אשכחן תירוש ויצהר דגן ויצהר – דכתיב חלב בזה וחלב בזה לומר שאין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דלא כתיב חלב אדגן מנין דאין מעשרין מזה על זה:
(1) 
אַשְׁכְּחַן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן מִנַּיִן ק״ו קַל וָחוֹמֶר וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן שֶׁהֵם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה.
אַשְׁכְּחַן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן מִנַּיִן The Gemara asks: We found a source for the halakha that one may not separate teruma from wine and oil together; from where is it derived that one may not separate teruma from wine and grain together, or from grain of one kind and grain of a different kind together? The Gemara answers that this can be derived by an a fortiori inference: And if wine and oil, which are not prohibited due to the prohibition of diverse kinds if they are planted with each other, nevertheless may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are subject to the prohibition of diverse kinds when planted with each other, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
אשכחן תירוש ויצהר – דאין מעשרין מזה על זה דהכי כתיב חלב לכל אחד.
תירוש ודגן – דלא כתיב בתרוייהו אלא חד חלב מנלן דלא יתרום מדגן על תירוש ומתירוש על דגן.
דגן ודגן – חיטין על שעורין ושעורין על חיטין.
גפנים וזיתים אינן כלאים זה עם זה. דגן ודגן כלאי זרעים מדרבנן. דגן ותירוש כלאי כרם מדאורייתא.
גפנים וזיתים אינן כלאים זה עם זה. דגן ודגן כלאי זרעים מדרבנן. דגן ותירוש כלאי כרם מדאורייתא.
ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה כו׳ – מחדש וישן לא מצינן למידן ק״ו כי האי גוונא ומה חדש וישן שאינם כלאים זה בזה דהוי מצי למימר מעשר של כבשים ועזים יוכיח שהן כלאים זה בזה ומתעשרין זה על זה אף אני אביא תירוש ודגן דגן ודגן וא״ת השתא נמי דעביד ק״ו מתירוש ויצהר אכתי כבשים ועזים של מעשר בהמה יוכיח י״ל דלא שייך משום דלא מצינו במעשר בהמה דברים של שנה אחת דאינם כלאים שלא יתעשרו מזה על זה כמו שמצינו במעשר דגן דאיכא תירוש ויצהר של שנה אחת ואינם כלאים ואינם מתעשרין אבל מק״ו דחדש וישן שייך למימר טפי משום דמצינו נמי במעשר בהמה דחדש וישן שאינן כלאים (זה על זה) ואין מתעשרין מזה על זה וכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין מזה על זה.
דגן ודגן שהם כלאים זה בזה כו׳ – כתוב בקונטרס דכלאי זרעים של דגן ודגן דרבנן ודומה שטעות סופר הוא דכאן משמע שהוא דאורייתא וכן מוכח בפ״ק דקדושין (דף לט.) וכן בפ׳ כל הבשר (חולין קטו.) דפריך כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ואין חילוק בין כלאי הכרם לכלאי זרעים אלא שזה מותר באכילה וזה אסור אפי׳ בהנאה ואפי׳ ר׳ יאשיה נמי אית ליה כלאי זרעים ומחייב אפי׳ בחטה ושעורה לחודייהו משום כלאי זרעים והא דקאמר הכא דלר׳ יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה ע״י דבר אחר משום תירוש ודגן נקט ע״י דבר אחר דלא מחייב משום כלאי הכרם אלא בג׳ מינין אבל משום כלאי זרעים חייב בתרי וכן מוכח בסוף פ׳ אותו ואת בנו (שם פב:) דמייתי התם הזורע כלאים לוקה ומסקינן מילתא אגב אורחא קמ״ל דאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ״ל דכי זרע חטה וחרצן שעורה וחרצן נמי חייב ש״מ דמודה ר׳ יאשיה בחטה ושעורה ועוד נראה לפרש דקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון חטה ושעורה חטה וחרצן ובחד מודה ר׳ יאשיה דלקי ובחד פליג אבל חטה וחרצן שעורה וחרצן כולו חד גוונא הוא ועוד יש ספרים שכתוב בהם בהדיא חטה וחרצן או שעורה וחרצן ואפי׳ [לספרים] שכתוב שם ושעורה פירושו או כמו או שעורה וחרצן ולהכי לא מצי לאוקמי כלאים בבת אחת כגון חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי מדר׳ יאשיה דהא לר׳ יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח נמי בירושלמי במס׳ כלאים פרק ח׳ דקאמר התם כתיב לא תזרע