to the blood placed inside, i.e., in the Holy of Holies, on the Curtain, and on the inner altar, e.g., the forty-three presentations of the blood of the bull and goat of Yom Kippur, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting sin of the anointed priest, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting communal sin, if in those cases the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, i.e., in any of the requisite sets of presentations, Rabbi Meir says: The offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption. And the Rabbis say: There is no liability for karet unless he had an intention that can render the offering piggul during the performance of the entire permitting factor.
אבל בדמים הפנימים כגון ארבעים ושלש של יום הכיפורים – אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר וכנגדן מדם השעיר הרי ט״ז וכנגדן על הפרכת הרי ל״ב וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין כדכתיב (ונתן) [ולקח] מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז) שיהו מעורבין הרי ל״ו ושבע הזאות על טהרו הרי מ״ג.
פיגל בין בראשונה – במתנות שלפני ולפנים.
בין בשניה – על הפרכת.
בין בשלישית – על מזבח הזהב.
אבל דמים הניתנין בפנים, בקדש הקדשים, על הפרוכת ועל המזבח הפנימי, כגון ארבעים ושלש מתנות של פר ושעיר של יום הכיפורים, ואחד עשר מתנות של פר כהן משיח, ואחד עשר של פר העלם דבר של ציבור, אם פיגל בין בראשונה ובין בשניה ובין בשלישית כלומר, בכל אחת מסדרת הזאות שיש בהם, כגון בפר יום הכיפורים — בקדש הקדשים, על הפרוכת, ועל מזבח הזהב, ר׳ מאיר אומר: פיגול הוא, וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.
But with regard to the blood placed inside, i.e., in the Holy of Holies, on the Curtain, and on the inner altar, e.g., the forty-three presentations of the blood of the bull and goat of Yom Kippur, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting sin of the anointed priest, and the eleven presentations of the blood of the bull for an unwitting communal sin, if in those cases the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, i.e., in any of the requisite sets of presentations, Rabbi Meir says: The offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption. And the Rabbis say: There is no liability for karet unless he had an intention that can render the offering piggul during the performance of the entire permitting factor.
הכל
(2) קָתָנֵי מִיהָא פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה בֵּין בַּשְּׁלִישִׁית וּפְלִיג.
In any event, this baraita teaches: If the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, and yet Rabbi Meir disputes the ruling of the Rabbis and says that the offering is piggul. If the priest’s intent renders the offering piggul whether it was during the first, second, or third set of presentations, evidently Rabbi Meir’s ruling must be based on the consideration that one can render an offering piggul during half a permitting factor. According to Rabbi Shimon ben Lakish’s claim that Rabbi Meir’s reason is that anyone who performs an action performs it with his initial intent, the offering shoud be piggul only if the first set of presentations was performed with an improper intention while the rest were performed silently.
In any event, this baraita teaches: If the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, and yet Rabbi Meir disputes the ruling of the Rabbis and says that the offering is piggul. If the priest’s intent renders the offering piggul whether it was during the first, second, or third set of presentations, evidently Rabbi Meir’s ruling must be based on the consideration that one can render an offering piggul during half a permitting factor. According to Rabbi Shimon ben Lakish’s claim that Rabbi Meir’s reason is that anyone who performs an action performs it with his initial intent, the offering shoud be piggul only if the first set of presentations was performed with an improper intention while the rest were performed silently.
קתני מיהת בין בשניה – דמשמע לא בראשונה.
ופליג – וקאמר ר״מ פיגול ואין כאן משום דעת ראשונה אלא דקסבר מפגלין בחצי מתיר ותיובתא דר״ל.
קתני מיהא [שנה על כל פנים]: פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית, ופליג [וחולק] ר׳ מאיר. ואם כשפיגל בשניה או בשלישית הוא פיגול, משמע שהוא סבור שמפגלים בחצי מתיר. שלא כהבנת ריש לקיש, הסבור שלדעתו הוא פיגול רק כשעשה את הראשונה בפיגול, והשאר נעשה על דעת ראשונה!