כלאים כרמך אלמא שאינו חייב עד שיזרע ב׳ מינין בכרם דברי ר׳ יאשיה ר׳ יונתן אומר מין א׳ על דעתיה דר׳ יונתן שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים להעביר עליו אפי׳ מין אחר על דעתיה דר׳ יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרי להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה ואי לא מחייב ר׳ יאשיה בכלאי זרעים בלא כרם א״ה מאי קבעי כרמך ל״ל דלא משמע לפרש דבעי למה נאמר כרמך בלאו שני שהיה לו לומר בלאו אחד דאין קושיא דר׳ יונתן בענין זה אלא לגמרי (כזה) בעי (כמשמעו) ל״ל כרמך כלל הלכך כולם ודאי מחייבי משום כלאי זרעים בשני מינין אלא בכלאי זרעים פליגי דר׳ יאשיה לא מחייב משום כרם עד דאיכא שני מיני בהדי חרצן כגון חטה ושעורה וחרצן ור׳ יונתן מחייב אפי׳ במין א׳ בהדי חרצן ואין לתמוה לר׳ יאשיה מאי שנא דבכלאי זרעים מחייב בשני מינין ובכלאי כרם בעי ג׳ מינים דמשמע ליה זריעת כלאים ב׳ מיני זרעים וחרצן לאו מין זרעים הוא הלכך איכא לפרושי קרא הכי לא תזרע בהדי כרמך כלאים דהיינו ב׳ מיני זרעים ומיהו ר׳ יהודה ודאי משמע במס׳ כלאים (משנה כלאים א׳:ט׳) דלא מחייב נמי בכלאי זרעים עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמין או ב׳ חטין ושעורה או ב׳ שעורים וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך ומיהו קרא דבהמתך לא תרביע כלאים לא אפשר לו לפרושי הכי.
בפרש״י בד״ה דגן ודגן כו׳ על חטין הס״ד ובד״ה תירוש ודגן כו׳ או דגן ודגן שהן כלאים כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ומה תירוש כו׳ דהמ״ל מעשר של כו׳ זה בזה ומתעשרין כו׳ במעשר בהמה דברים של שנה א׳ כו׳ אבל מק״ו דחדש כו׳ בהמה דחדש וישן כו׳ זה על זה ואין מתעשרין מזה ע״ז וכבשים כו׳ ובד״ה דגן ודגן כו׳ ודומה טעות סופר הוא דכאן משמע כו׳ כלאים דכלאים לוקה ומסקינן כו׳ קמ״ל דכי זרע חטה וחרצן כו׳ תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון חטה ושעורה וחטה וחרצן ובחד כו׳ ובחד פליג אבל חטה כו׳ דלקי תרתי לאפוקי מדר׳ יאשיה דהא לר׳ יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח כו׳ בלאו שני שהיה לו לומר בלאו אחד דאין קושיא כו׳ כזה בעי כו׳ ושעורה וחרצן ור׳ יונתן מחייב כו׳ ב׳ מיני זרעים ומיהו ר׳ יהודה כו׳ ובד״ה ושני מינין כו׳ כיצד מברכין כו׳ כל מילי דשבות כו׳ אלו הן הלוקין דכהן שאכלה לוקה כו׳ היינו מכות מרדות והא דאמר בסוף הערל דעיגול אינו עולה התם רבנן כעין דאורייתא תיקון והא כו׳ ודפליגי ר״א ור״י כו׳ בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרא משכחת כו׳ ולא כל פרי העץ כו׳ ויצהר ר׳ אבא בשם שמואל לא חשו כו׳ דתניא איסי בן עקיבא כו׳ ובד״ה אלא מעתה כו׳ כדמרבינן לעיל מצאן כו׳ כצ״ל:
ושואלים: אשכחן [מצאנו איפוא] מקור בתורה לגבי תירוש ויצהר, שאינם מתעשרים מזה על זה, שהרי לכל אחד מהם נאמר ״חלב״ בפני עצמו, אבל תירוש ודגן, או דגן ודגן, כגון חיטה ושעורה, מנין שלא יביא תרומה ממין על מין אחר? ומשיבים, דבר זה נלמד מקל וחומר: ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה, שמותר לזרוע יחד חרצנים של גפן וזית — אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן, דגן ודגן, שהם כלאים זה בזה, שאסור לזורעם יחד — אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that one may not separate teruma from wine and oil together; from where is it derived that one may not separate teruma from wine and grain together, or from grain of one kind and grain of a different kind together? The Gemara answers that this can be derived by an a fortiori inference: And if wine and oil, which are not prohibited due to the prohibition of diverse kinds if they are planted with each other, nevertheless may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are subject to the prohibition of diverse kinds when planted with each other, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
הכל
(2) וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּאָמַר אעַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד הֵיכִי מַיְיתֵי לַהּ.
The Gemara challenges: But this derivation is problematic according to the opinion of Rabbi Yoshiya, who says that the verse: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9), means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape seed with a single hand motion. According to this opinion, the above a fortiori inference is not valid; consequently, how does he derive the halakha that one may not tithe grain for wine or grain for grain?
The Gemara challenges: But this derivation is problematic according to the opinion of Rabbi Yoshiya, who says that the verse: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9), means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape seed with a single hand motion. According to this opinion, the above a fortiori inference is not valid; consequently, how does he derive the halakha that one may not tithe grain for wine or grain for grain?
דאמר חטה ושעורה וחרצן במפולת יד – ולא במפולת שוורים דהשתא לא מצית למימר דתירוש ודגן ודגן ודגן הוי כלאים. דעד דאיכא חטה ושעורה וחרצן לא הוי כלאים היכי מייתו לה בק״ו:
ולר׳ יאשיה דאמר – דגן ותירוש אינן כלאים ודגן ודגן אינן כלאים עד שיזרע שלשתן בבת אחת במפולת יד.
היכי מייתי לה – בק״ו.
ושואלים: ולדעת ר׳ יאשיה שאמר: אין איסור זריעה של כלאים מהתורה עד שיזרע חטה ושעורה (שני מיני דגן) וגם חרצן של ענב במפולת יד, בזריעה אחת, היכי מייתי לה [איך הוא מביא אותה], איך הוא לומד שתירוש ודגן או דגן ודגן אינם מתעשרים מזה על זה?
The Gemara challenges: But this derivation is problematic according to the opinion of Rabbi Yoshiya, who says that the verse: “You shall not sow your vineyard with diverse kinds” (Deuteronomy 22:9), means that one who sows diverse kinds is not liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape seed with a single hand motion. According to this opinion, the above a fortiori inference is not valid; consequently, how does he derive the halakha that one may not tithe grain for wine or grain for grain?
הכל
(3) מַיְיתֵי לַהּ הָכִי וּמָה תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה אפי׳ אֲפִילּוּ עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר אֵין מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן שֶׁהֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְעַשְּׂרוּ מִזֶּה עַל זֶה.
The Gemara answers that he derives it in this manner: And if wine and oil, which are not prohibited as diverse kinds with each other even by means of something else, i.e., even if one planted a different kind of grain seed with them, do not become prohibited, and yet they may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are prohibited as diverse kinds with something else, i.e., if they are planted with another type of seed, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
The Gemara answers that he derives it in this manner: And if wine and oil, which are not prohibited as diverse kinds with each other even by means of something else, i.e., even if one planted a different kind of grain seed with them, do not become prohibited, and yet they may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are prohibited as diverse kinds with something else, i.e., if they are planted with another type of seed, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
אפילו ע״י דבר אחר אם יצרף עמהן עוד מין אחר חטין או שעורין לא הוי כלאים אפילו הכי אין מעשרין מזה על זה:
אפילו ע״י דבר אחר – שאם זרע מין שלישי או חיטין או שעורים אינן כלאים עד שיהא ב׳ מינין דגן ומין כרם.