In any event, this baraita teaches: If the priest had an intention that can render the offering piggul, whether during the first set of presentations, whether during the second set, or whether during the third set, and yet Rabbi Meir disputes the ruling of the Rabbis and says that the offering is piggul. If the priest’s intent renders the offering piggul whether it was during the first, second, or third set of presentations, evidently Rabbi Meir’s ruling must be based on the consideration that one can render an offering piggul during half a permitting factor. According to Rabbi Shimon ben Lakish’s claim that Rabbi Meir’s reason is that anyone who performs an action performs it with his initial intent, the offering shoud be piggul only if the first set of presentations was performed with an improper intention while the rest were performed silently.
הכל
(3) אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אָבִין הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בִּשְׁחִיטָה דְּחַד מַתִּיר הוּא אִי הָכִי מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנַן.
Rav Yitzḥak bar Avin says: What are we dealing with here? We are not dealing with a case of a priest who had improper intention in the presentations themselves, where the issue of half a permitting factor is relevent. Rather, we are dealing with a case where he had an improper intention that can render the offering piggul during the act of slaughter. In other words, after presenting the blood of the bull inside the Sanctuary, the rest of the blood spilled, and he had to slaughter another bull so that he could continue with the presentations, this time on the Curtain. The reason for Rabbi Meir’s ruling is that the act of slaughter is one permitting factor, and therefore the priest’s improper intent involved an entire service, not half a permitting factor. The Gemara asks: If so, what is the reason for the ruling of the Rabbis?
Rav Yitzḥak bar Avin says: What are we dealing with here? We are not dealing with a case of a priest who had improper intention in the presentations themselves, where the issue of half a permitting factor is relevent. Rather, we are dealing with a case where he had an improper intention that can render the offering piggul during the act of slaughter. In other words, after presenting the blood of the bull inside the Sanctuary, the rest of the blood spilled, and he had to slaughter another bull so that he could continue with the presentations, this time on the Curtain. The reason for Rabbi Meir’s ruling is that the act of slaughter is one permitting factor, and therefore the priest’s improper intent involved an entire service, not half a permitting factor. The Gemara asks: If so, what is the reason for the ruling of the Rabbis?
כגון שפיגל בשחיטה – הא דקאמר ר״מ פיגל בשניה פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים וקי״ל בסדר יומא (דף ס.) יביא אחר ויתחיל בהיכל וכששחט את השני פיגל בשחיטתו וקאמר ר״מ דההוא פר הוי פיגול שהרי פיגל בו בעבודה שלמה.
כגון שפיגל בשחיטה דהוי מתיר אחד – פירש רבינו שמואל בשעת שחיטה חישב ע״מ ליתן מתנות שבפנים חוץ לזמנו או מתנות ההיכל או מתנות דמזבח והיינו פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית כמו שוחט שלמים ע״מ לזרוק חוץ לזמנו או ע״מ להקטיר גרידא דהוי פיגול לכ״ע כיון דכל השחיטה הויא בפיגול [ופריך] א״ה מאי טעמא דרבנן דאפילו לשפוך שירים למחר קיימא לן (לקמן דף מד:) דהוי פיגול מאן חכמים ר׳ אליעזר היא דכיון דלר׳ אליעזר לא מיחייב במתנה אחת בחוץ הכי נמי אי פיגל לא הוי פיגול ומיהו לא יתכן לפרש כן דלפירוש זה אי אפשר ליישב כלל במה דברים אמורים בדמים הנתנין על המזבח ופירוש הקונטרס עיקר.
אמר רב יצחק בר אבין: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לא שפיגל בעבודת ההזאה, שיש בה חצאי מתיר, אלא כגון שפיגל בשחיטה שלאחר שנתן דם הפר בפנים נשפך הדם, והוצרך לשחוט פר נוסף, כדי להזות על הפרוכת. ופעם נוספת הוצרך לשחוט לצורך הזאות על המזבח. דחד מתיר [שהשחיטה מתיר אחד] הוא, ובכל פעם פיגל בעבודה שלימה, ולא בחצי מתיר. ומקשים: אי הכי [אם כך], מאי טעמא דרבנן [מה הטעם של החכמים] שאמרו שאינו פיגול?
Rav Yitzḥak bar Avin says: What are we dealing with here? We are not dealing with a case of a priest who had improper intention in the presentations themselves, where the issue of half a permitting factor is relevent. Rather, we are dealing with a case where he had an improper intention that can render the offering piggul during the act of slaughter. In other words, after presenting the blood of the bull inside the Sanctuary, the rest of the blood spilled, and he had to slaughter another bull so that he could continue with the presentations, this time on the Curtain. The reason for Rabbi Meir’s ruling is that the act of slaughter is one permitting factor, and therefore the priest’s improper intent involved an entire service, not half a permitting factor. The Gemara asks: If so, what is the reason for the ruling of the Rabbis?
הכל
(4) אָמַר רָבָא מַאן חֲכָמִים רַבִּי אֶלְיעָזָר הִיא דִּתְנַן בהַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטוֹרֶת וּמִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּמִנְחַת נְסָכִים שֶׁהִקְרִיב מֵאַחַת מֵהֶן כְּזַיִת בַּחוּץ חַיָּיב ור׳ וְרַבִּי אֶלְיעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כּוּלָּן.
Rava says: Who are these Rabbis? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in a mishna (109b): With regard to the handful of a meal offering, and the frankincense, and the incense, and the meal offering of priests, and the meal offering of the anointed priest, and the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, in a case where one sacrificed even an olive-bulk from any one of these, which should be sacrificed on the altar, outside the Temple, he is liable, as the burning of an olive-bulk is considered a proper burning. And Rabbi Eliezer deems him exempt unless he sacrifices the whole of any one of these items outside the Temple. This indicates that according to Rabbi Eliezer even when one performs a proper action he is not liable unless he completes the service. The same should apply to the slaughter of different bulls for different sets of presentations; one should be liable only if he rendered each of them piggul.
Rava says: Who are these Rabbis? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in a mishna (109b): With regard to the handful of a meal offering, and the frankincense, and the incense, and the meal offering of priests, and the meal offering of the anointed priest, and the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, in a case where one sacrificed even an olive-bulk from any one of these, which should be sacrificed on the altar, outside the Temple, he is liable, as the burning of an olive-bulk is considered a proper burning. And Rabbi Eliezer deems him exempt unless he sacrifices the whole of any one of these items outside the Temple. This indicates that according to Rabbi Eliezer even when one performs a proper action he is not liable unless he completes the service. The same should apply to the slaughter of different bulls for different sets of presentations; one should be liable only if he rendered each of them piggul.
רבי אליעזר היא – דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה ואע״ג דהקטרת כזית הוה הקטרה כדקתני התם וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב אפילו לר׳ אליעזר מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ ה״נ אע״ג דשחיטה עבודה שלמה היא כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו שאינו בא אלא להשלים ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות אין השחיטה חשובות לפגל.
מאן חכמים רבי אליעזר היא – ואמרינן דבעי עבודה טפי לפיגול דנימא כמ״ד דמחייב לא הוי דהא מחייב כזית קומץ בחוץ ואילו פיגול אפילו בקומץ שלם לא הוי פיגול אם לא פיגל בלבונה ומדרבי אליעזר לחודיה מייתי ראיה [דפוטר] גבי חוץ כ״ש דלא הוי פיגול ולמאי דמסיק דמודה ר׳ אליעזר בדמים לא כמו שפי׳ בקונטרס דמחייב במקצת דמים בחוץ מכלל דהוי פיגול דאין זה ראיה כדפרישית ולא אתי אלא לדחות הא דשנינו הא מני רבי אליעזר היא.
אמר רבא: מאן [מי הם] חכמים אלה — שיטת ר׳ אליעזר היא, דתנן [ששנינו במשנה] לענין איסור הקרבה בחוץ: הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, כל אלו, שדינם ליקרב על המזבח, שהקריב מאחת מהן אפילו כזית בחוץ — הרי זה חייב, שהקטרה שיש בה שיעור כזית הקטרה שלימה היא, ור׳ אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן. הרי לשיטתו, אף שעשה עבודה שלימה לעצמה, הואיל ואין העבודה נגמרת בה — אינו חייב עליה. וכך הוא לגבי שחיטה של כל אחד מן הפרים, לצורך כל אחת מסדרת ההזאות, אין בה כרת עד שיפגל בכולן.