תירוש ודגן – שהן ב׳ מינין כלאים ע״י מין שלישי או דגן ודגן שהן כלאים על ידי כרם אינו דין כו׳.
ומשיבים: מייתי לה הכי [הוא מביא, לומד, אותה כך]: ומה תירוש ויצהר, שאינן כלאים זה בזה אפילו על ידי דבר אחר, שאפילו היה זורע מין דגן נוסף עימם לא היו נאסרים — בכל זאת אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן (כגון חיטה וחרצן), וכן דגן ודגן (חיטה ושעורה), שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר, כשמוסיף שעורה לחיטה ולחרצן, או כשמוסיף חרצן לחיטה ולשעורה — אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה? ושואלים: למדנו, איפוא, שאין תורמים ומעשרים ממין על שאינו מינו, לגבי דגן תירוש ויצהר, שנזכרו בכתוב.
The Gemara answers that he derives it in this manner: And if wine and oil, which are not prohibited as diverse kinds with each other even by means of something else, i.e., even if one planted a different kind of grain seed with them, do not become prohibited, and yet they may not be tithed from one for the other, then with regard to wine and grain or grain and grain, which are prohibited as diverse kinds with something else, i.e., if they are planted with another type of seed, is it not logical that they may not be tithed from one for the other?
הכל
(4) וּשְׁנֵי מִינִין בְּעָלְמָא מְנָלַן הָנֵי דְּרַבָּנַן נִינְהוּ וְכֹל דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקִּינוּ מָה דְּאוֹרָיְיתָא שְׁנֵי מִינִין אֵינָן מִתְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה דְּרַבָּנַן נָמֵי.
The Gemara asks: It can be derived in this manner that one may not separate teruma or tithes from wine for grain or vice versa; but from where do we derive the prohibition against separating teruma or tithes from two species in general that are not grain, e.g., lentils and beans, one for the other? The Gemara answers that the obligation to separate tithes from these other species, which are not mentioned in the Torah, applies by rabbinic law, and concerning all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Therefore, just as by Torah law two species may not be tithed from one for the other, so too, those mixtures that are prohibited by rabbinic law may not be tithed one for another.
The Gemara asks: It can be derived in this manner that one may not separate teruma or tithes from wine for grain or vice versa; but from where do we derive the prohibition against separating teruma or tithes from two species in general that are not grain, e.g., lentils and beans, one for the other? The Gemara answers that the obligation to separate tithes from these other species, which are not mentioned in the Torah, applies by rabbinic law, and concerning all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Therefore, just as by Torah law two species may not be tithed from one for the other, so too, those mixtures that are prohibited by rabbinic law may not be tithed one for another.
ושני מינין בעלמא – שאינו דגן כגון פולין ועדשים מנלן דלא יתעשרו מזה על זה.
הני – כל שאר מינין דרבנן דמדאורייתא אינו חייב במעשר אלא דגן תירוש ויצהר וכל דתקון כעין דאורייתא תקון שלא יתעשרו ממין על שאינו מינו.