Rava says: Who are these Rabbis? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as we learned in a mishna (109b): With regard to the handful of a meal offering, and the frankincense, and the incense, and the meal offering of priests, and the meal offering of the anointed priest, and the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings, in a case where one sacrificed even an olive-bulk from any one of these, which should be sacrificed on the altar, outside the Temple, he is liable, as the burning of an olive-bulk is considered a proper burning. And Rabbi Eliezer deems him exempt unless he sacrifices the whole of any one of these items outside the Temple. This indicates that according to Rabbi Eliezer even when one performs a proper action he is not liable unless he completes the service. The same should apply to the slaughter of different bulls for different sets of presentations; one should be liable only if he rendered each of them piggul.
הכל
(5) וְהָאָמַר רָבָא וּמוֹדֶה רַבִּי אֶלְיעָזָר בְּדָמִים דִּתְנַן גרַבִּי אֶלְיעָזָר ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל.
The Gemara raises a difficulty: How can you explain Rabbi Eliezer’s opinion with regard to the presentation of the blood in this manner? But doesn’t Rava say: And Rabbi Eliezer concedes with regard to blood that even one who sacrifices part of the blood outside the Temple is liable? As we learned in a mishna (Yoma 60a) that Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say: If the blood of the bull or goat of Yom Kippur spilled, even if this occurred in the middle of one of the sets of sprinklings, and the High Priest slaughtered another animal, nevertheless, from the place that he interrupted that particular rite, when the blood spilled, there he resumes performance of that rite. In Rabbi Eliezer’s opinion, each individual sprinkling in each of these rites is an act in and of itself, and therefore the offering can be rendered piggul through any one of them. This is certainly not the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir in the baraita.
The Gemara raises a difficulty: How can you explain Rabbi Eliezer’s opinion with regard to the presentation of the blood in this manner? But doesn’t Rava say: And Rabbi Eliezer concedes with regard to blood that even one who sacrifices part of the blood outside the Temple is liable? As we learned in a mishna (Yoma 60a) that Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say: If the blood of the bull or goat of Yom Kippur spilled, even if this occurred in the middle of one of the sets of sprinklings, and the High Priest slaughtered another animal, nevertheless, from the place that he interrupted that particular rite, when the blood spilled, there he resumes performance of that rite. In Rabbi Eliezer’s opinion, each individual sprinkling in each of these rites is an act in and of itself, and therefore the offering can be rendered piggul through any one of them. This is certainly not the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir in the baraita.
והא אמר רבא – לקמן בפ׳ השוחט (דף קי.) דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ חייב ולא פליג רבי אליעזר ואמר רבא עלה בגמרא מודה רבי אליעזר בדמים שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה חייב ואע״פ שכולן עבודה אחת הן לעכב ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה דומיא דקומץ או לבונה חייב הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לר׳ אליעזר.
דתנן ר׳ אליעזר ור׳ שמעון – פליגי אתנא קמא דאמר נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה הואיל ולא גמר אותה כפרה ר׳ אליעזר ור׳ שמעון [אומרים] כו׳ אלמא עבודה היא ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול אלא אפילו פיגל במתנה אחת לר׳ אליעזר פיגול היא.
ומקשים: כיצד יכול אתה לפרש כן את דעת ר׳ אליעזר לגבי הזאות הדם? והאמר [והרי אמר] רבא: ומודה ר׳ אליעזר בדמים שחייב אפילו העלה מקצת מן הדם בחוץ. דתנן [ששנינו] במשנה, ר׳ אליעזר ור׳ שמעון אומרים: אם נשפך דם הקרבן (פר או שעיר של יום הכיפורים) אפילו באמצע מחזור אחד של הזאות (כגון של הפרוכת) ושחטו קרבן חדש, ממקום שפסק כשנשפך הדם — משם הוא מתחיל וממשיך ומשלים את המתנות. משמע שלדעתו כל אחת מהזאות הדם עומדת לעצמה ומפגלים בה, וזו בוודאי אינה דעת חכמים החולקים על ר׳ מאיר בברייתא!
The Gemara raises a difficulty: How can you explain Rabbi Eliezer’s opinion with regard to the presentation of the blood in this manner? But doesn’t Rava say: And Rabbi Eliezer concedes with regard to blood that even one who sacrifices part of the blood outside the Temple is liable? As we learned in a mishna (Yoma 60a) that Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say: If the blood of the bull or goat of Yom Kippur spilled, even if this occurred in the middle of one of the sets of sprinklings, and the High Priest slaughtered another animal, nevertheless, from the place that he interrupted that particular rite, when the blood spilled, there he resumes performance of that rite. In Rabbi Eliezer’s opinion, each individual sprinkling in each of these rites is an act in and of itself, and therefore the offering can be rendered piggul through any one of them. This is certainly not the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir in the baraita.
הכל
(6) אֶלָּא אָמַר רָבָא כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וְשָׁתַק בַּשְּׁנִיָּה וְחָזַר וּפִיגֵּל בַּשְּׁלִישִׁית.
Rather, Rava says: Rabbi Shimon ben Lakish would explain that the baraita does not mean that the priest had an improper intention either during the first set of sprinklings or the second or the third. Instead, this is referring to a case where the High Priest had an improper intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and was silent during the second set of sprinklings, on the Curtain, and again had an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings, on the inner altar. There is a certain novelty in this case according to the opinion of Rabbi Meir, who maintains that anyone who performs an action performs it with his initial intent.
Rather, Rava says: Rabbi Shimon ben Lakish would explain that the baraita does not mean that the priest had an improper intention either during the first set of sprinklings or the second or the third. Instead, this is referring to a case where the High Priest had an improper intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and was silent during the second set of sprinklings, on the Curtain, and again had an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings, on the inner altar. There is a certain novelty in this case according to the opinion of Rabbi Meir, who maintains that anyone who performs an action performs it with his initial intent.
אלא אמר רבא – לעולם בשפיגל בהזאות ודקשיא לך קתני פיגל בשניה או בשלישית וקס״ד דבראשונה שתק וקאמר ר׳ מאיר פיגול הוא דהכא במאי עסקינן כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית ולעולם טעמא דר״מ משום דקסבר שתיקה השניה על דעת מחשבה הראשונה נעשית כר״ל.
אלא אמר רבא: לדעת ריש לקיש, הכוונה בברייתא אינה שפיגל בראשונה או בשניה או בשלישית, אלא כגון שפיגל בראשונה (בקודש הקדשים), ושתק בשניה (בפרוכת), וחזר ופיגל בשלישית (במזבח הזהב).
Rather, Rava says: Rabbi Shimon ben Lakish would explain that the baraita does not mean that the priest had an improper intention either during the first set of sprinklings or the second or the third. Instead, this is referring to a case where the High Priest had an improper intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and was silent during the second set of sprinklings, on the Curtain, and again had an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings, on the inner altar. There is a certain novelty in this case according to the opinion of Rabbi Meir, who maintains that anyone who performs an action performs it with his initial intent.
הכל
(7) מה״ד מַהוּ דְּתֵימָא אִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא מִיהְדָּר פַּיגּוֹלֵי בַּשְּׁלִישִׁית לְמָה לִי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִידֵּי שָׁתַק קָתָנֵי.
Rava elaborates: Lest you say that if it enters your mind that when the priest performs the second set of sprinklings he does so with his initial intent, i.e., that which he had at the time of the first set of sprinklings, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings? Doesn’t his explicit intent during the third set of sprinklings indicate that he did not have this intent during the second set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that this is not so, but rather his silence during the second set is considered a continuation of his initial intent. Rav Ashi objects to this: Is it taught that he was silent during the second set of sprinklings? According to Rava’s interpretation this is the key detail of the case, and yet it is not mentioned in the baraita.