ושני מינין בעלמא דרבנן – משמע דכל מינין דלא כתיבי בהאי קרא דרבנן והכא לא כתיב אלא דגן ותירוש ויצהר ובפ׳ כיצד מברכין (ברכות לו.) נמי אמר דמעשר צלף דרבנן וגבי ליטרא קציעות ביצה (דף ג:) נמי אמר דדבר שבמנין אפי׳ באלף לא בטיל בדרבנן ובפ״ק דראש השנה (דף טו:) מעשר סתם חרובין דרבנן אע״ג דבספרי לא פטר לא חרובי שיטה וצלמונה ולא סתם חרובין וכל הנהו דרשות דספרי דמרבין אפי׳ קטנית ופירות האילן וירק לענין מעשר אסמכתא בעלמא נינהו וכי האי גוונא אשכחן כל מילי דשבות ומשום מצוה בפ׳ משילין (ביצה לו:) דדריש בת״כ משבתון שבות ואסמכתא בעלמא היא וכהן שעלתה בידו תאנה של טבל בפ׳ אלו הן הלוקין (מכות יט:) דכהן שאכלה לוקה כו׳ היינו מכת מרדות והא דאמר בסוף הערל (יבמות פא.) דעיגול אינו עולה התם רבנן כעין דאוריי׳ תיקון והא דאמרי׳ בפ׳ הנודר מן הירק (נדרים נה.) דדגן משמע כל מילי דמידגן אפילו קטנית אומר ר״ת דהיינו בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם ודפליגי ר״א ור׳ יהושע בפ׳ העור והרוטב (חולין קכ:) בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה משכחת לה דפליגי בדאורייתא כגון משקה היוצא מן הדגן כגון מלילות שריסקן וסחטן כדאמר בפ״ק דשבת (דף יט.) והא דתנן במס׳ פרה (משנה פרה י״א:ג׳) דבילה של תרומה שנפלה לתוך [מי] חטאת כו׳ עד דאמר האוכלה במיתה לאו דוקא אלא חומר דרבנן כעין איסור מיתה ונפקא מינה לאלקויי טפי משאר מלקיות או לקוברו בין רשעים גמורים אי נמי לסימנא בעלמא נקט דבילה שאם נפל במי חטאת דבר שתרומתו דאורייתא ואע״ג דמה נפשך תרומת פירות דרבנן מכל מקום שייך לאחמורי טפי גזירה משום דגן תירוש ויצהר דאורייתא ובירושלמי בריש (פרק) מסכת מעשרות משמע קצת דקרא דדרשינן מיניה חיוב מעשר בפירות וקטנית דרשא גמורה היא דאמר התם עשר תעשר הייתי אומר כל הדברים חייבים במעשר כו׳ עד אין לי אלא תבואה קטנית מנין תלמוד לומר וכל מעשר הארץ לרבות שום ושחלים וגרגיר יכול שאני מרבה אף העלין זרע כרשינין זרע לפת וצנונות ובצלים ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין תלמוד לומר מזרע הארץ לא כל [זרע] הארץ ומפרי העץ לרבות כל פירות האילן או יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גירמה תלמוד לומר מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם משמע דירקות מדבריהם אבל קטנית ופירות דאורייתא ויש לפרש דה״ק מדבריהם כלומר דאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו שיש לקטנית ושאר פירות ובספרי נמי בפרשת עשר תעשר לא מייתי שום קרא לירקות דאע״ג דקתני התם מנין לרבות ירקות למעשרות בשום ושחלים וגרגיר איירי כדקתני התם בהדיא ובת״כ בפרשת אם בחקותי מביאה בקוצר ואינו מאריך שם כמו בספרי ושמא לא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק לפי שיש ענינים שנראה להם להקל בירקות יותר מבשאר דברים כי ההיא דקאמר בירושלמי במס׳ חלה פ׳ שתי נשים א״ר יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן אינון הרובים תורגמיניא (אמרה) ר׳ זעירא ורב יהודה בשם שמואל אמר חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש רבא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן ותירוש ויצהר ר׳ אבא בשם ר׳ שמואל לא חשו אלא לתרומה גדולה אבל לירקות אפי׳ לתרומה גדולה לא חשו דתני איסי בן עקביא מעשרות לירקות מדבריהם.