Rava elaborates: Lest you say that if it enters your mind that when the priest performs the second set of sprinklings he does so with his initial intent, i.e., that which he had at the time of the first set of sprinklings, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings? Doesn’t his explicit intent during the third set of sprinklings indicate that he did not have this intent during the second set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that this is not so, but rather his silence during the second set is considered a continuation of his initial intent. Rav Ashi objects to this: Is it taught that he was silent during the second set of sprinklings? According to Rava’s interpretation this is the key detail of the case, and yet it is not mentioned in the baraita.
ה״ג: מה״ד אמרינן אי ס״ד כל העושה על דעת הראשונה עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ״ל – כלומר והאי דנקט חזר ופיגל בשלישית רבותא אשמעינן דאע״ג דחזר ופיגל בשלישית אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה.
דמהו דתימא – אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה.
קמ״ל – דלא אמרינן הכי וגירסא הכתוב בספרים (ואי) אמרינן אי ס״ד כו׳ לא שייך למיגרס הכא הכי דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש דאמר טעם דר״מ משום דעת ראשונה הוא ואם תאמר האי אם ס״ד אליבא דרבנן נקט למימר טעמא דרבנן משום הכי הוא לאו מילתא הוא דהא לריש לקיש אליבא (דרב) אפילו לא חזר ופיגל בשלישית לית להו לרבנן על דעת ראשונה עושה ובמנחות (דף טז.) הוא דגרסינן לה הכי דהתם לרב אותיבנה מהא מתני׳ דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה ובמפגלים בחצי מתיר פליגי אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה אפילו רבנן מודו דפיגל דאמרינן על דעת ראשונה עשה ואותיבנא מהא דקתני בין בראשונה ומשמע לא בשניה וקאמרי רבנן לא פיגל ושני רבא אליבייהו כגון שחזר ופיגל בשלישית דאמרינן אי ס״ד על דעת ראשונה.
ויש בה חידוש לדעת ר׳ מאיר, הסבור שהעושה על דעת ראשונה עושה, כי מהו דתימא [שתאמר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שבמתנה השניה על דעת ראשונה הוא ממשיך לעשות, מיהדר פיגולי [לחזור ולפגל] במפורש בשלישית למה לי? ומן הסתם לא פיגל בשניה — על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שבכל זאת אנו רואים את השתיקה במתנה השניה כהמשך המחשבה הראשונה. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: מידי [כלום] ״שתק בשניה״ קתני [שנה שם]? והרי זהו עיקר החידוש לפי הסברו של רבא!
Rava elaborates: Lest you say that if it enters your mind that when the priest performs the second set of sprinklings he does so with his initial intent, i.e., that which he had at the time of the first set of sprinklings, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during the third set of sprinklings? Doesn’t his explicit intent during the third set of sprinklings indicate that he did not have this intent during the second set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that this is not so, but rather his silence during the second set is considered a continuation of his initial intent. Rav Ashi objects to this: Is it taught that he was silent during the second set of sprinklings? According to Rava’s interpretation this is the key detail of the case, and yet it is not mentioned in the baraita.
הכל
(8) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית מַהוּ דְּתֵימָא אִי ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ כׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה מִהְדָּר פַּיגּוֹלֵי בְּכֹל חֲדָא וַחֲדָא לְמָה לִי קָא מַשְׁמַע לַן
Rather, Rav Ashi said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the High Priest had an intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and during the second set, on the Curtain, and during the third, on the corners of the inner altar. But during the fourth set, the sprinklings on the top of the inner altar, he was silent. Lest you say that if it enters your mind to say that anyone who performs an action performs it with his initial intent, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during each and every set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that even so he is considered to have performed all the sprinklings with his initial intent.
Rather, Rav Ashi said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the High Priest had an intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and during the second set, on the Curtain, and during the third, on the corners of the inner altar. But during the fourth set, the sprinklings on the top of the inner altar, he was silent. Lest you say that if it enters your mind to say that anyone who performs an action performs it with his initial intent, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during each and every set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that even so he is considered to have performed all the sprinklings with his initial intent.