ושני מינין בעלמא [בכלל], מנלן [מנין לנו], שאין תורמים ומעשרים מזה על זה? ומשיבים: הני [אלו], המינים האחרים דרבנן נינהו [מדברי סופרים הם], שחובת הפרשת תרומות ומעשרות בשאר המינים אינה מן התורה, וכל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקינו [וכל שתיקנו חכמים כעין דין תורה תיקנו]: מה בתרומות ומעשרות דאורייתא [של תורה] שני מינין אינן מתעשרין מזה על זה — אף בתרומות ומעשרות דרבנן נמי [של דברי חכמים גם כן] אין מעשרים ממין על מין אחר.
The Gemara asks: It can be derived in this manner that one may not separate teruma or tithes from wine for grain or vice versa; but from where do we derive the prohibition against separating teruma or tithes from two species in general that are not grain, e.g., lentils and beans, one for the other? The Gemara answers that the obligation to separate tithes from these other species, which are not mentioned in the Torah, applies by rabbinic law, and concerning all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Therefore, just as by Torah law two species may not be tithed from one for the other, so too, those mixtures that are prohibited by rabbinic law may not be tithed one for another.
הכל
(5) אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי מַעֲשַׂר בְּהֵמָה דְּלָא כְּתִיב {ויקרא כ״ז:ל״ב} וְכׇל מַעְשַׂר בָּקָר וּמַעֲשֵׂר צֹאן
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, then with regard to animal tithe, where it is not written in the Torah: And all the tithe of the herd or the tithe of the flock, with the word “tithe” mentioned twice, once in reference to the herd and once in reference to the flock, but rather the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32),
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, then with regard to animal tithe, where it is not written in the Torah: And all the tithe of the herd or the tithe of the flock, with the word “tithe” mentioned twice, once in reference to the herd and once in reference to the flock, but rather the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32),
אלא מעתה – כיון דגמרת דאין מעשר ממין על שאינו מינו מדכתיב כל חלב תרי זמני כלומר תן חלב לזה וחלב לזה:
גבי מעשר בהמה דלא כתיב – תרי זימני מעשר מעשר דלא כתיב מעשר בקר ומעשר צאן הכי נמי דיתעשרו מזה על זה:
אלא מעתה גבי מעשר בהמה דלא כתיב מעשר בקר [כו׳] יתעשרו מזה על זה – וא״ת הא אתא למילף ק״ו מחדש וישן שאינן כלאים זה בזה ואין מתעשרין וי״ל דאיכא למימר כבשים ועזים יוכיחו שהם כלאים ומתעשרין כדמרבינן לעיל מצאן כו׳ ומשני אמר קרא העשירי שבא לחלק וליתן עשירי לזה ועשירי לזה ופריך כבשים ועזים נמי דבשלמא אי לאו העשירי לא ילפינן כבשים ועזים מקל וחומר דישן וחדש כיון דרבי רחמנא צאן כדאמר אבל השתא דכתיב העשירי לחלק על כל מין ומין דאתי כמו ראשיתם דבסמוך דגבי דגן שבא ליתן ראשית לכל מין ומין.
אמר ליה [לו] רבא בר רב חנן לאביי: אלא מעתה, שאין תורמים ממין על שאינו מינו, ממה שחילקה התורה ״כל חלב יצהר, וכל חלב תירוש ודגן״, אם כן, גבי [אצל] מעשר בהמה, דלא כתיב [שלא נאמר] ״וכל מעשר בקר ומעשר צאן״, ״מעשר״ לגבי בקר לחוד, ו״מעשר״ לגבי צאן לחוד, אלא נאמר: ״וכל מעשר בקר וצאן״ (ויקרא כז, לב),
Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: If that is so, then with regard to animal tithe, where it is not written in the Torah: And all the tithe of the herd or the tithe of the flock, with the word “tithe” mentioned twice, once in reference to the herd and once in reference to the flock, but rather the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord” (Leviticus 27:32),
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות נד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות נד. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות נד., רש"י בכורות נד., תוספות בכורות נד., מהרש"א חידושי הלכות בכורות נד., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות נד., אסופת מאמרים בכורות נד.
Bekhorot 54a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 54a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 54a, Rashi Bekhorot 54a, Tosafot Bekhorot 54a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 54a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 54a, Collected Articles Bekhorot 54a