אלא אמר רב אשי כו׳ – בהא נמי גרס מהו דתימא אי ס״ד כו׳ קמ״ל וגירסא שבספרים דלא גרסינן מהו דתימא במנחות (שם) איתא ולא שייך למיגרס הכא הכי.
אלא אמר רב אשי – כגון שפיגל והוציא פיגול בשפתיו בראשונה ובשניה ובשלישית וברביעית לא פיגל כדקתני בהדיא בין בראשונה כו׳ ולא קתני רביעית ובהזאות של טיהרו שתיק ולעולם טעמא דר״מ משום דעת ראשונה הוא ורבותא אשמעינן דאע״פ שלא שתק אלא בזו אמרינן על דעת ראשונה עשאה דמהו דתימא אי ס״ד על דעת הראשונה עושה למה לא שתק בשניה ובשלישית ויעשה על דעת ראשונה קא משמע לן דלא אמרינן הכי ועוד לא גרסינן.
כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית – פירש בקונטרס וברביעית לא פיגל וקשה רביעית מאן דכר שמיה ובפ׳ שני דמנחות (מנחות טז:) פי׳ בקונטרס שפיגל בראשונה ובשניה ושתק בשלישית וא״ת א״כ קשיא מידי שתק קתני כדאקשי לעיל ושמא לעיל דשתק באמצעית הוה ליה לפרושי טפי כיון דראשונה ושלישית במחשבה ושניה בשתיקה ולהאי פירושא חשיב כל הזאות דמזבח הזהב אחת שבע דטהרו וארבע דקרנות וכן משמע בפרק הוציאו לו (יומא דף סא.) דתניא וכפר את הקודש זו לפני ולפנים ואת אהל מועד זה היכל ואת המזבח כמשמעו ולא קתני כלל על טהרו משמע דחשיב דמזבח כפרה אחת כדקאמר מיכן אמרו עד גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה אבל לא קתני גמר לקרנות ונשפך הדם שיביא אחריו ויתחיל בטהרו דכולהו חשיבי כאחת וקשה דלקמן [קאמר] משכחת לה בד׳ פרים וד׳ שעירים פירוש חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות דפרכת וחד אהזאות דקרנות וחד אטהרו אלמא לא חשיבי כחדא הזאות דקרנות ודטהרו ושמא פר רביעי דלקמן לאו משום דעל טהרו אלא סבירא ליה דשירים מעכבין והוי חד בשביל שירים ולפירוש זה נוכל לגרוס כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית וכן בספר רבינו גרשום כאן ובהקומץ זוטא (מנחות דף טז.) חשיב חצי מתיר משום דאיכא עדיין שיריים דמעכבי וא״ת והא בעל כרחין סבר האי תנא שיריים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ״ג דההוא דסבר שיריים מעכבי חשיב חדא טפי כדמוכח בסמוך וי״ל דאע״ג דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות.
אלא אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שפיגל בראשונה (בקודש הקדשים) ובשניה (על הפרוכת) ובשלישית (על קרנות המזבח), ואת ההמשך עשה בשתיקה, מהו דתימא [שתאמר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה, מהדר פיגולי בכל חדא וחדא [לחזור ולפגל בכל אחת ואחת] למה לי? קא משמע לן [משמיע לנו] שאין זה נימוק מספיק, ועדיין רואים אותו כעושה על דעת מחשבה ראשונה.
Rather, Rav Ashi said: What are we dealing with here? We are dealing with a case where the High Priest had an intention that can render the offering piggul during the first set of sprinklings, in the Holy of Holies, and during the second set, on the Curtain, and during the third, on the corners of the inner altar. But during the fourth set, the sprinklings on the top of the inner altar, he was silent. Lest you say that if it enters your mind to say that anyone who performs an action performs it with his initial intent, why do I need him once again to have an improper intention that can render the offering piggul during each and every set of sprinklings? Therefore, the baraita teaches us that even so he is considered to have performed all the sprinklings with his initial intent.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים מב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים מב. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים מב., תוספות זבחים מב., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים מב.
Zevachim 42a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 42a, Rashi Zevachim 42a, Tosafot Zevachim 42a, Steinsaltz Commentary Zevachim 42a